אוהב ומוכיח(הרב אברהם וסרמן)
הראי“ה קוק אהב את החלוצים ותמך בהם, אך לא היסס
להשתמש בכוחו כדי לקדם את החקיקה הדתית

עובדת תמיכתו של הראי“ה בחלוצים החילונים היא
מן  המפורסמות  שאינן  צריכות  ראיה.  אלא  שכנראה
בגלל החידוש שבתמיכה זו, נדחק הצידה פן אחר ביחסו
של הרב לאותם החלוצים.
בכל  שנות  פעילותו  בארץ  ישראל,  עשה  כל  מאמץ
ולא חסך איגרות ותזכירים, דברי עידוד ואיום כאחד, כדי
לכפות על המתיישבים לאכול מאכלים כשרים, לשמור
שבת וחג, ובכלל לקיים את המסורת ולשמור על ערכיה
והנהגותיה.  הרב  אף  עורר  פולמוסים  בקונגרס  הציוני,
ושוחח ארוכות עם כל מי שסבר שיוכל להשפיע, כדי
לכפות את שמירת ההלכה בפרהסיה בארץ הקודש.
הוא השתמש גם בכוח שהיה בידיו, בין השאר בתור
האחראי על מערך הכשרות בארץ ישראל, אמנם באופן
מדוד ובמשורה, אך בתקיפות ובנחרצות. הוא אף הסיר
את הכשרות מ‘תנובה‘ משום שלא כפתה על המשקים
אכילת  בשר  כשר,  הגם  שלא  היה  קשר  בין  עובדה  זו
לתוצרת החקלאית ששיווקו.
כדי למנוע אכילת חמץ בפסח בקיבוצים ובמושבים
לא הסתפק הרב בדברים, אלא הציע להם מצות במחיר
מסובסד וכלים כשרים לפסח. על זה הגיב דוד בן גוריון
כי אמנם ”הקו הנקוט בידי ההסתדרות בשאלות אלו הוא
יחס של כבוד לרגשות הדת“, אך אין הם יכולים ”לתת
יד לשום ניסיון של אינקוויזיציה דתית, איזה אֹכֶ ל יאכל
אדם ובאילו כלים ישתמש בכל זמן שהוא בביתו הפרי
טי“. הפער בין עמדות הצדדים הוא עצום – מה שאצל
הראי“ה נקרא ”לאפרושי מאיסורא“, נקרא אצלם ”איני
קוויזיציה דתית“; מה שהראי“ה קורא ”פרהסיא“, מטבח
של קיבוץ שלם, קרוי בפיהם ”בית פרטי“.
מאבקים תקיפים נגד חילול שבת מזוהים בימינו עם
הציבור החרדי. אולם בימי הראי“ה, מי שעמדו בראש
המאבק התקיף והממושך על צביונה של השבת בארץ
ישראל לא היו אנשי העדה החרדית אלא דווקא הראי“ה
ובני חוגו, אשר הקיף את רוב רבני הארץ, וכן מנהיגי המי
זרחי ובראשם הרב מאיר בר-אילן.
קיים  פער  עמוק  בין  מניעי  המחאה  של  החרדים
נגד  חילול  שבת  דהיום,  לבין  המניעים  של  הראי“ה.
האידיאולוגיה  החרדית  דוגלת  בהתבדלות,  וממילא
נצטמצמה מאוד היכולת לבוא ולתבוע מאוכלוסייה חיי
לונית תביעות כלשהן, מלבד בנימוק של ”פגיעה ברגי
שות“. לעומת זאת, נקודת המוצא של הראי“ה במאבק
זה היתה קשר ומחויבות כלפי כלל ישראל, ובתוכו החי
לוצים ואנשי ההתיישבות, גם אם הם פורקי עול, ”ישי
ראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“.
דווקא ההזדהות העקרונית עם מפעל תחיית הארץ
והחתירה לגאולת הארץ ולעצמאות – הם שהעניקו לו
את היכולת לתבוע שמירה על קודשי ישראל בכל מקום
בארץ ישראל. לכן כתב: ”אלמלא שאנו חשים את רגש
האחוה לכל אחינו, גם להרחוקים, ובפרט לאלה אשר נוי
שאים הם, באיזה מובן שהוא, את דגל האומה בידם – לא
היה העניין כל כך מרעיש אותנו“. בדומה לזה כתב גם
לדיזנגוף בקשר ל“חוקת השבת“ בתל אביב, שהרב קוק
היה שושבינה הראשי.
מעטים יודעים כי רוב ועדי ’משמרת השבת‘ שפעלו
ברחבי הארץ בשנות העשרים והשלושים ותרמו למאבק
תרומה חשובה ביותר, היו קשורים לראי“ה דווקא, ולא
בכדי. במשך שנים רבות עמל הרב ללא לאות כדי להכי
ניס סעיף המחייב את המתיישבים באדמות הקק“ל לשי
מור את ההלכה באופן פומבי, עד שהדבר עלה בידו. הוא
אף דרש מהקק“ל לפטר עובדים המשתתפים בחילולי
שבת במשחקי כדורגל פומביים, ועוד. עם זאת, לא דגל
ב‘כפייה דתית‘ במובן של בילוש בחדרי חדרים.
בעד ’כפייה דתית‘
כל  זה  עומד  לכאורה  בסתירה  לאחת  הפיסקאות
היותר  מפורסמות  בכתביו  ההגותיים:  ”הצדיקים
הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם  קובלים  על  הכפירה  אלא  מוסיפים  אמונה...“.
האומנם מדובר בסתירה?
ראשית,  דרושה  הבחנה  יסודית  בין  דברים  שנכתבו
כהגות ועיון מעמיק לבין תוכנית עבודה. לא ראי השקי
פה עליונה המתבוננת בעולם האצילות כראי ניתוח המי
ציאות מזווית מעשית. הגם שבוודאי ישנם קשר והשפי
עה בין המישורים, והמכיר בסגולתו הפנימית של יהודי
שנתרחק  מהתורה,  לא  יסתפק  בתוכחה  אלא  ישתדל
בדרכי קירוב ואהבה. בנוסף, חקיקה וכפייה אינן קבילה
בעלמא, אלא הוספת הצדק והאמונה לפרהסיה, גם כשי
מדובר במעשים שאינם נובעים מתוך הזדהות פנימית.
הרב לא חשש מפני הרחקת המתיישבים בגלל אמי
צעי הכפייה. אדרבא, בסופה של האיגרת לקק“ל הדוי
רשת  פיטורי  עובדים  המשתתפים  במשחקים  בשבת,
כתב ”וסוף כל סוף ישובו בנים לשמור את חוקי תוה“ק
באהבה“.  ה‘כפייה‘  שננקטה,  אפוא,  לא  ביטאה  ריחוק
מהם; אדרבא – היא נבעה מתוך קשר של אהבה ולקיחת
אחריות.
נמצא  כי  אף  שהראי“ה  סבר  שעיקר  תשובת  הדור
תבוא מתוך הבנה ורצון, הוא השתדל מאוד לקדם חקיי
קה דתית בכל המישורים ובכל מקום שהיה יכול להי
שפיע עליו. זו אינה סותרת מהותית את המגמה של
הרצון החופשי וההזדהות. כך אנו נוהגים בכל העניינים
החשובים בחיינו – כגון גיוס לצבא או מילוי חובות משי
פחתיות – שאינם יכולים לעמוד על רגל אחת, לא של
חובה ולא של רצון, כי אם על שתי הרגליים של רצון
וחובה כאחד.
בשנים  הראשונות  לאחר  קום  המדינה  המשיכה
להיות מיושמת חקיקה דתית, בהתאם להשקפתו של
הראי“ה.  אולם  עם  השנים  חל  כרסום  במגמה  זו  מצד
מערכת המשפט הישראלית, ובמקביל חל כרסום בתוי
דעת החשיבות של הנושא, עד שהמילים ’חקיקה דתית‘
הפכו לביטוי שלילי שחלק גדול מציבור שומרי המצוות
מתנער כיום ממנו, ואף גורס כי לפי שיטת הראי“ה יש
להימנע מכפייה של חקיקה. הדבר אינו נכון כלל ועיי
קר. לא זו בלבד, אלא גם בנו של הראי“ה וממשיך דרכו,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, התבטא בזכות החקיקה הדי
תית השומרת על צביונה היהודי של מדינת היהודים:
”יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור
לא יהיו הפקר... אתם קוראים לזה ’כפייה דתית‘, אבל
זאת החלטה של הכנסת ומה שהיא מחוקקת מחייב את
כולנו“ )שיחות הרב צבי יהודה, צבא וישיבה; תשכ“ח(.
אף שהוא עצמו הצטרף לזמן מסוים ל‘ליגה נגד כפייה
דתית‘, הרי שזה היה למניעת הכפייה על הפרט בביתו,
ולא  נגד  חקיקה  דתית;  ומשראה  שהללו  מתנגדים  גם
לחקיקה דתית – פרש מהם.
היחס המורכב של הרב לחלוצים החילונים מתומצת
במשפט מתוך הספד שפורסם באחד מעיתוני הפועלים
יממה לאחר פטירתו: ”ציבור הפועלים – גם אם לא יוכל
להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה – ישי
מרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו
למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים“ )דבר, ד אלול
תרצ“ה(.

אגב- יש פה מי שיכול לגלות לי כמה פרטים על הרב כותב המאמר?

קצת רקע וכאלו...

תודה!

הנקין, מחברם של מאמרים רבים, הנמצאים באתר - http://eitamhenkin.wordpress.com/ .

כמדומני שהוא צעיר למדי, והחל בשנים האחרונות לשמש איפה שהוא ככרב קהילה.

שעוסק בהלכות הנוגעות ליחסי דתיים-חילונים

והוא מקל מאוד.

לי אישית הייתה תחושה של 'סימון המטרה' מראש.

(עוד לא סיימתי אותו אז זה לא חד משמעי..)

המורכבות הזאת לא חדשה והיא נוגעת לפולמוס בנושא "הפרדת הקהילות"

אני לא רואה סתירה בין נאמנות לא"י לבין הסתכלות חיובית על הצדדים הטובים שבחילונים.

את הסרט הכרתי.

(לא ראיתי)

אני חושב שיש הבדל בין מאבק על הצביון הדתי של המדינה

לבין יחס לחילוני כאיש פרטי.

יש לך בעיה עם מסרים סותרים העולים מדבריו?

תתקשר או תשלח מייל. תברר.

הרי זה  אדם ש'כמעט הערצת'.

אדון בולס, ממה נפשך, אם לא ראית את הסרט שאתה מדבר עליו, מה אתה יודע לגבי טיב השתתפות הרב וסרמן בו? ואם ראית סרט כזה מפוקפק שעשתה איזו דתלש"ית, מה לך כאן צבוע להתחסד ולהכות בלשונך (שגם על זה בפני עצמו דרשו פעם: ארור מכה רעהו בסתר) ולדבר על "רבנים לייט" ומה שתרצה, עוד אפשר לחשוב שאתה יותר טוב מהם.

ממש חיזיון מגוחך ההתנהלות שלך כאן, כמו איזה שופט על הפודיום שמחליט בהינף יד לשבט או לחסד שורה של שמות, שרק יעיזו לעבור לפני ידו הרחומה.... צריך לקוות שגם אתה מבין איך שזה לא ממש מוסיף כבוד בעיני אחרים, אבל מה אכפת, זה לא אתה, רק ניק אנונימי, מאחוריו כידוע מותר הכל, ושילך החפץ חיים לעזאזל.

הרב איתם הנקין קיבל הסכמות מהרב ליאור, הרב נבנצאל, הרב מאזוז והרב רבינוביץ לספרו הקודם.

כנרא ששיפוטם אינו ראוי לדעתך...

מזה שאתה פותח כאן את הפה על הרב וסרמן ואחרים, על מידע שהנה אנו רואים שהוא מסתכם ב"הפרסום על הסרט", שכבר ממנו לדבריך "ניתן להבין", הפלא ופלא, ש"ההשתתפות שלו בסרט שערכה הבת שלו נראית מאוד שונה מדבריו כפי שהם מוצגים בספר", לא פחות!  מה זה "נראית" אם לא ראית?! ומה זה "במה מדובר", בוא ותספר לנו על כך...

(ואגב בנים דתל"שים, את האיגרות של הרב זצ"ל לרב דובער מילשטיין קראת?!)

נ.ב. האזכור הקודם של החפץ חיים היה כמובן ביחס לספר הידוע שלו בענייני לשון הרע, ולא ביחס לדמות, אפילו כביטוי.

ולפי כל המוכר לי מדיני לשון הרע, הוא ממש לא היה מאושר (להגיד על זה "בלשון המעטה" זו המעטה בעצמה) לראות את ההשמצות שלך, קל וחומר כשכולם כאן רואים איך שהן בנויות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, על קישור רעוע-עד-מופרך בין מודעות או ביקורות על סרט שעשתה בת דתל"שית של רב, בצירוף העובדה היבשה שגם הוא מצולם בסרט (הרי יותר מזה אתה לא יודע מאומה, לפי הודאת פיך), לבין הסקת מסקנות כלשהן (!!!) על הרב עצמו.

פשוט לא יאומן.

זה לא יעזור לך להתחמק מעיקר העניין....

הלו!

אתה תזהר ממני עם זלזול בכבוד רבנים!

מצאת לך עם מי להסתבך.. ועל מה להסתבך....

היא לא התכוונה אליך אלא למוטי.. 

אלא אם כן הוא ומוטי זה אותו אחד?

אגב, מי זה?

בוחרים מי תהיה אמא שלהם, ובדרך כלל גם לא מחנכים אותה.

שכחת לציין שהן רוקדות מידי יום בשעת העלייה לתורה ומניחות תפילין בשבת...

אם פעם היית בא באמת ולא ניזון משמועות למינהן, היית מוצא מקום עם הרבה אהבת תורה ויראת שמיים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=379

זה נובע ממגמה לא טהורה, וכל בעל יראת שמים יבין עד כמה זה מסוכן

להתחיל במגמות לא טהורות כאלו.

עדיף מגמות לא טהורות ממעשים ודיבורים טמאים של ממש, אדון בולס.

כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר.

כאשר אוסרים גם דברים שמותרים, אין להתפלא אחר כך שגם בדברים האסורים מצד עצמם, אין הקשבה...

הטרול הזה ממציא את עצמו מחדש

זה אחד שאין לי ספק שגם מגמותיו לא טהורות,

ולכן כל דיון איתו הוא עקר.

ועוד מתוך בורות/רשעות/שניהם יחד להפוך

את הטמא לטהור, ואת הטהור לטמא (לאסור

את המותר, כאילו שמדובר פה על איסור

של דבר מותר, ולא להיפך) - ה' ישמור.

http://www.facebook.com/lehakotShoresh/

אבל אין שם (עדיין?) את הטור הזה של הרב וסרמן.

לומר עליו שהוא קיצוני? במה הוא קיצוני? הוא די מורכב,, למשל אחרי הגירוש הוא חשב להחליף לכיפה שחורה,,

יחסית הוא מאוד פתוח. ומקבל ציבורים אחרים באהבה.. ממש כמו בית הלל (מההסטוריה.. לא של היום..)

כמובן כפי שכתבו הוא רב בישיבת ר"ג..

הוא רב רגיש וחכם מאוד!!

ואל תשפטו אותו על הבת שלו,, שאגב לומר עליה שהיא דתל"שית זה לא נכון.. 

אין ארובה לחינוך.. לאברהם אבינו היה ישמעאל..

מושג על מיהו מהו...  לא התכוונתי לכלום, להירגע.

יש מאמר בשם 'על במותינו חללים'

במאמרי ראיה. 

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.