תתפלל על דברים קטנים ותראה שאתה יותר נענה.

פעם פתאום חשבתי (בערבית של שבת) להתפלל על הארוחת שבת של הישיבה, ופתאום היה דג מושלם.

וגם שבוע הבא ניסיתי, ופתאום קיבלתי מנה כפולה של עוף טעים

אחרי שתראה שתפילות קטנות נענות, זה יחזק לך את האמונה בתפילה.

ככל שאדם מאמין יותר בתפילה, התפילה פועלת יותר.

אמנם בתפילה על השידוך שלך יש 2 תקלות

1. אמנם אתה מבקש אבל בלב יש כאן 'טרוניא' על הנהגת ה' כביכול, אתה לא שמח בהנהגה שלו, אתה לא שמח שהוא השאיר אותך רווק, אדרבה חושב ש'מגיע לך', ויש כאן חסרון סמוי באמונה, שאולי מעכב את התפילה הזאת.

2. זו בקשה עצומה (אין בעולם טוב יותר מאשה טובה, גמ'). ולא בוחנים את יעילות התפילות על בקשה גדולה מאוד  

אין לי זמן להרחיב כרגע, אבל כדאי לעיין במשנתו של ישעיהו ליבוביץ בנידון (וברור שלא כולם מסכימים איתו).

ראה מאמרו כאן, ולהלן שני ציטוטים מתוכו:

"שהכוונה הנדרשת היא הכוונה לעבודת ה' שבקיום מצות התפילה, ולא הכוונה לצרכים המבוקשים בתפלה, או לשבחים האמורים בה."

" תפלה המותאמת ומחושבת לצרכי האדם ולהלך-רוחו פוסקת מלהיות מעשה דתי ונעשית אחת מפעולות האדם להנאתו ולסיפוק צרכיו הנפשיים – כשירה, כמוסיקה, כאמנות וכקולנוע."

ולהלן סיכומו כפי שאמר נכדו, הרב אילעאי עופרן (מכאן):

"התפילה היא עבודת ה' ולא עבודת האדם, ולכן הכיוון של התפילה צריך להיות מלמטה למעלה ולא להיפך. האדם אמור להתפלל כמו אדם המקריב קרבן, כעשיה ופעולה שלנו כלפי שמים, בלי ציפייה שמשהו יגיע בכיוון ההפוך. כלומר התפילה אינה דרך לשוחח עם הקב"ה, או לספר את צרותיו או לשבח את ה', מה שהאדם לא יכול לעשות. סבא אמר על כך שרק תמימות בעליהן של דעות כאלה מצילות אותן מלהיות חירוף וגידוף כי הרי האדם לא צריך לספר לה' את צרכיו אלא צריך לעבוד אותו".

"משום כך אנחנו מתפללים כשם שאנחנו מניחים תפילין, נוטלים לולב או שומרים שבת. כך אנחנו אומרים את מילות התפילה והשאלה אם נקבל או לא נקבל משהו בתמורה היא שאלה שחותרת תחת המערכת הדתית, שעוסקת במה שהאדם נותן כלפי שמים ולא במה שהשמים נותנים לאדם".

אפשר לחשוב אחרת אבל אין כאן שום אמירה בעייתית

לפעמים אפשר להחכים גם מדברים של אדם בעייתי

הוא לא שולל את התועלת, הוא שולל את הקישור שאנחנו עושים בין התפילה לתועלת.

הוא אומר - גם אם יבוא נביא ויאמר "גם כי תרבו תפילה אינני שומע", אז חוץ מחובך לתקן את מעשיך כדי שה' ישמע את תפילתך, עדיין חלה עליך חובת התפילה. אם התפילה היא *רק* בקשת צרכים ואין בה עבודת ה', בזה באמת אין עבודת ה'. אם אתה מאמין שכל תפילה נענית, בלי קשר לעבודת ה' שלך, ואם ה' לא עונה לתפילותיך אתה מפסיק *להאמין* בו, אז התפילות מראש באמת היו סתם ניסיון כישוף

הוא אמר הרבה דברים שלא מקובלים וגם שלא נכונים

ומצד שני הוא היה אדם חריף עם יכולת הבנה טובה ויכולת ניסוח מוצלחת

ולכן יש תועלת בשימוש בניסוח שלו, גם אם הוא עצמו האמין במשהו אחר

תמצא לי בציטוט המובא כאן איפה כתוב שהתפילה לא יכולה להיענות

גם בציטוט השני אין שום דבר לא נכון.

אנחנו מתפללים מתוך *בקשה* לקבל, לא מתוך *ציפיה* לקבל.

כאן באמת אפשר להתפלפל, כי יש תפיסות רבות ועיקריות שאם האדם ראוי לדבר, ורק נגזר שהוא צריך להתפלל, אז תפילתו ממש פועלת את המענה. אבל באופן עקרוני, הקב"ה ציוה שנתפלל ונבקש ממנו את מה שאנחנו צריכים, ולא הבטיח שיענה לתפילות

שוב, אם אתה רוצה לטעון שמשהו הוא כפירה, תביא ציטוט מדויק, ותוכיח מה לא נכון

אפשר לכנות את ישעיהו ליבוביץ בהרבה כינויים, מה שבטוח טיפש הוא לא היה (הערה: לא יודעת אם לסמוך על כך שאחותו כינתה אותו כך - זה היה הסגנון שלו להעניק תיאורים לאנשים אחרים ופחות שלה, במיוחד שברחבי הרשת היא מצוטטת כמתייחסת אליו באותה נשימה כאח קטן - בעוד הוא היה הבכור. דבר נוסף: לא כל מה שאחים שלי מכנים אותי ראוי שאנשים אחרים יכנו אותי.).

אבל כינויים לא מתמודדים עם עצם הטענות שהוא מעלה. ואחת המרכזיות שלו היה לעבוד את הקב"ה שלא על מנת לקבל פרס, וזה בעיניי בדיוק השאלה שהשואל העלה.

הנקודה היא שהשואל הציב דבר כזה:

תפילה בהכרח עושה משהו > אני מתפלל על זיווג המון שנים > תפילות לא עשו כלום, כי אני עדיין רווק > זה נוגד את האמונה > הפסקתי לקיים מצוות.

אני באה לנתק את המסקנות הללו ולהגיד שהם לא הכרחיות. לשבור את הציפייה כדי שלא תהיה אכזבה.

אני מניחה שהשואל יודע שהקב"ה הוא לא כספומט, והוא בטח מכיר את הקטע מאבא של נחשון וקסמן על זה שלאבא מותר לומר לא, וסביר שהיה מספיק בוגר בזמן ההתנתקות כדי להיות חשוף לתפילות הרבות שלכאורה לא עזרו וכו'.

אפשר לתת הסברים נוספים - הוא לא התפלל מספיק, התפילות השפיעו על דברים אחרים וכו'.

בעיניי צורת ההסתכלות של השואל לא נכונה, ואני מנסה לתת לו קצה חוט להתמודד. נקודת מבט אחרת שבה הוא יוכל להעמיק. משהו שהוא אולי לא שמע והכיר.

כתבת: "איבדתי את האמונה שתפילות מקדמות משהו."

בתקופת הראשונים היתה מחלוקת האם תפילה יכולה לשנות את גזירות הקב"ה. זו שאלה פילוסופית שבה התעסק בדורינו ישעיהו ליבוביץ, אבל השאלה היא קדומה בהרבה.

בית מדרשו של הרמב"ם סבר שלא - אלא התפילה מרוממת את האדם למדריגה שבה הוא ראוי להשגחה פרטית. (וזה נושא נוסף - הרמב"ם לא סבר שלכל אדם יש השגחה פרטית, אלא הדבר תלוי במעשיו).

מבחינת רבי יוסף אלבו, מה שנגזר נגזר על האדם במציאות מסוימת. אתה יכולה על ידי התפילה לשנות את עצמך, ליצור מציאות אחרת, וכך להגיע למה שנגזר במציאות הזאת. הדין עצמו נשאר אותו דין -מי שמשתנה הוא אתה ולא הקב"ה.

אמנם, רבים מחז"ל וחכמינו לאורך הדורות לא הסכימו עם עצם השאלה הפילוסופית.

אפשר להרחיב עוד הרבה בנושא אם זה מעניין אותך, אבל זו לא הנקודה שרציתי להעלות כאן.

המטרה שלי היתה להראות שיש דעות שונות.

אני חושבת שאמונה בלי שאלות ובלי ספיקות היא אמונה עקרה. מה שמחזק את האמונה שלי זה דווקא נקודות הספק, שאני הולכת לברר אותם ולהתעמק בהם, ובצורה הזאת אני מגבשת לעצמי אמונה עמוקה יותר.

אני מעודדת אותך לנסות לפתור את השאלות האלה - ולא לשאול רק אדם אחד אלא כמה, כדי לשמוע דעות שונות. אתה לא חייב להסכים עם כולם, אבל טוב ללמוד ולדעת איך הם מתמודדים עם השאלות האלה - כי סביר להניח שהשאלות שלך כנות ואמיתיות.

וכמו שלך יש שאלות - אני בטוחה שיש מישהי שגם נמצאת במסע כזה. אנחנו לא מושלמים, לא הגענו לנקודת הסוף שלנו, אנחנו לומדים כל יום - לא צריך להתכחש למצב הביניים הזה.

לגבי רבנים שניתן לדבר איתם (אין לי ניסיון אישי):

א. מכון ידעיה - מפעילים אתר שנקרא לדעת להאמין. רשימת חברי המכון די מרשימה: הרב יעקב אריאל, הרב שרקי, הרב יובל שרלו, הרב י"צ רימון, פרופ' שלום רוזנברג, הרב שבתי רפפורט, הרב חגי לונדין, הרב פרופ' יואל אליצור, הרב פרופ' ג'פרי וולף, הרב ד"ר מיכאל אברהם, ד"ר יצחק מייטליס, הרב גיורא רדלר, הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית רחלי שפרכר פרנקל, הרבנית ד"ר חנה קטן, הרבנית ד"ר נעמי שחור, הרבנית שני טרגין, הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, הרבנית אושרה קורן, גב' שרה אליאש, הרבנית נעמי וולפסון.

מי שעומד בפועל מאחורי הדברים הם הרבנים הרב אליסף ליבי, הרב דני לביא והרב ד"ר משה רט.

אפשר ליצור קשר דרך מייל\טופס באתר.

ב. רבני מכון מאיר.

ג. לפנות לאנשים מסעיף א.

אבל לא הצלחתי להבין אם אתה מחפש בעיקר את האמונה שלך או בעיקר את האישה שלך..

כי אם המטרה היא למצוא את האישה, אי אפשר רק מכח זה ללכת לברר אמונה, כי אתה לא מחפש את זה באמת, ולא זה מה שמעניין אותך (במיוחד אם אתה אומר שאתה כבר לא ממש משתדל במצוות. זה כבר שלב יותר מסובך מ'רק' לברר אמונה. צריך קצת להתחיל מחדש..)

זאת אומרת, לא ממש אי אפשר, אבל הסיכויים שבאמת תעשה שינויים גדולים בחיים- קטנים יותר.

ואולי מה שאתה צריך זה בכלל מישהי שבאה מתוך המורכבות שאתה נמצא בה? מעריך שיש שדכנים/ות שמתעסקים בזה בצורה רחבה, ומעריך שאתה מכיר אותם יותר ממני.

ואם אתה מחפש את האמונה שלך, כי אתה רוצה בה באמת, אז אולי כדאי להשהות את חיפוש האישה לתקופה מסוימת, ולהקדיש את הזמן ואת ההתעסקות לבירור מעמיק עם עצמך ועם אנשים חכמים. כי אמונה זה לא דבר שולי, זה דרך חיים.. ממילא, כשתמצא את המקום שלך, ותהיה בו עם כל הלב, זה יהיה קל יותר.

ואם ככה, אז אפשר להתייעץ עם אנשים שיש להם מפעל חיים כזה של התעסקות באמונת ישראל. מעריך גם שבהתאם הם יהיו עסוקים יותר. (הרב לונדין\ הרב אהרון לוי\ הרב אורי שרקי ועוד..- או שאתה מחפש בכלל בכיוונים אחרים).

בהצלחה רבה! הלוואי שיהיה לך טוב. שנזכה ליישר את הלב!

1.

האם לדעתך האמונה היא נכונה? השאלה אם אתה נהנה בחיים איננה קשורה לשאלה אם יש בורא לעולם, אם הוא נתן תורה, ואם הוא מעניש לעוברי מצוותיו וגומל לשומרי מצוותיו. אלה שאלות עובדתיות שאתה יכול לענות עליהן כן או לא. אם תענה כן, זה מחייב אותך ולא משנה מה קרה לך באופן אישי. אם תענה לא, אין משמעות לשאלה הדתית בכלל, וזה לא אמור לעניין אותך.

2.

האם לשמור מצוות ולהתפלל? זה די תלוי בשאלה הקודמת. יש חובה דתית לשמור מצוות, יש חובה דתית להתפלל, כלומר לפנות אל הקב"ה בבקשה לגבי הדברים שאתה צריך. המטרה היא שאתה תבין שזה בידיו, והוא יכול לשנות את זה. המטרה היא לא שהוא ישנה את זה, על אף שזאת תוצאה אפשרית (אחרת לבקשה לא היתה משמעות). תוצאה אפשרית נוספת היא ההבנה שככל שתהיה ראוי יותר זה עלול להשפיע על מימוש רצונות מסוימים (ועלול כמובן גם לא).

3.

יש הרבה סבל בעולם. הסבל היה קיים לפני שנולדת, ובכל זאת הדת היהודית לא קרסה. האם אלה ששמרו על הדת היו אלה שלא סבלו? ממש לא.

4.

יש המון מה לעשות כדי להתחתן. אני בטוח שלא עשית הכל. תמיד אפשר לגלות עוד דרכים להצליח. יכול להיות שכאשר תרגיש שזה תלוי בך, הכעס על הקב"ה ישתחרר, ואז תוכל להתייחס לדת בצורה רציונלית יותר

הרב פייבלזון.

הוא הכתובת לדעתי.

אדם עם סבלנות ענקית, ידע נרחב ועוסק הרבה עם רווקים שמחפשים תשובות...

(אמנם מוגדר חרדי אבל הכי לא סטיגמטי שיש)

את אביו לא זכיתי להכיר.

אנשים צריכים להגדיר את המצוקה שלהם נכון.

מבין?

ולראיה
מאות התפללו בכותל נגד ממשלת בנט | ערוץ ７

מציע לדבר עם הרב מיכאל אברהם: הרב מיכאל אברהם

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

בוגרות ובשלות בהחלט

בשלות לרוב באה עם הגיל. ולא כל בחורה בת 18-19 בשלה 

נכון שזו הכללה אבל בעיקרון הפנימי פה  צריך לכור שיש גילאים שבהם לא בטוחים במה שועשים

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!