מה הכאבים של הניתוח , איפה בדיוק הקושי אם תוכלי לפרט?

באיזור הצלקת.

עד עכשיו - חודשיים אחרי הניתוח האחרון כשאני מתאמצת כואב לי באיזור הצלקת.

קשה מאוד לקום מהמיטה.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתכופף.

מצד שני, הלכתי עקומה בהתחלה. בכל התמונות בברית אני נראית עקומה לחלוטין

דבר נוסף שממש הציק לי בניתוח האחרון (ואני לא זוכרת בניתוחים הקודמים), הוא גירוד מעצבן ממש באיזור הצלקת, בגלל שמגלחים שם לפני כן.

אבל באמת - עד שלא עוברים את זה, קשה לתאר את הכאבים.

אני בטוחה שהקב"ה שומר על כל אחת ואחת מאיתנו ועוזר לה לעבור את התקופה!

אל תדאגי, יהיה בסדר!

ממש לא.. אם חלילה משהי זקוקה לזה...

אבל גם לא סוף העולם!

קודם כל לגבי העכוז - תנסי ללכת לבת של הרבנית קנייבסקי זצ"ל.

כשהייתי במצב שלך, קבעתי תור לרבנית עצמה כשעוד הייתה בחיים, כי שמעתי שהיא מסוגלת להפוך את העוברים, אבל באותו בוקר אמרו לי שיש לי פתיחה של 4, אז היו צריכים לנתח אותי כבר ולא הספקתי לצערי ללכת אליה.

אני לא אשלה אותך, בהחלט יש כאבים וההתאוששות לא פשוטה.

אבל... אם הסכמתי לעשות את זה כבר בפעם השלישית אז כנראה שזה משהו שאפשר לשרוד אותו.

לגבי התינוק והטיפול בו - הוא הדבר שהכי משכיח את הכאבים! אז אל תדאגי, תוכלי לטפל בו. זה כמובן לא קל, אבל כיף שיש יצור מתוק לקום אליו ולסבול בשבילו.

אל תעשי את הטעות שעשיתי בניתוח השני שלי, וקחי לך משככי כאבים חופשי... בניתוח השלישי הרשיתי לעצמי בכיף...

בעז"ה את עוד תוכלי ללדת טבעי: הראשונה שלי הייתה קיסרי, אח"כ לידות טבעיות, ושניים אחרונים קיסרי שוב... אחרי ניתוח אחד, אם אין בעיה מיוחדת, כל בית חולים מוכן לנסות ליילד טבעי.

וכמו שכתבתי קודם לגבי העצירות בשרשור אחר, כדאי להצטייד מראש במוצר לקיבה רכה...

עוד עצה שלא מתאימה לכל אחת כי זה מאוד תלוי, אבל אכתוב אותה בכל זאת: אני באופן אישי מצטיידת גם תמיד בכדורים להפסקת חלב מבעוד מועד. שיהיה ליתר ביטחון (גילוי נאות: אני תמיד השתמשתי בהם...). אבל זה באמת תלוי. לי פשוט אף פעם לא הלך בהנקות, ועם קיסרי + ילדים בבית ויתרתי כמעט מראש.

עוד המלצה שיישמתי רק בניתוח האחרון וממש שמחתי על כך: הכנתי ה-כ-ל מראש. עגלה נקייה, בגדים מכובסים לתינוק, עריסה, מצעים מכובסים, מוצצים, בקבוקים, טיטולים, וגם בית נורמלי (שלא נשאר לו זכר לכך כשחזרתי אליו).

 שיהיה המון המון בהצלחה!

ואם יש עוד שאלות, אני כאן!

כשמותר לקחת שוב (לי הכי עזר אופטלגין נוזלי. כמה שאני נגדו וקראתי שברה"ב הורידו אותו מהמדפים.. אותי הוא הציל)

הסבירו לי שהרבה יותר קל למנוע כאבים מלנסות לשכך אותם אחרי שהתחילו וזה אכן נכון.

לי היו כל מיני תיפעות שונות ומשונות, שאני לא שומעת שקורים הרבה.

לכן חשוב שתהיי עירנית ותעקבי!

קחי לך מראה קטנה כדי לבדוק את איזור הצלקת וקחי אחריות על מה שקורה לך.

אל תהססי ונג'זי לצוות אם את רואה שהצב לא משפתר אלא מחריף.

עוד טיפ: לשטוף המון את איזור הצלקת ובכלל להתקלח. מרפא ומרגיע פלאים!

שימי לב שהחלב יכנס באיחור יותר מכולן, בגלל הניתוח ואל תילחצי מיזה. 

הצטיידי בכרית כשאת הולכת.

אבל רק רוצה לשלוח עידוד, וברכת הצלחה!!

אחד הרגישה רע מאוד וארי שני הרגישה יחסית טוב חשוב לדעתי לא לצפות לשום דבר ולהקשיב לגוף שלך.

אם את לא מסוגלת לעשות משהו אל תעשי. לגוף זמן ההחלמה שלו, בקצב שלו....

ותקחי משככי כאבים! אל תנסי להיות גיבורה! אני ניסיתי ולא כ"כ הלך לי...

תתחילי לשאוב חלב- עוד לפני שמביאים לך את התינוק, כשאת שוכבת עדיין להתאוששות 

במקביל להנקות הראשונות (קצת זמן אחרי כל הנקה)- תשאבי

כדי לעודד את הגוף לקלוט שצריך לייצר חלב, קדימה, תפוקה! 

יש תנוחות החזקת תינוק שמתאימות יותר לאחרי קיסרי- שהתינוק נמצא לא על הבטן שלך ("דרבוקה") 

תשאלי את היועצת הנקה במחלקה 

בזמן שאת בבית מתאוששת- זה זמן חשוב מאוד!!! שיהיה לך בו עזרה

אם בעלך לא יכול לקחת חופשת לידה כדי להיות הזוג ידיים שלך - תדאגי שתהיה לך מישהיא שם

או לכי לאמא שלך לתק' של כמה שבועות 

ביות מלא אחרי ניתוח קיסרי הוא מאוד מאוד קשה, בפרט בלידה ראשונה!!

בימים הראשונים קשה להסתובב במיטה, לעבור ממצב שכיבה לישיבה ולהפך, וכשאת צריכה לטפל 24 שעות בתינוק קטן כשאת עוד לא מיומנת  ועוד מנסה לאסוף את עצמך ולטפל בעצמך-

זה ממש ממש לא מומלץ!!

אני הייתי בביות מלא בחוסר ברירה כי זו האופציה היחידה בסורוקה, וזה לא קל גם אחרי לידה רגילה,

קל וחומר אחרי ניתוח.

לעניות דעתי- לגמרי לא יזיק שהתינוק יטופל בכמה ימים ראשונים ע"י האחיות בתינוקיה,

ומידי פעם כשתרגישי שאת מסוגלת לקום - לקחת אותו אלייך.

ועכשיו ילדתי את השני בלידה רגילה.

מה שלי מאוד עזר להתאוששות, זה היה לקום כמה שיותר מהר מהמיטה וללכת. כמובן בהתחלה זה כואב אבל מרגישים את השיפור מיום ליום.

בברית של הבן שלי כבר הרגשתי די טוב והצלחתי לעמוד.

לגבי החלב, ראיתי שמשהי כאן כתבה שהוא מגיע קצת באיחור, ואני גם שמתי לב לזה רק עכשיו אחרי הלידה השניה שהחלב הגיע אחרי 3 ימים ואילו אחרי הניתוח לקח קצת יותר זמן.

תתקשרי אליו לבדוק אולי זה רלוונטי למצבך. הוא מבצע לידות עכוז בלידה נרתיקית אבל אני מסייגת את זה כי קראתי שבלידה ראשונה זה קצת יותר מורכב. תתקשרי לשאול לא תפסידי זה בטוח, הוא ייתן לך חוות דעת האם זה בכלל אפשרי. ותתכונני נפשית לכך שזה יקר ללדת אצלו.

המס' שלו: 054-4804531

קישור לאתר שלו: http://www.jaharadula.com/ 

גם הקטן שלנו לא הסכים להתהפך.

ממליצה לך לקבוע תור להיפוך חיצוני כדי לנסות..

בכל מקרה, הלידה הקיסרית שלי היתה ממש בסדר.

כאב מאוד באותו יום לקום מהמיטה וללכת להתקלח, וקצת בלילות של האשפוז.

אבל כשחזרתי הביתה לקחתי משככי כאבים, וב"ה כמעט ולא היו מגבלות. רק קצת בלילות.

יום אחרי שחזרתי כבר נהגתי לטיפת חלב, הכנסתי והוצאתי את העגלה מהרכב, ואני גרה בקומה גבוהה בלי מעלית..

אני כן ממליצה לך לנח כמה שיותר, כדי לתת לגוף להחלים. מצד שני, התנועה חשובה להחלמה אז תשתדלי מה שתוכלי לנוע.

בברית כבר לא הרגשתי כאב.

ב"ה עברו שישה חו' ואין לי שום כאב שקשור לניתוח, וגם הצלקת התבהרה.

גם אני מאוד חששתי מההשלכות של הניתוח, כי היו לי רק כמה שבועות של חופשת לידה, אבל בעז"ה תאמיני שיהיה טוב.

המון בהצלחה ולידה קלה!

והיה לי אחד מכל סוג...

יש שלוש שכבות עד לעובר -

העור החיצוני,  שכבת השריר, זו שמחזיקה את כל האיברים הפנימיים בפנים - שרירים חזקים אורכיים, מאיזור הצלעות ועד לאגן, ואת הרחם.  

בשני סוגי הניתוח, חותכים קו רוחבי חיצוני תחתון.

השאלה מה קורה בפנים.

בניתוח המקורי, שאולי עדיין מנתחים בו בחלק מבתי החולים, חותכים גם את שכבת השרירים בחתך רוחבי, כך שהשרירים נחתכים.  זה מקור הכאבים החזקים, הפגיעה בשרירים וההתאחות מחדש שלהם.

בניתוח החדש (שלי היה לפני 22 שנה, והניתוח היה קיים עוד לפני זה), חותכים רקמה בין שני שרירי האורך, ודוחפים את השרירים בעדינות לצדדים כדי לחשוף את הרחם.

ואז פותחים את הרחם (חתך רוחבי נמוך).

סליחה ממי שהתיאור לא קל לה.

כאשר צריך רפואה אחרי הניתוח "המקורי", באמת לוקח הרבה זמן (מקובל שלוקח 6 שבועות עד לריפוי שלם, ריפוי כזה שכבר לא אכפת לי אם ילד דוחף \ נוגע חזק בבטן של אמא).

הריפוי מהניתוח "החדש" הרבה יותר מהיר, כי אין פגיעה בשרירים.  

אחרי הניתוח המקורי, הלכתי שפופה, היה אסור לספר דברים מצחיקים לידי כי הכאב היה בלתי נסבל, גם שבוע אחרי הלידה.  לא יכולתי לקום לבד מהמיטה או לשכב לבד.  נכון, אולי אני סיפור זוועה, אבל זה מה שהיה.

לעומת זאת, הניתוח השני היה גן עדן עלי אדמות.  לא הייתי כפופה בכלל!

יכולתי ללכת ולהתנהל כאילו לא ילדתי.  חברה מילדת ראתה אותי הולכת בעיר יום לפני הברית (היתה תקלה טכנית, לא תכננתי את הטיול הזה  ).  הלכתי ב"ה זקופה, רגועה, עם ילד מכל צד ועם תינוק על הזרועות (כאמור, זה לא היה מתוכנן, והייתי בלי עגלה או מנשא).   עד אז המילדת לא האמינה לי שיש משהו מיוחד בסוג הניתוח שעברתי.  כשהיא ראתה אותי, היא השתכנעה.

בקיצור - צריך לוודא מה הנוהל של הניתוח בבית החולים.

ושאלה ממי שנוהגת לא לקבל כל דבר ש"חלוק לבן" אומר לי - 

מדוע לנתח בשבוע ה-39???

יש תינוקות שמתאים להם להיוולד דווקא בשבוע ה- 40 או ה- 41.

מדוע לא לחכות לתחילת הצירים ואז, אם יש צורך, לנתח???

התשובה היא בד"כ נוחות המנתח.  כדי לא להפריע לשגרת יומו.

בהריון תקין, הצירים מסמנים לנו שהתינוק מוכן להיוולד.

לפי מה שסיפרת, אין סיבה להתנדב לניתוח אלא לחכות לסימני מוכנות של העובר קרי, צירים, ואז להגיע לניתוח.

רופא יודע לנתח גם בזמן צירים קלים או חזקים.

עד כאן דעותיי בנושא.

בשורות טובות!

שהארתן את עיני ברגעים החשובים,

וגרמתם לניתוח שלי לעבור בצורה הכי טובה שניתוח קיסרי יכול בכלל להיות!!

בתור אחת שעברה את זה גם בלידה ראשונה ומאותה סיבה (ואח"כ ב"ה זכתה ללדת טבעי שניים נוספים)

אל תדאגי, זה לא סוף העולם! כולם עשו זאת וגם את תהיי מסוגלת. קצת לא נעים אבל עובר.

חשוב מאוד!!!

לבקש ביציאה מבי"ח דוח ניתוח! את תצטרכי זאת ללידות הבאות, שידעו בדיוק היכן חתכו ובאיזו שיטה,

כמה בס"מ הצלקת, ההתאוששות ושאר פרטים שחשובים לרפואה בשביל לדעת אם אפשר ליילד אח"כ רגיל. זה מסמך הכרחי להמשך אבל לא תמיד נותנים אותו אם לא מבקשים, זה סתם שמור להם בתיקים על כל ניתוח שעשו. ואת צריכה זאת כדי שידעו את העבר המילדותי שלך ולכן אל תשכחי לבקש!

בבית חולים מסוים לא נותנים את הדו"ח ניתוח, גם אם מבקשים.

אני ממש התחננתי, ולא הסכימו לתת לי.

לאחר מכן, כשהייתי צריכה את הדו"ח לצורך הלידה הבאה, הבנתי שאם הרופא המטפל שלי שולח להם בקשה שצריך את הדו"ח לצורך הטיפול ביולדת, אז שולחים לו את זה בלי תשלום (במקרה שאת לא מערבת רופא - את צריכה לשלם על זה).

בבית חולים אחר, לעומת זאת, הדו"ח ניתוח כלול בטופס שחרור של היולדת מבית החולים...

לקראת הלידה הבאה. כלומר הם פקססו לבי"ח שבו התכוונתי ללדת לידה הבאה

חוקית הם חייבים לתת לך דו"ח ניתוח

לק"י

שווה בדיקה.

וגם תבדקי באתר "המנשא הנכון". נדמה לי שזה השם, ושיש שם גם יד 2.

והגיע לי מבד ממש דפוק.

אני רוצה מנשא איקס  (בד אבל ללא קשירה) ומה שבאמת חשוב בזה זה שהבד טוב..

קשה מאד לזהות את זה בתמונה

יש לי גם כזה

אבל פעם שעברה היה לי מנשא בד וזה התגלה לי ממש כליגה אחרת של נוחות וחוויה..

והייתי בשוק לגלות את המחיר אחרי שמנשא של ארגו (נו טוב חיקוי אבל חיקוי מדויק) עולה כל כך זול בעלי אקספרס...

כי יעלה ליה רבה פחות..

מאיזה בד עשויים מנשאים בדרך כלל?

צריך להיות גם גמיש וגם חזק וגם נעים... (ועדיף טבעי)

היה לי כזה בהתחלה. אבל בגיל 4 חודשים בערך כבר נהיה לי כבד מידי.

כשהייתי את המנשא שיש לי עכשיו (מאי טאי), מבד אריג (לא נמתח), זה היה כל כך הרבה יותר נוח. אני סוחבת איתו גם משקלים מכובדים מאוד...

אני באופן אישי הייתי משקיעה להקנות משהו מסודר ולא לתפור לבד.

את שלי קניתי יד 2 דרך קבוצת פייסבוק שעוסקת במנשאים (חיבוק הבד) שיש שם פעם בחודש פוסט קניה-מכירה של מנשאים.

עדיין עלה לי כמה מאות, אבל ההשקעה משתלמת בעיני.

ממש רציתי אבל עולה הון

והבד שלהם אמאל'ה היופי

פריט עיצובי לכל דבר

ממליצה ממש להתרחק ממה שנמתח

נוח בגיל ממש קטן בהמשך התינוק מפיל את כל הכתפיים קדימה

ככה בכל אופן היה אצלי אולי יש כאלה שנוח להן. 

גם @רוני_רון קנתה אותו

אני הייתי מאוד מרוצה

לא יודעת מה לגביה אולי תסכים לשתף

רוני מקווה שזה בסדר שתייגתי אותך..

היה לי בשימוש יומיומי מגיל לידה עד גיל חצי שנה

בגיל חצי שנה כבר היה כבד אצל הגדול

מצד השני אצל הקטן הוא בן 15 חודש ואני עדיין משתמשת בו. לא הרבה, כן משתמשת מידי פעם כשבא לו להתפנק (קורה אחת לשבוע בערך)

ממש נוח לקשירה

נתון חשוב - הוא מתאים להיקף מותן של עד בערך 100 ס''מ

נגיד עד מידה 2 איקס

מנשא מושלם

אני מודה לשושנושי עד היום עליו...

הקטן שלי היה תינוק מאוד מאוד מאתגר וזה פשוט הציל אותי.

היה בשימוש אינטנסיבי מאוד אצלי עד גיל חצי שנה בערך ואז הפסקתי להשמתמש..

אני לא רזה בכלל וזה מעולה לי.

מנשא נוח נורא ונעים ונושם ומחזיק את התינוק, וקל ללבוש ולהוריד. ממש מוצלח. מעולה בכביסה.

אני קניתי את השחור הרגיל בקישור ולא את הרשת

החלק הראשון מתלבש כמו אפודה ואת החלק השני קושרים סביב המותן

יש סרטוני הדרכה בחוות דעת וגם באתר

https://www.amazon.com/-/he/Momcozy-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-3-6-15-9-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/dp/B098X8WS7Y/ref=sims_dp_m_dex_popular_subs_mobile_t3_v4_m_sccl_3_5/133-4775034-1452236?pd_rd_w=RlHol&content-id=amzn1.sym.793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_p=793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_r=JQDYA93C103RMJCSGH3E&pd_rd_wg=uUe8G&pd_rd_r=6f5cfdc7-142d-46b1-89fc-da118e4d37ce&pd_rd_i=B09VKGQSMR&psc=1&th=1

פעם העלו פה קישור לחיקוי מוצלח של ארגו בעלי אקספרס.

מישהי יכולה לצרף שוב?

ממש בסדר

לא לרצות הריון לא רצוי

זה באמת קשה

במיוחד שיש תינוק נוסף

אני הרגשתי רגשות שליליים בהריונות שהיו לכאורה מבחירה

וגם אחרי שהילדים נולדו

חוסר רצון זה לא משהו רע

וזה קורה לא מעט

הרבה יותר ממה שמישהי מעיזה לומר

זה לא אומר שצריך למסור אותו (אם כי הכל אפשרי)

אפשר לגדל ילד גם ככה

לנסות לעשות את הכי טוב

לדאוג לעשות טוב לעצמך

ולקוות לטוב

(ולוודא שהמניעה הרמטית בפעם הבאה)

ממש כואב.. ובטוח קשה מאד להגיע ללידה ככה.

מציעה לך לנסות להרפות מהמחשבות על התינוק כרגע ולהתרכז לגמרי רק בעצמך. במה עושה לך טוב, משמח אותך, מפנק אותך וממלא אותך.

כשהתינוק יגיע הוא יתמודד עם העולם שהקב"ה הכין לו...

וביינתים מה שעושה לך טוב.

מציעה בעדינות- אולי כן למצוא מישהי מספיק קרובה לשתף אותה. מישהי שאת יודעת שאוהבת אותך גם עם הרגשות האלה.. ושתוכל לעזור לך להיות עטופה גם אחרי הלידה?

תתרכזי כל יום ביום שלפנייך.

אל תגלשי למחשבות מרחיקות לכת, המחשבות יכולות לגמור עלייך. ואל תנסי להלהיב את עצמך בכח.

מותר לך לא לצפות ולא להתלהב. למען האמת גם אני לא כ''כ ציפיתי והתלהבתי וחיכיצע לתינוקות למרות שהיו מרצון, כי פשוט ככה זה. אחרי הלידה אם תראי שאת לא מסוגלת לאהוב ולהתחבר תקופה (נניח שישה שבועות) אז כן ללכת לטפל בעצמך. אבל בנתיים, תרפי. תנסי להיות כמה שיותר ברוגע- כי זה בסוף הכי משפיע על העובר.

לא מאמינה בלמסור תינוק, את תתייסרי על כל יום שאת חיה. 

חיבוק ענק

אשמור לך עליו עד שתרצי אותו בחזרה ♥️♥️♥️

מאמי שלי

לא הבנתי מההודעה שלך מתי הלידה

אבל זה הזמן ללכת לדבר עם מישהי מקצועית . ממליצה על רבקה יונית המהממת אבל כמובן יש עוד. את יכולה בזום או בטלפון, לא חייבת להגיע פיזית.

אחותי את מתמודדת עם משהו לא פשוט

ובואי, לנפש שלנו יש דרכים להביע את הקושי

ומה שלא פותחים עכשיו

יוצא אחר כך בצורה יותר קשה.......

מחזקת אותך לדבר ולשתף עם מישהי מקצועית. לקבל כוח ולהתחזק.

חיבוק גדול על הקושי

מתפללת עלייך!!!

הדבר הכי גדול בעולם זה לתת לתינוק שלך חיים.

כל השאר- נתון לדיון!!

ברוך ה' אנחנו בדור של שפע ושל פתרונות....

לא בא לך להניק? תודה לה' יש מטרנה

יכולה להעזר בבעלך או במישהו אחר וגם הלילות בע'ה יוכלו להיות יותר פשוטים.

לא הכל אפשר לפתור ותינוק קטן זה בלגן ב'ה, אבל מזמינה אותך לחשוב על כל מיני דברים שיקלו עלייך 

לפני כמה חודשים ממש 

יכולה לומר לך שהיום ב"ה כבר לא מרגישה ככה ואני ממש אוהבת את התינוקת שלי וכ"כ מודה לה' שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

למה אני אומרת לך את זה?

כי אצלי חלק מהקושי היה המצפון, איך אני לא מחכה, לא רוצה וכו'

אז מציעה לך פשוט להיות בהרפיה

לדעת שכשיגיע הרגע ה' כנראה יכניס לך אהבה ושמחה והודיה

וכרגע להתמקד בעצמך

איך לעשות לך טוב

בין אם בטיפול בין אם במנוחה או פינוקים כולשהם

בהצלחה אהובה

מהעובר ובאתי ללדת בלי טיפת חשק ורצון

אחרי הלידה הרגשות האלו המשיכו

נתתי לעצמי את המקום להרגיש ככה

לומד זאת טיפלתי בו ועניתי על הצרכים שלו

ולקח זמן עד שזה עבר

לאט לאט בלי שבכלל ניסיתי, התחלתי לאהוב אותו ולהתחבר אליו

והיום הוא הילד הכי אהוב בעולם!!

מחובר אלי יותר מכולם

ואני מודה לה' שנתן לי אותו

גם הגיע לי הריון עם מניעה (הרמטית יחסית-התקן) והייתה לי תקופה קשה מנשוא

חוויתי רגשות מאד קשים כמו שאת מתארת. קניתי דברים לתינוק רק כדי שאחכ לא אצטרך לצאת מהבית אבל כמובן שלא חשתי התרגשות כלשהיא

יכולה לומר שעד הרגע של הלידה לא רציתי את התינוק, היה לי תינוק קטנטן בבית ועוד גדולים ממנו...

ולמזלי ה' עשה איתי חסד גדול והתחברתי אליה ישר אחרי הלידה. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל זו הילדה הכי אהובה שלי- וכמה שאמרו לי את זה קודם וגם קראתי פה בפורום לא האמנתי שזה יכול לקרות. אבל אל תחשבי עד מידת הקשר שתהיה לכם אחרי הלידה. אם זה בא- זה בא בטבעיות ואין צורך לעבוד על זה. ואם לא- לא להילחץ

מקווה שה' יתן לך את הכוחות להתמודד עם הרגשות, התחושות וכל מה שכרוך בזה. מה שכן, כיום אחרי תקופה ארוכה יחסית אני בכלל לא מסוגלת לחשוב אפילו על רעיון של הריון כי הרגשות והתחושות ישר צפות ועולות לי ואני חושבת שזה ילווה אותי כל החיים עד שאני אחליט אולי לעשות חויה מתקנת

הייתי במקום דומה (לא עם לידה). איזה תסכול.הרגש לגיטימי , מותר להרגיש ככה❤️

אני לרוב בעד טיפול פסיכותרפי. אבל בא לי להגיד שאולי בהתחלה כדאי משהו אחר. חברה פעם אמרה שהמטפלת שלה בשיאצו מתחילה כל מפגש בחיבוק ארוך ומתרפק.

בשבילך אני אומרת. אהבה. אהבה זה חשוב. לעצמך.

לגבי התינוקי. לעניות דעתי הבלתי מקצועית, כדאי איזון בטיפול בו. מצד אחד עזרה סביב הלידה (אפילו פרקטית שיהיו לך זמנים לשינה נורמלית, תמ"ל זו אופציה, עזרה במטלות הבית השוטפות וכו). ומצד שני, שאת תטפלי בו. בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אולי הלב לא יימשך, תמיד קיים סיכוי כזה. אבל אולי כן. ובכל מקרה, הימנעות והתרחקות פיזית כנראה ירחיקו גם רגשית.

אפילו אם הטיפול טכני, אפילו אם את מחייכת אליו רק כי את יודעת שכלית שתינוקות צריכים שיחייכו ויסתכלו עליהם. 

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד. 

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

במסגרת פלטינום יש לך סל לידה

הוא מכיל 2000 שח לקבלת החזרים

אם זה על בדיקות פרטיות 

אם זה על דולה (בלךאומית 1600 החזר)

קורס הכנה (בלאומית 300)

יש קופות שהבראה לאחר לידה גם מהסל (בלאומית זה מחוץ לסל 400 ללילה)

אני חושבת שיש גם הנחה על תרופות

דברים כאלה

אבל!!!!!

קריטי לבדוק אם את צריכה תקופת אכשרה כדי לנצל את זה

לרוב צריך כמה חודשי הכשרה שבהם את משלמת על פלטינום אבל עדיין לא זכאית לקבל החזרים

עד 4000₪ סה"כ ועד 75% בערך מהסכום

אבל תקחי קבלות ממש ממש מפורטות! של מה השירות ומה התאריך ושיצינו שזה קשור ללידה

תשמרי את המסמכים מהלידה עצמה וכולי.

אחרת לא יחזירו… הם ממש עקשנים בלקבל ממך הוכחות.

מגישים אחכ באתר בקלות ומחכים לתשובה

תראי פה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

לפותחת - לפני שאת ניגשת לבדיקה או טיפול ממליצה לך לוודא עם המרפאה שאת באמת תקבלי החזר.

למשל על רלקסולוגיה אין החזר בלאומית

יש גם עוד בדיקות שזה נותן לך במחיר מוזל. 

זה נותן בדיקות כמו סיקרה מוקדמת פרטי במחיר טוב.

יש גם סל הריון ולידה שזה עד 75 אחוז מהסכום.

די דומה בכל הקופות אבל יש דגשים, כללית הכי מעצבנים )הייתי בהריון במכבי לאומית וכללית(

למשל, הרבה שירותים נניח יועצים זה בבית הלקוחה. אז חשוב שיהיה כתוב.

בדרך כלל נותני שירות יודעים מאיפה אפשר לקבל וגם להתאים את החשבונית.

דולה בוודאי אפשר.

קורס הכנה ללידה- תלוי איזה. ולפעמים יש החזר נניח המשיח אז לא שווה.

או הכנה ללידה.

סקירות וכו פחות רלוונטי 🙏

כן, יש וותק של חצי שנה

וזה בדר"כ לוקח את כל הסכום.

לגבי רפלקסולוגה יכול להיות שיש להם בלי קשר לסל הריון בהסדר, תבדקי באזור שלך

בדרך כלל במרפאה יודעים לענות לכאלה שאלות, יותר טוב מהאתר או המוקד

(כי לא עוזרת לך רפלקסולוגית בדימונה אם את מראש העין)

וכנראה ששניהם יחד מנצלים את הסל במלואו.

אין לי מושג לגבי רפלקסולוגיה.

תבדקי בכללית רפואה משלימה. בדרום גיליתי שיש אחלה דברים והייתי מרוצה מהרמה. יש בכללית אקטיב קופונים אז גם יצא לי גרושים לכל טיפול.

גולה מאמינה שיש בסל אבל לא בדקתי

והם אמרו שאין החזר בסל הריון.

יש מקומות שיש להם הסדר איתם ואז יש שם הנחה מראש, אבל אם הולכים לפרטי משלמים רגיל.

מדקרת היא גם דולה אז היא מוציאה חשבונית על קורס

הייתי בטיפול שיאצו ושאלה אותי אם אני רוצה חשבונית על ייעוץ תזונה

גם בת השש שלי מאוד אוהבת שיהיו לה דברים וחפצים יפים. לא משנה אם יקר או זול. היא נהנית לאסוף אותם, להסתכל עליהם, לסדר אותם יפה על המדף, ובסלון, ובכל מקום אפשרי, ואז להחליף או להכניס למגירה.

גם הגדולים שלי נהנו שיהיה קופסאות / שקיות / תיקים עם שמונצס ודברים שרק שלהם. יש ילדים שהם יותר אגרנים.

גם עניין השוקולד - יש ילדים ששמחים בזה שיש להם, ושיש להם את האפשרות לאכול את השוקולד כשירצו, וזה יותר משמח אותם מלאכול כאן ועכשיו.

נראה לי שכדאי לקבל את זה בהבנה, ובלי קשר לחנך לשמחה במה שיש.

אבל בקטע הפרקטי

אולי תקחי אותו בחנוכה לחנות של הכל בשקל

ותני לו איזה סכום שסביר בעינייך ושיקנה בזה הרבה חפצים קטנים שימלאו את הקופסא....

אני מבינה מאיפה מגיעה התהיה שלך, למה לאסוף משהו שאין לו תועלת העיקר שיהיה שלך? אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה וכבר אתה מסרב לוותר עליו...

אבל יש אנשים, גם מבוגרים, שכן נהנים מזה. יש אנשים יותר אגרנים. ובשביל ילד להרגיש שיש לו קופסת אוצרות זו תחושה מאוד טובה למי שאוהב את זה. הוא יגדל עוד קצת וילמד לאסוף דברים יותר 'שווים''.

תגידי, הוא במקרה השני בבית? כי יש לי תאוריה כזו שהילד השני נולד לתוך מציאות שהכל שייך לאחיו הבכור, אז הוא נורא מחפש פריטים שיהיו שייכים לו באופן בלעדי.

לגבי הסיום, אפשר ללמד את ראיית הטוב ולשמוח בחלקך בלי קשר לאיסוף קופסת האוצרות. גם אם זה טוב לאסוף, חשוב מאוד ללמוד לשמוח בחלקי. בתקופה האחרונה היו כאן בפורום לפחות שני שרשורים שעוסקים בנושא הזה,והיו שם רעיונות חכמים. אולי מישהי תדע למצוא אותם.

אולי כי הבכור נולד לזה שהכל שלו ורוצה שזה לא יפסק

והשני ממילא יודע שאין לו

שלילד בן 6 צריך להיות כמות של חפצים אישיים יותר מאשר למלא קופסא

ככה שהצורך שלו נשמע סופר לגיטימי

הגיוני שאין לו מה לעשות עם כלי לדפים בלי דפים

בעיניי זה לא עניין לשמוח בחלקו

אלא צריך לשים לב יותר לצרכים שלו ולתת לו אותם

מ6.

זה לגיטימי מאוד מאוד.

בסוף הוא ילד וזה יצר חייתי ובסיסי מאוד.

עם הזמן זה עובר.

ואז עוברים לאיסוף של משהו אחר במכוון או שלא -

בולים, כלי מטבח, תארים, חברים 😁

במקומך לא הייתי מודאגת 

כי הגיוני שילד ירצה שיהיו לו דברים ששייכים רק לו, אבל בדרך כלל הוא ירצה דברים מסוימים לפי התחביבים שלו, ולא רק "שהקופסה תהיה מלאה"...

לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה ולומר ממה זה אולי נובע, אבל לדעתי זה כן שווה התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או משהו כזה, רק לבדוק שלא מתפספס פה משהו עמוק יותר...

הרצון לדברים שהם שלך.

משהו פה נראה לי אחר כי הרצון הזה מוביל אותו למעשים חריגים

כמו נטילת התכשיטים שלך...

אם כי זה גיל קצת גבולי - יש כאלה שעדיין לא מצליחים להבין בגיל הזה שאסור "לגנוב".

בכל אופן, לדעתי בהחלט כדאי להתייעץ פה ולהעלות בפני איש המקצוע את כל המכלול של הילד כדי להבין אותו.

יש כל מיני סוגי אבנים שנראים כמו יהלומים.

אפשר לקנות כל מיני דברים עם נצנצים.

אפשר חומרי יצריה שונים. פלסטלינות, טושים מיוחדים. בלונים, בועות סבון.

לא חסר מה לקנות, וזה ממש מתוק שהוא רוצה למלא את הקופסה!

אפשר להפוך את התיבה לתיבת אוצר.

בחנוכה אפשר לקנות מטבעות שוקולד.

מבט חיובי אפשר להנחיל בדרך אחרת.

יש לך זמן אחד על אחד איתו?

מסיפור הפולדר נשמע האמת שהוא זקוק לאישור שהוא ממלא את כל כולך ולא מתחלק עם אח שלו בלב שלך (בתשומת לב)

אני חושבת שאם מלכתחילה הפולדר היה ריק הוא היה שמח בו

אבל בגלל שלפני כן הוא היה מלא ואז התרוקן לטובת אח שלו, אז פה הבעיה מבחינתו.

את מכירה ילד שמסכים לקבל עוגיה שבורה? אז אותו דבר לדעתי.

בכללי אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת והפרדה בין צורך להתנהגות מאוד יעזרו מולו.

שמחשבה אבדנית היא דבר תקין

זאת  אומרת נורמלי שאדם בריא בנפשו תחלוף לו מחשבה כזו בראש

השאלה מה הוא עושה איתה...

בעלי טוען שלכן אנחנו נבהלים כל כך מסיפורי אובדות כי זה מקרב אלינו משהו שמצד אחד מזעזע אותנו מצד שני זה נוגע בנו כי המחשבה חלפה אצלנו פעם אבל אנחנו כיבינו אותה מיד.

מה שאני באה להגיד זה שנשמע שקשה לו, והוא חיפש שמילים לבטא את זה.

נשמע שאתם מודעים לקשיים שלו ומטפלים בהם, כן הייתי משפת את הצוות הטיפולי והמורה.

ברגע שהילד מתאר אני אקח סכין וכו' זה כבר יותר מצריך התייחסות ואבחון מסוכנות.

תתייעצי עם מטפלת אבל היא בטח תשלח לאבחון מסוכנות.

(הרבה פעמים זאת מניפולציה רגשית של הילד על ההורה. אבל עדיין ההנחייה היא אבחון מסוכנות)

את מספרת כבר הרבה זמן שהבית בטלטלה

תוסיפי לזה תחושות של הילד שהוא לא רצוי

וגם אם אין פה נטיה אובדנית שתוביל למעשה

יש פה בהחלט קריאה לעזרה

(אני לא מבינה בנושא אבל אני זוכרת שקראתי משהו שיש הבדל גדול בין לזרוק אמירה על התאבדות לבין לתאר איך הוא יוציא את זה לפועל

אז זה לכשלעצמו כן דורש התיחסות)

זה מטלטל נורא, ולא חסרות לכם טלטלות לאחרונה...

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג בדחיפות, ואם הילד יסכים - שהוא עצמו יגיע אליו. יכול להיות שיהיה צריך לעשות לו הערכת מסוכנות, אבל אולי הפסיכולוג יגיע למסקנה שאין חשש לזה.

אל תקלו ראש וגם אל תילחצו.

בהצלחה❤️

לשתף רופא ילדים? איך זה עובד בכלל?

אגב אנחנו רק בתחילת דרכנו בנושא הקשב...

אולי זה נשמע הזוי אבל אני הייתי נגד טיפול תרופתי והצוות בבית ספר

אמר גם שאין צורך למרות שבעלי היה בדעה שכן... וכאן הקשיים צפים ועולים

אין לי ספק שזה גם רגשי בנוסף להכל