אוהב ומוכיח(הרב אברהם וסרמן)
הראי“ה קוק אהב את החלוצים ותמך בהם, אך לא היסס
להשתמש בכוחו כדי לקדם את החקיקה הדתית

עובדת תמיכתו של הראי“ה בחלוצים החילונים היא
מן  המפורסמות  שאינן  צריכות  ראיה.  אלא  שכנראה
בגלל החידוש שבתמיכה זו, נדחק הצידה פן אחר ביחסו
של הרב לאותם החלוצים.
בכל  שנות  פעילותו  בארץ  ישראל,  עשה  כל  מאמץ
ולא חסך איגרות ותזכירים, דברי עידוד ואיום כאחד, כדי
לכפות על המתיישבים לאכול מאכלים כשרים, לשמור
שבת וחג, ובכלל לקיים את המסורת ולשמור על ערכיה
והנהגותיה.  הרב  אף  עורר  פולמוסים  בקונגרס  הציוני,
ושוחח ארוכות עם כל מי שסבר שיוכל להשפיע, כדי
לכפות את שמירת ההלכה בפרהסיה בארץ הקודש.
הוא השתמש גם בכוח שהיה בידיו, בין השאר בתור
האחראי על מערך הכשרות בארץ ישראל, אמנם באופן
מדוד ובמשורה, אך בתקיפות ובנחרצות. הוא אף הסיר
את הכשרות מ‘תנובה‘ משום שלא כפתה על המשקים
אכילת  בשר  כשר,  הגם  שלא  היה  קשר  בין  עובדה  זו
לתוצרת החקלאית ששיווקו.
כדי למנוע אכילת חמץ בפסח בקיבוצים ובמושבים
לא הסתפק הרב בדברים, אלא הציע להם מצות במחיר
מסובסד וכלים כשרים לפסח. על זה הגיב דוד בן גוריון
כי אמנם ”הקו הנקוט בידי ההסתדרות בשאלות אלו הוא
יחס של כבוד לרגשות הדת“, אך אין הם יכולים ”לתת
יד לשום ניסיון של אינקוויזיציה דתית, איזה אֹכֶ ל יאכל
אדם ובאילו כלים ישתמש בכל זמן שהוא בביתו הפרי
טי“. הפער בין עמדות הצדדים הוא עצום – מה שאצל
הראי“ה נקרא ”לאפרושי מאיסורא“, נקרא אצלם ”איני
קוויזיציה דתית“; מה שהראי“ה קורא ”פרהסיא“, מטבח
של קיבוץ שלם, קרוי בפיהם ”בית פרטי“.
מאבקים תקיפים נגד חילול שבת מזוהים בימינו עם
הציבור החרדי. אולם בימי הראי“ה, מי שעמדו בראש
המאבק התקיף והממושך על צביונה של השבת בארץ
ישראל לא היו אנשי העדה החרדית אלא דווקא הראי“ה
ובני חוגו, אשר הקיף את רוב רבני הארץ, וכן מנהיגי המי
זרחי ובראשם הרב מאיר בר-אילן.
קיים  פער  עמוק  בין  מניעי  המחאה  של  החרדים
נגד  חילול  שבת  דהיום,  לבין  המניעים  של  הראי“ה.
האידיאולוגיה  החרדית  דוגלת  בהתבדלות,  וממילא
נצטמצמה מאוד היכולת לבוא ולתבוע מאוכלוסייה חיי
לונית תביעות כלשהן, מלבד בנימוק של ”פגיעה ברגי
שות“. לעומת זאת, נקודת המוצא של הראי“ה במאבק
זה היתה קשר ומחויבות כלפי כלל ישראל, ובתוכו החי
לוצים ואנשי ההתיישבות, גם אם הם פורקי עול, ”ישי
ראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“.
דווקא ההזדהות העקרונית עם מפעל תחיית הארץ
והחתירה לגאולת הארץ ולעצמאות – הם שהעניקו לו
את היכולת לתבוע שמירה על קודשי ישראל בכל מקום
בארץ ישראל. לכן כתב: ”אלמלא שאנו חשים את רגש
האחוה לכל אחינו, גם להרחוקים, ובפרט לאלה אשר נוי
שאים הם, באיזה מובן שהוא, את דגל האומה בידם – לא
היה העניין כל כך מרעיש אותנו“. בדומה לזה כתב גם
לדיזנגוף בקשר ל“חוקת השבת“ בתל אביב, שהרב קוק
היה שושבינה הראשי.
מעטים יודעים כי רוב ועדי ’משמרת השבת‘ שפעלו
ברחבי הארץ בשנות העשרים והשלושים ותרמו למאבק
תרומה חשובה ביותר, היו קשורים לראי“ה דווקא, ולא
בכדי. במשך שנים רבות עמל הרב ללא לאות כדי להכי
ניס סעיף המחייב את המתיישבים באדמות הקק“ל לשי
מור את ההלכה באופן פומבי, עד שהדבר עלה בידו. הוא
אף דרש מהקק“ל לפטר עובדים המשתתפים בחילולי
שבת במשחקי כדורגל פומביים, ועוד. עם זאת, לא דגל
ב‘כפייה דתית‘ במובן של בילוש בחדרי חדרים.
בעד ’כפייה דתית‘
כל  זה  עומד  לכאורה  בסתירה  לאחת  הפיסקאות
היותר  מפורסמות  בכתביו  ההגותיים:  ”הצדיקים
הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם  קובלים  על  הכפירה  אלא  מוסיפים  אמונה...“.
האומנם מדובר בסתירה?
ראשית,  דרושה  הבחנה  יסודית  בין  דברים  שנכתבו
כהגות ועיון מעמיק לבין תוכנית עבודה. לא ראי השקי
פה עליונה המתבוננת בעולם האצילות כראי ניתוח המי
ציאות מזווית מעשית. הגם שבוודאי ישנם קשר והשפי
עה בין המישורים, והמכיר בסגולתו הפנימית של יהודי
שנתרחק  מהתורה,  לא  יסתפק  בתוכחה  אלא  ישתדל
בדרכי קירוב ואהבה. בנוסף, חקיקה וכפייה אינן קבילה
בעלמא, אלא הוספת הצדק והאמונה לפרהסיה, גם כשי
מדובר במעשים שאינם נובעים מתוך הזדהות פנימית.
הרב לא חשש מפני הרחקת המתיישבים בגלל אמי
צעי הכפייה. אדרבא, בסופה של האיגרת לקק“ל הדוי
רשת  פיטורי  עובדים  המשתתפים  במשחקים  בשבת,
כתב ”וסוף כל סוף ישובו בנים לשמור את חוקי תוה“ק
באהבה“.  ה‘כפייה‘  שננקטה,  אפוא,  לא  ביטאה  ריחוק
מהם; אדרבא – היא נבעה מתוך קשר של אהבה ולקיחת
אחריות.
נמצא  כי  אף  שהראי“ה  סבר  שעיקר  תשובת  הדור
תבוא מתוך הבנה ורצון, הוא השתדל מאוד לקדם חקיי
קה דתית בכל המישורים ובכל מקום שהיה יכול להי
שפיע עליו. זו אינה סותרת מהותית את המגמה של
הרצון החופשי וההזדהות. כך אנו נוהגים בכל העניינים
החשובים בחיינו – כגון גיוס לצבא או מילוי חובות משי
פחתיות – שאינם יכולים לעמוד על רגל אחת, לא של
חובה ולא של רצון, כי אם על שתי הרגליים של רצון
וחובה כאחד.
בשנים  הראשונות  לאחר  קום  המדינה  המשיכה
להיות מיושמת חקיקה דתית, בהתאם להשקפתו של
הראי“ה.  אולם  עם  השנים  חל  כרסום  במגמה  זו  מצד
מערכת המשפט הישראלית, ובמקביל חל כרסום בתוי
דעת החשיבות של הנושא, עד שהמילים ’חקיקה דתית‘
הפכו לביטוי שלילי שחלק גדול מציבור שומרי המצוות
מתנער כיום ממנו, ואף גורס כי לפי שיטת הראי“ה יש
להימנע מכפייה של חקיקה. הדבר אינו נכון כלל ועיי
קר. לא זו בלבד, אלא גם בנו של הראי“ה וממשיך דרכו,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, התבטא בזכות החקיקה הדי
תית השומרת על צביונה היהודי של מדינת היהודים:
”יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור
לא יהיו הפקר... אתם קוראים לזה ’כפייה דתית‘, אבל
זאת החלטה של הכנסת ומה שהיא מחוקקת מחייב את
כולנו“ )שיחות הרב צבי יהודה, צבא וישיבה; תשכ“ח(.
אף שהוא עצמו הצטרף לזמן מסוים ל‘ליגה נגד כפייה
דתית‘, הרי שזה היה למניעת הכפייה על הפרט בביתו,
ולא  נגד  חקיקה  דתית;  ומשראה  שהללו  מתנגדים  גם
לחקיקה דתית – פרש מהם.
היחס המורכב של הרב לחלוצים החילונים מתומצת
במשפט מתוך הספד שפורסם באחד מעיתוני הפועלים
יממה לאחר פטירתו: ”ציבור הפועלים – גם אם לא יוכל
להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה – ישי
מרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו
למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים“ )דבר, ד אלול
תרצ“ה(.

אגב- יש פה מי שיכול לגלות לי כמה פרטים על הרב כותב המאמר?

קצת רקע וכאלו...

תודה!

הנקין, מחברם של מאמרים רבים, הנמצאים באתר - http://eitamhenkin.wordpress.com/ .

כמדומני שהוא צעיר למדי, והחל בשנים האחרונות לשמש איפה שהוא ככרב קהילה.

שעוסק בהלכות הנוגעות ליחסי דתיים-חילונים

והוא מקל מאוד.

לי אישית הייתה תחושה של 'סימון המטרה' מראש.

(עוד לא סיימתי אותו אז זה לא חד משמעי..)

המורכבות הזאת לא חדשה והיא נוגעת לפולמוס בנושא "הפרדת הקהילות"

אני לא רואה סתירה בין נאמנות לא"י לבין הסתכלות חיובית על הצדדים הטובים שבחילונים.

את הסרט הכרתי.

(לא ראיתי)

אני חושב שיש הבדל בין מאבק על הצביון הדתי של המדינה

לבין יחס לחילוני כאיש פרטי.

יש לך בעיה עם מסרים סותרים העולים מדבריו?

תתקשר או תשלח מייל. תברר.

הרי זה  אדם ש'כמעט הערצת'.

אדון בולס, ממה נפשך, אם לא ראית את הסרט שאתה מדבר עליו, מה אתה יודע לגבי טיב השתתפות הרב וסרמן בו? ואם ראית סרט כזה מפוקפק שעשתה איזו דתלש"ית, מה לך כאן צבוע להתחסד ולהכות בלשונך (שגם על זה בפני עצמו דרשו פעם: ארור מכה רעהו בסתר) ולדבר על "רבנים לייט" ומה שתרצה, עוד אפשר לחשוב שאתה יותר טוב מהם.

ממש חיזיון מגוחך ההתנהלות שלך כאן, כמו איזה שופט על הפודיום שמחליט בהינף יד לשבט או לחסד שורה של שמות, שרק יעיזו לעבור לפני ידו הרחומה.... צריך לקוות שגם אתה מבין איך שזה לא ממש מוסיף כבוד בעיני אחרים, אבל מה אכפת, זה לא אתה, רק ניק אנונימי, מאחוריו כידוע מותר הכל, ושילך החפץ חיים לעזאזל.

הרב איתם הנקין קיבל הסכמות מהרב ליאור, הרב נבנצאל, הרב מאזוז והרב רבינוביץ לספרו הקודם.

כנרא ששיפוטם אינו ראוי לדעתך...

מזה שאתה פותח כאן את הפה על הרב וסרמן ואחרים, על מידע שהנה אנו רואים שהוא מסתכם ב"הפרסום על הסרט", שכבר ממנו לדבריך "ניתן להבין", הפלא ופלא, ש"ההשתתפות שלו בסרט שערכה הבת שלו נראית מאוד שונה מדבריו כפי שהם מוצגים בספר", לא פחות!  מה זה "נראית" אם לא ראית?! ומה זה "במה מדובר", בוא ותספר לנו על כך...

(ואגב בנים דתל"שים, את האיגרות של הרב זצ"ל לרב דובער מילשטיין קראת?!)

נ.ב. האזכור הקודם של החפץ חיים היה כמובן ביחס לספר הידוע שלו בענייני לשון הרע, ולא ביחס לדמות, אפילו כביטוי.

ולפי כל המוכר לי מדיני לשון הרע, הוא ממש לא היה מאושר (להגיד על זה "בלשון המעטה" זו המעטה בעצמה) לראות את ההשמצות שלך, קל וחומר כשכולם כאן רואים איך שהן בנויות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, על קישור רעוע-עד-מופרך בין מודעות או ביקורות על סרט שעשתה בת דתל"שית של רב, בצירוף העובדה היבשה שגם הוא מצולם בסרט (הרי יותר מזה אתה לא יודע מאומה, לפי הודאת פיך), לבין הסקת מסקנות כלשהן (!!!) על הרב עצמו.

פשוט לא יאומן.

זה לא יעזור לך להתחמק מעיקר העניין....

הלו!

אתה תזהר ממני עם זלזול בכבוד רבנים!

מצאת לך עם מי להסתבך.. ועל מה להסתבך....

היא לא התכוונה אליך אלא למוטי.. 

אגב, מי זה?

בוחרים מי תהיה אמא שלהם, ובדרך כלל גם לא מחנכים אותה.

שכחת לציין שהן רוקדות מידי יום בשעת העלייה לתורה ומניחות תפילין בשבת...

אם פעם היית בא באמת ולא ניזון משמועות למינהן, היית מוצא מקום עם הרבה אהבת תורה ויראת שמיים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=379

זה נובע ממגמה לא טהורה, וכל בעל יראת שמים יבין עד כמה זה מסוכן

להתחיל במגמות לא טהורות כאלו.

עדיף מגמות לא טהורות ממעשים ודיבורים טמאים של ממש, אדון בולס.

כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר.

כאשר אוסרים גם דברים שמותרים, אין להתפלא אחר כך שגם בדברים האסורים מצד עצמם, אין הקשבה...

הטרול הזה ממציא את עצמו מחדש

זה אחד שאין לי ספק שגם מגמותיו לא טהורות,

ולכן כל דיון איתו הוא עקר.

ועוד מתוך בורות/רשעות/שניהם יחד להפוך

את הטמא לטהור, ואת הטהור לטמא (לאסור

את המותר, כאילו שמדובר פה על איסור

של דבר מותר, ולא להיפך) - ה' ישמור.

http://www.facebook.com/lehakotShoresh/

אבל אין שם (עדיין?) את הטור הזה של הרב וסרמן.

לומר עליו שהוא קיצוני? במה הוא קיצוני? הוא די מורכב,, למשל אחרי הגירוש הוא חשב להחליף לכיפה שחורה,,

יחסית הוא מאוד פתוח. ומקבל ציבורים אחרים באהבה.. ממש כמו בית הלל (מההסטוריה.. לא של היום..)

כמובן כפי שכתבו הוא רב בישיבת ר"ג..

הוא רב רגיש וחכם מאוד!!

ואל תשפטו אותו על הבת שלו,, שאגב לומר עליה שהיא דתל"שית זה לא נכון.. 

אין ארובה לחינוך.. לאברהם אבינו היה ישמעאל..

מושג על מיהו מהו...  לא התכוונתי לכלום, להירגע.

יש מאמר בשם 'על במותינו חללים'

במאמרי ראיה. 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל