שהיא אומרת להם תודה
על עוד מסמר שננעץ בארון הקבורה שלה...
הם נועצים מבטם, תאווים לקחת עוד חתיכות מגופה
ללעוס את אחרון הרגשות שלהם כבר לא נותר
מהם מאומה
לבלוס את את מיסתורי לילותיה הקודחים
את בכייה החרישי
יפחות יפחות
של שתיקה חדה מכל זעקה
"כאבי שלכת" אני קורא לה
למיסתורי הביעותים שבין סיוט למציאות
אכזרית מני ים
תהומית מלוא חופניים
כמו אחרון המבקשים נפשה
כמו דמעות שטן המרקד בינותם
פוסע-לא פוסע
בין שאול לחזיון בלעות
מבקש את נפשה, את גופה ואת חייה
רק זיכרונות נשארים לי כהד
נושאים את אשר לא עמד לה כוחה לזכור
עיינים נעצמות
שפתיים מלחשות
צלילי הלילה השחור
שבים ונוברים
בבשר חייה
בעיטוף עצמות אדם
מנפצים לפצות על אשר לה היה מעולם
והיא רק השלתה עצמה בכך
להאמין כי יתכן אחרת
כי שברון הלילה יחלוף
כהד מבוע חשכה
כלעומת שבאה
כלעומת שהלכה
"לוואי אלוהי עוד יביט ממרום
ואולי אי שם עוד יש פיתרון
ואולי יום יבוא שוב אלמד לחייך
ואולי תסבירי לי כבר למה ואיך"...
פורמידבלה.