אוהב ומוכיח(הרב אברהם וסרמן)
הראי“ה קוק אהב את החלוצים ותמך בהם, אך לא היסס
להשתמש בכוחו כדי לקדם את החקיקה הדתית

עובדת תמיכתו של הראי“ה בחלוצים החילונים היא
מן  המפורסמות  שאינן  צריכות  ראיה.  אלא  שכנראה
בגלל החידוש שבתמיכה זו, נדחק הצידה פן אחר ביחסו
של הרב לאותם החלוצים.
בכל  שנות  פעילותו  בארץ  ישראל,  עשה  כל  מאמץ
ולא חסך איגרות ותזכירים, דברי עידוד ואיום כאחד, כדי
לכפות על המתיישבים לאכול מאכלים כשרים, לשמור
שבת וחג, ובכלל לקיים את המסורת ולשמור על ערכיה
והנהגותיה.  הרב  אף  עורר  פולמוסים  בקונגרס  הציוני,
ושוחח ארוכות עם כל מי שסבר שיוכל להשפיע, כדי
לכפות את שמירת ההלכה בפרהסיה בארץ הקודש.
הוא השתמש גם בכוח שהיה בידיו, בין השאר בתור
האחראי על מערך הכשרות בארץ ישראל, אמנם באופן
מדוד ובמשורה, אך בתקיפות ובנחרצות. הוא אף הסיר
את הכשרות מ‘תנובה‘ משום שלא כפתה על המשקים
אכילת  בשר  כשר,  הגם  שלא  היה  קשר  בין  עובדה  זו
לתוצרת החקלאית ששיווקו.
כדי למנוע אכילת חמץ בפסח בקיבוצים ובמושבים
לא הסתפק הרב בדברים, אלא הציע להם מצות במחיר
מסובסד וכלים כשרים לפסח. על זה הגיב דוד בן גוריון
כי אמנם ”הקו הנקוט בידי ההסתדרות בשאלות אלו הוא
יחס של כבוד לרגשות הדת“, אך אין הם יכולים ”לתת
יד לשום ניסיון של אינקוויזיציה דתית, איזה אֹכֶ ל יאכל
אדם ובאילו כלים ישתמש בכל זמן שהוא בביתו הפרי
טי“. הפער בין עמדות הצדדים הוא עצום – מה שאצל
הראי“ה נקרא ”לאפרושי מאיסורא“, נקרא אצלם ”איני
קוויזיציה דתית“; מה שהראי“ה קורא ”פרהסיא“, מטבח
של קיבוץ שלם, קרוי בפיהם ”בית פרטי“.
מאבקים תקיפים נגד חילול שבת מזוהים בימינו עם
הציבור החרדי. אולם בימי הראי“ה, מי שעמדו בראש
המאבק התקיף והממושך על צביונה של השבת בארץ
ישראל לא היו אנשי העדה החרדית אלא דווקא הראי“ה
ובני חוגו, אשר הקיף את רוב רבני הארץ, וכן מנהיגי המי
זרחי ובראשם הרב מאיר בר-אילן.
קיים  פער  עמוק  בין  מניעי  המחאה  של  החרדים
נגד  חילול  שבת  דהיום,  לבין  המניעים  של  הראי“ה.
האידיאולוגיה  החרדית  דוגלת  בהתבדלות,  וממילא
נצטמצמה מאוד היכולת לבוא ולתבוע מאוכלוסייה חיי
לונית תביעות כלשהן, מלבד בנימוק של ”פגיעה ברגי
שות“. לעומת זאת, נקודת המוצא של הראי“ה במאבק
זה היתה קשר ומחויבות כלפי כלל ישראל, ובתוכו החי
לוצים ואנשי ההתיישבות, גם אם הם פורקי עול, ”ישי
ראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא“.
דווקא ההזדהות העקרונית עם מפעל תחיית הארץ
והחתירה לגאולת הארץ ולעצמאות – הם שהעניקו לו
את היכולת לתבוע שמירה על קודשי ישראל בכל מקום
בארץ ישראל. לכן כתב: ”אלמלא שאנו חשים את רגש
האחוה לכל אחינו, גם להרחוקים, ובפרט לאלה אשר נוי
שאים הם, באיזה מובן שהוא, את דגל האומה בידם – לא
היה העניין כל כך מרעיש אותנו“. בדומה לזה כתב גם
לדיזנגוף בקשר ל“חוקת השבת“ בתל אביב, שהרב קוק
היה שושבינה הראשי.
מעטים יודעים כי רוב ועדי ’משמרת השבת‘ שפעלו
ברחבי הארץ בשנות העשרים והשלושים ותרמו למאבק
תרומה חשובה ביותר, היו קשורים לראי“ה דווקא, ולא
בכדי. במשך שנים רבות עמל הרב ללא לאות כדי להכי
ניס סעיף המחייב את המתיישבים באדמות הקק“ל לשי
מור את ההלכה באופן פומבי, עד שהדבר עלה בידו. הוא
אף דרש מהקק“ל לפטר עובדים המשתתפים בחילולי
שבת במשחקי כדורגל פומביים, ועוד. עם זאת, לא דגל
ב‘כפייה דתית‘ במובן של בילוש בחדרי חדרים.
בעד ’כפייה דתית‘
כל  זה  עומד  לכאורה  בסתירה  לאחת  הפיסקאות
היותר  מפורסמות  בכתביו  ההגותיים:  ”הצדיקים
הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,
אינם  קובלים  על  הכפירה  אלא  מוסיפים  אמונה...“.
האומנם מדובר בסתירה?
ראשית,  דרושה  הבחנה  יסודית  בין  דברים  שנכתבו
כהגות ועיון מעמיק לבין תוכנית עבודה. לא ראי השקי
פה עליונה המתבוננת בעולם האצילות כראי ניתוח המי
ציאות מזווית מעשית. הגם שבוודאי ישנם קשר והשפי
עה בין המישורים, והמכיר בסגולתו הפנימית של יהודי
שנתרחק  מהתורה,  לא  יסתפק  בתוכחה  אלא  ישתדל
בדרכי קירוב ואהבה. בנוסף, חקיקה וכפייה אינן קבילה
בעלמא, אלא הוספת הצדק והאמונה לפרהסיה, גם כשי
מדובר במעשים שאינם נובעים מתוך הזדהות פנימית.
הרב לא חשש מפני הרחקת המתיישבים בגלל אמי
צעי הכפייה. אדרבא, בסופה של האיגרת לקק“ל הדוי
רשת  פיטורי  עובדים  המשתתפים  במשחקים  בשבת,
כתב ”וסוף כל סוף ישובו בנים לשמור את חוקי תוה“ק
באהבה“.  ה‘כפייה‘  שננקטה,  אפוא,  לא  ביטאה  ריחוק
מהם; אדרבא – היא נבעה מתוך קשר של אהבה ולקיחת
אחריות.
נמצא  כי  אף  שהראי“ה  סבר  שעיקר  תשובת  הדור
תבוא מתוך הבנה ורצון, הוא השתדל מאוד לקדם חקיי
קה דתית בכל המישורים ובכל מקום שהיה יכול להי
שפיע עליו. זו אינה סותרת מהותית את המגמה של
הרצון החופשי וההזדהות. כך אנו נוהגים בכל העניינים
החשובים בחיינו – כגון גיוס לצבא או מילוי חובות משי
פחתיות – שאינם יכולים לעמוד על רגל אחת, לא של
חובה ולא של רצון, כי אם על שתי הרגליים של רצון
וחובה כאחד.
בשנים  הראשונות  לאחר  קום  המדינה  המשיכה
להיות מיושמת חקיקה דתית, בהתאם להשקפתו של
הראי“ה.  אולם  עם  השנים  חל  כרסום  במגמה  זו  מצד
מערכת המשפט הישראלית, ובמקביל חל כרסום בתוי
דעת החשיבות של הנושא, עד שהמילים ’חקיקה דתית‘
הפכו לביטוי שלילי שחלק גדול מציבור שומרי המצוות
מתנער כיום ממנו, ואף גורס כי לפי שיטת הראי“ה יש
להימנע מכפייה של חקיקה. הדבר אינו נכון כלל ועיי
קר. לא זו בלבד, אלא גם בנו של הראי“ה וממשיך דרכו,
הרב צבי יהודה הכהן קוק, התבטא בזכות החקיקה הדי
תית השומרת על צביונה היהודי של מדינת היהודים:
”יש להשתדל באמצעות חקיקה בכנסת שסדרי הציבור
לא יהיו הפקר... אתם קוראים לזה ’כפייה דתית‘, אבל
זאת החלטה של הכנסת ומה שהיא מחוקקת מחייב את
כולנו“ )שיחות הרב צבי יהודה, צבא וישיבה; תשכ“ח(.
אף שהוא עצמו הצטרף לזמן מסוים ל‘ליגה נגד כפייה
דתית‘, הרי שזה היה למניעת הכפייה על הפרט בביתו,
ולא  נגד  חקיקה  דתית;  ומשראה  שהללו  מתנגדים  גם
לחקיקה דתית – פרש מהם.
היחס המורכב של הרב לחלוצים החילונים מתומצת
במשפט מתוך הספד שפורסם באחד מעיתוני הפועלים
יממה לאחר פטירתו: ”ציבור הפועלים – גם אם לא יוכל
להתעלם מצדדי הכפייה שנהגו בו בענייני אמונה – ישי
מרו לטובה את זכר האיש שידע בשדה ההסתכלות שלו
למצוא את צד הקדושה במעשי הפועלים“ )דבר, ד אלול
תרצ“ה(.

אגב- יש פה מי שיכול לגלות לי כמה פרטים על הרב כותב המאמר?

קצת רקע וכאלו...

תודה!

הנקין, מחברם של מאמרים רבים, הנמצאים באתר - http://eitamhenkin.wordpress.com/ .

כמדומני שהוא צעיר למדי, והחל בשנים האחרונות לשמש איפה שהוא ככרב קהילה.

שעוסק בהלכות הנוגעות ליחסי דתיים-חילונים

והוא מקל מאוד.

לי אישית הייתה תחושה של 'סימון המטרה' מראש.

(עוד לא סיימתי אותו אז זה לא חד משמעי..)

המורכבות הזאת לא חדשה והיא נוגעת לפולמוס בנושא "הפרדת הקהילות"

אני לא רואה סתירה בין נאמנות לא"י לבין הסתכלות חיובית על הצדדים הטובים שבחילונים.

את הסרט הכרתי.

(לא ראיתי)

אני חושב שיש הבדל בין מאבק על הצביון הדתי של המדינה

לבין יחס לחילוני כאיש פרטי.

יש לך בעיה עם מסרים סותרים העולים מדבריו?

תתקשר או תשלח מייל. תברר.

הרי זה  אדם ש'כמעט הערצת'.

אדון בולס, ממה נפשך, אם לא ראית את הסרט שאתה מדבר עליו, מה אתה יודע לגבי טיב השתתפות הרב וסרמן בו? ואם ראית סרט כזה מפוקפק שעשתה איזו דתלש"ית, מה לך כאן צבוע להתחסד ולהכות בלשונך (שגם על זה בפני עצמו דרשו פעם: ארור מכה רעהו בסתר) ולדבר על "רבנים לייט" ומה שתרצה, עוד אפשר לחשוב שאתה יותר טוב מהם.

ממש חיזיון מגוחך ההתנהלות שלך כאן, כמו איזה שופט על הפודיום שמחליט בהינף יד לשבט או לחסד שורה של שמות, שרק יעיזו לעבור לפני ידו הרחומה.... צריך לקוות שגם אתה מבין איך שזה לא ממש מוסיף כבוד בעיני אחרים, אבל מה אכפת, זה לא אתה, רק ניק אנונימי, מאחוריו כידוע מותר הכל, ושילך החפץ חיים לעזאזל.

הרב איתם הנקין קיבל הסכמות מהרב ליאור, הרב נבנצאל, הרב מאזוז והרב רבינוביץ לספרו הקודם.

כנרא ששיפוטם אינו ראוי לדעתך...

מזה שאתה פותח כאן את הפה על הרב וסרמן ואחרים, על מידע שהנה אנו רואים שהוא מסתכם ב"הפרסום על הסרט", שכבר ממנו לדבריך "ניתן להבין", הפלא ופלא, ש"ההשתתפות שלו בסרט שערכה הבת שלו נראית מאוד שונה מדבריו כפי שהם מוצגים בספר", לא פחות!  מה זה "נראית" אם לא ראית?! ומה זה "במה מדובר", בוא ותספר לנו על כך...

(ואגב בנים דתל"שים, את האיגרות של הרב זצ"ל לרב דובער מילשטיין קראת?!)

נ.ב. האזכור הקודם של החפץ חיים היה כמובן ביחס לספר הידוע שלו בענייני לשון הרע, ולא ביחס לדמות, אפילו כביטוי.

ולפי כל המוכר לי מדיני לשון הרע, הוא ממש לא היה מאושר (להגיד על זה "בלשון המעטה" זו המעטה בעצמה) לראות את ההשמצות שלך, קל וחומר כשכולם כאן רואים איך שהן בנויות על כרעי תרנגולת במקרה הטוב, על קישור רעוע-עד-מופרך בין מודעות או ביקורות על סרט שעשתה בת דתל"שית של רב, בצירוף העובדה היבשה שגם הוא מצולם בסרט (הרי יותר מזה אתה לא יודע מאומה, לפי הודאת פיך), לבין הסקת מסקנות כלשהן (!!!) על הרב עצמו.

פשוט לא יאומן.

זה לא יעזור לך להתחמק מעיקר העניין....

הלו!

אתה תזהר ממני עם זלזול בכבוד רבנים!

מצאת לך עם מי להסתבך.. ועל מה להסתבך....

היא לא התכוונה אליך אלא למוטי.. 

אלא אם כן הוא ומוטי זה אותו אחד?

אגב, מי זה?

בוחרים מי תהיה אמא שלהם, ובדרך כלל גם לא מחנכים אותה.

שכחת לציין שהן רוקדות מידי יום בשעת העלייה לתורה ומניחות תפילין בשבת...

אם פעם היית בא באמת ולא ניזון משמועות למינהן, היית מוצא מקום עם הרבה אהבת תורה ויראת שמיים.

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=379

זה נובע ממגמה לא טהורה, וכל בעל יראת שמים יבין עד כמה זה מסוכן

להתחיל במגמות לא טהורות כאלו.

עדיף מגמות לא טהורות ממעשים ודיבורים טמאים של ממש, אדון בולס.

כשם שאסור להתיר את האיסור כך אסור לאסור את המותר.

כאשר אוסרים גם דברים שמותרים, אין להתפלא אחר כך שגם בדברים האסורים מצד עצמם, אין הקשבה...

הטרול הזה ממציא את עצמו מחדש

זה אחד שאין לי ספק שגם מגמותיו לא טהורות,

ולכן כל דיון איתו הוא עקר.

ועוד מתוך בורות/רשעות/שניהם יחד להפוך

את הטמא לטהור, ואת הטהור לטמא (לאסור

את המותר, כאילו שמדובר פה על איסור

של דבר מותר, ולא להיפך) - ה' ישמור.

http://www.facebook.com/lehakotShoresh/

אבל אין שם (עדיין?) את הטור הזה של הרב וסרמן.

לומר עליו שהוא קיצוני? במה הוא קיצוני? הוא די מורכב,, למשל אחרי הגירוש הוא חשב להחליף לכיפה שחורה,,

יחסית הוא מאוד פתוח. ומקבל ציבורים אחרים באהבה.. ממש כמו בית הלל (מההסטוריה.. לא של היום..)

כמובן כפי שכתבו הוא רב בישיבת ר"ג..

הוא רב רגיש וחכם מאוד!!

ואל תשפטו אותו על הבת שלו,, שאגב לומר עליה שהיא דתל"שית זה לא נכון.. 

אין ארובה לחינוך.. לאברהם אבינו היה ישמעאל..

מושג על מיהו מהו...  לא התכוונתי לכלום, להירגע.

יש מאמר בשם 'על במותינו חללים'

במאמרי ראיה. 

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז