אני מאמין שלפני שפרסמת את הדילמה הזאת כאן היא כבר עלתה בינך לבין בעלך..נכון?

וזה העיקר.

[ואני בכוונה לא כותב מה דעתי]

בכל מקרה, אני משער שתחכימי מהשירשור הזה:

/Forum/Forum.aspx/t389379#4672027

לשנינו זה היה מובן מאליו אבל עכשיו שהילדים גדלו זה שונה...

כבר פעם שניה או שלישית שהנושא עולה ועד כה אף אחד לא הצליח להסביר למה יש בעיה ביחסי חיבה ואהבה בין ההורים.

אין מה לעשות- מרמה מסויימת (ולכל אחד יש קוים משלו) והלאה תתכן בעיה של צניעות. כשם שאיננו עושים הכל ברחוב לעיני כל, כך ישנם התנהגויות מסויימות שלא אמורות להיות מוחצנות מחוץ למעגל האינטימי של איש-אישה.

אנחנו גם לא יודעים איך הילדים יפרשו את המעשים הללו, וזה מעורר שאלה מה זה יצור אצלם

ברור שלא מדובר בדברים שצריכים להשאר בין האיש לאשה, השאלה שלי מתייחסת להתנהגויות יום יומיות רגילות כמו חיבוק לאשה שחזרה מהעבודה, נשיקה לבעל שהצטיין בבחינות וכו'.

איך ילדים יכולים לפרש את זה מלבד מה שזה באמת - גילוי של אהבה וחיבה.

הרי גם את הילדים מחבקים ומנשקים, האם עלינו לחשוש "איך הם יפרשו"?

ובקיצור - מה שאני מנסה להגיד הוא שצריך פרופורציות בחיים.

זה יכול להיות נחמד, לדעתי -

אם זה מתאים לכם.

וכמו שכתבת - בגבולות ה"נורמה"..

נגיד הדבר הראשון כן, השני - נראה אולי קצת "יותר מידי"...

ענ"ד.

אבל גם לא יודעת מה הנכון.. אף פעם לא יצא לי לשמוע על דעת ההלכה בענין כזה.

מגע של חיבה וחברות - חשוב ומועיל.

הילדים מקבלים בטחון בקשר שבין ההורים.

מגע של קשר זוגי אוהב - לא לפני הילדים.

וכמו שתאנה כתבה, זה ממש חשוב.

וכל פעם שראיתי קצת, זה ממש היה הפחת אושר כזו נעימה ומרגיעה

אצלינו לא ראינו את ההורים שלי נוגעים כמעט ועדיין ראינו עד כמה הם אוהבים!

אנחנו כן נוגעים ליד הילדים וגם בחיק המשפחה. ליד הילדים זה חיבוק ונשיקה של "שלום, אני שמחה לראות אותך / בוקר טוב / וכו" וליד המשפחה זה רק טפיחה על הכתף, העברת דברים וכו.

אחותי הקטנה (16) פעם אמרה לי שזה עושה לה טוב לראות את זה וזה היה חסר לה אצל אבאמא.

אחי הצעיר נשוי גם והם ממש מביכים אותנו! הם יושבים בסלון וקוראים או לומדים משהו כמעט יושבים אחד על השני ובכלל נוגעים המון בצורה מוגזמת (לא נשיקות וחיבוקים זה יותר "רוח" הנגיעות).

כולם (ההורים, אנחנו, האחים האחרים) בורחים משם כי מובכים. רק הילדים הקטנים משחקים שם...

אז בכל מקרה צריך חהיות מאוד זהירים, כי גם נגיעה בלי נשיקות וחיבוקים יכולה להיות יותר מידי..

ואולי כך זה אצלכם פפריקה יקרה,

ואולי זה רק  כי הילדה שלי עוד פיצית,

אבל אני לא חושבת שנכון להימנע ממגע ליד הילדים לגמרי...

יש משהו יפה בזה שכשאבא חוזר מבית כנסת הוא אומר שבת שלום לאמא ונותן לה נשיקה על הראש/מצח

יש משהו יפה בזה שאמא חוזרת מהעבודה ומביאה לאבא נשיקה על הלחי ואומרת "טוב לראות אותך"

לא צריך להיסחף, והעיקר שכל זוג בוחן את עצמו מה רלוונטי ומה לא, ובגדול ישנה הבחנה בין נגיעה של חיבה לבין נגיעה מינית-שאת זה לא עושים ליד אף אחד והילדים נכללים ב"אף אחד" הזה...

אולי כשהקטנטנה שלי תגדל אחשוב אחרת...

לפעמים זה נעשה ליד עוד נוכחים מלבד הילדים.. 

יש דברים שהצניעות יפה להם.

הרבה פעמים אני חייבת לעצור את בעלי שלא יגלוש לגילויי חיבה מוחצניים ליד הילדים.

אפילו נשיקה בלחי אני חושבת שהם אף פעם לא ראו. האמת שבעלי ואני כבר דברנו על הענין כמה פעמים וחשבנו שאולי כדאי שהם כן יראו שאנחנו אוהבים. לא הצלחנו עד עכשיו לענות לעצמינו על השאלה הזאת. בציבור שלנו כחסידים זה לא מקובל, בכלל אצל חרדים זה לא מצוי כל כך ואולי חבל שלא.....

הילדים שלנו לא "זכו" לראות גילויי חיבה בין הוריהם,  לא פעם ולא פעמיים שוחחנו על זה אבל היה ברור שאנחנו ממשיכים כך.

בתקופה האחרונה נערך שאלון ממשחק משעשע באירוע משפחתי- מעניין שהילדים שלנו ידעו לענות בצורה הכי פשוטה ומהירה- את מי אבא הכי אוהב  ואת מי אמא הכי אוהבת. המשפחה המורחבת היתה בהלם מוחלט כיון שהם לא שומרי תומ"צ ותמיד צוחקים ומשיגים השגות על הנושא,  זה היה  שיעור טוב לכולם!

ולשמוע מילדה  מתבגרת משפט כמו- אני ארצה שבעלי ואני נהיה כמוכם, ותמיד נאהב אחד את השני ואת הילדים  שלנו.. זה אומר המון.

ואנחנו כ"כ שונים ויש לנו חילוקי דיעות: -) וב"ה המגע הפיזי מול הילדים ממש לא הכרחי בשביל שתהיה להם דוגמה לזוגיות ואהבה.

אבל - טוב להורים וגם לילדים ללמוד להביע. זה טבעי וטוב.

תנסה ללמוד תנ"ך.

אני יכול לספר לך סיפורים הפוכים עד כדי מזעזעים על כאלה שלא "שמו לב" שזה כיף לקבל חיבוק וכדומה...

יש לפעמים בעיות קשות של רתיעה ממגע עד כדי פגיעה קשה בקשר של הילדים עם בני/ות זוגם.

את יכולה לנסות לתת דוגמאות לדברים בבית שלכם- שמהם הילדים מקבלים את ההרגשה הזו?

(או "איך עשיתם את זה???" )

כשהילדים רואים שאבא ואמא דואגים זה לזה, משתדלים לשמח זה את זה ושבן הזוג נמצא בראש סדר העדיפויות - הם מפנימים זאת היטב.

זאת תוצאה פשוטה וישירה של זוגיות טובה שבה בני הזוג עובדים, עמלים, ובונים היטב את הקשר ואת הבית. 

הנה כמה דוגמאות מהימים האחרונים דוגמאות:

- מי רוצה לשמח את אבא ולעזור לי לתלות בארון את החולצות שגהצתי?

- בואו נכין לאבא ארוחת ערב מוצלחת. (זו תהיה אותה ארוחה בסופו של דבר אולי עם תוספת קטנה אבל עם הרבה יותר לב)

- הגדולים יוצאים לקניות רגילות לשבת- מה כל אחד בוחר לשבת (במסגרת הקניות הרגילות- שתיה מיוחדת, יין מועדף, פרי מסויים, דג וכו..) ? ומה תקנו כדי לשמח את אבא?

- על אבא עבר יום קשה היום, תחשבו על משהו שמח לספר לו כדי להעלות את מצב הרוח.

כל מני התייחסויות קטנות ויומיומית. משהו שאימצתי די בהתחלה והפך להיות שיגרה. מדהים לראות את הילדים מדברים בשפה הזו בינייהם או לגבי אנשים אחרים שהם מעריכים ואוהבים.

"כל מיני התייחסויות קטנות ויומיומיות . משהו שאימצתי די בהתחלה והפך להיות שיגרה. מדהים ..."

זה ^^^^ החלק המדהים ! ! !

החלק עם הילדים כבר צפוי שיגיע באופן די טבעי

רק רציתי שתדעי שההודעה שלך באה לי בדיוק במקום

ואולי קצת באיחור   אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם

תודה

לגהץ חולצה או לקנות במבה אפשר גם בלי להיות נשואים. והדברים מתאימים גם לקשר בין אחים או כמו בין נכדה לסבתא.

האם יש לך דוגמה המיוחדת לאהבת בעל ואשה ושאינה מתאימה ליחסים עם אנשים אחרים.

נקווה שגם איישם... 

קראתי חלק מהתגובות

וגם את התגובה של מישהי שאמרה שהם לא מראים סימני חיבה בניהם ולמרות זאת הילדים יודעים טוב מאוד שאבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא

אני כותבת את דבריי בתור אחת שמגיל קטן חששתי כל הזמן שהוריי יתגרשו (וב"ה הם לא)

לא היו צעקות ומכות ב"ה

אבל חששתי בגלל צורת הדיבור של הורים שלי

האשמות הדדיות ודברים כאלו

לכן לדעתי גם אם נמנעים מהלראות סימני חיבה בפניי הילדים חשוב מאוד לשמור על צורת דיבור נעימה ואוהבת

זה לדעתי הרבה יותר חשוב מלתת נשיקה על הלחי לפני הילדים

זה דבר שאפשר תמיד לקיים אותו גם כשנמנעים ממגע

וחוץ מזה זה עבודת המידות גדולה ומביאה לנעימות של כל הבית

יום אחד ראיתי מישהי אחרת בגינה שעשתה את זה, ורק אז קלטתי כמה טוב ואהבה זה משדר לילדים על הקשר בין הוריהם. (תמיד עשיתי כך גם אני כשהיתה מתרחשת הסיטואציה, אבל רק כשראיתי את זה אצל זוג אחר קלטתי כמה שזה נותן למשפחה..)

אז מה הסיטואציה?

אמא והילדים בגינה (\בבית\אצל סבתא\...) ואז אבא מגיע לגינה, לעזור להם ללכת הביתה, ארוחת ערב וכו'...

אמא מזהה שאבא מתקרב, היא נעמדת וקוראת בקול לילדיה:

"היי תיראו איזה כיף לנו!! תיראו מי בא!! מי מגיע ראשון לאבא?"

[או כל משהו אחר בסגנון]

ותאמינו לי- לראות את האור בעיינים שנהיה לאישתו, זה דבר ראשון משמח הכי את הבעל ונותן המון לזוגיות,

אבל מעבר לכך הילדים קולטים מזה המון!!!

שנזכה...

ההורים שלי שידרו לנו המון אהבה בזוגיות שלהם.

אמא נתנה לנו יד חופשית בבית, אך שעה לפני שאבא מגיע היה לנו ברור שהבית צריך להיות מסודר.

אמא הייתה מתארגנת לקראת אבא ומבקשת מאיתנו לתת לאבא את זמן המנוחה ואח"כ להתנפל בסיפורים.

היא הייתה עומדת ליד החלון ומחכה שהוא יגיע וכשהוא היה מגיע היא הייתה קוראת לנו לראות אותו מהחלון.

ואז כולם היו רצים אליו למדרגות בחיבוקים ומתפזרים אח"כ לחדרים כי אבא ואמא ישבו בסלון על כוס קפה ככה כל יום במשך שנים, אפילו היום כשאני נשואה המנהג הזה קיים.

אח"כ היינו מצטרפים אליהם, אמא הייתה משתפת את אבא בהכל כי אבא הוא חשוב וזו זכות לספר לאבא.

מבחנים, הערות טובות וההיפך, מסיבות, סיפורים ועוד- כל מה שיכולנו סיפרנו לאבא כדי לשמח אותו.

אני יודעת גם שכל מה שסיפרתי לאמא עבר לאבא וכן להיפך, כי אמא תמיד אמרה- אמא התחתנה עם אבא כי הוא האדם הכי חכם שהיה, הוא הכי טוב והכי מבין ויש לכם זכות שהוא אבא שלכם.

כשגדלתי אבא היה אומר לי- תלמדי מאימך, יש לנו דוגמא מצויינת בבית, כל רגע שאת יכולה לקבל מאמא משהו- נצלי זאת!!

אני חושבת שדווקא המחמאות האלה האחד לשני מאחורי הגו הם אלו שחיזקו בנו את העניין שהאהבה ביניהם גדולה ואמיתית.

אחח מאחלת לעצמי להיות כמותם.

אין לי כ"כ זמן לאחרונה להיכנס לכאן, אבל היום כשנכנסתי...

רק בשביל זה היה שווה!

בשונה מהכותרת שלי,

כולנו יכולים להיות ככה.

ממש חשוב שהילדים יראו שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, ולכן כשאלה ביטויי אהבה פשוטים ותמימים כמו חיבוק או נשיקה קטנה על הלחי זה עושה לילדים רק טוב, והם גדלים לתוך בית בריא. בבית שבו לא רואים אהבה בין בני הזוג יכולות לעלות הרבה שאלות...

אני בתור ילדה תהיתי למה אני אף פעם לא ראיתי הבעה ניכרת לכך שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, כל עוד זה לא בוטה, או מיני מידי  - לדעתי זה מבורך. 

[לא נשואה, בעז"ה בקרוב... לפי רצון ה'.]

חשוב לי לחזק את התשובה החיובית לשאלת השירשור:

בבית שלנו ישנם גילויי חיבה , וזה עשה לי כזה טוב על הלב, מאז שאני זוכרת את עצמי!

גילוי חיבה הכוונה: ליטוף בלחי לאמא, חיבוק- לעיננו, לשבת ביחד על הספה ולהחזיק ידיים/לשים ראש אחד על השני, נשיקות על הלחי [לא בפה]

וזה שימח כ"כ.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, אהבתי להדחף בין אבא ואמא כשהם התחבקו. זה היה הכי כיף בעולם, ונסך בי תחושת ביטחון- הנה, אבא ואמא מתחבקים, סימן שהם אוהבים אחד את השני. [וגם קצת קינאתי, אז נדחפתי להם  ]

וכאן אני יוצאת בקריאה נרגשת:

הורים, תפגינו לעיני הילדים גם חיבה פיזית! זה בריא, זה טוב, נה נהדר! הכל במידה כמובן. אבל חיבה פיזית היא חלק מהאבה שלכם, וכל עוד זה בטוב טעם- זה נהדר וחשוב.

ולגבי חשש שהם "יעקבו" ויגלו מתי מותר לכם ומתי אסור- לא נראה לי שבאופן טבעי הם יעקבו. אישית- מעולם לא חשבתי על מתי ההורים שלי נוגעיםומתי לא. (רק המיטות מסגירות...) וגם אם כן- אז מה? אנחנו יהודים? הבית שלנו הוא בית יהודי? זה חלק מההתנהלות, ב"ה. ומחשש לזה- להמנע מנגיעות חיבה לעיני הילדים? מוגזם בעיני.  קצת פרנואידי.

ראשית, כפי שכבר אמרו, חשוב ביותר שילדים יראו שאבא ואמא אוהבים אחד את השני.

מגע של חיבה שניתן גם לידלדים עצמם (חיבוק, נשיקה על הלחי) מותר.

לעומת זאת, מגע שהילדים מבינים שהוא שונה מהמגע שהם עצמם מקבלים, אסור.

אני לא סגור על זה 100 אחוז...

וסם שתדעי, אין שום בעיה אפילו אם הילדים ידעו ע"פ המיטות או ביטוי האהבה שיש מצבים וזמנים בהם ההורים נמנעים ממגע.

להזכירך- בימי קדם, מתי שניסחו את ההלכה, נשים בשעת נידותן היו הולכות במכוון עם בגדים מובהקים ובולטים כדי לא להכשיל את בעליהן או אנשים אחרים, כך שאין שום איסור מקורי בכך.

העניין היחידי שעליו נגזרה הסתרה וצניעות יתירה הוא מועד הטבילה, אבל זה לא הנושא

אצלנו אני רואה את ההורים שלי מתחבקים ומתנשקים כל הזמן, וזה נראה לי נורא טבעי ומתבקש.

אנחנו גם מתחבקים ליד הילד (בן שנה ו8), ואני לא רואה עם זה שום בעיה.

גם הוא לפעמים "נדחף" לנו לחיבוק, וזה נורא כיף.

לפני כמה ימים בעלי שאל אותו "את מי אבא אוהב?" וציפה שהוא יגיד שאותו (את הילד), והוא אמר "אמא!!"

ב"ה לא נראה לי שייך שילדים במיוחד לא קטנים יתחילו לתחקר את ההורים מתי הם כן נוגעים ומתי לא..

חוץ מזה, לדעתי זה לא  מוסיף לאידישקייט של הבית..

לטעמי ( ולדעת רבנים ורבניות רבות ששמעתי בהרצאות) בבית יהודי נקי לדעתי יותר נכון ללמד את הילדים העברת חיבה באופנים מילוליים ולא  פיזיים  בין בני הזוג.

ומי שהשווה מגע שלו עם אשתו למגע שלו בילדים --לדעתי אין קשר, ילדים זקוקים  לאשרורים פיזיים, וזהו כמובן סוג מגע אחר..

גם על צניעות צריך לדבר בצניעות.

כל הדיון הזה בפני הגברים בפורום הזה אינו צנוע, בפרט שכל כך פירטת במכתב פתיחה על מה מדובר...  תשאלי רב/חברות. לא כל דבר שייך לחשוף בפורום.

אני אישית נבוכה ממגע של חיבה בפני הילדים.מגע זה לא הכל בחיים. ילדים יקלטו שההורים אוהבים גם ע"י צורת הדיבור, החיוך, הדאגה וכל שאר הביטויים.

ממש מסכים עם מה שכתבת. 

הנגיעות בפני הילדים עלולים לגרום להם לחשוב שזה הדבר החשוב והמשמעותי בקשר עם בן המין השני. וזה עלול ליצור אצלם הסתכלות שיטחית על החיים במקום לחפש עומק , מידות טובות ויראת שמיים

גילוי חיבי חיצוני שכזה אינו העיקר?! הרי גם עושי םלמענו?1 ומביעי םבאופן אחר?! וגם ילד גדול אפיול את הילד בן ה-40 הסבא(אביו) מנשק?!

וזכור לי שקראתי, נראה לי שאצל הרב קנוהל, משהו דומה.

שכמו שהילדים עדים לויכוחים בין ההורים, כך חשוב שהם יהיו עדים גם לגילויי חיבה ביניהם.

וגם על עצמי, אומנם הבת שלי קטנה, אבל אני חושבת שזה טוב שהיא רואה אותנו מתחבקים מדי פעם.

ברחוב זה כמובן משהו אחר, אבל בבית, מאיפה היא תלמד על קשר בריא אם לא מדברים כאלה?

מובן שזה לא סותר דיבורים נעימים בינינו, ואת הניסיון שלי להמעיט בויכוחים (אני 'נדלקת' הרבה יותר ממנו, כך שזו בעיקר עבודה שלי...).

הילדים לומדים מכל הדברים הללו, ולא מעט.

לי כילדה (בגיל גדול יחסית..) דווקא הציק העניין של גילויי החיבה בין ההורים שלי.

ובכלל מפריע לי שאנשים מחצינים חיבה במגע.

אתם רוצים להראות שאתם אוהבים אחד את השני? תראו את זה בדאגה, במסירות. התגובות שנכתבו כאן ע"י פפריקה, שירשור והודיהלביא מביאות רעיונות נהדרים שאין צורך להוסיף עליהם במגע, כדי שהילדים ירגישו תחושת ביטחון.

ואולי בכלל שלא יהיו נוכחים לשום דבר וכך אין שום סיכון פרט לנכות רגשית קשה.

אין שום רע בהחצנה של רגשות, אנחנו בני אדם ולא רובוטים.

אבל יש משהו בדבריך בעניין תחושת מבוכה בגיל מבוגר יותר. ידוע שהחל מגיל מסויים ואפילו עד הבגרות ממש, ילדים נבוכים מגילויי אהבה וחיבה בין ההורים כי זה נראה להם מגוחך.

יש גם נערים ונערות רבים שמתביישים בהוריהם. זו תופעה מצערת אך היא טבעית ונפוצה.

אבל זה לא כל כך פשוט. לא להתווכח ליד הילדים, בכלל.

מקווה שעוד נגיע לזה, אבל כרגע אני בהחלט לא שם.

אני לא רוצה להראות לה שאני אוהבת את בעלי-אבא שלה. אני כן מרשה לעצמי לתת לו יד למשל, דבר שלא אעשה ברחוב, גם כשהיא רואה.

תיארתי מקרה קיצון, של חיבוק. אבל גם זה לא נראה לי נורא מדי. מבחינתה מה ההבדל בין זה לזה שעושים לה 'חיבוקי'? ואם עושים חיבוק משותף נניח כשאבא חוזר?

הדברים המקסימים שהן מתארות לא באים במקום לדעתי, אלא בנוסף. זה לא סותר בכלל. אני יכולה לעשות משהו בשבילו וגם לספר לה על זה, להגיד ולהביע 'איזה כיף, אבא חזר!', וכן, גם לפעמים להביע את השמחה על כך לא רק בצורה מילולית. לא רואה ערך בהסתרה של מגע מינימלי בין ההורים.

א: מה תעשו בזמן שאתם אסורים? הילדים יקלטו לפעמים אבא ואמא אוהבים ולפעמים לא.

ב: מי אמר שאהבה זה נשיקות וחיבוקים? כשהילדים יגדלו הם יבינו תאוות וכו' (לפחות בנים לא ידוע מה אם הבנות)   לי אף פעם לא היה חסר שההורים שלי לא נגעו אחד בשני לידנו. ולא היה להם בעיות שלום בית לאומת הרבה אנשים שהאבה שלהם זה חיבוקים ונשיקות.

ג: מי שרוצה לחנך לקדושה זו לו הדרך לא ראינו ולא שמענו על גדולי ישראל שהם עשו דברים כאלה. ואצל גדולי ישראל היו באים עם כל הביות של שלום בית.

וסיפור שסיפר לי משהו בהישוב שלנו שפעם הילד שלו עשה משהו לא כל כך צנועה לגננת והיא היתה בשוק ואמרה לו מה זה? אז הוא אמר ככה אבא ואמא עושים. ילדים קטנים לא מבנים שזה אהבה והם מפרשים בדרכים שלהם ואח"כ כשאנחנו רואים אותם עושים דברים כאלה בתור ילדים אנחנו צוחקים ואומרים בסה"כ ילדים אבל אח"ב בגיל העשרה בוכים מה קרה לילד שלנו ואנחנו אלו שעשנו לו את זה בגיל קטן ויש לי הרחבה לענין ואין לי כח לכתוב יותר.   

איש ואישה של נרב אלישיב קנוהל.

פסקה חשובה ביותר! בדיוק בנושא הזה.

ובינתיים אתמצת לך שהרב קנוהל ממליץ על הבעת חיבה לפני הילדים, שלא יראו רק את ההורים 'רבים'.

בהצלחה!

אי אפשר להראות גילויי חיבה אפילו הכי קטנים שיש אני לא חושבת שיש רע בנשיקה על הלחי או חיבוק לעיני הילדים והם אוהבים את זה הם מתחבקים איתנו גם אני רואה שזה ממש מעניק להם ביטחון הם שמחים ואוהבים להביע את הרגשות שלהם בפנינו אני חושבת שגילויי חיבה מעבר לכך באמת אין צורך שיהיו ליד הילדים אבל פעם בעלי נתן לי נשיקה על הלחי ליד אחותי ( הוא לא שם לב ) ואחותי מתבגרת... וחשבתי שהיא התפדחה אז דיברתי איתה והיא רק אמרה לי איזה כיף לך איזה בעל יש לך...

האינכן חושבים שמספר שנות הנישואים הוא גם גורם משפיע על הצורך בגילויי חיבה כאלו?! האםאחרי 15, 20 שנה יש פחות גילויי חיבה כמו חיבוק נישוק וכו' אם בכלל ושהשאלה קשורה אול יל-10 שניםפ ראשונות?! אין לי מושג, אינ נשואה שני םרבות...

והם עדיין מראים גילויי חיבה, גם לידינו הילדים (הגדולים, אחותי הקטנה בת מצווה).

יראת, אין בעיה אם הילדים יראו נשיקה על הלחי או חיבוק בין ההורים, ותאמיני לי שלפני גיל ההתבגרות המאוחר (סוף תיכון ואולי גם אח"כ) הם לא שמים לב ולא מודעים לכך שההורים נוגעים ולא נוגעים לסירוגין...

וגם אני כתבתי קודם משהו דומה.

כאורח לרגע, אני מעוניין לשתף שאצלי בבית וכמעט מעולם לא ראיתי גילוי חיבה בין ההורים.

עד היום אני סולד מגילויי חיבה ולא רואה בזה משהו טבעי.

בהרבה כאב אני רוצה לומר שאם מישהו חושב שזהו רצון הקב"ה, שיעורב לו.

גם אם דעת ההלכה לאסור מגע כל שהוא (ועד עכשיו לא כתב כאן מישהו מה דעת ההלכה בעניין)

- חייבים (ברמה קריטית ממש) להראות גילויי חיבה. הנזק לילדים הוא עצום.

עד היום זה מצריך הרבה עבודה קשה.

[ואגב עדיין אני רווק (28)]

לדעתי המנעות שכזאת יכולה לגרום למחסום רגשי לא טוב אחר כך אצל הילדים.

ההורים שלי כלל לא מביעים חיבה ביניהם. לא בדיבור ולא במעשה.. לא משנה שאותי אמא כן מחבקת, ואומרת שהיא אוהבת אותי וכו', כרגע אני בקושי מסוגלת לחבק חברות ("את לא יודעת לחבק!" "מה זה החיבוק המסכן הזה?" בדרך כלל זוכים ממני ללחיצת יד) וממש חסומה רגשית ולדעתי זה בגלל משהו מהבית.. 

אני חושבת, שבמיוחד בציבור שלנו שהכל כל כך אסור וחסום, כדאי להראות שבן איש ואישה זה בסדר, זה טוב, זה נכון.

אחרת הקירות שלנו יחנקו אותנו בפנים, בלי שבכלל שמנו לב.

לדעתי מה שב.ג. אמר ראוי לתשומת לב מיוחדת, אני בקושי בגיל ההתבגרות אז אני באמת לא יודעת איך זה הולך להשפיע על חיי הזוגיות שלי, אבל הוא ככל הנראה מדבר מניסיון והעלה נקודה ממש מעניינת.

בברכה.

חסימה רגשית של בת אל חברותיה, איננה בגלל שלא ראתה חיבוקים של ההורים שלה..

וגם לא כדאי להילחץ מזה שאת "בקושי מסוגלת לחבק חברות". לא לכל אחת זה מתאים בכל שלב, וחלק מאלו שעושות זאת - זה חיצוני.

ככלל, לכותבת הצעירה - כדאי מה שפחות לתלות "בגלל משהו מהבית", זה לא טוב בשבילך. אם את חשה איזו "חסימה רגשית" לחברות, תשתדלי בעדינות להתענין יותר בהן וכו', ולטפל בענין בבחירתך. טוב שאת מודעת בגיל צעיר, ויש לך בחירה. התליה של דברים בהורים, היא לא נדירה אבל פעמים רבות גם לא מועילה..

ובציבור שלנו לא "הכל אסור וחסום" אלא דברים נורמליים. במקומות שזה לא כך - לא פעם כשמגיעים לשלב שבאמת צריכים לבטא דברים בנישואין בין איש לאשתו, כבר אין בכך לא רעננות ולא אמת. ה"חסימה" במקום שאסור, היא מדברים זולים ולא אמיתיים - ומובילה אל האמת.

כל הנ"ל - כאמור - ללא קשר ישיר לנושא הנידון בשירשור זה.

אל תקח את זה כלכך קשה, אני לא לחוצה, לא מפילה הכל על ההורים שלי וזה לא מי יודע מה מלווה אותי יותר מידי בחיים. ראיתי את זה כראוי לציון, שכל אחד יעשה את הנכון בעיניו.

אולי בציבור לא הכל אסור וחסום, אבל הרבה פעמיים יש את ההרגשה, ולדעתי היא לא בריאה. כמובן, זה לא מוחלט וכל מקרה לגופו. דיברתי בעניין המקרה הספציפי הזה.

בברכה.

אני לדוג' כמעט ולא מסתכלת לילדים שלי בעיניים . ולא הייתי מודעת לזה עד שהמרפאה בעיסוק של הבן שלי אמרה לי את לא מסתכלת לא בעניים , בבית לא הסתכלו אצלכם בעיניים שדיברו איתכם? והתשובה היא לא לגבי אבא שלי הוא מאוד ביישן והוא לא הסתכל לנו בעניים שהוא דיבר איתנו הוא בקושי יודע להביע רגשות הוא מאוד סגור ומופנם ואני מאוד דומה לו . אני כמובן כל המן משתדלת לתקן את עצמי אבל זה קשה. ומזל שהילדים שלי לא יצאו כמוני אלא כמו אבא שלהם והם יכולים באמצע הרחוב להוריד אותי לגובה שלהם ולחבק אותי חיבוק דוב עם נשיקה גדולה ורטובה על הלחי . אני כל הזמן משתדלת  להפתח יותר והם באמת מקבלים את מה שמגיע להם אבל זה ממש עבודה על המידות זה לתקן משהו ששנים ישב אצלך בתת מודע ...ולגבי אבא שלי אמא שלי רצתה לקחת אותו לטיפול של מוח אחד אבל הוא לא שיתף פעולה....זה לא שהוא בדיכאון או משו כזה הוא פשוט מאוד מופנם הוא שמח שיש משו משמח או עצוב שיש משהו עצוב אבל הוא לא יודע כיצד להביע את זה.

ואת יודעת מה הילדים צועקים איזה כיף ערימת ילדים על אמא . לא משנה שאחרי שניה הם מושכים אותו משם "אבא, תרד שלא יהיה לאמא כואב"
 

לא כדאי להראות להם גם (או רק) את האהבה דרך הכלי שנקרא דיבור?

ביטויי אהבה במעשים זה יותר רגעי מאשר דיבורים (שהשפעתם, כידוע, הרבה יותר מתמשכת ואף חודרת).

בנוסף, זה מעביר להם היטב את המסר שאהבה אינה מסתכמת רק דרך נגיעה (מסר שחשוב מאוד להעביר בעיקר בדור שלנו...!).

קשה לאהבה במעשים להשפיע כאשר האהבה בדיבורים פגומה/לא מצויה.

אנחנו מדברים המון ומשתפים המון רק במה שמותר כמובן. הם רואים גם את זה וגם את זה

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...