פעם אמרו שהוראה טוב לאמהות, היום אומרים שאחיות!

מלא נשים דתיות עם ילדים, לומדות יותר ויותר אחיות.

מכירה אישית.

נראה לי הכל תלוי בכמה משמרות לשבוע את עושה , אבל לא בקיאה לגמרי.

בדיוק בשבוע האחרון התחלתי לחשוב על כיוון של לימודי אחיות.

ואני מורה.

בהוראה אין כל כך חיים מעבר לעבודה.

כל הזמן צריך להכין דברים, לבדוק מבחנים, טלפונים, מה לא..

לפחות כאחות, כשנגמרת המשמרת נגמרת העבודה

שאיכותן מפצה על ה"כמות".

תלוי אישית בטיפוס של האנשים. וגם במידות הטובות  של האיש...

בס"ד

פשוט נזכרתי במישהי שהיא אחות.... ותהיתי

אחיות בבתי חולים עובדות הרבה יותר קשה עם הרבה משמרות.

בקופות חולים זה יותר מסודר עם שעות עבודה יותר נוחות..

אז אם זה באמת קשה וזה בא על חשבון הבית אפשר לוותר על בית חולים..

ואז ... זה בכלל פאנן..

האם הבעל בכלל רואה  את אישתו לומדת/ עובדת או שהוא חושב שהיא צריכה רק להיות בבית...

אני בעד שכל אחת תלמד בדיוק מה שהיא רוצה ומי שפוסל אותה על המקצוע שבחרה כניראה שהוא לא בשבילה היא צריכה מישהו יותר סבלני ונורמלי 

היא יכולה אפילו לבחור- אנגלית, מתמ',תנ"ך,תושב"ע..

 חברה שלי התלוננה שלא יוצאים איתה בגלל שהיא לומדת משפטים. חברה אחרת-  בגלל שהיא לומדת במדרשה לשמה.

או חברה אחרת שלומדת ביו-טכנולוגיה/הנדסת אלקטרוניקה/פיזיקה

יש המון אנשים צרי אופקים( רבים מהם בישיבות) שבטוחים שאמא טובה  יכולה להיות רק מורה או עו"ס או אחות. 

מעלים שאלות קצת קשות ודורשות תשובה אמיתית ומבוררת היטב

אז מי ששואל שאלות קשות נקרא צר אופקים?

מי שלא מקבל בידיים פתוחות, אלא מברר לפני וחושב כמה צעדים קדימה נקרא צר אופקים?

אין קשר..

ושנית אין בזה כלל טמטום.

אז ככה, ידוע שאישה היא עקרת הבית והיא זו שבאמת לפיה הבית ינהג.

היא זו שדואגת לילדיה כל בוקר לפני שהולכים לגן\בי"ס.. (גם הבעל יכול אבל זה לא אותו דבר..)

בתור אחת שבת הדודה שלה היא אחות אני יודעת עד כמה זה קשה לנהל כך בית... ועוד יש לה רק שתי בנות..

כל בוקר היא יוצאת בחמש למשמרת בוקר, הבעל צריך לדאוג לבנות שכמובן עושות קונצים כי אמא לא נמצאת ואפשר ליצור יסוריי מצפון או אפילו להרוויח משהו (ממתק, משחק וכו') מהעניין..

בנוסף הבית לא תמיד הכי מסודר בצורה שיכולה להכיל משפחה..

קיצר בהוראה או משהו בקירוב שיש לו שעות עבודה סבירות קל יותר לנהל בית, לדאוג לילדים, לשמור על ערכים וכוחות נפש.

לא נראה לך?....

אשמח לשמוע את דעתך..

אם זו עבודה דורשת, מטבע הדברים

איך מגשרים?? אני באמת שואלת..

איך מגשרים בין זה שנוכחותה של האישה בבית הוא מאוד משמעותי ונצרך

לבין זה שיש עבודה שדורשת את כל כולך..?

מערכי שיעור

ולדבר עם הורים ותלמידים גם בשעות שאת בבית

ואיך?

י שלי חברה, שאמא שלה עובדת לילות, ישנה בבקרים כשהילךדים בבית הספר,

והם מסתדרים יופי!

אגב, היא נוכחת בבית יותר ממה שאמא שלי, מורה, נכחה..

אז

עבודה במשמרות נראית מרתיעה אך היא עושה הכל פשוט יותר. 8 שעות וגמרנו.. בלי לקחת את העבודה הביתה, מבלי שאם אני לא יכולה להגיע/יולדת ונמצאת בחופשת לידה אני צריכה לדאוג למחליפים וכו'. אז מה אם אין חופשות מרוכזות כמו החופש הגדול, ופסח?

השד לא כזה גדול כמו שהוא נראה..

לגבי משמרות בשבתות מה שבטח יעלה פה- ה' יעזור כשאגיע לשלב שבו אבחר מקום עבודה.

ביחד בשבתות....ולשים את הילדים אצל ההורים שלה/שלו

אני לא חושבת שמדברים רק על סידור פרקטי

אלא יותר על הנפשי

איך החלל הזה שנקרא אמא, אישה במובן הנפשי-אצל הבעל,הילדים, הבית ובכלל מתמלא למול עבודה תובענית במיוחד??

ואני באמת שואלת

ולכתמר-האם כך זה בהתחלה? או שרק אחרי שהאחות רוכשת לה שם וניסיון?

לגבי מה שאלתך? עבודה במשמרות?

במה היא יותר תובענית מהוראה, להוציא את השבתות?

(שגם, לא חייב. אפשר לעבוד במוצש... אז נכון שלא תמיד זה מסתדר אבל לרוב זה כן)

אחיות לא צריכות לעשות התמחות כמו סטז'רים לרפואה. אחרי 4 שנות לימודים הכוללות בתוכן סטז'ים של רוטציות בין מחלקות הן יוצאות עם תעודה ביד ויכולות להתחיל לעבוד. רק אני לא רואה את התובענות כאן? בבקשה האירו את עיניי..

אני מכיר היום המון נשים שהן אחיות והן עושות 3 4 משמרות בתחילת שבוע ככה שיש להם בערך בין 3 ל4 ימים כולל שבת חופש ומנוחה להיות בבית עם הבעל והילדים.

כותבת השאלה הציגה את זה כעבודה תובענית

וגם בדוגמא שאת הצגת- כך זה נשמע..

אז לכתמר- האם זה שהיא לא תובענית כלל זה קורה רק בהמשך? והאם לכולן? או שזה תלוי ב"שם" שהיא רכשה לעצמה?

בכ"א בהצלחה לכולם

בעזהי"ת.

וכל אחת עם היכולת שלה להתמודד...

אני מכירה בנות שיותר נוח להן להתמודד עם 9 שעות ביום עבודה שכלית מאומצת מאשר להיות מול כיתה, ואני מכירה גם הרבה להפך.

זה עניין של הכירות עצמית והעדפה אישית..

ולא נראה לי שלפי המקצוע צריך לבחור את המיועד/ת.

לא דיברתי על הוראה: אני לא קוראת לכולן להיות מורות.

אלא העליתי נקודה, שמעניינת אותי.. ושאלתי עליה,

והיא: איך מגשרים בין דרישות תובעניות בעבודה לבין הבית? 

לא התעסקתי בכלל ביכולות של כל אחת להתמודד עם תובענות כזו או אחרת.. זה עניין אישי

ולא מסכימה עם המשפט האחרון בהכרח:

זה בדיוק כמו לשאול:

האם תתחתני עם איש קבע?

האם תתחתני עם איש שרוצה לעשות עתודה?

האם תתחתני עם בחור שרוצה להיות אברך?

וכן, לא לכולם זה מתאים, והבחירות שאדם עושה משפיעות..

אי אפשר להפגש עם כל הבא ליד, מבלי קשר לבחירת המקצוע שלו..

זה קשור בהיקף המשרה..ותו לא..

מסכימה איתך שהשאלה נכתבה באופן קצת מוטה. ולא הבנתי מה בדוגמא שהצגתי נשמע תובעני..

תסכלי בתגובה של 'אביוס' אין לי טעם לחזור שנית על הדברים אני מסכימה בכל מילה שלה!!!!

ואני חותמת על זה גם בתור בת של מורה....

אני לא אומרת שהוראה זה מקצוע לא טוב (להפך יש שרואים בו אידיאל!) אלא כל מקצוע צריך לבוא מבחירה של הבחורה בלי שיקולים "מוזרים" כאלה... 

בכל מקצוע אני יכולה להגיד שהאמא לא 100 אחוז בבית ולבית אז מה לא ילכו לעבוד??

יש משהו אבל... 

- יש  הבדל בין אחות בבית חולים ובקופת חולים (נראה לי יותר קל). 

- וכל אחת לפי אופיה... (יכולה להיות גם מורה עם בית מבולגן וניהול לא נכון של זמן.) 

- צריך אחיות - אין ברירה. מי שמתאים לה כל הכבוד! 

אבל לא מתחתנים עם אחות

בטח לא עם אחת כזו שעושה משמרות מחוץ לבית.

אבל אם העבודה שלה (ולא כ"כ משנה במה עוסקת) לא באה על חשבון הבית וודאי שכן!

[נשאיר לעת אחרת את הדיון האם זה בכלל אפשרי שאישה תעבוד מבלי לפגוע בבית]

בעזהי"ת.

בכלל התכוונתי להרוג מצחוק מישהו אחר!!!

בעזהי"ת.

אז למה לא לנצל את זה?

[אולי, אם יהיה לי מספיק אומץ, אני אפנה לתחום הזה... אבל מי יודע?? ]

בדיעבד כשאני חושב על זה - טוב שלא התחתנתי איתה.

בין השאר בגלל שהיא אחות

יש מגוון עצום של אפשרויות עבודה בתור אחות: מרפאות יום, קופ"ח, מוסדות חינוך, ומפעלים, רק צריך לבחור!

אני עדיין לא מכירה אחות בי"ח שעובדת 100% מישרה, לרובן יוצא לעבוד אולי פעם בחודשיים שבת. 

הכיתה שלי עמוסה לעייפה ממורות שעושות הסבה לסיעוד.

הבנות שהולכות ללמוד סיעוד הן הבנות הכי איכותיות, בעלות נתינה עצומה, וסובלנות עד אין קץ!

אז חברה, מספיק עם ההפחדות שמספרים לכם...

אם אתה אח או רופא?
לא רק בנות יכולות גם בנים.

אם אח מתחתן עם אחות/מתנדב מד"א עם מתנדבת מד"א/רופא עם רופאה זה די מגניב ואם עם עובדים באותה מחלקה זה אפילו מגניב מאד לעשות ביחד משמרות כל עוד אין לך ילדים או כבר הילדים שלך גדולים ולא צריכים אותך בלילה.


אגב לי אישית אין שום בעיה.

ב"ה

בטח שכן גם עם רופאה חחח איזה שאלה זאת?! עד שיש דתייה שהיא לא מורה זה ממש מציאה

למרות שתכננתי להתעלם מזה...

בתור בת

הייתי שמחה אם לא היו פוסלים אותי בגלל המקצוע....

כלומר, זה אף פעם לא מובן לי העניין הזה,

שזה קריטי במה בנות עובדות/ לומדות....

ואין לה תשובה חד משמעית..

יש כאלה שבחירת מקצוע דורש ותובעני מצד האישה- פחות מדאיגה אותם

ויש שכן..

מצד טבע הדברים והמציאות.., הדברים יכולים להבהיל כי לא דומה  חסרון של אישה בבית לעומת חסרון הגבר..

נוכחותה של האישה בבית= אור בבית  וככל שהנוכחות פוחתת הדברים מורגשים ומשפיעים

שאלה מתוך עניין- לאלו שבחרו במקצוע דורש..

איך מגשרים על הדרישות שבבית לבין הדרישות של להיות כל כולכן בעבור העבודה?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם