וגם אם זה לא בהכרח מגיע ממניע דתי, מעצם העובדה שבאסה לך על זה שכביכול ביזבזת קצת זמן וזה גורם לך לתחושות חרטה.

זה מלמד שאתה ממש איש של אידיאלים ועשיה וזה מבורך

הלוואי עליי

יישר כח

ואני מאמין שאתה באמת מתכוון לזה, ולא סתם מדבר בישביל להישמע צדיק

וואי מתחיל ליפול לי האסימון כמה שאני רחוק ממכם ברמת הדוסיות.. ואני חשבתי שאני דוס.. פפפף

אתה צודק שבאמת דיי קשה למצוא סרטים כאלה, אני מדיי פעם כן רואה סדרה שעונה על ההגדרות שציינת, אבל לא אשקר יוצא לי גם לא מעט לראות תכנים שלא עונים על ההגדרות האלה

אבל כן יש לי גבול, אני מאוד אשתדל לא לראות סרט שיכול להיות שיהיה שם סצנת מין

יש סרטים שאני זוכר שראיתי מהתקופה שהייתי לא דתי שאני יודע שאין שם בעיות כאלה, כמו לדוגמא שר הטבעות או סרטי מד"ב למינהם

כלומר, שלת הניצול-זמן לא קשורה לדוסיות.

אולי, היא קשורה יותר אם כבר, לאידיאליסטיות.

כמה בנאדם מאמין שכל רגע בחיים הוא חשוב.

ולא רק מאמין אלא גם חי את זה.. באמת.
וגם, כמה אדם מאמין שכל הזמן וכל דבר הוא יכול להתקדם

נ.ב אין בדברים מלהסיר את השאלה, הבאמת חשובה, איך אפשר לנוח, מה לגיטימי ולתת מרגוע לנפש
שזה נושא חשוב *מאוד* ומעולה שהעלית אותן..

שנזכה

(תהייה: האם זה שאני כותב פה זה בזבוז של זמן שהייתי יכול יותר.. ;) ) 

תשובה מושקעת בטירוף וממש מחכימה

תודה

כל פעולה שאיננה צורך הגוף או מכוונת לקדושה באופן ישיר, היא ממילא משהו שהיה יותר טוב אם היינו מסתדרים בלעדיו.

"הנפש צריכה כדי להשתחרר" זה כולל גם חופשה בקריביים, שאין לך ביטול תורה גדול מזה.

(די דומה למה שנכתב כאן שאלה ממש יפה - צעירים מעל עשרים)

קיצשו"ע סי' קנב, ח:

"צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד.
אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה,
ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה.
 

ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה,
וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה.
אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה,
אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה...
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה,
עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה".

מניח שלכולם ברור שאישה לא אמורה לכסות את כפות הידיים...

אסור להסתכל על אישה אפילו צנועה.

לא חושב שאפשר לשמוע שיעורים (בטח לא בקביעות) בלי להסתכל על המורה.

אצלי לדוגמא זה לא ממש משנה

כי אני לומד תכנות וכולם עם הראש במחשב וגם המרצה

כמובן שיש פעמים שצריך לבוא עד אליה שתבדוק תקלה מסוימת.. אבל בוא.. אי אפשר להתחמק מזה.. 

בקצב הזה שנשים לא יצאו מהבית וזהו (כך באמת היה במשך רוב ההיסטוריה)

תכלס אני יודע שהלכתית אתה צודק

אבל מה לעשות.. יש דברים שאני לא מסוגל לקבל גם אם הם כתובים (שם,שם)

הזוי איך אחרי כ"כ הרבה מקרים נוראים ששומעים עליהם כל יום אנשים עדיין מחפשים היתרים.

@קסם הקינמון, חזור נא לתחילת הסעיף שציטטתי ותגיד לי מה המסקנה המתבקשת.

אעזור לך קצת - צעירים מעל עשרים

השאלה היא אם אתה מחפש להתיר או שאתה מחפש מה נכון לכתחילה. גם בנוגע לשירת נשים יהיו שיאמרו לך לצאת ויהיו שיאמרו לסתום אוזניים וכיו"ב. התעלמת מתחילת הדברים שכתבתי: "אין אפוטרופוס לעריות. הזוי איך אחרי כ"כ הרבה מקרים נוראים ששומעים עליהם כל יום אנשים עדיין מחפשים היתרים".

מניח שאתה מבין לבד שממורה לייחוד מגיעים די מהר.

עניתי לך שמרבנים שונים תקבל תשובות שונות.

ברור שההלכה היא "להתרחק מאוד מאוד".

מעבר לכך, יש אילוצים.

וודאי לא עומד בגדר "להתרחק מאוד מאוד".

יש גדרים הלכתיים של "איכא דרכא אחרינא" וכו'.

אכמ"ל.

קרבה - כל קרבה - אסורה. אם אפשר להתרחק - כפי ההלכה - מתרחקים. אם אין דרך אחרת - יש מקרים שאפשר. לא חושב שיש ת"ח שיטעם שסרטים הוא אחד המקרים בהם מותר מפני שאין אפשרות אחרת, @קסם הקינמון.

יש כאן עוד הרבה ברור, אבל אני חושב שהדיון חרג קצת מממדי הפורום.

אתה מוזמן לעיין בהרחבה בספר "את צנועים חכמה" ולהעמיק.

לא דבר כזה טהור ולא דבר כזה טמא

משהו ביניים כזה.

תמיד היה מחשב, ויכלנו לשבת עליו לצורך מוגדר מראש.
אמא שלי לא סבלה שאנחנו יושבים מול מחשב בלי לעשות כלום.
היום כשאנחנו קצת גדלנו אמא שלי מבינה שאם היא לא תתן לילדם את החוויה של הסרטים- הם יתנו אותה לעצמם באופן לא ראוי. אמא שלי קנתה מקרן, וכל מוצש היא בוחרת סרט/שיעור שהיא ראתה לפני ויודעת שאין בו בעיה, אנחנו מכינים אוכל טעים יושבים על הספה ומקרינים. ככה יש חוויה מבוקרת.
כשרק הבנות בשטח גם התוכן משנה, ואיתי היא רואה דברים אחרים (כשיש לה זמן, לרוב אין לה).


אני מניחה שלא לזה התכוונת, אבל רק כתבתי מה שאני רואה כדבר בריא.


 

ואמא שלך ממש נוהגת בשכל

כי תכלס היא לא יכולה למנוע את זה מהילדים, הם ישיגו את המטרה בין אם תרצה בין אם לא.

לכן צריך "להתפשר" 

ואיך שהיא עושה את זה, זה הדרך הכי מושלמת לדעתי.

ככה היא יכולה להיות בלב שקט שלא יצוץ שום דבר בעייתי

בזמנו הסרטים היו מוגבלים לחופשים וכו' (שהייתה בעיה אימא שלי הייתה יושבת איתנו ומצנזרת, אבל זה קשור כבר לצניעות וכו') או לצ'ופר מיוחד שהיה מוגבל בזמן - פעם בכמה ימים שעה וחצי על המחשב. 

בימינו - אני מרגישה בעיקר אכזבה על בזבוז הזמן, כי יש לי דברים יותר חשובים לעשות חוץ מלבהות במחשב על סצנה מבוימת. 

ואז כיוון ששנה בה נעשית לו כהיתר...

שאת לא גבר..

אז התגובה דיי מיותרת

מי שתופס את הסרטים כמשהו באמת שלא כזה נורא ואפשר מדי פעם 

ובאמת בפנים יש לו סיבות ותירוצים ממש טובים ללמה זה בסדר

"אני חייב להתאוורר, זה עושה לי טוב, זה משחרר אותי, אני משתדל רק סרטים מסוימים" וכו'

אז הוא באמת יצפה, ויש מצב גם ייפול אולי, ואולי גם לא.

ויש כאלו שרואים בזה אש, ולא יתקרבו לזה! פשוט ככה, הם ייגדרו את עצמם בצורה חזקה ככ

שזה אפילו לא אופציה מבחינתם בשום צורה. 

ואני רואה שיש הרבה שנמצאים בא' מאשר בב', וחבל. 

שוב, כל אחד והדרישות שלו מעצמו

פשוט אני חושבת שזה ככ יכול לפגום בקדושה וביראת שמיים שגם אם אין בזה עבירה ממשית, (וכנראה שיש בזה)

הייתי עדיין מתרחקת כמו מאש... 

אני חושבת שמי שצריך להתאוורר, להשתחרר, ככ עדיף להרגיל את עצמו לעשות את זה בדרכים אחרות

עדיף בעיניי אפילו לישון או אפילו לבהות באוויר ולהתבטל מאשר לצפות בדברים האלו שמכניסים בעיניי רוח זרה לחיים

ועם כל זה בגלל שאני לא גבר, אני לא כזה יכולה לדבר... 

אשתדל לענות בהמשך

אני אנסה להסביר צעד צעד.
גם לי מוזר שיש כאלו שמתירים לעצמם את זה.
לא יודע להגיד אם זה כואב לי, אבל אם זה לא כואב לי, זה רק בגלל שהתרגלתי. כמו שהתרגלתי לראות אנשים נוסעים בשבת.

אני תופס סרטים כאחת הרעות הבסיסיות שקיימות היום, מכל הסיבות שמניתי למעלה, ושפנסאי כתבה.

מי שרואה בזה אש, אני מקנא בחינוך שהוא קיבל, ואם הוא לא התחנך לכך אלא הגיע לזה בעצמו, אני מעריץ אותו.

עד כאן לא תמהתי בכלל על דברים שכתבת ולא חלקתי.

מה שקומם אותי זה שכתבת

שבגלל מה שכתוב בשולחן ערוך על נשים
לא היית מעיזה לצפות בסרט שיש בו נשים...

ושזה עניין של החלטה שאפשר לעמוד בה.

אנשים (ואני) נלחמים ביצר כל יום ונופלים בדברים קבועים בלי שהם רוצים בהם. אני מקוה שאת לא מכירה את זה משום מצוה שהיא...

מי שעבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהתר.

צפיה בסרטים זו פעולה ממש מושכת. מסכים שככל שיהיה לאדם יותר יראת שמים, ככה המשיכה פחות תשפיע עליו, הרי ברור שכמו כן אם יפרוץ לבן אדם לבית גנב הוא יעזוב את הסרט... אבל זה לא שכל כך קל ליצר יראת שמים כזו.

להביא דוגמאות? לא רוצה להכנס סתם לדוגמאות שאולי ברורות לך.

מקוה כתבתי מובן. אולי הבנתי אותך קצת יותר קיצוני ממה שהתכוונת.

יותר במקום של הרגלים לא טובים שהייתי רוצה לשנות בעצמי,

מהמקום הזה אני מדברת. שגם שם, אתה עושה משהו שאתה לא הכי מרוצה ממנו

או אפילו גרוע מזה, מתייסר עליו אח"כ... וממש רוצה כבר לשנות את זה,

וזה איכשהו לא קורה, אתה עדיין נמצא בתוך המעגל שמנסה להשתחרר מזה.

אבל זה הרגל,

בכל מה שקשור לעבירות אני רואה את זה בתור כמה אני יכולה יותר לגדור את עצמי כדי לא להגיע ל...

לפעמים כשבראש יש חשיבה שזה קו אדום ולא עוברים אותו,

אז משהו קורה. ובאמת מצליחים. אבל ברגע שיש סדק במחשבה הזאת-

,כי ככה לדעתי זה מתחיל- מסדק,

שאתה מספר לעצמך סיפורים שסרט זה לא כזה נורא, ואני אצפה רק ב, ורק ב...

אז בסוף זה באמת קורה ואתה צופה בסרט אפילו שיש לך תיאוריה שלימה על למה זה רע ולא טוב.

ובסדר גמור, לא אמרתי בבום לשנות את הדיסק בראש וממחר להפסיק לצפות.

אם המחשבה שזה אש לא טמועה עמוק וחזק בלב ובראש, זה לא יקרה.

ברגע שזה יתחיל לחלחל המחשבה הזאת, והיה מאוד עוזר אם הסביבה הייתה עוזרת לזה באמת

,כי התרגלנו לראות שדתיים מספרים בתום שהם צופים בסרטים

יש אפילו פרמטר כזה בשליש גן עדן, כאילו אני דתי לאומי/לייט אבל סרטים זה בסבבהת

אז לדעתי זה היה קורה וזה באמת היה נהפך לקו אדום ולא רק לרצון להיות קו אדום בשאיפה.

(ויש כמובן עוד מלא ניסיונות גם בלי הסרטים. מובן...)

וזה למה זה בנפשי כ"כ? כי הרבה מגדירים את עצמם דתיים ומספרים בקלילות על הסרט החדש שיצא

הלו, לפחות אל תתגאה בזה. לפחות תסתיר את זה שקשה לך! או שבעצם אין מה להסתיר כי אין אמונה שזה כזה נורא שזה גם נורא.

איך זה ניהיה פרוץ כל כך?!... 

פשוט עצוב.

כי הייתי כותב כמעט את כל ההודעה שכתבת עכשיו אותו דבר.

ואני שמח לקרוא עוד מישהו שכותב ככה דברים שניכר שמגיעים מהלב.

זה בוער גם בי.

וזה נורא שהסביבה שלנו כל כך מכשירה (ומעודדת) את זה.

ואני לא אחזור על כל משפט שכתבת, כי אני ממש מסכים עם כל משפט.

חוץ ממשפט אחד

"כי ככה לדעתי זה מתחיל- מסדק,

שאתה מספר לעצמך סיפורים שסרט זה לא כזה נורא, ואני אצפה רק ב, ורק ב..."

מי שסיפר את זה לעצמו - אני לא מחזיק הרבה מהדתיות שלו. אם יש רב שיגיד ככה - אני לא אגיד שהוא לא רב, כי אני לא רואה באופן חד משמעי שזה סותר את השולחן ערוך כפי שכבר התווכחתי עם מישהו למעלה *על סרטים שאינם קיימים* - הוא כנראה לא יהיה הרב שלי, אבל לא על הרב אני אגיד שאני לא מחזיק מהדתיות שלו. אני אגיד את זה על אנשים שמורים התר לעצמם כי בוחרים להגדיר את התורה לפי הרצון האישי שלהם. או שבוחרים את הרב שלהם לפי הקולא שמצאו בגוגל.

בגלל שבעצמי אני מסתיר את הכשלון של צפיה בסרטים, ואני לא מדבר על כך עם אנשים, אני לא יודע כמה ומי רואים סרטים. בכל זאת אני יכול להגיד שאנשים כאלה שאת מדברת עליהם שמספרים לעצמם סיפורים, כנראה יספרו את אותם סיפורים כשירצו לאכול בלי ליטול ידיים ויגידו שזה בטח לחם מזונות, שילכו בצורה לא צנועה, כי ככה יותר צנוע להם, או כי רוב הזמן הבגדים מרגישים להם מספיק ארוכים, שלא ישמרו נגיעה בדייטים או בימי איסור בתוך הנישואים כי מישהו סיפר להם שזה לא דאורייתא (זה כן. וגם איסור דרבנן הוא איסור לכל דבר).

אז הנחתי שאת לא מדברת על אנשים כאלה.

אני חושב שיש הרבה אנשים כמוני, ואני אפילו מכיר הרבה כאלה רק לא יודע אם אנחנו אחוז גבוה מהציבור.

אנשים שהיו רוצים לראות שהסרטים הם מקור הרוע. אבל התרגלו אחרת, כי כבר בבית הספר ראו סרטים בשיעורי אנגלית והסטוריה, ואחרי זה כפרס ראו גם הארי פוטר ושאר סרטים, ובפנימיה התיכונית זה גם הגיע לסרטים פחות צנועים והמדריך ידלג על סצנות בעייתיות *אם הוא יזכור או אם הוא בכלל ראה את הסרט מראש?!*, ושם יש חברה שלא תמיד מורידים את העיניים מהמסך, אז פתאום אני נתפס בעיני עצמי מתבייש לעצום עיניים או להוריד ראש. ולמחות? לא באופציה.

ואחרי זה בישיבה ברגע של חולשה חבר מלמד אותי איך רואים סרטים למרות שיש רימון, ולצערנו הפתרון נמצא ממש כאן בערוץ.

ואנשים שאני מכיר שרואים פורנו ומוציאים זרע לבטלה (וגרוע מכך) והם מכורים והם התקינו לעצמם את כל הסינונים האפשריים כי הם צדיקים, ועדיין הם נופלים...

וזה לא מעט אנשים.

והמקביל הוא בנות דוסות (או מגה-דוסות, כלשון השרשור) שנאבקות יום יום על סנטימטר בחצאית או במטפחת, שיודעות שהשולחן ערוך אומר שצריך לכסות עד הקרסול ולא רוצות לסמוך על ההתר היחיד של המשנה ברורה, שלא מתאפקות לא להתנוענע במקומות ציבוריים לקולות מוזיקה, ועוד יותר קשה מזה - להתנהג בצניעות בדברים שההלכה לא הגדירה (למשל בגדים צמודים או תנוחות שכיבה בציבור). ואגב בנים יכולים להבין כמה שהנסיונות האלו קשים לבנות, ובמיוחד כשהן מגיעות מחברה שאין בה אוירה כזו. ואז יש ויכוח בין הבנים לבנות איזה מצוות יותר קשה לשמור, כשאין לויכוח באמת תשובה.

אז אם כל הבערה שלי נגד סרטים, אני גם רגיש מאוד להבין אנשים שמתמודדים, ויודע שאפשר להיות דוס וגם ליפול...

אני חמקתי מבין אצבעותיו של שליש גנעדן אז אני לא מכיר. אני רק יכול להגיד שצריך להזהר לא לפסול שידוכים על קיומם או אי קיומם של מצוות אלו ואחרות, מהסיבות הנ"ל. אם מישהו מצהיר שהוא רואה סרטים או לא מתפלל שלוש תפילות ביום או לא שומר על צניעות ועוד כל מיני דברים שמגדירים אותנו כדוסים באופן חיצוני, צריך להבחין האם זה נפילה מבחינתו וזה משהו שהוא יהיה עליו במאבק, או שזה התר לכתחילה.

זהו. אני חושב שפרקתי את שעל ליבי.

מקוה שאנחנו מסכימים.

כן, גם אני נופל ורואה סרטים, אבל זה אחד הזבלים הגדולים שהתרבות מייצרת.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.