אני מאמין שלפני שפרסמת את הדילמה הזאת כאן היא כבר עלתה בינך לבין בעלך..נכון?

וזה העיקר.

[ואני בכוונה לא כותב מה דעתי]

בכל מקרה, אני משער שתחכימי מהשירשור הזה:

/Forum/Forum.aspx/t389379#4672027

לשנינו זה היה מובן מאליו אבל עכשיו שהילדים גדלו זה שונה...

כבר פעם שניה או שלישית שהנושא עולה ועד כה אף אחד לא הצליח להסביר למה יש בעיה ביחסי חיבה ואהבה בין ההורים.

אין מה לעשות- מרמה מסויימת (ולכל אחד יש קוים משלו) והלאה תתכן בעיה של צניעות. כשם שאיננו עושים הכל ברחוב לעיני כל, כך ישנם התנהגויות מסויימות שלא אמורות להיות מוחצנות מחוץ למעגל האינטימי של איש-אישה.

אנחנו גם לא יודעים איך הילדים יפרשו את המעשים הללו, וזה מעורר שאלה מה זה יצור אצלם

ברור שלא מדובר בדברים שצריכים להשאר בין האיש לאשה, השאלה שלי מתייחסת להתנהגויות יום יומיות רגילות כמו חיבוק לאשה שחזרה מהעבודה, נשיקה לבעל שהצטיין בבחינות וכו'.

איך ילדים יכולים לפרש את זה מלבד מה שזה באמת - גילוי של אהבה וחיבה.

הרי גם את הילדים מחבקים ומנשקים, האם עלינו לחשוש "איך הם יפרשו"?

ובקיצור - מה שאני מנסה להגיד הוא שצריך פרופורציות בחיים.

זה יכול להיות נחמד, לדעתי -

אם זה מתאים לכם.

וכמו שכתבת - בגבולות ה"נורמה"..

נגיד הדבר הראשון כן, השני - נראה אולי קצת "יותר מידי"...

ענ"ד.

אבל גם לא יודעת מה הנכון.. אף פעם לא יצא לי לשמוע על דעת ההלכה בענין כזה.

מגע של חיבה וחברות - חשוב ומועיל.

הילדים מקבלים בטחון בקשר שבין ההורים.

מגע של קשר זוגי אוהב - לא לפני הילדים.

וכמו שתאנה כתבה, זה ממש חשוב.

וכל פעם שראיתי קצת, זה ממש היה הפחת אושר כזו נעימה ומרגיעה

אצלינו לא ראינו את ההורים שלי נוגעים כמעט ועדיין ראינו עד כמה הם אוהבים!

אנחנו כן נוגעים ליד הילדים וגם בחיק המשפחה. ליד הילדים זה חיבוק ונשיקה של "שלום, אני שמחה לראות אותך / בוקר טוב / וכו" וליד המשפחה זה רק טפיחה על הכתף, העברת דברים וכו.

אחותי הקטנה (16) פעם אמרה לי שזה עושה לה טוב לראות את זה וזה היה חסר לה אצל אבאמא.

אחי הצעיר נשוי גם והם ממש מביכים אותנו! הם יושבים בסלון וקוראים או לומדים משהו כמעט יושבים אחד על השני ובכלל נוגעים המון בצורה מוגזמת (לא נשיקות וחיבוקים זה יותר "רוח" הנגיעות).

כולם (ההורים, אנחנו, האחים האחרים) בורחים משם כי מובכים. רק הילדים הקטנים משחקים שם...

אז בכל מקרה צריך חהיות מאוד זהירים, כי גם נגיעה בלי נשיקות וחיבוקים יכולה להיות יותר מידי..

ואולי כך זה אצלכם פפריקה יקרה,

ואולי זה רק  כי הילדה שלי עוד פיצית,

אבל אני לא חושבת שנכון להימנע ממגע ליד הילדים לגמרי...

יש משהו יפה בזה שכשאבא חוזר מבית כנסת הוא אומר שבת שלום לאמא ונותן לה נשיקה על הראש/מצח

יש משהו יפה בזה שאמא חוזרת מהעבודה ומביאה לאבא נשיקה על הלחי ואומרת "טוב לראות אותך"

לא צריך להיסחף, והעיקר שכל זוג בוחן את עצמו מה רלוונטי ומה לא, ובגדול ישנה הבחנה בין נגיעה של חיבה לבין נגיעה מינית-שאת זה לא עושים ליד אף אחד והילדים נכללים ב"אף אחד" הזה...

אולי כשהקטנטנה שלי תגדל אחשוב אחרת...

לפעמים זה נעשה ליד עוד נוכחים מלבד הילדים.. 

יש דברים שהצניעות יפה להם.

הרבה פעמים אני חייבת לעצור את בעלי שלא יגלוש לגילויי חיבה מוחצניים ליד הילדים.

אפילו נשיקה בלחי אני חושבת שהם אף פעם לא ראו. האמת שבעלי ואני כבר דברנו על הענין כמה פעמים וחשבנו שאולי כדאי שהם כן יראו שאנחנו אוהבים. לא הצלחנו עד עכשיו לענות לעצמינו על השאלה הזאת. בציבור שלנו כחסידים זה לא מקובל, בכלל אצל חרדים זה לא מצוי כל כך ואולי חבל שלא.....

הילדים שלנו לא "זכו" לראות גילויי חיבה בין הוריהם,  לא פעם ולא פעמיים שוחחנו על זה אבל היה ברור שאנחנו ממשיכים כך.

בתקופה האחרונה נערך שאלון ממשחק משעשע באירוע משפחתי- מעניין שהילדים שלנו ידעו לענות בצורה הכי פשוטה ומהירה- את מי אבא הכי אוהב  ואת מי אמא הכי אוהבת. המשפחה המורחבת היתה בהלם מוחלט כיון שהם לא שומרי תומ"צ ותמיד צוחקים ומשיגים השגות על הנושא,  זה היה  שיעור טוב לכולם!

ולשמוע מילדה  מתבגרת משפט כמו- אני ארצה שבעלי ואני נהיה כמוכם, ותמיד נאהב אחד את השני ואת הילדים  שלנו.. זה אומר המון.

ואנחנו כ"כ שונים ויש לנו חילוקי דיעות: -) וב"ה המגע הפיזי מול הילדים ממש לא הכרחי בשביל שתהיה להם דוגמה לזוגיות ואהבה.

אבל - טוב להורים וגם לילדים ללמוד להביע. זה טבעי וטוב.

תנסה ללמוד תנ"ך.

אני יכול לספר לך סיפורים הפוכים עד כדי מזעזעים על כאלה שלא "שמו לב" שזה כיף לקבל חיבוק וכדומה...

יש לפעמים בעיות קשות של רתיעה ממגע עד כדי פגיעה קשה בקשר של הילדים עם בני/ות זוגם.

את יכולה לנסות לתת דוגמאות לדברים בבית שלכם- שמהם הילדים מקבלים את ההרגשה הזו?

(או "איך עשיתם את זה???" )

כשהילדים רואים שאבא ואמא דואגים זה לזה, משתדלים לשמח זה את זה ושבן הזוג נמצא בראש סדר העדיפויות - הם מפנימים זאת היטב.

זאת תוצאה פשוטה וישירה של זוגיות טובה שבה בני הזוג עובדים, עמלים, ובונים היטב את הקשר ואת הבית. 

הנה כמה דוגמאות מהימים האחרונים דוגמאות:

- מי רוצה לשמח את אבא ולעזור לי לתלות בארון את החולצות שגהצתי?

- בואו נכין לאבא ארוחת ערב מוצלחת. (זו תהיה אותה ארוחה בסופו של דבר אולי עם תוספת קטנה אבל עם הרבה יותר לב)

- הגדולים יוצאים לקניות רגילות לשבת- מה כל אחד בוחר לשבת (במסגרת הקניות הרגילות- שתיה מיוחדת, יין מועדף, פרי מסויים, דג וכו..) ? ומה תקנו כדי לשמח את אבא?

- על אבא עבר יום קשה היום, תחשבו על משהו שמח לספר לו כדי להעלות את מצב הרוח.

כל מני התייחסויות קטנות ויומיומית. משהו שאימצתי די בהתחלה והפך להיות שיגרה. מדהים לראות את הילדים מדברים בשפה הזו בינייהם או לגבי אנשים אחרים שהם מעריכים ואוהבים.

לגהץ חולצה או לקנות במבה אפשר גם בלי להיות נשואים. והדברים מתאימים גם לקשר בין אחים או כמו בין נכדה לסבתא.

האם יש לך דוגמה המיוחדת לאהבת בעל ואשה ושאינה מתאימה ליחסים עם אנשים אחרים.

נקווה שגם איישם... 

קראתי חלק מהתגובות

וגם את התגובה של מישהי שאמרה שהם לא מראים סימני חיבה בניהם ולמרות זאת הילדים יודעים טוב מאוד שאבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא

אני כותבת את דבריי בתור אחת שמגיל קטן חששתי כל הזמן שהוריי יתגרשו (וב"ה הם לא)

לא היו צעקות ומכות ב"ה

אבל חששתי בגלל צורת הדיבור של הורים שלי

האשמות הדדיות ודברים כאלו

לכן לדעתי גם אם נמנעים מהלראות סימני חיבה בפניי הילדים חשוב מאוד לשמור על צורת דיבור נעימה ואוהבת

זה לדעתי הרבה יותר חשוב מלתת נשיקה על הלחי לפני הילדים

זה דבר שאפשר תמיד לקיים אותו גם כשנמנעים ממגע

וחוץ מזה זה עבודת המידות גדולה ומביאה לנעימות של כל הבית

יום אחד ראיתי מישהי אחרת בגינה שעשתה את זה, ורק אז קלטתי כמה טוב ואהבה זה משדר לילדים על הקשר בין הוריהם. (תמיד עשיתי כך גם אני כשהיתה מתרחשת הסיטואציה, אבל רק כשראיתי את זה אצל זוג אחר קלטתי כמה שזה נותן למשפחה..)

אז מה הסיטואציה?

אמא והילדים בגינה (\בבית\אצל סבתא\...) ואז אבא מגיע לגינה, לעזור להם ללכת הביתה, ארוחת ערב וכו'...

אמא מזהה שאבא מתקרב, היא נעמדת וקוראת בקול לילדיה:

"היי תיראו איזה כיף לנו!! תיראו מי בא!! מי מגיע ראשון לאבא?"

[או כל משהו אחר בסגנון]

ותאמינו לי- לראות את האור בעיינים שנהיה לאישתו, זה דבר ראשון משמח הכי את הבעל ונותן המון לזוגיות,

אבל מעבר לכך הילדים קולטים מזה המון!!!

שנזכה...

ההורים שלי שידרו לנו המון אהבה בזוגיות שלהם.

אמא נתנה לנו יד חופשית בבית, אך שעה לפני שאבא מגיע היה לנו ברור שהבית צריך להיות מסודר.

אמא הייתה מתארגנת לקראת אבא ומבקשת מאיתנו לתת לאבא את זמן המנוחה ואח"כ להתנפל בסיפורים.

היא הייתה עומדת ליד החלון ומחכה שהוא יגיע וכשהוא היה מגיע היא הייתה קוראת לנו לראות אותו מהחלון.

ואז כולם היו רצים אליו למדרגות בחיבוקים ומתפזרים אח"כ לחדרים כי אבא ואמא ישבו בסלון על כוס קפה ככה כל יום במשך שנים, אפילו היום כשאני נשואה המנהג הזה קיים.

אח"כ היינו מצטרפים אליהם, אמא הייתה משתפת את אבא בהכל כי אבא הוא חשוב וזו זכות לספר לאבא.

מבחנים, הערות טובות וההיפך, מסיבות, סיפורים ועוד- כל מה שיכולנו סיפרנו לאבא כדי לשמח אותו.

אני יודעת גם שכל מה שסיפרתי לאמא עבר לאבא וכן להיפך, כי אמא תמיד אמרה- אמא התחתנה עם אבא כי הוא האדם הכי חכם שהיה, הוא הכי טוב והכי מבין ויש לכם זכות שהוא אבא שלכם.

כשגדלתי אבא היה אומר לי- תלמדי מאימך, יש לנו דוגמא מצויינת בבית, כל רגע שאת יכולה לקבל מאמא משהו- נצלי זאת!!

אני חושבת שדווקא המחמאות האלה האחד לשני מאחורי הגו הם אלו שחיזקו בנו את העניין שהאהבה ביניהם גדולה ואמיתית.

אחח מאחלת לעצמי להיות כמותם.

אין לי כ"כ זמן לאחרונה להיכנס לכאן, אבל היום כשנכנסתי...

רק בשביל זה היה שווה!

בשונה מהכותרת שלי,

כולנו יכולים להיות ככה.

ממש חשוב שהילדים יראו שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, ולכן כשאלה ביטויי אהבה פשוטים ותמימים כמו חיבוק או נשיקה קטנה על הלחי זה עושה לילדים רק טוב, והם גדלים לתוך בית בריא. בבית שבו לא רואים אהבה בין בני הזוג יכולות לעלות הרבה שאלות...

אני בתור ילדה תהיתי למה אני אף פעם לא ראיתי הבעה ניכרת לכך שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, כל עוד זה לא בוטה, או מיני מידי  - לדעתי זה מבורך. 

ראשית, כפי שכבר אמרו, חשוב ביותר שילדים יראו שאבא ואמא אוהבים אחד את השני.

מגע של חיבה שניתן גם לידלדים עצמם (חיבוק, נשיקה על הלחי) מותר.

לעומת זאת, מגע שהילדים מבינים שהוא שונה מהמגע שהם עצמם מקבלים, אסור.

אני לא סגור על זה 100 אחוז...

וסם שתדעי, אין שום בעיה אפילו אם הילדים ידעו ע"פ המיטות או ביטוי האהבה שיש מצבים וזמנים בהם ההורים נמנעים ממגע.

להזכירך- בימי קדם, מתי שניסחו את ההלכה, נשים בשעת נידותן היו הולכות במכוון עם בגדים מובהקים ובולטים כדי לא להכשיל את בעליהן או אנשים אחרים, כך שאין שום איסור מקורי בכך.

העניין היחידי שעליו נגזרה הסתרה וצניעות יתירה הוא מועד הטבילה, אבל זה לא הנושא

אצלנו אני רואה את ההורים שלי מתחבקים ומתנשקים כל הזמן, וזה נראה לי נורא טבעי ומתבקש.

אנחנו גם מתחבקים ליד הילד (בן שנה ו8), ואני לא רואה עם זה שום בעיה.

גם הוא לפעמים "נדחף" לנו לחיבוק, וזה נורא כיף.

לפני כמה ימים בעלי שאל אותו "את מי אבא אוהב?" וציפה שהוא יגיד שאותו (את הילד), והוא אמר "אמא!!"

ב"ה לא נראה לי שייך שילדים במיוחד לא קטנים יתחילו לתחקר את ההורים מתי הם כן נוגעים ומתי לא..

חוץ מזה, לדעתי זה לא  מוסיף לאידישקייט של הבית..

לטעמי ( ולדעת רבנים ורבניות רבות ששמעתי בהרצאות) בבית יהודי נקי לדעתי יותר נכון ללמד את הילדים העברת חיבה באופנים מילוליים ולא  פיזיים  בין בני הזוג.

ומי שהשווה מגע שלו עם אשתו למגע שלו בילדים --לדעתי אין קשר, ילדים זקוקים  לאשרורים פיזיים, וזהו כמובן סוג מגע אחר..

גם על צניעות צריך לדבר בצניעות.

כל הדיון הזה בפני הגברים בפורום הזה אינו צנוע, בפרט שכל כך פירטת במכתב פתיחה על מה מדובר...  תשאלי רב/חברות. לא כל דבר שייך לחשוף בפורום.

אני אישית נבוכה ממגע של חיבה בפני הילדים.מגע זה לא הכל בחיים. ילדים יקלטו שההורים אוהבים גם ע"י צורת הדיבור, החיוך, הדאגה וכל שאר הביטויים.

ממש מסכים עם מה שכתבת. 

הנגיעות בפני הילדים עלולים לגרום להם לחשוב שזה הדבר החשוב והמשמעותי בקשר עם בן המין השני. וזה עלול ליצור אצלם הסתכלות שיטחית על החיים במקום לחפש עומק , מידות טובות ויראת שמיים

גילוי חיבי חיצוני שכזה אינו העיקר?! הרי גם עושי םלמענו?1 ומביעי םבאופן אחר?! וגם ילד גדול אפיול את הילד בן ה-40 הסבא(אביו) מנשק?!

וזכור לי שקראתי, נראה לי שאצל הרב קנוהל, משהו דומה.

שכמו שהילדים עדים לויכוחים בין ההורים, כך חשוב שהם יהיו עדים גם לגילויי חיבה ביניהם.

וגם על עצמי, אומנם הבת שלי קטנה, אבל אני חושבת שזה טוב שהיא רואה אותנו מתחבקים מדי פעם.

ברחוב זה כמובן משהו אחר, אבל בבית, מאיפה היא תלמד על קשר בריא אם לא מדברים כאלה?

מובן שזה לא סותר דיבורים נעימים בינינו, ואת הניסיון שלי להמעיט בויכוחים (אני 'נדלקת' הרבה יותר ממנו, כך שזו בעיקר עבודה שלי...).

הילדים לומדים מכל הדברים הללו, ולא מעט.

לי כילדה (בגיל גדול יחסית..) דווקא הציק העניין של גילויי החיבה בין ההורים שלי.

ובכלל מפריע לי שאנשים מחצינים חיבה במגע.

אתם רוצים להראות שאתם אוהבים אחד את השני? תראו את זה בדאגה, במסירות. התגובות שנכתבו כאן ע"י פפריקה, שירשור והודיהלביא מביאות רעיונות נהדרים שאין צורך להוסיף עליהם במגע, כדי שהילדים ירגישו תחושת ביטחון.

ואולי בכלל שלא יהיו נוכחים לשום דבר וכך אין שום סיכון פרט לנכות רגשית קשה.

אין שום רע בהחצנה של רגשות, אנחנו בני אדם ולא רובוטים.

אבל יש משהו בדבריך בעניין תחושת מבוכה בגיל מבוגר יותר. ידוע שהחל מגיל מסויים ואפילו עד הבגרות ממש, ילדים נבוכים מגילויי אהבה וחיבה בין ההורים כי זה נראה להם מגוחך.

יש גם נערים ונערות רבים שמתביישים בהוריהם. זו תופעה מצערת אך היא טבעית ונפוצה.

אבל זה לא כל כך פשוט. לא להתווכח ליד הילדים, בכלל.

מקווה שעוד נגיע לזה, אבל כרגע אני בהחלט לא שם.

אני לא רוצה להראות לה שאני אוהבת את בעלי-אבא שלה. אני כן מרשה לעצמי לתת לו יד למשל, דבר שלא אעשה ברחוב, גם כשהיא רואה.

תיארתי מקרה קיצון, של חיבוק. אבל גם זה לא נראה לי נורא מדי. מבחינתה מה ההבדל בין זה לזה שעושים לה 'חיבוקי'? ואם עושים חיבוק משותף נניח כשאבא חוזר?

הדברים המקסימים שהן מתארות לא באים במקום לדעתי, אלא בנוסף. זה לא סותר בכלל. אני יכולה לעשות משהו בשבילו וגם לספר לה על זה, להגיד ולהביע 'איזה כיף, אבא חזר!', וכן, גם לפעמים להביע את השמחה על כך לא רק בצורה מילולית. לא רואה ערך בהסתרה של מגע מינימלי בין ההורים.

א: מה תעשו בזמן שאתם אסורים? הילדים יקלטו לפעמים אבא ואמא אוהבים ולפעמים לא.

ב: מי אמר שאהבה זה נשיקות וחיבוקים? כשהילדים יגדלו הם יבינו תאוות וכו' (לפחות בנים לא ידוע מה אם הבנות)   לי אף פעם לא היה חסר שההורים שלי לא נגעו אחד בשני לידנו. ולא היה להם בעיות שלום בית לאומת הרבה אנשים שהאבה שלהם זה חיבוקים ונשיקות.

ג: מי שרוצה לחנך לקדושה זו לו הדרך לא ראינו ולא שמענו על גדולי ישראל שהם עשו דברים כאלה. ואצל גדולי ישראל היו באים עם כל הביות של שלום בית.

וסיפור שסיפר לי משהו בהישוב שלנו שפעם הילד שלו עשה משהו לא כל כך צנועה לגננת והיא היתה בשוק ואמרה לו מה זה? אז הוא אמר ככה אבא ואמא עושים. ילדים קטנים לא מבנים שזה אהבה והם מפרשים בדרכים שלהם ואח"כ כשאנחנו רואים אותם עושים דברים כאלה בתור ילדים אנחנו צוחקים ואומרים בסה"כ ילדים אבל אח"ב בגיל העשרה בוכים מה קרה לילד שלנו ואנחנו אלו שעשנו לו את זה בגיל קטן ויש לי הרחבה לענין ואין לי כח לכתוב יותר.   

איש ואישה של נרב אלישיב קנוהל.

פסקה חשובה ביותר! בדיוק בנושא הזה.

ובינתיים אתמצת לך שהרב קנוהל ממליץ על הבעת חיבה לפני הילדים, שלא יראו רק את ההורים 'רבים'.

בהצלחה!

אי אפשר להראות גילויי חיבה אפילו הכי קטנים שיש אני לא חושבת שיש רע בנשיקה על הלחי או חיבוק לעיני הילדים והם אוהבים את זה הם מתחבקים איתנו גם אני רואה שזה ממש מעניק להם ביטחון הם שמחים ואוהבים להביע את הרגשות שלהם בפנינו אני חושבת שגילויי חיבה מעבר לכך באמת אין צורך שיהיו ליד הילדים אבל פעם בעלי נתן לי נשיקה על הלחי ליד אחותי ( הוא לא שם לב ) ואחותי מתבגרת... וחשבתי שהיא התפדחה אז דיברתי איתה והיא רק אמרה לי איזה כיף לך איזה בעל יש לך...

האינכן חושבים שמספר שנות הנישואים הוא גם גורם משפיע על הצורך בגילויי חיבה כאלו?! האםאחרי 15, 20 שנה יש פחות גילויי חיבה כמו חיבוק נישוק וכו' אם בכלל ושהשאלה קשורה אול יל-10 שניםפ ראשונות?! אין לי מושג, אינ נשואה שני םרבות...

והם עדיין מראים גילויי חיבה, גם לידינו הילדים (הגדולים, אחותי הקטנה בת מצווה).

יראת, אין בעיה אם הילדים יראו נשיקה על הלחי או חיבוק בין ההורים, ותאמיני לי שלפני גיל ההתבגרות המאוחר (סוף תיכון ואולי גם אח"כ) הם לא שמים לב ולא מודעים לכך שההורים נוגעים ולא נוגעים לסירוגין...

וגם אני כתבתי קודם משהו דומה.

כאורח לרגע, אני מעוניין לשתף שאצלי בבית וכמעט מעולם לא ראיתי גילוי חיבה בין ההורים.

עד היום אני סולד מגילויי חיבה ולא רואה בזה משהו טבעי.

בהרבה כאב אני רוצה לומר שאם מישהו חושב שזהו רצון הקב"ה, שיעורב לו.

גם אם דעת ההלכה לאסור מגע כל שהוא (ועד עכשיו לא כתב כאן מישהו מה דעת ההלכה בעניין)

- חייבים (ברמה קריטית ממש) להראות גילויי חיבה. הנזק לילדים הוא עצום.

עד היום זה מצריך הרבה עבודה קשה.

[ואגב עדיין אני רווק (28)]

לדעתי המנעות שכזאת יכולה לגרום למחסום רגשי לא טוב אחר כך אצל הילדים.

ההורים שלי כלל לא מביעים חיבה ביניהם. לא בדיבור ולא במעשה.. לא משנה שאותי אמא כן מחבקת, ואומרת שהיא אוהבת אותי וכו', כרגע אני בקושי מסוגלת לחבק חברות ("את לא יודעת לחבק!" "מה זה החיבוק המסכן הזה?" בדרך כלל זוכים ממני ללחיצת יד) וממש חסומה רגשית ולדעתי זה בגלל משהו מהבית.. 

אני חושבת, שבמיוחד בציבור שלנו שהכל כל כך אסור וחסום, כדאי להראות שבן איש ואישה זה בסדר, זה טוב, זה נכון.

אחרת הקירות שלנו יחנקו אותנו בפנים, בלי שבכלל שמנו לב.

לדעתי מה שב.ג. אמר ראוי לתשומת לב מיוחדת, אני בקושי בגיל ההתבגרות אז אני באמת לא יודעת איך זה הולך להשפיע על חיי הזוגיות שלי, אבל הוא ככל הנראה מדבר מניסיון והעלה נקודה ממש מעניינת.

בברכה.

חסימה רגשית של בת אל חברותיה, איננה בגלל שלא ראתה חיבוקים של ההורים שלה..

וגם לא כדאי להילחץ מזה שאת "בקושי מסוגלת לחבק חברות". לא לכל אחת זה מתאים בכל שלב, וחלק מאלו שעושות זאת - זה חיצוני.

ככלל, לכותבת הצעירה - כדאי מה שפחות לתלות "בגלל משהו מהבית", זה לא טוב בשבילך. אם את חשה איזו "חסימה רגשית" לחברות, תשתדלי בעדינות להתענין יותר בהן וכו', ולטפל בענין בבחירתך. טוב שאת מודעת בגיל צעיר, ויש לך בחירה. התליה של דברים בהורים, היא לא נדירה אבל פעמים רבות גם לא מועילה..

ובציבור שלנו לא "הכל אסור וחסום" אלא דברים נורמליים. במקומות שזה לא כך - לא פעם כשמגיעים לשלב שבאמת צריכים לבטא דברים בנישואין בין איש לאשתו, כבר אין בכך לא רעננות ולא אמת. ה"חסימה" במקום שאסור, היא מדברים זולים ולא אמיתיים - ומובילה אל האמת.

כל הנ"ל - כאמור - ללא קשר ישיר לנושא הנידון בשירשור זה.

אל תקח את זה כלכך קשה, אני לא לחוצה, לא מפילה הכל על ההורים שלי וזה לא מי יודע מה מלווה אותי יותר מידי בחיים. ראיתי את זה כראוי לציון, שכל אחד יעשה את הנכון בעיניו.

אולי בציבור לא הכל אסור וחסום, אבל הרבה פעמיים יש את ההרגשה, ולדעתי היא לא בריאה. כמובן, זה לא מוחלט וכל מקרה לגופו. דיברתי בעניין המקרה הספציפי הזה.

בברכה.

אני לדוג' כמעט ולא מסתכלת לילדים שלי בעיניים . ולא הייתי מודעת לזה עד שהמרפאה בעיסוק של הבן שלי אמרה לי את לא מסתכלת לא בעניים , בבית לא הסתכלו אצלכם בעיניים שדיברו איתכם? והתשובה היא לא לגבי אבא שלי הוא מאוד ביישן והוא לא הסתכל לנו בעניים שהוא דיבר איתנו הוא בקושי יודע להביע רגשות הוא מאוד סגור ומופנם ואני מאוד דומה לו . אני כמובן כל המן משתדלת לתקן את עצמי אבל זה קשה. ומזל שהילדים שלי לא יצאו כמוני אלא כמו אבא שלהם והם יכולים באמצע הרחוב להוריד אותי לגובה שלהם ולחבק אותי חיבוק דוב עם נשיקה גדולה ורטובה על הלחי . אני כל הזמן משתדלת  להפתח יותר והם באמת מקבלים את מה שמגיע להם אבל זה ממש עבודה על המידות זה לתקן משהו ששנים ישב אצלך בתת מודע ...ולגבי אבא שלי אמא שלי רצתה לקחת אותו לטיפול של מוח אחד אבל הוא לא שיתף פעולה....זה לא שהוא בדיכאון או משו כזה הוא פשוט מאוד מופנם הוא שמח שיש משו משמח או עצוב שיש משהו עצוב אבל הוא לא יודע כיצד להביע את זה.

ואת יודעת מה הילדים צועקים איזה כיף ערימת ילדים על אמא . לא משנה שאחרי שניה הם מושכים אותו משם "אבא, תרד שלא יהיה לאמא כואב"
 

לא כדאי להראות להם גם (או רק) את האהבה דרך הכלי שנקרא דיבור?

ביטויי אהבה במעשים זה יותר רגעי מאשר דיבורים (שהשפעתם, כידוע, הרבה יותר מתמשכת ואף חודרת).

בנוסף, זה מעביר להם היטב את המסר שאהבה אינה מסתכמת רק דרך נגיעה (מסר שחשוב מאוד להעביר בעיקר בדור שלנו...!).

קשה לאהבה במעשים להשפיע כאשר האהבה בדיבורים פגומה/לא מצויה.

אנחנו מדברים המון ומשתפים המון רק במה שמותר כמובן. הם רואים גם את זה וגם את זה

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.