בע"ה
בצורה מעמיקה, מבוררת והגיונית?
עצבים תוציאו במקום אחר.
[בכלל, באתר של ישיבת פתח תקווה יש מאמרים רבים הנוגעים ל'ארץ מולדת' שמי שרוצה לאתגר את אמונתו והשקפתו מוזמן לעיין בהם.]
בציפיית הישועה.
מכתב לבוגרי הישיבה על פעולות ´תג מחיר´- הרב שרלו
לתלמידי הישיבה וממשיכי דרכה בכל מקום
רבות דיברנו בישיבה על כך שטוב יותר שלא להשתמש במכבסת מילים. הגמרא בתחילת מסכת פסחים מלמדת כי על אף הכמיהה לדבר בלשון נקייה, כאשר דברים ברורים יותר וחדים יותר טוב להשתמש במילה עצמה ולא בסביבותיה, תוך הקפדה כמובן שלא להקצין ולא להעצים. "תג מחיר" הוא למעשה "פוגרום". הוא פוגרום שכעת פוגע ברכוש בלבד וזה חמור כשלעצמו, אולם את ההתדרדרות לפגיעה בנפש אנו יכולים לראות מתחוללת נגד עינינו. התורה אף לימדה שהתדרדרות כזו בלתי נמנעת, וכל דין "בא במחתרת" שהתיר לאדם להרוג את זה שבא לגנוב ממנו מבוסס על הנחת ההתדרדרות. אסור להשתתף בפוגרום !!
אדם אנושי, מוסרי והגון אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". הוא אינו יכול בשום אופן לפגוע שמי שאינו מעורב בעניין, ולפרוק את כאבו ותסכולו, שבמקרה זה מוצדקים מאוד ועוד אתייחס לכך בהמשך, על מי שאינו חלק ממערכת קבלת ההחלטות וביצוען. הוא אינו יכול לראות מצב בו מפעילים אלימות וגוזלים ומזיקים רכושם של אחרים. הוא אינו יכול להסכים לכך כי יפעלו בדרך זו.
אדם ירא שמיים אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". הוא מאמין בריבונו של עולם, שראשון מאמיניו - אברהם אבינו - הצטיין בשמירת דרך ד' לעשות צדקה ומשפט; הוא מאמין כי על האדם בעולם לכוון את עצמו אל הצדק ואל היושר, אל האמת ומוסר, מכוח אמונתו בריבונו של עולם, וריבונו של עולם לימד כי יש ללכת בדרכיו, ולהיות "צדיק ולא עוולתה בו". הוא מאמין כי להר ד' יכול לעלות "נקי כפיים ובר לבב" בלבד, ופעולות השחתה של רכושם של אחרים אינה נקיות כפיים ואינה ברות לבב.
אדם שומר מצוות אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". הוא מאמין בתורה ובציוויה "לא יומתו אבות על בנים ולא יומתו בנים על אבותם", ויודע כי אף שדין זה משמש מקור לפסול קרובים לעדות, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכך כתב הר"ן: "...אלא שהוא אזהרה על הדבר שלא יעלה על לב המושל לשפוך חמתו על הבנים בעוון האב או על האב בעוון הבנים והיינו דכתיב ובני המכים לא המית". אין מצב בו התורה מתירה עונש על מי שכלל אינו קשור לעניין.
אדם אוהב ארץ ישראל אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". הוא מבין לעומק כי שאלת התנחלותנו בארץ ישראל מותנית כלפי ריבונו של עולם בהיותנו נוהגים בה ביושר ובצדק. הוא יודע גם כי היכולת להתנחל בכל ארץ ולהחזיק במפעל ההתיישבות תלויה ברצונו של עם ישראל להיות בארץ זו, ופעולות אלימות והשחתה לא צודקות מרחיקות את האומה מקשר לכל רגבי ארץ ישראל. למדנו על בשרנו כל כך הרבה פעמים, ובעומק הכאב בגוש קטיף, כי בלי רצונו של עם ישראל - לא נהיה כאן.
אדם אוהב את מדינת ישראל אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". הוא מבין כי אין מדינה ואין חברה אנושית יכולה להתקיים ללא שמירת חוק ומשפט, ומדברי רבי יהודה הלוי הוא למד כי אפילו חברת שודדים חייבת לשמור על כללים אלה. הוא אינו רוצה כי הכרעות יעברו מהמוסדות המוסמכים אל הרחוב, ואינו רוצה במהפכה נוראה (שמשום מה אנשי שמאל כבר חוגגים ורואים בה מהפכה שתביא לדמוקרטיזציה) המתחוללת בסביבותינו.
אדם המודע להיסטוריה וזוכר ימות עולם אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". בבשרו עוד צרובות מכוות האש שספגנו במאות השנים באירופה מפוגרומיסטים, והמילים קישינב, וורמייזא וברצלונה משמשמים לו כאותות אזהרה. הוא אינו רוצה להדמות לגרועות שבאומות העולם, וסולד מעשיית מעשה עוול לאחרים דווקא מכוח העובדה שזה מה שעשו לו. הוא למד ממצוות התורה של איסור אונאת גר את העיקרון כי מי שהיה עבד במצריים אינו נוהג כמעשה המצרים, ולמרות כל ההבדלים בין מעמדנו כגלות רדופה בין הגויים ובין מעמדם של אויבנו בארצנו הוא מממש את העיקרון הזה - מה שעשו לנו אנחנו לא נעשה לאחרים.
אדם המתכוון שלא להרפות מתביעה בלתי מתפשרת לחקור את פעולות המשטרה בחוות גלעד, ולא להסכים בשום אופן כי היא תשתמש באמצעים שהיא נקטה בהם בנסיבות שהיו שם, אינו משתתף בפעולות פוגרום של "תג מחיר". את המאבק באלימות המשטרה יכולים להוביל אלה שאינם נוקטים בדרכים אסורות, ומאפשרים את תירוץ כוחות הביטחון כי לא הייתה ברירה אחרת; את המאבק באלימות המשטרה יכולים להוביל אלה שמחו גם כשהיא עשתה זאת בפקיעין; את המאבק באלימות המשטרה יכולים להוביל אלה שמכירים בסמכות החוק וטענתם כנגד המשטרה היא שהיא חרגה מהחוק ובהרבה.
החתירה לאנושיות, לצדק, למוסר, לאמונה בריבונו של עולם, לשמירת מצוות, לאהבת ארץ ישראל, לאהבת מדינת ישראל ולמאבק באלימות מכל סוגיה - היא שצריכה להביא את מבקשי כל אלה להתרחקות מפוגרומים, לדבקות בדבר הנכון לעשות, ולהמשך ביסוס ההתיישבות בארץ ישראל על האדנים הראויים שלה.
