בתנאי אחד - היא בוגרת מספיק ומוכנה לקחת אחריות

בד"כ זה מה שהאדם לומד בצבא (זה אני יכול להגיד ממקור ראשון בתור בן), או בש"ל

גם אם היא טועה, זו דעתה...

לא נראה שאת מדברת על מישהי שאצלה זה אמור להיות אינדיקציה

לעצלנות, אגואיזם או יהירות...

רצון לא לשתף פעולה עם כל מה שבשם ציונות יקרה, ולא בא מרצון אנוכי להשתמט

אלא למשל מתוך רצון להקים כמה שיותר בית נאמן בישראל - אז לא, זה לא בעיה

ומזה נובע כל האמור אצלך. אם יש אצלה מוכנות לבית תורני (וזה לא קטע

שהיא מחפשת בריחה מהמנטליות של הציבור החרדי או משהו), אז עבורי

יש בזה יתרון.

וברור שאין לי חלילה כלום נגד שירות לאומי, שנובע מתוך אידיאל של תרומה

לחברה - בהנחה שנעשה בתנאים צנועים וראויים.

ןלא עשתה שירות כי לא ראתה בזה משהו כ"כ חשוב ומשמעותי והחליטה להמשיך בלימודים.

לדעתי כדאי לבחון את הבחורה לגופה מצדדים אחרים,

כך שתתקבל תמונה כוללת יותר

הרי הוא לא מחפש "מדריכה חברתית עם נסיון"..

כשמחפשים לנישואין, צריך לבדוק מה שיכול להיות רלוונטי לנישואין, להתאמה. גם לא "כמות ההישגים" שכבר נצברו.. במידה שזה לא רלוונטי לנ"ל.

בהיות שבחורה כזו, אינה עושה דבר כזה מתוך בטלנות או אי איכפתיות, אלא מתוך חינוך שכך נכון - אז זה לא רלוונטי לנושא. בפרט שאם היא מעוניינת בבחור דתי-לאומי, כנראה שגם מבחינת השקפתה ביחס לכלל האומה, אינה רחוקה ממנו.

לא תעשה שירות לאומי.
שירות צבאי לבנות אסור לא רק לרבותינו אלא גם הרבנות הראשית אסרה זאת.

השאלה היא האם למרות שהיא לא עשתה ש"ל- ירצו אותה.

אל תהפוך את זה למצב האידיאלי פתאום.

ש"ל זה דבר חשוב מאוד לבת הכשרה, במקום כשר!

מכל התגובות פה כבר נראה שהיו יותר פוסלים אם עשתה שנתיים שירות או משהו כזה..

מבחינתי -לא עשתה שירות לאומי זו לא סיבה ישר לפסול-אבל בפירוש כן מדליק נורה אדומה-לברר טוב מאד למה!

אם הרב אליהו זצוק"ל הרב זלמן מלמד ועוד רבים נותנים הוראה כללית לא ללכת לישרות לאומי, אבל ליחידים אם זה מקום טוב(כגון אולפנא וכו') אז כנראה שהוא יאשר לה, ואם לא אז לא.

זה לא אידייאלי?

זה שנתת שמות של רבנים גדולים שאומרים (לטענתך) שעדיף בלי שירות לאומי לא הופך את זה לאידיאלי לדעתי.בכלל שדנים על נושא אי אפשר להגיד יש רבנים שאומרים.. אז זה לא אידאלי? לא,לדעתי לא.

לדעתי יש עניין גדול דווקא בשירות של המדינה שלך.כן אני יודע שבת שמתחתנת יותר מוקדם זה חסד גדול לעם, וכמו שאמרתי זה לא סיבה לפסילה באופן אוטומטי,ובכל זאת, יש משהו בשירות לאומי שהוא שונה.

להזכירך בנות דתיות לא עושות שירות צבאי מהסיבה שהן לא יכולות מבחינה רוחנית/דתית להיות שם (לפחות זה מה שהן מצהירות).הייתי מעדיף מישהי שתגיד אוקיי ,אבל בכל זאת אני רוצה לתרום למידנה שלי כמו כול שאר העם הזה, שנותן כמה שנים למדינה.

במקום כשר וטוב.

אמרתי רק שרוב הבנות שלא עושות ש"ל זה בד"כ מסיבות דוסיות(א' רבנים אמרו לא ללכת. ב' רוצה להתחתן ולגמור תואר)
ולכן אני לא אפסול בגלל שהיא לא עשתה שירות(ולרוב זה גם מעלה לפחות בשבילי).

אני מתעכב..

גם אני הייתי רוצה אולי באידיאל להיות כבר אחרי 3 שנים בשיבה ,מלא וגדוש בתורה ומוכן להמשך החיים,לחתונה ולכל השאר.

מה לעשות שיש משהו שמעכב אותי מהתכנית המדהימה הזאת...

לכן אולי להגדרה סיבה "דוסית" אני מסכים.. אבל שבנות יותר צדיקות/איכותיות/דתיות עושות ככה -לא מקבל.

כנראה שאנחנו מודדים "דוסיות" במדדים לא נכונים..

זה מאד מקובל.
הרב שלה אמר לה לא לעשות אז רק בגלל שלך זה מפריע שהיא לא "תרמה למדינה" בדרך שאתה חושב שהיא צריכה לתרום, אז היא כן תעשה ש"ל???

ממש לא

ממש לא, מה הקשר בכלל למה היא תעשה? אני כותב את דעתי מה צריך לעשות..לא הבנתי מה רצית.

בכל מקרה מה שאני אומר זה שיהיה יותר קל לראות פה בפורום משהו בסגנון" איזה צדיקה,התחתנה בגיל 19 וסיימה מהר את הלימודים" מאשר"שמעתם איזה דוסית? סגרה שנה שניה שירות"

יותר נפוץ לשמוע "איזה דוס, נשאר שיעור ד' בישיבה מאשר "איזה צדיק, החליט לתרום למדינה יותר והחליט לעשות 3 שנים..."

למה זה ככה?כמו שאמרתי-אולי הסרגל שלנו למדדידת דוסיות לוקה בחסר.. סטגימות,כבר אמרנו?

ממליץ למי שיש לעבור על הפרק שכותב החבר של דרור שהציע את השידוך של דרור ואשתו..

גם בכללי הספר מומלץ!

לכל צד יש את הרבנים שלו.

אי אפשר לפסוק שזה לחלוטין אסור או מותר.

ש"ל חשוב לבנות מעבר לעניין של תרומה לכלל.

זה שלב בחיים שחשוב ש(כמעט) כל בת תעבור.

תכל'ס צריך לשים גבולות ולא למהר לעבור שלב. לכל שלב יש את המקום שלו.

אהיה צינית וקיצונית ואומר שאם כ"כ חשוב להתחתן, אולי נעשה את כל הבגרויות כבר בשישית- אקסטרני?

למה למרוח עד גיל 18?!

אתה מבין לאן אני חותרת?

בס"ד

"ש"ל חשוב לבנות מעבר לעניין של תרומה לכלל.

זה שלב בחיים שחשוב ש(כמעט) כל בת תעבור."

למה?

את התרומה לכלל אני עוד יכולה להבין אבל מה חשוב בש"ל שלא ניתן לעבור בדרכים אחרות..?

שמעצבת את האישיות ומחשלת אותה (במידה מסויימת).

תעבורנה את השלב הזה מבלי לעשות ש"ל.

אני יודעת על עצמי שהש"ל עזר לי מאוד בפיתוח האישיות:

אם מדובר ביציאה מהבועה שבה גדלתי, אם זה אומר לגור מחוץ לבית, לדאוג לאחרים, להתחיל לממן את עצמך (גם דמי כיס של 900 ש"ח זה נחשב..)..

אם את רוצה עוד, אשמח לתת..

תכלס, מי שמתחתנת ישר אחרי השמינית- לא באמת חוותה עדיין את החיים.

יש יוצאות מן הכלל, אבל רוב הבנות זה כך.

לא תמיד צריך לחפש חוויות, אבל צריך לשמור קצת בבגאז'

כדי שיהיה כח עמידה בזמנים קשים.

מה שאמרתי הוא שמכיוון שרבנים גדולים פסקו בתור הוראה לכלל לא לעשות שירות לאומי, ורוב אלו שלא עושות ש"ל הם לרוב בגלל הפסקים האלו/דוסיות.....אז אין שום סיבה לפסול בת כזאת.

זה שהיא לא תרמה בצורה "מסודרת" למוסדות המדינה בש"ל זה לא אומר שיש איזה בעיה וזה ידליק אצלי משהו ובגלל זה אני אפסול.

ות'כלס לגבי הבגרויות אני בעד להעביר את כל הבגרויות לשנה אחת מרוכזת לא משנה מתי.
תיכון זה פשוט ביזבוז זמן מוחלט.
עדיף כבר ישיבה קטנה

יש לי חברות שלא עשו ש"ל כי הן לא רואות עניין לשרת את המדינה הזו.

מבין?

יכול להיות שאפשר לדחוס את כל הלימודים לשנה אחת.

השאלה היא מהי מטרת התיכון באמת?

האם רק להעביר חומר וללכת הביתה,

או גם לעבור איזה תהליך?

ומבזבזים את שנות לימודם בתיכון על הבל וריק!

ולגבי צחינא אפשר לחוות דברים גם ללא השירות לאומי

סה"כ טענתי שחוויה מהסוג של שירות לאומי היא אכן חוויה ייחודית.

במקומות אחרים יש חוויות אחרות.

הנקודה האדומה הייתה נדלקת לי על שנתיים.כן בהחלט!

הרבה מדי פעמים, שנתיים שירות זה לא בעקבות אידיאל גדול!

אלא בגלל שהבחורה לא התארגנה מספיק טוב לשנה שאח"כ ונתקלה במבוי סתום,

כשעוד אין לה החלטה - מה ללמוד, ואיך לחיות..

לדעתי זה משהו לקוי ב"מכוונות מטרה" שלה.

זה לא עניין גדול בשביל לפסול עליו, אבל בהחלט גם לא בונוס.

והרבה מאוד פעמים זה להפך..

רוב החברות שלי(ואני בתוכם) שעושות שנה שניה-זה מתוך אידיאל ורצון לתרום..

והרבה חברות שלא סגרו שנה שניה-זה כי הן לא מצאו מקום שמתאים להן..

אני מכירה בודדות שעשו שנה שניה רק כי לא ידעו מה הן יעשו שנה הבאה..

אז בבקשה אל תגידי את זה ככה!!!

אני שונאת הכללות(למרות שלא הכללת ואמרת רק שזה קורה הרבה-אני פשוט ממש לא מסכימה גם עם זה)

לא יודעת מה עם אחרות... אבל אני תכננתי מראש שנתיים. לא נתקעתי ולא ביזבזתי.

עשיתי את השנתיים כי האמנתי (ועדיין מאמינה) שזה הדבר שצריך לעשות.

זה לא תקע אותי בכלל בהמשך החיים וכבר אז ידעתי מה אני רוצה ללמוד ועשיתי את הברורים וההכנות ללימודים ולהמשך החיים.

ואגב, אני מכירה גם בנות שהתחתנו במשך השנה הראשונה והמשיכו לשנה השנייה מתוך אידיאל.

אני ממש לא אפסול בחורה בגלל זה.

יש דברים שיותר חשוב להתמקד בהם ולברר אותם...

תתפלאו, אבל יכולות להיות סיבות ממש טובות!!

החל בסיבות הלכתיות (למשל מי שהרב מלמד הוא הרב שלה) וכלה בכל מיני דברים אחרים...

לדעתי - למי שחשוב לו, שיברר!!

(גילוי נאות: לא עשיתי שרות.)

שהיו חרדיות ובגלל דברים מסוימים החליטו לעבור לציבור הדתי מתוך הכרה בצדדים החיוביים של הציבור הדתי.

מה שכן צריך לבדוק למה היא עברה - לא כל בת עוברת צד בגלל מה שאתה מחפש.

יש לי חבר שעד שהוא התחתתן הוא יצא עם כ-40 כאלה (בסוף התחתן עם אחת מהציבור הדתי לאומי), והא אמר שלפחות הן לא בררניות כמו בנות מהציבור שלנו (אפשר להגיד שהוא עשה סקר ), במיוחד לא כמו אלו שלמדו במדרשה - (שירשור על זה פתחתי בעבר http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t358790#4360847).

כמו שאמרו לפניי אני חושב שדבר כזה מצריך בירור מה הסיבה שהיא לא עשתה שירות...

לפי מה שראיתי (ייתכן כי אני טועה)

רוב הרבנים יתמכו ביציאה לשירות לאומי כמובן עם הגבלות פיקוח וכו' (כל אחד לפי החמרותיו)

לדעתי האישית ש"ל זה דבר חשוב מאוד ומבורך מעבר לתרומה לכלל ישראל

גם לאדם עצמו...

אישה צריכה לעשות לביתה..

ואם היא אישיות של חסד בלי שירות לאומי - תאמין לי שזה אפילו בונוס, שהיא שומרת כוחות לבית.

בס"ד

ממש לא אכפת לי שלא תעשה..כאילו זה אישי ואם לא היה בא לה או שהיא לא רצתה או לא התאים אז ממש לא אכפת לי..העיקר שבבית היא תדע לעשות חסד..קיצר מסכים עם אלירז..

בית צריך להתבסס גם על תרומה משמעותית למדינה..

גמילות חסדים, תורה ועוד הרבה חפירות.

אבל למה להכניס לזה את המדינה?

מה אי אפשר לתרום בדרכים יותר טובות?

אתה כבייני"ש גם לא תורם למדינה...

והיה אם תענה שהתורה משפיעה וכו...

אענה לך שגם גמילות חסד ותמיכה בלימוד תורה משפיעה.

יש בחורות שמעדיפות לגמור תואר לפני חתונה בשביל שיוכלו לפרנס בית. ונראה לי שלרוב זה מועיל יותר מש"ל בכל מקום שהוא.

אני חושב שאדם צריך לתת תרומה נטו למדינה,בלי שיהיו לו טובות מזה..ולכן אני רוצה לעשות ואעשה בעז"ה צבא..

וברור שלימוד תורה תורם למדינה,ולכן אנו נמצאים בישיבה,אבל אני חושב שצריך גם לעשות צבא,בגלל מה שכתבתי לעיל.

ולכן,תמיכה בלימוד תורה וכדו' זה יפה מאוד-אך לענ"ד כן צריך לעשות ש"ל.

תעשה 3 תרומה נטו למדינה אה?

אם אתה כביינ"ש עושה רק שנה וארבע כנראה שאתה חושב שגם עצם זה שאתה יושב בישיבה תורם למדינה ולעם......אז גם אם בת לא עשתה ש"ל(ומה עוד הרבנים שלה אמרו לה לא לעשות) ודווקא גמרה תואר מהר והתחתנה והקימה בית זה גם תרומה למדינה(לא פחות חשובה מזו של ש"ל).

האחד יגיד בצדקה, השני יגיד בילודה, והשלישי באקדמיה. הכל חשוב אבל יש דברים שהם הכרחיים בחברה ושווים לכולם וזה לתת שנה-שנתיים מזמנך לשרות לאומי/צבא.

תתארו לעצמכם שאנשים כשיטה יחליטו לא לשלם מס, אלא לתת תרומה באותו סכום לדברים שמוצאים אותם כחשובים.

מי שלא מבינה זאת שתיקח דתי לאומי שגם השתמט (זו המילה) כמוה.

יש מספיק מסגרות מתאימות בצבא/שרות לאומי, שכל בן ובת, כל אחד, יכול למצוא את המקום המתאים.

כל השאר תירוצים ואנוכיות.

שירות לאומי בתור הוראה לציבור הרחב של הבנות זה גם כן תירוץ?

אנא אל תבלבל סתם.

בס"ד

עדיף שילך לצדקה ולאנשים שצריכים את זה ולא לכל מיני מושחתים בכנסת..

והוא עובד גם חוקית.

תביא קבלות שתרמת למקומות מוכרים לצורכי מס (כן, גם לישיבות)- ותקבל החזר מס.

כלומר גם המדינה מכירה בזה שיש עוד דרכים לתרום לחברה.

הבית זה לא רק אני ואנחנו.

הבית זה גם מדינת ישראל על החיובי והפחות חיובי, ומי שלא מבין זאת וממוקד רק בעצמו,

סופו שכל חייו יהיה עסוק רק בעצמו.  מי שמבין שצריך לבנות את הפרט אבל עם הכלל, גם

הפרט נראה אצלו אחרת לחלוטין.

מה אנחנו מדברים כל כך הרבה על ערבות, על חסד, על ערכים, ובסוף לא מבצעים את הבסיס

שמבצע כל אזרח בארץ.  כל התירוצים בטלים ומבוטלים. אפשר למצוא מסגרת שירות על אף

כל אילוץ קיים.

לכן התרומה הבסיסית האזרחית, יש לה השפעה על הבית, על רוחו, על ההתייחסות והחינוך בו.

לדוגמא, כל מי שעשה צבא, יבין את מורכבות המערכת, יסתכל אחרת על כלל עם ישראל שאינו

שומר תורה ומצוות ומשקיע ללא סוף , כולל זיעה ולעיתים דם!, ויקח הכל בפרופורציות אחרות.

התרומה לא  משפיעה על הבית???   אמירה קצת מצומצמת.

למדינה.

אז צר לי להודיעכם!

שירות לאומי, הוא בעיקר שירות לבחורה היקרה!!

זו שנה שקופצים בה למים רדודים, לומדים להסתדר מחוץ לבית (גם לאלו הבאות מפנימיה),

כשבסה"כ עוד ישנה אפוטרופסות כלשהיא, ומי שדואג מלמעלה.
שנה של כיף! בעיקר!!
תשאלו את כולן, איך הן היו מתות לחזור לשירות

(תגובה מיד אחריי "אלירז את חולת נפש, אני סבלתי בשירות שלי", בסדר, כמה כאלו יש?)

רפול ז"ל - אמר בזמנו ששווה לצבא להחזיק -

10,000 פקידות,מקפלות מצנחים וכל התפקידים המותאמים לנשים-

במשכורת שמנה!!

ולא לתחזק גיוס בנות לצבא.

איך זה קשור?

שהמדינה שלנו דופקת את עצמה, בכך שהמציאה חוק גיוס חובה בזמנו גם לנשים

ובגלל זה תקעה את השירות הלאומי, עבור אלו שאינן יכולות להתגייס מטעמי דת.

בעצם-

ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם, המונהג בה חוק גיוס חובה לנשים!!

משמע- זה חארטה!
וסתם עושים מזה פרה מקודשת, מחוייבת המציאות!

אישה, תעשה לביתה!

ותתרום הרבה יותר בכך שתשאר במסגרת הקרובה הזו. 

לא סתם נאמר "כל כבודה בת מלך פנימה"

[מחילה מהפמיניסטיות - תחזרו בתשובה ]

ומצטרפת- לפסקה של "נקדש את שמך"!


ולכל התוהים למיניהם, עשיתי שנת שירות

בתקן בית, בליווי אבי מורי וכבוד הרב ליאור.

כולנו יודעים שבמתן תרומה לוקחים ולא רק נותנים.

אבל פיספסתם את העיקר.

קודם ממלאים חובות. קודם משלמים מס הכנסה , רק אחר כך נותנים תרומה  לעמותות.

קודם מבצעים את התרומה האזרחית המחוייבת,. וזה צבא/שירות לאומי. כמובן שאפשר לעשות זאת בתחומים שאתה מתחבר אליהם. אבל המסגרת הלאומית הכוללת זה חובה.

אחר כך כל אחד לפי נדבת ליבו ימשיך כל חייו בתרומה פרטית וציבורית על פי הבנתו.

מי שלא מבין זאת, ומעקם הכל, גם את נתינתו, לפי זמן וכמות וכוון שנראים דווקא לו, לא מבין

כלל את תפקידו בתוך העם והמדינה, וגם ביתו (נחזור לנושא הראשי) יהיה באותו רוח, הכל עם

שיקולים עצמיים.

גם בתוך המסגרות האמורות, בידקו וראו, בוגר צבא לוחם, מתייחס לדברים אחרת מבוגר צבא תומך לחימה.

ואני מתכוון למדינה ולעם מהבחינה הערכית,.

אז מה נדבר על התייחסות אדם שלא היה כלל.

ואם יש אז היא ניצול.

לא עושה את זה לשלילי...  אדרבה - טוב מאוד שהיא גם נהנית.

תלוי מה היא עושה בשנה הזאת. יש כאלה שתורמות יפה מאוד לכלל, וזה גם נותן להן "ראש אל הכלל" בהמשך החיים.

כמובן, העיקר שיהיה בצניעות הראויה - וזה צריך שימת לב גדולה.

לא קשור לגיוס בנות בהכרח. בת יכולה הרי להיפטר לגמרי, גם משירות לאומי.  ואין להשוות ערך של התנדבות לטובת הכלל במדינה בגודל שלנו ובמצבה - למדינות אחרות.

ובחורה שבמקום שירות לאומי עובדת בסופר "לעיני כל ישראל" (בלי להביע דעה), ומרוויחה כסף - איננה יותר "כל כבודה פנימה" ממי שמשרתת במקום טוב ומועיל וצנוע.

[כן כתב הרב ישראלי זצ"ל, למיטב זכרוני]

ולאלירז - עם כל החיבה ללשונך הייחודית.. עדיף לענ"ד בכל זאת לוותר על "לכל בלבלני המח"....

כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

לא כל בת מלך זוכרת שהיא לבושת משבצות זהב

שיש לה עוצמה- שם בבית פנימה

זו תשובה שצריך לחזור אליה גם "פמיניסטויות" וגם "לא פמיניסטיות" כאחת

אבל זה לא אומר שלא תרמתי-ולא בגאווה או לא יודעת איך תקראו לזה..

אני יודעת שתרמתי! כי הרגשתי את זה! וכי אמרו לי את זה!

אז נכון שלא סבלתי שנה שעברה,וכן נהנתי..

אבל לא זאת הסיבה שבגללה אני עשיתי שירות ועושה גם השנה!!

אני נתתי מעצמי וזה עשה לי טוב..

מי שלעשות טוב לאחר-עושה לו רע והוא סובל מזה-כנראה שיש לו בעיה והוא צריך לעבוד על עצמו!!

לדעתי ברגע שהמחשבה היא על הכלל ואני לא מדבר רק על ש"ל אלא בכל מהלך החיים

אז במשך כל החיים התרומה תמשיך...וחלק מזה שאנחנו חיים כאן במדינת היהודים זה כולל גם חובות

מסויימות גם אם לא חוקיות אז לדעתי מוסריות

ולגבי מה שרפול אמר אני אחדש לך על הרבה מהגברים בצבא היה אפשר לוותר....

זה עדיין לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות מכיוון שצהבא הוא צבא העם

זה מקום מיוחד שבו כל ע"י נפגשים בלי שום מחיצות....ולצערי כיום זה גם כמעט

המקום היחידי בו הנוער(שלא למד בחינוך דתי) מקבל ערכים וחינוך

אני שמחה ששירתתי בצבא, וגאה בצבא!!!

וזה תורם רבות לאותה בחורה!!

אם לא הייתי בוחרת במסגרת כלשהי הייתי בחורה אחרת

ואני שמחה על הערכים שקיבלתי!

וכל כבודה בת מלך פנימה, זה בהתנהגות הבחורה !!!

אני לא פמיניסטית , אבל אני בתשובה!

מותר וחשוב.


א. הרבנות הראשית אסרה גיוס בנות לצה"ל(לא משנה לאיזה תפקיד)
ב. כל גדולי הפוסקים של הציונות הדתית אוסרים גיוס בנות לצה"ל
ג. מן הסתם גם אם לא הרגשת בזה הכשלת בנים שנמצאים בצבא.


תרומה מהסוג הזה לא נראה לי מועילה כל כך לא לך ולא לעם.

זה לגבי צבא לבנות.

שלך, אני אכתוב את זה כאן אחת ולתמיד:

זה שהחלטת לפרש את הפסוק 'כל כבודה בת מלך פנימה' בצורה מאד מאד ספציפית שתשרת את הרצון שלך להירקב בבית למשך שארית  חייך ולעשות כביסה וכלים, לא אומר שכולנו חייבות, וזה שאני חייה בצורה שאני גם נהנת ממנה (אני הולכת ברחוב אגב, בלי בורקה ומדברת קצת בקול!) לא אומר שאני טועה, ושאני עוברת על צו מפורש.

אל תאמרי לי לעשות תשובה, רק מכיוון שאני לא קיצונית כמוך, ולא מפרשת פסוקים בצורה שתשרת שובינזם טהור.

ת'כלס-שירות לאומי הוא בסופו של דבר אמצעי ולא מטרה, ברוב הציבור שלנו זה מעין חותמת "כשרות" על הבחורה, כמעט כמו צבא או מסלול הסדר לבנים, לא בטוח שבאופן מוצדק, הרי ידועים דברי המון מרבותינו האחרונים ששירות  לאומי זה לא בדיוק "פרה קדושה".. (אבל גם יכול להיות דבר ממש טוב,תלוי בהרבה גורמים)

בגדול יטבתה, לדעתי, האופי וההשקפה זה מה שקובע-הרי יכול להיות שהיא תלמד מקצוע ותתרום המון לכלל, או שתהיה אמא (ורעיה) במשרה מלאה או משהו בסגנון...העיקר- "רחמנא לבא בעי"

מה הקשר???!! מי שהחליטה לא לעשות שירות מכיוון שהיא מקשיבה לרבנים, חושבת הלאה- (שבעלה לא יהיה בלחץ לצאת לעבוד ישר אחרי הצבא כי יכולה לפרנס בזמן שהוא ילמד) וכמובן שאפשר לכנות אותה "כל כבודה בת מלך פנימה" זה לא אומר שהיא דוסית ממאה שערים שנרקבת כל היום בבית מוקפת ילדים, כביסות, כילים ולא יודעת מה!!!

 את מציגה את זה בצורה כל כך כוללנית... לא לעניין.

אלא לגישה של אלירז לחיים..

0_0

אישה היא עקרת הבית-עיקרו של הבית.

ביתו זו אישתו- היא שר הפנים הקובעת את אופי התנהלות המשפחה.

לא ברור לי מה התרומה של שירות לאומי וצהל למשימות אלו.

נתן לתרום למדינה, לציבור , לקהילה ולמשפחה בדרכים אחרות. כגון לימוד מקצוע מתאים כל שהוא, אימוץ התנהלות חברתית מסוימת ולאו דווקא שבלונה אשר אומצה ע"י פוליטרוקים מסוימים. 

מה אני יגיד על זה שבחורה פסולת אותי ישר שאני לא עשיתי צבא יש לי סיבה שלא עשיתי צבא 

מוסרית וערכית ולא מתוך רצון אחר אז לדעתי אין סיבה ישר לפסול.....

קבלתי פטור רופאית מצבא 

יהיו כאלה שיפסלו אותך בגלל שאת לא דוס ועשית ש"ל <צ>

דווקא זה פיתרון טוב למי שלא עשה צבא ורוצה כן לעשות משהו.

השירות הלאומי האמיתי הוא חתונה

גם אנ יחושבת שלרוב עושים זאת כ/שרות עצמי'.. סליחה על ההכללה.. וגם, אמרתי שזה אינדיבידואלי, כי הרבה בנות לדוגמה שעושות ש"ל במוסד לימודי, אח"כ לומדות חינוך, וברור שהתרומה שלהן בתור מורות משמעותית יותר, אז למה לעשות שנה ש"ל? אני חושבת שיותר משמעותי אם תלמדנה ישר הוראה.

אני לא עשיתי שירות, גם מתוך מחשבת זו..

הפליא אותי שרוב האנשים שואלים אותי: לא עשית שירות? ישר המשכת ללמוד? איך היה לך כוח לזה?

ולא שואלים: מה עם התרומה...

הבנתם?

אני עכשיו בשירות לאומי ואני גם משלבת לימודים של הוראה תוך כדי במכללה..

אז אם רוצים לשלב  - אפשר!!

אבל בת'כלס אני יודע שאין יותר מידי זמן בש"ל לפחות בהרבה מאד מהתקנים אפילו לעשות פסיכומטרי.

אני נקראת שנה א' לכל דבר..ועשיתי פסיכומטרי תוך כדי.(עשיתי לפני שבועיים..)

והשירות לאומי שלי הוא אחד העמוסים ביותר זה עבודה מסביב לשעון.25 שעות ביממה.

אבל-אין דבר העומד בפני הרצון!!!

מתאים גם אם הם רוצות

מבחינה דתית,מינית...וכו'

דווקא חכם מאוד מאוד להקשיב לרבנים במקום ישר לרוץ לקדש את ההתנדבות על חשבון קדושת בנות ישראל.

מאות דורות של בנות ישראל חונכו וגדלו להיות נשות חסד אמיתיות בלי לעזוב את הבית "כל כבודה בת מלך פנימה"

וסליחה על הבוטות אבל בשירות לאומי מפקירים את הבנות ,לשלוח בת לבד בלי שום אחריות אמיתית עליה זה לשים עליה שלט ענק "פנויה להטרדה"

כל הבנות שפגשתי בשירות ידעו בדיוק על מה אני מדברת,אין אחת שלא מתחילים איתה,בל"נ אני לא ירצה שהבנות שלי ילכו לשירות.

וזה לא קשור ללבוש.. וזה שמאות שנים בנות ישראל היו בבתים לא אומר שזה בסדר ובטח לא אומר שחייבים לנהוג כך היום..

מעבר לכך, אני גם חושבת ששירות לאומי זה הרבה פעמים חרטא.. באמת שאנשי מקצוע עושים עבודה יותר טובה! 

ווזה גם מבזבז כסף למדינה

ולא הייתה להן מדינה משלהן כדי להתנדב למענה

ב"ה יתברך שאנחנו חיים בדור שבו יש לנו את הארץ שלנו ושלטון משלנו  וכו'-ואנחנו יכולים בצורה מסודרת להגן

על המדינה ולהתנדב למענה..

מקבל שצריך שתהיה בכל מקום סמכות לפנות אליה במקרה ומתעוררות בעיות (למרות שלמיטב הכרותי -אמורה להיות דמות כזאת),למרות שמה שכתבת נראה לי טיפ טיפה מוגזם..

מוטרדות בש"ל ואין לאף אחד לפנות

ותעזוב את הטיעון הזה שקיים גם במקומות עבודה.

יגידו לך שילכו לעשות ש"ל במקומות שאין בעיות/שיש את הבעיות גם במקום עבודה.

בתור אחת שעושה השנה שירות לאומי אני רוצה לומר שלדעתי השאיפה צריכה להיות חיים של תרומה לעמ"י וזה לא מסתכם בשנה או שנתיים של שירות. בשירות הלאומי עצמו יש המון בעיות שנתקלים בהם כל הזמן
אני מחזקת את עצמי בכך שאני עושה משהו חשוב ושזה חלק מתהליך ההתבגרות והעצמאות שלי

אך אני מבינה בהחלט את מי שבוחרת שלא לשרת ואינני רואה בזה כלל בעיה.

בקשר  לזה, ומה הסיבה שהיא לא עשתה.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

"בשלות מלאה". אם מישהי התחתנה בגיל 19 והקימה בית יציב עם קשר פתוח אוהב, זו בשלות מלאה? מה המדד בעצם?

לגבי ההבדל בין גיל 22 ל27 מסכימה איתך, יש איזו תחושה של סיר לחץ סביב גיל 21-22 ש"כולן מתחתנות"

בשלות ..היכולת לקבל החלטות מתוך היכרות עם עצמך אחריות תקשורת טובה ובחירה מודעת

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך