קודם כל- ממש חשוב לא להדחיק את הפחדים אלא להתמודד איתם בצורה נכונה. יולדת לחוצה- זה ממש לא מומלץ...

לכן, לדעתי כדאי לשוחח רבות עם אחיות/גיסות/חברות טובות שכבר ילדו ולנסות להבין את מקור הפחד האמיתי.

יכול להיות שגם שווה לעשות הכנה ללידה מהירה עם דולה טובה (נראה לי שלהגיע רגועה ללידה, שווה המון כסף...)

ולשאלותייך:

1) עוצמת הכאב מהצירים משתנה מאד מאישה לאישה. יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב ולנסות להקל, כדאי ללמוד היטב:

מקלחות, כדור פזיו, מכשיר איזי טנס (נראה לי שככה קוראים לזה), קצת עיסויים. ובטח יש עוד דרכים שאני לא זוכרת/ לא יודעת...

2) לא יודעת עד כמה זה שכיח, אבל כאן צריך להשאיר קצת לקב"ה... אולי לברר ולהגיע לבית חולים שבדר"כ יותר רגוע...

3) אני מאד פחדתי מהזריקה עצמה- זה היה נשמע לי הכאב הכי גדול שיש, והאמת שבקושי הרגשתי...

גם לי הפריע שמוציאים את בעלי והייתי מעדיפה שישאר, אבל בדר"כ המיילדת ממש נחמדה, מחבקת ותומכת בזמן הזה.

4) לא מרגישים כלום!!!!! לא תאמיני אבל זה המצב....

5) גם כאן- להתפלל לה', להיות רגועים ולהרפות- זה יכול מאד לזרז ולקדם את הלידה, ללמוד נשימות, ולעבוד בשיתוף פעולה עם מיילדת (גם דולה יכולה לסייע בכך)

6) כשאת עם אפידורל- לא מרגישים כלום! מי שלא לוקחת אפידורל- נותנים זריקת הרדמה- וגם אז לא אמורים להרגיש (אבל בזה אין לי נסיון)...

בקיצור, חשוב מאד להבין ממה נובע הלחץ, להרפות וללמוד ממקצועיות דרכים להתמודדות והקלה.

יש לך המון מקום באיך תתנהל הלידה, וכמובן- להתפלל!!! למצוא מי האנשים הנכונים שירגיע אותך שהם איתך בלידה...

לגבי הצירים- תתפללי חזק כל יום, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס ה' ישמע תפילותייך ויציל אותך מקללתה של חוה.

לגבי עומס בחדר לידה- למה את פוחדת שיהיה? ושבגלל זה לא תקבלי אפידורל? הרי אם תהיי בלידה פעילה, בשלב שבו כבר יכולה להתקבל ללידה, יכניסו אותך, אפילו למיטה שבקבלת יולדות, ותקבלי גם אפידורל! אין מה להילחץ רק להכין את הבעל היטב היטב לכך שעליו להיות מאוד דומיננטי נחרץ, ולדרוש בתוקף כל מה שאת רוצה וזכאית לו.

בית החולים מקבל עלייך אלפים. את בפירוש יכולה לאיים שאם את לא מקבלת אפידורל את עוזבת לבית חולים אחר. שמעתי כבר על כמה בנות שזה הציל אותן. אבל חושב שבעלך יהיה זה שידרוש, את לא בטוח תהיי בכושר...

זריקת האפידורל ממש לא כאבה לי. אני בכלל לא זוכרת אותה.

מפחדת שיוציאו את בעלך? מה פתאום שיוציאו? מי ולמה ומתי? בעלי לא מש ממיטתי עד סוף הלידה!

החתך- לצערי עברתי אותו, כי העובר איבד דופק, ורצו להעיף אותו החוצה. תקשיבי לי טוב, לא מרגישים את זה בכלל!!!! הכלי בו משתמשים הוא חד כ"כ שאין סיכוי להרגיש את זה, כ"כ מהר וכ"כ דק שזה לא מורגש. ומה גם, שעושים את זה ברגע של שיא הציר. כך שהיולדת בהיסח הדעת לגמרי ולא מרגישה בכלל!!!

התפרים- את האמת זו הייתה בשבילי חוויה מוזרה ולא הכי נעימה. לא הרגשתי, אולי בגלל האפידורל, אבל זו הייתה תחושה מוזרה שיושב מולי גבר עם חוטים ומתעסק שם... מאוד משונה... אבל מצד שני, הייתי כבר עם אוצר ביד! לא היה אכפת לי כלום!!!

לידה קלה, נשמה!!!!

וקחי הרבה אוויר ואמונה!!!

אלוקים יצר את גוף האישה כך שיהיה ראוי ומתאים ללידה, אל דאגה!!!!

אתן מקסימות ומרגיעות! תודה!

רק אציין שעשיתי קורס הכנה ללידה והשגתי איזי טנס.. ובכל זאת מפחדת..

ולגבי היציאה של הבעל בחדר לידה- התכוונתי בזמן קבלת האפידורל, הבנתי שנשארים רק עם המיילדת והרופא.. 

אנסה להרגיע טלפונית..

אין לי כוח לכתוב כ"כ הרבה.

הנה חוזר של משרד הבריאות בעניין. את יכולה להדפיס ולקחת איתך לחדר לידה

http://www.patients-rights.org/uploadimages/presence_of_an_escorte_at_a_physical_examination.pdf

"אסור להכריח אותו לצאת...."

אף אחד לא אמר ולא רמז להם כלום. לכן בכלל לא ידעתי שקיים המושג של "להוציא". נשמע לא טוב בכלל.

אני יודעת שבשע"צ מוציאים את כולם בזריקת האפידורל ורק המיילדת נשארת!!

אני הכי רוצה בעולם שבעלי ישאר איתי, אבל כמו שהבנתי זה בלתי אפשרי..

למה שיהיה בלתי אפשרי שהוא ישאר?

מה הם כבר עושים שא"א שיהיו נוכחים?

בעלי עמד, הסתכל, תיאר לי אח"כ במדויק מה עשו שם, חחחח....

ואמא שלי עמדה לפני, חיבקתי אותה בכל הכוח כדי לוודא שלא אזוז...

מוזר לי העניין...

סך הכל זו באמת מחט מפחידה.

אבל אם לאישה זה חשוב - אין להם סיבה אמיתית להוציא (זה לא ניתוח שצריך סטריליות), ולכן לפי מחוק הוא יכול להישאר.

אבל אם היולדת תבקש שישארו איתה אני לא חושבת שתהיה להם בעיה.. פשוט זה בי"ח של דוסים, וכל דבר שכרוך שמראה לא צנוע- מוציאים החוצה

שמוציאים את הבעל בזמן האפידורל, או שאני כבר לא זוכרת מה היה אצלי?

1. כמו שכתבו לך, אצל כל אחת עוצמת הכאב וההתמודדות היא שונה.

יש כאלה שעל ציר בעוצמה מסוימת יתפתלו ויש שיגידו שהוא נסבל ולא נורא. זה מאד תלוי בסף הכאב של היולדת.

בלידה הראשונה נתתי לעצמי לסחוב ולא לקחת אפידורל, אמרתי שאקח בשלב ארגיש ממש צורך ועד שהצורך הזה הגיע התינוקת היתה כמעט בחוץ

אני גם יכולה להגיד שרוגע וריכוז ומחשבות טובות עוזרות מאד.

בלידה השלישית שלי הגעתי רגועה מאד. בצירים הלכתי או ישבתי על כדור פיזיו, ניסיתי לנשום בצורה שנוחה לי (לאו דווקא עמוק) ולעצום עינים ולהתרכז בתחושה של התינוק מתקדם החוצה. ממש דמינתי אותו מתקדם, ניסיתי להרפות את הדרירים מטה ולהפחית לחץ.דיברתי איתו ועודדתי אותו לצאת החוצה וממש אמרתי לו כל הכבוד ושאני רוצה כבר לראות אותו

ככל שהייתי רגועה יותר הצירים כאבו פחות והלידה התקדמה מהר יותר.

2. עומס לא ניתן לשליטה, בכל בית חולים, בכל שעה שהיא. תמיד עלול להיות עומס. אם תהיי בשלב מתקדם יותר יכניסו אותך לחדר לידה מוקדם יותר מאחרות שנמצאות בשלב פחות מתקדם.אפידורל זה באמת עניין בעיתי (לא יודעת מנסיון אישי, לא לקחתי אף פעם)

אני יודעת שאפשר לקחת בינתיים משככי כאבים אחרים עד שמרדים מתפנה ומגיע.

3.לא יודעת, לא לקחתי.

4. החתך אצלי היה צורב כשחתכו, כמו כשנשרטים בטיול מקוץ. לא נורא. זה באמצע ציר, הראש של התינוק לוחץ מאד על הפתח ובעצם לוחץ על קצות העצבים ומונע הולכה עצבית של הכאב למוח באותו רגע מהמקום ולכן לא מרגישים. הצריבה היתה בדיעבד.

5. לא יודעת. כמו בשאלה 1 נראה לי...

6. אני הרגשתי שתפרו. בלידה ראשונה קיבלתי זריקות הרדמה מקומית (לא נעים אבל בסדר) והרגשתי מן משיכה כזו שהרופאה תפרה (המשיכה של החוט, מסתבר). בלישה השניה לא חתכו אבל הייתי צריכה תפר וחצי. הרופא אמר לי "זה שלוש דקירות של תפירה או שלוש דקירות הרדמה מה שתרצי". בחרתי בלי הרדמה ובאמת זה לא היה שונה מהפעם הקודמת. לא כואב יותר.

בשלישית לא היה צריך כלום

בהצלחה, לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות.

מבחינת הפחד מהכאבים-

לי מאוד עזר הידע, לדעת מה הולך להיות (בערך) בלידה,לעשות סיור בבי"ח, קורס הכנה ללידה (דבש מסלע-מומלץ ביותר..)

אבל הכי הכי-

לטבול במקווה בחודש תשיעי-אני ביקשתי מהבלנית קצת להישאר במים להתפלל והרגשתי שה' ממש ריחם עליי ונתן לי כוחות..

לא לקחתי אפידורל, אבל בעלי היה איתי (בלניאדו) כל הלידה ולא הוציאו אותו..

ולי תפרו- ונתנו לפני זה זריקה כדי שלא ארגיש ובאמת לא הרגשתי- וגם את התפרים לא הרגשתי בכלל..

מקווה שעזרתי..

שיהיה ב"הצלחה ובשמחה!

אמנם עוד לא ילדתי אבל הגיעה אליי חוברת מדהימה בשם "ללדת כמו בת מלך" של תמרה אשד מצפת וחוץ המידע על הלידה עצמה יש בה הרבה חומר על מחשבות חיוביות לקראת הלידה ובמהלכה, החומר כתוב בצורה מאוד מרגיעה (בגישה טבעית)

אם נראה לך שעוד תספיקי להשיג את החוברת לפני הלידה ואת מעונינת אשמח למסור לך פרטים באישי

שתהיה לידה קלה ושמחה

יש לי חברה שהמידע רק מפחיד אותה ולא עוזר לה להרגעה. האם גם את כזאת?

נראה לי שמה  שצריך לדעת שהכל בידי ה',, ואין דבר שהוא עושה לנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. ואם יש לנו מנת סבל אנחנו צריכים לעבור אותה ולא עוד טיפה יותר מכך.

ובסה"כ הגוף שלך יודע ללדת.

השאלות שלך טובות והתשובות של כל קודמותי, מצוינות.

כל הזמן שנשאר לך עד רגע הלידה- תעודדי את עצמך שהכל הכל ממנו,

לי אישית מאד עוזר התחברות לשיר עצמתי, יש כאלו שדמיון מודרך.

תחפשי מה הדבר שהכי מרגיע אותך תתרגלי אותו עד הלידה ותשתמשי בו ברגעי האמת.

מכיוון שילדי כבר אי אלו לידות, אני יכולה לספר לך שאני מחכה בקוצר רוח ללידה המתקרבת (עוד 4 חודשים, י-ש!), ואני מרגישה בכאבים- מתיקות מיוחדת.

מקווה שעזרתי,

שמפחדות מכל כאב קטן ומכל בדיקת דם, ולא סובלת שאומרים לי 'זה לא כואב', וזה כן כואב.

הצירים באמת כואבים, אבל אם מגיעים בזמן לבי"ח ולא מתעכבים בבית יותר מידי  - אז את כבר יכולה להיות עם אפידורל בצירים הבאמת כואבים. אני בעד אפידורל!!!

אפשר להתקשר לבי"ח לפני שבאים לבדוק אם יש עומס - אם כן יש סיכוי שיגידו לך שכן, גם הם ישמחו אם תגיעי לבי"ח אחר כשאצלם עמוס.

הזריקה של האפידורל ממש בסדר - חויתי על בשרי ואני פחדנית ממש בקטעים האלה, זה כאב לי הרבה פחות מבדיקת דם רגילה.

את החתך שחתכו לי לא הרגשתי, בלידה הראשונה בגלל האפידורל, ובלידה השניה מרוב כאבים (בלי אפידורל לצערי) כנראה לא שמתי לב לחתך...

התפרים - אם את מרגישה תגידי להם, הם מזריקים הרדמה מקומית, ואפשר להוסיף עוד ועוד הרדמה אם את מרגישה צורך. קצת מרגישים אבל אחרי לידה, מי סופר כאבים כאלה???

לדעתי התפרים כואבים יותר בימים שאחרי - קשה לשבת וכו', וקשה להתאמץ בשירותים. כדי לאכול אוכל שלא עושה עצירות ולהקפיד על יציאות בזמן. אם צריך - תבקשי בכיף חוקן כדי שלא יהיה לך לחץ גדול על המקום מרוב מאמץ. (סליחה על התיאורים...)

במקרה של ניתוח לפחות זה לא כואב כו לידה, רק ההתאוששות אח"כ יותר קשה. ואקום גם לי נשמח מזעזע... מצטערת

אם התינוק גדול אולי תנסי לידה בכריעה או תנוחה אחרת שהיא לא שכיבה כדי לתת לכח המשיכה לפעול את פעולתו

גם אני נורא פחדנית מכל כאב קטן וכ"כ מבינה אותך.

תבדקי על הבי"ח שאת הולכת אליו - מה היחס שלהם לבעלים במן הלידה. (בבי"ח דתי מן הסתם יותר קשוחים)

והכי מרגיעה - ששנים על גבי שנים, נשים יולדות ויולדות, וחוזרות הבייתה בריאות ושלימות ומאושרות ורזות, ואפילו יולדות שוב!

בהצלחה!

וגם קורס הכנה ללידה.. ככל שיודעים יותר פוחדים פחות..

כי הפחד הוא נובע ממשהו לא מודע ולא ידוע..

כשנכנסתי לתשיעי אמרתי:די. לא צריכה יותר מידע. הכנסתי לי בראש שני דברים:

1. לידה קטן עלי. זה שום דבר ובכלל לא כואב. צחוקיות.
2. העובר ברחם שלי ושנינו ברחמי ה'.

ב"ה היה טוב.

1. חיכיתי שהצירים יהיו בלתי נסבלים. כמה שהיה בלתי נסבל - זה היה נסבל וחיכיתי להכי גרוע - וזה היה עוד לא הכי גרוע.
2. היה עומס - ולא הרגשתי. כי לא היה לי ניסיון וחשבתי שהכל כרגיל והכי בסדר.
3. כשהציעו לי אפידורל - לא חשבתי שצריך ורק פחדתי שיהיה ממש גרוע ולא אקבל. ולא היה צריך.
4. לא רציתי חתך והתאמנתי עם האצבעות ועם אפי-נו. ולא עזר לי. גם חתכו וגם נקרעתי ולא הרגשתי בכלל. אני חושבת שאילחשו לי את המקום.
5. אמרו לי או וקום או ניתוח. ברור שוקום. ולא הרגשתי כלום ולא הבנתי מה ואיך עשו שם. לא ראיתי.  ניתוח נראה לי סוף. 
6. את רוב התפירה לא הרגשתי ורק על הקרע צריבה שאני לא זוכרת וחשבתי שזה לא נורא אחרי לידה טובה כזו. וזו היתה תופרת ועוד התבדחתי איתה אם אפשר להזמין שימלה. אחרי זה מאד שמרתי על הגיינה ולא לדחוק ולהתיישב וללכת בזהירות. וזה עבר מהר.

אקיצר-טוב שאת אומרת בדיוק ממה את מפחדת ומקבלת עצות על זה.

עוד עצה - כל פחד - להודות בו ולהתפלל עליו ולבקש מה את רוצה שיהיה שם. וגם לבקש שה' ירחם עלייך ויעזור לך לקבל כל מה שיהיה שם בדיוק איך שזה בא.

לידה קלה ושמחה לך.

בגדול, לידה זה מפחיד, זה כואב, ויש ממה לחשוש בכל סעיף, אבל- כשאת בתוך לידה את כולך מלאה אנדרנלין ואנדורפינים ואת פשוט רוצה שזה יתקדם וימשיך ויזוז, את בתוך זה את לא מסתכלת מבחוץ...

1. הצירים- לעניות דעתי עד קרוב לפתיחה מלאה אפשר לומר שהם עוד איכשהו נסבלים, יש שלב שהם לא נסבלים אבל אז מגיע שלב הלחיצות שנהוא נסבל ויתר. בקיצור- עד שתרצי לצאת מדעתך היא כבר תחזור אליך. אגב, אם אפידורל ישפיע עליך, אז תורידי את החשש הזה.

2. אם את ממש רוצה אפידורל אז מההתחלה תנקצי לצוות בעיניין. דבר שני, תזכרי תמיד שדורות על גבי דורות ילדו מלא תינוקות בלי אפידורל ואת יכולה ואת מסוגלת (למצב שבאמת פתאום לא יוכלו לתת לך) ואם לא יוכלו לתת לך אז כנראה הלידה כ"כ מתקדמת שפתאום תלחצי ותראי את התינוק בחוץ

3. הזריקה די נסבלת (מה שמפריע זה הצירים תוך כדי הזריקה)

4. מי אמר שיעשו לך חתך, ולא מרגישים אותו או בגלל האפידורל או בגלל שזה תוך כדי ציר

5. לא מבינה בזה

6. את כבר אחרי הלידה, לא מרגישים את זה, יש לך תינוק!!!!!איזה כיף, מה זה משנה התפרים...בעז"ה תוך שבוע שבועיים הם ינשרו להם ותשכחי מהם.

המון מזל טוב!!יהי הבסדר בעז"הנשמה!

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.

הוא חייב את האישור שלך ולדעתי עדיף שיפטר רותך למרות שאת כנראה יכולה להתפטר בדין מפוטר

תכתבי מייל רשמי ותכתבי את משאבי אנוש שבהמשך לשיחה מקודם את לא מסכימה לאולטימטום הזה

אגב, הוא מחויב לעשות במקרה כזה שיחת שימוע עפ חוק וזה יכול לעלות לו הרבה כסף

אם תחליטי לתבוע

לגבי מה שאמרת שאתבע אותו, אני לא ממש הטיפוס לתבוע..

השאלה אם אני לא מוכנה לרדת ל50%, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהשאיר אותי באותו אחוז משרה או לפטר אותי?

שאם במקרה כזה את מתפטרת בגלל הרעת תנאים, אז את יכולה לקבל אבטלה כאילו הוא פיטר אותך.

אני חייבת לא להסכים ל50%?

או שגם אם אני מסכימה ל50% זה נחשב הרעת תנאים?

האפשרות להתפטר בדין מפוטר קמה בגלל אי הסכמות

אז אני בעצם חייבת לשלוח לו מייל שאני לא מסכימה. זה בסדר, או שעצם זה שהסכמתי בשיחת טלפון אז זה קובע?

זה סמוך לשיחה ומתועד בכתב

זה הגיוני

אוף אין לי כח לשטויות האלה.

במידה והוא עדיין מוריד אותי ל50%, אני זכאית להתפטר ולקבל פיצויים? או שרק אם אני תובעת אותו?

יש מישהי ממש תותחית בשם עדי פריינטה, היא נותנת גם ייעוץ טלפוני אאלט. תנסי ליצור איתה קשר

(לא פרסומת)

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..