כיסוי ראש בתוך הבית..
איך זה אצלכם?
בא לי שיהיה ליד הדלת מתלה שעליו האשה תתלה את כיסוי הראש כשהיא נכנסת.
זה רע? אפשרי?
כיסוי ראש בתוך הבית..
איך זה אצלכם?
בא לי שיהיה ליד הדלת מתלה שעליו האשה תתלה את כיסוי הראש כשהיא נכנסת.
זה רע? אפשרי?
בס"ד
בעז"ה בעיתו ובזמנו-
בעיתה אחישנה! 
בחדר שינה וכו' מיילא
אבל כל פעם שדופקים בדלת שתרוץ ותכסה את הראש זה סתם מכניס ללחץ.
אם זאת הבעיה..
חוצמיזה אם המתלה ליד הדלת והספות לא מולה... נניח..
"קביעות כזו".. אפילו מבחינת התחושה
יש בזה משהו הרבה יותר מיוחד... שלפני שיוצאים שמים כיסוי, ולא שהכיסוי הופך להיות חלק קבוע שכבר לא שמים לב אליו.
וזה גם אמור להיות בריא לשיער ושומר עליו... (זה למדתי מאמא, שלה אין מתלה ליד הדלת)
מטפחת כל בוקר. וכשיושבים בבית בצהריים להוריד, ולפתע דופקים בדלת, אז צריך לברוח לחדר השינה..ופתאום מחליטים שרוצים לצאת לאנשהו, אז להתחיל להתארגן..
אני ל-א רואה את עצמי מורידה ישר כשאני מגיעה הביתה! ממש לא!
ולא בקטע הדוסי, בקטע הנוח.
או במטבח לפחות.. משהו שקל לשים, לא משהו שצריך לקשור, ואז פשוט זורקים על הראש כשצריכים לפתוח דלת...
מושיקואגב אתה לא יכול להגיד שום דבר שבקדושה ליד שער גלוי של אשה נשואה.
לא ברכה וכו'
אנחנו לפי הרב עובדיה וזה כתוב בילקוט יוסף,לדוגמא.
ובמשנה ברורה שם,
[כמו כן, במשנה ברורה שם, מביא גם את הזוהר על מעלת אשה שמכסה שערה אפילו בביתה; ואת ה"מגן אברהם" שכתב שראוי לנהוג כך, ואת מעשה "קמחית" מהגמרא מס' יומא, שנהגה כך וזכתה לבנים כהנים גדולים. אז אמנם לא "הלכה וחובה", אבל בוודאי אפשר לראות מכאן שזה לא דבר חסר-ערך ללכת בכיסוי ראש בבית..]
אבל ככה זה פורומים, הם לא טובים במיוחד בלהעלות שו"תים של עשרות עמודים בעברית למדנית
אם ככה מה ההבדל בין הבית לחוץ?
אולי גם שבחוץ תלך, מידי פעם, בלי כיסוי ראש..
לא?
או שאני לא יורדת לעומק הדברים
זה דוקא מתקבל לי על הלב, בהרגשה. אולי אכתוב שיר כדי להסביר למה.
הוא כתוב בגמרא, בכתובות.
כתוב שאם נחייב נשים לצאת לחצר בכיסוי ראש "לא נמצא בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה".
החיוב לפי הגמרא הוא לכסות את הראש כשיוצאים לרשות הרבים, לא בבית או בחצר, גם לא בפני גבר זר.
(אני משתמש בשם של אשתי, לא בטוח שהיא מסכימה איתי, מה עוד, שהיא בכלל לא מתעניינת בדיון הזה...)
בעלה של "יום השביעי"
חבר שלי היום אמר לי על הגמרא הזאת, ומה שאותי עניין בה זה זה שנשמע ממנה שהנשים לא נהגו לכסות בתוך הבתים ואפילו בחצר יש חשש ש"לא נמצא בת לאברהם אבינו..."
נשמע כאילו זאת היתה נורמה של ממש.
החבר גם אמר (כמו שאמר הרב דן) שחלק או כל המפרשים מסבירים שמדובר בכיסוי עליון ורק כיסוי תחתון מותר.. שני כיסויים משהו...
[או, בינתיים אני רואה מוטי שערכת]
המובן הפשוט שם בגמרא, לכאורה, הוא שבחצר עם "קלתה" (כיסוי ראש בסיסי) בלבד - על זה נאמר שאם תגיד שבחצר אסור ללכת עם כיסוי ראש כזה, "לא הנחת בת לא"א".. אבל לא בלי כיסוי ראש כלל.
אכן, התוס' מפרשים, שבחצר שאינה פתוחה לרבים - אפילו בלי כיסוי ראש מדובר.
ה"באר היטב" על השו"ע מביא את הדעות השונות - ואומר שלהלכה זה דווקא עם כיסוי ראש, אפילו בחצר.
אלירזאם אדם זר נכנס לביתי, ואני בלי כיסוי ראש
למה שלא אכסה את הראש?
רק בגלל שזה "ביתי"?
נשמע לי דווקא מאוד הגיוני לעקם פרצוף למול האימרה:
אם אדם נכנס לבית והאישה בשיער מגולה, היא לא צריכה לכסות בביתה.
שאשה תכסה את ראשה כהלכה (כל הראש - ויש מקלים ברוחב שתי אצבעות מקדימה).
אנחנו לא רפורמים - ואם לאדם כלשהו יש בעיה מסיבותיו עם ה"הלכה" - לפחות לא לעשות זאת בשמה.
"פירוע ראש דאורייתא" - גמרא כתובות עב. ושם - ש"דת יהודית" זה דווקא כשהולכת בכיסוי מעין סל על הראש.
אשר על כן, ברור שה"הנחה" ש"כדאי לכסות כמה שיותר טוב" (לפי דרישות הדין), היא "הנחה" נכונה..
וב"גדר עולם" לחפץ חיים, יצא כנגד מי שרצו להקל בכך.
ויש שאמרו על כיסוי חלקי שאסור מדין דת יהודית (י"א טפח כפי שהזכרתי. שתי אצבעות), ויש שפסקו שאסור ג"כ מהתורה.
וגם לגבי חצר - עי 'אבן העזר סי' קט"ו באר היטב ס"ק י שלהלכה קיי"ל שללא כל כיסוי ("קלתה") - אסור.
הקיצור - כפי שכתבתי לעיל. וההנחה היסודית היא שפוסקי ההלכה המובהקים של כל דרותינו, לא "המציאו" מאומה.
הלוא היא לא דיברה על איזה כיסוי שמים. מדובר בה על פריעת ראש אשה סוטה.
שאת מבינה שאי אפשר פה ב"הודעה", להסביר איך דין משתלשל מתורה שבכתב לתושבע"פ..
עקרונית, יש לנו תושב"כ ותושבע"פ, ולחכמי התושבע"פ יש את הכללים איך דורשים מהתושב"כ.
מכל מקום, אם זה חשוב לך - את יכולה לשלוח במסא"ש, ואשתדל בלנ"ד לסקור קצת עת הענין, כמיטב יכולתי הדלה.
כל טוב.
פשוט קשה לי איך מפריעת שיער אשה סוטה בתורה, השתלשלה ההלכה הכה-מחמירהשיש כיום:
שאשה נשואה צריכה לכסות שערה > שאף גבר זולת בעלה לא יראה אותו > לכסות את כולו > בנידתה הוא אסור אף לבעלה...
מה נכתב, ואיפה אנחנו...
אבל זה דיון אחר.
http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=72&format=text
ופה
http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=72b&format=text
ועוד דברים של הרב מלמד בעניין+מקורות
זו דרכה של תורה.
אנחנו לא קראים.
מי שרוצה לדעת איך פוסקים הלכה, צריך ללמוד זאת ובראש פתוח.
ומי שיבוא עם "נוגדנים" - אוני לא מתכוין אלייך - לא יעזור לו כלום.
[וההלכה הזו אינה "מחמירה". היא מתאימה לגמרי לכל אשה עם חוש בריא של צניעות, ועם קצת העמקה בענין כיסוי הראש. בלי להיכנס כרגע לעניינים נקודתיים, של מחלוקות בפרטי הלכה בין הפוסקים]
1) ההלכה הזו לא מחמירה?! ועוד איך שהיא מחמירה. מילא לכסות את הראש ברבים, מילא- שלא לצאת עם ראש מגולה... אך לכסות לחלוטין, שחלילה אף אחד לא יראה, להוסיף ולהגיד שזו סגולה לכסות גם בבית? גם לאסור על הבעל לעתים... לא להתיר יותר משתי אצבעות...
אם זו לא חומרא, מה כן?
2) לומר "מתאים לכל אשה" - "עם חוש בריא של צניעות" זה תלוש לחלוטין מהמציאות.
כי נשות ישראל הן לא קופי-פייסט של חוה או של דמות האשה האידיאלית אותה ניסו ליצור חז"ל עם ים הלכותיהם.
ולא כל אשה מצליחה לשכנע את עצמה בטיב הדינים במטרתם או ברעיונם ולקבלם באהבה.
כך שמה שמתאים לחברתי אולי, ממש לא מחיב שיתאים לי. אז אל תעניק את התואר "חוש צניעות בריא" למי מאיתנו. זה פשוט לא הגיוני.
גפ מפני שפשוט אין "חוש בריא לצניעות", דן. האם כל מה שלא תואם בצורתו לאידיליה אותה בנו חז"ל אומר שמשהו חולה באדם או בנטיותיו? אם בעיני אדם משהו מנקודות הציון על הגוף אותם סימנו חז"ל כראויים לכיסוי- יהיה "צנוע" גם אם יהיה מגולה (אוי, זה נשמע מצחיק, אני יודעת), האם מעיד על משהו לא תקין בחושחושים שלו?
וזה יהיה מענין אם פעם תעשה סקר אודות המצווה הזו. תראה כמה היא "מתאימה לאופי הנשי".
או שאני סנילי או שאת כותבת פשוט בזעם.
אני לא אשה, אבל יצא לי לשמוע מכמה בחורות (בש"א ובפורומים בעיקר) שאישרו את ההבנה שלי ביופי של המצווה, והסכימו שהיא נפלאה ומתיישבת נפלא על הלב.
לרוב מדובר בבחורות שכללית הן ברמה גבוהה יותר, "רוחנית" בין השאר.
ברור שהוראות חז"ל הן "בריאות" יותר, לא שכל אחד בחושים שלו יכול היה להגיע לבד להלכות, בתחושה שלו, אבל לאחר שחז"ל קבעו גדרים, מי ששומר אותם יכול בהחלט לחוש בכך שהם חד משמעית בריאים יותר.
אולי לך אין חוש בריא בצניעות, וזאת... במחילה.... בעיה שלך.
מה פירוש "ההלכה מחמירה"?
מחמירה ביחס למה?
אולי כדאי שיהיה ברור, את מאמינה רק בתורה שבכתב?
יהיה לנו קל יותר אם נוכל להגדיר אותך בהגדרות הישנות והטובות.
אבל אם את מאמינה בתורה שבע"פ - הרי שיש כללים לגבי איך לדרוש מן הפסוקים ולהוציא מהם הלכה למעשה. ומכיון שלך אין מושג לגביהם, את לא יכולה לבא ולקרוא להלכה "מחמירה".
כי אין לך את הכללים ואין לך לאן לייחס, מחמירה ביחס למה? ביחס לאיך שנראה לך מהפסוק?
תראי.. (בעדינות) אין לך אפילו חוש בריא לצניעות ואת מצפה שתוכלי גם לדרוש הלכות מהפסוקים?
הדגשתי שאני אמנם בן.
אין ספק שיש קשיים, זה ברור לי, אבל לא על זה מדברים פה.
לא מדברים פה על "נסיונות של צניעות" בכלל.
זה שלמישהי יש חוש בריא לגמרי לצניעות לא אומר שהיא תמיד תיהנה מההלכות, לפעמים זה עלול להיות נורא קשה, אבל חוש בריא יש לה. אין קשר בין הדברים.
