הוא אמר משהו אמיתי.

זה ארוך מידי

ואתה מקשקש שטויות בקומקום

אחרי האשמה כזו- אני חייבת לפרט

מה תאמר לאיש נשוי שלומד תורה- שהוא לא יכול ללמוד כי כל החיים יש לו את אשתו בראש??

זה קשר הרבה יותר חזק מקשר של חבר-חברה

אמור מעתה- חסר צניעות בצורה שלא מאפשרת לראש לנוח להתקדש וללמוד-

לא מחוייבת להיות לא מחברה לא מצ'אט לא מפייסבוק

אלא מהבחירות שהאדם עושה- מה ואיך הוא עושה עם החיים שלו ואיך הוא מנווט את הקשרים שלו עם העולם

זה שהרב אליהו מקובל על כולנו- לא אומר שכולנו פוסקים כמוהו

אם הרב שלי היה נכנס לסניף בדיוק באמצע- יש מצב שהוא היה שמח במה שקורה שם

(ואם לא- זה מושב ליצים- לא משנה אם יש שם גם בנים וגם בנות או רק בנים או רק בנות- תפסיקו לבזבז זמן על שטויות)

ואיך את משווה בן אדם נשוי, שהוא במצב בקשר הרבה יותר מסודר, למישהו שההתרגשות מכל מילה שלה מקפיצה לו את הלב?

ברור לי שזה משפיע על הריכוז בלימוד.

גם לא בלימוד תורה, וק"ו בלימוד משהו שמצריך ריכוז.

וקשר כזה, זה מקפיץ לך את השאלות הגורליות של החיים כל דקה.

איך אפשר להתרכז ככה באיזה משהו ספציפי מקומי..

ועוד יותר קשה - משהו רוחני..

האמת שזה תלוי..

כי אם זה רציני אז זה הפוך.. פתאום זה מוסיף לך את העניין, ויש על מה להתפלל ולייחל. ולדבר עם ה'.

אבל החכם דיבר על מצב שזה מוגזם, ולא תמים, ועובר תגבולות, ובסגנון רדוד.

והוא צודק נטו. (לא הסכמתי עם כל הראיות והסימוכין, אבל הרעיון בגדול - דיבר אלי )

למי שיש לו אשה.  ממש ההיפך.  קשה לפרט, אבל ככלל - מי שנשוי זה קדושה וטהרה. זה לא "היסח הדעת".. זו הדעת. ו"פת בסלו".

אדרבה, חז"ל מציעים לאדם שישא אשה וילמד בטהרה (אלא שמביאים בחשבון לפעמים טרדות ש"מסביב").

אדרבה, זה יכול לחזק לו את הלימוד (אם כי, כנ"ל, גם טרדות "טכניות". אבל במהות, בפרט כשכבר למד קודם, ויש לו אשה ששמחה בכך, זה מחזק את הלימוד ואיכותו, ולפעמים גם את עומק חדירת הלימוד למהות החיים).

כמעט אין לי ספק שכל איש שמכיר את שני הצדדים של הענין (נשוי ולא נשוי) היה מחייך למקרא דברייך "ומה תאמר לאיש נשוי שלומד.. יש לו את אשתו בראש"...  אולי לאשה יותר קשה לתפוס את זה.

וזה לא נכון ש"חוסר צניעות בצורה שלא מאפשרת להתקדש" לא תלוי בסביבה.  הרב קוק כותב "יצר לב האדם וכחו החלש" גורמים להרחיק בין אנשים לנשים הרבה דברים שהיו טובים מצד עצמם בין בני אדם.

אנשים אכן יכולים להיסחף - וזה לא דווקא "חוסר צניעות".  והרגשות מסויימות ש"תופסות" אכן יכולות להפריע להיתפסות לתורה.  וכשאדם נשוי - זה ההיפך (איזה "קסם"......).

ומה שהוא כתב זה כלל לא "שטויות" - יש בכך הרבה אמת לדעתי. אע"פ שכמובן זה לא "גזירת הכתוב" שכל המדבר עם בת יופרע לימודו.

אפשר להבין את התופעה שתארת בשתי רמות: ברובד היותר ריאליסטי, הרבה פעמים נערים שמעוניינים בחברת בחורה יתחילו לחפף ביחס לתורה ומצוות כדי להצדיק לעצמם את מה שהם עושים. הדיסוננס הקוגנטיבי הזה הוא לעניות דעתי המשמעות הפשוטה של המדרש שצוטט... ברובד יותר מופשט, מי שלא הולך בדרכה של תורה, באופן טבעי פחות יתחבר לתורה. זה תהליך שמזין את עצמו "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך".וכך גם בכיוון ההפוך, הבא ליטהר מסייעין בידו... ואכמ"ל.

החבר'ה למעלה כבר ענו על שאלתך לגבי גבר נשוי,
והאמת שחשבתי גם לכתוב בקטע ש - "לא לדאוג,
שנצטרך לצאת לדתיים לקשר של נישואין זה יהיה בסדר",
ולמרות שגם שם יש היסח דעת - זה שונה בתכלית,
אבל אמרתי שלא אוסיף, כי זה פשוט ולא צריך להכתב.


אשמח אם תקראי את הדברים שוב,
או גם אם לא - תחשבי רגע, תחשבי כמה זמן,
כי תאמיני לי שלא שלפתי דברים מהשרוול, והדבר האחרון שבא לי בעולם

הזה הוא לקשקש בקומקום או במה שזה לא יהיה.
האא, ותתבונני - שלא אמרתי משהו 'חדש', אלא רק זעקתי את זעקתו
של כל בייני"ש רגיש לעבודת ה', וביישן...

