קראתי עכשיו מאמר מעניין של מרים בר כאן בערוץ שבו היא דנה על תופעה ספציפית של עגיל שני באוזן אבל הנושא הכללי הוא הצניעות ואיך מגדירים איפה הגבול. אני מצרף כאן קישור למאמר וגם אחת התגובות למאמר שמצאה חן בעיני:
הנה המאמר "איפה הגבול"
צניעות = אישיות שמשתדלת שלא לבלוט
בת שתשים "עגיל שני" בציבור שרוב הבנות לא נוהגות כך - זו יציאה מ"הצניעות" זו מעין חיפוש התבלטות בשטח.
בתרבות הכללית, המערבית, שלצערנו אנו כל כך פתוחים אליה זו אחת המגמות - להעצים את ה"אני" - התבלט, משוך תשומת לב, אין כמוך מיוחד, אין כמוך - חכם, יפה, חזק, נאה , אופנתי - אין כמוך , אף אחד לא יכול עליך. אין זו דרכה של תורה. דרכה של תורה היא ענוה, צניעות - הכול מה', הצנע לכת...
חבל שאנו כל הזמן פוזלים אל התרבות הרחוקה ואפילו די הפוכה לדרכה של תורה, וכל הזמן נושאים עינינו עליה ומנסים לחכות אותה בדרכים שונות. אין זו אלא חוסר "בטחון עצמי" בדרכנו.
מתי נחפש מתוך "חוט שדרה" דרכים לבטא את עצמנו, מתוך צניעות וקדושה? מתי נשאף ליצר תרבות יהודית מקורית עצמאית ומשוחררת מטומאת הגויים וחיקויה?

