אוהב ומוכיח(הרב אברהם וסרמן)
הראי“ה קוק אהב את החלוצים ותמך בהם, אך לא היסס
להשתמש בכוחו כדי לקדם את החקיקה הדתית

עובדת תמיכתו של הראי“ה בחלוצים החילונים היא
מן  המפורסמות  שאינן  צריכות  ראיה.  אלא  שכנראה
בגלל החידוש שבתמיכה זו, נדחק הצידה פן אחר ביחסו
של הרב לאותם החלוצים.
בכל  שנות  פעילותו  בארץ  ישראל,  עשה  כל  מאמץ
ולא חסך איגרות ותזכירים, דברי עידוד ואיום כאחד, כדי
לכפות על המתיישבים לאכול מאכלים כשרים, לשמור
שבת וחג, ובכלל לקיים את המסורת ולשמור על ערכיה
והנהגותיה.  הרב  אף  עורר  פולמוסים  בקונגרס  הציוני,
ושוחח ארוכות עם כל מי שסבר שיוכל להשפיע, כדי
לכפות את שמירת ההלכה בפרהסיה בארץ הקודש.
הוא השתמש גם בכוח שהיה בידיו, בין השאר בתור
האחראי על מערך הכשרות בארץ ישראל, אמנם באופן
מדוד ובמשורה, אך בתקיפות ובנחרצות. הוא אף הסיר
את הכשרות מ‘תנובה‘ משום שלא כפתה על המשקים
אכילת  בשר  כשר,  הגם  שלא  היה  קשר  בין  עובדה  זו
לתוצרת החקלאית ששיווקו.
כדי למנוע אכילת חמץ בפסח בקיבוצים ובמושבים
לא הסתפק הרב בדברים, אלא הציע להם מצות במחיר
מסובסד וכלים כשרים לפסח. על זה הגיב דוד בן גוריון
כי אמנם ”הקו הנקוט בידי ההסתדרות בשאלות אלו הוא
יחס של כבוד לרגשות הדת“, אך אין הם יכולים ”לתת
יד לשום ניסיון של אינקוויזיציה דתית, איזה אֹכֶ ל יאכל
אדם ובאילו כלים ישתמש בכל זמן שהוא בביתו הפרי
טי“. הפער בין עמדות הצדדים הוא עצום – מה שאצל
הראי“ה נקרא ”לאפרושי מאיסורא“, נקרא אצלם ”איני
קוויזיציה דתית“; מה שהראי“ה קורא ”פרהסיא“, מטבח
של קיבוץ שלם, קרוי בפיהם ”בית פרטי“.
מאבקים תקיפים נגד חילול שבת מזוהים בימינו עם
הציבור החרדי. אולם בימי הראי“ה, מי שעמדו בראש
המאבק התקיף והממושך על צביונה של השבת בארץ
ישראל לא היו אנשי העדה החרדית אלא דווקא הראי“ה
ובני חוגו, אשר הקיף את רוב רבני הארץ, וכן מנהיגי המי
זרחי ובראשם הרב מאיר בר-אילן.
קיים  פער  עמוק  בין  מניעי  המחאה  של  החרדים
נגד  חילול  שבת  דהיום,  לבין  המניעים  של  הראי“ה.
האידיאולוגיה  החרדית  דוגלת  בהתבדלות,  וממילא
נצטמצמה מאוד היכולת לבוא ולתבוע מאוכלוסייה חיי
לונית תביעות כלשהן, מלבד בנימוק של ”פגיעה ברגי
שות“. לעומת זאת, נקודת המוצא של הראי“ה במאבק
זה היתה קשר ומחויבות כלפי כלל ישראל, ובתוכו החי
לוצים ואנשי ההתיישבות, גם אם הם פורקי עול, ”ישי
ראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“.
דווקא ההזדהות העקרונית עם מפעל תחיית הארץ
והחתירה לגאולת הארץ ולעצמאות – הם שהעניקו לו
את היכולת לתבוע שמירה על קודשי ישראל בכל מקום
בארץ ישראל. לכן כתב: ”אלמלא שאנו חשים את רגש
האחוה לכל אחינו, גם להרחוקים, ובפרט לאלה אשר נוי
שאים הם, באיזה מובן שהוא, את דגל האומה בידם – לא
היה העניין כל כך מרעיש אותנו“. בדומה לזה כתב גם
לדיזנגוף בקשר ל“חוקת השבת“ בתל אביב, שהרב קוק
היה שושבינה הראשי.
מעטים יודעים כי רוב ועדי ’משמרת השבת‘ שפעלו
ברחבי הארץ בשנות העשרים והשלושים ותרמו למאבק
תרומה חשובה ביותר, היו קשורים לראי“ה דווקא, ולא
בכדי. במשך שנים רבות עמל הרב ללא לאות כדי להכי
ניס סעיף המחייב את המתיישבים באדמות הקק“ל לשי
מור את ההלכה באופן פומבי, עד שהדבר עלה בידו. הוא
אף דרש מהקק“ל לפטר עובדים המשתתפים בחילולי
שבת במשחקי כדורגל פומביים, ועוד. עם זאת, לא דגל
ב‘כפייה דתית‘ במובן של בילוש בחדרי חדרים.
בעד ’כפייה דתית‘
כל  זה  עומד  לכאורה  בסתירה  לאחת  הפיסקאות
היותר  מפורסמות  בכתביו  ההגותיים:  ”הצדיקים
הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם  קובלים  על  הכפירה  אלא  מוסיפים  אמונה...“.
האומנם מדובר בסתירה?
ראשית,  דרושה  הבחנה  יסודית  בין  דברים  שנכתבו
כהגות ועיון מעמיק לבין תוכנית עבודה. לא ראי השקי
פה עליונה המתבוננת בעולם האצילות כראי ניתוח המי
ציאות מזווית מעשית. הגם שבוודאי ישנם קשר והשפי
עה בין המישורים, והמכיר בסגולתו הפנימית של יהודי
שנתרחק  מהתורה,  לא  יסתפק  בתוכחה  אלא  ישתדל
בדרכי קירוב ואהבה. בנוסף, חקיקה וכפייה אינן קבילה
בעלמא, אלא הוספת הצדק והאמונה לפרהסיה, גם כשי
מדובר במעשים שאינם נובעים מתוך הזדהות פנימית.
הרב לא חשש מפני הרחקת המתיישבים בגלל אמי
צעי הכפייה. אדרבא, בסופה של האיגרת לקק“ל הדוי
רשת  פיטורי  עובדים  המשתתפים  במשחקים  בשבת,
כתב ”וסוף כל סוף ישובו בנים לשמור את חוקי תוה“ק
באהבה“.  ה‘כפייה‘  שננקטה,  אפוא,  לא  ביטאה  ריחוק
מהם; אדרבא – היא נבעה מתוך קשר של אהבה ולקיחת
אחריות.
נמצא  כי  אף  שהראי“ה  סבר  שעיקר  תשובת  הדור
תבוא מתוך הבנה ורצון, הוא השתדל מאוד לקדם חקיי
קה דתית בכל המישורים ובכל מקום שהיה יכול להי
שפיע עליו. זו אינה סותרת מהותית את המגמה של
הרצון החופשי וההזדהות. כך אנו נוהגים בכל העניינים
החשובים בחיינו – כגון גיוס לצבא או מילוי חובות משי
פחתיות – שאינם יכולים לעמוד על רגל אחת, לא של
חובה ולא של רצון, כי אם על שתי הרגליים של רצון
וחובה כאחד.
בשנים  הראשונות  לאחר  קום  המדינה  המשיכה
להיות מיושמת חקיקה דתית, בהתאם להשקפתו של
הראי“ה.  אולם  עם  השנים  חל  כרסום  במגמה  זו  מצד
מערכת המשפט הישראלית, ובמקביל חל כרסום בתוי
דעת החשיבות של הנושא, עד שהמילים ’חקיקה דתית‘
הפכו לביטוי שלילי שחלק גדול מציבור שומרי המצוות
מתנער כיום ממנו, ואף גורס כי לפי שיטת הראי“ה יש
להימנע מכפייה של חקיקה. הדבר אינו נכון כלל ועיי
קר. לא זו בלבד, אלא גם בנו של הראי“ה וממשיך דרכו,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, התבטא בזכות החקיקה הדי
תית השומרת על צביונה היהודי של מדינת היהודים:
”יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור
לא יהיו הפקר... אתם קוראים לזה ’כפייה דתית‘, אבל
זאת החלטה של הכנסת ומה שהיא מחוקקת מחייב את
כולנו“ )שיחות הרב צבי יהודה, צבא וישיבה; תשכ“ח(.
אף שהוא עצמו הצטרף לזמן מסוים ל‘ליגה נגד כפייה
דתית‘, הרי שזה היה למניעת הכפייה על הפרט בביתו,
ולא  נגד  חקיקה  דתית;  ומשראה  שהללו  מתנגדים  גם
לחקיקה דתית – פרש מהם.
היחס המורכב של הרב לחלוצים החילונים מתומצת
במשפט מתוך הספד שפורסם באחד מעיתוני הפועלים
יממה לאחר פטירתו: ”ציבור הפועלים – גם אם לא יוכל
להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה – ישי
מרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו
למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים“ )דבר, ד אלול
תרצ“ה(.

אגב- יש פה מי שיכול לגלות לי כמה פרטים על הרב כותב המאמר?

קצת רקע וכאלו...

תודה!

הנקין, מחברם של מאמרים רבים, הנמצאים באתר - http://eitamhenkin.wordpress.com/ .

כמדומני שהוא צעיר למדי, והחל בשנים האחרונות לשמש איפה שהוא ככרב קהילה.

שעוסק בהלכות הנוגעות ליחסי דתיים-חילונים

והוא מקל מאוד.

לי אישית הייתה תחושה של 'סימון המטרה' מראש.

(עוד לא סיימתי אותו אז זה לא חד משמעי..)

המורכבות הזאת לא חדשה והיא נוגעת לפולמוס בנושא "הפרדת הקהילות"

אני לא רואה סתירה בין נאמנות לא"י לבין הסתכלות חיובית על הצדדים הטובים שבחילונים.

את הסרט הכרתי.

(לא ראיתי)

אני חושב שיש הבדל בין מאבק על הצביון הדתי של המדינה

לבין יחס לחילוני כאיש פרטי.

יש לך בעיה עם מסרים סותרים העולים מדבריו?

תתקשר או תשלח מייל. תברר.

הרי זה  אדם ש'כמעט הערצת'.

אדון בולס, ממה נפשך, אם לא ראית את הסרט שאתה מדבר עליו, מה אתה יודע לגבי טיב השתתפות הרב וסרמן בו? ואם ראית סרט כזה מפוקפק שעשתה איזו דתלש"ית, מה לך כאן צבוע להתחסד ולהכות בלשונך (שגם על זה בפני עצמו דרשו פעם: ארור מכה רעהו בסתר) ולדבר על "רבנים לייט" ומה שתרצה, עוד אפשר לחשוב שאתה יותר טוב מהם.

ממש חיזיון מגוחך ההתנהלות שלך כאן, כמו איזה שופט על הפודיום שמחליט בהינף יד לשבט או לחסד שורה של שמות, שרק יעיזו לעבור לפני ידו הרחומה.... צריך לקוות שגם אתה מבין איך שזה לא ממש מוסיף כבוד בעיני אחרים, אבל מה אכפת, זה לא אתה, רק ניק אנונימי, מאחוריו כידוע מותר הכל, ושילך החפץ חיים לעזאזל.

הרב איתם הנקין קיבל הסכמות מהרב ליאור, הרב נבנצאל, הרב מאזוז והרב רבינוביץ לספרו הקודם.

כנרא ששיפוטם אינו ראוי לדעתך...

מזה שאתה פותח כאן את הפה על הרב וסרמן ואחרים, על מידע שהנה אנו רואים שהוא מסתכם ב"הפרסום על הסרט", שכבר ממנו לדבריך "ניתן להבין", הפלא ופלא, ש"ההשתתפות שלו בסרט שערכה הבת שלו נראית מאוד שונה מדבריו כפי שהם מוצגים בספר", לא פחות!  מה זה "נראית" אם לא ראית?! ומה זה "במה מדובר", בוא ותספר לנו על כך...

(ואגב בנים דתל"שים, את האיגרות של הרב זצ"ל לרב דובער מילשטיין קראת?!)

נ.ב. האזכור הקודם של החפץ חיים היה כמובן ביחס לספר הידוע שלו בענייני לשון הרע, ולא ביחס לדמות, אפילו כביטוי.

ולפי כל המוכר לי מדיני לשון הרע, הוא ממש לא היה מאושר (להגיד על זה "בלשון המעטה" זו המעטה בעצמה) לראות את ההשמצות שלך, קל וחומר כשכולם כאן רואים איך שהן בנויות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, על קישור רעוע-עד-מופרך בין מודעות או ביקורות על סרט שעשתה בת דתל"שית של רב, בצירוף העובדה היבשה שגם הוא מצולם בסרט (הרי יותר מזה אתה לא יודע מאומה, לפי הודאת פיך), לבין הסקת מסקנות כלשהן (!!!) על הרב עצמו.

פשוט לא יאומן.

זה לא יעזור לך להתחמק מעיקר העניין....

הלו!

אתה תזהר ממני עם זלזול בכבוד רבנים!

מצאת לך עם מי להסתבך.. ועל מה להסתבך....

היא לא התכוונה אליך אלא למוטי.. 

אלא אם כן הוא ומוטי זה אותו אחד?

אגב, מי זה?

בוחרים מי תהיה אמא שלהם, ובדרך כלל גם לא מחנכים אותה.

שכחת לציין שהן רוקדות מידי יום בשעת העלייה לתורה ומניחות תפילין בשבת...

אם פעם היית בא באמת ולא ניזון משמועות למינהן, היית מוצא מקום עם הרבה אהבת תורה ויראת שמיים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=379

זה נובע ממגמה לא טהורה, וכל בעל יראת שמים יבין עד כמה זה מסוכן

להתחיל במגמות לא טהורות כאלו.

עדיף מגמות לא טהורות ממעשים ודיבורים טמאים של ממש, אדון בולס.

כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר.

כאשר אוסרים גם דברים שמותרים, אין להתפלא אחר כך שגם בדברים האסורים מצד עצמם, אין הקשבה...

הטרול הזה ממציא את עצמו מחדש

זה אחד שאין לי ספק שגם מגמותיו לא טהורות,

ולכן כל דיון איתו הוא עקר.

ועוד מתוך בורות/רשעות/שניהם יחד להפוך

את הטמא לטהור, ואת הטהור לטמא (לאסור

את המותר, כאילו שמדובר פה על איסור

של דבר מותר, ולא להיפך) - ה' ישמור.

http://www.facebook.com/lehakotShoresh/

אבל אין שם (עדיין?) את הטור הזה של הרב וסרמן.

לומר עליו שהוא קיצוני? במה הוא קיצוני? הוא די מורכב,, למשל אחרי הגירוש הוא חשב להחליף לכיפה שחורה,,

יחסית הוא מאוד פתוח. ומקבל ציבורים אחרים באהבה.. ממש כמו בית הלל (מההסטוריה.. לא של היום..)

כמובן כפי שכתבו הוא רב בישיבת ר"ג..

הוא רב רגיש וחכם מאוד!!

ואל תשפטו אותו על הבת שלו,, שאגב לומר עליה שהיא דתל"שית זה לא נכון.. 

אין ארובה לחינוך.. לאברהם אבינו היה ישמעאל..

מושג על מיהו מהו...  לא התכוונתי לכלום, להירגע.

יש מאמר בשם 'על במותינו חללים'

במאמרי ראיה. 

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר