תתפלל על דברים קטנים ותראה שאתה יותר נענה.

פעם פתאום חשבתי (בערבית של שבת) להתפלל על הארוחת שבת של הישיבה, ופתאום היה דג מושלם.

וגם שבוע הבא ניסיתי, ופתאום קיבלתי מנה כפולה של עוף טעים

אחרי שתראה שתפילות קטנות נענות, זה יחזק לך את האמונה בתפילה.

ככל שאדם מאמין יותר בתפילה, התפילה פועלת יותר.

אמנם בתפילה על השידוך שלך יש 2 תקלות

1. אמנם אתה מבקש אבל בלב יש כאן 'טרוניא' על הנהגת ה' כביכול, אתה לא שמח בהנהגה שלו, אתה לא שמח שהוא השאיר אותך רווק, אדרבה חושב ש'מגיע לך', ויש כאן חסרון סמוי באמונה, שאולי מעכב את התפילה הזאת.

2. זו בקשה עצומה (אין בעולם טוב יותר מאשה טובה, גמ'). ולא בוחנים את יעילות התפילות על בקשה גדולה מאוד  

אין לי זמן להרחיב כרגע, אבל כדאי לעיין במשנתו של ישעיהו ליבוביץ בנידון (וברור שלא כולם מסכימים איתו).

ראה מאמרו כאן, ולהלן שני ציטוטים מתוכו:

"שהכוונה הנדרשת היא הכוונה לעבודת ה' שבקיום מצות התפילה, ולא הכוונה לצרכים המבוקשים בתפלה, או לשבחים האמורים בה."

" תפלה המותאמת ומחושבת לצרכי האדם ולהלך-רוחו פוסקת מלהיות מעשה דתי ונעשית אחת מפעולות האדם להנאתו ולסיפוק צרכיו הנפשיים – כשירה, כמוסיקה, כאמנות וכקולנוע."

ולהלן סיכומו כפי שאמר נכדו, הרב אילעאי עופרן (מכאן):

"התפילה היא עבודת ה' ולא עבודת האדם, ולכן הכיוון של התפילה צריך להיות מלמטה למעלה ולא להיפך. האדם אמור להתפלל כמו אדם המקריב קרבן, כעשיה ופעולה שלנו כלפי שמים, בלי ציפייה שמשהו יגיע בכיוון ההפוך. כלומר התפילה אינה דרך לשוחח עם הקב"ה, או לספר את צרותיו או לשבח את ה', מה שהאדם לא יכול לעשות. סבא אמר על כך שרק תמימות בעליהן של דעות כאלה מצילות אותן מלהיות חירוף וגידוף כי הרי האדם לא צריך לספר לה' את צרכיו אלא צריך לעבוד אותו".

"משום כך אנחנו מתפללים כשם שאנחנו מניחים תפילין, נוטלים לולב או שומרים שבת. כך אנחנו אומרים את מילות התפילה והשאלה אם נקבל או לא נקבל משהו בתמורה היא שאלה שחותרת תחת המערכת הדתית, שעוסקת במה שהאדם נותן כלפי שמים ולא במה שהשמים נותנים לאדם".

אפשר לחשוב אחרת אבל אין כאן שום אמירה בעייתית

לפעמים אפשר להחכים גם מדברים של אדם בעייתי

הוא לא שולל את התועלת, הוא שולל את הקישור שאנחנו עושים בין התפילה לתועלת.

הוא אומר - גם אם יבוא נביא ויאמר "גם כי תרבו תפילה אינני שומע", אז חוץ מחובך לתקן את מעשיך כדי שה' ישמע את תפילתך, עדיין חלה עליך חובת התפילה. אם התפילה היא *רק* בקשת צרכים ואין בה עבודת ה', בזה באמת אין עבודת ה'. אם אתה מאמין שכל תפילה נענית, בלי קשר לעבודת ה' שלך, ואם ה' לא עונה לתפילותיך אתה מפסיק *להאמין* בו, אז התפילות מראש באמת היו סתם ניסיון כישוף

הוא אמר הרבה דברים שלא מקובלים וגם שלא נכונים

ומצד שני הוא היה אדם חריף עם יכולת הבנה טובה ויכולת ניסוח מוצלחת

ולכן יש תועלת בשימוש בניסוח שלו, גם אם הוא עצמו האמין במשהו אחר

תמצא לי בציטוט המובא כאן איפה כתוב שהתפילה לא יכולה להיענות

גם בציטוט השני אין שום דבר לא נכון.

אנחנו מתפללים מתוך *בקשה* לקבל, לא מתוך *ציפיה* לקבל.

כאן באמת אפשר להתפלפל, כי יש תפיסות רבות ועיקריות שאם האדם ראוי לדבר, ורק נגזר שהוא צריך להתפלל, אז תפילתו ממש פועלת את המענה. אבל באופן עקרוני, הקב"ה ציוה שנתפלל ונבקש ממנו את מה שאנחנו צריכים, ולא הבטיח שיענה לתפילות

שוב, אם אתה רוצה לטעון שמשהו הוא כפירה, תביא ציטוט מדויק, ותוכיח מה לא נכון

אפשר לכנות את ישעיהו ליבוביץ בהרבה כינויים, מה שבטוח טיפש הוא לא היה (הערה: לא יודעת אם לסמוך על כך שאחותו כינתה אותו כך - זה היה הסגנון שלו להעניק תיאורים לאנשים אחרים ופחות שלה, במיוחד שברחבי הרשת היא מצוטטת כמתייחסת אליו באותה נשימה כאח קטן - בעוד הוא היה הבכור. דבר נוסף: לא כל מה שאחים שלי מכנים אותי ראוי שאנשים אחרים יכנו אותי.).

אבל כינויים לא מתמודדים עם עצם הטענות שהוא מעלה. ואחת המרכזיות שלו היה לעבוד את הקב"ה שלא על מנת לקבל פרס, וזה בעיניי בדיוק השאלה שהשואל העלה.

הנקודה היא שהשואל הציב דבר כזה:

תפילה בהכרח עושה משהו > אני מתפלל על זיווג המון שנים > תפילות לא עשו כלום, כי אני עדיין רווק > זה נוגד את האמונה > הפסקתי לקיים מצוות.

אני באה לנתק את המסקנות הללו ולהגיד שהם לא הכרחיות. לשבור את הציפייה כדי שלא תהיה אכזבה.

אני מניחה שהשואל יודע שהקב"ה הוא לא כספומט, והוא בטח מכיר את הקטע מאבא של נחשון וקסמן על זה שלאבא מותר לומר לא, וסביר שהיה מספיק בוגר בזמן ההתנתקות כדי להיות חשוף לתפילות הרבות שלכאורה לא עזרו וכו'.

אפשר לתת הסברים נוספים - הוא לא התפלל מספיק, התפילות השפיעו על דברים אחרים וכו'.

בעיניי צורת ההסתכלות של השואל לא נכונה, ואני מנסה לתת לו קצה חוט להתמודד. נקודת מבט אחרת שבה הוא יוכל להעמיק. משהו שהוא אולי לא שמע והכיר.

כתבת: "איבדתי את האמונה שתפילות מקדמות משהו."

בתקופת הראשונים היתה מחלוקת האם תפילה יכולה לשנות את גזירות הקב"ה. זו שאלה פילוסופית שבה התעסק בדורינו ישעיהו ליבוביץ, אבל השאלה היא קדומה בהרבה.

בית מדרשו של הרמב"ם סבר שלא - אלא התפילה מרוממת את האדם למדריגה שבה הוא ראוי להשגחה פרטית. (וזה נושא נוסף - הרמב"ם לא סבר שלכל אדם יש השגחה פרטית, אלא הדבר תלוי במעשיו).

מבחינת רבי יוסף אלבו, מה שנגזר נגזר על האדם במציאות מסוימת. אתה יכולה על ידי התפילה לשנות את עצמך, ליצור מציאות אחרת, וכך להגיע למה שנגזר במציאות הזאת. הדין עצמו נשאר אותו דין -מי שמשתנה הוא אתה ולא הקב"ה.

אמנם, רבים מחז"ל וחכמינו לאורך הדורות לא הסכימו עם עצם השאלה הפילוסופית.

אפשר להרחיב עוד הרבה בנושא אם זה מעניין אותך, אבל זו לא הנקודה שרציתי להעלות כאן.

המטרה שלי היתה להראות שיש דעות שונות.

אני חושבת שאמונה בלי שאלות ובלי ספיקות היא אמונה עקרה. מה שמחזק את האמונה שלי זה דווקא נקודות הספק, שאני הולכת לברר אותם ולהתעמק בהם, ובצורה הזאת אני מגבשת לעצמי אמונה עמוקה יותר.

אני מעודדת אותך לנסות לפתור את השאלות האלה - ולא לשאול רק אדם אחד אלא כמה, כדי לשמוע דעות שונות. אתה לא חייב להסכים עם כולם, אבל טוב ללמוד ולדעת איך הם מתמודדים עם השאלות האלה - כי סביר להניח שהשאלות שלך כנות ואמיתיות.

וכמו שלך יש שאלות - אני בטוחה שיש מישהי שגם נמצאת במסע כזה. אנחנו לא מושלמים, לא הגענו לנקודת הסוף שלנו, אנחנו לומדים כל יום - לא צריך להתכחש למצב הביניים הזה.

לגבי רבנים שניתן לדבר איתם (אין לי ניסיון אישי):

א. מכון ידעיה - מפעילים אתר שנקרא לדעת להאמין. רשימת חברי המכון די מרשימה: הרב יעקב אריאל, הרב שרקי, הרב יובל שרלו, הרב י"צ רימון, פרופ' שלום רוזנברג, הרב שבתי רפפורט, הרב חגי לונדין, הרב פרופ' יואל אליצור, הרב פרופ' ג'פרי וולף, הרב ד"ר מיכאל אברהם, ד"ר יצחק מייטליס, הרב גיורא רדלר, הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית רחלי שפרכר פרנקל, הרבנית ד"ר חנה קטן, הרבנית ד"ר נעמי שחור, הרבנית שני טרגין, הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, הרבנית אושרה קורן, גב' שרה אליאש, הרבנית נעמי וולפסון.

מי שעומד בפועל מאחורי הדברים הם הרבנים הרב אליסף ליבי, הרב דני לביא והרב ד"ר משה רט.

אפשר ליצור קשר דרך מייל\טופס באתר.

ב. רבני מכון מאיר.

ג. לפנות לאנשים מסעיף א.

אבל לא הצלחתי להבין אם אתה מחפש בעיקר את האמונה שלך או בעיקר את האישה שלך..

כי אם המטרה היא למצוא את האישה, אי אפשר רק מכח זה ללכת לברר אמונה, כי אתה לא מחפש את זה באמת, ולא זה מה שמעניין אותך (במיוחד אם אתה אומר שאתה כבר לא ממש משתדל במצוות. זה כבר שלב יותר מסובך מ'רק' לברר אמונה. צריך קצת להתחיל מחדש..)

זאת אומרת, לא ממש אי אפשר, אבל הסיכויים שבאמת תעשה שינויים גדולים בחיים- קטנים יותר.

ואולי מה שאתה צריך זה בכלל מישהי שבאה מתוך המורכבות שאתה נמצא בה? מעריך שיש שדכנים/ות שמתעסקים בזה בצורה רחבה, ומעריך שאתה מכיר אותם יותר ממני.

ואם אתה מחפש את האמונה שלך, כי אתה רוצה בה באמת, אז אולי כדאי להשהות את חיפוש האישה לתקופה מסוימת, ולהקדיש את הזמן ואת ההתעסקות לבירור מעמיק עם עצמך ועם אנשים חכמים. כי אמונה זה לא דבר שולי, זה דרך חיים.. ממילא, כשתמצא את המקום שלך, ותהיה בו עם כל הלב, זה יהיה קל יותר.

ואם ככה, אז אפשר להתייעץ עם אנשים שיש להם מפעל חיים כזה של התעסקות באמונת ישראל. מעריך גם שבהתאם הם יהיו עסוקים יותר. (הרב לונדין\ הרב אהרון לוי\ הרב אורי שרקי ועוד..- או שאתה מחפש בכלל בכיוונים אחרים).

בהצלחה רבה! הלוואי שיהיה לך טוב. שנזכה ליישר את הלב!

1.

האם לדעתך האמונה היא נכונה? השאלה אם אתה נהנה בחיים איננה קשורה לשאלה אם יש בורא לעולם, אם הוא נתן תורה, ואם הוא מעניש לעוברי מצוותיו וגומל לשומרי מצוותיו. אלה שאלות עובדתיות שאתה יכול לענות עליהן כן או לא. אם תענה כן, זה מחייב אותך ולא משנה מה קרה לך באופן אישי. אם תענה לא, אין משמעות לשאלה הדתית בכלל, וזה לא אמור לעניין אותך.

2.

האם לשמור מצוות ולהתפלל? זה די תלוי בשאלה הקודמת. יש חובה דתית לשמור מצוות, יש חובה דתית להתפלל, כלומר לפנות אל הקב"ה בבקשה לגבי הדברים שאתה צריך. המטרה היא שאתה תבין שזה בידיו, והוא יכול לשנות את זה. המטרה היא לא שהוא ישנה את זה, על אף שזאת תוצאה אפשרית (אחרת לבקשה לא היתה משמעות). תוצאה אפשרית נוספת היא ההבנה שככל שתהיה ראוי יותר זה עלול להשפיע על מימוש רצונות מסוימים (ועלול כמובן גם לא).

3.

יש הרבה סבל בעולם. הסבל היה קיים לפני שנולדת, ובכל זאת הדת היהודית לא קרסה. האם אלה ששמרו על הדת היו אלה שלא סבלו? ממש לא.

4.

יש המון מה לעשות כדי להתחתן. אני בטוח שלא עשית הכל. תמיד אפשר לגלות עוד דרכים להצליח. יכול להיות שכאשר תרגיש שזה תלוי בך, הכעס על הקב"ה ישתחרר, ואז תוכל להתייחס לדת בצורה רציונלית יותר

הרב פייבלזון.

הוא הכתובת לדעתי.

אדם עם סבלנות ענקית, ידע נרחב ועוסק הרבה עם רווקים שמחפשים תשובות...

(אמנם מוגדר חרדי אבל הכי לא סטיגמטי שיש)

את אביו לא זכיתי להכיר.

אנשים צריכים להגדיר את המצוקה שלהם נכון.

מבין?

ולראיה
מאות התפללו בכותל נגד ממשלת בנט | ערוץ ７

מציע לדבר עם הרב מיכאל אברהם: הרב מיכאל אברהם

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?