הנישואין הופכים אותך לאדם שלם יותר?

יש הסברים תועלתניים

אבל זה פשוט המצב הנורמלי.

כל מי שחווה קשר זוגי ברמה כלשהי מייחל להיות במסגרת כזאת (אולי יש נשואים שחווים אחרת... אבל מי שחווה את ההתחלה של קשר טוב, רוצה שזה יישאר)

זאת הדרך הנורמלית היחידה לילדים ולמשפחה משלך

זה המצב הנורמלי שבו אנשים חיים.

במילים אחרות: זה צורך הישרדותי.

זו גם תחושתי, אבל מלבישים אותה בכל כך הרבה אידיאלים ומילים יפות, שאולי לא בהכרח שייכות.

ואם זה כך, אז השאלה היותר גדולה היא: למה להלחם על נישואים לא מוצלחים ולא לעבור הלאה? 

צורך הישרדותי נשמע כמו בריחה ממשהו

כאן מדובר במשהו שהוא פשט טריוויאלי, לא איזה משהו שאני צריך כדי לשרוד, אלא הדרך הסבירה ביותר לחיות באמת.

ושוב, כולם עושים את זה. ככה חיים. למה את מתלבשת? למה את לא רוקדת כל יום ברחוב? למה את לא קופצת בשלוליות בגשם?

השאלה היא למה.

ואם אתה משווה את זה לנשימה אז נשימה היא צורך הישרדותי. אתה לא יכול להתקיים בלעדיה.

לפי התאוריה האבולוצינונית, ה"ככה חיים" הזה הוא צורך השרדותי המבטיח המשך קיום של הגזע

אבל התשובה הזו מוציאה את הנשמה ממוסד הנישואין

להיפך, המחשבה שאפשר לתת נימוק, הוא מה שמוציא את הנשמה ממוסד הנישואין

אם אני מתחתן בשביל להרגיש נאהב, לתת אהבה, להקים משפחה... כל אותם נימוקים הופכים את הנישואים למשהו תועלתני.

ההבנה שלא צריך לנמק את זה, זה הסיפור. ככה חיים. המשפחה שלי היא חלק מהחיים שלי, אני חלק מהחיים שלהם.

ככה זה וזהו זה?

זה נימוק שמתיישב טוב למי שמחובר לטבעיות של החיים.

זו לא תשובה שאפשר לענות למערערים על מוסד המשפחה.

כי מבחינתך ככה זה,

ומבחינתם, מי אמר שככה זה?

אבל אף אדם נורמלי לא באמת מערער על מוסד המשפחה.

הנה, אפילו מירב מיכאלי בסוף עושה מה שכולם עושים.

אנשים שמערערים על מוסד המשפחה מנסים לפרוק כעסים, או שהם תיאורטיקנים מנותקים, או כל מיני סיבות אחרות.

בסופו של דבר, במידה שהם בריאים בנפשם, הם מקימים משפחה כמו כל אחד אחר, ומשאירים לאחרים לחוות איך זה להיות בלי משפחה

ואני לא מרגיש מחויב לענות להם.

בדיוק כמו שאין לי הסבר למה אני לא יוצא מהבית לא לבוש. אין לזה הסבר. אבל כל אדם בריא, גם אם הוא יכול להסביר עד כמה אין בזה שום הגיון, יעשה אותו דבר

ועדיין, יש אנשים שזה לא מספיק להם.

שזקוקים לתשובה חזקה מספיק כדי להיות שם.

(באשר לעניין המשיכה, זה אכן פלא שמסביר טוב טוב את התאורייה ההישרדותית שהבאתי לעיל. זה תפקידו באופן עקרוני והוא אכן חזק יותר מכל תירוץ לוגי כזה או אחר.

ראשית, זו שאלה מאוד טובה. כי כשחושבים על זה, חתונה היא לא לגמרי הגיונית. אם מדובר על אינטרס מסויים כמו לא להיות לבד למשל, או להיות אהוב ונאהב וגם אוהב - אז אפשר את כל זה גם בלי חתונה. בפרט שאנחנו רואים שאחוזים גבוהים מאוד של זוגות אחרי החתונה מאבדים את החיות והתשוקה והכיף שהיה להם לפני החתונה, אז אם המניע הוא האינטרס המאוד טבעי שיהיה לי טוב, לכאורה יכול להיות לי הרבה יותר טוב בלי המחוייבות הנפשית וגם הבירוקרטית/דתית שמתלווה כעסקת חבילה לחתונה. 

אלא מה, שבאמת החיבור הזוגי היהודי הוא מקום שלמעלה מטעם ודעת. ואם אדם רוצה למצוא את עצמו האמיתי, לממש את עצמו ברמה הכי עמוקה ופנימית, הוא חייב להתחתן. אבל לא רק להתחתן, אלא הוא חייב לצאת מעצמו לגמרי ולהפסיק לחשוב על עצמו ועל האינטרסים שלו. כל עוד הוא נשאר ברמת חיבור אינטרסנטית מסויימת - וגם רגש האהבה למרות שהוא מאוד חיוני בקשר הזוגי, בדקות הוא עדיין סוג של אינטרנס - הוא לא יהיה מסוגל להגיע לאותו מקום של חיבור זוגי שלם. חיבור שבמהותו הוא התאחדות הכי עמוקה ושלימה עם בן או בת הזוג שלי. חיבור כזה שבו השני - הרצונות, השאיפות והצרכים שלו - מעניינים אותי הרבה יותר מהרצונות, השאיפות והצרכים שלי. וכשנוגעים במקום המאוד לא טבעי ומאוד לא הגיוני הזה, אז מתחברים לזהות הכי עמוקה של ה'אני' שלי. כי האני הגלוי שלי הוא לא עד הסוף אני. שהרי איש ואשה הם פלג גופא כמו שהזוהר מביא. זאת אומרת שהאני השלם שלי בא לידי ביטוי ומתגלה רק כאשר אני מצליח להגיע לרמת ביטול כל כך מושלמת שבה אנחנו מתאחדים והופכים להיות אחד ממש. 

הגיוני זה לא. אבל כשמגיעים לשם... זה חווית העונג הכי גדולה שקיימת. 

(ועכשיו אני רואה שזה כנראה בהשפעת הטייטל המקצועי שלך אבל שיהיה.)

לגבי הפסקה הראשונה- מבחינה תורנית/ הלכתית זה לא ייתכן בלי חתונה.

זו התשובה שאני עונה לעצמי:

זה צורך קיומי (בכל הרבדים רגשי, ביולוגי, רוחני...) והאופן היחיד לממש אותו עפ"י תורה הוא ע"י נישואין.

למה ככה? 

גם זו שאלה.

אשמח א תפנה אותי למקורות שעוסקים בשאלה הזו.

ההלכה תמיד משקפת את הצד היותר פנימי וסודי של המציאות. הסיבה לכך שצריך להתחתן ע"פ הלכה היא כי המהות הזוגית היא חיבור שלמעלה מטעם ודעת. זו הסיבה שמדובר על כריתת ברית. ברית הנישואין. היה אפשר להסתפק בהסכם. חוזה. מה המשמעות של ברית? חיבור של למעלה מטעם ודעת. כלומר, גם כאשר הטעמים הגלויים לחיבור ייעלמו, אנחנו נמשיך להיות ביחד - כי המהות של הנישואין הוא שהאיש והאשה הם בעצם נשמה אחת. 

הצורך הקיומי - רגשי, פיסי וכן הלאה, מגיע מהרבדים היותר נמוכים שלנו והם לא מסבירים את הצורך בלהתחתן דווקא. יש לאדמו"ר הזקן מאמר בספר שנקרא מאה שערים שבו הוא מסביר את המהות של החיבור הזוגי ומה המשמעות של קשה זיווגן כקריעת ים סוף באמצעות הסיפור על רבי יוסי והמטרוניטא שרצתה לזווג 1000 עבדים ו-1000 שפחות ונכשלה.. 

הדברים שלו מובנים לקריאה?

או שדורשים לימוד מובנה?

(ומה זה הספר הזה שמעולם לא שמעתי את שמעו...)

אבל עדיף עם לימוד. אנסה למצוא קובץ אינטרנטי בלי נדר של המאמר

שווה לקרוא את פרקי טעמי המצוות של הרמב"ם (מורה הנבוכים בחצי השני של חלק ג) ורס"ג

1

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של זוגיות

ראב"ד בהקדמה לספרו בעלי הנפש מסביר שלכן האדם נברא זכר ונקבה ורק אחר כך הקב"ה הפריד, כדי שלא יהיה כמו בעלי חיים שהקשר בין הזכר לנקבה הוא רגעי.

כאשר הקשר הוא זוגיות, זה נשאר יציב (או לפחות בתוך גבולות מוגדרים) גם כאשר הצורך הפיזי לא נוכח, לא מצדיק מאמץ, או לא נענה על ידי הצד השני

2

להכניס את הקשר ואת הצורך הפיזי במסגרת של קדושה

באופן שהקשרים הם רק "כי אוהבים" או כי נהנים ביחד, בעצם מה שנוכח הוא רק הפיזיות. זה מנכיח את המיניות בצורה משמעותית. החברה שבסביבתה אנו חיים היא דוגמה לזה, ואפילו שם, הם לא מרגישים בנוח עם צמצום ל"כי נהנים ביחד" אלא מרחיבים את זה ל"אוהבים". כי האדם צריך משהו רוחני. האדם מחפש משמעות.

3

כדי שהילדים יגדלו במסגרת של משפחה.

ילד שגדל עם הורים שחיים בזוגיות טובה ומכבדת, ילמד לכבד את ההורים שלו ובאופן כללי את המבוגרים ממנו

4

המסגרת של הנישואין כמחייבת, מאפשרת את היציבות של הקשר, וממילא הקשר איכותי יותר

כאשר הקשר הוא זמני, אף אחד לא באמת יתמסר לקשר. האשה לא תרגיש בטחון, הגבר לא ירצה להשקיע את כל כולו.

כאשר הקשר יציב ומחייב, הגבר ישקיע את מרצו וכספו, האשה תתמסר לקשר, שניהם יהנו מהקשר הזה הרבה יותר מאשר אם כל אחד יודע שהוא עלול לקום בבוקר ולראות פתק של "הלכתי, היה נחמד להיות יחד, ביי"

5

המסגרת של הנישואין מאפשרת את ההנאה והשמחה במישורים גבוהים יותר של הקשר

הצד השני הוא לא רק מישהו שאפשר ליהנות מהקרבה הפיזית שלו, אלא גם החבר הכי טוב, האדם הכי קרוב, חלק מהחיים שלי, מישהו שהקים איתי בית והוא בעצם חלק מהבית עצמו - כל אלה דברים שכל אחד מהם יכול לעשות מישהו למאושר, והם מתאפשרים במסגרת של נישואין יציבים

בהקשר של האמירה הזו לגבי נשים (לא טוב וכו')

מאידך, האשה מעצם בריאתה נבראה בגלל החסרון הזה, כמילוי לו. ולכן עצם המהות שלה היא זוגית, כך עולה לי מפשוטם של דברים.

כל אחד מהסיבות שלו..

אין פה נכון או לא נכון.

לתחושתי יש תשובות שלא מספיק מחזיקות. או שלא מספיקות כדי להחזיק בית. או שלא מספיק מצדיקות את מסירות הנפש על שלמות הבית, או את האמירה על דמעות המזבח בעת פירוק של בית.

אבל זה אינדבדואלי

את אומרת, שצריך לראות שהסיבה תחזיק גם כשיגיעו אתגרים

אז לדעתי השיקול צריך להיות פחות השאלה אם הסיבות טובות או לא טובות ויותר אם הסיבות יחזיקו לאורך זמן או לא. למשל יכול להוית שמישהו יתחתן מתוך אידאל כדי לעשות טוב בעולם ובסוף הוא לא מספיק חזק באישיות שלו וזה יפול ח"ו.

ויכול להיות מישהו שמתחתן פשוט כי זה נראה לו נחמד, ומישהי מצאה חן בעיניו ובגלל שהמצב הכלכלי שלו טוב ושניהם אנשים נוחים מבחינת האישיות שלהם זה יחזיק..

בגלל שסיבת הנישואין היא כאמור החיבור הנשמתי שלמעלה מטעם ודעת בין בני הזוג, לכן דווקא כשיש אתגרים וקשיים שונים שמאיימים לנתק את הקשר הזוגי שלהם הם מסוגלים לגלות את אותו חיבור נשמתי וחסר גבולות שלהם ולהישאר מחוברים למרות הכל. וזה מה שמגלה את הסיבה האמיתית לחתונה - שאיש ואשה הם בעצם נשמה אחת. 

במיוחד אלה של: להיות נאהב ולהרגיש אהב וכו' שזה אכן צורך בסיסי שדוחף אותנו לשם,

אבל אם מחקרים מראים שרק 20% מהזוגות הנשואים מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין שלהם זה מציב סימני שאלה גדולים מאד על האם נישואים מצליחים להשיג את מטרתם, בהנחה שזו מטרה של תועלת רגשית.

אבל גם אם רק מעטים מהזוגות *מרוצים ושבעי רצון מחיי הנישואין*, עדיין ברור שהרוב הגמור לא רוצה לוותר על הזוגיות ולחזור לרווקות. נכון?

כלומר, זה אולי נכון שהרוב רוצים לשפר את זוגיות ולהגיע למקום טוב יותר. אבל גם מעט הטוב שכן יש להם בזוגיות מספיק חשוב להם כדי להתאמץ ולהמשיך את הנישואים. 

ואדרבא, זה רק מלמד ומראה כמה הזוגיות נותנת לאדם אפילו כשהיא לא מושלמת. וכ"ש כשהיא טובה.

זאת הטיה מאד משמעותית...

כל אלה שמתלוננים על חיי הנישואין שלהם, זה אנשים שלא מוכנים לוותר על המצב הזה

הם רק משכנעים אנשים שעדיין לא שם, שזה לא כדאי

בגלל שיקולים (חיצוניים) כמו בריאות הנפש של הילדים, שיקולים כלכליים, וכדו'?

יש כמובן מקרים שבהם הזוגיות גרועה כל כך שבאמת אין טעם להמשיך, אבל מצד שני האופציה של גירושין גרועה יותר.

אבל גם אז - לא כל גרוש או גרושה יאמרו שהיה עדיף לוותר על הכל. בטח אותם אלה שמנסים למצוא זוגיות חדשה, ואחוז ניכר מהם הם כאלה, שראו מה זאת זוגיות גרועה ועדיין מאמינים בזוגיות כדבר טוב

כדי לקבל את ההנחה שנישואין הם אכן דבר גרוע, צריך להניח שלאחוז משמעותי של האנשים, האופציה להשאר רווקים לנצח עדיפה על האופציה להיות נשואים אי פעם. אני מתרשם שזה ממש לא המצב

ככל שמתמקדים יותר במטרות האלה, כך הסיכויים להגשמתן קטנות...

מעניינים אותי כיווני החשיבה.

ויש להם נפק"מ לאופן וגישה לבחירת בן/ בת זוגג ולציפיות שיש מקשר לפני ובתוך הנישואין.

התווכחתי או התדיינתי, כדי ללבן יותר.

איפה שללתי?

(אבל כן הכיוונים שאני מתחברת אליהם באופן אישי הם שאין באמת תשובה, או שיש תשובה שהיא רוחנית ונשגבת כמו שכתב @ליאור דבורצקי מעבר לטעם ודעת וזה חוזר לנקודת האין תשובה)

הדיון הפילוסופי מעניין אותי, כי אני אדם שחייב להבין דברים ברמה הפילוסופית כדי להתחבר אליהם (באג במערכת)

אבל בסוף בסוף

את כל התשובות הפילוסופיות אפשר להפריך.

אני לאחרונה מתחילה להבין יותר ויותר שיש דברים שהם מעל זה.

ברמת החווייה, ברמת הידיעה. אבל לא הידיעה או ההסבר השכלי.

(זה כמו בדיונים של האם יש אלקים או אין אלקים או מה תכלית הבריאה. בסוף את כל התשובות השכליות אפשר להפריך בטיעונים שכליים אחרים. אבל יש את הידיעה הפנימית שהיא מעל לכל זה)

יש את החלק הרגשי, הטכני והמעשי - מה התועלת מהזוגיות.

ואז לגבי כל תשובה צריך לחשוב האם היא מחזיקה בזמני קשיים, כמו שכתבת.

יש את החלק הדתי והתורני - שצריך להבין את המהות הפנימית של הנישואין.

ובזה אפשר להבין את המזבח שמוריד דמעות וכו'. 

ויש את החלק הרעיוני והפילוסופי (בלי קשר ליהדות) - ונשאל כל גוי שמאמין במוסד הנישואין לשם מה הוא עושה את זה.

לדעתי אולי לא לכל האנשים יש תשובות עומק לגבי החלק השני והשלישי. אבל החלק הראשון די ברור לכולם, גם אם לפעמים קשה קצת לנסח את זה במילים מדויקות.

כדי לא להפוך לזקן/זקנה ערירי/ת, כיף גדול זה לא. מאידך, ילדים זה שמחה, כלשון השיר, וגם עזרה לעת זקנה. 

צר לי

"ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

אז כן, אפשר לדבר גבוהה על חיבורים נפשיים ומיסטיים, אבל האמת פשוטה הרבה יותר. 

אבל אם הסיבה היא רק לא להיות בודד לעת זקנה, נראה לי שהמחיר גבוה מדי יחסית לתמורה.

אפשר למסור בגדים מלוכלכים למכבסה, לקנות אוכל מוכן ולחסוך כסף לבית אבות ולמטפל צמוד. אבל שוב, מרבית האנשים צריכים חֶבְרָה. בן זוג לבלות איתו, ילדים לשחק איתם. טרם המציאו ילדים להשכרה או רובוטים אנושיים בעלי בינה מלאכותית.

גם אם מדובר במתן צדקה ("שלשלתי מטבע, עשה לי טוב על הלב, ואולי גם מיקומי בעוה"ב ישתפר"). כנ"ל בענייני זוגיות. בדורות הקודמים הגישה הייתה אינטרסנטית נטו: רווק/ה לא מסוגל לשרוד לבדו (הוריו הלכו לעולמם בגילאי 40-50), מישהי צריכה לבשל ולכבס, כשהגבר נמצא בשדה, מישהו צריך לפרנס כשהאישה מכבסת ומבשלת. אהבה וכו' זה מאוד נחמד, אבל בתכל'ס, יש יתרונות מהותיים וחומריים לזוגיות.

גם תענה לי למה לא?

כוונתי היא שצעד של נישואין הוא דרמטי מכדי שנוכל לעשות אותו כי למה לא.

וזה לא הבנייה חברתית..

שחש צורך במשפחה. הוא יכול לזהות אם הצורך הזה הוא חברתי או לא. אני מאמין בכך.

אם הוא שם לב שאפילו מתי שהוא סבבה לגמרי בחברה או סתם לא מעניין אותו הצד החברתי - עדיין יש לו צורך במשפחה... כנראה שזה צורך אנושי שלא תלוי חברה.

גם נשוי יכול לעשות הבחנה כזאת..

ממה אני נהנה יותר - מזה שאני בעל משפחה או מהמשפחה עצמה?

כי זה ממש זעזע אותי מה שאמרת..

זה הרגיש לי מוריד מהערך של המשפחה

בשניהם לא מדובר בהחלטה יחידנית שלי אלא במשהו שאני עושה בגלל מי שאני

(אולי פספסתי את נושא הדיון וכרגע אתם כן בדיוק בשאלה הזאת. מצד שני, לשאלה "למה להתחתן" זה ממש לא משנה איזה משניהם, הנקודה היא שזאת החלטה שגדולה ממני)

אם זה צורך אנושי זה צורך הרבה הרבה יותר משמעותי מצורך חברתי.

לצרכים חברתיים יש מקום מאוד גדול, אבל צרכים שהם בטבע האנושי עצמו - הם יותר חזקים מכל הבנייה חברתית שלא תהיה

גם אפשר הרבה פעמים להתגבר על הבניות חברתיות, על טבע אנושי - בחיים לא.

@יעל מהדרום

לא קראתי כל מה שכתבת אז תסלחי לי,

אבל.. אני קצת לא מסכים עם הגישה שכתבת כאן.

וברשותך:

רמבם הלכות אישות א א-ב

א. קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה.

כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה"

ב. וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם...

אני מבין מה שאת אומרת - על החלק שלפני

אבל התורה ציוותה

אני לא מדבר על פרו ורבו, אני מדבר על המצווה לקדש אישה. וכו'.

יש מצווה וזה משהו בלי ערך סתם כדי לא להיות לבד?

לא שאני מזלזל בזה, בדידות היא דבר נוראי, אבל אם לכל מצווה יש המון טעמים, 70 פנים, פרדס תורה, סודות עליונים, אז המצווה הזאת היא פשוט.. כדי לא להישאר בודד? לא יכול להיות שיש פה איזה משהו עמוק ואמיתי עם תוכן בפני עצמו?

והאמת, שאני רק מקשה על מה שאת כתבת. אבל אני לא מציע פירוש מעצמי למה כי אין לי תשובה מספיק טובה לזה (ואני ממש לא עומד לקרוא פה הכל ב"ה השרשור פורח ויש המון המון תגובות). יש לי איזה משו מעורפל שלא ברור לי שמנסתם כבר כתבו פה למעלה

אבל פשוט קצת קשה לי עם מה שכתבת...

יש לך תשובות לזה?

אשמח לשמוע

יש דברים גם שיודעים למה אבל קשה להסביר..

מה זה לק"י? לישעותך קיוויתי ה'? 

דבר שני בגלל שזה דבר חשוב לקיום העולם

בנוסף יש גם רצון לתת ולקבל אהבה

וגם הצורך ביצירת משפחה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.