שלום! אני מורה בבי"ס יסודי. זו עבודה קבועה ברוך ה'. לא מזמן חזרתי מחופשת לידה (ילד שני). אחרי לידת בננו השני אני מרגישה שהשתניתי, שהתפיסה שלי השתנתה. אפשר לאמר ש"גיליתי את האמהות". כשנולד בננו הראשון, חיכיתי כבר לצאת לעבוד. כשהוא היה בן שלושה חודשים יצאתי לעבודה וכל כך שמחתי שאני עובדת! אבל עכשיו זה כל כך אחרת... רציתי להעריך את חופשת לידה עוד ועוד... חזרתי לעבודה כשבני בן חמישה חודשים. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אוהבת את התלמידות, את הצוות, אוהבת ללמד... אבל אני מרגישה שהדבר האמיתי הוא להישאר בבית עם בני התינוק, לקבל בחיוך את בני הבכור מהגן ולהיות עם ילדיי כמה שיותר... אני לא רוצה לעזוב את העבודה שלי אבל מצד שני אני מרגישה שהדבר האמיתי והנכון הוא להשאר בבית. מה עוד שלא יפה לעזוב ככה באמצע השנה. ומה אם אעזוב את העבודה ואחרי כמה חודשים אראה שלא מתאים לי להיות בבית? בחודשים של חופשת לידה נהנתי מאוד להיות בבית אבל האם זה אותו דבר? מה דעתכן? אשמח לקבל עצות...
פורום נשואים טריים
בהנהלת: נגמרו לי השמות , פשוט אני..
מכתב פתיחה
למורה היקרה..אנונימי (פותח)
אני לא יודעת לפני כמה זמן חזרת לעבודה אבל אין ספק שזה משבר גדול לאם ולתינוק...זה עובר עם הזמן כי מתרגלים..אבל אם יש באפשרותך הכלכלית להשאר בבית ואם את מרגישה שזה מה שטוב לה אז לכי על זה... אני לא יכולתי להרשות לעצמי אז חזרתי אחרי חצי שנה מאז עברו חודשיים וקצת ואני רק עכשיו מתחילה להכנס לשיגרה אז אם חזרת לעבודה רק בחודש האחרון חכי עוד קצת...
לא להצטערירוק זית
אם את מרגישה כך אז פשוט תחליטי שאת נשארת בבית
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
חבל שתכריחי את עצמך לצאת לעבוד כי...קשה לעשות שינוי\ להחליט\מה יגידו\וכו'.
אם את שלמה עם הרגשתך זו אני מעודדת אותך בחום.
אין ספק שלתינוק הכי טוב עם אמו ולאם הכי טוב להיות עם תינוקה ולמלא את כל צרכיו בנינוחות ובחמימות וגם בנך השני רק ירויח אמא בבית וגם הוא ישמח מאד.
שתדעו רק שמחה ונחת בגידול הילדים והמשפחה.
תודה!אנונימי (פותח)
האמת היא שאני לא ממש שלמה עם ההחלטתי. עד כשיו הייתי "אמא עובדת" ורק בתקופת חופשת לידה הרגשתי מה זה להיות בבית עם התינוק. אולי אחרי שאעזוב את העבודה אתחרט וארגיש שחסר לי משהוא? ואולי להפך... אני גם חוששת מהפן הכלכלי. עכשיו אני מרויחה טוב ברוך ה' (כי יש לי כפל תארים וותק של ארבע שנים). אם אשאר בבית אחפש דברים שאפשר לעבוד בהם מהבית אבל זו לא תהיה אותה הכנסה...
תחשבי טובשירק
אני במקומך אם הייתי מורה לא הייתי עוזבת, משום שהוראה זו העבודה שהכי מתאימה לאמהות, את מסיימת הכי מאוחר ב-3-2 יש לך חופשות בחגים, חודשיים חופשת קיץ, יש לך המון זמן להיות עם הילדים שלך.
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
אין לך את הדילמה האמיתית של נשים שעובדות במשרה מלאה במשרד וכו' שעד 4-5 הילדים שלהם בצהרון ולא מבלים כמעט עם אמא שלהם.
אבל אם באמת נוח לך מבחינה כלכלית להיות אמא במשרה מלאה אז אשריך למה לא
לפי דעתיאדרת
בס"ד
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אם יש לך מקום עבודה קבוע, שמור ובטוח, חבל שתעזבי אותו.
יש נשים שנאלצות להישאר בבית בעל כרחן, בגלל שאין להן עבודה.
וכמו שאמרו כאן קודמותיי, זה עובר עם הזמן, כשמתרגלים. ויש חופשות במשך השנה וכו'.
רציתי להגיד לשירק, שזה לא מדויק שהעבודה מסתיימת ב-2 או 3,
כי מורה, בדרך כלל, לוקחת חלק מהעבודה הביתה, בין אם זה עריכת מבחנים, בדיקתם, הכנת עבודות וכד'.
אני הייתי ממליצה לליאתילה שתישאר במקום עבודתה, ותראה הלאה איך זה מתקדם.
אני בבית ומודה לה' על כךאופה.
אם יש לך סבלנות- לכי על זה. זה הכי בריא לתינוק וגם לגדול זה בוודאי נעים שאמא בבית לקבל פניו ולא בלחץ אם הוא חלילה חולה.
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לומר לך בכנות, אני הרבה פעמים מתחלחלת מכך ש'מקובל' להשאיר תנוקות ופעוטות במעון. לדעתי זה מזעזע שזאת לא אפשרות של חוסר ברירה לאמהות שממש ממש חייבות לעבוד, או במקרה הלא נעים של אמהות עם... בוא נאמר חוסר סבלנות קיצוני לילדים.
אל תתביישי ואל תלחצי. עכשיו לא אמצע שנה אלא תחילת שנה. את אמא שלו וזה באחריותך לעשות את מה שאת רואה כדבר הטוב ביותר עבורו. אל תתני לאנשים לבלבל אותך- הוא לא צריך יותר מאמא בשלב הזה. בערך בגיל שלוש ילדים מתחילים לשחק אחד עם השני. עד אז הם מקסימום משחקים אחד עם השני ויש לך עוד חודשים רבים עד שהוא יהנה מ*להסתכל* על אחרים משחקים. כך שהוא לא יסבול מבחינה חברתית או משהו כזה. ההפך, הוא יהנה מקרבתך ואהבתך, אמא שלו, אדם אחד ויחיד לסמוך על נוכחותו, שלא מתחלף כל כמה שעות, ושיהיה קשוב לצרכיו ויביא לו אוכל כשהוא רעב בלי שיצטרך לצרוח יותר מכולם כדי לקבל התייחסות מהירה יותר.
אם אתם תצליחו לעמוד בזה כלכלית, וקחי בחשבון שתוכלי לצמצם הוצאות כי תוכלי להכין יותר מאכלים מאפס, לא תשלמי למעון וכו', לכי על זה!!!!!
אני בטוחה שתהני. תמיד אפשר למצוא עבודה אחר כך ואולי תוכלי בינתיים לקרוא לזה שבתון, כדי שלא תפגע לך הקביעות.
זה זמן קצר שהם צריכים כל כך הרבה תשומת לב, והרבה הורים מתחרטים על כך שלא נהנו יותר מגידול הילדים כשהם פתאום גדולים ולא זקוקים להם כל כך. זאת ממש הזדמנות של פעם בחיים. תשווי כמה שנים את מתכננת להשאר בבית לעומת עבודה בחוץ. חבל שתפספסי את העונג והזכות לחנך את ילדייך שלך בבית על מנת לחנך אחרים.
ב''הצלחה וחזקי ואמצי!
לא כדאי להפסיד מקום עבודה.ריבק
מה שכן, אם את מרגישה שאת לא מספיק אמא,ואין לך זמן איכות עם הילדים-
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
אז תקחי עזרה בנקיון וכו.
אם תשארי בבית עכשיו, בעוד שלוש שנים הילדים יצאו למסגרות חינוך בבקרים,ולא בטוח שתמצאי שוב עבודה כמו שיש לך עכשיו.
בעוד שנה...battt
את עלולה לגלות שאין לך מספיק חברה,כי חברותייך עובדות... שאין לך מספיק עניין ("לדבר" ימים שלמים עם תינוק בן שנה - זה מרוקן)..
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
האם יש באפשרותך לצמצם את המשרה במקום לעזוב לגמרי?
אם בכל זאת תחליטי לעזוב - כדאי מאוד שתמצאי לעצמך מסגרת חלופית שתספק עניין וחברה.
מנסיון שלי ושל אחרות - כדאי מאוד להרשם ללימודים מסודרים וקבועים (ולא שיעורי נשים רגילים, שאין בהם מחוייבות וממילא הציבור מתחלף ואין אפשרות להתקדם הרבה), זה אומר לצאת מהבית פעם בשבוע - וזה אומר ששוב התינוק נשאר עם מישהו אחר, אם כי זה יכול להיות הבעל (אם הוא מורה ויש לו יום חופשי) או סבים או דודים...
האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך - כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך - או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???
וכמו שאמרו לפני - סה"כ - יש לך חופשות יחד עם הילדים, אז קחי יותר עזרה קחי מטפלת הביתה לתינוק - כך שאם הגדול חולה - הוא נשאר איתה - והמשיכי לעבוד, ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדייך ובעלך
תוהה...ירוק זית
"...והמשיכי לעבוד ולחזור הביתה מלאת סיפוק ומוטיבציה אל ילדיך ובעלך."
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
ועוד ציתות ;"...האם כלכלית תוכלו לעמוד גם בצרכים הנפשיים שלך-כדי שבאמת תוכלי לתת את המירב לילדייך- או שתהפכי לעוד אם חסרת סבלנות???"
כמה מגמתיות יש בהודעה שלך,חבל שאת לא מצליחה לראות מבעד לקשיים האישיים שלך ולראות שיש כאן אשה שהבינה את מקומה הטבעי.
חבל שהחינוך בארץ ובפרט החינוך הדתי לא שמים יותר דגש לבנות לגבי מקומן הנכון והטבעי שתואם את מבנה הנפש של אשה.
אז מה נעשה? האם נמשיך להתגלגל מתוך חוסר ברירה?או האם נתחיל מתוך הבנה של עומקן של הדברים שאשה עם ילדים באופן הטבעי ביותר רוצה לטפל בהם,זה טבעי זה נכון זה יפה .
מתוך מה שליאתילה כתבה זה ברור שכרגע הסיפוק והמוטיבציה תבוא מעצם היותה במקומה הנכון עם ילדיה ,פנויה לילדיה לבעלה למשפחתה.
אין ספק שבצעד כזה יש לסדר את סדר העדיפויות הנכון לפי האפשרויות הכלכליים .
לענ"ד החיים מזמנים לנו אפשרות כל הזמן לעשות שינויים לפי צרכים שונים.
כדאי לשמוע את מהווי נפשנו ולפעול מתוך שלמות הלב ושמחה יהודית אמיתית ולמלא את תפקידנו באשר הם כאן על פני האדמה הזו לטובה.
זה מתחיל בתינוקיה בביה''ח...אופה.
חושבים שזה בסדר לקחת תינוק שנולד רגעים קודם לכן וזה בסדר לשים אותו רחוק מאמא, בלי יחס מתאים ובלי הנקה/ בקבוק כשהוא רוצה. מחריד ממש. (ולמי שחושבת שהאחיות בבית החולים ישר מרימות את הפשוש שלהן כל פעם שהוא בוכה, מחבקות, מנשקות, ובעדינות מביאות לאמא שתאכיל אותו--- זה נשמע לך בכלל הגיוני???)
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
פעם חשבתי שמוגזם לומר שצריך להיות עם התינוק ולהניק מיד אחרי הלידה, כי בין השאר זה עוזר לאמא להתקשר אל התינוק. כמה חודשים אחרי שהראשון נולד, קלטתי שזה נכון. הקשר מתחיל אחרי הלידה, ואם כבר אז האמא מרגישה שאפשר ואפילו רצוי לשמור על דיסטנס מהתינוק, שלא יהיה מפונק או משהו כזה, אז אין סיבה שתרגיש צורך לשמור אותו איתה כעבור כמה חודשים, כשהוא כבר 'גדול'.
חבל מאוד שאין מספיק קולות כיום לומר לאמהות שזה לא טבעי ולא רצוי להשאיר ילדים רחוק מאמא בגיל כזה. עצוב מאוד. כל כוחות הנפש, מרבית השעות הן עם אנשים זרים.
ראיתי פעם מאמר של מרים אדהאן על החשיבות של אמא בבית להתפתחות הנפשית של תינוקות ופעוטות, אם אני לא טועה באתר חב''ד באנגלית. מצאתי! זה באנגלית.
http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/308404/jewish/Abandoned-Baby-Syndrome.htm
ובקשר לפן החברתי- אפשר לחשוב שבחדר מורים הפסקת הקפה היא 'שעת תה' בסגנון אנגלי, עם כריכוני מלפפונים, תחרה, ובילוי חצי שעה בדיבורים על מזג האויר והאופנה החדשה מפריס. לא ממש. רוב היום בבית הספר עסוקים בללמד, ובשאר הזמן, מדברים עם אנשים שגם אם כולם נחמדים, לא את כולם רואים כבחירה ראשונה לחברות במובן של 'עצוב לי היום, אולי אני אתקשר ל... ואדבר איתה'. באמת, כמה מורות הן באמת חברות, כאלו שתתקשרי אליהן גם אם הן תעזובנה את ביה''ס ותרגישי שתוכלי להשתחנש איתן???
אז אם בבית, יש פחות אנשים מסביב, אבל יתכן מאוד שתרגישי שאת לא באמת צריכה את כל השאר, כי יהיה לך קשר עם אמהות אחרות שנשארות בבית ושאר הזמן גם ככה תהיי עסוקה. תאמיני לי שלא תרגישי איך היום עובר. תחשבי על כמה שאת עסוקה גם בשבת. ביום חול, תוסיפי עוד כמה ארוחות שצריך לבשל ומעט נקיונות וכביסה.
בארה''ב, שם אין סבסוד של המעונות, יש יותר נשים שמגדלות את הילדים בעצמן. ובארה''ב אנשים כמעט לא הולכים ברחובות, ובכל זאת הן שורדות חברתית...
למי שמתעניינת, אני, אגב, סורגת לבד.
אופה- מסכימה איתך לגמריירוק זית
מה שאני לא מבינה זה למה נשים כל כך בלחץ שלא יהיה להן עם מי לדבר.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
אשה שהיא עקרת בית היא קודם כל רוצה להיות בבית ולעשות לביתה.
כמובן ששיחה עם חברה זה נחמד וטוב ויציאה למשהו מעניין וחוגים זה טוב וכיף,וניתן לעשות את זה ולהיות עקרת בית וזה לא סותר.
אבל העדיפות הראשונה היא הצרכים של הבית של הילדים ובמיוחד שהם בגיל רך כל כך ואו אז כאשר אשה ממלאת את תפקידה הטבעי היא מעצמה מתמלאת סיפוק ושמחה ממעשי ידיה ומשפחתה משיבה לה אהבה.
אני מסכימה עם מה שכתבת לגבי בתי חולים אחרי הלידה.
זה בהחלט נושא בפני עצמו.
לא נכון בעיני לעשות אידאליזציה כללית וערך עליוןאנונימי (פותח)
מלהישאר בבית עם הילדים הקטנים. יש נשים שזה לא מתאים להן, זה קשה וסיזיפי, ושונה מכל דבר מוכר, וזה גורם אצלן להרבה תסכול וירידה בערך העצמי, ויש לומר גם את זה. אחרת, כל אחת שנמצאת בבית עם הילד ולא מרגישה טוב עם עצמה, חשה אשמה ובדידות, ושואלת את עצמה "מה דפוק אצלי".
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
אני חושבת שחשוב מאד לשמור על מודעות עצמית ואיזונים, להתגמש ולהשאיר אופציות פתוחות, ולכן אין "לחצוב בסלע" בעניין זה, אין כלל אחד שמתאים לכולם, ודברים יכולים גם להשתנות מילד לילד, כמו שכתבה ליאת.
כמו כן יש, לדעתי, להביא בחשבון גם את ההורה השני, האבא. זאת אומרת שאם המחיר הכלכלי של אמא בבית כל הזמן הוא אבא שחוזר כל יום הביתה מאוחר ורואה את הילדים רק בשבת, אולי יש גם בזה משהו לא הוגן כלפיו וכלפי הילדים.
אני מצאתי שגמישות מחשבתית ופתיחות (לדוגמא, היעזרות בסבתא, גם אם היא חמותך...) יכולה לפתור הרבה תסבוכות ובעיות בעניין זה.
תודה! התגובות שלך ממש מעודדות! וגם המסראנונימי (פותח)
בקשר לתינוקיה- אצלי זה מחוסר ברירה. הרגשתי כל כך רע אחרי הלידות שלא היו לי כוחות לכלום. שתי הלידות שלי היו ואקום (כל אחת מסיבה אחרת) ואחרי זה רציתי רק לשכב ולנוח. פחדתי להרים את התינוק כי מרוב החולשה הוא יכל ליפול... אני לא בטוחה שזה באמת משדר שאפשר להשאיר את התינוק עם מישהוא אחר. אי אפשר להשוות יולדת חלשה ומוטשת לאשה שחזרו אליה הכוחות...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
בקשר לפן החברתי אני לא דואגת. השנה (ומורות כבר אמרו לי את זה) אני במילא לא נמצאת עם מורות אחרות בהפסקות. בהפסקה שאין לי תורנות חצר אני שואבת. בגרעין תורני שלנו יש הרבה מה לעשות ויש פה עוד נשים שנשארות בבית עם הילדים כך שלא נראה לי שלא יהיה לי חברה.
תודה על המאמר. אתן אותו לבעלי שיקרא ויתרגם, הוא האנגלי שבינינו...
אני חוזרת הביתה אמנם מלאת סיפוק אך מוטשת...אנונימי (פותח)
ואז אני עצבנית יותר לילדיי וגם מבקשת יותר מבעלי (שיקלח את הילדים, שישתוף כלים). יש לי חברה ברוך ה'. אנחנו גרים בגרעין תורני ויש כאן הרבה מה לעשות ברוך ה'. אם אעזוב את העבודה אוכל לעשות יותר בגרעין. גם לעבוד מהבית. אני מורה למחשבים ויתכן שאמצא (עוד לא חיפשתי) עבודות שאפשר לעשות במחשב מהבית, כמו בניית אתרים, עריכת סרטים, גרפיקה... בעוד שנה... בעוד שנה אולי תינוקי לא יצטרך אותי כמו עכשיו ויוכל ללכת למטפלת (ואני אחפש עבודה חדשה)...
אני גם חושבת שעדיף לעבוד מהביתאנונימי (פותח)
אפשר כן לקחת למטפלת כמה פעמים בשבוע, לפי מה שצריך, אך אין לפחות את העול של להתארגן בבוקר ולהיות בלחץ גם בפיזור לגנים וגם לאיסוף - הכל הרבה יותר רגוע. ועבודה בבית אפשר גם לעשות בלילה כשהילדים ישנים. לדעתי, ההרגשה האישית היא מאוד חשובה, ולכן אם זה מה שאת מרגישה אז לכי על זה ואל תחששי. אני גם הארכתי חופשת לידה בילד הראשון ובאמת בסוף פיטרו אותי אך קיבלתי עבודה הרבה יותר טובה (כאמור בבית)
בעוד שלוש שנים מן הסתם יהיה תינוק חדש....בילי
בע"הירוק זית
להיות בבית כל היוםאורה*
אולי בימים-חודש הראשון הזמן יהיה מלא וכיף ונעים . אך עם הזמן זה יכול להיות מאד קשה צריך שיח חברתי ברמה שלה קשר ל"מציאות"
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
במיוחד שאת רגילה לרמה גבוהה של הנ"ל בתור היותך מורה שנהנת מלהיות מורה.
מה לעשות שכך זה בנוי היום שרב השכנות לא בבית כמו פעם שהיו נפגשות בחצר ומקלפות תפו"א /סורגות וכו' ביחד וצוחקות ומדברות. ובינתיים הילדים היו משחקים בינהם.ולב האמהות לא היה נקרע בפרידה מתינוק רך בימים
לתינוק זה מאד חשוב להיות עם אמא בבית אך היום צריך לזה הרבה כוחות נפש וסביבה מתאימה ותעסוקה (חוץ מכל היום לסדר ת'בית)הכנה והעשרה.
ו...עם הילדים בא הניסיון
החלטות טובות
חבל שעכשיו זה כבר לא מקובל כמו פעם...אנונימי (פותח)
זה הרי לא טבעי שליבי יקרע כשאני משאירה את ילדי עם המטפלת ואלך לעבודה... חמותי הייתה בבית עד שילדה הקטנה הייתה בת שנה וחצי. אמא שלי הייתה בבית עד שילדה הקטנה (אני) הלכה לטרום חובה. היום הסטנדרטים השתנו והתפיסה השתנתה וחבל... הילדים שלנו לא "מרויחים" מזה וגם לא אנחנו. הרווח הוא כספי בלבד...
כמובן שבעזרתו יתברך... בילי
כמה נקודות שלא ציינתיאנונימי (פותח)
קודם כל תודה רבה על התגובות! יש שלושה דברים שלא ציינתי:
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
1. עקב עבודה וכולל של בעלי עברנו לעיר אחרת ועכשיו לוקח לי המון זמן להגיע לעבודה. אני נוסעת בשני אוטובוסים ולוקח לי בין שעה לשעה וחצי כל צד. אני מאוד מתעייפת מהנסיעות! וגם מהעבודה עצמה.
2. בשנה הבאה בית ספרנו עובר לשכונה מרוחקת של העיר. מה שאומר שאצטרך לקחת עוד אוטובוס. שלושה אוטובוסים כבר נראה לי מוגזם. כך שאם באמת בי"ס יעבור דירה (מדברים על זה ממש ברצינות וכבר נעשים שיפוצים במקום החדש אבל אי אפשר לדעת בוודאות) אצטרך לחפש לי עבודה אחרת.
3. בני לא לוקח בקבוק. אני שואבת לו בעבודה אבל הוא לא מוכן לאכל חלב שאוב. אני נמצאת מחוץ לבית בסביבות שבע שעות (שלושה פעמים בשבוע) ובכל הזמן הזה הוא לא אוכל. הוא מחכה לי... וליבי נקרע כשאני יודעת שבני כל הזמן הזה רעב!
כמה התייחסיותאנונימי (פותח)
1. כל עבודה מעייפת בטח כשמניקים
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
2. 3 אוטובוסים זה אכן מוגזם ובהחלט כדאי לחפש מקום אחר.
לעזוב זה אולי נוח אבל לא כ"כ אחראי א.זה משאיר עליך כעובדת רושמת לא חיובי כשתבואי למקום אחר, זה שעזבת באמצע.
ב. ילדים עולים כסף והרבה, מקור פרנסה זה דבר מאוד חשוב 3 פעמים בשבוע 7 שעות הלוואי על הרבה אימהות.
נכון עכשיו הוא מאוד קטן אבל בציק הוא גודל והנזק של עזיבה באמצע הוא גדול.
אני מאמינה ב100% כמה זה קשה אבל יש קשיים שבראיה לטווח ארוך פשוט עדיף להתגבר.
3. ענין האוכל אפשר להתחיל עם פירות וירקות טחונים באכילה מכפית, עם הזמן הוא יתרגל, אכן כואב הלב אבל בכל שלב גמילה מהאם הוא קשה ולהיפך ככל שעובר הזמן יותר קשה להם להתרגל לאוכל אחר לפחות מנסיוני עם 5 ילדי.
הרבה בהצלחה.
עכשיו זה נשמע אחרת לגמרי.ריבק
האם את יכולה לבקש העברה לבית ספר קרוב? כדאי לברר.
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
תזמי שיחה עם המנהלת שלך, והסבירי לה את הקשיים, אולי היא תוכל להפחית לך מספר ימי עבודה? אולי היא תציע לך חופשה ללא תשלום, ואז את עדין במערכת?
כמו שזה נראה כרגע- זה באמת מאוד מאוד קשה, וגם הנסיעות- לפי דעתי זה לא יוכל להמשך בקביעות..
עד כמה שאני יודעת, אסור לפטר מורה כחצי שנהאנונימי (פותח)
לאחר החופשת לידה (צריך לברר את הפרטים בדיוק). כמובן שזה לא נעים אך כל אשה צריכה לדאוג לעצמה ולמשפחתה לפני שהיא דואגת לאחרים. צריך הרבה ביטחון בה' שכאשר תרצי ותהיי מסוגלת לחזור, הוא ישלח לך את העבודה המתאימה בשבילך. אגב, לא אמרת לנו מה דעתו של בעלך בענין.
עוברת את זה כל יום מחדש ובכל זאת... מניסיוןאנונימי (פותח)
שלום לכולן, אני חייבת לומר לכן שהתכתובת מרתקת, זה הנושא שהכי מעסיק אותי כעובדת הוראה 6 שנים (יועצת חינוכית משרה מלאה בתיכון דתי) וכאמא ל-2 ילדים. ליאת, אני ממש מבינה את ההתלבטות ורוצה לשתף אותך בקצת מידע וגם ניסיון אישי.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
מידע: לפי "מדריך לזכויות המורה" (כדאי שיהיה לך אחד, מחולק חינם בארגון/הסתדרות המורים וגם נמצא ביומן למורה) - "עובדת הוראה לאחר לידה זכאית לחופשה ללא תשלום (חל"ת) כדי לטפל ברך הנולד עד 12 חודש." ואם אני זוכרת נכון, בניגוד לחל"ת רגיל שצריך לבקש עד 31.3 בשנה לפני, חל"ת שאחרי לידה מותר לבקש גם תוך כדי שנת הלימודים עצמה. כדאי להתייעץ עם יו"ר ארגון/הסתדרות המורים באזורך. בכל מקרה, גם אם את עוזבת תבצעי "שמירת זכויות" - בקרן הפנסיה וההשתלמות שלך - המשיכי לשלם כל חודש כדי ליצור רצף ושזכויותייך (לדוג' שנת שבתון) לא תיפגענה.
עוד משו - מותר לך עפ"י חוק (אם את עובדת משרד החינוך ויש לך קביעות) לבקש העברה לבי"ס אחר שנמצא בטווח של פחות מ30 ק"מ מביתך החדש.
עד כאן מידע יבש של חוק - אבל החיים לא באמת מתנהלים כך והעניין האמיתי הוא שלמערכת מאוד לא נוח למצוא בשלב זה ממלאת מקום ולכן, נסי לשתף אותם (אם זה אפשרי) בהתלבטוייותייך ואולי גם תמצאי לעצמך מחליפה כך שאת לא בורחת אלא מסייעת.
ועכשיו לעניין עצמו - זה מאוד אישי, ואני תמיד חלמתי על חינוך ביתי עד שהבנתי שזה שייך לתקופה וקונסטרוקציה חברתית קצת אחרת (חמולות, כפר וכו') וגם תמיד מעניין שאנו הנשים אף פעם לא מרוצות - כשאסור היה לנו לצאת לעבוד וללמוד - רצינו לצאת ועכשיו שמותר ואף הכרחי כלכלית - אנחנו רוצות להישאר... בכל מקרה, לי אישית יש כמה כללים שאני מקפידה וגם פתרונות יצירתיים - לדוג', כשהתינוק קטן (פחות מחצי שנה) הוא א איתי לעבודה (מרחק של שעה נסיעה, בטרמפים...) ושם יש לי סטודנטית שמשגיחה עליו וקוראת לי להניק. מגיל חצי שנה הוא עובר למטפלת שרק איתו וגרה קרוב לבי"ס - ואז אני מניקה לפני שאני יוצאת (ואחרי הנסיעה) וברגע שסיימתי לעבוד - כך שהוא מפספס 2 הנקות (יוצא שנעדרתי 5 שעות) ומקבל 2 ארוחות - ירק ופרי. אני שונאת לשאוב ונגד תחליפי חלב. מגיל שנה הוא עובר למסגרת ביתית (משפחתון) ליד הבית, מקסימום 3 ילדים ובבית של המטפלת עד גיל שנה וחצי- שנתיים ואז- למעון. אני מניקה עד גיל שנתיים, וגיליתי שלי זה הכי טוב כך, שהכל בהדרגה ואני לא מרגישה נטישה אלא התפתחות חברתית.
זה אולי נשמע המון השקעה וטירטור אבל אני מאוד אוהבת לעבוד ואת מקום עבודתי וזה שווה לי את זה. עברתי המון לבטים עד שיצרתי את הכללים שלי ובטוח הם ישתנו קצת עם הילדים הבאים (בעז"ה) - ואולי אצא פעם הבאה לשבתון רק כדי להיות עם הילדים אבל אני מרגישה שזה מה שטוב לי ולנו וגם לילדיי עכשיו, שב"ה כמעט ולא חולים ומעולם לא הייתי צריכה לקחת יום מחלה, כי הם יונקים הרבה ודי קרובים אלי פיזית בקטנותם.
בעיני חשוב שלאשה יהיה מרחב מחייה משל עצמה - וכל אחת תגדיר מה, העיקר שיש על כך חשיבה ולא "כזה ראה וקדש", אני בטוחה שגם התינוק מרגיש את זה, וכן, בסוף את צריכה להיות בטוחה בעצמך אחרי שקיבלת החלטה והילד כבר מקבל את השדר - שזה מה שטוב ואז גם לו טוב. העיקר - בלי רגשות אשם! אנחנו הנשים מעולות בזה!
סליחה על האורך, מקווה שהועלתי ולא רק שיתפתי, והמון בהצלחה בהחלטות!
.
זה עוד יותר קשה כשהילד/האורה*
לא מרגישה טוב. ובדיוק יש לחץ בעבודה ואז עד שנשארים בבית עם הילדה רוצים גם להספיק לארגן לפחות כללית (- מה אני בבית ולא אסדר?)
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
ואז שוב צצות השאלות למה לצאת לעבודה...
חורף בריא ונעים לכולם
לליאתילה היקרהיהודית פוגלאחרונה
מנסיון רב שנים למדתי שעבודת האישה היא אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי. בימינו לשבת בבית ולמרוח את עבודת משק הבית על פני כל היום גם מתסכל מאוד. מאידך ישנם הרבה "צוארי בקבוק " לאורך השנה הגורמים לנו לחשוב פעמיים אם כדאי לצאת לעבודה. ובקיצור, אין תשובה חד משמעית. לעניות דעתי: כדאי למרות הכל לעבוד!!
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
לא ניסתי..חיוך2019
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אני לא חושב שזה סותרנקדימון
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo
זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות
זה כנראה ימשיך
אולי עוד הרבה זמן
זה לא מחליש אותי
מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו
היתה אשליה
שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה
כל מה שיקרה
הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם
הטיפים שלי
להתעלם מהחדשות
לצמצם התייחסות למלחמה למינימום
להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה
כאלה שנותנים תחושות טובות
לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות
זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?
זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל
אי אפשר לדעת כמה זמןoo
לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה
קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה
ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים
אפשר לתכנן דברים
במגבלות מסוימות
רוב הדברים אפשריים
אם באמת רוצים אותם
האמת?עוד מעט פסח
לומדת תנ''ך.
התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.
זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.
ממליצה מאוד.
רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח
אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.
אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.
דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-
ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.
הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.
יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון
גם אני שומעת, מאוד אוהבת.
אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות
לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום
לק"י
אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...
אבל לדעת שזה לא סופי.
לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא. הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי?
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
כואבהסטורי
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
תראישלג דאשתקד
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
היישבורת,לב
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
כואב הלב לשמועשבורת,לב
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
יפה!חיוך2019
אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג
הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook
עד יום חמישי זה הרבה זמן
גם הבעלים יחפש את הכלב
וגם הכלב "יתגעגע"
לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+
כל החג מה עושים??
זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
זה מה שכתבתי:הסטורי
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
פסח+עומס+אופיhodayab
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
חיבוק יקרהנגמרו לי השמות
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
נשמע גםמשה
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
קראתישבורת,לבאחרונה
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
זה תלוירקאני
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
לא קם יחד איתהנפשי תערוג
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
אבלרקאני
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
❤️לאחדשה
זה לפירקאני
מה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
חושבניחתול זמניאחרונה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?