(הסיבות לגירושין מורכבות הרבה יותר מהעטנות שלך פה.. אל תשאר ברדידות- ולא נדון בזה כרגע)

בני אדם יכולים להבין שצריך להתבגר ולנצל את הזמן להכשרה לבגרות בחיים הגדולים

לנצל את הזמן לחיות בצורה יעילה כבר עכשיו

גם בלי התודעה של נישואין

מה -רק בגלל שמתחתנים- צריך לעבוד את השם? להיות בני אדם יוצרים?!

((בנקודה זו-לבנות עוד יש יתרון כלשהו-שהן יכולין להשקיע בלימוד תורה ועבודה על אמונה ומידות...)

(אה- וגם הבנים ככה)

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t369596#4474212

אבגדה הייתי חייבת

אנשי לנ"ו היקרים זה בצחוק גמור הכל!

חוץ מהדבר תורה שהוא רציני לגמרי

לקישור רק למה שאבגדה כתב בסדר?

הקישור היה סתם כדי לתת רקע

צריך להיות אחראיים-זו עוד נקודה.

מה שהעלתי זה עוד סיבה לגרושין...

יש עוד, באתי להדגיש ולדבר על נקודה מסוימת, ויתכן שהתמקדתי בה יותר מדי, וטוב שכך.

להבין שחיי זוגיות זה הרבה יותר מורכב מכמה שורות מתומצתות בפורום על חיי זוגיות

אלא שכולנו נזכה להבין זאת עוד לפני החיים של הביחד! כדי להתכונן לזמן הזה..

הכשרה, הכנה נפשית תורנית וכ'

בנוסף לכך אני מצטרפת לצאדיקה!

אשמח להרחיב לך את דעתי באישי

אלא לחיים בכלל.

שנזכה לגרום לעליית הדורות!!

אבל אני רציתי להתמקד דווקא בנושא המסוים הזה...(מכוון גם לצדיקה..., עניתי פה גם לך, גם לאדמין,וגם לדניאלה...)

נמאס לי שמכתיבים לנו את החיים עד גיל 18!!

זה רע, פשוט רע!!!

בנות שרק לומדות תורה-לא מקיימות בזה שום ייעוד-כי לא זה הייעוד שלהן של בנים כן!!

משום מה אנשים התרגלו לחשוב שאנשים יכולים להיות אחראים מגיל 18, התוצאה-אנשים באמת נהיו כאלה שיכולים להיות אחראים רק מגיל 18...

אבל יש כאלו ששרדו את המכה הזו-וכן הבינו שאדם לעמל יולד!!!

רק להזכירכם-יצאתי מאחריות ההורים שלי-כבר בגיל 6...עברו מאז 10 שנים...האם באמת האחריות עברה אלי?

תנו לי אחריות על חיי!!!

אל תגידו שאני צעיר מדי בשביל להיות אחראי-ע"פ התורה כבר מגיל 6 אני צריך לדאוג לעצמי, בסדר?...

ואני יכול גם להנשא!!!

למה צריך עבודת המידות כ"כ קשה לפני החתונה-שפעם לא היה צריך?

א-כי פעם האחריות שהיתה מוטלת על האנשים-גרמה להם לעבוד על מידותיהם..אבל עדין לא היו מושלמים-אז מה הסיבה היותר משמעותית?

ב-כי פעם אנשים ידעו לקחת אחריות גם במציאות שלא מתאימה להם-"לשרוד"-מיומנות שפעם היתה קיימת כתוצאה מכך שאנשים היו צריכים להיות אחראים על עצמם, וכמעט שאבדה מן העולם, בטפשותם של בני האדם...גם אם אשתי תריב איתי-זה לא מה שיגרום לי לרצות להתגרש-כי אני יודע שהנישואין יותר חשובים לי מאיזה ריב טיפשי...לעומת זאת אדם שלא יודע "לשרוד""-ברגע שהמציאות לא בדיוק תתאים לו-כל חייו התערערו.

ואגב, אדמין, דווקא מהסיבה שאתה אומר אני כן יכול להבין דברים שקשורים לחיי נישואים אע"פ שלא נשאתי-כי כל בעיה שהיא-קיימת בכל תחומי החיים...(בווריאציות שונות)

ולחבר'ה נוספים שיבינו את זה בצורה כזאת או בדומה לה.

אשריך, ב"הצלחה

אתה רוצה אחריות לחיים שלך?

קדימה

נראה אותך שם פה 6K (אדמין- זכרתי נכון?) כל חודש- בתור בסיס

בלי זה- אין לך גג, אין לך מכולת, אין לך מיסים, אין לך סוודר לילד

לחץ? לא. עול? אחריות? כןואם בוקר אחד- קמת מאוחר.. כי ישנת מאוחר.. ולא בא לך...

בישיבה\אולפנה\תיכון-- היית נשאר לשיון מאוחר... אז מה?

אם בחיים של אחריות תעשה ככה- יפטרו אותך!!

אתה רוצה אחריות?

איך זה בעינייך- שמשפט אחד שאתה אומר במצב של עייפות או כעס- או משפט שלאאמרת בהיסך דעת-

יכול לגרום לאישה שלך לבכות יומיים!

אתה באמת רוצה עכשיו אחריות כזו?

אתה רוצה אחריות?

אחריות זה קביעות

לא קמים בוקר אחד ומחליטים לטייל- ללכת לגולן או לג'ימייקה או להודו

וגם לא קמים בבוקר ומחליטים לטייל בעולם הנפש או עולם הרוח

היום אני דוס מחר אני חרדי מחרתיים ברסלב ונזרום... מעניין מה יצא ממני

אתה מוכן כבר עכשיו להיות סגור על עצמך ככה?

אתה רוצה נישואין וחיים של לשרוד- או חיים של התממש ולפרוח?

יש אנשים העולם שלנו היום שחיים בהשרדות- התחיל את החיים בלי כלום.. ממשיכים עם הלשון בחוץ... שורדים, ב"ה אין מה להתלונן.. אבל גם לא מעבר לזה

למי יש זמן לחשוב על מימוש עצמי? על מה אני רוצה? על שמחה? על אהבה נפלאה? שורדים

ויש מי שרוצה לחיות את החיים. לפרוח.

לבוא לכל שלב בחיים- עם בסיס יצוק ומסודר לקראת השלב הזה

לבוא עם ארגז כלים מוכן- כלי חיים- כדי לחיות את זה

אתה רוצה אחריות?

הנה נתנו לך!!!

קוראים לזה החופש הגדול מהביצפר.

יש לך חודשיים תמימים שיש לך חופש יותר מכל אדם אחר בעולם, יש לך אופציה לקחת אחריות על חייך יותר מכל אדם

כי בית וכסף וגג ומיסים ואוכל ובגדים וכל הדאגות החומריות- ההורים עושים לך. אתה פטור מהעול הזה עכשיוץ

כי חובות ללימודים אין לך עכשיו

כי החברים שלך עכשיו גם פנויים -לך תלמד איתם איך להיות "חבר טוב אמיתי"

לך תעשה מה שאתה רוצה- לך תייצר לעצמך את החיים. לך תהיה עצמאי!

והקיץ הזה- יהיה אבן בניין לקראת הנישואין שלך.

שהרי ידוע שחתונה זה אירוע- אבל נישואין זה מצב צבירה

צריך לקחת אחריות על החיים, אבל אני יכול להגיד לך שבכל מקום ונקודה שאני יודע שצריך להיות אחראי-אני אחראי!!

הייתי כבר פעמיים חולה בישיבה-פעם אחת זה היה יום חמישי-ולא הספקתי להחליט לחזור הביתה, נשארתי בישיבה והבראתי שם...

פעם שנייה-היו לי כאבים חזקים מאוד בחזה, שגם עשו לי בחילות...ולא מיהרתי הביתה (באותו יום השתחררנו בערב-והשתחררתי עם כולם)

ואגב בשתי הפעמים -לא הברזתי משום שיעור/תפילה וגם לא איחרתי (למרות שבפעם הראשונה רה"י ראה אותי והבין שאני מרגיש רע ונתן לי שחרור-והשתמשתי בו רק ל-2 שיעורים..., ובפעם השניה-גם היה לי שחרור-ולקחתי רק משיעור אחד(ולמרות שהיה בו מבחן, והרב שלי שממש ממש אוהב אותי בטוח היה מוותר לי, עשיתי אותו)ומספורט-כי אם הייתי מתחיל לרוץ ולהתאמץ הבחילות היו מתחזקות...).

נשאלת השאלה:"למה לא הלכתי הביתה? מה עבר עלי?"(אני קצת משוגע כנראה, נכון?)

כי טוב לי במצב שבו אני נמצא-גם אם זה לא הכי נעים!! אני עושה את מה שאני צריך לעשות-לא משנה באיזה מצב אני-ולזה צריך לחנך את כל האנשים-כל המציאות המעוותת הזאת-של" המצב לא מתאים לי-אז אני אצעק על אשתי"/"בעלי צעק עלי-אני לא יכולה לחיות איתו יותר"-הוא מעוות!!

אני באמת משתדל לקחת אחריות על החופש שלי!!

אני אמנם לא סיימתי לקחת אחריות-אבל יום יבוא...!!

על זה נאמר:"תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות"-והר"ם שלימד אותי השנה מסל"ש הסביר-תורה=הפרק של חובת האדם בעולמו (שמת לב פעם שהפרק הזה לא קשור לסולם, בעוד התורה חסרה מן הספר?), כי אחרי שאני יודע את חובתי, ולומד אותה, ומציב לעצמי יעדים,  אני גם מתחיל להזדרז-לעשות-לקחת אחריות!!

(אמנם אני מודה שבעוונותי הרבים, בשנה האחרונה לא כ"כ שמתי לב לזריזות-כך שלא התמדתי בה...אבל בתחילת החופש שמתי לב, אבל-גם פה-היא היתה חסרה לי רק בזמני הפנוי-אבל בזכות החינוך הטוב לו זכיתי-כל עוד אני בתוך מסגרת-אני כן זריז (ולא רק כי מכריחים אותי...))

אם יחנכו ילדים שגם נישואים זה חלק מהחיים-הם יתמודדו עם זה יפה מאוד!!

(אם יחנכו אותם גם ללקיחת אחריות...)

ולא די לי בהתמודדות הקטנה עם עצמי-כי אלו לא החיים האמיתיים!!-הרי אדה"ר וגם בניו-מרגע היווצרותם-כבר היו עם נשותיהם...-אלו חיים אמיתיים-ובחטאו של אדם הראשון-נוצר מושג חדש-"ילדות" (לא המצאתי את זה-ראיתי את זה ב"דרך ה'"-אולי פירשנתי לא נכון, אבל נראלי זה היה די ברור...).

אני רוצה לחיות באמת-כראוי!

נסיים בגמ' בלחית...(קידושין כ"ט בסוף-תחילת ל'):

"רב הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך.
א"ל רבא לר' נתן בר אמי: אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי. ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים וארבעה.
כתנאי: (משלי כב, ו) "חנ(ו)ך לנער על פי דרכו"
ר' יהודה ורבי נחמיה. חד אמר: משיתסר ועד עשרים ותרתין. וחד אמר: מתמני סרי ועד עשרים וארבעה:

 

(אם אתה לא יודע שצריך להשאיר תרגום לגמרא- בשביל רוב בנות העולם- סימן שאתה עדיין לא בשל ולא לוקח אחריות)

תרשה לי בתור פולניה- לצעוק עלייך קצת

למה אתה חולה ולא הולך לרופא ולא נכנס למיטה?????

למה אתה לא שומר על הגוף שלך?

חסר אחריות!! (ועוד באיצטלא דוסית של זריזות... נו באמת)

בא נדבר על זה שוב בעוד חודש וחצי- אוקי?

נראה מה החופש-הגדול יביא לך בכנפיו?

וזה היה בסך הכל ווירוס שאמור לעבור תוך כמה זמן (אני לא באמת משוגע!!)

לכן לא היה לי כ"כ אכפת...

טוב, נדבר עוד חודש וחצי.

אני מאמין שעד אז אני אהיה אדם טוב יותר, אני עובד מספיק קשה בשביל שאשתנה...

מלבד זאת אמרתי-שרק כשנותנים לי להתמודד לבד, אז זה קצת יותר קשה, כשיש לך בית ואחריות-עם עול-ברור שאתה תעשה משהו!!

כשאומרים לי לעשות משו-אני עושה.

אם לא-לפעמים כן, ולפעמים לא...

שכשתהיה בשלב בחייך שבו הדברים רלוונטיים, תצחק גם אתה כשתקרא דברים כאלה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.