עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ו' בשבט תשפ"ב 21:20
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ו' בשבט תשפ"ב 21:17
ה׳ שפתיי תפתח
אותי זה פגש בתחושה (שברור לי לחלוטין שהיא לא נכונה!!) שקשה לי הרבה יותר לקרוא או להקשיב לכל מיני אנשי השראה בגלל שאולי גם הם ח״ו... ושוב, ברור לי שזה לא נכון ולא פייר להכתים בראש שלי אנשים - בגלל מה שאחרים עשו. אבל בכנות, זאת כן תחושה שעולה.
היה שרשור דומה באימהות השלב הבא לפני כמה ימים ושם כתבתי מה אני משתדלת לעשות כדי להמשיך עם החיים למרות כל מה ששמענו בזמן האחרון... מקווה שזה יעזור:
רובנו ממש קיבלנו בוקס מטורף בשבועות האחרונים. זה מערער כל-כך! וזה לא שידענו שיש דברים כאלה. ועדיין... זה ממש גורם לראש לפעול שעות נוספות ולהרגיש לא מעט פחד.
את שואלת איך מתמודדים עם כל זה. אנסה להגיב מהמקום שלי. זה לא שאני בלי חששות. אבל כן אשתף מההשתדלות שלי שהחששות האלה יתפסו מקום כמה שיותר קטן בחיים שלי ולא ישתלטו עלי. כמה כיוונים:
1. באופן כללי, כמו עם כל פחד מכל סוג, נראה לי שמה שצריך להנחות אותנו, זה להחזיר את עצמינו להווה. שוב ושוב. מה שלומי עכשיו? מה שלום בעלי עכשיו? מה שלום הילדים שלי עכשיו? כולם בסדר? יופי! ברוך ה'! כי זה כל מה שיש לנו באמת בעולם הזה - הרגע הזה. העבר הרי כבר עבר. והעתיד לא נודע ואין לנו, פשוט אין לנו, שום אפשרות לדעת מה יהיה בו, לטוב ולמוטב. כשחיים את הרגע, זוכים בהרבה מאד רגעים של חיים טובים ב״ה. לעומת זאת, כשחיים בעתיד, באיזשהו מובן מפסידים גם את ההווה, כי אנחנו לא פנויות להינות ממנו.
2. אם מסכימים לפחד למלא אותנו, אין לזה סוף. אפשר לפחד ממחלה קשה חלילה. אפשר לפחד מתאונות דרכים. אפשר לפחד מפיגוע. אני זוכרת באינטיפדת הסכינים, לפני 6 וחצי שנים. ממש התהלכתי בפחד ברחובות והתעדכנתי בפחד בחדשות. הפחד הוא דבר שלא יודע שובע. מאכילים אותו והוא רק משתלט עלינו עוד יותר.
אם רוצים לחיות בצורה שמחה ובריאה, אנחנו חייבים לשים לו ''עצור!''. אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו ובשביל הילדים שלנו, כי אנחנו רוצים לגדל אותם אנשים בריאים בנפשם. לשים עצור לפחד, זה להתרחק מדברים שמאכילים אותו: צריכת יתר של חדשות / דיבור יתר על אירועים מפחידים עם הסביבה / קריאה וצפייה של חומרים מלחיצים וכו'. לענות לעצמינו דיבורים מרגיעים. לבקש מאחרים שגם יעזרו לנו להתחבר לרוגע ולביטחון (כמו שעשית עם השרשור 🙂)...
ולהיפך, אם באופן כללי את כזאת שלא כל הזמן חוששת מתאונות דרכים ומכל מיני מחלות קשות, אז תנסי להלביש את המודל הזה גם על נושא הפגיעות המיניות. את יכולה לשאול את עצמך למה הפחד מהדברים האלה לא מנהל אותך. ואת הסיבות שאת מוצאת בתוכך - לאמץ גם לגבי הנושא הזה.
3. לנתב את הפחד לעשייה. ללמוד בעצמינו על מוגנות! וללמד את הילדים שלנו. להקריא להם ספרים על מוגנות. לרשום לסדנאות של הגנה עצמית. לעבוד על מידת הפתיחות שלנו מולם. לנצל כל מיני הזדמנויות כדי להעלות את כללים המוגנות בשיח של הבית. וגם באופן כללי לדאוג שטוב לילדים שלנו ברמה הרגשית ולעזור להם לפתח חוסן רגשי. שהם יהיו חזקים ושהם ישדרו חוזק בע''ה.
4. לנתב את הפחד לתפילה. אני חושבת ש
@בארץ אהבתי כתבה פעם (סביר שבשם הרב ראובן ששון) שכמו שעשייה גשמית בונה מציאות גשמית, עשייה רוחנית בונה מציאות רוחנית. כשקראתי את זה, ממש ראיתי בעיני רוחי עולם שלם שמרחף למעלה ושמשפיע על העולם שלנו. אנחנו לא יודעים איך התפילות פועלות וזה נכון שתפילות הן לא כספומט. אבל אנחנו יודעות שהן משפיעות לטובה, תמיד, ושזה אחד הכלים הכי חזקים שהקב''ה נתן לנו.
5. מצד אחד ריבוי הפרשיות האלה בשנים האחרונות מבלבל ומחליש ממש. אבל מצד שני, אני חושבת שהריבוי הזה גם סולל משהו חדש, שהוא דבר טוב. כל פרשה נוראית כזאת (והלוואי והיא פשוט לא הייתה מתרחשת!!!) מייצרת עוד מודעות בעולם. אצלנו ההורים וגם אצל הילדים, בזכות השיח שיותר נוכח. וכמו ש@+5
כתבה בשרשור באימהות השלב הבא, עצם המודעות מגנה יותר על הילדים שלנו...
6. חיזוק הביטחון בה', ביכולת האדם בכלל, ובכוחות של הילדים שלנו בפרט. הלוואי והיינו יכולים לשמור על הילדים שלנו מכל רע. הלוואי והיינו יכולים לקבל תעודת ביטחון שהם לא יחזרו בשאלה, שהם יתחתנו, שהם לא יתגרשו, שהם לא יסבלו מאלימות, שיוולדו להם ילדים, שהם לא יסבלו משום מחלת נפש נוראית, שהם לא יתאלמנו ולא ישכלו את ילדיהם חלילה וחס. אבל אין לנו תעודת ביטחון אף פעם, כמו שכתבת. הדבר היחיד שנשאר לנו, זה להאמין ולבטוח שבע''ה הם יהיו בסדר, בסוף. אנחנו מתפללים מכל הלב שלא יאונה להם שום רע. אבל בד בבד, אנחנו צריכים להתחזק באמונה שלא משנה מה יהיה המסלול שלהם, בע''ה הם יצליחו להתגבר על הדברים. לתחושתי, אנחנו חייבים לדמיין אותם אנשים חזקים, שמצליחים את חייהם, שמוסיפים טוב לעולם ושהופכים כל קושי למקור של אור אינסוף לעולם. אני לא מוצאת אלטרנטיבה ראויה לאמונה הזאת. כל אמונה אחרת מחלישה אותי ורק עם האמונה הזאת אני יכולה להסתדר ולהמשיך לצעוד קדימה. אז אני בוחרת להאמין את האמונה הזאת. ואני גם מאמינה שהשדר שלה טוב גם לילדים עצמם.
7. אחרי כל הנ״ל, חשוב ממש להיות עסוקים לא רק בסכנות ובאיך להגן על עצמינו ועל היקרים לנו אלא גם להמשיך לראות את כל הטוב שיש סביב, כל הזמן. כי רוב העולם ממשיך להיות טוב! רוב האנשים ממשיכים להיות אנשים טובים! (
@מיואשת****** כתבה שם באותו השרשור שהזכרתי תגובה ממש יפה לגבי זה).
חוזרת להתחלה - זה לא שאין לי חששות אף פעם. ממש לא. זה צף פה ושם, כמו אצל כולנו (או לפחות רובנו) אני מאמינה... אבל אלה הדברים שאני משתדלת לענות לעצמי...
שה' ישמור על כל עם ישראל ועל כל פרט ופרט בתוכו,
ושהוא ישלח כבר את הגאולה השלמה... אנחנו זקוקים לה כל-כך...
חיבוק גדול ❤❤❤
