אומרים שעד שנה של ניסיונות זה נורמלי, ויש גישות שאפילו יותר מזה (שנה וחצי-שנתיים)

שום דבר לא דפוק אצלך, את רוצה מאד בהריון וזה עדיין לא קרה, אולי יש בעיה גופנית כלשהי ואולי לא גם אם יש בעיה כלשהי לא נראה לי שכדאי להגדיר את זה כמשהו דפוק, זה סתם מחליש אותנו

בואי ננסה לעשות קצת סדר?

כל כמה זמן את מקבלת מחזור? מתי את מצליחה להיטהר?

לפעמים העניין הוא פשוט שמפספסים את הביוץ מסיבות שונות, בואי נתחיל מזה.

מהנתונים שכתבה אנונימית, נשמע דווקא שהביוץ יוצא ממש ביום הטבילה (או יום אחרי, ולפעמים יום לפני)

ובכלל לא בטוח שזו הסיבה...

בכל מקרה, טוב להיות מודעת לכך שקימת אפשרות כזו (של ביוץ לפני טבילה), ושיש דרכים מגוונות ויעילות לטיפול אם באמת יש בעיה...

בעיני, אין סיבה להחלץ, או להתערב.

אם את רוצה להיות יותר רגועה, ולבדוק מה המצב, ניתן לפנות למכון פועה עם כל הנתונים, והם ידריכו אותך, אם יש צורך בברור נוסף, או שאין...

בכל מקרה, יש הבדל בין לברר שהכל כשורה, לבין לנסות להתערב (אפילו בדרכים טבעיות...)

בשביל להרגיע את החששות ממולץ בחום לפנות למכון פועה! הם ממש נחמדים ומקצועיים! (לוקחת קצת זמן להשיג אותם בטלפון, אבל זה שווה את זה לגמרי!! ואפשר גם לשלוח שאלה באתר)

אני מקבלת לא הכי מסודר, פעם ב30 יום בערך (לפעמים פחות לפעמים יותר)

אני מצליחה להיטהר לאחר 6 ימים....

מבייצת 16 ימים אחרי המחזור (זה אומר שאם את טובלת אחרי 13 יום מהמחזור את פוריה שלושה ימים אח"כ)

הכל כמובן בערך, אבל כעקרון הבנתי שלרוב הביוץ מתרחש 14 יום לפני המחזור הבא... כמובן שיש יוצאים מן הכלל (שמעתי כבר על 9 ו 5.. אבל זה הנורמה)

מקוה שהבנת... בהצלחה!!

מתחתי... תקראי אותה, היא הרבה יותר מובנת

אפשר לשאול כל כמה זמן קיבלת וכמה ימי טהרה? מתי יודעים אם מפספסים ביוץ?

תודה

זאת אומרת שאם המחזור הוא 5 ימים ועוד 7 נקיים = 12 - יום הטבילה הינו יום הביוץ 

אז יש רק יומיים לאפשרות להיכנס להריון ??

אז פשוט לפנות לרופא ולבקש ממנו כדורים לדחיית ביוץ ? אוף למה הכול מסובך ?

יש אומרים שזה אפילו הכי טוב שהביוץ יוצא בליל טבילה כי אז הזרע חזק בדיוק בזמן הביוץ.

כדאי לעקוב עם מקלוני ביוץ אפילו (-שזה שיטה לא הכי אמינה אבל כן הכי פשוטה וזמינה) כדי לוודא שאכן הביוץ ביום ה12 ואז פשוט להירגע ולנסות כמה חודשים בנחת.

אם אחרי שוידאת שאתם לא מפספסים ביוץ לוקח יותר מחצי שנה-שנה אז הייתי פונה לבירור מעמיק יותר.

תחיה, תודה רבה על המידע המפורט!!!

ממש השקעת...

עזרת לי מאוד, אני מנסה למצוא מידע בנושא אבל הרימון לא נותן...

כתבה אלירז בפורום לנשואות בלבד-

"אם הפספוס (של הביוץ) הוא בגלל שמירת טהרה, יש הורמונים שיכולים לעזור בזה.

(לא כדורי מניעה) אלא כאלו שיאזנו את האסטרוגן הזריז שלה, או יפעילו אותו מאוחר יותר..
לשם שינוי גם איקקלומין להגברת הביוץ שייך במקרה הזה - לפי אבחון רופא.

וכמובן - רבנים שיעזרו לה לגמור את ימי הטהרה מוקדם יותר.

היא (פותחת השרשור) בקשר עם מכון פועה?"

ועוד ציטוט:

אף פעם. להילחץ זה אף פעם לא טובאלירז

3 שנים לא אומרות כלום לפעמים

ולפעמים חצי שנה שמחכים אומרת הרבה יותר.

אם חישובי הביוץ תקינים

ללכת לעשות בדיקות מקיפות, ספירת זרע, איזון של ויטמינים והורמונים

לוודא שאכן המערכת תקינה.

להיות מוכנים גם לשינוי תזונתי. 

להיות מוכנים לכל, אבל אף פעם לא להלחץ!

ה' יודע מה נכון וטוב לנו, לפעמים זה כרוך בציפייה גדולה.

(וזה בטח יעשה את זה מרגש יותר כשזה יגיע!)

הרבה פעמים מה שמונע מלהיכנס להריון זה הלחץ. הגוף צריך רוגע בשביל להיכנס להריון, ולכן כולם כתבו לך שהעיקר הוא להיות רגועה. (רואים את זה עם נשים שלא ילדו בכלל, ואז אימצו ילד וילדו אחר כך, לפעמים אחרי שאמרו להם שהם לא יוכלו ללדת. ברגע שהם נרגעו ולא נלחצו מזה הגוף שלהם יכל להיכנס להריון)

קשה לבצע, אבל חשוב מאד. תנסי לשכנע את עצמך שזה שכרגע אין ילדים זה כי כרגע זה לא טוב בשבילך, וברגע שזה יהיה לך טוב ה' ישלח לך את זה.

ווד משהו- אני לא יודעת למה אמרו לך שלרזות זה קשה יותר. בד"כ דווקא הפוך- הרבה בנות שמנות צריכות להרזות כדי שיוכלו להיכנס להריון. 

בכל מקרה ממש אל תשמיני בכח. זה ממש לא עוזר, ואפילו עלול להזיק מאד.

כן חשוב שתבדקי שאת אוכלת כמו שצריך ושיש לך מספיק ויטמינים ומינרלים, ואבות המזון כדי שהגוף שלך יהיה חזק מספיק (אבל לא לבד, אלא בייעוץ עם תזונאית)

ההמלצה הכללית היא רק אחרי שנה להתחיל לבדוק, כי לפני זה זה יכול להיות פשוט זמן שלוקח לגוף להסתגל. (הרבה רופאים לא יסתכלו עליך לפני זה ויגידו לך לבוא אחרי שנה מהנישואין, כי אין טעם להיכנס לסרטים לפני)

אלא אם כן את יודעת שיש משהו שמונע (כמו שזמן הביוץ הוא לפני הטהרה) ואז תפני עכשיו כדי לטפל.

אם את בכל זאת לא רגועה (למרות שזה מצב נורמלי בהחלט) מצטרפת בחום להמלצות לפנות למכון פועה. הם ממש מבינים ויעזרו לך, וגם יעודדו אותך. 

זו עבודה קשה, וצריך כל הזמן לחשוב שוב ושוב שזה מה שטוב לך כרגע. לכן ה' נותן לך את זה.

תחשבי על דברים אחרים תעסיקי את עצמך בתחביבים ועבודות, תנסי להתייחס אל זה בקלילות ואפילו קצת להדחיק.

(אני לא סתם אומרת, זה מנסיון. אני כבר אחרי שנה וחצי מהחתונה. אמנם הבעיה שלי שונה משלך, אבל בשביל לא להילחץ מזה צריך לחשוב את אותו הדבר. ואם משתדלים זה מצליח בסוף)

שיהיה לך בהצלחה ותפקדי בקלות!

(ואם זה מעודד אותך- אמא שלי אמרה שזה יתרון לא להיכנס בשנה הראשונה לחתונה להריון, כי ככה יש זמן לבנות את הזוגיות לפני שנכנסים לקושי של ההריון עם ההורמונים והבחילות. אולי בהמשך תביני למה זה קרה לך.)

במה את עוסקת?

האם את כל היום בבית?

זה ממש לא בריא להיות עסוקה במחשבות האלו כל היום.

כל אובססיה כזו היא לא בריאה ולא משנה מה הנושא שעומד מאחוריה.

תנסי לחשוב ולזכור - שתינוק עכשיו זה גם מסרבל

וכבר לא תוכלו לצאת לאן שאתם רוצים מתי שאתם רוצים..

כמה כיף להיות זוג צעיר.. תהני מהזמן הזה!!

כי אם לא יודעים את זה, זה נשמע קצת מתנשא..

חוץ מזה אני מסכימה 

בתור אחת שנשואה שנתיים וחצי ובטיפולים,

היתה תקופה שלא עבדתי וזה ממש לא היה טוב בשבילי

הרגשתי שאני כמעט משתגעת מרוב שחשבתי על זה כל היום.

כשעובדים זה ממש אחרת,פתאום מרגישים סיפוק ועשייה ושיש עוד דברים חוץ מזה.

בקשר ללחץ,אני לא מסכימה כ"כ עם מי שכתבו.

כי הרבה פעמים הבעיה אצל נשים שלא נפקדות זה א הלחץ,

לדוגמא אם הבעיה אצל הבעל והאישה מאוד רגועה אז זה בכל לא קשור.

יש פעמים שהלחץ לא קשור.

ומה שכן זה נסיון שקיבלנו,ואם קיבלנו אותו כנראה שיהיו לנו הכוחות לעמוד בו.

בינתיים זה זמן טוב לבנות את הזוגיות,לפתח תחביבים, ללמוד מקצוע,לעבוד וכו'.

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!

יש לי חברה שלקח לה שנה

שמעתי על זוגות שהביאו את הראשון ואחר כך ניסו שנים עד שהצליחו שוב

גילוי נאות, נשואה שנה וחצי ועדיין לא בהיריון.

כמו שכבר אמרו כאן, עד שנה זה בסדר וזה בטווח התקין אלא אם כן ידועה בעיה כלשהי מלפני כן או שיש מחזורים קצרים במיוחד ואז כדאי לבדוק אם יש ביוץ לפני הטבילה.

ואני רוצה לשתף בתובנות..

בהתחלה כל חודש ספרתי והתבאסתי ששוב לא... רק בחודשים האחרונים הצלחתי "להפסיק לספור" את החודשים שעוברים ולהינות מכל רגע שאני בלי ילדים ויכולה להתקדם בדברים אחרים (עם כל הרצון להריון..)

כן, בטן הריונית מעוררת בי כאב שאני עדיין לא שם וכל פעם שמישהי שהתחתנה לפני יולדת יש לי צביטה (לא כי אני לא שמחה בשבילה, אלא שזה מזכיר לי איפה תיאורטית יכולתי להיות...)

אבל אין לי כח לחשוב על זה, זה רק מפיל אותי.

אני בטוחה שד' דואג לי ומכוון לי את הדרך.

קשה לי ולפעמים אני בוכה. גם כי היו כמה הפלות.

אבל אין לי ספק שמשהו בזוגיות שלנו יותר עמוק יותר שלם בגלל הבנייה שמתאפשרת לנו ככה.

משהו שמעודד אותי ונותן לי קצת תקווה זה שברגע שהתחיל מחזור זה בעצם גם הרגע שמתחילים לספור את ההיריון שבטח החודש בוא יבוא בעז"ה.

כשאנחנו בלחץ הגוף שלנו מפרש ,שזה ממש לא הזמן להריון.

רמות הפורולקטין עולות(הורמון החלב) זה מונע ביוץ.

אני הייתי בחורה לחווץ הורת והרב אבינר אמר לבעלי ,תרגיע את אישתך.

ככה (בלי ילדים)0 תלמד תורה בשקט.

אז תכלס צריך להרגע.

לפי הרופאים רק אחרי שנה ,של יחסי אישות ללא אמצעי מניעה,שלא הושג הריון עושים ברור פוריות.

מה שחשוב זה התיזמון של ביוץ והביאה.

בביוץ של האשה יש הגברה של התשוקה המינית.

הריר הצווארי זה השקוף עבה וניתן למתיחה לאורך(ככה הדריכה אותה אחות לפני ההריון הראשון.

בנות להרגע לא לשים לב לחברה שנשואה שנה וחצי וכבר בהריון שני.

זה מגיע סבלנות.

כדאי למצוא אפיק חדש לעניו (שיוריד לחץ)ריקוד ,חוג בילוי.

כשלא חושביםו לחוצים מהריון הופ וזה קורה.

אני טיפוס לחוץ מלכתחילה, כל דבר מקפיץ ומבהיל אותי 

אני כרגע בבית , לא עובדת המווון זמן בגלל בוסים רעים שפיטרו אותי שבוע  אחרי חתונה 

אז איך עושים את זה , טיפים בבקשה ....

לעניות דעתי, אמונה אמיתית ועמוקה היא הכלי הבלעדי להגיע לשלווה ורוגע אמיתיים.

אבל אמונה זה דבר שצריך לעבוד עליו עבודה יומיומית.

יש משהי מדהימה ברמת בית שמש שבנתה סדנה ייחודית שלומדים בה אמונה בהשגחה פרטית לפרטי פרטים.

יש לה גם הרפיות מדהימות שמתאימות לכל מצב ומציאות והרפיות מיוחדות לקראת חגים.

ניתן להירשם לסדנא האינטרנטית אבל מדובר בהשקעה כספית לא קטנה.

הסדנא נותנת כלים אמיתיים להתמודד עם קשיים ועם דברים שאינם הולכים כרצוני.

ולא מדובר בעוד סדנת מודעות מקושקשת של העצמה אישית וחשיבה חיובית שטחית.

זה משהו ממש עמוק ויסודי לדעתי. ולא איזה משהו ניו-אייג' מפוקפק.

תודה ששיתפת

ואני מתגעגעת...

אל דאגה, זה לא עובר לאף אחד...

באמת צריך לדבר

הכי טוב זה ללמוד את הגוף כמו בשיטת המודעות לפוריות,

אבל אם לא אז מקלוני ביוץ 18 יום לפני הזמן המשוער של המחזור זה בד"כ נותן מושג כלשהו.

למצוא תעסוקה.

ואני אומרת את זה מנסיון!

אני נשואה קצת יותר משנתיים וחצי ועדיין מחכה..

היתה תקופה שהייתי כל היום בבית כי לא מצאתי עבודה

והרגשתי שאני משתגעת מרוב מחשבות על זה.

וזה טבעי שהמחשבות מגיעות כי זה משהו שמאוד רוצים.

וברגע שהתחתי לעבוד הרגשתי חיים אחרים!

אני מציעה לך או לחפש עבודה או ללמוד מקצוע אפילו משהו קצר,

זה יעשה לך כל כך טוב.

בהצלחה!

אני ובעלי היינו קוראים את זה כל חודש אחרי שהגיע המחזור והייתי מתחילה לבכות לו..

קטע מדהים של הרב זצ"ל (עין אי"ה ברכות פ"ה, עט)

תכלית התפילה- לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ואמת

"אמר ר' חמא בר חנינא אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר 'קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה' " _(ברכות לב: )

רציתי קודם כל להגיד לכולכן תודה רבה !

אתן מחזקות כל אחת בדרכה שלה, כל אחת מראה צד אחר של העניין ולמעשה כולן עם אותן הרגשות 

תודה רבה למנהלת הפורום שיש אפשרות כזו לשפוך את הלב בדברים שמביך לדבר עליהם במילים ובדרכים אחרות.

תודה לכולן באמת !!

שנית אני מחפשת תעסוקה באמת, אז אם אתן שומעות על עבודה באיזור ירושלים אשמח לפרטים 

ובעז"ה שאני אשכיל להירגע! (שזה קצת קשה בהתחשב באופי שלי ...)

 ולבנות את הזוגיות שלי שתהיה חזקה,טובה,שמחה ובריאה 

ושבז"ה בקרוב נזכה לבשר אחת לשניה בשורות טובות 

רק דבר נוסף ואחרון :

"תחיה דולה" - תודה לך על המידע לגבי ביוץ, קשה נורא להבין מהאינטרנט את הספירה -הם נותנים שבוע של פוריות כביכול ואף פעם לא ברור מתי בדיוק , אז תודה על המידע הברור - (אשמח אם תוכלי להאיר את עיני בעוד דברים שצריך לדעת בנושא )

אמונה אמונה 

תודה על המשוב

מאחלת לך למצוא עבודה בקלות ושתיפקדו במהרה ביחד עם כל המצפות של עמ"י

להיות לחוצים ממש אין צורך יש היום דרך לטפל כמעט בכל דבר

ועד  שנה באופן טבעי זה יכול להיות 

צריך להיות עסוקים בעבודה בלימודים.

מי שבתהליך של חיפוש עבודה יכולה להתנדב במקום .

מורות שלא מצאו עבודה יכולות להתנדב מס' ימים בשבוע,וזה הרבה פעמים עוזר גם למצוא עבודה בהוראה.

זה נכון שכ את לא בהריון הרבה נשמות טובות דוחפות את האף.

צריך לאומר להם :אנחנו רוצים אבל זה לא הולך..

בד"כ התשובה הזו משתיקה רבה מאוד חצופים ודוחפי אף ומבטים.

אפשר להרגע ע"י עשית ספוט (משחרר אנדורפינים שמעלים את מצב הרוח וגורמים לרגיעה.

אני מקבלת מחזור כל 50 יום בערך 

ואנחנו מ-ת-י-ם להיכנס כבר להריון 

ויש לי בדיקת ביוץ אבל אין לי מושג מתי לבדוק כי לבדוק טווח של 50 יום זה קצת אבוד...

יש למישהי עצה??

כי זה דוקא אומר שהביוץ שלך בטוח לא נמצא בתוך ימי הטהרה.

הייתי הולכת קודם כל לרופאת נשים כדי להסדיר את המצב הלא תקין.

בדיקה של איזון הורמונלי, בדיקה של חוסר בויטמינים.

את אוכלת את כל אבות המזון?

ירקות, פירות, דגים, בשר??

לפחות לא כאלה שמתחברים לי לביוץ..

אוכלת מסודר יחסית..

איך אפשר לקצר?

מאז מצתמיד המחזור שלי ככה מגיע בטווח רחוק..

ותסתכלי בהוראות של המקלונים כתוב שם נראה לי שצריך להתחיל לבדוק 18 יום לפני הדימום או משהו כזה

אבל יותר טוב שפשוט תביני שזה ככה גם בלי לבדוק , תחכי עם הקלונים עוד קצת 

אני לא מבינה ממש...

המחזור שלי לא באמת צפוי..

הוא בערך כל 50 יום אבל אני לא יודעת באמת מתי הוא מגיע..

רק שמתחיל לכאוב לי קצת וזה הטווח של הימים..

ובחודש אחר כך תתחילי לבדוק עם המקלונים 18 ימים לפני המועד המשוער שהוסת הבאה אמורה להגיע 

אני מכירה באופן אישי (דוד שלי) אדם דתי שמתעסק בדיוק עם הדברים האלה (בצד הביולוגי, לא הרפואי, ז"א הוא לא גניקולוג אלה ביולוג ומתמחה מאוד בתחום.) ממה ששמעתי ממנו, תמיד עדיף לעשות בדיקות מ2 סיבות. הראשונה- כדי לדעת שהכל בסדר. השניה- אם יש בעיה להתחיל לטפל בה מייד במיוחד שלפעמים הבעיות הם כ"כ שטותיות וקלות לפתרון. אם תרצי פרטים בשמחה

אבל משמח לדעת שהצלחת להיקלט

הפלות בתחילת הריון זה דבר מצוי

והרבה פעמים אחרי הפלה הגוף יותר פורה.

מאחלת לך התאוששות מהירה ושימלא ה חסרונכם בקרוב!

קשה...

זה אובדן .. ממש....

חיבוק ענק מכל כל הלב!!!

איתך שם🫂🫂🫂

ומה אומר רופא הנשים שלך? יש אופציה להפריה חוץ גופית?

זה ממש הרגשה של חיסרון וריקנות שולחת לך חיבוק, וקחי את הזמן שלך להיות עצובה... 🫂

ממש ממש עצוב וכואב. מתפללת שהשם ישלח לך המון כוח ובריאות ושיעניק לך את המתנה הזו שוב בזמן הנכון עבורך ועבור משפחתך. בע"ה יהיה. יש לי גיסה שנקלטה טבעי בגיל 47

הכל יכול להיות אם יש אמונה 🫶

ובמצב לא צמים מלא...

חיבוק ענק ענק ענק בכל מקרה!!

איזה קשה זה להרגיש ככה🫂🫂🫂

לא הייתי ככה אתמול בכלל

דכדוך שגורם לחוסר תיאבון שגורם לחולשה פיזית

אפשר להתחיל מלראות סטנדאפ קטן

להחליט שת 10 דק מכינה לך ארוחה

או חצי שעה יוצאתלסיבוב

הכרחתי את עצמי לקוםלאכול מה שהתחלתי להכין וזה הגעיל אותי. בלעתי בכוח כמה כפות וחזרתי למיטה עצובה

אם זה כבר תקופה ולא עובר אולי זה דכאון אחרי לידה

לא להיבהל, והכי להרשות לעצמך לנוח.

תקשי מבעלך שיחזור מוקדם או שתביאי בייביסיטר,

המצפון הזה של להתעלות על כל איתות של הגוף/ נפש ולהמשיך כאילו כלום, הוא לא נכון ולא בריא.

מותר לעצור מדי פעם כפי הצורך גם בלי קשר להריון ולידה.

ובמיוחד אם אחרי לידה לא נחת כמו שצריך.

הגוף והנפש זוכרים הכל.

לדעתי אל תלחמי בזה, הכי להרפות, כנסי למיטה עם סרט או משהו. הכל טוב.

אולי תזמיני לעצמך אוכל או שתכיני משהו טעים גם אם הוא לא משביע

מותר שיהיה מדי פעם יום שאת פחות בכוח, בטח אם יש לזה טריגרים וסיבות.

אישית אני מאמינה שכמה שיותר נותנים מקום לזה ונחים ולא מתאמצים להתעלות מעל עצמנו ככה זה עובר מהר יותר...

אני שומרת.

גם ככה לא אוכלת יותר מידי בשרי במהלך השבוע.

עוזר אפשר בשר

אבל לא נעים לי חח

יהודים וכזה חח

הכנתי פסטה

תכיני דגים או לפחות קטניות וירקות...

אני כן מקפידה

לא בקטע של חלבון

פשוט באלי בשרי

של צורך

אז לא, לא הייתי אוכלת..

אולי גם קציצות/בולונז טונה יעזרו לתחושה של "בשרי".

היום גם ראיתי הצעה לשווארמה דג. לא ניסיתי.

אני כרגע בתקופה שדגים מגעילים אותי. 🫣🙄

סליחה שזה נשמע כזה דוסי

אבל באמת חושבת שהריון זה לא סיבה להתר כזה רק כי מתחשק

מלא דברים מתחשקים לי..

יש למי שי אנמיה וברש מאוד מחזק זה משהו אחר

לדעתי זה הזדמנות לזכור שיש במקביל לעולם הקיים שלנו עוד מימד לש מציאות שחסר לנו עד כדי שאנחנו אפילו לא מרגיישם כמה הוא צסר

הזדמנות לעצור רגע לשהות בכל המרחבים במציאות שמחכים להשלמה

ובעיני כן דווקא ההתגברות על החשק יש בה השתתפות וחיבור לכלל.

והאמת שאני "אוהבת" את הרגעים האלה שמנהגי האבלות מבאסים לי את היומיום

כי במציאות אין ככ תחושת חוסר ביומיום

והרגעים האלה מזכירים את המהות.

אז תחושת "אוף" היא ממש בסדר בימים האלה לדעתי.

כמובן אם זה מעבר לאוף של חוסר נוחות זה כבר התלבטות אחרת..

אני מרגישה 'זה מגדל אותי

גם אם ביום יום אני לא תמיד מחוברת לחוסר ולגאולה ולבית מקדש

בימים האלה חושב לי להרגיש אשניממביעה דרך זה את האכפתיות או הרצון להרגיש אפילו שזה קשה

כי נכון זה לא נוח לי

אבל בתוך עמי אנוכי יושבת

ומותר להתבאס על זה גם

אני הכי כזאת שנגיד בהריון אם אני בונה על משהו שהתחזק לי ומגלה נגיד שאין בסוף אימאלה איזה דרמה חח

כי בעיני בשנים האחרונות אנחנו הכי מרגישים את החסר

ולעיתים מחפשים "לברוח" דווקא למה שמרים אותנו.

עלי למשל הכי משפיע המוזיקה

ביומיום אני מחפשת להיאחז בחיובי, בטוב, במוזיקה, באוכל מסודר, ממש לשמח את עצמי ולאגור כוחות גם להיות חוסן לאחרים.

ועכשיו כשזה אסור מרגישה שהדרך לצלול למטה עלולה להיות מהירה.

ונגיד איך ששמעתי על חוות גלעד, ישר עבר לי בראש שכולנו איבדנו את הבית.

ושבטוח היישוב יבנה מחדש יותר חזק ויותר גדול והאסון יהווה מנוע לצמיחה וחיזוק

והלוואי שהיינו יכולים לומר כך גם על ביהמ"ק..

באמת הרגשתי בלב כאילו שזה כזה צפוי הכאוס וההרס בתוך תקופת החורבן 😬

ונכון ברגיל אני איתך ..בלמצוא דרך להיות ביש..לשמור על הכוחות ועל הרוח ועל התקווה ולראות את הטוב ולהתעסק במה שמרים

אבל לא אני המצאתי שבימים האלו הבקשה היא שונה

זה ימים שכן מבקשים מאיתנו לשהות במה אין..בגעגוע בכאב

נכון לא להתפרק

לא להתיאש

לא ממבט כזה

וגם שם הגבולות הם לפעמים מתשנים מאחד לאחד

הנפש שלנו עברה הרבה וצריך לשמור עליה

אבל בעיני לפנות את המרחב מהסחות דעת כמו מוזיקה ובריכה וקניות לכיף ואולי גם בשר(אני אוהבת חלבי חח אז מבחינתי זה דוקא כיף🫣) בעיני זה כמו מזכיר לי את הנק 'חוסר הפנימית המהותית שהיא הקודש

הגילוי לש ה' בעולם

וזה הכי כואב לי בכל המלחמה האשת

לדמיין איזה מטורף היה אם היה פה 'כינה אם הינו מלוכדים ומאוחדים כעם סביב הלשיחות הלאומית והרוחנית לשנו בעולם

אם היה לנו ראש מורם ויציבות גם מול העולם

אם היה לנו כעם חיבור לקודש לתורה לגודל

וכן קל לי לכאוב ממש את זה שזה לא שם עדיין

אנחנו בדרך כנראה

והיא מפותלת

ולרוב עני מסכימה משתדלת לראות כמה כבר נפתח וכמה התקדמנו

אבל עכשיו

מרגישה שזה באמת זמן להרגיש גם את מה שעדיין לא

ולהפוך את זה לתפילה להשלמה

נגיד הייתי בבניין שלם ובכנות לא הבנתי למה מותר יריד בגדים בשלושת השבועות מניחה שיש רבנים 'התירו ויודעת שיש כל מיני דעות וכו והכל בסדר

לא יודעת לי זה מאוד צרם.. כי כן יש בי מקום שאומר כן חשוב להיות גם בלוחות השבורים הז מוליד בלב הרבה געגוע ורצון לתיקון שלם

אז הסתובבתי ביריד ראיתי מטפחות יפות ואמרתי לעצמי

נכון את רוצה?

אז כאשת לא קונה עכשיו את אומרת לה'- אתה רואה..חסר לנו גאולה. אני רוצה להיות שייכת למי שמצפה לה.

ומי שקנתה הכל טובבבבב לא כתבתי בכלל כביקורת חלילה

שיתפתי מעצמי

ברור שלא את המצאת את זה 😆

אני מסכימה שבהרבה דברים צריך "להחזיק" ולהתאפק

מבחינתי לא לכבס זה קשה, מגרד בגוף, מעקצץ באצבעות.. אבל לא קורה משהו דרמטי אם אני לא מכבסת..

בשרי לא מזיז לי, ולהתחדש בבגדים לא שייך מבחינתי בכל מקרה.

אבל יש דברים אחרים שמרגישים לי טו מאצ

כמו מקלחת חמה שזה לנפש

ומוזיקה גם.

זה באמת מורכב.

אבל תודה שכתבת צריך להתחזק גם בזה

והלוואי שזו תהיה השנה האחרונה 💔

לא רואה סיבה להקל בזה

אבל איתך בתסכול כי אני מרגישה רעבהההה ואני לא אוכלת חלבון

סורי על הנצלוש אבל רעיונות לחלבון חוץ מדג יתקבלו בברכה חחח

אחרי לידה, כיולדת- יש הקלות בעניין.

תכיני לך דברים מפנקים חלביים ואז אולי החשק לבשררר ירד.

ולא שמרתי. מבחינת בעלי זה אפילו לא היה שאלה. גם לא צמתי בתשעה באב.

איך אומרים אצלנו בשם ר' חיים סולוביצ'יק? אנחנו לא מקלים בחומרת הימים, אנחנו מחמירים בפיקוח נפש.

בגמרא יש נידון על בשר טרף, אז בשר בתשעת הימים...

אבל אישית הרגיש לי שזה לא פיקוח נפש…

ההמוגלובין והברזל שלי טובים

והחשק זה לא חשק שעושה לי צירים עכשיו

חשק

סבבה

נתמודד

ולא חשבתי שיהיה לי קשה

אבל ממש קשה

לק"י

אם יש לך עניין רפואי/ חולשה/ את לא מסוגלת לאכול כלום חוץ מזה, מציעה שתבררי עם רב.

לק"י

מה עם שניצל סויה?

לטעמי זה טעים יותר מבשרי😅

לדג טונה גם יש מרקם של בשר.

אבל לדעתי אם את בהריון, וחושקת בזה, וזה גם עדיף בריאותית, אני בטוחה שיש היתר , עובדה שיש עדות שאוכלים, ויש שטוענים שילדים יכולים לאכול, ובואי, בימינו , יש חלבי כל כך עשיר, שאני לא בטוחה שלזה התכוון המשורר, הילדים שלי למשל חוגגים בימים האלו

אין לי זמן להרחיב אבל עונה גם כדי להקפיץ לך וגם להשתתף. גם אני הצעירה במשפחה עם אחים גדולים מאוד , מזדהה במיוחד עם זה שהם עסוקים היום בנכדים שלהם ופחות במשפחה המורחבת, אבל הי,זה האחים שלי, אין לי משפחה אחרת.. וגם אני הייתי שמחה ליותר מפגשים.

אני משתדלת מידי פעם להזמין עם כיבוד שלא מסובך לי ,

פיתות וסלטים עם קציצות קנויות-בשר/המבורגר/פלאפל

וציפס..

שתיה ועוגןת קנויות . זה מעולה וקליל

ונפגשים יחסית מעט, אבל אין מפגשים כמעט של כולם, רק באזכרות וכאלה. יותר - בחנוכה מזמינים ערב אחד משפחה אחת (של אח/ות), בחוהמ משפחה אחרת וכן הלאה. ככה יוצא שבשנה שנתיים פוגשים את כולם "אחד על אחד" מבחינה משפחתית, ובאזכרות או שמחות אז יש מפגש יותר המוני אבל זה יותר שלום שלום ופחות ממש יחס והשלמת פערים וכו.

בעבר היינו נפגשים אצל ההורים בשבתות, קובעים עם אחד האחים שבאים לאותה שבת וזה נתן עוד הזדמנות. אבל עכשיו פחות רלוונטי כבר. בקושי כל אחד מתארח בעצמו כדי לא להקשות אז בטח שלא ביחד. ולהזמין אחד לשני אלינו פחות רלוונטי, בעיקר בגלל חוסר מקום.

אחים שיש להם ווצאפ מדברים ביניהם יותר ואז הקשר קרוב יותר.

עושים על האש אצל אחד האחים (בסוכות) או בטבע (בפסח).

גם בחנוכה נפגשים ערב אחד.

פעם בכמה שנים אם יש חגיגה מיוחדת (למשל יום הולדת עגול להורים) עושים שבת משפחתית באכסניה. מניחה שזה יפסק כשנהיה סבא וסבתא בעצמינו…

חלק מהאחים גרים קרוב ונפגשים איתם לעתים יותר קרובות.

את לא באותו סטטוס כמו אחים שלך,

את מטפלת בילדים קטנים, הם כמעט או כבר בשלב הנכדים.

לדעתי כדאי להשקיע בליצור קשר עם האחיינים,

הגדולים שבהם בטח ישמחו להתארח אצלכם ולשחק יחד הילדים שלהם עם הילדים שלך. זה שונה מאשר כשהם מתארחים אצל ההורים שלהם.

הגדולים שלי עוזרים הקטנים מלאא

אני תמיד אומרת להם שכשיגדלו בע"ה ויהיו להם ילדים הקטנים כבר יגדלו ויעזרו להם עם הילדים

באמת שכחתי שיש המשך, כשהגדולים כבר עם נכדים, והקטנים רק התחתנו

גלגולו של עולם

סליחה שאין עצות, בפרט כי את גם לא מעוניינת לארח

אני רגילה במשפחה המורחבת למצב שתיארת.

וטוב שלפחות את פוגשת באחייך אצל אמא שלך.

יש אנטיביוטיקה מותאמת להריון

עדיף שמחר על הבוקר(או אולי מוקד היום...( תלכי למרפאה לבדיקת שתן וקבלת טיפול

דלקת בשתן בהריון יכולה להיות מאוד מסוכנת

והרופא/ה נותן אנטיביוטיקה שמתאימה להריון

זה דחוף.למוקד או מחר בבוקר בקופה?

מחר

על מנת שתוכלי להתחיל אנטיביוטיקה כמה שיותר מהר ולקצר את הסבל

רפואה שלמה!

פרוביוטיקה די מנוז ,חמוציות זה ממש מקל ומעביר את הדלקת וכמובן המון מים

אנטיביוטיקות למיניהם לא עזרו לי לצערי

אם הרופא לא עושה אצלו אולטרסאונד, כדאי לקבוע תור גם לטכנאי ולבקש ממנו הפניה.

וכדאי כבר לקבוע תור לשקיפות עורפית, כי אחר כך כבר קשה למצוא תור.

בדרך כלל מעקב אצל רופא כל 6 שבועות.

אני שואלת כל פעם את הרופא מתי לקבוע לפעם הבאה.

לק"י

את התורים הבאים, ותבדקי אם המזכירה במרפאה יכולה לקבוע כמה מראש.

בשעה טובה!!

בביקור הראשון נתנה רשימת תורים לקבוע לפי שבוע, איתה הלכתי למזכירות, וקבעו לי שם תורים.

כשיוצאים מהרופאה שואלים אותה מתי היא רוצה לראות אותך שוב

ואז הולכים ישירות למזכירות ואומרים להם שהרופאה אמרה שהיא רוצה לשתבואי בעוד ×

והם מכניסות בין התורים

בשלב הזה הביצית המופרית רק תהיה בדרכה לאורך החצוצרה, וטרם תשתרש ברחם. להבנתי הדלה אין עדיין מה שהיא יכולה לקבל מהגוף, שייפגע בצום של יממה.

אם בכל זאת את חוששת, ואם את לא רוצה לשאול את הצ'ט / רופא, הייתי במקומך פשוט הולכת לפי הפסיקה היחסית נפוצה עבור הריוניות בתשעה באב (כי ייתכן שאת הריונית) - שכשתחושי חולשה גדולה, או תסמין אחר דוגמת הקאות, להפסיק לצום.

יש לנו בגוף מספיק מאגרים

יום אחד לא משפיע עליהם.. חוץ מתחושת החול'שה שלנו

גם אם תהיי בתחילת הריון זה בסדר לא אמור להיות מסוכן

כמובן שהריון בסיכון או רקע לש הפלות או כל עניין רפואי וכו זה משהו אחר

אבל מבינה אותך כי זאת מחשבה שעברה לי פעם כשהייתי במצבך

ובדיקת הריון שלילית

והיה י"ז בתמוז

אז שאלתי רופא אם לצום כי אני לא יודעת אם אני בהריון

הוא כתב לי

לכל אישה יש שבועיים בחודש שהיא לא יודעת אם היא בהריון

אין שום בעיה לצום בזמן הזה...

חצי שנה אחר כך צמתי עשרה בטבת

כמה ימים אחר כך גילית על הריון

הצום היה בסדר גמור והילדה בסדר גמור...

בע"ה שתזכי להריון קל ובריא בעיתו ובזמנו

פרי/ירק מקולקל או מים עומדים.

בצבע כסוף

הוא היחיד שעזר לי האמת

שאני לא סגורה על ההשפעה שלהם...

פתרונות טבעיים שלא צלחו האמת

באינטרנט ראיתי למהול חומץ תפוחים ומים והם נמשכים לחומץ. וואללה לא עבד 😵‍💫 סתם נתקעתי עם בקבוק חומץ תפוחים

לפעמים גם יש תפו"א רקוב ואז גם יש את הסיפור הזה

קשה להיפטר מהם

מה שעזר אצלי-

שפכתי אקונומיקה בפח (בנדיבות יחסית) והנחתי במרפסת, לכמה ימים

אקונומיקה- בכיור, בשיש, בקיר, איפה שאפשר.