מה הכאבים של הניתוח , איפה בדיוק הקושי אם תוכלי לפרט?

באיזור הצלקת.

עד עכשיו - חודשיים אחרי הניתוח האחרון כשאני מתאמצת כואב לי באיזור הצלקת.

קשה מאוד לקום מהמיטה.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתכופף.

מצד שני, הלכתי עקומה בהתחלה. בכל התמונות בברית אני נראית עקומה לחלוטין

דבר נוסף שממש הציק לי בניתוח האחרון (ואני לא זוכרת בניתוחים הקודמים), הוא גירוד מעצבן ממש באיזור הצלקת, בגלל שמגלחים שם לפני כן.

אבל באמת - עד שלא עוברים את זה, קשה לתאר את הכאבים.

אני בטוחה שהקב"ה שומר על כל אחת ואחת מאיתנו ועוזר לה לעבור את התקופה!

אל תדאגי, יהיה בסדר!

ממש לא.. אם חלילה משהי זקוקה לזה...

אבל גם לא סוף העולם!

קודם כל לגבי העכוז - תנסי ללכת לבת של הרבנית קנייבסקי זצ"ל.

כשהייתי במצב שלך, קבעתי תור לרבנית עצמה כשעוד הייתה בחיים, כי שמעתי שהיא מסוגלת להפוך את העוברים, אבל באותו בוקר אמרו לי שיש לי פתיחה של 4, אז היו צריכים לנתח אותי כבר ולא הספקתי לצערי ללכת אליה.

אני לא אשלה אותך, בהחלט יש כאבים וההתאוששות לא פשוטה.

אבל... אם הסכמתי לעשות את זה כבר בפעם השלישית אז כנראה שזה משהו שאפשר לשרוד אותו.

לגבי התינוק והטיפול בו - הוא הדבר שהכי משכיח את הכאבים! אז אל תדאגי, תוכלי לטפל בו. זה כמובן לא קל, אבל כיף שיש יצור מתוק לקום אליו ולסבול בשבילו.

אל תעשי את הטעות שעשיתי בניתוח השני שלי, וקחי לך משככי כאבים חופשי... בניתוח השלישי הרשיתי לעצמי בכיף...

בעז"ה את עוד תוכלי ללדת טבעי: הראשונה שלי הייתה קיסרי, אח"כ לידות טבעיות, ושניים אחרונים קיסרי שוב... אחרי ניתוח אחד, אם אין בעיה מיוחדת, כל בית חולים מוכן לנסות ליילד טבעי.

וכמו שכתבתי קודם לגבי העצירות בשרשור אחר, כדאי להצטייד מראש במוצר לקיבה רכה...

עוד עצה שלא מתאימה לכל אחת כי זה מאוד תלוי, אבל אכתוב אותה בכל זאת: אני באופן אישי מצטיידת גם תמיד בכדורים להפסקת חלב מבעוד מועד. שיהיה ליתר ביטחון (גילוי נאות: אני תמיד השתמשתי בהם...). אבל זה באמת תלוי. לי פשוט אף פעם לא הלך בהנקות, ועם קיסרי + ילדים בבית ויתרתי כמעט מראש.

עוד המלצה שיישמתי רק בניתוח האחרון וממש שמחתי על כך: הכנתי ה-כ-ל מראש. עגלה נקייה, בגדים מכובסים לתינוק, עריסה, מצעים מכובסים, מוצצים, בקבוקים, טיטולים, וגם בית נורמלי (שלא נשאר לו זכר לכך כשחזרתי אליו).

 שיהיה המון המון בהצלחה!

ואם יש עוד שאלות, אני כאן!

כשמותר לקחת שוב (לי הכי עזר אופטלגין נוזלי. כמה שאני נגדו וקראתי שברה"ב הורידו אותו מהמדפים.. אותי הוא הציל)

הסבירו לי שהרבה יותר קל למנוע כאבים מלנסות לשכך אותם אחרי שהתחילו וזה אכן נכון.

לי היו כל מיני תיפעות שונות ומשונות, שאני לא שומעת שקורים הרבה.

לכן חשוב שתהיי עירנית ותעקבי!

קחי לך מראה קטנה כדי לבדוק את איזור הצלקת וקחי אחריות על מה שקורה לך.

אל תהססי ונג'זי לצוות אם את רואה שהצב לא משפתר אלא מחריף.

עוד טיפ: לשטוף המון את איזור הצלקת ובכלל להתקלח. מרפא ומרגיע פלאים!

שימי לב שהחלב יכנס באיחור יותר מכולן, בגלל הניתוח ואל תילחצי מיזה. 

הצטיידי בכרית כשאת הולכת.

אבל רק רוצה לשלוח עידוד, וברכת הצלחה!!

אחד הרגישה רע מאוד וארי שני הרגישה יחסית טוב חשוב לדעתי לא לצפות לשום דבר ולהקשיב לגוף שלך.

אם את לא מסוגלת לעשות משהו אל תעשי. לגוף זמן ההחלמה שלו, בקצב שלו....

ותקחי משככי כאבים! אל תנסי להיות גיבורה! אני ניסיתי ולא כ"כ הלך לי...

תתחילי לשאוב חלב- עוד לפני שמביאים לך את התינוק, כשאת שוכבת עדיין להתאוששות 

במקביל להנקות הראשונות (קצת זמן אחרי כל הנקה)- תשאבי

כדי לעודד את הגוף לקלוט שצריך לייצר חלב, קדימה, תפוקה! 

יש תנוחות החזקת תינוק שמתאימות יותר לאחרי קיסרי- שהתינוק נמצא לא על הבטן שלך ("דרבוקה") 

תשאלי את היועצת הנקה במחלקה 

בזמן שאת בבית מתאוששת- זה זמן חשוב מאוד!!! שיהיה לך בו עזרה

אם בעלך לא יכול לקחת חופשת לידה כדי להיות הזוג ידיים שלך - תדאגי שתהיה לך מישהיא שם

או לכי לאמא שלך לתק' של כמה שבועות 

ביות מלא אחרי ניתוח קיסרי הוא מאוד מאוד קשה, בפרט בלידה ראשונה!!

בימים הראשונים קשה להסתובב במיטה, לעבור ממצב שכיבה לישיבה ולהפך, וכשאת צריכה לטפל 24 שעות בתינוק קטן כשאת עוד לא מיומנת  ועוד מנסה לאסוף את עצמך ולטפל בעצמך-

זה ממש ממש לא מומלץ!!

אני הייתי בביות מלא בחוסר ברירה כי זו האופציה היחידה בסורוקה, וזה לא קל גם אחרי לידה רגילה,

קל וחומר אחרי ניתוח.

לעניות דעתי- לגמרי לא יזיק שהתינוק יטופל בכמה ימים ראשונים ע"י האחיות בתינוקיה,

ומידי פעם כשתרגישי שאת מסוגלת לקום - לקחת אותו אלייך.

ועכשיו ילדתי את השני בלידה רגילה.

מה שלי מאוד עזר להתאוששות, זה היה לקום כמה שיותר מהר מהמיטה וללכת. כמובן בהתחלה זה כואב אבל מרגישים את השיפור מיום ליום.

בברית של הבן שלי כבר הרגשתי די טוב והצלחתי לעמוד.

לגבי החלב, ראיתי שמשהי כאן כתבה שהוא מגיע קצת באיחור, ואני גם שמתי לב לזה רק עכשיו אחרי הלידה השניה שהחלב הגיע אחרי 3 ימים ואילו אחרי הניתוח לקח קצת יותר זמן.

תתקשרי אליו לבדוק אולי זה רלוונטי למצבך. הוא מבצע לידות עכוז בלידה נרתיקית אבל אני מסייגת את זה כי קראתי שבלידה ראשונה זה קצת יותר מורכב. תתקשרי לשאול לא תפסידי זה בטוח, הוא ייתן לך חוות דעת האם זה בכלל אפשרי. ותתכונני נפשית לכך שזה יקר ללדת אצלו.

המס' שלו: 054-4804531

קישור לאתר שלו: http://www.jaharadula.com/ 

גם הקטן שלנו לא הסכים להתהפך.

ממליצה לך לקבוע תור להיפוך חיצוני כדי לנסות..

בכל מקרה, הלידה הקיסרית שלי היתה ממש בסדר.

כאב מאוד באותו יום לקום מהמיטה וללכת להתקלח, וקצת בלילות של האשפוז.

אבל כשחזרתי הביתה לקחתי משככי כאבים, וב"ה כמעט ולא היו מגבלות. רק קצת בלילות.

יום אחרי שחזרתי כבר נהגתי לטיפת חלב, הכנסתי והוצאתי את העגלה מהרכב, ואני גרה בקומה גבוהה בלי מעלית..

אני כן ממליצה לך לנח כמה שיותר, כדי לתת לגוף להחלים. מצד שני, התנועה חשובה להחלמה אז תשתדלי מה שתוכלי לנוע.

בברית כבר לא הרגשתי כאב.

ב"ה עברו שישה חו' ואין לי שום כאב שקשור לניתוח, וגם הצלקת התבהרה.

גם אני מאוד חששתי מההשלכות של הניתוח, כי היו לי רק כמה שבועות של חופשת לידה, אבל בעז"ה תאמיני שיהיה טוב.

המון בהצלחה ולידה קלה!

והיה לי אחד מכל סוג...

יש שלוש שכבות עד לעובר -

העור החיצוני,  שכבת השריר, זו שמחזיקה את כל האיברים הפנימיים בפנים - שרירים חזקים אורכיים, מאיזור הצלעות ועד לאגן, ואת הרחם.  

בשני סוגי הניתוח, חותכים קו רוחבי חיצוני תחתון.

השאלה מה קורה בפנים.

בניתוח המקורי, שאולי עדיין מנתחים בו בחלק מבתי החולים, חותכים גם את שכבת השרירים בחתך רוחבי, כך שהשרירים נחתכים.  זה מקור הכאבים החזקים, הפגיעה בשרירים וההתאחות מחדש שלהם.

בניתוח החדש (שלי היה לפני 22 שנה, והניתוח היה קיים עוד לפני זה), חותכים רקמה בין שני שרירי האורך, ודוחפים את השרירים בעדינות לצדדים כדי לחשוף את הרחם.

ואז פותחים את הרחם (חתך רוחבי נמוך).

סליחה ממי שהתיאור לא קל לה.

כאשר צריך רפואה אחרי הניתוח "המקורי", באמת לוקח הרבה זמן (מקובל שלוקח 6 שבועות עד לריפוי שלם, ריפוי כזה שכבר לא אכפת לי אם ילד דוחף \ נוגע חזק בבטן של אמא).

הריפוי מהניתוח "החדש" הרבה יותר מהיר, כי אין פגיעה בשרירים.  

אחרי הניתוח המקורי, הלכתי שפופה, היה אסור לספר דברים מצחיקים לידי כי הכאב היה בלתי נסבל, גם שבוע אחרי הלידה.  לא יכולתי לקום לבד מהמיטה או לשכב לבד.  נכון, אולי אני סיפור זוועה, אבל זה מה שהיה.

לעומת זאת, הניתוח השני היה גן עדן עלי אדמות.  לא הייתי כפופה בכלל!

יכולתי ללכת ולהתנהל כאילו לא ילדתי.  חברה מילדת ראתה אותי הולכת בעיר יום לפני הברית (היתה תקלה טכנית, לא תכננתי את הטיול הזה  ).  הלכתי ב"ה זקופה, רגועה, עם ילד מכל צד ועם תינוק על הזרועות (כאמור, זה לא היה מתוכנן, והייתי בלי עגלה או מנשא).   עד אז המילדת לא האמינה לי שיש משהו מיוחד בסוג הניתוח שעברתי.  כשהיא ראתה אותי, היא השתכנעה.

בקיצור - צריך לוודא מה הנוהל של הניתוח בבית החולים.

ושאלה ממי שנוהגת לא לקבל כל דבר ש"חלוק לבן" אומר לי - 

מדוע לנתח בשבוע ה-39???

יש תינוקות שמתאים להם להיוולד דווקא בשבוע ה- 40 או ה- 41.

מדוע לא לחכות לתחילת הצירים ואז, אם יש צורך, לנתח???

התשובה היא בד"כ נוחות המנתח.  כדי לא להפריע לשגרת יומו.

בהריון תקין, הצירים מסמנים לנו שהתינוק מוכן להיוולד.

לפי מה שסיפרת, אין סיבה להתנדב לניתוח אלא לחכות לסימני מוכנות של העובר קרי, צירים, ואז להגיע לניתוח.

רופא יודע לנתח גם בזמן צירים קלים או חזקים.

עד כאן דעותיי בנושא.

בשורות טובות!

שהארתן את עיני ברגעים החשובים,

וגרמתם לניתוח שלי לעבור בצורה הכי טובה שניתוח קיסרי יכול בכלל להיות!!

בתור אחת שעברה את זה גם בלידה ראשונה ומאותה סיבה (ואח"כ ב"ה זכתה ללדת טבעי שניים נוספים)

אל תדאגי, זה לא סוף העולם! כולם עשו זאת וגם את תהיי מסוגלת. קצת לא נעים אבל עובר.

חשוב מאוד!!!

לבקש ביציאה מבי"ח דוח ניתוח! את תצטרכי זאת ללידות הבאות, שידעו בדיוק היכן חתכו ובאיזו שיטה,

כמה בס"מ הצלקת, ההתאוששות ושאר פרטים שחשובים לרפואה בשביל לדעת אם אפשר ליילד אח"כ רגיל. זה מסמך הכרחי להמשך אבל לא תמיד נותנים אותו אם לא מבקשים, זה סתם שמור להם בתיקים על כל ניתוח שעשו. ואת צריכה זאת כדי שידעו את העבר המילדותי שלך ולכן אל תשכחי לבקש!

בבית חולים מסוים לא נותנים את הדו"ח ניתוח, גם אם מבקשים.

אני ממש התחננתי, ולא הסכימו לתת לי.

לאחר מכן, כשהייתי צריכה את הדו"ח לצורך הלידה הבאה, הבנתי שאם הרופא המטפל שלי שולח להם בקשה שצריך את הדו"ח לצורך הטיפול ביולדת, אז שולחים לו את זה בלי תשלום (במקרה שאת לא מערבת רופא - את צריכה לשלם על זה).

בבית חולים אחר, לעומת זאת, הדו"ח ניתוח כלול בטופס שחרור של היולדת מבית החולים...

לקראת הלידה הבאה. כלומר הם פקססו לבי"ח שבו התכוונתי ללדת לידה הבאה

חוקית הם חייבים לתת לך דו"ח ניתוח

באמת מניפולציות והתנהגויות לא הגיוניות,

שבמקום לקרב רק מרחיקות וממש ברור התחושות שלך.

השאלה הגדולה היא איך את ובעלך נמצאים יחד באותו הצד ושהוא מבין אותך.

כי כרגע- הוא בעצם נתון בין 2 נשים שהוא אוהב וזה ממשלא קל עבורו.

את צריכה לחשוב בחכמה איך הוא מגיע להבנה של התחושות שלך ומצליח לשים לאמא שלו את הקו האדום, ברגישות אבל באופן ברור

באמת נשמע קשר מעיק ומניפולטיבי.

אני חושבת שמה שחשוב הוא שאת ובעלך תהיו באותו ראש מולה. להבין ולזהות את המניפולציות ולקבוע כללים איך להתנהל מולם.

משפטים או התנהגויות מסוימות שלא יזינו שוב ושוב את השרשרת הזאת.

נשמע שזה מפעיל אותו יותר מאשר אותך ואת יודעת לזהות את המניפולציה.

הייתי אפילו מתייעצת נקודתית עם איש מקצוע כי אלה דפוסים ידועים ויש ממש כללים איך להתנהל מולם.

היא מניפולטיבית ואני במקומך הייתי תופסת רגע מרחק ומתייעצת עם איש מקצוע שמבין בדבר מה לעשות. היא משחקת בך ומתעללת בך  (לא לדבר אתך שבת שלמה שאת שם כי לא באת כשהיא רצתה זו ממש התעללות רגשית) ומעוד דברים שכתבת בעבר נשמע התנהלות לא תקינה בעליל! במיוחד שהיא מערבת את הילדים זה יכול ממש להשאיר חותם, אני במקומך ממש לא הייתי מניחה לדברים להמשיך להתנהל כך שלא תעשה גם נזק לילדים.

רק שתדעי אנשים כאלה ככל שתרצי אותם יותר כך הם ישחקו בך יותר, וככל שתציבי באסרטיביות את הגבולות שלך- שצריכים להיות ברורים מאד לך עצמך- כך הם יכבדו אותך יותר, וזה נכון גם מול בעלך. אין לך אחריות על הרגש שלה אם היא נעלבת- צריך להיות לך ברור מה את רוצה ולהתמיד בקיום הרצון שלך.

ממליצה לך בחום לקבל ליווי מקצועי לשינוי הזה ולעשות אותו בחכמה, ועדיף כמה שיותר מהר. אם את במרכז יש לי המלצה למישהי ממש טובה.

שבגלל שאני אדם מרצה מיסודי, ומנסה לעבוד על זה, כשבעלי אומר לי אתמול שהייתי צריכה להזמין אותה ליום הולדת , אני מתחילה להאמין ולחשוב שאני הרעה בסיפור , למרות שהסברתי לו ש יומולדת שלו יום אחכ (אתמול) ורציתי שנהיה יחד רק המשפחה הגרעינית, ושאם המשפחה שלו הייתה באה מהצפון הם היו נשארים לאירוח וכבד עליי כרגע נפשית ופיזית (אציין שהם פה על בסיס לפחות אחת לחודשיים שבת, ובשנים של המלחמה במלא חגים), בקיצור אני מתחילה לחשוב שבאמת חמותי קורבן של הרוע והאנטי שלי למרות שבפועל זה ממש לא ככה. יוצא שגם כשאני מציבה גבול אז בגלל שבעלי לא לצידי ומבין יותר את הפגיעה של אמא שלו מאשר אותי אז אני אומרת אולי הוא צודק אבל יודעת שלא. ועוד סלט שנהיה זה שאין לי למי לפרוק אז שיתפתי את אמא שלי והיא מחזקת אותי אבל מרגיש לי בגידה באמון של בעלי כי אין לו מושג שאמא שלי יודעת ממלא דברים שאמא שלו אמרה לי ושציערו אותי כל השנים 

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

יש לחיים כהן השף תכנית בערוץ 11

שום פלפל ושמן זית העונה החדשה

כל פעם מראיין אדם אחר..

נורא מצחיק ויש בחיים משהו מאוד מרגיע.

אבל בכלל כשיש לי זמן אני מול תכניות בישול כאלה ואחרות 

אמרו לי שאם ארצה יהיה אפשר להוריד את המסך ואראה את יציאת התינוקת (לא רציתי, מעדיפה לא לראות איך אני מנותחת), ונתנו לי לנסות להיניק אותה לקצת זמן (אבל אי אפשר שהתינוק יהיה הרבה זמן בחדר ניתוח, כי קר בו).

כל זה היה בסיכום מראש עם הרופאה הפרטית.

אבל זה לא נחשב קיסרי ידידותי, במחילה... כלומר, מבחינתי קיסרי ידידותי הוא בלי הפרדה בכלל מהתינוק - זאת אומרת, שיש להם חדר התאוששות ליולדות קיסרי - ואת זה לא היה להם, ואני מבינה שעדיין אין להם... הלוואי שאי פעם יהיה. (דווקא בזמנו הבנתי שעין כרם יותר צועדים לכיוון הזה, אבל אז זה לא היה וגם היום מסתבר שלא)

כשביררתי לפני הלידה על קיסרי ידידותי באפס הפרדה שמעתי על בתי חולים מחוץ לירושלים (וולפסון ואסף הרופא). התלבטתי מאוד אם ללכת על זה. בסוף הקרבה לבית והרצון ברופאה פרטית ומקצועית הכריעו על ירושלים...

אבל לא התנסיתי בעצמי כדי לדעת..

ובוודאי שיש הבדל בין קיסרי מתוכנן לחירום

לי היו כמה ימים של כתמים, התקן לא הורמונלי.

לא בהכרח, לפי הפסיקה שלנו זה לא אוסר.

תבררי מה הפסיקה אצלכם

של ההתקן אוסרת

אז תבררי מה הפסיקה שלכם.