לא הוא...
ויש לך טעות במובן של "טבעי" כאן (ואולי זה יסוד אי ההבנה): "טבעי" הכוונה כאן שזו ההרגשה המתאימה לטבע הפנימי, האופי של אדם מישראל. ושהוא יכול להיבנות לכך.
כמו כן, תלוי אים האדם מגדל את עצמו. ומי שיגדל את עצמו עם עומק ההבנה והתחושה של הנושא הזה וערכיותו, אכן יחוש יותר גם באופן פשוט את הטבעיות.
בנוסף - יש הרבה דברים שאם "נבודד" את הנטיה של היצד, אכן נרגיש שהם "טבעיים" לצניעות.
גם כאן - זה שיש נשים מסויימות (ויש גם ההיפך. לא נולדנו אתמול..), שמרגישות "קושי טבעי" ללכת כך - זה לא חייב להיות כי הן מרגישות שזה לא טבעי לצניעות. זה קשה להן מצד תחושות אחרות.. אך טבע הצניעות - במקומו עומד (וגם בן - שהבאת שקשה לו לעיתים להימנע מהסתכלויות מסוימות, אינו מרמה את עצמו שזה "טבע הצניעות"... אלא משיכה שיש להתגבר עליה.
והוא יודע שלא התכוונת אליו.
ואגב, לא הזכרת מקודם את עניין הירידה לפסים אישיים כלל וכלל..
אני מבולבל.
המלחמה של הבנים על צניעות היא קשה
וגם המלחמה של הנשים
כל אחד יש את הדרכים שלו.
הגברים לא יבינו אף פעם, אבל הם צריכים לנסות עד כמה שיותר.

אף אחד לא דיבר על מה ניסיון, למי, ומה לא.
דובר על כך שאם התורה אומרת - זה מתאים.
מלבד מה שזו לגמרי המציאות אצל נשים רבות.
וזה שיש לאדם יצרים שונים, בשלבים שונים של החיים, עדיין לא אומר שהם ה"בריאות" התורה מכווינה אותנו אל הבריאות, מה גם שזה מובן ומוחש לגמרי. ולעיתים, אדרבה - מי שאינו "בתוך הניסיון" רואה יותר טוב מה האמת האובייקטיבית.
ודומני שאף אחד לא "שפט"..
דובר על שלילת ניסיון להגיד "בשם התורה" דברים שאינם נכונים, ניסיון לזלזל בדברי חז"ל ולנסות "לפסוק" עפ"י הבנה שטחית בתורה שבכתב.. וניסיון "לתת ציונים" לתורת ה' "מה "מחמיר" ומה לא, ועד כמה היא מכוונת אל הבריאות הטבעית הבסיסית.
הקב"ה ברא את כל האדם - איש ואשה - ואת אופיים. ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם..
תחת התקפיד להכניסני ללקסיקון ההגדרות שלך?
ומי אתה בכלל, ומה אתה יודע עלי, שברוב חוצפתך אתה קובע כאן, קבל עם ועדה, שאין לי חוש לצניעות?
אתה מגוחך.
צורת הדיון שלך בלתי נסבלת,
ואני נאלצת כבר פעם שניה לחתום דיון איתך, מחמת זלזול, חוצפה, התנשאות וירידה לפסים אישיים.
- עד כאן התיחסותי אליך בדיון זה -
[וכדי למנוע התנצלויות באישי אח"כ נבהיר לעיניך את המצב כמות שהוא: א' אתה מביע זלזול ותוקפנות (אחרי שאתה האשמת אותי בכך לחינם), ב' אתה יורד סתם לפסים אישיים (כי הלא מוטי יודע הכל, הוא בוחן כליות ולב ויודע מי אני ומה אני...) במקום להשאר ברמת הדיון]
מרלין, הקוסם הידוע, מינה אותי בועידת הקוסמים האחרונה לעשות בדיוק את כל הדברים הנוראים שעשיתי לך.
בלה בלה בלה...
חיחצי גיחצי בים בם בום.
אני שוקל לעבור מגיחוך לצחוק |מגלגל את שרביט הקסם בין האצבעות ומלטף ת'שפם במבט מהורהר|
ועלי להודות שלא קראת "בעיון" את ההודעה עליה הגבת. הסיגנון היה לי מאד "לא נוח"..
ביטול בזלזול, או רמיסה ברגל גסה את דעת השני השונה ממך- לא תתן עליונות אמתית לדברים הנאמרים (מזכיר לי פעולה שהעברתי בזמנו לחניכותיי בכיתות ג-ד. עקרון חזק אצלי.)
הנפנוף באמת לא מקנה נצחון- כשזה בא ע"י "הקטנת" וביטול האחר.
אין מה לפדבק "כל הכבוד גבר" כי הבנאדם מתנצח עם האחר ופוגע ברגשותיו על הדרך כאילו אין מחר.
איפה הגדולה בזה?
תלמדי לתת כבוד לדברים גדולים ממך, דברי בצורה סבירה על מסורת ועל תורה שבעל פה..
את יודעת.. אלו דברים שחשובים לנו היהודים, ומכעיס אותנו כשמדברים עליהם שלא בכבוד הראוי.

אוהבת את אבא
אתם פשוט חמודים!
ובאמת..אין לי מושג איך יש כל כך הרבה מלל בנושא הזה..
אולי תתנו כאן תקציר הלכה למעשה או משהו כזה?![]()
ביד רכה.
אלו לא חברים שלנו..
ודווקא מי שמתייחס לדבריהם
הוא זה שצריך לחשוב היטב לפני שמוציא הוא דבר מפיו,
ולכתוב את הדברים בחכמה ובכבוד. כבוד רב אפילו..
הוא כתב את הדברים כהוויתם.
את שקורה- ולכן את העובדה שהדברים לא ראויים.
מעניין שלפגוע בחז"ל זה מתקבל, בשם זה שמותר "לשאול"
אבל להעמיד אדם במקומו כשהוא חורג מגבול המקובל, זה כבר נקרא לפגוע...
א. זה לא קשור ל"אירוע שאירע בביהמ"ק עם אשה סוטה" - פשוט טעות עד כדי תחושה של לא-נעים כ"כ. הלימוד של כיסוי ראש הוא רק "דרך אגב" של דבר שמוזכר שם כהנהגה חריגה של "בלי כיסוי ראש", ומזה יש אסמכתא לדין שבדרך כלל צריך ללכת עם. אין לכך כל קשר ל"אירוע".
ב. הסיגנון וה"ניתוחים" שכתבת ("אולי נבהלים" - מה יש להיבהל מכך שמישהי לא הבינה על מה חכמים דיברו?.. "אין תפקידו של איש להעמידני בשום מקום"), הוא אכן בעייתי.
יתכן שאינך חשה בכך. אבל גם הסיגנון לגבי דברי תורה (שכוללים את דבר חז"ל) וגם לגבי דברים מעין מה שהזכרתי - אינו ראוי לדעתי, ללא קשר ל"דעות".
לא רציתי להיכנס בכך - בגלל שאני באמת מכבדך - אבל בגלל שכתבת שוב, אין ברירה. אולי את צריכה לראות שמא (מקצת) ממה שהתלוננת פה לגבי סיגנון של מישהו אחר כלפייך, יש גם בסיגנון שעליו הוא הגיב?
ואינני מתכוין לדון בכך עוד - הדברים די מוצו ואין כל ענין שזה יעבור לפסים שבין אדם לחבירו. וכבר אמרתי, כולם אהובים ויקרים.
אל תקחי את דבריי כפגיעה אישית חלילה.
ואם כך את מרגישה אני מתנצלת.
אבל אני כן חושבת שעלייך לקרוא את שאת כותבת,
לאחר חלוף להט הויכוח ולנסות להבין מנין חושבים את שחושבים.
בהצלחה לכולם!
כיסוי ראש הוא דבר קשה מאוד. ובודאי גם למי ש"רוחנית" מאוד.
אני לא בדיוק יודעת מהי רמה רוחנית גבוהה, אני מכסה את הראש כי זאת ההלכה, ואילו היתה לי ברירה הייתי לא מכסה. נקודה.
כאבי הראש שאני מקבלת מכיסוי הראש, מחייבים אותי להוריד אותו כשאני בבית. נכון אני מכסה את הראש בבית כאשר מגיעים זרים, כי לי אכן נראה משונה שאני מכסה את הראש, אבל בבית שלי אפשר לראות אותי בלי. ואגב ישנם פוסקים שאכן אומרים ששביתך מותר ללכת ללא כיסוי ראש, גם בנוכחות זרים.
לסיכום: גברים, אתם יכולים לדבר על ההלכה הנ"ל, אבל הזהרו בדברכם, לנשים יש כמה הלכות שהן קשות מאוד, והגבר לא יכול לזלזל בקושי של האשה בתחומים אלה.
לא דיברתי על קושי, אין ספק בכך שזה קשה.
לגבי 1)
זה סגולה לכסות בבית אבל אין כל חובה כשהדלת נעולה ויש וילונות על כל החלונות.
אמנם הבעל לא יכול לומר דברים שבקדשוה-אבל בד"כ יש מספיק פינות בבית..
לגבי2)
זה ממש לא קושר חוש בריא, זה שונה אצל כל אשה והרקע שהיא הגיעה ממנו והמצב שהיא נמצאת, לפעמים זה מציק והיא יכולה להתגבר ולפעמים לא, נשים עיקרן רגש, זה לא חיסרון אבל המצב משתנה כל הזמן, כך שהיא אפשר לומר מה החוש של כל אחת
אבל אני עם דינה בעניין הזה,
ובטח שאי אפשר לומר על מי שמרגישה אחרת שאין לה ראש בריא-
כי מטבע הדברים הדבר הקשה הוא להבין מה הופך להיות כל כך לא צנוע בשיער של אישה בנקודת הזמן שהיא נישאת, אם לפני רגע כשהיא היתה רווקה לא היתה עם השיער שלה שום בעיה. תודו שזה מוזר,
לכן אם מישהי חושבת דווקא בראש של ההלכה וזה טבעי לה כנראה היא התרגלה לרעיון הרבה זמן מראש, אבל הטבעי הוא להיפך.
תחשבו על זה... עד היום היא היתה רווקה, ופתאום (!!!) - היא כבר נשואה!!!
מוזר, לא?
מה לא ברור, מרגע שהיא נישאת לבעלה, היא מפסיקה להתייפות בפני העולם, ומתמקדת בו, וכנ"ל גם להיפך.
שום דבר לא פחות צנוע, אבל זה יופי שכעת נועד רק לבעלה (ולעצמה) ולא לאחרים. (זה חוץ מהעניין שמקום מכוסה הופך להיות אינטימי ברמה מסויימת. או אפילו מקום שרגילים לכסות)
אני מניח שלוקח זמן להתרגל לרעיון, ושזה מאד קשה, אבל אפשר להבין אותו יפה יפה..
וכן, מי שיש לו חוש צניעות בריא מבין את היופי במצווה גם עם ממש קשה לו איתה לפעמים.
(אגב, מחילה, אני בטוח שגם לגבר קשה קצת בהתחלה לראות את אשתו מכסה את שערה.. ואולי הוא מעדיף לראות אותה כמו כשהם הכירו... ודאי בהתחלה. זה לא קושי רק של האשה.)
מה? (זאת היתה הלצה למי שלא הבין)
תשמור את השרשור הזה ותעיין בו חודש אחרי החתונה - תופתע מעצמך..
אוי מושיקו. כשתזדקן תבין. (\תתחרט)
כנ"ל לגבי התתחתן תבין!!!!!!
אני מצטט את מה שתמיד אומרים לי
מחילה מושיקו.
כמובן שלא הייתי מתחצף, ואני מתנצל אם כך זה נראה.
אני ממש משועשעת.אוהבת את אבא
אנשים, תחייכו, חודש אדר! 
זה יותר ברור לה, מה שאתה אומר. ודווקא הבת הצנועה פחות תבין, מענין!
אבל עד היום היא חיפשה את בעלה, חיפשה למי לתת את היופי (לא רק החיצוני כמובן)
והנה היא מצאה, וכמו ש'פתאום' היא נשואה.. כך גם 'פתאום' יש דברים שהם רק לבעלה.
|מיותר|
ולא לפזר תסרוקת.
הסבר בלשני לפירוש הזה, שמסביר שלשורש פרע בלשון המקרא יש משמעויות שונות שאחת מהן היא לגלות, ולפזר תסרוקת אינה אחת מהן, יש בשו"ת שרידי אש.
וגם להלכה (שיש דעת רשי ותוס לגבי חצר), לא נפסק כך. עי' "באר היטב" על השו"ע.
גם רשי מודה שהצניעות היא טבעית. וגם שצריך ללכת עם כיסוי ראש. ועל זה דובר כדבר שהוא "טבע טוב". כל המחלוקת בין הפוסקים זה לגבי דברים "מינוריים" יחסית, לא לגבי עצם החובה שעליה נכתב "טבעי".
יש גם תשובות פשוטות מאד על שאר מה שכתבת.
דומני שאין בכך כ"כ טעם.
זה מתחיל מגישה יסודית - ואת זה כנראה לא תעשה "תגובה" כאן.
[ככלל, נחלקו סוגי המצוות לכאלה שתחושתן הטבעית מוטבעת בהרגשתנו הפשוטה, לכאלה שמקורן מעל התחושה הזו - וגם הן שייכות ל"תחושות" נשמתיות, שלא תמיד נוגעות כבר בהרגשתנו פה.ומכל מקום, יש לנו "גישה" טבעית אליהן בדרכים אלו או אחרות. עי' רמבם שמונה פרקים פ"ה, אורות התורה פרק יב דומני, ועוד. לא יכול כ"כ להאריך כרגע. גם בנוגע חדר"ג - יש "מבוא טבעי" בשוני הנפש בין איש לאשה לגבי הדין המקורי; ובהחלט יש גם "מבוא טבעי" לגבי מה שהתפתח במהלך הדורות שאליו באה הדרכת רגמ"ה, שגם היא תורה. אלו באמת דברים עמוקים ורחבים, וכנ"ל - לא נראה לי שכאן מקורם. כתבתי רק בשביל שמי שרוצה לכבד - ידע שיש לו סיבה טובה..]

מעשה קמחית - זה כאשר אין אדם אחר בבית (ואגב - גם בזמן נידותה צריכה לכסות מעיקר הדין - קל וחומר אם מישהו אחר נכנס. עייני "דרכי טהרה לרב אליהו זצ"ל. ספר מצוי)
"אם אדם נכנס לבית והאישה בשיער מגולה, היא לא צריכה לכסות בביתה."
היא בכך שכתבו שיכולה ללכת בבית ללא כיסוי ראש גם כשמישהו אחר נכנס.
את כתבת "אם אדם נכנס בבית" - וזה היה תגובה לדברי "שורש" שכתב על אדם זר.. ו"הסכמת" איתו..
עייני שוב בדברי (כפי שאת אוהבת שעושים בדברייך החשובים בד"כ..)
וצדקה "לעולם חסדו" במה שהעירה לך. דווקא את צריכה לשים לב לאופן השירשור, דומני.
חד גדיא...
מפרשת אישה סוטה, שהכהן פורע את ראש האישה כדי שתתבייש, משמע שראש האישה כן מכוסה...
אין כל חילוק.
ומה שאלירז "זכרה" כביכול, אינו ענין לכך.
רבותי היקרים, לא "להמציא" סברות בהלכה.
של אמא של אחד האמוראים ששאלו אותה מה עשית כדי שהוא יצא צדיק כזה? אז היא אמרה שקורות ביתה לא ראו את ראשה גלוי. (זה לא הלשון המדוייקת...זה בארמית, לצערי לא זוכר מקור)
http://www.kipa.co.il/ask/show/214586-פאה-או-כיסוי-ראש
אני שמעתי את זה מהרב פרקש מירושלים, שבסעודת שבת משפחתית למשל,בשעה שכל בני הבית שרים כולל הבנות - אין בזה שום איסור הלכתי - אבל דברי תורה וברכות אסור ללמוד לומר באותה שעה.
מוטיזעל השיער
אמנם כמה שהמצווה יותר קשה זה יותר שכר,אבל זה משפט של גברים.
הנקודה היא כשנמצאים בבית ויש מישהו שצריך לומר דבר שבקדושה צריך לכסות את הראש וכו'
בשאר הזמן צריך לדאוג לדלת נעולה ומראה ליד הדלת(טיפ ששמעתי ממישהו) לבדוק שהשער מסודר כמו שצריך אם רוצים ללכת ללא כיסוי ראש.
ובעיקרון - מוטי צודק.
לא להגיד דברי קדושה זה "כנגד האשה". יכול לצד אחר.
סימן עה, סעיף קטן א' במשנה ברורה.
מכאן משתמע ש...? אם שיער אשה נשואה מעכב עניינים שבקדושה- זה דבר טמא?
(ואם כן- מסתבר שאולי כן יש ענין במנהגי חלק מהחסידויות לגלח את ראש האשה אחרי נישואיה? {ואני אבליג ולא אומר את דעותיי בענין זה.})
[וראיתי את המקורות של דן. הם לא אומרים לי הרבה, אני רוצה הסבר.]
אלא מקום מוצנע יותר, צנוע פחות. ובדברים של קדושה מקפידים יותר על צניעות, כדי לכבד.
(אני לא בטוח שאם היית תוקפת כך את השו"ע ערוך עצמו הוא היה מתייחס אלייך)
ולענין-
גם המרפק של האשה הוא מקום שהצניעות נהוגה בו, ועדין מותר לברך בפני מרפק נשי גלוי.
א) במקום שדרכה - מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש ולפי מה שביארנו לקמן סעיף ו' בשם האחרונים דנגד ערוה ממש אסור אפילו בעוצם עיניו עד שיחזיר פניו ה"ה בזה ויש מתירין בזה אם הוא נזהר מלראות כלל. וכשא"א בענין אחר נראה דיש לסמוך ע"ז: (ב) לכסותו - אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור:
כנראה ששיער של אשה נשואה נחשב צנוע יותר מהמרפק שלה.
אותי מעניין לדעת מה קורה היום, כשכל העולם נוהג להסתובב בלי כיסוי ראש. יש מצב שזה מתיר דברים שבקדושה?
וזאת כי יש קשר בין הפנים לחוץ
כאשר זה משפיע על זה.
ולטעמי מי שיטען אחרת, ושאין אחד משפיע על השני,
לא אמיתי עם עצמו
אני חושבת שגברים לא מבינים מספיק מה שיער חשוף גורם לאישה
מבחינת צורת ההתנהגות
מוטיזאת בעד להתיר דברים שבקדושה גם בלי כיסוי ראש?
|מחזקת את ידיך|
מוטיז
~א.ללא מדובר בטומאה אלא בצניעות כפי שניתן להסיק...
אני לוקחת את הענין כמה מהלכים אחורה, ושואלת למה שיער האשה קיבל מעמד של דרוש-הסתרה בכלל!
מה פתאום הוא "ערוה" שמפריע לקיום דבר-שבקודש מולו?
ולגבי התירוץ של "צניעות"- הלוא שורש הענין הוא האשה הסוטה מהתורה. לא מ"יופי/כבוד" האיבר (הסיבות שחוברו לעניין הצניעות)
ובנות ישראל- למה פיתחו את הענין "הצנעתו"- של כיסויו אחרי החתונה? [ולמה הסוגיה הסתבכה עד לכדי בהלה מכיסוי חלקי/בצבוץ שיער/עד ההלכה של כיסוי מוחלט מלבד "שתי אצבעות"?]
[ואני לא רואה איך מתקיימים דברי הציטוט. באיזה קהל נשים שנושאים בפניהם דברי קודש- אין בעית צניעות? (שמחה/אירוע, אולפנא, שיחה לנשים בתהליכי חזרה בתשובה)]
את מדברת בזלזול.
כמו בתגובתך הראשונה אלי, שם החלטת שאני תוקפת, כרגע בחרת בטון מזלזל.
אם אתה לא מסוגל לקרוא את דבריי בפשטות ורצינות- אתה פטור לחלוטין מלענות לי, יש די אנשים שיהיו מסוגלים להתמודד מול צורת הדיבור שלי (שהיא מכובדת ביותר).
האמת שגם לי אין מקור לנפנף בו. פשוט כ"כ ברור לי שבעל יכול לברך (למשל) כשאשתו לפניו לבושה בטי-שרט חשופת מרפק.
רק לא הבנתי את דבריך, שמא אומר אתה שלא בעצם?!
סעיף א
טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה.
הגה: ויש אומרים דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה (הגהות מיימוני פרק ג'). ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה כדלעיל סימן ע"ד:
המקןר:
זה שאי אפשר לקרוא קריאת שמע וכדו' מול טפח מגולה או שער או בשעה שהיא שרה ,זה לא בגלל שהוא טמא, אלא משום שזה בגדר "ערווה", דהיינו דבר שדרכה של אשה להצניע לכולם חוץ מלבעלה
לא מכיר את הכינוי של הבגד שהזכרת....
כל מקום שאמור להיות מכוסה עפ"י דין, טפח מגולה אוסר לברך בפניו לבעלה, וכן שאר דברים שבקדושה. מה לא מובן?..
צריך כיסוי
צריך הסתרה מפני זרים
צריך כיסוי אל מול דברים שבקדושה- משמע הוא...?
כיוון שכבר הצעתי לגבי ענין אחד - אז גם לגבי זה.
אם זה באמת חשוב לך - תפני במסא"ש. בלנ"ד אשתדל למצוא זמן לענות לך בנחת.
אבל אל תדאגי - זה לגמרי לא "טמא". חלילה..
וזה דיון ענק בפני עצמו ולא לכאן ועכשיו.
אני לא חושבת ששורש ענין כיסוי הראש בא מ"יופיו/כוחו/בגדר כוח טהור" של שיער האשה (כוח טהור? כוח? זה שיער למען ה'!) ולכן עלינו להצניע.
אם יש בו כוחות יופי וטוב- למה א"א לברך מולו? זה סותר לא הובן לי עדין.
ובכלל, ענין הכיסוי הוזכר לראשונה בקונוטציה שלילית למדי בתורה. ומשם הכל התגלגל. אח"כ הגיע ענין השייכות לבעל וה"יופי" שבענין הכיסוי.
)~א.ללעניין מה שציטטת :"דבר מכובד מסתירים"
היופי אינו מתבטא בהחצנה.
להפך, החצנה לפעמים מביאה לזילות, והמעטה מערכו של הדבר.
דווקא אם יש משהו שהוא יפה וטוב
מן הראוי להצניעו,"לשמור אותו" ולהשתמש בו כשנכון, וכך לתת לו את כבודו הראוי.
מזכיר לי דיון שעשיתי עם בחורה חילונית
ששאלה מדוע צריך להתלבש בצניעות (היא רצתה שהדברים יתיישבו על ליבה)
שהרי הגוף הוא דבר יפה, אז למה לא לגלותו לכולם? כך על אותו משקל כאן..
לא להגיד דברי קדושה נגד משהו - זה יכול להיות גם כי זה משהו שיכול לעורר, למשל, הרהורים שאינם שייכים לאוירה הנדרשת באמירת דברי קדושה. האם אלו הרהורים "טמאים"? לאו דווקא. תלוי מתי. לק"ש או ברכות וכד', נחוצה אוירה אחרת מאשר - למשל - לזמן של אוירה "קלילה" בין איש לאשתו. אע"פ שגם לאוירה כזו יש לעיתים מקום. לפעמים היא יכולה להיות אפילו מצוה.
אין כאן לא "יחס, ולא "טומאה"...
אבל אם המשקפיים של מישהו מראות לו שוב ושוב מבט כזה - אז אולי צריך לבדוק את המשקפיים?...
הוא מקום לא צנוע. מקום שראוי להצנעה בפני זרים. כזה שכשמכבדים - מצניעים.
את מסוגלת גם להסביר את מה שאת אומרת?
רגל של אשה היא גם טמאה?
רגל של אשה (במקומות המוצנעים) היא טמאה?
בגלל ראש האשה הסטוה וכו'.
ורגל של אשה- מוצנעת מגיל חינוך. השיער- מהנישואים. והשיער במהותו לא לא-צנוע.
אבל ענין צניעות וכיסוי בכללי הוא גדול מדי ולא לכאן.
הרי אם נלך לפי מה שאת אומרת, השיער של רווקה לא בעייתי לגבי דברים שבקדושה.
מה משנה מהותו? השיער מאחרי הנישואין מוצנע, גם אם לא כל הזמן, הוא בתכל'ס מוצנע, אז מכסים אותו לפני דברים שבקדושה, בשביל לכבד.
לא "הפכו אותו ללא צנוע" בגלל הסוטָה..
רק לומדים את זה, בדרשת הפסוקים. מפרשת סוטה, שצריך כיסוי.
כלומר, ממה ששם פורעים את ראשה, לומדים חכמים שבאופן רגיל זה אסור.
והגמרא מסבירה שזה כולל כיסוי.
[ככלל, לדרשות חכמים יש כללים. הרמבם אומר עפ"י רוב שזו קבלה שחז"ל קיבלו בתושבע"פ, והסמיכו על דרשת הפסוקים. מכל מקום, אנחנו לא פוסקים הלכה מתוך התורה שבכתב, אלא כפי שחז"ל אומרים וכפי שמסוכם בשולחן ערוך וכו']
הנקודה שאשה צריכה לכסות את רגלה שערה וקולה בגלל שזוהי יופיה והוא צריך להיות שמור לבעלה בלבד
שרואים ש"זרקת " משהו על הראש, קודם כל השערות יוצאות מכל הכיוונים וגם זה מרגיש פדיחה למי שעומד מולך. זה כמו לפתוח את הדלת לגבר אחר עם פיג'מה וחצאית מעל. זה עומד בכללי הצניעות אבל מרגיש שנכנסת למשהו לפרטיות
בס"ד
זה כ"כ לא נוח בעע
שמים לב כל הזמן.
אם זה מחבב ומייפה את המצווה מה אכפת לי שישימו לב?
יש בזה משהו הרבה יותר טבעי ויפה.. אשה מתכסה כשיוצאת.. זה מתאים לתמונות של הנשים במכון המקדש...
של מכון המקדש - אינן ראיה...
[ולא הבנת מה שאמרתי: כתבת מקודם סברא, שאם הכיסוי נמצא קבוע, גם בבית, אז לא שמים לב אליו. על כך אמרתי ש?ן שמים לב, כל הזמן גם כשהוא בבית בדרך קבע]
ואינני חושב שזה "מחבב ומייפה את המצוה", אולי אפילו קצת להיפך...
ו... השיער של האשה הרי נעלם לגמרי. כי היא תמיד מכוסה.
ואני שואל את עצמי אם השיער של האשה אמור להיעלם..
(הוא נעלם גם כי הוא מאבד מחיותו וגם כי לא רואים אותו..)
בקשר למה שכתוב על המעלה של כיסוי השיער גם בתוך הבית, לכאורה במעלות שכאלה וחומרות בכלל - יש טעם להדר רק כשמרגישים צורך\חשק או כשמבינים ומרגישים אותם... ולכן זה לא מדאיג אותי, אני לא מרגיש שזה שייך אלי.
מה דעתכם?
כי לדעתי,
כמו שכתבתי, כשישנה מציאות של נישואים,
אז ישנו רצון דווקא בכיסוי ראש הזה..
ולכן- כל זמן שהוא נמצא, זה משמח.
וכשהוא לא נמצא- זה לא אהוב ואהוד כל כך בעיני הגברים.
כרווקים, המחשבה הזו יוצרת איזשהו "עניין".
[ אגב אם תשים לב ענו לך בעיקר נשים על שאלתך.
נסה לשאול גברים נשואים מה דעתם על כך שהאישה תסתובב בבית מבלי כיסוי ראש.
אני די בטוחה שרובם לא יאהבו את הרעיון..]
מוטיזלדעתי להיפך, העובדה שהאשה לובשת כיסוי ראש רק ברחוב מדגיש את ההבדל ואת השייכות אל בעלה. כשהיא רק איתו היא בלי כשהיא עם אנשים נוספים היא עם..
לא מבין למה שגבר ירצה דבר כזה.
אין לי שום סיבה כעיקרון לרצות שאשתי תכסה את השיער שלה או את הפנים, אבל כן אשמח לראות שכלפי אנשים אחרים היא מתנהגת אחרת וצנוע יותר בגלל השייכות אלי.
אתה באמת לא מבין את זה..
[וגם יש שיחשבו כמוך]
אבל מה שכתבתי זה מבוסס לגמרי במציאות. וגם ניתן להסברה. רק לא נראה לי כאן המקום המתאים. אם תרצה לקראת חתונך - בלי נדר אסביר במסא"ש מה שכתבתי..
מוטיזאמנם את נשואה, אלירז, לשמחתנו -
אבל כנראה שיש עולם מעבר לך ולחברותייך.. עם כל יקרתכם, האמיתית.
אני דווקא בהחלט מבין למה היא מתכוונת.
[וגם - היא אמרה "לא אהוב ואהוד כל כך". אז לא ראוי לכתוב כאילו "בשמה" "עצבות.. כואבים". אלא כפי שהיא העמידה את זה]
רואים פה הרבה אחרים שלא. וזה לא...
ואף אחד לא כתב פה על "חובה" (אף לא אחד. זה ממש דמיון שלך).
הדברים החד-משמעיים שנאמרו כאן, היו על מה שכתבו לגבי הליכה בפני אחרים שלא בכיסוי ראש.
אי אפשר לקרוא לא נכון - ואח"כ "לתקוף" מה שלא נאמר, כאילו יש בו פגיעה...
כמו כן, נאמרו דברים על "טעמם" של גברים (וגם נשים), מבחינת תחושות מהותיות (לא סתם אופנה), שהוא כנראה לא כטעמך. וגם לכך יש סימוכים טובים, וערכיים. זה בהחלט בסדר.
אם לא היתה מקפידה על זה היה כואב ועצוב. כנראה מכיוון שכיסוי ראש לא ממש עבודת ה' שלי, יותר קל לבקש שהיא תקפיד..
הוא לא אוהב שאני בבית בלי כיסוי ראש, רק בחדר או בלילה שכבר אין סיכוי שאנשים יקפצו.
טוב, יש לנו ילדים אז זה קצת שונה כי לפעמים משהו דופק והם ישר פותחים (אני מנסה לחנך אותם לחכות, לאישור שלי...)וגם ב"ה בזכות הילדים אורחים באים והולכים...וגם הדלת כניסה שלנו היא ישר לתוך הסלון...
בעזהי"ת.
זה מעצבן אם דופקים בדלת, אבל מסתדרים...
במהירות, וגם יש כובעים כאלה שמכסים הכל ואפשר לשים בשניה, בקיצור, יש כאלה שעושות ככה ומבסוטות
אבל זה לא בקטע של "הגעתי הביתה אני מורידה את הכיסוי" בהכרח, אלא איך שזורם
פרפר לבןאצלנו המטפחת עפה מהראש ברגע שאני נכנסת הביתה והיא נמצאת ליד הדלת (על הספה/שידה) וכשדופקים אני קושרת פשוט ופותחת..
אם בתמורה תספקי לי בקביעות דו"חות על איך זה מתנהל ואם זה נחמד כמו שנראה לי
וילון שמפריד בין הסלון לכניסה (הותקן שם משיקולי מיזוג אוויר וחיסכון בחשמל, אבל יעיל גם משיקולי צניעות), ודלת הזזה למטבח.
אז אפשר להכניס בעל מקצוע הביתה/להתייחס לדופק בדלת בלי להסתבך עם העדר כיסו"ר.
באמת. וזה כך מכל מיני סיבות.
כשתהיה נשוי תשמח שאשתך תשאר עם כיסוי הראש בבית, לדעתי..
וכשהיא תהיה מבלעדיו יהיה לך קשה.
אולי משום שזו כבר "אשתך".
ואתה רוצה לחוש זאת גם בביתך, בארבע אמותיך
אין רצונך להרגיש שהיא "של כולם".
[ איני מביעה עמדה על כיסוי ראש בתוך הבית..
אלא מנסה להתחקות אחרי הסיבות שמובילות, לטעמי, נשואים להעדיף כפי שתיארתי..]
מוטיזשלכם, יחד.
ומבלעדיו- מרגישים שהיא "של כולם".. מה גם שיש עוד סיבות לכך שמעדיפים את כיסוי הראש. בעיקר ממקומות של קדושה..
וכנשוי: מעדיפים את התחושה הראשונה שתיארתי.
כרווק: המחשבה יוצרת עניין, ולאו דווקא ממקורות נכונים.
אבל זה מה שאמרתי, מרגישים שהיא 'של כולם' אבל לא כשהיא בבית *שלי* (או שלנו)
כי אז להיפך, ככל שהיא תהיה יותר 'פתוחה' ו'טבעית' היא יותר שייכת אלי. כי היא 'פתוחה' אל הבית האישי שלנו.
אוטומטית יוצרת תחושה של משהו יותר כללי, יותר פתוח, של כולם 
[כי הרי מכסים את הראש רק כשמתחתנים)
(וכמובן יש גם סיבות הנוגעות לקדושה)
או שעדיין לא הבנתי אותך..![]()
מממ.. זה לדעתי עניין של הרגל וצורת חשיבה, ולהיפך, אם כל פעם שנצא מהבית היא תתעטף במטפחת, ארגיש יותר את המיוחדות של המטפחת ברחוב.
אבל, כיון שהיא נמצאת בביתי שלי, זה שהיא תהיה 'פתוחה' לא יפריע לי. כי היא בבית שלי. שתיפתח ותהיה כמה שבא לה שייכת להההכל בבית שלי. הכל בבית שלי שלי שלי שלי שלי שלי שלי שליש ל
קמחית - שבעת בניה שמשו בכהונה גדולה והעידה על עצמה שזכתה לכך משום שמעולם לא ראו קורות ביתה את שערות ראשה(מסכת יומא)
ולכן יש בזה יותר מיוחדות
מה גם, שיש רצון טבעי להדבק בקדושה
ולטעמי זה גם קצת מפחית מערך השני כשרואים אותו כך..
ברחוב זה משום צניעות, בבית היא עם בעלה ומותר לו להנות מיופיה אז למה לכסות?
בשאלה המקורית על מקרה שרוצים שכך יהיה נהוג.
לא שכך יהיה מידי פעם..
וכנוהג זה לא תמיד מתיישב וטוב על הלב
אני באמת חושבת שכרווקים נקודת ההסתכלות היא שונה מאשר כשנשואים..
כך שקשה להסביר..
ה"נקודה." הזאת...
את פוסקת הלכה?! (מותר ורצוי...) אכן, זו מידת חסידות. אלו דברי הזוהר הקדוש שמפליג בחשיבות הענין, ודברי הגמ' שמביאה את מעשה קמחית. והמגן אברהם, שהא פוסק הלכה מובהק, הביא ש"ראוי לנהוג כך". והמשנה ברורה הזכיר אותו.
אשר על כן, אי אפשר להגיד "מותר ורצוי" ההיפך...
אכן, מותר. כי זו מידת חסידות. ואם לבעל מאד יפריע "מידת חסידות" של אשתו, מסתבר שאם ישאלו רב, ימליץ לוותר על מידת חסידות למען השלום.
ואם הגמרא אומרת שזכתה על כך ש"לא ראו קורות ביתה שערות ראשה" - את אינך יכולה להגיד שגם על הפרשת חלה היתה יכולה... קצת מוגזם. הגמרא מביאה דבר, כדי להפליג בעניינו. לא כדי להציע כ"אופציה להחלפה".. מי שלא רוצה -כמובן אינו חייב להיות "קמחית".
ואי אפשר עפ"י "דרשות" לכתוב ההיפך ממה שההלכה רואה כמידת חסידות. מידת חסידות - זה אומר דבר טוב. אכן, לא כולם יכולים לעמוד בה. יש כאלה שזה גם יפריע להם.
בינתיים, לא ראיתי כאן מי שעשה מ"חומרא" עיקר הדין. כן ראיתי כאלו שעשו מ"דינים" מנהגי חסידות או "שיטה"..
וכעת - גם "מותר ורצוי" מדבר שאין לו כל מקור שהוא "רצוי".
על כן, בהתאם ללשונך, כל המוסיף גם בענייני שלמות ביתו הסובייקטיבית והספציפית - תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יעשה "אידיאולוגיה" עצמית מדברים שאינם כאלה..
[ויש להעיר גם, שגם אלו כאן שדיברו בחיוב על התחושה והמציאות של אשה שמכסה ראשה גם בביתה כשאין שם אחרים, לא דיברו דווקא על "קמחית", אלא על מי שבאופן כללי הולכת כך בבית. ולא דווקא על מישהי שלרגע זה לא יורד ממנה, ביום ובלילה]
שיש הבדל בין אם יש ילדים בבית או לא.
ולהסיר כיסוי ראש בבית לבד זה לא דבר שלילי
אבל כנגד הטענה שמותר לה להשאיר את שיער ראשה מגולה בביתה,
גם אם זר נכנס יצאנו נגד
וכן נשמעו כאן טענות שתוהות: מה העניין לכסות את הראש גם בבית?
אז מעשה קמחית הוא בהחלט דוגמא שמבהירה את התהייה שהועלתה..
וכן יש עניינים שנוגעים לרצון שניהם, או של הבעל שהפוכים מאותה תהייה ושמחים בכיסוי ראש האישה גם בביתם,
ואף רואים בכך היופי בשיאו.
נראה לי לא נכון לבוא ולומר שמעשה קמחית הוא מקרה יחידני ולכן אולי כדאי להתעלם ממנו
אלא להפך: לעודד להמשיך בדרך זו וללמוד ממנה כדי להתקדש יותר ויותר
צריך לדעת את הגבול הלא דק בדבר הזה, לא צריך להכנס לדקויות וללחץ שיכול רק להזיק לדברים הרבה יותר גדולים
לא קבענו ממעשה קמחית, וגם לא יצאנו נגד להוריד בבית,
אלא חידדנו למה כן יש סיבה להשאיר למעוניינים.
(כי יש כאלה שהיה נראה להם מאוד מוזר כן להשאיר את הכיסוי ראש בבית)
זה הכל 
היה להם מוזר לכסות בבית כ-ח-ו-ב-ה.אלירזא. העירו לך אם את "פוסקת הלכה", על מה שכתבת "מותר ורצוי", על מה שבהלכה אכן מותר - אך אינו מוגדר כ"רצוי" (לבד ממצבים מיוחדים כפי שהזכרתי). וכשיש דברים במקורות בשבח מי שנוהגת אחרת, וכן בתחושה של הרבה אנשים כשרים, זו "פסיקה" מוטעית וללא סמכות.
ולכן, דווקא זה ה"נפנוף" - וב"ידע" לא נכון - ולא ש"גברים מנפנפים בידע הלכתי נרחב".. האמירה הזו היא נשק זול, ו"אווילי" בעצמו. גם כי אף אחד לא "נפנף" - ומותר וראוי להעיר כשאומרים כ"הלכה" דברים לא נכונים; וכן להעיר על ה"תופעה" שבחורות צעירות "פוסקות" או טוענות ל"שיטות", ללא כל בסיס, ועפ"י הרגשות (מה שנעשה בשורשור זה ע"י כמה).
ובנוסף, גם ב"הלכה שאת מקיימת והשתדלת לברר" - שזה יפה כמובן - אפשר לצטט מה שבדיוק נאמר לך, וע"י מי. ברגע שעובר את התחום הזה, זה אכן חוזר לצורך ברקע לימודי. כי רקע לימודי כולל גם את האופן בו פוסקים ומבינים דברים. ולכן גם בתחום ש"נגעת", צריך לדעת את המגבלות. כמו המשל שהבאת מרפואה: את יודעת שעל דלקת גרון נותנים כך וכך ויודעת שלבן בגרון זה דלקת - יופי. ברגע שתתחילי "להקיש דבר לדבר" את עלולה לסכן, גם בתחום זה.
ב. דוגמה קלאסית, במחילה (כי אני מאד מכבד את חשיבתך ואישיותך - אך מוטב להעיר): את ציטת כאילו הגמרא , אחרי מעשה קמחית, אומרת: "הרבה עשו ולא עלתה בידן". זו טעות. הגמרא שם אומרת שקמחית הסבירה את זכייתה בבנים כהנים גדולים, בכך ש"מעולם לא ראו קורות ביתה את קלעי שערה". אמרו לה: הרבה עשו כן (כלומר: שהרבה נהגו כך!...), ו"לא הועילו", כלומר: לא זכו בגלל זה למה שהיא זכתה. ואת - בטעות - כנראה עירבבת עם הגמרא (מסכת ברכות) שמדברת על רשב"י שאמר שאפשר ללמוד והפרנסה תגיע מאליה, ועל כך אמרו: הרבה עשו ולא עלתה בידן (כלומר שזו דרך ליחידים). כאן זה לא ש"לא עלתה בידן"; אדרבה, הרבה נהגו כך. אלא שלא קיבלו חכמים שזו הסיבה הבלעדית לגדולה לה זכתה קמחית.
ג. לגבי השרשור - אכן קראת אותו לא נכון. לא ראיתי כאן הזכרה של "מעשה קמחית" כמשהו שכך חייבים לנהוג. והוא לא הוזכר הרבה כמו שאמרת (ואגב, בכל דיבור הלכתי על כיסוי ראש מזכירים אותו. זו דרכה של תורה. וזה בדיוק שייך לנקודה שהוזכרה לעיל לגבי אופן דיון תורני). הדיון היה בעיקרו לגבי בפני אחרים. ועל כך היתה תגובתך הראשונה. היתה לך טעות.
ד. גם בנושא שהוזכר בדרך אגב - של הליכה כך בבית שלא בפני אחרים - לגבי הנקודה ש"הרתיחה אותך", אין לך מה להתרתח. ראשית, היצגת את העמדה הזאת בצורה מעוותת ("מסירה אותו בביתה - יש בה פגם" "פוגמת בקדושת ביתה"). לא דיברו על פגם, אלא על תחושה של מעלה שיש בכך שכן הולכים. בנוסף, דיברו נגד מה שניסית לעשות מההנהגה ההפוכה כאילו היא האידיאל וה"רצוי". כשמקצינים לצד אחד, שומעים את ההיפך...
דומני שהיחידה שהעלתה את ההנושא הזה כעיקרי פה - זו את. אולי בגלל רצון "חיובי ביסודו) להרגיש שלמות עם מעשייך. כבר אמרתי - עיקר מה שדיברו אחרים היה על "בפני אחרים".
ועם זאת, אני אכן מאד מבין את תחושת מעלת-הענין, שיש לאלו שהולכות כך (עם כיסוי) גם בביתן, ולבעליהן. וכבר הזכרתי, שזה לאו דווקא כקמחית, ש"לא ראו קירות ביתה", אלא גם מי שבאופן כללי כך הולכת. אני חושב שזו תחושה יפה מאד, והנהגה נאה בהחלט. ולא נתתי כל "ציון" למי שלא נוהגת כך. וככלל, הייתי מציע להפסיק "להתרתח".. מותר לאנשים לחוש אחרת - קל וחומר כשיש לכך ביסו טוב מאד, קל וחומר כשלא דיברו בשלילה על מי שלא...
הבודדים שהמשנה ברורה מביא דברים מהזוהר, וזה מראה על גודל הענין...
כי בד"כ אינו מצטט מהקבלה
כיצד כיסוי ראש בבית הוא התדבקות בקדושה?
לי נראה שהרצון הטבעי לאישה הוא להתיפות בעיני בעלה, ובבית זה ה-מקום!
קחי את מעשה קמחית כדוגמא.
זה לא עיקר הדין
אבל ראי לאיזה בנים היא זכתה.
יש ברצון לכיסוי הראש הדבקות בקדושה.
ב. כיסוי ראש לא סותר יופי.
והרבה פעמים גילוי ראש, הוא ההפך מבחינת יופי לאישה נשואה
בעיני בעלה.
לא כולם כך, אבל זו רק נקודה כדי להבהיר שכיסוי ראש הרבה פעמים נתפס כיפה יותר,
מתאים יותר, ורצוי יותר. גם בבית..
אבל לי נראה משונה שהקדושה מנותקת מהצד הטבעי
הרי שיער הוא דבר כל כך יפה ומייחד, איך יכול להיות שהקדושה תהיה מנותקת מהנטיה הטבעית?
לא יודעת, אני תמיד למדתי שהקדושה היא הייחוד וההעלאה והעידון של הנטיות של האדם
הרי גם לשיטת ההולכים בכיסוי ראש בבית, אין ענין לעשות קרחת... מכאן שיש ערך לשיער
מתי ערך זה מתגלה? בחשכה?
ובכלל, בעולם בו ה"חוץ" קורץ בכזאת פריצות, לי נדמה ששיער מהמם בתוך הבית הוא בגדר מצווה ממש!
לשים ליד הדלת של הבית לא וו אחד של מתלה אלא שורה שלמה של ווים
כל פעם שאשתך נכנסת הביתה- היא מניחה את המטפחת על המתלה... תוך יומיים יש שם בערך... 6-7-8 מטפחות
ואז בא יום שישי ומחזירים את הכל למגירה 
בשאלה שלך יש כמה צדדים
קודם כל הלכתית- יש מחלוקת פוסקים אם אישה צריכה לשים מטפחת בבית או לא. ואם כן זה מתי וכמה.
דבר שני יש מציאות- אם הבית עם חלונות פונים לרחוב או שהבית הומה אנשים שבאים- וזו טרחה גדולה כל הזמן להוריד ולשים או לא
אח"כ יש את ההרגשה האישית של כל אישה- יש נשים שכיסוי ראש כל היום עושה להן מיגרנה רצינית, יש כאלו שזה באמת מחסל להן את השיער, יש כאלו שמרגישות מכוערות עם זה, יש כאלו שהאיש שלהן שמח בכסר"ש והן שמות אותו גם בבית כתכשיט, וכולי וכולי
כשהדגש הוא- זה החיוב של אשתך, זה הראש שלך אשתך-
היא תעשה מה היא מחליטה בחיים, ואתה תקבל את זה יפה 
אני חושבת שזה יפה וטוב שחלק מהחלומות שלך על איך הבית שלך ייראה זה עם מתלה לכסר"ש ליד הדלת
יום אחד שתכיר אותה- תקנה לה מתלה יפה במתנה וכמה מטפחות ותספר לה שפעם חשבת עליה דברים טובים... 
![]()
זה נחמד שאתה מתחשב בה,
אבל לפי שיטות רבות אין חובה כלל להיות עם כיסוי ראש בביתה שלה.
כך שגם אם היא פותחת למישהו את הדלת- אין שום בעיה!!
מקווה שזה יהיה רלוונטי עבורך בקרוב..
נ"ה
איני אישה מלומדת,
אז אין לי מקורות בשלוף..
(:
כך למדתי בהדרכת כלות, כך נוהגים שנים אצלי ואצל משפחת בעלי
משפחות דתיות אורתודוכסיות...
כך אני נוהגת- אם בא אורח קודם כל לא לעקבו ולפתוח הדלת, לאסוף את השיער
ואם אוכל / לומד אצלנו או נשאר לזמן רב - לשים כיסוי ראש.
אולי לא יספק אותך, אבל אתה יודע, "ואידך זיל גמור"
האם אשה צריכה לכסות ראשה בבית
המסופר בתלמוד מסכת יומא (יומא מז, א) על אישה אחת ששמה קמחית, שזכתה ונולדו לה שבעה בנים צדיקים שכולם שמשו זה אחר זה בכהונה גדולה, שאלו אותה חכמים : מה עשית שזכית לכך? ענתה להם : "מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי".כלומר הקפדתי מאוד שלא לגלות את שער ראשי אפילו בתוך ביתי בהיותי לבד. ענו לה חכמים : "הרבה עשו כן ולא הועיל להן", כלומר, כפי הנראה היו לה עוד זכויות שבעבורן זכתה לבנים כאלה.
ומכל מקום ניתן ללמוד מכאן שמנהג חסידות שאישה תכסה את שער ראשה אפילו כשהיא נמצאת לבדה בביתה.אלא שנחלקו הפוסקים בשאלה האם מצד הדין חיוב כיסוי הראש הוא רק בשעה שהאישה יוצאת מחוץ לביתה וחצרה, כפי שסובר התוספות (כתובות עב, ב), או שחיוב כיסוי הראש הוא גם בתוך הבית, כפי שמשמע מדעת הרמב"ם. ופסק החתם-סופר(או"ח לו), שהואיל ונהגו הנשים להחמיר ולכסות את ראשן אפילו בחדרן שבביתן, נחשב הדבר כדין גמור, וכל הנשים חייבות לכסות את ראשן אפילו בתוך חדרן. וגם לדעת המשנה - ברורה צריך לנהוג כן, וללבוש כיסוי ראש אפילו בתוך הבית.ויש חולקים ומקלים, ולדעתם מן הדין מותר לאישה ללכת בתוך ביתה ללא כיסוי ראש, ובתנאי שרק בני ביתה יראו אותה ולא אנשים זרים. וכן סובר בעל האגרות משה (אה"ע ח"א נ"ח).
ובשעה שהאשה הולכת לישון, נראה שלכל הדעות מותר לה להיות בלא כיסוי ראש.
האם פסיקתו של החתם סופר היא הפסיקה היחידה?
בגלל ש"גוגל" העלה אותו?...
אם את מעידה שאין לך מקורות - תעשי "שאלת חכם" אצל רב גדול בתורה ופוסק רציני.
פשוט מאד.
הכותב מעליך ציין אותו, אז שאלתי אותו..
לא הבנתי, למה עלי לעשות שאלת חכם?
רק סיפרתי איך נהגו אצלי ואיך הודרכתי בהדרכת הכלות ..
מה פסול בכך שאין לי מקורות בשלוף?
הדיעה שמובאת באתר ישיבה פוסקת שמכיון שנהגו כך זה נעשה חיוב.
אבל בדברים האלו הכלל הראשון שאין כלל מוחלט,לכן צריך לשאול את הרב שלך לענינים אלו
השאלה היא האם זה חיוב על-זמני או משהו שמשתנה בגלל שנשות ישראל כבר לא נוהגות כך.
ושאלה היא גם איזה נשות ישראל בדיוק נהגו כך, האם גם בספרד וגם באשכנז?
אני מסכימה לגמרי עם זה שאין כלל מוחלט, אבל לא ברור לי ההמלצה החמה ללכת לשאול רב,
אני הולכת לשאול רב כאשר אני מוצאת את עצמני בשאלה הלכתית, והדברים שהובאו כאן ממש אין בהם בכדי לערער
את
1. ההגיון
2. העובדה שהמוני נשים דתיות ואפילו מאוד צנועות נוהגות כך
3. ההגיון ההלכתי: איש לא סקר את הסוגיה באופן ברור על ידי פוסקי דורנו השונים
(יש הרי דעות שונות)
חשבתי שזה היה על הודעתו הקודמת. סליחה.
ואין כל "פסול" בכך שאין לך מקורות.. זה חלק גדול מהאנשים.
רק שכאשר יש שאלה הלכתית, או שנתקלים במשהו שמערער על מה שהיה נראה מקודם - אז אדם שאיכפת לו לקיים את ההלכה ולא רק כדי להרגיש "יוצא ידי חובה" - מברר.
ולגבי מה ששאלת בהודעתך הבאה - כיסוי ראש אינו "מנהג" ולכן גם לא משתנה לפי הדורות.
ומה שכתבת בהודעתך הבאה, כאילו יש "דעות שונות ע"י פוסקי דורנו".. זה דבר שאי אפשר להגיד "באויר" (וזה מה שהערתי מקודם. אין פסול ש"אין לאדם מקורות". אבל אז הוא צריך לדעת שאינו יכול לכתוב כאילו יש, אלא לשאול).
גם מי שהביא את המקורות שעליהם הגבת - לא הביא כל "מקור" לכך שאשה תוכל ללכת בביתה ללא כיסוי ראש לפני זרים.
ומי אמר שאין בזה "כלל מוחלט"?..
ובוודאי שהדברים שהובאו, דיים כדדי לשאול שאלת חכם. הובאו מקורות ברורים שאין דבר זכה ללכת בבית לפני אדם זר ללא כיסוי ראש. וזה נפסק מפורש בספר "באר היטב" שעל השולחן ערוך.
ומוכרחני להגיד שאני לא נתקלתי מעודי בתופעה שכתבת, כאילו נשים "דתיות ואפילו מאד צנועות" (ועוד "המוני נשים"..) נוהגות כך, ללכת ללא כיסוי ראש בביתן לפני זרים.
במשנה ברורה כתוב שאפילו בפני בעלה היא צריכה לכסות ראש כאשר היא לא בזמן טהרתה.
וזה שווה לכל אדם כאשר כן.
אני אישית מעולם לא שמעתי על דבר כזה, שאשה יכולהלפתוח דלת לגבר זר ללא כיסוי ראש.
זה נכון, שעפ"י המנהג המקורי, שאשה היתה שמה שני כיסויים "צומת" ועוד כיסוי מעליו, אז יש קולה בחצרה. אבל לא לגמרי בלי כיסוי ראש.
מציע לך לבדוק שוב עם פוסק מובהק.
טוב, אבל בעלי ואני לא נוהגים לפי דעת הרמב"ם בהמון תחומים..
בכל אופן הרי כיסוי ראש נימוקו או צניעות או סימן היכר או מעין מקבילה לכיפה (הרב עובדיה יוסף כמדומני, לגבי כיסוי ראש לרווקות)
בבית- לא צריכה סימן היכר לכך שנשואה, ברור לכל הבא לביתה
צניעות- אם שיערה אסוף,מה לא צנוע בזה?
מקבילה לכיפה- אכן אני נוהגת לברך ולאכול בכיסוי ראש
למה זה שזה אסוף הופך את זה לצנוע?
והיד מעל המרפק? היא לא אסופה מספיק?
איך הגעת למסקנא המוזרה הזאת?
שתפיני...
משלל המצבים שבהם שיער יכול להיות, שיער אסוף הוא הקצה של הצניעות, נכון?
כלומר, אחריו זה או קרחת או כיסוי ראש.
אני מצטערת, אבל גבר או אדם שחווה שיער אסוף כלא צנוע יש לו בעיה......
לא מדברת עליך, אבל ההלכה ניתנה לבני אדם!
יעלה על הדעת שאדם לא יוכל למשל לעבוד בסביבות עבודה מול אישה עם שיער אסוף! ממש לא.
אנחנו מדברים על אישה בביתה, ואני כן יוצאת מנקודת הנחה שאין חובה לכסות שיערה בבית אלא לנהוג בצניעות כאשר בא אורח ובכלל.
אתה מפקיע את המילה "צנוע" להתחשבות רק בגדרי חז"ל, ואילו אני חושבת שמדובר בהנהגה שצריכה להתיישב על התודעה של האדם באופן בריא ונורמלי . פה המחלוקת בינינו.
כאישה אני יכולה להגיד, וכל אישה יודעת את זה, שצנוע או לא היא עניין של מה האישה בוחרת לשדר.
לכן הפקעת המילה לכדי גדרים היא בעיייתית בעיני, כך נוצר מצב שלא מבקש את האדם לתת דין וחשבון כל הזמן האם הוא צנוע או לא.
1. הרב רבינוביץ' מביא בשו"ת שלו לפחות פוסק אחד שמסתמך על הכתוב בגמרא שאשה צריכה ללכת בשוק עם שער מכוסה- שבבית מותר לה ללכת בלי, גם ליד זרים. אבל הוא חותם בכך שעדיף שתכסה את הראש ע"י זרים כי זו דעת יחיד והרוב פוסקים אחרת.
אני לא זוכרת מקור מדויק, אבל בעז"ה אם אזכור- אבדוק בשבת.
2. לגבי כסר"ש בבית- אני לא זוכרת כרגע מקורות פרט לרב פיינשטיין שכבר אמרו פה שמתיר, אבל אני זוכרת שביררתי את העניין- ויש כמה רבנים שמתירים. ומעשה קמחית זה מנהג חסידות ולא הלכה.
3. לגבי צניעות- ישנם מקומות שהם תלויים בחברה ובסביבה ובהגיון של האדם, השוק לדוג' לפי המשנה ברורה, או ניד מהמרפק ומטה. וישנם מקומות שאינם תלויים בסביבה והם צריכים להיות מכוסים. למה? כי ככה התורה אמרה. אז יש לזה טעמים וסיבות מכאן ועד אנטרטיקה- אבל קודם כל זה כי ככה ההלכה. ולהיגיון אין פה אישו.
4. מכוסה זה לא טמא. לצורך העניין, אישות לא יכולה להיות במקום של ספרי תורה או בחדר לא נעול- חייב להיות צנוע. וזה הדבר הכי טהור בעולם! זה הכי לא טמא! פשוט לא שייך בלי קשר לטוב-רע.
ככה גם כל מקום באשה שצריך להתכסות- הוא לא טמא!! הוא פשוט לא שייך לעולם.
יעלה בדעתך שאדם לא יוכל לעבוד במקום בו יש מרפקים חשופים?
יעלה בדעתך שאדם לא יוכל לעבוד במקום בו יש שיער שאינו אסוף?
כנראה שלא כל חוסר צניעות הוא סיבה לוותר על מקום עבודה, אבל הוא עדיין לא ראוי, והוא "לא צנוע", כן.
ובאיזשהו מקום הוא גורם ל"הרהורים", נותן איזו אוירה.. משהו...
"חווה שיער אסוף כלא צנוע..".. זה לא עובד ככה...
בעזהי"ת.
[מתיר לאישה שלא בימי טהרתה ללכת בלא כיסוי ראש בפני בעלה]
יש שיטות שונות, ושכל אחד ילך לפי הרב שלו...
אני לא מתכוין להמשיך לדון כאן בענין הזה.
אבל זה פשוט מגוחך בעיני, איך כלות צעירות נעשו ל"פוסקות הלכה".
מי שרוצה לרשום תרופות - צריך ללמוד רפואה. מי שרוצה ללפסוק הלכה שילמד הרבה הלכה ואופן פסיקתה.
ןאם לא - שישאל רב.
וגם ה"מובאה" מהרב פיישטיין שייכת לכך.
הרי הנושא העיקרי שדובר עליו כאן היה הליכה בפני אחרים שלא בכיסוי ראש.
קראתי את נימוקיך ויש לי עליהם הסתייגויות (שאת חלקן כתבתי)
הדיון היה מאוד ענייני ...
"כלות צעירות פוסקות הלכה"
לא כלה צעירה, ולא פסקתי הלכה. שאלתי על המקורות שהבאת לאור זה שנשים רבות לא נוהגות כך
ועמוד תווך מרכזי בפסיקות שהבאת קשור למנהג הנשים .
בכל אופן, אני מקוה שאם תהיה אורח אצלי לא תסתכל בעין מגונה אלא תשמח שפתחו בפניך את הדלת במאור פנים
עם זה שלא הסכמתי להם והם לדעתי טעות גמורה - כפי שציינתי.
תראו לאן מובילה אותנו הסקרנות.. ![]()
" תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו".
באדיבות רב גוגל http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=63064
מוטיזאצלנו זה מה שקורה-
אני שמה כיסוי ראש בבוקר.. ולא זוכרת להוריד אותו במהלך היום [גם כי הדלת נפתחת ונסגרת כל הזמן כמעט בלי שליטה בגלל תינוק חמוד שאוהב לטייל בחוץ
איפה שהוא לקראת הערב- הדלת נסגרת, בעלי חוזר מהעבודה, והכיסוי ראש יורד... עד למחר בבוקר [ואם בעלי מברך לידי הוא עוצם עיניים/מסובב את הראש...]
[ואכן קרו מקרים שדפקו אנשים ואני ברחתי לחדר אחר ובעלי פתח. או מקרים ששאלתי מי זה כדי לדעת אם זה גבר, ובמקרים כאלו- לפעמים בלי קשר לכיסוי ראש, כשאני לבד בערב אני לא פותחת את הדלת.....]
תמיהני כיצד כולנו הפכנו להיות פוסקי הלכה. כל זוג ישאל את רבותיו הבקיאים בהלכה ולא במקור פה או שם. אבל מעבר, לי נראית הבעיה פנימית יותר: האם כיסוי הראש שלי הוא מטרד הלכתי ח"ו או "עטרת בעלה" - היופי החיצוני שאותו אני מכסה בחוץ ובביתי הפתוח ב"ה לאורחים ובהמשך לילדים הקולטים הכל מדוגמא אישית.
כפי שאנו מחנכות את עצמנו לעוד דברים בחיי הנישואים, גם כיסוי הראש מהווה חלק מהמעבר הנפלא לחיי הנישואים. וב"ה בדורנו שמצוה זו מקובלת ונפוצה בשיא תפארתה, בואו נסתגל אליה ונתרגל אליה כזכות ויופי מיוחד וכל אחת תהא "אשת חיל עטרת בעלה"
כל הדברים שאמרת הם דרשות על גבי ההלכה,
זה יפה למי שרוצה בכך, אבל אין לזה שום תוקף...
אני אישית מתה על המצווה ולא מרגישה איתה אי נוחות כלל.
וגם מכסה את כל השיער ודווקא מאוד שימח אותי במעבר מרווקות לנישואים שיש משהו שמסמל את השינוי הפנימי.
מבחינה אישית כבן אדם וכאישה חשוב לי לאוורר את השיער אז לפעמים כשאנחנו נוסעים יחד באוטו אני בלי
וזה ממש כיף כי זה הרגע היחיד בו אני בחוץ בשמש ולא מכוסה, ומרגישה בריאה יותר
ואז זה נהיה קצת מסובך. זה לא סתם לזרוק את השיער. צריך גם לעשות "קוקס" אבל זה באמת כבר דיון לנשים ובטח שלא לבחור רווק...רק שתבין שטכנית זה לא פשוט כ"כ
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
אפשר להעביר נושא????
ויש כובעים זרוקים בכל פינה, אז אם דופקים אני צועקת "רגע" ומחפשת אחד ושמה על עצמי..
לפני החתונה למדתי את העניין עם בעלי, ולפי זה אני נוהגת.
מקפידה שהתריס\וילון יהיה סגור
אישה צריכה לכסות את ראשה כשמתפללת, כשמברכת, בימים אסורים, כשבעלה לומד מולה תורה, כשמארחים גברים בבית, כשהתריסים פתוחים לרווחה ויש שכנים/עוברי אורח שעלולים לראותה...
ישנם זמנים/מצבים (לא נדירים) שבהם האישה צריכה לכסות את ראשה.
לכן, קשה לי להאמין שאשתך תתלה, מייד כשתגיע הביתה, את הכיסוי ראש ליד הדלת... (אם יש לה יראת שמיים כמובן
)
תראה איזה מהומה עוררת פה (אשריך..)
אולי מישהו ימצא לו איזה שידוך הגון, שיוכל ליישם את רעיונותיו וכשרונותיו?....
מוטיזבינתיים החיים מזמנים לי הרפתקאות לא צפויות...
נחיה ונראה... (<<משפט יפה, אם חושבים עליו רגע, נחיה - ונראה.
)
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת
וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
אהלן, נשואים כחצי שנה. אני חייל קרבי בסדיר והיא סטודנטית ועובדת ככה שעמוס..
קורה שרוב השיח שלנו הוא בטלפון- ופה עולות שני בעיות:
1. אני מרגיש שרק אני מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני אחרת היא יכולה לשכוח ממני ליום שלם גם אם זה יום חופשי שלה.
2. קורה הרבה שהיא מתוסכלת מדברים קטנים ביום יום, לפני שהתחתנו גם אובחנה עם דיכאון שמאז עבר, ואז היא מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה- לא יודעת מה היא רוצה מעצה או מה היא מרגישה ובוכה ונעלבת ממש בקלות ובכללי מרגיש שמה שמנחם אותה ועוזר זה כמו לדבר לילדה קטנה- זה ממש קשה לי מרגיש לי שאני על קצה ההכלה של הדבר ולא יודע מה לעשות
כי להמשיך לפתור לה את הרגשות והבעיות אני כבר לא מסוגל.. עצה איך ממשיכים מפה?
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22
1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).
עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.
ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).
עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.
2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.
זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).
עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...
עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.
נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.
עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).
אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.
רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי
השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.
המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.
לתת לה כלים לגדול.
בתור עזרה ראשונה -
האם יש לה תחביבים?
מה היא אוהבת לעשות?
אני חושבת שזה יעזור לה
לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.
אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…
ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.
אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.
ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.
ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.
אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.
וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.
ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.
בהצלחה!
לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.
בקשר ל2,
יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,
כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,
הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.
מציעה כמה דברים,
דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.
נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.
אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.
ותציע לה טיפול.
אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".
לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)
אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.
תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.
לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.
חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.
מזל טוב והרבה הצלחה!
שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.
חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.
אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.
אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:
ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.
גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.
בהצלחה רבה
אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.
לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד
יכול להיות שהיא הורמונלית?
מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח
אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה
מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.
אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.
מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.
אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה
תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית
הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר
אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה
לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?
( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)
אלא
איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה
ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .
תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .
וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל
(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)
בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.
( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)
נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?
(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)
מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה
ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..
כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?
כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?
אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?
בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך
ואתה קורא לה ילדותית .
אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין
מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.
אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.
גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי
מרגיש וויתור על עצמי.
מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה
הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות
נפש חיה.עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08
"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה
(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)
כדאי לזכור שהשנה הראשונה
היא שנה לא תמיד פשוטה
היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה
וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני
אז בהצלחה גדולה בע" ה!
דבר שני
לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם
הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני
לאט לאט כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)
לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים
ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.
יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.
ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא
וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.
אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,
ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.
לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.
אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-
אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)
דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו
לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר.
היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה"
אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם
וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.
יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך- אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.
להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.
בהצלחה רבה
מזל טוב!
תזכו לבניין עדי עד
בשמחה ובבריאות
מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות.
בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה.
לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....
רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה 
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת.
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא.
אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין.
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה.
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים.
אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה.
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני.
בשני המקרים כדאי לדבר.
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה.
בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת.
כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון.
ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור.
בסוף זה הבית שלכם.
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך.
בהצלחה!
א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".
עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.
על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.
ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.
רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.
גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!
גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.
וגם לכם כזוג נשוי.
רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים
כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,
ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם
וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.
ג. לא זאת בלבד,
ציינת שאשתך גם לומדת כעת
וגם עובדת במקביל
נשמע שיש על שניכם עומס עצום
גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.
ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.
(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים
ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).
ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -
כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).
אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?
אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?
אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?
אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...
ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.
חשוב לשמוע ממנה ישירות
ולפי התשובה לעבוד.
ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.
כלומר:
לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!
שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.
לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.
גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.
לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,
בעלה בסדיר חייל קרבי,
היא עובדת
היא לומדת
היא מחזיקה בית
היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך
יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)
אזעקות
חדשות
דאגות
ומה לא...
ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.
אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.
ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"
ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".
כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.
היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.
יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.
בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,
ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.
הכל בסדר.
זה לימוד.
זוגיות היא לימוד.
נישואים הם לימוד.
ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד
לימוד של שנים
ואפשר להתחיל בלימוד הזה
מתוך מקום מעצים ולא מחליש
מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.
ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.
ומה אתה?
ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.
ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?
ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.
מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'
ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.
אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.
וזה גם לימוד.
למצוא את האיזון הנכון
ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד
איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע
איפה הביחד בתוך הנפרדות
איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.
אז צעד צעד
לימוד אחר לימוד
התקדמות אחר התקדמות
תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות
ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו
ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.
המון ברכה והצלחה ב"ה
ופסח כשר ושמח 
שלום חברים,
בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.
אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.
עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?
בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...
אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...
ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.
אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב.
ומוסיף
תלמד מזה
האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?
או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי
חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).
בריתות - בזמן
אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..
כותבת גם פה בתקווה שנתחזק יחד 🙏💪
מוזמנים להוסיף דברי חיזוק ❤️
"והבוטח בה' חסד יסובבנו"
זה המשפט שאני מנסה לחקוק על קירות הלב כל יום וכמה פעמים ביום.
וזה המשפט שהכי מחזק אותי והכי עוזר לי.
פתחתי את תהילים לראות איזה פרק זה - וזה בפרק לב.
כי זה הלב.
זה הלב של הכל.
הביטחון בה'.
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
והכל הכל הכל שלו
והכל הכל הכל מאיתו ובידו יתברך
והוא מחיה ומקיים בכל רגע ובכל מאית שנייה את כל העולם ואת כולנו והכל זה אלוקות.
וזה לב.
וזה הלב שלנו. בתוך הלב שלנו.
פרק לב. פסוק י'.
בלב שלנו - שם הוויה - י'.
אם נכניס את הקב"ה ללב שלנו ונבטח בו - חסד יסובב אותנו.
וזה אימון.
ממש ממש אימון.
אני ממש משתדלת לזכור זאת וגם כשנופלת לומר את הפסוק הזה בלילה, ביום, אפילו רק לדמות אותי בעיני רוחי.
ויש ממש תרגיל של דמיון מודרך להכניס ביטחון ואמונה בקב"ה ממש אל תוך הלב (עם נשימות ומילוי הביטחון פנימה אבל קשה להביא זאת בכתב).
אז מכאן זה הבסיס שממנו אני משתדלת ב"ה לצאת ואליו לחזור.
ה' הוא טוב ומטיב
הוא ברא אותנו ואת העולם להיטיב לנו
וממנו הכל.
ומתוך כך אני מנסה להסתכל רגע במבט-על על המאקרו ולראות שאנחנו באמת באמת באמת חיים בניסי ניסים, בתקופה היסטורית, בתקופה תנ"כית, ממש כמו בני ישראל במצרים שאנחנו קוראים עליהם - אנחנו ממש שם! כותבים עלינו עוד פרק!
ממש מרגישה שב"ה ב"ה אנחנו בדור הגאולה.
איך ניסי ניסים שכאלו אם לא לעם האהוב והנבחר בניו של הקב"ה?
תביטו רק רגע מה קורה לנו כאן
אנחנו מדינה פצפונת שתוקפת מדינה פי 80 (כן, פי 80!) מגודלה - ופשוט מחסלת אותם כמו דומינו בזה אחר זה אחר זה כאילו מדובר בצעצוע שלנו בחצר הגינה שלנו...
מביסים. מחסלים. מנצחים.
איזה פלא, כל הרשעים ימח שמם.
חמינאי שבשבת זכור מחינו את זכר עמלק, את זכרו, של המן הרשע הזה בדורנו.
כל הבכירים במשטר האיראני. בכל הנגלות - הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית...
רק לכתוב את כל הבכירים אין מספיק מקום.
וכמובן כל מנהיגי ובכירי הרשעים ימח שמם שנשרפים בגיהנום לנצח סינוואר ימ"ש, נסראללה ימ"ש, הנייה ימ"ש, מוחמד דף ימ"ש, עקיל ימ"ש, שוכר ימ"ש, חארורי ימ"ש, עלי לריג'אני ימ"ש, ועוד אלפי מחבלים ושמות גדולים שבאמת אין אפשרות לכתוב מרוב שהם רבים!!!
והם מנסים,
שולחים כמויות כמויות של טילים פצצות נוראיות בכמויות מטורפות
והקב"ה שומר עלינו! עם כל הכאב העצום על כל נשמה ונשמה מעם ישראל ומהארץ שנאבדה לנו - יש כאן ניסים עצומים בצורה לא פרופורציונלית!!!
כל התחזיות היו שנים שברגע שאיראן תתקוף אנחנו קודם כל נושמד. תהיה ממש ממש שואה חס ושלום.
אח"כ דובר על אלפי הרוגים כל יום ומכל טיל (!!!)
על הפסקות חשמל של ימים ושבועות והיערכות בהתאם (!)
על הפסקות של מים ממושכות
דיברו על לשהות במרחבים הממוגנים רצוף באמת ימים על גבי ימים
כשהכל בחוץ מושבת מושבת.
ואיפה אנחנו ואיפה זה?
הכבישים מלאים, מסגרות נפתחות, אנשים קונים, יוצאים,
מנקים לפסח (!),
מזמינים פיצה, רואים סרטון מצחיק,
כותבים ברשתות,
וממש מנהלים כמעט כמעט מה שהכי קרוב לשיגרה.
נכון, ברור שזו לא שיגרה וקשה מאוד מאוד מאוד
אבל איפה מה שאנחנו חיים ואיפה מה שתודרכנו לצפות לו לפי המציאות...
זה רחוק כרחוק מזרח ממערב
תודה לה' אלף פעמים
זה לא נתפס!
באמת לא נתפס
אנו נלחמים עם צבא ה', צה"ל שלנו, הצבא הכי מדהים בעולם
לצד עוד צבא עצום של ארה"ב, ממש כתף אל כתף! מי היה מאמין
זה ניסים רק להבין את זה
והם מפציצים את הרשע, ואנחנו מפיציצים את הרשע
וכל שעה, בעצם כל דקה יש חיסול אחר, הפצצה אחרת, השמדה אחרת, מיגור הרוע בעולם!
והעם שלנו המתוק?
כמה כמה שהוא מתקרב לקב"ה בשנתיים וחצי האלה!
כמה קירבה, כמה התחזקות, כמה אמונה!
"בדרך אמונה בחרתי"
כמויות רבבות ועוד רבבות בוחרים בדרך אמונה. שומרים שבת. חוזרים לשורשים. חוזרים לאבא.
זה מפעים ומרגש.
וכל העזרה ההדדית שכאן
הערבות ההדדית
איזה יופי של פיקוד העורף יש לנו
כמה הפקת לקחים מרגע לרגע
יש התרעות מסודרות
לפני
תוך כדי
אחרי
איפה אנחנו ואיפה אחים שלנו בחו"ל שנגיד נמצאים בקפריסין או דובאי ורועדים מפחד שפתאום "בום!" נפילה בלי שום אזעקה, בלי שום התרעה לפני, בלי שום ידיעה מתי האירוע הסתיים, כלום.
רק 24/7 של רעד.
אחים שלנו ממש יהודים שחיים שם.
וכאן בארץ?
תראו כמה זה מסודר שאנחנו יכולים לדעת לפני תוך כדי ואחרי.
הכל עובד, דופק כמו שעון,
מד"א, איחוד הצלה, שלא נדע זק"א, בתי חולים, פיקוד העורף, העורף, התרמות דם, מתנדבים
אלפי אלפי מתנדבים
יוזמות מרגשות בלי סוף
לארח ולתרום לקשישים בתי מלון עם ממ"ד צמוד
לתת יד בכל מה שצריך
עוד ועוד ועוד נקראים לדגל ועוזרים
והחיילים האמיצים שלנו הגיבורים המרגשים עלי אדמות קדושי עליון האלה עם האש בעיניים כמה מרגש לראות את האש הזו בהם הם באמת שואגים את שאגת האריה החזק מכל ומביסים את אויבנו!!!
והקב"ה נלחם לנו! ממש ממש כך
כל מה שקורה הוא פשוט לא יאומן
הכל הכל הכל
ההצלה העצומה ב7/10 שלא כל החזיתות באו עלינו והשמידו אותנו כליל כמו שתיכננו, הביפרים, קריסת המשטר של אסד, קריסת סוריה, לקחנו את החרמון הסורי, קריסת כל מנהיגי הרשעים, קריסת המשטר באיראן ב"ה, חיסול החיזבאללה ב"ה
וכמובן החזרת כל כל כל החטופים שלנו מכל השנים!!! שזה נס מעל הטבע בפני עצמו!
ממש כמו שאמרה דיצה אור, אימו של אבינתן אור שחזר מהשבי - שזה ממש נס בדרגה אינסופית והוא רק מהעם הזה שלנו ומכוח האחדות והתפילות שלו שכולם כולם כולם בבית!!!
ובעזה שולטים על חלק עצום וב"ה עד הסוף עוד!
חזרנו לחומש! יהודים גרים בחומש! כמה התרגשתי לפני כמה ימים לקרוא את זה
כל ההתיישבות ביו"ש פורחת, כמויות של בנייה והוספה והתיישבות!
העלייה לארץ פורחת!
אנחנו המקום היחידי שבעת מלחמה כולם גם חוזרים לכאן בטיסות חילוץ לתוך המלחמה
וגם עולים חדשים באים בכמויות לכאן דווקא עכשיו!!!
האחדות המטורפת שקיימת בשנתיים האלו, כן תרבה ב"ה
והדנא שלנו, של העם היהודי, המהות שלנו, המשמעות שלנו בעולם, לקדש שם שמים בעולם
אומת המוסר הצדק ההוככחה החיה לקיום הבורא והבריאה
אנחנו ממש נס מהלך
בגאולת עולם
בהשגחה אלוקית מטורפת
זה באמת לראות ולא להאמין
יש עוד המון המון המון
אבל בינתיים שולחת
ושולחת גם חיבוק ענק
אנחנו עם של אריות ולביאות!!!
"כי חיות הנה"
אנחנו חיות! לביאות! מביאות חיים ממשיכות חיים נותנות חיים
זה הניצחון הכי גדול שלנו
ניצחון הרוח
ניצחנו בעבר ואנו מנצחים שוב
מנצחים אותם!
הם לא יפילו לנו את הרוח!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק
ואישה לרעותה תאמר חזק
חזק חזק ונתחזק
בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו
וננצח!
ואנחנו כבר מנצחים!!!
הכל בידך מלך מלכי המלכים הקב"ה
תודה ריבונו של עולם תודה!!!
והבוטח בה' חסד יסובבנו!
תהילים פרק לב
א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.
אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!
וממש מזמור לתודה!
זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.
אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"
אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל
בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)
ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל
יש לנו כוח על
כל אחת ואיפה שהיא
כל אחד ואיפה שהוא
ונתחיל ממש בנו פנימה.
כי אם יש לי את עצמי -
אז יש לי את עצמי.
ויש לאחרים את עצמי.
וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף
רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.
"כי יש שכר לפעולתך"
יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו
תחזיקו מעמד
אתם הגאולה עצמה!
וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!!
❤️
כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמותהמצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.
אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.
לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.
מסתכל בפייסבוק ומקנא בחברים שמעלים תמונות מחופשה עם נוף עוצר נשימה
הולך ברחוב ומקנא בכולם על הבתים היפים שלהם
לכולם יש בית יפה יותר משלי
לכולם יש אשה יפה יותר משלי
כולם שריריים ורזים יותר ממני
כולם עובדים בעבודות נחשקות יותר משלי עם יותר יוקרה ויותר כסף
אני בינוני בכל תחום אפשרי
ומסביבי אנשים מוצלחים ויפים ועשירים
ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי
אני רוצה לחיות את שלהם...
החיים שלך הם שלך. לא שלהם.
כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.
(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).
הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.
החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.
אתה בנוני.
כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות
אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'
אבל הוא קיים.
לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."
שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו
בעיניי קנאה זה דבר טוב
זה שיקוף של מה שכואב בנפש
על מה כדאי לעבוד ולטפל
כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות
בעבודה נכונה
במודעות למידה יישום והתמדה
גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים
אגב רוב האנשים בינוניים ומטה
תסתכל על סטטיסטיקות
בכל נושא
הממוצע/ החציון לא משהו
יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".
התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.
אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.
כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.
אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.
וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.
ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?
שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...
עזוב.
אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.
(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-
חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.
אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...
עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).
אתה רוצה להיות מאושר.
ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.
למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.
ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.
לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.
אז מה כן עושה אושר?
תקרא את ד"ר טל בן שחר.
הוא מסכם את זה
*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.
ככל שהם טובים יותר האושר עולה.
*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.
*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.
*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.
רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.
יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.
ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.
מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.
מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,
הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.
אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.
חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )
וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.
מה זה אומר כשאנשים סובלים?"
"אתה מרגיש בסדר, לין?"
"אני בסדר גמור," צחקתי.
"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"
"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."
"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."
אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר
"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"
תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו, תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה, לא משחק ילדים.
בהצלחה
במקום "לקנא".
בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.
מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?
אתה רוצה כסף?
איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.
אתה רוצה בית יפה?
לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.
אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.
אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.
הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.
את הצילום מסך של המינוס בבנק,
תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...
אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,
ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...
מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.
זה בדיוק השקר.
כולם בינוניים.
מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.
תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה
ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.
אבל תמיד יהיה יותר
אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו
רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל
אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"
לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד
גם להחליף עבודה
עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות
נכון לא נכון מה שכתבת
זה לא משנה.
לא בריא לחיות ככה
אתה מוכרח להיות במבט אחר
על החיים, או אפילו בלי מבט
בלי לדרג ולתת ציונים יתר.
לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי
אני מזדהה, קודם כל.
אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה.
צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.
אז במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על צום דיגטלי.
ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים
אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.
התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת
לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.
מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.
ממש כל מילה שם מתאימה.
מצרפת את השיר:
שם המבט.
שם המיקוד.
פנימה.
איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?
כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה
ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.
אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!
אתה חלק אלו-ק ממש!
עוצמות על גבי עוצמות
נשמה מאירה של אינסוף
ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!
ב"הצלחה רבה
שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.
קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.
במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:
מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?
מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?
בכלל?
עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.
אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,
ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך.
כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.
אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה.
בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה
הנתינה נותמת לאדם המשמעות
ותן בראש ובראשונה לאישתך
"שנתן לי כל צורכי"
בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי