אולי רק לשדר "אני כאן, אם את רוצה"

אבל לא הבנתי- למה זה כ"כ מכה? נכון שזה לא מומלץ בגיל צעיר אבל לא נראה לי צריך להלחץ מזה, וגם לא מכך שכל העולם יודע. הוא לא בחור טוב?

מה שאולי מדאיג- הסגירות וחוסר השיתוף כלפי המשפחה.

כתבתי "אולי", כי לא תמיד זה בעייתי. לפעמים זה אופי כזה(של הילדה/ההורים).

לגבי צביטת הצער הזו-שאת גדולה ממנה ובלי אף-אחד, אני מקווה שהיא תעבור. תפתחי לך איזה משהו ללמוד בנושאי אמונה, שמחה, והשגחה פרטית. זה עוזר מאוד, מניסיון!

תהיי שלמה עם עצמך ועם כך שהבחור שלך יגיע בזמן הכי טוב והכי מדוייק בשבילך.

כשתרגישי כך, ממילא תשדרי לאחותך שאת שמחה בשמחותיה ואולי היא גם תשתף אותך יותר...

שבת שלום!

א. תתפנקי על סימני פיסוק!! ועל מקש אנטר!!

תודה.

ב. תתני לאחותך לחיות את החיים שלה עם עצמה.

החבר שלה זה הסוד שלה.

הקשר עם ההורים שלה זה בעיה או אחריות שלה

ל-א שלך.

אז תתני קצת ספייס לבני אדם ולא תדחפי לאיפה שלא רוצים לפתוח לך.... (סליחה אם יצא טיפה חריף מידי!)

כשהיא תחליט שנכון לה ולקשר שלהם לספר להורים- היא תעשה את זה. וזהו.

חוצמזה שיש לה חבר יש לה עוד מיון דברים בחיים- שאת יכול להיות איתה בדיבור עליהם. אפשר להיות חברות טובות גם אם לא מדברים על ה-כ-ל בחיים.

ג. אין אדם נוגע בחלק המוכן לחברו

אז במקום לשבת ולקנא --

תתחילי ללמוד אמונה ומוסר על שמחה בחלק שהשם נתן לך בעולם

ואם את רוצה ומוכנה- תתחילי לעבוד לכיוון של למצוא את שאהבה נפשך (שדכנים דייטים וכו וכו...)

איך שרוצים. לא יכולה להיות לך השפעה ישירה על החיים של אחותך, על הבחירות שלה ועל ההתנהלות שלה. קבלי אותה ברוח טובה ובספורטיביות והתרכזי בחיים שלך. בהצלחה

ממש אבל ממש תודה על התגובות ושלא ייבשתם..פשוט פרקתי את הלב ממש שתבינו אני גם אחות בכורה ומרגישה אחריות....

ובקשר ללעדיין ילדה שאלת אם בחור טוב ומה לא בסדר עכשיו זה כבר לא השאלה אם זה טוב או לא עכשיו העניין שהיא לא משתפת ומסתירה כזה דבר מאיתנו..

ובקשר לצדיקה מה פשוט לא לשאול אותה כלום??זה יכול להראות חוסר איכפתיות וניראה לי גם שזה כיף לשתף ולהתייעץ עם מישהו גדול לא?פשוט לתת לה ליפול ולעשות תטעויות שלה וזהוא?

ובקשר לזה שאהבה נפשי כבר קצת התייאשתי..

לא ידעת מה עוד כ"כ ניתן לי לעשות בנושא..

אבל בכל זאת ממש תודה רבה על העצות

ערב טוב

ושבוע טוב לכן...

את כדזה מכת בכורות שזה נוראי!!

(זה ההי ברצינות הפעם... בלי צחוק)

תני לה לחיות את החיים שלה לבד!

לטעות את הטעויות שלה לבד!

ולהחליט לבד עם מי להתייעץ ועם מי לדבר ומתי ומה להחליט לעשות בחיים שלה!!

צאי לה מהקישקע! את לא המחנכת שלה!

(סורי אבל היית צריכה קצת צעקות של חינוך...)

חוצמזה -אם אני מחשבת נכון- את בת 21.

בגיל שלך (משפטו של סבתות.. נו טוב) -אני בקושי רק התחלתי לצאת עם בחורים!

אז מה את מתייאשת?!?! את רק בתחילת הדרך!!

נגיד היית בת 35 -הייתי מבינה, מגיבה בסלחנות... (מחילה מכל מי שבת 35- זה לא אישי בכלל! זה רק כבוד לרזומה ולפז"מ...)

אבל את ילדונת!! זוזי!!!!!!!!!!!!!!!!!! תפסיקי להתפנק על יאוש מדומה וקטנוני!!

רוצה לדעת מה כן לעשות?

הנה לך שאלה לפורום!

את לא אמא שלה

את אחותה [הגדולה, אז מה?]...

אז אפשר הוראות ברורות מימכם איך אחות בכורה צריכה להיתנהג?

הם:

א. תראי לה בצורה הכי חברית וטובה,

שאת שם בשבילה, בשביל לעזור לה בכל מה שתרצה או לא תרצה לשתף...

ב. תפנימי לעומק שאין להתייאש מזיווג הגון, ושגם אם היא תתחתן לפנייך,

זה לא מוריד מערכך ולו במעט.. אל לחץ!!!!!

אז נכון שיש אחרי אחות בהפרש של 7 שנים...

[היה לי אח בהפרש של 3, ועכשיו כבר לא...]

אבל גם איתו וגם איתה, אף פעם לא יזמתי 'שיחה חינוכית'

באיזשהוא שלב זה יגיע לבד, כשהיא תבין שבעצם עברת כבר את מה שהיא עוברת כרגע

[לפחות במסלול הלימודי ומסלול החיים ולאו דווקא במסלול ה'רומנטיקה'...]

והיא תתחיל לשאול ולהתעניין, אני מבטיח.

אל תשכחי שכרגע את במקום שונה ממנה, אני בטוח שאם ההפרש בניכן היה קטן יותר

השאלות היו באות הרבה יותר מהר, אבל עכשיו זה ככה, אין מה לעשות... 

זו דעתי.

דבר ראשון אין ספק שאת עומדת בניסיון קשה!! וכך בחר הקב"ה להנהיג את עולמו

לתת לאדם הפרטי ניסיונות כדי לחזק אותו ולרומם אותו וכדי שהוא יהיה ראוי למשהו יותר גדול.

כמה דברים
את גדולה ממנה ב4 שנים ואין לך אף אחד,
אל תקנאי בקשר שכזה, זה קשר שלא מניב פירות טובים כמעט לעולם!

חוץ מקצת ריגושים ופוזות בגיל הנעורים, סופו לקלקל הרבה יותר.

ואל תבכי על מה שאין לך לעומתה, אלא שאי תפילה על רצונך האמיתי

על איש לצידך, בית משלך, זוגיות אמיתית ומיוחדת. ולא על קשר של גיל הנעורים.

מי שניצל מקשר שכזה צריך להודות לקב"ה.

בקשר לזה שהיא לא מספרת,

אני אחלוק מהסובבים כאן, אחיות קטנות צריכות אותנו.נקודה.

השאלה היא באיזה דרך נגיע אליהן.

בדיוק השבת היתה לנו בעיה שכזאת, אמא שלי לא הייתה בבית כשאחותי הקטנה יצאה לבנ"ע

ואני ראיתי אותה רק כשהיא חזרה, עם חולצה ממש לא מקובלת אצלנו.

אז אמרתי לך שזה לא חולצה צנועה בכלל אבל שהיא תשאל את אמא כי לא תפקידי לחנך אותה.

אמא שלי הגיעה, היא כמובן כבר החליפה חולצה, הלכתי אליה ואמרתי לה אני מזכירה לך אני לא מספרת לאמא איך התלבשת זה לא תפקידי, תהיי ישרה בעצמך ותלכי אליה.

היא אכן עשתה זאת.

בהמשך היום הוצאתי את הספר של הרבנית דינה הורביץ, יש לה שמה קטע מדהים על צניעות

צילמתי לה אותו ועשיתי לה חוברת קטנה קישוטים וכאלה.

שמתי לה על הכרית.

מבחינתי אני לא צריכה לחנך אותה ולתת לה שמו"סים.

אבל אני כן צריך לעזור לחינוך ההורים, למצוא נקודות אחרות שניתן להשפיע דרכן.

אז כאן בחרתי לתת לה חוברת לימוד קטנה.

היו הרבה פעמים שהחלטתי לישון איתה במיטה ולדבר איתה בלילה.

אז כאחות גדולה את צריכה לבוא ולעזור לה.

ואל תלכי לקיצןוניות, אל תגידי לה להיפרד ממנו עכשיו

מספיק שתדברי איתה בתור התחלה על התנהגות של אישה, שמירת נגיעה, כמה בנים מעריכים דברים כאלה וכו'.

אבל---

תעשי זאת מתוך אכפתיות אמיתית!! לא מתוך קנאה חלילה או מתוך רצון שכזה...

אחרת, האדם מרגיש שיש משהו לא טהור והוא לא מצליח לקבל.

בהצלחה בע"ה!

הכי הייתי צריכה קונטרה לצעקות שלי... ואת נתת את זה נפלא!!

אני גם בותר אחות קטנה- וגם בתור אחות גדולה-

מסכימה ממש

אחות גדולה זה דבר שא"א להסתדר בלעדיו!  וברור הכי בעולם שאחות צריכה לפתוח שיחה עם אחיות שלה על כל מיני דברים חשובים בחיים- בהקשבה, בעיצות, בניסיון אישי....

אבל יש גם מקום של ענווה-

של לכבד את החיים של אחותך ואת הפרטיות שלה,

לכבד את זה שאולי היא קטנה ממך בגיל- אבל יש לה בתחום מסויים ניסיון עשיר משלך, או תובנות עמוקות משלך, או כל דבר אחר שגדול ממך בנפש אם לא בגיל פיזי....

חוצמזה- מה הספר של הרבנית דינה הורוביץ? זה ספר שאני מכירה ולא שמתי לב כמה הוא אוצר- או משו שלא ראיתי עדיין? אנא זכי אותי!!

תהילונת מתוקונת-

ספרי ספרי-

מאיפה היו לך הצעות עד כה? מה עשית כדי להעלות את כמות ההצעות הרלוונטיות? איזה כייון של בחור את מחפשת?

איך נוכל לכוון אותך יותר טוב כדי למצוא את שאהבה נפשך?

בס"ד

זאת אומרת שאת רק בת בקושי 21..וכבר התייאשת מלמצוא את שאהבה נפשך...???

תשתחררי ילדה..תפרגני לאחותך...והכי חשוב---תשמרי על עצמך וא-ל תתיאשי

המון ב"הצלחה!

בקשר לצדיקה הצעות עד כה היו מאנשים שלא רציתי שיציעו לי..

כדי להעלות את כמות ההצעות הרלוונטיות פשוט אמרתי מלא לא אבל לא יותר מיזה..אני תקועה בין הפתיש לסדן...

אני מחפשת כיוון של בחור נחמד בסיגנון חוות גילעד..

הלוואי ותיתנו לי טיפים איך להתכוונן לשאהבה נפשי..

בנים ובנות יקרים וירקות!!

מי מכיר מי שמע מי יודע?

מי יכול להיות שדכן צדיק- או להיות צדיק ולהפנות אותנו לשדכן רלוונטי?

 איפה מוצאים

בחור נחמד בסיגנון חוות גילעד..

???

(אפשר לשרשר פה תשובות או לשלוח לי במסר... צדיקים תהיו!)

(רציתי לסמן בכל מיני צבעים יפים את המילים... אבל אדמיננו  שיכלל לי משו במחשב  ומאז הכל תקוע.... )

ובעז"ה השאר יהיה הסטוריה.

בחורים כאלו בסגנוננו- אבדו מן העולם!!

מחזקת!

אנחנו באותה סירה!!

מחילה, אבל אני הולך להכנס בכם קצת...

מה זה הסטינגות האלה???

אני מוכן לחתום לכם שאין שני אנשים דומים בחוות גלעד.

מתחת למשקפי שמש, הכיפה הגדולה והפאות הקשורות בקוקו

כל אחד הוא משהו אחר.

ומכיון שכך - יכול להיות שמה שאתן מחפשות - הוא לאו דוקא "סטייל חוות גלעד"...

אותם תכונות

אותם קוי אופי

אותם סגנונות

מתגלים בכל אחד באופן אחר לגמרי.

תכונה שאני לא סובל אצל אחד - לא מפריעה לי בכלל אצל אחר,

כי במכלול הזה - זה נראה אחרת...

וכן להפך!

דבר שנראה לי מאאאגניייבב אצל אחד - יכול להתגלות

התכונה שהכי תפריע לי אצל אחר.....

אז בחיאת!

תפסיקו להסתכל על החבר של האחות

או הבחור מליל שבת

ותתחילו להפגש...

ושוב סליחה...

התכוונתי לבחורים שמוכנים למסור את נפשם על א"י...

סליחה באמת על הסטיגמתיות של "חוות גלעד"..

זה בהחלט לא מחייב את כל התפאורה..

א.צדיקה נשמה את פשוט נשמה

ב.עין הקורא התלבטתי עם לרשום תתחונות או את הסגנון בשיא הכללתו.. וזה מה שיצא..

  ולא רוצות לא רוצות לא רוצות לצאת להיפגש נמאס!פשוט כך אף אחד לא קשור ודי רוצות לצאת עם מי שרוצות.

הרב אריה ליפו מחוות גלעד: 0506-733869

הרב דודי דודקביץ' מיצהר: 0526-070700

אורי צוקר מישיבת רמת השרון: 0546-782109

יהודית אמיתי מתורת החיים: 0548-684004

וכמובן, בתאל גרינשפן האגדית: 02-5386218

יש עוד רבים רבים באמתחתי.....

בהצלחה רבה!

כרגיל אחינו

תכל'ס לא יודע מה להגיד לך...

קודם כל לך אין מה להילחץ מזה שלה יש חבר ולך אין...לפי החישוב את עוד לא רווקה זקנה....את בתחילת שנות העשרים...

דבר שני יש מצב שאחותך חיה באשליה מכיוון שאם זה החבר הראשון שלה אז היא חושבת שעכשיו כל העולם זורח לה...

אבל יתכן שעם הזמן הם יבינו שכרגע זה לא מתאים מה עוד שהוא עוד לא עשה צבא ומאוד חשוב לעשות צבא לפני חתונה...

יש מצב שהם גם הכריזו שהם רוצים להתחתן כי אולי יש אצלה לחץ חברתי שרק מי שיש לה חבר אז היא in .

לי היה חבר בתיכון  גם באותו גיל של אחותך...שכולם חשבו שזהו הם מתחתנים...אני בטעות פלטתי פעם אחת שלא נראה לי שהם יתחתנו... ובאמת אחרי כמה חודשים החבילה נפרדה....

קשר בתיכון שונה בהרבה פעמים מקשר אמיתי שהבן אדם יותר בוגר,למשל בגיל שבו את נמצאת....

לגבי זה שהיא לא מספרת לך, זה מאותה סיבה שהיא כרגע היא רואה את החבר שלה בתור הכותל היחיד שהיא יכולה לפנות אליו....אבל מאוד מהר היא תגלה שהמשפחה הגרעינית שלה היא באמת הכותל(אתם...)....לפחות בשנים של התיכון....

גם נשים נשואות לאחר החתונה מדברות ומתייעצות עם ההורים....

תנסי לפתוח ולדבר איתה ע"י שתעשי איתה משהו שהיא אוהבת ותוך כדי והסחת דעת תשאלי ותרמזי לה על העניין של החבר...כשאת מדברת איתה תראי לה שאת מאוד תשמחי לדבר איתה...תראי לה שגם את יכולה להיות הכותל...

טוב אני מפסיק כאן

טוב חפרתי לך יותר מדי, אך אשמח לדעת מה דעתך...

תהילנות..תודה...בע"ה שכל אחד יראה הצלחה במעשה ידיו....

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."