לדעתי אם חיים בצמצום (כמובן תלוי עוד כמה גורמים אז זה לא הכי מדוייק )

יש כאלה שעם משכורת אחת בחודש חיים בכבוד ובאושר ובמותרות

מאשר רבים אחרים בעלי משכורות כפולות ומשולשות, שרואים אחרים כ"חיים בצמצום"

לך צריך להגיד את זה?

אז עניתי לה ששאלו על חיים בכבוד

וחוץ מזה לעצם הענין - יש מישהו שחושב שמ 2000 ש"ח אפשר לחיות בכבוד?

לדעתי זה מספיק בקושי בשביל לשרוד , תקנו אותי אם אני טועה 

הרי כל זוג מתפשר על משהו אחר

חלק על מקום מגורים, חלק על מוצרי מזון מיוחדים,

חלק על ביגוד, חלק על רכב.

מי שלא מסוגל להתפשר על כלום, הוא מסכן ללא קשר

ומי שכן, יכול לחיות באושר בשכירות+2000

לפחות עד שיהיו לו ילדים

קניות- 1,000 ש"ח בחודש (האמת שפחות, ואם היינו מצטמצמים על מותרות זה לא היה מעבר ל700)

נסיעות- 300 ש"ח (האמת שפחות, אבל נניח שהבעל לא חייל...)

בילוי (מסעדות וכדו')- 150

דברים לבית, רפואה, חגים, ביגוד ובלתמ"ים חצי מתוכננים- בין 100 ל300 בחודש

חשמל - בין 70 ל150

מים- 50

טלפון + אינטרנט- בין 50 ל100

גז 25

חופשה 150 (פרוס על כל השנה)

סה"כ- יוצא פחות מ2000

וכן- יש כאן בהחלט איפה לצמצם לדעתי. אפשר לוותר על בילויים יקרים, אפשר אינטרנט פחות יקר, בלי חופשה בכלל. (גילוי נאות- אנחנו מוציאים קצת יותר, אבל לדעתי ההוצאות שלנו הנוספות לחלוטין ברות צמצום ובעיני זה המרווח של הקצת מעבר שאנחנו מרשים לעצמנו.)

חשמל-  לא מחממים לא מקררים לא אופים לא מדליקים בוילר אלא רק תאורה?!

גז 25?!  באיזה חברה אתם?! לי מעולם לא יצא פחות מ 60

חשבון ארנונה איפה?!

פלאפונים אין?

קופת חולים אין?

קניות ב 1000 שקל זה כולל שבת?! 

נסיעות 300- אתם הולכים ברגל?! טוב האמת שזה תלוי איפה גרים ומה הצרכים

לא יודעת- זה ההוצאות חשמל שלנו.... יחסית הייתה שנה מתונה והדלקנו בויילר פעמיים בדיוק. תאורה- פלורוסנטים. 

גז- זה פרוס על כמה חודשים (לא מחליפים כל חודש!)

ארנונה- בעלי בצבא אז אנחנו לא משלמים, אבל תכניסי את זה לחשבון של השכ"ד (כולל גם ועד בית שלא הכנסתי)

פלאפונים- כתבתי (בדיוק עברנו עכשיו מהמסלול של החינם של גולן ל10 ש"ח בחודש. מצפים לסגור בפחות מ50 לחודש. נראה בסוף החודש)

קופ"ח- שוב, הצבא משלם על בעלי ולי לא הצלחנו לקבל עדיין את החשבון (נראה לי שההורים שלי עדיין משלמים עליי... פאדיחות) אבל זה לא סכום משמעותי. פחות מ50 ש"ח

קניות ב1000- בהחלט כולל שבת. מה כבר קונים שיקר? עוף אחד? חצי ק"ג בשר? אם נשארים שבת אז יש שאריות לכל השבוע אז זה מתקזז (וגם אין הוצאות נסיעה)

אצלינו קר מאוד וצריך לחמם, בוילר היה צריך יותר מאשר פעמים

גז יש לנו מרכזי 

ארנונה שמירה ומים עולה לנו כמה מאות שקלים בחודש

קופח משלמים ביטוח מושלם (שכבר כיסינו אותו בהריון הקודם שלי)

קניות לשבת -  2 שבתות עולות לנו יותר מאשר כל החודש 

בעזהי"ת

חשמל גם אנחנו מגיעים ל70-150, כשה150 זה בשלג וכשכל המשפחה שלי נתקעה אלינו אז אספנו חימומים גם מהשכנים.. סתם ככה אנחנו עם בוילר כל יום כמובן, תנור שעובד היטב, רדיאטור שמדליקים כשצריך, ומפזר חום כשצריך..

גז גם אנחנו נראלי מגיעים למשהו כזה..

קופת חולים זה 70 שקל לחודש בערך, והיא כתבה רפואה. ואצלינו למשל אני מתחת ל24 אז זה עדיין במשפחתי של ההורים.

פלאפונים- מאה שקל לשתינו ללא הגבלה..

גם אנחנו מגיעים למשהו כזה.

נסיעות- אני עם חופשי שנתי שאבאמא קנו לי, אבל גם אם לא זה לא יוצא כ"כ הרבה- אני משלמת 300 שקל לחודש אבל נוסעת המוןן, זה שתי חופשי חודשי- אחד למכללה שלי ואחד פנימי של העיר, ואני נוסעת כל יום בארבעה אוטובוסים לפחות, שתיים מהם זה בין עירוניות.. ובעלי כמעט ולא נוסע, רק נסיעות פנימיות פעם ב.., ולשבתות. אז גם אנחנו מגיעים ננגיד ל400 בחודש אם מחשבים בפנים את החופשי שנתי..

קניות- אנחנו קונים בערך ב500-600 שקל פעם בחודש, ומשלימים חלב ביצים וירקות פה ושם. בעלי טוען שזה לא עובר את ה700 בחודש, אני לא עוקבת.. קונים גם מותרות לפעמים, בהחלט, וגם בשרים וכו'..

כל יום בוילר תנור ורדיאטור ויוצא לכם 70?!

בעזהי"ת

הבוילר דולק כל יום אבל בערך 20 דק', כמה זמן צריך לחמם מים לשתי אנשים?..

הרדיאטור- מדליקים כשצריך, שזה אומר כשלבעלי קר. זה לא יוצא כל יום למרות שאנחנו גרים באזור קר ובבית עם קירות מגבס, כי כשלא ממש קר- שמים סוודר וזהו. אבל כשצריך לא מתקמצנים על זה.

התנור עובד כשאני אופה, זה בערך נגיד שלוש שעות בשבוע? אולי ארבע? 

70 יצא בקיץ, עכשיו אנחנו יותר ליד ה150, משתנה לפי חודש. אבל לא יותר.. 

הבית צריך להיות הרבה הרבה יותר חם

וגם יש עוד חדר לחמם בלילה 

וגם יש עוד מישהו שצריך את הבוילר לאמבטיה 

ויכול להיות שגם לנו יצא פעם חשבון כזה ממש לא זוכרת

בקיצר, עם ילדים הכול עולה יותר 

בעזהי"ת

השאלה פה היא על זוג צעיר

[ולמשל, את החדר שלנו אנחנו לא מחממים בלילה. אפילו לא מטעמי חיסכון- פשוט החדר צפוף ברהיטי עץ ואני מפחדת להכניס לשם את הרדיאטור.. ומפזר חום מייבש את האוויר. מעולם לא קפאנו בלילה, ב"ה, שמיכה חמה עם פוך להתכרבל בו עושים את העבודה יופי!]

ו...אני עדין מרגישה שאנחנו זוג צעיר אז לקח לי זמן להבין  

זה חשבון אחר לגמרי.

כי בראש אני מרגישה שם לגמרי 

הרופאים תמיד אומרים שילד צריך חום של 21-22 בחדר( שלדעתי זה קר מדי), בשביל זה אפשר מזגן או רדיאטור שיעבוד על שעון שבת שכל כמה זמן בלילה ידלק ויכבה וישאיר את החדר חמים.

כנ"ל לגבי הבויילר - אמבטיה של ילד לא אמורה להוסיף תוספת גדולה על הבוילר, להיפך, דווקא כשממלאים אמבטיה ולא מתקלחים עם דוש יש פחות בזבוז של מים חמים.

הבעיה אצלכם היא כנראה הגז- זה צובר? כי אם כן אולי כדאי להתאגד כולם ולהחליף חברה, היא דיברה על בלון- שזה הרבה יותר זול מצובר, 

והארנונה עם השמירה- ששמירה עם מיסי יישוב יכולה להגיע ל500 ש"ח ואף יותר... באסה.

אבל לי זכור כשהייתי בקרוואן עם ילד 1, 2, ההוצאות הסתכמו גם ב5000-6000.

בהצלחה, זה לא פשוט היום - הכל יקר!

תודה על העצות רובן כבר בשימוש אבדוק את ענין הגז

העיקר ב"ה שיש משכורת שדי מכסה את זה 

לא יגיד שתמיד זה קל ויש חודשים שצריך הלוואות בשביל לגמור אותם

אבל בסך הכול - כשאני משווה את עצמי למשפחות אברכיות אחרות באזורנו

אנחנו חיים יחסית הרבה יותר טוב 

אנחנו נוסעים בטרמפים למשל..

מצד שני החימום שלנו עף - כי קפוא פה..

ומבחינת סדר העדיפויות שלי - ארוחה בשרית פעם ביום-יומיים זה חובה

אז אנחנו כמובן מוציאים על אוכל יותר מאחרים..

אבל עם זאת - סוגרים חודש יפה! ב3,500..

העניין הוא אינדוודואלי - כל זוג ומה שהוא מחליט לנכון להשקיע בו.

לי עדיין לא ברור איך בחצי שנה ראשונה של הנישואין סגרנו חודש!

בעלי למד בישיבה ללא מלגה

ואני לא מצאתי עבודה, מעבר לבייביסיטרים וגיהוצים וכדו' - 

לא הצלחתי גם אז וגם היום למצוא הגיון בחשבונות שעשיתי -איך לא שקענו לחובות?

אבל היה ברור לי שהקב"ה מכלכל אותנו מידו הרחבה

על מסירות הנפש שהשקענו בלימוד תורה של הבעל.

במיוחד שאירחנו אז בשבתות כמויות של אנשים

והמרוקאית שבי לא נתנה לי לוותר על שום פרט ולא על מנה אחרונה מושקעת..

באמת שאין לי מושג!

הכסף הוא אולי גשמי, אבל ההתנהלות איתו - אצלנו לפחות, לגמרי אלוקית!!

גם ההורים שלי הסתדרו עם 800 ש"ח בחודש עד שנולדתי, ובלי עזרה מההורים (אמנם זה היה פעם, אבל זה עדין הזוי)

והאמת שגם אנחנו חיים בניסים, כי אנחנו כמעט לא מרוויחים כלום יחסית לאלו שכתבו כאן (2000-3000 לחודש) ובלי כמעט עזרה מההורים, ויש לנו הרבה מאד הוצאות חריגות שיכולות להגיע ליותר מאלף ש"ח בחודש ושהם לא מותרות, אלא חובה

(השרשור הזה היה תזכורת מדכאת למצב שלנו, ובניגוד לאחרות אותי הוא לא מעודד)

אבל אני באמת מאמינה - שהקב"ה יכלכל אותנו בכל מצב!!

אנחנו רק עושים השתדלות!

באמת העיקר לעשות השתדלות (בהתאם לעונש- "בזיעת אפך תאכל לחם") וה' אחראי לשאר

אבל הלוואי שזה היה קל לחיות כך! ההורים שלי חיים כך, אבל אני לא תמיד מצליחה..

מספיק פעמים נחלצנו ממצבי ביש בניסים

אבל  לחיות מ  2000 שקל בכל אופן נשמע לי הזוי 

וזה  מה שחיינו עליו עד לפני חודש..

עכשיו קצת הצטמצמנו..

בדר"כ פחות, אבל ההורים קצת עזרו אז עם אוכל, במיוחד שהייתי בהריון ובעלי היה מסכן בקטע הזה 

אחרי שסיימתי את ההגשות והנסיעות ללימודים, שהיו בכשלושה חודשים הראשונים לנישואים

ועוד רומזים לנו שזה לא בסדר איך שאנחנו מתנהלים.. לא כולם מבינים שיש גם דברים שלא מפרסמים החוצה אבל הם מונעים מלעשות דברים מסויימים..

(בלי זה עוד היה לי יותר קל איכשהו, למרות הצמצום)

מסתבר שאנחנו חיים בזכות הקב"ה ולא בזכות המשכורת 

גם בשביל פעם.

(חשמל, גז, מים זה לא הרבה הבדל מפעם, והטלפונים היו יותר יקרים. והאוכל אמנם היה זול יותר, אבל לא בהרבה. ויש נסיעות שאמנם עלו פחות אבל זה כסף. הם לא גרו בישוב..)

לפני שגרתי ביו"ש, הרעיון של נסיעה בטרמפ היתה בעיני הזויה ומופרכת,

וכאן- גם אנשים מבוססים ומכובדים נוסעים בטרמפים כחלק בלתי נפרד מחייהם,

מה שחוסך עלויות עצומות של החזקת רכב ותחבורה בכלל!!

אנשים עירוניים בכלל לא מכירים דבר כזה, ולא יכולים להסתמך על זה, כך שעלות התחבורה שלהם גדולה הרבה יותר, וגם- תלוי היכן גרים, היכן גרים ההורים וכמה פעמים נוסעים לשם, כמה שבתות עושים בבית, כמה רחוק נמצאים הלימודים/ העבודה.

לחיות מעלות דיור + 2000, נשמע לי לגמרי על הקשקש, אבל אני מעריצה מי שמצליח להסתדר ככה.

אנחנו מרוויחים בערך 3000 מעבר לשכירות והרוב נשאר בבנק...

אתם לא אוכלים?! לא נוסעים?! לא מדליקים מכונת כביסה ותאורה? לא מחממים? לא משתמשים בשרותים סליחה?!

לחיות בכבוד משמעו לחיות על חשבון עצמך ולא על חשבון ההורים.

שכירות בקרוון נניח 1000,

מסי ישוב מים ארנונה וחשמל בערך700, (משתנה מאוד לפי היישוב וצריכת החשמל)

קניות שבועיות לזוג צעיר- בערך 1500 (ככה היה לנו, אפילו פחות. אבל תלוי מה קונים. אם קונים חסכוני ולא אוכל מעובד אז באמת יוצא פחות)

הוצאות תקשורת- בזק, נייד, אינטרנט- 400 בערך

נסיעות, אם יש רכב אז כמובן זה יותר- ביטוח, דלק, טסט. - קשה להגיד כמה כי זה מאד משתנה.

הוצאות נוספות- דברים לבית (קונים הרבה בהתחלה), ביגוד, יציאות מדי פעם, טיפולי שיניים אם צריך- גם זה מאד תלוי בכם.

נראה לי שאלו הפרמטרים פחות או יותר.

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם פחות מ4000 בחודש.

אנחנו עם 2 ובחיים לא היה לנו הכנסה כזאת.

חיים באושר וברווחה.

בעזהי"ת

למה שזוג יוציא 2000 שקל על מזון?..

אנחנו קונים פעם בחודש ב500 ועוד השלמות בערך 30 שקל בשבוע [ביצים חלב כזה..]- סה"כ נגיד 700 בחודש..

חשבונות- למה שנגיע ל1000?.. חשמל 150 בממוצע, מים 60 בממוצע.. סה"כ 200 [ארנונה אין לי מושג, זה כלול לנו בשכ"ד]

תקשורת- למה 400?.. שתינו עם הכל כלול ב50 שקל, סה"כ 100 שקלים בחודש..

גם האירועים-בגדים-בריאות-בלת"מים נשמע לי המון. בריאות אא"כ יש משהו חריג לא עלינו, 70 שקל לקופת חולים.. בגדים- נניח בפירגונים 300 שקל לחודש?..

מה קונים בסכום כזה??

לנו השכירות היא פחות מ1000,ויחד עם שאר המיסי יישוב+חשמל+מים אחת לחודשיים בערך 1400-1500,ואחת לחודשיים 1000._(תלוי אם זה החודש שמשלמים מים וחשמל או לא).

מזון וכלכלה-לא מתקרבים בכלל ל2000,קונים מויות גדולות כשיש מבצעים(בבכללי קונים את הקניות הגדולות ביש חסד וכאלה,ואז יותר זול גם בלי מבצעים,והקניה הכי גדולה שהיתה לי והיא יותר מלחודש,כולל חומרי נקיון לשנה בערך וכד' הגיע ל700,השאר בד"כ בסביבות ה300 כשזה קניה גדולה של אחת לחודש+-)ם,ואת הדברים הקטנים שכן צריך פעם בשבוע זה מגיע גג ל100 כשאני קונה בסופשבוע לקראת שבת מה שצריך לשבת+ירקות,לחם וכו' למשך השבוע.

תחבורה-בעלי לא יוצא מהיישוב כמעט,
אני נוסעת ללימודים בטרמפים,לא חושבת שמגיעים ל100שקל.אא"כ מוציאים חד"פ רכב של מישהו ואז זה בסביבות ה100-200 משתנה,אבל כמעט ולא עושים את זה.(אפילו לא על בסיס של פעם בחודש נראה לי).

חשבונות
קופ"ח שנינו עדיין על ההורים,הייותר נח לכולם להשאיר את זה ככה מאשר להתחיל בלגן שלם של הביטוחים וכו'.
פלפאונים-כנ"ל קופ"ח.
אין לנו בזק,ובינתיים לא צריכים אינטרנט.
גז-אנחנו עדיין על אותו בלון גז קטן מהחתונה,
ויש עוד חד שמחכה,ככה ששנה+ עוד לא שילמנו על הגז...
ארנונה-בערך 400 אחת לחודשיים.

לא עשיתי סיכום סופי,תתמודדו

מרגישה כ"כ חסכונית! ;)

תשימו לב שיש הוצאות שמשתנות בהתאם למגורים (אם גרים בעיר אז השכירות גבוהה, אבל הקניות יותר זולות, ואין צורך ברכב שזהו הוצאה גדולה. אנחנו לדוגמא חיים טוב על חופשי סטודנט ומדי חייל אז הנסיעות ממש זולות...)

ובהתחשב בהוצאות שנתיות שפורסים לכל חודש + קצת יותר הוצאות אם אתם לא רוצים לחיות בצמצום- לא הייתי הולכת מעבר ל3000 + שכירות

בעזהי"ת

וזה גרוע כי אני בדרך לקניות החודשיות, ודווקא היום ניסע לסופר גדול וזול כי יש לי סידורים לידו.. מתאים לי להתפרע בגלל תחושת החסכוניות שלי

אנחנו עם 2 ילדים ומגיעים להרבה פחות וב"ה לא חסר כלום. וגרים בעיר במרכז הארץ

3000 שכירות

700 ארנונה לחודשיים

700 חשמל לחודשיים

100 מים       ''

מזון ובר מים- 1200 

מסעדות- 500-300  (בשבילי זה לא מותרות)

אימונים של שנינו- 570

פה ושם ביגוד- 600-1200

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף...

מ-ט-ו-ר-ף

במקום לוותר על חלק מהמותרות,

ולחתוך כמעט במחצית את ההוצאות השוטפות.

שיקול שלכם, כמובן,

אבל לפחות אל תהיי בשוק..אלו הוצאות שאתם בעצמכם יצרתכם ואתם יכולים בן רגע לחסוך אותם

אצלינו, אם כבר ניצלש"תי בגסות:

1000 שכ"ד,

600 מים חשמל מיסים וכיו"ב

100 הוצאות תקשורת

2000 אוכל וקניות, פחות או יותר

1200 לרכב, בממוצע

איך אני יכולה לחסוך שכירות?

לעבור לעיר אחרת? אייין מצב, לא יהיה לי עבודה עם משכורת נורמלית ואני אהיה בלי משפחה.

כנ''ל ארנונה מים וחשמל- לעבור לדירה קטנה יותר? לא שווה לי כי יעל לי הובלות ואני אחסוך 100 שקל הפרש בשכר דירה בלבד (הדירה שלי אמורה לעלות 3500, בגלל שאני כבר כאן שנתיים זה ככה)

אימונים- שתינו לא יכולים בלי...

ביגוד אולי הייתי יכולה לחסוך, אבל יש לי בעיה עם זה  כי אני אלופה בלהרוס נעליים וגם בגדים צריך מידי פעם...

זה לא פה ושם ביגוד, וממש לא מדי פעם. לא מגיעה לסכומים האלה בשנה!

אבל כמו שסיכמו בהמשך השרשור ממש התחברתי- בעיני כל אחד כאן יש  בסיס אחר, וכמו שבעיני להגיד ש500 ש"ח על מסעדות זה לא מותרות זה אבסורדי, אני מבינה שגם ההסתכלות על ביגוד דומה.

המסעדות- גם כשיצאנו פעם בשבועיים למסעדות, זה הסתכם במקסימום 150 ש"ח לחודש

אימונים- אי אפשר לעשות בבית , או לצאת להליכה, או למתקנים הציבוריים?

ביגוד- זה מלא כסף!! אני קונה כמעט רק בסוף עונה- וגם אז זה יוצא עד 500 ש"ח לי ולשני הילדים... ועוד אני מרגישה שיא הבזבזנית באותו היום...

חופשה ב9-10?? מה נסגר? לאן בדיוק אתם נוסעים? ההורים שלי עם 6 ילדים עלתה להם חופשה במלון בערך 4 (ל4 לילות).

שמעי, זו זכותך המלאה לעשות בכסף שלם מה שאתם רוצים, רק לא להגיד אחר כך שאי אפשר לחסוך, כי זה פשוט לא נכון!

זה טוב שיש מי שנותן קצת קונטרה לאנשים שחושבים שלחיות מאלפיים זה נורמלי

(לא אומרת שזה לא אפשרי אבל אל תגידו שזה נורמלי)

כלום לא היה חסר לנו (וזה עוד כולל שבתות בבית).

בקשר לרויזא- כתבתי לה בפירוש שתעשה מה שהיא רוצה עם הכסף שלה, זה ברור-  אבל להגיד שאי אפשר לחסוך... הדרך מאד רחוקה.

ואני כותבת את זה באמת מתוך אהבת ישראל, שאנשים ידעו שהם לא יכולים לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לזרוק כסף על מותרות וגם לחסוך, כשסכום ההכנסות לא מאפשר זאת. כשאנשים קוראים הודעה כמו שלה, הם עלולים לחשוב שקניית בגדים, מסעדות ואימונים בסך כולל של יותר מ1500 ₪, הם עלולים לחשוב שאלה מוצרים בסיסיים, ואין זה כך בפירוש. (ברור שהכל יחסי, אבל כולם מסכימים שלחם זה בסיסי ולחמניות זה מותרות..). וצריך להגיד את זה ולהתריע באופן הכי ישיר שיש. ככה דעתי, בכל אופן.

חופשה ב9-10 אלף? ממש לא!

כתבתי שאם רוצים חופשה אז המשכורת צריכה להיות 9-10 לחודש!

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף..

אני מתאמנת בקונג פו וכנ''ל בעלי, אז חייב קבוצה עם מאמן וכו...

אני קונה נעליים פעמיים בשנה בערך (שבת ויומיום) כנ''ל בעלי, ואם יש צורך לקנות יותר אז קונים!

בגדים שלי, שלו, הלבשה תחתונה, חלוק, נעלי ספורט ובגדי אימונים שנהרסים ונשחקים...

מה עושים במסעדה, לדוג' בקפה קפה\ גרג ב75 ש''ח?

אצלי זה בערך ככה- סלט, מנה נוספת (ואנחנו מתחלקים, כאילו אוכלים יחד) וקינוח, כוס קפה\קולה, לא פחות מ140 ש''ח ליציאה!

יש חודש שמספיק לנו פעמיים ויש חודש שאנחנו יוצאים 4 פעמים ולא מספיק...

אחר כך דברים מתחילים להתבלות וצריך לקנות שוב בגדים נעלים והקומקום מתקלקל או המגהץ

וצריך טכנאי למכונת כביסה וכו' 

אה, ה 4000 שלכם כולל תשלום לדירה? 

הסתדרנו נפלא עם 3500 כששילמנו גם שכר לימוד עליה וב"ה היה נפלא

ככה שקשה מאוד לענות או שתקחו דוגמה.

אם רוצים לחיות ברווח גדול מאוד אז באמת צריך 8000 ש"ח לחודש.

ואז מה יקרה כשיגיעו הילדים? תצטרכו 22000 ש"ח בחודש?

אנחנו הסתדרנו יפה עם 4000.

שכירות היה אז 700- איפה זה היום....

מיסי יישוב היו בערך 350

ארנונה 140.

מים 30-40

חשמל 150 בחודש

טלפון 150 דיברתי הרבה עם אמא...

היום הטלפון הסלולרי עולה פחות...50 לאחד.

גז שילמנו 100 ש"ח לבלון שהחזיק 4 חודשים ויותר.

היה אוטו דלק לא עלה כמו היום אז זה בטח יקר יותר אולי בסביבות 1500 כולל ביטוח וצריך להוסיף טסט כל רכב זה סכום אחר.

ואוכל שלא הוצאנו הרבה על זה כ"כ. אבל אפשרי לסגור אוכל לזוג צעיר שרוצה לחיות בפינוקים ב 1000 ש"ח בחודש.

אז כמה יצא לנו?

בערך 4000+

צריך שאחד יעבוד משרה מלאה והשני עוד קצת חלטורות כדי לחסוך.

כמובן תלוי איפה גרים. כי המחירים של המרכז זה לא המחירים של השפלה והדרום/צפון.

מחירי רמי לוי בירושלים / מודיעין הם לא כמו רמי לוי ברמת גן..

ויאפשר גם לצאת לקפה ולקנות בגדים חדשים כשצריך 

כשלא שילמתי שכר דירה ואכלתי אצל ההורים (בחצי שנה הראשונה- הסתדרנו 10 עם 3000 בחודש!

אבל כיום אני צריכה באזור ה8000

אצל פלוני מסעדה זה מותרות ואצל השני זה יותר חשוב מהמון דברים אחרים.

רכב אני באמת חוסכת, כשאצל אחרים זה חובה.

לוקחים לפעמים מההורים ובד''כ תחבורה ציבורית.

אנחנו גרים בעיר אז השכירות מאוד יקרה (2,500), בלי רכב, זוג ללא ילדים.

לא מרגישים שחסר לנו משהו. שמחים ומאושרים.

כל מי שהתחתן לפני יותר מ 7 שנים לא מבין שהיום אין מה לעשות ומה שהיה כבר לא קיים

ולא לכולם יש עזרה מההורים ובוודאי לא כל הורה ישעבד את הדירה שלו 

לא לכולם יש את האפשרות.

היה לך/ להורייך הון עצמי שאיפשר לקנות דירה לבד??

היום לדירה הכי זולה צריכים הון עצמי של לפחות 100,000 ש"ח,

וכידוע, לא לכל אחד יש את זה.

חוץ מזה, שאדם שרכש דירה בפריפריה וגר במקום אחר-

עדיין נאלץ להוסיף כסף על שכירות יותר ממה שהוא מקבל על דירתו, כך שלא תמיד זה עוזר.

כדי שישתלם לשכור ולהשכיר...

עד לפני שנתיים בערך עוד היה....

וגם לא כל אחד בנוי לזה 

אבל גובה השכירות הוא לא השיקול היחיד.

תאמיני שלי שכואב לנו להוציא 2500 ש"ח שכירות אבל זה נותן לנו מבחינות אחרות,

וכרגע זו האופציה *האפשרית* העדיפה עלינו עם השיקולים שלנו.

למשל, לבעלי זה קרוב ללימודים (מרחק נסיעה באופניים) וככה למרות שהוא המון שעות מחוץ לבית כשהוא חוזר הוא חוזר יחסית מהר (צריך מתישהו לראות אחד את השני...), זה מיקום נח, אנחנו לא צריכים להחזיק רכב.

כדי לקנות בזול אנחנו יכולים ללכת ברגל ולסחוב בעצמינו.

ויש עוד.

כל אחד והשיקולים שלו ומה שמכלול הנסיבות מאפשר לו..

סכום התחלתי של 100,000 זה רק בשביל דירה קטנה בחור.

ואל תשכחי שככל שאת לוקחת יותר משכנתא- הריבית מגיעה לסכומים מטורפים! וגם ההחזר החודשי.

עדיף לשכור עוד כמה שנים ולהגיע להון עצמי גבוהה יותר.

במיוחד זוגות צעירים שיש להם 1500 לשכירות אבל לא 3000-4000 להחזרי משכנא. 

צריך גם את זה לעשות בחוכמה...

תוך כמה שנים זוג יכול להגיע להון עצמי כזה??

נשמע לי כמו משהו בלתי אפשרי. גם הזוג החוסך והמחושב ביותר.

בעיה רצינית מאוד פה בארץ.

אם אין לך אבא עשיר/ עבודה בהייטק- קניית דירה נשמעת כמו חלום רחוק.

אבל סתם שהרבה זוגות מתבכינים לחינם

היה השבוע\שעבר בכלכליסט על זוגות שמרויחים מצוין ולא יכולים לחסוך לדירה. תשפטו בעצמכם:

18000 נטו

4000 שכירות

14000 אחרי שכירות

זוג עם שתי ילדים . לא מצליחים לחסוך לדירה. מה תגידו?!?!?!?

בשנה הראשונה בעלי היה סטודנט. הוא קיבל 2 מלגות ב"ה, אחת הלכה לשוטף והשניה עברה לחיסכון לבית (שלשם גם נכנס כל הכסף שקיבלנו מהחתונה...) והצלחנו בלי הכסף הזה להסתדר.

שנה שעברה כנ"ל

השנה זה גם התכנון.

בעז"ה שנה הבאה בעלי יתחיל לעבוד סו"ס ואז נוכל להכניס כל חודש סכום לחיסכון לבית.

אני מאמינה שאם נחליט שאנחנו יכולים להסתדר עם סכום מסויים- ונשקיע בזה, אנחנו גם נסתדר.

אני מאד מקוה שכל מה ששרי התמ"ת והדיור מבטיחים אכן יתגשם, ומחירי הדירות ירדו.

ולא צריך להיות הייטק בשביל להרויח יותר מ5-6 בחודש.

לכן צריך לחשוב מראש במה לעבוד. 

לכן צריך להפסיק לדחוף את כל הדוסיות להיות מורות\ גננות ולעבוד בשכר מינימום בערך. (אני עובדת כרגע ב2 עבודות. אחת מהן מרויחה כמו מורה, בשניה אני עובדת חצי מהשעות ומרויחה פי 1.5.)

זוג שהולך לעבודה נורמאלית- מרויח ביחד יותר מ10, 6-7 הולכים לשוטף, כל השאר- לחיסכון.

אז נכון שזה ייקח כמה שנים עד שיגיעו להון עצמי נורמאלי, אבל עוד הלוואה קטנה מגמ"ח כזה או אחר, או אפילו הלואה מההורים- וזה בסדר.

בעזהי"ת

השבוע דיברתי עם מורה. רגיל לחלוטין.

שמקבל 17,000 בחודש נטו.

למה? כי הוא מורה, ורכז תחום בבית הספר שלו, ואופק חדש, וותק של 40 שנה..

אז אל תזלזלי כ"כ במורים

[ומכירה עוד מורים שמקבלים 13,000.. ממש כמו אבא שלי בהייטק!]

אבל  עם האופק החדש מורים בהחלט מגיעים למשכורות של 7-8 

רק שאצל הדוסיות אין עדין אופק חדש 

בעזהי"ת

כל היום עושים אצלינו במכללה [הדוסית!] השתלמויות לאופק חדש. מכירה הרבה ממ"דים שנכנסו לזה..

ועם אופק אפשר להגיע גם למשכורות 10,000 ומעלה.

הקולה, מורה מתחיל באופק יכול להגיע ל5000, לא הרבה- אבל גם לא ממש שכר מינימום.

צריך לעבוד 40 שנה.

הדיון פה מדבר על זוגות צעירים....

אני מכירה מעט מאד מורות שמצליחות לעקוף את ה5-6 בחודש. אולי עם אופק חדש (שגורם להרבה יותר שעות עבודה ולרוב אמהות מפסידות מזה וגם מורידות שעות)

(חוצמזה שבמקצועות אחרים, ותק של 40 שנה מניב הרבה יותר.. )

אני חייב לציין שזה אחד הדיונים הכי מעניינים ומלמדים שיצא לי לקרוא בפורום הזה ואולי בכלל...מלמד אותי על מה צריך לשים דגש, על מה לא, וכמה חשוב להיות מתוכנן כלכלית).

בכל מקרה -אבא שלי מורה, לא 40 שנה אלא 20, וסגן מנהל, ואחראי על עוד כמה וכמה דברים (מורה ביסודי, לא תגידו בתיכון או משהו...) ומקבל לפי הבנתי משהו בסביבות ה12000 לחודש, נטו. אבל זה רק עם הוותק, ועם האחריות - אבא שלי אחראי על המון דברים וזה מוסיף המון עבודה.

ולשם השוואה - למשך זמן קצר הוא העביר חוג מסוים במכללה ליד הבית שלנו, בתור מרצה חוץ (גם עם תואר שני בלי דוקטורט זה לא בעיה) - וקיבל שכר שהוא יותר משמעותית להבנתי, מהשכר השעתי אם מחשבים לפי שעה, של מורה (הבעיה אצל מורים שהשכר אצלם לרוב לא מחושב שעתי אלא משכורת כללית, עם התחייבות לשעות ככה וככה, ואופק חדש ובלה בלה בלה...). אבא שלי בקלות היה יכול להיות מרצה באוניברסיטה או במכללה ולקבל שכר טוב משמעותית מזה שהוא מקבל היום - למיטב ידיעתי, לא הייתה לו בעייה כיום לקבל 20, נטו, בשקט. אבל הוא בחר עוד דברים, אידיאלים וכו', ולא רק הכסף זה מה שמעניין.

מה שכן, כמו שאמרו פה - הוותק זה ממש ממש חשוב לצורך העניין.

ואני בהחלט תומך בהעלאת שכר למורים, גם כדי לתגמל אותם, וגם כי זה ימשוך כוח עבודה איכותי לתחום

ללמוד זה חובה בימינו?

מכירה אנשים מצליחים ובעלי עסקים מדהימים שלא למדו אפילו עד י"ב.

זוג שאין לו הון עצמי של 300,000 לא יכול לקנות דירה..? תמהני..

8,000 זה שכר מינימום לזוג? 

רק אם שניהם עובדים במשרה מלאה.

(אם היו לי 8,000 שקל בחודש - הייתי שמה מראש 4,000 לחיסכון)

ואם הבחור לומד תורה?

ואם הבחורה סטודנטית?

אני מסכימה שצריך לעמול קשה..

אבל בסופו של דבר כסף זה עניין של תפיסה.

אם בוחרים לעשות כסף, נחושים ויצירתיים - (וכמובן סיעתא דשמיא) 

אז אפשר להתעשר!

אבל יש לנו אידיאלים אחרים בחיים, 

חשוב לנו ללמוד תורה ולתרום לעם ישראל, ולגדל משפחות גדולות בעזרת ה'..

אז ההתנהלות הכלכלית שלנו תואמת את החיים אליהם אנחנו מכוונים, ונעשית שולית ולא מרכזית.

להסתכל על יוקר המחיה המטורף - שזה משפט שכל כך אהוב על ישראלים -

זה אולי ריאלי, אבל בפועל החיים הרבה יותר דינמיים..

ואולי הבעיה היא אצלי? שאני ממש בהסתכלות אחרת על כסף ועל המציאות?

לא יודעת בעצם...

אני פשוט שמה אותן במקום קצת אחר בחשיבה, ומתייחסת אליהן בהתאם..

והאמת? זה משנה הכל!!

גם את המציאות!

זה שיש כמה אנשים שהצליחו זה לא הכלל...

וכן...צריך הון התחלתי גבוה מאוד היום כדי לקנות בית..גם בגב ההר...ומי שלא מקבל מההורים או מאיזה דוד עשיר יקח לו הרבה זמן עד ש...

ואגב מי שלא עובד היום אחוז מסוים(2 בני הזוג..) גם לא יקבלו משכנתא....ומי שיצטרך להחזיר יותר מ40 אחוז מהמשכורת מהמשכנתא גם לא יקבל...

אז כן...צריך הרבה לצערינו בשביל לחיות....

ואני לא חיה בסטייל...

אבל 9500 לזוג  + ילד זה בדיוק....וממש לא יותר מידי...

בסך הכול 4000 ומשהו

וכולם בפירוש דברו לא כולל דיור ולא כולל ילדים

זה בדיוק מה שכתבה MP8 פה למטה בתגובה לכל השרשור - 

כל אחד חי אחרת...

ואני כנראה מכירה יותר אנשים שלא למדו והצליחו

מאשר אנשים שלמדו והצליחו..

(אנחנו כמובן מדברות על לימודי אקדמיה..)

וגם אם תקראי בעקביות את תגובותיי - זו שאלה איפה אתה שם את המקום של הכסף בחיים שלך

כנלווה או כמתווה..

בעיקרון- בלי ילדים זה יוצא בערך שכ"ד (כולל ארנונה ומיסי יישוב וכו'..) + 2000-3000.

זה תלוי בסדר העדיפויות שלכם.

אני לא מרגישה עניה או מסכנה אני מרגישה שאני בהחלט חיה בכבוד.

גם אם אני צריכה לחשב כל שקל ולוותר על הרבה דברים שפעם היו נראים לי קריטיים וחשובים ושאני "צריכה" וזה לא מותרות.

כזוג צעיר זה היה בערך- 400-500 ש"ח קניות בסופר (אוכל ומצרי ניקוי וכו') לא צריך לאכול בשרי כל יום ויש המון דברים שאפשר להכין בבית ביותר זול (ויותר טעים..) היום אנשים לא יודעים איך לאכול נכון ובריא. התזונה שלנו מבוססת בעיקר על קטניות ודגן (שזה הדרך הכי טובה לצרוך ברזל, חלבונים, וויטמינים. הרבה יותר מאשר לאכול בשר.) ירקות (שכיום הם יקרים מאד, אבל הם באמת חשובים ולא מותרות..) מדי פעם חלבונים מן החי (פעמיים בשבוע- בשרי או דג) ופחמימות- בעיקר קמח מלא. 

אנחנו קונים 50 פיתות קמח מלא בשוק ב25 ש"ח ומקפיאים. זה משביע יותר מקמח לבן ובריא יותר. כל פעם מפשירים ואוכלים עם מה שבא לנו.. 

לא צריך לאכול כ"כ הרבה כמו שמקובל היום. צריך לאכול בשכל. מעולם לא היינו רעבים או חסר לנו אוכל משביע ומזין. 

היום זה יותר באיזור ה1000, גם כי הכל התייקר מאז (בעיקר הירקות והפירות) וגם כי ב"ה נוסף לנו ילד שצריך טיטולים, מטרנה, וצריך כמות גדולה יותר של אוכל. (וגם כי התחלנו ב"ה להרוויח יותר אז אנחנו יותר מרשים לעצמו מה שקודם לא יכלנו, אם היינו קונים כמו בשנה הראשונה זה היה יותר באיזור ה800)

250 ש"ח תקשורת (היום 175)

תחבורה- 1000 ומשהו בשנה לחופשי סטודנט, 100-150 בשבילי (בעיקרון קיבלתי החזר מהעבודה), 50-70 ש"ח לנסיעות בינעירוניות מדי פעם. לא היה לנו אוטו ועדיין אין. היום אם אנחנו באמת צריכים- או משאילים מההורים ואז זה המחיר של הדלק (תלוי לאן נוסעים) או משכירים (ואז זה יקר יותר) אבל זה לעיתים רחוקות ממש.. 

ביגוד- הקצבתי 150 ש"ח פר חודש על ביגוד. ולפי זה קניתי מה שצריך. (מצד שני- אני פריקית של יד שניה, כך שאני יכולה לקנות המון בגדים ב150 ש"ח..) היום זה יותר מורכב כי יש ילד וכל פעם צריך לקנות מלתחה חדשה, ולא תמיד מוצאים הכל ביד2, אבל עדיין- אני מחליטה על סכום שזה הסכום גג שלי פר פריט ולא זזה ממנו עד שאני אמצע בסכום הזה. (פרט למכנסי שבת חמות- כל הבגדים שקניתי לחורף הזה היו עד 20 ש"ח לפריט. בממוצע זה יצא אפילו פחות כי הרבה מהם היו ב2-3-5 ש"ח ממכירות חצר.. )

צריכה (מים גז חשמל) כשהיה לנו דירה קטנה עם בידוד טוב הכל הגיע ל200-300 בחודש, היום אנחנו בדירה גדולה יותר עם פחות בידוד אז זה כבר מגיע ל300-500 בחודש.

בילויים- לפי מה שצריך. למדנו לבלות בזול. לנסוע לים באוטובוס ולהביא יתנו דברים לפיקניק. ומדי פעם כשיש סיבה (יומולדת וכאלה) אז כן יוצאים יותר- לפי מה שיש לנו. עושים חישוב אם יש לנו איפה לקצץ ולוקחים משם. יש היום גם המון קופונים למסעדות ב50-100 ש"ח לזוג.

רפואה ובלת"מים- שמנו בצד 200 ש"ח כל חודש שיהיה.

כשהיינו זוג צעיר באמת חיינו משכ"ד +2000 ש"ח ואפילו הצלחנו לחסוך קצת.

היום אנחנו חיים משכ"ד + 3000-4000, לפעמים פחות. 

בבלוג אחד

שמדבר בדיוק על זה..

ותודה לאדמין שהכיר לי אותו..

והכי הבנתי את זה טוב כשפגשתי בני דודים עשירים

שחיים בוילה מהממת ויש להם 2 רכבים אחד מהם לקסוס

והם יוצאים לחו"ל חופשי 

והם בכו שהם לא גומרים את החודש

ואז הבנתי שלא לגמור את החודש - זה לא חוכמה 

כל השאלה מה אתה קונה\עושה במשך החודש 

למה הפסקתי לרחם על מעמד הביניים
מאת:הסולידית  ב- חיים פשוטים 15/02/2014

Share
התקשורת הכלכלית בישראל מנהלת ב-3 השנים האחרונות מערכה מתוזמנת שתכליתה להשריש בציבור הישראלי מנטליות קורבנית.
במאמץ נואש להקים לתחייה את מה שכונה כאן "המחאה החברתית", מייצרים העיתונים הישראלים כותרות סנסציוניות וצהובות עד קבס, שבמרכזן הטענה הבאה: מעמד הביניים בישראל קורס. יקר מאוד לחיות כאן, המשכורות נשחקות ואינן הולמות עוד את "יוקר המחייה", ומשום כך הישראלי הממוצע כלל לא מסוגל לחסוך. הוא נדון למחנק כלכלי, בעוד ש"הם" (הממשלה, הטייקונים, הבנקים, צבא הקבע, או כל גורם אחר הנוגד את האג'נדה של העיתון) צוחקים כל הדרך אל הבנק – על חשבון האזרח האומלל.
אחת האסטרטגיות במערכה הזו היא סיקור של משפחות ישראליות שמרוויחות היטב, ולמרות זאת "לא גומרות את החודש". האסטרטגיה הזו, הפועלת על משקל "אם בארזים נפלה שלהבת,…", מצאה את ביטויה בשנים האחרונות באין ספור כתבות.
קחו את הכתבה הזו, למשל, מבית היוצר של כלכליסט. משפחה תל-אביבית – הוא מנהל תפעול דלקים, היא עובדת בבית השקעות – מתקשה לגמור את החודש "ולא מפני שהם מבזבזים." בתקציב החודשי שלהם – קרוב ל-16,000 ש"ח בחודש – נכללים גם 250 שקל על מים מינרלים, 600 שקל על משק בית וקוסמטיקה (לא כולל מזון!), 500 שקל על חוגים, 500 שקל על בגדים לילדים ועוד שלל בילויים וחופשות . עם שכר שנשחק ואינפלציה דוהרת, מי יכול להאשים אותם?
גלובס — אותו עיתון שסיפר לנו רק לפני 3 שנים מדוע גם בעשירון העליון לא סוגרים את החודש  — סיקר לאחרונה משפחה בת 4 נפשות שמשתכרת 17,000 שקל נטו בחודש אך מוצאת עצמה תחת "טבעת חנק כלכלית": לא רק בגלל החזר משכנתא על דירת 4 חדרים ברעננה (4000 ש"ח בחודש), אלא גם בגלל הלוואות רכב (רק 2 מכוניות "ממוצעות") והלוואת שיפוצים בגובה 3,100 ש"ח. הוסיפו עוד 2,500 ש"ח לצהרונים לילדים (הרי אבאמא חייבים לעבוד כדי לממן את התענוגות הללו, ולא יכולים להיות בבית אחרי הצהריים) והוצאות נוספות שלא נזכרו בכתבה, וקבלו מה שגלובס מגדיר בתור "מעמד ביניים קלאסי שמתקשה לשרוד את יוקר המחיה בישראל," סוף ציטוט.
קוראים נאמנים של "הסולידית" אמורים בשלב זה לתלוש את שיערות ראשיהם. כיצד תגיבו למקרא הכתבה שפרסם YNET באפריל אשתקד? "פרדוקס ה-20,000 ש"ח", מכנים נועם דביר ואילנה קוראל את התופעה המסתורית: זוגות ישראלים המשתכרים יחד 20,000 ש"ח לפחות לא מסוגלים לצאת מהמינוס.
"עד לפני שנה עוד שילמנו לגני ילדים – 3,500 שקל לקטנה ו-3,000 שקל לבכור." אומרת אחת הנשים בכתבה, "עד עכשיו אנחנו גוררים חובות מזה. חוץ מזה אנחנו מחזיקים שתי מכוניות, כי אנחנו גרים מחוץ לעיר, אז הדלק והביטוחים זה 3,000 שקל בחודש. כבר קיזזנו חצי מההכנסה שלנו, נכון? אז עכשיו צריך להוסיף משכנתא, אוכל, חשבונות וחוגים לילדים. הלך כל הכסף".
בו-פאקינג-הו. רק אל תרדו מהארץ.
יוקר המחייה האמיתי
הישראלי התמים שקורא את הכתבות הללו מגיע בעל כורחו למסקנה הבאה:
משכורות נמוכות + אינפלציה ("יוקר המחייה") = בישראל אין אפשרות לגמור את החודש,  לא כל שכן – לחסוך כסף.
אם ההכנסה = X, וההוצאות = Y, הרי שחיסכון = X-Y. ככל ש X קטן ו-Y גדל, החיסכון הולך ושואף לאפס.
הטענה הזו חדה, נוקבת, לא משתמעת לשתי פנים. אין שטח אפור – יש רק סיבה ומסובב. פלא שמשפחה בישראל זקוקה להכנסה של 16,200 ש"ח לפחות כדי לגמור את החודש?
מה שהכתבות הללו לא מספרות לכם הוא שהמשוואה לעיל נכונה רק בהנחה שלפרט אין כל שליטה על X או על Y.
וזוהי בדיוק ההנחה שהתקשורת בישראל מקדמת: המשחק מכור מראש, אין לכם סיכוי כנגד המערכת, אז אין מה לעשות ואין סיבה לנסות. פטאליזם פר אקסלנס בנוסח ג'ורג' אורוול.
אם מעמד הביניים בישראל אכן מצוי בתהליכי קריסה, הרי שיש סיבה אחת מרכזית לכך: הוא עצמו.
המחנק הכלכלי הוא לא פועל יוצא של שחיקה בשכר או של יוקר המחייה. הוא תוצאה של בזבוז כספים כפייתי, חסר אבחנה, הנובע משנים של התנייה חברתית, חשיפה לשיווק אגרסיבי מילדות, קנאה וחרדת מעמד, מרוץ נהנתנות ותחושה ש"מגיע לי".
למרות "יוקר המחיה" שמפמפמים לנו העיתונים, אדם בישראל יכול לממן צרכים בסיסיים כמו מקלט ומזון גם במשכורת מינימום ואף בפחות מכך. הבעיה היא שבעיני הצרכן הישראלי הממוצע, הקו בין צרכים לרצונות מיטשטש. איך אמרה שרית, מהכתבה של YNET?
"כשיש לך הכנסה גבוהה אתה לא רוצה להתפשר. זו לא רק המכונית. אנחנו גם לא מוותרים על מנוי לקאנטרי ועל טיסה לחו"ל פעם בשנה. וכמובן שיש לנו גם חוגים ועוד הוצאות…"
רוצים להוציא את כל הכסף הפנוי על רצונות? זכותכם המלאה. לא אקבע לכם את סדר העדיפויות שלכם. אבל חשוב להבין שהמשמעות היא שהבחירות הללו חשובות לכם יותר מהחיסכון והעתיד הכלכלי שלכם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ובפרט שהעוגה גדולה ויקרה מאוד.
אל תאמרו שאינכם מסוגלים לגמור את החודש אם אתם לא רוצים לגמור את החודש.
בחרתם לחיות בעיר היקרה ביותר במזרח התיכון? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם לעשן, לאכול בחוץ ולנסוע ברכב לכל מקום? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם להביא ילדים לעולם בלי שיש לכם את הבסיס הכלכלי לטפל בהם (ולא, להיות מרחק של תלוש משכורת אחת מקריסה כלכלית לא נחשב ל"טיפול")? התמודדו עם ההשלכות.
מי שסבור ששכר גבוה יותר יפתור את הבעיה סובל מקוצר ראייה חמור.
גם אם כל עבדי המשכורת במדינה הזו יכפילו את שכרם — סביר להניח שאת הכסף העודף הם יבזבזו על "רצונות" חדשים.
לפי חוק פרקינסון, "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". אני חושבת שעל אותו משקל ניתן לטעון ש"הצריכה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל המשכורת המצויה לבזבוזה."
אנשים חופרים לעצמם בור כלכלי שהולך ומעמיק בקצב מהיר יותר מכל מדד סטטיסטי. זהו יוקר המחייה האמיתי.
מבזק מיוחד: לא הכל אבוד
מצב בו אדם מוציא יותר ממה שהוא מכניס הוא לא בר-קיימא. לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את זה. כל מה שצריך זה מחשבון כיס וידע אריתמטי בסיסי שאמור להירכש בסביבות גיל 7.
בזבזנות תהומית היא עניין של בחירה. היא לא גזירה משמים. אין שום חוק שקובע שההוצאות חייבות להיות ביחס ישיר להכנסות. ההחלטה כמה לחסוך בחודש נתונה במידה רבה להחלטתנו. כשלומדים להבחין בין מה שצריכים לבין מה שרוצים, פתאום אנחנו שולטים בהוצאות – ולא להיפך.
עובדתית, קל הרבה יותר להקטין הוצאות מאשר להגדיל הכנסות, ואפשר לעשות זאת גם בלי לחיות חיים נחותים, בלי להתכלב ובלי לסבול. בשנות החמישים והשישים זו הייתה הנורמה: אדם לא הוציא יותר ממה שהוא הכניס. רמת החיים יורדת, אך במקביל איכות החיים עולה. אפשר לחיות לא רע בכלל גם ללא חדרי שינה מיותרים, מכוניות מיותרות או חפצים מיותרים שגודשים את הבית.
אם אתם מתקשים "להתפשר" על סגנון החיים שלכם, חשבו על כך שהקורבן שאתם מקריבים היום – שיעבוד לאחרים, לחץ נפשי, ובעיקר כמויות אדירות של זמן שנשרף בעבודה כדי לממן את המרדף האינסופי אחר רצונות חדשים – גדול לאין שעור מכל קורבן אחר. זמן, בניגוד לכסף, הוא משאב סופי. אי אפשר לייצר יותר ממנו.
לא צריך לצאת להפגין, להקים אוהלים, להילחם עם שוטרים או לשרוף את המדינה. השלב הראשון הוא לומר "לא" לאשראי, בדיוק כמו שאומרים "לא" לסמים. אט אט חוסכים כסף, משקיעים אותו, וכעבור זמן לא רב, פתאום אנשים אחרים משלמים לנו ריבית, ולא להיפך.
בלי רחמים
השינוי שעליו אני מדברת בבלוג הזה הוא לא עניין של מה בכך. הוא מחייב טרנספורמציה רדיקאלית,  לא רק בהרגלי הצריכה של הפרט אלא גם ביחסו לכסף, במנטאליות ובסגנון החיים.
הבעיה היא שאנשים לא מתעניינים בפתרונות. הם ימצאו כל תירוץ אפשרי כדי להסביר מדוע הפיתרון שהצעת לא מתאים לנסיבות האישיות של חייהם. "מעמד הביניים", אשר נרתע משינוי כמו מאש, מעדיף לשקוע בבוץ טובעני של רחמים עצמיים.
מי שיצא לרחובות בקיץ 2011 לא חיפש פתרונות למצבו. העם דרש אמנם "צדק חברתי", אך מעל לכל ביקש שמישהו יקשיב ליבבותיו, ילטף את ראשו, ויסביר שלא הוא אשם אלא "המערכת" שדופקת אותו. העיתונות הכלכלית תאבת הרייטינג יודעת שזה מה שההמונים רוצים לשמוע, גם אם זה הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע.
וכך נמשך מעגל הקסמים. אנשים מסרבים להבין שהם האויבים הגרועים ביותר של עצמם, והתקשורת, החוטאת לתפקידה, מקבעת את התפיסה הזו.
למעמד הביניים נוח הרבה יותר לתלות את מצוקותיו בדברים שנמצאים הרחק מעבר לשליטתו: בממשלה, בכנסת, בימין, בשמאל, בחרדים, בערבים, באינפלציה, במשכורות, במיסים, בשער הדולר, בגירעון התקציבי, במחלות תורשתיות, במזג האוויר, בפקקים, במצב הביטחוני, במצב הבורסה, ברכילות סרק וכן הלאה.
אנשים חיים בתחושה שהעולם חייב להם משהו, ולא עמד בהבטחתו. לכן הם מתקרבנים, מרימים ידיים ומתלוננים. הרי חוץ מלבחור מה ללמוד, למי להצביע, במה להשקיע, איך לבלות את הזמן הפנוי, עם מי להתחבר, היכן לעבוד, היכן לגור, מה לאכול, האם וכיצד להתעמל, או כיצד להוציא את הכסף שהם מרוויחים, מה כבר הם יכולים לעשות כדי לשפר את מצבם הכלכלי?!
כשאני חושבת על 3.5 מיליארד בני האדם שחיים על פחות מ-2$ ליום, קשה לי להזדהות עם קשיי היום יום של הישראלי הממוצע. כשאני קוראת על סודאנים שמסתננים הנה נגד החוק בלי כלום, בקושי מוצאים עבודה ולמרות זאת מצליחים לחסוך ולשלוח כסף הביתה – אני מתקשה להביע אהדה למצוקותיהם של קורבנות "פרדוקס ה-20,000."
כשרק התחלתי את הבלוג הזה, חשבתי שנכון לכתוב אותו תחת המנטרה של חינוך פיננסי להמונים. אבל ככל שעובר הזמן וכתבות כאלה צצות כפטריות אחרי הגשם, אני מבינה ששינוי מהסוג הזה צריך להגיע קודם כל מבפנים, לא כתוצאה מזה שמישהו אומר לך מה לעשות.
תרבות הצריכה אוחזת את רוב הישראלים בצווארם. עבור אנשים מסוימים, הדרך היחידה להשתחרר מהלפיתה הזו היא לקרוס כלכלית.
עד אז, שרית וחברותיה ירוצו אחר המנוי לקאנטרי והחוגים לילדים וההוצאות על הרכב השני והשלישי, ולא יצליחו להבין מדוע אינן מצליחות לגמור את החודש למרות הכנסתן המרשימה. "טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאה אחרת", אמר אלברט איינשטיין. אמר הגאון, וצדק.
קחו שליטה. קחו אחריות. למדו להסתכל מעבר לאג'נדות שגורסות שאין יכולת ואין טעם לחסוך, שמותר וצריך להאשים את כל העולם ואשתו במצוקות שלכם. הכתבות הנ"ל, מנחמות ככל שיהיו, אינן אלא שירת הסירנה הבוקעת מאורגיות הרחמים העצמיים של התקשורת והמחנה הסוציאליסטי בישראל.
אלו הצללים המופיעים על קירות המערה של אפלטון; מצג השווא של המטריקס; השחקנים במופע של טרומן.
יש דרכים נוספות לפרוץ את המילכוד הצרכני, שעליהן כמעט ולא תקראו בעיתונים הגדולים. הבלוג הזה מציג אחת מהן.
הערה: הפוסט הזה הפך תוך יומים לפוסט הכי מטוקבק באתר. למרבה האירוניה, התגובות היבבניות הן ההוכחה הטובה ביותר לטענה שהבאתי כאן. אנשים לא מחפשים פיתרונות. אנשים מחפשים להאשים אחרים, לתלות את המצוקות שלהם במשתנים חיצוניים, להתמקד במה שאין בכוחם לשנות ולהתעלם ממה שיש בכוחם לשנות.
מאחר שנראה שאתם כבר מדושנים במנה הגונה של רחמים עצמיים – לי אין טיפת חמלה כלפיכם.

למרות שבעיקרון הכל נכון

שלא צריך להביא ילדים אם אין אפשרות כלכלית לטפל בהם אז ככה מגיעים למצב כמו באירופה וביפן שפשוט אין שם מספיק ילדים ונוער

2. סודנים לא משלמים מסים, לא אכפת להם לאן לשלח את הילד ואם הם לא בפלוס אז הם גונבים

3. בשכונה שלנו גר רווק בן 40. הוא בפלוס ויש לו דירה ורב רווקים ורווקות  מאוחרים שאני מכירה סוגרים את החודש בקלות.

אם כמה ילדים קטנים זה באמת קשה ויקר. ואיך יסתכלו עליך ברחוב אם ילדים שלך יסתובבו לא בבגדים כמו לכולם או לא יקבלו משהו שכולם מקבלים?

הייתי בשוק מהכתבה הזו, לראות איך אנשים עם משכורת של חמש ספרות לחודש מתלוננים

(ועוד לא מדובר במשפחות עם עשרה ויותר ילדים)

כשיש כל כך הרבה אנשים במדינה שחיים עם משכורת של 5000 בממוצע ועם ילדים. (מהכרות קרובה)

והמדהים הוא שלפיד מוריד מהם (מהאנשים עם המשכורת הנמוכה, שבקושי קונים את המינימום) ומוסיף לאלה שמבזבזים את הכסף על מותרות.. (אני לא יודעת כמה הוא כבר עשה בפועל, אבל זה בכל אופן התכנון שלו)

באמת הסתפקנו ב4000

אבל שכירות הייתה הרבה יותר זולה

תחבורה לא שילמנו כי בעלי היה בצבא ואני קיבלתי חודשי-חופשי מאירגון צדקה

ואינטרנט היה לי בלימודים

אבל ילדים שהגיעו מהר ובצפיפות הכפילו ושילשו הוצאות וגם שכירות עלתה

בערך 2150 שכירות

300 חשמל + מים

200 ארנונה

1000 מזון

200 מסעדות/ מותרות אחרים (בגדים, מתנות)

150 נסיעות (בעלי חייל)

עכשיו יש לי שיעורי בית..

שלפני החתונה הייתי נורא מפונקת. הייתי יכולה לגור אצל ההורים ולהוציא 1500+ בחודש

ללכת לעשות קניות ולגהץ 500-600 ש"ח בלי למצמץ

לצאת מלכתחילה בלי לקחת איתי אוכל- ולקנות בחוץ (אחד הדברים שממש עולים לנו המווון כסף בלי שנשים לב)

ואז גיליתי שזה דברים שאפשר לוותר עליהם.

ושזה אפשרי לחיות מהרבה פחות- ולהרגיש טוב עם זה.

ושהכל עניין של סדר עדיפיות וסוויץ' בראש.

(לדוג'- בחרתי לוותר על הרבה דברים ולא לגור בקראוון. זה היה חוסך לי הרבה, אבל זה מסוג הדברים שאני לא מוכנה- כי אני ממש סובלת כשקר לי)

(אני עדיין זוכרת איך לפני שעברנו דירה בא זוג לקראת חתונה, והכרתי אותם וידעתי שאין להם כסף ושניהם סטודנטים, והפרצוף של הגברת למראה הבית הקטן, הישן והמינימלסטי גרם לי פתאום לקלוט עד כמה זה לא מזיז לי.. היא אמרה שפשוט לא בא בחשבון פחות מ3 חד' ודירה יפה..)

גמני הייתי מפונקת וקונה מה שבא (כאילו ההורים שלי רוטשילד)

וכשהתחתנתי היתה לי משכורת על הפנים ובעלי לא הביא כמעט גרוש

וזה היה קשה נורא

כי פתאום פסטה מוקרמת עם פטריות טריות לארוחת ערב היתה משהו שיקר מידי לעשות

וזה היה מרגיז!!!

ופתאום אי אפשר לקנות כל בגד שרוצים ואולי אפילו אי אפשר לקנות בכלל

ואי אפשר סתם לצאת לאנטריקוט או אפילו לקפה-קפה לארוחת ערב 

לקח לי כמה שנים לעשות את הסויטש בראש ולהבין שאלו החיים

הסויטש היה מהר כי לא היתה ברירה אבל בראש זה לקח זמן להבין שככה נורמלי לחיות ולהתרגל לזה

לקנות דירה ומספיק 600...

אנחנו זוג + מרוויחים כל חודש 9500 ש"ח ביחד, וזה מספיק בול...

משלמים 3900 שכ"ד

1000 ש"ח על חוב ללימודים

1200 מעון

1400 אוכל

450 חשמל ומים

ויש עוד שונות שנכנסות...

איך היינו יכולים עם פחות??קטונתי..

תודה לאלוקים שעוזר לנו עד כה..

וברור לי שיבואו עכשין כמה שיאמרו3900 ש"ח שכ"ד???תקנו בית...אז אין לנו סכום התחלתי....לא קיבלנו ולא נקבל עזרה..אנחנו שמים כל חודש מעט כסף בחסכון ויום אחד זה יקרה...טוב לנו כרגע ככה...החשבון ב"ה תמיד בפלוס ואין לחץ של משכנתא וכו'...

תבואו ותגידו לכו לפריפריה תשלמו 2000 לכל היותר שכ"ד??..

לא יכולים...

מקובעים למקום מסוים כי בעלי משרת באזור מסוים ואני עובדת במקום נח מאוד...

ולכן..לנו לא שווה ללכת לפריפריה..כי אז לא תהא הכנסה....ובעלי לא יהיה בקושי בבית..אז לא יעזור לנו לשלם מעט שכ"ד..כי גם את זה לא נוכל שם...

כי ההבדל הוא ענק בכל פרמטר שהוא - חשמל מים מעון אוכל 

אחד להוצאות זוג עם תינוק,

אחד להוצאות עד 4 ילדים,

אחד להוצאות עד 10 ילדים,

אחד להורים למתבגרים,

אחד להןרים שמחתנים ילדים,

גם כאן ההבדלים תהומיים....

ולכן ההשוואה לא תמיד נותנת מידע אמין.

למשל:

זוג עם תינוק-

יש כאלה שלקחו את כל חבילת הלידה משכנים/ חברים יד 2-

יש שקנו חדש.

הבדל משמעותי ביותר בהוצאות בין תינוק יונק- לתינוק שניזון מתמ"ל.

יש כאלה שמקבלים את כל הבגדים/ הצעצועים מירושות של אחיינים/ דודים / חברים-

ויש את אלה שאין להם ממי לקבל וצריכים לקנות הכל לבד (חידוש מלתחה אחת לחודשיים- שלוש).

יש מקומות שעלות מעון כ2000 שח מינימום- יש מקומות שנותנים למטפלת בעלות של 6 ש"ח לשעה (מכירה כאלה!!) ויש כאלה שבכלל מגדלים את התינוק לבד ולא יוצאים לעבוד כשיש תינוק.

כ"כ הרבה פרמטרים- שמאוד קשה להשוות ביניהם.

נראה לי מטורף!! אנחנו עם ילד ולא מוציאים יותר מ600-700 שח על אוכל.. כולל השלמות...

מסעדות- מי בכלל הולך? פעם ב. קונים אייסקפה, שותים אותו ביחד ומרגישים שהתפרענו

מחממים רק שעה ביום את הבית ומתקלחים אחד אחרי השני כדי לנצל את החימום של הבית

נסיעות- אני מקבלת החזרים מהעבודה ולבעלי קנינו אופניים. מוציאים קצת על נסיעות להורים.

ההוצאה הכי כבדה שלנו בחודש היא המעון...

קופת חולים 50

החשבונות לחודש לא עוברים את ה200-300

וכו'...

אבל בלי תשלום על הדירה, שזה כבר סיפור אחר.

אבל 9000 שקל? נשמע לי מטורף

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם 4300 שח בערך, כולל שכ"ד, השכ"ד היה 2900 (לא היתה לנו ברירה), ואחרי שסיימתי את הלימודים זה היה אפילו פחות (היו לי נסיעות יקרות ללימודים+הוצאות על ההגשות של הלימודים)

אנחנו זוג+1 בת שנה ומוציאים 4500-5000 בחודש כולל הכל. 

הכל זה ענין של הסתכלות. יש לי שתי גיסות (אחיות של בעלי) שמהם אפשר ללמוד ולראות את שתי הקצוות שבעניין.

לשתיהן יש ארבעה ילדים בלי עין הרע.

אחת נשואה לאברך (שכבר התקדם לתפקיד "חצר"ם"), התחילה לעבוד רק לפני שנה בערך, ומעולם לא שמעתי אותה מתלוננת על מצבה. היא התחילה ללמוד מאוחר והיתה סטודנטית, ועבדה במקביל בעבודות צדדיות. בעלה קיבל מלגה ועוד תוספת קטנה על העברת שיעורים בישיבה, והם הסתדרו בלי תלונות! עכשיו כשהתחילה לעבוד במשכורת של 7000 לחודש, אמרה שחוסכת 3000 כל חודש!(בעלה ממשיך ללמוד ולהעביר קצת שיעורים, ולא עובד..).

לעומת זאת, אחות אחרת, גם עם ארבעה ילדים. היא ובעלה שניהם עם תואר שני, משתכרים יפה, וכל הזמן היא מתלוננת שאין לה כסף, ואיך תגיע לקנות בית וכו'. 

למה?

כי אחת חיה בצורה מאוד פשוטה (אבל שמחה מאוד מאוד!!), הילדים לא מרגישים שחסר להם כלום, כי ההורים משדרים שמחה בחלקם, והשניה כל היום קונה בגדים לעצמה ולילדים- רק מותגים, איפור יקר, כלי בית יקרים, חוגים, חופשים- מלא נסיעות בארץ, קניונים כל הזמן, אוכל יקר (4 סוגי דגני בוקר על המקרר, וכמובן שצריך פרגיות לשבת..), ודווקא הילדים שלה מרגישים שחסר להם תמיד, כי זה מה שמשדרים להם- רק לקנות עוד ועוד.. 

זה הזוי איך שאנשים חיים היום.. מי שיש לו כסף, עוד מילא שיבזבז אותו, אבל התרבות כזאת משוגעת שאנשים נכנסים לחובות עצומים, כי הם מוציאים כשאין להם. עשיתי שירות לאומי עם אוכלוסיית פיתוח. אנשים שגרים בדירות של עמידר ומטופלים ברווחה קונים לילד בכיתה ג' אייפון ועושים לבת בת מצוה באולם יקר.. טירוף..

שנזכה לסדרי עדיפויות טובים ונורמליים בחיים, לדעת מה עיקר ומה טפל! ושנזכה לגדל את ילדינו בנחת וברווחה, עם מה שיש. כי לגדול בנחת ובתחושה שיש, לא באמת תלוי בכמה יש, אלא באיך חיים.

בהצלחה לנו! 

אני מזמן למדתי שאני קמצנית  עשיתי שירות במקום מאוד מאוד אמיד בארץ, ופשוט לא האמנתי לרמת הביזבוז שם.. והם בטוחים שהם קונים רק מה שחייבים!

נו באמת..

אני מסכימה שזה סובייקטיבי, אבל יש דברים שהם מוגזמים בכל קנה מידה..

יש קצוות ממש שזה בכל קנה מידה.. אבל הם לא מהווים את רוב האוכלוסיה בכל מקרה... (מקרי קיצון הם משו כמו בין אחוז ל2)

ומי שאומר ש 2000 מספיק - לא חייב לקחת

עזרתם המון בלקבל תמונה כללית אני בטוח שזה עזר פה ללא מעט רווקים.

בע"ה בשמחות!!!

שבת שלום!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.