וברצינות- כל אחת והסגנון שלה..

מה זה משנה מה *אני* מעדיפה?

(הערונת: זה שעניתי לא אומר שאני דוסית. בכלל, נחשב שעניתי?)

(כלומר, חצי אחד דוס טרור חצי שני חילוני)
ג'ינס מראה לי על פתיחות, קצת יציאה מגדר תבנית הבייני"ש הרגיל, ממש לא בהכרח מעיד על חוסר דוסיזם.
אם זה ג'ינס צמוד יש מצב שזה סותר את ההלכה ולא באלי להסביר למה.
בכל אופן - לדעתי ג'ינס זה יפה

לק"י

אם מדובר בטעם בלבוש בלבד (וזה לא מראה על רמה תורנית או משו..).

בס"ד

לא רואה בזה שום מום..

אני וחברותי דנו בעניין הג'ינס..

לי אישית זה מאד מפריע.הפריע לי שיצאתי עם בחור עם כיפה גדולה פיאות ופתאום ג'ינס תקוע..זה מראה לא כזה מכובד לבחור ישיבה.(אבל זאת רק דעתי אז אל תעופו עלי) וזה מאד תלוי יש בנות שלא אכפת להן.. 

ברור שהכל תלוי אצל איזה סוג בנות אז קשה לי להגדיר..

למה? למה דעת הבנות צריכה להוביל אותך?

אני אולי חיה בסרט של "לעשות מה שהלב אומר בלי לשים על אף-אחד", אבל זה באמת נראה לי הזוי. סליחה.

ולכן

א. לא יפריע לו להתחתן עם מישהי שג'ינס מפריע לה. (זה לא הפרשי השקפות גדולים מדי מבחינתו...)

ב. הוא מוכן לוותר על הג'ינס לצורך המטרה של מציאת אישה. (מה שנראה לי סדר עדיפויות סביר בהחלט..)

עם מישהו עם ג'ינס-

איך שראיתי אותו מרחוק זה היה "לאאאאאאא"

(למרות שהוא היה בלונדיני, עיניים כחולות, גבוה, ג'נטלמן, רגיש וכו')

ולי זה לא יפריע..

זה מראה שיש לי העדפות וזה בסדר לגמרי.

ב"ה שהתחתנתי עם גבר שבחלומות לא הייתי מדמיינת כזאת שלמות.

ותודה לה' שנתן לי את האינסטינקט הזה להגיד לא. וכל אחת מוצאת את הסיבה שלה להגיד לא.

זה לא מרתיע,זה פשוט לא מתאים מבחינתי.

מבחינתי זה כמו שאני לא ילך עם בגד אדום,בעלי לא ילך עם ג'ינס.

כשראיתי שהבחור דוס ממש,

כלומר מחובר לה' ולחיי תורה -

פריט לבוש כזה לא הרתיע אותי.

אך אם ארגיש שמקומו הרוחני לא מגובש,

ובוחר להתלבש כך רק כדי להידמות לאחינו המערביים- ייתכן מאוד שזה יפריע ויפגע בהערכה.

עצה (שממש לא אני המצאתי, 2 בחורים שיצאתי איתך נהגו כך)-

אם אתה ממש אוהב ללבוש ג'ינס, אך אתה חושש מתגובת הגברת ומודע לסטיגמות שזה עלול ליצור (לכן בעצם שאלת)-

אני מציעה לך לא ללבוש את זה בפגישות הראשונות,

אלא רק אחרי שכבר הכירה אותך..

בכללי:

חבר'ה, אם אתם מודעים לתכונה מסוימת שלכם, שיכולה להתריע (אל תחפשו אותה! רק אם אתם חושבים כך מלכתחילה), אז נסו להראות אותה! אבל לא על ההתחלה....

ו.. לא מביאה דוגמאות בכוונה- כל אחד ותכונותיו..

השרשור רדוד. אם בזה אתן מתעסקות כנראה שיש לכן גברים בשפע אה?!כמי שנשואה כבר 9 שנים, זה ממש לא מה שחשוב יותר חשוב המכלול של הבחור. בגדים זה דבר כ"כ חיצוני שניתן לשנות אותו בשנייה.

אם תשאלו אותי לא אצא עם בחור/ בחורה שפותחים כזה שרשור שמתעסק בשטות כמו איזה סוג מכנס בן הזוג לובש. זה מעיד על העומק הנמוך ועל מצב דתי ירוד ולא הג'ינס. סליחה על הבוטות אבל האמת צריכה להאמר.

אני מסתכל על ג'ינס רגיל לא בתור חוקות הגוויים ולא בגלל המודה.. אלא כמו דגמח וכמו נעלי ספורט שזה משהו שהוא ניטרלי

שאלתי את השאלה כדי לדעת האם יש בנות שמסתכלות על זה בצורה אחרת (ברור שיש) אבל מהסגנון שלי פחות או יותר

זה לא יגרום לי לא ללכת עם גי'נס.. אני אפילו רוצה לבוא כמו שאני לפגישות גם אם זה מרתיע.. זה אני..

מה קרה לכם?

אני אישית הולך עם ג'ינס ואני דוס רצח..

זה לא מראה על שום אופי!

רוב הבינישי''ם שאני מכיר שהולכים עם ג'ינס זה בגלל שהוא הרבה יותר עמיד..

מנסיון רוב המכנסיים נקרעות מהר מאוד וג'ינס זה הבד הכי עמיד..

לכן תראו הרבה פעמים נערי גבעות עם ג'ינס.

והצעה אישית שלי..(בעצם של אנשים חכמים מאוד)אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו..

אם הלבוש הזה מקטלג אותך אחרת ממה שאתה, (אני לא אומר שזה המצב, אבל במקרה שכן), מה בעצם אכפת לך לוותר עליו?

(אני מבין את האמירה "זה אני", לגבי דברים עקרוניים באופי/השקפה שאינך מוכן לוותר עליהם, וגם לגבי דברים שלא עקרוניים מצד עצמם, אבל מקטלגים אותך בצורה נכונה, כך שבת שהדברים האלה לא מתאימים לה, כנראה שמה שעומד מאחוריהם לא מתאים לה).

א. אין לדבר סוף, הרי יש כ"כ הרבה דברים שמקטלגים בנאדם.. תתחיל להשתנות לפי הסביבה תגמור אחרת לגמרי.

בחורה שישר שופטת ומקטלגת זה גם לא מה שאני מחפש לכן זה איפשהו טוב לי.

דוגמא הפוכה.. למדתי במרכז הרב 4 שנים.. יש בחורות שכשומעות "מרכז"  ישר פוסלות..

אני צריך טיפה הבנה.. טיפה הכלה... יש במרכז מלא שהם לא "מרכזניקים" ויש מלא עם גינס שהם לא ערסים..

ב. מה שכן יכול להיות אופציה הוא התשובה של "מחפשתותו" שהיא בסגנון של אל תהיה צודק תהיה חכם, היא אומרת לא לבוא בהתחלה עם כל הדברים שיכולים להרתיע ולקטלג.. קודם תביא את העיקר ואת התוכן שבך (שגם ככה זה מה שאני מביא) ואח"כ את כל הדברים שצריך בשבילם הסתכלות יותר רחבה..

שרשור רדוד? למה?

א. דווקא בחור העלה את השאלה. הבנות ענו.

ב. אני לא מתיימרת להבין יותר ממך (בתור נשואה 9 שנים) לגבי שינוי החיצוניות.. אבל!

את רוצה לומר לי שאין חשיבות ללבוש של אנשים? 

זה דבר כה חיצוני שאפשר להתעלם לגמרי מקיומו?

בעצם, כל אחד במקרה מצא את עצמו לובש מה שהוא לובש???

הזהו- שלא!!

אין חוט, ולו אחד בודד (!), שנמצא עלינו בטעות. כלווום!!

במקרה יש לנו את הבגדים שבארון שלנו?

ובמקרה אנחנו בוחרים להוציא חולצה כזו ולא כזו?!

נכון, כנראה שאפשר לשנות את סגנון הלבוש של הגבר... אבל למה?!

אני מחפשת מישהו כדי לשנות אותו?

ואם התכוונת שבגלל שזה ניתן לשינוי "תוך שניה" (נניח), אז כנראה שזה לא עניין קריטי ובטח לא שווה לדון עליו...

הזהו- שאנחנו כנראה כאלה קטנים ולא מבינים, שאנחנו חושבים על כל דבר...

(אגב, אני, אישית, באמת משתדלת ללמוד על הפנימיות של הבן-אדם, כמה שזה לא פשוט ומתאגר, וצריך לעבוד על העין הטובה... אבל! לומר שאין כל חשיבות ללבוש.......).

הכל נאמר ברוח טובה, שיהיה שבוע טוב!

ואני כל השנים חשבתי שזה אז זהו-שלא..

הפנימיות שלו והרבה פעמים גם לא! ופה הטעות שלך. יכול להיות שהוא הולך עם ג'ינס כי אביו [שלא הכי דוס..] הולך ככה וזה בא מהבית ויכול להיות שבסביבה שלו כך הולכים ולרגע הוא לא חשב שזה מעיד על משהו. יכולות להיות אלפי סיבות ללמה אדם הולך עם ג'ינס- אז תגיעי ותבררי האם זה מעיד על האדם משהו שלך לא נראה. אבל מפה ועד לפסול?!

והשינוי של הלבוש של הבן זוג זה לא לשנות אותו- כי כאמור זה לא משהו שהוא כ"כ קריטי שאני משנה את אופיו. את בודקת אם המכלול מתאים  וזה בסדר לבק ממנו כשהוא יהיה בעלך לעשות שינוי כלשהו.  זה חלק מזוגיות. את יודעת כמה דברים יכולים לעלות בזוגיות שהם לא הכי נעימים- ריח לא הכי נעים, נעלי ספורט/שורש/נעלי הרים, כיפה מסוג מסוים, משקפיים/ בלי כלום וכו'. יש לנו אלף סיבות לפסול השאלה היא האם זה מהותי לחיינו או שנבדוק את האדם שלמולנו ונגלה ששאר התכונות שלו מדהימות בעינינו והג'ינס ממש לא מהותי וממש לא מעיד על האדם.

בעלי הולך עם ג'ינס והוא די דוס וזה חלק טבעי מהעולם שלנו. לרגע לא הייתי שוללת אותו בגלל שטות כזו.

לבנות להביא בחשבון,

שהסתכלות של בנים על ה"לבוש", הרבה פעמים שונה לגמרי משלהן.

ואכן (ג'נדס - לא להזדעזע..), לפעמים כמעט "במקרה" יש להם את הבגדים שבארון שלהם.. אולי אמא שלהם קנתה..

אני לא אומר שכולם - אבל יש כאלה שזה ממש לא מענין אותם. העיקר שנראה נקי ומסודר (ויש שגם זה לא בדיוק..).

אז נכון שאם מישהו מישיבת "חברון" או "מיר", היה הולך עם ג'ינס - זה אומר הרבה מאד.

אבל בישיבותינו הקדושות, יש כאלה שמעולם לא נתנו דעתם על ה"סוגיה" הזאת. אם זה נוח - מה איכפת להם. זה לא נושא חשוב בעיניהם לחשוב עליו [יש כאלה שכּן].

ויש גם אנשים שזה כן בא "מאיזושהי סיבה". אבל זה לא מובן-מאליו.

בכל בגד שאדם לובש יש אמירה מסויימת כמו שג'נדס אמרה

נכון שיש נטייה לבחורי ישיבה לא להקפיד בלבושם אבל זו גם אמירה!

אמירה של: 'לא באמת חשוב לי מה אני לובש ולכן אני לא משקיע'
ובעצם יש כאן מסר של חוסר התעסקות בחיצוניות.

זו הזנחה מכוונת של עניין הלבוש מכל מיני סיבות,

מה שבטוח שזה לא מגיע מתמימות וחוסר מודעות

יש רבים שזה פשוט לא נושא חשוב להם - ג'ינס או לא ג'ינס. "תמימות" או איך שתקרא. ולא כאלה שילבשו "זרוק" באופן בולט. ואצלם זה לא "מסר", אלא אי-מסר.. 

מי שאצלו זו אמירה - בסדר. יש רבים שלא. בן שלא "משקיע מחשבה בלבוש", והולך סביר - זה לא "מסר". נורמלי.

המשמעות של בגד אצל בנות ומה הוא מביע - שונה לחלוטין.

אז אני אכתוב משהו אחר בקצרה.

נתחיל מהסוף. 

עצם זה שהגענו לדיון על ג'ינס מראה שאיבדנו לגמרי את הדרך. לעזאזל, אפשר לחשוב שבכל שאר הדברים אנחנו בסדר (אנחנו = אנשים פרטיים, "מנהיגים", פוליטיקאים דתיים) שמה שחסר לנו לתקן זה רק הג'ינס, שאגב ממש לא הבנתי למה הוא צריך תיקון.

אל תסתכל בקנקן, אומרים לנו מגיל 4. מה שבחורות כאן עושות (לא כולן ולא רק כאן) ה לא להתסכל בקנקן, אלא הרבה לפניו. לפסול על ג'ינס? אולי גם על משקפיים??

אני ממש לא מתכוון להסתתר ולומר שאני לובש ג'ינס כי הוא יותר עמיד. אני לובש כי לדעתי הוא יפה, כמו הרבה בגדים אחרים.

לא מתאים לכן? זכותכן. אבל אם אתן פוסלות על זה,לא רק שמצפות לכן הפתעות בחיים ולא רק שזאת התנשאות, זאת גם בעיה קשה שלכן. כן, בעיה. תסתכלו טוב טוב במראה ותגידו לעצמכן שזה באמת משנה משהו. בלי לחשוב מה שאר החברות אומרות.

--

 ג'נדס, זה בשבילך, נקודה למחשבה.

אם את בכלל נותנת משקל לשאלה כזאת, גורם לך להיראות כאילו את חיה בפלוטו, לא כאן. 

בדור בערך הכי מבולבל שהיה בהסטוריה, בדור שבו השכן ממול יכול להיקרא רב ולא בדיוק להיראות כמו אחד כזה - בדור כזה אף בגד לא אומר שום דבר על אף אחד (ואל תגידי לי "מה עם בגדים לא צנועים". את יותר מדי חכמה בשביל זה).

אני מסכימה לחלוטין!

אני באמת לוקה בחסרון שאני מסתכלת על אנשים כיצד הם לבושים ומסיקה מסקנות לגבי זה...

יש לי מה להשתפר.

ובכ"ז..

אתן לך דוג':

יהיה לך אכפת ממחר ללכת עם כיפה שחורה קטיפתית, ציצית צמר, גופיה, חולצה לבנה מכופתרת ארוכה ומעל ג'קט?

(כדברך- אתה לובש ג'ינס).

וזה מעניין, כי אני בכלל לא אמרתי מה דעתי על ג'ינס וממש לא אמרתי שאני פוסלת על זה!

אבל למה להמשיך לטעון שזה נטרלי ולא אומר משהו על הבן-אדם?

היא ששכחתי לציין שבתיכון למדתי בישיבה חרדית! כן כן.

ואין לי שום קשר משפחתי לחרדים.

גם כיום אני ממש לא קשור לחרדים .

וזה לא אומר, כי היום אנשים הולכים עם לבוש מסויים (נניח פחות "דתי") ובעייני עצמם הם צדיקים. לגיטימי לגמרי, אגב

חחחח אבל דווקא בדוג' הזאת!

נו שוין.. אני יודעת שזה לא אומר בהכרח... (ולכן אני לא אפסול אדם שהולך בג'ינס..).

יצאה לך דוגמה לא טובה...

ואגב, שופטת אותי על משהו? ;)

אבל בקטנה. בכל מקרה זה היה בצחוק

באמצע השיחה פה אבל יש לי שאלה והחלטתי להעלות אותה לפה לשמוע את דעתכם אנשים יקרים...

אני יוצאת עם מישו כבר חודש ויש פעמים שאני מרגישה שהוא קצת משתלט אני לא יודעת מה מה הגבול בין רצון של גבר להוביל לבין שתלטנות שהיא לא בריאה...

אשמח אם יהיה למישו לכתוב משו בנידון...

תודה מראש!!

כדי שישימו לב לשאלתך החשובה ויגיבו בהתאם.

ולעניין השאלה - אולי תוכלי לפרט מה הדברים שנותנים לך את התחושה שהוא משתלט?

ושוב, כדאי שזה יהיה בשרשור חדש.

עמיד יותר, ולפעמים גם נוח יותר..

יש סוגים וסגנונות,

שלא מתאמים לטעם הסולידי של אנשים מסויימים,

וזה לגיטימי לחלוטין!

אבל הכל תלוי במה הבגד הזה בא לשדר,

עמידות, נוחות או מרד נעורים..

קיצוני מידי, אני יודע..

מה אתם חושבים על בחורה דוסית שלובשת ג'ינס??וברור שאני לא מתכוונת לחצאיות הקצרצרות..אלא ארוכות.

שלא ראיתי חצאית כזאת כבר שנים.

בכל מקרה, זה כן מראה על סוג מסויים של בנות. לא טוב ולא רע.

זה פשוט משייך אותן לסוג מסויים מאד של אנשים (ברוח טובה, כן?...)

אממ.. איפה אתה מסתובב? אני לא מכירה שומקום שאין מספר בנות מיני' שלא לובשות ג'ינס....

באמת יוצא לי היום לעיתים מאד נדירות לראות חצאיות ג'ינס שהן רק גינס.

אבל עם דוג'/פרחים/טלאים למינהם-יש הרבה..(גם אצל אחיות שלי זה ככה)

אני לא בטוח שלזה התכוונתי אבל אחלה פרשנות

בשיעור... והיו בערך 30 בנות מתוכן לבשו אולי 7-8 בנות חצאית שהיא לא סוג של ג'ינס...

אז משעשע שאתם לא רואים בנות עם ג'ינס...

לפתוח שירשור בנושא- בשמחה!

אצלי משום מה לא מופיע אפשרות של שרשור חדש או שאולי אני לא רואה טוב...

ולא מכנסיים?

אני לא מצליח לחשוב על שום סיבה לאסור את זה...

יש לכם רעיון?

ז"א, מי אמר שהבעיה היא עצם זה שזה ג'ינס?

אולי הוא חושב שזה לבוש שלובשות רק בנות לא כל כך דתיות

ואז זה כמו האיסור ללכת בלי כיפה, שלא לשייך את עצמך לשאינם דתים?

(ואז אולי היום זה כבר לא רלוונטי)

אני מעלה השערות, כי אם לא מבינים למה הוא פסק כך קשה יותר להבין את עצם הפסיקה.

בכל אופן, אנראה לי שמי שיודעת שהוא פוסק ככה ונוהגת ללכת לפי הפסיקות שלו, שלא תך גם אם היא לא מבינה למה הוא פסק ככה.

אם את פוסקת לפיו אז בוודאי שאת צריכה לקיים את דבריו לפני שאת מבינה למה, נעשה ונשמע. 

אבל אם את מעריכה את דבריו והם חשובים לך

אז את תתאמצי להבין גם את הסיבה שלהם כדי לרדת לסף דעתו ולדעת להשליך מזה לדברים אחרים.

אני מעריץ אותו ודבריו יקרים לי מאוד, אבל אני נוהג ללכת לפי פסיקות של פוסק אחר. 

בגלל ההערצה שלי כלפיו, חשוב לי לדעת לא רק מה הוא סובר אלא גם למה,

האם הוא סובר שגינס אסור וזהו, אם כן זה חידוש מעניין שחשוב לי לדעת

או שאולי הוא סובר שזה לא הגינס אלא הצמידות שלו או איך שהוא נראה?

אני מאמינה לך בלב שלם שככה היו הדברים (בלי לשמוע שום הקלטה).

(וברור שעוברת לי בראש המחשבה מדוע פסק כך, בעוונותיי).

ולמרות שהוא גדול ברמות שאנחנו לא מבינים בכלל- לא כולם נוהגים לפי פסיקותיו..

לכן- כל אחת שתלך אחר רבה!

שונא להסביר בדיחות!

ואני שונאת להרוס בדיחות.... (אבל נוטה לעשות את זה בלי משים!)

לכל הרוחות... זה עצבן אותי

אל תתעצבן.

יכול להיות שאתה רואה כחובה לחשוב על עומק וסיבת פסיקה של כל רב, ו... אני לא!

אני אף רואה בהעמקה שכזו (ספציפית על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל) חשיבה לא נכונה...

זאת גזירת הכתוב?? למה לא להבין??

לא אמרתי שאסור להבין!

רק אני אישית חושבת שלהתחיל לפרשן את הרב.. לא כזה מתאים. אני לא מצליחה לדמיין שמישהו ישאל אחרי הרב: "אבל למה???"

לק"י

אף פעם לא שמעתי את הפסק הזה מאף אחד שהולך לפי הרב אליהו.

מה גם שהלכתית לא אמורה להיות בעיה עם חצאית ג'ינס..

אני הייתי בודקת את זה שוב.

לפעמים הלכות משתנות עפ"י הזמנים.

לדוגמא (ואני מקווה שאני מדייקת): הרב אליהו זצ"ל פסק שאסור לבנות ללכת עם מכנסיים שרואים מתחת לחצאית, אלא אם כן מדובר בעניין של חימום או צניעות.

ואחרי כמה זמן ראיתי פסק הלכה אחר שלו- שמותר, אם מדובר במכנסי נשים.

זה בעיקר מה שהפריע לאנשים.

אף אחד לא חשד בך שאת משקרת או משהו...

פשוט כמה אנשים (אני בתוכם) לא מצליחים להבין מה הבעיה בחצאית ג'ינס צנועה

לק"י

צניעות?

עניין של מכובד או לא?

כלומר:ה"בד" עצמו אין בו כל חוסר צניעות. אדרבה, כשמדובר ב"סוג" ראוי - לפעמים זה יותר צנוע מדברים אחרים.

מסתבר שבחברה שאף אחת לא הולכת כך - זה עלול "לשדר" משהו. וכמובן, תלוי גם ב"דגם"..

יש מקומות, שנשים צדיקות וצנועות לגמרי הולכות כך - וכמובן, עם "סוג" מתאים. אינני חושב שמישהו יאמר שבמקום כזה - זו בעיה.

אני מניח שאם מישהי במאה שערים תלך כך, למשל, זו תהיה בעיה - בגלל ה"שדר" הבוטה של "כנגד כולם"..

בעזרת הנותן ליעף כוח

אני חייב לומר שזה משעשע

כי אני אישית מקווה שאני עובד את ה'

ואת הבגדים שלי אני קונה ביד2 אז מה שיש אני לובש.חח

וקצת יותר לעומק אז...

כמו שמי שצנועה באמת היא יכולה להיות מכוסה באלפיי שכבות והחן שלה יורגש כי בפנמיות שלה היא כזאת.

וגם יכול להיות הפוך מי שלבושה צנועה והיא לא כזאת..

אז אל תשכחו שבגדים זה רק לבוש 

כמאמר הידוע לא הכובע קובע וכו'...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.