את לוקחת כל דבר ברצינות ומטפלת בהכל באיכפתיות, תודה! 😘

את מעלה דבר חשוב.

ואפשר לטפל בדברים כאלה, קודם כל ע"י הסברה כללית לחבר'ה שם, על סימנים לפניה שאינה רצויה, ואיך חוסמים, ובזמן.

פורום צעיר כמו נוג"ה, בצד תום הלב היפה שיכול להיות בו, עלול להיות גם מועד לדברים כאלה. מקום שיש בו אפשרות להתכתבות חופשית אישית, אחרי כביכול "היכרות" כבר מהפורום. לפעמים אפילו סתם מתוך היסחפות שאינה מתחילה מכוונת זדון.

מעבר לחסימה, גם פניה אישית ממי שמנהל, עם הסברה שהנה האדם רואה שדברים כאלה אינם נשארים חסויים, הסברת חומרתם והפגיעה שיש בהם, הכוונה לדרך אחרת. זה יכול לעזור.

וגרימת נזקים, עלולה להיות משני הכיוונים. לפעמים גם כאלה של"ע בעצמם ניזוקו בעבר. נושא קשה, שצריך חוכמה גם כדי לעצור חד משמעית פגיעה, ולפעמים גם כדי שמי שחשב לפגוע, יוכל בעצמו לעלות מזה.

כל פעם שמגיבים משהו במיוחד אם זה בנושאים אינטימיים ישר הם שולחים הודעות עם שאלות או שסתם מנסים לפתח שיחה. אני פשוט מתעלמת לחלוטין. יש כאלה שלא מתייאשים מהר אבל צריך פשוט לנשום עמוק ולא לענות.

אמרתי שכנראה קרה משהו חמור..

ואפילו בתוך התוכחה הקשה, לא"הצלחת" להעלים לגמרי את העדינות.

"ורק לבכות לקב"ה ולהתחנן לסליחה ולחזור בתשובה לאלתר ולהתחנן ולהצטער מכל הלב שלכם ולעשות רק טוב בכל שנייה מהחיים שלכם".....

אשרייך..

נקוה מאד שבאמת יועיל.

מאיפה הרשות ל"מי שמרגיש עצמו נפגע" לפרסם התכתבויות בצילומי מסך?...

ומה אם ה"הרגשה" שלו סובייקטיבית - ואובייקטיבית זה לא ממש ככה?

ומה אם יפרסם את החלק שנוח לו? אז תתחלנה כאן מלחמות צילומי מסך?

ה"תרבות" החדשה הזאת, של משפטי-שדה ברשת, היא גרועה מאד, גם אם לעיתים יוצא ממנה משהו טוב.

יש בה - לפי הענין - איסורי רכילות, לשון הרע, הוצאת שם רע, הלבנת פנים, שפיכות דמים.

מי שמרגיש עצמו נפגע, יכול אכן לשלוח דברים כאלה, למי שאמון על טיפול בדבר כזה, לפי כללי לשון הרע - צורך תועלת שאי אפשר להשיגה באופן אחר וכו'.

צריך לעשות מאמץ גדול למנוע הטרדות מכל הכיוונים, ועם זה לשמור על עוד דברים חשובים, לא האחד על חשבון השני.

ודומני שגם מי שלא לגמרי אנונימי כאן, אע"פ שהוא סה"כ כביכול "ניק", יש בכך בעיה.

וכפי שציינתי, "מרגיש עצמו" זה טווח די רחב. יכול ליצור כאן אווירה בלתי נסבלת.

מצד שני, אכן אתה צודק שצריך למנוע.

לכן דומני שדרך האמצע היא, כפי שכתבתי. שיש כתובת, שתתייחס, תפנה ישירות לאדם. כשאדם ידע ש"יודעים ממנו", זה יכול  להיות בלם חזק מאד. גם בלי צילומי מסך.. (שזה אולי פיתרון למצד קיצוני אחרי אזהרה, ששום דבר לא עוזר - ולא כ"נקמה", אלא כדי להציל להבא. וצריך שאלת חכם).

בכללי, הפיתרון היסודי הוא גם לשים לב מה אומרים, וגם לשים לב מה עוצרים. ובשלב מתאים.

