מי קורא לה' מתוק?

בס"ד בר"ה

ועוד הרבה

מה, ה' הוא לא מתוק???

בס"ד בר"ה

מוטי, אתה בעצמך מתוק!!!!!!!

תאמינו לי..........................

אבל עם הארץ כנראה....

ההוא דנחית קמיה דר' חנינא

אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד

המתין לו עד דסיים כי סיים

א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך!
למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו

ואת אמרת כולי האי ואזלת

משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו:

(ברכות לג)

השם לא מתוק כי אי אפשר לצבוט לו את הלחיים.

וזו הוכחה תיאולוגית ניצחת.

הוא לא מתוק כמו שאומרים על ילדים קטנים שהם מתוקים.

הוא מתוק כי הוא עושה לנו מתוק בלב.

כי שאני חושבת עליו אני נהיית שמחה.

מתיקות כזו בהרגשה. לא כמו ילדים קטנים..

אולי יש לך אינסוף רעיונות ומחשבות מאחורי המילה מתוק, אבל מתוק אומרים לאח הקטן והחמוד ... נא לשמור על צורת דיבור מכבדת, אחרי הכל - באלוקים מדובר.

מתוק זה מתוק, סוכר, סוכריה.

מאד לא בסדר להוריד את אלוקים אלינו...

לא חושבת שזה מוריד אותו..

יש חשיבות לניסוח, עם כל הכוונות הטובות מאחוריו.

מה גם... שאני לא מאמין שלזה את מתכוונת, את מפרשנת, לא מתכוונת.

הבנת מה קרה פה?

החלטת שאני לא מתכוונת למה שאני אומרת. פירשנת שזה לא טוב לפי הפירוש שלך וגזרת את גורלי- להקשיב לדעתך...

נחמד מאוד...

לזה אני מתכוונת!!

אין לך שום דרך לומר שאני לא מתכוונת לזה.

אם הייתי חושבת שזה לא ראוי זה לא היה עובר את דל שפתיי. אני מאוד מקפידה על הדיבור שלי כמו שאתה יודע..

"ה' מתוק" עבר לך בראש "הוא לא מתוק כמובן... הוא רק גורם לי להרגיש מתיקות... כן כן..."?

תחשבי בבקשה רגע, מה עובר לך הראש כשאת אומרת אלוקים מתוק...

סביר להניח... ולא נראה לי שאת שונה בזה, שממש כמו כשאני אומר לבן דוד "מתוק" - אני לא חושב הרבה על המשמעות... אני מדבר...

המתיקות ש-ה' מכניס לי לחיים.

המתוק בלב שהוא עושה לי.

זה שהוא כ''כ אוהב אותי.

כ-ן. זה מה שעובר לי בראש.

וואלה... והיא מדברת על קשב וריכוז...

תראו מה עובר לה בראש כשהיא אומרת רק את המילה "מתוק"...

אני מתחיל להעריך יותר את השבחים שאת פה ושם זורקת לי,

תודה לך באמת..

מי יכול להיות מלך בלי ממלכה?

האם ממלכה שבה הנתינים לא קוראים למלכם 'מתוק' אינה נחשבת לממלכה בעיניך?

מה זה סותר?

אמרתי - לא בסדר לומר מתוק

אמרת - אם כן אין ממלכה

אמרתי - דוקא יש ממלכה, גם בלי מתוק...

אז מה בעצם את רוצה לומר?

בסדר גמור לומר מתוק. 

נימקתי- כי אנו הממלכה.

הסכמתי- שיש ממלכה גם בלי מתוק ותהיתי מה זה סותר???

ה' צריך אותנו. כל הנחת שלו, כל ה'חיות' (מל' חיים) שלו היא מאיתנו. כל אחד עובד את הי"ת עם הגוון האישי שלו, לכל אחד יש את המערכת יחסיפ האינדוודואלית שלו מול הי"ת. 'מתוק' נשמע אחלה כינוי

כי בתמימותי חשבתי שאת כותבת תשובה לטענות בשרשור...

בקיצור, את מעלה פה נושא חדש, משהו בנוגע ליחס בין אדם ואלוקים ומשהו בנוגע לאינדוידואליות בעבודת ה'...

אני מבין...

טוב, נושא מעניין,

איך אפשר לומר לה' שהוא מתוק? שברוא לא יכול לכנות כך את יוצרו (זה היה הרעיון בירך במילים אחרות)

ואני הבאתי את רעיון ההדדיות, שממילא שם את הדברים בפרופורציות אחרות.

אלוקים זקוק לנו לא פחות משאנו זקוקים לו,

שהרי בלעדינו אין ממלכה, אם כך, אפשר לכבד קצת פחות...

זה מה שאת אומרת. זה ממש מה שאת אומרת.

ובהחלט ה' צריך אותנו. התורה צריכה אותנו. זה ממש מה שאני אומרת.

אבל את גם אמרת שאפשר להקל בכבוד... כי יש הדדיות.

ושוב, בלי פרשנויות. בבקשה.

אם יש הדדיות בין בעל לאישה, זה אומר להקל בכבוד? אם יש הדדיות בין חברותא, זה אומר להקל בכבוד?? איפה יכולה להיות סתירה??

ניקח דוגמה אחרת ברשותך,

אדם מכבד את שותפו פחות משהוא מכבד את המעסיק שלו, כן.

ואפילו לא ראיתי צורך להביא מקור לכך שאנו מחוייבים להיזהר מאד בכבודו של הקב"ה...

וממילא כל הדיון הזה לא ממש נוגע לכאן.

וצריך גם לדעת להעמיד כל דבר במקומו. 

את האשמה בבלבול,

דיברנו על מתוק, ראוי או לא ראוי,

וכתבת - בודאי! וכי יש מלך בלי ממלכה?

הוי אומר, תלית את קיומה של הממלכה ב"מתוק"

אולי לא התכוונת, אבל זה מה שכתבת.

ובלבד שאל תפרשן את דברי וכוונותי לשווא.

ולעצם- הא בהא תליא.

לא שייך לתלות בכלל...

לכן אתה אילן, חייב לנמק את עצמך למה זה נחשב מוגזם לדעתך\ להרגשתך

נפשי-

אכן שאלה מעניינת

בשנים האחרונות נפוצה בעברית תופעה תחבירית לא חוקית בעליל-

שימוש במילות שאלה כפתיחה למשפט תיאור

במקום להשתמש במילות שאלה- לשאלה,

ובמילות תיאור- לתיאור

שאלה- איזה טוב השם?

תשובה- השם טוב!

מוטי- אני לא יודעת אם אמא שלך הייתה שמחה לצרף את אלוקים בתור עוד אח במשפחה אצלכם.....

נראה לי אתה מספיק לה

(בנימה רצינית- אני בטוחה שאמא שלך היתה מעדיפה להשאיר את אלוקים בתור השותף השלישי\ראשון בניהול הבית....)

דשא-

א. שבוע טוב! יפה לראות שאתה חי, ואפילו טורח מידי פעם על הפורום

ב. גם אם אתה עם הארץ- אתה יכול לקרוא את מה שכתבתי לעיל בשירשור זה

אה, סליחה- אתה צריך תרגום מארמית

"אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו"

אם לא אמר אותם משה רבינו בתורה ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו אותם בתפילה לא היינו יכולים לומר אותם

תפילות נדבה- מותר לחדש בהן שבחים- או רק תחנונים?

נא להנפיק תשובה עם מקורות

קבלה זה בשביל גברים בני 40 עם כרס מלאה שס ופוסקים....

לא בשביל אישה צעירה ויפה שכמוני.....

ואל תתחיל אותי על להתפלל זה בשבילנו או בשביל השם - כי את הדיון הזה עברתי פעם ולא בא לי לחזור לעידן הששיסטי בחיים....

(או מיי שניצל!! אם אני באמת הולכת להיות מורה- אני אצטרך להתעסק עם השישיזם הזה- בתור המורה שלהן!!! לא!!!! הנה סיבה לעוד הסבה מקצועית)

מוטי עושה את זה טוב ממני.

א. אני חי, יפה, ומדי פעם גם כותב תגובה או שתיים בפורום

ב. "לא עם הארץ חסיד..." השבוע אמרו לי שאני חסיד, ולא רק נוהג מנהגי חסידות.... מה נעשה? אולי נשאיר את השכל הבריסקאי החד שלך למצוא יישוב לעניין?

ועכשיו ברצינות, כבר עניתי על מה שכתבת כאן, פשוט תעייני קצת מתחתייך.(את המקורות את מוזמנת לשמוע בחברותא בעיון כשתהיי באיזור של הישיבה שוב)

ואם נחזור לירידות:

כלומר, את לא תלמדי קבלה, לא עכשיו ולא לעולם...

לא עכשיו - את לא בת עשרים ואין לך כרס מלאה.

לעולם לא - את אישה.

שאר הפרטים ניתנים לוויכוח. בעצם, חוץ מזה שאת חולקת על מחבר הספר עצמו, לפחות לגבי הענין הקבלה(כמו שרואים שהוא כותב בתחילת הספר על ספר בראשית)....

את ידיד נפש שכל עם ישראל אומר (של רבי אליעזר אזכרי) ותראו איך הוא מדבר להשם יתברך.

אב הרחמן, יערב לו ידידותך הדור נאה זיו העולם, וזה בלי לעבור על הכל הנקודה כאן זה לו אם כתוב מתוק או לא. אלא הא סיגנון דיבור לקב"ה.

ידידותך - מה הבעיה? מה רע בזה? זה לא תאר.

הדור נאה זיו העולם - זה נאמר על ה'? כנראה שכן...

בכל אופן - כל זה לא קשור ל"מתוק" "חמוד" "מת עליך"

פשוט זה במילים שלהם שהיו מדברים אז בסיגנון כזה.

רק מבקשים בנימוס... שאף אחד לא יהפוך את אלוקים לאחיו הקטן, תודה.

טוב, בגלל שאני יודע שאת לא יודעת את התשובה... אז אני אגלה לך!

אנחנו אומרים את זה בשבילנו.

ולפכל פירוט נוסף אני ממליץ לך לפתוח את הספרים של הרב החלבן בכלל, ואת זה על ספר בראשית ועל אלול-תשרי בפרט.(שאגב, הם מומלצים בכל מקרה... ואני לא מפרסם כלום!)

אבל אומרים את זה לפי מה שחכמים קבעו לנו מראש.

אחרת היה אסור לנו להתפלל מעבר לתפילות. ולהיפך! כל המרבה בהן, הרי זה משובח, כל עוד האדם יודע שהוא יכוון בתפילתו.

לדוג', תפילת נדבה(אויש! נכנסתי לפינה בעייתית...).

1. אפשר ורצוי כמובן לפנות בתפילה במילים משלך, אבל במחילה, לא להפוך את אלוקים ל"מתוק", "אלוקים חולה עלי"....

2. כל הצורה הזאת היא חיצונית לגמרי... אנשים שחושבים שאם הם יצרחו בכל מקום "הקב"ההההה!!!! אני מתת עליךאאאא!!!!" זה יהפוך למציאות,

לומר ה' מת עליי... בשפה של היום- זה כמו להגיד ה' אוהב אותי.

ו--כן!! ה' אוהב אותי.

ואם לאנשים נוח לדבר ככה.. למה לא?

1. כי זה מוזיל ומוריד את אלוקים.

2. כי זו חיצוניות ושקר, זה לא אמיתי...

"לדעתך"!

1. אני לא מוזילה את הקב''ה ככה.. אני מקרבת את עצמי אליו ע''י זה.. אבל מוזילה? מה פתאום?

2. מי שמך לשפוט אם זה אמיתי או לא? כל אדם מרגיש אחרת ומביע את זה אחרת..

למה שלא תשתמשי בדימויים מעולם הזוגיות על מנת לשבח ולצעוק לה' על אהבתך?

אני אוהבת אותך,ה'?

כאלו?

מה הבעיה?

אני מתכוון ליותר מזה...

בכל מקרה.

אני עומדת בדעתי שזה לא להוזיל את הקב''ה..

אולי הם צריכים כמה שיעורים באמונה ומחשבת, אבל זה לא אומר שאסור להם להתפלל. מה נעשה שכל אחד מאיתנו רואה את הקב"ה קצת אחרת ובצורה שמתאימה יותר לנשמה שלו.

למה מותר לפנות אל הקב"ה כ"אבא"(שהרי שלושה שותפים באדם..."), אבל אסור לומר לקב"ה שאני חולה עליו? שאני מת עליו? שבלעדיו אני כלום, סתם אפס, פרעוש, וכו'?

מעבר לזה שצריך לזכור שיש לכל אחד את שפת הדיבור שלו, המושגים שלו, משלב הדיבור שלו(נהג מכונית לא ידבר כמו אדם שיש לו דוקטורט בדרך כלל)...

באלוקים מדובר, וכל אחד , מנהג מונית ועד דוקטור, מתבקש לתת כבוד ולדבר אל אלוקים בצורה אחרת מאיך שהוא מדבר אל אחיו הקטן.

אבל זה לא אומר שהוא צריך להשתמש במילים אחרות, אם אלו המילים שיש לו.

אלוקים נתן לכל אחד את המילים שלו, ואת היכולת שלו בשימוש במילים. תאמין לי, כשמישהו אומר לאלוקים "איזה מתוק אתהההההאהא!!! י/השם!!!!" אלוקים מבין בדיוק למה הוא מתכוון, בדיוק כמו שאלוקים יודע למה הכופרים מדעת מתרחקים ממה שהם רואים כאלוקים כמו מאש.

"חופש כליות ולב". לפני הכל - תן את עצמך, את הכוונה שלך. אחרי זה תטפל במילים שלך.

יש פה שני נושאים, יש את מה שאתה מתכוון, שבו נניח שאתה צודק, (אתה לא!)

אבל בתכל'ס אתה מדבר אל אלוקים בלשון לא מכבדת.

יש חשיבות גדולה לצורת הדיבור,

עדיף שתישאר עם מילות התפילה בשמונה עשרה...

בס"ד בר"ה

הלבנת פנים- בטוח!

צדיקה- הייתי מציע לך לדבר קצת יותר בכבוד...

גם אם יש לך משו להגיד (ש-נראה חכם) יש דרך להגיד אותו

וגם אם נראה לך שאת דרגה אחת מעל כולם פה, עקב היותך אשתו של מנהל הפורומים

ולעניינינו...

אני בעל תשובה....

אני רוצה את ה'!!!!

אם לקרוא לה' מתוק, מחבר אותי אליו, אני יעשה את זה!!!

את לא מרגישה בנוח עם זה, תקראי לו: "אלוקים"!

אני רוצה לקרוא לו: מתוק, חמלן, טוב, אבאל'ה, חיים שלי, כפרה עלייך וכו'....

ת'עבודת ה' שלי תשאירי בשבילי, ת'עבודת ה' שלך אני סומך עלייך שתעשי בדרך הטובה לך

אנחנו מובנים?? יופי!

חיים טובים וכל טוב

אלוקים...  (בהזדמנות אכתוב מאמר שלם על מה שעובר לי בראש כשאני אומר את זה)

אתה לא חושב שמיצינו פה בשירשור הזה?

לפחות לא יותר מאיך שזה עכשיו.

(ששיראה נורמלי בעין)

אצל חלק מההודעות לא ברור למי הן מופנות, מוזמנים להוסיף הבהרה.

פעם הבאה - זהירות עם הניצלו"שים כמובן...

כשאני אומרת ל\על מישהוא "עם הארץ"

הכוונה כולה היא בצורה צינית\ לא רצינית\ מגזימה תיאור בהחלט!!

ברור ובוודאי שיש לי כבוד לידע וליכולות של  בני\בנות שיחי

באופן אישי פרטי אין בהודעה לשדות- אתה עם הארץ- כלום מלבד רטוריקה בגרוש!

יש לי כבוד רב כלפי היהודי, רוחב דעתו ודעותיו

ואם הבנת לא נכון ונעלבת- סליחה.

גם אם אתה מקשט בכמה סמיילים- זה לא ישלה אותי...

(אגב- את ריבוי חכמתי אין לייחס לחכמה אמיתית או קשרים של במערכת.. אלא לאדמו"ר הרב ד"ר גוגל שליט"א. באמת שכל ציטוט- בא מחפירה וחיפוש במחשב.)

את העבודת השם שלך- אני אשאיר לך, תודה. לא מעוניינת בתפקיד "משגיח רוחני"... וסומכת עליך שאם יש משהוא שאתה יכול להיטיב את עבודת השם שלי- שתיידע אותי בזה...

אגב- "למות על השם"- 

סדר צעטיל קטן מהרבי ר' אלימלך מליז'נסק זי"ע

אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

א. בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב )

וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא:

ב. בפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה יהרהר כנ"ל ועוד יכוין אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינוים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש ח"ו ביחודו יסבול כל היסורים ולא יודה להם ח"ו ויצייר בדעתו ומחשבתו כאלו עושין לו כנ"ל ובזה יצא ידי חיוב קריאת שמע ותפלה כדין:

לא נפגעתי.

אבל אתה צריך להיות חכם יותר מזה בדיבור שלך..

בס"ד בר"ה

הכוונה: טוב, רוצה רק בטובתי, יהפוך ת'עולם כדי שיהיה לי ה-כ-י טוב!!!

תודה על הכבוד

והסמיילים, הם לא לקישוט..זה בשביל שלא תקחי אותי יותר מדי ברצינות

ובקשר לעבודת ה'-

אני מיידע אותך, אך את ממאנת לקבל

לכל מי שלא יודע לדבר לאלוקים כמוך?

ואני כן צודק!

אדם שאומר "ה' אתה מתוק" לא מתקרב לאלוקים אלא מקרב את אלוקים (כביכול, הרי זה לא אפשרי) אליו,

זה מוות רוחני.

ולגבי התוכן החיצוני ו/או הפנימי של המילים, כבר הסכמנו שאדם כזה אולי יזדקק לשיעור באמונה או מחשבת.

אבל בהחלט עדיף מעט על כלום!

ועל זו הדרך, ודאי שהייתי מעדיף שכולם יהיו רבנים וידעו הכל באמונה, וכולן יהיו נשות חיל תלמידות חכמים ולא יהיה אדם בארץ שלא ידע את ה', ולא בגלל שנאמר אחד לשני "דע את ה'"...

אבל זה לא המצב וזו לא הגאולה. ברמה מסוימת אולי אפשר לומר שאנחנו חיים במציאות של "בדיעבד", אבל בדיוק על שאלת הגדר של מצב הבדיעבד הזה אנחנו מדברים!

מה קשור פה אמונה בכלל?

יש מספיק לשונות במקורות שכל אדם יוכל להשתמש בהם....

שום דבר לא מצדיק דיבור אל אלוקים כמו אל תינוק ...

שאל"כ לשיטתך... אפשר גם לומר לאלוקים  "מושקי פושקי מתוקי חמודי שלי.."

ו...אם מדובר באדם שאהב כל חייו את פלוטו הכלב שלו... אולי הוא יתחיל לקרוא לאלוקים "פלוטו שלי"?

ברור לכולם שיש גבול...ושהתירוץ על ה"מוות הרוחני" שאני גוזר על האיש המסכן - לא יכול להתיר כל דבר...

הוא בבעיה, הוא צריך לעבוד על הקשר לאלוקים, לא לקחת את אלוקים אליו.

כמה אנשים פה(או אנשים שאתם מכירים(מה לעשות... צריך לצבור עונים...)) מדברים לקב"ה כמו לילד, או על שמו של יצור אהוב במיוחד?

מוטי, הלו! כמו שאתה לא תקרא לאשתך על שם הכלבה המתוקה שהייתה לך בכיתה ד' ומתה מסרטן אתה לא תקרא לאף אחד, כולל הקב"ה. קל וחומר!

מתוק, תן דוגמא ריאלית.

ולגבי ה"לקיחה" של הקב"ה אלינו, בין השאר על זה דיברתי כשהזכרתי שיעור באמונה או מחשבת

ההפרש בין אלוקים ובין אחיך הקטן - הוא לפחות כמו ההפרש בין הכלב שלך לאנשים הקרובים אליך,

כמו שאתה לא מדבר אל אנשים קרובים אליך כמו שאתה מדבר אל הכלב... כמו שאתה לא אומר להם בחיבה   "פלוטו שלי"

כך אתה צריך להבדיל הבדל ברור בין צורת הדיבור שלך לאחיך הקטן והמתוק - ובין צורת הדיבור שלך לאלוקים, לפחות כך, ברור שהרבה יותר מזה...

ולעצם הטענה - הרי לא ענית לי, כי לפי מה שאמרת רק הכוונה חשובה (הסתייגת ואמרת שאנחנו במצב של בדיעבד, אבל בפועל כך אמרת)

אם פלוטו היה הדמות הכי יקרה וחשובה לי, למה אני לא משתמש בו כדי לשבח את הקרובים והאהובים עלי?

קודם כל:

בסופו של דבר, כבני אדם, אנחנו משתמשים במילים כדי לבטא את התחושות הפנימיות שלנו.

מכאן יוצא שיש שני דברים חשובים: הראשון - הכוונה(עד כדי כך שאם לא כיוונת באחת התפילות שתקנו חכמים, לא יצאת ידי חובה אפילו אם התפללת בעברית.). הבא אחריו בסדר זה התוכן. הסיבה לכך היא שהבחלט יכול להיות נתק מסוים בין המילה המדוברת ומה שרוצים להביע, והתפילה היא מצב שבו עומדים מול הקב"ה, מדברים איתו, מהללים אותו, מבקשים ממנו...

לכן העובדה שהקב"ה "חופש כליות ולב" הכי חשובה. כי הוא זה שצריך להבין אותך - חוץ ממך. וזו אחת הסיבות שאת תפילת שמונה-עשרה(שהיא עיקר התפילה, והחלק הכי פנימי בתפילה כיום) מתפללים בלחש - רק אלוקים ואתה שומעים, רק אתם מבינים.

ול"עצם הטענה" - לא רק הכוונה חשובה. היא "רק" הכי חשובה. וכיום, כשרוב בני האדם בנמצאים במצב של נתק בין המילים והכוונה(אחת הסיבות שבגללה יש שלא פוטרים חתן מק"ש ביום חתונתו) אני אומר שאנו חיים במצב של בדיעבד.

ולגבי השאלה "אם פלוטו היה הדמות הכי יקרה וחשובה לי, למה אני לא משתמש בו כדי לשבח את הקרובים והאהובים עלי?" אני משאיר לך לענות ע"י חיפוש שיעורי לשון בגוגל

לא הבנתי מה ענית על הטענה שלי, פשוט לא הבנתי, (קראתי פעמיים)

ו-ה' הוא גם וגם..

אם להתחבר לצד של היראה עוזר לך בעבודת ה'- בבקשה..

ל-י עוזר הצד של האהבה..

זה רק להגיד, (חשוב לזכור את זה)

ו... אני שואל את עצמי למה שלא תתחילי להשתמש בדימויים מעולם הזוגיות על מנת לתאר ולצעוק לה' על אהבתך אליו?  אני שואל ברצינות.

פלאי הטכנולוגיה

אתם לא יודעים שניצלוש הוא מעניין כל עוד הוא ניצלוש ולא שירשור לעצמו?????

אני מזמינה בזאת!! פינת רגע של עברית

על שימוש במילות שאלה בשביל תיאור

תודה

כפרה עליו יתברך! לא משנה כמה נקלקל לו את העולם- הוא יתקן....

(בקשר לשורה האחרונה)

מצד אחד - זלזול/פשטות וכו'.

מצד שני ה' בעצמו אומר לעמ"י להביא עליו כפרה על שמיעט את הלבנה?

בס"ד בר"ה

במו אוזניי, שמעתי את אחד המקובלים בדור אומר, כפרה עליו, על ה' יתברך

האחר...אני לא אתייחס לזה ברצינות... כי קיבלתי הרבה "אחר" בחיים שלי... בינתיים...

בס"ד בר"ה

לצאת ממסגרת מסוימת, ולהיכנס למשו "לא ברור" לא נקרא לקבל את האחר...

להיולד למקום שלא אתה בחרת בו, ולצאת ממנו, לא נקרא לקבל את האחר...

תסלח לי

קדימה תנו רשימות!

חחח אנשים הצלחתם!! אני בוכה פה מצחוק מול המחשב....

אבל נראה לי את הסקר הזה נפתח בשרישור חדש....

כשאני אומר (ואני בטוח שגם כמוצי ושדות)על תינוק שהוא מתוק\חמוד\מאמי\נשיקה אני מתכוון די לאותו הדבר...

אני בטוח שאין פה אף אחד שיש לו פרשנות שונה לכל אחת מהמילים הללו,

נחמד שיש גיוון בניסוח אבל בסה"כ מדובר רק בהבדלי ניסוח.

אני בפירוש לא מאמין לפרשנויות האלה על "מה התכוונתי ב'מתוק'..."

מתוק היא עוד אחת ממילות החיבה השגורות... בלי יותר מידי כוונות...

ומכיוון שאני משוכנע שאין פה שום דבר חוץ מהבדלי ניסוח אין ספק שיש להבדיל ולהפריד בין מילות חיבה שאנחנו אומרים לאלוקים ובין מילות החיבה שאנו אומרים לילד. (או לכלב)

עכשיו, גם אם נניח שאכן יש כוונות נסתרות ומעניינות מאחורי ה"מתוק", יש חשיבות גדולה לצורת הדיבור, צר לי, הפירוש המילולי של מתוק הוא פשוט מתוק, ההסברים מאד מעניינים אבל זה מה שבתכל'ס אמרת, "אלוקים מתוק" 

שהרי למשל..יש היום מן צורת דיבור כזאת... מממ... קללות גסות למדי משמשות לפעמים כצורה להבעת חיבה... (אני לא אכתוב את הדוגמא ששמעתי בעצמי כי זה גס,)

ברור לכל אחד שלכתוב קללה על אלוקים, גם כשהיא מכוונת לחיבה- בעייתי מאד.

כי הכוונה חשובה מאד אבל הניסוח חשוב גם הוא.

יותר מזה, אני בטוח שכל אחד מסכים (על שדות אני לא בטוח) שגם כשלא מדובר בקללות... נניח לומר על אלוקים "אחי", מסכימים שיש פה בעיה? ז"א, נכון שזה הפך לסתם כינוי חיבה, אבל לא פונים לאלוקים ואומרים לו "אחי"

אם כן, הויכוח הוא לא עקרוני, כולם מסכימים שגם כשהכוונה שונה יש חשיבות למשמעות הפשוטה של המילים, משום שיש חשיבות לעצם הניסוח, למה שבפועל יוצא מהפה. 

("דברים שבלב אינם דברים", כבר הרבה זמן שלא פתחתי גמרא, כך שאני לא מעיז להתחיל לדבר על זה... אבל בהרבה סוגיות בגמרא מדובר על חשיבות המילים... גם כשהכוונה מאחוריהן שונה...)

אם כך השאלה היא רק איפה הגבול,  

והגבול מאד ברור, לא מגשימים את אלוקים, פשוט אסור לתת לאלוקים צורה,

לומר "מתוק" זה לתת לו טעם. לומר יפה זה לתת לו דמות.

אם תרצו - הלכתית, אין לי ספק שזו בעיה של ממש, הלכתית, להגשים את אלוקים.

ודאי וודאי כשאנו מדברים ומשבחים את אלוקים כמו אל ילד קטן וחמוד. שאז ההגשמה גרועה פי כמה...

(אוףף, זה נראה לי כל כך פשוט! ברור לי שמי שלא מבין את זה נקודת ההתחלה שלו פשוט בעייתית. סוף פריקה)

רק להדגיש, אמרתי כך: כולם מסכימים שניסוח בעייתי הוא בעיה, עם כל הכוונות היפות מאחוריו, יש חשיבות לניסוח!

וכיוון שכך אנחנו לא יכולים להתנסח ולהגשים את אלוקים, לתת לו צורה, גם כשיש מאחור אינסוף כוונות נפלאות.

דשא,

אם כל מה שכתבת וחזרת וכתבת על חשיבות הכוונה - לא ענית על טענתי, אני יודע שיש חשיבות גדולה ועיקרית לכוונה, אבל זה לא אומר שאין חשיבות לניסוח,

במילה 'מתוק' משתמשים בהקשר של סוכריה וילד חמוד,

הדאגה למצבו הרוחני של אדם זו או אחר מטרידה מאד - אבל הפיתרון לה הוא בכל אופן לא הורדת האלוקים אל האומלל הנ"ל.

כמו שבאמת לא נקלל את הקב"ה אפילו מתוך חיבה, ישנם עוד דברים וצורת התבטאויות שלא נפנה אל הקב"ה.

מצד שני, גם השימוש שלנו במושגים ושמות כמו "מלך", "צור-ישראל", "ש-ד-י" הם מגדירים, ומטבע ההגדרה - הם מצמצמים את הקב"ה למושגים מגבילים ביחס למה שהוא באמת.

אבל הקב"ה רוצה שנשתמש בהגדרות האלו ככה. עובדה שהוא לא נתן לנו יכולת להביע יותר טוב את מה שהוא(כי מה לעשות, אנחנו חיים בעולם מוגבל ומוגבלות היא ההיפך המוחלט של הקב"ה שהוא אינסופי. ותקלוט, אפילו המילה "אינסוף" מגבילה את הקב"ה לתחום מצומצם הרבה ממה שהוא...).

אם ככה, יש לנו שני צדדים של הסקאלה:

האחד - המושגים המוכרים כמו שם הויה, שמות ה"מידות" שלו וכו'. שימוש בהם בתפילה הוא הכי טוב שאפשר להשיג בעולם הזה. הכי "אידיאלי".

השני - שימוש בקללות כלפי הקב"ה. לא מקובל עלינו כאנשים דתיים.

בסופו של דבר, אנחנו פשוט חולקים לגבי המיקום של האיזור הנייטרלי, שמשם והלאה זה "בסדר" להתבטא ככה כלפי הקב"ה.

אתה אומר שמותר רק איך שאמרו חזל.

אני אומר שאדם מתפלל מנהמת ליבו, ולכן כמעט תמיד איך שהוא יתפלל יהיה בסדר.

ואני חושב ככה בגלל שע"פ רוב מי שמתפלל לאלוקים הוא דתי, ומבין מי ומה זה "אלוקים" לפחות בצורה מינימלית, כך שאפשר "לסמוך עליו" שלא יבזה את הקב"ה(וכן, לומר לקב"ה שאני מתעליו, שהוא מתוק, שהוא חביב, ונחמד, ונעים, ופשוט מלך!!!!!@!@!#@#$! זה בסדר גמור. בהחלט לא נמצא בתחום האסור).

הפעם קופשתי?

אמרתי שאסור להגשים,

אני לא רוצה להתשתמש ב"נשק יום הדין" ולומר שזו גם בעיה של ע"ז,

אבל זה ודאי קשור, אסור להגשים את האלוקים.

(מעניין לשמוע מאיפה הוצאת את מה שאמרת בשמי...)

ובאמת, לעיון נוסף מומלץ בחום לעיין בספריו של החלבן, במיוחד על זה הלבן(על אלול-תשרי).

(כמובן שהוא לא הבסיס היחיד, אלא נותן בסיס אמוני-רעיוני-עיוני. העיון ההלכתי נוגע לסוגיות נוספות חוץ מתפילה או היכולת שלנו לתאר/להגשים את הקב"ה)

יותר מכך לא אפרט בגלל השעה, ובגלל שממחר לא אהיה פה כדי לענות לכל מה שאולי יכתב כתגובה, אז מוטי, קח בשתי ידיים את ההזדמנות ושמור על זכות המילה האחרונה!

זה שמצאת דוגמאות להגשמה מהמקורות לא נותן לך חופש הגשמה,

אסור להגשים.

ודאי וודאי לא בצורה מזלזלת כמו "מתוק" "חמוד" וכו'....

חבר'ה, נתחו את זה איך שבא לכם, אני מוכרח לדבר חופשי,

זה עיוות שלא ייאמן. מי שלא מבין את זה הוא בבעיה חמורה.

(אני לא מסוגל שלא להוציא את זה, לקרוא לאלוקים מתוק וחמוד... פשוט לא ייאמן)

לכל המתנגדים - ביידיש זה בסדר ובעברית לא? או שלא מוצא חן בעיניכם איך שהתבטאו יהודים בכל הדורות?

חיפוש בגוגל עם המילים טאטע זיסע מביא כל מיני תוצאות מעניינות. בחרתי בשתיים. קודם כל סיפור שהרב קרליבך זצ"ל סיפר על רבי אלימלך מליז'נסק:

פעם הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק היה חולה מאוד; לימים רבים הוא לא יכול לאכול. בנו רב אלעזר הגיע אל אביו והתחנן לפניו לאכול. וזה מה שהרבי רב אלימלך אמר לו: "תאמין לי, יש רק דבר אחד שאני רוצה לאכול: המרק שנעשה על ידי חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה, נושא המים."

אז רב אלעזר הלך לבית הרעוע של אברהמ'לה, דפק על הדלת, ואמר, "חנה'לה, תגידי לי, איזה סוג מרק נתת לאבי הקדוש?"

עיניה התמלאו דמעות והיא אמרה, "אני מתביישת לומר שזה לא היה מרק אמיתי: זה היה מים חמים רגילים. ההייליגער רבי ר' אלימלך בא לבקר את בעלי, וזה היה כל כך יפה, כל כך שמימי; זה היה ממש גן עדן. אבל פתאום בעלי אמר, "חנה'לה, תביא משהו לאכול עבור האורח הגדול." הלכתי למטבח, ורק אז הבנתי כי אני ובעלי לא אכלו במשך שלושה ימים. בגלל רבי הרבי אלימלך, שכחתי לגמרי כי היינו כל כך רעבים.

"לא היה לי כלום בבית לתת לרבי לאכול. הדבר היחיד שראיתי היה מעט מים רותחים על הכיריים. לקחתי כף, ובחשתי את המים, ואמרתי: "ריבונו של עולם, טאטע זיסע, [אבא מתוק שלי], אני חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה. אין לי כלום בבית לתת לרבי הקדוש. אבל טאטע זיסע, יש לך גן עדן, יש לך הכל. אני בוכה לפניך, תשים קצת-קצת גן עדן בתוך המים החמים האלו כדי שרבי רב אלימלך יכול לטעום משהו טוב."

רב אלעזר חזר לאביו ואמר, "יש לך דרישת שלום מחנה'לה." ההייליגע רבי ר' אלימלך מחייך ואמר, "אלעזר, אתה לא מבין, יש מרק, שאתה יכול להאכיל את האנשים הרעבים של העולם, אבל המרק של חנה'לה יכול לחיות מתים - יש לו את הכח להביא אנשים מתים בחזרה לחיים."

אז זה מה שאני, שלמה בן פסיה, מאחל עבור כל האמהות והאבות שבעולם. לפעמים הילדים שלנו חוזרים הביתה, וכל מה שהם צריכים זה קצת מרק רגיל. אבל לפעמים הנשמות שלהם רעבים עבור המרק של חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה הקדוש, נושא המים.

והשני זה סרטון מרגש עם השיר טאטע של שוואקי. תישארו עד הסוף המנחם.

בס"ד

הקשר בין כל יהודי לקב"ה הוא עמוק, פנימי, ואישי.

יש מי שיכול לקרוא לקב"ה "אבל'ה מתוק שלי!!" (אגב שמעתי הרבה שקוראים מתוק גם להורים ולא רק לאחים הקטנים שלהם)

וןיש מי שחש יותר את רוממות ה', וזה מרגיש לו זילזול בכבוד המלך.

אלו ואלו רגשות טהורים של יהודים כלפי אביהם שבשמיים,

ואני לא חושבת שאנחנו צריכים לחנך זה את זה בעניין.

מתיקות זה לא רק עניין של טעם גשמי, הרבה פעמים גם על פרושים\רעיונות בתורה אומרים "פרוש מתוק" וכ'.

מתיקות זה סוג של תענוג. ייתכן ויש מי שמבטא כך תענוג שיש לו מקרבת ה'.

השגחה פרטית מיוחדת, וכ' וכ'.

מצד אחד אני מאד מבינה את הזעזוע של חלק מהכותבים מצורת הביטוי הזאת, גם אני מרגישה שאינני מסוגלת לומר כך על ה',

אבל יהודי שזאת החוויה שלו כלפי הקב"ה- מי אני שאתערב בניהם??

מוסבר בתניא שכשאנו אומרים על ה' גיבור וכ' וכ', זה לא כדי לצמצם אותו אלא שהוא מקור הגבורה.

כמו להבדיל אדם שהוא סנדלר, זה לא אומר שהוא רק סנדלר ותו לא, הוא יכול להיות גם אבא, גם יהודי חסיד, ואפילו צדיק...

אבל קוראים לו סנדלר על שם אחת הפעולות שהוא עושה.

אולי על זאת הדרך מי שאומר מתוק- ה' הוא מקור כל המתיקות בעולם.

מי שלא מתחבר לזה- מובן.

לכל אחד צורת הביטוי שלו כלפי בוראו.

אבל לעניות דעתי הגשמה אין כאן.

אפילו כשאומרים לתינוק מתוק אף אחד לא מתכוון למתוק בטעם הגשמי שלו,

ואף לא ליופי חיצוני,

אלא למשהו שובה לב בתינוק עצמו.

משהו שגורם לנו לתענוג.

וגם אם אינני מסוגלת להתבטא כך על הקב"ה, כי בחוויה שלי גם אם זה אבא, זה עדיין מלך מלכי המלכים,

בהחלט מבינה שיש מי שאצלו זה לא סותר, והוא יכול לקרוא למלך מלכי המלכים מתוק.

ובקשר לעולם הדימויים שבין בני זוג, ברור שכן משמשים בזה.

כולנו התארסנו עם הקב"ה במעמד הר סיני, (אירוסין שבלשון התורה, לא אירוסין של ימינו)

התורה היא הכתובה שלנו, ומחכים לגאולה שהיא החתונה.

מה כל כך מפחיד בזה? התנ"ך ותורשה שבע"פ מלאה בדימויים הללו...

יש לנו את כל הסיבות לא להתנגד לכלום.... והכל הרי אינדוידואלי.... משהו פנימי ועמוק... כל אחד חווה את זה אחרת...  אלו ואלו רגשות טהורים....   העיקר - לא מתנגדים לכלום.

לא התכוונתי לדיבורים כאלה כשדיברתי על תארים\שבחים\דימויים מ"עולם" הזוגיות...

ובכל אופן, זה היה רק ניסיון להסביר את העיקרון של הדברים.

עכשיו, כמו שכבר כתבתי, למרות שיש קללות וגסויות מסויימות שלעיתים, אצל אנשים מסויימים - משמשות לחיבה - אני בטוח שברור לכל אחד פה שלא בסדר לדבר כך לאלוקים, למרות הכוונה הטובה.

נשאלת השאלה איפה הגבול,

אני צריך עוד להגדיר את ההבדל הברור מאד שאני חש בין "מתוק" ל"מלך",

מממ... אולי הנושא הוא (במחשבה של רגע) כשאני מכנה את ה' מלך (למשל) אני מעמיד אותו מעלי... אולי זה הכלל, תאר שמכבד ומעמיד את הקב"ה מעלי הוא בסדר,

מתוק וחמוד זה אולי לשבח - אבל זה לא בהכרח מעמיד את הקב"ה מעלי,

להיפך, זה הופך אותו למן תינוקי שלי...

אולי זה החילוק, צריך עוד לחשוב.

(על מה היה הסימן שאלה הראשון?)

"פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל.."

אאאחחחח אלוקות פשוט מתיקות!!!

הנשמה ממתינה למעלה לזמן בו תזכה לרדת לתוך גוף, כי הנשמה חשה כמה מסוגלת לפעול בהיותה כאן למטה. היא מסוגלת להגיע ל"התענג על הוי'". אם-כן, למתי דוחים זאת? (היום יום טו חשוון)

בס"ד

המעשה העיקר-

לא הבנתי לאיזה סימן שאלה התכוונת, הראשון שאני ראיתי זה על השאלה "מי אני שאתערב בניהם", ובאמת זה חצי קביעה חצי שאלה.

ולמוטי-

אני מבינה את ההסתייגויות שלך, אבל ההשוואה למילות גנאי כחיבה לא כל כך קשורה,

מתיקות זה משהו שנחווה כטוב, (אולי לא אם תשאלו רופא שיניים, אבל בכללי)

ומילות גנאי גם אם יש אנשים שמתבטאים ככה חיבה, זה ברור שגנאי זה גנאי ולא שבח.

וגם מי שמבטא את זה כלפי אהוביו בחיבה יודע זאת.

מבחינה אובייקיטיבית מתוק וחמוד אמנם לא מבטאים יראה, אבל גם לא סותרים כבוד.

אולי זה לא גנאי, אבל זה בפירוש ההיפך מכבוד <זה רק בשביל המילה האחרונה, (והצודקת)

בכל אופן, שלומי כבר הביא מקור בהלכה לכך שזה לא רצוי, (ואסור לפי הרמב"ם)

התחברתי לכך שהעניין הוא "להתענג על ה'".

יש תחושת מתיקות גם בדברים שהם לא "טעם מתוק". 

ומחיצוניות מפגרת.

נסחפתי לכל מיני דיונים.

זה פשוט מאד, (וחשבתי על זה מחדש שוב ושוב הלילה, לא נרדם)

מתוק וחמוד אומרים לתינוק,

התארים מתוק וחמוד הם תארים לשבח, אבל הם ההיפך מלכבד.

הקב"ה אולי גם אבא - אבל הוא גם מלך.

הוא מלך ואנחנו תמיד צריכים לכבד אותו,

מתוק וחמוד הם לא תארים מכבדים.

חד משמעית.

בוקר טוב, (חבל שזה מעצבן אותי, אחרי הכל.)

תכתוב :"אני מוכרח לומר שיש הבדלים משמעותיים בין מה שאני כותב בלילה ובין מה שאני כותב ביום. די מזעזע לראות את זה באור יום..." אבל פסד'ר..." (שם שם)

היום כבר הפציע לפני כחצי שעה... אבל יפה שאת זוכרת...

אנסה לישון מעט כדי להירדם היום בלילה

יש את הליטווקים שמה שיותר חזק אצלם זה המרחק, היראה.

ואצל החסידים זה יותר החיבור הפשוט.

זה גם הבדל בין "האשכנזים הקרים" לבין "הספרדים החמים".

אלו פשוט הבדלי גישות!

מה זה משנה כעת... כשהפכת את זה להבדלי גישות? (אני שואל ברצינות, מעניין אותי...)

לי זה לא אומר כלום.

אבל אם הוא היה צדיק כמו שמספרים ברור לי שהוא לא דיבר כך לאלוקים...

ו...די להתיר ולסמפט כל רע בתירוץ "הבדלי גישה"...

אז די לשלול כל דבר שלא לפי שיטתך.

אמנם טוב להאמין מאד בדרך שלך, אך צריך לזכור שיש עוד דרכים בעבודת ה'!

70 פנים לתורה - גם כאן!

זה נורא פשוט,

או שזה מוזיל את אלוקים אצלנו או שלא,

התשובה היא שכן...

ואף צדיק לא דיבר כך אל אלוקים...

אתם וה70 פנים שלכם... במחילה...

כבר איבדתם לגמרי ת'צפון.

אז *אתה* אל תתבטא כך.

אם הוא כבר זול - זה לא מוזיל.

(מעניין, ממתי דת"לים הפכו לחסידים? הם לא הגיעו משם...הרי...)

תודה באמת!

אני לא בהכרח אומר את זה... (אם כי זה יכול להיות נכון)

לא חשוב, אני מוכרח בכל מצב לומר את המילה האחרונה.

(אגב, זו כמוצי, נכון?)

למעט הרב צדיקה?

האם מותר לקרוא לה' בשמות כאלה?

על זה שמותר לתת לקב"ה אך ורק תארים ושבחים שכבר הוזכרו במקורות...

גם אם התרגום הוא אותו הדבר...

חוצמיזה, כאילו שאפשר לסמוך על הדיוק של קרליבך, מה הוא מצטט אותו? הוא שמע אותו? זה קרליבך שאמר זיסא.

לדעתי, 

יש חשיבות לדיבור עם ה' בשפה שלך, אפילו בסלנג שלך...

לדבר איתו איך שאתה מבין, עם כל הרגש.

להתחבר לזה, להרגיש את הכל..

יש לזה כל כך הרבה משמעות....

אבל, אני חושב שבאיזשהו מקום כן כדאי להאט..

הכל סבבה, אבל צריך לזכור..

מדובר כאן במלך, אבא, אבל גם מלך...

ויותר מכך...

הרצי"ה כתב שבאלוקים שבו החילוניים לא מאמינים...

גם הוא לא מאמין...

כי לפעמים אנשים הופכים אותו ל"סבא טוב" כזה..

שמחייך וחלק סוכריות...
 

איזה אבא חמוד........

אז באמת...

אין לנו אפשרות לדעת איך זה, מה זה ולמה,

אין לנו סיכוי להתקרב להגדרה..


אז אולי כדאי, עם כל האהבה (ויש המון!)  קצת....

קצת...להרגיע...






אבל כן... דברו איתו בשפה הכי חופשית...

כי אחרי הכל....

אחרי הכל הוא אבא....

יכול לקרוא ככה גם לה'.

פשוט חבל על הקיתונות שאני אשפוך פה.

למה המצדדים והתומכים בצורת דיבור כזאת ביחס לאלוקים מדברים כל הזמן על רבנים אלטרנטיביים ומעניינים דוגמת "החלבן", הרבנית קוק, ר' נחמן מברסלב...

מממ... למה אף אחד מהם לא מביא ראיה או סיפור מרבנים "קונבנציונליים"?

למה זה שייך רק ל"מוזרים" ולשנויים במחלוקת?

נקודה מעניינת למחשבה.

איך אתה מתייג גדולי עולם בצורה כזאת????

ד"א, הרב פינקוס קונבנציואלי מספיק לטעמך?? מסתמא אם עיינת בשיחותיו וכתביו בטח הבחנת שגישתו דומה מאד לרבנים האלטרנטיבים עפ"ל.

שנויים במחלוקת...

(וממתי הרבנית קוק וה"חלבן" הפכו להיות גדולי עולם? עשו טובה...)

לא קראתי דברים של הרב פינקוס... ואם תביאי דוגמה אשמח,

(לא שאני מכיר ומסתמך עליו יותר מידי)

אבל על כל רב ממוצע יש חולקים.

(ולעצם, החלבן הוא גדול עולם.)

מוטי, תקשיב. כל פעם אתה *מזדעזע* עד עמקי נשמתך איך מעזים לדבר על רבנים וכו' וכו', אבל מה? כשזה מגיע לרבנים או דמויות שדעתך אינה נוחה מהם, המילים שלך לא פחות מזעזעות מהכיוון ההפוך. 

גם לגבי הרב פינקוס, רב קונבציונאלי לכל השיטות והטעמים- למה אתה לא מסתמך עליו?

אין לי כרגע נגישות לאחד מספריו, אבל הייתי ממליצה בחום לפתוח את הספר שלו על אלול, קובץ שיחות עמוק, נוגע ואמיתי. 

מעניין לשמוע למה את מתכוונת...

יש מחלוקות ויש מחלוקות, ויש רבנים שמופיעים פתאום מאנשהו... שההתנהגות שלהם מוזרה... שאנשים תמוהים מתקבצים סביבם...

ההבדל מאד ברור.

למה אני לא מסתמך על הרב פינקוס? כי אני לא מכיר אותו, מה אני אסתמך על כל אחד שיצא לו שם של רב?  

אם אעשה כך, יום אחד עוד איאלץ לומר שהתורה היא אינדוידואלית... ושעבודת ה' אינוידואלית.. וכל מיני נוסחאות אומללות.

ולכן.. אני לא ממהר להסכים ולהיכנע לכל אמירה של רב שאני לא מכיר.

להתנגד לכל רב שלא הולך על פי שיטתך?

זה מצוין ה"עשה לך רב", אבל יש מקום גם לרבנים ולדרכים אחרות! (וכן, הם לא פחות גדולים.)

רק שאלתי שאלה מצויינת, איך יתכן שבצד הזה של הדיון מובאים רק רבנים שנויים במחלוקת, אלה עם הסיפורים הפיקנטיים.

ולא, אני ממש לא מחוייב לכבד כל כוכב חדש שמשום מה התחילו לקרוא לו רב,

(בלי קשר לכאן, יש רבנים שאני בפירוש מזלזל בהם בגלל הסובבים אותם...בגלל המוזרות שלהם, כאן - לא זלזלתי באף אחד, העליתי נקודה מצויינת)

נתחיל שכנראה אם תחשוב טוב תגיע (אולי) למסקנה שלרבנים "קונבנציונליים" לעומת "אלטרנטיביים" יש חלוקה נוספת.

רבנים שעובדים עם רגש לעומת רבנים שעובדים עם שכל.

זה עשוי להיות הסבר לתופעה.

(שאלתך, אגב, עדיין במקומה עומדת)

מה שתרצי

לחפש אצל הרבנים ה|כל מילת תיאור אפשרית| (אוקי נזרום עם ה"קנוונציונאלים" כי אין מילה אחרת כרגע... )

מהשיחות שלהם או אם יש תיעוד של תפילות שלהם - איזה ביטויים הם אמרו על הקב"ה

זה תחום שהאמת אני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש....

איפה קיש כשצריך אותו???

"מתוק" ו"חמוד" או "מת עליך" ברור לי שלא,

ובכל אופן, לא שאלתי למה אין רבנים קונוונציונליים שאומרים "מתוק"...

שאלתי למה כל החבר'ה בשרשור שמצדדים לטובת התארים הללו - מדברים כל הזמן על רבנים "פיקאנטיים" ...

כמובן שיש קשר.

מעניין אותי מה >כן< נמצא

ומה אפשר ללמוד מזה

אכן מעניין, ספרי לי על תוצאות החיפוש (אם תרצי - החיפוש אחרי קיש)

ובין כך ובין כך אף אחד לא כתב דוגמה מדבריו.

"...הוכר ע'י גדולי הדור..."  מעניין למה לא שמעתי על זה...

בכל אופן, לא זלזלתי באף אחד אבל אין ספק שאפשר להכניס את החלבן ואת הרב והרבנית קוק לקטגוריה של רבנים "פיקנטיים"...

(אגב, הראיה שלך לצדקותה של הרבנית קוק לא ראייתית במיוחד)

כך שבלי להביע דעה על הרבנים הללו, אפשר עדיין לשאול למה כל הניקים שמצדדים בצורת הדיבור הזאת - מדברים על הרבנים האלו. למה אין להם דוגמא מרב ...את יודעת... קלאסי  נורמטיבי...

בפירוש לא באתי לזלזל ברבנים, העליתי נקודה מעניינת, על הניקים -לא על הרבנים.

את הבעש"ט לטענך אתה לא מכיר אז זה שאתה לא מכיר זה כבר לא ראיה אצלך.

הרבנית קוק היא בת של הרב יצחק זילברשטיין. נכדה של הרב אלישיב ונינה של רבי אריה לוין.

 ואם יש לך קושיות עליה לך תשאל את הדוד שלה (רבי חיים קנייבסקי)עליה ואז נראה איך תמשיך לכתוב. וסתם דרך אגב גם הרבנית קנייבסקי היה לה התנהגות מאוד דומה.

ואם אתה רוצה יש לה עוד דוד הרב שמחה הכהן קוק רבה שדל רחבות לך ותשאל גם אותו.  

לא שכל הדיבורים האלה מעניינים אותי -אבל ידוע שהרב אלישיב מאד מאד לא אהב את הרב קוק הנ"ל... ואם אני לא טועה - לא היה לו קשר טוב במיוחד עם בתו.

מממ... כל הדיבורים האלה על הייחוס שלה לא ממש מרשים אותי,

ואכן הרבנית קנייבסקי שנויה במחלוקת לא פחות...

כל זה לא קשור למה שאמרתי בהתחלה, נגררתי לומר את מה שעכשיו אני כותב,

כי בתחילה כתבתי בסה"כ שמדובר ברבנים "מעניינים", ושאלתי למה, למה מביאים פה ראיה רק מרבנים מעניינים.

מה קשור זה שאני לא מכיר את הבעש"ט? מישהו הביא פה ראיה מהבעש"ט?

הרב אלישיב אהב אותו. ואני יודע את זה . תפסיק להקשיב לכל משמש הוא כל איזה אדם מהרחוב שמנסה לעורר מחלוקת. ולגבי הרבנית קנייבסקי אז כל אדם שעובד את השם יש לו הרבה חולקים ורבי נחמן כותב שזה הכל נובע מפגם הברית....

ולגבי הבעש"ט אתה הזכרת את זה פה באחת ההודעות שלך, ואין לי כח לחפש את עכשיו. 

שוב, לא שאני יודע מי עובד ה' אמיתי, אבל היו לגר"א התנגדויות? (רק דוגמה)

ברור שר' נחמן אמר את זה, כי כלפיו היתה התנגדות...

נקרא אצלך גדולי הדור? כלומר רק הרב עובדיה וחוץ ממנו אין עוד אף אחד? הוא שהרב מרדכי אליהו זה נחשב והרב בצרי גם נחשב? כי הם אמרו שהוא מגדולי הצדקים בדור.   

לא הבעתי את דעתי לא על החלבן ולא על הרבנית קוק...

ו...אני לא יודע מי הוא גדול הדור, והאמת היא שאין לי רב נכון להיום.

תראה איך זה התחיל, אחרי זה גררו אותי לנושא הרבנים עצמם,  ובכל זאת התעקשתי לא לדבר עליהם, בכל אופן אני הדגשתי שהנושא שלי הוא הניקים, לא הרבנים.

אין לי עניין לדבר על רבנים אבל הנקודה שהעליתי נכונה.

יש מכנה משותף ברור בין הרבנים שהניקים מצדדים בצורת הדיבור המדוברת הביאו כראיות לדבריהם.

אבל עזוב, אתה גורר את הדיון לעניינים שלא דיברתי עליהם,

את דעתי על הרב החלבן לא אמרתי, וגם לא על הרבנית קוק,

אבל אף אחד לא יתווכח עם זה שהם לא קלאסיים "נורמטיביים"... וזה מספיק בשבילי לצורך הדיון.

נא לא לגרור אותי לדבר על רבנים, תודה.

לא כדאי אפילו להתחיל לדבר על זה!

לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו. שנא':והאלהים עשה שיראו מלפניו."

(שבת לא)

עדיין חופרים על זה? פעם הבאה אני אשתוק....

לא יפה

על מה הם מתדיינים בפורומים...

השאלה אם אפשר להגיד את זה בקול.

אליו, אז לא כ"כ ברור |מנצל"ש|

אז נראה שזה >אפשרי<

לומר בקול?

תנסי בבית... ותבקשי מאחים שלך לתת לנו משוב

טוב, אז בטוח שאפשר

ככה יש את הגמרא שכבר הביאו כאן.

וכל הראשונים חוץ מהרמב"ם כותבים שמדובר רק בשעת התפילה (רא"ש, רבינו יונה, ר"י, שבלי לקט, רשב"א, רבינו האי כתב שמותר רק בתנאי שאינו טועה.) והרמב"ם כותב שבכל מצב אסור.

הבית יוסף מביא שמצינו הרבה פיוטים שנאמרים עם הרבה שבחים והוא מביא לדוגמא פיוט שנקרא כתר מלכות ששם מביא תארים מיוחדים כגון אתה אחד אתה חי אתה חכם אתה קים והוא מביא שיש עוד כל מיני, והוא מביא שלא מצינו  מי שנמנע לאומרם בגלל זה.

והדרכי משה גם כותב דומה למה שכת הבית יוסף, ומביא שכן כתב האגור.

השו"ע מביא להלכה שין שום בעיה להגיד מחוץ לתפילה, רק שהוא מוסיף "מכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים.

הכף החיים מביא שהענין של הפסוקים שככה אדם יוצא גם ידי חובת שיטת הרמב"ם שלהגיד פסוקים הוא לא אוסר.

והערוך השולחן מביא שהמקובלים לא הקפידו בכלל בענין.

והילקוט יוסף כותב שכל הבעיה זה רק בתפילה ולא מזכיר בכלל את ענין הפסוקים.      

אולי זה לא איסור מוחלט אבל הוא כותב מה נכון לעשות.

השולחן ערוך הוא הפוסק שהתקבל, יו נואו...

זה הלשון שלו בדיוק "ודוקא בתפילה מפני שאין לשנות ממטבע ששנו חכמים אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאאדם אומר מעצמו לית לן בה. ומכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים"

זה רק בגדר חומרה לדעת השו"ע לא צריך להתכחש נשמה. וחוץ מי זה שהבתיא עוד כמה אחרונים.

וזה לא נכון שיש רק שו"ע וזהו כי אנחנו פוסקים לפי גדולי הדור שלנו היום.

הוא בסה"כ אומר שהאיסור המוחלט הוא דוקא בתפילה,

אבל בתכל'ס הוא אומר מפורש מה נכון לעשות.... ממש לא חומרא!

הוא לא כותב כלום על "המחמיר תבוא עליו ברכה" או משהו כזה.., הוא כותב מה נכון לעשות, זו לא חומרא, צר לי. חוששני שאתה מתכחש.

מה גם שדי מצחיק לומר ש"זה רק חומרא" כשהרי בעניינים של עבודת ה' מדובר... מה שייך לומר חומרא?)

מעולם לא שמעתי על פוסקים בני זמנינו שחולקים על השו"ע,  אף אחד לא עושה את זה.

פוסקים לפי השו"ע, תמיד.

איך אמר "רביכם"? הוא כתב משהו על זה שלא יחרגו בכלום מהשו"ע, לא?

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.