הנישואין הופכים אותך לאדם שלם יותר?

יש הסברים תועלתניים

אבל זה פשוט המצב הנורמלי.

כל מי שחווה קשר זוגי ברמה כלשהי מייחל להיות במסגרת כזאת (אולי יש נשואים שחווים אחרת... אבל מי שחווה את ההתחלה של קשר טוב, רוצה שזה יישאר)

זאת הדרך הנורמלית היחידה לילדים ולמשפחה משלך

זה המצב הנורמלי שבו אנשים חיים.

במילים אחרות: זה צורך הישרדותי.

זו גם תחושתי, אבל מלבישים אותה בכל כך הרבה אידיאלים ומילים יפות, שאולי לא בהכרח שייכות.

ואם זה כך, אז השאלה היותר גדולה היא: למה להלחם על נישואים לא מוצלחים ולא לעבור הלאה? 

צורך הישרדותי נשמע כמו בריחה ממשהו

כאן מדובר במשהו שהוא פשט טריוויאלי, לא איזה משהו שאני צריך כדי לשרוד, אלא הדרך הסבירה ביותר לחיות באמת.

ושוב, כולם עושים את זה. ככה חיים. למה את מתלבשת? למה את לא רוקדת כל יום ברחוב? למה את לא קופצת בשלוליות בגשם?

השאלה היא למה.

ואם אתה משווה את זה לנשימה אז נשימה היא צורך הישרדותי. אתה לא יכול להתקיים בלעדיה.

לפי התאוריה האבולוצינונית, ה"ככה חיים" הזה הוא צורך השרדותי המבטיח המשך קיום של הגזע

אבל התשובה הזו מוציאה את הנשמה ממוסד הנישואין

להיפך, המחשבה שאפשר לתת נימוק, הוא מה שמוציא את הנשמה ממוסד הנישואין

אם אני מתחתן בשביל להרגיש נאהב, לתת אהבה, להקים משפחה... כל אותם נימוקים הופכים את הנישואים למשהו תועלתני.

ההבנה שלא צריך לנמק את זה, זה הסיפור. ככה חיים. המשפחה שלי היא חלק מהחיים שלי, אני חלק מהחיים שלהם.

ככה זה וזהו זה?

זה נימוק שמתיישב טוב למי שמחובר לטבעיות של החיים.

זו לא תשובה שאפשר לענות למערערים על מוסד המשפחה.

כי מבחינתך ככה זה,

ומבחינתם, מי אמר שככה זה?

אבל אף אדם נורמלי לא באמת מערער על מוסד המשפחה.

הנה, אפילו מירב מיכאלי בסוף עושה מה שכולם עושים.

אנשים שמערערים על מוסד המשפחה מנסים לפרוק כעסים, או שהם תיאורטיקנים מנותקים, או כל מיני סיבות אחרות.

בסופו של דבר, במידה שהם בריאים בנפשם, הם מקימים משפחה כמו כל אחד אחר, ומשאירים לאחרים לחוות איך זה להיות בלי משפחה

ואני לא מרגיש מחויב לענות להם.

בדיוק כמו שאין לי הסבר למה אני לא יוצא מהבית לא לבוש. אין לזה הסבר. אבל כל אדם בריא, גם אם הוא יכול להסביר עד כמה אין בזה שום הגיון, יעשה אותו דבר

ועדיין, יש אנשים שזה לא מספיק להם.

שזקוקים לתשובה חזקה מספיק כדי להיות שם.

(באשר לעניין המשיכה, זה אכן פלא שמסביר טוב טוב את התאורייה ההישרדותית שהבאתי לעיל. זה תפקידו באופן עקרוני והוא אכן חזק יותר מכל תירוץ לוגי כזה או אחר.

ראשית, זו שאלה מאוד טובה. כי כשחושבים על זה, חתונה היא לא לגמרי הגיונית. אם מדובר על אינטרס מסויים כמו לא להיות לבד למשל, או להיות אהוב ונאהב וגם אוהב - אז אפשר את כל זה גם בלי חתונה. בפרט שאנחנו רואים שאחוזים גבוהים מאוד של זוגות אחרי החתונה מאבדים את החיות והתשוקה והכיף שהיה להם לפני החתונה, אז אם המניע הוא האינטרס המאוד טבעי שיהיה לי טוב, לכאורה יכול להיות לי הרבה יותר טוב בלי המחוייבות הנפשית וגם הבירוקרטית/דתית שמתלווה כעסקת חבילה לחתונה. 

אלא מה, שבאמת החיבור הזוגי היהודי הוא מקום שלמעלה מטעם ודעת. ואם אדם רוצה למצוא את עצמו האמיתי, לממש את עצמו ברמה הכי עמוקה ופנימית, הוא חייב להתחתן. אבל לא רק להתחתן, אלא הוא חייב לצאת מעצמו לגמרי ולהפסיק לחשוב על עצמו ועל האינטרסים שלו. כל עוד הוא נשאר ברמת חיבור אינטרסנטית מסויימת - וגם רגש האהבה למרות שהוא מאוד חיוני בקשר הזוגי, בדקות הוא עדיין סוג של אינטרנס - הוא לא יהיה מסוגל להגיע לאותו מקום של חיבור זוגי שלם. חיבור שבמהותו הוא התאחדות הכי עמוקה ושלימה עם בן או בת הזוג שלי. חיבור כזה שבו השני - הרצונות, השאיפות והצרכים שלו - מעניינים אותי הרבה יותר מהרצונות, השאיפות והצרכים שלי. וכשנוגעים במקום המאוד לא טבעי ומאוד לא הגיוני הזה, אז מתחברים לזהות הכי עמוקה של ה'אני' שלי. כי האני הגלוי שלי הוא לא עד הסוף אני. שהרי איש ואשה הם פלג גופא כמו שהזוהר מביא. זאת אומרת שהאני השלם שלי בא לידי ביטוי ומתגלה רק כאשר אני מצליח להגיע לרמת ביטול כל כך מושלמת שבה אנחנו מתאחדים והופכים להיות אחד ממש. 

הגיוני זה לא. אבל כשמגיעים לשם... זה חווית העונג הכי גדולה שקיימת. 

(ועכשיו אני רואה שזה כנראה בהשפעת הטייטל המקצועי שלך אבל שיהיה.)

לגבי הפסקה הראשונה- מבחינה תורנית/ הלכתית זה לא ייתכן בלי חתונה.

זו התשובה שאני עונה לעצמי:

זה צורך קיומי (בכל הרבדים רגשי, ביולוגי, רוחני...) והאופן היחיד לממש אותו עפ"י תורה הוא ע"י נישואין.

למה ככה? 

גם זו שאלה.

אשמח א תפנה אותי למקורות שעוסקים בשאלה הזו.

ההלכה תמיד משקפת את הצד היותר פנימי וסודי של המציאות. הסיבה לכך שצריך להתחתן ע"פ הלכה היא כי המהות הזוגית היא חיבור שלמעלה מטעם ודעת. זו הסיבה שמדובר על כריתת ברית. ברית הנישואין. היה אפשר להסתפק בהסכם. חוזה. מה המשמעות של ברית? חיבור של למעלה מטעם ודעת. כלומר, גם כאשר הטעמים הגלויים לחיבור ייעלמו, אנחנו נמשיך להיות ביחד - כי המהות של הנישואין הוא שהאיש והאשה הם בעצם נשמה אחת. 

הצורך הקיומי - רגשי, פיסי וכן הלאה, מגיע מהרבדים היותר נמוכים שלנו והם לא מסבירים את הצורך בלהתחתן דווקא. יש לאדמו"ר הזקן מאמר בספר שנקרא מאה שערים שבו הוא מסביר את המהות של החיבור הזוגי ומה המשמעות של קשה זיווגן כקריעת ים סוף באמצעות הסיפור על רבי יוסי והמטרוניטא שרצתה לזווג 1000 עבדים ו-1000 שפחות ונכשלה.. 

הדברים שלו מובנים לקריאה?

או שדורשים לימוד מובנה?

(ומה זה הספר הזה שמעולם לא שמעתי את שמעו...)

אבל עדיף עם לימוד. אנסה למצוא קובץ אינטרנטי בלי נדר של המאמר

שווה לקרוא את פרקי טעמי המצוות של הרמב"ם (מורה הנבוכים בחצי השני של חלק ג) ורס"ג

1

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של זוגיות

ראב"ד בהקדמה לספרו בעלי הנפש מסביר שלכן האדם נברא זכר ונקבה ורק אחר כך הקב"ה הפריד, כדי שלא יהיה כמו בעלי חיים שהקשר בין הזכר לנקבה הוא רגעי.

כאשר הקשר הוא זוגיות, זה נשאר יציב (או לפחות בתוך גבולות מוגדרים) גם כאשר הצורך הפיזי לא נוכח, לא מצדיק מאמץ, או לא נענה על ידי הצד השני

2

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של קדושה

באופן שהקשרים הם רק "כי אוהבים" או כי נהנים ביחד, בעצם מה שנוכח הוא רק הפיזיות. זה מנכיח את המיניות בצורה משמעותית. החברה שבסביבתה אנו חיים היא דוגמה לזה, ואפילו שם, הם לא מרגישים בנוח עם צמצום ל"כי נהנים ביחד" אלא מרחיבים את זה ל"אוהבים". כי האדם צריך משהו רוחני. האדם מחפש משמעות.

3

כדי שהילדים יגדלו במסגרת של משפחה.

ילד שגדל עם הורים שחיים בזוגיות טובה ומכבדת, ילמד לכבד את ההורים שלו ובאופן כללי את המבוגרים ממנו

4

המסגרת של הנישואין כמחייבת, מאפשרת את היציבות של הקשר, וממילא הקשר איכותי יותר

כאשר הקשר הוא זמני, אף אחד לא באמת יתמסר לקשר. האשה לא תרגיש בטחון, הגבר לא ירצה להשקיע את כל כולו.

כאשר הקשר יציב ומחייב, הגבר ישקיע את מרצו וכספו, האשה תתמסר לקשר, שניהם יהנו מהקשר הזה הרבה יותר מאשר אם כל אחד יודע שהוא עלול לקום בבוקר ולראות פתק של "הלכתי, היה נחמד להיות יחד, ביי"

5

המסגרת של הנישואין מאפשרת את ההנאה והשמחה במישורים גבוהים יותר של הקשר

הצד השני הוא לא רק מישהו שאפשר ליהנות מהקרבה הפיזית שלו, אלא גם החבר הכי טוב, האדם הכי קרוב, חלק מהחיים שלי, מישהו שהקים איתי בית והוא בעצם חלק מהבית עצמו - כל אלה דברים שכל אחד מהם יכול לעשות מישהו למאושר, והם מתאפשרים במסגרת של נישואין יציבים

בהקשר של האמירה הזו לגבי נשים (לא טוב וכו')

מאידך, האשה מעצם בריאתה נבראה בגלל החסרון הזה, כמילוי לו. ולכן עצם המהות שלה היא זוגית, כך עולה לי מפשוטם של דברים.

כל אחד מהסיבות שלו..

אין פה נכון או לא נכון.

לתחושתי יש תשובות שלא מספיק מחזיקות. או שלא מספיקות כדי להחזיק בית. או שלא מספיק מצדיקות את מסירות הנפש על שלמות הבית, או את האמירה על דמעות המזבח בעת פירוק של בית.

אבל זה אינדבדואלי

את אומרת, שצריך לראות שהסיבה תחזיק גם כשיגיעו אתגרים

אז לדעתי השיקול צריך להיות פחות השאלה אם הסיבות טובות או לא טובות ויותר אם הסיבות יחזיקו לאורך זמן או לא. למשל יכול להוית שמישהו יתחתן מתוך אידאל כדי לעשות טוב בעולם ובסוף הוא לא מספיק חזק באישיות שלו וזה יפול ח"ו.

ויכול להיות מישהו שמתחתן פשוט כי זה נראה לו נחמד, ומישהי מצאה חן בעיניו ובגלל שהמצב הכלכלי שלו טוב ושניהם אנשים נוחים מבחינת האישיות שלהם זה יחזיק..

בגלל שסיבת הנישואין היא כאמור החיבור הנשמתי שלמעלה מטעם ודעת בין בני הזוג, לכן דווקא כשיש אתגרים וקשיים שונים שמאיימים לנתק את הקשר הזוגי שלהם הם מסוגלים לגלות את אותו חיבור נשמתי וחסר גבולות שלהם ולהישאר מחוברים למרות הכל. וזה מה שמגלה את הסיבה האמיתית לחתונה - שאיש ואשה הם בעצם נשמה אחת. 

במיוחד אלה של: להיות נאהב ולהרגיש אהב וכו' שזה אכן צורך בסיסי שדוחף אותנו לשם,

אבל אם מחקרים מראים שרק 20% מהזוגות הנשואים מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין שלהם זה מציב סימני שאלה גדולים מאד על האם נישואים מצליחים להשיג את מטרתם, בהנחה שזו מטרה של תועלת רגשית.

אבל גם אם רק מעטים מהזוגות *מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין*, עדיין ברור שהרוב הגמור לא רוצה לוותר על הזוגיות ולחזור לרווקות. נכון?

כלומר, זה אולי נכון שהרוב רוצים לשפר את זוגיות ולהגיע למקום טוב יותר. אבל גם מעט הטוב שכן יש להם בזוגיות מספיק חשוב להם כדי להתאמץ ולהמשיך את הנישואים. 

ואדרבא, זה רק מלמד ומראה כמה הזוגיות נותנת לאדם אפילו כשהיא לא מושלמת. וכ"ש כשהיא טובה.

זאת הטיה מאד משמעותית...

כל אלה שמתלוננים על חיי הנישואין שלהם, זה אנשים שלא מוכנים לוותר על המצב הזה

הם רק משכנעים אנשים שעדיין לא שם, שזה לא כדאי

בגלל שיקולים (חיצוניים) כמו בריאות הנפש של הילדים, שיקולים כלכליים, וכדו'?

יש כמובן מקרים שבהם הזוגיות גרועה כל כך שבאמת אין טעם להמשיך, אבל מצד שני האופציה של גירושין גרועה יותר.

אבל גם אז - לא כל גרוש או גרושה יאמרו שהיה עדיף לוותר על הכל. בטח אותם אלה שמנסים למצוא זוגיות חדשה, ואחוז ניכר מהם הם כאלה, שראו מה זאת זוגיות גרועה ועדיין מאמינים בזוגיות כדבר טוב

כדי לקבל את ההנחה שנישואין הם אכן דבר גרוע, צריך להניח שלאחוז משמעותי של האנשים, האופציה להשאר רווקים לנצח עדיפה על האופציה להיות נשואים אי פעם. אני מתרשם שזה ממש לא המצב

ככל שמתמקדים יותר במטרות האלה, כך הסיכויים להגשמתן קטנות...

מעניינים אותי כיווני החשיבה.

ויש להם נפק"מ לאופן וגישה לבחירת בן/ בת זוגג ולציפיות שיש מקשר לפני ובתוך הנישואין.

התווכחתי או התדיינתי, כדי ללבן יותר.

איפה שללתי?

(אבל כן הכיוונים שאני מתחברת אליהם באופן אישי הם שאין באמת תשובה, או שיש תשובה שהיא רוחנית ונשגבת כמו שכתב @ליאור דבורצקי מעבר לטעם ודעת וזה חוזר לנקודת האין תשובה)

הדיון הפילוסופי מעניין אותי, כי אני אדם שחייב להבין דברים ברמה הפילוסופית כדי להתחבר אליהם (באג במערכת)

אבל בסוף בסוף

את כל התשובות הפילוסופיות אפשר להפריך.

אני לאחרונה מתחילה להבין יותר ויותר שיש דברים שהם מעל זה.

ברמת החווייה, ברמת הידיעה. אבל לא הידיעה או ההסבר השכלי.

(זה כמו בדיונים של האם יש אלקים או אין אלקים או מה תכלית הבריאה. בסוף את כל התשובות השכליות אפשר להפריך בטיעונים שכליים אחרים. אבל יש את הידיעה הפנימית שהיא מעל לכל זה)

יש את החלק הרגשי, הטכני והמעשי - מה התועלת מהזוגיות.

ואז לגבי כל תשובה צריך לחשוב האם היא מחזיקה בזמני קשיים, כמו שכתבת.

יש את החלק הדתי והתורני - שצריך להבין את המהות הפנימית של הנישואין.

ובזה אפשר להבין את המזבח שמוריד דמעות וכו'. 

ויש את החלק הרעיוני והפילוסופי (בלי קשר ליהדות) - ונשאל כל גוי שמאמין במוסד הנישואין לשם מה הוא עושה את זה.

לדעתי אולי לא לכל האנשים יש תשובות עומק לגבי החלק השני והשלישי. אבל החלק הראשון די ברור לכולם, גם אם לפעמים קשה קצת לנסח את זה במילים מדויקות.

כדי לא להפוך לזקן/זקנה ערירי/ת, כיף גדול זה לא. מאידך, ילדים זה שמחה, כלשון השיר, וגם עזרה לעת זקנה. 

צר לי

"ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

אז כן, אפשר לדבר גבוהה על חיבורים נפשיים ומיסטיים, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. 

אבל אם הסיבה היא רק לא להיות בודד לעת זקנה, נראה לי שהמחיר גבוה מדי יחסית לתמורה.

אפשר למסור בגדים מלוכלכים למכבסה, לקנות אוכל מוכן ולחסוך כסף לבית אבות ולמטפל צמוד. אבל שוב, מרבית האנשים צריכים חֶבְרָה. בן זוג לבלות איתו, ילדים לשחק איתם. טרם המציאו ילדים להשכרה או רובוטים אנושיים בעלי בינה מלאכותית.

גם אם מדובר במתן צדקה ("שלשלתי מטבע, עשה לי טוב על הלב, ואולי גם מיקומי בעוה"ב ישתפר"). כנ"ל בענייני זוגיות. בדורות הקודמים הגישה הייתה אינטרסנטית נטו: רווק/ה לא מסוגל לשרוד לבדו (הוריו הלכו לעולמם בגילאי 40-50), מישהי צריכה לבשל ולכבס, כשהגבר נמצא בשדה, מישהו צריך לפרנס כשהאישה מכבסת ומבשלת. אהבה וכו' זה מאוד נחמד, אבל בתכל'ס, יש יתרונות מהותיים וחומריים לזוגיות.

גם תענה לי למה לא?

כוונתי היא שצעד של נישואין הוא דרמטי מכדי שנוכל לעשות אותו כי למה לא.

וזה לא הבנייה חברתית..

שחש צורך במשפחה. הוא יכול לזהות אם הצורך הזה הוא חברתי או לא. אני מאמין בכך.

אם הוא שם לב שאפילו מתי שהוא סבבה לגמרי בחברה או סתם לא מעניין אותו הצד החברתי - עדיין יש לו צורך במשפחה... כנראה שזה צורך אנושי שלא תלוי חברה.

גם נשוי יכול לעשות הבחנה כזאת..

ממה אני נהנה יותר - מזה שאני בעל משפחה או מהמשפחה עצמה?

כי זה ממש זעזע אותי מה שאמרת..

זה הרגיש לי מוריד מהערך של המשפחה

בשניהם לא מדובר בהחלטה יחידנית שלי אלא במשהו שאני עושה בגלל מי שאני

(אולי פספסתי את נושא הדיון וכרגע אתם כן בדיוק בשאלה הזאת. מצד שני, לשאלה "למה להתחתן" זה ממש לא משנה איזה משניהם, הנקודה היא שזאת החלטה שגדולה ממני)

אם זה צורך אנושי זה צורך הרבה הרבה יותר משמעותי מצורך חברתי.

לצרכים חברתיים יש מקום מאוד גדול, אבל צרכים שהם בטבע האנושי עצמו - הם יותר חזקים מכל הבנייה חברתית שלא תהיה

גם אפשר הרבה פעמים להתגבר על הבניות חברתיות, על טבע אנושי - בחיים לא.

@יעל מהדרום

לא קראתי כל מה שכתבת אז תסלחי לי,

אבל.. אני קצת לא מסכים עם הגישה שכתבת כאן.

וברשותך:

רמבם הלכות אישות א א-ב

א. קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה.

כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"

ב. וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם...

אני מבין מה שאת אומרת - על החלק שלפני

אבל התורה ציוותה

אני לא מדבר על פרו ורבו, אני מדבר על המצווה לקדש אישה. וכו'.

יש מצווה וזה משהו בלי ערך סתם כדי לא להיות לבד?

לא שאני מזלזל בזה, בדידות היא דבר נוראי, אבל אם לכל מצווה יש המון טעמים, 70 פנים, פרדס תורה, סודות עליונים, אז המצווה הזאת היא פשוט.. כדי לא להישאר בודד? לא יכול להיות שיש פה איזה משהו עמוק ואמיתי עם תוכן בפני עצמו?

והאמת, שאני רק מקשה על מה שאת כתבת. אבל אני לא מציע פירוש מעצמי למה כי אין לי תשובה מספיק טובה לזה (ואני ממש לא עומד לקרוא פה הכל ב"ה השרשור פורח ויש המון המון תגובות). יש לי איזה משו מעורפל שלא ברור לי שמנסתם כבר כתבו פה למעלה

אבל פשוט קצת קשה לי עם מה שכתבת...

יש לך תשובות לזה?

אשמח לשמוע

יש דברים גם שיודעים למה אבל קשה להסביר..

מה זה לק"י? לישעותך קיוויתי ה'? 

דבר שני בגלל שזה דבר חשוב לקיום העולם

בנוסף יש גם רצון לתת ולקבל אהבה

וגם הצורך ביצירת משפחה

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב