לא נעים וכ"כ מובן הכאב..

אין לי כ"כ מה להציע בגלל עניות דעתי..אך אנסה.

אולי כדאי שתחיי את רוחו , הדגש לא שאת לא מחייה אותו אלא הדגש להעצים את המהות הרוחנית שלכם , על ידך. איך?

להוסיף יותר רוח יותר מופשטות בבית לדוג' יותר מילים והמלכת הבעל.

לדוג הכנתי לכבודך ארוחת צהרים חמה כי אני אוהבת אותך ואתה הכי יקר לי

סידרתי לכבודך את הבית כי אתה יקר לי ורציתי שתרגיש בארמון , כי אתה המלך שלי(מלך זה לא תחושת שיעבוד שלך אלא גם תחושה נעימה שאת תחת חסותו וזקוקה לו מעצם היותו הוא מעצם היותו הדוד שלך- במשל הדוד והרעיה . והוא דואג לך  וזה יוצר תחושת נעימות והערכה) 

ולדוג' תכיני אוכל וכתבי לו למשל פתק: אומרים שהדרך לליבו של הגבר היא בקיבתו , אני רוצה להגיע ללבך..

תני לו המון הרגשה שאת זקוקה לו רוחנית .(כלומר רוחנית מופשטת לא זקוקה רק פיזית).

ממילא זה יעורר את הרוחני שבו כלפייך .. היא זקוקה לי, בטח ,אני כאן בשבילה והוא יתחבר לקשר איתך מהמקום הכי עמוק ,מנימיו העדינים .. המקום המשפיע ,הכ"כ עוטף  ושגבר נזקק להרגיש אותו ומרגיש דרכו את החיבור לקשר.. ממילא הוא יעלה על מסלול כ"כ מחובר שהיופי הרוחני שלך כ"כ אמור להקריןבו דרך יופייך הגשמי וכל השאר יראו קופות.

זה נראה לי אחת הפעולות שיש בהשתדלותך לעשות.

מקווה שהובנתי..

יש מצב שלא.

ב"הצלחה

בתור גבר

אני לא חושב שיש מסר יותר נכון לתת לאישה

זה דבר שחייב לשנות משהוא אצל הגבר במידה והוא נעשה כהלכה והבעל לא אוטיסט

לגבר כמובן הייתי אומר דברים אחרים על ההתנהגות הבעייתית שלו.

שכוייח על התשובה האמיתית והאמיצה והלא פוליטיקלי קורקט.

עם ישראל צריך נשים שאינן נגועות בתסביכי נחיתות פמיניסטים

אלא בעוצמה נשית יהודית אמיתית

ולא שווה לו".  זה לא בגללך בכלל.  זה ענין שהוא צריך לעבוד עליו. יצר כזה. 

ומה שהוא אומר - בוודאי שזה לא שייך. יש הבדל בין לבקש מאשה מה שלבעל נחמד - לבין "כמו מישהי".

צריך להגיד לו בנחת (אינני יודע אם את, או מישהו אחר שהוא שומע לו ויוכל להתגלגל לשיחה איתו): הרי מצד האמת, זה לא בסדר - בלשון עדינה - להסתכל על נשים אחרות. וכל זמן שעושים כך - תמיד יהיה משהו שכאילו רוצים. כי העיניים מביטות החוצה, וכאילו רוצים למצוא פורקן למה שעורר מבחוץ - באשה שלו. זה לא בריא ולא ראוי. 

ואת צריכה להגיד לו פשוט (אם זה "מתאים" לך): מה שאתה אוהב - בשמחה. אבל לא בגלל שראית מישהי אחרת כך. אלא בגלל שאתה אוהב שאני הולכת כך.

זה דבר שהוא צריך לעבוד על זה. להשתחרר מהענין הזה - תתמקדו ביחס ביניכם, לא רק בענייני מראה, תלבושת, ושאר "צרכים" - אלא בענייני יחס והתענינות אחד בשני. בשיחה נעימה, בקירבת הלב.  ובצירוף עבודה שלו על עצמו, והתחשבות הדדית לא בגלל "השוואות" - יש סיכוי שהעניינים ישתפרו. בעז"ה.

ענ"ד.

אני לא עוצם עיניים כאשר יש נשים בסביבתי, ועם זה גם כאשר אני נראה כ"שם מבט" זה ממש לא כמו שנשמע בתיאור שלך, לא מחפש משהי אחרת ולא משוה את אשתי לשום אחת.

ראשית, תדוני אותו לכף זכות, עד קצה היכולת שלך ויותר.

כמו שכתבו כאן, התמקדי בקשר שלך איתו, ביחס שלו אלייך.

וכמובן גם תאמרי לו שמפריע לך כאשר הוא אומר לך כך וכך, ותבקשי ממנו להמנע מכך.

ואולי פשוט תראי לו את ההודעה הזו..

שאלת:"מה עלי לעשות בענין. איך אני יכולה להביא אותו למצב שהוא ירגיש טוב איתי ושלא יצטרך להסתכל על אף אחת אחרת בחוץ."

אני אפרוט את השאלה ברשותך.

מה עלי לעשות בענין? את לא צריכה לעשות דבר.

איך אני יכולה להביא אותו למצב שהוא ירגיש טוב איתי ? ענית בעצמך:"בעלי אוהב אותי ונמשך אליי מאוד"

ושלא יצטרך להסתכל על אף אחת אחרת בחוץ. אולי הו לא "שם מבט" כמו שאת מבחינה.(כאן בא לימוד זכות)

יש צד לחשוב שאדם שרואה פגם מסוים אצל האחר כנראה יש לו עצמו מאותו הפגם, ולכן נראה לי הטוב ביותר כמו שכתבה 'אורה.' לעבוד על הצד שלך במשוואה. 

לנו לנשים יש משהו שאולי שיכלית קשה לך להבין אבל הוא קיים, אמיתי, ונכון וזה ההבנה לדעת כל מיני דברים בלי מדע מדיוק, ובכלל זה המבטים. יש מבט ויש מבט ומכיוון שגם עלינו הביטו לא פעם, אנחנו יודעות. פעם הרב לנסרי אמר שהקב"ה חבר של הנשים, הוא פשוט מספר להם הכל על הבעל, לא פעם בעל שואל את עצמו "איך היא ידעה?" פשוט כי אנחנו יודעות.

ולגבי חסידית המתוקה, אולי מה שאפשר זה עבודה על הזוגיות בראיה דתית, עברו על הלכות אישות ביחד, אולי על הרמב"ם. ככול שתגדילו את הכבוד ההדי בינכם המבטים שלו לא יהיו כאלה אלא רק מבטים חולפים ולא משמעותיים. מצרפת את דעתי לדן.

והמון בהצלחה ולחיים טובים ומאושרים ב"ה.

אז ככה:

אורה תודה רבה ויישר כוח גדול. חלק מהדברים הבנתי, אך חלק כנראה שעדיין לא. הם מאוד עמוקים ויתכן שאחרי קריאה כמה פעמים שוב ושוב אבין.

למשל לא הבנתי מה הכוונה " ממילא הוא יעלה על מסלול כ"כ מחובר שהיופי הרוחני שלך כ"כ אמור להקריןבו דרך יופייך הגשמי וכל השאר יראו קופות."

לאנונינמי לא הייתי רוצה שבעלי ידע שאני גולשת כאן ועוד בנושא הזה.

ולדן ולתותי יישר כוח.

הכוונה, שהוא יעלה על המסלול הנכון שאז השמש של אורך האמיתי, הנשמה שלך תראה לו דרך גופך כמו קרני שמש 

ואז תראי לו היפה ביותר כי הוא אוהב אותך את נשמתך את אשתו.

הגוף שלך לא יהיה תחנה בפני עצמה שאז, כמו כל חומר.. יכול להימאס אלא יהפוך להיות יותר שקוף שדרכו תאיר נשמתך הצבעונית ןהכ"כ פורה ונצחית וכו' ולכן המשיכה אליו תהיה יותר רוחנית, יותר קרובה למילה אהבה.. וממילא לא תימאס לעולם אלא תפרה ותפרה לפי ההשקעה שלכם בפן הרוחני- הרבה ובשפע ללא הפסקה

ולתת גם אישה יפה.

אסתר מצאה חן בעיני רואיה . יש דיעות שהיא היתה לא יפה , אבל חוט של חן היה עליה, זו הרוחניות שהקרינה ממנה. 

יש שיעור שמדבר על זה .. של הרב יהושוע שפירא באתר בניין שלם, הוא נקרא פנימיות מול חיצוניות.

מדבר על יופי האישה בעיני בעלה בפן הזה.

רק כדי להאיר על נקודה אחרת..

משהו לא מריח לי טוב פה בכלל.

הוא אולי מסתכל על נשים אחרות [חמור מאוד בעיני]

אבל את גולשת במקומות מסויימים ולא רוצה שהוא ידע.

אני תוהה אם את לא רוצה מכיון שלא בא לך שהוא ירצה לדעת את הכינוי

ואז יראה את השאלות שלך והזוגיות תיפגע? -

או בגלל שזו גלישה באינטרנט וזה לא מקובל במגזר?

או שזה אתר מזרוחניקי?

או כל מיני אפשרויות אחרות..

לא משנה הסיבה..

משנה רק היחסים ביניכם.. 

ולצערי זה לא נשמע שיש פתיחות, אמון וכנות - גם מצידך.

זו כמובן רק ההרגשה שלי מתוך מה שנכתב,

וסביר להניח מאוד שאני טועה והבנתי את הדברים באופן שגוי!!

האם אתם זוג שחי כל אחד לעצמו ונפגשים רק ברבדים וזמנים מסויימים?

אולי כמו שאמרו כאן רבים-

העמקת הקשר ביניכם, בצורה שתקרב אתכם במובן הנפשי העמוק

תגרום לזה שגם העיניים שלו יוסטו פנימה

ושניכם תוכלו לתת אמון מלא האחד בשניה והאחת בשני.

כולי תפילות שהזוגיות תפרח ותהווה עבור שניכם מקור לאושר וסיפוק 

במובנים הפיזיים והרוחניים!!!

המון בהצלחה!

אך עם השכל שבורכת בו, תמשיכי להגיב...

באמת, יישר כוח.

בתקופת שמבחינת חיי האישות המצב לא היה מרנין אצלנו(בהריונות למשל ) בעלי תמיד נפל בשמירת עניים והוא אחד שביום יום לא רואה שום אישה ובאמת לא רואה...

תבדקי תענין הזה...

ברור שצריך תמיד לבדוק שי בני הזוג מסופקים מחיי האישות ולדאוג לכך.

אבל אסור לתת לגיטמציה לפתוח עיניים על אחרות גם אם יש מצבים שלא מאפשרים חיי אישות בשיאם.

במיוחד כשמדובר בהיריון, לידה וכ' שזה אמור להיות ביחד. אז את מתארת מצב שאת סובלת בשקט את ההיריון והוא מרב הזדהות מחפש דברים . לא נראה לי שמותר אפילו להבין את זה. .

התכוונתי שכשהיתי בהריון והיה קשה בענין החיי אישות מה שגרם לפחות.. היה לבעלי יותר קשה לשמור על העניים,

זה מאוד מובן לא שזה צודק אבל מובן,

מה שאני באה להגיד זה שצריך לבדוק מה קורה בפינה האינטימית של הזוג כי יש לזה השפעה על הכל,

גבר מסופק מאשתו לא פוזל!!!!!!!

ההנחה שלך שגבר מסופק לא פוזל היא לא נכונה. היא נכונה אצלךבבית ב"ה.

.גבר יכול להיות מאד מסופק ועדיין אם תעמוד לפניו פתאום איזו יפיפיה בלבוש מינימלי העיניים יקפצו לשם וצריך עבודה גדולה.

את צודקת שכדאי לראות אם הוא מסופק אבל זה לא אומר שאם הוא מסתכל על אחרות אז הוא לא מסופק. וחוץ מזה לצערי הנה את מאשימה את האישה במצבו הבעייתי של הגבר. (היא לא מספקת אותו אז הוא מסתכל על אחרות) ובמקרה הזה זה ממש לא נכון נראה שהיא מנסה למלא כל גחמה שלו, גם כשהדרישות שלו  למעשה משפילות אותה ומשוות אותה לאחרות.

את אומרת לו משהו כשהוא אומר משפט כזה?

אני לא מכירה את כל מערכת היחסים ביניכם וגם אין לי טיפת ידע מקצועי אז אולי לא בסדר שאני בכלל מביעה דעה ומקווה שזה לא יהרוס משהו, אבל לא יכולתי להתאפק מלומר את דעתי (מתוך זעם על הסיטואציה):

הוא חייב לדעת שזה מעליב שהוא אומר משפט כמו 'למה את לא מתלבשת כמוה'. אני מקווה שכשאת כועסת עליו את מסבירה לו גם למה. מותר לו לרצות סגנונות לבוש או רעיונות מסוימים, אבל ממש אסור לו לומר 'כמו ההיא', אל תתני לו לעשות לך את זה. מקסימום גם אם הוא לא מצליח שלא לחשוב כך, שלא יהיה לו נוח לומר את זה בצורה כזו. אני חושבת שמותר לך להיפגע מאוד וגם 'לעשות בלגן' בגלל זה, ולא לשכוח מיד.

ואני לא חושבת שזה קשור לזה שהוא לא מרגיש טוב איתך ולכן הוא צריך להסתכל החוצה. אולי אם הוא יבין שזה מאוד פוגע בך ילמד לעבוד על עצמו, כי זו בעיה אצלו.

בנים מסתכלים על בנות גברים מסתכלים על נשים  גם אחרי החתונה (מקורות ד"ת של א.ח. לא מזמן)

זו המציאות

זה השיח ברחוב

ואם בעלך לא ספון על איזה סטנדר בבית מדרש שלא מאיר בו אור השמש  אז גם בעלך סופג מהרחוב מהעבודה לימודים משפחה וכל מקום

שימו לב לקוטביות וההבדלים בין תגובות נשים לתגובות גברים בשרשור הזה .(נחשו מה אני)

הוא לא מחפש לך תחליף חלילה הוא פשוט סובל מיצר למרות שהוא חש שהוא נהנה ממנו.

נקודה לטובתו וגם להוכיח את הנ"ל היא העובדה שהוא לא מנסה להסתיר את היצר הזה אלא חושב שזה דבר בריא ואפילו דן איתך ומשתף אותך בדברים.

לא ציינת חיבור לתורה ולאישיות רוחנית בקהילה שלכם

אם אין תורה אז אין תרופה ! (בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין) יש תקווה רק בהתחזקות ותפילות

אם יש תורה ויש אישיות רוחנית שמשפיעה עליו ... יש מה לדבר

דברי עם אשתו של הרב שיש לו השפעה עליו שיביא את הנקודה הזאת למודעות אצלו לא כבעיה אישית שהוא צריך להתמודד איתה כי הוא מייד יכנס למגננה. אלא כבעיה של דור  שגם עליה צריך לדבר בפתיחות

זוהי גם נקודת הרגעה בשבילך למרות  שהוא לא ישתנה מיד, כי זו לא רק הבעיה שלו אלא של כל הדור הזה

זו "התרבות" וזה "יופי אסטטי" ובלי שום רצון לפגוע בך אלא סתם חוסר מודעות  לשלילי שבזה(או מודעות וחוסר רצון לתקן)

גברים על נשים ונשים על גברים, אפילו אם הם אומרים שהם לא מסתכלים כי זו דרכו של עולם.

השאלה היא מה הם עושים עם זה ואיך הם נוהגים כלפי זולתם או כלפי בני / בנות זוגם.

אם את נפגעת, ולעתים בצדק, פשוט תגידי לו בבירור ובתקיפות שאין לך עניין לשמוע דברים כאלה או "השוואות" בינך לבין אחרות ושישמור את המחשבות שלו לעצמו.

לא צריך להתפתל יותר מדי, צריך להיות ברורים וממוקדים.

מאידך, זה לא יזיק לאף אחד אם הוא או היא יענו לטעמים של בני זוגם וישתדלו גם להיענות להם.

כמה הבן זוג יעשה את בקשתם הם ימשיכו להסתכל ולדרוש,

לדעתי זה תלוי ביראת שמיים שלו וזה יותר מורכב מזה שהוא מבקש ממך,

כדאי לדבר עם מישהו שמבין בענין ויכול לעזור יותר כי נשמע ממך שהנקודה הזו מפריעה ולא עוברת בשתיקה.

בהצלחה רבה

מה זה "אין מה להתרגש".

גם דבר לא בסדר שנכשלים בו - עדיין לא עובר לגדר "אין מה להתרגש". אלא הוא מצריך עבודה מתמדת.

יש מקומות ש"דרכו של עולם" לבגוד, אז גם "אין מה להתרגש"?  דרכו של עולם, איננה תעודת הכשר אלא משימה לעבודה גם אם ממושכת.

ובוודאי כשזו התוצאה.

מה ומי ישארו סביבנו?

אני מגיב לך באמת מתוך סימפטיה אישית -

זה לא שאלה של למחוק מה ש"לא נראה לנו". יש הרבה דברים שלא נראים. גם מחלוקת לשם שמיים זה לגיטימי.

אך כשכותבים במקום שהוא מוגדר כ"דתי",דהיינו: מחוייבות בסיסית לדבר ה', "אין מה להתרגש", כאילו ב"אדישות", על דבר שחז"ל אומרים עליו דברים חמורים מאד, זה כבר אחריות לאוירה הסביבתית שזה יוצר.

זה אחרת לגמרי מאשר אם מישהו היה מסביר שזה ניסיון, או שרבים לצערנו נכשלים וכד' - במגמה לגרום לאשה לא להרגיש כאילו יש לה איזה בעל "פושע חריג" במיוחד..  (ואולי באמת לזה התכוונת. איני יודע וזה גם לא הדיון)

[ואגב, באמת לגופו של ענין, כדאי לאף אחד לא "להשלים עם זה" גם ביחס לעצמו - אפילו אם ייכשל שוב ושוב. אין ייאוש]

ועוד אגב - לפעמים קיצוניות מביאה לקיצוניות: מצד אחד "לא להתרגש" כביכול, מאידך - בגלל שהרגשת מוסרית נכון את הפגיעה באשה, הצעת "לומר בתקיפות" שהיא לא רוצה לשמוע מזה.

לדעתי, עדיף לא להפסיק להצטער ולהתאמץ על מציאות כזו - ולאידך, דווקא ההערה לא כדאי שתהיה "בתקיפות". בדרך כלל, בין איש לאשתו, מה שאפשר להסביר ולא "להגיד בתקיפות", עדיף. גם כשאכן מוסרית בהחלט יש לכך הצדקה.

אם מישהו רוצה לשמוע דעת תורה הוא יודע איפה לחפש.

בשיח ידידותי בין אנשים החולקים חוויות ודילמות דומות לא צריך לדרוש כל זנב אות בכזו חומרה.

אנחנו לא פוסקים הלכות ולא נושאים דרשות אלא סתם מדברים ובמסגרת זו משתמשים בכל מני מילים ובכל מני ביטויים ולא צריך לחפש ולהעלות כל מני משמעויות נסתרות מאחורי כל מילה.

ולכן נראה לי שהמילים שבחרתי הן סבירות וראויות לשאלה  ואין טעם לדוש בהן.

ב. לא מסכים - בענין חומרת צורה כזו של ביטוי, ביחס להלכה , גם אם קשה לפעמים ביישום.

כנראה שנצטרך להישאר ב"קשר ידידותי", עם המחלוקת הזו..

למענך, וודאי למענו.

את מצידך יכולה להרים ולהדגיש בפניו תחומים אחרים בחייכם המשותפים,

וכך אולי להסיט את מבטו אלייך בחזרה.

אם המצב בלתי נסבל מבחינתך, ובצדק, כדאי לשמוע עצות מנוסות מיועץ נישואין.

בהצלחה רבה!

אין לי עיצה או אמירה לגבי המציאות הזו

ונראה לי שעיצות על מבטים- צריך מרב שלו או חבר שקרוב אליו..

אבל יש לי קצת משו על הנינסוח- הדיבור

תגידי לו פעם- בנחת-

אתה יודע שהשוואות- זה דבר שפוגע? כמו שאתה לא היית רוצה שאני אני אשאל אותך- למה אתה לא מרוויח כסף כמו השכן?

(חובה! עכשיו להציע לו ניסוח חלופי) הרבה יותר טוב שלי- שאתה אומר לי את הדבר עצמו- אולי את רוצה ללכת עם שמלה אחרת? תהיי עוד יותר יפה ככה ממה שאת כבר! (ניסוח משולב מחמאה- חשוב)

או ניסוח אחר בסיגנון- עם האלמנטים האלו

ואת מצידך יכולה לומר לו- סבבה!

אתה בא איתי לחנות בגדים\ עליים\ פאות\ איפור\\\???

שיראה לך מה הוא אוהב (או שילך לאיבוד בחנות ויאמר- די!)

הרב אבינר הסביר פעם את דעת רבי עקיבא מדוע יכול לגרש את אשתו כשמצא נאה ממנה? אם הבעל בכלל יכול לחשוב שיש מי שנאה מאשתו סימן שיש כאן בעיה.

דבר נוסף כשהייתי בחור צעיר בישיבה ולא הוצאתי את האף מתוך הישיבה [פעם בשלושה שבועות נסעתי הבייתה באוטובוס מדלת לדלת , ולא הייתי ברחוב כלל]

יצא לי לאחר שנה להגיע לת"א וממש הרגשתי שאינני יכול להסתכל זה ממש כאב לי בעיניים. היום כשאני מסתובב יותר אינני מרגיש את הכאב הזה. אומנם לפעמים זה צורם לראות נשים שאינן דתיות ברחוב אבל לא כואב.

מה שיוצא מכאן הן שתי מסקנות:

א. אם מגבירים קדושה זה עובד. תדחפי את אישך ללכת לשיעורים גם אם לך לא כ"כ נוח הזמן. [תרוצים יש תמיד בדיוק ארוחת ערב ולהשכיב את הילדים וכדו']

ב. זה לא בגלל שאת לא נראית טוב לבעלך אלא יש בחורות שפשוט הולכות ערומות או כמעט כך ברחוב וזה מושך להסתכל- ויש צורך לעבוד על שמירת הראיה יותר.

יש לי למשל שתי דרכים לנסוע מהעבודה באחת מהן [הקצרה יותר]יושבות על הדרך שתי יצאניות אני משתדל מאוד לא לנסוע משם. כשסיפרתי על כך לאישתי היא שאלה מה יש סיכוי שתתפתה להן אמרתי לה שלא נראה לי אבל זה לא דבר טוב לעניים לכן יש להמנע מלעבור שם.

אינני צדיק אבל אני משתדל ואשתי משדלת אותי ללמוד כל יום גם לעצמי וגם עם הילדים , צריך לדחוף הרבה קדושה הבייתה.

ואולי לא לקחת את הבעל לקניון זו גם דרך?

'מלך עוזר'  - לאדם במאמציו.

לצערי הרב הוא נמשך יותר לנשים מהמגזר שלנו חרדיות שהולכות בצניעות ולבושות מודרני בצורה שמושכת אותו וזה מה שמפריע לי.

בכל אופן בהחלט אני ינסה לגרום לו ללכת לשיעורי תורה וללמוד גם בבית.

חסידית יקרה

לדעתי כיום כמעט אין בחירה חופשית לא ליפול בשמירת עיניים אפילו (ובמיוחד) במגזר החרדי. עוד, יכול להיות שבעלך בעל אופי סקרן ואוהב אסטתיקה וזה גורם לו ליפול בזה עוד יותר, הסתכלות בנשים אחרות נעשה לו הרגל.

עד כאן, זה בינו לבין הקב"ה, אם הוא יבין את הרגישות שבראייה, איך זו משפיע בכל תחומי החיים, את הפן המוסרי העדין שיש בזה, הוא יצא מזה ולא יבזבז את המבטים שלו לשום דשא אחר.

הבעיה הגדולה, זה חוסר טקט או מעין גסות בה הוא מתנהג! עצם זה שהוא מסוגל להגניב מבטים לנשים אחרות לידך ולהתבונן בהן וגם אח"כ להציע לך את הסגנון שלהן, ללא התחשבות ברגשות שלך, חמור מאוד מאוד.

יש כאן אדם שאיבד את הרגישות לאשה שלו, ואת חייבת לדבר אתו על כך ולגלות לו שאת נפגעת ונפצעת מכך קשות. אם הקשר שלכם מספיק פתוח דברי אתו גלויות בדיוק כמו ההודעה שכתבת בפורום על מאמצייך ואל היחס שאת מקבלת וכו'. אם הקשר שלכם לא פתוח עד כדי לדבר אתו על כך, אז אולי תכתבי לו מכתב נוגע ללב כנ"ל, כמה שאת נפגעת מזה וכו'.

אוירה טובה בבית, ניגונים חסידיים אמיתיים מתנגנים כל הזמן (נגוני חב"ד וכאלה ולא הג'יפה המתקרא מזיקה חסידית) לימוד חסידות ומוסר וכמובן תפילה של אשה על בעלה משרים על האדם רוח טהרה וקדושה    

בהצלחה, ותזכי לנחת יהודי חסידי

חסידית יקרה,

אני גבר דתי שנפל באינטרנט לא פעם ולא פעמיים. היה לי מאוד קשה לקבל את העבודה הזו, הדבר כמובן יצר מתחים משמעותיים מאוד ביננו והגענו למקומות קשיים מאוד מבחינה זוגית.

כיום, אני בטיפול ואני מבין שבזבזתי זמן יקר מאוד כשלא הלכתי לטיפול. הטיפול אינו מגדיר אותי כנכה, מפגר או פסיכופט אלא מאפשר לי לעבד בתוכי חלקים שלא הכרתי.

הדרך הזוגית עוד ארוכה אבל אני שמח שאני בכיוון הנכון.

אני מפציר בך - אנא לכו לטיפול, או שאם ישחבר קרוב או רב קרוב שיכול לשכנע את בעלך ללכת לטיפול מה טוב. חיי הזוגיות שלך תלויים בכך. בעל שאינו מבין מה הוא עושה כשהוא אומר לאשתו את הדרים הללו - צריך חינוך מחדש.

גם אני גבר וגם לי יש יצר ואוי לנו אם נגיד שבגלל היצר מותר לנו להסתכל.. כולם עושים.. זה הנורמה (?!!)

מאחל לך הרבה אומץ לצעוד בדרך הזו ומתפלל שה' ישלח לך ישועה ברכה ורחמים.

בשום אופן..

כל הכבוד לך שאת עומדת על זה.

אמנם זה מצריך מאישה הרבה כוחות נפש להיות לפעמים 'כנגדו' אבל לפעמים אין ברירה,למענה,למען הבית,למען האמת וגם בשביל הבעל,אסור להשלים עם מצב נוראי כזה.

אסור בשום אופן להסכים לתירוץ המסוכן הזה -"כולם ככה" א.ממש לא כולם ככה,יש אנשים טובים בעולם,אנשים ערכיים ונאמנים,ולא מעט ב"ה. ב.בלי השוואות,אבל זה ה תירוץ הנפוץ בפי כל עברין (בעיקר בנושא הנ"ל)

ג. אדם  שמרשה לעצמו ליפול בצניעות (בלי רצון לעבוד על עצמו ואפילו בלי להצטער ולהתנצל על זה) זה לא תמים בכלל,הוא פוגע בכל כך הרבה אנשים "בתמימות וטבעיות" ,גם באשתו וגם בילדים שלו ובטח שגם בבנות ובנשים שעינו פגעה בהן (גם אם לא נגע בהן חו"ח זה פגיעה) ואם היא יודעת ושותקת היא גם יכולה ח"וח לקחת באחריות.

וכמו שכתוב בשולחן ערוך,הכל מתחיל בעיניים "העין רואה והלב חומד וכלי מעשה מסיימים..."

לא באה להדאיג ולא להקצין,אבל בעינינים האלה צריך לדעת שיצר הרע זה אש ולא משאירים לו פתח להכנס.

נכון שזה מצב לא פשוט בכלל וצריך לחשוב איך מגיבים ,אבל ברור שלהשלים עם זה אי אפשר ולא צריך.

וחשוב שזה ברור לו שהיא לא מוכנה לדבר כזה .(ודווקא הבעל צריך לשמוח שאשתו מקנאה לו,אחרת המצב באמת בטטה)

 כדאי להתייעץ עם משהו שיודע (אולי הרב שמחה הכהן או הר' ימימה) או משהו שהאישה יודעת שיש לו השפעה על בעלה ושהיא יכולה לסמוך עליו שישפיע עליו בענין.

הלוואי שנזכה שכל הגברים יהיו צדיקים ומתוקנים כיוסף הצדיק והבנות צנועות ושמורות כשרה.

גם בעלי אומר שזה קשה לו והוא מסתכל .  מדי פעם רצה שאתלבש יותר אלגנטי כמו אחרות (חרדיות). לידי הוא לא מסתכל וגם לא אמר על מישהי מסויימת כך שאם לי זה היה קשה לך הרבה יותר!

בינתיים אני נעשיתי יותר צנועה והוא חשש שאני אהפוך ליותר מדי חרדית בלבושי- הוא דיבר עם הרב שלו שאמר- יותר טוב יותר צנועה מפחות צנועה....

בהחלט צריך לדבר עם רב הוא צריך לעבוד על זה שהוא כל הזמן מסתכל על נשים וגם על זה שהוא אומר לך עליהן!!!!  

כל השוואה גם אם בכלל לא במראה היא לא במקום (לדוגמא: אחרות מבשלות 10 מנות לשבת  למה את לא? )

אני מסכימה עם אחרים שאם בעלך רוצה סגנון מסויים וזה מתאים לך אז אפשר לעשות מאמץ אבל כל הזמן להסתכל על אחרות ולהגיד לך להיות כמותן זה ל א בסדר!

ניתן לדעת את ההבדל מראש- אם אומר- אולי תלבשי חליפות (לדוגמא) אז הוא רוצה סגנון מסויים אבל אם אומר למה את לא לובשת כך וכך כמו אחרות אז הבעיה יותר עמוקה.

אם תוכלי לומר בתקיפות שיפסיק להשוות והוא ישמע לך מצויין אך אם לא עלייך לפנות לרב ולראות אם צריך עזרה מקצועית.

הבעיה היא אצלו ואת לא צריכה לסבול!

לאנונימי שלום, ראשית תודה על השיתוף והכינות. גם אני סובל מהיצרים ואני רוצה לדעת מה זה הטיפול, ואיזה דברים 'לומדים' שם. והאם זה טיפול פסיכולוגי?

תמיד אני מבולבל, האם החילונים שמרשים לעצמם וכו' אז אצלם זה בגדר הנורמה, כאילו זה לא יתר יצרים? הם מסתדרים בלי טיפול..

זה מעניין שחילוני ממוצע (לא פרוץ) יודע לללכת בין הטיפות, מצד אחד מרשה לעצמו, מצד שני הוא לא יושב כל היום באתרים מלוכלכלים. כך לענ"ד.

אשמח מאד אם תוכל לייעץ ולעזור לי

תודות

זו טענה שאני שומעת הרבה מהמשפחה המורחבת שפשרנית יותר בדת..

למה לנו לא מזיז לראות פריצות ולכם שאתם משתדלים לא לראות זה מאוד מפריע..

התשובה שבעלי אומר: מי שכבר חולה לא ירגיש עוד קצת כאב...

מי שכבר חולה בתוך פריצות אז עוד אישה לא עושה לו כלום, הוא כבר כ"כ מחוספס ואטום

זה ההבדל, היצר שלהם מסתכם ביותר מלשבת באתרים מלוכלכים אלא במעשים.

אלא כמה חיובי יש לו.

הוא מצליח לחוות קשר חיובי , אמיתי משמח ?

כשהוא כבר צמא לחוות את הרגשת החסר והשלמתה מהבחינה האמיתית הוא מצליח? לא. הוא לא יודע איך. ואז גם אם ינסה, הוא יתנהג כמו עיוור באפלה כי הוא כמה שכבות מתחת , הוא לא יודע שקיים אור כזה בעולם, קשר ממלא , טהור וכה משמח, משמח באמת. ובאמת הם אנשים שמרגישים הרבה ריק ועצב בחיים. חסר להם שמחה, כיהם לא נוגעים בנקודה האמיתית של החיים.

והרמה הזו לא בנקודת הכבישה שלו.. הוא מסכן ואין לא מלאות בחיים

ובשביל לחוות קשר מהותי עם אישה (שהוא צמא לו רק לא יודע מה ואיך), הוא צריך לקלף טונות של קליפות וזה עבודה קשה, שהדרך היחידה להגיע אליה היא , לרצות את זה באמת ולהתחיל לעבוד- וזה משתלם.

הם לא יודעים להלך בין הטיפות , הם מתחת לטיפות הם שבעים אבל רעבים.. שבעים מכל הג'יפה כי תכלס היא לא נתנה להם כלום, רק ההפף ורעבים ללא נודע.

בהתמודדות עם היצר - רק תוספת אור ודרך ברורה.

תוסיף אור של תורה, אפי' דקה, אפי' שניה וזה מה שיעזור לך להינצל.

אמנם, אם יש לך מקום לחשוב שהבעיה היא נפשית - לך לטיפול פסיכולוגי.

אני לא איזה משוגע וכד' והלכתי במשך שנה לטיפול פסיכולוגי כל שבוע וזה מאד מאד עזר. א-ב-ל צריך לבחור בעל מקצוע עם קבלות...  (ד"א, אם היית מכיר אותי לא היית מנחש שהייתי בטיפול. האנשים הנורמטיביים ביותר זקוקים גם הם לטיפול...).

זה שקר שאין כמותו שהפריצות לא מפריעה לחילונים. חה חה חה הבדיחה הגדולה ביותר! כמו שחיים של סלבריטי הם הטובים ביותר (ולכן צריך הרבה סמים ואלכוהול, קצת להרגיע את ה"אושר הפנימי" המתפרץ שלהם).

מתוך י-ד-י-ע-ה, לא ניחוש, לא תיאוריה, לא הגיון. ע-ו-ב-ד-ו-ת בשטח: הם סובלים מאד מאד מאד.

זה יוצר בילבול גם אצל החילונים הותיקים ביותר. זה פוגע בזוגיות שלהם ובסתר ליבם - רבים מהם היו שמחים אם הגבר היה חוזר "קלות" בתשובה.

חתן נשרף בפנים כשכל החברים שלו נמרחים על אשתו ביום החתונה בריקוד ה"מסורתי". והוא הדין לכלה שחברותיה נמרחות על בעלה ביום חתונתה.

זה עוד לוקש ושקר וכזב שמוכרים לנו בשם ה"חופש" החילוני. דבר עם חילונים שבאמת קרובים אליך, שידברו באמת מה יש על ליבם (כמובן, לא אנשים סוטים שצריכים טיפול ספציפי, אל בריאים בנפשם) ותופתע לשמוע כמה סבל ואיזה כלא זה המתירנות.

כל זה מידיעה. ואם תחשוב על זה - גם ההגיון יכריח את זה. תחשוב אחי.

נסי לדבר איתו על  זה, אבל תביני שגבר לא יכול לשטוף את העיניים כל היום אח"כ לרצות רק אותך  (גם אם הוא אומר לך ככה) ואת רוצה שיהיה נאמן לך גם בחלומותיו, גם כשהוא לבד בלילה, ובהחלט מגיע לך!!

ותרחיקי אותו ממחשבים וטלוויזיה זה מכשול עצום...

תאמיני ותגידי לו שאם לא הוא, גבר אחר יאהב אותך הכי בעולם ושהוא יחפש לעצמו מישהי שתהיה מוכנה לזה ויסתכל חופשי.

כמו שהוא לא היה רוצה שתלכי לדגמן מול גברים (בלבוש צנוע ומודרני) ושהם ישטפו אותך במבטיהם כך את אל תתני לו להסתכל על בחורות. חוץ מזה שהוא פוגע בכל אותן נשים שלא מעונינות במבטיו הבוחנים ובבעליהן שלא היו רוצים שיבחנו כך את נשותיהם.

יום טוב, סליחה על החפירה- זה חשוב מאוד!!!

אולי שהיא גם תשים לו משקפיים עם מספרים לא נכונים כך שיראה מטושטש, ותנעל אותו בשעות הצהריים בבית ותשים לו גמרא ביד עם ליקוטי מוהר"ן וילקוט יוסף.

אני בטוח שהוא יבצע את הכל בצייתנות מופתית 

תהיי ריאלית. למה שהיא תוכל להשתלט על החיים שלו והוא לא יוכל להשתלט על שלה? ואולי גם הוא צודק? 

"בן מלך! תזכור שמגיע לך אשה יפה כמו שאתה רוצה, ואסור לה לחפף ולהזניח את המראה שלה רק בגלל שהיא כבר נשואה! אשה צריכה להיות יפה לכבוד בעלה" וכו' וכו'.

כל הגישה של "מגיע לי"  היא חלק מובהק מהבעיה שלו. רוצה לצרף גם את חסידית לאותה השקפה?!

תבינו קשר בין בעל לאשה לא מתחיל מהמראה שלה.

נכון יש לנו ניסיונות גדולים, במיוחד בעולם פרוץ שהיצר מפתה מכל פינה

אבל זה לא קשור לקשר שלכם עם אישתכם!

מול היצר צריך ואפשר להתמודד בכל הכוח, אבל הקשר עם האישה הוא כ"כ אחר, כ"כ בנוי על הברית ביניכם גם אם היא מכוערת זה לא קשור לענין אתה אוהב אותה ויש לכם אידאל משותף שאתם עובדים למענו וזה דבר הרבה יותר גדול וחשוב.

אז נכון "דיינו שמצילות אותנו מן החטא" אבל זה שיך להתמודדות מול היצר. זה לא קשור לקשר בינכם.

לא קראתי תגובות אבל חושבת שמאד מאד חשוב לדבר על זה עם בעלך. לא ממקום כועס או מאשים, להראות לו את פגיעותך (שנראה שאינו מבחין ומודע אליה), לנסות לשאול אותו לתחושותיו. תקשורת כנה פתוחה ומחכבדת היא הבסיס בקשר. בהצלחה יקרה!!

ערב טוב,

תודה רבה לכל המגיבים, והרעיונות שנתתם פה היה לי ממש כיף לראות כל אחד איך שהוא משתתף בצערי. תודה תודה!

אני רוצה לשתף אתכם מסיפור מהיום בבוקר. יצאתי עם בעלי לקניות בסנטר בירושלים היה הכל נחמד ונעים הסתובבנו שם וגם אכלנו. הוא אפילו קנה לי כמה דברים שרציתי. בקיצור, נהנינו.  

עד ש... בצהרים בדרך הביתה הוא אומר לי מה את אומרת על המוכרות בחנות שקנינו את הבגד הם נראות מאד יפות ואינטליגנטיות, נכון שהם נראות יפות, אל תגידי שלא.

אני אישית מאד נפגעתי מהדברים שהוא אמר. אבל האמת שהן באמת היו יפות והגבתי לו – נכון, אבל עם דקירה בלב. שהוא שוב פעם אמר לי את זה.  

זה מאד מעצבן אותי. אני כבר ממש מתוסכלת מהנושא הזה.  

אני השתדלתי להתלבש בבגד שהוא נהנה לראות את זה עלי, התאפרתי בשבילו וזה התודה שהוא נותן לי?

(אני חייבת להודות בזה שאני הזמנתי אותי להיכנס איתי לתוך החנות, כי רציתי שהוא יחווה את דעתו על הבגד לפני שאני קונה... כי אני רוצה שהוא יאהב את זה...)

כמו כן אשמח לשמוע מאלו שהציעו להפנות לטיפול, או כאן, או באישי, יותר פירוט על אופי הטיפול, למי ניגשים ומה הדרך לטפל בזה. האם זה טיפול תרופתי? או טיפול רגשי, או פסיכולוגי וכו', והאם ידוע מה משך הטיפול וסיכויי ההחלמה בנושא.

מודה לכולם מראש!!

היית אומרת לו נכון אבל אני יותר יפה מהם לא? הרי התחתנת איתי לא איתן..... נראה לי שהוא היה מבין לבד את המסר...

ולא תמיד צריך ללכת כ"כ רחוק לפעמים הגברים פשוט לא מבינים כמה פוגעות המילים, שיחה כנה וישירה על כוס קפה בשקט בל טלפונים אולי תעזור לברור.... בהצלחה!!!

לפי מה שאת מספרת בעלך אומר לך בלי היסוס משפט מטריף כמו "נכון שהן נראות יפות. אל תגידי שלא.." - ודווקא בגלל זה נרגעתי קצת.

בהתחלה הסכמתי עם מה שאנשים כותבים על היצר וכו' והזדהיתי עם לימוד הזכות על הנסיון וכו', כמו גם עם תחושת העלבון והצריבה שלך. אך כעת אני מבין שהבעיה היא פשוטה עוד יותר. הוא בכלל לא מבין שמפריעה לך ההשוואה הזאת! הוא לא חש לליבה של אשה, (ויכול מאוד להיות שהוא לא היה נפגע אם היו אומרים על גבר אחר שהוא יפה ממנו או מתלבש יותר אלגנטי ממנו וכדומה - רוב הגברים לא עושים עניין גדול מהשוואה כזאת). הרי אם היה מבין שזה מפריע הוא לא היה אומר זאת גלוי כל כך, אולי היה מגניב מבטים בסתר בגלל היצר שיש לכל הגברים... אך אם הוא מפטפט על זה בחופשיות, סימן שלדעתו זה נושא גיטימי לשיחה בין איש לאשתו!

ומכאן שאולי הוא לא נתברך ביותר מדי טקט - אך זה לא אומר כלום על כך שאינך מספקת אותו, ושהוא מחפש לרעות בשדות זרים ואני לא יודע מה עוד.

בעיות כאלה פותרים לאט לאט על ידי העלאה למודעות, ובודאי לא בשעת הכעס. למשל על כוס קפה לגלגל שיחה על נשים שנפגעות כשמשוים אותן לאחרות, אולי לספר סיפור על מישהי שבעלה אמר כך וכך, ואז "להזכר" כבדרך אגב בכך שגם הוא אמר ככה פעם וזה לא היה נעים במיוחד... אפשר "לצחוק" על זה באותו רגע - אך להוסיף שברצינות, - זה לא נעים, ואנחנו צריכים להפסיק את זה...

זה כמובן רק קצה חוט. ואני מקווה שעזרתי..

הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כאת השמש בגבורתו"

במילים אחרות אחותנו חסידית הצדיקה בעלת המידות הטובות. מי שעוצר את עצמו בשעה שנעלב עליו הכתוב מעיד שהוא מאוהבי ה' ומאיר אור גדול בהתגברותו .

אשרייך שלמרות העיסוק בנושא ואחרי כל מה ששמעת פה לא פעלת "מהבטן" בזמן אמת ואת עדיין שוקלת את תגובתך במאזני השלום והשלווה שתמיד ינחלו בביתך.

(המשך תגובתי "בנות יקרות...)

צריך לחלק את העניין ל2

א. יחס אלייך וטאקט

תלוי בטיב יחסיכם אם אפשר רק להגיד לו שנראה לך שלא שיך שיגיד לך דברים כאלה.

למה לא שייך??  שוב לפי הכירותך מה הכי פחות נפיץ מבחינתו וממה יעשה הכי פחות סרטים. (או פגיעות שלך או נראה לי שזה לא צנוע הדיבור על נשים אחרות וכו. )

ב. שמירת העיניים של בעלך אין לי הרבה מה להוסיף על הנ"ל רק שתחברי אותו לתורה בעדינות האופינית לך ובחכמת נשים שבך לא בלחץ.

צר לי שאיני יכול לייעץ לך בענייני טיפול אך נראה לי שמדובר על משהו ריגשי פסיכולוגי

אני מאמין יותר בפן הרוחני

אם הוא יתחבר לתורה הרווחתם כפליים

ואם לא אז מי אמר שיסכים ללכת לטיפול אחר בכלל?

אגב בשיקולי ריווח מול הפסד אולי עדיף שתלכי לקנות בלעדיו? אם לא יאהב אז תלכי להחליף.

רצונותייך טובים ודרך פעולתך שקולה ומדודה הוסיפי בתפילותייך ותראי ברכה בביתך

ומוסיף. את היית צריכה בשקט ובשלוה להגיד לו: אתה מעליב אותי. לחברה לא היתה לי שום בעיה להגיד שהן

יפות או לא. אני לא מקנאה בזה. אבל אתה בעלי, איש, שמצד האמת אסור לך להסתכל בנשים אחרות ולהנות

מיופין. אז אם אתה לא מצליח לעמוד בזה - אתה צריך להרגיש לא נוח עם זה, לעבוד על זה, ולא להוציא עלי את

מה שלא הצלחת לחסום.  בתור אשתך - אני לא רוצה להיות שותפה ל"חוויות" שלך מאחרות.  כמו שאני אוהבת

אותך ומתמקדת רק בך - אני רוצה שגם אתה תאהב אותי ותתמקד רק בי. ואם נכשלת - לפחות תרגיש לא נוח עם

זה ובוודאי לא תוציא את זה עלי.

אם האוירה תתאים - את יכולה אחרי דבר כזה לנסות להגיד בחיוך: טוב, אז אתה רוצה שעכשיו נתרגל את הענין,

נסתכל רק אחד על השני, נדבר ונמקד רק זה בזה?....  ותדברו על עניינים אחרים, על כוס קפה...

ויש להעיר שה"הן באמת היו יפות" שלך - הוא אחרת לגמרי ממה שהוא מתכוין בזה. זו לא שאלה של ניתוח

עובדתי..  וזה דבר שצריך לעבוד עליו, ובוודאי לא לומר לאשה.

מהפורום ומהכתבה אי אפשר לדעת הרבה, אבל ייתכן מאוד שכל מה שהבעל רצה לעשות זה לעזור קצת לבחור בגד והציע בגד כמו ההיא או ההיא. עצם העובדה שאין לו טקט מראה שהוא לא כל כך בעסק של נשים, וזה בא יותר מתמימות מאשר רוע לב חס וחלילה.

וגם האשה השואלת, גם היא לא מכירה כנראה דברים נוראים שיכולים להיות באמת, לכן גם מבט מפחיד אותה.

הרי הבעל לא התחיל לדבר או להצטחק עם נשים אחרות, בסך הכול העיניים שלו נמשכו לא לכוון הנכון. גם זה יכול להיות בגלל שהוא מסוגר בתוך עצמו ומתבלבל קצת רק למראה של אשה אחרת.

בברכה לחיים נעימים ומאושרים. רוב נחת לשניכם יחד.

 "סתם הסתכלות" שהוא נהנה ממנה והרי ציוו חז"ל לא להסתכל על אצבע של אישה אם נהנה ממנה. יסלחו לי - או שלא - כל המתיפים והמתיפיפים מאחורי המודרניזציה והפריצות של הדור, אבל יש פה בעיה הלכתית וזה לא סתם, וחפיף, ושטיות, ועובדה שחז"ל צודקים כי יש פה אישה שצריכה להרגיש מלכה והיא מושפלת,ואפילו אז אתם לא רואים מה לא בסדר???

ולגביך צדיקה שלי, דברי איתו מהר כמו שדוסית2 כתבה, על כוס קפה בשקט ובלי טלפונים, זה חייב להפסק, קודם המילים, וב"ה גם המבטים.

בהצלחה בהצלחה בהצלחה

בהתחלה רציתי לכתוב משהו חריף ואז ראיתי את התגובות מעליי שנתנו פנים שאולי בעלך תמים ולא יודע פני אישה מהם ולכן קצת מאבד עשתונות וכו' ואמרתי נענה משהו רגוע יותר.

משהו שקצת קשה לי ולא מובן..

איפה הקנאות הנשית הטבעית שלך?

לדוג': ציטוט

"עד ש... בצהרים בדרך הביתה הוא אומר לי מה את אומרת על המוכרות בחנות שקנינו את הבגד הם נראות מאד יפות ואינטליגנטיות, נכון שהם נראות יפות, אל תגידי שלא.

אני אישית מאד נפגעתי מהדברים שהוא אמר. אבל האמת שהן באמת היו יפות והגבתי לו – נכון, אבל עם דקירה בלב. שהוא שוב פעם אמר לי את זה.  

זה מאד מעצבן אותי. אני כבר ממש מתוסכלת מהנושא הזה. "

וואו האדישות התמיהה אותי.. אולי אני סתם חמת מזג.. אבל איך רק,שתקתי ? אמרתי נכון, כי הן באמת יפות?

הלוו איפה הדאגה שלך לשלומכם, צדיקה?

איפה הקנאות? ההשתוקקות הפורצת לבעלך? הי, אהוב אתה שלי, אני זקוקה לך , אתה היחיד לי, אתה האור המחייה אותי?

איך אתה מפנה את אורך? תשומת הלב שלך, לאחרות ?

זה לא מתאים לך, אתה הרי בן תורה וכו' (אני לא דנה על התוכן שכתבתי, אלא הדגש על חוסר הזעקה הטבעית הנשית של כל אישה לבעלה).

מה רמת התקשורת ביניכם? 

אתם מכירים בכלל קצת אחד את עולמו של השני? מדברים? חושפים?

בסיס לקשר אמיתי זה שיתוף, תקשורת פתוחה, תקשורת בדברים כואבי ו-משמחים, חויות , רגשות, דעות.

איפה הרגשת הקנאות הטבעית? תחושת השייכות שלך לגביו?

קנאות היא אינסטינקט. לא שכל, לא טקטיקה, לא דרך.

כן, היא יכולה להסביר לו כמה היא רוצה אותו לגמרי שלה, כמה היא רוצה להיות לגמרי שלו וכמה היא תתאמץ בשבילו ועוד ועוד אבל לא בפרץ של קנאות אלא של צורך, אפי' תלות וחולשה (דרך אגב, זה ממיס גברים בד"כ. מה לעשות? גדלנו על סרטים ).

אבל התפרצות קנאתית לא תפתור את הבעיה לטווח הארוך. היא רק תשתיק את הבחור מלדבר בקול רם... תזהיר אותו לא לחשוף כי הוא עלול להינשך.

לדעתי, ולא מצד לימוד זכות, הבחור אומר את כל הנ"ל ממצוקה. דמיונית, ניתנת לטיפול רק אם יעבוד על עצמו ע"י קנין של תפיסה אחרת, אבל מצוקה. קשה להסביר את זה בלי לחוות את זה.

גם אני במצוקה הזו לפעמים. למזלי (ייייייייייייייייייש !!! תודה ה' !!!!!!! ),  אני יודע שהיא דמיונית . וזה כל מה שמשנה.

אני לא הטיפוס של צעקות אבל אני כן מעירה לו על זה.

ב"ה באחרונה התקשורת בינינו בכל הנושאים כולל בנושאי אישות הולכת ומשתפרת פלאים.

קודם כל - אני כותב את הדברים מנסיון, לא רק שלי. ואני מאמין בפיתרונות ולא בהשלמה וכניעה. כי יש ה'.

והאמת היא שאני כל כך מבין את הקושי שלך ונרגש מאד מאד(!!!!) מצערך.

דעי לך שאת אישה נהדרת, שעושה הרבה מאמץ למען בעלה(מה שתיארת לעיל, וממש לא משנה מה את לא עושה), ואני מאמין שאם את מתאמצת כך - הבחור צריך להיות ממש בחור טוב ונחמד ואני מאמין שכך הוא באמת.

זה קודם כל, שיהיה ברור. 

גברים עם טבעיות (גשמית) בריאה [ברוך ה' !] מתמודדים הרבה בכל הקשור לשמירת העיניים.

בעלך לא חריג. 

אבל... תחושת העלבון שלך מאד(!) מובנת מאידך.

לדעתי, הדרך היחידה לשנות את המצב הנ"ל היא פתיחות נפשית, הבנה הדדית, והרבה הרבה שיעורים בזוגיות.

אסביר את דברי:

ראשית, חשוב שבעלך יבין איפה את עומדת ביחס למצב שבו הוא מסתכל על אחרות. את יכולה לדבר על

זה, אבל בנחת(!), מתוך הבנה לקושי שלו, והבנה שלא הוא, ולא את, מושלמים. יש לכולנו עוד הרבה מה לשפר...

תסבירי לו בלי להטיח אשמות או הטפות מוסר. פשוט להסביר מה קשה לך(!!!) בזה. כמו להגיד שזו "חולשה" שלך... אל תנסי לקחת את הצדק והמוסר לצידך(!) הוא לא יוכל לקבל את זה ולא יסכים לקבל שום מסר. לכן ההסבר צריך להיות על הקושי שלך, בלי שום קשר אליו. [מה את רוצה, מה קשה לך, כמה את מנסה ולא כמה שהוא רוצה יותר מידי, או לא בסדר, או לא מוסרי וכו'].

רק כך תוכלי לנסות להוביל אותו להכיר בזה שהנטיה הזו להסתכל על אחרות היא ג"כ חולשה. להבין שזה לא בסדר, גם אם זו התמודדות קשה שלו.

את השאר, ואני אומר זאת בעיקר לאור מה שאני מבין מהתיאור שלך את המצב, תני לאחרים לעשות.

אולי גם את יכולה להביא אותו להבנות עמוקות שישחררו אותו מהתלות במבט חיצוני.

לי אישית קשה להאמין שבעלך, שנוטה כרגע למבט שכזה(כפי שתיארת, וזה טבעי) יוכל לקבל ממך תובנות שכאלה. דברים כל כך עמוקים בהבנה צריכים שיבואו מתוכו, לא ממך.

וזו הסיבה שכתבתי - שיעורים בזוגיות.

דרך הרצאות שכאלה אפשר להתפתח ה-מ-ו-ן. לא חושב שיש מישהו, שלא שומע הרצאות שכאלה ובאמת יכול לפתח זוגיות רצינית (אא"כ הוא אחד לרבבה...). יש המון מרצים, המון סיגננות והמון תוכן. צריך לחפש משהו שגם הוא יאהב. [המלצתי - הרב אוהד תירוש, הרב ראובן פיירמן. יש הכל באינטרנט, אותם, ועוד הרבה].

הדרך הפשוטה למשוך אותו לזה היא ע"י השמעת ההרצאות תוך כדי פעילות בבית.

לדוגמא - יום שישי. שוטפים כלים, מנקים את הבית וכו' - זה הזמן. אפשרות שניה - נסיעות. וכו' וכו'.

אני מאמין, שברגע שתקלעי לסגנון ההרצאות שלו, הדברים אט אט ייתישבו על ליבו והמבט על החיים והזוגיות ישתנה.

זה הפיתרון האמיתי ובר-השגה לדעתי (הממש לא קובעת ).

בהרצאות טובות ורציניות (גם אם משעשעות ומלאות סיפורים) נמצאות התשובות לכל השאלות שלך. נמצאות שם גם אותן תובנות והכרות שיעזרו לבעלך להבין שההשוואות שלו כרגע הן ממש לא לעניין...

אם לא תצליחי למשוך אותו לשמוע - תשמעי בעצמך, ומזה תביני את איך להמשיך.

לא תמיד הפתרון של הבעיה נמצא בתקיפה ישירה שלה. יכול להיות שיש נושאים אחרים שתוכלי לעבוד עליהם בזוגיות שלכם, ומתוכם תיפתח הדרך לשינוי ההסתכלות שלו בכל הקשור לשמירת העיניים.

במשך כל השנה הראשונה של הנישואין שמענו אשתי ואני כל שבוע שיחה. מה שזה פיתח וקידם - אי אפשר לתאר. פשוט אי אפשר.

נכון, זה יצריך הרבה מצידך, מאד תובע - נפשית. אבל לפום צערא - אגרא.

נסי בע"ה לא לעשות זאת בשבילך, אלא בשבילו, בשבילכם. זה יעצים את ההשפעה של פעולותיך.

אשרייך אחותי היקרה שאת מחפשת ומשתדלת! אני מעריץ את המאמץ שלך!

אני מאמין באמונה שלמה שזו הדרך להצלחה!

אתפלל, עד כמה ששווה תפילתי, עליכם בתוך כל עם ישראל (כן, כן, גם עלי ועל אשתי אותה אני משתף בכל קושי בשמירת העיניים וזה מה שעוזר לי להחזיק מעמד...).

יש רק הקב"ה (ואנחנו, מתוכו ומכוחו) בעולם.

אז אין שום ייאוש! אלא ברכה והצלחה!

אני זוכרת משפט חזק שהמדריכת כלות אמרה לי לפני החתונה,

רוב הנשים יעמדו מול המראה ויגידו לבעל: איזה שמנה אני/כמה חצ'קונים יש לי/איך אני נראית רע היום...

בהתחלה הבעל לא יגיד כלום ויגיד להפך מה פתאום את מהממת אבל לאט לאט אשתו מכניסה לו לראש שטויות..

(לרוב נשים אומרות את זה כדי לשמוע את ההפך אבל לא משנה..)

אני למדתי כל הזמן להגיד לבעל, איזה אישה יפה יש לך/נכון הבגד הזה יפה עלי/המטפחת מחמיאה לא?

זה נשמע הזוי ודורש פתיחות אבל תכל'ס האישה מכניסה לבעלה מה הוא יחשוב עליה הוא הרי התחתן איתה מתוך ידיעה שהיא היפה בנשים...

לדעתי בעלך בכלל לא חושב שזה פוגע בך והוא לא רואה קשר בין יום מפנק לאשתך ואמירה כזו..

לא חשבתי על כיוון כזה. אנסה ליישם גם את זה. אם כי באמת לא נעים לנחתום שיעיד על עיסתו... אני יחמיא לעצמי? קצת מתביישת אבל אנסה.

אני רואה שיש עוד בעלים שמשתפים את הנשים על כך שהם מסתכלים על נשים אחרות

אני אשמח לשמוע עם יש לך המלצה לסוג של טיפול מוצלח כמו שכתבת " לדעתי, ולא מצד לימוד זכות, הבחור אומר את כל הנ"ל ממצוקה. דמיונית, ניתנת לטיפול רק אם יעבוד על עצמו ע"י קנין של תפיסה אחרת, אבל מצוקה. קשה להסביר את זה בלי לחוות את זה".

כשאני משתף את אשתי בקושי בשמירת העיניים אני מאז ומתמיד הסברתי לה את זה כקושי, כהתמודדות. לא כהשוואה שלה לאחרות. מעולם לא רציתי להסתכל על אף אחת מלבדה, על אחת כמה וכמה שלא להשוות אותה לאחרות. אבל תמיד יש התמודדות (זה לא נגמר, אולי טיפה מתרכך ומתעדן). והשיתוף שלה בהתמודדות והאמפתיה וההבנה שלה, בלי להאשים כלל, רק גרמו לי לאהוב אותה יותר ולהתאמץ יותר.

המצוקה, עד כמה שאוכל להסביר, היא הידיעה שאתה רוצה בקשר אמיתי ומצד שני אתה תולה אותו במשהו חיצוני. זו סתירה שמביאה להרבה התמודדות. אני חושב שבעלך רוצה אותך הכי יפה בעולם (בלתי אפשרי, התואר תפוס ע"י אשתי... ושום דוגמנית-על לא מגרדת את קצה קצהו של יופיה, אף שאחרים יחשבו אחרת...) ומצד שני הוא עדיין לא מבין ששום דבר חיצוני שבעולם לא יספק אותו - בך.(באחרות הוא לא מחפש דבר מלבד הצורה החיצונית. יכול להיות שאם היה מכיר אותן אישית היה בורח מהן ומכל יופי שהוא שקיים בהן). האמת היא שבתוכו הוא רוצה שהקשר שלך איתו יהיה משהו אחר, נשמתי(במילים גבוהות) והוא לא מצא עדיין את אותו משהו. ולדעתי, האמת היא שהוא לא מבין מה הוא באמת מחפש.

הטיפול המוצלח ביותר שעוזר לי להתמודד, מלבד הבגרות והגמילה מדמיונות שבאים עם הזמן, היה לאהוב את אישתי עוד ועוד. לאהוב א-ו-ת-ה ולא את עצמי. הדרך להבין את ההבדל בין השניים הוא ע"י שיעורים והרצאות בזוגיות.

רק דרך שיעורים והרצאות אתה מתחיל ללמוד איך בונים קשר זוגי, למה הוא חשוב, ולמה קשר אמיתי הוא מה שאתה באמת רוצה - קשר אמיתי עם אשתך, ולא קשר דמיוני לצדדים חיצוניים, לא שלה(!) ולא של נשים אחרות.

אנו נשואים שנים רבות ועד עתה אני לא מפסיק לשמוע - ולהתחדש ולחדש בקשר עם אשתי.

תביני, אם הוא מסתכל ומתחבר ליופי של אחרות, ולא רק ליופי שלך, זה גם אומר שהוא מרוכז כרגע בקשר חיצוני ביניכם. אמנם הקשר הפנימי ביניכם ייבנה בע"ה עם הזמן, מהחוץ - לפנים, אבל לדאוג שהוא אכן ייבנה, וייבנה נכון - זה רק, ואך ורק ע"י הדרכה של יודעי דבר. אנשים, מרצים ורבנים שמכירים את הקושי ודרכי ההתמודדות ומסבירים איך לשאוף ולמה לשאוף בקשר אמיתי.

זו הסיבה שכ"כ הדגשתי את נושא ההרצאות במכתב הארוך (אני מקליד מהר ויודע מה אני רוצה להגיד...).

http://www.meirtv.co.il/site/archive_new.asp?cat_id=3807&rabbi=3919

ויש עוד הרבה בנושא באתר של מכון מאיר. צריך לחפש עד שמוצאים את זה שמדבר אליך.

תתחילי לשמוע, יאללא לעבודה.

תאמיני לי  שהעסק ייראה אחרת אח"כ והחוכמה והדרך תהיינה ברורות בהרבה.

בקשר ולדעתי מצד שניכם (הכוונה לחסידית ולבעלה)

אין ספק, משפט כמו שבעלך אמר היה מפיל אותי למיטה לשבוע של דיכאון . (מניסיון קטן- פעם בעלי אמר לי בגל של התפעלות, וואו את נראית ממש כמו דוגמנית. וזה ממש פגע בי.)

אבל,

בעלך לא צריך ומחפש בך רק את מלכת היופי. וגם אם היית מלכת היופי (כמובן בגרביונים ובפאה...) אז בשנה הבאה תהיה מלכת יופי אחרת, ובכלל מה יהיה שתזדקני. מצד ההערות האלה. פשוט להבהיר שזה מעליב, לא מקובל ולא נכון לקשר שלכם. אם הוא רוצה שתלבשי משהו מסויים שיגיד שזה מחמיא לך. ואסור באיסור חמור להזכיר אישה אחרת.

אבל הכי חשוב להעביר את הקשר שלכם לעוד מישורים. להיות בעל ואישה, זה  לא מתמקד רק בזה שנמשכים אחד לשני ולא מסתכלים על אחרים. מה את נותנת לו מעבר ליופי שלך? אני בטוחה שהרבה.

אני זוכרת שפעם ידעתי שבעלי אמור להגיע הבייתה ורציתי להתייפף לכבודו (המצב היה גרוע...) אבל הילדים בדיוק היו צריכים אותי ואז הוא נכנס . ועם המטפחת המבולגנת בלי איפור, בלי עדשות וכ' פשוט התנפלתי עליו בחיבוק ואמרתי לו איזה כיף שבאת , והוא כ"כ שמח. ואני בטוחה שזה הרבה יותר שימח אותו מאשר אם מלכת היופי הייתה מחכה לו. בעל צריך אישה אוהבת ולא לחיות עם פוסטר של פוטושופ. אל תיכנסי לפינות האלה איתו. תני לו בכיף דברים אחרים. לא לדבר איתו על איזה פאה וגרביונים וחצאית את רוצה אלא על דברים יותר עמוקים שמחברים ביניכם באופן נפשי.

המון הצלחה!

והמון תפילות!

אולי הוא מרגיש בכל הנשים בעיה, וקשה לו עם ההתמודדות הזו, והוא מנסה לפרוק אותה עם מישהו, האם יש עוד בעיות שלו שהוא משתף אותך? האם בכלל הוא נוטה לשתף אחרים בבעיות שלו?

תגידי ואם הבעל שלך, לא היה אומר לך את הדברים הללו. זה היה טוב יותר?

אני מסופק אם תוכלי לשנות את טיבעו של בעלך, יש גברים שהיצר אצלם מאוד חזק, והוא מתקשה להתגבר עליו. זו בעיה בעיקר לו עם עצמו(בהנחה שאת אישה שמשקיעה במראה החיצוני ורוצה שהוא יסתכל רק עלייך)

דעי לך שלא כל הגברים נולדו מונוגמיים, לכן התורה  התירה לגבר לשאת יותר מאשה אחת, ורק בימי הביניים זה נאסר באשכנז בעיקר(בעדות המזרח המנהג היה קיים עד הדור האחרון). לפי הבנתי בלי להכיר את הזוגיות שלכם.  זו בעיה של הרבה מאוד גברים בייחוד בדור הזה שהוא  מירני ופרוץ. ואפילו  לנסוע בכביש איילון  לא ניתן  בלי להיתקל בפיסומות ענק של נשים בפוזות לא צנועות, שנועדו לגרות את  הגבר . אם בעלך גבר נורמלי  שעובד ויוצא לחוצות העיר. היא נתקל בזה כל הזמן, למעשה זו לא אשמתו כי  קשה לו להתגבר על היצר, בזה שהוא מספר לך הוא כנראה חושב שכך הוא משתף אותך בבעיה שלו, אני חושב שהוא גם חסר טקט בדרישות שלו ואת צריכה לומר לו  כך. את המחשבות שלך  על נשים אחרות שמור בבקשה לעצמך.   זו בעיה שלך עם היצר שלך אל תכניס אותי לבעיה הזאת שלך. ואני לא מעוניינת להתחרות באף אחת במראה או בלבוש, ככה אני  נראית ומתנהגת

אני חושב שאם הוא אינטלגנטי, הוא יבין כבר לבד,את הרמז שלך

ב"ה

אז ככה את צודקת בעלך טועה וחבל שכך הוא צריך ללמוד קצת יותר על משיכה אהבה ומה שבינהם.

אם כל זאת תקשיבי למה שעובר לו בדמיון שלו ותשתדלי להיות ככה ואז הוא יתרצה וזה ימנע ממנו להסתכל על אחרות למרות שאם את הולכת בסדר זה באשמתו ולא באשמתך. 

טעות גדולה לחשוב שאם היא תהיה כמו בדמיונות שלו - זה יעזור.

אם אתה נשוי ובריא גופנית - אתה אמור לדעת שזה לא נכון, ת-מ-י-ד מה שנמצא בחוץ והוא לא שלי - יש בו משהו קסום וטוב יותר, פשוט - כי הוא לא בר השגה. אז מי יודע כבר מה מחכה שם... אוההה...

רק מיקוד בבניית קשר פנימי ואהבה אמיתית הם שיועילו לטפל. בשורש, לא בסימפטומים (שילכו ויתחדשו עם הזמן והגיל...).

נראה לי שאתה צריך לעשות הדרכה כללית לגברים. יישר כוח, וייש כוח של גב' שקט. נראה לי שהייתי רוצה לקבל הדרכה ממנה....

הוא חולה בגסות רוח כפשוטו (ולא גאוה), אולי אין לו מושג מהרגשות שלך אז דברי אתו

אם יש לו מושג והוא ממשיך, אז הוא ממש רע.

אם הייתי במקומך הייתי משבח הופעה חיצונית של גברים אחרים, ואז ירגיש קצת נעבעך ויבין מה את מרגישה.

אני קצת בהלם שאת עוד משתפת אתו פעולה, עונה לו כאישה כנועה, איפה הכבוד שלך?

מה זה ההתקפה הזו?????

יש דרך לכתוב כל דבר במילים יפות

אם כן, אז כנראה שיש לך בעל ממש נהדר ומושלם. צייתן מופלג. מכבד אותך מאד.

יש כאלה שצריכים הסבר ודרך קצת יותר ארוכה להגיע לזה.

אם את לא נשואה, אז זה אפילו יותר ברור. חכי שיהיה לך גבר שממש תאהבי ותרצי את אהבתו ונראה.

בין כך ובין כך - זה שקר להגיד שהוא רע!  ועוד לאשתו!!!  הם זה מה שרב גדול ובעל מידות היה ג"כ אומר?

כבוד כבוד, אבל אל תסחפי...

מתוך הערכה ותשומת לב לכך שתגובותיך באות מתוך מחשבה יהודית ושכל ישר

הפעם אני מרגיש צורך למחות

זו לא דרכה של היהדות

 דרכנו היא לא דרך נקימה ונטירה ובטח שלא בבית פנימה

אשה שמרגישה מרירות ומשתפת נקודה מסוימת שקשה לה אצל בעלה-ע"מ לשפר לא צריכה לשמוע שבעלה רע גם אם אתה חושב כך. (יש שדנית רדיו ורדה משהו שהיתה אומרת תזרקי אותו ל...) לא זו דרכנו.!

אמת שצריך "לעשות ניתוח קשה וכואב" ע"מ למנוע נזקים בלתי הפיכים, אך דרכנו היא לתקן ולא ליאש חלילה.

במיוחד שהשואלת משקיעה המון כוחות נפש על מנת לבנות בית בריא ולא מנסה להרוס במהלכים פזיזים למרות הקושי שבדבר.

אינני מכיר כך שאינני יודע מה זכויותיו של  בעלה שזכה לאשה עם שיעור קומה מידותי שכזה אך אלו חשבונות לא לנו. אם אפשר לעזור ליעץ לעודד היה זה שכרנו

 דוקא כיוון שאני יודע שאתה לא פרובוקטור אני מפנה כלפיך את התגובה

רק שיש לזכור שמכיוון שהוא זה לא אתה, וכנראה עוד לא הגיע מבפנים לתובנה הזו -

יש ערך לכך לכך שבמקביל  לעיקר של בנין הקשר הפנימי והאהבה הפנימית בין באיש לאשתו,

יחוש גם את אי שביעות רצונה מהבעת "דעותיו" וישמע את האמירה על אי הלגטימיות שבכך.

כי ה"התמכרות" החופשית ליצר,יכולה להפיל במידה מסויימת תחושה פנימית שנבנית, במהלך בנייתה.

כמו כל חיצוניות יתרה שמפריעה לבנין פנימי.

לכן צריך גם מודעות מסויימת של ריסון וכפיה עצמית, במקביל לבנין האמיתי יותר

אולי באפשרותך ליזום במקום לספוג.

שימי את עין על נשים בסביבותיכם ושאלי את אותו אם הוא מעדיף לבוש, איפור, מראה וכו' כזה או אחר?

נצלי את נטיותיו להביט על נשים ולהעיר לטובטך וקחי שליטה על המצב !!

בהצלחה רבה!

ק"כ רק להבהיר:

אני כתבתי "שאם הייתי במקומה" ולא ממליץ למעשה.

כנראה שהיא מתוקנת הרבה יותר ממני, אפילו יותר מדי.

לגבי דברי שקט:

אני בעל לאשה נהדרת, אין לי שום טענה כלפי הבעל שלא מצליח להתגבר על היצר (כנ"ל זה בינו לבין השי"ת), טענה יחידה שלי שהוא משבח יופי של נשים אחרות בפני אשתו.

זה התעלמות מוחלטת מרגשות אשתו, שוב ושוב (אא"כ הוא לא יודע שאשתו נפגעת אז צריך להגיד לו)

לא הדרך שתוסיף לה טרוניה על הכאב והקושי, דרך שתהפוך אותם לכעס ומלחמה.

לא אמרתי שבעלה צודק ואני לא מצדיק את דבריו ובטח לא את השקפתו.

אבל הדרך לענות למי שמחפשת עצה טובה היא דרך של בניין. לדעתי, בתשובתך לדברי - נקטת בדרך הזו(בעיקר בסוגריים שכתבת...).

על זה לא אחלוק.

אני מסכים עם דברך (בדרך בניין וכו')

רק צריך להתבונן היטב,

האם הדרך עדינה לפעמים, היא לא בעצם איזה שהוא טאטוא של בעיה חמורה שצריך טיפול או יחס אגרסיבי.

כמובן אם פגעתי בחסידית או הוספתי כאב לכאבה, מבקש את סליחתה מעומק לב. 

אכן קצת צרם לי לשמוע שבעלי אדם רע או לא מתחשב. כי בסך הכול באשר הדברים ואפילו בנושאים שקשורים לאישות הוא כן מתחשב ולא דואג רק לעצמו בלבד.

אני יודעת שכנראה יש לו יצר או תאוה חזקה מגיל צעיר מאוד ובנתיים אני מבינה שזה גם בה למלא חסך שהיה חסר לו כבר מילדות שהוא עבר קשיים רבים בילדות. היו לו גם בעיות ריגשיות שלא טופלו בכלל וגם קונפליקטים רבים בנושאים חברתיים ומשפחתיים.

יתכן שזה דבר שניתן לטיפול ואני מקוה בע"ה שנגיע לדרך הנכונה בקרוב.

תודה לכולם!!

 כל הכבוד

אם מכיר בבעיה, כבר בדרך לפיתרון.

צריך למצוא אם ובמי נכון להיעזר.

מקוה מאד שתמצאו טיפול ומטפל מתאים.

ובינתיים ממליץ על דברי אורה הנפלאים (תגובה ראשונה לשירשור)

יהי רצון שתהיו חסידים נטו ותרצו להתרחק מכל דבר שריח של חיצוניות נודף ממנו.

אולי זאת סתם טעות, אבל קפץ לי הקטע שהוא רוצה שתעשי "כמו" ותתלבשי "כמו"

"כמו" זה לא ליופי, זה לרושם

שניכם צעירצ'יקים, נכון?

אז אל תדאגי, יעבור לו, הוא יתבגר עוד יום יומיים ויקלוט להפתעתו שאף אחד לא בודק את אשתו בזכוכית מגדלת כדי להלל אותו על הבחירה...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל