חושבת על זה רבות.....

אני נוטה כרגע לתחילת חיי הנישואין באברכיות, בע"ה, בקרוב ממש!!!!

כמה שנים? לפחות שנתיים...

אבל כל פעם שאני חושבת על זה לעומק אני צוחקת על זה שאנחנו כ"כ לא יודעים מה ה' רוצה מאיתנו, ומה הולך לקרות איתנו באמת....

אם זה מה שהוא רוצה/ מאמין- אני איתו! (על כל המשתמע מכך...)

לבנות בית מתוך לימוד התורה- וואוו הלוואי עלי!

אבל שלא יישאר אברך למשך שנים ארוכות, שיוכל להתפרנס מזה.

לא מסכימה עם דרך החיים הזאת. 

מלכתחילה לא מתאימה לכולם.

אם זה מתאים לשני בני הזוג וכו'.... למה זה רע בעינייך?

את מרגישה שזה מפריע למי שבוחר אחרת?

אשמח לדבר על זה באישי

יש לי בעיה אם המדינה, ובעצם שאר עם ישראל, מפרנס.

אף אחד בעולם לא צריך לפרנס שלא מרצונו בחור שמחליט שהוא רוצה רק ללמוד, בלי לעבוד.
אם הוא מוצא תורם או שאשתו מוכנה לזה - בכיף שיהיה להם.

אני חושבת ששלוש-ארבע שנים יהיו לי קצת יותר מידי, אך אני מניחה שתשובה סופית תלויה במי הבחור ואיפה אני אהיה בחיים ובשאר אפשרויות הפרנסה ותנאי החיים שלנו.

יכולה לראות את עצמי אברכית בשנים הראשונות (הראשונות בלבד!), אך לא "רוצה בדווקא".

רואה בכך חשיבות רבה מאד, אך לא חושבת שזה מתאים לי.

אינני יודעת מי יהיה בעלי, ולא אשלול אופציות אחרות.

הייתי מוכנה, ואפילו שמחה להיות כזאת.

אבל לא בדווקא.

אני לא שוללת מישהו שירצה רק עוד שנה שנתיים,

או שכבר היה שנים לא מעטות בישיבה ורוצה לצאת.

אבל גם מוכנה לקבל שלוש- ארבע ואולי חמש שש שנות ישיבה.

עם כל המשתמע מכך.

זה פחות מה יעשה, אלא- איך ולָמַה.

אם הוא יצא מיד לעבוד- האם יהיו השלכות על רמת התורה בבית? על רמת הקשר לשמחת העשייה שבתו"מ?

אבל שגם אם יישאר בישיבה- לא יאבד את שמחת החיים וההתעניינות גם במה שלא רק- בתוך דף הגמרא..

מקווה שהועלתי..

שבוע מבורך

שלוש ארבע שנים זה די הרבה..

לא באמת יודעים מזה להיות אברכים עד שלא נהיים.. כמו כל דבר בחיים "לומדים תוך כדי תנועה"..

להתחיל תבית בישיבה- שהבעל אברך זה נפלא..

אבל נראה לי לא תמיד אפשרי לתקופה  ממושכת..

 אולי זה ממצא?

 אולי רוצים להמשיך הלאה בחיים?

 וכמובן כמובן.. המצב הזה שהאישה היא מפרנסת לא נכון ולא בריא!

אז שזה קצת זה סבבה. אבל יותר מיזה- רק אם אתה ממש ממש עילוי ולאישה יהיה ג'וב טוב ויהיה טוב..

חיים לא כל-כך רע, כך אומרים

(אגב,אני בן)

דברתי עם אחד האברכים אצלנו,אדם שמוסר את כל כולו לתורה,אבל ממש..כשהוא היה עם 2 ילדים הוא היה חוזר פעם ביומיים הבייתה..והוא אמר לי שהוא יצא עם 40 בנות עד שהוא התחתן,ורובן ככולן היו כאלה שמוכנות ורוצות שהבעל יישב וילמד,ויתמסר ללימוד תורה,המון זמן,גם עשר שנים ויותר..

בדווקא להיות אשת אברך.

עם רצון לכל הפחות שלוש- ארבע שנים.

מבחינתי כל המרבה הרי זה משובח, כל עוד ירצה להמשיך ללמוד - אשמח.

שנזכה... 

אם יש משהו מיוחד- אז שנה במקסימום.

בעיקרון אני מעדיפה מישהו שגם לומד וגם עובד, אבל-

אני לא אפסול מישהו כי הוא רק לומד/ רק עובד.

מה שכן- אם הוא רק לומד, חשוב לי שהוא יהיה מספיק אחראי כדי לדעת מתי הוא צריך לצאת גם לעבוד (צורך של הבית, חוסר אפשרות שלי לעבוד וכו').

אם הוא בנאדם מספיק אחראי- אני חושבת שזה יהיה סבבה מבחינתי שהוא ילמד כל עוד זה אפשרי ומתאים לצרכים של הבית.

(למרות שנראה לי שלזה התכוון כותב השרשור-אבל התגובות לא הלכו לכיוון הזה)

מי מהבנות שכתבה שהייתה רוצה בעל אברך-הייתה מציבה את זה כדרישה (=לא רוצה להיות אברך שנתיים לפחות-

לא יוצאת איתו) ?

זה מאד חשוב לי, ומשתדלת להפגש רק עם כאלו.

אבל כמו שאמרתי לשאלת קיש-

זה לא  הכרחי, כל עוד אני יודעת שהמקום של התורה אצל הבנאדם לא נשחק,

לא הלך לאיבוד,

זה לא אותו דבר אדם שיושב ולומד עדיין ואדם שכבר יצא.

אבל בכ"ז- לא אפסול.

ברור שמי שרוצה בזה עד הסוף תציב את זה כדרישת סף

אבל זה לא אומר שמי שלא רוצה בזה עד הסוף (רוצה שנה שנתיים )לא תציב את זה כדרישת סף..

מש"ל

הייתי רוצה שהבית שאבנה יהיה על בסיס התורה, על כל המשתמע מכך,

אבל פה לדעתי זה מאוד תלוי בבעל.

אם זו ההרגשה הפנימית שלו שזה מה שהוא צריך בשנה/שנתיים ראשונות ואם זה מתאים ומסתדר עם המציאות- אדרבה, שילמד.

אם הוא מרגיש במקום מספיק תורני ויציב, יש לו את הלימוד הקבוע, אבל את שנות הישיבה כבר עבר...בסדר גמור בעיני. שיתחיל ללמוד/לפרנס אפילו עדיף..

כל מה שכתבת בהחלט בא בחשבון, נשקל ונבדק מבחינתינו היטב,

ותתפלא- כן! למרות כל זה, או אולי בזכות כל זה, אנחנו מוכנות!

כי מי כמוך  בחור ישיבה [נראה לי..=] או שכמותך- מבין כמה חשובה התורה בחיי האדם,

ובטח ובטח בבית שקם.

תשמע, זה לא פשוט ואולי גם קשה, אבל ביחד, מתוך שאיפה למשהו שהוא קצת יותר ממילקי כל ארוחת בוקר,

אפשר ועוד איך, ואפילו לא נורא.

השאלה היא מה עומד בראש סדר העדיפויות.

(וודאי שישנן כאלו שלא מסוגלות, ולא מתאים להן, ולא יבחרו בדרך הזאת. אבל בהחלט שישנן גם לא מעט שכן.

רק תסתכל על האברכים בכל ישיבה. זה מספיק.)

ללכת לכאלה שניסו ועלתה בידן, ופשוט לשאול איך.

או המניעים?

בשורה התחתונה- התשובות שקיבלת- מספקות?

בעקבות דיון עם חבר...

אח.. הסקרנות שלי..

שיש כאן, ב"ה

מקווה שאינך מודד ערכים אלו רק ע"פ הרצון להיות אברכית... )

אבל הרצון הזה כן מעיד על משהו ממש יפה, במישורים האלה...

שרמת אהבת התורה ויראת השמים נמדדו ע"פ השואפות לאברכות

לכל דבר בעולם יש את היופי שלו. לחיי אברכות ולחיי "תורה ועבודה", אם נקרא להם כך. מובן שאינני באה להמעיט מערך ה"אברכות", רק להראות שאין סיבה להשוות בין שני סגנונות החיים. לכל אחד היופי והנחיצות שלו. אלו שני "סולמות" שונים. אי אפשר למדוד אותם אחד מול השני.

העיקר שנגשים את ייעודנו כראוי בכל סגנון-חיים שלא נבחר.

אכן, לאברכיות אין מונופול על אהב"ת וירא"ש!

אבל הנכונות האישית שלהן להתמסר ברמות יוצאות דופן עבור הנ"ל,

מעידות על כמות גבוהה של שניהם...

(ושוב, אין להן מונופול וכו')

ומסכימה עם גן נעול.

מכירה לא מעט בנות, שלא היה אפשר לומר עליהם בדיוק את זה, אבל בעל שלומד תורה-זה משאת חייהן.

אז נכון שהן לא שם- אבל רוצות שלפחות הוא יהיה.

אבל- ח"ו! לא אומרת שזה חסר ערך!! להיפך!  אבל גם לא ממש מורה על המקום שלהן..

שאני רחוק גם מלהיות כזה לצערי

נראה לי שהבנת אותי כך: חיי אברכות הם מעולים, וחיי "תורה ועבודה" הינם פחותים יותר, אבל ניחא, לפחות מי שחיה אותם רוצה בחיי אברכות...

אם כך הבנת אותי, הרשי לי לתקן: חיי "תורה ועבודה" אינם דיעבד. אין הם ברירת מחדל למי שלא יכול להרשות לעצמו חיי אברכות מסיבות כאלו או אחרות. הם לכתחילה.

כתבתי כבר גם בשרשור זה או אחר,
לא לכל אחת כל דבר מתאים. וזה לא הופך אותה לטובה יותר או טובה פחות! חלילה!!

כל אדם צריך להכיר את מקומו, את שאיפותיו וסדר עדיפויותיו, ולפי כך לנהל את חייו.

אני נגיד יודעת שלא, לא מתאים לי מישהו שכל חייו יהיה אברך,

שישב כל היום ללמוד תורה ולא יהיה שותף בבית, או שלא יתעניין גם בקצת שמעבר. 

כן רוצה מישהו שידע וישמע ויכיר את העולם שמעבר לספר.

כמובן שחשוב שישאר במסגרת התו"מ! אבל לא מתאים לי מישהו שזה המקום היחידי בו הוא מתעניין ומכיר.

הכל עניין של אישיות, שאיפות וחיפוש.

הלוואי שכולנו נדע להתכוונן כמה שיותר למה שהכי מתאים ל-נו ולא לתכתיבי הסביבה.

ושתמיד נדע במה ואיך להתקדם לכיוון..

רובם ממש לא כאלה ששקועים כ"כ בספר.

גם מי שהחליטה להיות אברכית, לא נגזר עליה בהכרח חניוק עולמים

ולכן אני מרשה לעצמי לרצות את זה
ובכ"ז, לא יודעת אם אברך-עד [איך זה נשמע=] מתאים.
אם כי- א"א לדעת.

אולי הקב"ה ישלח לי מישו שלא מתכנן, ובמשך השנים נראה יחד שמתאים וימשיך וישב וילמד עוד ועוד?
אבל באותה מידה אולי הקב"ה ישלח מישהו שבכלל כבר יצא מהישיבה, וזה מה שהכי מתאים, כן?
לכן, לא פוסלת על הסף לא זה ולא זה... 

אמנם אני רוצה שהתורה תהיה המרכז בחיי ובחיי המשפחה שאקים בע"ה, אך אני מודעת ליכולתי. חיי אברכות, מה לעשות, נמצאים מעבר ליכולתי זו. כמו כן, אני הייתי רוצה שחיי התורה יבואו לידי גילוי מן החיים עצמם, וכך יופיעו במלוא יפעתם וקדושתם. (מישהו אמר תורה ועבודה? )

ואם כבר סיימנו בזה, רק אחתום בב"ח לתו"ע...

אבל לצערי אני לא מסוגלת...

נראה לי שלכל היותר שנה.

בע"ה ובהשתדלותנו

בע"ה אשמח מאוד לזכות בבחור כזה.

רוב הבחורים שאיתם יצאתי לא היו בכיוון, וככה שמתי לב שזה ממש חשוב לי והתחלתי להדגיש זאת בפני המציעים למיניהם.

כדי לפרנס. יש משרות שממש מתאימות לאברכים אם זה בסופי שבוע או בלילות זה דבר שצריך לקחת בחשבון ובדעת זה ברור!! אני מאוד רוצה שבתחילת הנישואין נשאב כוחות רוחניים מישיבה אבל לא רק! צריך לעבוד. האחריות על הפרנסה מוטלת על הגבר, ברור שאנחנו שניים!! ושתינו\שנינו שותפים ובונים ביחד ולכן גם אני אעבוד בעז"ה אבל בהחלט זה החלק שלו. רק קצת לחפש וגם להתפשר אם זה מה שאנחנו רוצים בסופו של דבר, ומוצאים עבודה יופי.

אז ישיבה בעז"ה כן, ללא סתירה לעבודת פרנסה. בעז"ה

אין לי כח להאריך כי נראה לי שהרבה לפני כתבו דברים בכיוון

ומה שבטוח - לא מוכנה להתפשר על בחור תורני. שיהיה מחובר לתורה ושקיום מצוות חשוב לו.

והקב"ה עוזר ומסייע בכל!
פשוט זה לא, אבל זה מדהים!!! 
מתחשבנים קצת על הקניות של ימי חול (ובכ"ז צמחה לו כרס )

ובשבת (וסיומי מסכת) מתפנקים עד האינסוף ומעבר לו.

האוירה שמציפה את הבית, של קדושה ואור וקרבת ה', שווה כל רגע של קושי.

ואין בישיבה הזו מלגות לאברכים, במקרה הטוב אנחנו מאכילים את הבחורים הרווקים.
אבל אם משתדלים - ה' פשוט שולח!! שתדעו!

ירבו כמותכם בישראל.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז