חושבת על זה רבות.....

אני נוטה כרגע לתחילת חיי הנישואין באברכיות, בע"ה, בקרוב ממש!!!!

כמה שנים? לפחות שנתיים...

אבל כל פעם שאני חושבת על זה לעומק אני צוחקת על זה שאנחנו כ"כ לא יודעים מה ה' רוצה מאיתנו, ומה הולך לקרות איתנו באמת....

אם זה מה שהוא רוצה/ מאמין- אני איתו! (על כל המשתמע מכך...)

לבנות בית מתוך לימוד התורה- וואוו הלוואי עלי!

אבל שלא יישאר אברך למשך שנים ארוכות, שיוכל להתפרנס מזה.

לא מסכימה עם דרך החיים הזאת. 

מלכתחילה לא מתאימה לכולם.

אם זה מתאים לשני בני הזוג וכו'.... למה זה רע בעינייך?

את מרגישה שזה מפריע למי שבוחר אחרת?

אשמח לדבר על זה באישי

יש לי בעיה אם המדינה, ובעצם שאר עם ישראל, מפרנס.

אף אחד בעולם לא צריך לפרנס שלא מרצונו בחור שמחליט שהוא רוצה רק ללמוד, בלי לעבוד.
אם הוא מוצא תורם או שאשתו מוכנה לזה - בכיף שיהיה להם.

אני חושבת ששלוש-ארבע שנים יהיו לי קצת יותר מידי, אך אני מניחה שתשובה סופית תלויה במי הבחור ואיפה אני אהיה בחיים ובשאר אפשרויות הפרנסה ותנאי החיים שלנו.

יכולה לראות את עצמי אברכית בשנים הראשונות (הראשונות בלבד!), אך לא "רוצה בדווקא".

רואה בכך חשיבות רבה מאד, אך לא חושבת שזה מתאים לי.

אינני יודעת מי יהיה בעלי, ולא אשלול אופציות אחרות.

הייתי מוכנה, ואפילו שמחה להיות כזאת.

אבל לא בדווקא.

אני לא שוללת מישהו שירצה רק עוד שנה שנתיים,

או שכבר היה שנים לא מעטות בישיבה ורוצה לצאת.

אבל גם מוכנה לקבל שלוש- ארבע ואולי חמש שש שנות ישיבה.

עם כל המשתמע מכך.

זה פחות מה יעשה, אלא- איך ולָמַה.

אם הוא יצא מיד לעבוד- האם יהיו השלכות על רמת התורה בבית? על רמת הקשר לשמחת העשייה שבתו"מ?

אבל שגם אם יישאר בישיבה- לא יאבד את שמחת החיים וההתעניינות גם במה שלא רק- בתוך דף הגמרא..

מקווה שהועלתי..

שבוע מבורך

שלוש ארבע שנים זה די הרבה..

לא באמת יודעים מזה להיות אברכים עד שלא נהיים.. כמו כל דבר בחיים "לומדים תוך כדי תנועה"..

להתחיל תבית בישיבה- שהבעל אברך זה נפלא..

אבל נראה לי לא תמיד אפשרי לתקופה  ממושכת..

 אולי זה ממצא?

 אולי רוצים להמשיך הלאה בחיים?

 וכמובן כמובן.. המצב הזה שהאישה היא מפרנסת לא נכון ולא בריא!

אז שזה קצת זה סבבה. אבל יותר מיזה- רק אם אתה ממש ממש עילוי ולאישה יהיה ג'וב טוב ויהיה טוב..

חיים לא כל-כך רע, כך אומרים

(אגב,אני בן)

דברתי עם אחד האברכים אצלנו,אדם שמוסר את כל כולו לתורה,אבל ממש..כשהוא היה עם 2 ילדים הוא היה חוזר פעם ביומיים הבייתה..והוא אמר לי שהוא יצא עם 40 בנות עד שהוא התחתן,ורובן ככולן היו כאלה שמוכנות ורוצות שהבעל יישב וילמד,ויתמסר ללימוד תורה,המון זמן,גם עשר שנים ויותר..

בדווקא להיות אשת אברך.

עם רצון לכל הפחות שלוש- ארבע שנים.

מבחינתי כל המרבה הרי זה משובח, כל עוד ירצה להמשיך ללמוד - אשמח.

שנזכה... 

אם יש משהו מיוחד- אז שנה במקסימום.

בעיקרון אני מעדיפה מישהו שגם לומד וגם עובד, אבל-

אני לא אפסול מישהו כי הוא רק לומד/ רק עובד.

מה שכן- אם הוא רק לומד, חשוב לי שהוא יהיה מספיק אחראי כדי לדעת מתי הוא צריך לצאת גם לעבוד (צורך של הבית, חוסר אפשרות שלי לעבוד וכו').

אם הוא בנאדם מספיק אחראי- אני חושבת שזה יהיה סבבה מבחינתי שהוא ילמד כל עוד זה אפשרי ומתאים לצרכים של הבית.

(למרות שנראה לי שלזה התכוון כותב השרשור-אבל התגובות לא הלכו לכיוון הזה)

מי מהבנות שכתבה שהייתה רוצה בעל אברך-הייתה מציבה את זה כדרישה (=לא רוצה להיות אברך שנתיים לפחות-

לא יוצאת איתו) ?

זה מאד חשוב לי, ומשתדלת להפגש רק עם כאלו.

אבל כמו שאמרתי לשאלת קיש-

זה לא  הכרחי, כל עוד אני יודעת שהמקום של התורה אצל הבנאדם לא נשחק,

לא הלך לאיבוד,

זה לא אותו דבר אדם שיושב ולומד עדיין ואדם שכבר יצא.

אבל בכ"ז- לא אפסול.

ברור שמי שרוצה בזה עד הסוף תציב את זה כדרישת סף

אבל זה לא אומר שמי שלא רוצה בזה עד הסוף (רוצה שנה שנתיים )לא תציב את זה כדרישת סף..

מש"ל

הייתי רוצה שהבית שאבנה יהיה על בסיס התורה, על כל המשתמע מכך,

אבל פה לדעתי זה מאוד תלוי בבעל.

אם זו ההרגשה הפנימית שלו שזה מה שהוא צריך בשנה/שנתיים ראשונות ואם זה מתאים ומסתדר עם המציאות- אדרבה, שילמד.

אם הוא מרגיש במקום מספיק תורני ויציב, יש לו את הלימוד הקבוע, אבל את שנות הישיבה כבר עבר...בסדר גמור בעיני. שיתחיל ללמוד/לפרנס אפילו עדיף..

כל מה שכתבת בהחלט בא בחשבון, נשקל ונבדק מבחינתינו היטב,

ותתפלא- כן! למרות כל זה, או אולי בזכות כל זה, אנחנו מוכנות!

כי מי כמוך  בחור ישיבה [נראה לי..=] או שכמותך- מבין כמה חשובה התורה בחיי האדם,

ובטח ובטח בבית שקם.

תשמע, זה לא פשוט ואולי גם קשה, אבל ביחד, מתוך שאיפה למשהו שהוא קצת יותר ממילקי כל ארוחת בוקר,

אפשר ועוד איך, ואפילו לא נורא.

השאלה היא מה עומד בראש סדר העדיפויות.

(וודאי שישנן כאלו שלא מסוגלות, ולא מתאים להן, ולא יבחרו בדרך הזאת. אבל בהחלט שישנן גם לא מעט שכן.

רק תסתכל על האברכים בכל ישיבה. זה מספיק.)

ללכת לכאלה שניסו ועלתה בידן, ופשוט לשאול איך.

או המניעים?

בשורה התחתונה- התשובות שקיבלת- מספקות?

בעקבות דיון עם חבר...

אח.. הסקרנות שלי..

שיש כאן, ב"ה

מקווה שאינך מודד ערכים אלו רק ע"פ הרצון להיות אברכית... )

אבל הרצון הזה כן מעיד על משהו ממש יפה, במישורים האלה...

שרמת אהבת התורה ויראת השמים נמדדו ע"פ השואפות לאברכות

לכל דבר בעולם יש את היופי שלו. לחיי אברכות ולחיי "תורה ועבודה", אם נקרא להם כך. מובן שאינני באה להמעיט מערך ה"אברכות", רק להראות שאין סיבה להשוות בין שני סגנונות החיים. לכל אחד היופי והנחיצות שלו. אלו שני "סולמות" שונים. אי אפשר למדוד אותם אחד מול השני.

העיקר שנגשים את ייעודנו כראוי בכל סגנון-חיים שלא נבחר.

אכן, לאברכיות אין מונופול על אהב"ת וירא"ש!

אבל הנכונות האישית שלהן להתמסר ברמות יוצאות דופן עבור הנ"ל,

מעידות על כמות גבוהה של שניהם...

(ושוב, אין להן מונופול וכו')

ומסכימה עם גן נעול.

מכירה לא מעט בנות, שלא היה אפשר לומר עליהם בדיוק את זה, אבל בעל שלומד תורה-זה משאת חייהן.

אז נכון שהן לא שם- אבל רוצות שלפחות הוא יהיה.

אבל- ח"ו! לא אומרת שזה חסר ערך!! להיפך!  אבל גם לא ממש מורה על המקום שלהן..

שאני רחוק גם מלהיות כזה לצערי

נראה לי שהבנת אותי כך: חיי אברכות הם מעולים, וחיי "תורה ועבודה" הינם פחותים יותר, אבל ניחא, לפחות מי שחיה אותם רוצה בחיי אברכות...

אם כך הבנת אותי, הרשי לי לתקן: חיי "תורה ועבודה" אינם דיעבד. אין הם ברירת מחדל למי שלא יכול להרשות לעצמו חיי אברכות מסיבות כאלו או אחרות. הם לכתחילה.

כתבתי כבר גם בשרשור זה או אחר,
לא לכל אחת כל דבר מתאים. וזה לא הופך אותה לטובה יותר או טובה פחות! חלילה!!

כל אדם צריך להכיר את מקומו, את שאיפותיו וסדר עדיפויותיו, ולפי כך לנהל את חייו.

אני נגיד יודעת שלא, לא מתאים לי מישהו שכל חייו יהיה אברך,

שישב כל היום ללמוד תורה ולא יהיה שותף בבית, או שלא יתעניין גם בקצת שמעבר. 

כן רוצה מישהו שידע וישמע ויכיר את העולם שמעבר לספר.

כמובן שחשוב שישאר במסגרת התו"מ! אבל לא מתאים לי מישהו שזה המקום היחידי בו הוא מתעניין ומכיר.

הכל עניין של אישיות, שאיפות וחיפוש.

הלוואי שכולנו נדע להתכוונן כמה שיותר למה שהכי מתאים ל-נו ולא לתכתיבי הסביבה.

ושתמיד נדע במה ואיך להתקדם לכיוון..

רובם ממש לא כאלה ששקועים כ"כ בספר.

גם מי שהחליטה להיות אברכית, לא נגזר עליה בהכרח חניוק עולמים

ולכן אני מרשה לעצמי לרצות את זה
ובכ"ז, לא יודעת אם אברך-עד [איך זה נשמע=] מתאים.
אם כי- א"א לדעת.

אולי הקב"ה ישלח לי מישו שלא מתכנן, ובמשך השנים נראה יחד שמתאים וימשיך וישב וילמד עוד ועוד?
אבל באותה מידה אולי הקב"ה ישלח מישהו שבכלל כבר יצא מהישיבה, וזה מה שהכי מתאים, כן?
לכן, לא פוסלת על הסף לא זה ולא זה... 

אמנם אני רוצה שהתורה תהיה המרכז בחיי ובחיי המשפחה שאקים בע"ה, אך אני מודעת ליכולתי. חיי אברכות, מה לעשות, נמצאים מעבר ליכולתי זו. כמו כן, אני הייתי רוצה שחיי התורה יבואו לידי גילוי מן החיים עצמם, וכך יופיעו במלוא יפעתם וקדושתם. (מישהו אמר תורה ועבודה? )

ואם כבר סיימנו בזה, רק אחתום בב"ח לתו"ע...

אבל לצערי אני לא מסוגלת...

נראה לי שלכל היותר שנה.

בע"ה ובהשתדלותנו

בע"ה אשמח מאוד לזכות בבחור כזה.

רוב הבחורים שאיתם יצאתי לא היו בכיוון, וככה שמתי לב שזה ממש חשוב לי והתחלתי להדגיש זאת בפני המציעים למיניהם.

כדי לפרנס. יש משרות שממש מתאימות לאברכים אם זה בסופי שבוע או בלילות זה דבר שצריך לקחת בחשבון ובדעת זה ברור!! אני מאוד רוצה שבתחילת הנישואין נשאב כוחות רוחניים מישיבה אבל לא רק! צריך לעבוד. האחריות על הפרנסה מוטלת על הגבר, ברור שאנחנו שניים!! ושתינו\שנינו שותפים ובונים ביחד ולכן גם אני אעבוד בעז"ה אבל בהחלט זה החלק שלו. רק קצת לחפש וגם להתפשר אם זה מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר, ומוצאים עבודה יופי.

אז ישיבה בעז"ה כן, ללא סתירה לעבודת פרנסה. בעז"ה

אין לי כח להאריך כי נראה לי שהרבה לפני כתבו דברים בכיוון

ומה שבטוח - לא מוכנה להתפשר על בחור תורני. שיהיה מחובר לתורה ושקיום מצוות חשוב לו.

והקב"ה עוזר ומסייע בכל!
פשוט זה לא, אבל זה מדהים!!! 
מתחשבנים קצת על הקניות של ימי חול (ובכ"ז צמחה לו כרס )

ובשבת (וסיומי מסכת) מתפנקים עד האינסוף ומעבר לו.

האוירה שמציפה את הבית, של קדושה ואור וקרבת ה', שווה כל רגע של קושי.

ואין בישיבה הזו מלגות לאברכים, במקרה הטוב אנחנו מאכילים את הבחורים הרווקים.
אבל אם משתדלים - ה' פשוט שולח!! שתדעו!

ירבו כמותכם בישראל.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

אוכל טעים

כלים אמיתיים, בלי חדפ ובלי ניילון

הרב של האולפנה זה נחשב

או כמו אינויאשה

זה היה בטלויזיה שהייתי ביסודי

היה ב9 וחצי בערב, הייתי מפחד מזה חח

נהיים דתיים פחות ופחות.

ברגע שמתחתנים נכנס לתמונה חינוך הילדים וזה משפיע כי מתחברים לעולם התורה מחדש.

קשה מאוד לשמור על רמה דתית גבוהה בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה אא:כ אתה מתגייס דרך ביניי"ש או דרך הרבנות או מסגרות דתיות, באקדמיה כמעט כל החברים שלך חילוניות וחילונים אא"כ הלכת ללמוד במכללות דתיות או בר אילן, בשוק התעסוקה זו בעיה אם הגעת לשם דתי לא נשוי אא"כ אתה מורה בבית ספר דתי או כיוצ"ב.

הכלל הוא שככל שאין לך מסגרת דתית תומכת מאוד קשה להחזיק זמן דתי כרווק, אם יהיה לך רב מובהק שתוכל לשאול אותו כל שאלה וללכת בדרכו תוכל להיתלות בו.

מי שמראש תולה את הרמה הדתית שלו בהקשר החברתי בו הוא יהיה - אז מראש הוא מועד לירידה ברמת הדתית.

אבל מי שמגדיר את הזהות הדתית שלו כבלתי תלויה בהקשר חברתי - גם אם הוא יעשה פחות מצוות בתקופה כזו או אחרת, הוא יהיה באותה רמה דתית פלוס מינוס (בע"ה גם ברמה גבוה יותר).

למה רבותינו מחנכים אותנו בישיבות? לדתיות חברתית? לבינוניות ותלותיות במסגרת כזו או אחרת?

(אני יודע שאתה הצגת מצב ולא הבעת עמדה, אני צועק את זה לחלל האוויר ולא אליך או לטענותיך)

לק"י

ומסכימה איתך שרמה דתית לא אמורה להיות תלויה בנישואים.

בפועל, אין לי מושג מה קורה באמת מבחינה ססטיסטית

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.

אתחיל בתלוי הקשר:

אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.

אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.

תלוי שלב בקשר:

בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.

בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.

דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.

תלוי אדם:

יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.

בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות

אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי