בס"ד לק"י.
ויש כאלו שעושות מדרשה אחרי שירות וכדו'.
אבל בעיקרון, כשבת לומדת במסגרת אולפנה, את רוב הכלים נותנים לה שם.
בישיבה, זה הרבה פחות.
למה?
השוני בין בנים לבנות בגילאים הללו שונים, ולכן איך שבן יוצא מישיבה, ובת יוצאת מאולפנה זה שונה.
בת מתחילה לחיות את החיים בשירות.
בן מתחיל לעכל את החיים בשיעור א'.
אני יודעת שאני מכלילה, ואני יודעת שזה מעשה נוראי,
אבל אני מנסה לסדר לך בערך מה שהולך היום.
ולכן,
בת שלא עושה מדרשה, זה הרבה פחות נורא, מבן שלא עשה ישיבה.
כי בת מלאה בתוך עצמה; מהאולפנה, [יש שם מדרשה, חברותות] כל הזמן היא בבניה של עצמה,
ואילו הבן, בשנים הללו די עושה שטויות. [בתכלס.]
בודדים שאומרים לעצמם בכיתה ט' "אני אתחיל לבנות את עצמי בשביל אשתי."
אתה לא אמרת את זה, נכון?
יופי.
אז בנות, רובן, כ-א-ל-ו. או לפחות בערך.
מגיל כזה קטן. ולכן מדרשה פחות קריטית במונחים אלו.
עכשיו >>
בקשר לצבא,
אני מעריצה אנשים שהולכים לצבא.
ואם לקצונה, אז בכלל.
ואם לקו 5 - פשש. זהו, בכלל.
אבל,
תדע לך, שישיבה יכלה לתרום המון. המון ממש.
אבל אם אתה כבר במצב כמו שלך,
תאמין בדרך שלך.
ובעז"ה אתה תמצא את המישהי שהכי מתאימה עבורך.
שמי יודע,
תתאים במיוחדות שבה לך.
וכן,
יש המון כאלו. המון!!