כמעט ויתרתי כי באמת ארוך מידי.

הדברים בקריאה ראשונה ממש מקוממים והייתי מצטרף לקריאה של הצדיקה

אבל מה אעשה והניסיון מראה שהבחור צודק במאה אחוזים

(מי שמתעקש יכול למצוא את הדברים כתובים אבל זה לא העניין )

רק נקודה קטנה

בחור נשוי שלומד ולא מצליח - עליו נאמר "ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה?" 

אני לא זוכר לבבות פורחים באוויר בעמוד שם בגמרא...

לגבי "שטויות בקומקום"

את הדברים האלו בפורום "לקראת נישואין וזוגיות".

יש שלבים בחיים שצריך שתהיה לו "בחורה בראש".

רוב האנשים פה (אני מקווה) כבר לא שישסטים שמסתובבים בסניף, הם לא צריכים חיזוקים בנושא ההפרדה...

ואפילו ההפך, בעיקר בגלל דברים כנ"ל שדוחפים להם בגיל הנעורים ומונעים תקשורת נורמלית אח"כ.)

שלומות ואור.

גם אני לא בגיל של ה - 'שישסטים',
ובכל זאת - חשוב לדעת את הדברים לשם ידיעה.
בבחינת - "דע מה שתשיב", לעצמך,
אם תשאלי את עצמך מדוע ההלכה כ"כ מחמירה,
"להתרחק מהנשים מאוד מאוד"...
גם, בתור הגיון ענק להלכה, ועומק בנפש האדם,
וגם, אולי (מן הסתם בטוח מתישהו בחיים זה יקרה..) איזו שישיסטית תשאל אותך,
או שתוכלי להסביר לחבר'ה [בתור אחת שמחפשת את בחיר ליבה..] כמה זה חשוב,
לשמור על הלב טהור, וגם חשוב לא לבלבל לבבות אחרים ולתת להם לגדול בשקט ובטהרה,
דווקא - כי לכל אחד מגיע הגיל המתאים לחפש, ושם מתבגרים ומחפשים טהרה...



מקווה שהובנתי.

לשבחך הגדול -

שענית מאד בנחת,

והסברת יפה ועניינית את דבריך.

[לא בטוח שכל אחד שהיו "יוצאים עליו" ב"קצת מטופש" היה עונה כך..]

ולכולנו - כדאי להשתדל: דברי חכמים  ב נ ח ת ...  אפילו כשרוצים להגיד משהו בתקיפות..

מזכיר לי עוד אירועים כאלה כאן בפורום. שאנשים שוכחים איך לדבר, רק כי הם מאחורי מסך ומקלדת, ושוכחים שההוא שקורא הוא לא רק ניק, אלא אדם כמותם.

אנשים, תרגיעו. דברו בנועם, באמת מצאתם לכם על מי להתנפל! על אחינו שמעשיר אותנו מפניני הגיגיו ולשונו!

למה להגיב בזלזול כזה, כי נגעו לכם בנקודה רגישה?!

לא יפה בכלל.

אח.. כמו תמיד- תענוג לקרוא. עלה בקודש והצלחה בכל.

אתם יכולים להסתכל בעולם קטן ופורומים ותגובות של חבר'ה רציניים שלומדים בישובות גבוהות וישיבות הסדר ומדברים על הקושים בבין הזמנים.. 

תאמין לי.

אני מעריכה ששוכני הפורום הזה מספיק בוגרים,למדו את העניינים האלו לא פעם ולא פעמיים (בכל פעולת בנ"ע, שיעור באולפנא או סמינריון מעבירים על הנושאים האלו).

אני מקווה מאד שכיום, האנשים הקוראים בלנ"ו, מודעים לעצמם ועברו לשלב שבו יש צורך ליצור קשר עם בנות על מנת להקים בית.  

אז אולי אתה מעוניין להעביר את המסרים שלך בכל פורום, אבל יש מקומות שפשוט לא מתאים לעשות "העתק הדבק" לנושאים שמכוונים לנוער. 

(למשל, בפורום איפור וטיפוח. תוכל להסביר לי מה הקשר??) 

מלבד זאת, אם נערה תשאל אותי על הנושא, הדבר האחרון שאעשה הוא להפנות לדברים  שלך.

מה  הייתה המטרה בדברים? 

שהיא תרגיש אשמה על קשר הדדי?

שתהיה בטוחה שבגללה הוא "לא מתגדל ביראת שמיים"?

הצגת את הדברים בצורה מעוותת כשהפנת את האחריות הבלעדית על הבנות. לדוגמא: "צדיקה", "בחורה יקרה" , "מסכן" וכו'.

לכל אלה שזעקו על התגובה שלי, ומן הסתם יזעקו גם על זו- הרגעו.

פורום הוא במה המיועדת להצגת דעות שונות.

לא תקפתי את "אח" אישית, אלא את תוכן דבריו והצגתם במקום שלדעתי שגוי.

העירו על אופן ביטויָם ("קצת מטופש לכתוב").

מעבר לכך התייחסו עניינית, כדעתם - בדיוק כפי שכתבת על תפקידו של  דיון-בפורום.

א) אני גם בגיל נישואין, ולא בדיוק קלטתי את הדברים שכתבתי בקטע ב...
"אולפנה" - ולא בגלל שלא הייתי שם,
אלא בגלל שזה ממש לא עובר בכל פעולת סניף או סמינריון.
אפילו רמי"ם נכבדים או מחנכות מסוימות לא שמות לב (!) לנקודה הזו.
עייני ערך מה מנסים היום לעשות בשביל להאהיב על החבר'ה את הגמ',
שאני הקטן - ע"פ רבותי - טוען בקטע שהנקודה היא בכלל אחרת.


ב) גם אם זה יהיה הדבר האחרון -
אבל צריך שזה יהיה.
ולפעמים צדק מי שאמר: "אחרון אחרון - חביב"...
(וברצינות, זה נצרך מאוד. מנסיון עם בנים ומתגובות.)

ג) אשמח מאוד אם נשתדל כולנו לשמור על לשון נקייה תמיד,
שהרי האריכה התורה בכמה מילים בשביל לא להוציא וכו'..
(ובכלל, זהירות, כי זה עלול מאוד לפגוע בכותב - לא בי,
ב"ה אין שום קפידא ולא נפגעתי - ולא משנה מה הוא כתב).


לילה טוב.

 אתה אומר שהמציאות זועקת, אבל אתה כנראה לא ממש יודע מה הולך בפועל. לא יודעת איפה הסתובבת בתיכון-  וגם לא ממש אכפת לי-  אבל בכל מקום דוחפים את הנושא הזה. (עלוני פ"ש, סמינריונים, פעולות, שות"ים אינטרנטיים וכו')

וכן, הוא יוצא מהחורים מהר מאד.

אני בטוחה ש-90% מבוגרי הישיבות התיכוניות והאולפנות שפה טחנו את הנושא עד דק. חפרנו, מיצינו, עברנו. 

אז למה להחזיר אותנו בכח לשנים האפלות ההן??

בנוסף לעובדה שזה פשוט לא רלוונטי ליושבי הפורום הזה!!! 

(גם לא לפורומים אחרים. אם עדיין לא קלטת את הרמז: אתה מציף. זה מעיק, זה אפילו גובל בטרוליות. ולא, לקרוא למנשר-דעות תחת הכותרת ד"ת לא מכשיר את ההצפה.)

בנוגע לנערה- לא ברור למה האשמת דווקא את הבנות בנושא. מצב שתיארת הוא בחירה של שני אנשים. זה נקרא הדדיות. אתה עיוותת את דברי ההלכה ופשוט שפכת את כל האחריות על הכתפיים של הבנות. אף על פי שזה נשמע ממש מפתיע וחידוש עצום- גם לבנים יש בחירה חופשית!

(רק אל תתעלפו לי פה מהלם. <צ>)

 אין לי שום סיבה להתנצל על צורת ההתבטאות שלי. היא מכובדת ונועדה להעביר מסר, גם אם הוא חריף.

שלומות ואור.

ברשותך, אסיים כאן את הדיון על 'האם זה ראוי בלנ"ו'.
לגבי הטענה שזה לא מחדש כלום, ב"ה יש תגובות שאת
יכולה לראות שכן שמחו שזה הגיע גם לפה, וזה חידש.

דבר שני - לא כתבתי, אבל אכתוב עכשיו חד משמעית:
גם בגיל של לנ"ו השרשור הזה שייך מאוד. לא כל קשר בין בת לבחור ישיבה,
הוא קשר למטרת נישואין. ממש לא כל אחד כזה.
מוזמנת להתסכל כאן -
/Forum/Forum.aspx/t419773#4997003
בייני"ש אחרי שהתחיל את הישיבה -
ואני מכיר כאלה עוד עשרות..



לגבי ש - "האשמתי את הבנות",
עייני כאן מדוע זה נכתב לבנות  בעיקר:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t419770#4997692


[התורה גם - כל כולה נועדה להעביר מסר -
והמסר שהיא רוצה להעביר לכולנו הוא לדבר בשפה יותר נקייה.]


ואסיים במשפט הכי אהוב עלי בויכוחים האלה -
"והאמת והשלום אהבו".
שבת שלום לכל עם ישראל!

יישר כוח לך!

עשית בדיוק לפי ההוראות שלי!

כל הכבוד על האיפוק, על ההתבטאות המנומסת והמנומקת

אני בטוחה שאת המרוויחה הראשית- צברת עוד ניסיון בדיאלוגים טעונים

אם העניינים לא השתפרו סימן שלא מספיק חפרו בנושא.. או שחפרו בצורה לא נכונה..

אח.. ניסה להעביר את הנושא מנקודת מבט של בחור (שלעולם לא נצליח להבין)

ולא הרגשתי שהוא מפיל עלינו הבנות את האשמה - אלא הוא כנראה סומך עלינו שלנו יש את הכוחות להתגבר ולהשפיע..

דווקא בנות יכולות לקדם ולהועיל (אשה בונה, אשה הורסת) בכוחנו להפיל ולהכשיל את הבנים שמסביבנו ובכוחנו עם קצת יותר תשומת לב וקצת יותר רגישות לפנים פנימיות שלהם - לעזור להם לשמור על עצמם ולהתקדם..

כ"כ כואב לשמוע על הקושי שלכם. שבאמת לעולם לא נצליח להבין אותו באמת באמת..

כמה אמת! באמת צובט בלב..

גרמת לי לבכות..

שמחה מאוד שזכיתי לקרוא את הדברים!

אפשר להעביר??

(ותודה רבה על התגובה. טוב לדעת שהשרשור ב"ה קשור גם לחבר'ה של לנ"ו..)


אפשר להעביר בשמחה. כמה שיותר, יותר טוב.
שנזכה בעז"ה לקדש שם שמיים!


שבת שלום לכל עם ישראל!

(כלומר, לא מפה. מניק אחר...)

ולעניין-

אני לא רואה את עצמי כראוי להביע את דעתי במקום שבו כתבת, ובאמת לא הייתי מגיב אלמלא שלחו לי לינק בש"א והעירו לי, ודרשו וחקרו - למה אני לא כותב את דעתי?

ולכן - הן ע"מ לצאת ידי חובה() והן ע"מ למלא את הדברה האחת-עשרה "לא תשתוק"(אם כי שמעתי גורסים בחלק מהישיבות "שטוף תשטפו" וכן גם "Sare+") אומר את דעתי הק'...

כשניגשים לדבר בבן אדם, בד"כ רצוי לנהוג לפי ההבנה ש'כשם שפניהם שונים - כן פנימיותם שונה'.

אכן, כשמדברים על כלל, מחפשים את הדומה והמשותף. ובד"כ מוצאים.

אבל כשמכניסים כבר 2 בני אדם למשוואה(כידוע, 'משוואה' מהמילה 'שווה') העניין נעשה מורכב הרבה יותר.[אם כבר הזכרתי משוואות... מכיר את הקטע הזה שאתה שואל ילד קטן כמה זה 1+1 והוא כזה חושב רגע ואז עונה: 1+1=11?].

לכן כשננסה לבחון שאלה שעוסקת בבני אדם מהצד התורני, נזכור שבד"כ יהיו שני צדדים לאמירות של חז"ל: בעד ונגד.

אבל - דיינו שנעסוק בשאלה רק מהצד האנושי שלה. זה מספיק מורכב וקשה ג"כ.... לפחות את העבודה של פסיקת ההלכה נשאיר לרבנים. [חו"מ, אם נתחיל לפסוק הלכה אחד לשני כל היום, מסכנים הרבנים... -ממה יתפרנסו?]

דהיינו, לא ננסה להציג "מה אומרת ההלכה בנושא", או "מה היא צריכה לומר"... זה תחום שעדיף שנשמור לרבנים. שהרי לא כל אחד פה נוהג לפי השולחן ערוך בדווקא, ולא כל אחד לפי המנהג הרווח, כך שהכנסת תחום הפסיקה אומר גם להכיר את כל הדעות(או הדעות המרכזיות, לפחות) בנושא, להבין אותן, ולהבין את נפש האדם(ככלל) והמבנה שלה, ולהכיר את הפרט שמתגלה בכל כלל(ולפעמים יש מצב ש"יוצאי הדופן" רבּים מאלו שהגדרת כנורמה..)....

וכן הלאה.

מסכים איתי?

ולגבי העקרון הנפשי שהצגת, שאיפה שלגבר יש גברת אין מקום לתורה... אני חושב שדי במה שכבר כתבתי כדי לומר שאני לא מסכים לגמרי עם מה שאמרת.

מקובלני מרבותי ש"אין דבר העומד בפני הרצון" וש"בדרך שאדם רוצה לילך בה - מוליכים אותו"... המשמעות של זה, היא שאם אדם ירצה(אפילו הרצון הזה מובלע ובקושי מובחן אפילו על ידו) להתנתק מהתורה, מהמחוייבות שלה, או אפילו פשוט להנות מחברתה של בחורה - הוא ישיג את זה. וכמעט לא משנה כמה גדרות וסייגים הלכתיים/נהליים/פיזיים/וכו' תקים בשביל שהוא לא יגיע לשם.

לעומת זאת, אם אדם שואף למקומות טובים ובריאים, גבוהים ומלאי אורה - כל אחד לפי מעלתו ודרגתו - כל דבר שהוא יעשה יעזור לו להתקדם לשם. כל אדם שיפגוש בדרך, כל הבנה שיבין וכל חוויה שיחווה יכוונו אותו ויספקו לו תמריץ כזה או אחר כדי להגיע לשם.

חו"מ, תסכים איתי שכנראה שככל שאכפת לבחורה מלימוד התורה, הקשר לאלוקים, החיבור בין המעשה והרוחני - בד"כ אפשר יהיה להניח שגם לבחור יהיה אכפת מהדברים הנ"ל(בין אם כי זה בא מתוכו ובין אם זה בגלל שאכפת לבחורה מאוד מזה)?

ולגבי כמה אמירות ספציפיות שכתבת:

"המציאות זועקת" - תלוי איפה, מי, מתי(איזה גיל) וכו'... בד"כ נוכל לחלק בין שני סוגים של קשרים - עמוק ותורני מצד אחד ורדוד ופחות תורני מצד שני. אני מאמין שלא פעם קשר מהסוג השני יוכל לתרום ולפתח את עבודת ה' של שני הצדדים. כמובן, כל מקרה לגופו של עניין.

כלומר - אין רק "מציאות" אחת, אלא היא מורכבת מהרבה תתי מציאויות תלויות-מקרה.

או שאתה חי במציאות אחרת משלי...

ד"א, ב"ה יצא לי להכיר כמה וכמה "זוגות" שמכירים פז"מ של כשנה+ ועדיין לא התחתנו, ונראה שהקשר תורם לשניהם ומחזק אותם.

" "שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה". עריות = הכל כולל הכל למה שההלכה אוסרת - החל מצחקוק, עד לפייסבוק.." - פעם אחרונה שבדקתי, "צחקוק"(גם עם בחברה מעורבת) ו"עריות" לא היו תחת אותה כותרת. או לפחות לא היו דווקא שם...

"מי שלא מקיים הלכה כזו - אי אפשר להגיד עליו שהוא מדקדק ביותר. וגם אם יש לו ציציות בחוץ, הלו, אנחנו מדברים פה על 'שקיעות בתורה'..." - לצערי, עוד לא מצאתי בדורנו אדם בין הגילאים 18-40 שמקיים את כל המצוות(למרות שזה בכלל לא מחייב שאין כאלה פה ושם). אבל כן מצאתי אנשים שאומרים עליהם שהם "מדקדקים ביותר" כהגדרתך.

מכאן אתה למד שגם אם לא מקיימים הלכה אחת, עדיין לא נכנסים ישר לגדר של אדם שאינו שקוע בתורה... יש מרחק גדול מאוד בין "לא מדקדק ביותר" ובין "לא שקוע בתורה". אבל לא אאריך בנקודה זו יותר, פשוט כי סיכמנו שלא ניכנס לצד ההלכתי. לפחות אני סיכמתי עם עצמי...

וכן ע"ז הדרך.... לא אמשיך ע"ד הנקודות הספציפיות כי מאוחר ומחליפים ש' חורף לקיץ הלילה - חבל על כל שעה!!.

אז שיהיה ליל"ט.

נ.ב.

[ד"א, אם פסיקת הלכה מעניינת אותך מומלץ ללמוד את הספר של רמ"א עמיאל "מידות לחקר ההלכה"]

נ.ג.

אומנם השעה היא לא תירוץ לסגנון הכתיבה... אבל סליחה אם יצאתי מקניט/לא ענייני/וכו'... כיוונתי לטוב.

אהבתי את תגובתך, התוכן וצורת ההתבטאות.
בעיקר על זה שלא תקפת, הבעת את דעתך והגבת בצורה עניינית. העשרת אותי.
תודה.

מצטער, אבל לא בדיוק הצלחתי להבין בדיוק למה אתה מתכוון,
אבל יש מצב שקלטתי נקודה אחת בבירור, והיא, שאמרת:
שצריך לדון בלי קשר להלכה. [או משהו כזה, ואותה להשאיר לרבנים..]

יודע צדיק?
דווקא בגלל ה - 'חבל על כל שעה' שאמרת,
למדתי בחיים שלפני שאני רץ להפעיל את השכל שלי לכל מיני כיוונים -
אם יש בי אמונת חכמים טהורה, אזי מיותר לבדוק 20,000 כיוונים,
וכדאי לבדוק רק איך כיוון ההלכה הוא ההגיוני והאמיתי ביותר.
כי - אני מאמין באמונה שלימה שחז"ל הבינו וחיו את נפש האדם,
וידעו בדיוק מה לגזור על הציבור, איך להורות ולמה זו ההוראה.
עכשיו - גם בשביל לחסוך זמן -
אני בודק בתוך ההלכה, בתוך חז"ל, איפה שיא ההגיון פה.
זה לא מחליש את הפעלת השכל, אלא דווקא מעלה אותו לרמה
גבוה וחדה ביותר, בלי דמיונות או מחשבות מוזרות.

את זה, השתדלתי ללמוד במשך השנים.
לכן - אין אצלי מושג לדון 'חוץ להלכה', כי זה יכול להגיע לדמיונות,
או למצב שאני מאמין לעצמי ש - "הנה, אני מכיר כמה זוגות שהתחתנו",
אבל השכל שלי ישכח שעל כל זוג אחד כזה, נביא 100 שלא ויצאו עם צלקות

לכל החיים, ושבכלל - בחוקים, אין מושג "אני מכיר אחד שעבר באור אדום
ולא עשה תאונה", אלא החוק הוא חוק - נקודה.
למחשבות כאלה, לא אכנס, אם אלך ואחפש את ההגיון של חז"ל,
בתוך ההלכה שהם - החכמים האלה - כבר קבעו.

===


"המציאות זועקת" שלי, זועקת -
אבל אפשר לראות אותה גם בתגובות בפורום של החבר'ה הבנים.
אם לא בפורום פה, חפש בנוג"ה, ובטוח תמצא כאן -
/Forum/Forum.aspx/t419773#4997003


על הזוגות שאתה מכיר כבר עניתי,
ו - יש גם בקטע, הדגשה מיוחדת לנושא הזה:
"ועל כל נער, זה בודאי ישפיע - אלא רק אחרת".

זה שאתה מכיר כאלה שזה משפיע עליהם פחות -
לא אומר בכלל מה היה אם לא היה להם אותן בראש,
לך תדע עד איפה הם היו גדלים בתורה...
(שוב, עוד נקודה שאפשר להרויח אם הולכים אחרי הגיון חז"ל)


~~~~

בעיקר, התבוננתי על המציאות -
שמעתי גדולי וטובים ממני אומרים את הדברים,
ואפשר לחוש שהדברים שכתובים ממש לא מנותקים מהמציאות.

מורכבות, זה שם המשחק

הכלי הבסיסי להתנהלות והבנה במציאות

זה ברור, כל תחום במציאות הוא מורכב.
א-ב-ל,
"השקפה"...? (לאן אנחנו שואפים..)
ברורה מאוד. הייתי אומר אפילו 'שחור לבן',
חד משמעית.


ההלכה - שחור, ע"ג לבן.
לא ראיתי שום מורכבות בשו"ע, וגם לא בפוסקים האחרים
שבאו לכל את ההלכה הכללי (!) לכולם -
כמו שלא כתבתי בקטע למעלה, הבסיסי ביותר,
שום מורכבות. "להתרחק מהנשים מאוד מאוד",
לפי כל הפוסקים זה ודאי כולל לא להיות בקשר נפשי עם המין השני
אם זה לא למטרת נישואין ברורה מאוד ובזמן המתאים..
פה - בהלכה הפשוטה הזו - א-י-ן מורכבות.
במציאות? צריך להתייעץ עם רב או עם כל ת"ח מבין,
שידע להגיד בדיוק איך להגיע לאותה השקפה.

אבל שוב, ההשקפה -
ברורה מאוד. חדה מאוד, ולא מורכבת.
(ואני כתבתי רק דברים פשוטים ולא מורכבים, השקפה, לאן אנחנו שואפים.
במציאות? אמרתי שמי שרוצה אני מוכן לנסות לעזור. או במילים אחרות -
להתמודד ביחד איתו עם המורכבות. ומן הסתם לשתף ברור את הרב שלו..)

====

אני מקווה שאני יובן כמו שאני מתכוון (כי השתדלתי להרחיב),

ולא יתפסו אותי על המילים - 'השקפה לא מורכבת',
לא! לא זו הכוונה, ואפשר להבין מכל מה שכתבתי בדיוק
למה אני מתכוון. (למרות שהדברים מורכבים..)

ועוד משהו.
יודעת למה כ"כ הייתי צריך להגיב על המילה 'מורכב'?
כי לפעמים, אבל רק לפעמים - ופעמים לא בודדת -
המילה הזו מורידה מאיתנו הרבה מאוד אחריות הלכתית...
"להתרחק מהנשים מאוד מאוד"?
"עזוב אחי, זה מורכב. זה לא כ"כ פשוט כמו מה שנראה לך"..
אולי את לא מכירה את המציאות הזו כי את מנתחת כל הלכה,
אבל רבים וטובים - זה מה שהמילה 'מורכב' גורמת להם.
"הוראת היתר", בלשון חז"ל. "זה לא כפשוטו להתרחק מהנשים, זה מורכב"..
עד, שבשם המורכב הזה - ובדדי הווא עובדא -
מתירים כל מיני דברים אסורים בהחלט ע"פ כל הפוסקים...!


אז - חכמים?
הזהרו בדבריכם.


ואני נזהרתי?
השתדלתי. וככה כתובה כל הלכה בשו"ע, בלי הרבה 'מורכבויות',
שרק מובאות אח"כ בדיונים של פוסקים וכו' -
אבל בהחלט מותר לכתוב דברי 'השקפה' כוללניים ופשוטים.

ו - גם אם,
גם אם מישהו יבין מהדברים שלי יותר מידי לחומרא -
זה עדיף מאשר שיבינו לקולא ע"י 'הוראת היתר'.



שבוע מבורך בעז"ה לכל עם ישראל!

שהשם יברך אותך שתפסיק לחשוב כמו שישיסט ותתבגר יום אחד

לתפיסה יותר עמוקה ומורכבת

הן של ההלכה

הן של המציאות

הן של המפגש ביניהם

והן של הדרכה לאנשים אחרים

הדור שלו נחנק מחומרות יתר

שפיות היא לא 'קולה' -היא עיקר הדין

ותפסיק להתפנק על האנטר כ"כ

 אתה לא כותב ליריקה- אה כותב פולמוס.

לא מסכים עם תולתול.... מפריע לך שזה לא קשור? אני לא נמצא פה אף פעם, נכנסתי לפה רק בגלל השירשור הזה, אבל אני בטוח שאם תחפשי תמצאי עוד הרבה שירשורים לא קשורים. בכולם הגבת ככה? ואם כן, זה בעייה. לא אמורים לתקוף בנאדם בצורה כזאת, רק כי הוא כתב משהו לא כ"כ קשור....

צדיקה אחותך. אם את לא עניינית, אין מה להתווכח. אני בטוח שהברכה שלך לא עשתה לא טוב. במיוחד כשהיא באה במטרה לפגוע.

קצת כבוד. בחייאת. זה מה שהבנדאם חושב. הוא לא ניסה לפגוע באף אחד.

אח. כן. יש מורכבות.

הלשון "להתרחק מן הנשים מאד מאד" היא ממש לא חד משמעית. למה לא מפרטים, מה זה אומר, איפה, מתי, איך. ההלכה יודעת לפרט מתי שצריך.

הלשון הזאת נכתבה בצורה כזאת כי זה מורכב, ואתה לא יכול לבוא בצורה חותכת ולהגיד לי שהקשר הזה אסור.

תקרא מה שכתבתי לך בנוג"ה, פירטתי שם יותר.

תגובות בכיף...

ב זה פשוט לא רלוונטי. 

מנשר הדעות הספציפי של אח, קשור לפורום לנ"ו כמו ששאלה על סומק בפורום מתכונים.

קל מאד לעשות 'העתק הדבק' לכמה שורות שכתבת, בלי לנסות לראות שיש הבדל בין הפורומים השונים.

לא בדקתי, אבל נראלי שבהורות, או בנשואים טריים הוא לא הדביק את הדבר הזה.

וכן, אני גם מודה שתוכן הדברים גרמו לי למחות. לא תקפתי אותו אישית, אלא את צורת המחשבה שעומדת מאחורי הדברים.

אני מכירה מספיק את השיטה הזו, את הרעיונות האלו, מעולם לא קיבלתי אותם. קל לנפנף בשו"ע ובפוסקים אחרונים, כשלא חיים את המציאות היומיומית המורכבת מאד.

ואני מסכימה עם אדמין, תלמדו לקרוא ביקורתי. בחייכם.

את "חוק החמש שניות" אתה מכיר?

זה אומר שצריך לעיין ועלעל קצת מה קורה סביבך- לפני שאתה מתפרץ לדיון...

אבל זו מדינה דמוקראטית

אני מכונה לדיון רציני על ההלכה הזו בשו"ע-  בתנאי שקודם כל תביא לי מראה מקום מדוייק להלכה הזו

(אוח\יוד\חומש\אהע , כולל סימן וסעיף)

אחרי זה נדון באחרונים על אתר ובמי שכתבו עליהם, ובאחרוני אחרונים בני זמננו שכתבו לנו הלכה למעשה

אחרי זה נוכל לדבר

אבל כל זה שייך לפורום "בית מדרש" או לפחות בראש יהודי- לא לכאן

החצי השני של התגובה הקודמת מופנה לצדיקה אחותך ולאח..

אח לא בא במטרה לחפור לך, לעצבן אותך או משהו כזה, הוא סה"כ בא בשביל לעזור לך, ולגולשי הפורום. על מה בדיוק הזעקה, א"א לכתוב את זה בלשון קצת יותר נימוסית?

ב. צדיקה אחותך, כמו שאת יכולה לראות ולהבין לבד, אני עברתי על השרשור הספציפי הזה, פה ובעוד פורומים אחרים, ורק אחר כך כתבתי את מה שכתבתי.

אני לא צריך בשביל להגיב, לקרוא את כל השירשורים שהתפרסמו פה בפורום. את חוק 5 שניות כבר עברתי, בזה שקראתי את מה שהיה כתוב בשרשור הזה.

ובכל מקרה, זה ממש לא קשור למה שכתבתי לך! הביקורת כלפייך, שבאמת, אבל באמת לא באה מזלול, ממש לא קשורה אליי או לכמה פעמים אני מבקר בפורום.

ודרך אגב, לא הבנתי אם כתבת לי שאת רוצה שאני אראה לך מקום, כי אני מסכים איתך....

כמו שאמרתי, או יותר נכון כתבתי, אני לא מסכים עם אח ברמה העקרונית, אבל אני גם לא מסכים עם הזלזול שהיה פה כלפיו.

זהו.

שוב, תגובות בכיף...

"תגובות בכיף"...

א. יישר כחך - ושל כל המעירים בענין - על ההערה בדבר האופן והניסוח הראוי לתגובות.

ב. אין ספק שההלכה הפשוטה שהוא הביא על "התרחקות" עומדת בסתירה גמורה למה שמכונה "חברים" בגיל צעיר שאינו מוכוון-נישואין (בלי להתייחס מה צריך לעשות מי שבדיעבד נקלע למצב כזה כבר. זה משתנה לפי הנסיבות - וכמו כל דבר, אפשר לשאול ולהתייעץ).

ג. ואינני מסכים עם "צדיקה", על אף שאני מאד מכבדה, במה שכתבה שצריך להביא סימן-סעיף ואחרונים להלכה זו. זו הלכה לגמרי ידועה (בזמנו התייחס הרב אבינר שליט"א להשלכתה הישירה לנושא זה).

ד. כל הנ"ל - ללא התייחסות לשאלה שעמדה ביסוד הדיון כאן, לגבי צורת הכתיבה הנכונה בענין זה, למי היא אמורה להיות מופנית וכו', שאני מעדיף לא להתייחס אליה כלל (אם כי - לנקודה אחת: אינני תמה כלל על העלאת הענין בכמה פורומים, שאני מניח שהמכנה המשותף שלהם לדעת המחבר, הוא, שבנות רווקות "מסתובבות" בהם.  אני מניח שהוא השקיע במה שכתב - ולכן ראה לנכון להעלות זאת בכמה במות. זה קורה כאן מידי פעם. ואגב, אני גם לא אוהב את האמירה ש"קל לנפנף בשו"ע כשלא חיים את המציאות היום-יומית המורכבת". אני מתרשם מתוך תגובת "אח" שהוא דווקא מכיר היטב את המציאות הזאת. וגם אי אפשר להכחיש את העיקרון הבסיסי, שאכן יש מציאות כזו, שכאשר ה"ראש" בזה - הוא לא נבנה בלימודו כראוי. זו פשוט עובדה קיימת. מה המסקנה, למי הקריאה, באיזה אופן - אישית כבר אמרתי שאינני מעונין להיכנס לזה)

ראשית יישר כח על הדברים ובעיקר על 'צורת' התיחסותך לתגובות השונות.

ב. אמנם הציטוט הוא: "דבר בעתו מה טוב" ודאי הכוונה גם למקום ולא רק לזמן, לענ"ד כאן המקום! ואכמ"ל.

ג. ודאי שהדברים נכונים ובטח שלא 'שטויות'..

ד. למרות שאיני מחדש כאן יותר ממה שהגיבו קודמי, החלטתי להגיב על מנת לחזק את ידי פותח השרשור.

שבת שלום לכולנ"ו.

(העתק של הודעה שכתבתי במקור עבור פורום נוג"ה וסוגננה בהתאם, אז לא בטוח שהיא ממש מתאימה לכאן)

כמדי פעם אני קורא איזה מאמר-הפחדה תורן שנכתב על ידי גורמים יחסית מסויימים. בד"כ גם מנוסח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.

מאחר ומגיל 0 למדתי לקרוא דברים בצורה ביקורתית, כבר למדתי לסנן את הדברים ולתת להם לעבור לידי. עם השנים גם למדתי להיתקל במקורות שסותרים את אותם "מהנדסי חומרות", וגם - בעיקר - ללמוד קצת מנסיון החיים של עצמי ושל אחרים.

הנה למשל עובדה שלא יודעים רוב כותבי וקוראי הפורום הזה - וזה שיש מצוות שאין להן "מזל". או כמו שאמר גונן גינת פעם - נורא קל להחמיר במצוות נוי סוכה, אבל נראה אותכם מחמירים ב"לא תגורו מפני איש" (כלומר, בלפרסם ולכתוב את דעתך גם כשהעולם מתעב אותה ומשמיץ אותך בגללה). *

נושא הצניעות מקבל בשנים האחרונות משנה תוקף. הלחץ הרב שמנוקז לנושא הזה בגיל ההתבגרות (ולא רק) גורם לכל מיני גורמים חדשות לבקרים להדפיס, להפיץ, לשנן ולפרסם כל מיני פמפלטים מפחידים, כולל ציטוטים שהוצאו מהקשרם ו/או נופחו מעבר לעניינם המקורי. הכותב שלנו - לא שונה.

הגישה החד משמעית שהוצגה אצלו ומוצגת אצלו על בסיס קבוע אמנם ניתנת להבנה, אבל מחמיצה את העיקר.

הנ"ל כותב "עוד לא ראיתי בחור ש... (משוחח|מתכתב|נפגש) ושמר על יראת השמים שלו"

נתעלם כרגע מכך שאם זו הטענה של הכותב, הרי שאין תוכו כברו. הוא לא העניין פה למרות שאפשר גם ממנו ומסיפור הרקע שלו ללמוד כמה דברים, אבל נעזוב.

האמת, היא שהרבה פעמים המשמעות היא בגלל הסיבה, ולא בגלל המסובב(ת).

אם הבחור הצדיק שלנו נמנע מלפטפט עם בנות, ובמקום זה הולך לפטפט באותה הצורה ובגרועות ממנה (ואני עד!) עם החברים שלו - יראת השמים שלו תיפגע כך או כך.

סגנון הדיבור, אופי החבר'ה, נושאי השיחה - הם נושאים משמעותיים הרבה יותר, והשפעתם על הנפש בהתאם.

עדיף להיות בקשר עם בנות רציניות שעוסקות בפעילות חיובית, על פני חבר'ה רדודים שעוסקים בעישון ובשיחות בוטות מסוגים אחרים.

לך תתנדב, לך תפעל, לך תקדם משהו. בנות על הדרך ? אז מה. תתנהג אליהן בכבוד ועם יראת שמים.

תקום בבוקר בשביל לחשוב איך אני מתקן משהו בעולם, וממילא לא יהיה לך זמן לעסוק ביצר הרע על נגזרותיו - הן בקשר קלוקל עם בנות והן בשאר תעסוקות לא חיוביות שמציע העולם הזה בשפע.

משה.

(מי שמכיר את ההסטוריה הפרטית שלי יודע שבגיל הרלוונטי לא נמנעתי מקשרים עם בנות בגיל זהה, אבל בשאיפה - בחירת אנשים על רמה, עם מטרות משותפות ועם תכלית לחיים. עניין נדיר לצערנו אצל הרבה חבר'ה בגיל הזה)

עריכה: הנה עוד מישהו שענה לו יפה בפורום אחר. ישר כח

________________________________

* יש הרבה דוגמאות למצוות שלא היה להן מזל. למשל - בדור של הוריי רוב מוחלט של הנשים (שומרות תומ"צ) לא הלכו בכיסוי ראש. גם לא נשותיהם של רבנים גדולים (אשתו של אחד מגדולי התורה בארה"ב בדור הקודם החלה לכסות את ראשה רק כשבעלה החל להתפרסם, ומסיבה זו).

לעיתים למצוות יש "מזל" בעקבות התפתחויות פוליטיות למינהן, כמו למשל איסור שאכן הודפס בשו"ע על הליכה ל"ערבי שירה", אבל הוצא מהנפתלין בעקבות מאבקים פוליטיים בציבור החרדי נגד זמרים חסידיים מסויימים.

נושא ההפרדה בין המינים קיבל חשיפה אדירה בכעשרים השנים האחרונות בציבור הרלוונטי. לפני כן - העניין התנהל בצורה שונה לחלוטין.

מה שהיה בדור של הוריך היה חיובי? אני חושב שהוא היה הרע במיעוטו ותמיד אפשר לשפר ולתקן. 

נכון שמי שרוצה להתקלקל יכול להתקלקל גם עם בנים אבל עדיין לכתחילה עדיף לשמור מרחק מאיסור. (כבר הובא המקור לאיסור וד"ל).

נושא ההפרדה בין המינים היה ברור מאליו לפני 100 שנים (או 120 שנים בערך). הוא עלה עכשיו כי עכשיו הנושא אכן בעייתי ולא מובן מאליו.

לא קראתי את התגובה של אדמין (מתנצל..) חוץ מתחילתה,

אך לגבי הנאמר בתגובה זו שאליה הודעתי מתייחסת - זה נכון מאד.

אין ספק שה"הפרדה" הזו נכונה, טובה ורצויה.

גם אם לא כל מי שעשה אחרת "התקלקל", ולהיפך.

ואי אפשר להגיד שהכל תלוי בבחירה מראש של האדם ולא קשור לנתונים אחרים.

חכמים הזהירו על שמירת הגדרים הראויים - וגם המציאות מראה כך

רק לפני זמן קצר מאד היה כאן שירשור על בנות שמאד רצו לא להיכשל, ולא כ"כ עמדו בכך.

אין צורך "להתחכם" יותר מידי: מכירים בנחת לצורך בירור  אפשרות נישואין. לפני כן, זה דבר לא רצוי לגמרי.

כמובן, הכל בלי "עצבנות"..

וממילא, זה שם בהקשרו את המניפסט המונוטוני של פותח השרשור, ומנסה להזיז קצת את הפוקוס ולתת פרופורציות.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !