דרור וינברג עשה את זה - ותראה מה יצא ממנו!! - אז כנראה שאין חוקים..

המסלול של הישיבה חשוב כדי לעצב ולחשל אותך לפני הכניסה למערכת הצבאית שהיא לא קלה בכלל מבחינה רוחנית, אחד שלא עושה את זה ולא לומד מספיק תורה ואמונה סביר להניח שייפול..

לא הרבה עושים את המסלול הזה והוא לא מומלץ לכתחילה...

אבל בדיעבד...יש כאלה שזה התאים להם ראה ד.ו.^^

אתן לו את הפגישה הזו כדי להסביר ולקבל רושם מאופיו ורמתו. כמובן שאעדיף מאד אחד שלמד שכן אני רוצה שגם ימשיך ללמוד, אך אולי הוא התיישב ברגע שסיים את הצבא?

ברכה והצלחה

מצד שני צריך לזכור שלא חסר כאלו שסתם העבירו שנה או שנתיים בישיבה גבוהה\מכינה והם רק אומרים אתזה כדי לעשות רעש כאילו שהם למדו אבל בתכלס לא... קיצר.. אחת השאלות היפות..

כי נגיד שמדובר בבחור מעולה+ בדיוק כמו שחלמת ושעושה רושם שהוא תורני והבעיה היחידה היא שהוא לא עבר בישיבה??

קשה לעבור את הצבא בלי מטען רוחני לפני,אבל לוידע אם כדאי לפסול על זה כי אולי לא כיוונו אותו בסוף שמינית,א"א לדעת..

אבל באמת שהשנים הראשונות בישיבה גבוהה/הסדר בונות את האדם מאוד.

נניח שהבחור מתאים לך בדיוק ולרמתך התורנית ונראה טוב. בקיצור- בדיוק כמו שחלמת!

תפסלי?! זה סיבה לפסול?! וסליחה על השאלה.. אבל מה את כבר עברת בנתיים שאת מדברת?? כאילו את איזה רבנית שמחפשת איזה רב שמתאים!! מה את כבר עברת בנתיים?! שרות לאומי?! למדת איזה תואר..?!  - - יופי לך! אבל למה נראלך שאת ברמה יותר תורנית ממנו?! במה הוא חטא?! מה.. בזמן שאת התרוצצת בשרות לאומי ומסרת את נפשך לאומה נראלך שהוא רבץ במיטה????????? או אפילו יותר חמור חמור מזה?????? וואי התחרפנתם לגמריי!

אז אני רוצה לבשר לך שבזמן שאת תרמת לאומה הוא עשה בדיוק את אותו דבר ואפילו יותר!! ואפילו הספיק קצונה וכו'.. אז לפני שאת מסתכלת על אחרים תסתכלי על עצמך כי נראלי שהוא יודע להרים בית נאמן בישראל לא פחות טוב ממך!!!!!!!!! יקח לי הרבה מאד זמן להתאושש מהתגובות הפושרות שלכם.

אנשים אומרים מה שהם חושבים--אני בטוחה שזה לא בכוונה לפגוע...

אם אתה רוצה שפשוט יסכימו למה שאתה אומר תפתח שירשור ב- נכון שתסכימי..?

אבל לעניין-

אני הייתי מסכימה.. חושבת.. כמובן-תלוי בבחור וכו' וכו'.. אבל..

אני לא נפגע או משו כזה.. זה בסדר.. העניין הוא שעדיין לא בא פה מישו\הי והביאה תשובה מספקת וברורה..! הכל פה תרוצים עלובים ותשובות לא ברורות..

בקשה תעזרו לי! אני רוצה בבקשה תשובות ברורות ולא מתחמקות כמו "נראלי.." "חושבת שכן.." וכו'!

תודה לכםם אנשים!

"כן, אם הוא תורני ולמרות שלא הלך לישיבה-לומד עכשיו ובעתיד"

"תלוי במצבו הנוכחי"

וכן הלאה..

תירוצים?

בס"ד לק"י.

בשביל מה להזדעק אם דעותינו שונות?

אז מה?

יתכן שיש בנות כאלו, ויש בנות גם אחרות.

אל תשכח שמבחינת סטטיסטיקה, לא כל הבנות בפורום.

ולכן, יתכן שרובן חושבות כמוך, אך הן פשוט לא כאן.

לכן,

אל תחשוב שרוב הבנות חושבות בדיוק איך שהוצג כאן.

דבר שני,

אדם שהולך ישר לצבא, זה ממש מעיד על האופי שלו.

הוא לא הלך לישיבה, ולא למכינה, אלא ישר לצבא. [ומדובר באדם דתי.]

תעשה טובה,

אלו שרוצות מישהו ברמה דתית גבוהה, לא היו כל כך הולכות על מישהו שעשה ישר צבא, וזה לגיטימי.

אין כאן שום מקום להיפגע.

מדובר בדרכים שונות.

אני לא אפסול מישהו על כך שהלך ישר לצבא, כי אני מאמינה שיש אנשים שתורמים הכי טוב ע"י עשייה,

ופחות על ידי לימוד.

אך העלם חמד הזה יצטרך לדעת, שכדי להיות באמת גדול בתורה, צריך לעמול.

ואין דבר כזה שזה טיבעי אצלו.

זה בסדר.. אני רגועע..

לענייננו..

כמעט ושכנעת אותי.. אבל לא מבין למה שאני אלך לישיבה איזה שנתיים ושאשתי לעתיד לא תעבור גם במדרשה איזה שנתיים לפני שהיא יורדת על רמתי התורנית? במה אני שונה ממנה?

בעזהי"ת.

[שמישהו ירחיב במקומי ]

סליחה, אנחנו עסוקות קצת לשנים הבאות:

יש לנו ש"ל, מדרשה, לימודים, עבודה קצת...

שב, תלמד גמרא כמה שנים, תמתין בנחת...

מיד נתפנה אליך. <צ>

בעזהי"ת.

זה לא העניין של הזמן, והראיה- אם זה אכן היה עניין של תעסוקה לכמה זמן עד שאנחנו מתפנות אליכם, הרי שיכולתם לעשות מליון דברים בינתיים.

השאלה היא למה דווקא לימוד תורה [ולאו דווקא גמרא, לטעמי].

ואני ארמוז פה לדברי הגמרא בפסחים מט ע"ב.

[כן, אני כבר צופה את הויכוח על ההגדרה של "עם הארץ"...]

ולא הבנתי מה השאלה. החיוב של בנים במצוות ת"ת הוא אחר.

וכן, יש דברים שבת צריכה לשאול את עצמה, איך אני לא בקיאה בזה...

אבל אני מתלבט אם זה הדיון כאן.

ובדף מט ע"ב בפסחים, כתוב ממש הרבה... למה התכוונת ספציפית?

בעזהי"ת.

זה היה נראה שהסימון "<צ>" מתייחס רק לשורה האחרונה של דבריך.

קבל ביטול

יש לו את השיקולים שלו,העניין הוא שזה תלוי ברמה הדתית של הבחורה..

בעזהי"ת.

"...כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים..."

ועיי"ש.

"תנו רבנן: איזהו עם הארץ? 

כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית - דברי ר' אליעזר; 

רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין; 

בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו;

ר' נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו; 

ר' נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים, ואינו מגדלם לתלמוד תורה; 

אחרים אומרים:

אפילו קרא, ושנה, ולא שימש תלמידי חכמים -

הרי זה עם הארץ. 

א"ר הונא: הלכה כאחרים."

(ברכות מז ע"ב)

בעזהי"ת.

[בטח אגיע לזה לקראת סופשנה...]

תודה רבה רבה!

למה לא הלכתי למדרשה- אכן אראה את השאלה כשייכת ואצטרך לתת עליה תשובה שהוא יחליט אם מספיקה לו.

אתה צריך לדעת שבאמת יש הרבה דעות בנושא, ושסביר שתיתקל בתגובות מגוונות מהקשת הזו.. על כן סובלנות אחינו..כולנו צריכים את זה

בס"ד לק"י.

ויש כאלו שעושות מדרשה אחרי שירות וכדו'.

אבל בעיקרון, כשבת לומדת במסגרת אולפנה, את רוב הכלים נותנים לה שם.

בישיבה, זה הרבה פחות. 

למה?

השוני בין בנים לבנות בגילאים הללו שונים, ולכן איך שבן יוצא מישיבה, ובת יוצאת מאולפנה זה שונה.

בת מתחילה לחיות את החיים בשירות.

בן מתחיל לעכל את החיים בשיעור א'.

אני יודעת שאני מכלילה, ואני יודעת שזה מעשה נוראי,

אבל אני מנסה לסדר לך בערך מה שהולך היום.

ולכן,

בת שלא עושה מדרשה, זה הרבה פחות נורא, מבן שלא עשה ישיבה.

כי בת מלאה בתוך עצמה; מהאולפנה, [יש שם מדרשה, חברותות] כל הזמן היא בבניה של עצמה,

ואילו הבן, בשנים הללו די עושה שטויות. [בתכלס.]

בודדים שאומרים לעצמם בכיתה ט' "אני אתחיל לבנות את עצמי בשביל אשתי."

אתה לא אמרת את זה, נכון?

יופי.

אז בנות, רובן, כ-א-ל-ו. או לפחות בערך.

מגיל כזה קטן. ולכן מדרשה פחות קריטית במונחים אלו.

עכשיו >>

בקשר לצבא,

אני מעריצה אנשים שהולכים לצבא.

ואם לקצונה, אז בכלל.

ואם לקו 5 - פשש. זהו, בכלל.

אבל,

תדע לך, שישיבה יכלה לתרום המון. המון ממש.

אבל אם אתה כבר במצב כמו שלך,

תאמין בדרך שלך.

ובעז"ה אתה תמצא את המישהי שהכי מתאימה עבורך.

שמי יודע,

תתאים במיוחדות שבה לך.

וכן,

יש המון כאלו. המון!!

לא יודע איזה ישיבות תיכוניות את מכירה..

אבל אני חושב שאת טועה ממש!

מה נראלך שעושים בישיבה תיכונית?! אז ככה-

-חברותא סדר בוקר (5 יח' גמרא..!)

-למודי צהריים לבגרות.

-סדר ערב גמרא.

-חוגים ושעוריי אמונה בערב בבתים של הרבנים.

- 3 תפילות ביום.

וכו'....

לא אפשרי להשוות את זה לאולפנא!

מאיפה את מביאה אתזה שבד"כ שבנים מתפרפרים בתיכון ועושים שטויות?!

ונגיד שכן אז מה, חסר בנות שמתפרפרות בגיל הזה וכו'?!

-מאיפה העובדה שאת מציבה שבנות מקבלות הרבה יותר כלים באולפנא מבישיבה?!

זה ממש אבל ממש לא מחייב ולא נכון להכליל ככה!

ומעטים ביותר הבנים והבנות שכשמתחילים תתיכון אומרים "אני אתחיל לבנות את עצמי בשביל אשתי\בעלי"!

בת מתחילה לחיות את החיים בשרות.

בן מתחיל לעקל את החיים בשיעור א'. ?!

שמעי.. זה אחד המשפטים הגרועים והלאא נכונים ששמעתי בחיי!

בקיצור.. אני לא יודע איפה גדלת ומה הכניסו לך לראש!

מה שאני יודע זה- שאת לא מביאה נתונים נכונים בכלל!!

וד"א חבל על כל ההוצאת שם רע והזלזול על הישיבות תיכוניות..

זה נראלי מיותר ואסור!

"מקרה דרור וינברג" מעלה גיחוך קל. מה זה השטות הזאת. לא לכל אחד מתאים ללמוד אחרי השמינית,
וההפך- בגלל הלחץ החברתי ללכת לישיבה\ מכינה, יש שמבזבזים את זמנם לריק.

צאו מהסרט, אתם מתחתנות עם בנאדם, ולא עם ישיבה.

אחדדדדד.. ואווו עד כמה שאתה צודק ואתה לא מבין כמה שאני מזדהה איתךך

ולביא- אתה השלמת את העניין..

כל אחד לפני שהוא מתחתן צריך להיות לפחות 3 שנים בישיבה,ואחרי 3 שנים צבא,ועם מקצוע ביד.אחרי שהוא אמר את זה כולם פערו פה,ואז הוא אמר שזה רק מצד האמת,אבל מ'לעשות שיש את כורח המציאות..אז כל אחד משקיע במה שהוא חושב שיותר נכון וחשוב לפי שיקולו ורצוותיו ושאיפותיו..

כל אחד עושה מה שנכון לו.

וכל רצון להגדיר ערוץ מרכזי שמתאים לכולם(3 שנים פה ו3 שם...)  אפילו כ"כורח המציאות"- הוא
בעיני בעייה, וגורם שמתסבך אנשים.

זה לא הישיבה או האולפנא

לא כמה שעות או שנים

ולא כמה יחידות וציונים..

בנות מחוברות לעצמן יותר

"כל כבודה בת מלך פנימה"

ומגיל צעיר יותר

וסימנך: בת מצוה קודמת לבר מצוה

לבנות יש עולם פנימי עשיר יותר ואפילו כנתון ראשוני לפני "בניה" עם עצמה

וסימנך: היא לא מחויבת בלימוד תורה כמו בן (ובהחלט מחויבת באמונה מידות וכו)

לבנות יותר קל לבנות עצמן (והדמיון במילים לא סתמי, כמו "השבעתי אתכם בנות ירושלים" לשון בניה)

לבנות יש בינה יתרה ודעתן קלה לממש אותה (קלה כחיובי!)

היא תופסת יותר את השלם, המרחב והמכלול ומכילה את הפרטים

מבחינה זו היא מעל הפרטים, מעל הזמנים והדקדוקים שהבן צריך להשקיע יותר

וסימנך: היא לא מחויבת במצוות שהזמן גרמא

הן מצד הזמן והן מצד פחות מצוות

כי הן פחות צריכות מצוות\ציוויים 

והן "מעל" מציאות של שיפלות עוה"ז (רק על אדם נאמר שגורש מגן עדן ולא על חווה..)

בת יוצאת מאולפנא מוכנה לחיים, רק צריכה כמה ליטושים, עם עצמה.

בן יוצא מישיבה מלוטש, רק צריך כמה הכנות לחיים, עם עצמו.

ובהחלט בהקשר של לנ"ו - הן חושבות על החתן שלהן לפרטי פרטים אולי אפילו לפני שבן הבין מה זו כלה!

שלך על פי הציטוטים האלה.

"הן חושבות על החתן שלהן לפרטי פרטים אולי אפילו לפני שבן הבין מה זו כלה"

"בת יוצאת מאולפנא מוכנה לחיים, רק צריכה כמה ליטושים"

תעשה לי טובה.

החיים הרבה יותר מורכבים מזה.

אם אתה חושב כך או חושב אחרת - אתה תמיד צודק בסופו של דבר

ו.. אל תהיה כבד עם כל משפט..

בס"ד לק"י.

אבל לפי סגנון הכתיבה שלך והדיבור, אתה לא ראוי להתייחסות.

המשך חיים מעולים.

שזה דבר נכון מאוד,

אבל-

יש סגנון של חבר'ה שהולכים ישר לצבא,ובד"כ הם פחות דוסים.

אז סתם נראלי שבלי היכרות מעמיקה עם אדם כזה,יציעו לו משהי לא הכי דוסית..

אא"כ הוא הולך אחרי הצבא לישיבה,זה משנה את המצב.

יכול להיות באמת שבחור שמגיע לצבא אחרי שנה בישיבה הוא לא אותו בחור שמגיע לצבא ישר אחרי תיכון.

אבל-

זה לא אומר שהוא בחור פחות טוב או פחות דתי או פחות משו.. להפך יכול להיות שהוא הלך לצבא ממקום של שלמות וממקום אחר ולא מתאים לו ספציפית ללכת לישיבה או מכינה, גם לא לכל הבנות מתאים ללכת למדרשה אז מה אם לא הייתי במדרשה לא יתחתנו איתי?? מי אמר שאני חייבת ללכת למה בגלל זאת מוסכמות של יהרג ובל יעבור:" אם לא היית במדרשה אז את נחשבת לפחות דוסית" ועל אותו ההקשר "אם לא הייתי בצבא אני נחשב ללא דוס " מה זה השטויות האלה הוא בן אדם לא רובוט שחי על פי מוסכמות חברתיות לא ברורות.

אז כן הייתי יוצאת עם אחד כזה ואם זה מתאים הייתי גם מתחתנת איתו. (וזה לא אומר שאחד שהיה בישיבה/מכינה לפני אני אפסול, אני גם ב"ה לא מכירה ישיבות וסגנונות ולכן אני לא פוסלת לפי זה)

בנות תתעוררו למציאות ומהר..

בהנחה ששאלת על בחורה שמחפשת בחור תורני.

אז "הרושם הראשוני" פחות מרנין

לכן תמיד יהיו את אלו שיפסלוו

אבל מי שלא

היא פשוט תרבה בבירורים

למה לא היה בישיבה

מה מצבו הרוחני

מאיפה הוא יונק רוחניות? יש לו רב?

שלא יהיה איזה מתחזק עם עצמו בלי מי שיישר אותו.

אם עבר תחקיר (קצת יותר מקיף מהרגיל) אז למה לא?

בס"ד

ברמת העיקרון לא נראה לי שיש לי בעיה עם זה אבל כמובן שזה ידוע שהישיבה מכינה את הבחור לקראת החיים בכלל והצבא בפרט ודואגת להקנות לו אבני דרך משמעותיות.

לכן, בכל זאת בחור שדילג על הישיבה אז זה תלוי,

או שהוא דילג על השלב הזה  ולכן לא יהיה הכי מוכן להתמודד עם הדברים כשיגעו (בצבא, בזוגיות וכולי) או שהוא מרגיש בוגר מוכן  ולכן דילג על השלב הזה.

זה לדעתי כמו בחורה, אם עשתה ש"ל או לא...

אם לא עשתה כי סתם לא בא לה והיא נשארה עדיין לא בשלה ובוגרת בגלל זה או שהיא לא עשתה זאת מתוך מחשבה שהיא בוגרת מספיק, מוכנה להתמודד עם החיים וכדו' אז זה שונה.

קיצר, אני אישית לא הייתי פוסלת ישר על הדבר הזה, אבל כמו שאמרו לגבי הישיבה לפני הצבא ולגבי בת לא עשתה ש"ל זה תלוי מה הסיבה ואם זה לא גרם להם לפספוס משהו מהותי וחשוב.

מה נראה לך?

אבל בעיני כל מקרה יוצא דופן הוא אישי,

ואם יהיה הסבר מתקבל על הדעת- לא אפסול (כמו ברוב הדברים)

ב"ה

תלוי בבחורה יש בחורות שכן ויש בחורות שלא!

האמת היא שאני כבר לא בשלב של לחפש אבל התחלתי להיכנס לכאן עוד לפני החתונה, אני התחתנתי עם אחד שלא עשה הסדר אלא עשה 4 שנים צבא והוא גם בכלל לא בא מבית דוסי ואני יגיד לך את האמת התלבטתי מאוד!!! לגביו במיוחד שבמשפחה שלי ישיבה זה דבר מאוד חשוב ובהתחלה ההורים שלי עשו פרצופים. ומאוד התלבטתי אבל את יודעת מה אמרתי לעצמי בכל אותה תקופה? (ובאמת שהייתי צריכה לחפור על זה עם עצמי כדי לשכנע את עצמי!) שהוא בן אדם מקסים! ויש לו לב טוב ועדין ובדיבורים שלנו אנחנו מתכננים את אותו בית והוא כן רוצה שהילדים שלו ילכו לישיבה ולא רק זה אלא בגלל שהוא לא עשה ישיבה אז עכשיו הוא מרגיש חוסר בזה והוא לומד בכל שניה שהוא יכול. וכדי לא להסתכל על דברים ברחוב הוא משנן משניות ובאוניברסיטה שהוא לומד יש לו רב (שמת עליו) והם לומדים יחד. קיצר לא חסר לו ברוך ה' .להגיד לך שזה מושלם? זה לא. את האמת, היו ויתורים שהייתי צריכה לוותר עליהם.(וכל זוג שמתחתן עושה ויתורים בשביל הצד השני, תתפלאי אבל גם הוא עשה ויתורים בשבילי) לא נוראיים אבל ויתורים שלא חשבתי שאני אצטרך בהתחלה לוותר. ויש לנו לפעמים מריבות על חינוך הבית שאנחנו רוצים כמו לכל זוג צעיר בתחילת דרכם. אז מה שאני אומרת זה שישיבה זה דבר חשוב מאוד אבל לא פוסלים בגללה! פוסלים רק על סיבות של אופי! והיום אחרי יותר מחצי שנה ביחד אני יכולה להגיד לך שזכיתי. פשוט זכיתי בבעל שאוהב אותי ומנסה להראות לי את זה בכל דרך, בעל שגם אם הוא נופל במשו (וזה קורה לכל אחד,) הוא ישר בא מתנצל ומבקש סליחה. הוא מנקה, מבשל, מכין לי הפתעות, מפנק והכי חשוב קובע עיתים לתורה. אז לא לפסול! לצאתו לראות את הבן אדם, זה שיוצאים לפגישה ראשונה לא אומר שתתחתני איתו את כולה יוצאת להכיר בן אדם וגם אחרי חמש פגישות אם בא לך את יכולה לחתוך אף אחד לא מאיים עלייך... שיהיה מלא בהצלחה יקרה

