|מתפעם|

(ד"א, יש שם ספר הפוך)

להניח לפי הבפנוכו...

אתה מאד מסודר!!

ן..אני לא רואה שום שם של ספר..אבל הכל נראה קודש..

הנה אני מזהה את הלכות שמירת הלשון וכו'- שני הקטנים הכתום והכחול... והנה תנ"ך..והנה חומש מקראות גדולות..

וכוס חומץ עם קש?

בכל מקרה..מסודר וצדיק

(בעקבות הסידור הרעיון עלה), לפני כן היה ממש קטסטרופה

ממש ממש תודה

נראה לי יותר מתאים שתפרסם את התמונה הנ"ל בפורום ההוא...

בטח תהיינה הרבה קופצות

|מניד בראש ברחמים|

אני אומר שתהיינה קופצות אז תהיינה.

אל תנסו בבית, ילדים...

מה זה העץ הזה..המרובע?

(סליחה על החדירה לפרטיות...אבל אני מניחה שלקחת בחשבון..  )

חח זה בסדר גמור!

איזה ריבוע? זה מעל הספרים?

כזה לוח של אבני החושן...

שלי - מבולגן מדי ולא מאוחד...

מי שרוצה לראות - שיגיע לכאן

(ולא, זה לא מסקרן.)

 אחי הקטן ישן בחדר...נסתפק לראות את של האחרים ולהתפעל

ממ..יותר מדי חתונות באותו ספר..

ח"ח עצום על ההלכה ברורה!

;)

מה גם שאני היחיד שמתמש בספרייה הזאת(לא בכולה להירגע) 

להראות את ההתפעלות...

כאילו, לאף אחד מכל מי שפרסם עד עכשיו, אן פשוט, כאילו, לפחות גם כמה ספרי קריאה פשוטים...???

כאילו, חוץ מלבב, וגם שם אצלה זה רק 4 (אבל פי אינסוף מהאחרים...) - לא ראיתי ספרי קריאה בכלל (פרוזה בלשון העם)...

תתביישו לכם!!!

כל מה שאתם עושים כל היום זה רק ללמוד תורה ולענות להודעות בפורום???

מה עם קצת להעשיר את עולם החול שלכם??? מה עם הנשמה שזועקת לקצת עולם הזה???

התאכזבתי קשות...

<צ>

אתה יודע מה זה לראות ספר של ז'ול וורן או של דה אמיצ'ס, עומד לו בין "קיצור שולחן ערוך גאנצפריד" ובין "משנה תורה להרמב"ם"? ??? זה מעלה אותו דרגה!!! הופך אותו למשהו אחר בכלל!!! מקדש אותו בקדושה עליונה!!! אין ספק שזה מרים את נשמת הסופר המהולל מעלה מעלה בגן עדן של סופרים...

להדגיש את זה?

<צ>

אישית מעולם לא ממש התחברתי לפרוזה, וניסיתי הרבה מאוד...

או שדעתך הוסחה בדברים אחרים

אין, על לשקוע בספר טוב. פשוט אין!

סתם...רק כדי להעמיד דברים על דיוקם - למה אתה קורה פרוזה? לכל ספר קריאה שהוא לא עיוני או לסוגה ספציפית ביותר? (אני התכוונתי לראשון כמובן...)

וגם עם שירה קשה לי...

אני אוהב ספרי עיון גם של חול...

כי צריך יותר אורך רוח וסבלנות.

אבל פרוזה??? לא לקרוא ספרים??? איך אפשר להתקיים בעולם בלי לקרוא???

נא להשלים את הפער ומייד... החוסר: כמה עשרות אלפי ספרים.

ניתן להתחיל עכשיו וברגע זה

לק"י

במדפים הספציפיים שלי בחדר שלנו יש כל מיני דברים, אבל מבחינת ספרים יש בעיקר או רק ספרי עיון..

באסה...סתם...

דווקא אצלנו בסלון יש בעיקר רק ספרי קודש/עיון/היסטוריים. למעשה, כשאני חושב על זה, יש שם ספר קריאה אחד בלבד. מוזר

רוב ספרי הקריאה בבית מרוכזים בספרייה אצלי בחדר (היא ספרייה משותפת לכולם, עוד סיבה שקשה לי לפרסם מדף אישי...) והשאר מפוזרים בחדרי הבנות/האח/ההורים...

ולכן הם לא על המדף הפרטי?

מעולה

הייתי מעמיד את המחשב נייד שלי בצורת ספר, מצלם אותו ומעלה...

זה מדף הספרים האפקטיבי שלי

מה אתה עושה אז?

אבל זה כלום

א' חצי מהספרים שלי נמצאים בספריה של הבית בסלון

ב' יש לי עוד ספרים בתוך ארון

ג' חלק בארגזים

ד' חלק בחנות בדרך מתי שהוא לקנייה

ובהחלט הרבה מאד מספרי הם מהבר מצווה

היום לבר מצווה כמעט ולא מביאים ספרים

ולי הביאו המון סטים טובים ומושקעים

כולל מדף הספרים שהיה לי, המחשב שהיה לי אז (החלפתי מאז עוד שנלושה), וכמות בלתי נתפסת של ציוד מבולגן.

ה' באב תשס"ח

ומוזר שיש שם רק 2 מחשבים

אני באמת לא מרשה לפרסם את ארון הספרים שלנו פה

הוא אקלקטי מידי מכדי לפרסם אותו...

ולא מעודכן מספיק

בס"ד

גם היום הוא במצד דומה

מוסדרת גם!

קצת מכל דבר... אפילו משחקים יש שם!!!

שאפו, טל!!!

אני לא אהיה בבית בימים הקרובים אז אני לא יכול לצלם

לבינתייים כמה קווים כללים על הספרייה (לא שלי של הבית אבל זה אותו הדבר כי הרוב שלי)

עמודה של ספרי קודש

בעמודה השנייה כללללללללללל סדרת הארי פוטר (שאותה סיימתי 3 פעמים עד עכשיו)

ורוב ספרי הרלן קובן וכמה ספרים של לי צ'יילד ועוד הרבה ספרים שאין לכם כוח לקרוא עכשיו את הרשימה שלהם..

אבל רק 3 פעמים?..נאאאה...

לעומת זאת, הרלן קובן...בעייתי משהו לדעתי...אני נגיד, אחרי ספרים בודדים שלו עצרתי בגועל מהרמה הצניעותית... 

אי אפשר להכחיש שהבנאדם יודע לפחות למשוך קוראים לקרוא את הספרים -  אבל הוא לא עושה מאמץ ניכר לנקות את הספרים שלו. ועוד יש שמועות שהוא יהודי...בעע...

לדעתי הוא הסופר הטוב בעולם (שחי)

אז קשה לוותר

אומנם בלכתוב הוא די טוב, אבל הכל אצלו סובב פחות או יותר על אותו גלגל משומש שהוא ממחזר כבר פעמים רבות כל כך... הכל אצלו כמעט צפוי מראש, רק שאכן, מרתק לקרוא את זה...

אבל ישנם סופרים אחרים בעלי איכויות הרבה יותר גבוהות ושגם מגוונים מאוד...

(לשם השוואה - תחשוב על זמר שכל השירים שלו נשמעים כמעט בדיוק אותו הדבר רק עם מילים שונות ועיבוד טיפה שונה...אין גיוון למרות שכיף לשמוע את זה בשמיעה חיצונית...מקווה שהבהרתי את עצמי).

אבל מה לעשות וכדתיים, אנו צריכים לדעת שגם א משהו נראה לנו שווה - לנו יש אמות מידה אלוקיות...

ואלוקים, אני משוכנע, מעדיף שלא יקראו את הספרים שלו...לכן הפסקתי...

ברור לי שזה קשה, אני יודע מה זה לעזוב ספר/סדרה/סופר שאתה אוהב...אבל על בחירות קשות גם מקבלים שכר רב... לפום צערא - אגרא.

ואגב זה ממש לא מיחזור, לפחות לא בעניי

ותמיד יש לו טוויסט מפתיע בעלילה שמפתיע אפילו תולע ספרים מושבע כמוני

וסופר כזה צינקן עוד לא מצאתי

אפשר לפתוח שרשור ייעודי חדש לצורך זה, כאן או בסופרים וספרים...

כל הספרים שיש לי בספריה

קשורים לחינוך מיוחד

טוב,כמעט כולם

חבל שלא מיקמת את הרמקולים בסטיראו (כלומר בשני צדדי השולחן, בהתאם לצורך), והמיקום של המזגן הפך לגרוע בגלל הארון הזה.

בכיף, אבל בוא לפורום ספרים זה לא נראה לי קשור... [או ש- זאת היתה תוכניתו של עוגי? ]

אבל לא באמת התפלספתי על אף אחד מהנושאים אלא רק ציינתי שהארי פוטר משמח אותי, ושהרלן קובן גורם לי לתיעוב.

זה אולי ניצלושון, אבל בגדר הסביר...

ויוסלה הוא זה שגרר אותי לוויכוח!!! הוא אשם!!! 

הפלאפון הוא הספריה שלי והוא לא יכול לצלם את עצמו

הרעננות הזאת של לדפדף בספר חדש,

לפרק את הדפים המודבקים...

רגע של התחדשות

ובספרים ישנים?

נוסטלגיה, של הזמנים הקודמים בהם עיינתם בהם

מה שכן,אפשר לחסוך ולקנות

לצערי הרבה מאוד זמן הם לא הכניסו ספרים חדשים

אני מסכים שאלה דברים ברוכים שרק עוזרים בלימוד התורה,אבל לענ"ד צריך לזכור כמה דברים:

- בשבתות וימים טובים א"א ללמוד מתוכם..

- ספרים שלומדים על הסדר ובתדירות גבוהה כדאי מאוד לקנות..( שיהיה אפשר לסמן,להדגיש,להעיר וכו')

ולמרות שאולי הספריה תהיה שונה בנוף,אתה מוזמן לזרום ולצלם..

בעע...

שונאת לקרוא ספר דרך מדיה דיגיטלית!!!

ספר זה מודפס!נקודה!

ויש לנו גם את "אלוקים משחק בקוביות" אצל אחד החברים של בעלי..

(האמת שיש לנו עוד ספריה שלמה, אבל לא היה לי כוח להעלות הכל, אפילו הש"ס הלבן נמצא שם )

ותול- כבשן הנשמה אינו ספר דת- הוא ספר פולחן! |מעריץ|

וכמובן הספרים באנגלית משמאל- הבאלגריאד והמלוריאן.... |משתחוה|

ואומה של טרי פראצ'ט- שאולי אינו ספר דתי, אבל הוא בהחלט ספר אמונה... 

נחמד...אבל למה באנגלית?

זכורים אצלי לטוב בתור הסדרה הראשונה בה התחלתי לצעוד במשעולי הפנטזיה...

כבשן הנשמה הוא ממש ספר דתי, אה?

ספריות בנים וספריות בנות!

 של הבנים עד כה גרמו לי... לפיהוקון קטן.

ושל הבנות... נו, מתקרב להיות מגוון

בינתיים נראה לי שרק אצלי היו יותר ספרי ספרות כללית מתורניים 

כמו שלבנות יש מחלה בקניית בגדים ותכשיטים

לנו יש מחלה בקניית ספרים

אני יכול להיות שעות בחנות ספרים ולרצות עוד ספר ועוד ספר

לפחות לי יש הנחות

בתור מוכר ספרים

יש גם בנות כאלה 

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?