הנישואין הופכים אותך לאדם שלם יותר?

יש הסברים תועלתניים

אבל זה פשוט המצב הנורמלי.

כל מי שחווה קשר זוגי ברמה כלשהי מייחל להיות במסגרת כזאת (אולי יש נשואים שחווים אחרת... אבל מי שחווה את ההתחלה של קשר טוב, רוצה שזה יישאר)

זאת הדרך הנורמלית היחידה לילדים ולמשפחה משלך

זה המצב הנורמלי שבו אנשים חיים.

במילים אחרות: זה צורך הישרדותי.

זו גם תחושתי, אבל מלבישים אותה בכל כך הרבה אידיאלים ומילים יפות, שאולי לא בהכרח שייכות.

ואם זה כך, אז השאלה היותר גדולה היא: למה להלחם על נישואים לא מוצלחים ולא לעבור הלאה? 

צורך הישרדותי נשמע כמו בריחה ממשהו

כאן מדובר במשהו שהוא פשט טריוויאלי, לא איזה משהו שאני צריך כדי לשרוד, אלא הדרך הסבירה ביותר לחיות באמת.

ושוב, כולם עושים את זה. ככה חיים. למה את מתלבשת? למה את לא רוקדת כל יום ברחוב? למה את לא קופצת בשלוליות בגשם?

השאלה היא למה.

ואם אתה משווה את זה לנשימה אז נשימה היא צורך הישרדותי. אתה לא יכול להתקיים בלעדיה.

לפי התאוריה האבולוצינונית, ה"ככה חיים" הזה הוא צורך השרדותי המבטיח המשך קיום של הגזע

אבל התשובה הזו מוציאה את הנשמה ממוסד הנישואין

להיפך, המחשבה שאפשר לתת נימוק, הוא מה שמוציא את הנשמה ממוסד הנישואין

אם אני מתחתן בשביל להרגיש נאהב, לתת אהבה, להקים משפחה... כל אותם נימוקים הופכים את הנישואים למשהו תועלתני.

ההבנה שלא צריך לנמק את זה, זה הסיפור. ככה חיים. המשפחה שלי היא חלק מהחיים שלי, אני חלק מהחיים שלהם.

ככה זה וזהו זה?

זה נימוק שמתיישב טוב למי שמחובר לטבעיות של החיים.

זו לא תשובה שאפשר לענות למערערים על מוסד המשפחה.

כי מבחינתך ככה זה,

ומבחינתם, מי אמר שככה זה?

אבל אף אדם נורמלי לא באמת מערער על מוסד המשפחה.

הנה, אפילו מירב מיכאלי בסוף עושה מה שכולם עושים.

אנשים שמערערים על מוסד המשפחה מנסים לפרוק כעסים, או שהם תיאורטיקנים מנותקים, או כל מיני סיבות אחרות.

בסופו של דבר, במידה שהם בריאים בנפשם, הם מקימים משפחה כמו כל אחד אחר, ומשאירים לאחרים לחוות איך זה להיות בלי משפחה

ואני לא מרגיש מחויב לענות להם.

בדיוק כמו שאין לי הסבר למה אני לא יוצא מהבית לא לבוש. אין לזה הסבר. אבל כל אדם בריא, גם אם הוא יכול להסביר עד כמה אין בזה שום הגיון, יעשה אותו דבר

ועדיין, יש אנשים שזה לא מספיק להם.

שזקוקים לתשובה חזקה מספיק כדי להיות שם.

(באשר לעניין המשיכה, זה אכן פלא שמסביר טוב טוב את התאורייה ההישרדותית שהבאתי לעיל. זה תפקידו באופן עקרוני והוא אכן חזק יותר מכל תירוץ לוגי כזה או אחר.

ראשית, זו שאלה מאוד טובה. כי כשחושבים על זה, חתונה היא לא לגמרי הגיונית. אם מדובר על אינטרס מסויים כמו לא להיות לבד למשל, או להיות אהוב ונאהב וגם אוהב - אז אפשר את כל זה גם בלי חתונה. בפרט שאנחנו רואים שאחוזים גבוהים מאוד של זוגות אחרי החתונה מאבדים את החיות והתשוקה והכיף שהיה להם לפני החתונה, אז אם המניע הוא האינטרס המאוד טבעי שיהיה לי טוב, לכאורה יכול להיות לי הרבה יותר טוב בלי המחוייבות הנפשית וגם הבירוקרטית/דתית שמתלווה כעסקת חבילה לחתונה. 

אלא מה, שבאמת החיבור הזוגי היהודי הוא מקום שלמעלה מטעם ודעת. ואם אדם רוצה למצוא את עצמו האמיתי, לממש את עצמו ברמה הכי עמוקה ופנימית, הוא חייב להתחתן. אבל לא רק להתחתן, אלא הוא חייב לצאת מעצמו לגמרי ולהפסיק לחשוב על עצמו ועל האינטרסים שלו. כל עוד הוא נשאר ברמת חיבור אינטרסנטית מסויימת - וגם רגש האהבה למרות שהוא מאוד חיוני בקשר הזוגי, בדקות הוא עדיין סוג של אינטרנס - הוא לא יהיה מסוגל להגיע לאותו מקום של חיבור זוגי שלם. חיבור שבמהותו הוא התאחדות הכי עמוקה ושלימה עם בן או בת הזוג שלי. חיבור כזה שבו השני - הרצונות, השאיפות והצרכים שלו - מעניינים אותי הרבה יותר מהרצונות, השאיפות והצרכים שלי. וכשנוגעים במקום המאוד לא טבעי ומאוד לא הגיוני הזה, אז מתחברים לזהות הכי עמוקה של ה'אני' שלי. כי האני הגלוי שלי הוא לא עד הסוף אני. שהרי איש ואשה הם פלג גופא כמו שהזוהר מביא. זאת אומרת שהאני השלם שלי בא לידי ביטוי ומתגלה רק כאשר אני מצליח להגיע לרמת ביטול כל כך מושלמת שבה אנחנו מתאחדים והופכים להיות אחד ממש. 

הגיוני זה לא. אבל כשמגיעים לשם... זה חווית העונג הכי גדולה שקיימת. 

(ועכשיו אני רואה שזה כנראה בהשפעת הטייטל המקצועי שלך אבל שיהיה.)

לגבי הפסקה הראשונה- מבחינה תורנית/ הלכתית זה לא ייתכן בלי חתונה.

זו התשובה שאני עונה לעצמי:

זה צורך קיומי (בכל הרבדים רגשי, ביולוגי, רוחני...) והאופן היחיד לממש אותו עפ"י תורה הוא ע"י נישואין.

למה ככה? 

גם זו שאלה.

אשמח א תפנה אותי למקורות שעוסקים בשאלה הזו.

ההלכה תמיד משקפת את הצד היותר פנימי וסודי של המציאות. הסיבה לכך שצריך להתחתן ע"פ הלכה היא כי המהות הזוגית היא חיבור שלמעלה מטעם ודעת. זו הסיבה שמדובר על כריתת ברית. ברית הנישואין. היה אפשר להסתפק בהסכם. חוזה. מה המשמעות של ברית? חיבור של למעלה מטעם ודעת. כלומר, גם כאשר הטעמים הגלויים לחיבור ייעלמו, אנחנו נמשיך להיות ביחד - כי המהות של הנישואין הוא שהאיש והאשה הם בעצם נשמה אחת. 

הצורך הקיומי - רגשי, פיסי וכן הלאה, מגיע מהרבדים היותר נמוכים שלנו והם לא מסבירים את הצורך בלהתחתן דווקא. יש לאדמו"ר הזקן מאמר בספר שנקרא מאה שערים שבו הוא מסביר את המהות של החיבור הזוגי ומה המשמעות של קשה זיווגן כקריעת ים סוף באמצעות הסיפור על רבי יוסי והמטרוניטא שרצתה לזווג 1000 עבדים ו-1000 שפחות ונכשלה.. 

הדברים שלו מובנים לקריאה?

או שדורשים לימוד מובנה?

(ומה זה הספר הזה שמעולם לא שמעתי את שמעו...)

אבל עדיף עם לימוד. אנסה למצוא קובץ אינטרנטי בלי נדר של המאמר

שווה לקרוא את פרקי טעמי המצוות של הרמב"ם (מורה הנבוכים בחצי השני של חלק ג) ורס"ג

1

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של זוגיות

ראב"ד בהקדמה לספרו בעלי הנפש מסביר שלכן האדם נברא זכר ונקבה ורק אחר כך הקב"ה הפריד, כדי שלא יהיה כמו בעלי חיים שהקשר בין הזכר לנקבה הוא רגעי.

כאשר הקשר הוא זוגיות, זה נשאר יציב (או לפחות בתוך גבולות מוגדרים) גם כאשר הצורך הפיזי לא נוכח, לא מצדיק מאמץ, או לא נענה על ידי הצד השני

2

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של קדושה

באופן שהקשרים הם רק "כי אוהבים" או כי נהנים ביחד, בעצם מה שנוכח הוא רק הפיזיות. זה מנכיח את המיניות בצורה משמעותית. החברה שבסביבתה אנו חיים היא דוגמה לזה, ואפילו שם, הם לא מרגישים בנוח עם צמצום ל"כי נהנים ביחד" אלא מרחיבים את זה ל"אוהבים". כי האדם צריך משהו רוחני. האדם מחפש משמעות.

3

כדי שהילדים יגדלו במסגרת של משפחה.

ילד שגדל עם הורים שחיים בזוגיות טובה ומכבדת, ילמד לכבד את ההורים שלו ובאופן כללי את המבוגרים ממנו

4

המסגרת של הנישואין כמחייבת, מאפשרת את היציבות של הקשר, וממילא הקשר איכותי יותר

כאשר הקשר הוא זמני, אף אחד לא באמת יתמסר לקשר. האשה לא תרגיש בטחון, הגבר לא ירצה להשקיע את כל כולו.

כאשר הקשר יציב ומחייב, הגבר ישקיע את מרצו וכספו, האשה תתמסר לקשר, שניהם יהנו מהקשר הזה הרבה יותר מאשר אם כל אחד יודע שהוא עלול לקום בבוקר ולראות פתק של "הלכתי, היה נחמד להיות יחד, ביי"

5

המסגרת של הנישואין מאפשרת את ההנאה והשמחה במישורים גבוהים יותר של הקשר

הצד השני הוא לא רק מישהו שאפשר ליהנות מהקרבה הפיזית שלו, אלא גם החבר הכי טוב, האדם הכי קרוב, חלק מהחיים שלי, מישהו שהקים איתי בית והוא בעצם חלק מהבית עצמו - כל אלה דברים שכל אחד מהם יכול לעשות מישהו למאושר, והם מתאפשרים במסגרת של נישואין יציבים

בהקשר של האמירה הזו לגבי נשים (לא טוב וכו')

מאידך, האשה מעצם בריאתה נבראה בגלל החסרון הזה, כמילוי לו. ולכן עצם המהות שלה היא זוגית, כך עולה לי מפשוטם של דברים.

כל אחד מהסיבות שלו..

אין פה נכון או לא נכון.

לתחושתי יש תשובות שלא מספיק מחזיקות. או שלא מספיקות כדי להחזיק בית. או שלא מספיק מצדיקות את מסירות הנפש על שלמות הבית, או את האמירה על דמעות המזבח בעת פירוק של בית.

אבל זה אינדבדואלי

את אומרת, שצריך לראות שהסיבה תחזיק גם כשיגיעו אתגרים

אז לדעתי השיקול צריך להיות פחות השאלה אם הסיבות טובות או לא טובות ויותר אם הסיבות יחזיקו לאורך זמן או לא. למשל יכול להוית שמישהו יתחתן מתוך אידאל כדי לעשות טוב בעולם ובסוף הוא לא מספיק חזק באישיות שלו וזה יפול ח"ו.

ויכול להיות מישהו שמתחתן פשוט כי זה נראה לו נחמד, ומישהי מצאה חן בעיניו ובגלל שהמצב הכלכלי שלו טוב ושניהם אנשים נוחים מבחינת האישיות שלהם זה יחזיק..

בגלל שסיבת הנישואין היא כאמור החיבור הנשמתי שלמעלה מטעם ודעת בין בני הזוג, לכן דווקא כשיש אתגרים וקשיים שונים שמאיימים לנתק את הקשר הזוגי שלהם הם מסוגלים לגלות את אותו חיבור נשמתי וחסר גבולות שלהם ולהישאר מחוברים למרות הכל. וזה מה שמגלה את הסיבה האמיתית לחתונה - שאיש ואשה הם בעצם נשמה אחת. 

במיוחד אלה של: להיות נאהב ולהרגיש אהב וכו' שזה אכן צורך בסיסי שדוחף אותנו לשם,

אבל אם מחקרים מראים שרק 20% מהזוגות הנשואים מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין שלהם זה מציב סימני שאלה גדולים מאד על האם נישואים מצליחים להשיג את מטרתם, בהנחה שזו מטרה של תועלת רגשית.

אבל גם אם רק מעטים מהזוגות *מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין*, עדיין ברור שהרוב הגמור לא רוצה לוותר על הזוגיות ולחזור לרווקות. נכון?

כלומר, זה אולי נכון שהרוב רוצים לשפר את זוגיות ולהגיע למקום טוב יותר. אבל גם מעט הטוב שכן יש להם בזוגיות מספיק חשוב להם כדי להתאמץ ולהמשיך את הנישואים. 

ואדרבא, זה רק מלמד ומראה כמה הזוגיות נותנת לאדם אפילו כשהיא לא מושלמת. וכ"ש כשהיא טובה.

זאת הטיה מאד משמעותית...

כל אלה שמתלוננים על חיי הנישואין שלהם, זה אנשים שלא מוכנים לוותר על המצב הזה

הם רק משכנעים אנשים שעדיין לא שם, שזה לא כדאי

בגלל שיקולים (חיצוניים) כמו בריאות הנפש של הילדים, שיקולים כלכליים, וכדו'?

יש כמובן מקרים שבהם הזוגיות גרועה כל כך שבאמת אין טעם להמשיך, אבל מצד שני האופציה של גירושין גרועה יותר.

אבל גם אז - לא כל גרוש או גרושה יאמרו שהיה עדיף לוותר על הכל. בטח אותם אלה שמנסים למצוא זוגיות חדשה, ואחוז ניכר מהם הם כאלה, שראו מה זאת זוגיות גרועה ועדיין מאמינים בזוגיות כדבר טוב

כדי לקבל את ההנחה שנישואין הם אכן דבר גרוע, צריך להניח שלאחוז משמעותי של האנשים, האופציה להשאר רווקים לנצח עדיפה על האופציה להיות נשואים אי פעם. אני מתרשם שזה ממש לא המצב

ככל שמתמקדים יותר במטרות האלה, כך הסיכויים להגשמתן קטנות...

מעניינים אותי כיווני החשיבה.

ויש להם נפק"מ לאופן וגישה לבחירת בן/ בת זוגג ולציפיות שיש מקשר לפני ובתוך הנישואין.

התווכחתי או התדיינתי, כדי ללבן יותר.

איפה שללתי?

(אבל כן הכיוונים שאני מתחברת אליהם באופן אישי הם שאין באמת תשובה, או שיש תשובה שהיא רוחנית ונשגבת כמו שכתב @ליאור דבורצקי מעבר לטעם ודעת וזה חוזר לנקודת האין תשובה)

הדיון הפילוסופי מעניין אותי, כי אני אדם שחייב להבין דברים ברמה הפילוסופית כדי להתחבר אליהם (באג במערכת)

אבל בסוף בסוף

את כל התשובות הפילוסופיות אפשר להפריך.

אני לאחרונה מתחילה להבין יותר ויותר שיש דברים שהם מעל זה.

ברמת החווייה, ברמת הידיעה. אבל לא הידיעה או ההסבר השכלי.

(זה כמו בדיונים של האם יש אלקים או אין אלקים או מה תכלית הבריאה. בסוף את כל התשובות השכליות אפשר להפריך בטיעונים שכליים אחרים. אבל יש את הידיעה הפנימית שהיא מעל לכל זה)

יש את החלק הרגשי, הטכני והמעשי - מה התועלת מהזוגיות.

ואז לגבי כל תשובה צריך לחשוב האם היא מחזיקה בזמני קשיים, כמו שכתבת.

יש את החלק הדתי והתורני - שצריך להבין את המהות הפנימית של הנישואין.

ובזה אפשר להבין את המזבח שמוריד דמעות וכו'. 

ויש את החלק הרעיוני והפילוסופי (בלי קשר ליהדות) - ונשאל כל גוי שמאמין במוסד הנישואין לשם מה הוא עושה את זה.

לדעתי אולי לא לכל האנשים יש תשובות עומק לגבי החלק השני והשלישי. אבל החלק הראשון די ברור לכולם, גם אם לפעמים קשה קצת לנסח את זה במילים מדויקות.

כדי לא להפוך לזקן/זקנה ערירי/ת, כיף גדול זה לא. מאידך, ילדים זה שמחה, כלשון השיר, וגם עזרה לעת זקנה. 

צר לי

"ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

אז כן, אפשר לדבר גבוהה על חיבורים נפשיים ומיסטיים, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. 

אבל אם הסיבה היא רק לא להיות בודד לעת זקנה, נראה לי שהמחיר גבוה מדי יחסית לתמורה.

אפשר למסור בגדים מלוכלכים למכבסה, לקנות אוכל מוכן ולחסוך כסף לבית אבות ולמטפל צמוד. אבל שוב, מרבית האנשים צריכים חֶבְרָה. בן זוג לבלות איתו, ילדים לשחק איתם. טרם המציאו ילדים להשכרה או רובוטים אנושיים בעלי בינה מלאכותית.

גם אם מדובר במתן צדקה ("שלשלתי מטבע, עשה לי טוב על הלב, ואולי גם מיקומי בעוה"ב ישתפר"). כנ"ל בענייני זוגיות. בדורות הקודמים הגישה הייתה אינטרסנטית נטו: רווק/ה לא מסוגל לשרוד לבדו (הוריו הלכו לעולמם בגילאי 40-50), מישהי צריכה לבשל ולכבס, כשהגבר נמצא בשדה, מישהו צריך לפרנס כשהאישה מכבסת ומבשלת. אהבה וכו' זה מאוד נחמד, אבל בתכל'ס, יש יתרונות מהותיים וחומריים לזוגיות.

גם תענה לי למה לא?

כוונתי היא שצעד של נישואין הוא דרמטי מכדי שנוכל לעשות אותו כי למה לא.

וזה לא הבנייה חברתית..

שחש צורך במשפחה. הוא יכול לזהות אם הצורך הזה הוא חברתי או לא. אני מאמין בכך.

אם הוא שם לב שאפילו מתי שהוא סבבה לגמרי בחברה או סתם לא מעניין אותו הצד החברתי - עדיין יש לו צורך במשפחה... כנראה שזה צורך אנושי שלא תלוי חברה.

גם נשוי יכול לעשות הבחנה כזאת..

ממה אני נהנה יותר - מזה שאני בעל משפחה או מהמשפחה עצמה?

כי זה ממש זעזע אותי מה שאמרת..

זה הרגיש לי מוריד מהערך של המשפחה

בשניהם לא מדובר בהחלטה יחידנית שלי אלא במשהו שאני עושה בגלל מי שאני

(אולי פספסתי את נושא הדיון וכרגע אתם כן בדיוק בשאלה הזאת. מצד שני, לשאלה "למה להתחתן" זה ממש לא משנה איזה משניהם, הנקודה היא שזאת החלטה שגדולה ממני)

אם זה צורך אנושי זה צורך הרבה הרבה יותר משמעותי מצורך חברתי.

לצרכים חברתיים יש מקום מאוד גדול, אבל צרכים שהם בטבע האנושי עצמו - הם יותר חזקים מכל הבנייה חברתית שלא תהיה

גם אפשר הרבה פעמים להתגבר על הבניות חברתיות, על טבע אנושי - בחיים לא.

@יעל מהדרום

לא קראתי כל מה שכתבת אז תסלחי לי,

אבל.. אני קצת לא מסכים עם הגישה שכתבת כאן.

וברשותך:

רמבם הלכות אישות א א-ב

א. קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה.

כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"

ב. וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם...

אני מבין מה שאת אומרת - על החלק שלפני

אבל התורה ציוותה

אני לא מדבר על פרו ורבו, אני מדבר על המצווה לקדש אישה. וכו'.

יש מצווה וזה משהו בלי ערך סתם כדי לא להיות לבד?

לא שאני מזלזל בזה, בדידות היא דבר נוראי, אבל אם לכל מצווה יש המון טעמים, 70 פנים, פרדס תורה, סודות עליונים, אז המצווה הזאת היא פשוט.. כדי לא להישאר בודד? לא יכול להיות שיש פה איזה משהו עמוק ואמיתי עם תוכן בפני עצמו?

והאמת, שאני רק מקשה על מה שאת כתבת. אבל אני לא מציע פירוש מעצמי למה כי אין לי תשובה מספיק טובה לזה (ואני ממש לא עומד לקרוא פה הכל ב"ה השרשור פורח ויש המון המון תגובות). יש לי איזה משו מעורפל שלא ברור לי שמנסתם כבר כתבו פה למעלה

אבל פשוט קצת קשה לי עם מה שכתבת...

יש לך תשובות לזה?

אשמח לשמוע

יש דברים גם שיודעים למה אבל קשה להסביר..

מה זה לק"י? לישעותך קיוויתי ה'? 

דבר שני בגלל שזה דבר חשוב לקיום העולם

בנוסף יש גם רצון לתת ולקבל אהבה

וגם הצורך ביצירת משפחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