וגם אם זה לא בהכרח מגיע ממניע דתי, מעצם העובדה שבאסה לך על זה שכביכול ביזבזת קצת זמן וזה גורם לך לתחושות חרטה.

זה מלמד שאתה ממש איש של אידיאלים ועשיה וזה מבורך

הלוואי עליי

יישר כח

כלומר, שלת הניצול-זמן לא קשורה לדוסיות.

אולי, היא קשורה יותר אם כבר, לאידיאליסטיות.

כמה בנאדם מאמין שכל רגע בחיים הוא חשוב.

ולא רק מאמין אלא גם חי את זה.. באמת.
וגם, כמה אדם מאמין שכל הזמן וכל דבר הוא יכול להתקדם

נ.ב אין בדברים מלהסיר את השאלה, הבאמת חשובה, איך אפשר לנוח, מה לגיטימי ולתת מרגוע לנפש
שזה נושא חשוב *מאוד* ומעולה שהעלית אותן..

שנזכה

(תהייה: האם זה שאני כותב פה זה בזבוז של זמן שהייתי יכול יותר.. ;) ) 

תשובה מושקעת בטירוף וממש מחכימה

תודה

כל פעולה שאיננה צורך הגוף או מכוונת לקדושה באופן ישיר, היא ממילא משהו שהיה יותר טוב אם היינו מסתדרים בלעדיו.

"הנפש צריכה כדי להשתחרר" זה כולל גם חופשה בקריביים, שאין לך ביטול תורה גדול מזה.

(די דומה למה שנכתב כאן שאלה ממש יפה - צעירים מעל עשרים)

קיצשו"ע סי' קנב, ח:

"צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד.
אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה,
ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה.
 

ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה,
וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה.
אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה,
אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה...
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה,
עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה".

מניח שלכולם ברור שאישה לא אמורה לכסות את כפות הידיים...

אסור להסתכל על אישה אפילו צנועה.

לא חושב שאפשר לשמוע שיעורים (בטח לא בקביעות) בלי להסתכל על המורה.

אצלי לדוגמא זה לא ממש משנה

כי אני לומד תכנות וכולם עם הראש במחשב וגם המרצה

כמובן שיש פעמים שצריך לבוא עד אליה שתבדוק תקלה מסוימת.. אבל בוא.. אי אפשר להתחמק מזה.. 

בקצב הזה שנשים לא יצאו מהבית וזהו (כך באמת היה במשך רוב ההיסטוריה)

תכלס אני יודע שהלכתית אתה צודק

אבל מה לעשות.. יש דברים שאני לא מסוגל לקבל גם אם הם כתובים (שם,שם)

הזוי איך אחרי כ"כ הרבה מקרים נוראים ששומעים עליהם כל יום אנשים עדיין מחפשים היתרים.

@קסם הקינמון, חזור נא לתחילת הסעיף שציטטתי ותגיד לי מה המסקנה המתבקשת.

אעזור לך קצת - צעירים מעל עשרים

השאלה היא אם אתה מחפש להתיר או שאתה מחפש מה נכון לכתחילה. גם בנוגע לשירת נשים יהיו שיאמרו לך לצאת ויהיו שיאמרו לסתום אוזניים וכיו"ב. התעלמת מתחילת הדברים שכתבתי: "אין אפוטרופוס לעריות. הזוי איך אחרי כ"כ הרבה מקרים נוראים ששומעים עליהם כל יום אנשים עדיין מחפשים היתרים".

מניח שאתה מבין לבד שממורה לייחוד מגיעים די מהר.

עניתי לך שמרבנים שונים תקבל תשובות שונות.

ברור שההלכה היא "להתרחק מאוד מאוד".

מעבר לכך, יש אילוצים.

וודאי לא עומד בגדר "להתרחק מאוד מאוד".

יש גדרים הלכתיים של "איכא דרכא אחרינא" וכו'.

אכמ"ל.

קרבה - כל קרבה - אסורה. אם אפשר להתרחק - כפי ההלכה - מתרחקים. אם אין דרך אחרת - יש מקרים שאפשר. לא חושב שיש ת"ח שיטעם שסרטים הוא אחד המקרים בהם מותר מפני שאין אפשרות אחרת, @קסם הקינמון.

יש כאן עוד הרבה ברור, אבל אני חושב שהדיון חרג קצת מממדי הפורום.

אתה מוזמן לעיין בהרחבה בספר "את צנועים חכמה" ולהעמיק.

לא דבר כזה טהור ולא דבר כזה טמא

משהו ביניים כזה.

תמיד היה מחשב, ויכלנו לשבת עליו לצורך מוגדר מראש.
אמא שלי לא סבלה שאנחנו יושבים מול מחשב בלי לעשות כלום.
היום כשאנחנו קצת גדלנו אמא שלי מבינה שאם היא לא תתן לילדם את החוויה של הסרטים- הם יתנו אותה לעצמם באופן לא ראוי. אמא שלי קנתה מקרן, וכל מוצש היא בוחרת סרט/שיעור שהיא ראתה לפני ויודעת שאין בו בעיה, אנחנו מכינים אוכל טעים יושבים על הספה ומקרינים. ככה יש חוויה מבוקרת.
כשרק הבנות בשטח גם התוכן משנה, ואיתי היא רואה דברים אחרים (כשיש לה זמן, לרוב אין לה).


אני מניחה שלא לזה התכוונת, אבל רק כתבתי מה שאני רואה כדבר בריא.


 

ואמא שלך ממש נוהגת בשכל

כי תכלס היא לא יכולה למנוע את זה מהילדים, הם ישיגו את המטרה בין אם תרצה בין אם לא.

לכן צריך "להתפשר" 

ואיך שהיא עושה את זה, זה הדרך הכי מושלמת לדעתי.

ככה היא יכולה להיות בלב שקט שלא יצוץ שום דבר בעייתי

בזמנו הסרטים היו מוגבלים לחופשים וכו' (שהייתה בעיה אימא שלי הייתה יושבת איתנו ומצנזרת, אבל זה קשור כבר לצניעות וכו') או לצ'ופר מיוחד שהיה מוגבל בזמן - פעם בכמה ימים שעה וחצי על המחשב. 

בימינו - אני מרגישה בעיקר אכזבה על בזבוז הזמן, כי יש לי דברים יותר חשובים לעשות חוץ מלבהות במחשב על סצנה מבוימת. 

ואז כיוון ששנה בה נעשית לו כהיתר...

שאת לא גבר..

אז התגובה דיי מיותרת

מי שתופס את הסרטים כמשהו באמת שלא כזה נורא ואפשר מדי פעם 

ובאמת בפנים יש לו סיבות ותירוצים ממש טובים ללמה זה בסדר

"אני חייב להתאוורר, זה עושה לי טוב, זה משחרר אותי, אני משתדל רק סרטים מסוימים" וכו'

אז הוא באמת יצפה, ויש מצב גם ייפול אולי, ואולי גם לא.

ויש כאלו שרואים בזה אש, ולא יתקרבו לזה! פשוט ככה, הם ייגדרו את עצמם בצורה חזקה ככ

שזה אפילו לא אופציה מבחינתם בשום צורה. 

ואני רואה שיש הרבה שנמצאים בא' מאשר בב', וחבל. 

שוב, כל אחד והדרישות שלו מעצמו

פשוט אני חושבת שזה ככ יכול לפגום בקדושה וביראת שמיים שגם אם אין בזה עבירה ממשית, (וכנראה שיש בזה)

הייתי עדיין מתרחקת כמו מאש... 

אני חושבת שמי שצריך להתאוורר, להשתחרר, ככ עדיף להרגיל את עצמו לעשות את זה בדרכים אחרות

עדיף בעיניי אפילו לישון או אפילו לבהות באוויר ולהתבטל מאשר לצפות בדברים האלו שמכניסים בעיניי רוח זרה לחיים

ועם כל זה בגלל שאני לא גבר, אני לא כזה יכולה לדבר... 

אשתדל לענות בהמשך

אני אנסה להסביר צעד צעד.
גם לי מוזר שיש כאלו שמתירים לעצמם את זה.
לא יודע להגיד אם זה כואב לי, אבל אם זה לא כואב לי, זה רק בגלל שהתרגלתי. כמו שהתרגלתי לראות אנשים נוסעים בשבת.

אני תופס סרטים כאחת הרעות הבסיסיות שקיימות היום, מכל הסיבות שמניתי למעלה, ושפנסאי כתבה.

מי שרואה בזה אש, אני מקנא בחינוך שהוא קיבל, ואם הוא לא התחנך לכך אלא הגיע לזה בעצמו, אני מעריץ אותו.

עד כאן לא תמהתי בכלל על דברים שכתבת ולא חלקתי.

מה שקומם אותי זה שכתבת

שבגלל מה שכתוב בשולחן ערוך על נשים
לא היית מעיזה לצפות בסרט שיש בו נשים...

ושזה עניין של החלטה שאפשר לעמוד בה.

אנשים (ואני) נלחמים ביצר כל יום ונופלים בדברים קבועים בלי שהם רוצים בהם. אני מקוה שאת לא מכירה את זה משום מצוה שהיא...

מי שעבר עבירה ושנה בה, נעשית לו כהתר.

צפיה בסרטים זו פעולה ממש מושכת. מסכים שככל שיהיה לאדם יותר יראת שמים, ככה המשיכה פחות תשפיע עליו, הרי ברור שכמו כן אם יפרוץ לבן אדם לבית גנב הוא יעזוב את הסרט... אבל זה לא שכל כך קל ליצר יראת שמים כזו.

להביא דוגמאות? לא רוצה להכנס סתם לדוגמאות שאולי ברורות לך.

מקוה כתבתי מובן. אולי הבנתי אותך קצת יותר קיצוני ממה שהתכוונת.

יותר במקום של הרגלים לא טובים שהייתי רוצה לשנות בעצמי,

מהמקום הזה אני מדברת. שגם שם, אתה עושה משהו שאתה לא הכי מרוצה ממנו

או אפילו גרוע מזה, מתייסר עליו אח"כ... וממש רוצה כבר לשנות את זה,

וזה איכשהו לא קורה, אתה עדיין נמצא בתוך המעגל שמנסה להשתחרר מזה.

אבל זה הרגל,

בכל מה שקשור לעבירות אני רואה את זה בתור כמה אני יכולה יותר לגדור את עצמי כדי לא להגיע ל...

לפעמים כשבראש יש חשיבה שזה קו אדום ולא עוברים אותו,

אז משהו קורה. ובאמת מצליחים. אבל ברגע שיש סדק במחשבה הזאת-

,כי ככה לדעתי זה מתחיל- מסדק,

שאתה מספר לעצמך סיפורים שסרט זה לא כזה נורא, ואני אצפה רק ב, ורק ב...

אז בסוף זה באמת קורה ואתה צופה בסרט אפילו שיש לך תיאוריה שלימה על למה זה רע ולא טוב.

ובסדר גמור, לא אמרתי בבום לשנות את הדיסק בראש וממחר להפסיק לצפות.

אם המחשבה שזה אש לא טמועה עמוק וחזק בלב ובראש, זה לא יקרה.

ברגע שזה יתחיל לחלחל המחשבה הזאת, והיה מאוד עוזר אם הסביבה הייתה עוזרת לזה באמת

,כי התרגלנו לראות שדתיים מספרים בתום שהם צופים בסרטים

יש אפילו פרמטר כזה בשליש גן עדן, כאילו אני דתי לאומי/לייט אבל סרטים זה בסבבהת

אז לדעתי זה היה קורה וזה באמת היה נהפך לקו אדום ולא רק לרצון להיות קו אדום בשאיפה.

(ויש כמובן עוד מלא ניסיונות גם בלי הסרטים. מובן...)

וזה למה זה בנפשי כ"כ? כי הרבה מגדירים את עצמם דתיים ומספרים בקלילות על הסרט החדש שיצא

הלו, לפחות אל תתגאה בזה. לפחות תסתיר את זה שקשה לך! או שבעצם אין מה להסתיר כי אין אמונה שזה כזה נורא שזה גם נורא.

איך זה ניהיה פרוץ כל כך?!... 

פשוט עצוב.

כי הייתי כותב כמעט את כל ההודעה שכתבת עכשיו אותו דבר.

ואני שמח לקרוא עוד מישהו שכותב ככה דברים שניכר שמגיעים מהלב.

זה בוער גם בי.

וזה נורא שהסביבה שלנו כל כך מכשירה (ומעודדת) את זה.

ואני לא אחזור על כל משפט שכתבת, כי אני ממש מסכים עם כל משפט.

חוץ ממשפט אחד

"כי ככה לדעתי זה מתחיל- מסדק,

שאתה מספר לעצמך סיפורים שסרט זה לא כזה נורא, ואני אצפה רק ב, ורק ב..."

מי שסיפר את זה לעצמו - אני לא מחזיק הרבה מהדתיות שלו. אם יש רב שיגיד ככה - אני לא אגיד שהוא לא רב, כי אני לא רואה באופן חד משמעי שזה סותר את השולחן ערוך כפי שכבר התווכחתי עם מישהו למעלה *על סרטים שאינם קיימים* - הוא כנראה לא יהיה הרב שלי, אבל לא על הרב אני אגיד שאני לא מחזיק מהדתיות שלו. אני אגיד את זה על אנשים שמורים התר לעצמם כי בוחרים להגדיר את התורה לפי הרצון האישי שלהם. או שבוחרים את הרב שלהם לפי הקולא שמצאו בגוגל.

בגלל שבעצמי אני מסתיר את הכשלון של צפיה בסרטים, ואני לא מדבר על כך עם אנשים, אני לא יודע כמה ומי רואים סרטים. בכל זאת אני יכול להגיד שאנשים כאלה שאת מדברת עליהם שמספרים לעצמם סיפורים, כנראה יספרו את אותם סיפורים כשירצו לאכול בלי ליטול ידיים ויגידו שזה בטח לחם מזונות, שילכו בצורה לא צנועה, כי ככה יותר צנוע להם, או כי רוב הזמן הבגדים מרגישים להם מספיק ארוכים, שלא ישמרו נגיעה בדייטים או בימי איסור בתוך הנישואים כי מישהו סיפר להם שזה לא דאורייתא (זה כן. וגם איסור דרבנן הוא איסור לכל דבר).

אז הנחתי שאת לא מדברת על אנשים כאלה.

אני חושב שיש הרבה אנשים כמוני, ואני אפילו מכיר הרבה כאלה רק לא יודע אם אנחנו אחוז גבוה מהציבור.

אנשים שהיו רוצים לראות שהסרטים הם מקור הרוע. אבל התרגלו אחרת, כי כבר בבית הספר ראו סרטים בשיעורי אנגלית והסטוריה, ואחרי זה כפרס ראו גם הארי פוטר ושאר סרטים, ובפנימיה התיכונית זה גם הגיע לסרטים פחות צנועים והמדריך ידלג על סצנות בעייתיות *אם הוא יזכור או אם הוא בכלל ראה את הסרט מראש?!*, ושם יש חברה שלא תמיד מורידים את העיניים מהמסך, אז פתאום אני נתפס בעיני עצמי מתבייש לעצום עיניים או להוריד ראש. ולמחות? לא באופציה.

ואחרי זה בישיבה ברגע של חולשה חבר מלמד אותי איך רואים סרטים למרות שיש רימון, ולצערנו הפתרון נמצא ממש כאן בערוץ.

ואנשים שאני מכיר שרואים פורנו ומוציאים זרע לבטלה (וגרוע מכך) והם מכורים והם התקינו לעצמם את כל הסינונים האפשריים כי הם צדיקים, ועדיין הם נופלים...

וזה לא מעט אנשים.

והמקביל הוא בנות דוסות (או מגה-דוסות, כלשון השרשור) שנאבקות יום יום על סנטימטר בחצאית או במטפחת, שיודעות שהשולחן ערוך אומר שצריך לכסות עד הקרסול ולא רוצות לסמוך על ההתר היחיד של המשנה ברורה, שלא מתאפקות לא להתנוענע במקומות ציבוריים לקולות מוזיקה, ועוד יותר קשה מזה - להתנהג בצניעות בדברים שההלכה לא הגדירה (למשל בגדים צמודים או תנוחות שכיבה בציבור). ואגב בנים יכולים להבין כמה שהנסיונות האלו קשים לבנות, ובמיוחד כשהן מגיעות מחברה שאין בה אוירה כזו. ואז יש ויכוח בין הבנים לבנות איזה מצוות יותר קשה לשמור, כשאין לויכוח באמת תשובה.

אז אם כל הבערה שלי נגד סרטים, אני גם רגיש מאוד להבין אנשים שמתמודדים, ויודע שאפשר להיות דוס וגם ליפול...

אני חמקתי מבין אצבעותיו של שליש גנעדן אז אני לא מכיר. אני רק יכול להגיד שצריך להזהר לא לפסול שידוכים על קיומם או אי קיומם של מצוות אלו ואחרות, מהסיבות הנ"ל. אם מישהו מצהיר שהוא רואה סרטים או לא מתפלל שלוש תפילות ביום או לא שומר על צניעות ועוד כל מיני דברים שמגדירים אותנו כדוסים באופן חיצוני, צריך להבחין האם זה נפילה מבחינתו וזה משהו שהוא יהיה עליו במאבק, או שזה התר לכתחילה.

זהו. אני חושב שפרקתי את שעל ליבי.

מקוה שאנחנו מסכימים.

כן, גם אני נופל ורואה סרטים, אבל זה אחד הזבלים הגדולים שהתרבות מייצרת.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל