צריך שיהיה מקור הכנסה כזה או אחר, שיהיה ממה לחיות, אם שניהם לומדים, ואין להם זמן לעבוד, אז זה בעיה רצינית, ובדר"כ האנשים שאומרים ש"יהיה בסדר" מסיימים בחובות ובלאגנים שלא כדאי להיכנס אליהם!!! תאמיני לי, אני מכיר יותר מידי סיפורים...
לפי זה שכתבת שבגדים לא קשור לשוטף, אני מנחשבת שאתה בן?
נראה לי שרוב הבנות יסכימו איתי שאין חודש שבו הן לא קונות בגדים- אפילו משהו קטן!! איזה שרוולון להתאים לאיזו שמלה.. גרביונים בצבע מסוים, חולצת בסיס במקום זאת שנהרסה בכביסה, וזה בלי לדבר על בגדים לחגים או סתם חולצות וחצאיות שצריך לקנות! בקיצור לא נראלי שיוצא פחות מ-50-100 שח בחודש על בגדים.
ויציאות- 60 שח, זה כנראה בהנחה שאתם יוצאים פעם אחת בחודש, ובפעם הזאת שותים אייס קפה וזהו פחות או יותר...
ומה עם הוצאות כמו טל' ו/או פלא', אינטרנט, טיפולי שיניים ותרופות/כדורים למיניהם, נסיעות למקומות שא"א להגיע אליהם בטרמפים, מתנות לחתונות של חברים.. 200 שח בחודש?!
בקיצור 2050 לחודש נראה לי מחיר נמוך בצורה לא הגיונית!
אני מצטרפת לשאלה של "גדול וקטן".. מעולם לא הבנתי איך זוגות צעירים עושים את זה, במיוחד כשגם נולדים ילדים..
אני הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שהם נעזרים מלא בהורים..
קונים במבצעים, אוכלים הרבה אוכל מבושל, יוצא הרבה יותר זול! וגם יותר טעים ובריא! גרים בגבעה, לא הבנתי מה הבעיה? זוג צעיר לא צריך לגור בירושלים! יש מגוון רחב של ישובים קרובים לערים ברבע מחיר שכ״ד. בגדים- סוף עונה, חגים ושצריך.. עובדים ב2 עבודות. מחפשים מלגות ללימודים! שומרים 200₪ בצד כל חודש לבלת״ם אחרי כמה חודשים מצטבר סכום יפה. חיים בהתאם להכנסות. לא בשמיים!
לא כולם רוצים לגור בגבעה על איזה חור. במיוחד לא כשנכנסים להיריון וזה ס י ו ט לחכות שעות ובמיוחד לנסוע בטרמפים. ולסיוע שבת להורים נהיה פרויקט עד שמעדיפים לוותר! ובאיזה יישובים יש רבע מחיר??? אני ממש אשמח לדעת.. המציאות הזה כבר לא קיימת ביישובים. הרבה מהמחירים עלו! וגם הבעל לומד, נניח שהוא עובד. איך גם האישה אמורה לעבוד לדעתך?? ועוד בשתי עבודות? כשהיא לומדת בעצמה ויש לה מטלות בבית, וילדים לטפל בהם. המציאות הרבה יותר קשה מהמילים היפות שרושמים כאן.
נכון זה קשה.. אבל זה מספק ומשמח. ואנחנו יודעים שזה רק זמני.. עד סוף התואר. ושלא היה שווה לנו לחכות או להפסיד אחד את השניה בכלל שיקול כלכלי. יש עוד המון דרכים לחסוך. ויש עבודות שמתאימות לסטודנטים.. ואנחנו חיים טוב, מארחים הרבה בשבתות ולא חסר לנו כלום. אגב, יש מלא דרכים לחסוך. (בילויים- מעיין יפה לא עולה כסף, ואם ״יוצאים״ יש קופונים חימום - מתלבשים טוב יותר ושמים ועוד ועוד..)
אמנם אנחנו גם נעזרים בהורים, אבל זה בשביל הלוקסוסים, את החיים השוטפים אנחנו חיים ממלגות (שלי כסטודנטית ושלו כאברך). החישוב של טל ים ראוי להדגשה!!! הוא ממש קרוב למציאות פחות או יותר.
אבל זה בהחלט לא פשוט. אני זוכרת ימים שהיינו תקועים בטרמפיאדה ופשוט היה בא לי לבכות מרוב שנמאס לי! אבל מה? השכר דירה אצלנו ממש זול! אם זה לא היה ככה מזמן כבר לא היינו שם. זו לא מציאות קלה בכלל. להיות תלויים בחסדי הטרמפים. לגור באיזה חור זה מאוד נחמד ברעיון.. אבל המרחק הגדול הרבה פעמים מהווה חסרון. אני נפלתי על הבטן על איזו בטונאדה ענקית בשלב מאןד מתקדם בהיריון ונסעתי לבית חולים בטרמפים. יש יותר הזוי מזה? מצטערת, לא לכל אחד זה מתאים! ולהחזיק אוטו זה הרבה הרבה הוצאות.. אז באמת אני מעריכה את כל הזוגות שחיים את האידאל שלהם, לגור על איזו גבעה בפשטות.. רק מכאן מבינים כמה זה מוערך..
ובעלך שכח את הפלאפון בדיוק באותו יום.. מרפי הארור! וזה היה בבוקר כולם כבר עובדים.. לא שאני מכירה את השכנים שלי כלכך טוב אבל מילא. בחסדי ה׳ היה לי טרמפ ישר לבני ברק. באמת ה׳ עוזר. זו לא רק קלישאה. פשוט לא חשבתי שיהיה כזה קשה. אולי זאת רק אני.. לא יודעת. תמיד חלמתי לגור ביישוב. ופתאום הכל מתנפץ
ובאמת, בלילה באיזה חור מחכה לטרמפ? לא קצת מסוכן? גם אני הייתי עושה את זה פעם.. עכשיו אני ממש מפחדת. אני לא חושבת שאישה צריכה להסתובב בלילה לחפש טרמפים. לנסוע באוטו בדרך ליישוב נהיה מפחיד.. אז להסתובב לבד?..
בשבילנו יש הבדל בין שקל למילארד אבל בשביל אלוקים זה הכל אותו דבר פשוט צריך להאמין שהוא כל יכול והכל קטן עליו ושאנחנו בניו האהובים ולהשתדל לדבר איתו כאיש אל רעהו שזה נקרא התבודדות יש גם הבטחה שמי שעושה שש שעות התבודדות על משהו מסויים בקשתו מתקבלת כיוון שהוא ממתיק דינים זה במקרה שהדבר דחוף ואדם צריך ישועה.
אוכל אולי רק לשבת ויום ראשון של שבוע 1 זה 400 יציאות ונסיעות מכפילים את ה60 בכמה וכמה..
אבל- שאלת תכל'ס? בתכל'ס - קשה לפעמים מאוד! וגם בתכל'ס - אין סיכוי שתצליח. וגם בתכל'ס. - להתחתן זה סתם זדעאראס! (כאב ראש בערבית) וגם בתכל'ס - לא אפשרי שהעם היהודי שרד עד היום. ועוד יותר תכל'ס - הזוי שהקמנו מדינה..
אבל מה? יהודים לא חיים בתכלס!!! הם חיים במציאות עליונה ונשגבת. זהו כוחה של האמונה.
השתדלות? -כבר פתחו פה שרשור אחר בנושא. ולענ"ד "קצת אחרת" כתבה שם מקסים ונכון להשתדלות בכל תחום.
אם זה מרגיע- בעלי אברך ללא מילגה ואני עבדתי עד לא מזמן במזדמנות לא מכניסות מי יודע מה ומסתדרים! ישתבח שמו! אפילו ברווח. (ולא, לא דרך ההורים) פרנסה משמיים. תתפלל על זה - מעכשיו!
השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.. לא ברמה המטומטמת שתשב רגל על רגל ותחכה לכסף שיפול מהשמים כי התחתנת ועשית את רצון ה'!
אלא במובן שאין עניין לדאוג יותר מדי עשה מה שביכולתך. ובלי להתפנק. (יש לנו דור שמעולה בהתפנקויות)
אז אנחנו התחתנו ברוך ה'! קפצנו למים. ולי היה מאוד מאוד חשוב שבעלי ילמד תורה במיוחד כי אנחנו צעירים ולא תהיה הזדמנות כזו שוב.
אז נכון, זה דורש ממני לעבוד קשה. קשה מאוד לפעמים. ויש גם לילות של בכי ולחץ מהטלפון שעלול להגיע מהבנק.
אבל יש אנשים שגילגלו מליונים בעבר וכרגע נמצאים באותו מצב שלנו.
אז אנחנו שמחים לעשות את המסירות נפש הזו! למען התורה ולמען בית נוסף בישראל.
ובאמת באמת - אנחנו ממש ניזונים מידיו של הקב"ה! לפעמים לא ברור לי איך סגרנו את החודש ועוד נשאר משהו ביד. ניסיתי כמה פעמים לחשב איך וכמה נכנס ויצא הכסף- כל פעם מחדש יוצא חישוב לא הגיוני. (ולא דוחפים לי כסף לחשבון או לארנק, אני עוקבת אחרי כל תנועה) אמרתי לבעלי כבר מזמן- זה ניסים גלויים!!
רק תפסיק לחשוב כל הזמן רציונאל. תתחיל להאמין! סמוך עליי- תראה ניסים גלויים!
השתדלות ברור, אבל יציבות כלכלית - תלוי למה הכוונה.מחפש את האור..
אם אתה מתכוון שאדם שרוצה להתחתן, או זוג שרוצה להתארס כבר, צריך לדעת שכבר עכשיו יש לו ביד עבודה מסודרת וכו' וכו' - אני קצת חולק עליך. אני חושב, ויש לי מקרים ברורים להסתמך עליהם - שהכל תלוי בנכונות שלך להיות רציני ואחראי, לעשות כל מה שצריך כדי לפרנס את משפחתך, ולדעת שגם להסתפק במועט אפשר בהתחלה, ולאט לאט גדלים - אז, במקרה כזה, אני מאמין שאפשר להתחתן גם אם אתה לא יודע בוודאות במה תעבוד בשבוע שלאחר השבע ברכות. ה' יסייע בעדך, אתה תחרוש ותבדוק ותמצא, אל תדאג. (אספר מקרה על חבר שלי נשוי עם 2, אברך, שלפני החתונה בא לרב ושאל אותו האם חובה להגיע עם יציבות נפשית ועם יציבות כלכלית לחתונה. הרב ענה לו שעם יציבות נפשית כמובן שצריך להגיע, אך עם יציבות כלכלית לא חובה - ה', ככה הרב אמר - יש לו בשמיים תוכנית מיוחדת של סיעתא דישמייא לאברכים צעירים, והוא כבר ידאג לך שגם אם כעת אין לך עבודה, אחרי החתונה תצליח למצוא דרך להשיג כסף, בעבודות וכו'. ואכן, כמות מכובדת למדי של אברכים העידה בפניי שאחרי החתונה היו כ"כ הרבה סיעתא דישמייא שפשוט אי אפשר להגדיר את זה אחרת מאשר השגחה פרטית לממי שהולך ללמוד תורה... אבל כל זה, כמובן,מדובר על אברכים).
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה,
ואחר כך יקנה בית דירה,
ואחר כך ישא אישה,
שנאמר (דברים כ, ה-ז): "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו",
"מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו",
"מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה".
אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה,
ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית,
ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.
וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, ": "אישה תארש... בית תבנה... כרם תטע",
כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך.
ובברכה מה הוא אומר? (שמואל א, יח, יד) "ויהי דוד לכל דרכו משכיל וה' עמו".
ולענייננו:
במקום לחשוב "איך להסתדר עם מעט" חשוב אחרת: "איך יהיה לי הרבה או לפחות מספיק".
התחל ללמוד מקצוע. עדיף כזה שהכנסתו רבה (בדוק בטבלאות שכר). כך אתה מתחיל לפתח את הקריירה לזמן הארוך.
בנתיים עבוד בעבודות זמניות.
מגורים: שים לעצמך רף עליון של שכירות. בעיר זה כנראה לא יתאפשר. חפש בסביבה.
תחבורה: חשוב על רשיון לקטנוע. למי שיש 3 שנים רשיון רגיל זה שיעור אחד או שניים ומבחן שליטה. זהו. קטנוע הוא אחד מכלי הרכב הכי חסכוניים, לא יקר, תחזוקה זולה וזמינות גבוהה. גם הסיכון גבוה אמנם והוא גם מאוד גניב, אבל אלו היתרונות מול החסרונות.
אוכל: קונים מצרכים בסיסיים ומכינים לבד. לא אוכלים בחוץ.
אגב, סדנה של "פעמונים" יכולה מאוד לעזור גם לפני ששוקעים בבוץ.
והכי חשוב: לא לקחת הלוואות לצורך צריכה! צורכים רק ממה שיש. קודם חוסכים ואז מוציאים. אחרת המסלול להידרדרות פיננסית סלול בפניך.
יחד עם זאת, הלוואה למטרת לימוד מקצוע מכניס, בהחלט באה בחשבון. זוהי השקעה, לא הלוואה לצורך צריכה ממה שאין לך.
בהצלחה!
כן..אבל בל נשכח שאז זה היה עניין של זמן ולא של כסףסטיב
ז''א.. פעם היית צריך לזרוק כמה גפנים על איזה קרקע וסדר כמה אבנים לחושה ויש לך גם בית וגם
כרם לתפארת..ואם אתה רוצה אתה יכול לזרוק גם איזה זית על הקרקע..זה גם נחשב כרם..
אז כמה זמן צריך בשביל זה?
בימינו עד שתקנה בית יקח לפחות 10 שנים עם משכנתא לעוד 15 שנה לפחות(בערך ע''פ שכר מינימום..)
ועוד כרם זה לקנות כמה דונמים להשקיע בהשקייה וכו..קיצור תתחתן בגיל חמישים בלי ללמוד אפילו מסכת אחת..
הזמנים השתנו..מה שגם פעם האישה לא היתה עובדת.
מה שאומר שבימינו מספיקה אפילו איזו משרה מצ'וקמקת(אם אתה רוצה רמת חיים כמו של טל ים..)
בתוך שלוש שנים אתה יכול לרכוש תואר ומקצוע. עדיף להתחיל כך את החיים מאשר כדלפון העובד בשמירות ואז לא מצליח לממן לימודים תוך כדי גידול ילדים ותוך כדי מגורים בקראוון דולף.
ממש לא הייתי רוצה להיות במקומה! צריך לדעת להסתדר כמודים אנחנו לך
כמובן שמותר להורים קצת לעזור אבל מא׳-ת׳ לדעתי זה גרוע, יהיה להם לפי דעתי קשה להסתגל אחרי שהבת תסיים את התואר להתחיל לשלם על הכל אבל כל אחד והשיקולים שלו..
ועובדים קשה. הגעתי למסקנה שזה לא נכון לחכות. בהתחלה קשה מאוד ולאט לאט קמים בכוחות עצמך אני אשתדל מאוד לחיות בגפי ולהעזר בהורים כמה שפחות. אה ולפעמים יש רווח מהחתונה שזה גם אמור לעזור.
מצטרפת לאלירז- זה מדהים כמה דרכים יש לקב"ה לשלוח כספים...
יש לי מלא דוג' ככה לתת לך בשלוף...
למרות זאת, זה באמת מלחיץ ודורש אחריות לדאוג (בעצמך) לפרנסה ולא להסתמך על ניסים!!!
לדעתי מילת מפתח היא "חריצות"...
אני רוצה להוסיף שיש גם כל מיני תכניות לזוגות צעירים (ברחבי הארץ) שמאפשרות לימוד תורה+לימודי תואר תמורת מלגה/כל מיני הטבות שמאד עוזרות לפחות בכמה שנים ראשונות עד שמצליחים לעמוד על הרגליים. מן קרש קפיצה.
מה לומדים, איזה שנה, איפה גרים(לפעמים יש אילוצים). וכמובן שיש דברים שתלויים בהשתדלות של הזוג לא להוציא יותר מדי. כלומר כן, להחזיק רכב זה אחלה אבל מאוד יקר, אז עד כמה אפשר להתפשר ולסוע בטרמפים/תחבורה ציבורית? כמה מוציאים על דברים מיותרים? עד כמה יש זמן לעבוד...
אנחנו אברכים ואני עובדת במשרה חלקית אז ב"ה מצליחים לחסוך די יפה, גם בתקופה שבה השכרנו דירה בהרבה יותר כסף מעכשיו...
אין תשובה חד משמעית. זה משתנה מאוד.
עם זאת, צריך לדעת שזה לא פשוט אבל בד"כ לא בלתי אפשרי (אלא אם כן 2 בני הזוג סטודנטים שלומדים 5 פעמים בשבוע מקצועות תובעניים, ואז מה לעשות- הם יצטרכו בד"כ לחיות על חשבון ההורים...)
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו
תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!
מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן
לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.
כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.
דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר
כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).
היו פעמים שהסכמתי.
גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.
ממני -
שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.
אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא
ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.
ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?
בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.
תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
חימום - מתלבשים טוב יותר ושמים ועוד ועוד..)