שלום! אני מורה בבי"ס יסודי. זו עבודה קבועה ברוך ה'. לא מזמן חזרתי מחופשת לידה (ילד שני). אחרי לידת בננו השני אני מרגישה שהשתניתי, שהתפיסה שלי השתנתה. אפשר לאמר ש"גיליתי את האמהות". כשנולד בננו הראשון, חיכיתי כבר לצאת לעבוד. כשהוא היה בן שלושה חודשים יצאתי לעבודה וכל כך שמחתי שאני עובדת! אבל עכשיו זה כל כך אחרת... רציתי להעריך את חופשת לידה עוד ועוד... חזרתי לעבודה כשבני בן חמישה חודשים. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אוהבת את התלמידות, את הצוות, אוהבת ללמד... אבל אני מרגישה שהדבר האמיתי הוא להישאר בבית עם בני התינוק, לקבל בחיוך את בני הבכור מהגן ולהיות עם ילדיי כמה שיותר... אני לא רוצה לעזוב את העבודה שלי אבל מצד שני אני מרגישה שהדבר האמיתי והנכון הוא להשאר בבית. מה עוד שלא יפה לעזוב ככה באמצע השנה. ומה אם אעזוב את העבודה ואחרי כמה חודשים אראה שלא מתאים לי להיות בבית? בחודשים של חופשת לידה נהנתי מאוד להיות בבית אבל האם זה אותו דבר? מה דעתכן? אשמח לקבל עצות...
פורום נשואים טריים
בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
למורה היקרה..אנונימי (פותח)
אני לא יודעת לפני כמה זמן חזרת לעבודה אבל אין ספק שזה משבר גדול לאם ולתינוק...זה עובר עם הזמן כי מתרגלים..אבל אם יש באפשרותך הכלכלית להשאר בבית ואם את מרגישה שזה מה שטוב לה אז לכי על זה... אני לא יכולתי להרשות לעצמי אז חזרתי אחרי חצי שנה מאז עברו חודשיים וקצת ואני רק עכשיו מתחילה להכנס לשיגרה אז אם חזרת לעבודה רק בחודש האחרון חכי עוד קצת...
לא להצטערירוק זית
אם את מרגישה כך אז פשוט תחליטי שאת נשארת בבית
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
תודה!אנונימי (פותח)
האמת היא שאני לא ממש שלמה עם ההחלטתי. עד כשיו הייתי "אמא עובדת" ורק בתקופת חופשת לידה הרגשתי מה זה להיות בבית עם התינוק. אולי אחרי שאעזוב את העבודה אתחרט וארגיש שחסר לי משהוא? ואולי להפך... אני גם חוששת מהפן הכלכלי. עכשיו אני מרויחה טוב ברוך ה' (כי יש לי כפל תארים וותק של ארבע שנים). אם אשאר בבית אחפש דברים שאפשר לעבוד בהם מהבית אבל זו לא תהיה אותה הכנסה...
תחשבי טובשירק
אני במקומך אם הייתי מורה לא הייתי עוזבת, משום שהוראה זו העבודה שהכי מתאימה לאמהות, את מסיימת הכי מאוחר ב-3-2 יש לך חופשות בחגים, חודשיים חופשת קיץ, יש לך המון זמן להיות עם הילדים שלך.
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
לפי דעתיאדרת
בס"ד
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אני בבית ומודה לה' על כךאופה.
אם יש לך סבלנות- לכי על זה. זה הכי בריא לתינוק וגם לגדול זה בוודאי נעים שאמא בבית לקבל פניו ולא בלחץ אם הוא חלילה חולה.
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לא כדאי להפסיד מקום עבודה.ריבק
מה שכן, אם את מרגישה שאת לא מספיק אמא,ואין לך זמן איכות עם הילדים-
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
בעוד שנה...battt
את עלולה לגלות שאין לך מספיק חברה,כי חברותייך עובדות... שאין לך מספיק עניין ("לדבר" ימים שלמים עם תינוק בן שנה - זה מרוקן)..
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
תוהה...ירוק זית
"...והמשיכי לעבוד ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדיך ובעלך."
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
זה מתחיל בתינוקיה בביה''ח...אופה.
חושבים שזה בסדר לקחת תינוק שנולד רגעים קודם לכן וזה בסדר לשים אותו רחוק מאמא, בלי יחס מתאים ובלי הנקה/ בקבוק כשהוא רוצה. מחריד ממש. (ולמי שחושבת שהאחיות בבית החולים ישר מרימות את הפשוש שלהן כל פעם שהוא בוכה, מחבקות, מנשקות, ובעדינות מביאות לאמא שתאכיל אותו--- זה נשמע לך בכלל הגיוני???)
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
אופה- מסכימה איתך לגמריירוק זית
מה שאני לא מבינה זה למה נשים כל כך בלחץ שלא יהיה להן עם מי לדבר.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
לא נכון בעיני לעשות אידאליזציה כללית וערך עליוןאנונימי (פותח)
מלהישאר בבית עם הילדים הקטנים. יש נשים שזה לא מתאים להן, זה קשה וסיזיפי, ושונה מכל דבר מוכר, וזה גורם אצלן להרבה תסכול וירידה בערך העצמי, ויש לומר גם את זה. אחרת, כל אחת שנמצאת בבית עם הילד ולא מרגישה טוב עם עצמה, חשה אשמה ובדידות, ושואלת את עצמה "מה דפוק אצלי".
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
תודה! התגובות שלך ממש מעודדות! וגם המסראנונימי (פותח)
בקשר לתינוקיה- אצלי זה מחוסר ברירה. הרגשתי כל כך רע אחרי הלידות שלא היו לי כוחות לכלום. שתי הלידות שלי היו ואקום (כל אחת מסיבה אחרת) ואחרי זה רציתי רק לשכב ולנוח. פחדתי להרים את התינוק כי מרוב החולשה הוא יכל ליפול... אני לא בטוחה שזה באמת משדר שאפשר להשאיר את התינוק עם מישהוא אחר. אי אפשר להשוות יולדת חלשה ומוטשת לאשה שחזרו אליה הכוחות...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
אני חוזרת הביתה אמנם מלאת סיפוק אך מוטשת...אנונימי (פותח)
ואז אני עצבנית יותר לילדיי וגם מבקשת יותר מבעלי (שיקלח את הילדים, שישתוף כלים). יש לי חברה ברוך ה'. אנחנו גרים בגרעין תורני ויש כאן הרבה מה לעשות ברוך ה'. אם אעזוב את העבודה אוכל לעשות יותר בגרעין. גם לעבוד מהבית. אני מורה למחשבים ויתכן שאמצא (עוד לא חיפשתי) עבודות שאפשר לעשות במחשב מהבית, כמו בניית אתרים, עריכת סרטים, גרפיקה... בעוד שנה... בעוד שנה אולי תינוקי לא יצטרך אותי כמו עכשיו ויוכל ללכת למטפלת (ואני אחפש עבודה חדשה)...
אני גם חושבת שעדיף לעבוד מהביתאנונימי (פותח)
אפשר כן לקחת למטפלת כמה פעמים בשבוע, לפי מה שצריך, אך אין לפחות את העול של להתארגן בבוקר ולהיות בלחץ גם בפיזור לגנים וגם לאיסוף - הכל הרבה יותר רגוע. ועבודה בבית אפשר גם לעשות בלילה כשהילדים ישנים. לדעתי, ההרגשה האישית היא מאוד חשובה, ולכן אם זה מה שאת מרגישה אז לכי על זה ואל תחששי. אני גם הארכתי חופשת לידה בילד הראשון ובאמת בסוף פיטרו אותי אך קיבלתי עבודה הרבה יותר טובה (כאמור בבית)
בעוד שלוש שנים מן הסתם יהיה תינוק חדש....בילי
בע"הירוק זית
להיות בבית כל היוםאורה*
אולי בימים-חודש הראשון הזמן יהיה מלא וכיף ונעים . אך עם הזמן זה יכול להיות מאד קשה צריך שיח חברתי ברמה שלה קשר ל"מציאות"
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
חבל שעכשיו זה כבר לא מקובל כמו פעם...אנונימי (פותח)
זה הרי לא טבעי שליבי יקרע כשאני משאירה את ילדי עם המטפלת ואלך לעבודה... חמותי הייתה בבית עד שילדה הקטנה הייתה בת שנה וחצי. אמא שלי הייתה בבית עד שילדה הקטנה (אני) הלכה לטרום חובה. היום הסטנדרטים השתנו והתפיסה השתנתה וחבל... הילדים שלנו לא "מרויחים" מזה וגם לא אנחנו. הרווח הוא כספי בלבד...
כמובן שבעזרתו יתברך... בילי
כמה נקודות שלא ציינתיאנונימי (פותח)
קודם כל תודה רבה על התגובות! יש שלושה דברים שלא ציינתי:
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
כמה התייחסיותאנונימי (פותח)
1. כל עבודה מעייפת בטח כשמניקים
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
עכשיו זה נשמע אחרת לגמרי.ריבק
האם את יכולה לבקש העברה לבית ספר קרוב? כדאי לברר.
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
עד כמה שאני יודעת, אסור לפטר מורה כחצי שנהאנונימי (פותח)
לאחר החופשת לידה (צריך לברר את הפרטים בדיוק). כמובן שזה לא נעים אך כל אשה צריכה לדאוג לעצמה ולמשפחתה לפני שהיא דואגת לאחרים. צריך הרבה ביטחון בה' שכאשר תרצי ותהיי מסוגלת לחזור, הוא ישלח לך את העבודה המתאימה בשבילך. אגב, לא אמרת לנו מה דעתו של בעלך בענין.
עוברת את זה כל יום מחדש ובכל זאת... מניסיוןאנונימי (פותח)
שלום לכולן, אני חייבת לומר לכן שהתכתובת מרתקת, זה הנושא שהכי מעסיק אותי כעובדת הוראה 6 שנים (יועצת חינוכית משרה מלאה בתיכון דתי) וכאמא ל-2 ילדים. ליאת, אני ממש מבינה את ההתלבטות ורוצה לשתף אותך בקצת מידע וגם ניסיון אישי.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
זה עוד יותר קשה כשהילד/האורה*
לא מרגישה טוב. ובדיוק יש לחץ בעבודה ואז עד שנשארים בבית עם הילדה רוצים גם להספיק לארגן לפחות כללית (- מה אני בבית ולא אסדר?)
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
לליאתילה היקרהיהודית פוגלאחרונה
מנסיון רב שנים למדתי שעבודת האישה היא אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי. בימינו לשבת בבית ולמרוח את עבודת משק הבית על פני כל היום גם מתסכל מאוד. מאידך ישנם הרבה "צוארי בקבוק " לאורך השנה הגורמים לנו לחשוב פעמיים אם כדאי לצאת לעבודה. ובקיצור, אין תשובה חד משמעית. לעניות דעתי: כדאי למרות הכל לעבוד!!
מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף
אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)
עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬
התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)
אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…
נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.
למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.
תודה לעוזרים🙏🏻
לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..
אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.
נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.
לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף.
אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...
גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי
לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).
ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג
עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.
עם סכום כסף כניסה ויציאה
כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש
אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב
בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש
כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..
''ירידת הערך - עלינו''.
נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם...
ליסינג זה דרך בעיקר לקנות את ההתחמקות מה"דרעק"משהאחרונה
לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.
המלצות לצימרחושבת בקופסא
מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.
יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.
אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.
מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)
עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.
תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)
אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?
אנחנו מתניידים באוטובוסים.
עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.
אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.
מומלץ ממש ממשכנפי נשרים
צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש
כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.
אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר
תודה רבהחושבת בקופסאאחרונה
אפשר להגיע בתחב"צ?
מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?
אשמח לעוד תגובות
מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
משהו לא מסתדרפשוט אני..
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
בדיוק מה שאני חשבתימשה
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית
תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)
אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג
אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.
בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה
הרי זה לא אסור..
אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...
בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)
כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה
מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
אם אתם מהאיזורנפשי תערוג
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
יאפזיויק
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
שאלה יותר לגבריםבוריס
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר
גזרה?חתול זמני
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.