וברצינות- כל אחת והסגנון שלה..

מה זה משנה מה *אני* מעדיפה?

(הערונת: זה שעניתי לא אומר שאני דוסית. בכלל, נחשב שעניתי?)

(כלומר, חצי אחד דוס טרור חצי שני חילוני)
ג'ינס מראה לי על פתיחות, קצת יציאה מגדר תבנית הבייני"ש הרגיל, ממש לא בהכרח מעיד על חוסר דוסיזם.
אם זה ג'ינס צמוד יש מצב שזה סותר את ההלכה ולא באלי להסביר למה.
בכל אופן - לדעתי ג'ינס זה יפה

לק"י

אם מדובר בטעם בלבוש בלבד (וזה לא מראה על רמה תורנית או משו..).

בס"ד

לא רואה בזה שום מום..

אני וחברותי דנו בעניין הג'ינס..

לי אישית זה מאד מפריע.הפריע לי שיצאתי עם בחור עם כיפה גדולה פיאות ופתאום ג'ינס תקוע..זה מראה לא כזה מכובד לבחור ישיבה.(אבל זאת רק דעתי אז אל תעופו עלי) וזה מאד תלוי יש בנות שלא אכפת להן.. 

ברור שהכל תלוי אצל איזה סוג בנות אז קשה לי להגדיר..

למה? למה דעת הבנות צריכה להוביל אותך?

אני אולי חיה בסרט של "לעשות מה שהלב אומר בלי לשים על אף-אחד", אבל זה באמת נראה לי הזוי. סליחה.

ולכן

א. לא יפריע לו להתחתן עם מישהי שג'ינס מפריע לה. (זה לא הפרשי השקפות גדולים מדי מבחינתו...)

ב. הוא מוכן לוותר על הג'ינס לצורך המטרה של מציאת אישה. (מה שנראה לי סדר עדיפויות סביר בהחלט..)

עם מישהו עם ג'ינס-

איך שראיתי אותו מרחוק זה היה "לאאאאאאא"

(למרות שהוא היה בלונדיני, עיניים כחולות, גבוה, ג'נטלמן, רגיש וכו')

ולי זה לא יפריע..

זה מראה שיש לי העדפות וזה בסדר לגמרי.

ב"ה שהתחתנתי עם גבר שבחלומות לא הייתי מדמיינת כזאת שלמות.

ותודה לה' שנתן לי את האינסטינקט הזה להגיד לא. וכל אחת מוצאת את הסיבה שלה להגיד לא.

זה לא מרתיע,זה פשוט לא מתאים מבחינתי.

מבחינתי זה כמו שאני לא ילך עם בגד אדום,בעלי לא ילך עם ג'ינס.

כשראיתי שהבחור דוס ממש,

כלומר מחובר לה' ולחיי תורה -

פריט לבוש כזה לא הרתיע אותי.

אך אם ארגיש שמקומו הרוחני לא מגובש,

ובוחר להתלבש כך רק כדי להידמות לאחינו המערביים- ייתכן מאוד שזה יפריע ויפגע בהערכה.

עצה (שממש לא אני המצאתי, 2 בחורים שיצאתי איתך נהגו כך)-

אם אתה ממש אוהב ללבוש ג'ינס, אך אתה חושש מתגובת הגברת ומודע לסטיגמות שזה עלול ליצור (לכן בעצם שאלת)-

אני מציעה לך לא ללבוש את זה בפגישות הראשונות,

אלא רק אחרי שכבר הכירה אותך..

בכללי:

חבר'ה, אם אתם מודעים לתכונה מסוימת שלכם, שיכולה להתריע (אל תחפשו אותה! רק אם אתם חושבים כך מלכתחילה), אז נסו להראות אותה! אבל לא על ההתחלה....

ו.. לא מביאה דוגמאות בכוונה- כל אחד ותכונותיו..

השרשור רדוד. אם בזה אתן מתעסקות כנראה שיש לכן גברים בשפע אה?!כמי שנשואה כבר 9 שנים, זה ממש לא מה שחשוב יותר חשוב המכלול של הבחור. בגדים זה דבר כ"כ חיצוני שניתן לשנות אותו בשנייה.

אם תשאלו אותי לא אצא עם בחור/ בחורה שפותחים כזה שרשור שמתעסק בשטות כמו איזה סוג מכנס בן הזוג לובש. זה מעיד על העומק הנמוך ועל מצב דתי ירוד ולא הג'ינס. סליחה על הבוטות אבל האמת צריכה להאמר.

אני מסתכל על ג'ינס רגיל לא בתור חוקות הגוויים ולא בגלל המודה.. אלא כמו דגמח וכמו נעלי ספורט שזה משהו שהוא ניטרלי

שאלתי את השאלה כדי לדעת האם יש בנות שמסתכלות על זה בצורה אחרת (ברור שיש) אבל מהסגנון שלי פחות או יותר

זה לא יגרום לי לא ללכת עם גי'נס.. אני אפילו רוצה לבוא כמו שאני לפגישות גם אם זה מרתיע.. זה אני..

מה קרה לכם?

אני אישית הולך עם ג'ינס ואני דוס רצח..

זה לא מראה על שום אופי!

רוב הבינישי''ם שאני מכיר שהולכים עם ג'ינס זה בגלל שהוא הרבה יותר עמיד..

מנסיון רוב המכנסיים נקרעות מהר מאוד וג'ינס זה הבד הכי עמיד..

לכן תראו הרבה פעמים נערי גבעות עם ג'ינס.

והצעה אישית שלי..(בעצם של אנשים חכמים מאוד)אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו..

אם הלבוש הזה מקטלג אותך אחרת ממה שאתה, (אני לא אומר שזה המצב, אבל במקרה שכן), מה בעצם אכפת לך לוותר עליו?

(אני מבין את האמירה "זה אני", לגבי דברים עקרוניים באופי/השקפה שאינך מוכן לוותר עליהם, וגם לגבי דברים שלא עקרוניים מצד עצמם, אבל מקטלגים אותך בצורה נכונה, כך שבת שהדברים האלה לא מתאימים לה, כנראה שמה שעומד מאחוריהם לא מתאים לה).

א. אין לדבר סוף, הרי יש כ"כ הרבה דברים שמקטלגים בנאדם.. תתחיל להשתנות לפי הסביבה תגמור אחרת לגמרי.

בחורה שישר שופטת ומקטלגת זה גם לא מה שאני מחפש לכן זה איפשהו טוב לי.

דוגמא הפוכה.. למדתי במרכז הרב 4 שנים.. יש בחורות שכשומעות "מרכז"  ישר פוסלות..

אני צריך טיפה הבנה.. טיפה הכלה... יש במרכז מלא שהם לא "מרכזניקים" ויש מלא עם גינס שהם לא ערסים..

ב. מה שכן יכול להיות אופציה הוא התשובה של "מחפשתותו" שהיא בסגנון של אל תהיה צודק תהיה חכם, היא אומרת לא לבוא בהתחלה עם כל הדברים שיכולים להרתיע ולקטלג.. קודם תביא את העיקר ואת התוכן שבך (שגם ככה זה מה שאני מביא) ואח"כ את כל הדברים שצריך בשבילם הסתכלות יותר רחבה..

שרשור רדוד? למה?

א. דווקא בחור העלה את השאלה. הבנות ענו.

ב. אני לא מתיימרת להבין יותר ממך (בתור נשואה 9 שנים) לגבי שינוי החיצוניות.. אבל!

את רוצה לומר לי שאין חשיבות ללבוש של אנשים? 

זה דבר כה חיצוני שאפשר להתעלם לגמרי מקיומו?

בעצם, כל אחד במקרה מצא את עצמו לובש מה שהוא לובש???

הזהו- שלא!!

אין חוט, ולו אחד בודד (!), שנמצא עלינו בטעות. כלווום!!

במקרה יש לנו את הבגדים שבארון שלנו?

ובמקרה אנחנו בוחרים להוציא חולצה כזו ולא כזו?!

נכון, כנראה שאפשר לשנות את סגנון הלבוש של הגבר... אבל למה?!

אני מחפשת מישהו כדי לשנות אותו?

ואם התכוונת שבגלל שזה ניתן לשינוי "תוך שניה" (נניח), אז כנראה שזה לא עניין קריטי ובטח לא שווה לדון עליו...

הזהו- שאנחנו כנראה כאלה קטנים ולא מבינים, שאנחנו חושבים על כל דבר...

(אגב, אני, אישית, באמת משתדלת ללמוד על הפנימיות של הבן-אדם, כמה שזה לא פשוט ומתאגר, וצריך לעבוד על העין הטובה... אבל! לומר שאין כל חשיבות ללבוש.......).

הכל נאמר ברוח טובה, שיהיה שבוע טוב!

ואני כל השנים חשבתי שזה אז זהו-שלא..

הפנימיות שלו והרבה פעמים גם לא! ופה הטעות שלך. יכול להיות שהוא הולך עם ג'ינס כי אביו [שלא הכי דוס..] הולך ככה וזה בא מהבית ויכול להיות שבסביבה שלו כך הולכים ולרגע הוא לא חשב שזה מעיד על משהו. יכולות להיות אלפי סיבות ללמה אדם הולך עם ג'ינס- אז תגיעי ותבררי האם זה מעיד על האדם משהו שלך לא נראה. אבל מפה ועד לפסול?!

והשינוי של הלבוש של הבן זוג זה לא לשנות אותו- כי כאמור זה לא משהו שהוא כ"כ קריטי שאני משנה את אופיו. את בודקת אם המכלול מתאים  וזה בסדר לבק ממנו כשהוא יהיה בעלך לעשות שינוי כלשהו.  זה חלק מזוגיות. את יודעת כמה דברים יכולים לעלות בזוגיות שהם לא הכי נעימים- ריח לא הכי נעים, נעלי ספורט/שורש/נעלי הרים, כיפה מסוג מסוים, משקפיים/ בלי כלום וכו'. יש לנו אלף סיבות לפסול השאלה היא האם זה מהותי לחיינו או שנבדוק את האדם שלמולנו ונגלה ששאר התכונות שלו מדהימות בעינינו והג'ינס ממש לא מהותי וממש לא מעיד על האדם.

בעלי הולך עם ג'ינס והוא די דוס וזה חלק טבעי מהעולם שלנו. לרגע לא הייתי שוללת אותו בגלל שטות כזו.

לבנות להביא בחשבון,

שהסתכלות של בנים על ה"לבוש", הרבה פעמים שונה לגמרי משלהן.

ואכן (ג'נדס - לא להזדעזע..), לפעמים כמעט "במקרה" יש להם את הבגדים שבארון שלהם.. אולי אמא שלהם קנתה..

אני לא אומר שכולם - אבל יש כאלה שזה ממש לא מענין אותם. העיקר שנראה נקי ומסודר (ויש שגם זה לא בדיוק..).

אז נכון שאם מישהו מישיבת "חברון" או "מיר", היה הולך עם ג'ינס - זה אומר הרבה מאד.

אבל בישיבותינו הקדושות, יש כאלה שמעולם לא נתנו דעתם על ה"סוגיה" הזאת. אם זה נוח - מה איכפת להם. זה לא נושא חשוב בעיניהם לחשוב עליו [יש כאלה שכּן].

ויש גם אנשים שזה כן בא "מאיזושהי סיבה". אבל זה לא מובן-מאליו.

בכל בגד שאדם לובש יש אמירה מסויימת כמו שג'נדס אמרה

נכון שיש נטייה לבחורי ישיבה לא להקפיד בלבושם אבל זו גם אמירה!

אמירה של: 'לא באמת חשוב לי מה אני לובש ולכן אני לא משקיע'
ובעצם יש כאן מסר של חוסר התעסקות בחיצוניות.

זו הזנחה מכוונת של עניין הלבוש מכל מיני סיבות,

מה שבטוח שזה לא מגיע מתמימות וחוסר מודעות

יש רבים שזה פשוט לא נושא חשוב להם - ג'ינס או לא ג'ינס. "תמימות" או איך שתקרא. ולא כאלה שילבשו "זרוק" באופן בולט. ואצלם זה לא "מסר", אלא אי-מסר.. 

מי שאצלו זו אמירה - בסדר. יש רבים שלא. בן שלא "משקיע מחשבה בלבוש", והולך סביר - זה לא "מסר". נורמלי.

המשמעות של בגד אצל בנות ומה הוא מביע - שונה לחלוטין.

אז אני אכתוב משהו אחר בקצרה.

נתחיל מהסוף. 

עצם זה שהגענו לדיון על ג'ינס מראה שאיבדנו לגמרי את הדרך. לעזאזל, אפשר לחשוב שבכל שאר הדברים אנחנו בסדר (אנחנו = אנשים פרטיים, "מנהיגים", פוליטיקאים דתיים) שמה שחסר לנו לתקן זה רק הג'ינס, שאגב ממש לא הבנתי למה הוא צריך תיקון.

אל תסתכל בקנקן, אומרים לנו מגיל 4. מה שבחורות כאן עושות (לא כולן ולא רק כאן) ה לא להתסכל בקנקן, אלא הרבה לפניו. לפסול על ג'ינס? אולי גם על משקפיים??

אני ממש לא מתכוון להסתתר ולומר שאני לובש ג'ינס כי הוא יותר עמיד. אני לובש כי לדעתי הוא יפה, כמו הרבה בגדים אחרים.

לא מתאים לכן? זכותכן. אבל אם אתן פוסלות על זה,לא רק שמצפות לכן הפתעות בחיים ולא רק שזאת התנשאות, זאת גם בעיה קשה שלכן. כן, בעיה. תסתכלו טוב טוב במראה ותגידו לעצמכן שזה באמת משנה משהו. בלי לחשוב מה שאר החברות אומרות.

--

 ג'נדס, זה בשבילך, נקודה למחשבה.

אם את בכלל נותנת משקל לשאלה כזאת, גורם לך להיראות כאילו את חיה בפלוטו, לא כאן. 

בדור בערך הכי מבולבל שהיה בהסטוריה, בדור שבו השכן ממול יכול להיקרא רב ולא בדיוק להיראות כמו אחד כזה - בדור כזה אף בגד לא אומר שום דבר על אף אחד (ואל תגידי לי "מה עם בגדים לא צנועים". את יותר מדי חכמה בשביל זה).

אני מסכימה לחלוטין!

אני באמת לוקה בחסרון שאני מסתכלת על אנשים כיצד הם לבושים ומסיקה מסקנות לגבי זה...

יש לי מה להשתפר.

ובכ"ז..

אתן לך דוג':

יהיה לך אכפת ממחר ללכת עם כיפה שחורה קטיפתית, ציצית צמר, גופיה, חולצה לבנה מכופתרת ארוכה ומעל ג'קט?

(כדברך- אתה לובש ג'ינס).

וזה מעניין, כי אני בכלל לא אמרתי מה דעתי על ג'ינס וממש לא אמרתי שאני פוסלת על זה!

אבל למה להמשיך לטעון שזה נטרלי ולא אומר משהו על הבן-אדם?

היא ששכחתי לציין שבתיכון למדתי בישיבה חרדית! כן כן.

ואין לי שום קשר משפחתי לחרדים.

גם כיום אני ממש לא קשור לחרדים .

וזה לא אומר, כי היום אנשים הולכים עם לבוש מסויים (נניח פחות "דתי") ובעייני עצמם הם צדיקים. לגיטימי לגמרי, אגב

חחחח אבל דווקא בדוג' הזאת!

נו שוין.. אני יודעת שזה לא אומר בהכרח... (ולכן אני לא אפסול אדם שהולך בג'ינס..).

יצאה לך דוגמה לא טובה...

ואגב, שופטת אותי על משהו? ;)

אבל בקטנה. בכל מקרה זה היה בצחוק

באמצע השיחה פה אבל יש לי שאלה והחלטתי להעלות אותה לפה לשמוע את דעתכם אנשים יקרים...

אני יוצאת עם מישו כבר חודש ויש פעמים שאני מרגישה שהוא קצת משתלט אני לא יודעת מה מה הגבול בין רצון של גבר להוביל לבין שתלטנות שהיא לא בריאה...

אשמח אם יהיה למישו לכתוב משו בנידון...

תודה מראש!!

כדי שישימו לב לשאלתך החשובה ויגיבו בהתאם.

ולעניין השאלה - אולי תוכלי לפרט מה הדברים שנותנים לך את התחושה שהוא משתלט?

ושוב, כדאי שזה יהיה בשרשור חדש.

עמיד יותר, ולפעמים גם נוח יותר..

יש סוגים וסגנונות,

שלא מתאמים לטעם הסולידי של אנשים מסויימים,

וזה לגיטימי לחלוטין!

אבל הכל תלוי במה הבגד הזה בא לשדר,

עמידות, נוחות או מרד נעורים..

קיצוני מידי, אני יודע..

מה אתם חושבים על בחורה דוסית שלובשת ג'ינס??וברור שאני לא מתכוונת לחצאיות הקצרצרות..אלא ארוכות.

שלא ראיתי חצאית כזאת כבר שנים.

בכל מקרה, זה כן מראה על סוג מסויים של בנות. לא טוב ולא רע.

זה פשוט משייך אותן לסוג מסויים מאד של אנשים (ברוח טובה, כן?...)

אממ.. איפה אתה מסתובב? אני לא מכירה שומקום שאין מספר בנות מיני' שלא לובשות ג'ינס....

באמת יוצא לי היום לעיתים מאד נדירות לראות חצאיות ג'ינס שהן רק גינס.

אבל עם דוג'/פרחים/טלאים למינהם-יש הרבה..(גם אצל אחיות שלי זה ככה)

אני לא בטוח שלזה התכוונתי אבל אחלה פרשנות

בשיעור... והיו בערך 30 בנות מתוכן לבשו אולי 7-8 בנות חצאית שהיא לא סוג של ג'ינס...

אז משעשע שאתם לא רואים בנות עם ג'ינס...

לפתוח שירשור בנושא- בשמחה!

אצלי משום מה לא מופיע אפשרות של שרשור חדש או שאולי אני לא רואה טוב...

ולא מכנסיים?

אני לא מצליח לחשוב על שום סיבה לאסור את זה...

יש לכם רעיון?

ז"א, מי אמר שהבעיה היא עצם זה שזה ג'ינס?

אולי הוא חושב שזה לבוש שלובשות רק בנות לא כל כך דתיות

ואז זה כמו האיסור ללכת בלי כיפה, שלא לשייך את עצמך לשאינם דתים?

(ואז אולי היום זה כבר לא רלוונטי)

אני מעלה השערות, כי אם לא מבינים למה הוא פסק כך קשה יותר להבין את עצם הפסיקה.

בכל אופן, אנראה לי שמי שיודעת שהוא פוסק ככה ונוהגת ללכת לפי הפסיקות שלו, שלא תך גם אם היא לא מבינה למה הוא פסק ככה.

אם את פוסקת לפיו אז בוודאי שאת צריכה לקיים את דבריו לפני שאת מבינה למה, נעשה ונשמע. 

אבל אם את מעריכה את דבריו והם חשובים לך

אז את תתאמצי להבין גם את הסיבה שלהם כדי לרדת לסף דעתו ולדעת להשליך מזה לדברים אחרים.

אני מעריץ אותו ודבריו יקרים לי מאוד, אבל אני נוהג ללכת לפי פסיקות של פוסק אחר. 

בגלל ההערצה שלי כלפיו, חשוב לי לדעת לא רק מה הוא סובר אלא גם למה,

האם הוא סובר שגינס אסור וזהו, אם כן זה חידוש מעניין שחשוב לי לדעת

או שאולי הוא סובר שזה לא הגינס אלא הצמידות שלו או איך שהוא נראה?

אני מאמינה לך בלב שלם שככה היו הדברים (בלי לשמוע שום הקלטה).

(וברור שעוברת לי בראש המחשבה מדוע פסק כך, בעוונותיי).

ולמרות שהוא גדול ברמות שאנחנו לא מבינים בכלל- לא כולם נוהגים לפי פסיקותיו..

לכן- כל אחת שתלך אחר רבה!

שונא להסביר בדיחות!

ואני שונאת להרוס בדיחות.... (אבל נוטה לעשות את זה בלי משים!)

לכל הרוחות... זה עצבן אותי

אל תתעצבן.

יכול להיות שאתה רואה כחובה לחשוב על עומק וסיבת פסיקה של כל רב, ו... אני לא!

אני אף רואה בהעמקה שכזו (ספציפית על הרב מרדכי אליהו זצוק"ל) חשיבה לא נכונה...

זאת גזירת הכתוב?? למה לא להבין??

לא אמרתי שאסור להבין!

רק אני אישית חושבת שלהתחיל לפרשן את הרב.. לא כזה מתאים. אני לא מצליחה לדמיין שמישהו ישאל אחרי הרב: "אבל למה???"

לק"י

אף פעם לא שמעתי את הפסק הזה מאף אחד שהולך לפי הרב אליהו.

מה גם שהלכתית לא אמורה להיות בעיה עם חצאית ג'ינס..

אני הייתי בודקת את זה שוב.

לפעמים הלכות משתנות עפ"י הזמנים.

לדוגמא (ואני מקווה שאני מדייקת): הרב אליהו זצ"ל פסק שאסור לבנות ללכת עם מכנסיים שרואים מתחת לחצאית, אלא אם כן מדובר בעניין של חימום או צניעות.

ואחרי כמה זמן ראיתי פסק הלכה אחר שלו- שמותר, אם מדובר במכנסי נשים.

זה בעיקר מה שהפריע לאנשים.

אף אחד לא חשד בך שאת משקרת או משהו...

פשוט כמה אנשים (אני בתוכם) לא מצליחים להבין מה הבעיה בחצאית ג'ינס צנועה

לק"י

צניעות?

עניין של מכובד או לא?

כלומר:ה"בד" עצמו אין בו כל חוסר צניעות. אדרבה, כשמדובר ב"סוג" ראוי - לפעמים זה יותר צנוע מדברים אחרים.

מסתבר שבחברה שאף אחת לא הולכת כך - זה עלול "לשדר" משהו. וכמובן, תלוי גם ב"דגם"..

יש מקומות, שנשים צדיקות וצנועות לגמרי הולכות כך - וכמובן, עם "סוג" מתאים. אינני חושב שמישהו יאמר שבמקום כזה - זו בעיה.

אני מניח שאם מישהי במאה שערים תלך כך, למשל, זו תהיה בעיה - בגלל ה"שדר" הבוטה של "כנגד כולם"..

בעזרת הנותן ליעף כוח

אני חייב לומר שזה משעשע

כי אני אישית מקווה שאני עובד את ה'

ואת הבגדים שלי אני קונה ביד2 אז מה שיש אני לובש.חח

וקצת יותר לעומק אז...

כמו שמי שצנועה באמת היא יכולה להיות מכוסה באלפיי שכבות והחן שלה יורגש כי בפנמיות שלה היא כזאת.

וגם יכול להיות הפוך מי שלבושה צנועה והיא לא כזאת..

אז אל תשכחו שבגדים זה רק לבוש 

כמאמר הידוע לא הכובע קובע וכו'...

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.