הנישואין הופכים אותך לאדם שלם יותר?

יש הסברים תועלתניים

אבל זה פשוט המצב הנורמלי.

כל מי שחווה קשר זוגי ברמה כלשהי מייחל להיות במסגרת כזאת (אולי יש נשואים שחווים אחרת... אבל מי שחווה את ההתחלה של קשר טוב, רוצה שזה יישאר)

זאת הדרך הנורמלית היחידה לילדים ולמשפחה משלך

זה המצב הנורמלי שבו אנשים חיים.

במילים אחרות: זה צורך הישרדותי.

זו גם תחושתי, אבל מלבישים אותה בכל כך הרבה אידיאלים ומילים יפות, שאולי לא בהכרח שייכות.

ואם זה כך, אז השאלה היותר גדולה היא: למה להלחם על נישואים לא מוצלחים ולא לעבור הלאה? 

צורך הישרדותי נשמע כמו בריחה ממשהו

כאן מדובר במשהו שהוא פשט טריוויאלי, לא איזה משהו שאני צריך כדי לשרוד, אלא הדרך הסבירה ביותר לחיות באמת.

ושוב, כולם עושים את זה. ככה חיים. למה את מתלבשת? למה את לא רוקדת כל יום ברחוב? למה את לא קופצת בשלוליות בגשם?

השאלה היא למה.

ואם אתה משווה את זה לנשימה אז נשימה היא צורך הישרדותי. אתה לא יכול להתקיים בלעדיה.

לפי התאוריה האבולוצינונית, ה"ככה חיים" הזה הוא צורך השרדותי המבטיח המשך קיום של הגזע

אבל התשובה הזו מוציאה את הנשמה ממוסד הנישואין

להיפך, המחשבה שאפשר לתת נימוק, הוא מה שמוציא את הנשמה ממוסד הנישואין

אם אני מתחתן בשביל להרגיש נאהב, לתת אהבה, להקים משפחה... כל אותם נימוקים הופכים את הנישואים למשהו תועלתני.

ההבנה שלא צריך לנמק את זה, זה הסיפור. ככה חיים. המשפחה שלי היא חלק מהחיים שלי, אני חלק מהחיים שלהם.

ככה זה וזהו זה?

זה נימוק שמתיישב טוב למי שמחובר לטבעיות של החיים.

זו לא תשובה שאפשר לענות למערערים על מוסד המשפחה.

כי מבחינתך ככה זה,

ומבחינתם, מי אמר שככה זה?

אבל אף אדם נורמלי לא באמת מערער על מוסד המשפחה.

הנה, אפילו מירב מיכאלי בסוף עושה מה שכולם עושים.

אנשים שמערערים על מוסד המשפחה מנסים לפרוק כעסים, או שהם תיאורטיקנים מנותקים, או כל מיני סיבות אחרות.

בסופו של דבר, במידה שהם בריאים בנפשם, הם מקימים משפחה כמו כל אחד אחר, ומשאירים לאחרים לחוות איך זה להיות בלי משפחה

ואני לא מרגיש מחויב לענות להם.

בדיוק כמו שאין לי הסבר למה אני לא יוצא מהבית לא לבוש. אין לזה הסבר. אבל כל אדם בריא, גם אם הוא יכול להסביר עד כמה אין בזה שום הגיון, יעשה אותו דבר

ועדיין, יש אנשים שזה לא מספיק להם.

שזקוקים לתשובה חזקה מספיק כדי להיות שם.

(באשר לעניין המשיכה, זה אכן פלא שמסביר טוב טוב את התאורייה ההישרדותית שהבאתי לעיל. זה תפקידו באופן עקרוני והוא אכן חזק יותר מכל תירוץ לוגי כזה או אחר.

ראשית, זו שאלה מאוד טובה. כי כשחושבים על זה, חתונה היא לא לגמרי הגיונית. אם מדובר על אינטרס מסויים כמו לא להיות לבד למשל, או להיות אהוב ונאהב וגם אוהב - אז אפשר את כל זה גם בלי חתונה. בפרט שאנחנו רואים שאחוזים גבוהים מאוד של זוגות אחרי החתונה מאבדים את החיות והתשוקה והכיף שהיה להם לפני החתונה, אז אם המניע הוא האינטרס המאוד טבעי שיהיה לי טוב, לכאורה יכול להיות לי הרבה יותר טוב בלי המחוייבות הנפשית וגם הבירוקרטית/דתית שמתלווה כעסקת חבילה לחתונה. 

אלא מה, שבאמת החיבור הזוגי היהודי הוא מקום שלמעלה מטעם ודעת. ואם אדם רוצה למצוא את עצמו האמיתי, לממש את עצמו ברמה הכי עמוקה ופנימית, הוא חייב להתחתן. אבל לא רק להתחתן, אלא הוא חייב לצאת מעצמו לגמרי ולהפסיק לחשוב על עצמו ועל האינטרסים שלו. כל עוד הוא נשאר ברמת חיבור אינטרסנטית מסויימת - וגם רגש האהבה למרות שהוא מאוד חיוני בקשר הזוגי, בדקות הוא עדיין סוג של אינטרנס - הוא לא יהיה מסוגל להגיע לאותו מקום של חיבור זוגי שלם. חיבור שבמהותו הוא התאחדות הכי עמוקה ושלימה עם בן או בת הזוג שלי. חיבור כזה שבו השני - הרצונות, השאיפות והצרכים שלו - מעניינים אותי הרבה יותר מהרצונות, השאיפות והצרכים שלי. וכשנוגעים במקום המאוד לא טבעי ומאוד לא הגיוני הזה, אז מתחברים לזהות הכי עמוקה של ה'אני' שלי. כי האני הגלוי שלי הוא לא עד הסוף אני. שהרי איש ואשה הם פלג גופא כמו שהזוהר מביא. זאת אומרת שהאני השלם שלי בא לידי ביטוי ומתגלה רק כאשר אני מצליח להגיע לרמת ביטול כל כך מושלמת שבה אנחנו מתאחדים והופכים להיות אחד ממש. 

הגיוני זה לא. אבל כשמגיעים לשם... זה חווית העונג הכי גדולה שקיימת. 

(ועכשיו אני רואה שזה כנראה בהשפעת הטייטל המקצועי שלך אבל שיהיה.)

לגבי הפסקה הראשונה- מבחינה תורנית/ הלכתית זה לא ייתכן בלי חתונה.

זו התשובה שאני עונה לעצמי:

זה צורך קיומי (בכל הרבדים רגשי, ביולוגי, רוחני...) והאופן היחיד לממש אותו עפ"י תורה הוא ע"י נישואין.

למה ככה? 

גם זו שאלה.

אשמח א תפנה אותי למקורות שעוסקים בשאלה הזו.

ההלכה תמיד משקפת את הצד היותר פנימי וסודי של המציאות. הסיבה לכך שצריך להתחתן ע"פ הלכה היא כי המהות הזוגית היא חיבור שלמעלה מטעם ודעת. זו הסיבה שמדובר על כריתת ברית. ברית הנישואין. היה אפשר להסתפק בהסכם. חוזה. מה המשמעות של ברית? חיבור של למעלה מטעם ודעת. כלומר, גם כאשר הטעמים הגלויים לחיבור ייעלמו, אנחנו נמשיך להיות ביחד - כי המהות של הנישואין הוא שהאיש והאשה הם בעצם נשמה אחת. 

הצורך הקיומי - רגשי, פיסי וכן הלאה, מגיע מהרבדים היותר נמוכים שלנו והם לא מסבירים את הצורך בלהתחתן דווקא. יש לאדמו"ר הזקן מאמר בספר שנקרא מאה שערים שבו הוא מסביר את המהות של החיבור הזוגי ומה המשמעות של קשה זיווגן כקריעת ים סוף באמצעות הסיפור על רבי יוסי והמטרוניטא שרצתה לזווג 1000 עבדים ו-1000 שפחות ונכשלה.. 

הדברים שלו מובנים לקריאה?

או שדורשים לימוד מובנה?

(ומה זה הספר הזה שמעולם לא שמעתי את שמעו...)

אבל עדיף עם לימוד. אנסה למצוא קובץ אינטרנטי בלי נדר של המאמר

שווה לקרוא את פרקי טעמי המצוות של הרמב"ם (מורה הנבוכים בחצי השני של חלק ג) ורס"ג

1

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של זוגיות

ראב"ד בהקדמה לספרו בעלי הנפש מסביר שלכן האדם נברא זכר ונקבה ורק אחר כך הקב"ה הפריד, כדי שלא יהיה כמו בעלי חיים שהקשר בין הזכר לנקבה הוא רגעי.

כאשר הקשר הוא זוגיות, זה נשאר יציב (או לפחות בתוך גבולות מוגדרים) גם כאשר הצורך הפיזי לא נוכח, לא מצדיק מאמץ, או לא נענה על ידי הצד השני

2

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של קדושה

באופן שהקשרים הם רק "כי אוהבים" או כי נהנים ביחד, בעצם מה שנוכח הוא רק הפיזיות. זה מנכיח את המיניות בצורה משמעותית. החברה שבסביבתה אנו חיים היא דוגמה לזה, ואפילו שם, הם לא מרגישים בנוח עם צמצום ל"כי נהנים ביחד" אלא מרחיבים את זה ל"אוהבים". כי האדם צריך משהו רוחני. האדם מחפש משמעות.

3

כדי שהילדים יגדלו במסגרת של משפחה.

ילד שגדל עם הורים שחיים בזוגיות טובה ומכבדת, ילמד לכבד את ההורים שלו ובאופן כללי את המבוגרים ממנו

4

המסגרת של הנישואין כמחייבת, מאפשרת את היציבות של הקשר, וממילא הקשר איכותי יותר

כאשר הקשר הוא זמני, אף אחד לא באמת יתמסר לקשר. האשה לא תרגיש בטחון, הגבר לא ירצה להשקיע את כל כולו.

כאשר הקשר יציב ומחייב, הגבר ישקיע את מרצו וכספו, האשה תתמסר לקשר, שניהם יהנו מהקשר הזה הרבה יותר מאשר אם כל אחד יודע שהוא עלול לקום בבוקר ולראות פתק של "הלכתי, היה נחמד להיות יחד, ביי"

5

המסגרת של הנישואין מאפשרת את ההנאה והשמחה במישורים גבוהים יותר של הקשר

הצד השני הוא לא רק מישהו שאפשר ליהנות מהקרבה הפיזית שלו, אלא גם החבר הכי טוב, האדם הכי קרוב, חלק מהחיים שלי, מישהו שהקים איתי בית והוא בעצם חלק מהבית עצמו - כל אלה דברים שכל אחד מהם יכול לעשות מישהו למאושר, והם מתאפשרים במסגרת של נישואין יציבים

בהקשר של האמירה הזו לגבי נשים (לא טוב וכו')

מאידך, האשה מעצם בריאתה נבראה בגלל החסרון הזה, כמילוי לו. ולכן עצם המהות שלה היא זוגית, כך עולה לי מפשוטם של דברים.

כל אחד מהסיבות שלו..

אין פה נכון או לא נכון.

לתחושתי יש תשובות שלא מספיק מחזיקות. או שלא מספיקות כדי להחזיק בית. או שלא מספיק מצדיקות את מסירות הנפש על שלמות הבית, או את האמירה על דמעות המזבח בעת פירוק של בית.

אבל זה אינדבדואלי

את אומרת, שצריך לראות שהסיבה תחזיק גם כשיגיעו אתגרים

אז לדעתי השיקול צריך להיות פחות השאלה אם הסיבות טובות או לא טובות ויותר אם הסיבות יחזיקו לאורך זמן או לא. למשל יכול להוית שמישהו יתחתן מתוך אידאל כדי לעשות טוב בעולם ובסוף הוא לא מספיק חזק באישיות שלו וזה יפול ח"ו.

ויכול להיות מישהו שמתחתן פשוט כי זה נראה לו נחמד, ומישהי מצאה חן בעיניו ובגלל שהמצב הכלכלי שלו טוב ושניהם אנשים נוחים מבחינת האישיות שלהם זה יחזיק..

בגלל שסיבת הנישואין היא כאמור החיבור הנשמתי שלמעלה מטעם ודעת בין בני הזוג, לכן דווקא כשיש אתגרים וקשיים שונים שמאיימים לנתק את הקשר הזוגי שלהם הם מסוגלים לגלות את אותו חיבור נשמתי וחסר גבולות שלהם ולהישאר מחוברים למרות הכל. וזה מה שמגלה את הסיבה האמיתית לחתונה - שאיש ואשה הם בעצם נשמה אחת. 

במיוחד אלה של: להיות נאהב ולהרגיש אהב וכו' שזה אכן צורך בסיסי שדוחף אותנו לשם,

אבל אם מחקרים מראים שרק 20% מהזוגות הנשואים מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין שלהם זה מציב סימני שאלה גדולים מאד על האם נישואים מצליחים להשיג את מטרתם, בהנחה שזו מטרה של תועלת רגשית.

אבל גם אם רק מעטים מהזוגות *מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין*, עדיין ברור שהרוב הגמור לא רוצה לוותר על הזוגיות ולחזור לרווקות. נכון?

כלומר, זה אולי נכון שהרוב רוצים לשפר את זוגיות ולהגיע למקום טוב יותר. אבל גם מעט הטוב שכן יש להם בזוגיות מספיק חשוב להם כדי להתאמץ ולהמשיך את הנישואים. 

ואדרבא, זה רק מלמד ומראה כמה הזוגיות נותנת לאדם אפילו כשהיא לא מושלמת. וכ"ש כשהיא טובה.

זאת הטיה מאד משמעותית...

כל אלה שמתלוננים על חיי הנישואין שלהם, זה אנשים שלא מוכנים לוותר על המצב הזה

הם רק משכנעים אנשים שעדיין לא שם, שזה לא כדאי

בגלל שיקולים (חיצוניים) כמו בריאות הנפש של הילדים, שיקולים כלכליים, וכדו'?

יש כמובן מקרים שבהם הזוגיות גרועה כל כך שבאמת אין טעם להמשיך, אבל מצד שני האופציה של גירושין גרועה יותר.

אבל גם אז - לא כל גרוש או גרושה יאמרו שהיה עדיף לוותר על הכל. בטח אותם אלה שמנסים למצוא זוגיות חדשה, ואחוז ניכר מהם הם כאלה, שראו מה זאת זוגיות גרועה ועדיין מאמינים בזוגיות כדבר טוב

כדי לקבל את ההנחה שנישואין הם אכן דבר גרוע, צריך להניח שלאחוז משמעותי של האנשים, האופציה להשאר רווקים לנצח עדיפה על האופציה להיות נשואים אי פעם. אני מתרשם שזה ממש לא המצב

ככל שמתמקדים יותר במטרות האלה, כך הסיכויים להגשמתן קטנות...

מעניינים אותי כיווני החשיבה.

ויש להם נפק"מ לאופן וגישה לבחירת בן/ בת זוגג ולציפיות שיש מקשר לפני ובתוך הנישואין.

התווכחתי או התדיינתי, כדי ללבן יותר.

איפה שללתי?

(אבל כן הכיוונים שאני מתחברת אליהם באופן אישי הם שאין באמת תשובה, או שיש תשובה שהיא רוחנית ונשגבת כמו שכתב @ליאור דבורצקי מעבר לטעם ודעת וזה חוזר לנקודת האין תשובה)

הדיון הפילוסופי מעניין אותי, כי אני אדם שחייב להבין דברים ברמה הפילוסופית כדי להתחבר אליהם (באג במערכת)

אבל בסוף בסוף

את כל התשובות הפילוסופיות אפשר להפריך.

אני לאחרונה מתחילה להבין יותר ויותר שיש דברים שהם מעל זה.

ברמת החווייה, ברמת הידיעה. אבל לא הידיעה או ההסבר השכלי.

(זה כמו בדיונים של האם יש אלקים או אין אלקים או מה תכלית הבריאה. בסוף את כל התשובות השכליות אפשר להפריך בטיעונים שכליים אחרים. אבל יש את הידיעה הפנימית שהיא מעל לכל זה)

יש את החלק הרגשי, הטכני והמעשי - מה התועלת מהזוגיות.

ואז לגבי כל תשובה צריך לחשוב האם היא מחזיקה בזמני קשיים, כמו שכתבת.

יש את החלק הדתי והתורני - שצריך להבין את המהות הפנימית של הנישואין.

ובזה אפשר להבין את המזבח שמוריד דמעות וכו'. 

ויש את החלק הרעיוני והפילוסופי (בלי קשר ליהדות) - ונשאל כל גוי שמאמין במוסד הנישואין לשם מה הוא עושה את זה.

לדעתי אולי לא לכל האנשים יש תשובות עומק לגבי החלק השני והשלישי. אבל החלק הראשון די ברור לכולם, גם אם לפעמים קשה קצת לנסח את זה במילים מדויקות.

כדי לא להפוך לזקן/זקנה ערירי/ת, כיף גדול זה לא. מאידך, ילדים זה שמחה, כלשון השיר, וגם עזרה לעת זקנה. 

צר לי

"ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

אז כן, אפשר לדבר גבוהה על חיבורים נפשיים ומיסטיים, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. 

אבל אם הסיבה היא רק לא להיות בודד לעת זקנה, נראה לי שהמחיר גבוה מדי יחסית לתמורה.

אפשר למסור בגדים מלוכלכים למכבסה, לקנות אוכל מוכן ולחסוך כסף לבית אבות ולמטפל צמוד. אבל שוב, מרבית האנשים צריכים חֶבְרָה. בן זוג לבלות איתו, ילדים לשחק איתם. טרם המציאו ילדים להשכרה או רובוטים אנושיים בעלי בינה מלאכותית.

גם אם מדובר במתן צדקה ("שלשלתי מטבע, עשה לי טוב על הלב, ואולי גם מיקומי בעוה"ב ישתפר"). כנ"ל בענייני זוגיות. בדורות הקודמים הגישה הייתה אינטרסנטית נטו: רווק/ה לא מסוגל לשרוד לבדו (הוריו הלכו לעולמם בגילאי 40-50), מישהי צריכה לבשל ולכבס, כשהגבר נמצא בשדה, מישהו צריך לפרנס כשהאישה מכבסת ומבשלת. אהבה וכו' זה מאוד נחמד, אבל בתכל'ס, יש יתרונות מהותיים וחומריים לזוגיות.

גם תענה לי למה לא?

כוונתי היא שצעד של נישואין הוא דרמטי מכדי שנוכל לעשות אותו כי למה לא.

וזה לא הבנייה חברתית..

שחש צורך במשפחה. הוא יכול לזהות אם הצורך הזה הוא חברתי או לא. אני מאמין בכך.

אם הוא שם לב שאפילו מתי שהוא סבבה לגמרי בחברה או סתם לא מעניין אותו הצד החברתי - עדיין יש לו צורך במשפחה... כנראה שזה צורך אנושי שלא תלוי חברה.

גם נשוי יכול לעשות הבחנה כזאת..

ממה אני נהנה יותר - מזה שאני בעל משפחה או מהמשפחה עצמה?

כי זה ממש זעזע אותי מה שאמרת..

זה הרגיש לי מוריד מהערך של המשפחה

בשניהם לא מדובר בהחלטה יחידנית שלי אלא במשהו שאני עושה בגלל מי שאני

(אולי פספסתי את נושא הדיון וכרגע אתם כן בדיוק בשאלה הזאת. מצד שני, לשאלה "למה להתחתן" זה ממש לא משנה איזה משניהם, הנקודה היא שזאת החלטה שגדולה ממני)

אם זה צורך אנושי זה צורך הרבה הרבה יותר משמעותי מצורך חברתי.

לצרכים חברתיים יש מקום מאוד גדול, אבל צרכים שהם בטבע האנושי עצמו - הם יותר חזקים מכל הבנייה חברתית שלא תהיה

גם אפשר הרבה פעמים להתגבר על הבניות חברתיות, על טבע אנושי - בחיים לא.

@יעל מהדרום

לא קראתי כל מה שכתבת אז תסלחי לי,

אבל.. אני קצת לא מסכים עם הגישה שכתבת כאן.

וברשותך:

רמבם הלכות אישות א א-ב

א. קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה.

כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"

ב. וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם...

אני מבין מה שאת אומרת - על החלק שלפני

אבל התורה ציוותה

אני לא מדבר על פרו ורבו, אני מדבר על המצווה לקדש אישה. וכו'.

יש מצווה וזה משהו בלי ערך סתם כדי לא להיות לבד?

לא שאני מזלזל בזה, בדידות היא דבר נוראי, אבל אם לכל מצווה יש המון טעמים, 70 פנים, פרדס תורה, סודות עליונים, אז המצווה הזאת היא פשוט.. כדי לא להישאר בודד? לא יכול להיות שיש פה איזה משהו עמוק ואמיתי עם תוכן בפני עצמו?

והאמת, שאני רק מקשה על מה שאת כתבת. אבל אני לא מציע פירוש מעצמי למה כי אין לי תשובה מספיק טובה לזה (ואני ממש לא עומד לקרוא פה הכל ב"ה השרשור פורח ויש המון המון תגובות). יש לי איזה משו מעורפל שלא ברור לי שמנסתם כבר כתבו פה למעלה

אבל פשוט קצת קשה לי עם מה שכתבת...

יש לך תשובות לזה?

אשמח לשמוע

יש דברים גם שיודעים למה אבל קשה להסביר..

מה זה לק"י? לישעותך קיוויתי ה'? 

דבר שני בגלל שזה דבר חשוב לקיום העולם

בנוסף יש גם רצון לתת ולקבל אהבה

וגם הצורך ביצירת משפחה

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