בתנאי אחד - היא בוגרת מספיק ומוכנה לקחת אחריות

בד"כ זה מה שהאדם לומד בצבא (זה אני יכול להגיד ממקור ראשון בתור בן), או בש"ל

גם אם היא טועה, זו דעתה...

לא נראה שאת מדברת על מישהי שאצלה זה אמור להיות אינדיקציה

לעצלנות, אגואיזם או יהירות...

רצון לא לשתף פעולה עם כל מה שבשם ציונות יקרה, ולא בא מרצון אנוכי להשתמט

אלא למשל מתוך רצון להקים כמה שיותר בית נאמן בישראל - אז לא, זה לא בעיה

ומזה נובע כל האמור אצלך. אם יש אצלה מוכנות לבית תורני (וזה לא קטע

שהיא מחפשת בריחה מהמנטליות של הציבור החרדי או משהו), אז עבורי

יש בזה יתרון.

וברור שאין לי חלילה כלום נגד שירות לאומי, שנובע מתוך אידיאל של תרומה

לחברה - בהנחה שנעשה בתנאים צנועים וראויים.

ןלא עשתה שירות כי לא ראתה בזה משהו כ"כ חשוב ומשמעותי והחליטה להמשיך בלימודים.

לדעתי כדאי לבחון את הבחורה לגופה מצדדים אחרים,

כך שתתקבל תמונה כוללת יותר

הרי הוא לא מחפש "מדריכה חברתית עם נסיון"..

כשמחפשים לנישואין, צריך לבדוק מה שיכול להיות רלוונטי לנישואין, להתאמה. גם לא "כמות ההישגים" שכבר נצברו.. במידה שזה לא רלוונטי לנ"ל.

בהיות שבחורה כזו, אינה עושה דבר כזה מתוך בטלנות או אי איכפתיות, אלא מתוך חינוך שכך נכון - אז זה לא רלוונטי לנושא. בפרט שאם היא מעוניינת בבחור דתי-לאומי, כנראה שגם מבחינת השקפתה ביחס לכלל האומה, אינה רחוקה ממנו.

לא תעשה שירות לאומי.
שירות צבאי לבנות אסור לא רק לרבותינו אלא גם הרבנות הראשית אסרה זאת.

השאלה היא האם למרות שהיא לא עשתה ש"ל- ירצו אותה.

אל תהפוך את זה למצב האידיאלי פתאום.

ש"ל זה דבר חשוב מאוד לבת הכשרה, במקום כשר!

מכל התגובות פה כבר נראה שהיו יותר פוסלים אם עשתה שנתיים שירות או משהו כזה..

מבחינתי -לא עשתה שירות לאומי זו לא סיבה ישר לפסול-אבל בפירוש כן מדליק נורה אדומה-לברר טוב מאד למה!

אם הרב אליהו זצוק"ל הרב זלמן מלמד ועוד רבים נותנים הוראה כללית לא ללכת לישרות לאומי, אבל ליחידים אם זה מקום טוב(כגון אולפנא וכו') אז כנראה שהוא יאשר לה, ואם לא אז לא.

זה לא אידייאלי?

זה שנתת שמות של רבנים גדולים שאומרים (לטענתך) שעדיף בלי שירות לאומי לא הופך את זה לאידיאלי לדעתי.בכלל שדנים על נושא אי אפשר להגיד יש רבנים שאומרים.. אז זה לא אידאלי? לא,לדעתי לא.

לדעתי יש עניין גדול דווקא בשירות של המדינה שלך.כן אני יודע שבת שמתחתנת יותר מוקדם זה חסד גדול לעם, וכמו שאמרתי זה לא סיבה לפסילה באופן אוטומטי,ובכל זאת, יש משהו בשירות לאומי שהוא שונה.

להזכירך בנות דתיות לא עושות שירות צבאי מהסיבה שהן לא יכולות מבחינה רוחנית/דתית להיות שם (לפחות זה מה שהן מצהירות).הייתי מעדיף מישהי שתגיד אוקיי ,אבל בכל זאת אני רוצה לתרום למידנה שלי כמו כול שאר העם הזה, שנותן כמה שנים למדינה.

במקום כשר וטוב.

אמרתי רק שרוב הבנות שלא עושות ש"ל זה בד"כ מסיבות דוסיות(א' רבנים אמרו לא ללכת. ב' רוצה להתחתן ולגמור תואר)
ולכן אני לא אפסול בגלל שהיא לא עשתה שירות(ולרוב זה גם מעלה לפחות בשבילי).

אני מתעכב..

גם אני הייתי רוצה אולי באידיאל להיות כבר אחרי 3 שנים בשיבה ,מלא וגדוש בתורה ומוכן להמשך החיים,לחתונה ולכל השאר.

מה לעשות שיש משהו שמעכב אותי מהתכנית המדהימה הזאת...

לכן אולי להגדרה סיבה "דוסית" אני מסכים.. אבל שבנות יותר צדיקות/איכותיות/דתיות עושות ככה -לא מקבל.

כנראה שאנחנו מודדים "דוסיות" במדדים לא נכונים..

זה מאד מקובל.
הרב שלה אמר לה לא לעשות אז רק בגלל שלך זה מפריע שהיא לא "תרמה למדינה" בדרך שאתה חושב שהיא צריכה לתרום, אז היא כן תעשה ש"ל???

ממש לא

ממש לא, מה הקשר בכלל למה היא תעשה? אני כותב את דעתי מה צריך לעשות..לא הבנתי מה רצית.

בכל מקרה מה שאני אומר זה שיהיה יותר קל לראות פה בפורום משהו בסגנון" איזה צדיקה,התחתנה בגיל 19 וסיימה מהר את הלימודים" מאשר"שמעתם איזה דוסית? סגרה שנה שניה שירות"

יותר נפוץ לשמוע "איזה דוס, נשאר שיעור ד' בישיבה מאשר "איזה צדיק, החליט לתרום למדינה יותר והחליט לעשות 3 שנים..."

למה זה ככה?כמו שאמרתי-אולי הסרגל שלנו למדדידת דוסיות לוקה בחסר.. סטגימות,כבר אמרנו?

ממליץ למי שיש לעבור על הפרק שכותב החבר של דרור שהציע את השידוך של דרור ואשתו..

גם בכללי הספר מומלץ!

לכל צד יש את הרבנים שלו.

אי אפשר לפסוק שזה לחלוטין אסור או מותר.

ש"ל חשוב לבנות מעבר לעניין של תרומה לכלל.

זה שלב בחיים שחשוב ש(כמעט) כל בת תעבור.

תכל'ס צריך לשים גבולות ולא למהר לעבור שלב. לכל שלב יש את המקום שלו.

אהיה צינית וקיצונית ואומר שאם כ"כ חשוב להתחתן, אולי נעשה את כל הבגרויות כבר בשישית- אקסטרני?

למה למרוח עד גיל 18?!

אתה מבין לאן אני חותרת?

בס"ד

"ש"ל חשוב לבנות מעבר לעניין של תרומה לכלל.

זה שלב בחיים שחשוב ש(כמעט) כל בת תעבור."

למה?

את התרומה לכלל אני עוד יכולה להבין אבל מה חשוב בש"ל שלא ניתן לעבור בדרכים אחרות..?

שמעצבת את האישיות ומחשלת אותה (במידה מסויימת).

תעבורנה את השלב הזה מבלי לעשות ש"ל.

אני יודעת על עצמי שהש"ל עזר לי מאוד בפיתוח האישיות:

אם מדובר ביציאה מהבועה שבה גדלתי, אם זה אומר לגור מחוץ לבית, לדאוג לאחרים, להתחיל לממן את עצמך (גם דמי כיס של 900 ש"ח זה נחשב..)..

אם את רוצה עוד, אשמח לתת..

תכלס, מי שמתחתנת ישר אחרי השמינית- לא באמת חוותה עדיין את החיים.

יש יוצאות מן הכלל, אבל רוב הבנות זה כך.

לא תמיד צריך לחפש חוויות, אבל צריך לשמור קצת בבגאז'

כדי שיהיה כח עמידה בזמנים קשים.

מה שאמרתי הוא שמכיוון שרבנים גדולים פסקו בתור הוראה לכלל לא לעשות שירות לאומי, ורוב אלו שלא עושות ש"ל הם לרוב בגלל הפסקים האלו/דוסיות.....אז אין שום סיבה לפסול בת כזאת.

זה שהיא לא תרמה בצורה "מסודרת" למוסדות המדינה בש"ל זה לא אומר שיש איזה בעיה וזה ידליק אצלי משהו ובגלל זה אני אפסול.

ות'כלס לגבי הבגרויות אני בעד להעביר את כל הבגרויות לשנה אחת מרוכזת לא משנה מתי.
תיכון זה פשוט ביזבוז זמן מוחלט.
עדיף כבר ישיבה קטנה

יש לי חברות שלא עשו ש"ל כי הן לא רואות עניין לשרת את המדינה הזו.

מבין?

יכול להיות שאפשר לדחוס את כל הלימודים לשנה אחת.

השאלה היא מהי מטרת התיכון באמת?

האם רק להעביר חומר וללכת הביתה,

או גם לעבור איזה תהליך?

ומבזבזים את שנות לימודם בתיכון על הבל וריק!

ולגבי צחינא אפשר לחוות דברים גם ללא השירות לאומי

סה"כ טענתי שחוויה מהסוג של שירות לאומי היא אכן חוויה ייחודית.

במקומות אחרים יש חוויות אחרות.

הנקודה האדומה הייתה נדלקת לי על שנתיים.כן בהחלט!

הרבה מדי פעמים, שנתיים שירות זה לא בעקבות אידיאל גדול!

אלא בגלל שהבחורה לא התארגנה מספיק טוב לשנה שאח"כ ונתקלה במבוי סתום,

כשעוד אין לה החלטה - מה ללמוד, ואיך לחיות..

לדעתי זה משהו לקוי ב"מכוונות מטרה" שלה.

זה לא עניין גדול בשביל לפסול עליו, אבל בהחלט גם לא בונוס.

והרבה מאוד פעמים זה להפך..

רוב החברות שלי(ואני בתוכם) שעושות שנה שניה-זה מתוך אידיאל ורצון לתרום..

והרבה חברות שלא סגרו שנה שניה-זה כי הן לא מצאו מקום שמתאים להן..

אני מכירה בודדות שעשו שנה שניה רק כי לא ידעו מה הן יעשו שנה הבאה..

אז בבקשה אל תגידי את זה ככה!!!

אני שונאת הכללות(למרות שלא הכללת ואמרת רק שזה קורה הרבה-אני פשוט ממש לא מסכימה גם עם זה)

לא יודעת מה עם אחרות... אבל אני תכננתי מראש שנתיים. לא נתקעתי ולא ביזבזתי.

עשיתי את השנתיים כי האמנתי (ועדיין מאמינה) שזה הדבר שצריך לעשות.

זה לא תקע אותי בכלל בהמשך החיים וכבר אז ידעתי מה אני רוצה ללמוד ועשיתי את הברורים וההכנות ללימודים ולהמשך החיים.

ואגב, אני מכירה גם בנות שהתחתנו במשך השנה הראשונה והמשיכו לשנה השנייה מתוך אידיאל.

אני ממש לא אפסול בחורה בגלל זה.

יש דברים שיותר חשוב להתמקד בהם ולברר אותם...

תתפלאו, אבל יכולות להיות סיבות ממש טובות!!

החל בסיבות הלכתיות (למשל מי שהרב מלמד הוא הרב שלה) וכלה בכל מיני דברים אחרים...

לדעתי - למי שחשוב לו, שיברר!!

(גילוי נאות: לא עשיתי שרות.)

שהיו חרדיות ובגלל דברים מסוימים החליטו לעבור לציבור הדתי מתוך הכרה בצדדים החיוביים של הציבור הדתי.

מה שכן צריך לבדוק למה היא עברה - לא כל בת עוברת צד בגלל מה שאתה מחפש.

יש לי חבר שעד שהוא התחתתן הוא יצא עם כ-40 כאלה (בסוף התחתן עם אחת מהציבור הדתי לאומי), והא אמר שלפחות הן לא בררניות כמו בנות מהציבור שלנו (אפשר להגיד שהוא עשה סקר ), במיוחד לא כמו אלו שלמדו במדרשה - (שירשור על זה פתחתי בעבר http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t358790#4360847).

כמו שאמרו לפניי אני חושב שדבר כזה מצריך בירור מה הסיבה שהיא לא עשתה שירות...

לפי מה שראיתי (ייתכן כי אני טועה)

רוב הרבנים יתמכו ביציאה לשירות לאומי כמובן עם הגבלות פיקוח וכו' (כל אחד לפי החמרותיו)

לדעתי האישית ש"ל זה דבר חשוב מאוד ומבורך מעבר לתרומה לכלל ישראל

גם לאדם עצמו...

אישה צריכה לעשות לביתה..

ואם היא אישיות של חסד בלי שירות לאומי - תאמין לי שזה אפילו בונוס, שהיא שומרת כוחות לבית.

בס"ד

ממש לא אכפת לי שלא תעשה..כאילו זה אישי ואם לא היה בא לה או שהיא לא רצתה או לא התאים אז ממש לא אכפת לי..העיקר שבבית היא תדע לעשות חסד..קיצר מסכים עם אלירז..

בית צריך להתבסס גם על תרומה משמעותית למדינה..

גמילות חסדים, תורה ועוד הרבה חפירות.

אבל למה להכניס לזה את המדינה?

מה אי אפשר לתרום בדרכים יותר טובות?

אתה כבייני"ש גם לא תורם למדינה...

והיה אם תענה שהתורה משפיעה וכו...

אענה לך שגם גמילות חסד ותמיכה בלימוד תורה משפיעה.

יש בחורות שמעדיפות לגמור תואר לפני חתונה בשביל שיוכלו לפרנס בית. ונראה לי שלרוב זה מועיל יותר מש"ל בכל מקום שהוא.

אני חושב שאדם צריך לתת תרומה נטו למדינה,בלי שיהיו לו טובות מזה..ולכן אני רוצה לעשות ואעשה בעז"ה צבא..

וברור שלימוד תורה תורם למדינה,ולכן אנו נמצאים בישיבה,אבל אני חושב שצריך גם לעשות צבא,בגלל מה שכתבתי לעיל.

ולכן,תמיכה בלימוד תורה וכדו' זה יפה מאוד-אך לענ"ד כן צריך לעשות ש"ל.

תעשה 3 תרומה נטו למדינה אה?

אם אתה כביינ"ש עושה רק שנה וארבע כנראה שאתה חושב שגם עצם זה שאתה יושב בישיבה תורם למדינה ולעם......אז גם אם בת לא עשתה ש"ל(ומה עוד הרבנים שלה אמרו לה לא לעשות) ודווקא גמרה תואר מהר והתחתנה והקימה בית זה גם תרומה למדינה(לא פחות חשובה מזו של ש"ל).

האחד יגיד בצדקה, השני יגיד בילודה, והשלישי באקדמיה. הכל חשוב אבל יש דברים שהם הכרחיים בחברה ושווים לכולם וזה לתת שנה-שנתיים מזמנך לשרות לאומי/צבא.

תתארו לעצמכם שאנשים כשיטה יחליטו לא לשלם מס, אלא לתת תרומה באותו סכום לדברים שמוצאים אותם כחשובים.

מי שלא מבינה זאת שתיקח דתי לאומי שגם השתמט (זו המילה) כמוה.

יש מספיק מסגרות מתאימות בצבא/שרות לאומי, שכל בן ובת, כל אחד, יכול למצוא את המקום המתאים.

כל השאר תירוצים ואנוכיות.

שירות לאומי בתור הוראה לציבור הרחב של הבנות זה גם כן תירוץ?

אנא אל תבלבל סתם.

בס"ד

עדיף שילך לצדקה ולאנשים שצריכים את זה ולא לכל מיני מושחתים בכנסת..

והוא עובד גם חוקית.

תביא קבלות שתרמת למקומות מוכרים לצורכי מס (כן, גם לישיבות)- ותקבל החזר מס.

כלומר גם המדינה מכירה בזה שיש עוד דרכים לתרום לחברה.

הבית זה לא רק אני ואנחנו.

הבית זה גם מדינת ישראל על החיובי והפחות חיובי, ומי שלא מבין זאת וממוקד רק בעצמו,

סופו שכל חייו יהיה עסוק רק בעצמו.  מי שמבין שצריך לבנות את הפרט אבל עם הכלל, גם

הפרט נראה אצלו אחרת לחלוטין.

מה אנחנו מדברים כל כך הרבה על ערבות, על חסד, על ערכים, ובסוף לא מבצעים את הבסיס

שמבצע כל אזרח בארץ.  כל התירוצים בטלים ומבוטלים. אפשר למצוא מסגרת שירות על אף

כל אילוץ קיים.

לכן התרומה הבסיסית האזרחית, יש לה השפעה על הבית, על רוחו, על ההתייחסות והחינוך בו.

לדוגמא, כל מי שעשה צבא, יבין את מורכבות המערכת, יסתכל אחרת על כלל עם ישראל שאינו

שומר תורה ומצוות ומשקיע ללא סוף , כולל זיעה ולעיתים דם!, ויקח הכל בפרופורציות אחרות.

התרומה לא  משפיעה על הבית???   אמירה קצת מצומצמת.

למדינה.

אז צר לי להודיעכם!

שירות לאומי, הוא בעיקר שירות לבחורה היקרה!!

זו שנה שקופצים בה למים רדודים, לומדים להסתדר מחוץ לבית (גם לאלו הבאות מפנימיה),

כשבסה"כ עוד ישנה אפוטרופסות כלשהיא, ומי שדואג מלמעלה.
שנה של כיף! בעיקר!!
תשאלו את כולן, איך הן היו מתות לחזור לשירות

(תגובה מיד אחריי "אלירז את חולת נפש, אני סבלתי בשירות שלי", בסדר, כמה כאלו יש?)

רפול ז"ל - אמר בזמנו ששווה לצבא להחזיק -

10,000 פקידות,מקפלות מצנחים וכל התפקידים המותאמים לנשים-

במשכורת שמנה!!

ולא לתחזק גיוס בנות לצבא.

איך זה קשור?

שהמדינה שלנו דופקת את עצמה, בכך שהמציאה חוק גיוס חובה בזמנו גם לנשים

ובגלל זה תקעה את השירות הלאומי, עבור אלו שאינן יכולות להתגייס מטעמי דת.

בעצם-

ישראל היא בין המדינות הבודדות בעולם, המונהג בה חוק גיוס חובה לנשים!!

משמע- זה חארטה!
וסתם עושים מזה פרה מקודשת, מחוייבת המציאות!

אישה, תעשה לביתה!

ותתרום הרבה יותר בכך שתשאר במסגרת הקרובה הזו. 

לא סתם נאמר "כל כבודה בת מלך פנימה"

[מחילה מהפמיניסטיות - תחזרו בתשובה ]

ומצטרפת- לפסקה של "נקדש את שמך"!


ולכל התוהים למיניהם, עשיתי שנת שירות

בתקן בית, בליווי אבי מורי וכבוד הרב ליאור.

כולנו יודעים שבמתן תרומה לוקחים ולא רק נותנים.

אבל פיספסתם את העיקר.

קודם ממלאים חובות. קודם משלמים מס הכנסה , רק אחר כך נותנים תרומה  לעמותות.

קודם מבצעים את התרומה האזרחית המחוייבת,. וזה צבא/שירות לאומי. כמובן שאפשר לעשות זאת בתחומים שאתה מתחבר אליהם. אבל המסגרת הלאומית הכוללת זה חובה.

אחר כך כל אחד לפי נדבת ליבו ימשיך כל חייו בתרומה פרטית וציבורית על פי הבנתו.

מי שלא מבין זאת, ומעקם הכל, גם את נתינתו, לפי זמן וכמות וכוון שנראים דווקא לו, לא מבין

כלל את תפקידו בתוך העם והמדינה, וגם ביתו (נחזור לנושא הראשי) יהיה באותו רוח, הכל עם

שיקולים עצמיים.

גם בתוך המסגרות האמורות, בידקו וראו, בוגר צבא לוחם, מתייחס לדברים אחרת מבוגר צבא תומך לחימה.

ואני מתכוון למדינה ולעם מהבחינה הערכית,.

אז מה נדבר על התייחסות אדם שלא היה כלל.

ואם יש אז היא ניצול.

לא עושה את זה לשלילי...  אדרבה - טוב מאוד שהיא גם נהנית.

תלוי מה היא עושה בשנה הזאת. יש כאלה שתורמות יפה מאוד לכלל, וזה גם נותן להן "ראש אל הכלל" בהמשך החיים.

כמובן, העיקר שיהיה בצניעות הראויה - וזה צריך שימת לב גדולה.

לא קשור לגיוס בנות בהכרח. בת יכולה הרי להיפטר לגמרי, גם משירות לאומי.  ואין להשוות ערך של התנדבות לטובת הכלל במדינה בגודל שלנו ובמצבה - למדינות אחרות.

ובחורה שבמקום שירות לאומי עובדת בסופר "לעיני כל ישראל" (בלי להביע דעה), ומרוויחה כסף - איננה יותר "כל כבודה פנימה" ממי שמשרתת במקום טוב ומועיל וצנוע.

[כן כתב הרב ישראלי זצ"ל, למיטב זכרוני]

ולאלירז - עם כל החיבה ללשונך הייחודית.. עדיף לענ"ד בכל זאת לוותר על "לכל בלבלני המח"....

כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

לא כל בת מלך זוכרת שהיא לבושת משבצות זהב

שיש לה עוצמה- שם בבית פנימה

זו תשובה שצריך לחזור אליה גם "פמיניסטויות" וגם "לא פמיניסטיות" כאחת

אבל זה לא אומר שלא תרמתי-ולא בגאווה או לא יודעת איך תקראו לזה..

אני יודעת שתרמתי! כי הרגשתי את זה! וכי אמרו לי את זה!

אז נכון שלא סבלתי שנה שעברה,וכן נהנתי..

אבל לא זאת הסיבה שבגללה אני עשיתי שירות ועושה גם השנה!!

אני נתתי מעצמי וזה עשה לי טוב..

מי שלעשות טוב לאחר-עושה לו רע והוא סובל מזה-כנראה שיש לו בעיה והוא צריך לעבוד על עצמו!!

לדעתי ברגע שהמחשבה היא על הכלל ואני לא מדבר רק על ש"ל אלא בכל מהלך החיים

אז במשך כל החיים התרומה תמשיך...וחלק מזה שאנחנו חיים כאן במדינת היהודים זה כולל גם חובות

מסויימות גם אם לא חוקיות אז לדעתי מוסריות

ולגבי מה שרפול אמר אני אחדש לך על הרבה מהגברים בצבא היה אפשר לוותר....

זה עדיין לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות מכיוון שצהבא הוא צבא העם

זה מקום מיוחד שבו כל ע"י נפגשים בלי שום מחיצות....ולצערי כיום זה גם כמעט

המקום היחידי בו הנוער(שלא למד בחינוך דתי) מקבל ערכים וחינוך

אני שמחה ששירתתי בצבא, וגאה בצבא!!!

וזה תורם רבות לאותה בחורה!!

אם לא הייתי בוחרת במסגרת כלשהי הייתי בחורה אחרת

ואני שמחה על הערכים שקיבלתי!

וכל כבודה בת מלך פנימה, זה בהתנהגות הבחורה !!!

אני לא פמיניסטית , אבל אני בתשובה!

מותר וחשוב.


א. הרבנות הראשית אסרה גיוס בנות לצה"ל(לא משנה לאיזה תפקיד)
ב. כל גדולי הפוסקים של הציונות הדתית אוסרים גיוס בנות לצה"ל
ג. מן הסתם גם אם לא הרגשת בזה הכשלת בנים שנמצאים בצבא.


תרומה מהסוג הזה לא נראה לי מועילה כל כך לא לך ולא לעם.

זה לגבי צבא לבנות.

שלך, אני אכתוב את זה כאן אחת ולתמיד:

זה שהחלטת לפרש את הפסוק 'כל כבודה בת מלך פנימה' בצורה מאד מאד ספציפית שתשרת את הרצון שלך להירקב בבית למשך שארית  חייך ולעשות כביסה וכלים, לא אומר שכולנו חייבות, וזה שאני חייה בצורה שאני גם נהנת ממנה (אני הולכת ברחוב אגב, בלי בורקה ומדברת קצת בקול!) לא אומר שאני טועה, ושאני עוברת על צו מפורש.

אל תאמרי לי לעשות תשובה, רק מכיוון שאני לא קיצונית כמוך, ולא מפרשת פסוקים בצורה שתשרת שובינזם טהור.

ת'כלס-שירות לאומי הוא בסופו של דבר אמצעי ולא מטרה, ברוב הציבור שלנו זה מעין חותמת "כשרות" על הבחורה, כמעט כמו צבא או מסלול הסדר לבנים, לא בטוח שבאופן מוצדק, הרי ידועים דברי המון מרבותינו האחרונים ששירות  לאומי זה לא בדיוק "פרה קדושה".. (אבל גם יכול להיות דבר ממש טוב,תלוי בהרבה גורמים)

בגדול יטבתה, לדעתי, האופי וההשקפה זה מה שקובע-הרי יכול להיות שהיא תלמד מקצוע ותתרום המון לכלל, או שתהיה אמא (ורעיה) במשרה מלאה או משהו בסגנון...העיקר- "רחמנא לבא בעי"

מה הקשר???!! מי שהחליטה לא לעשות שירות מכיוון שהיא מקשיבה לרבנים, חושבת הלאה- (שבעלה לא יהיה בלחץ לצאת לעבוד ישר אחרי הצבא כי יכולה לפרנס בזמן שהוא ילמד) וכמובן שאפשר לכנות אותה "כל כבודה בת מלך פנימה" זה לא אומר שהיא דוסית ממאה שערים שנרקבת כל היום בבית מוקפת ילדים, כביסות, כילים ולא יודעת מה!!!

 את מציגה את זה בצורה כל כך כוללנית... לא לעניין.

אלא לגישה של אלירז לחיים..

0_0

אישה היא עקרת הבית-עיקרו של הבית.

ביתו זו אישתו- היא שר הפנים הקובעת את אופי התנהלות המשפחה.

לא ברור לי מה התרומה של שירות לאומי וצהל למשימות אלו.

נתן לתרום למדינה, לציבור , לקהילה ולמשפחה בדרכים אחרות. כגון לימוד מקצוע מתאים כל שהוא, אימוץ התנהלות חברתית מסוימת ולאו דווקא שבלונה אשר אומצה ע"י פוליטרוקים מסוימים. 

מה אני יגיד על זה שבחורה פסולת אותי ישר שאני לא עשיתי צבא יש לי סיבה שלא עשיתי צבא 

מוסרית וערכית ולא מתוך רצון אחר אז לדעתי אין סיבה ישר לפסול.....

קבלתי פטור רופאית מצבא 

יהיו כאלה שיפסלו אותך בגלל שאת לא דוס ועשית ש"ל <צ>

דווקא זה פיתרון טוב למי שלא עשה צבא ורוצה כן לעשות משהו.

השירות הלאומי האמיתי הוא חתונה

גם אנ יחושבת שלרוב עושים זאת כ/שרות עצמי'.. סליחה על ההכללה.. וגם, אמרתי שזה אינדיבידואלי, כי הרבה בנות לדוגמה שעושות ש"ל במוסד לימודי, אח"כ לומדות חינוך, וברור שהתרומה שלהן בתור מורות משמעותית יותר, אז למה לעשות שנה ש"ל? אני חושבת שיותר משמעותי אם תלמדנה ישר הוראה.

אני לא עשיתי שירות, גם מתוך מחשבת זו..

הפליא אותי שרוב האנשים שואלים אותי: לא עשית שירות? ישר המשכת ללמוד? איך היה לך כוח לזה?

ולא שואלים: מה עם התרומה...

הבנתם?

אני עכשיו בשירות לאומי ואני גם משלבת לימודים של הוראה תוך כדי במכללה..

אז אם רוצים לשלב  - אפשר!!

אבל בת'כלס אני יודע שאין יותר מידי זמן בש"ל לפחות בהרבה מאד מהתקנים אפילו לעשות פסיכומטרי.

אני נקראת שנה א' לכל דבר..ועשיתי פסיכומטרי תוך כדי.(עשיתי לפני שבועיים..)

והשירות לאומי שלי הוא אחד העמוסים ביותר זה עבודה מסביב לשעון.25 שעות ביממה.

אבל-אין דבר העומד בפני הרצון!!!

מתאים גם אם הם רוצות

מבחינה דתית,מינית...וכו'

דווקא חכם מאוד מאוד להקשיב לרבנים במקום ישר לרוץ לקדש את ההתנדבות על חשבון קדושת בנות ישראל.

מאות דורות של בנות ישראל חונכו וגדלו להיות נשות חסד אמיתיות בלי לעזוב את הבית "כל כבודה בת מלך פנימה"

וסליחה על הבוטות אבל בשירות לאומי מפקירים את הבנות ,לשלוח בת לבד בלי שום אחריות אמיתית עליה זה לשים עליה שלט ענק "פנויה להטרדה"

כל הבנות שפגשתי בשירות ידעו בדיוק על מה אני מדברת,אין אחת שלא מתחילים איתה,בל"נ אני לא ירצה שהבנות שלי ילכו לשירות.

וזה לא קשור ללבוש.. וזה שמאות שנים בנות ישראל היו בבתים לא אומר שזה בסדר ובטח לא אומר שחייבים לנהוג כך היום..

מעבר לכך, אני גם חושבת ששירות לאומי זה הרבה פעמים חרטא.. באמת שאנשי מקצוע עושים עבודה יותר טובה! 

ווזה גם מבזבז כסף למדינה

ולא הייתה להן מדינה משלהן כדי להתנדב למענה

ב"ה יתברך שאנחנו חיים בדור שבו יש לנו את הארץ שלנו ושלטון משלנו  וכו'-ואנחנו יכולים בצורה מסודרת להגן

על המדינה ולהתנדב למענה..

מקבל שצריך שתהיה בכל מקום סמכות לפנות אליה במקרה ומתעוררות בעיות (למרות שלמיטב הכרותי -אמורה להיות דמות כזאת),למרות שמה שכתבת נראה לי טיפ טיפה מוגזם..

מוטרדות בש"ל ואין לאף אחד לפנות

ותעזוב את הטיעון הזה שקיים גם במקומות עבודה.

יגידו לך שילכו לעשות ש"ל במקומות שאין בעיות/שיש את הבעיות גם במקום עבודה.

בתור אחת שעושה השנה שירות לאומי אני רוצה לומר שלדעתי השאיפה צריכה להיות חיים של תרומה לעמ"י וזה לא מסתכם בשנה או שנתיים של שירות. בשירות הלאומי עצמו יש המון בעיות שנתקלים בהם כל הזמן
אני מחזקת את עצמי בכך שאני עושה משהו חשוב ושזה חלק מתהליך ההתבגרות והעצמאות שלי

אך אני מבינה בהחלט את מי שבוחרת שלא לשרת ואינני רואה בזה כלל בעיה.

בקשר  לזה, ומה הסיבה שהיא לא עשתה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים