שלום! אני מורה בבי"ס יסודי. זו עבודה קבועה ברוך ה'. לא מזמן חזרתי מחופשת לידה (ילד שני). אחרי לידת בננו השני אני מרגישה שהשתניתי, שהתפיסה שלי השתנתה. אפשר לאמר ש"גיליתי את האמהות". כשנולד בננו הראשון, חיכיתי כבר לצאת לעבוד. כשהוא היה בן שלושה חודשים יצאתי לעבודה וכל כך שמחתי שאני עובדת! אבל עכשיו זה כל כך אחרת... רציתי להעריך את חופשת לידה עוד ועוד... חזרתי לעבודה כשבני בן חמישה חודשים. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אוהבת את התלמידות, את הצוות, אוהבת ללמד... אבל אני מרגישה שהדבר האמיתי הוא להישאר בבית עם בני התינוק, לקבל בחיוך את בני הבכור מהגן ולהיות עם ילדיי כמה שיותר... אני לא רוצה לעזוב את העבודה שלי אבל מצד שני אני מרגישה שהדבר האמיתי והנכון הוא להשאר בבית. מה עוד שלא יפה לעזוב ככה באמצע השנה. ומה אם אעזוב את העבודה ואחרי כמה חודשים אראה שלא מתאים לי להיות בבית? בחודשים של חופשת לידה נהנתי מאוד להיות בבית אבל האם זה אותו דבר? מה דעתכן? אשמח לקבל עצות...
פורום נשואים טריים
בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
למורה היקרה..אנונימי (פותח)
אני לא יודעת לפני כמה זמן חזרת לעבודה אבל אין ספק שזה משבר גדול לאם ולתינוק...זה עובר עם הזמן כי מתרגלים..אבל אם יש באפשרותך הכלכלית להשאר בבית ואם את מרגישה שזה מה שטוב לה אז לכי על זה... אני לא יכולתי להרשות לעצמי אז חזרתי אחרי חצי שנה מאז עברו חודשיים וקצת ואני רק עכשיו מתחילה להכנס לשיגרה אז אם חזרת לעבודה רק בחודש האחרון חכי עוד קצת...
לא להצטערירוק זית
אם את מרגישה כך אז פשוט תחליטי שאת נשארת בבית
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
תודה!אנונימי (פותח)
האמת היא שאני לא ממש שלמה עם ההחלטתי. עד כשיו הייתי "אמא עובדת" ורק בתקופת חופשת לידה הרגשתי מה זה להיות בבית עם התינוק. אולי אחרי שאעזוב את העבודה אתחרט וארגיש שחסר לי משהוא? ואולי להפך... אני גם חוששת מהפן הכלכלי. עכשיו אני מרויחה טוב ברוך ה' (כי יש לי כפל תארים וותק של ארבע שנים). אם אשאר בבית אחפש דברים שאפשר לעבוד בהם מהבית אבל זו לא תהיה אותה הכנסה...
תחשבי טובשירק
אני במקומך אם הייתי מורה לא הייתי עוזבת, משום שהוראה זו העבודה שהכי מתאימה לאמהות, את מסיימת הכי מאוחר ב-3-2 יש לך חופשות בחגים, חודשיים חופשת קיץ, יש לך המון זמן להיות עם הילדים שלך.
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
לפי דעתיאדרת
בס"ד
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אני בבית ומודה לה' על כךאופה.
אם יש לך סבלנות- לכי על זה. זה הכי בריא לתינוק וגם לגדול זה בוודאי נעים שאמא בבית לקבל פניו ולא בלחץ אם הוא חלילה חולה.
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לא כדאי להפסיד מקום עבודה.ריבק
מה שכן, אם את מרגישה שאת לא מספיק אמא,ואין לך זמן איכות עם הילדים-
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
בעוד שנה...battt
את עלולה לגלות שאין לך מספיק חברה,כי חברותייך עובדות... שאין לך מספיק עניין ("לדבר" ימים שלמים עם תינוק בן שנה - זה מרוקן)..
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
תוהה...ירוק זית
"...והמשיכי לעבוד ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדיך ובעלך."
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
זה מתחיל בתינוקיה בביה''ח...אופה.
חושבים שזה בסדר לקחת תינוק שנולד רגעים קודם לכן וזה בסדר לשים אותו רחוק מאמא, בלי יחס מתאים ובלי הנקה/ בקבוק כשהוא רוצה. מחריד ממש. (ולמי שחושבת שהאחיות בבית החולים ישר מרימות את הפשוש שלהן כל פעם שהוא בוכה, מחבקות, מנשקות, ובעדינות מביאות לאמא שתאכיל אותו--- זה נשמע לך בכלל הגיוני???)
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
אופה- מסכימה איתך לגמריירוק זית
מה שאני לא מבינה זה למה נשים כל כך בלחץ שלא יהיה להן עם מי לדבר.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
לא נכון בעיני לעשות אידאליזציה כללית וערך עליוןאנונימי (פותח)
מלהישאר בבית עם הילדים הקטנים. יש נשים שזה לא מתאים להן, זה קשה וסיזיפי, ושונה מכל דבר מוכר, וזה גורם אצלן להרבה תסכול וירידה בערך העצמי, ויש לומר גם את זה. אחרת, כל אחת שנמצאת בבית עם הילד ולא מרגישה טוב עם עצמה, חשה אשמה ובדידות, ושואלת את עצמה "מה דפוק אצלי".
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
תודה! התגובות שלך ממש מעודדות! וגם המסראנונימי (פותח)
בקשר לתינוקיה- אצלי זה מחוסר ברירה. הרגשתי כל כך רע אחרי הלידות שלא היו לי כוחות לכלום. שתי הלידות שלי היו ואקום (כל אחת מסיבה אחרת) ואחרי זה רציתי רק לשכב ולנוח. פחדתי להרים את התינוק כי מרוב החולשה הוא יכל ליפול... אני לא בטוחה שזה באמת משדר שאפשר להשאיר את התינוק עם מישהוא אחר. אי אפשר להשוות יולדת חלשה ומוטשת לאשה שחזרו אליה הכוחות...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
אני חוזרת הביתה אמנם מלאת סיפוק אך מוטשת...אנונימי (פותח)
ואז אני עצבנית יותר לילדיי וגם מבקשת יותר מבעלי (שיקלח את הילדים, שישתוף כלים). יש לי חברה ברוך ה'. אנחנו גרים בגרעין תורני ויש כאן הרבה מה לעשות ברוך ה'. אם אעזוב את העבודה אוכל לעשות יותר בגרעין. גם לעבוד מהבית. אני מורה למחשבים ויתכן שאמצא (עוד לא חיפשתי) עבודות שאפשר לעשות במחשב מהבית, כמו בניית אתרים, עריכת סרטים, גרפיקה... בעוד שנה... בעוד שנה אולי תינוקי לא יצטרך אותי כמו עכשיו ויוכל ללכת למטפלת (ואני אחפש עבודה חדשה)...
אני גם חושבת שעדיף לעבוד מהביתאנונימי (פותח)
אפשר כן לקחת למטפלת כמה פעמים בשבוע, לפי מה שצריך, אך אין לפחות את העול של להתארגן בבוקר ולהיות בלחץ גם בפיזור לגנים וגם לאיסוף - הכל הרבה יותר רגוע. ועבודה בבית אפשר גם לעשות בלילה כשהילדים ישנים. לדעתי, ההרגשה האישית היא מאוד חשובה, ולכן אם זה מה שאת מרגישה אז לכי על זה ואל תחששי. אני גם הארכתי חופשת לידה בילד הראשון ובאמת בסוף פיטרו אותי אך קיבלתי עבודה הרבה יותר טובה (כאמור בבית)
בעוד שלוש שנים מן הסתם יהיה תינוק חדש....בילי
בע"הירוק זית
להיות בבית כל היוםאורה*
אולי בימים-חודש הראשון הזמן יהיה מלא וכיף ונעים . אך עם הזמן זה יכול להיות מאד קשה צריך שיח חברתי ברמה שלה קשר ל"מציאות"
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
חבל שעכשיו זה כבר לא מקובל כמו פעם...אנונימי (פותח)
זה הרי לא טבעי שליבי יקרע כשאני משאירה את ילדי עם המטפלת ואלך לעבודה... חמותי הייתה בבית עד שילדה הקטנה הייתה בת שנה וחצי. אמא שלי הייתה בבית עד שילדה הקטנה (אני) הלכה לטרום חובה. היום הסטנדרטים השתנו והתפיסה השתנתה וחבל... הילדים שלנו לא "מרויחים" מזה וגם לא אנחנו. הרווח הוא כספי בלבד...
כמובן שבעזרתו יתברך... בילי
כמה נקודות שלא ציינתיאנונימי (פותח)
קודם כל תודה רבה על התגובות! יש שלושה דברים שלא ציינתי:
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
כמה התייחסיותאנונימי (פותח)
1. כל עבודה מעייפת בטח כשמניקים
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
עכשיו זה נשמע אחרת לגמרי.ריבק
האם את יכולה לבקש העברה לבית ספר קרוב? כדאי לברר.
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
עד כמה שאני יודעת, אסור לפטר מורה כחצי שנהאנונימי (פותח)
לאחר החופשת לידה (צריך לברר את הפרטים בדיוק). כמובן שזה לא נעים אך כל אשה צריכה לדאוג לעצמה ולמשפחתה לפני שהיא דואגת לאחרים. צריך הרבה ביטחון בה' שכאשר תרצי ותהיי מסוגלת לחזור, הוא ישלח לך את העבודה המתאימה בשבילך. אגב, לא אמרת לנו מה דעתו של בעלך בענין.
עוברת את זה כל יום מחדש ובכל זאת... מניסיוןאנונימי (פותח)
שלום לכולן, אני חייבת לומר לכן שהתכתובת מרתקת, זה הנושא שהכי מעסיק אותי כעובדת הוראה 6 שנים (יועצת חינוכית משרה מלאה בתיכון דתי) וכאמא ל-2 ילדים. ליאת, אני ממש מבינה את ההתלבטות ורוצה לשתף אותך בקצת מידע וגם ניסיון אישי.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
זה עוד יותר קשה כשהילד/האורה*
לא מרגישה טוב. ובדיוק יש לחץ בעבודה ואז עד שנשארים בבית עם הילדה רוצים גם להספיק לארגן לפחות כללית (- מה אני בבית ולא אסדר?)
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
לליאתילה היקרהיהודית פוגלאחרונה
מנסיון רב שנים למדתי שעבודת האישה היא אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי. בימינו לשבת בבית ולמרוח את עבודת משק הבית על פני כל היום גם מתסכל מאוד. מאידך ישנם הרבה "צוארי בקבוק " לאורך השנה הגורמים לנו לחשוב פעמיים אם כדאי לצאת לעבודה. ובקיצור, אין תשובה חד משמעית. לעניות דעתי: כדאי למרות הכל לעבוד!!
אחריות הורית לוקה בחסרלביטה
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
איפה כתוב כאן שהוא מסרב לטפל?שלג דאשתקד
הוא שומר עליהם ומטפל בדרך שלו. מבחינתו פחות מפריע עם הבית נראה כמו סדום ועמורה, ולדעתו לא נכון או לא כדאי לריב עם הילדים על סדר וניקיון. הוא לא נראה לי הגבר או האישה היחיד שחושב ככה.
ואגב, יש לא מעט נשים שמביאות ילד לבד. היה ילד כזה בגן עם הבן שלי (גן ממד) לפני כמה שנים 😉
ואגב, יש לא מעט נשים שמביאות ילד לבד. היה ילד כזה בגן עם הבן שלי (גן ממד) לפני כמה שנים 😉
אשכרה עברו 5 שנים מאז? לא יאומן. עברנו מגפה עולמיתדי שרוט
ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.
יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים
עוד אחד דחוף ממשלאחדשה
אמאל'ה הזמן טסססספשוט אני..אחרונה
וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝
אבל גם היום ❤️
יש משהו שמפריע לי ואשמח לשתףאנונימית:)
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אם הם יהיו כמה שעות ביחדפשוט אני..
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
טעיתי. הבנתי לא נכוןיעל מהדרום
אם זה מפריע לך-אז זה מפריע לך!*אשתו של בעלי*
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
מסכימה...לומדת כעת
רק לא כדאי לעשות מזה עניין גדול מדישלג דאשתקד
כי זה בעצמו יכניס רעיונות, בפרט אם אתם באמת נשואים טריים..
אפשר להבין אותך. תחושות של זוג טרי טריאלישבע999
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
כל הטעויות הלא פרקטיות התחילו ממטרה פרקטיתשוקו.אחרונה
פרקטית מי שרוצה לשמור על עצמו על ביתו ועל הזוגיות יתרחק מאוד מאוד
גרוע והתחושה שלך נכונהזיויק
לדעתי זה שונה מעבודה מקצועית
אתה משתמש במילים קשותשלג דאשתקד
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
זה באמת מורכבהסטורי
השאלה אם יש לו ברירה.
לי לא היה מפריע, אם מפריע לך תגידי לו בצורהאור123456
מכובדת ואני מקווה שהוא יכבד
קשה לתת גבולות ברוריםהעני ממעש
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
אני ממש מבינה למה זה מפריעיעל מהדרום
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
בעיניי אם הכרחימאמינה-בטוב
עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..
זה די פשוט ובסיסי
אפשרתהילה 3>
שיפריע לך
כדאי לשתף בזה❤️
אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים.. או שילמדו בזום.
החשש מובןנפשי תערוג
יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו
ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)
אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם
אני לא אוהב להגיב לדברים כאלו מהסיבההמצפה לישועה
שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.
אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.
גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.
והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.
אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.
מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.
זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...
העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.
אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.
אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.
וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים
בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...
זו האמת וזו דרכה של תורה
ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.
*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.
אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).
ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.
אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.
איני יודעת מה לעשות?אורית יעל
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
יש פה כמה דבריםכל היופי
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
וואו, כואבהסטורי
יותר מהכל, כואב שאינכם מצליחים לתקשר. בבסיס נשמע שבעלך אדם טוב עם רצון טוב, אבל בלי פרופורציות נכונות.
מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.
מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.
ממש בשולי הדבריםפשוט אני..
לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?
אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.
החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם.
ממש לא הדבר היחיד שמוזר בשרשור...לאחדשה
לא נשמע שזה רק חסדנעמי28
או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק
או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.
הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?
לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.
נשמע מוזר קיצונילביטה
נשמעתהילה 3>
שיש כל מיני מורכבויות,
מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.
ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,
וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)
אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.
קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.
יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.
בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר
(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").
מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.
לבעלך יש לב רגיש זה טוב בשבילךאדם פרו+
ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך
ובפרט כשאת בהריון
תעצרי אותו לשיחה
ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.
בצורה ברורה.
אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר
לא מקובל וכאלה
רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע
ולא לדפדף את המקרה
כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון
הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.
זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם
מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.
הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,
ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית
לפעמים האנשים האלה סבירים
יודעים לא להפריע.
ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.
ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי
תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.
אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו
נתח מהזמן, שישים לב.
רפרוף קצר על כל ההודעות שלך כאן...השתדלות !
בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!
למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.
את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.
תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.
אשכרה לכל שרשור פה צריך "בפרקים הקודמים"נעמי28
כל החיים שלנו זהמתלבט34
מה היה בפרקים הקודמים...
רק רוצה להאירעוד מעט פסחאחרונה
שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.
כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).
נר איש וביתו ✨🏡נגמרו לי השמות
נר איש וביתו
דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,
מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים
דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.
שנר איש וביתו.
"ואישתו היא ביתו"
איש ואישתו.
בבית.
פנימה.
כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו
רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.
נתרכז בביתנו פנימה.
נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם,
נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.
גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,
גם במחיר אחר.
כמה שנצטרך.
עד שנרגיש שאנו מלאים.
וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.
נר ה' נשמת אדם
ה', הקב"ה -
אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו
שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו
ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.
נשמת אדם -
נשמה שנתת בי טהורה היא.
ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.
ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.
טהורים הם.
כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.
כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן
כוונותיהם טהורות.
וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.
נלמד גם אנחנו יחד.
נלבן. נברר. נתקרב.
נגדל מזה. נתעצם.
נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,
בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".
והרוב טוב.
ולא צריך לחפש את ה"כל".
נדבק ברוב. ברוב הטוב.
נגדיל אותו.
נמשיך ללמוד אחד את השנייה.
נמשיך ללמוד את עצמינו.
"מוסיף והולך"
נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד
עוד תובנה,
עוד קירבה,
עוד אהבה,
עוד כלים,
עוד תקשורת,
עוד גדילה זוגית ואישית.
8 נרות
8 - מעל הטבע.
נס.
ימים של ניסים, הלל והודיה.
*מעל* הטבע.
וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו
וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.
נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו
מה היה שם?
היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?
ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?
מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?
מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?
"לא טוב היות האדם לבדו" -
לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב
"אעשה לו עזר כנגדו" -
כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.
מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
המבט על הזה,
מעל,
יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.
מעל הטבע האנושי שלנו.
להתגבר.
להתגדל.
להרחיב את כוחות הנפש שלנו.
לעלות מעלה מעלה.
להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.
ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו,
לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.
ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)
לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?
ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -
מ-קץ
עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -
וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.
ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור.
בלב שלנו.
בלב של החצי השני שלנו.
נראה גם את האור שבו/בה.
את כל הטוב שבו/בה.
נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,
מה הוביל לכך,
מה אני הכי הייתי צריך שם?
מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?
לכן נזכור -
כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.
גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.
קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.
כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.
אבל אפשר גם אחרת.
אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.
נר החיים
הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",
והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.
"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.
ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.
אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
הטומאה היא היעדר החיים.
וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"
איתה, ורק איתה אני אראה חיים.
איתו, ורק איתו אני אראה חיים.
ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר.
כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.
נתחזק בחיים.
בשלמות.
בשלום.
בבלעדיות.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים
רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*
רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.
רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.
תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.
לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.
לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.
להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.
להסתכל *לה* בעיניים
לשמח *אותה*
להצחיק אותה
לפלרטט איתה
לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום
לשלוח לה אימוג'ים אוהבים
לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?
לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
-----------
"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך
והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.
תהיי האישה שלו, ורק שלו.
שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.
ראי חיים ואהבה יחד איתו
כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.
השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.
להביט בו בעיניים
לשמח אותו
לצחוק איתו
להעריך ולתמוך בו
לאהוב אותו.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
אם מישהו רוצה גרסה מקוצרת פשוט אני..
הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.
עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.
(GPT)
יש את הגרסה של די שרוטדי שרוט
נר איש וביתו - תדליקו אחד את השני.
תודהנפשי תערוגאחרונה
לצערי אני לא מצליח לקרוא את הגרסה הארוכה
תודה על הגירסה המקוצרתהעני ממעש
(התודה לפשוט אני ולצ'אט גיפיטו😅)נגמרו לי השמות
נשואים טרייםנשואה127
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
בעיה ידועה וגם הפתרון...זיויק
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
קודם כל מזל טוב גדול לחתונההסטורי
שנית - להחליט באמת שכל ההרחקות המופיעות בהלכה, הן קו אדום חד משמעי. לא מעבירים חפצים, שמים בינכם סימן כשאתם יושבים לאכול לבד וכו'. כשמקפידים על זה, המגע כבר אינו אופציה.
בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם
בעיה מוכרת ומבורכתשלג דאשתקד
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
תגידו כל בוקר תודה על המקום שלכםמשה
פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.
המון מזל טוב וברכה בע"ה!לאחדשה
קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.
אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...
מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
רק אומרת שמפעם לפעם זה נהיה יותר קלאמונה :)
הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש
אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה
ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...
שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)
זה עניין של החלטהרקלתשוהנ
ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.
אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.
מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר.
לדעתי צריך לסייגשלג דאשתקד
עבר עריכה על ידי שלג דאשתקד בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 17:49
שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.
אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.
מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).
מציע לדייקהסטוריאחרונה
באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.
אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.
הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.
כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.
מחזקים ומתחזקים יחד במהות מצוות טהרת המשפחהנגמרו לי השמות
ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.
ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,
ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.
כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,
ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:
בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.
זו ממש עבודת חיים.
בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,
גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם
ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.
ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:
לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.
וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.
וזה ממש לא סתם.
הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -
שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"
וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.
עכשיו,
בתקופה שאסורים,
ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,
ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -
פתאום נלקחה מכם השפה הזו!
משניכם!
אז גם בעלך - זה קשה לו
כי הוא אוהב אותך
ורוצה להגיד את זה
להגיד את זה גם במגע
והוא לא יכול!!!
ואת, אוהבת אותו כל כך
ורוצה להיות קרובה אליו
אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!
ואז מה קורה?
למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...
ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!
ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -
*כי* כל כך אוהבים
*כי* כל כך קשה בלי המגע
ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי
וגם כדי לא ליפול.
השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!
שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!
שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו
שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!
אם מבינים את השורש של זה,
את המקום ממנו הכל קורה -
זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.
כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית
אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך
ואז התסכול גדול שבעתיים
גם אין שפת המגע
וגם אין את שפת המילים
אז כאילו מה? אז מה כן יש?
מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?
מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?
מה, הוא כבר לא אוהב אותי?
מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?
מה יש לנו?!
אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!
יש ביניכם קשר שלם!
אהבה שלמה ואמיתית
אתם פשוט אנושיים!
פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!
והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!
עכשיו זה חשוב חשוב חשוב
אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן
וכ"כ למה?
כי דווקא בימים האלו,
הימים שאיש ואישתו אסורים,
הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".
הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש
אותו איש
או אותה אישה
יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה
ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם
ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי
ע"י קשרים אסורים ל"ע
או מריבות
ויכוחים
צעקות
חוסר הבנה
רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,
או לצחוק ממישהו אחר חלילה,
או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו
וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק
כיוון שאין ואקום בעולם.
איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.
וישר צריך למלא אותו!
כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"
ומפרש רש"י מים אין בו
אבל נחשים ועקרבים יש בו!
ז"א, אם אין את הקירבה
אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!
וצריך להיזהר שבעתיים!
צריך ל"סור מרע" שבעתיים!
ואז "לעשות טוב" שבעתיים
לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)
לא לריב מריבות מכוערות
להמשיך להבין אחד את השני
כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)
כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע
כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,
כן לדבר על הדברים
כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"
או בפתקים
או מחוות
או חיוך
כן להתמלא במה שכן יש
במה שכן היה
להיזכר בזה
לזכור את זה
להפנים את זה
להסניף את זה עמוק לתוכנו
ובשאר הזמן?
בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.
ולשחרר.
להרפות.
ככה זה.
אי אפשר תמיד מושלם.
אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*
זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו
זמן יותר לפיתוח תחביבים
זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר
זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר
זמן יותר לבקר הורים ומשפחה
זמן יותר לישון
זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג
וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו
זמן יותר לעצמו
לעבודה/לימוד תורה
לחברים
ליציאות עם משפחה וחברים
לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו
ואז
כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע
אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -
שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,
ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים
עוד יותר שמחים
עוד יותר *הם*
ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר
כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)
ואז יש גם את הגעגוע
והציפייה
והכמיהה
והתשוקה
ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!
ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.
אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"
שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,
שצריך מדי פעם להתאפס
לאפס אותו.
כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה
אבל כאשר מאפסים אותו
ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה
ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -
שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,
שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,
למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,
אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,
לדבר על הילדים החמודים
להקדיש יותר זמן לילדים החמודים
לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים
לרקוד
לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)
בילוי יזום יחד
שיחה טובה
מבט בעיניים א ר ו ך
ממש להעיר את הקירבה הזו
כמו שעון מעורר
ואז,
במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -
ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות
עם חברה
לצאת לאוויר עם מוזיקה
לישון
להסניף את הילדים
להתפלל על זה ולהתפלל בכלל
להתחזק
לראות סרט טוב
לראות תמונה שלכם יחד
ליצור משהו
לעזור למישהו - בטוב
ממש להתכוונן לזה!
לדבר את זה.
לשהות לבקש מהשם את זה.
במילים פשוטות.
כל יום.
ואם קשה אז יותר חזק לבקש.
ותמיד תמיד לחשוב
מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -
אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?
ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?
וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!
וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!
ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹
יש מטפלים בקהל?חוזר
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
אני מטפלת, פסיכולוגיתמתיכון ועד מעון
מטפלים באיזה תחום אתה מחפש?לאחדשה
כל תחום, אני רוצה להבין משהו על המקצוע הזהחוזר
אז תשאל את שאלתך ומי שיהיה לו מה לענות יענההסטורי
אנשים לא אוהבים, בצדק, שניק חדש מתחיל לאסוף פרטים על ניקים.
מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.
מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.
טוב, אבל בפומבי בטח לא יענו... אנסהחוזר
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
על זה בוודאי לא יענו ואני גם לא באמת מבין מה אתההסטורי
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
מזל שלא שאלתעוד מעט פסחאחרונה
גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.
המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.
אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?
תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.
ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
למה שלא תלמד לבשל בעצמך?shaulreznik
זה מעניין, לא גוזל יותר מדי זמן אם מכינים תבשילי קדרה, אורז עם ירקות, פשטידות וכיו"ב. בנוסף תזכה להמון מחמאות מאשתך וחמותך.