נניח שאת באמת עדינה .. את מביאה לו לראות את זה? או שאת מתביישת בזה?
את לא מפחדת שהוא יראה שאת עדינה מידי? ואז הוא כבר לא ירצה?
את מנסה למתן את הרגישות מולו?
אין לי דוגמא אבל מקווה שהבנתן.
סתם סאלי לכתוב שלוש נקודות ללא שום הקשר הנראה לעין
דווקא רואה בזה מעלה ולא להפך.
האמת שיש חשש מסויים שיחשוב בהתחלה שאני עדינה מידי, כי בהתחלה כן יכולה לעשות רושם כזה
אבל מאמינה שבחור עם עין מספיק טובה יצליח לקלוט אותי באמת
יצא לי לשתף את הבחור בתחילת קשר שאני לא עדינה מידי וילדה טובה ירושלים כמו שאני נראית לפעמים 
והוא גם קלט את זה לבד.
שיגלה שאני עדינה מידי? אבל אני לא... אם כבר יגלה ההפך

שלהיות קשוב לבן אדם שמולי...
כאילו להרגיש אותו נכון
אבל לא לנסות בכח להתנהג בצורה שיותר תתאים לו
אלא עם האופי שלי, לראות איך אפשר בטבעיות! להביא צדדים שיותר נכונים לו...
וכשבנות אומרות שמחפשות בחור עדין זה גם נשמע לא טוב?
נגיד אני מכירה מישהו שחיפש אישה פשוטה בסגנון החיצוני
והתחתן עם "פשוטה" סטייליסטית ברמות.
אצל אחד הכוונה לבחורה שקטה ולא סוערת,
אצל השני הכוונה למישהי שיודעת להקשיב ללב ומבינה בנפש,
ואילו השלישית לוקחת את זה בעיקר לצורת ההתלבשות...
באופן פשוט עדינות זה רכות, רוך. כמו שאומרים "עדין כמשי". זה ההגדרה הפשוטה של המושג. אמנם מצד האמת הרכות היא רק האופן שהעדינות מופיעה, אך היא לא עצם הדבר.
עדינות מצד עצמה היא הרוחניות המאירה בתוך הגשמיות. וזה מורגש כדבר רך ונעים. כי העולם הגשמי מצד עצמו הוא עולם גס מחוספס ונוקשה, והעולם הרוחני הוא עדין רך נעים ואצילי. וככל שהעולם הרוחני הולך ומתגלה בתוך העולם הגשמי, כך הוא מעדן אותו, והופך אותו לעולם יותר רך ונעים, ופחות גס ונוקשה.
זו הייתה מעלתו של גן עדן, שבו הרוחניות הייתה מאוחדת עם הגשמיות, ולכן הוא מכונה בשם עדן. וכמו שכתוב בפיוט יה אכסוף, שהשבת היא עדן הנפשות, השבת מעדנת את הנפש, מכניסה בה רוחניות. הנפש היא היא האישיות של האדם, היא החלק התחתון של הנשמה ששוכן בגוף, החלק המחובר עם הגשמיות. ואת החלק הזה השבת מעדנת, מאירה בו רוחניות, והופכת אותו לפחות חומרי, פחות גס, אלא ליותר רוחני, יותר רך, יותר עדין.
לכן יוצא שעדן בא לתאר רוחניות המאירה בתוך המרחב הגשמי. וזה מורגש אצלנו כדבר רך ונעים.
כשבאים לתאר אדם עדין, זה אדם עם אישיות רכה ונעימה, שנובעת מרוחניות שטבועה בנפש שלו. יש אנשים שנולדים באופן טבעי עם עדינות. האישיות שלהם פחות גסה, פחות מחוספסת, אלא הם מאוד רכים, מאוד נעימים. ויש אנשים שנולדים עם נפש יותר מחוספסת, לעיתים זה ביטוי של כוחות גבורה שיש בנפשם. אך ממש רואים בעיניים איך לימוד תורה משפיע עליהם לעדן את הנפש.
כמובן שבמהות כל עם ישראל עדינים בפנימיות נפשם. אך יש אנשים שהעדינות הזאת מתבטאת גם כלפי חוץ, והם מאוד רכים ונעימים. ויש אנשים שהעדינות שלהם אינה מתגלית בצד החיצוני של הנפש, אלא כלפי חוץ הם מלאים בגבורה, שלעיתים עלולה להיות מחוספסת. באופן שלם העדין צריך גם גבורה, והגיבור צריך עדינות, ואולי זו הייתה מעלתו של דוד המלך.
שימוש נפוץ נוסף במילה עדינות זה לתאר שבריריות. למשל אומרים "הכלי הזה עדין תזהר שלא ישבר". אבל זה לא ההגדרה העצמית של המושג, אלא זה תולדה. שבגלל שדבר עדין ורך לכאורה עלול להישרט ולהישבר בקלות, לכן אנשים משתמשים במילה עדינות כדי לתאר גם שבריריות.
אמנם שבריריות היא לא באמת עדינות, אלא היא תוצאה העלולה להגיע מחמת העדינות. מכיוון שהעולם שלנו עדיין מלא בגסות נוקשות ואגרסיביות, לעיתים אדם עדין שהוא ההפך מכל זה, עלול להיפגע יותר בקלות. אין לו שריון מחוספס שיגן על הנפש שלו.
אך כמובן שאין הכרח שאדם עדין יהיה גם פגיע. יש המון אנשים עדינים שהם מאוד יציבים בנפש שלהם. במיוחד אדם שהעדינות שלו מגיעה מחמת חיבור לרוח, הוא יהיה מלא בחוסן של העולם הרוחני, והוא לא יהיה פגיע ושברירי. אך גם אדם שנולד עם עדינות שטבועה בו, הוא לומד במהלך החיים להתמודד עם הסביבה ולפתח שריון מסוים. לכן ממש אין הכרח שאדם עדין יהיה גם שברירי, אם כי זה תוצאה שעלולה לקרות.
יש אנשים שמתבלבלים בין המושג עדין לבין המושג מעודן. זה לא אותו מושג. עדין מתייחס לאישיות של האדם, בעוד מעודן מתייחס למעשים שלו וההנהגות שלו. אדם מעודן זה אדם שהמעשים וההנהגות שלו מעודנות, מתרחקות מהגסות של הטבע. יהיה לו הרבה נימוסים, גינונים, והוא יהיה קצת מפונק, ויסלוד מכל הנהגה מחוספסת. אך אין הכרח שהוא באמת אדם עדין, הוא יכול להיות אדם עם אישיות מאוד גסה, אך הוא מתנהג כלפי חוץ בצורה מעודנת.
לכן יוצא שאדם עדין זה אדם שהוא מאוד רך, משדר רכות מהאישיות שלו, ולכן הוא הרבה פעמים מאוד נעים לסובבים אותו. וזה באמת די משגע אותי בבירורים שלאף אחד אין מושג מה המשמעות של המילה עדינות
.
אבל...
.
ברמה ה'תכלסית' בשביל להבין באיזה עדינות אותו איש מדבר נצטרך לשאול אותו, לא נוכל לסמוך על הפרשנות העמוקה שלך זה עניין סמנטי- כל אחד מתכוון למשהו אחר, להסבר העמוק שלו למילה
תדעי שאני מחפש מישהי עדינה. וזה הדבר המרכזי שחשוב לי באופי של הבחורה שאני מחפש.
ואני לא מבין למה בחור שמחפש תכונה נפשית מסוימת, שהיא תכונה כל כך יפה וטובה, נראה לא טוב בעינייך.
למה בחור שמחפש מישהי שמחה זה נשמע טוב, אבל בחור שמחפש מישהי עדינה נשמע לא טוב.
אני לא מבין מה אשמות בנות עדינות שיש בחורים שמחפשים אותן. ואני לא מבין מה חטא אותו בחור שהלב שלו מבקש משהו מסוים.
עדינות היא תכונה נפשית הכי יפה שיש בעיני. אני מאוד מעריך אנשים עדינים.
כאב לי לקרוא את התגובה שלך, כי היא נגעה לי במקום מאוד עמוק בנפש. מה יכול להיות יותר עמוק מהרצון של הלב. מה יותר עמוק מהבקשה למצוא את האישה שמתאימה לי, את החצי השני של הנשמה שלי.
בעיני זה להיפך - מי שרוצה מישהי עדינה זה כי הוא רוצה שהקשר יתנהל בעדינות, הוא מעריך את התכונה הזאת ומשתדל להיות כזה בעצמו
אני זאת אני
אם אני לא מספיק עדינה בשבילו שיחפש לו מישהי אחרת ושיהיה בהצלחה
לא מפחדת ולא חושבת על איך אני נראת בעינו, באופן כללי אני חושבת שצריך לברר על תכונות אופי מראש
אי אפשר לבוא ל"מבחן"
לקשר באים כבר בשלב אחרי, לבנות אותו, לבדוק אם יש חיבור, כשיודעים בשכל שהבנאדם מתאים
והתגובות בעצם אומרות כן לשתף ולפתוח ולא לחשוש.
כאשר הסיטואציה היא ש "את מתלבטת אם לשתף אותו שמא יחשוב שאת עדינה מידי", זה אומר שבעיקרון את רוצה לפתוח איתו, רק שיש חשש שהוא יחשוב (בטעות) שאת עדינה מידי.
ולכן כולן הגיבו שלא צריך להכנס לראש שלו ולחשוב איך יפרש את התנהגותי ומה הוא יחשוב עלי, אלא פשוט להתנהג בטבעיות בצורה שהכי נוחה לי בלי חשש. בדיוק כפי שהיית נוהגת עם מישהי\ו שמכיר אותך טוב ויודע בדיוק את רמת העדינות שלך - שלא היית חוששת מלשתף אותו 
(אם השאלה לא היתה מופנית רק לבנות הייתי גם אומר מה הצורה שאני הייתי רוצה שהבחורה תתנהג, אבל מה לעשות שאני בן...)
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)
אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.
וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.
לפי ענ"ד.
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה,
ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.
לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.
הוא כמובן לא קשור לכאן
באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?