לדעתי אם חיים בצמצום (כמובן תלוי עוד כמה גורמים אז זה לא הכי מדוייק )

יש כאלה שעם משכורת אחת בחודש חיים בכבוד ובאושר ובמותרות

מאשר רבים אחרים בעלי משכורות כפולות ומשולשות, שרואים אחרים כ"חיים בצמצום"

לך צריך להגיד את זה?

אז עניתי לה ששאלו על חיים בכבוד

וחוץ מזה לעצם הענין - יש מישהו שחושב שמ 2000 ש"ח אפשר לחיות בכבוד?

לדעתי זה מספיק בקושי בשביל לשרוד , תקנו אותי אם אני טועה 

הרי כל זוג מתפשר על משהו אחר

חלק על מקום מגורים, חלק על מוצרי מזון מיוחדים,

חלק על ביגוד, חלק על רכב.

מי שלא מסוגל להתפשר על כלום, הוא מסכן ללא קשר

ומי שכן, יכול לחיות באושר בשכירות+2000

לפחות עד שיהיו לו ילדים

קניות- 1,000 ש"ח בחודש (האמת שפחות, ואם היינו מצטמצמים על מותרות זה לא היה מעבר ל700)

נסיעות- 300 ש"ח (האמת שפחות, אבל נניח שהבעל לא חייל...)

בילוי (מסעדות וכדו')- 150

דברים לבית, רפואה, חגים, ביגוד ובלתמ"ים חצי מתוכננים- בין 100 ל300 בחודש

חשמל - בין 70 ל150

מים- 50

טלפון + אינטרנט- בין 50 ל100

גז 25

חופשה 150 (פרוס על כל השנה)

סה"כ- יוצא פחות מ2000

וכן- יש כאן בהחלט איפה לצמצם לדעתי. אפשר לוותר על בילויים יקרים, אפשר אינטרנט פחות יקר, בלי חופשה בכלל. (גילוי נאות- אנחנו מוציאים קצת יותר, אבל לדעתי ההוצאות שלנו הנוספות לחלוטין ברות צמצום ובעיני זה המרווח של הקצת מעבר שאנחנו מרשים לעצמנו.)

חשמל-  לא מחממים לא מקררים לא אופים לא מדליקים בוילר אלא רק תאורה?!

גז 25?!  באיזה חברה אתם?! לי מעולם לא יצא פחות מ 60

חשבון ארנונה איפה?!

פלאפונים אין?

קופת חולים אין?

קניות ב 1000 שקל זה כולל שבת?! 

נסיעות 300- אתם הולכים ברגל?! טוב האמת שזה תלוי איפה גרים ומה הצרכים

לא יודעת- זה ההוצאות חשמל שלנו.... יחסית הייתה שנה מתונה והדלקנו בויילר פעמיים בדיוק. תאורה- פלורוסנטים. 

גז- זה פרוס על כמה חודשים (לא מחליפים כל חודש!)

ארנונה- בעלי בצבא אז אנחנו לא משלמים, אבל תכניסי את זה לחשבון של השכ"ד (כולל גם ועד בית שלא הכנסתי)

פלאפונים- כתבתי (בדיוק עברנו עכשיו מהמסלול של החינם של גולן ל10 ש"ח בחודש. מצפים לסגור בפחות מ50 לחודש. נראה בסוף החודש)

קופ"ח- שוב, הצבא משלם על בעלי ולי לא הצלחנו לקבל עדיין את החשבון (נראה לי שההורים שלי עדיין משלמים עליי... פאדיחות) אבל זה לא סכום משמעותי. פחות מ50 ש"ח

קניות ב1000- בהחלט כולל שבת. מה כבר קונים שיקר? עוף אחד? חצי ק"ג בשר? אם נשארים שבת אז יש שאריות לכל השבוע אז זה מתקזז (וגם אין הוצאות נסיעה)

אצלינו קר מאוד וצריך לחמם, בוילר היה צריך יותר מאשר פעמים

גז יש לנו מרכזי 

ארנונה שמירה ומים עולה לנו כמה מאות שקלים בחודש

קופח משלמים ביטוח מושלם (שכבר כיסינו אותו בהריון הקודם שלי)

קניות לשבת -  2 שבתות עולות לנו יותר מאשר כל החודש 

בעזהי"ת

חשמל גם אנחנו מגיעים ל70-150, כשה150 זה בשלג וכשכל המשפחה שלי נתקעה אלינו אז אספנו חימומים גם מהשכנים.. סתם ככה אנחנו עם בוילר כל יום כמובן, תנור שעובד היטב, רדיאטור שמדליקים כשצריך, ומפזר חום כשצריך..

גז גם אנחנו נראלי מגיעים למשהו כזה..

קופת חולים זה 70 שקל לחודש בערך, והיא כתבה רפואה. ואצלינו למשל אני מתחת ל24 אז זה עדיין במשפחתי של ההורים.

פלאפונים- מאה שקל לשתינו ללא הגבלה..

גם אנחנו מגיעים למשהו כזה.

נסיעות- אני עם חופשי שנתי שאבאמא קנו לי, אבל גם אם לא זה לא יוצא כ"כ הרבה- אני משלמת 300 שקל לחודש אבל נוסעת המוןן, זה שתי חופשי חודשי- אחד למכללה שלי ואחד פנימי של העיר, ואני נוסעת כל יום בארבעה אוטובוסים לפחות, שתיים מהם זה בין עירוניות.. ובעלי כמעט ולא נוסע, רק נסיעות פנימיות פעם ב.., ולשבתות. אז גם אנחנו מגיעים ננגיד ל400 בחודש אם מחשבים בפנים את החופשי שנתי..

קניות- אנחנו קונים בערך ב500-600 שקל פעם בחודש, ומשלימים חלב ביצים וירקות פה ושם. בעלי טוען שזה לא עובר את ה700 בחודש, אני לא עוקבת.. קונים גם מותרות לפעמים, בהחלט, וגם בשרים וכו'..

כל יום בוילר תנור ורדיאטור ויוצא לכם 70?!

בעזהי"ת

הבוילר דולק כל יום אבל בערך 20 דק', כמה זמן צריך לחמם מים לשתי אנשים?..

הרדיאטור- מדליקים כשצריך, שזה אומר כשלבעלי קר. זה לא יוצא כל יום למרות שאנחנו גרים באזור קר ובבית עם קירות מגבס, כי כשלא ממש קר- שמים סוודר וזהו. אבל כשצריך לא מתקמצנים על זה.

התנור עובד כשאני אופה, זה בערך נגיד שלוש שעות בשבוע? אולי ארבע? 

70 יצא בקיץ, עכשיו אנחנו יותר ליד ה150, משתנה לפי חודש. אבל לא יותר.. 

הבית צריך להיות הרבה הרבה יותר חם

וגם יש עוד חדר לחמם בלילה 

וגם יש עוד מישהו שצריך את הבוילר לאמבטיה 

ויכול להיות שגם לנו יצא פעם חשבון כזה ממש לא זוכרת

בקיצר, עם ילדים הכול עולה יותר 

בעזהי"ת

השאלה פה היא על זוג צעיר

[ולמשל, את החדר שלנו אנחנו לא מחממים בלילה. אפילו לא מטעמי חיסכון- פשוט החדר צפוף ברהיטי עץ ואני מפחדת להכניס לשם את הרדיאטור.. ומפזר חום מייבש את האוויר. מעולם לא קפאנו בלילה, ב"ה, שמיכה חמה עם פוך להתכרבל בו עושים את העבודה יופי!]

ו...אני עדין מרגישה שאנחנו זוג צעיר אז לקח לי זמן להבין  

זה חשבון אחר לגמרי.

כי בראש אני מרגישה שם לגמרי 

הרופאים תמיד אומרים שילד צריך חום של 21-22 בחדר( שלדעתי זה קר מדי), בשביל זה אפשר מזגן או רדיאטור שיעבוד על שעון שבת שכל כמה זמן בלילה ידלק ויכבה וישאיר את החדר חמים.

כנ"ל לגבי הבויילר - אמבטיה של ילד לא אמורה להוסיף תוספת גדולה על הבוילר, להיפך, דווקא כשממלאים אמבטיה ולא מתקלחים עם דוש יש פחות בזבוז של מים חמים.

הבעיה אצלכם היא כנראה הגז- זה צובר? כי אם כן אולי כדאי להתאגד כולם ולהחליף חברה, היא דיברה על בלון- שזה הרבה יותר זול מצובר, 

והארנונה עם השמירה- ששמירה עם מיסי יישוב יכולה להגיע ל500 ש"ח ואף יותר... באסה.

אבל לי זכור כשהייתי בקרוואן עם ילד 1, 2, ההוצאות הסתכמו גם ב5000-6000.

בהצלחה, זה לא פשוט היום - הכל יקר!

תודה על העצות רובן כבר בשימוש אבדוק את ענין הגז

העיקר ב"ה שיש משכורת שדי מכסה את זה 

לא יגיד שתמיד זה קל ויש חודשים שצריך הלוואות בשביל לגמור אותם

אבל בסך הכול - כשאני משווה את עצמי למשפחות אברכיות אחרות באזורנו

אנחנו חיים יחסית הרבה יותר טוב 

אנחנו נוסעים בטרמפים למשל..

מצד שני החימום שלנו עף - כי קפוא פה..

ומבחינת סדר העדיפויות שלי - ארוחה בשרית פעם ביום-יומיים זה חובה

אז אנחנו כמובן מוציאים על אוכל יותר מאחרים..

אבל עם זאת - סוגרים חודש יפה! ב3,500..

העניין הוא אינדוודואלי - כל זוג ומה שהוא מחליט לנכון להשקיע בו.

לי עדיין לא ברור איך בחצי שנה ראשונה של הנישואין סגרנו חודש!

בעלי למד בישיבה ללא מלגה

ואני לא מצאתי עבודה, מעבר לבייביסיטרים וגיהוצים וכדו' - 

לא הצלחתי גם אז וגם היום למצוא הגיון בחשבונות שעשיתי -איך לא שקענו לחובות?

אבל היה ברור לי שהקב"ה מכלכל אותנו מידו הרחבה

על מסירות הנפש שהשקענו בלימוד תורה של הבעל.

במיוחד שאירחנו אז בשבתות כמויות של אנשים

והמרוקאית שבי לא נתנה לי לוותר על שום פרט ולא על מנה אחרונה מושקעת..

באמת שאין לי מושג!

הכסף הוא אולי גשמי, אבל ההתנהלות איתו - אצלנו לפחות, לגמרי אלוקית!!

גם ההורים שלי הסתדרו עם 800 ש"ח בחודש עד שנולדתי, ובלי עזרה מההורים (אמנם זה היה פעם, אבל זה עדין הזוי)

והאמת שגם אנחנו חיים בניסים, כי אנחנו כמעט לא מרוויחים כלום יחסית לאלו שכתבו כאן (2000-3000 לחודש) ובלי כמעט עזרה מההורים, ויש לנו הרבה מאד הוצאות חריגות שיכולות להגיע ליותר מאלף ש"ח בחודש ושהם לא מותרות, אלא חובה

(השרשור הזה היה תזכורת מדכאת למצב שלנו, ובניגוד לאחרות אותי הוא לא מעודד)

אבל אני באמת מאמינה - שהקב"ה יכלכל אותנו בכל מצב!!

אנחנו רק עושים השתדלות!

באמת העיקר לעשות השתדלות (בהתאם לעונש- "בזיעת אפך תאכל לחם") וה' אחראי לשאר

אבל הלוואי שזה היה קל לחיות כך! ההורים שלי חיים כך, אבל אני לא תמיד מצליחה..

מספיק פעמים נחלצנו ממצבי ביש בניסים

אבל  לחיות מ  2000 שקל בכל אופן נשמע לי הזוי 

וזה  מה שחיינו עליו עד לפני חודש..

עכשיו קצת הצטמצמנו..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

ועוד רומזים לנו שזה לא בסדר איך שאנחנו מתנהלים.. לא כולם מבינים שיש גם דברים שלא מפרסמים החוצה אבל הם מונעים מלעשות דברים מסויימים..

(בלי זה עוד היה לי יותר קל איכשהו, למרות הצמצום)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

גם בשביל פעם.

(חשמל, גז, מים זה לא הרבה הבדל מפעם, והטלפונים היו יותר יקרים. והאוכל אמנם היה זול יותר, אבל לא בהרבה. ויש נסיעות שאמנם עלו פחות אבל זה כסף. הם לא גרו בישוב..)

לפני שגרתי ביו"ש, הרעיון של נסיעה בטרמפ היתה בעיני הזויה ומופרכת,

וכאן- גם אנשים מבוססים ומכובדים נוסעים בטרמפים כחלק בלתי נפרד מחייהם,

מה שחוסך עלויות עצומות של החזקת רכב ותחבורה בכלל!!

אנשים עירוניים בכלל לא מכירים דבר כזה, ולא יכולים להסתמך על זה, כך שעלות התחבורה שלהם גדולה הרבה יותר, וגם- תלוי היכן גרים, היכן גרים ההורים וכמה פעמים נוסעים לשם, כמה שבתות עושים בבית, כמה רחוק נמצאים הלימודים/ העבודה.

לחיות מעלות דיור + 2000, נשמע לי לגמרי על הקשקש, אבל אני מעריצה מי שמצליח להסתדר ככה.

אנחנו מרוויחים בערך 3000 מעבר לשכירות והרוב נשאר בבנק...

אתם לא אוכלים?! לא נוסעים?! לא מדליקים מכונת כביסה ותאורה? לא מחממים? לא משתמשים בשרותים סליחה?!

לחיות בכבוד משמעו לחיות על חשבון עצמך ולא על חשבון ההורים.

שכירות בקרוון נניח 1000,

מסי ישוב מים ארנונה וחשמל בערך700, (משתנה מאוד לפי היישוב וצריכת החשמל)

קניות שבועיות לזוג צעיר- בערך 1500 (ככה היה לנו, אפילו פחות. אבל תלוי מה קונים. אם קונים חסכוני ולא אוכל מעובד אז באמת יוצא פחות)

הוצאות תקשורת- בזק, נייד, אינטרנט- 400 בערך

נסיעות, אם יש רכב אז כמובן זה יותר- ביטוח, דלק, טסט. - קשה להגיד כמה כי זה מאד משתנה.

הוצאות נוספות- דברים לבית (קונים הרבה בהתחלה), ביגוד, יציאות מדי פעם, טיפולי שיניים אם צריך- גם זה מאד תלוי בכם.

נראה לי שאלו הפרמטרים פחות או יותר.

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם פחות מ4000 בחודש.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בעזהי"ת

למה שזוג יוציא 2000 שקל על מזון?..

אנחנו קונים פעם בחודש ב500 ועוד השלמות בערך 30 שקל בשבוע [ביצים חלב כזה..]- סה"כ נגיד 700 בחודש..

חשבונות- למה שנגיע ל1000?.. חשמל 150 בממוצע, מים 60 בממוצע.. סה"כ 200 [ארנונה אין לי מושג, זה כלול לנו בשכ"ד]

תקשורת- למה 400?.. שתינו עם הכל כלול ב50 שקל, סה"כ 100 שקלים בחודש..

גם האירועים-בגדים-בריאות-בלת"מים נשמע לי המון. בריאות אא"כ יש משהו חריג לא עלינו, 70 שקל לקופת חולים.. בגדים- נניח בפירגונים 300 שקל לחודש?..

מה קונים בסכום כזה??

לנו השכירות היא פחות מ1000,ויחד עם שאר המיסי יישוב+חשמל+מים אחת לחודשיים בערך 1400-1500,ואחת לחודשיים 1000._(תלוי אם זה החודש שמשלמים מים וחשמל או לא).

מזון וכלכלה-לא מתקרבים בכלל ל2000,קונים מויות גדולות כשיש מבצעים(בבכללי קונים את הקניות הגדולות ביש חסד וכאלה,ואז יותר זול גם בלי מבצעים,והקניה הכי גדולה שהיתה לי והיא יותר מלחודש,כולל חומרי נקיון לשנה בערך וכד' הגיע ל700,השאר בד"כ בסביבות ה300 כשזה קניה גדולה של אחת לחודש+-)ם,ואת הדברים הקטנים שכן צריך פעם בשבוע זה מגיע גג ל100 כשאני קונה בסופשבוע לקראת שבת מה שצריך לשבת+ירקות,לחם וכו' למשך השבוע.

תחבורה-בעלי לא יוצא מהיישוב כמעט,
אני נוסעת ללימודים בטרמפים,לא חושבת שמגיעים ל100שקל.אא"כ מוציאים חד"פ רכב של מישהו ואז זה בסביבות ה100-200 משתנה,אבל כמעט ולא עושים את זה.(אפילו לא על בסיס של פעם בחודש נראה לי).

חשבונות
קופ"ח שנינו עדיין על ההורים,הייותר נח לכולם להשאיר את זה ככה מאשר להתחיל בלגן שלם של הביטוחים וכו'.
פלפאונים-כנ"ל קופ"ח.
אין לנו בזק,ובינתיים לא צריכים אינטרנט.
גז-אנחנו עדיין על אותו בלון גז קטן מהחתונה,
ויש עוד חד שמחכה,ככה ששנה+ עוד לא שילמנו על הגז...
ארנונה-בערך 400 אחת לחודשיים.

לא עשיתי סיכום סופי,תתמודדו

מרגישה כ"כ חסכונית! ;)

תשימו לב שיש הוצאות שמשתנות בהתאם למגורים (אם גרים בעיר אז השכירות גבוהה, אבל הקניות יותר זולות, ואין צורך ברכב שזהו הוצאה גדולה. אנחנו לדוגמא חיים טוב על חופשי סטודנט ומדי חייל אז הנסיעות ממש זולות...)

ובהתחשב בהוצאות שנתיות שפורסים לכל חודש + קצת יותר הוצאות אם אתם לא רוצים לחיות בצמצום- לא הייתי הולכת מעבר ל3000 + שכירות

בעזהי"ת

וזה גרוע כי אני בדרך לקניות החודשיות, ודווקא היום ניסע לסופר גדול וזול כי יש לי סידורים לידו.. מתאים לי להתפרע בגלל תחושת החסכוניות שלי

אנחנו עם 2 ילדים ומגיעים להרבה פחות וב"ה לא חסר כלום. וגרים בעיר במרכז הארץ

3000 שכירות

700 ארנונה לחודשיים

700 חשמל לחודשיים

100 מים       ''

מזון ובר מים- 1200 

מסעדות- 500-300  (בשבילי זה לא מותרות)

אימונים של שנינו- 570

פה ושם ביגוד- 600-1200

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף...

מ-ט-ו-ר-ף

במקום לוותר על חלק מהמותרות,

ולחתוך כמעט במחצית את ההוצאות השוטפות.

שיקול שלכם, כמובן,

אבל לפחות אל תהיי בשוק..אלו הוצאות שאתם בעצמכם יצרתכם ואתם יכולים בן רגע לחסוך אותם

אצלינו, אם כבר ניצלש"תי בגסות:

1000 שכ"ד,

600 מים חשמל מיסים וכיו"ב

100 הוצאות תקשורת

2000 אוכל וקניות, פחות או יותר

1200 לרכב, בממוצע

איך אני יכולה לחסוך שכירות?

לעבור לעיר אחרת? אייין מצב, לא יהיה לי עבודה עם משכורת נורמלית ואני אהיה בלי משפחה.

כנ''ל ארנונה מים וחשמל- לעבור לדירה קטנה יותר? לא שווה לי כי יעל לי הובלות ואני אחסוך 100 שקל הפרש בשכר דירה בלבד (הדירה שלי אמורה לעלות 3500, בגלל שאני כבר כאן שנתיים זה ככה)

אימונים- שתינו לא יכולים בלי...

ביגוד אולי הייתי יכולה לחסוך, אבל יש לי בעיה עם זה  כי אני אלופה בלהרוס נעליים וגם בגדים צריך מידי פעם...

זה לא פה ושם ביגוד, וממש לא מדי פעם. לא מגיעה לסכומים האלה בשנה!

אבל כמו שסיכמו בהמשך השרשור ממש התחברתי- בעיני כל אחד כאן יש  בסיס אחר, וכמו שבעיני להגיד ש500 ש"ח על מסעדות זה לא מותרות זה אבסורדי, אני מבינה שגם ההסתכלות על ביגוד דומה.

המסעדות- גם כשיצאנו פעם בשבועיים למסעדות, זה הסתכם במקסימום 150 ש"ח לחודש

אימונים- אי אפשר לעשות בבית , או לצאת להליכה, או למתקנים הציבוריים?

ביגוד- זה מלא כסף!! אני קונה כמעט רק בסוף עונה- וגם אז זה יוצא עד 500 ש"ח לי ולשני הילדים... ועוד אני מרגישה שיא הבזבזנית באותו היום...

חופשה ב9-10?? מה נסגר? לאן בדיוק אתם נוסעים? ההורים שלי עם 6 ילדים עלתה להם חופשה במלון בערך 4 (ל4 לילות).

שמעי, זו זכותך המלאה לעשות בכסף שלם מה שאתם רוצים, רק לא להגיד אחר כך שאי אפשר לחסוך, כי זה פשוט לא נכון!

זה טוב שיש מי שנותן קצת קונטרה לאנשים שחושבים שלחיות מאלפיים זה נורמלי

(לא אומרת שזה לא אפשרי אבל אל תגידו שזה נורמלי)

כלום לא היה חסר לנו (וזה עוד כולל שבתות בבית).

בקשר לרויזא- כתבתי לה בפירוש שתעשה מה שהיא רוצה עם הכסף שלה, זה ברור-  אבל להגיד שאי אפשר לחסוך... הדרך מאד רחוקה.

ואני כותבת את זה באמת מתוך אהבת ישראל, שאנשים ידעו שהם לא יכולים לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אי אפשר לזרוק כסף על מותרות וגם לחסוך, כשסכום ההכנסות לא מאפשר זאת. כשאנשים קוראים הודעה כמו שלה, הם עלולים לחשוב שקניית בגדים, מסעדות ואימונים בסך כולל של יותר מ1500 ₪, הם עלולים לחשוב שאלה מוצרים בסיסיים, ואין זה כך בפירוש. (ברור שהכל יחסי, אבל כולם מסכימים שלחם זה בסיסי ולחמניות זה מותרות..). וצריך להגיד את זה ולהתריע באופן הכי ישיר שיש. ככה דעתי, בכל אופן.

חופשה ב9-10 אלף? ממש לא!

כתבתי שאם רוצים חופשה אז המשכורת צריכה להיות 9-10 לחודש!

לדעתי מינימום 8000, בלי לחץ +חופשה לפחות פעם בשנה, צריך באזור ה9-10 אלף..

אני מתאמנת בקונג פו וכנ''ל בעלי, אז חייב קבוצה עם מאמן וכו...

אני קונה נעליים פעמיים בשנה בערך (שבת ויומיום) כנ''ל בעלי, ואם יש צורך לקנות יותר אז קונים!

בגדים שלי, שלו, הלבשה תחתונה, חלוק, נעלי ספורט ובגדי אימונים שנהרסים ונשחקים...

מה עושים במסעדה, לדוג' בקפה קפה\ גרג ב75 ש''ח?

אצלי זה בערך ככה- סלט, מנה נוספת (ואנחנו מתחלקים, כאילו אוכלים יחד) וקינוח, כוס קפה\קולה, לא פחות מ140 ש''ח ליציאה!

יש חודש שמספיק לנו פעמיים ויש חודש שאנחנו יוצאים 4 פעמים ולא מספיק...

אחר כך דברים מתחילים להתבלות וצריך לקנות שוב בגדים נעלים והקומקום מתקלקל או המגהץ

וצריך טכנאי למכונת כביסה וכו' 

אה, ה 4000 שלכם כולל תשלום לדירה? 

הסתדרנו נפלא עם 3500 כששילמנו גם שכר לימוד עליה וב"ה היה נפלא

ככה שקשה מאוד לענות או שתקחו דוגמה.

אם רוצים לחיות ברווח גדול מאוד אז באמת צריך 8000 ש"ח לחודש.

ואז מה יקרה כשיגיעו הילדים? תצטרכו 22000 ש"ח בחודש?

אנחנו הסתדרנו יפה עם 4000.

שכירות היה אז 700- איפה זה היום....

מיסי יישוב היו בערך 350

ארנונה 140.

מים 30-40

חשמל 150 בחודש

טלפון 150 דיברתי הרבה עם אמא...

היום הטלפון הסלולרי עולה פחות...50 לאחד.

גז שילמנו 100 ש"ח לבלון שהחזיק 4 חודשים ויותר.

היה אוטו דלק לא עלה כמו היום אז זה בטח יקר יותר אולי בסביבות 1500 כולל ביטוח וצריך להוסיף טסט כל רכב זה סכום אחר.

ואוכל שלא הוצאנו הרבה על זה כ"כ. אבל אפשרי לסגור אוכל לזוג צעיר שרוצה לחיות בפינוקים ב 1000 ש"ח בחודש.

אז כמה יצא לנו?

בערך 4000+

צריך שאחד יעבוד משרה מלאה והשני עוד קצת חלטורות כדי לחסוך.

כמובן תלוי איפה גרים. כי המחירים של המרכז זה לא המחירים של השפלה והדרום/צפון.

מחירי רמי לוי בירושלים / מודיעין הם לא כמו רמי לוי ברמת גן..

ויאפשר גם לצאת לקפה ולקנות בגדים חדשים כשצריך 

כשלא שילמתי שכר דירה ואכלתי אצל ההורים (בחצי שנה הראשונה- הסתדרנו 10 עם 3000 בחודש!

אבל כיום אני צריכה באזור ה8000

אצל פלוני מסעדה זה מותרות ואצל השני זה יותר חשוב מהמון דברים אחרים.

רכב אני באמת חוסכת, כשאצל אחרים זה חובה.

לוקחים לפעמים מההורים ובד''כ תחבורה ציבורית.

אנחנו גרים בעיר אז השכירות מאוד יקרה (2,500), בלי רכב, זוג ללא ילדים.

לא מרגישים שחסר לנו משהו. שמחים ומאושרים.

כל מי שהתחתן לפני יותר מ 7 שנים לא מבין שהיום אין מה לעשות ומה שהיה כבר לא קיים

ולא לכולם יש עזרה מההורים ובוודאי לא כל הורה ישעבד את הדירה שלו 

לא לכולם יש את האפשרות.

היה לך/ להורייך הון עצמי שאיפשר לקנות דירה לבד??

היום לדירה הכי זולה צריכים הון עצמי של לפחות 100,000 ש"ח,

וכידוע, לא לכל אחד יש את זה.

חוץ מזה, שאדם שרכש דירה בפריפריה וגר במקום אחר-

עדיין נאלץ להוסיף כסף על שכירות יותר ממה שהוא מקבל על דירתו, כך שלא תמיד זה עוזר.

כדי שישתלם לשכור ולהשכיר...

עד לפני שנתיים בערך עוד היה....

וגם לא כל אחד בנוי לזה 

אבל גובה השכירות הוא לא השיקול היחיד.

תאמיני שלי שכואב לנו להוציא 2500 ש"ח שכירות אבל זה נותן לנו מבחינות אחרות,

וכרגע זו האופציה *האפשרית* העדיפה עלינו עם השיקולים שלנו.

למשל, לבעלי זה קרוב ללימודים (מרחק נסיעה באופניים) וככה למרות שהוא המון שעות מחוץ לבית כשהוא חוזר הוא חוזר יחסית מהר (צריך מתישהו לראות אחד את השני...), זה מיקום נח, אנחנו לא צריכים להחזיק רכב.

כדי לקנות בזול אנחנו יכולים ללכת ברגל ולסחוב בעצמינו.

ויש עוד.

כל אחד והשיקולים שלו ומה שמכלול הנסיבות מאפשר לו..

סכום התחלתי של 100,000 זה רק בשביל דירה קטנה בחור.

ואל תשכחי שככל שאת לוקחת יותר משכנתא- הריבית מגיעה לסכומים מטורפים! וגם ההחזר החודשי.

עדיף לשכור עוד כמה שנים ולהגיע להון עצמי גבוהה יותר.

במיוחד זוגות צעירים שיש להם 1500 לשכירות אבל לא 3000-4000 להחזרי משכנא. 

צריך גם את זה לעשות בחוכמה...

תוך כמה שנים זוג יכול להגיע להון עצמי כזה??

נשמע לי כמו משהו בלתי אפשרי. גם הזוג החוסך והמחושב ביותר.

בעיה רצינית מאוד פה בארץ.

אם אין לך אבא עשיר/ עבודה בהייטק- קניית דירה נשמעת כמו חלום רחוק.

אבל סתם שהרבה זוגות מתבכינים לחינם

היה השבוע\שעבר בכלכליסט על זוגות שמרויחים מצוין ולא יכולים לחסוך לדירה. תשפטו בעצמכם:

18000 נטו

4000 שכירות

14000 אחרי שכירות

זוג עם שתי ילדים . לא מצליחים לחסוך לדירה. מה תגידו?!?!?!?

בשנה הראשונה בעלי היה סטודנט. הוא קיבל 2 מלגות ב"ה, אחת הלכה לשוטף והשניה עברה לחיסכון לבית (שלשם גם נכנס כל הכסף שקיבלנו מהחתונה...) והצלחנו בלי הכסף הזה להסתדר.

שנה שעברה כנ"ל

השנה זה גם התכנון.

בעז"ה שנה הבאה בעלי יתחיל לעבוד סו"ס ואז נוכל להכניס כל חודש סכום לחיסכון לבית.

אני מאמינה שאם נחליט שאנחנו יכולים להסתדר עם סכום מסויים- ונשקיע בזה, אנחנו גם נסתדר.

אני מאד מקוה שכל מה ששרי התמ"ת והדיור מבטיחים אכן יתגשם, ומחירי הדירות ירדו.

ולא צריך להיות הייטק בשביל להרויח יותר מ5-6 בחודש.

לכן צריך לחשוב מראש במה לעבוד. 

לכן צריך להפסיק לדחוף את כל הדוסיות להיות מורות\ גננות ולעבוד בשכר מינימום בערך. (אני עובדת כרגע ב2 עבודות. אחת מהן מרויחה כמו מורה, בשניה אני עובדת חצי מהשעות ומרויחה פי 1.5.)

זוג שהולך לעבודה נורמאלית- מרויח ביחד יותר מ10, 6-7 הולכים לשוטף, כל השאר- לחיסכון.

אז נכון שזה ייקח כמה שנים עד שיגיעו להון עצמי נורמאלי, אבל עוד הלוואה קטנה מגמ"ח כזה או אחר, או אפילו הלואה מההורים- וזה בסדר.

בעזהי"ת

השבוע דיברתי עם מורה. רגיל לחלוטין.

שמקבל 17,000 בחודש נטו.

למה? כי הוא מורה, ורכז תחום בבית הספר שלו, ואופק חדש, וותק של 40 שנה..

אז אל תזלזלי כ"כ במורים

[ומכירה עוד מורים שמקבלים 13,000.. ממש כמו אבא שלי בהייטק!]

אבל  עם האופק החדש מורים בהחלט מגיעים למשכורות של 7-8 

רק שאצל הדוסיות אין עדין אופק חדש 

בעזהי"ת

כל היום עושים אצלינו במכללה [הדוסית!] השתלמויות לאופק חדש. מכירה הרבה ממ"דים שנכנסו לזה..

ועם אופק אפשר להגיע גם למשכורות 10,000 ומעלה.

הקולה, מורה מתחיל באופק יכול להגיע ל5000, לא הרבה- אבל גם לא ממש שכר מינימום.

צריך לעבוד 40 שנה.

הדיון פה מדבר על זוגות צעירים....

אני מכירה מעט מאד מורות שמצליחות לעקוף את ה5-6 בחודש. אולי עם אופק חדש (שגורם להרבה יותר שעות עבודה ולרוב אמהות מפסידות מזה וגם מורידות שעות)

(חוצמזה שבמקצועות אחרים, ותק של 40 שנה מניב הרבה יותר.. )

אני חייב לציין שזה אחד הדיונים הכי מעניינים ומלמדים שיצא לי לקרוא בפורום הזה ואולי בכלל...מלמד אותי על מה צריך לשים דגש, על מה לא, וכמה חשוב להיות מתוכנן כלכלית).

בכל מקרה -אבא שלי מורה, לא 40 שנה אלא 20, וסגן מנהל, ואחראי על עוד כמה וכמה דברים (מורה ביסודי, לא תגידו בתיכון או משהו...) ומקבל לפי הבנתי משהו בסביבות ה12000 לחודש, נטו. אבל זה רק עם הוותק, ועם האחריות - אבא שלי אחראי על המון דברים וזה מוסיף המון עבודה.

ולשם השוואה - למשך זמן קצר הוא העביר חוג מסוים במכללה ליד הבית שלנו, בתור מרצה חוץ (גם עם תואר שני בלי דוקטורט זה לא בעיה) - וקיבל שכר שהוא יותר משמעותית להבנתי, מהשכר השעתי אם מחשבים לפי שעה, של מורה (הבעיה אצל מורים שהשכר אצלם לרוב לא מחושב שעתי אלא משכורת כללית, עם התחייבות לשעות ככה וככה, ואופק חדש ובלה בלה בלה...). אבא שלי בקלות היה יכול להיות מרצה באוניברסיטה או במכללה ולקבל שכר טוב משמעותית מזה שהוא מקבל היום - למיטב ידיעתי, לא הייתה לו בעייה כיום לקבל 20, נטו, בשקט. אבל הוא בחר עוד דברים, אידיאלים וכו', ולא רק הכסף זה מה שמעניין.

מה שכן, כמו שאמרו פה - הוותק זה ממש ממש חשוב לצורך העניין.

ואני בהחלט תומך בהעלאת שכר למורים, גם כדי לתגמל אותם, וגם כי זה ימשוך כוח עבודה איכותי לתחום

ללמוד זה חובה בימינו?

מכירה אנשים מצליחים ובעלי עסקים מדהימים שלא למדו אפילו עד י"ב.

זוג שאין לו הון עצמי של 300,000 לא יכול לקנות דירה..? תמהני..

8,000 זה שכר מינימום לזוג? 

רק אם שניהם עובדים במשרה מלאה.

(אם היו לי 8,000 שקל בחודש - הייתי שמה מראש 4,000 לחיסכון)

ואם הבחור לומד תורה?

ואם הבחורה סטודנטית?

אני מסכימה שצריך לעמול קשה..

אבל בסופו של דבר כסף זה עניין של תפיסה.

אם בוחרים לעשות כסף, נחושים ויצירתיים - (וכמובן סיעתא דשמיא) 

אז אפשר להתעשר!

אבל יש לנו אידיאלים אחרים בחיים, 

חשוב לנו ללמוד תורה ולתרום לעם ישראל, ולגדל משפחות גדולות בעזרת ה'..

אז ההתנהלות הכלכלית שלנו תואמת את החיים אליהם אנחנו מכוונים, ונעשית שולית ולא מרכזית.

להסתכל על יוקר המחיה המטורף - שזה משפט שכל כך אהוב על ישראלים -

זה אולי ריאלי, אבל בפועל החיים הרבה יותר דינמיים..

ואולי הבעיה היא אצלי? שאני ממש בהסתכלות אחרת על כסף ועל המציאות?

לא יודעת בעצם...

אני פשוט שמה אותן במקום קצת אחר בחשיבה, ומתייחסת אליהן בהתאם..

והאמת? זה משנה הכל!!

גם את המציאות!

זה שיש כמה אנשים שהצליחו זה לא הכלל...

וכן...צריך הון התחלתי גבוה מאוד היום כדי לקנות בית..גם בגב ההר...ומי שלא מקבל מההורים או מאיזה דוד עשיר יקח לו הרבה זמן עד ש...

ואגב מי שלא עובד היום אחוז מסוים(2 בני הזוג..) גם לא יקבלו משכנתא....ומי שיצטרך להחזיר יותר מ40 אחוז מהמשכורת מהמשכנתא גם לא יקבל...

אז כן...צריך הרבה לצערינו בשביל לחיות....

ואני לא חיה בסטייל...

אבל 9500 לזוג  + ילד זה בדיוק....וממש לא יותר מידי...

בסך הכול 4000 ומשהו

וכולם בפירוש דברו לא כולל דיור ולא כולל ילדים

זה בדיוק מה שכתבה MP8 פה למטה בתגובה לכל השרשור - 

כל אחד חי אחרת...

ואני כנראה מכירה יותר אנשים שלא למדו והצליחו

מאשר אנשים שלמדו והצליחו..

(אנחנו כמובן מדברות על לימודי אקדמיה..)

וגם אם תקראי בעקביות את תגובותיי - זו שאלה איפה אתה שם את המקום של הכסף בחיים שלך

כנלווה או כמתווה..

בעיקרון- בלי ילדים זה יוצא בערך שכ"ד (כולל ארנונה ומיסי יישוב וכו'..) + 2000-3000.

זה תלוי בסדר העדיפויות שלכם.

אני לא מרגישה עניה או מסכנה אני מרגישה שאני בהחלט חיה בכבוד.

גם אם אני צריכה לחשב כל שקל ולוותר על הרבה דברים שפעם היו נראים לי קריטיים וחשובים ושאני "צריכה" וזה לא מותרות.

כזוג צעיר זה היה בערך- 400-500 ש"ח קניות בסופר (אוכל ומצרי ניקוי וכו') לא צריך לאכול בשרי כל יום ויש המון דברים שאפשר להכין בבית ביותר זול (ויותר טעים..) היום אנשים לא יודעים איך לאכול נכון ובריא. התזונה שלנו מבוססת בעיקר על קטניות ודגן (שזה הדרך הכי טובה לצרוך ברזל, חלבונים, וויטמינים. הרבה יותר מאשר לאכול בשר.) ירקות (שכיום הם יקרים מאד, אבל הם באמת חשובים ולא מותרות..) מדי פעם חלבונים מן החי (פעמיים בשבוע- בשרי או דג) ופחמימות- בעיקר קמח מלא. 

אנחנו קונים 50 פיתות קמח מלא בשוק ב25 ש"ח ומקפיאים. זה משביע יותר מקמח לבן ובריא יותר. כל פעם מפשירים ואוכלים עם מה שבא לנו.. 

לא צריך לאכול כ"כ הרבה כמו שמקובל היום. צריך לאכול בשכל. מעולם לא היינו רעבים או חסר לנו אוכל משביע ומזין. 

היום זה יותר באיזור ה1000, גם כי הכל התייקר מאז (בעיקר הירקות והפירות) וגם כי ב"ה נוסף לנו ילד שצריך טיטולים, מטרנה, וצריך כמות גדולה יותר של אוכל. (וגם כי התחלנו ב"ה להרוויח יותר אז אנחנו יותר מרשים לעצמו מה שקודם לא יכלנו, אם היינו קונים כמו בשנה הראשונה זה היה יותר באיזור ה800)

250 ש"ח תקשורת (היום 175)

תחבורה- 1000 ומשהו בשנה לחופשי סטודנט, 100-150 בשבילי (בעיקרון קיבלתי החזר מהעבודה), 50-70 ש"ח לנסיעות בינעירוניות מדי פעם. לא היה לנו אוטו ועדיין אין. היום אם אנחנו באמת צריכים- או משאילים מההורים ואז זה המחיר של הדלק (תלוי לאן נוסעים) או משכירים (ואז זה יקר יותר) אבל זה לעיתים רחוקות ממש.. 

ביגוד- הקצבתי 150 ש"ח פר חודש על ביגוד. ולפי זה קניתי מה שצריך. (מצד שני- אני פריקית של יד שניה, כך שאני יכולה לקנות המון בגדים ב150 ש"ח..) היום זה יותר מורכב כי יש ילד וכל פעם צריך לקנות מלתחה חדשה, ולא תמיד מוצאים הכל ביד2, אבל עדיין- אני מחליטה על סכום שזה הסכום גג שלי פר פריט ולא זזה ממנו עד שאני אמצע בסכום הזה. (פרט למכנסי שבת חמות- כל הבגדים שקניתי לחורף הזה היו עד 20 ש"ח לפריט. בממוצע זה יצא אפילו פחות כי הרבה מהם היו ב2-3-5 ש"ח ממכירות חצר.. )

צריכה (מים גז חשמל) כשהיה לנו דירה קטנה עם בידוד טוב הכל הגיע ל200-300 בחודש, היום אנחנו בדירה גדולה יותר עם פחות בידוד אז זה כבר מגיע ל300-500 בחודש.

בילויים- לפי מה שצריך. למדנו לבלות בזול. לנסוע לים באוטובוס ולהביא יתנו דברים לפיקניק. ומדי פעם כשיש סיבה (יומולדת וכאלה) אז כן יוצאים יותר- לפי מה שיש לנו. עושים חישוב אם יש לנו איפה לקצץ ולוקחים משם. יש היום גם המון קופונים למסעדות ב50-100 ש"ח לזוג.

רפואה ובלת"מים- שמנו בצד 200 ש"ח כל חודש שיהיה.

כשהיינו זוג צעיר באמת חיינו משכ"ד +2000 ש"ח ואפילו הצלחנו לחסוך קצת.

היום אנחנו חיים משכ"ד + 3000-4000, לפעמים פחות. 

בבלוג אחד

שמדבר בדיוק על זה..

ותודה לאדמין שהכיר לי אותו..

והכי הבנתי את זה טוב כשפגשתי בני דודים עשירים

שחיים בוילה מהממת ויש להם 2 רכבים אחד מהם לקסוס

והם יוצאים לחו"ל חופשי 

והם בכו שהם לא גומרים את החודש

ואז הבנתי שלא לגמור את החודש - זה לא חוכמה 

כל השאלה מה אתה קונה\עושה במשך החודש 

למה הפסקתי לרחם על מעמד הביניים
מאת:הסולידית  ב- חיים פשוטים 15/02/2014

Share
התקשורת הכלכלית בישראל מנהלת ב-3 השנים האחרונות מערכה מתוזמנת שתכליתה להשריש בציבור הישראלי מנטליות קורבנית.
במאמץ נואש להקים לתחייה את מה שכונה כאן "המחאה החברתית", מייצרים העיתונים הישראלים כותרות סנסציוניות וצהובות עד קבס, שבמרכזן הטענה הבאה: מעמד הביניים בישראל קורס. יקר מאוד לחיות כאן, המשכורות נשחקות ואינן הולמות עוד את "יוקר המחייה", ומשום כך הישראלי הממוצע כלל לא מסוגל לחסוך. הוא נדון למחנק כלכלי, בעוד ש"הם" (הממשלה, הטייקונים, הבנקים, צבא הקבע, או כל גורם אחר הנוגד את האג'נדה של העיתון) צוחקים כל הדרך אל הבנק – על חשבון האזרח האומלל.
אחת האסטרטגיות במערכה הזו היא סיקור של משפחות ישראליות שמרוויחות היטב, ולמרות זאת "לא גומרות את החודש". האסטרטגיה הזו, הפועלת על משקל "אם בארזים נפלה שלהבת,…", מצאה את ביטויה בשנים האחרונות באין ספור כתבות.
קחו את הכתבה הזו, למשל, מבית היוצר של כלכליסט. משפחה תל-אביבית – הוא מנהל תפעול דלקים, היא עובדת בבית השקעות – מתקשה לגמור את החודש "ולא מפני שהם מבזבזים." בתקציב החודשי שלהם – קרוב ל-16,000 ש"ח בחודש – נכללים גם 250 שקל על מים מינרלים, 600 שקל על משק בית וקוסמטיקה (לא כולל מזון!), 500 שקל על חוגים, 500 שקל על בגדים לילדים ועוד שלל בילויים וחופשות . עם שכר שנשחק ואינפלציה דוהרת, מי יכול להאשים אותם?
גלובס — אותו עיתון שסיפר לנו רק לפני 3 שנים מדוע גם בעשירון העליון לא סוגרים את החודש  — סיקר לאחרונה משפחה בת 4 נפשות שמשתכרת 17,000 שקל נטו בחודש אך מוצאת עצמה תחת "טבעת חנק כלכלית": לא רק בגלל החזר משכנתא על דירת 4 חדרים ברעננה (4000 ש"ח בחודש), אלא גם בגלל הלוואות רכב (רק 2 מכוניות "ממוצעות") והלוואת שיפוצים בגובה 3,100 ש"ח. הוסיפו עוד 2,500 ש"ח לצהרונים לילדים (הרי אבאמא חייבים לעבוד כדי לממן את התענוגות הללו, ולא יכולים להיות בבית אחרי הצהריים) והוצאות נוספות שלא נזכרו בכתבה, וקבלו מה שגלובס מגדיר בתור "מעמד ביניים קלאסי שמתקשה לשרוד את יוקר המחיה בישראל," סוף ציטוט.
קוראים נאמנים של "הסולידית" אמורים בשלב זה לתלוש את שיערות ראשיהם. כיצד תגיבו למקרא הכתבה שפרסם YNET באפריל אשתקד? "פרדוקס ה-20,000 ש"ח", מכנים נועם דביר ואילנה קוראל את התופעה המסתורית: זוגות ישראלים המשתכרים יחד 20,000 ש"ח לפחות לא מסוגלים לצאת מהמינוס.
"עד לפני שנה עוד שילמנו לגני ילדים – 3,500 שקל לקטנה ו-3,000 שקל לבכור." אומרת אחת הנשים בכתבה, "עד עכשיו אנחנו גוררים חובות מזה. חוץ מזה אנחנו מחזיקים שתי מכוניות, כי אנחנו גרים מחוץ לעיר, אז הדלק והביטוחים זה 3,000 שקל בחודש. כבר קיזזנו חצי מההכנסה שלנו, נכון? אז עכשיו צריך להוסיף משכנתא, אוכל, חשבונות וחוגים לילדים. הלך כל הכסף".
בו-פאקינג-הו. רק אל תרדו מהארץ.
יוקר המחייה האמיתי
הישראלי התמים שקורא את הכתבות הללו מגיע בעל כורחו למסקנה הבאה:
משכורות נמוכות + אינפלציה ("יוקר המחייה") = בישראל אין אפשרות לגמור את החודש,  לא כל שכן – לחסוך כסף.
אם ההכנסה = X, וההוצאות = Y, הרי שחיסכון = X-Y. ככל ש X קטן ו-Y גדל, החיסכון הולך ושואף לאפס.
הטענה הזו חדה, נוקבת, לא משתמעת לשתי פנים. אין שטח אפור – יש רק סיבה ומסובב. פלא שמשפחה בישראל זקוקה להכנסה של 16,200 ש"ח לפחות כדי לגמור את החודש?
מה שהכתבות הללו לא מספרות לכם הוא שהמשוואה לעיל נכונה רק בהנחה שלפרט אין כל שליטה על X או על Y.
וזוהי בדיוק ההנחה שהתקשורת בישראל מקדמת: המשחק מכור מראש, אין לכם סיכוי כנגד המערכת, אז אין מה לעשות ואין סיבה לנסות. פטאליזם פר אקסלנס בנוסח ג'ורג' אורוול.
אם מעמד הביניים בישראל אכן מצוי בתהליכי קריסה, הרי שיש סיבה אחת מרכזית לכך: הוא עצמו.
המחנק הכלכלי הוא לא פועל יוצא של שחיקה בשכר או של יוקר המחייה. הוא תוצאה של בזבוז כספים כפייתי, חסר אבחנה, הנובע משנים של התנייה חברתית, חשיפה לשיווק אגרסיבי מילדות, קנאה וחרדת מעמד, מרוץ נהנתנות ותחושה ש"מגיע לי".
למרות "יוקר המחיה" שמפמפמים לנו העיתונים, אדם בישראל יכול לממן צרכים בסיסיים כמו מקלט ומזון גם במשכורת מינימום ואף בפחות מכך. הבעיה היא שבעיני הצרכן הישראלי הממוצע, הקו בין צרכים לרצונות מיטשטש. איך אמרה שרית, מהכתבה של YNET?
"כשיש לך הכנסה גבוהה אתה לא רוצה להתפשר. זו לא רק המכונית. אנחנו גם לא מוותרים על מנוי לקאנטרי ועל טיסה לחו"ל פעם בשנה. וכמובן שיש לנו גם חוגים ועוד הוצאות…"
רוצים להוציא את כל הכסף הפנוי על רצונות? זכותכם המלאה. לא אקבע לכם את סדר העדיפויות שלכם. אבל חשוב להבין שהמשמעות היא שהבחירות הללו חשובות לכם יותר מהחיסכון והעתיד הכלכלי שלכם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ובפרט שהעוגה גדולה ויקרה מאוד.
אל תאמרו שאינכם מסוגלים לגמור את החודש אם אתם לא רוצים לגמור את החודש.
בחרתם לחיות בעיר היקרה ביותר במזרח התיכון? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם לעשן, לאכול בחוץ ולנסוע ברכב לכל מקום? התמודדו עם ההשלכות.
בחרתם להביא ילדים לעולם בלי שיש לכם את הבסיס הכלכלי לטפל בהם (ולא, להיות מרחק של תלוש משכורת אחת מקריסה כלכלית לא נחשב ל"טיפול")? התמודדו עם ההשלכות.
מי שסבור ששכר גבוה יותר יפתור את הבעיה סובל מקוצר ראייה חמור.
גם אם כל עבדי המשכורת במדינה הזו יכפילו את שכרם — סביר להניח שאת הכסף העודף הם יבזבזו על "רצונות" חדשים.
לפי חוק פרקינסון, "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". אני חושבת שעל אותו משקל ניתן לטעון ש"הצריכה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל המשכורת המצויה לבזבוזה."
אנשים חופרים לעצמם בור כלכלי שהולך ומעמיק בקצב מהיר יותר מכל מדד סטטיסטי. זהו יוקר המחייה האמיתי.
מבזק מיוחד: לא הכל אבוד
מצב בו אדם מוציא יותר ממה שהוא מכניס הוא לא בר-קיימא. לא צריך תואר בכלכלה כדי להבין את זה. כל מה שצריך זה מחשבון כיס וידע אריתמטי בסיסי שאמור להירכש בסביבות גיל 7.
בזבזנות תהומית היא עניין של בחירה. היא לא גזירה משמים. אין שום חוק שקובע שההוצאות חייבות להיות ביחס ישיר להכנסות. ההחלטה כמה לחסוך בחודש נתונה במידה רבה להחלטתנו. כשלומדים להבחין בין מה שצריכים לבין מה שרוצים, פתאום אנחנו שולטים בהוצאות – ולא להיפך.
עובדתית, קל הרבה יותר להקטין הוצאות מאשר להגדיל הכנסות, ואפשר לעשות זאת גם בלי לחיות חיים נחותים, בלי להתכלב ובלי לסבול. בשנות החמישים והשישים זו הייתה הנורמה: אדם לא הוציא יותר ממה שהוא הכניס. רמת החיים יורדת, אך במקביל איכות החיים עולה. אפשר לחיות לא רע בכלל גם ללא חדרי שינה מיותרים, מכוניות מיותרות או חפצים מיותרים שגודשים את הבית.
אם אתם מתקשים "להתפשר" על סגנון החיים שלכם, חשבו על כך שהקורבן שאתם מקריבים היום – שיעבוד לאחרים, לחץ נפשי, ובעיקר כמויות אדירות של זמן שנשרף בעבודה כדי לממן את המרדף האינסופי אחר רצונות חדשים – גדול לאין שעור מכל קורבן אחר. זמן, בניגוד לכסף, הוא משאב סופי. אי אפשר לייצר יותר ממנו.
לא צריך לצאת להפגין, להקים אוהלים, להילחם עם שוטרים או לשרוף את המדינה. השלב הראשון הוא לומר "לא" לאשראי, בדיוק כמו שאומרים "לא" לסמים. אט אט חוסכים כסף, משקיעים אותו, וכעבור זמן לא רב, פתאום אנשים אחרים משלמים לנו ריבית, ולא להיפך.
בלי רחמים
השינוי שעליו אני מדברת בבלוג הזה הוא לא עניין של מה בכך. הוא מחייב טרנספורמציה רדיקאלית,  לא רק בהרגלי הצריכה של הפרט אלא גם ביחסו לכסף, במנטאליות ובסגנון החיים.
הבעיה היא שאנשים לא מתעניינים בפתרונות. הם ימצאו כל תירוץ אפשרי כדי להסביר מדוע הפיתרון שהצעת לא מתאים לנסיבות האישיות של חייהם. "מעמד הביניים", אשר נרתע משינוי כמו מאש, מעדיף לשקוע בבוץ טובעני של רחמים עצמיים.
מי שיצא לרחובות בקיץ 2011 לא חיפש פתרונות למצבו. העם דרש אמנם "צדק חברתי", אך מעל לכל ביקש שמישהו יקשיב ליבבותיו, ילטף את ראשו, ויסביר שלא הוא אשם אלא "המערכת" שדופקת אותו. העיתונות הכלכלית תאבת הרייטינג יודעת שזה מה שההמונים רוצים לשמוע, גם אם זה הדבר האחרון שהם צריכים לשמוע.
וכך נמשך מעגל הקסמים. אנשים מסרבים להבין שהם האויבים הגרועים ביותר של עצמם, והתקשורת, החוטאת לתפקידה, מקבעת את התפיסה הזו.
למעמד הביניים נוח הרבה יותר לתלות את מצוקותיו בדברים שנמצאים הרחק מעבר לשליטתו: בממשלה, בכנסת, בימין, בשמאל, בחרדים, בערבים, באינפלציה, במשכורות, במיסים, בשער הדולר, בגירעון התקציבי, במחלות תורשתיות, במזג האוויר, בפקקים, במצב הביטחוני, במצב הבורסה, ברכילות סרק וכן הלאה.
אנשים חיים בתחושה שהעולם חייב להם משהו, ולא עמד בהבטחתו. לכן הם מתקרבנים, מרימים ידיים ומתלוננים. הרי חוץ מלבחור מה ללמוד, למי להצביע, במה להשקיע, איך לבלות את הזמן הפנוי, עם מי להתחבר, היכן לעבוד, היכן לגור, מה לאכול, האם וכיצד להתעמל, או כיצד להוציא את הכסף שהם מרוויחים, מה כבר הם יכולים לעשות כדי לשפר את מצבם הכלכלי?!
כשאני חושבת על 3.5 מיליארד בני האדם שחיים על פחות מ-2$ ליום, קשה לי להזדהות עם קשיי היום יום של הישראלי הממוצע. כשאני קוראת על סודאנים שמסתננים הנה נגד החוק בלי כלום, בקושי מוצאים עבודה ולמרות זאת מצליחים לחסוך ולשלוח כסף הביתה – אני מתקשה להביע אהדה למצוקותיהם של קורבנות "פרדוקס ה-20,000."
כשרק התחלתי את הבלוג הזה, חשבתי שנכון לכתוב אותו תחת המנטרה של חינוך פיננסי להמונים. אבל ככל שעובר הזמן וכתבות כאלה צצות כפטריות אחרי הגשם, אני מבינה ששינוי מהסוג הזה צריך להגיע קודם כל מבפנים, לא כתוצאה מזה שמישהו אומר לך מה לעשות.
תרבות הצריכה אוחזת את רוב הישראלים בצווארם. עבור אנשים מסוימים, הדרך היחידה להשתחרר מהלפיתה הזו היא לקרוס כלכלית.
עד אז, שרית וחברותיה ירוצו אחר המנוי לקאנטרי והחוגים לילדים וההוצאות על הרכב השני והשלישי, ולא יצליחו להבין מדוע אינן מצליחות לגמור את החודש למרות הכנסתן המרשימה. "טירוף פירושו לעשות את אותו הדבר שוב ושוב, ולצפות לתוצאה אחרת", אמר אלברט איינשטיין. אמר הגאון, וצדק.
קחו שליטה. קחו אחריות. למדו להסתכל מעבר לאג'נדות שגורסות שאין יכולת ואין טעם לחסוך, שמותר וצריך להאשים את כל העולם ואשתו במצוקות שלכם. הכתבות הנ"ל, מנחמות ככל שיהיו, אינן אלא שירת הסירנה הבוקעת מאורגיות הרחמים העצמיים של התקשורת והמחנה הסוציאליסטי בישראל.
אלו הצללים המופיעים על קירות המערה של אפלטון; מצג השווא של המטריקס; השחקנים במופע של טרומן.
יש דרכים נוספות לפרוץ את המילכוד הצרכני, שעליהן כמעט ולא תקראו בעיתונים הגדולים. הבלוג הזה מציג אחת מהן.
הערה: הפוסט הזה הפך תוך יומים לפוסט הכי מטוקבק באתר. למרבה האירוניה, התגובות היבבניות הן ההוכחה הטובה ביותר לטענה שהבאתי כאן. אנשים לא מחפשים פיתרונות. אנשים מחפשים להאשים אחרים, לתלות את המצוקות שלהם במשתנים חיצוניים, להתמקד במה שאין בכוחם לשנות ולהתעלם ממה שיש בכוחם לשנות.
מאחר שנראה שאתם כבר מדושנים במנה הגונה של רחמים עצמיים – לי אין טיפת חמלה כלפיכם.

למרות שבעיקרון הכל נכון

שלא צריך להביא ילדים אם אין אפשרות כלכלית לטפל בהם אז ככה מגיעים למצב כמו באירופה וביפן שפשוט אין שם מספיק ילדים ונוער

2. סודנים לא משלמים מסים, לא אכפת להם לאן לשלח את הילד ואם הם לא בפלוס אז הם גונבים

3. בשכונה שלנו גר רווק בן 40. הוא בפלוס ויש לו דירה ורב רווקים ורווקות  מאוחרים שאני מכירה סוגרים את החודש בקלות.

אם כמה ילדים קטנים זה באמת קשה ויקר. ואיך יסתכלו עליך ברחוב אם ילדים שלך יסתובבו לא בבגדים כמו לכולם או לא יקבלו משהו שכולם מקבלים?

הייתי בשוק מהכתבה הזו, לראות איך אנשים עם משכורת של חמש ספרות לחודש מתלוננים

(ועוד לא מדובר במשפחות עם עשרה ויותר ילדים)

כשיש כל כך הרבה אנשים במדינה שחיים עם משכורת של 5000 בממוצע ועם ילדים. (מהכרות קרובה)

והמדהים הוא שלפיד מוריד מהם (מהאנשים עם המשכורת הנמוכה, שבקושי קונים את המינימום) ומוסיף לאלה שמבזבזים את הכסף על מותרות.. (אני לא יודעת כמה הוא כבר עשה בפועל, אבל זה בכל אופן התכנון שלו)

באמת הסתפקנו ב4000

אבל שכירות הייתה הרבה יותר זולה

תחבורה לא שילמנו כי בעלי היה בצבא ואני קיבלתי חודשי-חופשי מאירגון צדקה

ואינטרנט היה לי בלימודים

אבל ילדים שהגיעו מהר ובצפיפות הכפילו ושילשו הוצאות וגם שכירות עלתה

בערך 2150 שכירות

300 חשמל + מים

200 ארנונה

1000 מזון

200 מסעדות/ מותרות אחרים (בגדים, מתנות)

150 נסיעות (בעלי חייל)

עכשיו יש לי שיעורי בית..

שלפני החתונה הייתי נורא מפונקת. הייתי יכולה לגור אצל ההורים ולהוציא 1500+ בחודש

ללכת לעשות קניות ולגהץ 500-600 ש"ח בלי למצמץ

לצאת מלכתחילה בלי לקחת איתי אוכל- ולקנות בחוץ (אחד הדברים שממש עולים לנו המווון כסף בלי שנשים לב)

ואז גיליתי שזה דברים שאפשר לוותר עליהם.

ושזה אפשרי לחיות מהרבה פחות- ולהרגיש טוב עם זה.

ושהכל עניין של סדר עדיפיות וסוויץ' בראש.

(לדוג'- בחרתי לוותר על הרבה דברים ולא לגור בקראוון. זה היה חוסך לי הרבה, אבל זה מסוג הדברים שאני לא מוכנה- כי אני ממש סובלת כשקר לי)

(אני עדיין זוכרת איך לפני שעברנו דירה בא זוג לקראת חתונה, והכרתי אותם וידעתי שאין להם כסף ושניהם סטודנטים, והפרצוף של הגברת למראה הבית הקטן, הישן והמינימלסטי גרם לי פתאום לקלוט עד כמה זה לא מזיז לי.. היא אמרה שפשוט לא בא בחשבון פחות מ3 חד' ודירה יפה..)

גמני הייתי מפונקת וקונה מה שבא (כאילו ההורים שלי רוטשילד)

וכשהתחתנתי היתה לי משכורת על הפנים ובעלי לא הביא כמעט גרוש

וזה היה קשה נורא

כי פתאום פסטה מוקרמת עם פטריות טריות לארוחת ערב היתה משהו שיקר מידי לעשות

וזה היה מרגיז!!!

ופתאום אי אפשר לקנות כל בגד שרוצים ואולי אפילו אי אפשר לקנות בכלל

ואי אפשר סתם לצאת לאנטריקוט או אפילו לקפה-קפה לארוחת ערב 

לקח לי כמה שנים לעשות את הסויטש בראש ולהבין שאלו החיים

הסויטש היה מהר כי לא היתה ברירה אבל בראש זה לקח זמן להבין שככה נורמלי לחיות ולהתרגל לזה

לקנות דירה ומספיק 600...

אנחנו זוג + מרוויחים כל חודש 9500 ש"ח ביחד, וזה מספיק בול...

משלמים 3900 שכ"ד

1000 ש"ח על חוב ללימודים

1200 מעון

1400 אוכל

450 חשמל ומים

ויש עוד שונות שנכנסות...

איך היינו יכולים עם פחות??קטונתי..

תודה לאלוקים שעוזר לנו עד כה..

וברור לי שיבואו עכשין כמה שיאמרו3900 ש"ח שכ"ד???תקנו בית...אז אין לנו סכום התחלתי....לא קיבלנו ולא נקבל עזרה..אנחנו שמים כל חודש מעט כסף בחסכון ויום אחד זה יקרה...טוב לנו כרגע ככה...החשבון ב"ה תמיד בפלוס ואין לחץ של משכנתא וכו'...

תבואו ותגידו לכו לפריפריה תשלמו 2000 לכל היותר שכ"ד??..

לא יכולים...

מקובעים למקום מסוים כי בעלי משרת באזור מסוים ואני עובדת במקום נח מאוד...

ולכן..לנו לא שווה ללכת לפריפריה..כי אז לא תהא הכנסה....ובעלי לא יהיה בקושי בבית..אז לא יעזור לנו לשלם מעט שכ"ד..כי גם את זה לא נוכל שם...

כי ההבדל הוא ענק בכל פרמטר שהוא - חשמל מים מעון אוכל 

אחד להוצאות זוג עם תינוק,

אחד להוצאות עד 4 ילדים,

אחד להוצאות עד 10 ילדים,

אחד להורים למתבגרים,

אחד להןרים שמחתנים ילדים,

גם כאן ההבדלים תהומיים....

ולכן ההשוואה לא תמיד נותנת מידע אמין.

למשל:

זוג עם תינוק-

יש כאלה שלקחו את כל חבילת הלידה משכנים/ חברים יד 2-

יש שקנו חדש.

הבדל משמעותי ביותר בהוצאות בין תינוק יונק- לתינוק שניזון מתמ"ל.

יש כאלה שמקבלים את כל הבגדים/ הצעצועים מירושות של אחיינים/ דודים / חברים-

ויש את אלה שאין להם ממי לקבל וצריכים לקנות הכל לבד (חידוש מלתחה אחת לחודשיים- שלוש).

יש מקומות שעלות מעון כ2000 שח מינימום- יש מקומות שנותנים למטפלת בעלות של 6 ש"ח לשעה (מכירה כאלה!!) ויש כאלה שבכלל מגדלים את התינוק לבד ולא יוצאים לעבוד כשיש תינוק.

כ"כ הרבה פרמטרים- שמאוד קשה להשוות ביניהם.

נראה לי מטורף!! אנחנו עם ילד ולא מוציאים יותר מ600-700 שח על אוכל.. כולל השלמות...

מסעדות- מי בכלל הולך? פעם ב. קונים אייסקפה, שותים אותו ביחד ומרגישים שהתפרענו

מחממים רק שעה ביום את הבית ומתקלחים אחד אחרי השני כדי לנצל את החימום של הבית

נסיעות- אני מקבלת החזרים מהעבודה ולבעלי קנינו אופניים. מוציאים קצת על נסיעות להורים.

ההוצאה הכי כבדה שלנו בחודש היא המעון...

קופת חולים 50

החשבונות לחודש לא עוברים את ה200-300

וכו'...

אבל בלי תשלום על הדירה, שזה כבר סיפור אחר.

אבל 9000 שקל? נשמע לי מטורף

כשהיינו זוג צעיר הסתדרנו עם 4300 שח בערך, כולל שכ"ד, השכ"ד היה 2900 (לא היתה לנו ברירה), ואחרי שסיימתי את הלימודים זה היה אפילו פחות (היו לי נסיעות יקרות ללימודים+הוצאות על ההגשות של הלימודים)

אנחנו זוג+1 בת שנה ומוציאים 4500-5000 בחודש כולל הכל. 

הכל זה ענין של הסתכלות. יש לי שתי גיסות (אחיות של בעלי) שמהם אפשר ללמוד ולראות את שתי הקצוות שבעניין.

לשתיהן יש ארבעה ילדים בלי עין הרע.

אחת נשואה לאברך (שכבר התקדם לתפקיד "חצר"ם"), התחילה לעבוד רק לפני שנה בערך, ומעולם לא שמעתי אותה מתלוננת על מצבה. היא התחילה ללמוד מאוחר והיתה סטודנטית, ועבדה במקביל בעבודות צדדיות. בעלה קיבל מלגה ועוד תוספת קטנה על העברת שיעורים בישיבה, והם הסתדרו בלי תלונות! עכשיו כשהתחילה לעבוד במשכורת של 7000 לחודש, אמרה שחוסכת 3000 כל חודש!(בעלה ממשיך ללמוד ולהעביר קצת שיעורים, ולא עובד..).

לעומת זאת, אחות אחרת, גם עם ארבעה ילדים. היא ובעלה שניהם עם תואר שני, משתכרים יפה, וכל הזמן היא מתלוננת שאין לה כסף, ואיך תגיע לקנות בית וכו'. 

למה?

כי אחת חיה בצורה מאוד פשוטה (אבל שמחה מאוד מאוד!!), הילדים לא מרגישים שחסר להם כלום, כי ההורים משדרים שמחה בחלקם, והשניה כל היום קונה בגדים לעצמה ולילדים- רק מותגים, איפור יקר, כלי בית יקרים, חוגים, חופשים- מלא נסיעות בארץ, קניונים כל הזמן, אוכל יקר (4 סוגי דגני בוקר על המקרר, וכמובן שצריך פרגיות לשבת..), ודווקא הילדים שלה מרגישים שחסר להם תמיד, כי זה מה שמשדרים להם- רק לקנות עוד ועוד.. 

זה הזוי איך שאנשים חיים היום.. מי שיש לו כסף, עוד מילא שיבזבז אותו, אבל התרבות כזאת משוגעת שאנשים נכנסים לחובות עצומים, כי הם מוציאים כשאין להם. עשיתי שירות לאומי עם אוכלוסיית פיתוח. אנשים שגרים בדירות של עמידר ומטופלים ברווחה קונים לילד בכיתה ג' אייפון ועושים לבת בת מצוה באולם יקר.. טירוף..

שנזכה לסדרי עדיפויות טובים ונורמליים בחיים, לדעת מה עיקר ומה טפל! ושנזכה לגדל את ילדינו בנחת וברווחה, עם מה שיש. כי לגדול בנחת ובתחושה שיש, לא באמת תלוי בכמה יש, אלא באיך חיים.

בהצלחה לנו! 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נו באמת..

אני מסכימה שזה סובייקטיבי, אבל יש דברים שהם מוגזמים בכל קנה מידה..

יש קצוות ממש שזה בכל קנה מידה.. אבל הם לא מהווים את רוב האוכלוסיה בכל מקרה... (מקרי קיצון הם משו כמו בין אחוז ל2)

ומי שאומר ש 2000 מספיק - לא חייב לקחת

עזרתם המון בלקבל תמונה כללית אני בטוח שזה עזר פה ללא מעט רווקים.

בע"ה בשמחות!!!

שבת שלום!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!