אולי רק לשדר "אני כאן, אם את רוצה"

אבל לא הבנתי- למה זה כ"כ מכה? נכון שזה לא מומלץ בגיל צעיר אבל לא נראה לי צריך להלחץ מזה, וגם לא מכך שכל העולם יודע. הוא לא בחור טוב?

מה שאולי מדאיג- הסגירות וחוסר השיתוף כלפי המשפחה.

כתבתי "אולי", כי לא תמיד זה בעייתי. לפעמים זה אופי כזה(של הילדה/ההורים).

לגבי צביטת הצער הזו-שאת גדולה ממנה ובלי אף-אחד, אני מקווה שהיא תעבור. תפתחי לך איזה משהו ללמוד בנושאי אמונה, שמחה, והשגחה פרטית. זה עוזר מאוד, מניסיון!

תהיי שלמה עם עצמך ועם כך שהבחור שלך יגיע בזמן הכי טוב והכי מדוייק בשבילך.

כשתרגישי כך, ממילא תשדרי לאחותך שאת שמחה בשמחותיה ואולי היא גם תשתף אותך יותר...

שבת שלום!

א. תתפנקי על סימני פיסוק!! ועל מקש אנטר!!

תודה.

ב. תתני לאחותך לחיות את החיים שלה עם עצמה.

החבר שלה זה הסוד שלה.

הקשר עם ההורים שלה זה בעיה או אחריות שלה

ל-א שלך.

אז תתני קצת ספייס לבני אדם ולא תדחפי לאיפה שלא רוצים לפתוח לך.... (סליחה אם יצא טיפה חריף מידי!)

כשהיא תחליט שנכון לה ולקשר שלהם לספר להורים- היא תעשה את זה. וזהו.

חוצמזה שיש לה חבר יש לה עוד מיון דברים בחיים- שאת יכול להיות איתה בדיבור עליהם. אפשר להיות חברות טובות גם אם לא מדברים על ה-כ-ל בחיים.

ג. אין אדם נוגע בחלק המוכן לחברו

אז במקום לשבת ולקנא --

תתחילי ללמוד אמונה ומוסר על שמחה בחלק שהשם נתן לך בעולם

ואם את רוצה ומוכנה- תתחילי לעבוד לכיוון של למצוא את שאהבה נפשך (שדכנים דייטים וכו וכו...)

איך שרוצים. לא יכולה להיות לך השפעה ישירה על החיים של אחותך, על הבחירות שלה ועל ההתנהלות שלה. קבלי אותה ברוח טובה ובספורטיביות והתרכזי בחיים שלך. בהצלחה

ממש אבל ממש תודה על התגובות ושלא ייבשתם..פשוט פרקתי את הלב ממש שתבינו אני גם אחות בכורה ומרגישה אחריות....

ובקשר ללעדיין ילדה שאלת אם בחור טוב ומה לא בסדר עכשיו זה כבר לא השאלה אם זה טוב או לא עכשיו העניין שהיא לא משתפת ומסתירה כזה דבר מאיתנו..

ובקשר לצדיקה מה פשוט לא לשאול אותה כלום??זה יכול להראות חוסר איכפתיות וניראה לי גם שזה כיף לשתף ולהתייעץ עם מישהו גדול לא?פשוט לתת לה ליפול ולעשות תטעויות שלה וזהוא?

ובקשר לזה שאהבה נפשי כבר קצת התייאשתי..

לא ידעת מה עוד כ"כ ניתן לי לעשות בנושא..

אבל בכל זאת ממש תודה רבה על העצות

ערב טוב

ושבוע טוב לכן...

את כדזה מכת בכורות שזה נוראי!!

(זה ההי ברצינות הפעם... בלי צחוק)

תני לה לחיות את החיים שלה לבד!

לטעות את הטעויות שלה לבד!

ולהחליט לבד עם מי להתייעץ ועם מי לדבר ומתי ומה להחליט לעשות בחיים שלה!!

צאי לה מהקישקע! את לא המחנכת שלה!

(סורי אבל היית צריכה קצת צעקות של חינוך...)

חוצמזה -אם אני מחשבת נכון- את בת 21.

בגיל שלך (משפטו של סבתות.. נו טוב) -אני בקושי רק התחלתי לצאת עם בחורים!

אז מה את מתייאשת?!?! את רק בתחילת הדרך!!

נגיד היית בת 35 -הייתי מבינה, מגיבה בסלחנות... (מחילה מכל מי שבת 35- זה לא אישי בכלל! זה רק כבוד לרזומה ולפז"מ...)

אבל את ילדונת!! זוזי!!!!!!!!!!!!!!!!!! תפסיקי להתפנק על יאוש מדומה וקטנוני!!

רוצה לדעת מה כן לעשות?

הנה לך שאלה לפורום!

את לא אמא שלה

את אחותה [הגדולה, אז מה?]...

אז אפשר הוראות ברורות מימכם איך אחות בכורה צריכה להיתנהג?

הם:

א. תראי לה בצורה הכי חברית וטובה,

שאת שם בשבילה, בשביל לעזור לה בכל מה שתרצה או לא תרצה לשתף...

ב. תפנימי לעומק שאין להתייאש מזיווג הגון, ושגם אם היא תתחתן לפנייך,

זה לא מוריד מערכך ולו במעט.. אל לחץ!!!!!

אז נכון שיש אחרי אחות בהפרש של 7 שנים...

[היה לי אח בהפרש של 3, ועכשיו כבר לא...]

אבל גם איתו וגם איתה, אף פעם לא יזמתי 'שיחה חינוכית'

באיזשהוא שלב זה יגיע לבד, כשהיא תבין שבעצם עברת כבר את מה שהיא עוברת כרגע

[לפחות במסלול הלימודי ומסלול החיים ולאו דווקא במסלול ה'רומנטיקה'...]

והיא תתחיל לשאול ולהתעניין, אני מבטיח.

אל תשכחי שכרגע את במקום שונה ממנה, אני בטוח שאם ההפרש בניכן היה קטן יותר

השאלות היו באות הרבה יותר מהר, אבל עכשיו זה ככה, אין מה לעשות... 

זו דעתי.

דבר ראשון אין ספק שאת עומדת בניסיון קשה!! וכך בחר הקב"ה להנהיג את עולמו

לתת לאדם הפרטי ניסיונות כדי לחזק אותו ולרומם אותו וכדי שהוא יהיה ראוי למשהו יותר גדול.

כמה דברים
את גדולה ממנה ב4 שנים ואין לך אף אחד,
אל תקנאי בקשר שכזה, זה קשר שלא מניב פירות טובים כמעט לעולם!

חוץ מקצת ריגושים ופוזות בגיל הנעורים, סופו לקלקל הרבה יותר.

ואל תבכי על מה שאין לך לעומתה, אלא שאי תפילה על רצונך האמיתי

על איש לצידך, בית משלך, זוגיות אמיתית ומיוחדת. ולא על קשר של גיל הנעורים.

מי שניצל מקשר שכזה צריך להודות לקב"ה.

בקשר לזה שהיא לא מספרת,

אני אחלוק מהסובבים כאן, אחיות קטנות צריכות אותנו.נקודה.

השאלה היא באיזה דרך נגיע אליהן.

בדיוק השבת היתה לנו בעיה שכזאת, אמא שלי לא הייתה בבית כשאחותי הקטנה יצאה לבנ"ע

ואני ראיתי אותה רק כשהיא חזרה, עם חולצה ממש לא מקובלת אצלנו.

אז אמרתי לך שזה לא חולצה צנועה בכלל אבל שהיא תשאל את אמא כי לא תפקידי לחנך אותה.

אמא שלי הגיעה, היא כמובן כבר החליפה חולצה, הלכתי אליה ואמרתי לה אני מזכירה לך אני לא מספרת לאמא איך התלבשת זה לא תפקידי, תהיי ישרה בעצמך ותלכי אליה.

היא אכן עשתה זאת.

בהמשך היום הוצאתי את הספר של הרבנית דינה הורביץ, יש לה שמה קטע מדהים על צניעות

צילמתי לה אותו ועשיתי לה חוברת קטנה קישוטים וכאלה.

שמתי לה על הכרית.

מבחינתי אני לא צריכה לחנך אותה ולתת לה שמו"סים.

אבל אני כן צריך לעזור לחינוך ההורים, למצוא נקודות אחרות שניתן להשפיע דרכן.

אז כאן בחרתי לתת לה חוברת לימוד קטנה.

היו הרבה פעמים שהחלטתי לישון איתה במיטה ולדבר איתה בלילה.

אז כאחות גדולה את צריכה לבוא ולעזור לה.

ואל תלכי לקיצןוניות, אל תגידי לה להיפרד ממנו עכשיו

מספיק שתדברי איתה בתור התחלה על התנהגות של אישה, שמירת נגיעה, כמה בנים מעריכים דברים כאלה וכו'.

אבל---

תעשי זאת מתוך אכפתיות אמיתית!! לא מתוך קנאה חלילה או מתוך רצון שכזה...

אחרת, האדם מרגיש שיש משהו לא טהור והוא לא מצליח לקבל.

בהצלחה בע"ה!

הכי הייתי צריכה קונטרה לצעקות שלי... ואת נתת את זה נפלא!!

אני גם בותר אחות קטנה- וגם בתור אחות גדולה-

מסכימה ממש

אחות גדולה זה דבר שא"א להסתדר בלעדיו!  וברור הכי בעולם שאחות צריכה לפתוח שיחה עם אחיות שלה על כל מיני דברים חשובים בחיים- בהקשבה, בעיצות, בניסיון אישי....

אבל יש גם מקום של ענווה-

של לכבד את החיים של אחותך ואת הפרטיות שלה,

לכבד את זה שאולי היא קטנה ממך בגיל- אבל יש לה בתחום מסויים ניסיון עשיר משלך, או תובנות עמוקות משלך, או כל דבר אחר שגדול ממך בנפש אם לא בגיל פיזי....

חוצמזה- מה הספר של הרבנית דינה הורוביץ? זה ספר שאני מכירה ולא שמתי לב כמה הוא אוצר- או משו שלא ראיתי עדיין? אנא זכי אותי!!

תהילונת מתוקונת-

ספרי ספרי-

מאיפה היו לך הצעות עד כה? מה עשית כדי להעלות את כמות ההצעות הרלוונטיות? איזה כייון של בחור את מחפשת?

איך נוכל לכוון אותך יותר טוב כדי למצוא את שאהבה נפשך?

בס"ד

זאת אומרת שאת רק בת בקושי 21..וכבר התייאשת מלמצוא את שאהבה נפשך...???

תשתחררי ילדה..תפרגני לאחותך...והכי חשוב---תשמרי על עצמך וא-ל תתיאשי

המון ב"הצלחה!

בקשר לצדיקה הצעות עד כה היו מאנשים שלא רציתי שיציעו לי..

כדי להעלות את כמות ההצעות הרלוונטיות פשוט אמרתי מלא לא אבל לא יותר מיזה..אני תקועה בין הפתיש לסדן...

אני מחפשת כיוון של בחור נחמד בסיגנון חוות גילעד..

הלוואי ותיתנו לי טיפים איך להתכוונן לשאהבה נפשי..

בנים ובנות יקרים וירקות!!

מי מכיר מי שמע מי יודע?

מי יכול להיות שדכן צדיק- או להיות צדיק ולהפנות אותנו לשדכן רלוונטי?

 איפה מוצאים

בחור נחמד בסיגנון חוות גילעד..

???

(אפשר לשרשר פה תשובות או לשלוח לי במסר... צדיקים תהיו!)

(רציתי לסמן בכל מיני צבעים יפים את המילים... אבל אדמיננו  שיכלל לי משו במחשב  ומאז הכל תקוע.... )

ובעז"ה השאר יהיה הסטוריה.

בחורים כאלו בסגנוננו- אבדו מן העולם!!

מחזקת!

אנחנו באותה סירה!!

מחילה, אבל אני הולך להכנס בכם קצת...

מה זה הסטינגות האלה???

אני מוכן לחתום לכם שאין שני אנשים דומים בחוות גלעד.

מתחת למשקפי שמש, הכיפה הגדולה והפאות הקשורות בקוקו

כל אחד הוא משהו אחר.

ומכיון שכך - יכול להיות שמה שאתן מחפשות - הוא לאו דוקא "סטייל חוות גלעד"...

אותם תכונות

אותם קוי אופי

אותם סגנונות

מתגלים בכל אחד באופן אחר לגמרי.

תכונה שאני לא סובל אצל אחד - לא מפריעה לי בכלל אצל אחר,

כי במכלול הזה - זה נראה אחרת...

וכן להפך!

דבר שנראה לי מאאאגניייבב אצל אחד - יכול להתגלות

התכונה שהכי תפריע לי אצל אחר.....

אז בחיאת!

תפסיקו להסתכל על החבר של האחות

או הבחור מליל שבת

ותתחילו להפגש...

ושוב סליחה...

התכוונתי לבחורים שמוכנים למסור את נפשם על א"י...

סליחה באמת על הסטיגמתיות של "חוות גלעד"..

זה בהחלט לא מחייב את כל התפאורה..

א.צדיקה נשמה את פשוט נשמה

ב.עין הקורא התלבטתי עם לרשום תתחונות או את הסגנון בשיא הכללתו.. וזה מה שיצא..

  ולא רוצות לא רוצות לא רוצות לצאת להיפגש נמאס!פשוט כך אף אחד לא קשור ודי רוצות לצאת עם מי שרוצות.

הרב אריה ליפו מחוות גלעד: 0506-733869

הרב דודי דודקביץ' מיצהר: 0526-070700

אורי צוקר מישיבת רמת השרון: 0546-782109

יהודית אמיתי מתורת החיים: 0548-684004

וכמובן, בתאל גרינשפן האגדית: 02-5386218

יש עוד רבים רבים באמתחתי.....

בהצלחה רבה!

כרגיל אחינו

תכל'ס לא יודע מה להגיד לך...

קודם כל לך אין מה להילחץ מזה שלה יש חבר ולך אין...לפי החישוב את עוד לא רווקה זקנה....את בתחילת שנות העשרים...

דבר שני יש מצב שאחותך חיה באשליה מכיוון שאם זה החבר הראשון שלה אז היא חושבת שעכשיו כל העולם זורח לה...

אבל יתכן שעם הזמן הם יבינו שכרגע זה לא מתאים מה עוד שהוא עוד לא עשה צבא ומאוד חשוב לעשות צבא לפני חתונה...

יש מצב שהם גם הכריזו שהם רוצים להתחתן כי אולי יש אצלה לחץ חברתי שרק מי שיש לה חבר אז היא in .

לי היה חבר בתיכון  גם באותו גיל של אחותך...שכולם חשבו שזהו הם מתחתנים...אני בטעות פלטתי פעם אחת שלא נראה לי שהם יתחתנו... ובאמת אחרי כמה חודשים החבילה נפרדה....

קשר בתיכון שונה בהרבה פעמים מקשר אמיתי שהבן אדם יותר בוגר,למשל בגיל שבו את נמצאת....

לגבי זה שהיא לא מספרת לך, זה מאותה סיבה שהיא כרגע היא רואה את החבר שלה בתור הכותל היחיד שהיא יכולה לפנות אליו....אבל מאוד מהר היא תגלה שהמשפחה הגרעינית שלה היא באמת הכותל(אתם...)....לפחות בשנים של התיכון....

גם נשים נשואות לאחר החתונה מדברות ומתייעצות עם ההורים....

תנסי לפתוח ולדבר איתה ע"י שתעשי איתה משהו שהיא אוהבת ותוך כדי והסחת דעת תשאלי ותרמזי לה על העניין של החבר...כשאת מדברת איתה תראי לה שאת מאוד תשמחי לדבר איתה...תראי לה שגם את יכולה להיות הכותל...

טוב אני מפסיק כאן

טוב חפרתי לך יותר מדי, אך אשמח לדעת מה דעתך...

תהילנות..תודה...בע"ה שכל אחד יראה הצלחה במעשה ידיו....

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.