חושבת על זה רבות.....

אני נוטה כרגע לתחילת חיי הנישואין באברכיות, בע"ה, בקרוב ממש!!!!

כמה שנים? לפחות שנתיים...

אבל כל פעם שאני חושבת על זה לעומק אני צוחקת על זה שאנחנו כ"כ לא יודעים מה ה' רוצה מאיתנו, ומה הולך לקרות איתנו באמת....

אם זה מה שהוא רוצה/ מאמין- אני איתו! (על כל המשתמע מכך...)

לבנות בית מתוך לימוד התורה- וואוו הלוואי עלי!

אבל שלא יישאר אברך למשך שנים ארוכות, שיוכל להתפרנס מזה.

לא מסכימה עם דרך החיים הזאת. 

מלכתחילה לא מתאימה לכולם.

אם זה מתאים לשני בני הזוג וכו'.... למה זה רע בעינייך?

את מרגישה שזה מפריע למי שבוחר אחרת?

אשמח לדבר על זה באישי

יש לי בעיה אם המדינה, ובעצם שאר עם ישראל, מפרנס.

אף אחד בעולם לא צריך לפרנס שלא מרצונו בחור שמחליט שהוא רוצה רק ללמוד, בלי לעבוד.
אם הוא מוצא תורם או שאשתו מוכנה לזה - בכיף שיהיה להם.

אני חושבת ששלוש-ארבע שנים יהיו לי קצת יותר מידי, אך אני מניחה שתשובה סופית תלויה במי הבחור ואיפה אני אהיה בחיים ובשאר אפשרויות הפרנסה ותנאי החיים שלנו.

יכולה לראות את עצמי אברכית בשנים הראשונות (הראשונות בלבד!), אך לא "רוצה בדווקא".

רואה בכך חשיבות רבה מאד, אך לא חושבת שזה מתאים לי.

אינני יודעת מי יהיה בעלי, ולא אשלול אופציות אחרות.

הייתי מוכנה, ואפילו שמחה להיות כזאת.

אבל לא בדווקא.

אני לא שוללת מישהו שירצה רק עוד שנה שנתיים,

או שכבר היה שנים לא מעטות בישיבה ורוצה לצאת.

אבל גם מוכנה לקבל שלוש- ארבע ואולי חמש שש שנות ישיבה.

עם כל המשתמע מכך.

זה פחות מה יעשה, אלא- איך ולָמַה.

אם הוא יצא מיד לעבוד- האם יהיו השלכות על רמת התורה בבית? על רמת הקשר לשמחת העשייה שבתו"מ?

אבל שגם אם יישאר בישיבה- לא יאבד את שמחת החיים וההתעניינות גם במה שלא רק- בתוך דף הגמרא..

מקווה שהועלתי..

שבוע מבורך

שלוש ארבע שנים זה די הרבה..

לא באמת יודעים מזה להיות אברכים עד שלא נהיים.. כמו כל דבר בחיים "לומדים תוך כדי תנועה"..

להתחיל תבית בישיבה- שהבעל אברך זה נפלא..

אבל נראה לי לא תמיד אפשרי לתקופה  ממושכת..

 אולי זה ממצא?

 אולי רוצים להמשיך הלאה בחיים?

 וכמובן כמובן.. המצב הזה שהאישה היא מפרנסת לא נכון ולא בריא!

אז שזה קצת זה סבבה. אבל יותר מיזה- רק אם אתה ממש ממש עילוי ולאישה יהיה ג'וב טוב ויהיה טוב..

חיים לא כל-כך רע, כך אומרים

(אגב,אני בן)

דברתי עם אחד האברכים אצלנו,אדם שמוסר את כל כולו לתורה,אבל ממש..כשהוא היה עם 2 ילדים הוא היה חוזר פעם ביומיים הבייתה..והוא אמר לי שהוא יצא עם 40 בנות עד שהוא התחתן,ורובן ככולן היו כאלה שמוכנות ורוצות שהבעל יישב וילמד,ויתמסר ללימוד תורה,המון זמן,גם עשר שנים ויותר..

בדווקא להיות אשת אברך.

עם רצון לכל הפחות שלוש- ארבע שנים.

מבחינתי כל המרבה הרי זה משובח, כל עוד ירצה להמשיך ללמוד - אשמח.

שנזכה... 

אם יש משהו מיוחד- אז שנה במקסימום.

בעיקרון אני מעדיפה מישהו שגם לומד וגם עובד, אבל-

אני לא אפסול מישהו כי הוא רק לומד/ רק עובד.

מה שכן- אם הוא רק לומד, חשוב לי שהוא יהיה מספיק אחראי כדי לדעת מתי הוא צריך לצאת גם לעבוד (צורך של הבית, חוסר אפשרות שלי לעבוד וכו').

אם הוא בנאדם מספיק אחראי- אני חושבת שזה יהיה סבבה מבחינתי שהוא ילמד כל עוד זה אפשרי ומתאים לצרכים של הבית.

(למרות שנראה לי שלזה התכוון כותב השרשור-אבל התגובות לא הלכו לכיוון הזה)

מי מהבנות שכתבה שהייתה רוצה בעל אברך-הייתה מציבה את זה כדרישה (=לא רוצה להיות אברך שנתיים לפחות-

לא יוצאת איתו) ?

זה מאד חשוב לי, ומשתדלת להפגש רק עם כאלו.

אבל כמו שאמרתי לשאלת קיש-

זה לא  הכרחי, כל עוד אני יודעת שהמקום של התורה אצל הבנאדם לא נשחק,

לא הלך לאיבוד,

זה לא אותו דבר אדם שיושב ולומד עדיין ואדם שכבר יצא.

אבל בכ"ז- לא אפסול.

ברור שמי שרוצה בזה עד הסוף תציב את זה כדרישת סף

אבל זה לא אומר שמי שלא רוצה בזה עד הסוף (רוצה שנה שנתיים )לא תציב את זה כדרישת סף..

מש"ל

הייתי רוצה שהבית שאבנה יהיה על בסיס התורה, על כל המשתמע מכך,

אבל פה לדעתי זה מאוד תלוי בבעל.

אם זו ההרגשה הפנימית שלו שזה מה שהוא צריך בשנה/שנתיים ראשונות ואם זה מתאים ומסתדר עם המציאות- אדרבה, שילמד.

אם הוא מרגיש במקום מספיק תורני ויציב, יש לו את הלימוד הקבוע, אבל את שנות הישיבה כבר עבר...בסדר גמור בעיני. שיתחיל ללמוד/לפרנס אפילו עדיף..

כל מה שכתבת בהחלט בא בחשבון, נשקל ונבדק מבחינתינו היטב,

ותתפלא- כן! למרות כל זה, או אולי בזכות כל זה, אנחנו מוכנות!

כי מי כמוך  בחור ישיבה [נראה לי..=] או שכמותך- מבין כמה חשובה התורה בחיי האדם,

ובטח ובטח בבית שקם.

תשמע, זה לא פשוט ואולי גם קשה, אבל ביחד, מתוך שאיפה למשהו שהוא קצת יותר ממילקי כל ארוחת בוקר,

אפשר ועוד איך, ואפילו לא נורא.

השאלה היא מה עומד בראש סדר העדיפויות.

(וודאי שישנן כאלו שלא מסוגלות, ולא מתאים להן, ולא יבחרו בדרך הזאת. אבל בהחלט שישנן גם לא מעט שכן.

רק תסתכל על האברכים בכל ישיבה. זה מספיק.)

ללכת לכאלה שניסו ועלתה בידן, ופשוט לשאול איך.

או המניעים?

בשורה התחתונה- התשובות שקיבלת- מספקות?

בעקבות דיון עם חבר...

אח.. הסקרנות שלי..

שיש כאן, ב"ה

מקווה שאינך מודד ערכים אלו רק ע"פ הרצון להיות אברכית... )

אבל הרצון הזה כן מעיד על משהו ממש יפה, במישורים האלה...

שרמת אהבת התורה ויראת השמים נמדדו ע"פ השואפות לאברכות

לכל דבר בעולם יש את היופי שלו. לחיי אברכות ולחיי "תורה ועבודה", אם נקרא להם כך. מובן שאינני באה להמעיט מערך ה"אברכות", רק להראות שאין סיבה להשוות בין שני סגנונות החיים. לכל אחד היופי והנחיצות שלו. אלו שני "סולמות" שונים. אי אפשר למדוד אותם אחד מול השני.

העיקר שנגשים את ייעודנו כראוי בכל סגנון-חיים שלא נבחר.

אכן, לאברכיות אין מונופול על אהב"ת וירא"ש!

אבל הנכונות האישית שלהן להתמסר ברמות יוצאות דופן עבור הנ"ל,

מעידות על כמות גבוהה של שניהם...

(ושוב, אין להן מונופול וכו')

ומסכימה עם גן נעול.

מכירה לא מעט בנות, שלא היה אפשר לומר עליהם בדיוק את זה, אבל בעל שלומד תורה-זה משאת חייהן.

אז נכון שהן לא שם- אבל רוצות שלפחות הוא יהיה.

אבל- ח"ו! לא אומרת שזה חסר ערך!! להיפך!  אבל גם לא ממש מורה על המקום שלהן..

שאני רחוק גם מלהיות כזה לצערי

נראה לי שהבנת אותי כך: חיי אברכות הם מעולים, וחיי "תורה ועבודה" הינם פחותים יותר, אבל ניחא, לפחות מי שחיה אותם רוצה בחיי אברכות...

אם כך הבנת אותי, הרשי לי לתקן: חיי "תורה ועבודה" אינם דיעבד. אין הם ברירת מחדל למי שלא יכול להרשות לעצמו חיי אברכות מסיבות כאלו או אחרות. הם לכתחילה.

כתבתי כבר גם בשרשור זה או אחר,
לא לכל אחת כל דבר מתאים. וזה לא הופך אותה לטובה יותר או טובה פחות! חלילה!!

כל אדם צריך להכיר את מקומו, את שאיפותיו וסדר עדיפויותיו, ולפי כך לנהל את חייו.

אני נגיד יודעת שלא, לא מתאים לי מישהו שכל חייו יהיה אברך,

שישב כל היום ללמוד תורה ולא יהיה שותף בבית, או שלא יתעניין גם בקצת שמעבר. 

כן רוצה מישהו שידע וישמע ויכיר את העולם שמעבר לספר.

כמובן שחשוב שישאר במסגרת התו"מ! אבל לא מתאים לי מישהו שזה המקום היחידי בו הוא מתעניין ומכיר.

הכל עניין של אישיות, שאיפות וחיפוש.

הלוואי שכולנו נדע להתכוונן כמה שיותר למה שהכי מתאים ל-נו ולא לתכתיבי הסביבה.

ושתמיד נדע במה ואיך להתקדם לכיוון..

רובם ממש לא כאלה ששקועים כ"כ בספר.

גם מי שהחליטה להיות אברכית, לא נגזר עליה בהכרח חניוק עולמים

ולכן אני מרשה לעצמי לרצות את זה
ובכ"ז, לא יודעת אם אברך-עד [איך זה נשמע=] מתאים.
אם כי- א"א לדעת.

אולי הקב"ה ישלח לי מישו שלא מתכנן, ובמשך השנים נראה יחד שמתאים וימשיך וישב וילמד עוד ועוד?
אבל באותה מידה אולי הקב"ה ישלח מישהו שבכלל כבר יצא מהישיבה, וזה מה שהכי מתאים, כן?
לכן, לא פוסלת על הסף לא זה ולא זה... 

אמנם אני רוצה שהתורה תהיה המרכז בחיי ובחיי המשפחה שאקים בע"ה, אך אני מודעת ליכולתי. חיי אברכות, מה לעשות, נמצאים מעבר ליכולתי זו. כמו כן, אני הייתי רוצה שחיי התורה יבואו לידי גילוי מן החיים עצמם, וכך יופיעו במלוא יפעתם וקדושתם. (מישהו אמר תורה ועבודה? )

ואם כבר סיימנו בזה, רק אחתום בב"ח לתו"ע...

אבל לצערי אני לא מסוגלת...

נראה לי שלכל היותר שנה.

בע"ה ובהשתדלותנו

בע"ה אשמח מאוד לזכות בבחור כזה.

רוב הבחורים שאיתם יצאתי לא היו בכיוון, וככה שמתי לב שזה ממש חשוב לי והתחלתי להדגיש זאת בפני המציעים למיניהם.

כדי לפרנס. יש משרות שממש מתאימות לאברכים אם זה בסופי שבוע או בלילות זה דבר שצריך לקחת בחשבון ובדעת זה ברור!! אני מאוד רוצה שבתחילת הנישואין נשאב כוחות רוחניים מישיבה אבל לא רק! צריך לעבוד. האחריות על הפרנסה מוטלת על הגבר, ברור שאנחנו שניים!! ושתינו\שנינו שותפים ובונים ביחד ולכן גם אני אעבוד בעז"ה אבל בהחלט זה החלק שלו. רק קצת לחפש וגם להתפשר אם זה מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר, ומוצאים עבודה יופי.

אז ישיבה בעז"ה כן, ללא סתירה לעבודת פרנסה. בעז"ה

אין לי כח להאריך כי נראה לי שהרבה לפני כתבו דברים בכיוון

ומה שבטוח - לא מוכנה להתפשר על בחור תורני. שיהיה מחובר לתורה ושקיום מצוות חשוב לו.

והקב"ה עוזר ומסייע בכל!
פשוט זה לא, אבל זה מדהים!!! 
מתחשבנים קצת על הקניות של ימי חול (ובכ"ז צמחה לו כרס )

ובשבת (וסיומי מסכת) מתפנקים עד האינסוף ומעבר לו.

האוירה שמציפה את הבית, של קדושה ואור וקרבת ה', שווה כל רגע של קושי.

ואין בישיבה הזו מלגות לאברכים, במקרה הטוב אנחנו מאכילים את הבחורים הרווקים.
אבל אם משתדלים - ה' פשוט שולח!! שתדעו!

ירבו כמותכם בישראל.

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך