פעם אמרו שהוראה טוב לאמהות, היום אומרים שאחיות!

מלא נשים דתיות עם ילדים, לומדות יותר ויותר אחיות.

מכירה אישית.

נראה לי הכל תלוי בכמה משמרות לשבוע את עושה , אבל לא בקיאה לגמרי.

בדיוק בשבוע האחרון התחלתי לחשוב על כיוון של לימודי אחיות.

ואני מורה.

בהוראה אין כל כך חיים מעבר לעבודה.

כל הזמן צריך להכין דברים, לבדוק מבחנים, טלפונים, מה לא..

לפחות כאחות, כשנגמרת המשמרת נגמרת העבודה

שאיכותן מפצה על ה"כמות".

תלוי אישית בטיפוס של האנשים. וגם במידות הטובות  של האיש...

בס"ד

פשוט נזכרתי במישהי שהיא אחות.... ותהיתי

אחיות בבתי חולים עובדות הרבה יותר קשה עם הרבה משמרות.

בקופות חולים זה יותר מסודר עם שעות עבודה יותר נוחות..

אז אם זה באמת קשה וזה בא על חשבון הבית אפשר לוותר על בית חולים..

ואז ... זה בכלל פאנן..

האם הבעל בכלל רואה  את אישתו לומדת/ עובדת או שהוא חושב שהיא צריכה רק להיות בבית...

אני בעד שכל אחת תלמד בדיוק מה שהיא רוצה ומי שפוסל אותה על המקצוע שבחרה כניראה שהוא לא בשבילה היא צריכה מישהו יותר סבלני ונורמלי 

היא יכולה אפילו לבחור- אנגלית, מתמ',תנ"ך,תושב"ע..

 חברה שלי התלוננה שלא יוצאים איתה בגלל שהיא לומדת משפטים. חברה אחרת-  בגלל שהיא לומדת במדרשה לשמה.

או חברה אחרת שלומדת ביו-טכנולוגיה/הנדסת אלקטרוניקה/פיזיקה

יש המון אנשים צרי אופקים( רבים מהם בישיבות) שבטוחים שאמא טובה  יכולה להיות רק מורה או עו"ס או אחות. 

מעלים שאלות קצת קשות ודורשות תשובה אמיתית ומבוררת היטב

אז מי ששואל שאלות קשות נקרא צר אופקים?

מי שלא מקבל בידיים פתוחות, אלא מברר לפני וחושב כמה צעדים קדימה נקרא צר אופקים?

אין קשר..

ושנית אין בזה כלל טמטום.

אז ככה, ידוע שאישה היא עקרת הבית והיא זו שבאמת לפיה הבית ינהג.

היא זו שדואגת לילדיה כל בוקר לפני שהולכים לגן\בי"ס.. (גם הבעל יכול אבל זה לא אותו דבר..)

בתור אחת שבת הדודה שלה היא אחות אני יודעת עד כמה זה קשה לנהל כך בית... ועוד יש לה רק שתי בנות..

כל בוקר היא יוצאת בחמש למשמרת בוקר, הבעל צריך לדאוג לבנות שכמובן עושות קונצים כי אמא לא נמצאת ואפשר ליצור יסוריי מצפון או אפילו להרוויח משהו (ממתק, משחק וכו') מהעניין..

בנוסף הבית לא תמיד הכי מסודר בצורה שיכולה להכיל משפחה..

קיצר בהוראה או משהו בקירוב שיש לו שעות עבודה סבירות קל יותר לנהל בית, לדאוג לילדים, לשמור על ערכים וכוחות נפש.

לא נראה לך?....

אשמח לשמוע את דעתך..

אם זו עבודה דורשת, מטבע הדברים

איך מגשרים?? אני באמת שואלת..

איך מגשרים בין זה שנוכחותה של האישה בבית הוא מאוד משמעותי ונצרך

לבין זה שיש עבודה שדורשת את כל כולך..?

מערכי שיעור

ולדבר עם הורים ותלמידים גם בשעות שאת בבית

ואיך?

י שלי חברה, שאמא שלה עובדת לילות, ישנה בבקרים כשהילךדים בבית הספר,

והם מסתדרים יופי!

אגב, היא נוכחת בבית יותר ממה שאמא שלי, מורה, נכחה..

אז

עבודה במשמרות נראית מרתיעה אך היא עושה הכל פשוט יותר. 8 שעות וגמרנו.. בלי לקחת את העבודה הביתה, מבלי שאם אני לא יכולה להגיע/יולדת ונמצאת בחופשת לידה אני צריכה לדאוג למחליפים וכו'. אז מה אם אין חופשות מרוכזות כמו החופש הגדול, ופסח?

השד לא כזה גדול כמו שהוא נראה..

לגבי משמרות בשבתות מה שבטח יעלה פה- ה' יעזור כשאגיע לשלב שבו אבחר מקום עבודה.

ביחד בשבתות....ולשים את הילדים אצל ההורים שלה/שלו

אני לא חושבת שמדברים רק על סידור פרקטי

אלא יותר על הנפשי

איך החלל הזה שנקרא אמא, אישה במובן הנפשי-אצל הבעל,הילדים, הבית ובכלל מתמלא למול עבודה תובענית במיוחד??

ואני באמת שואלת

ולכתמר-האם כך זה בהתחלה? או שרק אחרי שהאחות רוכשת לה שם וניסיון?

לגבי מה שאלתך? עבודה במשמרות?

במה היא יותר תובענית מהוראה, להוציא את השבתות?

(שגם, לא חייב. אפשר לעבוד במוצש... אז נכון שלא תמיד זה מסתדר אבל לרוב זה כן)

אחיות לא צריכות לעשות התמחות כמו סטז'רים לרפואה. אחרי 4 שנות לימודים הכוללות בתוכן סטז'ים של רוטציות בין מחלקות הן יוצאות עם תעודה ביד ויכולות להתחיל לעבוד. רק אני לא רואה את התובענות כאן? בבקשה האירו את עיניי..

אני מכיר היום המון נשים שהן אחיות והן עושות 3 4 משמרות בתחילת שבוע ככה שיש להם בערך בין 3 ל4 ימים כולל שבת חופש ומנוחה להיות בבית עם הבעל והילדים.

כותבת השאלה הציגה את זה כעבודה תובענית

וגם בדוגמא שאת הצגת- כך זה נשמע..

אז לכתמר- האם זה שהיא לא תובענית כלל זה קורה רק בהמשך? והאם לכולן? או שזה תלוי ב"שם" שהיא רכשה לעצמה?

בכ"א בהצלחה לכולם

בעזהי"ת.

וכל אחת עם היכולת שלה להתמודד...

אני מכירה בנות שיותר נוח להן להתמודד עם 9 שעות ביום עבודה שכלית מאומצת מאשר להיות מול כיתה, ואני מכירה גם הרבה להפך.

זה עניין של הכירות עצמית והעדפה אישית..

ולא נראה לי שלפי המקצוע צריך לבחור את המיועד/ת.

לא דיברתי על הוראה: אני לא קוראת לכולן להיות מורות.

אלא העליתי נקודה, שמעניינת אותי.. ושאלתי עליה,

והיא: איך מגשרים בין דרישות תובעניות בעבודה לבין הבית? 

לא התעסקתי בכלל ביכולות של כל אחת להתמודד עם תובענות כזו או אחרת.. זה עניין אישי

ולא מסכימה עם המשפט האחרון בהכרח:

זה בדיוק כמו לשאול:

האם תתחתני עם איש קבע?

האם תתחתני עם איש שרוצה לעשות עתודה?

האם תתחתני עם בחור שרוצה להיות אברך?

וכן, לא לכולם זה מתאים, והבחירות שאדם עושה משפיעות..

אי אפשר להפגש עם כל הבא ליד, מבלי קשר לבחירת המקצוע שלו..

זה קשור בהיקף המשרה..ותו לא..

מסכימה איתך שהשאלה נכתבה באופן קצת מוטה. ולא הבנתי מה בדוגמא שהצגתי נשמע תובעני..

תסכלי בתגובה של 'אביוס' אין לי טעם לחזור שנית על הדברים אני מסכימה בכל מילה שלה!!!!

ואני חותמת על זה גם בתור בת של מורה....

אני לא אומרת שהוראה זה מקצוע לא טוב (להפך יש שרואים בו אידיאל!) אלא כל מקצוע צריך לבוא מבחירה של הבחורה בלי שיקולים "מוזרים" כאלה... 

בכל מקצוע אני יכולה להגיד שהאמא לא 100 אחוז בבית ולבית אז מה לא ילכו לעבוד??

יש משהו אבל... 

- יש  הבדל בין אחות בבית חולים ובקופת חולים (נראה לי יותר קל). 

- וכל אחת לפי אופיה... (יכולה להיות גם מורה עם בית מבולגן וניהול לא נכון של זמן.) 

- צריך אחיות - אין ברירה. מי שמתאים לה כל הכבוד! 

אבל לא מתחתנים עם אחות

בטח לא עם אחת כזו שעושה משמרות מחוץ לבית.

אבל אם העבודה שלה (ולא כ"כ משנה במה עוסקת) לא באה על חשבון הבית וודאי שכן!

[נשאיר לעת אחרת את הדיון האם זה בכלל אפשרי שאישה תעבוד מבלי לפגוע בבית]

בעזהי"ת.

בכלל התכוונתי להרוג מצחוק מישהו אחר!!!

בעזהי"ת.

אז למה לא לנצל את זה?

[אולי, אם יהיה לי מספיק אומץ, אני אפנה לתחום הזה... אבל מי יודע?? ]

בדיעבד כשאני חושב על זה - טוב שלא התחתנתי איתה.

בין השאר בגלל שהיא אחות

יש מגוון עצום של אפשרויות עבודה בתור אחות: מרפאות יום, קופ"ח, מוסדות חינוך, ומפעלים, רק צריך לבחור!

אני עדיין לא מכירה אחות בי"ח שעובדת 100% מישרה, לרובן יוצא לעבוד אולי פעם בחודשיים שבת. 

הכיתה שלי עמוסה לעייפה ממורות שעושות הסבה לסיעוד.

הבנות שהולכות ללמוד סיעוד הן הבנות הכי איכותיות, בעלות נתינה עצומה, וסובלנות עד אין קץ!

אז חברה, מספיק עם ההפחדות שמספרים לכם...

אם אתה אח או רופא?
לא רק בנות יכולות גם בנים.

אם אח מתחתן עם אחות/מתנדב מד"א עם מתנדבת מד"א/רופא עם רופאה זה די מגניב ואם עם עובדים באותה מחלקה זה אפילו מגניב מאד לעשות ביחד משמרות כל עוד אין לך ילדים או כבר הילדים שלך גדולים ולא צריכים אותך בלילה.


אגב לי אישית אין שום בעיה.

ב"ה

בטח שכן גם עם רופאה חחח איזה שאלה זאת?! עד שיש דתייה שהיא לא מורה זה ממש מציאה

למרות שתכננתי להתעלם מזה...

בתור בת

הייתי שמחה אם לא היו פוסלים אותי בגלל המקצוע....

כלומר, זה אף פעם לא מובן לי העניין הזה,

שזה קריטי במה בנות עובדות/ לומדות....

ואין לה תשובה חד משמעית..

יש כאלה שבחירת מקצוע דורש ותובעני מצד האישה- פחות מדאיגה אותם

ויש שכן..

מצד טבע הדברים והמציאות.., הדברים יכולים להבהיל כי לא דומה  חסרון של אישה בבית לעומת חסרון הגבר..

נוכחותה של האישה בבית= אור בבית  וככל שהנוכחות פוחתת הדברים מורגשים ומשפיעים

שאלה מתוך עניין- לאלו שבחרו במקצוע דורש..

איך מגשרים על הדרישות שבבית לבין הדרישות של להיות כל כולכן בעבור העבודה?

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..