כשמישהו הולך ורוצח ואנחנו מענישים אותו - מה זה עניין לחיוב מוסרי.

גם אם נגיד שזה עניין של הסכמיות ושל כוח החברה לכפות על הפרטים,

או לכל הפחות להגן על עצמה מסכנות -

אני מעניש אותו לא מיומרה מוסרית, אלא ממקום של הגנה על החברה...

מותר לשנוא אותו?

הוא הרי תינוק שנשבה, אז הוא לא רשע שמותר לשנוא, ואם גם למוסריות הוא לא יודע שחייבים להקשיב, אז גם אם הוא רוצח הוא לא אשם.

הוא כמו כל חילוני שצריך לקרב בעבותות אהבה!

אתה נורא טכני.

הטענה שלך היא טענה לחילונים עצמם. לפי דבריך גם החברה בעצם לא מוסרית, אלא שהיא יותר חזקה, והיא רוצה להגן על עצמה.

לפי זה אין שום בעיה להיות נאצי. העיקר שתהיה בצד "הנכון" של הכח.

אבל אני מדבר עלינו, שאנחנו מוסריים, ומקשיבים להקב"ה, ואנחנו יודעים שכל זה שטויות במיץ, ויש לכל אדם נשמה ובחירה, ואני שואל בכנות למה אפשר לבוא אליו בטענות מצד המוסר שלנו, הרי הוא לא מודע לו, וגם על זה הוא תינוק שנשבה.

למעשה נשים אותו בבוית סוהר, כי הוא מסוכן לציבור... אבל זה לא יהיה עונש, אלא פשוט ניסיון להתגונן מהרוע בעולם, כמו שאנחנו כולאים אריה, אפילו שהוא לא אשם.

אלא לומר שאני לא חייב אותו כדי להבין מאיזה מקום חברה מעיזה

להעניש את מי שמבצע מעשה בלתי מוסרי.

האם הקומה הנוספת הזו שיש לנו, עליה אתה מדבר -

לא כוללת ממילא גם אמירה לגבי האינטואיציות הכי קמאיות של האדם?

איזה אמירה כלפיהן - שאנחנו כן מצפים מבן-אדם שהמוסר יהיה בקרבו?

שהבנה כלשהיא שיש בורא וממילא זה מחייב דברים - יהיו בקרבו?

אם כן מנין התמיהה?

כמדומה שהבעיה היא זיגזוג בין שני מגרשים שונים של דיון והנחות יסוד...

אני מסכים עם היסוד, אני רק טוען שהאחריות היא פחותה, והוא יקרא שוגג

הרי כל תינוק שנשבה יש עליו את אותה תביעה, למה לא ביררת מה הקב"ה רוצה ממך? ולכן הוא שוגג ולא אונס.

ברור שעבירה כזאת על ערכים ברורים של מוסר יהיה יותר תביעה, אבל זה עדיין בגד שוגג.

למצוא עילה מספיק טובה להצדקת המוסר בראי החילונות כערך בפני עצמו.

כל שהעליתי בחכתי הוא שבאמת, אה"נ, אין שיניים עצמיות למוסר ולציות אליו,

אלא הוא בסה"כ פונקציה של תועלתיות והאינטרסנטיות של החברה.

אשמח לשמוע כיוונים נוספים אם ישנם.

אבל אתה גם הולך צעד קדימה וחושב שחילוני שלא מקשיב למוסר הוא לא אשם?

ואתה חושב שאין היתר לשנוא אותו יותר מכל חילוני אחר תינוק שנשבה?

אני חושב שהוא אשם במובן אחר:

ישנה אינטואציה בסיסית באנושות שלמוסר (יהיה היקפו אשר יהיה)

יש מחוייבות, והדילמה היא להסביר מדוע באמת, אך הרגש הבסיסי

הזה קיים.

אם האדם הצליח בפלפוליו לבנות מגדלים שראשם בשמיים על מנת

להוכיח או להסביר לו ולעולם שכל הרגש המוסרי הוא פיקציה ותו

לא ושהדרך הישרה שיבור לו האדם היא דווקא להתכחש לאותו רגש

טבעי, דומני שבזה עצמו חטא את חטאו העיקרי.

אכן לפי מחשבתו של אותו אדם אין עליו לא אשמה ולא זכות ולא חובה,

אך עצם מחשבתו היא החובה.

הרי תינוק שנשבה הוא שוגג ולא אונס, "שהיה לו ללמוד ולא למד", זאת אומרת שכן באים אלו בטענות בסיסיות.

אבל זה עושה אותו מזיד?

אבל גם שם זה לא ממש זדון, זה "עולה" כמוהו, או בעגה תלמודית , שוגג הקרוב למזיד.

באמת כל תינוק שנשבה נחשב שוגג קרוב למזיד, ולכן גוי תינוק שנשבה נהרג כמו שמבואר בגמ'

(הרמב"ם פוסק שגוי ששגג פטור מכלום, וזכור לי שמפרשים לפי דבריו שהטענה של "היה לו ללמוד ולא למד" היא קרובה למזיד ולכן נהרג)

א.

ישנה גישה שלפיה אין נשמה במובן אליו אתה מתכוון (שים לב שכך גם ניסחתי בשירשור ההוא), אבל יש בחירה. הבחירה, כמו התודעה ועוד תופעות אנושיות מורכבות הן דבר שצומח לפי הגישה הזו מתוך המבנה הפיזיקלי המסובך של המוח. כלומר - הן קיימות, אבל אינן שייכות למימד רוחני ששונה מהמימד הפיזי.

ברגע שתבנה העתק מושלם של בן-אדם, התופעות המנטליות כולן יהיו גם אצלו.

ישנה כמובן גם גישה של דטרמיניזם מוחלט. אבל הדגשתי שלא כל מי שחושב שאין נשמה (במובן הרוחני), חושב בהכרח שאין בחירה. יש כמה גישות בנושאים הללוץ

ב.

נכון. אין באמת מוסר אם אין בחירה. מי שגישתו היא של דטרמינזם מוחלט, כמובן שאין שום טעם לשאול אותו על "הצדקה" לשום מעשה, כי גם כך שום דבר לא מבחירתו. הוא מעניש אנשים לא מבחירה, אלא באופן דטרמיניסטי (כי כך החברה התפתחה אבולוציונית נניח)

חוקי הפיזיקה הם מוחלטים. אמנם במכניקת הקוואנטים יש איזה שהוא אקראיות, אבל זה באמת "אקראי"

אם את לא מדברת על רוחניות, אלא על פיזיקה של חומר רגיל, כמה שהמוח יהיה מסובך, איך יהיה שליטה למישהו על הבחירה שלו?

מה זה משנה כמה זה מסובך אם הכל נעול לגמרי?

תהיי יותר ברורה כי אני פשוט לא מבין!

היא, שישנה בחירה שמעוגנת ונכללת בעולם החומר.

החומר ואין בלתו מייצר לאדם את תחושת החירות.

אנו עד עכשיו לא הכרנו חומר בחירי, ועתה עושים לך

היכרות עמו.

וממילא אמנם התופעה קיימת, אך אין שום בסיס

למחויבותה.

אני מאוד מתלבט מה יותר מפעים: האם העובדה שהמוח הצליח

לייצר בחירה, או העובדה שהצליח לייצר מחשבה כזאת, שאם נודה

על האמת היא אפילו יותר מפעימה  מ"המפליא לעשות" של ברכת אשר

יצר שנאמרה על קשירת רוחני בגשמי. שכן, לפי אותו טיעון, הבחירה,

שבמבט ראשון נתפסת כתופעה מטאפיסית היא סה"כ תוצר לוואי של

ריאקציות כימיות למיניהן. אך בל נשכח שמעבר לכך שאין לאותה תופעה

עוד אח ורע בעולם החומר, הרי שמהותה של התופעה עצמה הוא אנטיתזה

להגדרת החומר הבסיסית, ולא אחר מאותו חומר יצר אותה. 

לאחר הרבה מחשבה נראה לי שהבנתי אותך.

וזה נראה לי שטויות מוחלטות!!! לכמה עיוותים הכופרים הללו עוד יצליחו להגיע?! אני פשוט המום מהם יותר ויותר.

אבל ניתן לריבוזום לענות אם באמת היא התכוונה לזה.

האמת היא שבאל"ף התכוונתי רק לציין עובדה, שיש אנשים שחושבים כך. ולא הכרתי בכלל את הפרטים. עליי להתנצל שכתבתי בלי להכיר היטב את הנושא, ולכן גם לא הצגתי זאת היטב וערבבתי בין מושגים.

אחרי שהלכתי לקרוא איפה שזכרתי שראיתי פעם אזכור לגישה כזו (בשורה אחת..), ומשם המשכתי למקומות נוספים, נראה לי שהבנתי למה הכוונה שלהם. אנסה להסביר אותה כאן בקיצור למיטב הבנתי, אבל יכול להיות שייכנס מדיי מהשיפוט האישי שלי. מי שרוצה להרחיב יכול לחפש חומר על דניאל דנט ועל קומפטביליות בכלל (compatibilism. בעברית אולי "תאימות"? הכוונה לקומפטביליות של המושגים "דטרמיניסטיות" ו"רצון חופשי").

הגישה טוענת שהרעיון של בחירה חופשית לא מתנגש עם תמונת עולם פיזיקליסטית (פיזיקליסטיות = כל מה שיש הוא פיזיקלי, ואין מימד אחר, של רוחניות או כדומה. וגם התופעות המנטליות של הבנאדם (סוכן, בעגה שלהם, כדי להיות יותר כלליים מן הסתם, אבל הרשיתי לעצמי) נגזרות אך ורק מההרכב הפיזי שלו).

בהתאם לפיזיקליזם אכן מה שקורה בתהליך קבלת החלטה של האדם מורכב מתהליכים דטרמיניסטיים ואקראיים, כך שאם היה לנו מידע מלא על התהליך המסובך היינו יכולים לצפות מראש הסתברות מסויימת לכל תוצאה.

כאן נכנסת כמובן השאלה: אז איפה הבחירה החופשית? הקומפטיבילים פשוט לא מבקשים בחירה חופשית במשמעות שאנשים רגילים לחשוב עליה, כלומר, של שחרור מסיבתיות. מבחינתם, המערכת האנושית פעלה לפי האינטרסים של המערכת, ולכן הם מתייחסים לכך כבחירה של המערכת. כלומר, בחירה חופשית זה מונח דומה לאוטונומיה.

המטרה של נקודת מבט כזו לא לחלוטין ברורה לי בעולם שגם ככה אין בו בחירה חופשית במובן ה"רגיל" (=ליברטריאני). (וכמובן גם המושג  "מטרה" לא ברור בעולם כזה)

אחרי הסתייגות זו: זה נראה שההסתכלות הזו באה להצדיק את ההתיחסות למעשים כ"אחריותו" של העושה (אחזור שוב על המוזרות של הרעיון הזה בעולם דטרמיניסטי), ואולי בעיקר -  נותנת מרגוע לנפש המיוסרת מרעיון הדטרמיניזם ו"נטילת" הבחירה החופשית ממנה. האדם לא "צופה" חסר אונים בתהליכים פיזיקליים שגורמים לו לעשות דברים מסוימים. אלא, מהו האדם, אם לא אותה מערכת עצמה? התודעה של האדם וכל חלקי ה"אני" שלו הם מערכת אחת שמקבלת החלטות לטובת האינטרסים שלה באופן (מסובך ו)אוטונומי.

האם התכוונת לומר זאת (בצורה עוקצנית), או שאת הגישה עצמה לא הסברתי היטב?

אם הבנתי נכון מה שניסית להגיד הוא:

לפי הדעה הזאת לאדם אין באמת יכולת לבחור, הוא מונע ע"י רצף סיבות שגורמות למערכת שמייצרת את התודעה שנקראת אדם לבחור באפשרות מסוימת על פי האינטרסים שלה.

מצד שני אין באמת אדם, האדם הוא המערכת שבוחרת על בסיס רצף הסיבות ושיקלול האינטרסים את האפשרות ככה שזה הוגן.

הבנתי נכון?

זה כמובן היה בעקיצה.

אך אני, את תגובתי הראשונה כתבתי באמת בתום לב.

הם כל הזמן רוקדים על המתח שבין מציאות הבחירה לבין היותה

תוצר של תהליכים פיסים. ניכר שהם מנסים למצוא נוסחה שתתמרן

בין שני הקצוות, ומהצד פשוט התרשמתי שלא כ"כ הולך להם.

מה שלא הבנתי הוא, היכן, איפוא, הבחירה??

אז חילקתם את האדם לכמה מערכות, הצגתם את תפקידן וכו',

המרתם שמות והגדרות ('אדם' ו'בחירה' למשל) כרצונכם,

אך האם בסופו של דבר הנפש אכן נגאלה מכבלי הדטרמניזם?

קיצור - לא הצלחתי להבין היכן כאן נקודת הבחירה. 

הרועה ומופים תמצתו ביותר כשרון (גם אם לא בניסוח שהייתי בוחרת בו בעצמי). קראת את ההודעות שלהם?

קשה לי להאמין שהם עשו את כל השמניות הללו באוויר,

צללו במים אדירים ולבסוף העלו חרס בידם וחזרו כלעומת

שבאו.

הרי אפשור הבחירה הוא הוא סיבת קיומם, ודומה שהם לא מספקים

את הסחורה, כך שזה נראה לי מאוד מוזר. 

מן הסתם הייתה חייבת להיות כאן איזו התקדמות, אך למרות

מאמציי מאוד התקשיתי להבחין בה.

תליתי את החסרון בי, ולכן שאלתי ואני שוב חוזר ושואל

את השאלה שבכותרת.

שינוי תפיסתי.

בנוסח כזה:

- אתה נחרד מדטרמיניזם? אין סיבה. אתה נשאר אתה - מערכת אוטונומית שבוחרת את בחירותיה בעצמה.

- רגע, מי בוחר? המערכת? 

- כן, המערכת היא אתה. איך היא(=אתה) בוחרת? 

- לפי אלגוריתמי הלמידה שלה, הערכת המצב בשטח, והערכת ההשלכות של המעשים שהיא יכולה לבחור מתוכן.

שוב, גם לדעתי זה לא ממש מעניין בסופו של דבר. אבל מצד שני אני חושבת שיש נקודה לתפוס (גם אם היא לא מספקת או מעניינת, או מטופשת).

בסדר, אז העתקנו את ה'אני' למערכת (תהליך שהוא עצמו טעון הרבה בירור).

אך בואו ונדון על המערכת עצמה: שורה תחתונה - אין לה בחירה. אינני מבין

מה זה אינטרסים וכו' וכו'. האם יש לה אפשרות לבחור כנגד האינטרסים שלה?

התשובה, כמדומני היא - לא. א"כ, במה בדיוק מתבטאת בחירתה  (לא דרכי 

פעולתה  - בחירתה!)?

קטונתי מלהבין.

אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה!

זה פשוט קישקוש מקושקש.

נראה לי שלא רק אתה לא הבנת אותו, גם הם עמם לא הבינו את עצמם

עדיין אני חושבת שאפשר להבין את הרעיון. גם רעיונות שגויים או מטופשים אפשר להבין או לא להבין.

(קראת אותו?). זה לא קריטי כאן, רק הדרך שלי להסביר את הרעיון לעצמי יותר טוב.

אנסח שוב בקיצור:

במובן שאתה מתכוון אליו - אין בחירה חופשית. (לדעתם המובן הזה בכלל לא מוגדר היטב.) התשובה לשאלה איפה הבחירה במובן הזה היא - היא אינה.

אבל בכל זאת אנחנו מתיחסים למעשים של האדם כאחריותו אם לא הופעל עליו אונס חיצוני על ידי אנשים אחרים, מפני שהוא עשה אותם, כלומר בחר לעשות אותם. באותו מובן שאלגוריתם-מחשב שנותנים לו רשימה של מהלכים אפשריים במשחק, בוחר אחד מבין המהלכים שנראים לו טובים*.

אני הוספתי את עניין המערכת וכו', כי ההתנגדות הטבעית שמתעוררת (לפחות אצלי) מהרעיון הזה, הוא - כשחושבים על דטרמיניזם מתארים כאילו משהו באדם בחר בצורה דטרמיניסטית, אבל לא האדם עצמו... אולי התודעה לא מרוצה, והיא "כלואה" בתוך מכונה שמחליטה בשבילה דברים... אבל לפי הגישה שלהם, לא ככה יש לחשוב, כי זהו האדם עצמו.

*כשקראתי מוקדם יותר היום על הנושא קראתי דוגמא בסגנון שהובאה בהודעה של ירדן ניר-בוכבינדר באתר "האייל הקורא", בביקורת על ספר של דניאל דנט)

נראה לי (אולי טועה כמובן) שהבנת את הרעיון כבר בהתחלה, אבל אתה מסרב להאמין שאנשים חושבים כך, ורוצה לשמוע מה הם עונים על השאלה - איפה "הבחירה האמיתית". אבל לדעתם אין אחת כזאת.

השאלה אם הם יחתמו על מה שכתבת, כי זה יותר נראה ניסיון "לערפל" את החושים. וכשמגדירים אותם בצורה חותכת כל כך, זה כמו לצעוק "המלך עירום".

אבל אני חוזר ואומר, ידיעת האנגלית שלי ממש חלשה, וויקפדיה זה לא ממש מקור טוב ללמידה, אז קחו אותי ממש בערבון מוגבל.

https://en.wikipedia.org/wiki/Compatibilism

האנגלית שלי חלשה מדי, והתירגום של גוגל מדבר שטויות 

אבל ממה שהבנתי זה נשמע כמו דטרמיניסטיים גמורים, שרק מנסים לסדר את עולם הערכים שלהם מחדש כדי שיוכלו "לבוא בטענות" לפושעים, והם מבדילים בין כוחות שבאים מהחוץ, לכוחות שפועלים בתוך האדם עצמו "אטונומיים" שהם קוראים שלהם בשם המושאל "בחירה חופשית".

מוזכר שם שיש כמה שאומרים עליהם שזאת "תחבולה אומללה" כלשנו של גוגל.

בקיצור פתפותי ביצים. כמה שטויות אפשר לומר?...

ההסבר שלי היה כזה גרוע?

אגב, ההתרשמות הסובייקטיבית שלי היא שחלק ממה ש"קורץ" לאנשים בשיטה הזו (חוץ מעניין האחריות המוסרית, ואולי יותר מעניין זה) הוא הרצון לא לאבד את ה"אני" שלהם.

(ע"מ שיהיה יותר מובן, נשמע מעניין..)

/Forum/Forum.aspx/t600344#6663616

ולגבי מוסר של חילונים

/Forum/Forum.aspx/t597708#6635476

אדם יכול להאמין שהוא נטו מכונה אבל אני כאדם מאמין יודע שיש לו בחירה ולכן אני יכול לשפוט אותו.

מעבר לזה, גם אם הוא מאמין שהוא נטו תהליכים פיזיקלים/כימיים/ביולוגים זה לא הופך אותו בהכרח לדטרמניסט, יש לו בחירה.

אגב כל הקטע של קוונטים מאוד מושפע מתודעה.

גם אם נניח שהעולם הוא דטרמניסטי גם העונש הוא חלק מזה.

לא היתה לא בחירה אם לעשות אבל גם לא תהיה לו בחירה אם לשאת בעונש.

ומצד הצדק, העונש שלו גורם בצורה ישירה (הכל רק תהליכים..) למכונות אחרות לעשות דברים שהחברה רוצה שיקרו.

חוץ מזה שגם כאדם דתי הפרדוקס קיים ואפילו חמור יותר, ידיעה ובחירה היא הרבה יותר מזה שהכל תהליך, באמת לא יכולת לבחור אחרת..

כתבת:

אדם יכול להאמין שהוא נטו מכונה אבל אני כאדם מאמין יודע שיש לו בחירה ולכן אני יכול לשפוט אותו.

ואני שואל - ברור שאני יכול לשפוט, השאלה היא למה הוא נחשב מודע , הוא הרי לא יודע מזה, אז הוא שוגג

מה שכתבת על הקוואנטים נראה לי נורא מוזר, אבל כיון שאני בור גמור בנושא, וקראתי עליו בקושי כמה שורות, אני לא יכול לדון

ולגבי ידיעה ובחירה יש אריכות דברים אבל זה יגרום לי לנצל"ש.

ואדם נורמלי, שגדל נורמלי ולא התעוות, אמור למצוא בתוך עצמו את המוסר, ולפעול לפיו.

ברור שזה שייך גם לכופר.

לא טענתי שאין לכופר הרגשת מוסר, רק טענתי שלפי דבריהם המוסר הוא לא הגיוני, והוא רגש ככל הרגשות. וממילא מי שיחליט להתעלם מהרגשות האלה ייחשב שוגג, כמו כל עבירה של תינוק שנשבה.

יכולים להיות חילונים הכי מוסריים שיש, ואולי ע"כ ההערכה.

מנגד אלו שאינם מחזיקים בו, כנראה באמת משום תינוקות שנשבו, אינם יכולים להוות כלי קיבול לטענות מעין אלה, משום שבאמת לא למדו מעולם מוסר אמיתי מהו.

מעבר ל"לבוא בטענות", מהו המצב האידיאלי? שגם חילונים (שלא שומרים מצוות משום אנ'לאידעת מה) יהיו בעלי מוסר יהודי.

וזה שונה כמובן מאלה שמתנגדים למוסר היהודי כפרט, (דתיים למשל) או ככלל (כופרים, למשל).

את אומרת שאי אפשר לבוא בטענות לתינוק שנשבה שלא מקשיב למוסר. ממילא יהיה אסור לשנוא אותו.

ברור שהאידאלי שלפחות את המוסר הם יקיימו. לפחות זה...

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים