יש לי סיפור, אבין אם לא יהיה לכם כוח לחפירה...![]()
אבא שלי התחתן פעמיים, עם אשתו הראשונה ועם אמא שלי.
הוא ממש נטש את המשפחה שלו בשביל אמא שלי (עזבו, זה ממש טלנובלה..)
הפואנטה היא, שאחותי (החצי) היום ממש במקום אחר..
לא רק שחזרה בשאלה, היא לקחה את זה מאווווד רחוק.
היא החליטה לפני 7 שנים שהיא רוצה להגשים את חלומה ולהיות זמרת אופרה באיטליה.
עברה לשם, התחילה בלימודים...
תוך כדי, איך לא, הכירה איש. איש מקסים!! באמת!! רק שהוא.... נוצרי.
הם היו במערכת יחסים עד שלפני שלוש שנים, ואז החליטו להתחתן..
החתונה, שאבא שלי הלך אליה עם אמא שלי, היתה חתונה אזרחית. אחותי רצתה שיהיה הכל מהכל; מצד אחד שירי חתונה נוצריים, וגם טלית שתחפה מעליהם...
לפני כחודשיים שמעתי משהו שאבא שלי (רופא במקצועו) מדבר עם אחותי בטלפון על משהו שקשור להריון- אמרתי לעצמי שאני הוזה ולא יכול להיות...
אבל שלשום, כשהיא באה לבקר, היא אמרה לי: "את יודעת שאני בהריון, נכון??"
עניתי לה שכן (מהר שיחזרתי את מה ששמעתי..)
להמחשה כמה שהיא אנטי- אמרתי לה ב"ה שהיא בהריון והיא אמרה לי "מה ב"ה, מה הקשר??"
ושאמרתי לה שמי יודע מתי אתחתן.. בע"ה, שוב היא יצאה על זה ואמרה שאין קשר ושכדאי שאלמד לסמוך על עצמי וכו'...
בכל מקרה.. עכשיו אני מתחילה לקלוט שהיא נושאת ילד ברחמה. וש... אני מפחדת.
אני מפחדת ש(במידה וזה יהיה בן) היא לא תרצה למול אותו, ויותר גרוע- היא תרצה לטבול אותו בדבר הזה של הנוצרים!! (לא יודעת בדיוק מה זה, רק שזה טקס בכנסייה).
אני מפחדת.. כואבת... ולא יודעת מה אני יכולה, אם בכלל, לעשות. מה טוב בזה? מה אפשר לומר שיש בזה קצת טוב לעולם?
תודה על ההקשבה!
(אני מוכרת כאן... אבל למען האנונימיות...)

)