[אני ממש לא מסכים עם הכנסַת הביטוי שכתבת כאן, לא מתאים, במחילה.. למרות שהתכוונת רק להסביר משהו]

הבעיה היא, שלדעת בוודאות שמדובר במציאות כמו שאתה מציין, זה לא תמיד, זה במקרי קיצון, וגם שם צריך קודם להזהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים. אין עונשים אלא אם כן מזהירים.

אבל אם כל אחד "יפרסם תמונת מסך" ממה שלא נראה לו.. ולפעמים עלול להשמיט את החלק שלו/ה בענין... (ועלולים להיות דברים כאלה. מישהי/י שפתאום לא נעים לו/ה מ"התפתחות בלתי מכוונת", כמו שאתה מכנה - ואז מצייר לעצמו/ה את המציאות אחרת) - עלולים להגיע למצב בלתי נסבל כאן, מלבד חשש שפיכות דמים שיש בכך.

על כן, אין ברירה. יש כאן דברים שעלולים להיות חמורים, משני הכיוונים. צריך בכל תוקף למנוע פגיעות. וצריך גם למנוע "תפיסת טרמפ" על נושא חמור שכזה.

על כן, קודם כל כל אחד צריך לדעת את האחריות של עצמו. בנידון של פורום כזה, שלא כמו של נוג"ה, מדובר באנשים מבוגרים. יש אחריות מלבד שלא לכתוב מה שאינו הגון, גם לא להיענות לכך.  אז נכון ש"יש מצבים" ועלולות להיות חלילה סחיפות במצבים קשים - אבל האחריות הראשונה, חומת ההגנה הראשונה, היא על מי שמרגיש מוטרד. לחסום מיידית. אם חושש שזה יקרה לא רק לו - לדווח למי שיכול מאחורי הקלעים לטפל בכך ולעיתים יכול גם לחסום כתובות של מחשב מלהגיע הנה (הרי "ניק" אפשר להחליף בקלות, למיטב הבנתי. והבנתי שכבר היו דברים מעולם).

ואם אכן יש כאלה, כפי שציינת, שזה הופך אצלם לסוג של "מקצוע" כאן, ל"ע - צריך להזהירם חד משמעית ברגע שעולים על דבר כזה, ויתכן שיהיה צורך לנקוט בפרסום, אם לא יותירו ברירה אחרת.

ולו בגלל זה שאני בערך אחד מתוך שניים/שלושה אנשים כאן שכותבים על נושאים פיננסיים.

ובכן,

א. אני לא מרוויח מיליונים... הלוואי.

ב. אני לא מחפש הרפתקאות, אני מחפש לעזור.

תתפלאי לשמוע כמה אנשים נעזרים בשרשורים שפתחתי בנושאים פיננסיים.

ג. איזה אינטרס נסתר יכול להיות לי? אני מרוויח עמלות ממישהו כאן? מקבל אחוזים? מנהל את ההשקעה? מילא אם הייתי אומר לכולם להשקיע באיזו מניה קטנה שגם אני עצמי מושקע בה, ואז אני ארוויח מכך שכולם ייכנסו ויעלו את מחיר המניה בדיוק כשאני מוכר אותה. אבל זה פשוט לא יכול להיות, כי מעולם לא המלצתי על חברה מסוימת שלדעתי כדאי להשקיע בה. מעולם. כן כתבתי שאני משקיע במדד sp500, כמו עוד מיליוני אנשים בעולם. אם אין כאן מיליארדרים שמחליטים משום מה להקשיב לי, אז לאף אחד כאן אין יכולת כלכלית להזיז את המדד הזה אפילו במיליונית האחוז.

השווי של כל החברות במדד הזה נכון ללפני חודש - 41 טריליון דולר.

130,000,000,000,000 ש"ח.

זה די מבאס לכתוב דברים לטובת הכלל ואז לשמוע שאני מחפש הרפתקאות...

ואם התכוונת למישהו אחר, אז אני עונה בדיוק את אותם הדברים רק בשמו. אלא אם כן הוא *כן* עשה דברים לתועלת אישית, אבל אני לא נתקלתי במשהו כזה.

שאכן מחפשים לעשות רק טוב. לעזור. כולל כשהם עסוקים ועל חשבון זמנם.

יש כאלה כנראה שזה מתחיל מרצון טוב לעזור - ומתפתחת לפעמים היסחפות, מצד אחד או משני צדדים.

ויש כנראה כאלה, לצערנו, שמחפשים מראש את הצד הלא-טוב. מצד האמת, הם כנראה מאד אומללים מעצם זה שהם נמצאים במציאות כזו. אבל זה לא אומר שמישהו/י אחר/ת צריך/ה לשלם את המחיר.

על כן - וביחוד בהיות שכפי שציינת נכון, הרי אפשר להחליף כינויים וכו' - הענין העיקרי הוא התנהלות זהירה, וגם סתם התנהלות בדרך-ארץ הראויה.

אדם צריך לשים לב איך ולמה הוא פונה או עונה. ומהצד השני, לשים לב לפניה או תגובה אישית שמגיעה. האם היא נראית סבירה. האם הוא מעונין בכך.

וגם אם כן, אם משהו מתחיל להיסחף בכיוון לא נוח או שאינו רצוי או ראוי - פשוט לעצור. ניתן גם לחסום.

הוא לא הוכיח שלא היה אונס, הוא חתם על הסדר טיעון במסגרתו עבירת האונס נמחקה ובמקומה הכניסו עבירה קלה יחסית של "יחסים בהסכמה", למרות שברור לכולם (גם הוא טוען וגם היא טוענת) שיחסים בהסכמה בוודאי לא היו.

ככה זה בהסדרי טיעון:

מחליפים את העבירה הקשה בעבירה פחות חמורה, בתמורה לזה ששני הצדדים יסתפקו בכך ולא ינהלו הליך משפטי בשביל להרוויח יותר או פחות ממה שהוסכם. זה ממש לא אומר שהעבירה הפחותה היא העבירה שבאמת נעשתה.

הורדת הדרגה הייתה חלק מעסקת הטיעון, זה לא היה עונש על "יחסים אסורים בהסכמה", אלא חלק מהעונש שהוא היה צריך לקבל בתמורה לכך שלא יאשימו אותו באונס. הוא העדיף לקבל הורדה בדרגה מאשר לנהל הליך משפטי שאי אפשר לדעת איך יסתיים.

דוגמה נוספת להסדר טיעון שכולל עבירות שבוודאי לא נעשו:

היה מישהו שראה בעיניים שלו מעשה אונס, ובמקום להזעיק עזרה הוא פשוט ישב וצפה. העונש על זה יכול להיות מאוד מאוד קשה, הרבה שנים בכלא. במסגרת הסדר טיעון הוחלט להאשים אותו ב"מעשה מגונה", עבירה פחות חמורה, למרות שברור גם לתביעה וגם להגנה שבוודאי הוא עצמו לא עשה שום מעשה מגונה. אז למה האשימו אותו בכך? כי חיפשו עבירה קלה יותר ממה שהוא הואשם במקור. זה לא ש"הוכח" שהוא עשה מעשה מגונה.

יתירה מזאת:

לפעמים כחלק מהסדר טיעון, לא מאשימים את הבנאדם *בכלום* - ועדיין מטילים עליו עונש. אז האם הוא קיבל עונש על כלום? לא, אלא העונש היה חלק מהעסקה.

אני מכיר אישית בן אדם שזה קרה לו... הוא יצא מהרכב בשביל לקנות משהו, ואז פרצו לו את החלון במכונית וגנבו לו את האקדח. המדינה רצתה להגיש נגדו כתב אישום על הפקרת הנשק, ועורך הדין שלו הצליח להשיג הסדר טיעון לפיו לא תהיה לו שום הרשעה משום סוג, העבר שלו יישאר חלק, אבל בית המשפט יגזור עליו עבודות שירות.

היא טענה שהיה אונס,

הוא טען שלא היה כלום.

אף אחד מהם לא טוען שהיו יחסים בהסכמה.

אך לצערי לא מוצאת כוחות לכך כרגע.

אם בהמשך יהיו - אשתדל בל"נ כאן או בפרטי היכן שרלוונטי.

שיהיו רק בשורות טובות לכולנו 🙏

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר