קודם כל- ממש חשוב לא להדחיק את הפחדים אלא להתמודד איתם בצורה נכונה. יולדת לחוצה- זה ממש לא מומלץ...

לכן, לדעתי כדאי לשוחח רבות עם אחיות/גיסות/חברות טובות שכבר ילדו ולנסות להבין את מקור הפחד האמיתי.

יכול להיות שגם שווה לעשות הכנה ללידה מהירה עם דולה טובה (נראה לי שלהגיע רגועה ללידה, שווה המון כסף...)

ולשאלותייך:

1) עוצמת הכאב מהצירים משתנה מאד מאישה לאישה. יש דרכים רבות להתמודד עם הכאב ולנסות להקל, כדאי ללמוד היטב:

מקלחות, כדור פזיו, מכשיר איזי טנס (נראה לי שככה קוראים לזה), קצת עיסויים. ובטח יש עוד דרכים שאני לא זוכרת/ לא יודעת...

2) לא יודעת עד כמה זה שכיח, אבל כאן צריך להשאיר קצת לקב"ה... אולי לברר ולהגיע לבית חולים שבדר"כ יותר רגוע...

3) אני מאד פחדתי מהזריקה עצמה- זה היה נשמע לי הכאב הכי גדול שיש, והאמת שבקושי הרגשתי...

גם לי הפריע שמוציאים את בעלי והייתי מעדיפה שישאר, אבל בדר"כ המיילדת ממש נחמדה, מחבקת ותומכת בזמן הזה.

4) לא מרגישים כלום!!!!! לא תאמיני אבל זה המצב....

5) גם כאן- להתפלל לה', להיות רגועים ולהרפות- זה יכול מאד לזרז ולקדם את הלידה, ללמוד נשימות, ולעבוד בשיתוף פעולה עם מיילדת (גם דולה יכולה לסייע בכך)

6) כשאת עם אפידורל- לא מרגישים כלום! מי שלא לוקחת אפידורל- נותנים זריקת הרדמה- וגם אז לא אמורים להרגיש (אבל בזה אין לי נסיון)...

בקיצור, חשוב מאד להבין ממה נובע הלחץ, להרפות וללמוד ממקצועיות דרכים להתמודדות והקלה.

יש לך המון מקום באיך תתנהל הלידה, וכמובן- להתפלל!!! למצוא מי האנשים הנכונים שירגיע אותך שהם איתך בלידה...

לגבי הצירים- תתפללי חזק כל יום, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס ה' ישמע תפילותייך ויציל אותך מקללתה של חוה.

לגבי עומס בחדר לידה- למה את פוחדת שיהיה? ושבגלל זה לא תקבלי אפידורל? הרי אם תהיי בלידה פעילה, בשלב שבו כבר יכולה להתקבל ללידה, יכניסו אותך, אפילו למיטה שבקבלת יולדות, ותקבלי גם אפידורל! אין מה להילחץ רק להכין את הבעל היטב היטב לכך שעליו להיות מאוד דומיננטי נחרץ, ולדרוש בתוקף כל מה שאת רוצה וזכאית לו.

בית החולים מקבל עלייך אלפים. את בפירוש יכולה לאיים שאם את לא מקבלת אפידורל את עוזבת לבית חולים אחר. שמעתי כבר על כמה בנות שזה הציל אותן. אבל חושב שבעלך יהיה זה שידרוש, את לא בטוח תהיי בכושר...

זריקת האפידורל ממש לא כאבה לי. אני בכלל לא זוכרת אותה.

מפחדת שיוציאו את בעלך? מה פתאום שיוציאו? מי ולמה ומתי? בעלי לא מש ממיטתי עד סוף הלידה!

החתך- לצערי עברתי אותו, כי העובר איבד דופק, ורצו להעיף אותו החוצה. תקשיבי לי טוב, לא מרגישים את זה בכלל!!!! הכלי בו משתמשים הוא חד כ"כ שאין סיכוי להרגיש את זה, כ"כ מהר וכ"כ דק שזה לא מורגש. ומה גם, שעושים את זה ברגע של שיא הציר. כך שהיולדת בהיסח הדעת לגמרי ולא מרגישה בכלל!!!

התפרים- את האמת זו הייתה בשבילי חוויה מוזרה ולא הכי נעימה. לא הרגשתי, אולי בגלל האפידורל, אבל זו הייתה תחושה מוזרה שיושב מולי גבר עם חוטים ומתעסק שם... מאוד משונה... אבל מצד שני, הייתי כבר עם אוצר ביד! לא היה אכפת לי כלום!!!

לידה קלה, נשמה!!!!

וקחי הרבה אוויר ואמונה!!!

אלוקים יצר את גוף האישה כך שיהיה ראוי ומתאים ללידה, אל דאגה!!!!

אתן מקסימות ומרגיעות! תודה!

רק אציין שעשיתי קורס הכנה ללידה והשגתי איזי טנס.. ובכל זאת מפחדת..

ולגבי היציאה של הבעל בחדר לידה- התכוונתי בזמן קבלת האפידורל, הבנתי שנשארים רק עם המיילדת והרופא.. 

אנסה להרגיע טלפונית..

אין לי כוח לכתוב כ"כ הרבה.

הנה חוזר של משרד הבריאות בעניין. את יכולה להדפיס ולקחת איתך לחדר לידה

http://www.patients-rights.org/uploadimages/presence_of_an_escorte_at_a_physical_examination.pdf

"אסור להכריח אותו לצאת...."

אף אחד לא אמר ולא רמז להם כלום. לכן בכלל לא ידעתי שקיים המושג של "להוציא". נשמע לא טוב בכלל.

אני יודעת שבשע"צ מוציאים את כולם בזריקת האפידורל ורק המיילדת נשארת!!

אני הכי רוצה בעולם שבעלי ישאר איתי, אבל כמו שהבנתי זה בלתי אפשרי..

למה שיהיה בלתי אפשרי שהוא ישאר?

מה הם כבר עושים שא"א שיהיו נוכחים?

בעלי עמד, הסתכל, תיאר לי אח"כ במדויק מה עשו שם, חחחח....

ואמא שלי עמדה לפני, חיבקתי אותה בכל הכוח כדי לוודא שלא אזוז...

מוזר לי העניין...

סך הכל זו באמת מחט מפחידה.

אבל אם לאישה זה חשוב - אין להם סיבה אמיתית להוציא (זה לא ניתוח שצריך סטריליות), ולכן לפי מחוק הוא יכול להישאר.

אבל אם היולדת תבקש שישארו איתה אני לא חושבת שתהיה להם בעיה.. פשוט זה בי"ח של דוסים, וכל דבר שכרוך שמראה לא צנוע- מוציאים החוצה

שמוציאים את הבעל בזמן האפידורל, או שאני כבר לא זוכרת מה היה אצלי?

1. כמו שכתבו לך, אצל כל אחת עוצמת הכאב וההתמודדות היא שונה.

יש כאלה שעל ציר בעוצמה מסוימת יתפתלו ויש שיגידו שהוא נסבל ולא נורא. זה מאד תלוי בסף הכאב של היולדת.

בלידה הראשונה נתתי לעצמי לסחוב ולא לקחת אפידורל, אמרתי שאקח בשלב ארגיש ממש צורך ועד שהצורך הזה הגיע התינוקת היתה כמעט בחוץ

אני גם יכולה להגיד שרוגע וריכוז ומחשבות טובות עוזרות מאד.

בלידה השלישית שלי הגעתי רגועה מאד. בצירים הלכתי או ישבתי על כדור פיזיו, ניסיתי לנשום בצורה שנוחה לי (לאו דווקא עמוק) ולעצום עינים ולהתרכז בתחושה של התינוק מתקדם החוצה. ממש דמינתי אותו מתקדם, ניסיתי להרפות את הדרירים מטה ולהפחית לחץ.דיברתי איתו ועודדתי אותו לצאת החוצה וממש אמרתי לו כל הכבוד ושאני רוצה כבר לראות אותו

ככל שהייתי רגועה יותר הצירים כאבו פחות והלידה התקדמה מהר יותר.

2. עומס לא ניתן לשליטה, בכל בית חולים, בכל שעה שהיא. תמיד עלול להיות עומס. אם תהיי בשלב מתקדם יותר יכניסו אותך לחדר לידה מוקדם יותר מאחרות שנמצאות בשלב פחות מתקדם.אפידורל זה באמת עניין בעיתי (לא יודעת מנסיון אישי, לא לקחתי אף פעם)

אני יודעת שאפשר לקחת בינתיים משככי כאבים אחרים עד שמרדים מתפנה ומגיע.

3.לא יודעת, לא לקחתי.

4. החתך אצלי היה צורב כשחתכו, כמו כשנשרטים בטיול מקוץ. לא נורא. זה באמצע ציר, הראש של התינוק לוחץ מאד על הפתח ובעצם לוחץ על קצות העצבים ומונע הולכה עצבית של הכאב למוח באותו רגע מהמקום ולכן לא מרגישים. הצריבה היתה בדיעבד.

5. לא יודעת. כמו בשאלה 1 נראה לי...

6. אני הרגשתי שתפרו. בלידה ראשונה קיבלתי זריקות הרדמה מקומית (לא נעים אבל בסדר) והרגשתי מן משיכה כזו שהרופאה תפרה (המשיכה של החוט, מסתבר). בלישה השניה לא חתכו אבל הייתי צריכה תפר וחצי. הרופא אמר לי "זה שלוש דקירות של תפירה או שלוש דקירות הרדמה מה שתרצי". בחרתי בלי הרדמה ובאמת זה לא היה שונה מהפעם הקודמת. לא כואב יותר.

בשלישית לא היה צריך כלום

בהצלחה, לידה קלה ומהירה ושתצאי בידיים מלאות.

מבחינת הפחד מהכאבים-

לי מאוד עזר הידע, לדעת מה הולך להיות (בערך) בלידה,לעשות סיור בבי"ח, קורס הכנה ללידה (דבש מסלע-מומלץ ביותר..)

אבל הכי הכי-

לטבול במקווה בחודש תשיעי-אני ביקשתי מהבלנית קצת להישאר במים להתפלל והרגשתי שה' ממש ריחם עליי ונתן לי כוחות..

לא לקחתי אפידורל, אבל בעלי היה איתי (בלניאדו) כל הלידה ולא הוציאו אותו..

ולי תפרו- ונתנו לפני זה זריקה כדי שלא ארגיש ובאמת לא הרגשתי- וגם את התפרים לא הרגשתי בכלל..

מקווה שעזרתי..

שיהיה ב"הצלחה ובשמחה!

אמנם עוד לא ילדתי אבל הגיעה אליי חוברת מדהימה בשם "ללדת כמו בת מלך" של תמרה אשד מצפת וחוץ המידע על הלידה עצמה יש בה הרבה חומר על מחשבות חיוביות לקראת הלידה ובמהלכה, החומר כתוב בצורה מאוד מרגיעה (בגישה טבעית)

אם נראה לך שעוד תספיקי להשיג את החוברת לפני הלידה ואת מעונינת אשמח למסור לך פרטים באישי

שתהיה לידה קלה ושמחה

יש לי חברה שהמידע רק מפחיד אותה ולא עוזר לה להרגעה. האם גם את כזאת?

נראה לי שמה  שצריך לדעת שהכל בידי ה',, ואין דבר שהוא עושה לנו שאנחנו לא יכולים לעמוד בו. ואם יש לנו מנת סבל אנחנו צריכים לעבור אותה ולא עוד טיפה יותר מכך.

ובסה"כ הגוף שלך יודע ללדת.

השאלות שלך טובות והתשובות של כל קודמותי, מצוינות.

כל הזמן שנשאר לך עד רגע הלידה- תעודדי את עצמך שהכל הכל ממנו,

לי אישית מאד עוזר התחברות לשיר עצמתי, יש כאלו שדמיון מודרך.

תחפשי מה הדבר שהכי מרגיע אותך תתרגלי אותו עד הלידה ותשתמשי בו ברגעי האמת.

מכיוון שילדי כבר אי אלו לידות, אני יכולה לספר לך שאני מחכה בקוצר רוח ללידה המתקרבת (עוד 4 חודשים, י-ש!), ואני מרגישה בכאבים- מתיקות מיוחדת.

מקווה שעזרתי,

שמפחדות מכל כאב קטן ומכל בדיקת דם, ולא סובלת שאומרים לי 'זה לא כואב', וזה כן כואב.

הצירים באמת כואבים, אבל אם מגיעים בזמן לבי"ח ולא מתעכבים בבית יותר מידי  - אז את כבר יכולה להיות עם אפידורל בצירים הבאמת כואבים. אני בעד אפידורל!!!

אפשר להתקשר לבי"ח לפני שבאים לבדוק אם יש עומס - אם כן יש סיכוי שיגידו לך שכן, גם הם ישמחו אם תגיעי לבי"ח אחר כשאצלם עמוס.

הזריקה של האפידורל ממש בסדר - חויתי על בשרי ואני פחדנית ממש בקטעים האלה, זה כאב לי הרבה פחות מבדיקת דם רגילה.

את החתך שחתכו לי לא הרגשתי, בלידה הראשונה בגלל האפידורל, ובלידה השניה מרוב כאבים (בלי אפידורל לצערי) כנראה לא שמתי לב לחתך...

התפרים - אם את מרגישה תגידי להם, הם מזריקים הרדמה מקומית, ואפשר להוסיף עוד ועוד הרדמה אם את מרגישה צורך. קצת מרגישים אבל אחרי לידה, מי סופר כאבים כאלה???

לדעתי התפרים כואבים יותר בימים שאחרי - קשה לשבת וכו', וקשה להתאמץ בשירותים. כדי לאכול אוכל שלא עושה עצירות ולהקפיד על יציאות בזמן. אם צריך - תבקשי בכיף חוקן כדי שלא יהיה לך לחץ גדול על המקום מרוב מאמץ. (סליחה על התיאורים...)

במקרה של ניתוח לפחות זה לא כואב כו לידה, רק ההתאוששות אח"כ יותר קשה. ואקום גם לי נשמח מזעזע... מצטערת

אם התינוק גדול אולי תנסי לידה בכריעה או תנוחה אחרת שהיא לא שכיבה כדי לתת לכח המשיכה לפעול את פעולתו

גם אני נורא פחדנית מכל כאב קטן וכ"כ מבינה אותך.

תבדקי על הבי"ח שאת הולכת אליו - מה היחס שלהם לבעלים במן הלידה. (בבי"ח דתי מן הסתם יותר קשוחים)

והכי מרגיעה - ששנים על גבי שנים, נשים יולדות ויולדות, וחוזרות הבייתה בריאות ושלימות ומאושרות ורזות, ואפילו יולדות שוב!

בהצלחה!

וגם קורס הכנה ללידה.. ככל שיודעים יותר פוחדים פחות..

כי הפחד הוא נובע ממשהו לא מודע ולא ידוע..

כשנכנסתי לתשיעי אמרתי:די. לא צריכה יותר מידע. הכנסתי לי בראש שני דברים:

1. לידה קטן עלי. זה שום דבר ובכלל לא כואב. צחוקיות.
2. העובר ברחם שלי ושנינו ברחמי ה'.

ב"ה היה טוב.

1. חיכיתי שהצירים יהיו בלתי נסבלים. כמה שהיה בלתי נסבל - זה היה נסבל וחיכיתי להכי גרוע - וזה היה עוד לא הכי גרוע.
2. היה עומס - ולא הרגשתי. כי לא היה לי ניסיון וחשבתי שהכל כרגיל והכי בסדר.
3. כשהציעו לי אפידורל - לא חשבתי שצריך ורק פחדתי שיהיה ממש גרוע ולא אקבל. ולא היה צריך.
4. לא רציתי חתך והתאמנתי עם האצבעות ועם אפי-נו. ולא עזר לי. גם חתכו וגם נקרעתי ולא הרגשתי בכלל. אני חושבת שאילחשו לי את המקום.
5. אמרו לי או וקום או ניתוח. ברור שוקום. ולא הרגשתי כלום ולא הבנתי מה ואיך עשו שם. לא ראיתי.  ניתוח נראה לי סוף. 
6. את רוב התפירה לא הרגשתי ורק על הקרע צריבה שאני לא זוכרת וחשבתי שזה לא נורא אחרי לידה טובה כזו. וזו היתה תופרת ועוד התבדחתי איתה אם אפשר להזמין שימלה. אחרי זה מאד שמרתי על הגיינה ולא לדחוק ולהתיישב וללכת בזהירות. וזה עבר מהר.

אקיצר-טוב שאת אומרת בדיוק ממה את מפחדת ומקבלת עצות על זה.

עוד עצה - כל פחד - להודות בו ולהתפלל עליו ולבקש מה את רוצה שיהיה שם. וגם לבקש שה' ירחם עלייך ויעזור לך לקבל כל מה שיהיה שם בדיוק איך שזה בא.

לידה קלה ושמחה לך.

בגדול, לידה זה מפחיד, זה כואב, ויש ממה לחשוש בכל סעיף, אבל- כשאת בתוך לידה את כולך מלאה אנדרנלין ואנדורפינים ואת פשוט רוצה שזה יתקדם וימשיך ויזוז, את בתוך זה את לא מסתכלת מבחוץ...

1. הצירים- לעניות דעתי עד קרוב לפתיחה מלאה אפשר לומר שהם עוד איכשהו נסבלים, יש שלב שהם לא נסבלים אבל אז מגיע שלב הלחיצות שנהוא נסבל ויתר. בקיצור- עד שתרצי לצאת מדעתך היא כבר תחזור אליך. אגב, אם אפידורל ישפיע עליך, אז תורידי את החשש הזה.

2. אם את ממש רוצה אפידורל אז מההתחלה תנקצי לצוות בעיניין. דבר שני, תזכרי תמיד שדורות על גבי דורות ילדו מלא תינוקות בלי אפידורל ואת יכולה ואת מסוגלת (למצב שבאמת פתאום לא יוכלו לתת לך) ואם לא יוכלו לתת לך אז כנראה הלידה כ"כ מתקדמת שפתאום תלחצי ותראי את התינוק בחוץ

3. הזריקה די נסבלת (מה שמפריע זה הצירים תוך כדי הזריקה)

4. מי אמר שיעשו לך חתך, ולא מרגישים אותו או בגלל האפידורל או בגלל שזה תוך כדי ציר

5. לא מבינה בזה

6. את כבר אחרי הלידה, לא מרגישים את זה, יש לך תינוק!!!!!איזה כיף, מה זה משנה התפרים...בעז"ה תוך שבוע שבועיים הם ינשרו להם ותשכחי מהם.

המון מזל טוב!!יהי הבסדר בעז"הנשמה!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

למשל השיטה הייחודית של חב"ד.

עונת אור זרוע למי שנוהג וכו'

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת