פעם אמרו שהוראה טוב לאמהות, היום אומרים שאחיות!

מלא נשים דתיות עם ילדים, לומדות יותר ויותר אחיות.

מכירה אישית.

נראה לי הכל תלוי בכמה משמרות לשבוע את עושה , אבל לא בקיאה לגמרי.

בדיוק בשבוע האחרון התחלתי לחשוב על כיוון של לימודי אחיות.

ואני מורה.

בהוראה אין כל כך חיים מעבר לעבודה.

כל הזמן צריך להכין דברים, לבדוק מבחנים, טלפונים, מה לא..

לפחות כאחות, כשנגמרת המשמרת נגמרת העבודה

שאיכותן מפצה על ה"כמות".

תלוי אישית בטיפוס של האנשים. וגם במידות הטובות  של האיש...

בס"ד

פשוט נזכרתי במישהי שהיא אחות.... ותהיתי

אחיות בבתי חולים עובדות הרבה יותר קשה עם הרבה משמרות.

בקופות חולים זה יותר מסודר עם שעות עבודה יותר נוחות..

אז אם זה באמת קשה וזה בא על חשבון הבית אפשר לוותר על בית חולים..

ואז ... זה בכלל פאנן..

האם הבעל בכלל רואה  את אישתו לומדת/ עובדת או שהוא חושב שהיא צריכה רק להיות בבית...

אני בעד שכל אחת תלמד בדיוק מה שהיא רוצה ומי שפוסל אותה על המקצוע שבחרה כניראה שהוא לא בשבילה היא צריכה מישהו יותר סבלני ונורמלי 

היא יכולה אפילו לבחור- אנגלית, מתמ',תנ"ך,תושב"ע..

 חברה שלי התלוננה שלא יוצאים איתה בגלל שהיא לומדת משפטים. חברה אחרת-  בגלל שהיא לומדת במדרשה לשמה.

או חברה אחרת שלומדת ביו-טכנולוגיה/הנדסת אלקטרוניקה/פיזיקה

יש המון אנשים צרי אופקים( רבים מהם בישיבות) שבטוחים שאמא טובה  יכולה להיות רק מורה או עו"ס או אחות. 

מעלים שאלות קצת קשות ודורשות תשובה אמיתית ומבוררת היטב

אז מי ששואל שאלות קשות נקרא צר אופקים?

מי שלא מקבל בידיים פתוחות, אלא מברר לפני וחושב כמה צעדים קדימה נקרא צר אופקים?

אין קשר..

ושנית אין בזה כלל טמטום.

אז ככה, ידוע שאישה היא עקרת הבית והיא זו שבאמת לפיה הבית ינהג.

היא זו שדואגת לילדיה כל בוקר לפני שהולכים לגן\בי"ס.. (גם הבעל יכול אבל זה לא אותו דבר..)

בתור אחת שבת הדודה שלה היא אחות אני יודעת עד כמה זה קשה לנהל כך בית... ועוד יש לה רק שתי בנות..

כל בוקר היא יוצאת בחמש למשמרת בוקר, הבעל צריך לדאוג לבנות שכמובן עושות קונצים כי אמא לא נמצאת ואפשר ליצור יסוריי מצפון או אפילו להרוויח משהו (ממתק, משחק וכו') מהעניין..

בנוסף הבית לא תמיד הכי מסודר בצורה שיכולה להכיל משפחה..

קיצר בהוראה או משהו בקירוב שיש לו שעות עבודה סבירות קל יותר לנהל בית, לדאוג לילדים, לשמור על ערכים וכוחות נפש.

לא נראה לך?....

אשמח לשמוע את דעתך..

אם זו עבודה דורשת, מטבע הדברים

איך מגשרים?? אני באמת שואלת..

איך מגשרים בין זה שנוכחותה של האישה בבית הוא מאוד משמעותי ונצרך

לבין זה שיש עבודה שדורשת את כל כולך..?

מערכי שיעור

ולדבר עם הורים ותלמידים גם בשעות שאת בבית

ואיך?

י שלי חברה, שאמא שלה עובדת לילות, ישנה בבקרים כשהילךדים בבית הספר,

והם מסתדרים יופי!

אגב, היא נוכחת בבית יותר ממה שאמא שלי, מורה, נכחה..

אז

עבודה במשמרות נראית מרתיעה אך היא עושה הכל פשוט יותר. 8 שעות וגמרנו.. בלי לקחת את העבודה הביתה, מבלי שאם אני לא יכולה להגיע/יולדת ונמצאת בחופשת לידה אני צריכה לדאוג למחליפים וכו'. אז מה אם אין חופשות מרוכזות כמו החופש הגדול, ופסח?

השד לא כזה גדול כמו שהוא נראה..

לגבי משמרות בשבתות מה שבטח יעלה פה- ה' יעזור כשאגיע לשלב שבו אבחר מקום עבודה.

ביחד בשבתות....ולשים את הילדים אצל ההורים שלה/שלו

אני לא חושבת שמדברים רק על סידור פרקטי

אלא יותר על הנפשי

איך החלל הזה שנקרא אמא, אישה במובן הנפשי-אצל הבעל,הילדים, הבית ובכלל מתמלא למול עבודה תובענית במיוחד??

ואני באמת שואלת

ולכתמר-האם כך זה בהתחלה? או שרק אחרי שהאחות רוכשת לה שם וניסיון?

לגבי מה שאלתך? עבודה במשמרות?

במה היא יותר תובענית מהוראה, להוציא את השבתות?

(שגם, לא חייב. אפשר לעבוד במוצש... אז נכון שלא תמיד זה מסתדר אבל לרוב זה כן)

אחיות לא צריכות לעשות התמחות כמו סטז'רים לרפואה. אחרי 4 שנות לימודים הכוללות בתוכן סטז'ים של רוטציות בין מחלקות הן יוצאות עם תעודה ביד ויכולות להתחיל לעבוד. רק אני לא רואה את התובענות כאן? בבקשה האירו את עיניי..

אני מכיר היום המון נשים שהן אחיות והן עושות 3 4 משמרות בתחילת שבוע ככה שיש להם בערך בין 3 ל4 ימים כולל שבת חופש ומנוחה להיות בבית עם הבעל והילדים.

כותבת השאלה הציגה את זה כעבודה תובענית

וגם בדוגמא שאת הצגת- כך זה נשמע..

אז לכתמר- האם זה שהיא לא תובענית כלל זה קורה רק בהמשך? והאם לכולן? או שזה תלוי ב"שם" שהיא רכשה לעצמה?

בכ"א בהצלחה לכולם

בעזהי"ת.

וכל אחת עם היכולת שלה להתמודד...

אני מכירה בנות שיותר נוח להן להתמודד עם 9 שעות ביום עבודה שכלית מאומצת מאשר להיות מול כיתה, ואני מכירה גם הרבה להפך.

זה עניין של הכירות עצמית והעדפה אישית..

ולא נראה לי שלפי המקצוע צריך לבחור את המיועד/ת.

לא דיברתי על הוראה: אני לא קוראת לכולן להיות מורות.

אלא העליתי נקודה, שמעניינת אותי.. ושאלתי עליה,

והיא: איך מגשרים בין דרישות תובעניות בעבודה לבין הבית? 

לא התעסקתי בכלל ביכולות של כל אחת להתמודד עם תובענות כזו או אחרת.. זה עניין אישי

ולא מסכימה עם המשפט האחרון בהכרח:

זה בדיוק כמו לשאול:

האם תתחתני עם איש קבע?

האם תתחתני עם איש שרוצה לעשות עתודה?

האם תתחתני עם בחור שרוצה להיות אברך?

וכן, לא לכולם זה מתאים, והבחירות שאדם עושה משפיעות..

אי אפשר להפגש עם כל הבא ליד, מבלי קשר לבחירת המקצוע שלו..

זה קשור בהיקף המשרה..ותו לא..

מסכימה איתך שהשאלה נכתבה באופן קצת מוטה. ולא הבנתי מה בדוגמא שהצגתי נשמע תובעני..

תסכלי בתגובה של 'אביוס' אין לי טעם לחזור שנית על הדברים אני מסכימה בכל מילה שלה!!!!

ואני חותמת על זה גם בתור בת של מורה....

אני לא אומרת שהוראה זה מקצוע לא טוב (להפך יש שרואים בו אידיאל!) אלא כל מקצוע צריך לבוא מבחירה של הבחורה בלי שיקולים "מוזרים" כאלה... 

בכל מקצוע אני יכולה להגיד שהאמא לא 100 אחוז בבית ולבית אז מה לא ילכו לעבוד??

יש משהו אבל... 

- יש  הבדל בין אחות בבית חולים ובקופת חולים (נראה לי יותר קל). 

- וכל אחת לפי אופיה... (יכולה להיות גם מורה עם בית מבולגן וניהול לא נכון של זמן.) 

- צריך אחיות - אין ברירה. מי שמתאים לה כל הכבוד! 

אבל לא מתחתנים עם אחות

בטח לא עם אחת כזו שעושה משמרות מחוץ לבית.

אבל אם העבודה שלה (ולא כ"כ משנה במה עוסקת) לא באה על חשבון הבית וודאי שכן!

[נשאיר לעת אחרת את הדיון האם זה בכלל אפשרי שאישה תעבוד מבלי לפגוע בבית]

בעזהי"ת.

בכלל התכוונתי להרוג מצחוק מישהו אחר!!!

בעזהי"ת.

אז למה לא לנצל את זה?

[אולי, אם יהיה לי מספיק אומץ, אני אפנה לתחום הזה... אבל מי יודע?? ]

בדיעבד כשאני חושב על זה - טוב שלא התחתנתי איתה.

בין השאר בגלל שהיא אחות

יש מגוון עצום של אפשרויות עבודה בתור אחות: מרפאות יום, קופ"ח, מוסדות חינוך, ומפעלים, רק צריך לבחור!

אני עדיין לא מכירה אחות בי"ח שעובדת 100% מישרה, לרובן יוצא לעבוד אולי פעם בחודשיים שבת. 

הכיתה שלי עמוסה לעייפה ממורות שעושות הסבה לסיעוד.

הבנות שהולכות ללמוד סיעוד הן הבנות הכי איכותיות, בעלות נתינה עצומה, וסובלנות עד אין קץ!

אז חברה, מספיק עם ההפחדות שמספרים לכם...

אם אתה אח או רופא?
לא רק בנות יכולות גם בנים.

אם אח מתחתן עם אחות/מתנדב מד"א עם מתנדבת מד"א/רופא עם רופאה זה די מגניב ואם עם עובדים באותה מחלקה זה אפילו מגניב מאד לעשות ביחד משמרות כל עוד אין לך ילדים או כבר הילדים שלך גדולים ולא צריכים אותך בלילה.


אגב לי אישית אין שום בעיה.

ב"ה

בטח שכן גם עם רופאה חחח איזה שאלה זאת?! עד שיש דתייה שהיא לא מורה זה ממש מציאה

למרות שתכננתי להתעלם מזה...

בתור בת

הייתי שמחה אם לא היו פוסלים אותי בגלל המקצוע....

כלומר, זה אף פעם לא מובן לי העניין הזה,

שזה קריטי במה בנות עובדות/ לומדות....

ואין לה תשובה חד משמעית..

יש כאלה שבחירת מקצוע דורש ותובעני מצד האישה- פחות מדאיגה אותם

ויש שכן..

מצד טבע הדברים והמציאות.., הדברים יכולים להבהיל כי לא דומה  חסרון של אישה בבית לעומת חסרון הגבר..

נוכחותה של האישה בבית= אור בבית  וככל שהנוכחות פוחתת הדברים מורגשים ומשפיעים

שאלה מתוך עניין- לאלו שבחרו במקצוע דורש..

איך מגשרים על הדרישות שבבית לבין הדרישות של להיות כל כולכן בעבור העבודה?

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים