לדעתי אם חיים בצמצום (כמובן תלוי עוד כמה גורמים אז זה לא הכי מדוייק )

יש כאלה שעם משכורת אחת בחודש חיים בכבוד ובאושר ובמותרות

מאשר רבים אחרים בעלי משכורות כפולות ומשולשות, שרואים אחרים כ"חיים בצמצום"

לך צריך להגיד את זה?

אז עניתי לה ששאלו על חיים בכבוד

וחוץ מזה לעצם הענין - יש מישהו שחושב שמ 2000 ש"ח אפשר לחיות בכבוד?

לדעתי זה מספיק בקושי בשביל לשרוד , תקנו אותי אם אני טועה 

הרי כל זוג מתפשר על משהו אחר

חלק על מקום מגורים, חלק על מוצרי מזון מיוחדים,

חלק על ביגוד, חלק על רכב.

מי שלא מסוגל להתפשר על כלום, הוא מסכן ללא קשר

ומי שכן, יכול לחיות באושר בשכירות+2000

לפחות עד שיהיו לו ילדים

קניות- 1,000 ש"ח בחודש (האמת שפחות, ואם היינו מצטמצמים על מותרות זה לא היה מעבר ל700)

נסיעות- 300 ש"ח (האמת שפחות, אבל נניח שהבעל לא חייל...)

בילוי (מסעדות וכדו')- 150

דברים לבית, רפואה, חגים, ביגוד ובלתמ"ים חצי מתוכננים- בין 100 ל300 בחודש

חשמל - בין 70 ל150

מים- 50

טלפון + אינטרנט- בין 50 ל100

גז 25

חופשה 150 (פרוס על כל השנה)

סה"כ- יוצא פחות מ2000

וכן- יש כאן בהחלט איפה לצמצם לדעתי. אפשר לוותר על בילויים יקרים, אפשר אינטרנט פחות יקר, בלי חופשה בכלל. (גילוי נאות- אנחנו מוציאים קצת יותר, אבל לדעתי ההוצאות שלנו הנוספות לחלוטין ברות צמצום ובעיני זה המרווח של הקצת מעבר שאנחנו מרשים לעצמנו.)

חשמל-  לא מחממים לא מקררים לא אופים לא מדליקים בוילר אלא רק תאורה?!

גז 25?!  באיזה חברה אתם?! לי מעולם לא יצא פחות מ 60

חשבון ארנונה איפה?!

פלאפונים אין?

קופת חולים אין?

קניות ב 1000 שקל זה כולל שבת?! 

נסיעות 300- אתם הולכים ברגל?! טוב האמת שזה תלוי איפה גרים ומה הצרכים

לא יודעת- זה ההוצאות חשמל שלנו.... יחסית הייתה שנה מתונה והדלקנו בויילר פעמיים בדיוק. תאורה- פלורוסנטים. 

גז- זה פרוס על כמה חודשים (לא מחליפים כל חודש!)

ארנונה- בעלי בצבא אז אנחנו לא משלמים, אבל תכניסי את זה לחשבון של השכ"ד (כולל גם ועד בית שלא הכנסתי)

פלאפונים- כתבתי (בדיוק עברנו עכשיו מהמסלול של החינם של גולן ל10 ש"ח בחודש. מצפים לסגור בפחות מ50 לחודש. נראה בסוף החודש)

קופ"ח- שוב, הצבא משלם על בעלי ולי לא הצלחנו לקבל עדיין את החשבון (נראה לי שההורים שלי עדיין משלמים עליי... פאדיחות) אבל זה לא סכום משמעותי. פחות מ50 ש"ח

קניות ב1000- בהחלט כולל שבת. מה כבר קונים שיקר? עוף אחד? חצי ק"ג בשר? אם נשארים שבת אז יש שאריות לכל השבוע אז זה מתקזז (וגם אין הוצאות נסיעה)

אצלינו קר מאוד וצריך לחמם, בוילר היה צריך יותר מאשר פעמים

גז יש לנו מרכזי 

ארנונה שמירה ומים עולה לנו כמה מאות שקלים בחודש

קופח משלמים ביטוח מושלם (שכבר כיסינו אותו בהריון הקודם שלי)

קניות לשבת -  2 שבתות עולות לנו יותר מאשר כל החודש 

בעזהי"ת

חשמל גם אנחנו מגיעים ל70-150, כשה150 זה בשלג וכשכל המשפחה שלי נתקעה אלינו אז אספנו חימומים גם מהשכנים.. סתם ככה אנחנו עם בוילר כל יום כמובן, תנור שעובד היטב, רדיאטור שמדליקים כשצריך, ומפזר חום כשצריך..

גז גם אנחנו נראלי מגיעים למשהו כזה..

קופת חולים זה 70 שקל לחודש בערך, והיא כתבה רפואה. ואצלינו למשל אני מתחת ל24 אז זה עדיין במשפחתי של ההורים.

פלאפונים- מאה שקל לשתינו ללא הגבלה..

גם אנחנו מגיעים למשהו כזה.

נסיעות- אני עם חופשי שנתי שאבאמא קנו לי, אבל גם אם לא זה לא יוצא כ"כ הרבה- אני משלמת 300 שקל לחודש אבל נוסעת המוןן, זה שתי חופשי חודשי- אחד למכללה שלי ואחד פנימי של העיר, ואני נוסעת כל יום בארבעה אוטובוסים לפחות, שתיים מהם זה בין עירוניות.. ובעלי כמעט ולא נוסע, רק נסיעות פנימיות פעם ב.., ולשבתות. אז גם אנחנו מגיעים ננגיד ל400 בחודש אם מחשבים בפנים את החופשי שנתי..

קניות- אנחנו קונים בערך ב500-600 שקל פעם בחודש, ומשלימים חלב ביצים וירקות פה ושם. בעלי טוען שזה לא עובר את ה700 בחודש, אני לא עוקבת.. קונים גם מותרות לפעמים, בהחלט, וגם בשרים וכו'..

כל יום בוילר תנור ורדיאטור ויוצא לכם 70?!

בעזהי"ת

הבוילר דולק כל יום אבל בערך 20 דק', כמה זמן צריך לחמם מים לשתי אנשים?..

הרדיאטור- מדליקים כשצריך, שזה אומר כשלבעלי קר. זה לא יוצא כל יום למרות שאנחנו גרים באזור קר ובבית עם קירות מגבס, כי כשלא ממש קר- שמים סוודר וזהו. אבל כשצריך לא מתקמצנים על זה.

התנור עובד כשאני אופה, זה בערך נגיד שלוש שעות בשבוע? אולי ארבע? 

70 יצא בקיץ, עכשיו אנחנו יותר ליד ה150, משתנה לפי חודש. אבל לא יותר.. 

הבית צריך להיות הרבה הרבה יותר חם

וגם יש עוד חדר לחמם בלילה 

וגם יש עוד מישהו שצריך את הבוילר לאמבטיה 

ויכול להיות שגם לנו יצא פעם חשבון כזה ממש לא זוכרת

בקיצר, עם ילדים הכול עולה יותר 

בעזהי"ת

השאלה פה היא על זוג צעיר

[ולמשל, את החדר שלנו אנחנו לא מחממים בלילה. אפילו לא מטעמי חיסכון- פשוט החדר צפוף ברהיטי עץ ואני מפחדת להכניס לשם את הרדיאטור.. ומפזר חום מייבש את האוויר. מעולם לא קפאנו בלילה, ב"ה, שמיכה חמה עם פוך להתכרבל בו עושים את העבודה יופי!]

ו...אני עדין מרגישה שאנחנו זוג צעיר אז לקח לי זמן להבין  

זה חשבון אחר לגמרי.

כי בראש אני מרגישה שם לגמרי 

הרופאים תמיד אומרים שילד צריך חום של 21-22 בחדר( שלדעתי זה קר מדי), בשביל זה אפשר מזגן או רדיאטור שיעבוד על שעון שבת שכל כמה זמן בלילה ידלק ויכבה וישאיר את החדר חמים.

כנ"ל לגבי הבויילר - אמבטיה של ילד לא אמורה להוסיף תוספת גדולה על הבוילר, להיפך, דווקא כשממלאים אמבטיה ולא מתקלחים עם דוש יש פחות בזבוז של מים חמים.

הבעיה אצלכם היא כנראה הגז- זה צובר? כי אם כן אולי כדאי להתאגד כולם ולהחליף חברה, היא דיברה על בלון- שזה הרבה יותר זול מצובר, 

והארנונה עם השמירה- ששמירה עם מיסי יישוב יכולה להגיע ל500 ש"ח ואף יותר... באסה.

אבל לי זכור כשהייתי בקרוואן עם ילד 1, 2, ההוצאות הסתכמו גם ב5000-6000.

בהצלחה, זה לא פשוט היום - הכל יקר!

תודה על העצות רובן כבר בשימוש אבדוק את ענין הגז

העיקר ב"ה שיש משכורת שדי מכסה את זה 

לא יגיד שתמיד זה קל ויש חודשים שצריך הלוואות בשביל לגמור אותם

אבל בסך הכול - כשאני משווה את עצמי למשפחות אברכיות אחרות באזורנו

אנחנו חיים יחסית הרבה יותר טוב 

אנחנו נוסעים בטרמפים למשל..

מצד שני החימום שלנו עף - כי קפוא פה..

ומבחינת סדר העדיפויות שלי - ארוחה בשרית פעם ביום-יומיים זה חובה

אז אנחנו כמובן מוציאים על אוכל יותר מאחרים..

אבל עם זאת - סוגרים חודש יפה! ב3,500..

העניין הוא אינדוודואלי - כל זוג ומה שהוא מחליט לנכון להשקיע בו.

לי עדיין לא ברור איך בחצי שנה ראשונה של הנישואין סגרנו חודש!

בעלי למד בישיבה ללא מלגה

ואני לא מצאתי עבודה, מעבר לבייביסיטרים וגיהוצים וכדו' - 

לא הצלחתי גם אז וגם היום למצוא הגיון בחשבונות שעשיתי -איך לא שקענו לחובות?

אבל היה ברור לי שהקב"ה מכלכל אותנו מידו הרחבה

על מסירות הנפש שהשקענו בלימוד תורה של הבעל.

במיוחד שאירחנו אז בשבתות כמויות של אנשים

והמרוקאית שבי לא נתנה לי לוותר על שום פרט ולא על מנה אחרונה מושקעת..

באמת שאין לי מושג!

הכסף הוא אולי גשמי, אבל ההתנהלות איתו - אצלנו לפחות, לגמרי אלוקית!!

גם ההורים שלי הסתדרו עם 800 ש"ח בחודש עד שנולדתי, ובלי עזרה מההורים (אמנם זה היה פעם, אבל זה עדין הזוי)

והאמת שגם אנחנו חיים בניסים, כי אנחנו כמעט לא מרוויחים כלום יחסית לאלו שכתבו כאן (2000-3000 לחודש) ובלי כמעט עזרה מההורים, ויש לנו הרבה מאד הוצאות חריגות שיכולות להגיע ליותר מאלף ש"ח בחודש ושהם לא מותרות, אלא חובה

(השרשור הזה היה תזכורת מדכאת למצב שלנו, ובניגוד לאחרות אותי הוא לא מעודד)

אבל אני באמת מאמינה - שהקב"ה יכלכל אותנו בכל מצב!!

אנחנו רק עושים השתדלות!

באמת העיקר לעשות השתדלות (בהתאם לעונש- "בזיעת אפך תאכל לחם") וה' אחראי לשאר

אבל הלוואי שזה היה קל לחיות כך! ההורים שלי חיים כך, אבל אני לא תמיד מצליחה..

מספיק פעמים נחלצנו ממצבי ביש בניסים

אבל  לחיות מ  2000 שקל בכל אופן נשמע לי הזוי 

וזה  מה שחיינו עליו עד לפני חודש..

עכשיו קצת הצטמצמנו..

בדר"כ פחות, אבל ההורים קצת עזרו אז עם אוכל, במיוחד שהייתי בהריון ובעלי היה מסכן בקטע הזה 

אחרי שסיימתי את ההגשות והנסיעות ללימודים, שהיו בכשלושה חודשים הראשונים לנישואים

ועוד רומזים לנו שזה לא בסדר איך שאנחנו מתנהלים.. לא כולם מבינים שיש גם דברים שלא מפרסמים החוצה אבל הם מונעים מלעשות דברים מסויימים..

(בלי זה עוד היה לי יותר קל איכשהו, למרות הצמצום)

מסתבר שאנחנו חיים בזכות הקב"ה ולא בזכות המשכורת 

גם בשביל פעם.

(חשמל, גז, מים זה לא הרבה הבדל מפעם, והטלפונים היו יותר יקרים. והאוכל אמנם היה זול יותר, אבל לא בהרבה. ויש נסיעות שאמנם עלו פחות אבל זה כסף. הם לא גרו בישוב..)

לפני שגרתי ביו"ש, הרעיון של נסיעה בטרמפ היתה בעיני הזויה ומופרכת,

וכאן- גם אנשים מבוססים ומכובדים נוסעים בטרמפים כחלק בלתי נפרד מחייהם,

מה שחוסך עלויות עצומות של החזקת רכב ותחבורה בכלל!!

אנשים עירוניים בכלל לא מכירים דבר כזה, ולא יכולים להסתמך על זה, כך שעלות התחבורה שלהם גדולה הרבה יותר, וגם- תלוי היכן גרים, היכן גרים ההורים וכמה פעמים נוסעים לשם, כמה שבתות עושים בבית, כמה רחוק נמצאים הלימודים/ העבודה.

לחיות מעלות דיור + 2000, נשמע לי לגמרי על הקשקש, אבל אני מעריצה מי שמצליח להסתדר ככה.

אנחנו מרוויחים בערך 3000 מעבר לשכירות והרוב נשאר בבנק...

אתם לא אוכלים?! לא נוסעים?! לא מדליקים מכונת כביסה ותאורה? לא מחממים? לא משתמשים בשרותים סליחה?!

לחיות בכבוד משמעו לחיות על חשבון עצמך ולא על חשבון ההורים.

שכירות בקרוון נניח 1000,

מסי ישוב מים ארנונה וחשמל בערך700, (משתנה מאוד לפי היישוב וצריכת החשמל)

קניות שבועיות לזוג צעיר- בערך 1500 (ככה היה לנו, אפילו פחות. אבל תלוי מה קונים. אם קונים חסכוני ולא אוכל מעובד אז באמת יוצא פחות)

הוצאות תקשורת- בזק, נייד, אינטרנט- 400 בערך

נסיעות, אם יש רכב אז כמובן זה יותר- ביטוח, דלק, טסט. - קשה להגיד כמה כי זה מאד משתנה.

הוצאות נוספות- דברים לבית (קונים הרבה בהתחלה), ביגוד, יציאות מדי פעם, טיפולי שיניים אם צריך- גם זה מאד תלוי בכם.

נראה לי שאלו הפרמטרים פחות או יותר.

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם פחות מ4000 בחודש.

אנחנו עם 2 ובחיים לא היה לנו הכנסה כזאת.

חיים באושר וברווחה.

בעזהי"ת

למה שזוג יוציא 2000 שקל על מזון?..

אנחנו קונים פעם בחודש ב500 ועוד השלמות בערך 30 שקל בשבוע [ביצים חלב כזה..]- סה"כ נגיד 700 בחודש..

חשבונות- למה שנגיע ל1000?.. חשמל 150 בממוצע, מים 60 בממוצע.. סה"כ 200 [ארנונה אין לי מושג, זה כלול לנו בשכ"ד]

תקשורת- למה 400?.. שתינו עם הכל כלול ב50 שקל, סה"כ 100 שקלים בחודש..

גם האירועים-בגדים-בריאות-בלת"מים נשמע לי המון. בריאות אא"כ יש משהו חריג לא עלינו, 70 שקל לקופת חולים.. בגדים- נניח בפירגונים 300 שקל לחודש?..

מה קונים בסכום כזה??

לנו השכירות היא פחות מ1000,ויחד עם שאר המיסי יישוב+חשמל+מים אחת לחודשיים בערך 1400-1500,ואחת לחודשיים 1000._(תלוי אם זה החודש שמשלמים מים וחשמל או לא).

מזון וכלכלה-לא מתקרבים בכלל ל2000,קונים מויות גדולות כשיש מבצעים(בבכללי קונים את הקניות הגדולות ביש חסד וכאלה,ואז יותר זול גם בלי מבצעים,והקניה הכי גדולה שהיתה לי והיא יותר מלחודש,כולל חומרי נקיון לשנה בערך וכד' הגיע ל700,השאר בד"כ בסביבות ה300 כשזה קניה גדולה של אחת לחודש+-)ם,ואת הדברים הקטנים שכן צריך פעם בשבוע זה מגיע גג ל100 כשאני קונה בסופשבוע לקראת שבת מה שצריך לשבת+ירקות,לחם וכו' למשך השבוע.

תחבורה-בעלי לא יוצא מהיישוב כמעט,
אני נוסעת ללימודים בטרמפים,לא חושבת שמגיעים ל100שקל.אא"כ מוציאים חד"פ רכב של מישהו ואז זה בסביבות ה100-200 משתנה,אבל כמעט ולא עושים את זה.(אפילו לא על בסיס של פעם בחודש נראה לי).

חשבונות
קופ"ח שנינו עדיין על ההורים,הייותר נח לכולם להשאיר את זה ככה מאשר להתחיל בלגן שלם של הביטוחים וכו'.
פלפאונים-כנ"ל קופ"ח.
אין לנו בזק,ובינתיים לא צריכים אינטרנט.
גז-אנחנו עדיין על אותו בלון גז קטן מהחתונה,
ויש עוד חד שמחכה,ככה ששנה+ עוד לא שילמנו על הגז...
ארנונה-בערך 400 אחת לחודשיים.

לא עשיתי סיכום סופי,תתמודדו

מרגישה כ"כ חסכונית! ;)

תשימו לב שיש הוצאות שמשתנות בהתאם למגורים (אם גרים בעיר אז השכירות גבוהה, אבל הקניות יותר זולות, ואין צורך ברכב שזהו הוצאה גדולה. אנחנו לדוגמא חיים טוב על חופשי סטודנט ומדי חייל אז הנסיעות ממש זולות...)

ובהתחשב בהוצאות שנתיות שפורסים לכל חודש + קצת יותר הוצאות אם אתם לא רוצים לחיות בצמצום- לא הייתי הולכת מעבר ל3000 + שכירות

בעזהי"ת

וזה גרוע כי אני בדרך לקניות החודשיות, ודווקא היום ניסע לסופר גדול וזול כי יש לי סידורים לידו.. מתאים לי להתפרע בגלל תחושת החסכוניות שלי

אנחנו עם 2 ילדים ומגיעים להרבה פחות וב"ה לא חסר כלום. וגרים בעיר במרכז הארץ

3000 שכירות

700 ארנונה לחודשיים

700 חשמל לחודשיים

100 מים       ''

מזון ובר מים- 1200 

מסעדות- 500-300  (בשבילי זה לא מותרות)

אימונים של שנינו- 570

פה ושם ביגוד- 600-1200

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף...

מ-ט-ו-ר-ף

במקום לוותר על חלק מהמותרות,

ולחתוך כמעט במחצית את ההוצאות השוטפות.

שיקול שלכם, כמובן,

אבל לפחות אל תהיי בשוק..אלו הוצאות שאתם בעצמכם יצרתכם ואתם יכולים בן רגע לחסוך אותם

אצלינו, אם כבר ניצלש"תי בגסות:

1000 שכ"ד,

600 מים חשמל מיסים וכיו"ב

100 הוצאות תקשורת

2000 אוכל וקניות, פחות או יותר

1200 לרכב, בממוצע

איך אני יכולה לחסוך שכירות?

לעבור לעיר אחרת? אייין מצב, לא יהיה לי עבודה עם משכורת נורמלית ואני אהיה בלי משפחה.

כנ''ל ארנונה מים וחשמל- לעבור לדירה קטנה יותר? לא שווה לי כי יעל לי הובלות ואני אחסוך 100 שקל הפרש בשכר דירה בלבד (הדירה שלי אמורה לעלות 3500, בגלל שאני כבר כאן שנתיים זה ככה)

אימונים- שתינו לא יכולים בלי...

ביגוד אולי הייתי יכולה לחסוך, אבל יש לי בעיה עם זה  כי אני אלופה בלהרוס נעליים וגם בגדים צריך מידי פעם...

זה לא פה ושם ביגוד, וממש לא מדי פעם. לא מגיעה לסכומים האלה בשנה!

אבל כמו שסיכמו בהמשך השרשור ממש התחברתי- בעיני כל אחד כאן יש  בסיס אחר, וכמו שבעיני להגיד ש500 ש"ח על מסעדות זה לא מותרות זה אבסורדי, אני מבינה שגם ההסתכלות על ביגוד דומה.

המסעדות- גם כשיצאנו פעם בשבועיים למסעדות, זה הסתכם במקסימום 150 ש"ח לחודש

אימונים- אי אפשר לעשות בבית , או לצאת להליכה, או למתקנים הציבוריים?

ביגוד- זה מלא כסף!! אני קונה כמעט רק בסוף עונה- וגם אז זה יוצא עד 500 ש"ח לי ולשני הילדים... ועוד אני מרגישה שיא הבזבזנית באותו היום...

חופשה ב9-10?? מה נסגר? לאן בדיוק אתם נוסעים? ההורים שלי עם 6 ילדים עלתה להם חופשה במלון בערך 4 (ל4 לילות).

שמעי, זו זכותך המלאה לעשות בכסף שלם מה שאתם רוצים, רק לא להגיד אחר כך שאי אפשר לחסוך, כי זה פשוט לא נכון!

זה טוב שיש מי שנותן קצת קונטרה לאנשים שחושבים שלחיות מאלפיים זה נורמלי

(לא אומרת שזה לא אפשרי אבל אל תגידו שזה נורמלי)

כלום לא היה חסר לנו (וזה עוד כולל שבתות בבית).

בקשר לרויזא- כתבתי לה בפירוש שתעשה מה שהיא רוצה עם הכסף שלה, זה ברור-  אבל להגיד שאי אפשר לחסוך... הדרך מאד רחוקה.

ואני כותבת את זה באמת מתוך אהבת ישראל, שאנשים ידעו שהם לא יכולים לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לזרוק כסף על מותרות וגם לחסוך, כשסכום ההכנסות לא מאפשר זאת. כשאנשים קוראים הודעה כמו שלה, הם עלולים לחשוב שקניית בגדים, מסעדות ואימונים בסך כולל של יותר מ1500 ₪, הם עלולים לחשוב שאלה מוצרים בסיסיים, ואין זה כך בפירוש. (ברור שהכל יחסי, אבל כולם מסכימים שלחם זה בסיסי ולחמניות זה מותרות..). וצריך להגיד את זה ולהתריע באופן הכי ישיר שיש. ככה דעתי, בכל אופן.

חופשה ב9-10 אלף? ממש לא!

כתבתי שאם רוצים חופשה אז המשכורת צריכה להיות 9-10 לחודש!

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף..

אני מתאמנת בקונג פו וכנ''ל בעלי, אז חייב קבוצה עם מאמן וכו...

אני קונה נעליים פעמיים בשנה בערך (שבת ויומיום) כנ''ל בעלי, ואם יש צורך לקנות יותר אז קונים!

בגדים שלי, שלו, הלבשה תחתונה, חלוק, נעלי ספורט ובגדי אימונים שנהרסים ונשחקים...

מה עושים במסעדה, לדוג' בקפה קפה\ גרג ב75 ש''ח?

אצלי זה בערך ככה- סלט, מנה נוספת (ואנחנו מתחלקים, כאילו אוכלים יחד) וקינוח, כוס קפה\קולה, לא פחות מ140 ש''ח ליציאה!

יש חודש שמספיק לנו פעמיים ויש חודש שאנחנו יוצאים 4 פעמים ולא מספיק...

אחר כך דברים מתחילים להתבלות וצריך לקנות שוב בגדים נעלים והקומקום מתקלקל או המגהץ

וצריך טכנאי למכונת כביסה וכו' 

אה, ה 4000 שלכם כולל תשלום לדירה? 

הסתדרנו נפלא עם 3500 כששילמנו גם שכר לימוד עליה וב"ה היה נפלא

ככה שקשה מאוד לענות או שתקחו דוגמה.

אם רוצים לחיות ברווח גדול מאוד אז באמת צריך 8000 ש"ח לחודש.

ואז מה יקרה כשיגיעו הילדים? תצטרכו 22000 ש"ח בחודש?

אנחנו הסתדרנו יפה עם 4000.

שכירות היה אז 700- איפה זה היום....

מיסי יישוב היו בערך 350

ארנונה 140.

מים 30-40

חשמל 150 בחודש

טלפון 150 דיברתי הרבה עם אמא...

היום הטלפון הסלולרי עולה פחות...50 לאחד.

גז שילמנו 100 ש"ח לבלון שהחזיק 4 חודשים ויותר.

היה אוטו דלק לא עלה כמו היום אז זה בטח יקר יותר אולי בסביבות 1500 כולל ביטוח וצריך להוסיף טסט כל רכב זה סכום אחר.

ואוכל שלא הוצאנו הרבה על זה כ"כ. אבל אפשרי לסגור אוכל לזוג צעיר שרוצה לחיות בפינוקים ב 1000 ש"ח בחודש.

אז כמה יצא לנו?

בערך 4000+

צריך שאחד יעבוד משרה מלאה והשני עוד קצת חלטורות כדי לחסוך.

כמובן תלוי איפה גרים. כי המחירים של המרכז זה לא המחירים של השפלה והדרום/צפון.

מחירי רמי לוי בירושלים / מודיעין הם לא כמו רמי לוי ברמת גן..

ויאפשר גם לצאת לקפה ולקנות בגדים חדשים כשצריך 

כשלא שילמתי שכר דירה ואכלתי אצל ההורים (בחצי שנה הראשונה- הסתדרנו 10 עם 3000 בחודש!

אבל כיום אני צריכה באזור ה8000

אצל פלוני מסעדה זה מותרות ואצל השני זה יותר חשוב מהמון דברים אחרים.

רכב אני באמת חוסכת, כשאצל אחרים זה חובה.

לוקחים לפעמים מההורים ובד''כ תחבורה ציבורית.

אנחנו גרים בעיר אז השכירות מאוד יקרה (2,500), בלי רכב, זוג ללא ילדים.

לא מרגישים שחסר לנו משהו. שמחים ומאושרים.

כל מי שהתחתן לפני יותר מ 7 שנים לא מבין שהיום אין מה לעשות ומה שהיה כבר לא קיים

ולא לכולם יש עזרה מההורים ובוודאי לא כל הורה ישעבד את הדירה שלו 

לא לכולם יש את האפשרות.

היה לך/ להורייך הון עצמי שאיפשר לקנות דירה לבד??

היום לדירה הכי זולה צריכים הון עצמי של לפחות 100,000 ש"ח,

וכידוע, לא לכל אחד יש את זה.

חוץ מזה, שאדם שרכש דירה בפריפריה וגר במקום אחר-

עדיין נאלץ להוסיף כסף על שכירות יותר ממה שהוא מקבל על דירתו, כך שלא תמיד זה עוזר.

כדי שישתלם לשכור ולהשכיר...

עד לפני שנתיים בערך עוד היה....

וגם לא כל אחד בנוי לזה 

אבל גובה השכירות הוא לא השיקול היחיד.

תאמיני שלי שכואב לנו להוציא 2500 ש"ח שכירות אבל זה נותן לנו מבחינות אחרות,

וכרגע זו האופציה *האפשרית* העדיפה עלינו עם השיקולים שלנו.

למשל, לבעלי זה קרוב ללימודים (מרחק נסיעה באופניים) וככה למרות שהוא המון שעות מחוץ לבית כשהוא חוזר הוא חוזר יחסית מהר (צריך מתישהו לראות אחד את השני...), זה מיקום נח, אנחנו לא צריכים להחזיק רכב.

כדי לקנות בזול אנחנו יכולים ללכת ברגל ולסחוב בעצמינו.

ויש עוד.

כל אחד והשיקולים שלו ומה שמכלול הנסיבות מאפשר לו..

סכום התחלתי של 100,000 זה רק בשביל דירה קטנה בחור.

ואל תשכחי שככל שאת לוקחת יותר משכנתא- הריבית מגיעה לסכומים מטורפים! וגם ההחזר החודשי.

עדיף לשכור עוד כמה שנים ולהגיע להון עצמי גבוהה יותר.

במיוחד זוגות צעירים שיש להם 1500 לשכירות אבל לא 3000-4000 להחזרי משכנא. 

צריך גם את זה לעשות בחוכמה...

תוך כמה שנים זוג יכול להגיע להון עצמי כזה??

נשמע לי כמו משהו בלתי אפשרי. גם הזוג החוסך והמחושב ביותר.

בעיה רצינית מאוד פה בארץ.

אם אין לך אבא עשיר/ עבודה בהייטק- קניית דירה נשמעת כמו חלום רחוק.

אבל סתם שהרבה זוגות מתבכינים לחינם

היה השבוע\שעבר בכלכליסט על זוגות שמרויחים מצוין ולא יכולים לחסוך לדירה. תשפטו בעצמכם:

18000 נטו

4000 שכירות

14000 אחרי שכירות

זוג עם שתי ילדים . לא מצליחים לחסוך לדירה. מה תגידו?!?!?!?

בשנה הראשונה בעלי היה סטודנט. הוא קיבל 2 מלגות ב"ה, אחת הלכה לשוטף והשניה עברה לחיסכון לבית (שלשם גם נכנס כל הכסף שקיבלנו מהחתונה...) והצלחנו בלי הכסף הזה להסתדר.

שנה שעברה כנ"ל

השנה זה גם התכנון.

בעז"ה שנה הבאה בעלי יתחיל לעבוד סו"ס ואז נוכל להכניס כל חודש סכום לחיסכון לבית.

אני מאמינה שאם נחליט שאנחנו יכולים להסתדר עם סכום מסויים- ונשקיע בזה, אנחנו גם נסתדר.

אני מאד מקוה שכל מה ששרי התמ"ת והדיור מבטיחים אכן יתגשם, ומחירי הדירות ירדו.

ולא צריך להיות הייטק בשביל להרויח יותר מ5-6 בחודש.

לכן צריך לחשוב מראש במה לעבוד. 

לכן צריך להפסיק לדחוף את כל הדוסיות להיות מורות\ גננות ולעבוד בשכר מינימום בערך. (אני עובדת כרגע ב2 עבודות. אחת מהן מרויחה כמו מורה, בשניה אני עובדת חצי מהשעות ומרויחה פי 1.5.)

זוג שהולך לעבודה נורמאלית- מרויח ביחד יותר מ10, 6-7 הולכים לשוטף, כל השאר- לחיסכון.

אז נכון שזה ייקח כמה שנים עד שיגיעו להון עצמי נורמאלי, אבל עוד הלוואה קטנה מגמ"ח כזה או אחר, או אפילו הלואה מההורים- וזה בסדר.

בעזהי"ת

השבוע דיברתי עם מורה. רגיל לחלוטין.

שמקבל 17,000 בחודש נטו.

למה? כי הוא מורה, ורכז תחום בבית הספר שלו, ואופק חדש, וותק של 40 שנה..

אז אל תזלזלי כ"כ במורים

[ומכירה עוד מורים שמקבלים 13,000.. ממש כמו אבא שלי בהייטק!]

אבל  עם האופק החדש מורים בהחלט מגיעים למשכורות של 7-8 

רק שאצל הדוסיות אין עדין אופק חדש 

בעזהי"ת

כל היום עושים אצלינו במכללה [הדוסית!] השתלמויות לאופק חדש. מכירה הרבה ממ"דים שנכנסו לזה..

ועם אופק אפשר להגיע גם למשכורות 10,000 ומעלה.

הקולה, מורה מתחיל באופק יכול להגיע ל5000, לא הרבה- אבל גם לא ממש שכר מינימום.

צריך לעבוד 40 שנה.

הדיון פה מדבר על זוגות צעירים....

אני מכירה מעט מאד מורות שמצליחות לעקוף את ה5-6 בחודש. אולי עם אופק חדש (שגורם להרבה יותר שעות עבודה ולרוב אמהות מפסידות מזה וגם מורידות שעות)

(חוצמזה שבמקצועות אחרים, ותק של 40 שנה מניב הרבה יותר.. )

אני חייב לציין שזה אחד הדיונים הכי מעניינים ומלמדים שיצא לי לקרוא בפורום הזה ואולי בכלל...מלמד אותי על מה צריך לשים דגש, על מה לא, וכמה חשוב להיות מתוכנן כלכלית).

בכל מקרה -אבא שלי מורה, לא 40 שנה אלא 20, וסגן מנהל, ואחראי על עוד כמה וכמה דברים (מורה ביסודי, לא תגידו בתיכון או משהו...) ומקבל לפי הבנתי משהו בסביבות ה12000 לחודש, נטו. אבל זה רק עם הוותק, ועם האחריות - אבא שלי אחראי על המון דברים וזה מוסיף המון עבודה.

ולשם השוואה - למשך זמן קצר הוא העביר חוג מסוים במכללה ליד הבית שלנו, בתור מרצה חוץ (גם עם תואר שני בלי דוקטורט זה לא בעיה) - וקיבל שכר שהוא יותר משמעותית להבנתי, מהשכר השעתי אם מחשבים לפי שעה, של מורה (הבעיה אצל מורים שהשכר אצלם לרוב לא מחושב שעתי אלא משכורת כללית, עם התחייבות לשעות ככה וככה, ואופק חדש ובלה בלה בלה...). אבא שלי בקלות היה יכול להיות מרצה באוניברסיטה או במכללה ולקבל שכר טוב משמעותית מזה שהוא מקבל היום - למיטב ידיעתי, לא הייתה לו בעייה כיום לקבל 20, נטו, בשקט. אבל הוא בחר עוד דברים, אידיאלים וכו', ולא רק הכסף זה מה שמעניין.

מה שכן, כמו שאמרו פה - הוותק זה ממש ממש חשוב לצורך העניין.

ואני בהחלט תומך בהעלאת שכר למורים, גם כדי לתגמל אותם, וגם כי זה ימשוך כוח עבודה איכותי לתחום

ללמוד זה חובה בימינו?

מכירה אנשים מצליחים ובעלי עסקים מדהימים שלא למדו אפילו עד י"ב.

זוג שאין לו הון עצמי של 300,000 לא יכול לקנות דירה..? תמהני..

8,000 זה שכר מינימום לזוג? 

רק אם שניהם עובדים במשרה מלאה.

(אם היו לי 8,000 שקל בחודש - הייתי שמה מראש 4,000 לחיסכון)

ואם הבחור לומד תורה?

ואם הבחורה סטודנטית?

אני מסכימה שצריך לעמול קשה..

אבל בסופו של דבר כסף זה עניין של תפיסה.

אם בוחרים לעשות כסף, נחושים ויצירתיים - (וכמובן סיעתא דשמיא) 

אז אפשר להתעשר!

אבל יש לנו אידיאלים אחרים בחיים, 

חשוב לנו ללמוד תורה ולתרום לעם ישראל, ולגדל משפחות גדולות בעזרת ה'..

אז ההתנהלות הכלכלית שלנו תואמת את החיים אליהם אנחנו מכוונים, ונעשית שולית ולא מרכזית.

להסתכל על יוקר המחיה המטורף - שזה משפט שכל כך אהוב על ישראלים -

זה אולי ריאלי, אבל בפועל החיים הרבה יותר דינמיים..

ואולי הבעיה היא אצלי? שאני ממש בהסתכלות אחרת על כסף ועל המציאות?

לא יודעת בעצם...

אני פשוט שמה אותן במקום קצת אחר בחשיבה, ומתייחסת אליהן בהתאם..

והאמת? זה משנה הכל!!

גם את המציאות!

זה שיש כמה אנשים שהצליחו זה לא הכלל...

וכן...צריך הון התחלתי גבוה מאוד היום כדי לקנות בית..גם בגב ההר...ומי שלא מקבל מההורים או מאיזה דוד עשיר יקח לו הרבה זמן עד ש...

ואגב מי שלא עובד היום אחוז מסוים(2 בני הזוג..) גם לא יקבלו משכנתא....ומי שיצטרך להחזיר יותר מ40 אחוז מהמשכורת מהמשכנתא גם לא יקבל...

אז כן...צריך הרבה לצערינו בשביל לחיות....

ואני לא חיה בסטייל...

אבל 9500 לזוג  + ילד זה בדיוק....וממש לא יותר מידי...

בסך הכול 4000 ומשהו

וכולם בפירוש דברו לא כולל דיור ולא כולל ילדים

זה בדיוק מה שכתבה MP8 פה למטה בתגובה לכל השרשור - 

כל אחד חי אחרת...

ואני כנראה מכירה יותר אנשים שלא למדו והצליחו

מאשר אנשים שלמדו והצליחו..

(אנחנו כמובן מדברות על לימודי אקדמיה..)

וגם אם תקראי בעקביות את תגובותיי - זו שאלה איפה אתה שם את המקום של הכסף בחיים שלך

כנלווה או כמתווה..

בעיקרון- בלי ילדים זה יוצא בערך שכ"ד (כולל ארנונה ומיסי יישוב וכו'..) + 2000-3000.

זה תלוי בסדר העדיפויות שלכם.

אני לא מרגישה עניה או מסכנה אני מרגישה שאני בהחלט חיה בכבוד.

גם אם אני צריכה לחשב כל שקל ולוותר על הרבה דברים שפעם היו נראים לי קריטיים וחשובים ושאני "צריכה" וזה לא מותרות.

כזוג צעיר זה היה בערך- 400-500 ש"ח קניות בסופר (אוכל ומצרי ניקוי וכו') לא צריך לאכול בשרי כל יום ויש המון דברים שאפשר להכין בבית ביותר זול (ויותר טעים..) היום אנשים לא יודעים איך לאכול נכון ובריא. התזונה שלנו מבוססת בעיקר על קטניות ודגן (שזה הדרך הכי טובה לצרוך ברזל, חלבונים, וויטמינים. הרבה יותר מאשר לאכול בשר.) ירקות (שכיום הם יקרים מאד, אבל הם באמת חשובים ולא מותרות..) מדי פעם חלבונים מן החי (פעמיים בשבוע- בשרי או דג) ופחמימות- בעיקר קמח מלא. 

אנחנו קונים 50 פיתות קמח מלא בשוק ב25 ש"ח ומקפיאים. זה משביע יותר מקמח לבן ובריא יותר. כל פעם מפשירים ואוכלים עם מה שבא לנו.. 

לא צריך לאכול כ"כ הרבה כמו שמקובל היום. צריך לאכול בשכל. מעולם לא היינו רעבים או חסר לנו אוכל משביע ומזין. 

היום זה יותר באיזור ה1000, גם כי הכל התייקר מאז (בעיקר הירקות והפירות) וגם כי ב"ה נוסף לנו ילד שצריך טיטולים, מטרנה, וצריך כמות גדולה יותר של אוכל. (וגם כי התחלנו ב"ה להרוויח יותר אז אנחנו יותר מרשים לעצמו מה שקודם לא יכלנו, אם היינו קונים כמו בשנה הראשונה זה היה יותר באיזור ה800)

250 ש"ח תקשורת (היום 175)

תחבורה- 1000 ומשהו בשנה לחופשי סטודנט, 100-150 בשבילי (בעיקרון קיבלתי החזר מהעבודה), 50-70 ש"ח לנסיעות בינעירוניות מדי פעם. לא היה לנו אוטו ועדיין אין. היום אם אנחנו באמת צריכים- או משאילים מההורים ואז זה המחיר של הדלק (תלוי לאן נוסעים) או משכירים (ואז זה יקר יותר) אבל זה לעיתים רחוקות ממש.. 

ביגוד- הקצבתי 150 ש"ח פר חודש על ביגוד. ולפי זה קניתי מה שצריך. (מצד שני- אני פריקית של יד שניה, כך שאני יכולה לקנות המון בגדים ב150 ש"ח..) היום זה יותר מורכב כי יש ילד וכל פעם צריך לקנות מלתחה חדשה, ולא תמיד מוצאים הכל ביד2, אבל עדיין- אני מחליטה על סכום שזה הסכום גג שלי פר פריט ולא זזה ממנו עד שאני אמצע בסכום הזה. (פרט למכנסי שבת חמות- כל הבגדים שקניתי לחורף הזה היו עד 20 ש"ח לפריט. בממוצע זה יצא אפילו פחות כי הרבה מהם היו ב2-3-5 ש"ח ממכירות חצר.. )

צריכה (מים גז חשמל) כשהיה לנו דירה קטנה עם בידוד טוב הכל הגיע ל200-300 בחודש, היום אנחנו בדירה גדולה יותר עם פחות בידוד אז זה כבר מגיע ל300-500 בחודש.

בילויים- לפי מה שצריך. למדנו לבלות בזול. לנסוע לים באוטובוס ולהביא יתנו דברים לפיקניק. ומדי פעם כשיש סיבה (יומולדת וכאלה) אז כן יוצאים יותר- לפי מה שיש לנו. עושים חישוב אם יש לנו איפה לקצץ ולוקחים משם. יש היום גם המון קופונים למסעדות ב50-100 ש"ח לזוג.

רפואה ובלת"מים- שמנו בצד 200 ש"ח כל חודש שיהיה.

כשהיינו זוג צעיר באמת חיינו משכ"ד +2000 ש"ח ואפילו הצלחנו לחסוך קצת.

היום אנחנו חיים משכ"ד + 3000-4000, לפעמים פחות. 

בבלוג אחד

שמדבר בדיוק על זה..

ותודה לאדמין שהכיר לי אותו..

והכי הבנתי את זה טוב כשפגשתי בני דודים עשירים

שחיים בוילה מהממת ויש להם 2 רכבים אחד מהם לקסוס

והם יוצאים לחו"ל חופשי 

והם בכו שהם לא גומרים את החודש

ואז הבנתי שלא לגמור את החודש - זה לא חוכמה 

כל השאלה מה אתה קונה\עושה במשך החודש 

למה הפסקתי לרחם על מעמד הביניים
מאת:הסולידית  ב- חיים פשוטים 15/02/2014

Share
התקשורת הכלכלית בישראל מנהלת ב-3 השנים האחרונות מערכה מתוזמנת שתכליתה להשריש בציבור הישראלי מנטליות קורבנית.
במאמץ נואש להקים לתחייה את מה שכונה כאן "המחאה החברתית", מייצרים העיתונים הישראלים כותרות סנסציוניות וצהובות עד קבס, שבמרכזן הטענה הבאה: מעמד הביניים בישראל קורס. יקר מאוד לחיות כאן, המשכורות נשחקות ואינן הולמות עוד את "יוקר המחייה", ומשום כך הישראלי הממוצע כלל לא מסוגל לחסוך. הוא נדון למחנק כלכלי, בעוד ש"הם" (הממשלה, הטייקונים, הבנקים, צבא הקבע, או כל גורם אחר הנוגד את האג'נדה של העיתון) צוחקים כל הדרך אל הבנק – על חשבון האזרח האומלל.
אחת האסטרטגיות במערכה הזו היא סיקור של משפחות ישראליות שמרוויחות היטב, ולמרות זאת "לא גומרות את החודש". האסטרטגיה הזו, הפועלת על משקל "אם בארזים נפלה שלהבת,…", מצאה את ביטויה בשנים האחרונות באין ספור כתבות.
קחו את הכתבה הזו, למשל, מבית היוצר של כלכליסט. משפחה תל-אביבית – הוא מנהל תפעול דלקים, היא עובדת בבית השקעות – מתקשה לגמור את החודש "ולא מפני שהם מבזבזים." בתקציב החודשי שלהם – קרוב ל-16,000 ש"ח בחודש – נכללים גם 250 שקל על מים מינרלים, 600 שקל על משק בית וקוסמטיקה (לא כולל מזון!), 500 שקל על חוגים, 500 שקל על בגדים לילדים ועוד שלל בילויים וחופשות . עם שכר שנשחק ואינפלציה דוהרת, מי יכול להאשים אותם?
גלובס — אותו עיתון שסיפר לנו רק לפני 3 שנים מדוע גם בעשירון העליון לא סוגרים את החודש  — סיקר לאחרונה משפחה בת 4 נפשות שמשתכרת 17,000 שקל נטו בחודש אך מוצאת עצמה תחת "טבעת חנק כלכלית": לא רק בגלל החזר משכנתא על דירת 4 חדרים ברעננה (4000 ש"ח בחודש), אלא גם בגלל הלוואות רכב (רק 2 מכוניות "ממוצעות") והלוואת שיפוצים בגובה 3,100 ש"ח. הוסיפו עוד 2,500 ש"ח לצהרונים לילדים (הרי אבאמא חייבים לעבוד כדי לממן את התענוגות הללו, ולא יכולים להיות בבית אחרי הצהריים) והוצאות נוספות שלא נזכרו בכתבה, וקבלו מה שגלובס מגדיר בתור "מעמד ביניים קלאסי שמתקשה לשרוד את יוקר המחיה בישראל," סוף ציטוט.
קוראים נאמנים של "הסולידית" אמורים בשלב זה לתלוש את שיערות ראשיהם. כיצד תגיבו למקרא הכתבה שפרסם YNET באפריל אשתקד? "פרדוקס ה-20,000 ש"ח", מכנים נועם דביר ואילנה קוראל את התופעה המסתורית: זוגות ישראלים המשתכרים יחד 20,000 ש"ח לפחות לא מסוגלים לצאת מהמינוס.
"עד לפני שנה עוד שילמנו לגני ילדים – 3,500 שקל לקטנה ו-3,000 שקל לבכור." אומרת אחת הנשים בכתבה, "עד עכשיו אנחנו גוררים חובות מזה. חוץ מזה אנחנו מחזיקים שתי מכוניות, כי אנחנו גרים מחוץ לעיר, אז הדלק והביטוחים זה 3,000 שקל בחודש. כבר קיזזנו חצי מההכנסה שלנו, נכון? אז עכשיו צריך להוסיף משכנתא, אוכל, חשבונות וחוגים לילדים. הלך כל הכסף".
בו-פאקינג-הו. רק אל תרדו מהארץ.
יוקר המחייה האמיתי
הישראלי התמים שקורא את הכתבות הללו מגיע בעל כורחו למסקנה הבאה:
משכורות נמוכות + אינפלציה ("יוקר המחייה") = בישראל אין אפשרות לגמור את החודש,  לא כל שכן – לחסוך כסף.
אם ההכנסה = X, וההוצאות = Y, הרי שחיסכון = X-Y. ככל ש X קטן ו-Y גדל, החיסכון הולך ושואף לאפס.
הטענה הזו חדה, נוקבת, לא משתמעת לשתי פנים. אין שטח אפור – יש רק סיבה ומסובב. פלא שמשפחה בישראל זקוקה להכנסה של 16,200 ש"ח לפחות כדי לגמור את החודש?
מה שהכתבות הללו לא מספרות לכם הוא שהמשוואה לעיל נכונה רק בהנחה שלפרט אין כל שליטה על X או על Y.
וזוהי בדיוק ההנחה שהתקשורת בישראל מקדמת: המשחק מכור מראש, אין לכם סיכוי כנגד המערכת, אז אין מה לעשות ואין סיבה לנסות. פטאליזם פר אקסלנס בנוסח ג'ורג' אורוול.
אם מעמד הביניים בישראל אכן מצוי בתהליכי קריסה, הרי שיש סיבה אחת מרכזית לכך: הוא עצמו.
המחנק הכלכלי הוא לא פועל יוצא של שחיקה בשכר או של יוקר המחייה. הוא תוצאה של בזבוז כספים כפייתי, חסר אבחנה, הנובע משנים של התנייה חברתית, חשיפה לשיווק אגרסיבי מילדות, קנאה וחרדת מעמד, מרוץ נהנתנות ותחושה ש"מגיע לי".
למרות "יוקר המחיה" שמפמפמים לנו העיתונים, אדם בישראל יכול לממן צרכים בסיסיים כמו מקלט ומזון גם במשכורת מינימום ואף בפחות מכך. הבעיה היא שבעיני הצרכן הישראלי הממוצע, הקו בין צרכים לרצונות מיטשטש. איך אמרה שרית, מהכתבה של YNET?
"כשיש לך הכנסה גבוהה אתה לא רוצה להתפשר. זו לא רק המכונית. אנחנו גם לא מוותרים על מנוי לקאנטרי ועל טיסה לחו"ל פעם בשנה. וכמובן שיש לנו גם חוגים ועוד הוצאות…"
רוצים להוציא את כל הכסף הפנוי על רצונות? זכותכם המלאה. לא אקבע לכם את סדר העדיפויות שלכם. אבל חשוב להבין שהמשמעות היא שהבחירות הללו חשובות לכם יותר מהחיסכון והעתיד הכלכלי שלכם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ובפרט שהעוגה גדולה ויקרה מאוד.
אל תאמרו שאינכם מסוגלים לגמור את החודש אם אתם לא רוצים לגמור את החודש.
בחרתם לחיות בעיר היקרה ביותר במזרח התיכון? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם לעשן, לאכול בחוץ ולנסוע ברכב לכל מקום? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם להביא ילדים לעולם בלי שיש לכם את הבסיס הכלכלי לטפל בהם (ולא, להיות מרחק של תלוש משכורת אחת מקריסה כלכלית לא נחשב ל"טיפול")? התמודדו עם ההשלכות.
מי שסבור ששכר גבוה יותר יפתור את הבעיה סובל מקוצר ראייה חמור.
גם אם כל עבדי המשכורת במדינה הזו יכפילו את שכרם — סביר להניח שאת הכסף העודף הם יבזבזו על "רצונות" חדשים.
לפי חוק פרקינסון, "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". אני חושבת שעל אותו משקל ניתן לטעון ש"הצריכה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל המשכורת המצויה לבזבוזה."
אנשים חופרים לעצמם בור כלכלי שהולך ומעמיק בקצב מהיר יותר מכל מדד סטטיסטי. זהו יוקר המחייה האמיתי.
מבזק מיוחד: לא הכל אבוד
מצב בו אדם מוציא יותר ממה שהוא מכניס הוא לא בר-קיימא. לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את זה. כל מה שצריך זה מחשבון כיס וידע אריתמטי בסיסי שאמור להירכש בסביבות גיל 7.
בזבזנות תהומית היא עניין של בחירה. היא לא גזירה משמים. אין שום חוק שקובע שההוצאות חייבות להיות ביחס ישיר להכנסות. ההחלטה כמה לחסוך בחודש נתונה במידה רבה להחלטתנו. כשלומדים להבחין בין מה שצריכים לבין מה שרוצים, פתאום אנחנו שולטים בהוצאות – ולא להיפך.
עובדתית, קל הרבה יותר להקטין הוצאות מאשר להגדיל הכנסות, ואפשר לעשות זאת גם בלי לחיות חיים נחותים, בלי להתכלב ובלי לסבול. בשנות החמישים והשישים זו הייתה הנורמה: אדם לא הוציא יותר ממה שהוא הכניס. רמת החיים יורדת, אך במקביל איכות החיים עולה. אפשר לחיות לא רע בכלל גם ללא חדרי שינה מיותרים, מכוניות מיותרות או חפצים מיותרים שגודשים את הבית.
אם אתם מתקשים "להתפשר" על סגנון החיים שלכם, חשבו על כך שהקורבן שאתם מקריבים היום – שיעבוד לאחרים, לחץ נפשי, ובעיקר כמויות אדירות של זמן שנשרף בעבודה כדי לממן את המרדף האינסופי אחר רצונות חדשים – גדול לאין שעור מכל קורבן אחר. זמן, בניגוד לכסף, הוא משאב סופי. אי אפשר לייצר יותר ממנו.
לא צריך לצאת להפגין, להקים אוהלים, להילחם עם שוטרים או לשרוף את המדינה. השלב הראשון הוא לומר "לא" לאשראי, בדיוק כמו שאומרים "לא" לסמים. אט אט חוסכים כסף, משקיעים אותו, וכעבור זמן לא רב, פתאום אנשים אחרים משלמים לנו ריבית, ולא להיפך.
בלי רחמים
השינוי שעליו אני מדברת בבלוג הזה הוא לא עניין של מה בכך. הוא מחייב טרנספורמציה רדיקאלית,  לא רק בהרגלי הצריכה של הפרט אלא גם ביחסו לכסף, במנטאליות ובסגנון החיים.
הבעיה היא שאנשים לא מתעניינים בפתרונות. הם ימצאו כל תירוץ אפשרי כדי להסביר מדוע הפיתרון שהצעת לא מתאים לנסיבות האישיות של חייהם. "מעמד הביניים", אשר נרתע משינוי כמו מאש, מעדיף לשקוע בבוץ טובעני של רחמים עצמיים.
מי שיצא לרחובות בקיץ 2011 לא חיפש פתרונות למצבו. העם דרש אמנם "צדק חברתי", אך מעל לכל ביקש שמישהו יקשיב ליבבותיו, ילטף את ראשו, ויסביר שלא הוא אשם אלא "המערכת" שדופקת אותו. העיתונות הכלכלית תאבת הרייטינג יודעת שזה מה שההמונים רוצים לשמוע, גם אם זה הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע.
וכך נמשך מעגל הקסמים. אנשים מסרבים להבין שהם האויבים הגרועים ביותר של עצמם, והתקשורת, החוטאת לתפקידה, מקבעת את התפיסה הזו.
למעמד הביניים נוח הרבה יותר לתלות את מצוקותיו בדברים שנמצאים הרחק מעבר לשליטתו: בממשלה, בכנסת, בימין, בשמאל, בחרדים, בערבים, באינפלציה, במשכורות, במיסים, בשער הדולר, בגירעון התקציבי, במחלות תורשתיות, במזג האוויר, בפקקים, במצב הביטחוני, במצב הבורסה, ברכילות סרק וכן הלאה.
אנשים חיים בתחושה שהעולם חייב להם משהו, ולא עמד בהבטחתו. לכן הם מתקרבנים, מרימים ידיים ומתלוננים. הרי חוץ מלבחור מה ללמוד, למי להצביע, במה להשקיע, איך לבלות את הזמן הפנוי, עם מי להתחבר, היכן לעבוד, היכן לגור, מה לאכול, האם וכיצד להתעמל, או כיצד להוציא את הכסף שהם מרוויחים, מה כבר הם יכולים לעשות כדי לשפר את מצבם הכלכלי?!
כשאני חושבת על 3.5 מיליארד בני האדם שחיים על פחות מ-2$ ליום, קשה לי להזדהות עם קשיי היום יום של הישראלי הממוצע. כשאני קוראת על סודאנים שמסתננים הנה נגד החוק בלי כלום, בקושי מוצאים עבודה ולמרות זאת מצליחים לחסוך ולשלוח כסף הביתה – אני מתקשה להביע אהדה למצוקותיהם של קורבנות "פרדוקס ה-20,000."
כשרק התחלתי את הבלוג הזה, חשבתי שנכון לכתוב אותו תחת המנטרה של חינוך פיננסי להמונים. אבל ככל שעובר הזמן וכתבות כאלה צצות כפטריות אחרי הגשם, אני מבינה ששינוי מהסוג הזה צריך להגיע קודם כל מבפנים, לא כתוצאה מזה שמישהו אומר לך מה לעשות.
תרבות הצריכה אוחזת את רוב הישראלים בצווארם. עבור אנשים מסוימים, הדרך היחידה להשתחרר מהלפיתה הזו היא לקרוס כלכלית.
עד אז, שרית וחברותיה ירוצו אחר המנוי לקאנטרי והחוגים לילדים וההוצאות על הרכב השני והשלישי, ולא יצליחו להבין מדוע אינן מצליחות לגמור את החודש למרות הכנסתן המרשימה. "טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאה אחרת", אמר אלברט איינשטיין. אמר הגאון, וצדק.
קחו שליטה. קחו אחריות. למדו להסתכל מעבר לאג'נדות שגורסות שאין יכולת ואין טעם לחסוך, שמותר וצריך להאשים את כל העולם ואשתו במצוקות שלכם. הכתבות הנ"ל, מנחמות ככל שיהיו, אינן אלא שירת הסירנה הבוקעת מאורגיות הרחמים העצמיים של התקשורת והמחנה הסוציאליסטי בישראל.
אלו הצללים המופיעים על קירות המערה של אפלטון; מצג השווא של המטריקס; השחקנים במופע של טרומן.
יש דרכים נוספות לפרוץ את המילכוד הצרכני, שעליהן כמעט ולא תקראו בעיתונים הגדולים. הבלוג הזה מציג אחת מהן.
הערה: הפוסט הזה הפך תוך יומים לפוסט הכי מטוקבק באתר. למרבה האירוניה, התגובות היבבניות הן ההוכחה הטובה ביותר לטענה שהבאתי כאן. אנשים לא מחפשים פיתרונות. אנשים מחפשים להאשים אחרים, לתלות את המצוקות שלהם במשתנים חיצוניים, להתמקד במה שאין בכוחם לשנות ולהתעלם ממה שיש בכוחם לשנות.
מאחר שנראה שאתם כבר מדושנים במנה הגונה של רחמים עצמיים – לי אין טיפת חמלה כלפיכם.

למרות שבעיקרון הכל נכון

שלא צריך להביא ילדים אם אין אפשרות כלכלית לטפל בהם אז ככה מגיעים למצב כמו באירופה וביפן שפשוט אין שם מספיק ילדים ונוער

2. סודנים לא משלמים מסים, לא אכפת להם לאן לשלח את הילד ואם הם לא בפלוס אז הם גונבים

3. בשכונה שלנו גר רווק בן 40. הוא בפלוס ויש לו דירה ורב רווקים ורווקות  מאוחרים שאני מכירה סוגרים את החודש בקלות.

אם כמה ילדים קטנים זה באמת קשה ויקר. ואיך יסתכלו עליך ברחוב אם ילדים שלך יסתובבו לא בבגדים כמו לכולם או לא יקבלו משהו שכולם מקבלים?

הייתי בשוק מהכתבה הזו, לראות איך אנשים עם משכורת של חמש ספרות לחודש מתלוננים

(ועוד לא מדובר במשפחות עם עשרה ויותר ילדים)

כשיש כל כך הרבה אנשים במדינה שחיים עם משכורת של 5000 בממוצע ועם ילדים. (מהכרות קרובה)

והמדהים הוא שלפיד מוריד מהם (מהאנשים עם המשכורת הנמוכה, שבקושי קונים את המינימום) ומוסיף לאלה שמבזבזים את הכסף על מותרות.. (אני לא יודעת כמה הוא כבר עשה בפועל, אבל זה בכל אופן התכנון שלו)

באמת הסתפקנו ב4000

אבל שכירות הייתה הרבה יותר זולה

תחבורה לא שילמנו כי בעלי היה בצבא ואני קיבלתי חודשי-חופשי מאירגון צדקה

ואינטרנט היה לי בלימודים

אבל ילדים שהגיעו מהר ובצפיפות הכפילו ושילשו הוצאות וגם שכירות עלתה

בערך 2150 שכירות

300 חשמל + מים

200 ארנונה

1000 מזון

200 מסעדות/ מותרות אחרים (בגדים, מתנות)

150 נסיעות (בעלי חייל)

עכשיו יש לי שיעורי בית..

שלפני החתונה הייתי נורא מפונקת. הייתי יכולה לגור אצל ההורים ולהוציא 1500+ בחודש

ללכת לעשות קניות ולגהץ 500-600 ש"ח בלי למצמץ

לצאת מלכתחילה בלי לקחת איתי אוכל- ולקנות בחוץ (אחד הדברים שממש עולים לנו המווון כסף בלי שנשים לב)

ואז גיליתי שזה דברים שאפשר לוותר עליהם.

ושזה אפשרי לחיות מהרבה פחות- ולהרגיש טוב עם זה.

ושהכל עניין של סדר עדיפיות וסוויץ' בראש.

(לדוג'- בחרתי לוותר על הרבה דברים ולא לגור בקראוון. זה היה חוסך לי הרבה, אבל זה מסוג הדברים שאני לא מוכנה- כי אני ממש סובלת כשקר לי)

(אני עדיין זוכרת איך לפני שעברנו דירה בא זוג לקראת חתונה, והכרתי אותם וידעתי שאין להם כסף ושניהם סטודנטים, והפרצוף של הגברת למראה הבית הקטן, הישן והמינימלסטי גרם לי פתאום לקלוט עד כמה זה לא מזיז לי.. היא אמרה שפשוט לא בא בחשבון פחות מ3 חד' ודירה יפה..)

גמני הייתי מפונקת וקונה מה שבא (כאילו ההורים שלי רוטשילד)

וכשהתחתנתי היתה לי משכורת על הפנים ובעלי לא הביא כמעט גרוש

וזה היה קשה נורא

כי פתאום פסטה מוקרמת עם פטריות טריות לארוחת ערב היתה משהו שיקר מידי לעשות

וזה היה מרגיז!!!

ופתאום אי אפשר לקנות כל בגד שרוצים ואולי אפילו אי אפשר לקנות בכלל

ואי אפשר סתם לצאת לאנטריקוט או אפילו לקפה-קפה לארוחת ערב 

לקח לי כמה שנים לעשות את הסויטש בראש ולהבין שאלו החיים

הסויטש היה מהר כי לא היתה ברירה אבל בראש זה לקח זמן להבין שככה נורמלי לחיות ולהתרגל לזה

לקנות דירה ומספיק 600...

אנחנו זוג + מרוויחים כל חודש 9500 ש"ח ביחד, וזה מספיק בול...

משלמים 3900 שכ"ד

1000 ש"ח על חוב ללימודים

1200 מעון

1400 אוכל

450 חשמל ומים

ויש עוד שונות שנכנסות...

איך היינו יכולים עם פחות??קטונתי..

תודה לאלוקים שעוזר לנו עד כה..

וברור לי שיבואו עכשין כמה שיאמרו3900 ש"ח שכ"ד???תקנו בית...אז אין לנו סכום התחלתי....לא קיבלנו ולא נקבל עזרה..אנחנו שמים כל חודש מעט כסף בחסכון ויום אחד זה יקרה...טוב לנו כרגע ככה...החשבון ב"ה תמיד בפלוס ואין לחץ של משכנתא וכו'...

תבואו ותגידו לכו לפריפריה תשלמו 2000 לכל היותר שכ"ד??..

לא יכולים...

מקובעים למקום מסוים כי בעלי משרת באזור מסוים ואני עובדת במקום נח מאוד...

ולכן..לנו לא שווה ללכת לפריפריה..כי אז לא תהא הכנסה....ובעלי לא יהיה בקושי בבית..אז לא יעזור לנו לשלם מעט שכ"ד..כי גם את זה לא נוכל שם...

כי ההבדל הוא ענק בכל פרמטר שהוא - חשמל מים מעון אוכל 

אחד להוצאות זוג עם תינוק,

אחד להוצאות עד 4 ילדים,

אחד להוצאות עד 10 ילדים,

אחד להורים למתבגרים,

אחד להןרים שמחתנים ילדים,

גם כאן ההבדלים תהומיים....

ולכן ההשוואה לא תמיד נותנת מידע אמין.

למשל:

זוג עם תינוק-

יש כאלה שלקחו את כל חבילת הלידה משכנים/ חברים יד 2-

יש שקנו חדש.

הבדל משמעותי ביותר בהוצאות בין תינוק יונק- לתינוק שניזון מתמ"ל.

יש כאלה שמקבלים את כל הבגדים/ הצעצועים מירושות של אחיינים/ דודים / חברים-

ויש את אלה שאין להם ממי לקבל וצריכים לקנות הכל לבד (חידוש מלתחה אחת לחודשיים- שלוש).

יש מקומות שעלות מעון כ2000 שח מינימום- יש מקומות שנותנים למטפלת בעלות של 6 ש"ח לשעה (מכירה כאלה!!) ויש כאלה שבכלל מגדלים את התינוק לבד ולא יוצאים לעבוד כשיש תינוק.

כ"כ הרבה פרמטרים- שמאוד קשה להשוות ביניהם.

נראה לי מטורף!! אנחנו עם ילד ולא מוציאים יותר מ600-700 שח על אוכל.. כולל השלמות...

מסעדות- מי בכלל הולך? פעם ב. קונים אייסקפה, שותים אותו ביחד ומרגישים שהתפרענו

מחממים רק שעה ביום את הבית ומתקלחים אחד אחרי השני כדי לנצל את החימום של הבית

נסיעות- אני מקבלת החזרים מהעבודה ולבעלי קנינו אופניים. מוציאים קצת על נסיעות להורים.

ההוצאה הכי כבדה שלנו בחודש היא המעון...

קופת חולים 50

החשבונות לחודש לא עוברים את ה200-300

וכו'...

אבל בלי תשלום על הדירה, שזה כבר סיפור אחר.

אבל 9000 שקל? נשמע לי מטורף

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם 4300 שח בערך, כולל שכ"ד, השכ"ד היה 2900 (לא היתה לנו ברירה), ואחרי שסיימתי את הלימודים זה היה אפילו פחות (היו לי נסיעות יקרות ללימודים+הוצאות על ההגשות של הלימודים)

אנחנו זוג+1 בת שנה ומוציאים 4500-5000 בחודש כולל הכל. 

הכל זה ענין של הסתכלות. יש לי שתי גיסות (אחיות של בעלי) שמהם אפשר ללמוד ולראות את שתי הקצוות שבעניין.

לשתיהן יש ארבעה ילדים בלי עין הרע.

אחת נשואה לאברך (שכבר התקדם לתפקיד "חצר"ם"), התחילה לעבוד רק לפני שנה בערך, ומעולם לא שמעתי אותה מתלוננת על מצבה. היא התחילה ללמוד מאוחר והיתה סטודנטית, ועבדה במקביל בעבודות צדדיות. בעלה קיבל מלגה ועוד תוספת קטנה על העברת שיעורים בישיבה, והם הסתדרו בלי תלונות! עכשיו כשהתחילה לעבוד במשכורת של 7000 לחודש, אמרה שחוסכת 3000 כל חודש!(בעלה ממשיך ללמוד ולהעביר קצת שיעורים, ולא עובד..).

לעומת זאת, אחות אחרת, גם עם ארבעה ילדים. היא ובעלה שניהם עם תואר שני, משתכרים יפה, וכל הזמן היא מתלוננת שאין לה כסף, ואיך תגיע לקנות בית וכו'. 

למה?

כי אחת חיה בצורה מאוד פשוטה (אבל שמחה מאוד מאוד!!), הילדים לא מרגישים שחסר להם כלום, כי ההורים משדרים שמחה בחלקם, והשניה כל היום קונה בגדים לעצמה ולילדים- רק מותגים, איפור יקר, כלי בית יקרים, חוגים, חופשים- מלא נסיעות בארץ, קניונים כל הזמן, אוכל יקר (4 סוגי דגני בוקר על המקרר, וכמובן שצריך פרגיות לשבת..), ודווקא הילדים שלה מרגישים שחסר להם תמיד, כי זה מה שמשדרים להם- רק לקנות עוד ועוד.. 

זה הזוי איך שאנשים חיים היום.. מי שיש לו כסף, עוד מילא שיבזבז אותו, אבל התרבות כזאת משוגעת שאנשים נכנסים לחובות עצומים, כי הם מוציאים כשאין להם. עשיתי שירות לאומי עם אוכלוסיית פיתוח. אנשים שגרים בדירות של עמידר ומטופלים ברווחה קונים לילד בכיתה ג' אייפון ועושים לבת בת מצוה באולם יקר.. טירוף..

שנזכה לסדרי עדיפויות טובים ונורמליים בחיים, לדעת מה עיקר ומה טפל! ושנזכה לגדל את ילדינו בנחת וברווחה, עם מה שיש. כי לגדול בנחת ובתחושה שיש, לא באמת תלוי בכמה יש, אלא באיך חיים.

בהצלחה לנו! 

אני מזמן למדתי שאני קמצנית  עשיתי שירות במקום מאוד מאוד אמיד בארץ, ופשוט לא האמנתי לרמת הביזבוז שם.. והם בטוחים שהם קונים רק מה שחייבים!

נו באמת..

אני מסכימה שזה סובייקטיבי, אבל יש דברים שהם מוגזמים בכל קנה מידה..

יש קצוות ממש שזה בכל קנה מידה.. אבל הם לא מהווים את רוב האוכלוסיה בכל מקרה... (מקרי קיצון הם משו כמו בין אחוז ל2)

ומי שאומר ש 2000 מספיק - לא חייב לקחת

עזרתם המון בלקבל תמונה כללית אני בטוח שזה עזר פה ללא מעט רווקים.

בע"ה בשמחות!!!

שבת שלום!

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