רוב הבחורים מבזבזים את שנות התיכון.

אם בשנות התיכון שלו הוא למד כמו שבנים תופסים את עצמם (מאמצע שיעור א והלאה..) אז נראה לי אפילו מצויין!

חסך לכולנו זמן.

תורמת לאדם,למה חשוב צבא וכו'.אני רוצה להגיד דבר יותר בכלליות.

אמנם אני לא עברתי בדיוק את אותו המסלול כמוך,אבל העיקרון דומה.לא עשיתי את המסלול שהיה "מצופה" ממני

לעשות.כשהתייעצתי עם אנשים לפני שעשיתי את הצעד היו כאלו שאמרו "בנות דוסיות/רציניות-לא ירצו לצאת איתך"

שהרי אתה לא היית מספיק בישיבה/לא בנית עת עצמך וכו'.

בסוף ב"ה הלכתי עם הדרך שאני חושב שהיא נכונה,למרות ש"לא מקובל"בציבור שלנו לחשוב ככה.ואני חושב שב"ה

אני בניתי ובונה את עצמי בסדר גמור,גם מביחנה תורנית ב"ה.

(כמובן שיש הרבה מה להשתפר,כמו בכל דבר,אבל בכללי-טוב לי עם עצמי.)

בסוף,אתה (ואני ) תתחתן ,ועם האשה שלך.ואם אתה תהיה יר"ש ולשם אתה תכוון בשידוכים,בעז"ה תמצא את

האשה שתדע לראות קצת יותר לעומק מאשר הסתכלות על המסלול השטחי.אסור שהחיים שלנו יתנהלו לפי "מי

תצא איתי"

תעבוד נכון,תעשה את מה שאתה מאמין בו,ואל תיתפס לסטיגמה על עצמך שאתה "פחות תורני" בגלל המסלול

שאתה עושה.אשריך שאתה מגן על עמ"י!

(מוזמן לאישי !!! )

ואם נצטרף אותה לשאלה לגבי נישואים וצבא, ואותה שאלה על בחור שלא התגייס להלן התוצאות:

מצד אחד, כן רוצים שהבחור ישב וילמד תורה-  וטוב שכך

ומצד שני, כן רוצים שהבחור יעשה צבא במסלול רציני, אא"כ היו מניעות אחרות

ומצד שלישי- לא מוכנים שהבחור יתגייס מיד אחרי לימודיו בישיבה התיכונית, או לפחות מעדיפים שלא..

ומצד רביעי- גם אם הבחור עבר את 3 המשוכות הראשונות שהצגתי: כלומר למד תורה, לא התגייס מיד לאחר לימודיו בישיבה התיכונית, והוא כן רוצה להתגייס לצבא ובמסלול רציני.. לא מוכנים שזה יבוא על חשבון הנישואים.

כך שנותר לך פתרון אחד: להתחתן בגיל 26 והלאה.. רק אחרי שכל המורכבויות יהיו ממך ואחריך- ייטב..

אך להביא מורכבות יחד איתך לקשר, למרות שמתוך הכתוב כמעט בלתי אפשרי שזו לא תגיע- לכך האוזניים נאטמות..

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.