שלום! 
אם מישהו עבר משבר נפשי שחלף וכעת עם כדורים ועובד ב"ה ולומד הן תורה והן לימודים. 
יש לכם מושג איך למצוא אחת מתאימה בשבילו. איך עושים את זה?

אולי היא כמוהו אבל איך הם יכירו ביניהם?

דרך חברים, שדכנים, משפחה וכו..

עם הסתייגות אחת-

שאלו שיכירו בינכם צריכים להיות כאלה שאתה סומך עליהם ושתוכל לספר להם על עצמך ושאכן ידעו להתמודד עם הדברים נכונה...

ולא חסר בנות מקסימות שתוכלנה להתאים..

הרבה הצלחה!

למה אמורה להיות בעיה?

זה נשמע פשוט 

אבל זה משבר שעבר, אז למה שהבחורה לא תרצה?

כנראה גם זה שעבר את זה צריך להפנים שזה משבר שעבר.תודה רבה

הוא אדם רגיל עכשיו.

יש גם הוראות רבנים מפורשות שלא לספר מיד, אלא בשלב בקשר שיש אובייקטיביות.

כתבתי פה פעם, שמהכירותי כמה מקרים, אנשים שעוברים משבר נפשי, יוצאים אנשים מודעים לעצמם ולכוחות הנפש שבהם, ובסה"כ הרבה יותר טובים.

אם הייתי יוצא עם מישהי, ואחרי חודש היא היתה מספרת לי דבר כזה, הייתי נפרד ממנה באותו הרגע בגלל שאני לא יכול לסמוך עליה. 

זה לא דבר ששומרים בסוד, וחובה לספר אותו כמה שיותר מוקדם. לדעתי, מי שמציע כבר צריך לספר עוד לפני הפגישה הראשונה. 

לגבי כוחות מחודשים ומודעות עצמית, הכל אולי נכון. אני לא פסיכאטר ואני לא יודע. אבל אני חושב שלכל אדם מגיע להחליט בעצמו אם הוא מוכן לזה או לא, ולהסתיר ממישהו דבר כזה, זה בעיני פסול. 

לכל אדם יש חסרונות, ואין צורך לחשוף אותם מיד כי זה מרתיע, כמו עוד דברים שלא מראים מיד.

חוץ מזה, קולה כתבה יפה 

                             V

אבל אני חושב שיש לאפשר לאנשים להחליט בעצמם מה מפריע להם ומה לא. 

אני לא חושב שיש למישהו זכות להחליט בשביל מישהו אחר מה הוא צריך לדעת ומה לא לפני שהוא יוצא עם בחורה. 

אם היו מסתירים ממני משהו שמראש לא הייתי פוסל עליו, הייתי פוסל על עצם ההסתרה. 

עם דברים כאלה, אני אפילו לא מתעסק ולא שואל אפילו מה היתה ההווה אמינא שבגללה לא סיפרו לי. 

אם מישהו רוצה להיות בקשר שמבוסס על הסתרה של דברים, שיבושם לו. הרבה אושר אני לא צופה לקשר מהסוג הזה. 

אני יוצא מנקודת הנחה שכל מי שמספיק בוגר כדי להתחתן, גם מספיק בוגר לעשות את השיקולים שלו כאשר כל הנתונים הרלבנטים ידועים לו. 

בעזהי"ת.

פעם מישהו שיצאתי איתו סיפר לי שהיה לו איזה קטע, משהו ממש בקטנה.

הוא סיפר את זה בפגישה שנייה. וכלכך הערכתי אותו על זה!!!!

[נכון, התלבטתי על העניין, ובדקתי ושאלתי וחקרתי. אז מה? זכותי המלאה לדעת לאן אני נכנסת.]

וגם האדם הכי בוגר, לא חף מרושם ראשוני, וכל אחד יכול להיבהל שלא בצדק

בעזהי"ת.

פגישה שנייה זו אכן לא פגישה ראשונה,

אבל הוא לא סיפר לי שהוא על כדורים, אלא על משהו קטן..

אז זה הגיוני. אבל אם הוא היה מספר לי על כדורים?? הייתי חותכת. [א. כי כדורים זה מעבר ליכולת שלי. ב. כי מה אתה מסתיר את זה?! יש דברים שצריך לדעת, ובהתחלה. זה כמו שתסתיר באיזה ישיבה הוא למד, כי הבחורה גושניקית ולא רוצה לצאת עם מישהו חסיד. אוקי?]

בעזהי"ת.

והרזומה שלי יכול להעיד על זה.

זה סוג של מניפולציה רגשית מה שאתה מתאר פה, אתה יודע?

בעעע

ובטח שיש דבר כזה גושניקית.

בוא למגדל עוז...

מה את מציעה לאדם כזה?

מה הדרך שלו להתחתן?

אם אוטומטית כל בת הייתה נרתעת...

אבל להסתיר זה לא פיתרון וזה לא דבר ראוי. 

כי כל אדם נורמטיבי היה נרתע מזה אם היו אומרים לו לפני..

במיוחד כשבכלל לא מכירים את הבנאדם..

ולספר את זה בשלב הנכון, יכול אולי 'למזער נזקים'...

בעזהי"ת.

יש בעיות? פותרים אותן. לא עוצמים עיניים.

קטונתי מלמצוא פתרון. אולי מישהי שלא אכפת לה? שמסוגלת להכיל?

אולי מישהי שגם על כדורים?

לוידעת.

אבל גם לא לתלות שלט בראשי חוצות...

אלא לחכות לשלב יותר מכיל בקשר..

כשיש סיכוי שהבחורה לא תברח כל עוד נפשה בה...

לא נותנים שום סיכוי לאדם שהוא מעט שונה מהנורמה...

וזה מה שלא פייר!

הכי לא פייר!!

אבל לא(ה)לי- לא מספרים אתזה באמצע הקשר.. אלא בתחילתו!

שעדיין אין קשר רגשי חזק...

הקשר עדיין לא מבוסס, ומכאן אפשר להחליט אם זה מתאים או לא...

כמו כל פגישות...

יש אנשים שאין להם בעיה עם זה. שמוכנים לקבל את זה. 

אבל גם הם צריכים לדעת על זה מראש. 

אחרת, זו רמאות. גניבת דעת. פשוט כמשמעו. 

תחשבי גם על הצד השני,

את יודעת איזה אומץ צריך בשביל להגיד את זה???

שיש בחורות- שכשמציעים להן מישהו, ומספרים להן את כל הבעיות שהיו לו, ואת כל המגרעות שלו, הן יסכימו לנסות...

מספרים-ברור השאלה באיזה שלב...

לענ"ד בתחילת הקשר, אבל לא לפני...

לפני הקשר מספרים דברים רגילים(אא"כ זה ממש משהו קיצוני שקרה)

השאר נתון בידי הזוג..

כשאנשים עושים לי תרגילים מעין אלו - מסתירים ממני דברים, משקרים לי או מסלפים דברים, ברגע שאני מגלה אני מסיים את הקשר, ויותר אני לעולם לא סומך על מי שמציע ולא מוכן לקבל ממנו הצעות.

זו התוצאה. זה יותר טוב?

כל בחורה שאתה יוצא איתה, אתה יודע את כל הפרטים עליה?!

לאא!! זה מתגלה בהמשך הקשר..

קודם כל רואים ברמה המישורית אם זה מתאים...

אח"כ עוברים לדברים היותר אישיים...

ואני גם לא מדבר על התרשמויות. אלה דברים סובייקטיבים ולכן עליהם אני גם לעולם לא שואל. אני בודק בעצמי. 

אבל דברים כאלה, שהם בבחינת עובדות, אני מצפה שיגידו לי. 

במשקל 'הגורלי' שכל אחד נותן לדברים..

אם בחור יספר לי את זה לאחר מעשה, אני לא ארגיש ששיקרו לי וכו,

אלא אראה בזהעוד רובד של פתיחות ועומק ביניינו...

וברור שזה ייכנס כגורם למשוואת 'המתאים לי או לא', אבל לא כגורם עיקרי בהכרח...

לפחות נתתי צאנס לקשר...

לא פסלתי על ההתחלה!!

אבל בהחלט- כל אחד לפני הדרכים שלו...

אני לא פוסלת דרכים אחרות.. אבל אני לא נוהגת ככה

איזה זכות יש למישהו אחר למנוע את זה ממני? 

אתה רוצה לדעת הכל עוד לפני הדייט,

אז למה צריך בכלל תדייט??

אני גם רוצה לדעת אם היא ישבה בכלא על מירמה והפרת אמונים, או אם היא לוקחת סמים. 

מן הסתם אני לא אחשוב לשאול דבר כזה, אבל אני מניח שמי שמציע יידע לעדכן אותי בזה לפני שאני אצא איתה, או שהיא תעדכן אותי בזה בפגישה הראשונה. 

רציתי להדגיש שאין שום יכולת בעולם לדעת מלפני כל כך הרבה דברים בצורה יבשה מידי,

חייבים לראות , לדבר קצת עם הבן אדם כדי להבין את המכלול ואת הסיפור שלו,

למשל אדם שלוקח כדורים אחרי שהיה במלחמה וקשה לו להתמודד עם כל מיני דברים,

ויש עוד אלפי סיפורים....

כנראה שהיא לא הייתה בכלא על סמים..(או שהשדכן גרוע)

אתה מצפה שיספרו לך את כל המשברים שהבחורה עברה, את כל הדיכאונות??

היא תעדכן אם יצא מזה משו..

למה צריך לפתוח בפני כל בחור את החיים אם לא יצא מזה כלום?!

את הדברים האישיים יותר שומרים להמשך, כשיש מצב שיתקדם מזה משהו...

בדיוק באותה צורה. 

לא כל פעם שהיא היתה עצובה היא צריכה לספר. 

אבל אם היא היתה מאושפזת ולוקחת כדורים עד היום, אז אינ חושב שזה קצת שונה. 

אבל אני כן אפסול אם לא יספרו לי. 

אני חושב שזו זכותי לדעת לאן אני נכנס. ואם מישהי חושבת שזו לא זכותי, אז אני לא רוצה להיות עם מישהי כזאת. 

למה צריך לספר את כל הדברים (שבד"כ נוהגים להסתיר) על ההתחלה?!

זה מרחיק ונותן מקום לפסילה גם בלי להכיר בכלל..

אין מה לעשות, לכל אחת שתצא יהיה את הסוד שלה, שלא מגלים בפגישה הראשונה(הוא יכול להיות גדול ומאייים, ויכול להיות קטן ולא רלוונטי..

אני לא חושבת שצריך לספר על ההתחלה הכל..

ובקשר לשאלה- לדעתי אין שום בעיה לצאת עם מישהו שעבר משבר,

כולנו עוברים משברים!

אם המשבר עדיין משתלט לו על החיים, לא עוזב אותו- לא חושבת שהיה לי מתאים.

כל מקרה לגופו.. א"א לפסול מההתחלה..

(וכל זה לענ"ד כמובן..) 

"כל מקרה לגופו.. א"א לפסול מההתחלה.." - אני חושב שזו צריכה להיות החלטה שלי לפני שאני נכנס לזה. 

זכותי לדעת לאן אני נכנס.

אני אחליט על מה אני פוסל ועל מה לא. לא אף אחד אחר.  

אבל אם לפני כל קשר תברר(מעבר לנורמה..) למה אתה נכנס-לא יצא לך מזה כלום!!

אין אדם מושלם, וחלק מהנישואים זה ללמוד לחיות עם מישו שאתה אוהב-אפילו שיש חסרונות...

ובעיה נפשית זה בהחלט מעבר לנורמה, אם היא אכן קיימת...

אבל מדובר פה על זה שזה כבר בטיפול, והוא בנאדם רגיל לחלוטין..

סבבה, אז תפגשו, ובמהלך הפגישות הוא יספר לך דברים, ואת תראי אם זה מפריע לקשר שלך..

יכול להיות שלא תהיה לך שום בעיה, כי התחברת לאופי...

אני עדיין לא חושבת שצריך לפסול על ההתחלה..

(שוב, אא"כ הבעיה ניכרת לעין, וייוצאת מכלל-הנורמה..)

ושיבחר בעצמו מה הוא רוצה לעשות עם זה. 

אם לא מראש, אז לפחות בפגישה ראשונה. 

מראש-לא ידעת...

למה לא לתת לבחור לספר אתזה בעצמו?!

אבל פגישה ראשונה זה בהחלט שונה, מלספר לפני...

יעשה זאת בעצמו, ושיעשה..

שכשמציעים, שיעדכנו גם בדברים האלה. היא צריכה לעמוד על זה שלא יסתירו כלום.

ועדיין, בפגישה ראשונה זה עוד נסבל.  

זה דרכן של ההכרויות!

מכירים לאט לאט אם זה מתאים...

לא הכל על ההתחלה!

אבל בהחלט זכותך לשאול על הבחורה לפני, אם יש\היו בעיות וכו...

זו דרכו של עולם... כולם הרי גונבים... 

אתה טוען, שכל בנ"א עם בעיה נפשית שמצריכה כדורים צריך לוודא שכל השדכנים שמציעים אותו לאנשים, וכל מי שנפגש איתו, גם אם רק פעם אחת, יידעו שהוא על כדורים?

זה יסמן אותו לצערנו לא רק בשידוכים, אלא גם בעבודה (כי זה בטוח יזלוג, מה לעשות כולם מכירים את כולם) ובחברים (כי יתקשרו לברר עליו וישאלו על הבעיה ואיך זה מתבטא..) ובחיים בכלל..

מה לעשות ולצערי הרב מאד החברה הדתית כיום לא יודעת איך "לאכול" אנשים כאלו. ואני אומרת את  זה מהכרות עם כמה כאלה. שלקחו כדורים והם כבר בריאים ועדיין מה שהיה מפריע להם בחיים וגם עם כאלה שעדיין בפנים.

ולכן- רק אחרי 3 פגישות, כשזה מסתמן ברציני- אז יש סיבה לספר. וזה עדיין שלב מוקדם כדי שתהיה בחירה לצד השני.

כן, כל מי שהוא יוצא איתה צריכה להיות מודעת. במקרה הכי גרוע, בפגישה הראשונה. 

גם אם הוא ייפגע מזה בצורות כלשהן (ואני בספק כמה הדבר "יזלוג"), זו לא אשמתה של הבחורה ולא צריכים להסתיר ממנה מידע בתקווה שכשהדבר יתגלה, כבר יתפתח איזשהו קשר ריגשי ואז כבר יהיה מאוחר מדי, כך שגם אם היא תחליט לסיים את הקשר בגלל זה, היא תיפגע סתם. וגם הוא. 

אני לא יודע איך החברה דתית "אוכלת" דברים. אני חושב שיצאנו מהשטיבעל ואנשים היום לא ממש מסתכלים על דברים מסוימים בגלל סיבות של "מה יגידו" (ואני לא חושב שכאן זה המקרה בכלל). 

אם הם בריאים והכל בסדר, שיספרו ויראו מה תהיה התגובה. שיציינו גם את זה שהם בריאים על כדורים. 

מה לגבי מישהו שעבר השתלת כליה והיום הוא חי על כדורים נוגדי דחיה ?גם את זה אפשר לספר רק אחרי תקופה? הוא הרי חי כמעט כרגיל. הוא רק לוקח כדורים, וסביר להניח שפעם ב-10 שנים בערך הוא יצטרך להשתיל כליה חדשה... לא בגי דיל... 

אני בכלל לא מבין מאיפה מגיעה התפיסה הזאת של להסתיר דברים. שמעתי סיפורים וחוויתי שקרים שסיפרו גם לי. 

מבחינתי, ברגע שאני שומע שלא היו כנים איתי ב-100%, אני הולך. לא מעניין אותי אפילו לשמוע - כי זו חוצפה וזה מראה המון על הבנאדם. 

אנשים שרוצים להתחתן, הם מספיק בוגרים להחליט בעצמם כשיש להם את מקסימום הנתונים ולאף אחד!!! אין את הזכות להחליט בשבילם או לקבל החלטה בשבילם שעלולה להוביל לפגיעה בהם. לא אחד בשום מצב!!!

ואם יהיו למישהו אחרי זה בעיות להתקבל לעבודה (מה שאני בספק שיקרה), אז זה מאוד חבל, אבל זה לא נותן לגיטימציה לפגוע באנשים אחרים. (או לבזבז להם את הזמן). 

אז זה יעזור לו??? 

אם אדם מוכן שיהיה לו סיפור לא נעים שהוא ישכח ממנו אחרי שבוע או שהוא לא מוכן - זו בחירה שלו ואך ורק שלו!!!

"אם זה מה שיגרום לה לפגוש ולהכיר באמת את בעלה ,אז זה כבר לא כ'כ נורא נכון?"

לא!!! זה מאוד מאוד מאוד נורא. נורא ואיום! 

הנסיון כאן לפרוט על הרגש בא במקום טיעון אמיתי. אז נכון, הוא מסכן ואני מרחם עליו ואני בטוח שקשה לו. 

אין לי ספק בזה ואני מקווה שאני לעולם לא אגיע למצב הזה. 

אבל, זה לא מקנה לאף אחד את הזכות להסתיר דבר כזה. 

"אולי אף אחת לא תהיה מוכנה להסתכל מעבר..ולגלות את הטוב הזה בפנים?
אולי אם ידעו מראש לא יתנו לי בכלל את האפשרות להביא ולהראות באמת את עצמי ואת הכוחות והייחודיות שלי.." - אולי את צודקת. אולי אף אחת לא תהיה מוכנה להסתכל מעבר... אבל זו זכותן וצריכה להיות להן הבחירה להחליט. 

היית שואלת אם הבחור שמציעים לך איתו נכה? עיוור? חרש? אילם? היית חושבת לשאול דבר כזה? לא! כי את מניחה שיגידו לך דבר כזה. 

בצדק. 

יש דברים שאומרים. ודווקא דברים שיכולים להפריע, יש חובה יותר גדולה להגיד. 

אני באמת מצטער בשביל מי שנמצא במצב הזה, אבל לא זו הדרך, והמטרה לא מקדשת את האמצעים. 

אני מצפה מאנשים שייתנו לאחרים את הקרדיט שהם יודעים מה טוב בשבילם ומה הם רוצים. 

הסתרת מידע זה אומר בדיוק את ההיפך. 

כאילו שמי שמציע יודע יותר טוב ממך מה אתה רוצה ומה טוב בשבילך.

מי שמציע בגישה כזאת, לא צריך להציע בכלל. זו דעתי.  

ואי אפשר ל'האשים' את הקב"ה בכל דבר.

אפשר גם חס וחלילה להידרס במעבר חציה ולבקש שלא יאשימו את הנהג השיכור כי ה' החליט שזה מה שיקרה...

כתבת שלא ניסית לפרוט על הרגש, ומיד אח"כ כתבת במילים אחרות שזה בדיוק מה שניסית לעשות. 

אני לא חושב שזה מעיד משהו טוב על מי שמציע משהו ומסתיר דברים ולא חושב שזה מעיד לטובה על מישהו שמציעים אותו בידיעה שמסתירים לגביו דברים. 

בעיני זה מביע זילזול ויכול להוביל לפגיעה באחד או בשני הצדדים, ולכל הפחות, לביזבוז זמן. 

א'. אני לא לוקח קשה. אני פשוט לא מבין מאיפה אנשים לוקחים לעצמם את הזכות לעשות דברים כאלה. 

אני לא מוצא דרך אחרת להסתכל על זה מלבד זלזול.

אני לא יכול לחשוב על כל האפשרויות שקיימות בעולם, ואני מצפה מאנשים שיגידו לי עובדות חשובות בנוגע לבחורה.

ב'.  "אבל לאחר שמשהו כבר קרה, לא יעזור רק לכעוס ולהאשים את האדם, אז העבודה היא לקבל שהכל מלמעלה..." -למיטב ידיעתי, עפ"י ההלכה היהודית, אדם שרצח מוצא להורג. אבל למה? זה לא יעזור לכעוס או להאשים, והרי הכל מה'... רק צריכים לקבל את העובדה שהכל מלמעלה... 

אז לא! הדבר היה צריך לקרות, אבל עדיין האדם שביצע זאת צריך לשאת באחריות למעשיו, שכן היתה לו הבחירה. זה שהכל צפוי, לא סותר את העובדה שהרשות נתונה!

אגב, הקב"ה הרי אמר לאברהם שבנ"י ישועבדו. זה כבר נקבע מראש. אז למה פרעה נענש על כך שהוא שיעבד את בני-ישראל? עפ"י אותו הגיון, לא היתה סיבה בכלל להעניש אותו. 

ולא! לאדם אחר לא מגיע שיפגשו אותו בלי התוית. זו לא תוית שמישהו שם עליו, אלא זה מצב עובדתי קיים. 

ואין לו את הזכות לפגוע באדם אחר או אפילו לגזול מזמנו של אדם אחר בגלל שהוא חושב על עצמו. קוראים לזה אגואיזם, ואם זה ממש חמור, אז סוציומטיות. 

ובאופן אישי, לי נמאס שכל רעיה של חבר חושבת שהיא יכולה לספר לי סיפורים ואגדות שלא קשורות לחברות שלה, או להשמיט כל מיני פרטים חשובים, רק בגלל שיש לה חברות רווקות והיא מנסה לחתן אותן. 

אין לי כח ואין לי זמן ובכל מקרה אני אגלה את הדברים בשלב כלשהו, ואז, גם אם הדבר הזה לא מפריע לי, רק על עצם השקר או ההסתרה אני אסיים את זה. 

תנו לחיות לחיות ותנו לאנשים להחליט לבד מה מתאים להם ומה לא! 

ובתור מסתובבת באמבולנסים-חצי מהאוכלוסייה נעזרת בכדורים, וזה מצויין שהם עוזרים לעצמם.

הבעיה מתחילה כשאדם לא רוצה לעזור לעצמו, או לא מתפקד.

תנסה להכיר בדרכים קונבנציונאליות,חברים,חברים של..,חברים של חברים של..,שדכנים וכו', אל תמתג את עצמך במו ידיך,  אתה הרבה יותר מ"הבחור שעבר משבר",  נכון שלא כולן יקבלו בהבנה,נכון שחלק ירתעו, צריך לקחת בחשבון. אבל אלו החיים. לכל אחד יש שק,על אף אחד לא פסחו..

ב"הצלחה רב"ה!

אתה רוצה להתחתן עם מישהי שעשויה לאבד את ההכרה ולהיכנס להיפוגליקמיה? (נפילת סוכר דרסטית).

גם עם תרופות ומשאבות, זה משהו שלא לכולם קל לשלוט בו. 

זה מאוד רומנטי ויפה להגיד שזה לא נורא, אבל זה כן דבר שיש לשקול ולבחון, כי אני לא חושב שכל אחד מסוגל לזה או מבין למה בדיוק הוא נכנס. 

אני לא אומר שאני באופן אישי הייתי נמנע לצאת עם בחורה שסובלת מהמחלה הזאת, אבל אני חושב שיש אנשים, שאם הם היו יודעים למה בדיוק הם נכנסים, לא בטוח שהם היו מוכנים לזה.

חוץ מזה, בבעיות נפשיות, לא תמיד התרופות "מרפאות" את הבעיה חלוטין, ולפעמים קיימות תופעות לוואי נפשיות אחרות. 

שמבינה שזאת לא בעיה אמיתית.

והרבה יותר חשוב מידות ואישיות מדברים כאלה.

יש היום פוביה מכדורים, שכאילו זה גרוע ונורא יותר מבעיה רגילה- כשבעצם המצב הוא הפוך.

אם יש בנ"א לדוג' עם מידות מקולקלות כמו כעס, חוסר סבלנות, עצלנות וכו' זה פי עשרתלפים יותר יוצר בעיות בחיי הנישואין מאשר בנ"א על כדורים (ולא משנה אם זה בגלל מחלה פיזית כרונית, בעיה נפשית כרונית או כל דבר אחר)

ועדיף לספר אחרי פגישה שלישית, ולדעת איך לספר.

אני מכירה לא מעט אנשים נורמטיביים לחלוטין על כדורים ומחלות כרוניות שהתחתנו עם אנשים נורמטיבים שלבעיות שלהם אין כדורים  

כפי שכבר ציינתי, אני לא פסיכאטר, אבל יש מחלות נפש, (גם כאלו שבאות אחרי התמוטטות), שגם עם כדורים, התפקוד הוא בעייתי. 

לצערי יצא לי להיתקל באנשים שעברו התמוטטות ולוקחים כדורים כבר שנים שהמצב שלהם, גם עם הכדורים, הוא רחוק מלהיות נורמלי. 

לרוב הכדורים יש השפעות ותופעות לוואי (פיסיות ונפשיות)- חלקן חמורות יותר וחלקן חמורות פחות. 

להגיד שזו לא בעיה אמיתית באופן גורף, זו עצימת עיניים והתעלמות מהמציאות. 

יש לבחון כל מקרה לגופו, ואם צריך, גם לקבל חוות דעת ממישהו שמבין בדברים האלה. 

אני מכיר מספיק מקרים שהכל בסדר.

אפשר להגיד גם אחרי חודש כשאומרים בצורה המתאימה....

כולם פה חוזרים על עצמם, ולא ממש משנים את דעתם.

חבל.

אני ב"ה מאורסת לבחור הכי מדהים שהקב"ה יכול היה לבחור בשבילי,

וכן, הוא סיפר לי בתחילת הקשר (ולא לפני!) על מה שהוא עבר ומה שהוא לוקח בעקבות זה.

אם הייתי יודעת על זה מראש אולי לא היה לי את האומץ להכנס לזה, אז אין לי אלא להודות על זה שלא ידעתי על זה מראש. להודות! מישהו רוצה לפספס ח"ו את הזיווג שלו בגלל דברים כאלה, שאחרי העמקת הקשר מגלים על כל כך הרבה דברים שהם שטותיים, שוליים, לא משנים...(להמשיך?)

סיפרתי לו על כל השרשור הזה והוא לא ממש שמח לשמוע את התגובות של חלק מהאנשים פה, בתור אחד שעבר את זה. הוא גם היה בדעה הזו בהתחלה, היה לו קשה להאמין שמישהי "תסכים". הוא בעצמו התחיל לחשוב שזו בעיה שאי אפשר להתגבר עליה! אתם מבינים למה אנחנו מסוגלים לגרום? נראה לכם שבמצב כזה בחור יכול למצוא את אשתו?? (ולא משנה כמה היא צדיקה או על כדורים בעצמה)

אז אפשר בבקשה להפסיק עם כדור השלג הזה, כי אנחנו מנפחים הכל, כרגיל.

לדעתי אסור לומר מראש, ובטח שלא מישהו אחר שיספר, כי רובנו ממש לא מסוגלים לא לשפוט מראש על דבר כזה. צריך לדעת לשמוע את זה אחרי קצת היכרות עם הבנאדם (וכמו שאני בעצמי לא מספרת הכל על ההתחלה, אלא בדירוג, כל פעם קצת, למה שהוא לא יעשה גם ככה?).

והכי חשוב- ללמוד בדיוק מה זה! אין שום אויב יותר גדול מהשידוכים בימינו מאשר חוסר ההבנה. ללמוד מה זה, איך זה משפיע, איך מתמודדים עם זה, מה התדירות, וכו'...אפילו לדבר עם מומחה בנושא(ומומלץ עם הרופא שלו).

מנסיון, האנשים האלה, שמתמודדים עם דברים שאנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו איך זה, הם האנשים עם כוחות הנפש שהיינו רוצים שיהיו לנו. הרי לא סתם אומרים "הקב"ה לא מביא נסיונות לאדם אלא אם הוא יכול להתמודד איתם."

הערה- תקראו את התגובה של הקולה טובה. באמת.

בחורה אחרת היתה יכולה לכעוס שלא סיפרו לה מההתחלה ולהיפגע ופגוע בצורה יותר חמורה. 

אולי את מיוחדת, אבל מקרה אחד לא מעיד על הכלל. 

אני עדיין חושב שצריכים לספר לפני ושלכל אחד תהיה הבחירה שלו לפעול כפי שהוא מוצא לנכון.

יש כאלה שיפסלו מיד, יש כאלה שירצו לברר בדיוק מהן ההשלכות של המצב ויש כאלה שלא יהיה אכפת להם בכלל - אבל לכל אחד, צריכה להיות הבחירה שלו.

בנוסף, כנראה שהבחור שאת איתו, הוא בסדר לחלוטין כל זמן שהוא לוקח כדורים - אבל זה לא תמיד המצב. (אני רוצה לכתוב שזה אפילו לא המצב ברוב המקרים, אבל אני לא רוצה לכתוב משהו שאין לי סטטיטיקה שתגבה אותי בנושא, ואין לי ממש כח לנבור כרגע במעמקי הרב גוגל).

אני מצטער אם זה פוגע בו או מכעיס אותו, אבל דעתי לא השתנתה.

ואל תשכחי, שמה מבחינתך הוא שולי, מנקודת המבט של אדם אחר, הוא מאוד מאוד משמעותי.   

אני לא מיוחדת.

ולתגובתך-

"לכל אחד צריכה להיות הבחירה שלו". אתה באמת חושב שבצורה כזו יש לך את האפשרות לבחור בצורה הכי נכונה?

אז תן לי לתת לך נקודה למחשבה: אם אנחנו מחליטים מראש שזה מפריע לנו (אולי אומרים "זה תלוי במקרה", אבל רוב הפעמים זה רק כדי לצאת ידי חובה) הבחירה שלנו לא אובייקטיבית! ובחירה לא אובייקטיבית, ז"א מושפעת מכל מיני גורמים אחרים, היא באמת הבחירה שאתה מעוניין לעשות? היא באמת ובתמים הבחירה האמיתית?

"עבדי הזמן- עבדי עבדים הם, עבד ה'- הוא לבדו חופשי."

מכיר את המשפט הזה?

ושואלים תמיד איך זה ייתכן שדווקא עבד ה', עם כל החוקים והאיסורים, הוא החופשי? כי יש לו בחירה אמיתית, והמצוות עוזרות לו בזה, לא להיפך.

אנחנו יכולים להחליט שאנחנו נפגעים מכן ש"הסתירו" את זה מאתנו, אנחנו יכולים להודות להם וללמוד מזה.

בסופו של דבר מה שיצא מזה הרבה יותר תלוי בנו מאשר בצד השני, לטובה או לרעה.

הייתי מייעצת לך לקחת את הצ'אנס הזה כי יוצאים ממנו דברים מדהימים, אבל מסתבר שאתה מסוגל לפשל לגמרי לבד....

היא סובייקטיבית לחלוטין וטוב שכך. אנחנו הרי בוחרים בני או בנות זוג שמתאימים או מתאימות לנו! לא לאף אחד אחר. 

האם היא עניינית? זה תלוי בבנאדם. מה ענייני מבחינתו כאשר הוא מחפש בת זוג. 

לכל אחד יש בחירה והוא יכול לבחור מה שהוא מוצא לנכון. אין נכון ולא נכון, טוב ולא טוב - רק מתאים ולא מתאים. 

ואם מישהו החליט מראש שזה לא מתאים לו - זו זכותו המלאה! הוא בוחר להיות מושפע מ"אותם גורמים". ולכן, התשובה שלי לשאלתך היא חד משמעית "כן". היא הבחירה האמיתית! מה שאני בוחר לעשות ומה שאני בוחר לקחת בחשבון - ולאף אחד!!! אין את הזכות לשלול את זה ממני. 

אם מראש יגידו לי דבר כזה, לא בטוח שאני אפסול. בכלל לא בטוח. 

אבל אם לא יגידו לי דבר כזה מראש או לפחות מיד בהתחלה, אני אפסול בגלל שאני לא יכול לסמוך על הבחורה וזה מראה מה היא חושבת על הזכות שלי לבחור. 

עם כזאת בחורה, אני לא הייתי מעוניין להתחתן אפילו בצחוק. 

עד כמה באמת ההחלטה שלנו אובייקטיבית?

אתה טוען, אם הבנתי נכון, שעצם זה שנתנו לך את כל הנתונים היבשים לפני (זה באמת אפשרי שזה יהיה הכל?), ונתנו לך ולשיקול דעתך להבין מזה ולהסיק, זו זו הבחירה האובייקטיבית,

ואני בכלל באה מכיוון אחר.

הטענה שלי היא שאדם לא יכול להיות אובייקטיבי כלפי אותו אדם שהוא לא מכיר, בגלל שהוא לא מכיר אותו. הוא מכיר "אנשים" ו"אנשים שיש להם חלק מאותם נתונים יבשים"(גם זה אולי לא, אלא אולי רק שמע עליהם, ואז הוא מושפע מהשקפת העולם של אותו אחד שסיפר לו עליהם).

הוא מכיר את אותו אדם ואת ההשפעה של אותה בעיה עליו? הוא מכיר את ההתמודדות שלו? את הכוחות האדירים שהוא משקיע כדי להתמודד?

לא? הפסד שלו.

כל אדם בעולם שלא חי בבועה מושפע מדברים, השאלה היא כמה אנחנו מודעים לזה, וכמה אנחנו מוכנים להיות פתוחים לדברים שקצת חורגים, וקצת מפוצצים לנו את הבועה הנחמדה.

ובעז"ה שלא תצטרך להתמודד עם השאלה מה לספר ומתי (למרות שלכולנו יש דברים שלא היינו מספרים על ההתחלה, אבל השק שלי זה לא השק שלך, למזלך...).

ד"א, אני קצת לא הוגנת, כי אני לא ממש יכולה לכעוס על מי שהכיר בינינו על שלא סיפר לי על זה. נסה אתה להתלונן על רבש"ע על כזה דבר...(ובכ"ז, מי שקצת ביררתי ממנה עליו, לא ציפיתי ממנה שתגיד לי דבר כזה אישי שלו, בלי לדעת את כל הפרטים ובלי לדעת מה "רלוונטי" כביכול שאדע על ההתחלה.)

אני טוען שהבחירה היא לא אובייקטיבית וגם לא צריכה להיות. 

אם היא היתה אובייקטיבית, והיה מישהו שהיה מתאים לך בדיוק וכל מי שאת פוגשת היה אומר לך שהוא בדיוק בשבילך, ושבכל רשימה של תכונות היית רואה שהוא מושלם בשבילך, אבל את, משום מה לא סובלת אותו - אז מבחינה אובייקטיבית, את אמורה להתחתן איתו. בפועל, כנראה שזה לא יקרה. 

מדובר על החלטה אינדיבידואלית של בנאדם. אין כאן שום דבר אובייקטיבי. 

וכדי שאדם יגיע להחלטה הסובייקטיבית לחלוטין שלו - הוא צריך לדעת כמה שיותר מדיע רלבנטי. 

האדם קובע מה הוא מחליט ומה חשוב לו ומה לא בצורה סובייקטיבית לחלוטין. 

זכותו לקבוע מה חשוב לו ומה לא. 

אם לא חשוב לו מתעצומות הנפש האדירות שיש לאותו אדם, וכן איכפת לו מזה שהוא על כדורים - מי את שתגידי לו שהוא טועה? הרי בסופו של דבר, המטרה היא שהוא יתחתן. לא את. את עושה את הבחירות שלך ומחליטה עפ"י מה שחשוב לך, והוא עושה את אותו הדבר בכל הקשור אליו. 

הוא מושפע. ודאי שהוא מושפע. אבל הוא מושפע בצורה שבה הוא בוחר, ולאו דווקא הדרך שאת בחרת מתאימה למישהו אחר - ולך אין את הזכות לקבוע אחרת למישהו או לנסות לחנך אותו שיחיה עפ"י השקפת עולמך. 

ובאופן אישי, אם הייתי פוגש מישהי כזאת במקרה והיא לא היתה מספרת לי אתזה בתחילת הקשר - הייתי מאשים אך ורק אותה. 

אני טוענת בדיוק ההיפך ממה שאמרת פה.

מבחינה אובייקטיבית (לפי ההגדרה שלי)  אני דווקא לא אמורה להתחתן עם מישהו בגלל שה"רשימה" שלו מתאימה, אלא אני אמורה לקבל את התכונות שלו ולהחליט מה מתאים לי.

אני אחזור על זה שוב- אני ממש לא חושבת שצריך להתחתן עם מישהו בגלל שמבחינה פורמלית הוא מתאים (ואני גם לא עושה את זה). ממש לא. ההחלטה שלך היא שקובעת בשבילך, וההרגשה חשובה בה מאוד.

איך זה מסתדר? פשוט מאוד. אני לא טוענת שאובייקטיביות בעניין הזה זה פרטים יבשים, אלא להיפך- פרטים יבשים בלי הסתכלות על האדם עצמו זה סובייקטיביות והחלטה מושפעת. כי הרי, מי אומר לך מה אומר הפרט היבש הזה או אחר על האדם שאותו מציעים לך לפגוש? או שאתה אומר על פי אדם אחר, או שהחברה מכתיבה לך מה זה אומר. כך או כך, לא האדם עצמו הוא שעומד לנגד עיניך ומבהיר לך את הפרט, מלחלח אותו מהיבשות.

ורק שגם הפינה הזאת תהיה ברורה- מעולם לא אמרתי כאן לאף אדם מה יותר חשוב לו, כוחות נפש או חיים על כדורים. אני בפשטות מנסה להבהיר שיש גם מציאות אחרת, שלא כל אדם שיש לו איזו בעיה ברזומה סימן שהוא לא בשבילנו, ומנסה להראות (למרות שאמנם אני עוד לא נשואה, אבל כן נמצאת בזוגיות ב"ה עם בחור שלא הייתי מוותרת עליו לשנייה) שבחיים משותפים, ברוב הפעמים דברים שנתנו להם משמעות כבדה מאבדים מכוחם, ונראים שוליים במכלול החיים.

שנזכה...

זה קצת מוזר מה שהולך כאן ...

הבנאדם מסביר שאם היו אומרים לו מראש את הדבר אז הוא לא בטוח היה פוסל אלא בודק את זה עניינית!אז מה הבעיה כאן??!!!

אני חשבת שמהנכון לתת לבנאדם מראש את זכות הבחירה המלאה אם הוא מוכן להיכנס לזה או שהוא לא רואה את עצמו מסוגל לזה...!! ואז גם אם הוא יגלה את זה בהמשך הקשר הוא ילך אז מה הרוויחו כאן???

מי שלא מוכן לשמוע על אנשים עם בעיה מסויימת לא יעזור אם תדחפו לו את זה ב"הפתעה" ז"א שהוא יגלה רק בהמשך הקשר שזה בדיוק מה שהוא לא רצה..נכון יכול להיות שהוא יחליט שזה לא כזה נורא עכשיו פתאום שהוא רואה את זה מקרוב אבל למה לתת את ההרגשה שרימו אותו....

די הפוכות. 

בכל מקרה, אני חושב שלהסתיר משהו כזה, זה דבר פסול. 

יודעת מה? בואי נלך בדרך שלך: "אני בפשטות מנסה להבהיר שיש גם מציאות אחרת, שלא כל אדם שיש לו איזו בעיה ברזומה סימן שהוא לא בשבילנו" - אם הייתי יוצאת עם מישהו פעמיים ושלוש, ואז הוא היה אומר לך שהוא לא דתי ושהוא סתם הולך עם כיפה? או שבואי נרשה לעצמינו להיסחף מעט ונחשוב מה היה קורה אם הוא היה עם כיפה כי הוא דתי אדוק... אבל מוסלמי? 

אז נכון... יש לו איזו בעיה ברזומה... אבל הוא לא רצה להגיד את זה ישר, ולא כל בעיה ברזומה היא סימן שהוא לא בשבילנו. 

אז נכון, יש כאן קצת דמגוגיה, וקצת הקצנה, ואני כמובן לא משווה מבחינת חשיבות הדברים... אבל מה היית אומרת לחברה שלך שהיתה מכירה לך אותו ומסתירה ממך את הפרט הזה? אולי היא חשבה שאחרי שתכירי אותו, לא כ"כ יהיה אכפת לך? והרי יצאתם רק פעמיים או שלוש לפני שהוא סיפר לך... עוד יש לך בחירה... 

אם יש אנשים שמראש היו פוסלים על דבר כזה, מגיעה להם הזכות להחליט על זה בעצמם וזה לא תפקידך, או תפקידו של אף אחד אחר להחליט זאת בשבילם. 

אני רואה שאנחנו לא נגיע להסכמה.

דרך החשיבה שלנו הפוכה,

הדוגמאות לא קשורות,

ההגדרות הפוכות,

צורת קבלת ההחלטות,

הצורה שבה סומכים על אנשים...

יש לי עוד הרבה מה להגיב,

אבל הדיון הזה לא מוביל לשום מקום, וממה שאני רואה שאתה מגיב לעיל, הוא גם לא ימשיך.

למדתי הרבה, מקווה שגם אתה או אנשים אחרים לפחות.

כל מה שנשאר לי כרגע הוא לחזור על מה שכבר אמרתי, לבקשתך-

אני לא אתן לך עצות, אתה מסוגל לפשל לגמרי לבד...

סליחה אם אני נשמעת מתנשאת, אני פשוט מקווה באמונה תמימה שתמצא את זוגתך בקרוב

ויחד תלמדו (בשתי צורות הניקוד) מה חשוב לכם כזוג, כמשפחה, כבית בישראל.

ואני מקווה שאני לא נשמע מתנשא כשאני אומר שאני מקווה שלא תרגישי צורך לחנך גם אותו. 

אם הייתי עוברת משהו כזה,לא הייתי מסתירה..

כי כמו ששניכם הזכרתם:

יש הרבה אנשים שפוסלים על ההתחלה בגלל דבר כזה..

אבל-

אני לא חושבת שלהסתיר זה הפתרון.

כי הרי הבעיה לא תעלם. ואם הדבר הזה מפריע לאותו אדם בתחילת הקשר- זה ימשיך להפריע לו  גם אחרי...

אני חושבת שאנשים שעוברים דברים כאלו יוצאים מזה אחרת מכולם.. ומי שלא מסוגל להכיל את המורכבות הזו-אין טעם שיכנס לדבר כזה מההתחלה.

ומי שמסוגל להכיל מורכבות שכזו-לא ירתע.

ואני חושבת שמי שעבר כזה דבר-צריך לחפש כאלו אנשים,אנשים שלא נרתעים. כי רק ככה יוכל לצאת משהו..

צריך השתדלות וסיעתה דשמיא.

אם מישהו לא הבין אני בעד לספר וחושב שצריך לספר. כמובן לא בהתחלה ממש. אבל מה שרמזתי זה הקושי לספר ולהיות לא יודע מה תהיה התגובה וכו'.ברכה והצלחה

במניסיוני אם משהו על כדורים, אז משבר יכול להגיע בכל רגע שלא יקחו כדור .חוץ מיזה בן אדם שעבר משבר לא זוכר מה הוא עשה ואיך היה נראה וחושב שהכל בסדר מפני שעכשיו הוא מתפקד.כך שכדאי לבחון האם מוכנים להתמודות כזאת.וגם יש 25אחוז שז עוברתורשה

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."