אולי היא  בכלל מתכוונת ל24 י-מ-י-ם...

<ציני-ציני-ציני>

כי אחרת לא מבינים אותי כנראה..

תרדו עליי..

אבל הרבה זמן לא הייתי פה..

אז אתם סתם מלכלכים

את יודעת,זה עולה להרבה אנשים לראש..

אבל באמת,אלירז,זו רק כתבה!!!

מובא בספה"מ (בספר המעניין) "כאוס" לג'יימס גליק,

שבפרוייקט מנהטן של אופנהיימר, הפרוייקט לתכנון

הנשק הגרעיני של אמריקה ב"לוס אלמוס" במקסיקו,

היה מדען יהודי אחד, שהיה טיפוס "חוישב" כזה,

מסתכל הרבה על עננים, והיה עושה ניסויים בעצמו

האם הוא יכול להרגיל את גופו ליממה של 26 שעות.

היממות שלו היו מדי פעם מתחילות - פעם בבוקר,

פעם בצהריים, פעם בערב...

(אני חשבתי - להתחיל יממה בבוקר?! איך אפשר

להיות ער בבוקר!?)

אלירז - או שאת ממש...אווט

או ששכחת את כולנ"ו

או שלא קראת את השירשור הכירות בשנתיים האחרונות

יש פה כמה וכמה וכמה

נורא מבאס לחשוב שאתה היחיד בן 24 ומעלה שכותב בפורום של בני 19,20..

והשרשור היכרות, אני לא מאמינה שאנשים מעיינים בו בשעותיהם הפנויות (מחילה על הבייבי שלך )

אז אני אוספת לעצמי רשימה...

ואם.. ו.. הם יתנו לי אישור..

אני אשלח להם אותה.. 

איך זה נשמע עכשיו?

זה לא חייב להיות למען היכרות זוגית

לפעמים נחמד פשוט לדבר עם מישהו שנמצא באותו שלב בחיים.. מבחינה נפשית, מנטלית וכו'..

אז זה בדיוק ההיפך מהיכרות זוגית אם מישהו אחר.

אבל לא נחפור.

אבל בשביל זה יש חברים בעולם האמיתי, לא?

שאת אוספת רשימת שמות לצורכי "שירות הציבור"?

חלש...חלש...

אני מהמרת על זה שאו שהחלטת להתחיל לצאת עם גדולים,או שאת בונה על להרחיב את חלקת הנדל"ן שלך בגן עדן.או שכל התשובות נכונות.

שסביר להניח שאם הם גבעוניסטים.. כבר יצאתי איתם באחד הגלגולים..

מזה כמה ימים מלאו לי 24...

בהחלט מעניין אם יש פה גם רף גילאים גבוהה יותר, זה בהחלט מרגיש לי משפיע על הנוחות שלי להשתתף בפורום וזה..

שבע"ה ביומולדת הבא נשקיף עליך מ(פורום אחד) למעלה!!

נשואים, אבל נשאר פה...

לא בהגזמה, אבל עד 6 שנים בערך מתחת זה הגיוני

אם היא בשירות והוא בתואר או שפער גילאים יותר מידי גדול

זה יקשה על השיחה ובד"כ חבל"ז

למרות שתמיד יש חריגים

אז אלירז - חוץ מזה שאנו יכולים לתת לכם מניסיונינו הדל

כל הכבוד על מאמצך - אולי תהפכי לשדכנית הלא רשמית של הפורם

ולא,אלירז.זה לא חיובי.

תשני קצת!

כשהתחלתי לכתוב פה לפני שנה וקצת היו פה כמה וכמה חברה בגילאי 20+ ואפילו כמה באזור השלושים.

אבל עם הזמן הגיעו יותר ויותר חברה מנוג"ה שנורא מתלהבים מזה מהם סיימו תיכון ולכאורה מוכנים להתחתן...החברה המבוגרים ברחו לכיפה או לפורומים בנושא זוגיות שמיועדים לחילונים

אני אישית מאד אשמח אם יפתחו פורום נוסף לחברה מעל גיל 22 למשל שבאמת יהיו בו שאלות על זוגיות ולא "מי ער".

או לחילופין שכל שאר החברה יחזרו לנוג"ה. אני חושבת שרוב השרשורים פה בהחלט יכולים להתאים גם שם.

זה אולי יהיה נחמד אם יפתחו פורום חברתי (כמו בכיפה)

כל אחד יכול להשתתף באיזה שירשור שנראה לו.

השליחה של "אחרים" לפורומים אחרים - אינה מכבדת את הכותבת.

להגיד שעברו מכאן לפורומים של "חילוניים" שעוסקים בנושאים כאלה (כלומר - ההיפך מאלה, כי הנושא לנ"ו, כשמו, הוא 180 מעלות מנושא "כאילו מקביל" במקומות כאלה, לצערנו), זו הוצאת שם רע לדעתי. בטוח שאין אפילו מיעוט-ניכר שעשה זאת.

ואינני יודע האם זה אומר משהו או לא, על מה שהכותבת חושבת שצריך להיות בפורום עם "שאלות על זוגיות" כלשונה (אינני יודע - כי אינני מכירה).

לדעתי, ממה שהולך פה יצמחו יותר זוגות בריאים ומכירים מאשר מכל מיני מקומות ש"מדברים על" עד זרא..

תודה על התמיכה.

וחוץ מזה- אפ אנשים פה זה אומר שהם חושבים שהם רוצים.. או מרגישים מוכנים..

ואם את חושבת אחרת.. חבל..

לכל אחד מותר להתבטא!

קודם כל, אני לא מבינה מה הבעיה בלעבור לפורום אחר או אתר אחר.

אני מכירה (לא באופן אישיש אלא דרך האתרים) חמישה אנשים שהפסיקו להיכנס לכאן ונכנסים לפורום בכיפה כי הרמה כאן קצת ילדותית. אין מה לעשות. תיכוניסטים וכאלה שבידיוק סיימו תיכון,   עם כל המוכנות שלהם לזוגיות  (ויש מקום לדון על זה) עדין כותבים בצורה די ילדותית. ככל שאנשים "מבלים" יותר זמן בעולם ההיכרויות (ולצערינו לא כולנו מתחתנים בגיל 20. חלקנו גם לא בגיל 30) הדילמות גם מעמיקות וצורת החשיבה מתבגרת. בפורום הזה אין מספיק כתיבה כזאת ואין מספיק אנשים שיכולים להבין דילמות ברמה קצת יותר עמוקה.

  לגבי הוצאת שם רע. אני אישית חושבת שהוצאת שם רע על החילונים. למה אתה חושב שהדיון בפורומים שם הם הם ההיפך ממה שיש פה? אתה באמת חושב שחילונים מדברים רק על הנושא אהחד שבאופן טבעי לא מתאים לדיון בציבור הדתי? אוי ואבוי אם זה מה שאתה חושב. אתה מכיר אותם בכלל כשאתה בא עם קביעות כאלה?

  אני עובדת בבית ספר חילוני ויצא לי לדבר הרבה מאד על זוגיות דווקא עם רווקים חילונים וחשוב שתדע שעד רמה מסויימת, הדיונים אצלם הם בידיוק כמו אצלינו. גם אצלם מתלבטים עם להיפגש עם מישהו עם פגם בגוף. גם אצלם מתלבטים איך לרמוז לגבר להשקיע יותר בקשר וגם שם מתלבטים מי אמור להתקשר למי אחרי הפגישה השלישית ומי משלם.

וגם על הנושאים האלה הם כותבים בפורומים של זוגיות של חילונים. זוגיות אצל, כמו אצלינו זה עולם רחב שכולל המון דילמות והרבה מהן, הן בידיוק כמו הדילמות שלנו.

נכון שהם לא שומרים נגיעה ונכון שקשר זוגי לפני חתונה כולל אצלם כמה דברים שאיו בקשר אצלינו אבל לנושא הזה בדרך כלל יש פורומים נפרדים. אין לי שום ציפיה שידונו בנושאים כאלה כאן בידיוק כמו שלא דנים בזה בפורום בכיפה (והאמת היא שממש נפגעתי מהרמיזה הזאת. חלק מהחינוך התורני שאתה עוסק בו  חייב לכלול לימוד לכף זכות לא?).

כן יש לי ציפיה שהרוב המוחלט של השרשורים כאן יהיה בנושר זוגיות. לא דברי תורה (אחד בשבוע מספיק). לא דיונים פוליטים, לא עדכונים מהחדשות, לא שרשורים של "מי ער", לא בקשות להתפלל לרפואת (אלא אם כן זה קרוב של מישהו מהפורום). אני מצפה שיהיו שרשורים עם שאלות על זוגיות, שיתוף בשאלות על דייטים ולמען השם, השתתפות רבה בצערה של מישהיא שביטלה אירוסין.

הפורום הזה הוא לא פורום חברתי של רווקים לפי ההגדרה שלו והוא לא צריך להפוך לכזה.

הכותבת הינה רווקה בת 27 תורנית, בוגרת אולפנא ושתי מדרשות שבניגוד למה שרמזו, לא מנסה להדיח את הפורום לכיוון שלילי, מאמינה בכתיבה מעמיקה ונקיה וחשיבה יהודית בוגרת  ומאחלת לכל הכותבים שנה טובה.

שימו לב לחשיבה המעמיקה והמבינה באתר כיפה. בהחלט אפשר ללמוד מהם. באתר כיפה יש פורום רווקים שעוסק בכל עולם ההיכרויות ויש פורום נוסף שהוא בעיקר חברתי ושם אפשר לכתוב כל דבר שלא קשור לדייטים (והמנהלים מאד מקפידים על הפרדה בין תכנים וטוב שכך).

אבל

יש עוד פורום שנקרא שלושים פלוס והוא נועד  לרווקים מבוגרים יותר. אני מניחה שהפורום נולד מתוך הבנה שרווקים בגיל 30, 40 הם בכל זאת שונים מרווקים בגיל 20-30. ההסתכלות על העולם מאד שונה. אני מודה שאני אוהבת להיכנס לשם לקרוא לפעמים אבל אני מקפידה לא לכתוב שם כי אני מבינה שאני לא מסוגלת להבין אותם. אני במקום אחר לחלוטין.

ואני חושבת שהתפיסה הזאת צריכה להיות גם כאן. בתחושה שלי יש פער עצום בין העולם של רוב הרווקים כאן (שהם בגילאים 18-23) לבין העולם שלי ושל חמשת (כן לירז. יש כאן רק חמישה) הרווקים שעברו כבר דייט ראשון ושני. הפורום כאן עד לפני חצי שנה בערך התאים לרווקים כמונו ועכשיו, כשהוא כבר לא בגלל ההגירה ההיסטרית מפורום נוגה, צריך פורום חדש. אפשר לקרוא לו עשרים פלוס ולרמוז בעדינות לחברה הצעירים כאן ולחברה של נוגה שהם מוזמנים לקרוא אבל עדיף שהם ישתתפו בשיח, רק עם הם באמת עם מנטליות של עשרים פלוס.

ומודה שכשהייתה לי שאלה רצינית, כתבתי אותה בכיפה, כי פשוט הרגשתי שזה לא מתאים לאווירה ולאוכלוסיה שפה.

אין בעיה לעבור לאתר אחר - אך לא לציין זאת כמראה על בעיה כאן. חמישה אנשים שאת מכירה, לא אישית, שעברו - זה אפילו לא מיעוט קטן.  כפי שהנחתי בתגובתי לעיל.

סימן שרוב אלה שפה, מרגישים כאן לא נוח.  על כן, להגיד - לי לא נוח, תואילו ללכת מפה, אינו ראוי לחלוטין.

לגיטימי לנסות ליזום פורום ל"מבוגרים" יותר אם יהיה לך ביקוש. לא לגמרי ברור. לפעמים טוב גם להם להרגיש את הרעננות שעם הצעירים מהם. ענין של טעם.

לגבי דילמות ברמה "קצת יותר עמוקה" - אינני מכחיש שיתכן דבר כזה, אך לא פעם זה פשוט דילמות מתוסבכות יותר. זו עובדה.  אז יש לכך מקום - אך לא תמיד יש מה להתפאר בכך. העומק שבפשטות והראשוניות - שם לפעמים בכיס הקטן דברים כאלה. אמנם לא תמיד.

לגבי "הוצאת שם רע על ה"חילונים" " - לא הוצאתי. ב"ה, אני אוהב את כל עם ישראל.

גם לא אמרתי שאין שם גם דיונים נורמליים.  אך כשמישהי "מתפארת" בכאלה שעברו לפורומים "חילוניים" - אז למה להזכיר שהם חילוניים?  לכן אמרתי שזה ההיפך מכאן. וכן - זה ההיפך.  זה לא איזה פרט שולי: השאלה אם היעד הוא להתחתן וזה בלבד - או, אכן, גם להתלבט מי משלם וכו', אך המטרה אינה דווקא החתונה - השאלה הזו היא הכל.  מי שלא מבין את זה - אינו מבין מאומה לדעתי.  

וזה שמעלים שם גם בעיות "נורמליות" - עדיין אינו מכשיר את הענין.  אדם מכאן אינו נכנס לפורום בעניינים כאלה, בגלל שיש שם "גם" דברים נורמליים.  אבל יש גם לא, מלבד הבנת המושג בכללו, כמו שכתבתי לעיל. ולכן דעתי, שלומר כאילו אנשים מכאן עוברים לפורומים "חילוניים" בנושא זה, זו אכן הוצאת שם רע. ובאמת זו עובדה שאינה נכונה.          

ציטוט: "אתה באמת חושב שחילונים מדברים רק על הנושא האחד שבאופן טבעי לא מתאים לדיון בציבור הדתי? אוי ואבוי אם זה מה שאתה חושב. אתה מכיר אותם בכלל כשאתה בא עם קביעות כאלה?"

במחילה, זה בראש שלך, ה"נושא" הזה.. אני לא הזכרתי. אמרתי שאין המשמעות שם "לקראת נישואין", אלא כאילו זה דבר גם בפני עצמו. וזה - כנ"ל - היפך כל האוירה והמטרה כאן.

כדאי להיזהר עם "עקיצות", "אתה מכיר אותם בכלל"... גם בהודעה הקודמת שלך הבעיה היתה עם חריפות - היתר של הניסוח.   מכל מקום, אני, כנראה, מכיר "אותם" יותר ממך..

מאיזו "רמיזה" נפגעת שראית לנכון לנסות ו"לפגוע" ע"י עקיצה, שחינוך תורני צריך ללמד זכות? הרי כתבתי מפורש שאיני יודע לגבייך כי איני מכיר אותך. למה להיפגע בכח?  אבל אני בהחלט פגשתי במקרים כאלה שהציפיה הממושכת לנישואין העבירה אותם קצת על דעתם, והנושאים והצורה שהם מדברים בהקשר זה, זה נורא עד מעורר חמלה, ולא בציניות. והם מאוד מעוניינים "לדבֵּר".. זה כזה תחליף לנישואין בפעל אצלם, רח"ל.

לגבי מה שאת מצפה מהפורום - לגיטימי.  אך את רואה שהרוב כאן מרגישים נוח איך שזה (ולדעתי, בצדק. יש כאן המון נושאים ישירים להגדרה של "לנ"ו", ומסביב - עוד דברים של אנשים שמרגישים שותפות כלשהי.. והרי הנושאים ה"אחרים" לא באים "על חשבון" המקום המוקצב לענייני לנ"ו)

אז איך את יכולה לבוא ו"לנפנף" כי שמעת על 5 שעברו מכאן?..

אני שמח (באמת) שאת תורנית ובוגרת מקומות תורניים, ושיחד עם זה יש לך עין טובה על אחינו ה"חילוניים" - ואני באמת מאחל לך שתזכי למצוא את זיווגך ההגון בקרוב.

ו.. קראתי שוב את דברי - ולא מצאתי בהם כל "רמיזה" שת מנסה להדיח את הפורום לכיוון שלילי.

אני גם שמח שאת מאמינה בכתיבה נקיה, אם כי חושב שכעסך טיפה גרם לנטות ממנה בסגנונן הודעתך זו.

ולגבי "חשיבה יהודית בוגרת" - מה אעשה, אני מקבל "אלרגיה" בד"כ כשאני שומע בעד חשיבה בוגרת וכד'.. לי אישית זה מצלצל כאילו אחרים הם לא כך...  יכול באמת להיות שזה רק בראש שלי. יש טוב בילדות ויש טוב בבוגרות - והכי טוב כשהם יונקים זה מזה...

לא מזמן אמרתי שצריך לפצל את הפורום ל3

עכשיו אני רואה- שצריך לפצל ל4....

<ה>

מסכימה איתך שצריך קצת מיקוד ורצינות

לא משנה הגיל של בני אדם- אלא שלא יהיו ילדותיים

ושהשנתונים הגדולים יותר ישמיעו קולם- כדי לגלות ש"אני לא הזקן הבודד פה" יש עוד כמה

כדי שיהייה שותף כאן... <צצצצצצצצצצצצ>

את אמרת שצריך לפצל ת'פורום???

הרי לא תמכת כשביקשנו לפתוח פורום חברתי לבוגרים... מחקת לנו שירשורים חברתיים שלא היו קשורים לזוגיות כלשהיא, ונעלת לנו שירשורים אחרים.

הייתי אומר את דעתי על החבורה הסנובית שיש כאן, אבל תצנזרי לי... אז בקטנה ככה: רוב מי שכאן, כאשר הוא בקיבוץ הזה של הפורום, זו חבורה של מתנשאים. וככה סתם, באחד על אחד, אתם הרבה יותר נורמלים. (אמרתי רוב, כי יש כמה בודדים שהם עדיין סנובים גם מחוץ לפורום, יאק!).

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים