אוהב ומוכיח(הרב אברהם וסרמן)
הראי“ה קוק אהב את החלוצים ותמך בהם, אך לא היסס
להשתמש בכוחו כדי לקדם את החקיקה הדתית

עובדת תמיכתו של הראי“ה בחלוצים החילונים היא
מן  המפורסמות  שאינן  צריכות  ראיה.  אלא  שכנראה
בגלל החידוש שבתמיכה זו, נדחק הצידה פן אחר ביחסו
של הרב לאותם החלוצים.
בכל  שנות  פעילותו  בארץ  ישראל,  עשה  כל  מאמץ
ולא חסך איגרות ותזכירים, דברי עידוד ואיום כאחד, כדי
לכפות על המתיישבים לאכול מאכלים כשרים, לשמור
שבת וחג, ובכלל לקיים את המסורת ולשמור על ערכיה
והנהגותיה.  הרב  אף  עורר  פולמוסים  בקונגרס  הציוני,
ושוחח ארוכות עם כל מי שסבר שיוכל להשפיע, כדי
לכפות את שמירת ההלכה בפרהסיה בארץ הקודש.
הוא השתמש גם בכוח שהיה בידיו, בין השאר בתור
האחראי על מערך הכשרות בארץ ישראל, אמנם באופן
מדוד ובמשורה, אך בתקיפות ובנחרצות. הוא אף הסיר
את הכשרות מ‘תנובה‘ משום שלא כפתה על המשקים
אכילת  בשר  כשר,  הגם  שלא  היה  קשר  בין  עובדה  זו
לתוצרת החקלאית ששיווקו.
כדי למנוע אכילת חמץ בפסח בקיבוצים ובמושבים
לא הסתפק הרב בדברים, אלא הציע להם מצות במחיר
מסובסד וכלים כשרים לפסח. על זה הגיב דוד בן גוריון
כי אמנם ”הקו הנקוט בידי ההסתדרות בשאלות אלו הוא
יחס של כבוד לרגשות הדת“, אך אין הם יכולים ”לתת
יד לשום ניסיון של אינקוויזיציה דתית, איזה אֹכֶ ל יאכל
אדם ובאילו כלים ישתמש בכל זמן שהוא בביתו הפרי
טי“. הפער בין עמדות הצדדים הוא עצום – מה שאצל
הראי“ה נקרא ”לאפרושי מאיסורא“, נקרא אצלם ”איני
קוויזיציה דתית“; מה שהראי“ה קורא ”פרהסיא“, מטבח
של קיבוץ שלם, קרוי בפיהם ”בית פרטי“.
מאבקים תקיפים נגד חילול שבת מזוהים בימינו עם
הציבור החרדי. אולם בימי הראי“ה, מי שעמדו בראש
המאבק התקיף והממושך על צביונה של השבת בארץ
ישראל לא היו אנשי העדה החרדית אלא דווקא הראי“ה
ובני חוגו, אשר הקיף את רוב רבני הארץ, וכן מנהיגי המי
זרחי ובראשם הרב מאיר בר-אילן.
קיים  פער  עמוק  בין  מניעי  המחאה  של  החרדים
נגד  חילול  שבת  דהיום,  לבין  המניעים  של  הראי“ה.
האידיאולוגיה  החרדית  דוגלת  בהתבדלות,  וממילא
נצטמצמה מאוד היכולת לבוא ולתבוע מאוכלוסייה חיי
לונית תביעות כלשהן, מלבד בנימוק של ”פגיעה ברגי
שות“. לעומת זאת, נקודת המוצא של הראי“ה במאבק
זה היתה קשר ומחויבות כלפי כלל ישראל, ובתוכו החי
לוצים ואנשי ההתיישבות, גם אם הם פורקי עול, ”ישי
ראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“.
דווקא ההזדהות העקרונית עם מפעל תחיית הארץ
והחתירה לגאולת הארץ ולעצמאות – הם שהעניקו לו
את היכולת לתבוע שמירה על קודשי ישראל בכל מקום
בארץ ישראל. לכן כתב: ”אלמלא שאנו חשים את רגש
האחוה לכל אחינו, גם להרחוקים, ובפרט לאלה אשר נוי
שאים הם, באיזה מובן שהוא, את דגל האומה בידם – לא
היה העניין כל כך מרעיש אותנו“. בדומה לזה כתב גם
לדיזנגוף בקשר ל“חוקת השבת“ בתל אביב, שהרב קוק
היה שושבינה הראשי.
מעטים יודעים כי רוב ועדי ’משמרת השבת‘ שפעלו
ברחבי הארץ בשנות העשרים והשלושים ותרמו למאבק
תרומה חשובה ביותר, היו קשורים לראי“ה דווקא, ולא
בכדי. במשך שנים רבות עמל הרב ללא לאות כדי להכי
ניס סעיף המחייב את המתיישבים באדמות הקק“ל לשי
מור את ההלכה באופן פומבי, עד שהדבר עלה בידו. הוא
אף דרש מהקק“ל לפטר עובדים המשתתפים בחילולי
שבת במשחקי כדורגל פומביים, ועוד. עם זאת, לא דגל
ב‘כפייה דתית‘ במובן של בילוש בחדרי חדרים.
בעד ’כפייה דתית‘
כל  זה  עומד  לכאורה  בסתירה  לאחת  הפיסקאות
היותר  מפורסמות  בכתביו  ההגותיים:  ”הצדיקים
הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם  קובלים  על  הכפירה  אלא  מוסיפים  אמונה...“.
האומנם מדובר בסתירה?
ראשית,  דרושה  הבחנה  יסודית  בין  דברים  שנכתבו
כהגות ועיון מעמיק לבין תוכנית עבודה. לא ראי השקי
פה עליונה המתבוננת בעולם האצילות כראי ניתוח המי
ציאות מזווית מעשית. הגם שבוודאי ישנם קשר והשפי
עה בין המישורים, והמכיר בסגולתו הפנימית של יהודי
שנתרחק  מהתורה,  לא  יסתפק  בתוכחה  אלא  ישתדל
בדרכי קירוב ואהבה. בנוסף, חקיקה וכפייה אינן קבילה
בעלמא, אלא הוספת הצדק והאמונה לפרהסיה, גם כשי
מדובר במעשים שאינם נובעים מתוך הזדהות פנימית.
הרב לא חשש מפני הרחקת המתיישבים בגלל אמי
צעי הכפייה. אדרבא, בסופה של האיגרת לקק“ל הדוי
רשת  פיטורי  עובדים  המשתתפים  במשחקים  בשבת,
כתב ”וסוף כל סוף ישובו בנים לשמור את חוקי תוה“ק
באהבה“.  ה‘כפייה‘  שננקטה,  אפוא,  לא  ביטאה  ריחוק
מהם; אדרבא – היא נבעה מתוך קשר של אהבה ולקיחת
אחריות.
נמצא  כי  אף  שהראי“ה  סבר  שעיקר  תשובת  הדור
תבוא מתוך הבנה ורצון, הוא השתדל מאוד לקדם חקיי
קה דתית בכל המישורים ובכל מקום שהיה יכול להי
שפיע עליו. זו אינה סותרת מהותית את המגמה של
הרצון החופשי וההזדהות. כך אנו נוהגים בכל העניינים
החשובים בחיינו – כגון גיוס לצבא או מילוי חובות משי
פחתיות – שאינם יכולים לעמוד על רגל אחת, לא של
חובה ולא של רצון, כי אם על שתי הרגליים של רצון
וחובה כאחד.
בשנים  הראשונות  לאחר  קום  המדינה  המשיכה
להיות מיושמת חקיקה דתית, בהתאם להשקפתו של
הראי“ה.  אולם  עם  השנים  חל  כרסום  במגמה  זו  מצד
מערכת המשפט הישראלית, ובמקביל חל כרסום בתוי
דעת החשיבות של הנושא, עד שהמילים ’חקיקה דתית‘
הפכו לביטוי שלילי שחלק גדול מציבור שומרי המצוות
מתנער כיום ממנו, ואף גורס כי לפי שיטת הראי“ה יש
להימנע מכפייה של חקיקה. הדבר אינו נכון כלל ועיי
קר. לא זו בלבד, אלא גם בנו של הראי“ה וממשיך דרכו,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, התבטא בזכות החקיקה הדי
תית השומרת על צביונה היהודי של מדינת היהודים:
”יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור
לא יהיו הפקר... אתם קוראים לזה ’כפייה דתית‘, אבל
זאת החלטה של הכנסת ומה שהיא מחוקקת מחייב את
כולנו“ )שיחות הרב צבי יהודה, צבא וישיבה; תשכ“ח(.
אף שהוא עצמו הצטרף לזמן מסוים ל‘ליגה נגד כפייה
דתית‘, הרי שזה היה למניעת הכפייה על הפרט בביתו,
ולא  נגד  חקיקה  דתית;  ומשראה  שהללו  מתנגדים  גם
לחקיקה דתית – פרש מהם.
היחס המורכב של הרב לחלוצים החילונים מתומצת
במשפט מתוך הספד שפורסם באחד מעיתוני הפועלים
יממה לאחר פטירתו: ”ציבור הפועלים – גם אם לא יוכל
להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה – ישי
מרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו
למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים“ )דבר, ד אלול
תרצ“ה(.

אגב- יש פה מי שיכול לגלות לי כמה פרטים על הרב כותב המאמר?

קצת רקע וכאלו...

תודה!

הנקין, מחברם של מאמרים רבים, הנמצאים באתר - http://eitamhenkin.wordpress.com/ .

כמדומני שהוא צעיר למדי, והחל בשנים האחרונות לשמש איפה שהוא ככרב קהילה.

שעוסק בהלכות הנוגעות ליחסי דתיים-חילונים

והוא מקל מאוד.

לי אישית הייתה תחושה של 'סימון המטרה' מראש.

(עוד לא סיימתי אותו אז זה לא חד משמעי..)

המורכבות הזאת לא חדשה והיא נוגעת לפולמוס בנושא "הפרדת הקהילות"

אני לא רואה סתירה בין נאמנות לא"י לבין הסתכלות חיובית על הצדדים הטובים שבחילונים.

את הסרט הכרתי.

(לא ראיתי)

אני חושב שיש הבדל בין מאבק על הצביון הדתי של המדינה

לבין יחס לחילוני כאיש פרטי.

יש לך בעיה עם מסרים סותרים העולים מדבריו?

תתקשר או תשלח מייל. תברר.

הרי זה  אדם ש'כמעט הערצת'.

אדון בולס, ממה נפשך, אם לא ראית את הסרט שאתה מדבר עליו, מה אתה יודע לגבי טיב השתתפות הרב וסרמן בו? ואם ראית סרט כזה מפוקפק שעשתה איזו דתלש"ית, מה לך כאן צבוע להתחסד ולהכות בלשונך (שגם על זה בפני עצמו דרשו פעם: ארור מכה רעהו בסתר) ולדבר על "רבנים לייט" ומה שתרצה, עוד אפשר לחשוב שאתה יותר טוב מהם.

ממש חיזיון מגוחך ההתנהלות שלך כאן, כמו איזה שופט על הפודיום שמחליט בהינף יד לשבט או לחסד שורה של שמות, שרק יעיזו לעבור לפני ידו הרחומה.... צריך לקוות שגם אתה מבין איך שזה לא ממש מוסיף כבוד בעיני אחרים, אבל מה אכפת, זה לא אתה, רק ניק אנונימי, מאחוריו כידוע מותר הכל, ושילך החפץ חיים לעזאזל.

הרב איתם הנקין קיבל הסכמות מהרב ליאור, הרב נבנצאל, הרב מאזוז והרב רבינוביץ לספרו הקודם.

כנרא ששיפוטם אינו ראוי לדעתך...

מזה שאתה פותח כאן את הפה על הרב וסרמן ואחרים, על מידע שהנה אנו רואים שהוא מסתכם ב"הפרסום על הסרט", שכבר ממנו לדבריך "ניתן להבין", הפלא ופלא, ש"ההשתתפות שלו בסרט שערכה הבת שלו נראית מאוד שונה מדבריו כפי שהם מוצגים בספר", לא פחות!  מה זה "נראית" אם לא ראית?! ומה זה "במה מדובר", בוא ותספר לנו על כך...

(ואגב בנים דתל"שים, את האיגרות של הרב זצ"ל לרב דובער מילשטיין קראת?!)

נ.ב. האזכור הקודם של החפץ חיים היה כמובן ביחס לספר הידוע שלו בענייני לשון הרע, ולא ביחס לדמות, אפילו כביטוי.

ולפי כל המוכר לי מדיני לשון הרע, הוא ממש לא היה מאושר (להגיד על זה "בלשון המעטה" זו המעטה בעצמה) לראות את ההשמצות שלך, קל וחומר כשכולם כאן רואים איך שהן בנויות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, על קישור רעוע-עד-מופרך בין מודעות או ביקורות על סרט שעשתה בת דתל"שית של רב, בצירוף העובדה היבשה שגם הוא מצולם בסרט (הרי יותר מזה אתה לא יודע מאומה, לפי הודאת פיך), לבין הסקת מסקנות כלשהן (!!!) על הרב עצמו.

פשוט לא יאומן.

זה לא יעזור לך להתחמק מעיקר העניין....

הלו!

אתה תזהר ממני עם זלזול בכבוד רבנים!

מצאת לך עם מי להסתבך.. ועל מה להסתבך....

היא לא התכוונה אליך אלא למוטי.. 

אלא אם כן הוא ומוטי זה אותו אחד?

אגב, מי זה?

בוחרים מי תהיה אמא שלהם, ובדרך כלל גם לא מחנכים אותה.

שכחת לציין שהן רוקדות מידי יום בשעת העלייה לתורה ומניחות תפילין בשבת...

אם פעם היית בא באמת ולא ניזון משמועות למינהן, היית מוצא מקום עם הרבה אהבת תורה ויראת שמיים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=379

זה נובע ממגמה לא טהורה, וכל בעל יראת שמים יבין עד כמה זה מסוכן

להתחיל במגמות לא טהורות כאלו.

עדיף מגמות לא טהורות ממעשים ודיבורים טמאים של ממש, אדון בולס.

כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר.

כאשר אוסרים גם דברים שמותרים, אין להתפלא אחר כך שגם בדברים האסורים מצד עצמם, אין הקשבה...

הטרול הזה ממציא את עצמו מחדש

זה אחד שאין לי ספק שגם מגמותיו לא טהורות,

ולכן כל דיון איתו הוא עקר.

ועוד מתוך בורות/רשעות/שניהם יחד להפוך

את הטמא לטהור, ואת הטהור לטמא (לאסור

את המותר, כאילו שמדובר פה על איסור

של דבר מותר, ולא להיפך) - ה' ישמור.

http://www.facebook.com/lehakotShoresh/

אבל אין שם (עדיין?) את הטור הזה של הרב וסרמן.

לומר עליו שהוא קיצוני? במה הוא קיצוני? הוא די מורכב,, למשל אחרי הגירוש הוא חשב להחליף לכיפה שחורה,,

יחסית הוא מאוד פתוח. ומקבל ציבורים אחרים באהבה.. ממש כמו בית הלל (מההסטוריה.. לא של היום..)

כמובן כפי שכתבו הוא רב בישיבת ר"ג..

הוא רב רגיש וחכם מאוד!!

ואל תשפטו אותו על הבת שלו,, שאגב לומר עליה שהיא דתל"שית זה לא נכון.. 

אין ארובה לחינוך.. לאברהם אבינו היה ישמעאל..

מושג על מיהו מהו...  לא התכוונתי לכלום, להירגע.

יש מאמר בשם 'על במותינו חללים'

במאמרי ראיה. 

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

קבל את זה כמו שזה

דוגמא אישית 

אין לי איך לעזורך

כל השאר לא שווה באמת, זה אחיזת עיניים.

מנסה לעבוד על זה

השאיפה היא להצליח לפעול טוב ככל יכולתנו בכל מצב שאנחנו נקלעים אליו.

אין לי שום ביטחון שאצליח להמשיך כך עד סוף ימי, אבל כל עוד אני יודע שהשתדלתי כמיטב יכולתי, אני רגוע.

להצליח לשמוח במקום שיש לי, ובו זמנית לרצות להתקדם ולהשתפר.

שהדחיפה קדימה לא תבוא מתוך מרמור, אלא מתוך רצון להגדיל את האור.

לא יודעת אם זו 'הצלחה', אבל זו השאיפה שלי. אני די שם, ברוב התחומים, לצערי עוד לא בכולם. עובדים על זה...

שאפשר לומר שהגעתי ל'מסלול', אני עובד כבר כמה שנים בחברה יציבה, ובתפקיד טוב.

אבל עכשיו כבר יש הרהורים,

אולי לעבוד פחות כי זה בא על חשבון המשפחה.

לפעמים יש רצון שכזה שיפטרו אותי..

קיצור, החיים מורכבים.

וכל 'פסגה' שמגיעים אליה היא רק נקודת מחשבה למקום הבא שיהיה

מפרספקטיבה אנושית זה כנראה תלוי במטרות שהגדרת לעצמך וכמה מהן ובאיזו איכות הצלחת להשיג אותן.

בנוסף זה תלוי ביכולת שלך לחוש סיפוק ממשהו - אם אתה כמו בור ללא תחתית ואף פעם לא מרוצה אז לא משנה מה תשיג תמיד תרגיש חוסר הצלחה כי תמיד יהיה משהו שאפשר היה לעשות אחרת או יותר טוב.

מפרספקטיבה יותר אלוהית הצלחה היא לעשות את רצון ה'. כמו שכתוב בירמיהו "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'".

הדברים שהכי רציתי להצליח בהם (נישואין וילדים) הם דברים שתלויים אמנם בהשתדלות מסויימת מצדי אבל תלויים גם המון המון בחסד ה', אז אני לא יודעת עד כמה אפשר לדבר על ניהול בהקשר הזה.

לגבי היכולת לחוות סיפוק מההצלחה - הטכניקה שלי היא להודות לה' ולהשוות למקרים גרועים. כלומר - הודאה לה' זה אומר שההצלחה היא לא מובנת מאליה ולכן אני ארגיש שמחה וסיפוק ממנה כשהיא קורית. בנוסף כשאני משווה לאיך דברים היו יכולים לקרות אחרת לרעה אבל לא קרו כך אלא הסתדרו יותר טוב זה עוזר לחוות שמחה וסיפוק מההצלחה (כמובן שזה גם תלוי באופי שלך. אם יש לך נטייה טבעית לצפות לגדולות ונצורות ואז להתאכזב כשזה לא קורה אני לא יודעת עד כמה תצליח בטכניקה שתיארתי).

יש לי חלומות לגבי העבודה ולימודים (תואר) שאני רוצה ללמוד בשביל הנפש ולא בשביל תועלת כלכלית, ולפחות הלימודים כרגע נדחים לזמן בלתי מוגבל כי זה לא אפשרי. אני לא יודעת שאצליח לממש את החלומות האלה אבל אני יודעת שהמסלול שלי יהיה לפי מה שה' רוצה והדלתות שהוא יפתח אז אני לא הכי מודאגת מזה. 

בלי עין הרע עבודה נפלאה אנשים טובים המון כסף (ביחס למה שאני צריך) אוכל טוב.

אין לי כל־כך מטרות או שאיפות בחיים אז מבחינתי אם היום היה קל הבטן מלאה והבירה טעימה אני שמח כמו חתול ביום שמשי.

סתם, מחילה.

חתול זמני, אתה לא מרגיש איזה צורך לחיות בשביל משהו?

לחיות עבורו.

אני פשוט סוג של חתול (= זמני).

מבחינה טקסונומית אני מוגדר כחתול.

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..