שאלה חשובה לבנים שכאןנעמנמונת
בשביל מה אתם הולכים לישיבה/מכינה לפני צבא?מה זה נותן לכם?ולמה יש חלק מכם שדוחים גיוס ונשארים ללמוד במכינה?הרי נוכחותכם שם באה לחזק אתכם אז איך תסבירו לי שיש חבר'ה שזה לא בדיוק עושה להם משהו בלב? למרות שנראה שהשהות ה"יתרה" כביכול רק תועיל ותעזור. אשמח אם תפתרו עבורי את התעלומה הזאת שמנקרת לי בראש הרבה זמן המשך ערב מצוין ושנשמע בשורות טובות ורק טוב
כל אחד והציפיות שלואליסף ט
קודם כל צריך לעמוד על ההבדל בין מכינה לישיבה,החבר'ה שונים לחלוטין והמטרות שונות,כך שאני לא אענה בבשביל המכיניסטים.
לישיבה הולכים כדי לצמוח רוחנית וכהכנה לחיי תורה,חלק מהבחורים מגלים שהייעוד שלהם הוא להשאר בישיבה לתמיד ולהפוך לת"ח,ומי שלא פשוט צריך את ההסתגרות הזאת של כמה שנים בישיבה כדי להיות מוכן לחיים שלמים ע"פ תורה,להבין את ייעודנו ותפקידנו. זה כולל צורות שונות של לימוד ועבודה. יש עוד הרבה להוסיף אבל צריך לנסח את זה ואין לי כח עכשיו...לילה טוב.
רגע רגענעמנמונת
במכינה אין רוחניות וחיי תורה?שאני יבין מה יש איפה ולמה ומה בא לתת כל אחד מהם
יש רוחניות וחיי תורה!ביט
שמכינה זה בדרך כלל רק לשנה אחת ושם האדם בונה את העולם הרוחני שלו ומשם יוצא לצבא לשלוש שנים בשונה קצת מהישיבה שהישיבה היא לתקופה ארוכה יותר..
בא ננסה לענות בצורה יותר מסודרת...joy
תורה היא עמוקה גדולה ונשגבה אבל המיוחד שבה, שהיא נוגעת בכל פרטי החיים.. כשאנחנו לומדים תורה בישיבות אנחנו לא לומדים את משמעות העולם ואיך ה' משפיע עלינו ואפילו לא מה מטרתינו, [כן את זה אנחנו עושים אולי שעה בסדר ערב] מה שאנחנו בעיקר לומדים זה פשוט פרטי דינים קטנים של משפטי התורה בדיני ממונות בין אדם לחבירו ובדיני אישות בין איש לאשתו וגם באורח חיים בין אדם למקום אבל גם בפרטי החיים איך קמים איך אוכלים וכו', וכן זה מה שבאמת מקשר אותנו אליו יתברך.. איך? קודם כל כי ככה הוא החליט וזה העיקר "והגית בו יומם בלילה" וגם כנראה שאנחנו מצליחים לחבר גם את פרטי החיים שלנו אליו.. אני לא בטוח שכל הביינשי"ם לגמרי מבינים את זה אבל ככה לפי דעתי זה עובד. עכשיו במכינות יותר עובדים על נושא האמוני ופחות על ההלכות היבשות, (יותר מקביל למדרשות).. וכנראה שאצל הבנים החיבור היותר עמוק הוא דרך החיים עצמם על פי התורה.. זאת פלוסופית חיי שגיבשתי בערך עכשיו.. [סליחה על הכבדות] אבל שוב אני לא בא לשלול את המכינות יש כאלה שזה מה שמתאים להם אך עדיין נראה לי שצריכים להתחבר יותר לעולם ההלכה והגמרא זה מה שייתן להם את העיתים לתורה אח"כ..(וגם נראה לי שהם משתדלים לעשות את זה.. לילה טוב!!
ברור שלומדים את פרטי ההלכותאליסף ט
אך זו לא עיקר המטרה בישיבה,כי את זה אפשר לעשות כל החיים.

בכל מקרה-במכינה לא מקבלים (לענ"ד) את מה שיש בישיבה,החבר'ה באים (ברובם) פחות בשביל לצמוח כמו בישיבה.
עיקר המטרה..joy
א.עיקר המטרה בישיבה היא לימוד תורה ועיקר לימוד התורה הוא ההלכתי והגמרתי..
ונכון כל החיים לומדים תורה. והמטרה של הישיבה היא להתחיל כמה שנים ראשונות של לימוד מרוכז.. שאם לא יהיה לך אותו יהיה קשה לך בחיים לקבוע עיתים לתורה.
ב. חוץ מזה היה לי חשוב להסביר לבנות מביננו שישיבה זה לא כמו מדרשה שלומדים דברים אמוניים אלא זה שונה...
מספר רב של שיקולים, חלקם רציניים ואחרים לאמשה
ראשית - אציין שאין בכוונתי להכליל. ברור לי שהתופעות אותן אני מציין הינן מיעוט יחסי מכלל הלומדים בישיבות השונות - ובכל זאת - עצם קיומן כואב.
 

מספר שיקולים שעוברים בראש של בנים בשמינית, לפי סדר ה"חשיבות" כפי שראיתי אצל קבוצה גדולה מדי של אנשים:
  1. לחץ חברתי, לחץ של ההורים (בעיקר אבא) ואחרים.
    לרוב מדובר בטריגר הראשוני לנושא, ועם הזמן בישיבה היחס משתנה לחלוטין. אחרים מצרפים לשיקול הזה את השיקול השלישי, ומתנהגים בהתאם.
  2. רצון להתגדל ולהתפתח תורנית.
    מובן מאליו, הסיבה העיקרית לקיומן של הישיבות הללו, וגם קו המחשבה הראשי שלהן. מי שזו הסיבה שלו - אשריו.
    קיימת קבוצה לא קטנה שלימוד כל היום וכל הלילה אינו ביכולתה ובכל זאת רוצה להתפתח ולתרום. זהירות מלהשוות אותה לקבוצות הראשונה והשלישית.
  3. הצבא
    הצבא הוא 3 שנים שתקועות באמצע בין השמינית ל"חיים". בישיבות ההסדר מדובר בשרות של כשנה וחצי הכולל דחיה של שנה וחצי עד שנתיים.
    ישנם כאלו שמפחדים או לא מעוניינים להיות במערכת הצבאית והלא פשוטה יותר מדי ואופציית הקיצור קורצת להם.

    היה לי דיון לפני מספר חודשים עם חייל שסיפר שבעבר התעסק עם הרבה מאוד דברים לא מתאימים, בישיבה לא יודע מה עשה (כנראה למד שני סדרים) ובצבא הוא כלומניק שלא מוכן לעשות שום דבר עם הזמן שלו, ולו לעצמו.
    כמו שזה נראה מנקודת המבט שלי, הוא לא היחיד ויש עוד רבים מדי כמוהו במערכת.
    אבל העיקר שהם בוגר ישיבה.

    נתקלתי בעבר באדם שבחר ללמוד בישיבת הסדר על מנת לתת לו זמן לסיים את התואר שלו באוניברסיטה הפתוחה אותו למד במהלך התיכון.
    אמנם במקרה שלו הוא למד 2-3 ימים בשבוע רק תורה, אבל על אחרים - אני לא יודע.
 
אז מה הם עושים בישיבה?
  • מי שמחפש להתגדל בתורה - משקיע את כל כוחו (כאשר "כח" זו הגדרה יחסית לאדם, הרגליו ומה שהקב"ה טבע בו) בלימוד מ-8 בבוקר ועד 12 בלילה. מדובר במסגרת מאוד מאוד תובענית שמצפה מהאדם לנהל לו"ז צפוף ועמוס שמתחיל לעיתים בשעה 6 ויותר, לסגור שבתות וחגים בישיבה וכו'.
  • מי שהגיע רק משיקולים זרים - החבר'ה הללו לעיתים ישמרו על רף מינימלי של לימוד (כשני סדרים לערך), יגיעו ביום ראשון בערב וילכו ביום רביעי בלילה הביתה. לעיתים יעזבו את הישיבה לאחר מספר חודשים
  • אחרים עם הזמן יתחילו לאהוב את הלימוד והמקום, ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה".
 
לעיתים בנות מגדירות כפרמטר "ביניש" מתוך נסיון לסנן חבר'ה פחות דתיים. הרקע להחלטה הזו מובן לחלוטין אולם לענ"ד - המורכבות והשיקולים השונים צריכים גם כן לבוא בחשבון.
ישנם חבר'ה מצויינים שרוצים להתקדם לתפקידי פיקוד ומטה בצבא, הללו מאריכים את שרותם הצבאי (ולא חוזרים לישיבה) או הולכים ללמוד במכינות, שפונות לאוכלוסיות שונות ומגוונות ברמתן הדתית ובתוכנית לחיים.
אחדים, לצערנו, מנצלים את הצבא כדי לחשוף את התקלקלותם, או שנכנעים לסביבה החילונית משיקולים מגוונים.
יש כאלו שמנצלים את שנתם האחרונה בישיבה (שיעור ד'/ה') ללימוד פסיכומטרי או אחרים.
 
בכלל, ואת זה בנות אולי לא תמיד מבינות: הכנסת המערכת הצבאית לסיפור מעודדת שיקולים רבים ולא תמיד לגיטימיים של צמצום או תכנון השרות הצבאי כמזיק במידה מינימלית.
התופעה של רישום בישיבה ועבודה שחורה או בטלה קיימת בצורה נרחבת בחברה החרדית, וגם בציבורנו ניתן למצוא אותה, אם כי בהרכבים ובמינון נמוך הרבה יותר.
וואי. יצא ארוך מאוד. נקווה שקלעתי לאמתמשה
בלי לפגוע במי שמשקיע אבל בלי לעוות את המציאות.
לא רק אחרוך מאוד...ענת=)
בעזר ד'!

גם מורכב מאוד(לפחות בשבילי)
אנסה לסכם בקצרצרה מה שהבנתי (תקן אותי בשגיאות)

ישנם שני סוגים אותם אפשר למצוא בישיבות(בציבור שלנו ובציבור החרדי)
האחד-שמלכתחילה בוחר בישיבה(הסדר גבוהה)ללימוד לשמה מתוך האידיאל/הכנה לצבא ולחיים.
ושם משקיע את מאמציו(הרבה מאמץ)

השני-שמלכתחילה לא מתאיים לא הדרך של לשבת וללמוד מ-8 בבוקר ועד 12 בלילה, אך גם הוא נמצא שם כי נקלע מכל מיני סיבות(לחץ חברתי,כפייה,השתמתות וכ'ו..)
ומשום כך הוא לא משקיע, כי לא מתאים לא הדרך.(מה עושה אותו אחד? מבטל את הזמן ולאו דווקא את התורה)

לסיכום בנות! הכירו בשני סוגי הבני האדם. וכבדו אותם כפיי שהן! אומנם נשמע יפה בעל בייניש, אך לא העיקר הוא השם אלה מה שעומד מאחוריו.

(הייה ארוך יותר? הבנתי נכון?)
בדיוקמשה
ובנוסף, צריך לדעת להעריך גם את מי שהלך להשקיע את הנשמה בצבא ולצאת לקק"צ (קורס קצינים) או סתם בחר במקצוע ראוי לו ומשתדל לחיות חיים יהודיים של אמת, בלי טריקים וקומבינות.


אל תסתכל בקנקן , אלא במה שיש בו.
אשריי שזכיתי!ענת=)
בעזר ד'!

בד"כ אני נמנעת מלסכם..(ביישיבות ישבצ"ים וכד'..) עכשיו אני מרגיעה מוכנה לאקדמיה

הסיכום שלי הייה מהבט הישיבתי, שבזה נשאלה השאלה ע"י נעמנמונת.
תודה על ההוספה!

אחרי שמיציתי פה את הענין. וחיזקתי את דעותי/דעותך אני יכולה לעבוד את ד' בשמחה (איזו עבודה שבלב? זו תפילה!) אומנם באיחור רציני היום! אך בעזר ד'! מתוך משחה!
כן בנות! על לנו לשכוח לעולם שגם לנו יש תפקיד פה!
שבת-שלום!
סילפת את המציאות בצורה חמורהאליסף ט
יש אמנם את הסוג שבא פחות מרצון לצמוח,אבל הכמות היא הרבה פחות משמעותית מאיך שהצגת אותה,אצלך זה נראה כאילו לפחות חצי מבחורי הישיבות הם בטלנים כמלומניקים,וזה שקר.

גם אותם שפחות לומדים מהאחרים,בד"כ יצמחו רוחנית יותר מאם לא היו מגיעים לישיבה כלל (במצב כזה הם היו עלולים לצאת חילוניים),ברור לחלוטין שיש כאלו שלא מתאים להם מסגרת הלימוד כל היום,ולכן יתקשו יותר,אבל בכ"ז עדיף שישארו בישיבה וילמדו מה שהם מסוגלים מאשר ילכו לצבא ויתקלקלו. גם אלו שלא לומדים יום שלם יכולים לצאת חבר'ה תורניים מאוד וצדיקים גדולים,למרות שהם לא ת"ח,וזה הדבר החשוב ביותר לזכור-לא כל אחד מוכשר,יש יותר ויש פחות,וזה לא אומר שמי שפחות מוכשר נגזר גורלו להתקלקל בצבא. זכותו לשרת במסגרת בייניש עם חבר'ה דתיים ולצאת מחובר לתורה בצורה חזקה.
יפה דיברת.. אני אתך..joy
אתה מייפה את המציאות, ומעודד דברים חמוריםמשה
לא כל מי שלא מתאימה לו ישיבה, יתחלן בצבא. גרוע מכך - מניין ההיתר לקצר את השרות הצבאי כשהבחור מבלה את רוב הזמן בדברים אחרים?

ברור לי לחלוטין שרוב מוחלט של המתחלנים בצבא עושים זאת בחודשים הראשונים של השרות, ולרוב בגלל עבר (מוסתר) קודם.
הם לא מתקלקלים בצבא, אלא רק חושפים את הקלקול שפשה בהם עוד קודם.


ובחטיבת הנח"ל ישנם גם בחורי ישיבות שהתדתל"שו. בנוסף - כמות לא מבוטלת של ביני"שים (שחתמו וויתור) משרתים בגדס"ר נח"ל, ובכל זאת המניין בבית הכנסת בימ"ח מחזיק בקושי על ידי "פושעים" כמוני שאינם ביינישים, ואחרים שאמנם צריכים כיפה מבית הכנסת אבל מקפידים להתפלל מדי יום.
לרוב-אדם שהולך לצבא ללא הכנה,יתחלן.אליסף ט
ההיתר הוא מכך שעדיף שישרת פחות,ילמד מה שיוכל,יתחבר לחיי תורה אמיתיים ויחיה כך. למה עוד שנה וחצי בצבא שווה יותר מחיים שלמים של אדם?

אין בעיה עם אנשים שמאריכים שירות,וגם אין בעיה עם אנשים שלא מתאימים ללימוד יום שלם,יש בעיה עם אלו שמסיטים אותם ומחליטים בשבילם שבגלל שהם לא ילמדו יום שלם אסור להם לקבל את השנים הללו של צמיחה רוחנית.

ברור שיש הבדל בין אדם שרוצה להתפתח רוחנית אבל מוגבל ביכולת שעות הלימוד,לבין אדם שכלל לא רוצה והולך לישיבה כדי לקצר שירות ולהתבטל,אדם כזה הוא בעייתי ואותו יש להוציא ממסגרת ההסדר,אבל אדם מלא רצון אין שום סיבה שלא יעשה את מה שביכולתו.
הוצאת שם רע למהדרין מן המהדריןמשה
"לרוב-אדם שהולך לצבא ללא הכנה,יתחלן" / אליסף ט

שקר גס וכזב. זה נכון שיש חיילים שמתחלנים (וקיימת גם התופעה ההפוכה - חיילים שמהשיעמום מתחילים לפתוח ספרים, אם היה מי שטרח להפיץ אותם), אבל רובם המוחלט (לפחות לפי מראה עיניי) עושה זאת בחודשים הראשונים של השרות.
במקרים בהם נפגשתי, החייל בד"כ התנהג כחילוני לכל דבר עוד בשלב שקדם להסרת הכיפה.


אני לא נגד צמיחה רוחנית, אבל לא על חשבון השרות הצבאי ובמסלול שמתיימר להציג מצג של לימוד בכל היום האפשרי.


אגב, לא חסרות אפשרויות להתפתח תורנית גם במהלך השרות הצבאי. פרטים אצל רב היחידה או מרכז תודעה יהודית ברב"צ.


שבת שלום!
חבריי לחטיבה סוגרים שבת עכשיו באמצע שום-מקום, ואחרים יושבים במזגן של בית מדרש ועושים עצמם לומדים.
צבא הוא לא המקום להתפתחות רוחניתאליסף ט
גם בחור שנשאר דתי בצבא,אבל הדבר היחיד שמקשר אותו לדת זה שהוא מתפלל שחרית ומניח תפילין כל יום והולך עם כיפה,זה לא משהו. התפתחות רוחנית היא ע"י מסגרת רצינית שכוללת רבנים שיעורים והשקעה. צבא הוא לא המקום לכך. חייל לא ידע מה מותר ומה אסור ואין לו הזמן והיכולת לחשוב על כך,ההדרדרות (לרוב) היא קלה מאוד.
הבעיות של הג'ובניקים הן שונות - ולא פחות קשותמשה
בקרבי (עד לשנים האחרונות) פחות או יותר לא נכנסו חיילות בכמויות משמעותית. בבסיסי העורף הבעיה חמורה הרבה יותר.

גם השחיקה הדתית אינה שונה בבסיסי העורף, במיוחד ככל שמדובר ביחידות הקרביות או ביחידות סגורות.


אני בצבא מזה כשנתיים (מפח"ט הנח"ל), ואני מכיר את מערך הג'ובניקים ובעיותיו לעומק, אני פשוט שם.
אגב, לפי פקודות מטכ"למשה
חייל זכאי ל-3 ימי ישיבה (יום מרוכז של הרצאות וכו') כל 3 חודשים. בבסיסים רבים (קריה, שלישות ר"ג, צריפין, בסיסי ח"א גדולים) יש גם שיעורים קבועים של דף יומי ודברים כאלה.


מי שיודע מה הוא מחפש, ימצא את זה גם בצבא.
ניסיון להפסקת אשגון דו
לענ"ד מסלול ההסדר וההקלה בשירות צבאי(ולא נכנס כרגע לעד כמה ההקלה),מיועדת רק עבור אנשים שרוצים להיות תלמידי חכמים. תלמיד חכם לא חייב להיות תלמיד חכם מקצועי(מה שנקרא רב) אבל הוא חייב להיות אדם ירא שמיים ויודע תורה,שהגיע לרמה כזאת שהוא מסוגל ללמד תורה לאחרים לאחר שנים של לימוד. עכשיו,בוודאי שהאידיאל שבישיבה אנשים ילמדו מהבוקר עד הערב,אבל זה לא אומר שמי שלא,ישר צריך לחתוך אותו מההסדר.
לדעתי,יש איזשהו מינמום נדרש(אחד הר"מים אצלנו אמר פעם שני סדרים ביום נשמע לי סביר) שהבנאדם אמור ללמוד,אחרת הוא לא מצדיק את ההסדר.
מצד שני,צודק אליסף שסיכויי החילון בצבא גבוהים ללא הכנה מתאימה.
הסיבה הראשונית בגללה הקים הרב אלי סדן(ואני מצטט מדבריו)
את המכינה הראשונה בעלי,היתה בדיוק הסיבה הזו.
50 אחוז מבוגרי הישיבות התיכוניות(כלומר היותר תורניים בציבור הדת"ל) שהתגייסו ללא מסגרת "תומכת" (הסדר או גרעין נח"ל או הסדר מרכז) הורידו את הכיפה! 50 אחוז! אלו מספרים מבהילים.
להיות דתי יחיד בסביבה חילונית יכול להיות מאוד שוחק,ואני מדבר מניסיון.
בדיוק בשביל זה,ובדיוק בשביל אנשים שאינם מתאימים לישיבות יש מסלולי לימוד בלי קיצור שירות-מכינות,ישיבות שילוב,או אפילו הליכה לישיבת הסדר או ישיבה גבוהה לתקופה של שנה-שנתיים-שלוש בלי קיצור שירות.
ככה מצד אחד יוכלו להיבנות מבחינה רוחנית(שזו תרומה חשובה מאוד למדינה)
וגם יוכלו לשרת שרות צבאי מלא,ולא יעשו שקר בנפשם.
וללא ספק יש אחוז לא מבוטל מבחוריההסדר שלא ראויים
לו,ולולא הייתי חושש להוציא דיבת מקומות מסוימים
הייתי מדבר בצורה יותר ספציפית.
למה לא?אנונימי (פותח)
אנשים מסיימים תיכון עם רצון להיות דתיים.
רק שהם לא יודעים מה זה.
הם אמורים לייצג את ה' מול החיילים/מפקדים/כל אחד אחר בעולם, והם בקושי יודעים מה זה אומר.
הם לא יודעים מי זה בורא עולם
הם לא יודעים מה הוא רוצה מהם
הם לא יודעים למה להם בכלל לקיים מצוות ולא לחיות כחילוני.

גם אם "זה לא עושה להם משהו בלב", שאני מבין את זה כמו "הכיפה שלהם לא גדלה אפילו בשורה אחת" (וכמובן - תקני אותי אם אני טועה) לחיות עם אנשים שפשוט להם התשובות לשאלות האלה, באווירה שבה פשוטות התשובות הללו - זה עושה משהו בלב.
זה מאפשר לבנאדם לעמוד טוב יותר מול העולם.

בשביל זה הולכים למכינה/ישיבה, לפעמים גם נשארים בשביל זה.
אבל יש גם כאלה שנשארים לא בגלל העולם שמסביב, אלא בגלל שאני רוצה לעשות על עצמי עבודה פנימית, שתקרב אותי לה' עוד, על ידי לימוד תורה, על ידי עבודת מידות, להתקרב בעצמי לה'.
תשובה קצת מסובכתדודי25
למה הולכים לישיבה? בעיקרון כדי ללמוד תורה, אבל זו תשובה לא ממצת כלל.

ישנו לחץ חברתי ללכת למוסדות ישיבתייים או מכינות, והלחץ הזה חיובי מאד. קורה לא מעט, שאנשים המגיעים לישיבה בשיעור א', לא באמת יודעים מה הם עושים שם, וגם לא ברור להם ע"פ מה בחרו את הישיבה. ככלל, בד"כ הולכים לישיבות בקבוצות, כדי להרגיש בנוח, בגלל שללכת לישיבה זה בעיקר עניין חברתי. סיבות נוספות הן גם לקצר את השירות למשל, או לתת לעצמך זמן לגבש את זהותך ומה אתה רוצה לעשות בחייך.

אבל אני מאמין שלכל אדם המגיע לישיבה, ישנו רצון לחולל שינוי כלשהו בחייו. להרגיש שהוא מתקדם מבחינת האידיאלים בהם הוא מאמין, או היה רוצה להאמין, והדרך להתקדם היא בלימוד בישיבה. אלא שההבנה הזו היא כללית, וכשמגיעים ללימוד היום-יומי בישיבה, ולהווי הרגיל, לא תמיד מבינים ומרגישים איך זה קשור לאותם אידיאלים ואמונות שאנו רוצים לפתח בעצמנו. ואז בד"כ מגיע המשבר הגדול (הראשון) - כלומר מצד אחד רוצים ללכת לישיבה כי מאמינים שזו הדרך להתפתח, ומצד שני לא חשים שמתפתחים, וזה קשה מאד, וזה שונה ממה שהורגלנו אליו עד כה. ויש גם יצר הרע, בל נשכח. ואז האדם עושה 'עצור, חושבים' ובודק אם המסלול הזה מתאים למי שהוא.

העניין המרכזי הוא שלהרגיש שינוי בחיים, ע"י הלימוד בישיבה, זה דבר שדורש הרבה זמן, ולנו אין סבלנות, ואנחנו גם לא מבינים שזה דורש הרבה זמן, ולכן חשים שלא השתננו, ושזה סתם קשה לנו ולא מועיל. אז נכון, זו מצווה ללמוד תורה, אבל זה כ"כ קשה... וזו גם מצווה לשרת בצבא...

היוצא מכל זה הוא שבתקופה הראשונית בישיבה יש הרבה בלבולים, הדרך לא ברורה והזהות העצמית מטושטשת. רק לאחר כמה שנים, ניתן להבחין בבירור מי הלך לכאן ומי לכאן... יהיו כאלו שרואים עליהם שהישיבה והלימוד השפיעו עליהם, והחיים שלהם כבר שונים ממה שהיו קודם. ויהיו כאלו שיראו שאת המאבק הגדול הזה שלהם, הם החליטו להותיר על כנו, ואת יתרת הזמן שנותר להם בישיבה, יעבירו בצורות שונות. (בד"כ ינסו לגרום לעצמם להרגיש שיצאו עם משהו בכל זאת מהישיבה, וילמדו דברים והשקפות חשובות להמשך החיים. אבל לא תמיד ניתן יהיה לראות קשר בינם לבין עולם התורה בשנים שלאחר הישיבה)
מודה לכם על ההסבר והתגובותנעמנמונת
עכשיו אני מקוה להבין טוב יותר את ה"עולם" שלכם. שנשמע בשורות טובות ורק טוב. שבת שלום
חייבת לציין, ברשותך נעמה, שנהנתי לקרוא את השירשור-צורמיש-
ולראות כמה צדיקים יש פה
לכו בכוחכם זה..
ומה תגידו על בחור שנכנס לצבא, יש לו כיפה~~~חסויה~~~
אבל הוא לא עשה מכינה או ישיבה לפני הצבא..

זה אומר משהו לא חיובי על הבחור .. או שאפשר לדון לכף זכות-שמאילוצי החיים הוא לא יכל או לא הסתדר לו להכנס לפני הצבא לישיבה/מכינה...
אל תנסי לשפוטעמית-טליהאחרונה
יש כאלה שהם נורא מעשיים וקשה להם ליפול ימים שלמים לתוך התורה.
זה לא קל ללמוד תורה.

פשוט תבררי.
שידוכים בין ישיבות ומדרשות. מה דעתכם על התופעה?והוא ישמיענו
מה הבעיה?ברוקולי
מעניין אותי לשמוע דעות. לא בהכרח שיש בעיהוהוא ישמיענו
כמו כל מקום, תלוי אישיות של המשודכיםנפש חיה.
לא מבינה מה העניין.לגיטימי?

זה לא משהו חדש.

להרבה מוסדות יש (כבר שנים) שדכן רשמי, או אולי פחות רשמי.

אולי אני לא מבינה למה אתה מתכוון, אבל למה שזה יהיה שלילי?

לא בהכרח שלילי.והוא ישמיענו

אני לא מדבר על עצם זה שיש שדכן או שדכנית. ובוודאי שכוונתם לש"ש. מסקרן אותי לשמוע מה דעתכם על השיטה עצמה.

כל יוזמת שידוכים שעושים אותה בטוב היא מבורכתadvfb

בעיני, זה ממש טוב אם זאת תהיה נורמה יותר חזקה, שאין מוסד תורני ללא מי שאחראי מטעמו שכל אחד יכול להרגיש נוח בכך לפנות אליו.

צריך לחזק את העניין הזה.

כמו בהרבה פעמים בחיים צריך  שיהיה את האיש המתאים במקום המתאים

אני לא מתכוון רק לשדכן ככתובת שניתן לפנות אליהוהוא ישמיענו

אלא לשיטה עצמה. על פי מה השדכנים משדכים. מסקרן אותי לשמוע מגוון מחשבות על כך

דהיינו שמדרשות מסויימות יתאימו לישיבות מסויימות?advfb

כאילו איזו שיטת שידוכים יש פה?

אני בכוונה משאיר את זה פתוח. מעוניין ללמוד מכםוהוא ישמיענו
חח אני פשוט לא מבין כל כךadvfb

אם הדיבור הוא ביחס לסטיגמות של ישיבות ומדרשות - אז אפשרי בהחלט להשתמש, כמו שאפשר להשתמש בכלל הכללה, תוך כדי כמובן לקחת אותה בערבון מוגבל ולא השתעבד אליה.

כן הייתי ממליץ לאנשים מסויימים לחפש תלמידים או בוגרים של מקומות מסויימים שהם יותר בז'אנר שלהם, אבל ברור שזה לא סותר שכדאי לבחון כל הצעה לגופה.

 

אני לא מכיר "שדכנים" ואני לא יודע פי מה אותם שדכנים שאני לא מכיר משדכים..

 

כן יכול לומר שיש שני סוגים של דרכים לשדך - 

להיות פסיכולוג - להבין לעומק מה בנאדם מחפש, מה מעסיק אותו, מה החוזקות והחולשות שלו ולפי זה להתאים בין אנשים שיכולים להתאים. שימלאו אחד לשני צורך נפשי.

להיות סוציולוג/אנתרופולוג - לזהות כל מיני סממנים תרבותיים וחברתיים שבדרך כלל אומרים משהו על הבנאדם, כגון איפה הוא למד השכלה תורנית ואיפה הוא רואה את עצמו ביחס למגזר ועל פי זה לזהות את המשותף בין אנשים. צריך מידה קטנטנה של ציניות ביחס לזה. מי שתמים לגמרי לא יכול להבין את השיטה. השיטה הזאת לא מושלמת בכלל בכלל, אך היתרון העיקרי שבה שהיא מאפשרת לשדך גם לא ע"י היכרות מעמיקה. ומה לעשות, לא כולם מקבלים הצעות מחברים.

..אני:)))))

א. זה לא תופעה.

ב. זה מעולה שמשדכים בין ריכוזי בנים לריכוזי בנות.

ג. טוב ששידוכים נעשים בצורה מסודרת.

 

א. למה לא מדובר בתופעה?והוא ישמיענו

ב. כיצד נעשים השידוכים? מה הם שיקולי הדעת? מדוע זה מעולה לדעתך?

ג. האם זה שונה מפניה רגילה לשדכנים? או שאין הבדל?

לכאורה עם פוטנציאל הכי גבוהנוגע, לא נוגע
תודה! מעניין. אשמח לשמוע מדוע לדעתך 🙏והוא ישמיענו
כי יש בסיס דומה. כמובן שזה נכון למקומות שיש להםנוגע, לא נוגעאחרונה

קו מסויים וגם באים לשם בחורים בסגנון מסויים 

וידוי של שדכניתלגיטימי?

בשם שלומית שראל:

הופיע בעלון השבת "הדור" בשבוע החולף.

 

מה דעתכם?

מה החוויות שלכם מול שדכנים - מה רמת ההיכרות שלכם עם השדכן? האם זה כלל שליחת כרטיס? שיחה? פגישה? ליווי? משוב?

ולפי מה הרגשתם שהם משדכים אתכם?

נשמע חוויות משמעותיות, תודה על השיתוףadvfb

אכתוב בהמשך לגבי המסקנות שהבאת 

פנה אליי בחור באתר הכרויות עם שני סימני שאלהראומה1

עברנו לדבר בקודים חח?

צריכה פירוש רש"י להתנהגות חחח

הוא חושב שזה מצחיק לכתוב ככה… הוא מחכה לתגובה, האםפ.א.אחרונה
את מעוניינת 
אני נתקל ברבה סרטונים, חלקם של AI שמנסיםחסדי הים

לעודד גברים להתחתן עם בחורות צעירות מהם באיזה 20-30 שנה.

לפי דעתי זאת תופעה מטרידה, כי רוב הזוגות האלה לא יצליחו.

אבל מה האג'נדה של סרטונים כאלו?

אם זה היה לשכנע בחורות צעירות, אז הייתי חושב שזה מין נסיון של גברים מבוגרים למשוך בנות שצעירות מהם, אבל הסרטונים שאני רואה פה ושם מופנים כלפי גברים.

מה אתם חושבים שהאג'נדה?

לא מכירה ולא נתקלתי בג'אנר, אולי זה כי אתה בארה"ב?נייקיי
ומדובר בסוג של "שוגר דדי", sugar daddy?
אני גר בארץ ישראל. אולי בגלל שהפלאפוןחסדי היםאחרונה

שלי הוא יותר צורך מידע מחו"ל.

על כל פנים, זה נראה כמו רצון לקשרים אמתיים, אולי באמת המגמה זה הכסף.


ערב שידוכים שמתפרסם עכשיואשר ברא

בס"ד

ערב של שידוכים #3!

יגיעו *מעל 25 שדכנים*

*מכל המגזרים ולכל הגילאים*;

מסורתי,  דתי לייט, דתי לאומי, ד"ל תורני, חוצניקים, חרד"ל, חרדי מודרני פתוח, חרדי/ליטאי/חסידי

אלמן/נה, גרוש/ה, גיל השלישי.


*חדרים נפרדים* (עם השדכנים) *לגברים ונשים*.


*ערב של עשיה..תחנות המתאימות לכולם (לא רק לפנויים ופניות);

-שיחה מפי *פז לגאי*

*מרצה* בין-לאומי ל *רווקות וזוגיות*.

-עמדת תהילים לשלום עם ישראל.

-עמדת הפרשת חלה

-הכנת ערכות לקירוב.


יום חמישי  יח' בשבט

*בן יהודה 6 רעננה*

*בשעה 5:30 עד 9:00 בערב*.


*ניתן וכדאי להעביר*

ככל שיגיעו יותר אנשים כך יהיה פוטנציאל להצלחה עוד יותר גדולה!


כתובת:  בן יהודה 6, רעננה

אירוע לפו"פ לציבור הדתי. האם בחור דתי יעשה צעד?ראומה1

אם כן מתי במהלך האירוע?

מעבר להחלפת מבטים הדדיים ובהייה ממושכת בה..

כשהיא לבד יגש? כשהיא עם חברות יגש?

איך בחור דתי אחד.לגיטימי?

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

איך זה שבחור דתי אחדצדיק יסוד עלום

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

הליכה לאירוע כזה זה כבר צעד מעורר כבוד בעינייזיויק
והלכתי אליו שלשום חחחראומה1
ו...?זיויק
מה התובנה?
יש כמה..ראומה1

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..


זהו בנתיים

אתגר לא קלזיויק

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

יש ויש לא מתאים לכולם מנגדראומה1
גם הבנתי שלא להתסמך על האתרים והאפליקציות ויותר על מפגש אנושי וחי.
מענייןזיויק
שקלת לעשות את הצעד בעצמך?לגיטימי?אחרונה
לא לבהותהפי

או לגשת או לא

זה מביא לי עצבים 

הבהייה מאותת להם שאת בקטע שלהם זה קטע חיזורי מסתברראומה1
אם הם לא נגשיםהפי

מבחינתי זה לא רלוונטי

למה שאני אצא עם מישהו שאפילו לפנות אלי לא מסוגל? 

 

אם הוא מתבייש שישלח צד ג זה גם בסדר

אבל אם כלום אין עניין סתם לבהות 

זה סתם מתסכל

על זה התרעומת שלי בדיוק. בהית תפנה חחראומה1
האחזות במערכת יחסים *טריגר בריאות נפש*advfb

 

מעורר מחשבות ביחס להפרעה נפשית, זוגיות, משפחה, חלומות. ממליץ לראות למי נשמע לו מעניין.

עצם האחזות הגדולה שלו בזוגיות הקיימת זה פשוט מפליא. קשה לתפוס את זה.

 

סיפור כואב ממשזיויק
טוב בשעה מאוחרת צפיתי עד הסוףאריק מהדרום
למרות שאני חייב לקום מוקדם מחר.


אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.


זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.


במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מסכימה עם על מילהיעל מהדרום

לק"י


(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

את ואריק צודקים בהערה שלכםברוקולי

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

 

 

יכול להיות שזו היתה כוונתויעל מהדרום
לק"י


אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

לא כל כך הבנתיadvfb

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

 

האמת שלא הבנתי למה העלית את זהיעל מהדרום

לק"י

 

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

מהצד שלו, לא מהצד שלהadvfb

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

קטונתי מלהביע עמדה ביחס לרגישות הענייןadvfb

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

 

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

 

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

זה כמומותקקק
שמישהו יספר שאישתו נכה פיזית במאה אחוז והוא מתמסר וסועד אותה עד שבסוף נתן לה גט ואז יגידו לו שחשוב לציין שיש נכים (עם נכות קלה) שכן מקימים משפחות


למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

נורא פשוטאריק מהדרום
הפרעת מצבי רוח היא מחלה שקופה, אנשים אומרים את זה כקולקטיב לרמות שונות, רמה התפקוד שלי אינם מדידים במספרים והם משתנים כל הזמן.


כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.


יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?


עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.


וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

לא הבנתי, למה לא לדבר על זה בפורום?advfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 1:13

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

 

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

 

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

האמת שמסכיםארץ השוקולד

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

מאחר ואינני יודע להסביר בצורה טובה יותראריק מהדרום
ממה שהסברתי עד עכשיו את נקודת המבט שלי אינני יודע מה תועיל החזרה על הדברים.


לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.


אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

הסברת מעולה והבנתי מעולהadvfb

זאת החוויה סובייקטיבית שלך ביחס לראיון ואני מקבל את זה לגמרי.

בודאי שהחוויה שלי לא עולה על החוויה שלך, אבל גם החוויה שלך לא שווה יותר מהחוויה שלי ביחס לראיון.

לא חושב שנכון להכליל את החוויה שלי או את החוויה שלך על כלל האנשים או משתמשי הפורום.

 

לגופם של דברים - מסתבר לי שמי שיש לו דעות קדומות על התמודדויות נפשיות יהיה לו את החששות שהזכרת עם הראיון הזה או בלעדיו.

הוא כתב גם ספר מעולה! כדאי לקרואברוקולי
תודה!advfb
לא ראיתי את זהנקדימון

אבל קראתי איתו ראיון במקור ראשון, ולפני כן ראיתי כתבה איתו ב"כאן מקשיבים" - ואני חושב שאי אפשר ללמוד מזה כלום. למה?

 

ב"מקשיבים" זה היה מאוד בולט שהוא נשאר נשוי רק בגלל שככה זה צריך להיות. כשהוא נשאל למה לא להתגרש, אז הוא פשוט ענה שמישהו צריך לטפל בה (או משהו בניסוח דומה). כלומר, ההחלטות שלו היו החלטות שמגיעות מתוך תפיסת עולם ישנה יותר. עצוב לומר את זה אבל הוא לא נאחז בקשר, אלא היה כלוא בו.

בנוסף, המצב של אישתו לשעבר היה חריג מאוד וקיצוני במיוחד.

וגם, ההפרעה התפתחה *אחרי* שנולדו כבר כמה ילדים, וזה שונה מאוד ממצב שבו יודעים על זה לפני החתונה.

 

סיפור עצוב מאוד. ומקרה קצה.

"לא ראיתי - אינה ראיה"advfb

חלק ממה שאני אוהב מהראיון הזה זה המראיין, עודד הרוש.

בראיונות איתו הוא מזהה תהליכים חינוכיים ומנגיש אותם בפני הצופים.

העקרונות והתהליכים המוצגים פה רלוונטי לכולם. יש בו הרבה אמונה במראיין, וזה מה שהוא מנסה להשיג בשאלות שלו.

 

חוץ מזה, קל תמיד להגיד "לא למדתי מזה שום דבר"

כדי ללמוד משהו, צריך להתאמץ או להיות יצירתי. כדי לא ללמוד - אתה פשוט אומר אין מה ללמוד, אח"כ אתה גם יכול למצוא סימוכין לזה ש"אתה כבר ידעת" את מה שיש שם או "שהוא לא רלוונטי אלי". לטעון את זה, זה הכי פשוט בעולם.

 

האם הוא "נאחז" בקשר או היה "כלוא", זה ממש לא משנה באיזו מטאפורה נשתמש. וגם החשיבה שמדובר בסיבה אחת פשוטה בכך שהוא נשאר בתוך ההקשר - זה ממש שיטחי ולא נכון, כפי שהוא מתאר בראיון.

 

מה למדתי מהראיון הנ"ל?

נאמנות בין בני זוג

משמעות של קשר בין הורים וילדים הוא אמר שלמרות כל הדברים שעברו לחלק מהילדים היה קשה אחרי הגירושין (למרות שהם בעצם לחצו עליו להתגרש) ובנישואים השניים שלו

להסתיר התמודדות לעומת שיתוף שלה (וואו, כמה זה קורה להרבה מאיתנו בסיטואציות שונות)

 

לא ראיתי את הכתבות שציינת ולכן אין לי יכול להשוות, זה מה שלמדתי מהראיון הנ"ל.

 

כן הדברים הנ"ל הם לא דברים שמקודם "לא ידעתי". כי זאת לא ידיעה אינטלקטואלית.. אבל אחרי שאני רואה דווקא מקרה שהוא קצה שהוא ממחיש את זה במחוץ, אז אומר "וואו, נאמנות בין איש לאישה זה וואו". הטענה המקטינה את הנאמנות בין הרב בני לאשתו למשהו קטן, כך הוא תפס את זה בצורה מיושנת, היא לא נכונה וככה זה לא מוצג בראיון. בעיני זאת גם הסתכלות מאוד צינית.

 

באמת, באתי ללמוד כאן ערכים כללים וממש לא התיימרתי לדון פה בפגישות בין דייטים וגם לא רמזתי לזה כלל @יעל מהדרום 

בעיניים של רווק - אני לא יודע מה זה קשר זוגי. אני לא יודע. לכן כל דבר חדש שאני יותר מודע אליו, זה מרגש אותי.

אני ממש לא עסוק בלדבר רק על מה לעשות בדייטים או עם מי לצאת או לא לצאת בהקשר של זוגיות.

אבל כן ראיתי, רק לא את הכתבה של 14נקדימון

לא באתי להקטין ולא הייתי ציני. אלה דברים שהוא אמר בעצמו, מה אני יכול לעשות...

 

כמו כן, "נאחז" לעומת "כלוא" זה לא הבדל מטאפורי, זה הבדל מהותי. בחירה לעומת חוסר ברירה. אני מופתע מהדילוג שעשית כאן.
 

האם הוא אומר כאן דברים אחרים ממה שאמר במקו"ר ובמקשיבים? אולי. מה זה אומר? אין לי מושג. אולי האמירות שלו תלויות גם במצב הרגשי שלו, וכעת הוא לחלוטין במקום אחר ביחס לעבר (במקשיבים הוא היה נשוי עדיין, במקו"ר הוא כבר היה אלמן, ועכשיו הוא כבר הרבה אחרי האבל).

נראה לי שהמוקד שאתה שם עליו את הפוקוס פחות שייךadvfbאחרונה
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ו בשבט תשפ"ו 13:31

בפועל, אני שמתי את הראיון הזה פה, כי בצורה סובייקטיבית הוא היה משמעותי עבורי ומרגיש שלמדתי ממנו והיה באלי לשתף.

לכן, כל הטענות שאין מה ללמוד ממנו בצורה "אובייקטיבית" - פשוט פחות קשורים לעניין. 

כמו כן, המקרה עצמו של הרב בני הוא לא המוקד פה, אלא החוויה מהראיון וממה שעולה בו. 

לצורך העניין, אפילו אם המקרה של הרב בני לא היה ולא נברא אלא משל היה - זה לא משנה כל כך..

אתה רוצה לשייך לו בחירה או חוסר בחירה זה גם פחות קשור.. כי המימד פה שהרשים אותי הוא החוויה של עוצמת הקשר בינו לבין אשתו, לא עניין הבחירה בקשר. 

לכן אמרתי שהתגובה שלך היא צינית, פחות רואה שייך לעסוק במוטיבציה שלך (ובודאי שראוי לדון לכף זכות), אלא בגלל שבפועל אתה מקטין את מה שבאתי לומר.

אתה ציפית בראיון או שמכיר את הסיפור ומרגיש שלא למדת ממנו כמעט והוא לא רלוונטי לחיים שלך? מדהים. אין לי שום דבר נגד זה.

אני הרגשתי חוויות מסויימות במהלך השמיעה של הראיון ובזכות התחושות עלו לי תובנות שהתחדשו או התחדדו לי. הזכרתי אותם בתגובה הקודמת שלי אליך. 

 

נ.ב - אדרבה - זה שהוא כלוא בקשר זאת תחושה שאני מרגיש שהיא מאוד יכולה להיות רלוונטית עבורי (במינון ובקונטקסט אחר). לכן דווקא אולי זה שהוא היה "כלוא" בקשר זה מלמד אותי יותר.

נ.ב 2 - בעיני, עודד הרוש הוא מראיין בחסד וחווית הצפייה היא שונה ביחס לצפייה בראיונות של מראיינים אחרים. אני יכול ממש להרגיש את זה בפער בין הראיון שלו עם יוסף חיים אוחנה לבין הראיון של עמית של סגל עם יוסף חיים אוחנה. הרוש מאוד מגמתי בראיונות שלו - הוא מחפש אמון, תקווה ומשמעות. הרבה מראיינים, גם בכאן מקשיבים, לא תמיד מחפשים את זה.. לכן ציפייה בראיונות שלא מהסוג הזה פחות מעוררים תובנות משמעותיות.

היי, אני בת 22 יוצאת עם בחור בגילימחפשת עצה...

בקשר יחסית רציני..


בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.

הוא מצידו מתכונן כבר להציע..

מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,

אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום

אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..


תודה מראש..

ממליץ להתייעץ בהקדם עם מאמנת לחתונה.היום הוא היום
יש לך פה משהו חשוב ביד אבל מצד שני יש פה בירור משמעותי וחשוב לא לצער אותו וגם לא להחליט סתם ללכת על זה. בהצלחה
תודהמחפשת עצה...
אם מכירין המלצות למאמנות כאלו אשמח
אני ממליץ שהתייעצות עם אנשי מקצועפשוט אני..
תהיה עם אנשי מקצוע, ולא עם אנשים שעברו קורס בזום במשך 4 מפגשים ופתאום יש להם טייטל חדש.
נכון מאד. משהו רציניהיום הוא היום
וממושך.


ואני מכיר לא מעט מאמנות כאלה.


כמובן, יהיו כאלה שלא ירצו שום עזרה חוץ מפסיכולוג או עוס קליני וזו גם זכותם

לבנתיים, איתי אף אחת לא יצאה או יותר נכון לא רוצהנ א

לצאת

כמה זמן שאתם בזוגיות?נייקיי
בקשר קצת יותר מחודשייםמחפשת עצה...
חודשיים זה לא הרבה, אבל גם לא קצת. איפה שהוא באמצענייקיי

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.


ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.


בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?


מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

לא כ"כ מסכימהשלומית.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

בטח תודה!מחפשת עצה...

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

אם אני אומר לך שהוא שבוע לא זמין או את לאארץ השוקולדאחרונה

ואתם לא יכולים להיפגש או לדבר, מה התחושה שעולה בך?

עצב/געגוע/תחושת רווחה/שמחה?


זה יתן לך אינדיקציה מסוימת

תודה רבה!מחפשת עצה...
פגעת בדיוק בנקודות צריכה לשבת לענות על השאלות האלו בכנות.. 
מסכים עם ההצעות בסוףארץ השוקולד
(אולי שבוע/שבועיים הפסקה ולא יומיים-שלוש)
מצטרפת להמלצות - לנסות לבררלגיטימי?

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

 

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

נכון מאוד, תודה!מחפשת עצה...
מצטרףפצל"פ

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך


 

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה


 

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך


 

המון בהצלחה

תודה!מחפשת עצה...

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

מעניין ממשפצל"פ
מה בעצם מפחיד אותך בזה שזה יקרב ביניכם?
לגיטימי ממשזיויק

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

זה מה שעולה ממה שאמרו כאןמחפשת עצה...
תודה לך, ותודה לכולכם!
לי קרה משהו דומה 3 פעמיםהאופטימי

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.


 

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.


 

 

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.


 

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.


 

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.


 

 

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

עצם השיתוףadvfb

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

 

 

מעניין..דרייב

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?


ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

רק מוסיפה משהו על מה שאמרו לפנימבולבלת מאדדדד

שימי לב לא להרגיש שהוא עומד עלייך עם סטופר.


אם את מרגישה שהוא לוחץ עלייך, גם אם לא ישירות- זו נורת אזהרה. מותר לו לרצות ולחכות, ואף רצוי.

אבל לא אם את מרגישה הרגשה לא נעימה או מועקה.


אומרת מניסיון מר…


ובכללי, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך. 

אולי יעניין אותך