כיסוי ראש בתוך הבית..
איך זה אצלכם?
בא לי שיהיה ליד הדלת מתלה שעליו האשה תתלה את כיסוי הראש כשהיא נכנסת.
זה רע? אפשרי?
כיסוי ראש בתוך הבית..
איך זה אצלכם?
בא לי שיהיה ליד הדלת מתלה שעליו האשה תתלה את כיסוי הראש כשהיא נכנסת.
זה רע? אפשרי?
בס"ד
בעז"ה בעיתו ובזמנו-
בעיתה אחישנה! 
בחדר שינה וכו' מיילא
אבל כל פעם שדופקים בדלת שתרוץ ותכסה את הראש זה סתם מכניס ללחץ.
אם זאת הבעיה..
חוצמיזה אם המתלה ליד הדלת והספות לא מולה... נניח..
"קביעות כזו".. אפילו מבחינת התחושה
יש בזה משהו הרבה יותר מיוחד... שלפני שיוצאים שמים כיסוי, ולא שהכיסוי הופך להיות חלק קבוע שכבר לא שמים לב אליו.
וזה גם אמור להיות בריא לשיער ושומר עליו... (זה למדתי מאמא, שלה אין מתלה ליד הדלת)
מטפחת כל בוקר. וכשיושבים בבית בצהריים להוריד, ולפתע דופקים בדלת, אז צריך לברוח לחדר השינה..ופתאום מחליטים שרוצים לצאת לאנשהו, אז להתחיל להתארגן..
אני ל-א רואה את עצמי מורידה ישר כשאני מגיעה הביתה! ממש לא!
ולא בקטע הדוסי, בקטע הנוח.
או במטבח לפחות.. משהו שקל לשים, לא משהו שצריך לקשור, ואז פשוט זורקים על הראש כשצריכים לפתוח דלת...
מושיקואגב אתה לא יכול להגיד שום דבר שבקדושה ליד שער גלוי של אשה נשואה.
לא ברכה וכו'
אנחנו לפי הרב עובדיה וזה כתוב בילקוט יוסף,לדוגמא.
ובמשנה ברורה שם,
[כמו כן, במשנה ברורה שם, מביא גם את הזוהר על מעלת אשה שמכסה שערה אפילו בביתה; ואת ה"מגן אברהם" שכתב שראוי לנהוג כך, ואת מעשה "קמחית" מהגמרא מס' יומא, שנהגה כך וזכתה לבנים כהנים גדולים. אז אמנם לא "הלכה וחובה", אבל בוודאי אפשר לראות מכאן שזה לא דבר חסר-ערך ללכת בכיסוי ראש בבית..]
אבל ככה זה פורומים, הם לא טובים במיוחד בלהעלות שו"תים של עשרות עמודים בעברית למדנית
אם ככה מה ההבדל בין הבית לחוץ?
אולי גם שבחוץ תלך, מידי פעם, בלי כיסוי ראש..
לא?
או שאני לא יורדת לעומק הדברים
זה דוקא מתקבל לי על הלב, בהרגשה. אולי אכתוב שיר כדי להסביר למה.
הוא כתוב בגמרא, בכתובות.
כתוב שאם נחייב נשים לצאת לחצר בכיסוי ראש "לא נמצא בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה".
החיוב לפי הגמרא הוא לכסות את הראש כשיוצאים לרשות הרבים, לא בבית או בחצר, גם לא בפני גבר זר.
(אני משתמש בשם של אשתי, לא בטוח שהיא מסכימה איתי, מה עוד, שהיא בכלל לא מתעניינת בדיון הזה...)
בעלה של "יום השביעי"
חבר שלי היום אמר לי על הגמרא הזאת, ומה שאותי עניין בה זה זה שנשמע ממנה שהנשים לא נהגו לכסות בתוך הבתים ואפילו בחצר יש חשש ש"לא נמצא בת לאברהם אבינו..."
נשמע כאילו זאת היתה נורמה של ממש.
החבר גם אמר (כמו שאמר הרב דן) שחלק או כל המפרשים מסבירים שמדובר בכיסוי עליון ורק כיסוי תחתון מותר.. שני כיסויים משהו...
[או, בינתיים אני רואה מוטי שערכת]
המובן הפשוט שם בגמרא, לכאורה, הוא שבחצר עם "קלתה" (כיסוי ראש בסיסי) בלבד - על זה נאמר שאם תגיד שבחצר אסור ללכת עם כיסוי ראש כזה, "לא הנחת בת לא"א".. אבל לא בלי כיסוי ראש כלל.
אכן, התוס' מפרשים, שבחצר שאינה פתוחה לרבים - אפילו בלי כיסוי ראש מדובר.
ה"באר היטב" על השו"ע מביא את הדעות השונות - ואומר שלהלכה זה דווקא עם כיסוי ראש, אפילו בחצר.
אלירזאם אדם זר נכנס לביתי, ואני בלי כיסוי ראש
למה שלא אכסה את הראש?
רק בגלל שזה "ביתי"?
נשמע לי דווקא מאוד הגיוני לעקם פרצוף למול האימרה:
אם אדם נכנס לבית והאישה בשיער מגולה, היא לא צריכה לכסות בביתה.
שאשה תכסה את ראשה כהלכה (כל הראש - ויש מקלים ברוחב שתי אצבעות מקדימה).
אנחנו לא רפורמים - ואם לאדם כלשהו יש בעיה מסיבותיו עם ה"הלכה" - לפחות לא לעשות זאת בשמה.
"פירוע ראש דאורייתא" - גמרא כתובות עב. ושם - ש"דת יהודית" זה דווקא כשהולכת בכיסוי מעין סל על הראש.
אשר על כן, ברור שה"הנחה" ש"כדאי לכסות כמה שיותר טוב" (לפי דרישות הדין), היא "הנחה" נכונה..
וב"גדר עולם" לחפץ חיים, יצא כנגד מי שרצו להקל בכך.
ויש שאמרו על כיסוי חלקי שאסור מדין דת יהודית (י"א טפח כפי שהזכרתי. שתי אצבעות), ויש שפסקו שאסור ג"כ מהתורה.
וגם לגבי חצר - עי 'אבן העזר סי' קט"ו באר היטב ס"ק י שלהלכה קיי"ל שללא כל כיסוי ("קלתה") - אסור.
הקיצור - כפי שכתבתי לעיל. וההנחה היסודית היא שפוסקי ההלכה המובהקים של כל דרותינו, לא "המציאו" מאומה.
הלוא היא לא דיברה על איזה כיסוי שמים. מדובר בה על פריעת ראש אשה סוטה.
שאת מבינה שאי אפשר פה ב"הודעה", להסביר איך דין משתלשל מתורה שבכתב לתושבע"פ..
עקרונית, יש לנו תושב"כ ותושבע"פ, ולחכמי התושבע"פ יש את הכללים איך דורשים מהתושב"כ.
מכל מקום, אם זה חשוב לך - את יכולה לשלוח במסא"ש, ואשתדל בלנ"ד לסקור קצת עת הענין, כמיטב יכולתי הדלה.
כל טוב.
פשוט קשה לי איך מפריעת שיער אשה סוטה בתורה, השתלשלה ההלכה הכה-מחמירהשיש כיום:
שאשה נשואה צריכה לכסות שערה > שאף גבר זולת בעלה לא יראה אותו > לכסות את כולו > בנידתה הוא אסור אף לבעלה...
מה נכתב, ואיפה אנחנו...
אבל זה דיון אחר.
http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=72&format=text
ופה
http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=15&daf=72b&format=text
ועוד דברים של הרב מלמד בעניין+מקורות
זו דרכה של תורה.
אנחנו לא קראים.
מי שרוצה לדעת איך פוסקים הלכה, צריך ללמוד זאת ובראש פתוח.
ומי שיבוא עם "נוגדנים" - אוני לא מתכוין אלייך - לא יעזור לו כלום.
[וההלכה הזו אינה "מחמירה". היא מתאימה לגמרי לכל אשה עם חוש בריא של צניעות, ועם קצת העמקה בענין כיסוי הראש. בלי להיכנס כרגע לעניינים נקודתיים, של מחלוקות בפרטי הלכה בין הפוסקים]
1) ההלכה הזו לא מחמירה?! ועוד איך שהיא מחמירה. מילא לכסות את הראש ברבים, מילא- שלא לצאת עם ראש מגולה... אך לכסות לחלוטין, שחלילה אף אחד לא יראה, להוסיף ולהגיד שזו סגולה לכסות גם בבית? גם לאסור על הבעל לעתים... לא להתיר יותר משתי אצבעות...
אם זו לא חומרא, מה כן?
2) לומר "מתאים לכל אשה" - "עם חוש בריא של צניעות" זה תלוש לחלוטין מהמציאות.
כי נשות ישראל הן לא קופי-פייסט של חוה או של דמות האשה האידיאלית אותה ניסו ליצור חז"ל עם ים הלכותיהם.
ולא כל אשה מצליחה לשכנע את עצמה בטיב הדינים במטרתם או ברעיונם ולקבלם באהבה.
כך שמה שמתאים לחברתי אולי, ממש לא מחיב שיתאים לי. אז אל תעניק את התואר "חוש צניעות בריא" למי מאיתנו. זה פשוט לא הגיוני.
גפ מפני שפשוט אין "חוש בריא לצניעות", דן. האם כל מה שלא תואם בצורתו לאידיליה אותה בנו חז"ל אומר שמשהו חולה באדם או בנטיותיו? אם בעיני אדם משהו מנקודות הציון על הגוף אותם סימנו חז"ל כראויים לכיסוי- יהיה "צנוע" גם אם יהיה מגולה (אוי, זה נשמע מצחיק, אני יודעת), האם מעיד על משהו לא תקין בחושחושים שלו?
וזה יהיה מענין אם פעם תעשה סקר אודות המצווה הזו. תראה כמה היא "מתאימה לאופי הנשי".
או שאני סנילי או שאת כותבת פשוט בזעם.
אני לא אשה, אבל יצא לי לשמוע מכמה בחורות (בש"א ובפורומים בעיקר) שאישרו את ההבנה שלי ביופי של המצווה, והסכימו שהיא נפלאה ומתיישבת נפלא על הלב.
לרוב מדובר בבחורות שכללית הן ברמה גבוהה יותר, "רוחנית" בין השאר.
ברור שהוראות חז"ל הן "בריאות" יותר, לא שכל אחד בחושים שלו יכול היה להגיע לבד להלכות, בתחושה שלו, אבל לאחר שחז"ל קבעו גדרים, מי ששומר אותם יכול בהחלט לחוש בכך שהם חד משמעית בריאים יותר.
אולי לך אין חוש בריא בצניעות, וזאת... במחילה.... בעיה שלך.
מה פירוש "ההלכה מחמירה"?
מחמירה ביחס למה?
אולי כדאי שיהיה ברור, את מאמינה רק בתורה שבכתב?
יהיה לנו קל יותר אם נוכל להגדיר אותך בהגדרות הישנות והטובות.
אבל אם את מאמינה בתורה שבע"פ - הרי שיש כללים לגבי איך לדרוש מן הפסוקים ולהוציא מהם הלכה למעשה. ומכיון שלך אין מושג לגביהם, את לא יכולה לבא ולקרוא להלכה "מחמירה".
כי אין לך את הכללים ואין לך לאן לייחס, מחמירה ביחס למה? ביחס לאיך שנראה לך מהפסוק?
תראי.. (בעדינות) אין לך אפילו חוש בריא לצניעות ואת מצפה שתוכלי גם לדרוש הלכות מהפסוקים?
הדגשתי שאני אמנם בן.
אין ספק שיש קשיים, זה ברור לי, אבל לא על זה מדברים פה.
לא מדברים פה על "נסיונות של צניעות" בכלל.
זה שלמישהי יש חוש בריא לגמרי לצניעות לא אומר שהיא תמיד תיהנה מההלכות, לפעמים זה עלול להיות נורא קשה, אבל חוש בריא יש לה. אין קשר בין הדברים.
לא הוא...
ויש לך טעות במובן של "טבעי" כאן (ואולי זה יסוד אי ההבנה): "טבעי" הכוונה כאן שזו ההרגשה המתאימה לטבע הפנימי, האופי של אדם מישראל. ושהוא יכול להיבנות לכך.
כמו כן, תלוי אים האדם מגדל את עצמו. ומי שיגדל את עצמו עם עומק ההבנה והתחושה של הנושא הזה וערכיותו, אכן יחוש יותר גם באופן פשוט את הטבעיות.
בנוסף - יש הרבה דברים שאם "נבודד" את הנטיה של היצד, אכן נרגיש שהם "טבעיים" לצניעות.
גם כאן - זה שיש נשים מסויימות (ויש גם ההיפך. לא נולדנו אתמול..), שמרגישות "קושי טבעי" ללכת כך - זה לא חייב להיות כי הן מרגישות שזה לא טבעי לצניעות. זה קשה להן מצד תחושות אחרות.. אך טבע הצניעות - במקומו עומד (וגם בן - שהבאת שקשה לו לעיתים להימנע מהסתכלויות מסוימות, אינו מרמה את עצמו שזה "טבע הצניעות"... אלא משיכה שיש להתגבר עליה.
והוא יודע שלא התכוונת אליו.
ואגב, לא הזכרת מקודם את עניין הירידה לפסים אישיים כלל וכלל..
אני מבולבל.
המלחמה של הבנים על צניעות היא קשה
וגם המלחמה של הנשים
כל אחד יש את הדרכים שלו.
הגברים לא יבינו אף פעם, אבל הם צריכים לנסות עד כמה שיותר.

אף אחד לא דיבר על מה ניסיון, למי, ומה לא.
דובר על כך שאם התורה אומרת - זה מתאים.
מלבד מה שזו לגמרי המציאות אצל נשים רבות.
וזה שיש לאדם יצרים שונים, בשלבים שונים של החיים, עדיין לא אומר שהם ה"בריאות" התורה מכווינה אותנו אל הבריאות, מה גם שזה מובן ומוחש לגמרי. ולעיתים, אדרבה - מי שאינו "בתוך הניסיון" רואה יותר טוב מה האמת האובייקטיבית.
ודומני שאף אחד לא "שפט"..
דובר על שלילת ניסיון להגיד "בשם התורה" דברים שאינם נכונים, ניסיון לזלזל בדברי חז"ל ולנסות "לפסוק" עפ"י הבנה שטחית בתורה שבכתב.. וניסיון "לתת ציונים" לתורת ה' "מה "מחמיר" ומה לא, ועד כמה היא מכוונת אל הבריאות הטבעית הבסיסית.
הקב"ה ברא את כל האדם - איש ואשה - ואת אופיים. ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם..
תחת התקפיד להכניסני ללקסיקון ההגדרות שלך?
ומי אתה בכלל, ומה אתה יודע עלי, שברוב חוצפתך אתה קובע כאן, קבל עם ועדה, שאין לי חוש לצניעות?
אתה מגוחך.
צורת הדיון שלך בלתי נסבלת,
ואני נאלצת כבר פעם שניה לחתום דיון איתך, מחמת זלזול, חוצפה, התנשאות וירידה לפסים אישיים.
- עד כאן התיחסותי אליך בדיון זה -
[וכדי למנוע התנצלויות באישי אח"כ נבהיר לעיניך את המצב כמות שהוא: א' אתה מביע זלזול ותוקפנות (אחרי שאתה האשמת אותי בכך לחינם), ב' אתה יורד סתם לפסים אישיים (כי הלא מוטי יודע הכל, הוא בוחן כליות ולב ויודע מי אני ומה אני...) במקום להשאר ברמת הדיון]
מרלין, הקוסם הידוע, מינה אותי בועידת הקוסמים האחרונה לעשות בדיוק את כל הדברים הנוראים שעשיתי לך.
בלה בלה בלה...
חיחצי גיחצי בים בם בום.
אני שוקל לעבור מגיחוך לצחוק |מגלגל את שרביט הקסם בין האצבעות ומלטף ת'שפם במבט מהורהר|
ועלי להודות שלא קראת "בעיון" את ההודעה עליה הגבת. הסיגנון היה לי מאד "לא נוח"..
ביטול בזלזול, או רמיסה ברגל גסה את דעת השני השונה ממך- לא תתן עליונות אמתית לדברים הנאמרים (מזכיר לי פעולה שהעברתי בזמנו לחניכותיי בכיתות ג-ד. עקרון חזק אצלי.)
הנפנוף באמת לא מקנה נצחון- כשזה בא ע"י "הקטנת" וביטול האחר.
אין מה לפדבק "כל הכבוד גבר" כי הבנאדם מתנצח עם האחר ופוגע ברגשותיו על הדרך כאילו אין מחר.
איפה הגדולה בזה?
תלמדי לתת כבוד לדברים גדולים ממך, דברי בצורה סבירה על מסורת ועל תורה שבעל פה..
את יודעת.. אלו דברים שחשובים לנו היהודים, ומכעיס אותנו כשמדברים עליהם שלא בכבוד הראוי.

אוהבת את אבא
אתם פשוט חמודים!
ובאמת..אין לי מושג איך יש כל כך הרבה מלל בנושא הזה..
אולי תתנו כאן תקציר הלכה למעשה או משהו כזה?![]()
ביד רכה.
אלו לא חברים שלנו..
ודווקא מי שמתייחס לדבריהם
הוא זה שצריך לחשוב היטב לפני שמוציא הוא דבר מפיו,
ולכתוב את הדברים בחכמה ובכבוד. כבוד רב אפילו..
הוא כתב את הדברים כהוויתם.
את שקורה- ולכן את העובדה שהדברים לא ראויים.
מעניין שלפגוע בחז"ל זה מתקבל, בשם זה שמותר "לשאול"
אבל להעמיד אדם במקומו כשהוא חורג מגבול המקובל, זה כבר נקרא לפגוע...
א. זה לא קשור ל"אירוע שאירע בביהמ"ק עם אשה סוטה" - פשוט טעות עד כדי תחושה של לא-נעים כ"כ. הלימוד של כיסוי ראש הוא רק "דרך אגב" של דבר שמוזכר שם כהנהגה חריגה של "בלי כיסוי ראש", ומזה יש אסמכתא לדין שבדרך כלל צריך ללכת עם. אין לכך כל קשר ל"אירוע".
ב. הסיגנון וה"ניתוחים" שכתבת ("אולי נבהלים" - מה יש להיבהל מכך שמישהי לא הבינה על מה חכמים דיברו?.. "אין תפקידו של איש להעמידני בשום מקום"), הוא אכן בעייתי.
יתכן שאינך חשה בכך. אבל גם הסיגנון לגבי דברי תורה (שכוללים את דבר חז"ל) וגם לגבי דברים מעין מה שהזכרתי - אינו ראוי לדעתי, ללא קשר ל"דעות".
לא רציתי להיכנס בכך - בגלל שאני באמת מכבדך - אבל בגלל שכתבת שוב, אין ברירה. אולי את צריכה לראות שמא (מקצת) ממה שהתלוננת פה לגבי סיגנון של מישהו אחר כלפייך, יש גם בסיגנון שעליו הוא הגיב?
ואינני מתכוין לדון בכך עוד - הדברים די מוצו ואין כל ענין שזה יעבור לפסים שבין אדם לחבירו. וכבר אמרתי, כולם אהובים ויקרים.
אל תקחי את דבריי כפגיעה אישית חלילה.
ואם כך את מרגישה אני מתנצלת.
אבל אני כן חושבת שעלייך לקרוא את שאת כותבת,
לאחר חלוף להט הויכוח ולנסות להבין מנין חושבים את שחושבים.
בהצלחה לכולם!
כיסוי ראש הוא דבר קשה מאוד. ובודאי גם למי ש"רוחנית" מאוד.
אני לא בדיוק יודעת מהי רמה רוחנית גבוהה, אני מכסה את הראש כי זאת ההלכה, ואילו היתה לי ברירה הייתי לא מכסה. נקודה.
כאבי הראש שאני מקבלת מכיסוי הראש, מחייבים אותי להוריד אותו כשאני בבית. נכון אני מכסה את הראש בבית כאשר מגיעים זרים, כי לי אכן נראה משונה שאני מכסה את הראש, אבל בבית שלי אפשר לראות אותי בלי. ואגב ישנם פוסקים שאכן אומרים ששביתך מותר ללכת ללא כיסוי ראש, גם בנוכחות זרים.
לסיכום: גברים, אתם יכולים לדבר על ההלכה הנ"ל, אבל הזהרו בדברכם, לנשים יש כמה הלכות שהן קשות מאוד, והגבר לא יכול לזלזל בקושי של האשה בתחומים אלה.
לא דיברתי על קושי, אין ספק בכך שזה קשה.
לגבי 1)
זה סגולה לכסות בבית אבל אין כל חובה כשהדלת נעולה ויש וילונות על כל החלונות.
אמנם הבעל לא יכול לומר דברים שבקדשוה-אבל בד"כ יש מספיק פינות בבית..
לגבי2)
זה ממש לא קושר חוש בריא, זה שונה אצל כל אשה והרקע שהיא הגיעה ממנו והמצב שהיא נמצאת, לפעמים זה מציק והיא יכולה להתגבר ולפעמים לא, נשים עיקרן רגש, זה לא חיסרון אבל המצב משתנה כל הזמן, כך שהיא אפשר לומר מה החוש של כל אחת
אבל אני עם דינה בעניין הזה,
ובטח שאי אפשר לומר על מי שמרגישה אחרת שאין לה ראש בריא-
כי מטבע הדברים הדבר הקשה הוא להבין מה הופך להיות כל כך לא צנוע בשיער של אישה בנקודת הזמן שהיא נישאת, אם לפני רגע כשהיא היתה רווקה לא היתה עם השיער שלה שום בעיה. תודו שזה מוזר,
לכן אם מישהי חושבת דווקא בראש של ההלכה וזה טבעי לה כנראה היא התרגלה לרעיון הרבה זמן מראש, אבל הטבעי הוא להיפך.
תחשבו על זה... עד היום היא היתה רווקה, ופתאום (!!!) - היא כבר נשואה!!!
מוזר, לא?
מה לא ברור, מרגע שהיא נישאת לבעלה, היא מפסיקה להתייפות בפני העולם, ומתמקדת בו, וכנ"ל גם להיפך.
שום דבר לא פחות צנוע, אבל זה יופי שכעת נועד רק לבעלה (ולעצמה) ולא לאחרים. (זה חוץ מהעניין שמקום מכוסה הופך להיות אינטימי ברמה מסויימת. או אפילו מקום שרגילים לכסות)
אני מניח שלוקח זמן להתרגל לרעיון, ושזה מאד קשה, אבל אפשר להבין אותו יפה יפה..
וכן, מי שיש לו חוש צניעות בריא מבין את היופי במצווה גם עם ממש קשה לו איתה לפעמים.
(אגב, מחילה, אני בטוח שגם לגבר קשה קצת בהתחלה לראות את אשתו מכסה את שערה.. ואולי הוא מעדיף לראות אותה כמו כשהם הכירו... ודאי בהתחלה. זה לא קושי רק של האשה.)
מה? (זאת היתה הלצה למי שלא הבין)
תשמור את השרשור הזה ותעיין בו חודש אחרי החתונה - תופתע מעצמך..
אוי מושיקו. כשתזדקן תבין. (\תתחרט)
כנ"ל לגבי התתחתן תבין!!!!!!
אני מצטט את מה שתמיד אומרים לי
מחילה מושיקו.
כמובן שלא הייתי מתחצף, ואני מתנצל אם כך זה נראה.
אני ממש משועשעת.אוהבת את אבא
אנשים, תחייכו, חודש אדר! 
זה יותר ברור לה, מה שאתה אומר. ודווקא הבת הצנועה פחות תבין, מענין!
אבל עד היום היא חיפשה את בעלה, חיפשה למי לתת את היופי (לא רק החיצוני כמובן)
והנה היא מצאה, וכמו ש'פתאום' היא נשואה.. כך גם 'פתאום' יש דברים שהם רק לבעלה.
|מיותר|
ולא לפזר תסרוקת.
הסבר בלשני לפירוש הזה, שמסביר שלשורש פרע בלשון המקרא יש משמעויות שונות שאחת מהן היא לגלות, ולפזר תסרוקת אינה אחת מהן, יש בשו"ת שרידי אש.
וגם להלכה (שיש דעת רשי ותוס לגבי חצר), לא נפסק כך. עי' "באר היטב" על השו"ע.
גם רשי מודה שהצניעות היא טבעית. וגם שצריך ללכת עם כיסוי ראש. ועל זה דובר כדבר שהוא "טבע טוב". כל המחלוקת בין הפוסקים זה לגבי דברים "מינוריים" יחסית, לא לגבי עצם החובה שעליה נכתב "טבעי".
יש גם תשובות פשוטות מאד על שאר מה שכתבת.
דומני שאין בכך כ"כ טעם.
זה מתחיל מגישה יסודית - ואת זה כנראה לא תעשה "תגובה" כאן.
[ככלל, נחלקו סוגי המצוות לכאלה שתחושתן הטבעית מוטבעת בהרגשתנו הפשוטה, לכאלה שמקורן מעל התחושה הזו - וגם הן שייכות ל"תחושות" נשמתיות, שלא תמיד נוגעות כבר בהרגשתנו פה.ומכל מקום, יש לנו "גישה" טבעית אליהן בדרכים אלו או אחרות. עי' רמבם שמונה פרקים פ"ה, אורות התורה פרק יב דומני, ועוד. לא יכול כ"כ להאריך כרגע. גם בנוגע חדר"ג - יש "מבוא טבעי" בשוני הנפש בין איש לאשה לגבי הדין המקורי; ובהחלט יש גם "מבוא טבעי" לגבי מה שהתפתח במהלך הדורות שאליו באה הדרכת רגמ"ה, שגם היא תורה. אלו באמת דברים עמוקים ורחבים, וכנ"ל - לא נראה לי שכאן מקורם. כתבתי רק בשביל שמי שרוצה לכבד - ידע שיש לו סיבה טובה..]

מעשה קמחית - זה כאשר אין אדם אחר בבית (ואגב - גם בזמן נידותה צריכה לכסות מעיקר הדין - קל וחומר אם מישהו אחר נכנס. עייני "דרכי טהרה לרב אליהו זצ"ל. ספר מצוי)
"אם אדם נכנס לבית והאישה בשיער מגולה, היא לא צריכה לכסות בביתה."
היא בכך שכתבו שיכולה ללכת בבית ללא כיסוי ראש גם כשמישהו אחר נכנס.
את כתבת "אם אדם נכנס בבית" - וזה היה תגובה לדברי "שורש" שכתב על אדם זר.. ו"הסכמת" איתו..
עייני שוב בדברי (כפי שאת אוהבת שעושים בדברייך החשובים בד"כ..)
וצדקה "לעולם חסדו" במה שהעירה לך. דווקא את צריכה לשים לב לאופן השירשור, דומני.
חד גדיא...
מפרשת אישה סוטה, שהכהן פורע את ראש האישה כדי שתתבייש, משמע שראש האישה כן מכוסה...
אין כל חילוק.
ומה שאלירז "זכרה" כביכול, אינו ענין לכך.
רבותי היקרים, לא "להמציא" סברות בהלכה.
של אמא של אחד האמוראים ששאלו אותה מה עשית כדי שהוא יצא צדיק כזה? אז היא אמרה שקורות ביתה לא ראו את ראשה גלוי. (זה לא הלשון המדוייקת...זה בארמית, לצערי לא זוכר מקור)
http://www.kipa.co.il/ask/show/214586-פאה-או-כיסוי-ראש
אני שמעתי את זה מהרב פרקש מירושלים, שבסעודת שבת משפחתית למשל,בשעה שכל בני הבית שרים כולל הבנות - אין בזה שום איסור הלכתי - אבל דברי תורה וברכות אסור ללמוד לומר באותה שעה.
מוטיזעל השיער
אמנם כמה שהמצווה יותר קשה זה יותר שכר,אבל זה משפט של גברים.
הנקודה היא כשנמצאים בבית ויש מישהו שצריך לומר דבר שבקדושה צריך לכסות את הראש וכו'
בשאר הזמן צריך לדאוג לדלת נעולה ומראה ליד הדלת(טיפ ששמעתי ממישהו) לבדוק שהשער מסודר כמו שצריך אם רוצים ללכת ללא כיסוי ראש.
ובעיקרון - מוטי צודק.
לא להגיד דברי קדושה זה "כנגד האשה". יכול לצד אחר.
סימן עה, סעיף קטן א' במשנה ברורה.
מכאן משתמע ש...? אם שיער אשה נשואה מעכב עניינים שבקדושה- זה דבר טמא?
(ואם כן- מסתבר שאולי כן יש ענין במנהגי חלק מהחסידויות לגלח את ראש האשה אחרי נישואיה? {ואני אבליג ולא אומר את דעותיי בענין זה.})
[וראיתי את המקורות של דן. הם לא אומרים לי הרבה, אני רוצה הסבר.]
אלא מקום מוצנע יותר, צנוע פחות. ובדברים של קדושה מקפידים יותר על צניעות, כדי לכבד.
(אני לא בטוח שאם היית תוקפת כך את השו"ע ערוך עצמו הוא היה מתייחס אלייך)
ולענין-
גם המרפק של האשה הוא מקום שהצניעות נהוגה בו, ועדין מותר לברך בפני מרפק נשי גלוי.
א) במקום שדרכה - מפני שזה מביא לאדם לידי הרהור כשמסתכל בו בכלל ערוה היא ואסור לקרות או להזכיר שום דבר שבקדושה נגד זה כמו נגד ערוה ממש ולפי מה שביארנו לקמן סעיף ו' בשם האחרונים דנגד ערוה ממש אסור אפילו בעוצם עיניו עד שיחזיר פניו ה"ה בזה ויש מתירין בזה אם הוא נזהר מלראות כלל. וכשא"א בענין אחר נראה דיש לסמוך ע"ז: (ב) לכסותו - אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור:
כנראה ששיער של אשה נשואה נחשב צנוע יותר מהמרפק שלה.
אותי מעניין לדעת מה קורה היום, כשכל העולם נוהג להסתובב בלי כיסוי ראש. יש מצב שזה מתיר דברים שבקדושה?
וזאת כי יש קשר בין הפנים לחוץ
כאשר זה משפיע על זה.
ולטעמי מי שיטען אחרת, ושאין אחד משפיע על השני,
לא אמיתי עם עצמו
אני חושבת שגברים לא מבינים מספיק מה שיער חשוף גורם לאישה
מבחינת צורת ההתנהגות
מוטיזאת בעד להתיר דברים שבקדושה גם בלי כיסוי ראש?
|מחזקת את ידיך|
מוטיז
~א.ללא מדובר בטומאה אלא בצניעות כפי שניתן להסיק...
אני לוקחת את הענין כמה מהלכים אחורה, ושואלת למה שיער האשה קיבל מעמד של דרוש-הסתרה בכלל!
מה פתאום הוא "ערוה" שמפריע לקיום דבר-שבקודש מולו?
ולגבי התירוץ של "צניעות"- הלוא שורש הענין הוא האשה הסוטה מהתורה. לא מ"יופי/כבוד" האיבר (הסיבות שחוברו לעניין הצניעות)
ובנות ישראל- למה פיתחו את הענין "הצנעתו"- של כיסויו אחרי החתונה? [ולמה הסוגיה הסתבכה עד לכדי בהלה מכיסוי חלקי/בצבוץ שיער/עד ההלכה של כיסוי מוחלט מלבד "שתי אצבעות"?]
[ואני לא רואה איך מתקיימים דברי הציטוט. באיזה קהל נשים שנושאים בפניהם דברי קודש- אין בעית צניעות? (שמחה/אירוע, אולפנא, שיחה לנשים בתהליכי חזרה בתשובה)]
את מדברת בזלזול.
כמו בתגובתך הראשונה אלי, שם החלטת שאני תוקפת, כרגע בחרת בטון מזלזל.
אם אתה לא מסוגל לקרוא את דבריי בפשטות ורצינות- אתה פטור לחלוטין מלענות לי, יש די אנשים שיהיו מסוגלים להתמודד מול צורת הדיבור שלי (שהיא מכובדת ביותר).
האמת שגם לי אין מקור לנפנף בו. פשוט כ"כ ברור לי שבעל יכול לברך (למשל) כשאשתו לפניו לבושה בטי-שרט חשופת מרפק.
רק לא הבנתי את דבריך, שמא אומר אתה שלא בעצם?!
סעיף א
טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה.
הגה: ויש אומרים דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה (הגהות מיימוני פרק ג'). ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה כדלעיל סימן ע"ד:
המקןר:
זה שאי אפשר לקרוא קריאת שמע וכדו' מול טפח מגולה או שער או בשעה שהיא שרה ,זה לא בגלל שהוא טמא, אלא משום שזה בגדר "ערווה", דהיינו דבר שדרכה של אשה להצניע לכולם חוץ מלבעלה
לא מכיר את הכינוי של הבגד שהזכרת....
כל מקום שאמור להיות מכוסה עפ"י דין, טפח מגולה אוסר לברך בפניו לבעלה, וכן שאר דברים שבקדושה. מה לא מובן?..
צריך כיסוי
צריך הסתרה מפני זרים
צריך כיסוי אל מול דברים שבקדושה- משמע הוא...?
כיוון שכבר הצעתי לגבי ענין אחד - אז גם לגבי זה.
אם זה באמת חשוב לך - תפני במסא"ש. בלנ"ד אשתדל למצוא זמן לענות לך בנחת.
אבל אל תדאגי - זה לגמרי לא "טמא". חלילה..
וזה דיון ענק בפני עצמו ולא לכאן ועכשיו.
אני לא חושבת ששורש ענין כיסוי הראש בא מ"יופיו/כוחו/בגדר כוח טהור" של שיער האשה (כוח טהור? כוח? זה שיער למען ה'!) ולכן עלינו להצניע.
אם יש בו כוחות יופי וטוב- למה א"א לברך מולו? זה סותר לא הובן לי עדין.
ובכלל, ענין הכיסוי הוזכר לראשונה בקונוטציה שלילית למדי בתורה. ומשם הכל התגלגל. אח"כ הגיע ענין השייכות לבעל וה"יופי" שבענין הכיסוי.
)~א.ללעניין מה שציטטת :"דבר מכובד מסתירים"
היופי אינו מתבטא בהחצנה.
להפך, החצנה לפעמים מביאה לזילות, והמעטה מערכו של הדבר.
דווקא אם יש משהו שהוא יפה וטוב
מן הראוי להצניעו,"לשמור אותו" ולהשתמש בו כשנכון, וכך לתת לו את כבודו הראוי.
מזכיר לי דיון שעשיתי עם בחורה חילונית
ששאלה מדוע צריך להתלבש בצניעות (היא רצתה שהדברים יתיישבו על ליבה)
שהרי הגוף הוא דבר יפה, אז למה לא לגלותו לכולם? כך על אותו משקל כאן..
לא להגיד דברי קדושה נגד משהו - זה יכול להיות גם כי זה משהו שיכול לעורר, למשל, הרהורים שאינם שייכים לאוירה הנדרשת באמירת דברי קדושה. האם אלו הרהורים "טמאים"? לאו דווקא. תלוי מתי. לק"ש או ברכות וכד', נחוצה אוירה אחרת מאשר - למשל - לזמן של אוירה "קלילה" בין איש לאשתו. אע"פ שגם לאוירה כזו יש לעיתים מקום. לפעמים היא יכולה להיות אפילו מצוה.
אין כאן לא "יחס, ולא "טומאה"...
אבל אם המשקפיים של מישהו מראות לו שוב ושוב מבט כזה - אז אולי צריך לבדוק את המשקפיים?...
הוא מקום לא צנוע. מקום שראוי להצנעה בפני זרים. כזה שכשמכבדים - מצניעים.
את מסוגלת גם להסביר את מה שאת אומרת?
רגל של אשה היא גם טמאה?
רגל של אשה (במקומות המוצנעים) היא טמאה?
בגלל ראש האשה הסטוה וכו'.
ורגל של אשה- מוצנעת מגיל חינוך. השיער- מהנישואים. והשיער במהותו לא לא-צנוע.
אבל ענין צניעות וכיסוי בכללי הוא גדול מדי ולא לכאן.
הרי אם נלך לפי מה שאת אומרת, השיער של רווקה לא בעייתי לגבי דברים שבקדושה.
מה משנה מהותו? השיער מאחרי הנישואין מוצנע, גם אם לא כל הזמן, הוא בתכל'ס מוצנע, אז מכסים אותו לפני דברים שבקדושה, בשביל לכבד.
לא "הפכו אותו ללא צנוע" בגלל הסוטָה..
רק לומדים את זה, בדרשת הפסוקים. מפרשת סוטה, שצריך כיסוי.
כלומר, ממה ששם פורעים את ראשה, לומדים חכמים שבאופן רגיל זה אסור.
והגמרא מסבירה שזה כולל כיסוי.
[ככלל, לדרשות חכמים יש כללים. הרמבם אומר עפ"י רוב שזו קבלה שחז"ל קיבלו בתושבע"פ, והסמיכו על דרשת הפסוקים. מכל מקום, אנחנו לא פוסקים הלכה מתוך התורה שבכתב, אלא כפי שחז"ל אומרים וכפי שמסוכם בשולחן ערוך וכו']
הנקודה שאשה צריכה לכסות את רגלה שערה וקולה בגלל שזוהי יופיה והוא צריך להיות שמור לבעלה בלבד
שרואים ש"זרקת " משהו על הראש, קודם כל השערות יוצאות מכל הכיוונים וגם זה מרגיש פדיחה למי שעומד מולך. זה כמו לפתוח את הדלת לגבר אחר עם פיג'מה וחצאית מעל. זה עומד בכללי הצניעות אבל מרגיש שנכנסת למשהו לפרטיות
בס"ד
זה כ"כ לא נוח בעע
שמים לב כל הזמן.
אם זה מחבב ומייפה את המצווה מה אכפת לי שישימו לב?
יש בזה משהו הרבה יותר טבעי ויפה.. אשה מתכסה כשיוצאת.. זה מתאים לתמונות של הנשים במכון המקדש...
של מכון המקדש - אינן ראיה...
[ולא הבנת מה שאמרתי: כתבת מקודם סברא, שאם הכיסוי נמצא קבוע, גם בבית, אז לא שמים לב אליו. על כך אמרתי ש?ן שמים לב, כל הזמן גם כשהוא בבית בדרך קבע]
ואינני חושב שזה "מחבב ומייפה את המצוה", אולי אפילו קצת להיפך...
ו... השיער של האשה הרי נעלם לגמרי. כי היא תמיד מכוסה.
ואני שואל את עצמי אם השיער של האשה אמור להיעלם..
(הוא נעלם גם כי הוא מאבד מחיותו וגם כי לא רואים אותו..)
בקשר למה שכתוב על המעלה של כיסוי השיער גם בתוך הבית, לכאורה במעלות שכאלה וחומרות בכלל - יש טעם להדר רק כשמרגישים צורך\חשק או כשמבינים ומרגישים אותם... ולכן זה לא מדאיג אותי, אני לא מרגיש שזה שייך אלי.
מה דעתכם?
כי לדעתי,
כמו שכתבתי, כשישנה מציאות של נישואים,
אז ישנו רצון דווקא בכיסוי ראש הזה..
ולכן- כל זמן שהוא נמצא, זה משמח.
וכשהוא לא נמצא- זה לא אהוב ואהוד כל כך בעיני הגברים.
כרווקים, המחשבה הזו יוצרת איזשהו "עניין".
[ אגב אם תשים לב ענו לך בעיקר נשים על שאלתך.
נסה לשאול גברים נשואים מה דעתם על כך שהאישה תסתובב בבית מבלי כיסוי ראש.
אני די בטוחה שרובם לא יאהבו את הרעיון..]
מוטיזלדעתי להיפך, העובדה שהאשה לובשת כיסוי ראש רק ברחוב מדגיש את ההבדל ואת השייכות אל בעלה. כשהיא רק איתו היא בלי כשהיא עם אנשים נוספים היא עם..
לא מבין למה שגבר ירצה דבר כזה.
אין לי שום סיבה כעיקרון לרצות שאשתי תכסה את השיער שלה או את הפנים, אבל כן אשמח לראות שכלפי אנשים אחרים היא מתנהגת אחרת וצנוע יותר בגלל השייכות אלי.
אתה באמת לא מבין את זה..
[וגם יש שיחשבו כמוך]
אבל מה שכתבתי זה מבוסס לגמרי במציאות. וגם ניתן להסברה. רק לא נראה לי כאן המקום המתאים. אם תרצה לקראת חתונך - בלי נדר אסביר במסא"ש מה שכתבתי..
מוטיזאמנם את נשואה, אלירז, לשמחתנו -
אבל כנראה שיש עולם מעבר לך ולחברותייך.. עם כל יקרתכם, האמיתית.
אני דווקא בהחלט מבין למה היא מתכוונת.
[וגם - היא אמרה "לא אהוב ואהוד כל כך". אז לא ראוי לכתוב כאילו "בשמה" "עצבות.. כואבים". אלא כפי שהיא העמידה את זה]
רואים פה הרבה אחרים שלא. וזה לא...
ואף אחד לא כתב פה על "חובה" (אף לא אחד. זה ממש דמיון שלך).
הדברים החד-משמעיים שנאמרו כאן, היו על מה שכתבו לגבי הליכה בפני אחרים שלא בכיסוי ראש.
אי אפשר לקרוא לא נכון - ואח"כ "לתקוף" מה שלא נאמר, כאילו יש בו פגיעה...
כמו כן, נאמרו דברים על "טעמם" של גברים (וגם נשים), מבחינת תחושות מהותיות (לא סתם אופנה), שהוא כנראה לא כטעמך. וגם לכך יש סימוכים טובים, וערכיים. זה בהחלט בסדר.
אם לא היתה מקפידה על זה היה כואב ועצוב. כנראה מכיוון שכיסוי ראש לא ממש עבודת ה' שלי, יותר קל לבקש שהיא תקפיד..
הוא לא אוהב שאני בבית בלי כיסוי ראש, רק בחדר או בלילה שכבר אין סיכוי שאנשים יקפצו.
טוב, יש לנו ילדים אז זה קצת שונה כי לפעמים משהו דופק והם ישר פותחים (אני מנסה לחנך אותם לחכות, לאישור שלי...)וגם ב"ה בזכות הילדים אורחים באים והולכים...וגם הדלת כניסה שלנו היא ישר לתוך הסלון...
בעזהי"ת.
זה מעצבן אם דופקים בדלת, אבל מסתדרים...
במהירות, וגם יש כובעים כאלה שמכסים הכל ואפשר לשים בשניה, בקיצור, יש כאלה שעושות ככה ומבסוטות
אבל זה לא בקטע של "הגעתי הביתה אני מורידה את הכיסוי" בהכרח, אלא איך שזורם
פרפר לבןאצלנו המטפחת עפה מהראש ברגע שאני נכנסת הביתה והיא נמצאת ליד הדלת (על הספה/שידה) וכשדופקים אני קושרת פשוט ופותחת..
אם בתמורה תספקי לי בקביעות דו"חות על איך זה מתנהל ואם זה נחמד כמו שנראה לי
וילון שמפריד בין הסלון לכניסה (הותקן שם משיקולי מיזוג אוויר וחיסכון בחשמל, אבל יעיל גם משיקולי צניעות), ודלת הזזה למטבח.
אז אפשר להכניס בעל מקצוע הביתה/להתייחס לדופק בדלת בלי להסתבך עם העדר כיסו"ר.
באמת. וזה כך מכל מיני סיבות.
כשתהיה נשוי תשמח שאשתך תשאר עם כיסוי הראש בבית, לדעתי..
וכשהיא תהיה מבלעדיו יהיה לך קשה.
אולי משום שזו כבר "אשתך".
ואתה רוצה לחוש זאת גם בביתך, בארבע אמותיך
אין רצונך להרגיש שהיא "של כולם".
[ איני מביעה עמדה על כיסוי ראש בתוך הבית..
אלא מנסה להתחקות אחרי הסיבות שמובילות, לטעמי, נשואים להעדיף כפי שתיארתי..]
מוטיזשלכם, יחד.
ומבלעדיו- מרגישים שהיא "של כולם".. מה גם שיש עוד סיבות לכך שמעדיפים את כיסוי הראש. בעיקר ממקומות של קדושה..
וכנשוי: מעדיפים את התחושה הראשונה שתיארתי.
כרווק: המחשבה יוצרת עניין, ולאו דווקא ממקורות נכונים.
אבל זה מה שאמרתי, מרגישים שהיא 'של כולם' אבל לא כשהיא בבית *שלי* (או שלנו)
כי אז להיפך, ככל שהיא תהיה יותר 'פתוחה' ו'טבעית' היא יותר שייכת אלי. כי היא 'פתוחה' אל הבית האישי שלנו.
אוטומטית יוצרת תחושה של משהו יותר כללי, יותר פתוח, של כולם 
[כי הרי מכסים את הראש רק כשמתחתנים)
(וכמובן יש גם סיבות הנוגעות לקדושה)
או שעדיין לא הבנתי אותך..![]()
מממ.. זה לדעתי עניין של הרגל וצורת חשיבה, ולהיפך, אם כל פעם שנצא מהבית היא תתעטף במטפחת, ארגיש יותר את המיוחדות של המטפחת ברחוב.
אבל, כיון שהיא נמצאת בביתי שלי, זה שהיא תהיה 'פתוחה' לא יפריע לי. כי היא בבית שלי. שתיפתח ותהיה כמה שבא לה שייכת להההכל בבית שלי. הכל בבית שלי שלי שלי שלי שלי שלי שלי שליש ל
קמחית - שבעת בניה שמשו בכהונה גדולה והעידה על עצמה שזכתה לכך משום שמעולם לא ראו קורות ביתה את שערות ראשה(מסכת יומא)
ולכן יש בזה יותר מיוחדות
מה גם, שיש רצון טבעי להדבק בקדושה
ולטעמי זה גם קצת מפחית מערך השני כשרואים אותו כך..
ברחוב זה משום צניעות, בבית היא עם בעלה ומותר לו להנות מיופיה אז למה לכסות?
בשאלה המקורית על מקרה שרוצים שכך יהיה נהוג.
לא שכך יהיה מידי פעם..
וכנוהג זה לא תמיד מתיישב וטוב על הלב
אני באמת חושבת שכרווקים נקודת ההסתכלות היא שונה מאשר כשנשואים..
כך שקשה להסביר..
ה"נקודה." הזאת...
את פוסקת הלכה?! (מותר ורצוי...) אכן, זו מידת חסידות. אלו דברי הזוהר הקדוש שמפליג בחשיבות הענין, ודברי הגמ' שמביאה את מעשה קמחית. והמגן אברהם, שהא פוסק הלכה מובהק, הביא ש"ראוי לנהוג כך". והמשנה ברורה הזכיר אותו.
אשר על כן, אי אפשר להגיד "מותר ורצוי" ההיפך...
אכן, מותר. כי זו מידת חסידות. ואם לבעל מאד יפריע "מידת חסידות" של אשתו, מסתבר שאם ישאלו רב, ימליץ לוותר על מידת חסידות למען השלום.
ואם הגמרא אומרת שזכתה על כך ש"לא ראו קורות ביתה שערות ראשה" - את אינך יכולה להגיד שגם על הפרשת חלה היתה יכולה... קצת מוגזם. הגמרא מביאה דבר, כדי להפליג בעניינו. לא כדי להציע כ"אופציה להחלפה".. מי שלא רוצה -כמובן אינו חייב להיות "קמחית".
ואי אפשר עפ"י "דרשות" לכתוב ההיפך ממה שההלכה רואה כמידת חסידות. מידת חסידות - זה אומר דבר טוב. אכן, לא כולם יכולים לעמוד בה. יש כאלה שזה גם יפריע להם.
בינתיים, לא ראיתי כאן מי שעשה מ"חומרא" עיקר הדין. כן ראיתי כאלו שעשו מ"דינים" מנהגי חסידות או "שיטה"..
וכעת - גם "מותר ורצוי" מדבר שאין לו כל מקור שהוא "רצוי".
על כן, בהתאם ללשונך, כל המוסיף גם בענייני שלמות ביתו הסובייקטיבית והספציפית - תבוא עליו ברכה, ובלבד שלא יעשה "אידיאולוגיה" עצמית מדברים שאינם כאלה..
[ויש להעיר גם, שגם אלו כאן שדיברו בחיוב על התחושה והמציאות של אשה שמכסה ראשה גם בביתה כשאין שם אחרים, לא דיברו דווקא על "קמחית", אלא על מי שבאופן כללי הולכת כך בבית. ולא דווקא על מישהי שלרגע זה לא יורד ממנה, ביום ובלילה]
שיש הבדל בין אם יש ילדים בבית או לא.
ולהסיר כיסוי ראש בבית לבד זה לא דבר שלילי
אבל כנגד הטענה שמותר לה להשאיר את שיער ראשה מגולה בביתה,
גם אם זר נכנס יצאנו נגד
וכן נשמעו כאן טענות שתוהות: מה העניין לכסות את הראש גם בבית?
אז מעשה קמחית הוא בהחלט דוגמא שמבהירה את התהייה שהועלתה..
וכן יש עניינים שנוגעים לרצון שניהם, או של הבעל שהפוכים מאותה תהייה ושמחים בכיסוי ראש האישה גם בביתם,
ואף רואים בכך היופי בשיאו.
נראה לי לא נכון לבוא ולומר שמעשה קמחית הוא מקרה יחידני ולכן אולי כדאי להתעלם ממנו
אלא להפך: לעודד להמשיך בדרך זו וללמוד ממנה כדי להתקדש יותר ויותר
צריך לדעת את הגבול הלא דק בדבר הזה, לא צריך להכנס לדקויות וללחץ שיכול רק להזיק לדברים הרבה יותר גדולים
לא קבענו ממעשה קמחית, וגם לא יצאנו נגד להוריד בבית,
אלא חידדנו למה כן יש סיבה להשאיר למעוניינים.
(כי יש כאלה שהיה נראה להם מאוד מוזר כן להשאיר את הכיסוי ראש בבית)
זה הכל 
היה להם מוזר לכסות בבית כ-ח-ו-ב-ה.אלירזא. העירו לך אם את "פוסקת הלכה", על מה שכתבת "מותר ורצוי", על מה שבהלכה אכן מותר - אך אינו מוגדר כ"רצוי" (לבד ממצבים מיוחדים כפי שהזכרתי). וכשיש דברים במקורות בשבח מי שנוהגת אחרת, וכן בתחושה של הרבה אנשים כשרים, זו "פסיקה" מוטעית וללא סמכות.
ולכן, דווקא זה ה"נפנוף" - וב"ידע" לא נכון - ולא ש"גברים מנפנפים בידע הלכתי נרחב".. האמירה הזו היא נשק זול, ו"אווילי" בעצמו. גם כי אף אחד לא "נפנף" - ומותר וראוי להעיר כשאומרים כ"הלכה" דברים לא נכונים; וכן להעיר על ה"תופעה" שבחורות צעירות "פוסקות" או טוענות ל"שיטות", ללא כל בסיס, ועפ"י הרגשות (מה שנעשה בשורשור זה ע"י כמה).
ובנוסף, גם ב"הלכה שאת מקיימת והשתדלת לברר" - שזה יפה כמובן - אפשר לצטט מה שבדיוק נאמר לך, וע"י מי. ברגע שעובר את התחום הזה, זה אכן חוזר לצורך ברקע לימודי. כי רקע לימודי כולל גם את האופן בו פוסקים ומבינים דברים. ולכן גם בתחום ש"נגעת", צריך לדעת את המגבלות. כמו המשל שהבאת מרפואה: את יודעת שעל דלקת גרון נותנים כך וכך ויודעת שלבן בגרון זה דלקת - יופי. ברגע שתתחילי "להקיש דבר לדבר" את עלולה לסכן, גם בתחום זה.
ב. דוגמה קלאסית, במחילה (כי אני מאד מכבד את חשיבתך ואישיותך - אך מוטב להעיר): את ציטת כאילו הגמרא , אחרי מעשה קמחית, אומרת: "הרבה עשו ולא עלתה בידן". זו טעות. הגמרא שם אומרת שקמחית הסבירה את זכייתה בבנים כהנים גדולים, בכך ש"מעולם לא ראו קורות ביתה את קלעי שערה". אמרו לה: הרבה עשו כן (כלומר: שהרבה נהגו כך!...), ו"לא הועילו", כלומר: לא זכו בגלל זה למה שהיא זכתה. ואת - בטעות - כנראה עירבבת עם הגמרא (מסכת ברכות) שמדברת על רשב"י שאמר שאפשר ללמוד והפרנסה תגיע מאליה, ועל כך אמרו: הרבה עשו ולא עלתה בידן (כלומר שזו דרך ליחידים). כאן זה לא ש"לא עלתה בידן"; אדרבה, הרבה נהגו כך. אלא שלא קיבלו חכמים שזו הסיבה הבלעדית לגדולה לה זכתה קמחית.
ג. לגבי השרשור - אכן קראת אותו לא נכון. לא ראיתי כאן הזכרה של "מעשה קמחית" כמשהו שכך חייבים לנהוג. והוא לא הוזכר הרבה כמו שאמרת (ואגב, בכל דיבור הלכתי על כיסוי ראש מזכירים אותו. זו דרכה של תורה. וזה בדיוק שייך לנקודה שהוזכרה לעיל לגבי אופן דיון תורני). הדיון היה בעיקרו לגבי בפני אחרים. ועל כך היתה תגובתך הראשונה. היתה לך טעות.
ד. גם בנושא שהוזכר בדרך אגב - של הליכה כך בבית שלא בפני אחרים - לגבי הנקודה ש"הרתיחה אותך", אין לך מה להתרתח. ראשית, היצגת את העמדה הזאת בצורה מעוותת ("מסירה אותו בביתה - יש בה פגם" "פוגמת בקדושת ביתה"). לא דיברו על פגם, אלא על תחושה של מעלה שיש בכך שכן הולכים. בנוסף, דיברו נגד מה שניסית לעשות מההנהגה ההפוכה כאילו היא האידיאל וה"רצוי". כשמקצינים לצד אחד, שומעים את ההיפך...
דומני שהיחידה שהעלתה את ההנושא הזה כעיקרי פה - זו את. אולי בגלל רצון "חיובי ביסודו) להרגיש שלמות עם מעשייך. כבר אמרתי - עיקר מה שדיברו אחרים היה על "בפני אחרים".
ועם זאת, אני אכן מאד מבין את תחושת מעלת-הענין, שיש לאלו שהולכות כך (עם כיסוי) גם בביתן, ולבעליהן. וכבר הזכרתי, שזה לאו דווקא כקמחית, ש"לא ראו קירות ביתה", אלא גם מי שבאופן כללי כך הולכת. אני חושב שזו תחושה יפה מאד, והנהגה נאה בהחלט. ולא נתתי כל "ציון" למי שלא נוהגת כך. וככלל, הייתי מציע להפסיק "להתרתח".. מותר לאנשים לחוש אחרת - קל וחומר כשיש לכך ביסו טוב מאד, קל וחומר כשלא דיברו בשלילה על מי שלא...
הבודדים שהמשנה ברורה מביא דברים מהזוהר, וזה מראה על גודל הענין...
כי בד"כ אינו מצטט מהקבלה
כיצד כיסוי ראש בבית הוא התדבקות בקדושה?
לי נראה שהרצון הטבעי לאישה הוא להתיפות בעיני בעלה, ובבית זה ה-מקום!
קחי את מעשה קמחית כדוגמא.
זה לא עיקר הדין
אבל ראי לאיזה בנים היא זכתה.
יש ברצון לכיסוי הראש הדבקות בקדושה.
ב. כיסוי ראש לא סותר יופי.
והרבה פעמים גילוי ראש, הוא ההפך מבחינת יופי לאישה נשואה
בעיני בעלה.
לא כולם כך, אבל זו רק נקודה כדי להבהיר שכיסוי ראש הרבה פעמים נתפס כיפה יותר,
מתאים יותר, ורצוי יותר. גם בבית..
אבל לי נראה משונה שהקדושה מנותקת מהצד הטבעי
הרי שיער הוא דבר כל כך יפה ומייחד, איך יכול להיות שהקדושה תהיה מנותקת מהנטיה הטבעית?
לא יודעת, אני תמיד למדתי שהקדושה היא הייחוד וההעלאה והעידון של הנטיות של האדם
הרי גם לשיטת ההולכים בכיסוי ראש בבית, אין ענין לעשות קרחת... מכאן שיש ערך לשיער
מתי ערך זה מתגלה? בחשכה?
ובכלל, בעולם בו ה"חוץ" קורץ בכזאת פריצות, לי נדמה ששיער מהמם בתוך הבית הוא בגדר מצווה ממש!
לשים ליד הדלת של הבית לא וו אחד של מתלה אלא שורה שלמה של ווים
כל פעם שאשתך נכנסת הביתה- היא מניחה את המטפחת על המתלה... תוך יומיים יש שם בערך... 6-7-8 מטפחות
ואז בא יום שישי ומחזירים את הכל למגירה 
בשאלה שלך יש כמה צדדים
קודם כל הלכתית- יש מחלוקת פוסקים אם אישה צריכה לשים מטפחת בבית או לא. ואם כן זה מתי וכמה.
דבר שני יש מציאות- אם הבית עם חלונות פונים לרחוב או שהבית הומה אנשים שבאים- וזו טרחה גדולה כל הזמן להוריד ולשים או לא
אח"כ יש את ההרגשה האישית של כל אישה- יש נשים שכיסוי ראש כל היום עושה להן מיגרנה רצינית, יש כאלו שזה באמת מחסל להן את השיער, יש כאלו שמרגישות מכוערות עם זה, יש כאלו שהאיש שלהן שמח בכסר"ש והן שמות אותו גם בבית כתכשיט, וכולי וכולי
כשהדגש הוא- זה החיוב של אשתך, זה הראש שלך אשתך-
היא תעשה מה היא מחליטה בחיים, ואתה תקבל את זה יפה 
אני חושבת שזה יפה וטוב שחלק מהחלומות שלך על איך הבית שלך ייראה זה עם מתלה לכסר"ש ליד הדלת
יום אחד שתכיר אותה- תקנה לה מתלה יפה במתנה וכמה מטפחות ותספר לה שפעם חשבת עליה דברים טובים... 
![]()
זה נחמד שאתה מתחשב בה,
אבל לפי שיטות רבות אין חובה כלל להיות עם כיסוי ראש בביתה שלה.
כך שגם אם היא פותחת למישהו את הדלת- אין שום בעיה!!
מקווה שזה יהיה רלוונטי עבורך בקרוב..
נ"ה
איני אישה מלומדת,
אז אין לי מקורות בשלוף..
(:
כך למדתי בהדרכת כלות, כך נוהגים שנים אצלי ואצל משפחת בעלי
משפחות דתיות אורתודוכסיות...
כך אני נוהגת- אם בא אורח קודם כל לא לעקבו ולפתוח הדלת, לאסוף את השיער
ואם אוכל / לומד אצלנו או נשאר לזמן רב - לשים כיסוי ראש.
אולי לא יספק אותך, אבל אתה יודע, "ואידך זיל גמור"
האם אשה צריכה לכסות ראשה בבית
המסופר בתלמוד מסכת יומא (יומא מז, א) על אישה אחת ששמה קמחית, שזכתה ונולדו לה שבעה בנים צדיקים שכולם שמשו זה אחר זה בכהונה גדולה, שאלו אותה חכמים : מה עשית שזכית לכך? ענתה להם : "מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי".כלומר הקפדתי מאוד שלא לגלות את שער ראשי אפילו בתוך ביתי בהיותי לבד. ענו לה חכמים : "הרבה עשו כן ולא הועיל להן", כלומר, כפי הנראה היו לה עוד זכויות שבעבורן זכתה לבנים כאלה.
ומכל מקום ניתן ללמוד מכאן שמנהג חסידות שאישה תכסה את שער ראשה אפילו כשהיא נמצאת לבדה בביתה.אלא שנחלקו הפוסקים בשאלה האם מצד הדין חיוב כיסוי הראש הוא רק בשעה שהאישה יוצאת מחוץ לביתה וחצרה, כפי שסובר התוספות (כתובות עב, ב), או שחיוב כיסוי הראש הוא גם בתוך הבית, כפי שמשמע מדעת הרמב"ם. ופסק החתם-סופר(או"ח לו), שהואיל ונהגו הנשים להחמיר ולכסות את ראשן אפילו בחדרן שבביתן, נחשב הדבר כדין גמור, וכל הנשים חייבות לכסות את ראשן אפילו בתוך חדרן. וגם לדעת המשנה - ברורה צריך לנהוג כן, וללבוש כיסוי ראש אפילו בתוך הבית.ויש חולקים ומקלים, ולדעתם מן הדין מותר לאישה ללכת בתוך ביתה ללא כיסוי ראש, ובתנאי שרק בני ביתה יראו אותה ולא אנשים זרים. וכן סובר בעל האגרות משה (אה"ע ח"א נ"ח).
ובשעה שהאשה הולכת לישון, נראה שלכל הדעות מותר לה להיות בלא כיסוי ראש.
האם פסיקתו של החתם סופר היא הפסיקה היחידה?
בגלל ש"גוגל" העלה אותו?...
אם את מעידה שאין לך מקורות - תעשי "שאלת חכם" אצל רב גדול בתורה ופוסק רציני.
פשוט מאד.
הכותב מעליך ציין אותו, אז שאלתי אותו..
לא הבנתי, למה עלי לעשות שאלת חכם?
רק סיפרתי איך נהגו אצלי ואיך הודרכתי בהדרכת הכלות ..
מה פסול בכך שאין לי מקורות בשלוף?
הדיעה שמובאת באתר ישיבה פוסקת שמכיון שנהגו כך זה נעשה חיוב.
אבל בדברים האלו הכלל הראשון שאין כלל מוחלט,לכן צריך לשאול את הרב שלך לענינים אלו
השאלה היא האם זה חיוב על-זמני או משהו שמשתנה בגלל שנשות ישראל כבר לא נוהגות כך.
ושאלה היא גם איזה נשות ישראל בדיוק נהגו כך, האם גם בספרד וגם באשכנז?
אני מסכימה לגמרי עם זה שאין כלל מוחלט, אבל לא ברור לי ההמלצה החמה ללכת לשאול רב,
אני הולכת לשאול רב כאשר אני מוצאת את עצמני בשאלה הלכתית, והדברים שהובאו כאן ממש אין בהם בכדי לערער
את
1. ההגיון
2. העובדה שהמוני נשים דתיות ואפילו מאוד צנועות נוהגות כך
3. ההגיון ההלכתי: איש לא סקר את הסוגיה באופן ברור על ידי פוסקי דורנו השונים
(יש הרי דעות שונות)
חשבתי שזה היה על הודעתו הקודמת. סליחה.
ואין כל "פסול" בכך שאין לך מקורות.. זה חלק גדול מהאנשים.
רק שכאשר יש שאלה הלכתית, או שנתקלים במשהו שמערער על מה שהיה נראה מקודם - אז אדם שאיכפת לו לקיים את ההלכה ולא רק כדי להרגיש "יוצא ידי חובה" - מברר.
ולגבי מה ששאלת בהודעתך הבאה - כיסוי ראש אינו "מנהג" ולכן גם לא משתנה לפי הדורות.
ומה שכתבת בהודעתך הבאה, כאילו יש "דעות שונות ע"י פוסקי דורנו".. זה דבר שאי אפשר להגיד "באויר" (וזה מה שהערתי מקודם. אין פסול ש"אין לאדם מקורות". אבל אז הוא צריך לדעת שאינו יכול לכתוב כאילו יש, אלא לשאול).
גם מי שהביא את המקורות שעליהם הגבת - לא הביא כל "מקור" לכך שאשה תוכל ללכת בביתה ללא כיסוי ראש לפני זרים.
ומי אמר שאין בזה "כלל מוחלט"?..
ובוודאי שהדברים שהובאו, דיים כדדי לשאול שאלת חכם. הובאו מקורות ברורים שאין דבר זכה ללכת בבית לפני אדם זר ללא כיסוי ראש. וזה נפסק מפורש בספר "באר היטב" שעל השולחן ערוך.
ומוכרחני להגיד שאני לא נתקלתי מעודי בתופעה שכתבת, כאילו נשים "דתיות ואפילו מאד צנועות" (ועוד "המוני נשים"..) נוהגות כך, ללכת ללא כיסוי ראש בביתן לפני זרים.
במשנה ברורה כתוב שאפילו בפני בעלה היא צריכה לכסות ראש כאשר היא לא בזמן טהרתה.
וזה שווה לכל אדם כאשר כן.
אני אישית מעולם לא שמעתי על דבר כזה, שאשה יכולהלפתוח דלת לגבר זר ללא כיסוי ראש.
זה נכון, שעפ"י המנהג המקורי, שאשה היתה שמה שני כיסויים "צומת" ועוד כיסוי מעליו, אז יש קולה בחצרה. אבל לא לגמרי בלי כיסוי ראש.
מציע לך לבדוק שוב עם פוסק מובהק.
טוב, אבל בעלי ואני לא נוהגים לפי דעת הרמב"ם בהמון תחומים..
בכל אופן הרי כיסוי ראש נימוקו או צניעות או סימן היכר או מעין מקבילה לכיפה (הרב עובדיה יוסף כמדומני, לגבי כיסוי ראש לרווקות)
בבית- לא צריכה סימן היכר לכך שנשואה, ברור לכל הבא לביתה
צניעות- אם שיערה אסוף,מה לא צנוע בזה?
מקבילה לכיפה- אכן אני נוהגת לברך ולאכול בכיסוי ראש
למה זה שזה אסוף הופך את זה לצנוע?
והיד מעל המרפק? היא לא אסופה מספיק?
איך הגעת למסקנא המוזרה הזאת?
שתפיני...
משלל המצבים שבהם שיער יכול להיות, שיער אסוף הוא הקצה של הצניעות, נכון?
כלומר, אחריו זה או קרחת או כיסוי ראש.
אני מצטערת, אבל גבר או אדם שחווה שיער אסוף כלא צנוע יש לו בעיה......
לא מדברת עליך, אבל ההלכה ניתנה לבני אדם!
יעלה על הדעת שאדם לא יוכל למשל לעבוד בסביבות עבודה מול אישה עם שיער אסוף! ממש לא.
אנחנו מדברים על אישה בביתה, ואני כן יוצאת מנקודת הנחה שאין חובה לכסות שיערה בבית אלא לנהוג בצניעות כאשר בא אורח ובכלל.
אתה מפקיע את המילה "צנוע" להתחשבות רק בגדרי חז"ל, ואילו אני חושבת שמדובר בהנהגה שצריכה להתיישב על התודעה של האדם באופן בריא ונורמלי . פה המחלוקת בינינו.
כאישה אני יכולה להגיד, וכל אישה יודעת את זה, שצנוע או לא היא עניין של מה האישה בוחרת לשדר.
לכן הפקעת המילה לכדי גדרים היא בעיייתית בעיני, כך נוצר מצב שלא מבקש את האדם לתת דין וחשבון כל הזמן האם הוא צנוע או לא.
1. הרב רבינוביץ' מביא בשו"ת שלו לפחות פוסק אחד שמסתמך על הכתוב בגמרא שאשה צריכה ללכת בשוק עם שער מכוסה- שבבית מותר לה ללכת בלי, גם ליד זרים. אבל הוא חותם בכך שעדיף שתכסה את הראש ע"י זרים כי זו דעת יחיד והרוב פוסקים אחרת.
אני לא זוכרת מקור מדויק, אבל בעז"ה אם אזכור- אבדוק בשבת.
2. לגבי כסר"ש בבית- אני לא זוכרת כרגע מקורות פרט לרב פיינשטיין שכבר אמרו פה שמתיר, אבל אני זוכרת שביררתי את העניין- ויש כמה רבנים שמתירים. ומעשה קמחית זה מנהג חסידות ולא הלכה.
3. לגבי צניעות- ישנם מקומות שהם תלויים בחברה ובסביבה ובהגיון של האדם, השוק לדוג' לפי המשנה ברורה, או ניד מהמרפק ומטה. וישנם מקומות שאינם תלויים בסביבה והם צריכים להיות מכוסים. למה? כי ככה התורה אמרה. אז יש לזה טעמים וסיבות מכאן ועד אנטרטיקה- אבל קודם כל זה כי ככה ההלכה. ולהיגיון אין פה אישו.
4. מכוסה זה לא טמא. לצורך העניין, אישות לא יכולה להיות במקום של ספרי תורה או בחדר לא נעול- חייב להיות צנוע. וזה הדבר הכי טהור בעולם! זה הכי לא טמא! פשוט לא שייך בלי קשר לטוב-רע.
ככה גם כל מקום באשה שצריך להתכסות- הוא לא טמא!! הוא פשוט לא שייך לעולם.
יעלה בדעתך שאדם לא יוכל לעבוד במקום בו יש מרפקים חשופים?
יעלה בדעתך שאדם לא יוכל לעבוד במקום בו יש שיער שאינו אסוף?
כנראה שלא כל חוסר צניעות הוא סיבה לוותר על מקום עבודה, אבל הוא עדיין לא ראוי, והוא "לא צנוע", כן.
ובאיזשהו מקום הוא גורם ל"הרהורים", נותן איזו אוירה.. משהו...
"חווה שיער אסוף כלא צנוע..".. זה לא עובד ככה...
בעזהי"ת.
[מתיר לאישה שלא בימי טהרתה ללכת בלא כיסוי ראש בפני בעלה]
יש שיטות שונות, ושכל אחד ילך לפי הרב שלו...
אני לא מתכוין להמשיך לדון כאן בענין הזה.
אבל זה פשוט מגוחך בעיני, איך כלות צעירות נעשו ל"פוסקות הלכה".
מי שרוצה לרשום תרופות - צריך ללמוד רפואה. מי שרוצה ללפסוק הלכה שילמד הרבה הלכה ואופן פסיקתה.
ןאם לא - שישאל רב.
וגם ה"מובאה" מהרב פיישטיין שייכת לכך.
הרי הנושא העיקרי שדובר עליו כאן היה הליכה בפני אחרים שלא בכיסוי ראש.
קראתי את נימוקיך ויש לי עליהם הסתייגויות (שאת חלקן כתבתי)
הדיון היה מאוד ענייני ...
"כלות צעירות פוסקות הלכה"
לא כלה צעירה, ולא פסקתי הלכה. שאלתי על המקורות שהבאת לאור זה שנשים רבות לא נוהגות כך
ועמוד תווך מרכזי בפסיקות שהבאת קשור למנהג הנשים .
בכל אופן, אני מקוה שאם תהיה אורח אצלי לא תסתכל בעין מגונה אלא תשמח שפתחו בפניך את הדלת במאור פנים
עם זה שלא הסכמתי להם והם לדעתי טעות גמורה - כפי שציינתי.
תראו לאן מובילה אותנו הסקרנות.. ![]()
" תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? - אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. - אמרו לה: הרבה עשו כן, ולא הועילו".
באדיבות רב גוגל http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=63064
מוטיזאצלנו זה מה שקורה-
אני שמה כיסוי ראש בבוקר.. ולא זוכרת להוריד אותו במהלך היום [גם כי הדלת נפתחת ונסגרת כל הזמן כמעט בלי שליטה בגלל תינוק חמוד שאוהב לטייל בחוץ
איפה שהוא לקראת הערב- הדלת נסגרת, בעלי חוזר מהעבודה, והכיסוי ראש יורד... עד למחר בבוקר [ואם בעלי מברך לידי הוא עוצם עיניים/מסובב את הראש...]
[ואכן קרו מקרים שדפקו אנשים ואני ברחתי לחדר אחר ובעלי פתח. או מקרים ששאלתי מי זה כדי לדעת אם זה גבר, ובמקרים כאלו- לפעמים בלי קשר לכיסוי ראש, כשאני לבד בערב אני לא פותחת את הדלת.....]
תמיהני כיצד כולנו הפכנו להיות פוסקי הלכה. כל זוג ישאל את רבותיו הבקיאים בהלכה ולא במקור פה או שם. אבל מעבר, לי נראית הבעיה פנימית יותר: האם כיסוי הראש שלי הוא מטרד הלכתי ח"ו או "עטרת בעלה" - היופי החיצוני שאותו אני מכסה בחוץ ובביתי הפתוח ב"ה לאורחים ובהמשך לילדים הקולטים הכל מדוגמא אישית.
כפי שאנו מחנכות את עצמנו לעוד דברים בחיי הנישואים, גם כיסוי הראש מהווה חלק מהמעבר הנפלא לחיי הנישואים. וב"ה בדורנו שמצוה זו מקובלת ונפוצה בשיא תפארתה, בואו נסתגל אליה ונתרגל אליה כזכות ויופי מיוחד וכל אחת תהא "אשת חיל עטרת בעלה"
כל הדברים שאמרת הם דרשות על גבי ההלכה,
זה יפה למי שרוצה בכך, אבל אין לזה שום תוקף...
אני אישית מתה על המצווה ולא מרגישה איתה אי נוחות כלל.
וגם מכסה את כל השיער ודווקא מאוד שימח אותי במעבר מרווקות לנישואים שיש משהו שמסמל את השינוי הפנימי.
מבחינה אישית כבן אדם וכאישה חשוב לי לאוורר את השיער אז לפעמים כשאנחנו נוסעים יחד באוטו אני בלי
וזה ממש כיף כי זה הרגע היחיד בו אני בחוץ בשמש ולא מכוסה, ומרגישה בריאה יותר
ואז זה נהיה קצת מסובך. זה לא סתם לזרוק את השיער. צריך גם לעשות "קוקס" אבל זה באמת כבר דיון לנשים ובטח שלא לבחור רווק...רק שתבין שטכנית זה לא פשוט כ"כ
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
![]()
אפשר להעביר נושא????
ויש כובעים זרוקים בכל פינה, אז אם דופקים אני צועקת "רגע" ומחפשת אחד ושמה על עצמי..
לפני החתונה למדתי את העניין עם בעלי, ולפי זה אני נוהגת.
מקפידה שהתריס\וילון יהיה סגור
אישה צריכה לכסות את ראשה כשמתפללת, כשמברכת, בימים אסורים, כשבעלה לומד מולה תורה, כשמארחים גברים בבית, כשהתריסים פתוחים לרווחה ויש שכנים/עוברי אורח שעלולים לראותה...
ישנם זמנים/מצבים (לא נדירים) שבהם האישה צריכה לכסות את ראשה.
לכן, קשה לי להאמין שאשתך תתלה, מייד כשתגיע הביתה, את הכיסוי ראש ליד הדלת... (אם יש לה יראת שמיים כמובן
)
תראה איזה מהומה עוררת פה (אשריך..)
אולי מישהו ימצא לו איזה שידוך הגון, שיוכל ליישם את רעיונותיו וכשרונותיו?....
מוטיזבינתיים החיים מזמנים לי הרפתקאות לא צפויות...
נחיה ונראה... (<<משפט יפה, אם חושבים עליו רגע, נחיה - ונראה.
)
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)
אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.
אבל תודה, אשמח לעוד תגובות.
הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend
היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.
אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).
הבעלים של הצימר מקסימים.
יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.
או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים
)
יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).
זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך 
ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).
לא יודעת לגבי תחב"צ.
אנחנו נהנינו מאוד וממליצה
תהנו המון
איזה כיף ❤️
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן
).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד 
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.