יש לי כבר כמה חברים שמנסים בשיטות אחרות וב"ה הולך להם טוב

הכרות בדרך הטבע

חבר שהתחתן עם המדריכה שאיתו

חבר שהתחתן עם החניכה שלו (הפרש 3 שנים)

חבר שהתחתן עם הקומונרית

חבר שהתחתן עם חברה של אחותו

חבר שהתחתן עם החברה שלו מגיל 16

חבר שהתחתן עם בת שירות במכללה שהוא למד

חבר שהתחתן עם הבת של הר"מ שלו בישיבה

חבר שעשה ריצה בפארק, ראה מישהי יושבת עם ספר, והציע לה לצאת

חבר שהציע לשכנה שלו לצאת ואחרי שלוש פגישות התארסו

חבר שהציע למישהי שהוא ילווה אותה הביתה ואחרי חודשיים הם התארסו (היום נשואים +2)

חבר שראה בחתונה מישהי שחשב שהיא מתאימה, עזר אומץ ואמר לה "את הולכת להיות אישתי" (כן, אני יודע, זה מאוד תעוזתי)

הכל מקרים אמיתיים!

האם זה טוב או לא

אני לא יודע

כל אחד יעשה את השיקולים שלו

אני יודע שכל מי שהזכרתי כאן נשוי

ודרך אגב,

כמובן שבחלק נכבד מהמקרים הגברת היא זאת שהעלתה את הרעיון

לא שייך לייצר שיטה מדבר כזה.

פשוט צריכים להיות עם ראש פתוח גם לאפיק הזה,

אבל אין מה לבנות על מקריות.

ומי שבכל זאת מתכנן -

כדאי מאוד לייחד שעות בלו"ז לפטרולים בגן סאקר או ב"דברי שיר"...

(כמובן שמקריות מצליחה לעתים, אבל אף אחד לא יכול לצפות שהיא תישא

פירות עבורו. נצטווינו להשתדל בדרכים סבירות וטבעיות, לא להמתין שפשוט

הקב"ה יעשה עמנו חסדים.)

הרבה חברים שלי מתחתנים בדרכים כאלה

זה נדיר?

בכלל לא!

אני לא פוסל ח"ו את דרך השידוכים

אבל אני גם לא פוסל את הדרכים האחרות

אני לא אפסול מישהי שעובדת איתי או שכנה שלי או שאר הדברים הנ"ל

בדיוק כמו שאני לא אפסול מישהי רק בגלל שמדוייטת שלי לשעבר הציעה לי אותה

ושידוכים זו ממש לא הדרך היחידה לרוב האוכלוסיה

מצטער, אבל עם זה אני לא מסכים בפירוש

אלא אם כן מדובר על מישהו שלא יצא מכותלי הישיבה משיעור א'

(אצל בנות זה כמעט לא יכול לקרות, לא שמעתי על מישהי שלא יצאה מבית כמה שנים )

כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו

שידוכים זה לחכות לאחרים, לא שיש בזה משהו פסול, אבל זה לחכות לאחרים.

צריך להיות אקטיבים, לעשות השתדלות

להרים את הראש ולחפש בסביבה שלך

אם אתה נמצא בסביבה שהיא דומה לך (עבודה, לימודים, שכונה ואפילו כאן בפורום)

יש סיכוי טוב שתמצא שם מישהי שיכולה להתאים

וגם אם לא, אתה יודע שניסתי

והגדלת את המאגר של בנות שיכולות להציע לך (מין הסתם יש לה חברות) או שהגדלת את המעגל ההצעות לחברים שלך.

והכי חשוב,

אתה יכול לבוא בסוף כל יום בחשבון נפש עם עצמך

ולדעת שעשית את ההשתדלות

אתה יכול לבוא לאבא שבשמיים ולבקש בצדק שתזכה כבר למצוא אותה

אם לא עשית את הנ"ל

אתה כמו אלה שמבקשים לזכות בפיס, אבל בכלל לא ממלאים כרטיס הגרלה.

בשביל לזכות צריך לעשות את המקסימום מבחינתנו

והקב"ה גם הוא יעשה את המקסימום מבחינתו.

(ההודעה נכתבה בלשון זכר מתייחסת לשני המינים באופן שווה)

בהצלחה לכולנ"ו

ילך ללשכת תעסוקה

יפתח עיתון ויראה אם מחפשים עובדים

יפתח אתר אינטרנט שמתמחה בחיפוש עבודה

יחפש עבודה בחנויות/מפעלים/בתי ספר וכו' שהוא מכיר

וישאל חברים שלו אם הם מכירים משרה פנויה

אם הוא לא עושה את אחד מאלה

הסיכוי למצוא עבודה נמוך יותר

זה לא אומר שהוא לא ימצא בסוף

אלא שיקח לו בד"כ יותר זמן

ותהיה לו בחירה קטנה יותר

כל זה תקף גם למציאת זיווג

ולשבת בבית עד שילבין ראשו...

אגב: ההקבלה היותר מדוייקת לנידון דידן הוא לא לשאול את החברים,

אלא לשאול בעלי עסק שנתקלת בהם אם הם מחפשים עובדים...

זו ודאי לא שיטה או משהו שאני מצפה ממחפש עבודה ממוצע שיעשה.

(אם גם עשה והשתדל - מה טוב.)

מה גם שלמשוואה אצלנו יש להוסיף את הרכיב בדבריה של ג'נדס.

זמן.

אבל ממש לא מחייב שזה נכון!!!!!!

הסתכל מסביבך ותחליט

לא תמיד לכל אחד יש בסביבה פוטנציאל/ית (גם אם מהמגזר הנכון,

לא בטוח שמבחינת אופי וכו', ויתכן לעתים שאף סביר שלא).

וגם אז - הרבה פעמים עצם הניסיון יוצר מבוכה שקצת מקשה על התפקוד

ההדדי בעבודה/לא יודע מה בהמשך, אז יש כאלה שרואים לנכון להימנע,

וזה שיקול לגיטימי...

קיצור - זה רחוק מלהיות שיטה או כיוון עיקרי עבור הרבה מאוד בציבור

שלנו.

בע"ה ובהשתדלותנו

כמו שנפשי אמר, יש דרכים רבות במגוון רב של מקומות והדבר הוא בהחלט מבורך ואמיץ, אך לעניות דעתי (ובטח זה כבר הוזכר כאן רבות) לא מדובר תמיד במחסור בנקודות מפגש בין המינים, מדובר ביותר מכך.  ישנה הנחה רווחת במגזר שאם גבר פונה לבחורה או להיפך במסגרת שאינה בתחומי השידוכים הפורמאליים הדבר מעיד על רמתו הרוחנית, אופיו וכו וכו,  ולכן בחורים נמנעים מלנסות את מזלם בעצמם. לגבי בחורות? הן כבר הרבה יותר אמיצות בנושא.

שמעתי הרבה יותר על בנים שמתחילים מאשר בנות שמתחילות. ואולי טוב שכך.

ההנחה היא שזה מעיד דברים שליליים, כשבמציאות זה לא כך על דרך כלל.

בנוסף, זה וודאי מעיד על פתיחות, במידה שעשויה שלא להיות לטעמן של הרבה בנות.

שוב, זה לא שלילי בהכרח, אלא עניין של טעם...

בע"ה ובהשתדלותנו

שרובנו (הבנות) לא היינו מתנגדות בכלל למהלך מצידו של הגבר. אולי היינו מסתכלות על כך בעיניים יותר חשדניות ובודקות את הבחור, אבל וואלה, מי אמר שכשמכירים דרך שדכנים זה יותר "בטוח" ואין פאנצי'ם.

בע"ה ובהשתדלותנו

רוב הבנותששאני מכירה היו שמחות במידה והיו עדות ליוזמה גברית. זה לאו דווקא אומר שבחור חייב להתחיל עם בחורה, ממש ממש לא. אפשר לשלוח חבר למשל.

כמו כן, לפי מה שאני יודעת, תופעת השדכנים לא קיימת מאז ומעולם ובנים היו פועלים לחיפוש אבידתם (שוב, לאו דווקא בעצמם), אז אני בהחלט לא מבינה מדוע פתאום אנחנו בוחרים לראות בדרך זו כמעין דרך שמעוררת רגשות מעורבים ולאו דווקא למקום החיובי.

הרב שלי, שאני כ"כ מעריכה, טוען שבנים היום רואים בחיזור עצמי אחר האבידה כדרך לא הכי חיובית וצנועה, וההפך הוא הנכון. בגלל זה, הרבה בנים so called דוסים לא יודעים איך להתנהג עם בנות בדייטים ובמערכות יחסים זוגיות. אני לא חושבת שלגדול בחברה נפרדת זוהי הסיבה, הרי יש לרובינו מפגש כזה או אחר עם המין השני במשפחה, עבודה וכו'. העניין זה הגישה שנדמה בעינינו שהדבר אינו צנוע, אבל אם הדבר נעשה בדרך ארץ ובצניעות, מה הבעיה בדיוק? גדולי עולם כגון הרב עובדיה שליט"א חיזרו אחר בת זוגתם קודם נישואים, אז למה לנו להתחסד ולראות בזה כדבר לא נכון?!

מיזה רבך?? גמאני רוצה!!

לא יודעת אם זו השיטה היחידה לרוב האוכלוסייה, אבל היחידה בהחלט לי.

ואני ממש מסכימה איתך, נפשי, שצריך לעשות את כל מה שאמרת. לחלק זה יניב תוצאות ולחלק- לא.

אני למשל מוקפת רק בבנות. ממש ככה! בתיכון- רק בנות (כמובן...) סניף- רק בנות.

שירות לאומי- גן ילדים (חינוך מיוחד). בחיים לא נתקלתי בבנים.

וכנראה ששנה הבאה אני מתחילה ללמוד במכללה דתית- רק לבנות.

אין לי אחים גדולים- אז אני לא מכירה חברים של אחים שלי. בכלל, אני דוסית, אף פעם לא היו לי ידידים בנים, מבחירה.

בקיצור, אני לא מתביישת להגיד: אני לא מכירה בנים, לא יוצא לי להיתקל בבנים, וזה לא בגלל שאני לא פוקחת עיניים או משהו כזה אלא בגלל שזאת המציאות- אנחנו חיים בחברה נפרדת!

אז נכון שיש הרבה בנות שיש להם ידידים, שכנים, אנשים מהסניף, חברים של אחים- לי יצא במקרה, שאין.

ויש עוד רבות כמוני.

אז מה אני יכולה לעשות חוץ מלהתפלל להצעות מתאימות...?

רובנו לא כאלה

רוב הציבור הדת"ל לא נמצא במקום שלך.

לק"י

אבל אני מניחה שלא מדובר במיעוט קטנטן כ"כ..(אם לומדים במסגרת נפרדת, הולכים לתנועת נוער נפרדת/ לא הולכים בכלל, לימודים גבוהים נפרדים וכו').

למרות, שיש כאלה שחיו בחברה נפרדת, ובסוף הכירו מעצמן (מסתבר שלקב"ה יש דרכים מיוחדיות משלו..).

ללכת ברחובות ירושלים ולהתחיל עם בחורים זו דווקא אופציה לא רעה חחחחח

אני מאוד בעד יוזמה!!

אבל להגיד שה׳ יעשה את המקסימום מבחינתו זה לא נכון לוגית וגם קצת בעייתי....!

בכ״מ, לא כל אדם ולא בכל עניין צריך לעשות מקסימום השתדלות. עיין ערך יוסף הצדיק ושר המשקים.

אני בעד גישה יותר טבעית, פשוטה, לחיות את החיים, זה הכל.

כתוב איפושוהו שדרכו של הגבר לחזר. אז הכי טבעי בעולם זה שהוא יתור אחרי אבידתו גם בעצמו וגם יעזר באחרים, זה לא פסול בכלל, זו עוד דרך ובעיניי זו דרך מבורכת כי זה מראה על אופי יוזם ואמיץ וטבעי ( אדם שחי בטבעיות, במקור)

בנות לא להיבהל אבל להזכירכן יעקוב אבינו ״יזם ״ התקשרות עם רחל אימנו.

ועוד יותר, אם מכירים אחד את השני כבר לפני ומרגישים שיש פה משהו והגבר יוזם זה מעולה מבחינתי.

ושוב, זו דעתי.

טוב לדעת!!! 

חחח

ומאחל לך נחמה והתאוששות ושמחה במהרה.

לגופן של דברים, וינסטון צ'רצ'יל פעם אמר:

"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר -

פרט לכל האחרות שנוסו".

אבל מי אמר שהשידוכים זו הדרך הכי פחות רעה???

מישהו עשה על זה סטטיסטיקה??

וגם, איך בכלל אפשר לבדוק נישואים מצליחים?!? כי כידוע לכולנו יש הרבה גרושים שיכלו להסתדר וכן נשואים שבתכלס גרושים בתוכם

במיוחד בגיל ה'חם' שהרגש פועל יותר מהשכל.

היכרות דרך שידוך ואחרי זה פגישות והחלטה לבד זה הדבר הכי בריא שיש וחוסך הרבה צער ועגמת נפש משני הצדדים

יש לו מספיק בגרות להחליט...

חיי נישואין דורשים הרבה יותר בגרות, חשיבה, מוח שליט על לב ושימוש בהיגיון מאשר תהליך מציאת בן הזוג.

אם הוא ילד, ועדין הרגש אצלו פועל יותר מהשכל- שיחכה קצת ולא יכניס את עצמו למקום שכזה.

(ההורים שלי לא היו מעורבים בכלל בכל התהליך, חוץ ממה שאני ערבתי אותם.)

לא לכולם השיטה הזו מתאימה  ומניבה תוצאות...לא שידוע לי על אלטרנטיבה רלוונטית,אבל זו בעיני המציאות.יש מקרים בהם פשוט בלתי הגיוני למצוא בדרך הזו את החצי השני...אלא אם כן סומכים על הנס.

וכמו כל מטען שפורקים - אפשר אח"כ לטעון אותו מחדש בצורה נוחה יותר...

לפעמים יש "מזל" ובדיוק פוגשים מישהי/ו מתאים/ה וגם בצניעות ובבירור ענייני.

אבל בד"כ - זו הדרך הנורמלית והסבירה, שמישהו שמכיר את שני הצדדים המידת-מה לפחות, משדך ביניהם.

זה גם מסנן קצת אי התאמות בסיסיות, הטעיות, ושאר ירקות..

הצלחה רבה.

הבעיה היא שתלויים באנשים סביבך שצריכים להציע לך ולשדך לך...

ואם אין לך חברות נשואות או שחיות בחברות מעורבות, זו בעיה!!!

מבאס שצריכים להיות תלויים באנשים...

והתפילות זועקות כבר לשמיים......

מה עוד אפשר לעשות??????

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה