היותנו רחמנים זו מעלתנו, וכניעתנו לאויבינו היא חסרוננו.

זה קצת מורכב.

מצד אחד, חז"ל אומרים "ויעש דוד שם", שטרח לקבור את הרוגי האויב ולכבדם. וכמדומני שעל אמציה אמרו שכיון שהרג עשרת אלפים אדומים באכזריות מיותרת, זאת היתה תחילת נפילתו.

מאידך, ברור שבאופן עקרוני אין חובה להציל את חייו של אויב.

לגבי רוצח סתם, יש פוסקים שאמרו שכיון ש"אין לו דמים" אז אין עליו חובת הצלה, אבל לדעתי זאת דעה יחידאה ובאופן עקרוני יש חובת הצלה גם על רוצח. גוי רוצח אולי זה אחרת, אבל אפילו בשבת מצילים גוי אז למה שכאן לא נאמר זאת.

האם אני מוטרד כאשר מאמצי ה"הצלה" כושלים? חלילה, אין לך באבוד רשעים רינה גדול מזה. אבל מאידך, בהיבט מסוים יש חובה מוסרית (והלכתית) להציל אותו גם אם עשר דקות אחר כך נגזור עליו גזר דין מוות כראוי לו.

מצילים כדי שלא לייצר איבה, על מנת שבמקרי הצורך שהם יצילו יהודים. כמובן שהנימוק הזה לא שייך ולא רלוונטי למחבל...

זה ישנה את עמדתך?

כי יש מצב שזה כך

א. כי אין מצב שזה ככה

ב. כי הצלתו תעודד טרור, ומאי חזית 

אולי תתחלפי עם המפכ"ל החוליגן שלנו?

בכל אופן, ביום חול אין ספק שמצילים אותו, גם אם הוא עובד עבודה זרה גמור.

אמנם בגמרא יש לו דין מורידים ולא מעלין, אבל לדעתי זה לא נהוג היום

"זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבוית"ש"

אין שום מורכבות לגבי הריגת האויב.

עם זאת חז"ל מציינים שלאחר שנהרג יש לקוברו בכבוד.

זה הכל, חד וחלק.

כל השאר והמורכבות היא לגבי סתם גוי, שאין לנו איתו מלחמה. וכפי שהערתי כאן: וזה דווקא ב"אין בינינו ובינם מלחמה" - צעירים מעל עשרים

(התרבות שאנחנו חיים בה גורמת לנו לחשוב ש"אין מצב שזה ככה, בטח יש מורכבות...". אבל האמת היא שהתורה יותר החלטית, ולא פוחדת מפוליטיקליקורקט... אין באמת שום סיבה אמיתית ותורנית להרגיש "מורכבות" ביחס לצורך להרוג את האויב)

הגבול בין צדק לאכזריות הוא אכן דבר שצריך לזכור אותו - אבל התורה לימדה אותנו היכן הוא עובר. ובכל מצב - הוא עובר מעבר להכרה הבסיסית בזה שצריך להרוג אותם. ואת, בתגובתך לעיל, פקפקת בצורך הזה עצמו עד כמה שהבנתי, אני אשמח באמת אם טעיתי, ואשמח עוד יותר אם תוכלי להסביר במה בדיוק טעיתי.

לגבי ההשפעה על הנפש - זה אכן חשש כבד, עד שהתורה ראתה לנכון להבטיח: "ונתן לך רחמים וריחמך", כלומר - ישנה הבטחה אלוקית, שאף על פי שכל מעשה הרג אמור לטשטש את הרתיעה הנפשית משפיכת דם, במקרים שההרג הוא בשם התורה הקב"ה ישפיע השפעת רחמים נגדית שתאזן את הקלקול שיכול היה להיווצר.

וזה בדיוק מה המתארים חז"ל לגבי דוד המלך ע"ה, שבמלחמה היה גיבור וסוער, ובתורה (וחסד וכו' וכו') היה עדין מאין כמוהו. למרות שלכאורה זה תמוה, כיצד יכול אדם אחד להכיל מורכבות כזו, ובדרך הטבע בהכרח שהפעולות שלו יחספסו אותו. אבל זהו, שלא...

ולכן אולי כדאי שיימנעו מזה.

בטח שמלדבר על זה אין הבטחה של "ונתן לך רחמים וריחמך", ולכן אם אתה רוצה לירות, תירה, אל תדבר.

וכן, לא בכל סיטואציה בכל רגע צריך להרוג אותם. זה תלוי בהחלטה מבצעית (והחלטה מבצעית שגויה צריך לקיים)

ומי נתן לך את הסמכות לשחרר אנשים מקיום מצוות? או דאזלת לטעמך, ש"יש מספיק מצוות, זו מיותרת"...

ברוח הימים, אין לנו אלא לצטט את דברי מרא דשמעתתא רבינו יונה: "כי אם אמור יאמר העבד לרבו, כל אשר תאמר אלי אעשה - חוץ מדבר אחד. כבר פרק עול אדוניו מעליו, ואת פושעים נמנה, וגדול עוונו מנשוא".

מלדבר על קיום מצוות אפשר לקבל רק יראת שמים. וכששומעים סילוף תורה צריך להעמיד אמת על תילה. תנוח דעתך.

מעבר לערכי המלחמה והלאום להם רמזתי כאן: סתם אחד רנדומלי כדוגמה יפה לדרך חיים תורנית: - צעירים מעל עשרים

ההבנה שהם לא ינצלו תיצור הרתעה, זו משוואה מאוד פשוטה.

את זוכרת במה קידש דוד את מיכל?

אגב הגמרא אומרת שכמובן הקידושין היו בפרוטה והיה דיון הלכתי האם מיכל הבינה את זה ובמה היא התכוונה להתקדש

הכוונה כמובן שהוא שיסף אותם כראוי.

וזו גדלותו. וזו רוממותו.

שידע שמלחמה היא מלחמה.

ראשית חורבנו של עם היא כשהוא מתחיל לפקפק במוסריות מלחמתו באוייביו.

כואב שזה מחלחל לתוככנו פנימה, ועוד במעטפת של תורה...

אז אם יש? - כן מסבבים להם מיתה. נהדר.

@ultracrepidam, @מדרשיסטית20

ואני חושב שזה מוסכם על כל הפוסקים בני זמננו, שדין "לא מעלין" לא נוהג היום

ואני באמת לא מבין את הלהט להרוג להשמיד ולאבד בריותיו של הקב"ה.

גם את מי שמותר להרוג, חבל שבאנו לידי כך.

אין לי בעיה עם להרוג מישהו נקודתית (או הרבה אנשים) כחלק משיקול צבאי, הרתעתי, מה שיהיה.

אבל אני כן חושב שאין צורך לראות בזה פסגת השאיפות. לא נאמר "מה הוא קנא ונוקם ובעל חמה אף אתה היה קנא ונוקם ובעל חמה". צריך פה ושם, יש שיקול צבאי, אז מותר לגמרי. ובשעה שידינו תקיפה, אפילו אפשר לנהוג כדעת הרמב"ם להכריח כל באי עולם לקבל שבע מצוות או שיהרגו. אבל יש לנו כל כך הרבה מצוות להתעסק בהן, שלהרוג ערבים זה באמת משהו שעדיף להשאיר למקצוענים.

אני לא מוכן לקבל גישה של "סתם ההלכה הזו לא באה לנו בטוב". ההלכה באה עם מערכת כללים, בין הכללים ישנם כללים שבתקופות מסויימות אכן מתממשים. אבל סתם לפטור הלכות ב"לא נהוג" ובכל מיני שיקולי מוסר מערבי נאור, זו הפקרות. מחר נחליט שגם לא נאור לא לשתות סתם יינם, אז נתיר גם את זה?

השורה השניה שלך היא דמגוגיה במלוא עוזה. אני ממש מצר על ליבך הרחום שלא עומד בצער של להרוג בריותיו של הקב"ה, אבל הלהט אינו "להשמיד להרוג ולאבד", אלא להט לקיים את דברו של הקב"ה. גם אם דברו הוא להרוג את בריותיו. וב"ה שיש לי אותו ושאני מבין אותו.... על מי שחושב אחרת צווח כבר שמואל הרמתי "החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים, כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסת את דבר ה'".

כן, אני מבין שזה נורא מלטף את האגו להציג את מי שלא משחק משחקים עם הציווי האלוהי כבהמי, בעל "להט להרוג להשמיד ולאבד", ולא סתם אלא את "בריותיו של הקב"ה", וואו, איזו דבייקוס... אבל בין זה לבין דיון תורני אמיתי וכנה, המתבטל לרצון ה' ולתורתו, אין כלום.

והאמת היא, שזה לא נובע מרחמים על בריותיו של הקב"ה, אלא מהשורה שבה סיימת את הודעתך, שעליה אמרו חז"ל: "כל האומר מצוה זו נאה ומצווה זו אינה נאה, מצווה זו קלה ומצוהו זו חמורה"... ואת דברי רבינו יונה על דיבורים כאלו ציטטתי לעיל (כן? מי לדוגמה לא ראוי? - צעירים מעל עשרים)

לך יש מספיק מצוות להתעסק בהם? לבריאות. אני בנתיים משתדל לעשות מה שאלוקים אמר לי, ולא לנסות לשנות לו את התכניות. וכן, לשאיפה הזו למלאות את רצונו יש בי בהחלט "להט", כדבריך. להט מבורך ונכבד, אשריי ומה טוב חלקי. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

גם אם יש חובה מוסרית או כדאיות אסטרטגית לרפא גוי רוצח, יש הבדל בין החלטה לטפל בו רפואית לבין דאגה לשלומו.

התעוררה בבית החולים וגילתה את המחבל לידה | ערוץ ７

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.