ואני חושב שזה מאוד תלוי למה הוא התגרש/ה,

וחשוב לברר את זה קודם.

אבל רק העובדה שהיא גרושה לא פוסלת אותה אוטומטית.

ככלל, לא

רק צריך לבדוק שזה לא תירוץ מצוץ מהאצבע ולבדוק מי ליווה את הזוג?

האם היה ניסיון לשלום בית וטיפול?

ודחיתי את ההצעה....

לא נראה לי מתאים שבחור או בחורה בגילאי 20 הראשונות  יתחתנו גם גרוש או גרושה.... זה מרתיע מאוד!!

וחוץ מזה מה אני צריכה שישהו שכבר היה עם אישה אחרת???!!!!

ממילא קשה לי הידיעה שבעלי בעז"ה יקבל אותי אחרי שכבר יצאתי ודיברתי עם מלא בנים.... ( כמובן אין מה לעשות... אבל בכל זאת.....)

שזכה כולנו בקרוב, בשמחה, בקלות ובבהירות בעזהי"ת!!!

רוב הבחורים והבחורות הצעירות- רוצים להרגיש את התמימות ולקבל מישהו או מישהי, "ברמתם"- שלא התנסו עדיין בנישואין.    ואני כותב זאת עם כל כאב- כי יש גרושים וגרושות נהדרים.

אבל הם לא תמימים כמו שהם היו לפני...

הם כבר לר מתרגשים כמו לפני...

וגם בהלכה ובגמרא יש לזה מקורות רבים, שנישואין שניים אינם כמו הראשונים.

(לא! לא התכוונתי ממש שתענו! רק בהדגמה בשביל העיקרון...)

יש אנשים מדהימים- שאיתרע מזלםפ ונפלו על אדם דרעק. ממש.

וגם לי יש חברה כזו- בת גילי- גרושה טריה.

חמודה ממש!

ומה לעשות שהיא גילתה אחרי החתונה- כמה הבחור ההוא היה חסר מידות בסיסיות??!?!

בלי סטיגמות

אני גרוש טרי ורציתי לראות תגובות 

אבל אם יל מישהי להכיר לי אני מאוד אשמח

תווודה

אני בטוחה במאה אחוז שהבחור היה נשוי לחברה שלך אומר את אותו הדבר בידיוק עליה.

לי יצא להיפגש עם שני גרושים.

אחד פסל אותי כי לא הייתי יפה מספיק (וסתם לידע כללי-אני נראית די טוב).

ואת השני פסלתי בעצמי בגלל שהוא התחיל לדבר איתי על טיב היחסים האנטימים עם אשתו...

האתגר של פגישות עם גרוש יכול להיות בכל מיני רמות:

אולי מדובר בגרוש שהתחתן עם בחורה שפשוט לא התאימה לו

אולי מדובר בגרוש שלו בעצמו אין מידות טובות מספיק כדי להיות בנישואין טובים.

אולי מדובר בגרוש עם בעיות רציניות רחמנא ליצלן.

אבל כל הגרושים כמעט יודעים להאשים בעיקר את הדם שהם התחתנו איתו וכולם יטענו שהם בסדר.

ולכן זה בעייתי וצריך לברר את זה.

כותבת התגובה היא בת 26 והייתה בת 24 כאשר יצאה עם הגרוש הראשוןן

כגרושה בעבר ונשואה בשנית לגרוש בעבר.

אציין איזשהו פרט קטן בעברי- הייתי מאורסת לבחור רווק.

אוסיף פרט מעניין נוסף- גרושתו של בעלי היתה מאורסת לבחור רווק.

ושתינו לא התחתנו איתם בסוף.

הסיבה- בגדול- היתה אותה סיבה.

אני אנסה לנסח את עצמי באופן ברור-

ברגע שאישה חוותה כבר חיי נישואין- היא יצאה כבר מהסינר של אבאמא,

יא היתה בעלת בית מסוים- המצב הרגשי שלה השתנה,

ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית.

היא יודעת יותר דברים, היא חוותה יותר דברים.

ייתכן מאד שהיא לא אשמה בגירושיה, שנודעו לה דברים שהסתברו לה כנישואי מקח טעות-

עדיין- היא עברה חופה וחתונה וליל חופה..

משהו בנפש משתנה.

אין לי כל כך מושג מה עובר על גבר שהתגרש- ויסלח לי ידידינו אלעד,

אבל לדעתי גם גבר גרוש הוא כבר במעמד שונה מרווק,

הוא כבר נתן את ליבו לאחרת- לפחות לפרק זמן מסוים.

וזה לא פשוט.

במיוחד לא כאשר יש ילדים/מזונות בתמונה.

וגם אם לא- גירושין משאירים משקע בנפש.

זה הרבה יותר מרצון ענק ותקווה שתנפצה,

הרבה יותר מאכזבה סתמית ופגיעה.

אף אחד ואף אחת לא מתחתנ/ת לנסיון,

כל מי שנכנס/ת לחופה עושה את זה מתוך אמונה-

שאנחנו ביחד עד שהמוות יפריד בינינו

וכשזה לא קורה- זה לא רק עצוב וזה לא "לא נורא"

ולכל שאר השאלות- אני פה. בשמחה.

כמה זמן הוא היה נשוי ולאיזו מערכת יחסים רגשית הוא הספיק להגיע..

האם יש או אין לו ילדים, ואם כן איפה הם גרים..

והעיקר- מה הסיבה לגירושין.

אם כל התשובות חיוביות ומרגיעות, באמת שאני לא רואה שום מניעה לצאת איתו (או איתה) כמו עם כל הקודמים

[גרוש לשעבר]

אני רוצה להוסיף - שגרוש לא שווה פסילה אוטומאטית, אלא דורש בירור אוטומאטי. 

מאיזושהי סיבה זה לא עבד אז אנחנו בני האדם הופכים לחשדומטים, ורוצים להבין למה. 

מאידך, אנחנו גם רוצים לדעת מה האדם הזה כולל. הוא משלם מזונות? יש לו ילדים? מטענים רגשיים?

וכו וכו 

אולי אם הכרנו את ההיסטוריה של הרווקים, היינו נכנסים לאותה היסטריה, אבל בכללי אנחנו לא מכירים. 

רווקי העולם התאחדו מזמן נגד אויבים משותפים, והגרושים נתפסים כשונים ומרתיעים. 

יש הרבה קבוצות סיכון.

חוזרים בתשובה זוכים לאותו יחס. הם עברו שינוי, משהו שאינו חלק בהיסטוריה שלהם - אז ישר כולם שואלים, הם יציבים? מה הם כוללים? העבר שלהם נקי?

סטיגמות על גבי סטיגמות ויש לנו מה להגיד על כל עדה לאום חוויה ודבר שמרכיב קבוצה. 

האם זו התנהגות הולמת ונכונה?

אני לא בא לענות על זה, אבל אני כן חושב שזו המציאות.

מה לעשות שכל אחד מעדיף מישהו או מישהי "נקיים" ומושלמים.

רוב הבחורים שאני מכיר- נרתעים מזה שהיא כבר חוותה הרבה יותר מהם.

אנשים רוצים להיות באותה הרמה, לחוש את אותם הדברים בפעם ראשונה.

ומה לעשות, שגם גרושים וגם פעמים חוזרים בתשובה, נמצאים במקום אחר, במקום שחווה ראה ועשה דברים, שאני עוד לא עשיתי...

כן, הוא כבר אמר למישהי אחרת שהוא אוהב אותה, שהיא הכל בשבילו, הוא הציע לה נישואין.

הם התחתנו...

וטבעי לרצות תמימות, לרצות להיות הראשו\נה.

/http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t353396#4306900

אני חושבת שגם ריגשית הם שונים,

לא נראה לי שהלב שלהם נקי כמו של מישהו שבבא רווק ונרגש,

הם חוו גירושין- יפים יותר או פחות,

הם היו עם מישהו'י אחרת,

והם פשוט שונים.

ונראה לי שהגיוני יותר שהם יתחתנו עם גרוש/ה, מאשר רווק/ה שלא חוותה את זה כבר.

אני מכירה מישהי שהתחתנה בגיל 23 עם גרוש +2.

הוא התגרש כי אשתו לא היתה נורמאלית, היא סבלה מבעיות נפשיות.

כיום השניים נשואים, ויש להם עוד 6 ילדים משותפים.

אבל זה נראה לי מטורף, שרווקה מבית טוב ורגיל, אישה טובה, תתחתן עם רווק ותקח מיד שני ילדים.

כיום היא בת 43 ולא העזתי לדבר איתה על זה...

אבל מה אתם אומרים?

אני יכולה להצהיר על עצמי, שאני אחוש רתיעה מלצאת עם בחור גרוש...

השאלה היא האם הרגש שלך מוצדק?

ממליץ בחום שתערכי שיחה ארוכה ועמוקה עם זוג שאחד מהם גרוש. 

לדעתי זה יפתח לך עולמות

אנחנו לא קצת "יפי נפש" כאן יתר על המידה, ואולי יתר על האמת?!

כן... ברוך, מה לעשות גרושים חוו הרבה יותר מאשר רווקים.

ואפילו אצל גויים יש את המושג- "לא באותה רמה", ובאמת עדיף שלא לעשות את זה.

יש מספיק רווקים ורווקות, למה להכניס את הראש לזה?

אני מכיר לא מעט נשים שנפסלו ככה בן דוד שלי סיפר לי

בגלל שהן גרושות והכי עצוב זה שהן היו נשואות חודשים בודדים 

אצלנו רואים את זה כאנשים שחוו או הרגישו יותר וזה נכון 

יחד עם זאת גם זוגות שהיו כמה חודשים ביחד ונפרדו הרגישו את אותו הדבר ....

יחד עם זאת גם זוגות שהיו כמה חודשים ביחד ונפרדו הרגישו את אותו הדבר ....

מה הכוונה?

תחושת הכאב מהתחברות ריגשית 

הכישלון האכזבה ולא משנה מי יזם את זה 

יש לי חברים לא שומרי מצוות שחשפו רגשות ונדהמתי עד כמה זה חזק 

כמובן שההרגשה היא יותר חזקה כי כבר בנו בית וגרים ביחד ....

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.