מצב הרפואה בישראל משגע אותי,

כאילו לאף אחד לא באמת אכפת ממך וממה קורה איתך.

הרופא שלי מבחינתו אני כרטיס ביקור, הוא מעביר, עושה אולטראסאונד ושלום.

הוא לא מכיר אותי, הוא לא מכיר את הרקע שלי (כמובן שבאותו רגע שאני יושבת מולו הוא יודע, אבל שניה אחרי זה לא. כנ"ל בביקור הבא שלי)

אם יש לי בעיה אני אמורה לפנות למוקד, ובמוקד יקבל אותי גם רופא חד פעמי, שלא מכיר אותי ואת הרקע שלי.

וככה אני מרגישה בין הכסאות.

אני אתן פה את המציאות האידיאלית בעיניי.

רופא הכפר, מכיר אותך מהרגע שאת עובר בבטן של אמא שלך, מכיר את כל מחלות הילדות שלך, הבגרות שלך, בטח ובטח אם יש לך רקע של הפלות או היריונות לא תקינים.

את מגיעה אליו והוא פשוט מכיר אותך.

זה הזוי שהמוכר בסופר מכיר אותי. והירקן, והגננת של הילד. אבל הרופא שלך, שאחראי על הבריאות שלך פשוט לא. ולא מעניין אותו גם.

ממש מתסכל אותי.

אתן שתי דוגמאות, אחד שהתחילו לי ההכתמות ביקרתי במיון ונצפה המטומה, שלחתי לרופא באפליקציה שאולי אני אמורה להתחיל לקחת דופסטון או פרוגסטרון (רק כי אני פשוט יודעת את זה!)

והוא, שלח לי הפניה לתרופה וזהווווו אבאאאא זה משגע אותי.

מקרה שני, אני באה לרופא אחרי בדיקה היריון חיובית ודימום בקטנה, הוא שם מטמר ולא רואה שק היריון, הוא אומר לא נורא, תבואי עוד יומיים לביקורת.

אני אומרת לו- דוקטור, אם לא רואים שק ויש בטא גבוהה זה יכול להיות חוץ רחמי (שוב, כי אני פשוט יודעת את זה, וטיפלתי בנשים שכמעט מתו מזה) הוא אומר נכון בגלל זה תחזרי לביקורת. אם יש משו חריג תפני למיון.

כמובן שפניתי למיון ונמצא היריון מחוץ לרחם.

כשהשתחררתי אחרי טיפול אבל עדיין עם בטא גבוה ושק היריון איפשהו בחלל הבטן נאמר לי לעשות מעקב בטא.

וכשבאתי לפנות לרופא שלי, הוא בכלל הודיע לי שהוא יוצא לפנסיה. וככה הייתי שם שק היריון בחלל הבטן, עם תופעות של אחרי מטוטרקסט ובלי רופא נשים. בכלל.

זה משגע אותי.

סוף.

תודה שקראתם. 

זה באמת מצבים לא פשוטים

אבל חשוב לי להגיד שזה ממש לא כל הרופאים...

יש לי 2 רופאות משפחה שהייתי מטופלת שלהן (אחת במקום הקודם שגרנו ואחת פה)

שהן ממש זוכרות אותי, יודעות להגיד מה היה בביקורים קודמים,  מתעניינות, זוכרת מה אני ובעלי עושים, שמחות איתנו בלידות ונתנו מענה גם בקשיים רפואיים.

הן שתיהן נתנו לי את המספר פלאפון שלהן. אמרו לי לשאול כשיש צורך.

הרופאה נשים עכשיו באמת פחות כזאת, אבל הרופאות משפחה נתנו לי מענה גם למצבים האלה

(בהריון של השלישי הייתי עם הכתמות והרופאת משפחה היא זאת שדאגה לי, נתנה מרשם לתמיכה,  התייעצה עם הרופא נשים שהיה לי אז וביחד נתנו לי טיפול)

אבל באמת זה שלא נותנים את כל המידע הרפואי זה מתסכל.. 

גם הרופא משפחה שלי הוא יותר מכיר אותי.

התסכול הגדול הוא כלפי רופאי נשים.

לדעתי זה תלוי בנאדם.

הרופא משפחה שלי, לא רק יודע את הרקע, גם מגלה אחריות כלפי ושולח את האחיות להתקשר אלי כשאני צריכה בדיקות תקופתיות.

לדוג'- אני צריכה מעקב עיניים שנתי בגלל סוכרת- בגדול זו אחריות שלי, נכון? שתביני שאני מקבלת מהאחיות טלפון תזכורת+קביעת תור (אפילו לא צריכה לטרוח לחפש לי תור לרופא עיניים..)

אפילו קבלתי לא פעם טלפון מבית המרקחת שמבררים איתי שאני לוקחת את התרופות שאני צריכה.

אחרי אחת הלידות, כשקצת שקעתי ולא עשיתי את הבדיקות אחרי הלידה, הרופא עלה על זה אחרי תקופה, הם התקשרו להזכיר לי לעשות בדיקות, לקבוע לי תור, אחרי שהתקבלו התוצאות האחות הזכירה לי ללכת עם התוצאות לרופא וכשלא עשיתי את זה, קבעו לי תור כדי שאגיע..

חח

יודעת שרמת אחריות כזו היא נדירה אבל שתדעי שזה קיים.

היתה לי גם רופאת נשים שנתנה לי את המס' האישי שלה כדי שאסמס לה בוקר בוקר רמות סוכר בדם (כשהיתה לחוצה שאהיה מאוזנת).

כותבת את כל זה כדי שתדעי שזו מציאות אפשרית ושאם יש לך אופציה, אולי כדאי לחפש ולעבור לרופא שמגלה אחריות קצת יותר רחבה לגבי המטופל שלו.

הזיה עם החוץ רחמי. מה חשב לעצמו? אפילו ברמת תביעה על רשלנות (כלומר לדאוג לעצמו) היה ראוי שיגלה יותר אחריות..

חיבוק.

כל הדברים שאת מתארת שטחיות התקשרו, זה תפקיד של האחיות, יש מערכת שמקפיצה להם מתי מטפלים כרוניים צריכים להגיע לביקורת והן מתקשרות

זה לא אומר שהרופא שלך לא טוב אבל בהחלט יש מקום להעריך את האחיות שעושות את עבודתן נאמנה

מהן לפנות אלי.

גם האחיות וגם הרוקחת.

ציינו באזני שזו בקשה שלו והן רק מבצעות את הטלפון..

אז כנראה בכל אופן הוא מעורב

הרופא שלי לא מכיר אותי אישית, כי אם כן זה היה מביך חח

אבל מכיר את הרקע וזוכר מה היה ואני יודעת שמה שאני שואלת אותו הוא מתבסס על כל ההריונות הקודמים שהייתי אצלו.

זה ממש משנה את ההרגשה והחויה.

או באזור.

זוכרת מטופלות. הייתי ממש המומה שזכרה אותי

וגם עונה ממש מהר עונה לפניות דרך האתר

מעריצה נשות צוות בבתי חולים

לצערי מכירה מקרוב ואתן עובדות סופר קשה!!!!!!!

לגבי מצב הרפואה-מסכימה עם כל מילה

ואם הוא ממליץ על שמירה

את צריכה למלא טפסים והוא מגיש לביטוח לאומי

ושם יש ועדה שבוחנת את הסיבה לבקשה

ואז או שמאשרים ואת יוצאת לשמירה עד הלידה (ומקבלת דמי שמירה עד 10 אלף)

או שאת לא מקבלת ואולי יכולה לערער שוב

נראה לי שמשלמים אחרי מספר שבועות

במידה וכל הטפסים תקינים.

ומה הכוונה איך זה עובד עם העבודה שלך?

את צריכה להראות להם את האישור שמירה של ביטוח לאומי וזהו. 

שמומלץ מנוחה והמנעות מאמץ. וכתב לי שביטוח לאומי מטפל בזה.

אז הוא שולח את הטפסים? בכלל אין לי איך לתקשר איתו. הרופא משפחה שלי גם יכול לשלוח?

10 אלף לכל התקופה עד הלידה? יש לי עוד 7 חודשים, והמשכורת שלי היא סביב 11

תנסי להכנס לאתר של ביטוח לאומי ולראות אם יש בקשה שנפתחה

ואם לא תצרי איתו קשר שיפתח 

ממה שאני יודעת רק רופא נשים יכול 

לביטוח הלאומי

את צריכה שיהיה כתוב במפורש בטופס התביעה לביטוח הלאומי בילק שהרופא ממלא המלצה לשמירת הריון + תקופה +  סיבה שהיא אחד מהסיבות המתוארות בטופס התביעה לשמירה

ובנוסף.להחתים מעסיק ולשלוח

בשורות טובות וחיבוק♥️

ורופא משפחה יכול לעשות את זה?

הרופא נשים כתב שתי מילים, מומלץ מנוחה הוא לא כתב שמירה

לרופא תעסוקתי שיוציא לך הבהרות למה מותר ומה לא, ולהגיש שמירה בגלל אופי העבודה אם אין אפשרות לתת לך את ההקלות האלה. המעסיק צריך להצהיר בטופס בחלק שלו שאין לו עבודה לתת לך שתואמת את ההנחיות

אבל ההמלצה הכי טובה היא שהרופא נשים ירשום בעצמו שמירה. ואת צריכה לבקש את זה במפורש.

בדקתי שוב, כתבתי את זה ממש ברור.

מה יותר מזה אני יכולה לעשות?

ללכת אליו לא אופציה כי אין תורים 

זה הרבה יותר ברור ככה בעיניי. גם פנים מול פנים הייתי מבקשת - באתי לקבל המלצה לשמירת הריון כי..

לעשות תור לרופא נשים. להדפיס מהאתר של ביטוח לאומי את הטפסים של השמירת הריון ולבוא עם זה לרופא שימלא לך במקום ויחתום.

את זה את מגישה לביטוח לאומי יחד עם כל הטפסים שיש לך מהמוקד/ מיון לגבי ההמטומה והדימומים. את יכולה כמובן לשלוח את הטפסים עם המזכירה שתכניס לו אבל לדעתי עדיף שתשבי מולו והוא ימלא.

זה קישור לטופס: תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון (330) - אמהות | ביטוח לאומי

ביטוח לאומי משלם רק אחרי שעברו 30 יום בהם לא עבדת, אבל אפשר להגיש את התביעה כבר לפני והם מאשרים או דוחים. אם הם דוחים תשתמשי בימי מחלה, אם יאשרו (מה שלצערי לא ממש ברור שיקרה) אז אחרי שיעברו 30 יום מאז שהפסקת לעבוד הם יעבירו תשלום.

הבעיה שבגלל שאמרתי שאני עוזבת את העבודה אני אצטרך להתחיל מקום חדש. וקשה לי להאמין שירצו לקבל אשה בחודש שביעי, זה מעפן

וזה עבודה פיזית ברמות, וקשה.

חשבתי שאני אעבור מחלקה וזהו, אבל אז באה ההמטומה 

הם משלמים גם לפני שעוברים 30 יום. מנסיוני כהר פעמיים

זו גמלה מחליפת שכר ועל כן אין סיבה שתיפגע בשכר ולא ייכנס לה כסף. ניתן להגיש מיידית עם קבלת ההמלצה בלי קשר לכמה ימי מחלה יש לה. (לי לא היו כמעט בכלל)

אגב - הם יכולים לדחות את התביעה. ממליצה להגיש במקביל את הטפסים (לא של ביטוח לאומי) אלא את ההמלצות הרפואיות וההיסטוריה גם לחברת הפנסיה אם בפוליסה של אבדן כושר עבודה יש גם חלק של שמירת הריון, אפשר לקבל תשלום גם מהם במידה ואת טוענת לאבדן כושר עבודה (אבל אז תצטרכי כנראה גם אישור רופא תעסוקתי ועוד)

ותסבירי שאת אמורה לקבל שמירה ושאת רוצה שיחת טלפונית עם הרופא כי את לא מרגישה טוב ולא יכולה לתפקד

תאמיני לי שיתנו לך .אין כזה דבר .

לצערי במערכת הרפואית צריך להקצין כדי שיתייחסו ברצינות.

זה פרוצדורה ארוכה להשיג

קחי  שבוע שבועיים ימי מחלה

ואני לא יודעת מתי זה יעבור. כל עוד אני נחה אין הכתמות.

אתמול עשיתי קניה, קצת הייתי על הרגליים קצת סחבתי ירקות לא מטופל ששוקל מאה קילו, וחזר הדימום.

אז איך אני יודעת מתי אני יכולה לחזור? ולחזור למחלקה חדשה ואחרי יומיים לצאת שוב זה לא לעניין 

זה דבר נפוץ בתחילת הריון

ובדרכ  עובר תוך כמה שבועות

ואז חוזרים לגמרי לשגרה

קשה לי להאמין שבשלב כזה איזה רופא שבעולם יתן שמירה על המטומה.

רק אם בשלבים מתקדמים היא עוד לא נספגת.

בכל אופן, ממש לא הייתי הולכת אפילו עוד יום אחד לעבודה. זה נשמע שזה מסכן את ההריון. לוקחת ימי מחלה בינתיים

שבינתיים אני כבר עם שבועיים ימי מחלה ואני לא יודעת עוד כמה אצטרך.

וגם בגלל שאני מתחילה מקום חדש בגלל זה מסבך אותי כי אין לי מושג מתי אני יכולה להתחיל.

וגם היתה לי איזה ציפייה לשמור ימי מחלה ללפני לידה או אחרי שנגמרת החופשת לידה להאריך..

אל תתפתי, ילד יותר חשוב מהכל לא מכירה את כל הפרטים אבל עם כל הקושי חייב לשמור על הילד. בהמטומה הרבה פעמים זה מאוד ברור את נחה - זה מתרפא לאט לאט, את מתאמצת - זה גדל.

לי היו כמה המטומות בהריון (שנגמר בלידה מוקדמת ב"ה היום הילד בריא ושלם), זה היה ברור שמאמץ משפיע, יצאתי לשמירה בשבוע 13 אבל הגשתי את הבקשה רק בשבוע 20 אם אני לא טועה, למרות שכן היה רופא שאישר לי (הייתה לי גם היפרדות שיליה חלקית), כי ביטוח לאומי עושה בעיות כשזה מידי מוקדם, רק כשהעובר כבר קרוב לגיל חיות יש יותר סיכוי שיאשרו גם רטרואקטיבית.

ממליצה לך לנוח בכל מקרה בטח כשזה עבודה כ"כ פיזית (אני עבדתי במשרד ועדיין יצאתי אבל ברור שבעבודה שאת עומדת וזזה כל הזמן את לא נותנת להמטומה להתרפא) 

בעז"ה שיספג מהר! יש הרבה שמנוחה של כמה שבועות מספיקה להן, וגם אם הדימום נעלם חכי עד שההמטומה תיספג לגמרי!

יש כל מיני שיטות של להרגיל אותה להרדם לבד בהדרגה 1. הדרגה של מרחק- לשבת בהתחלה צמוד אליה ואז לאט לאט להרחיק את הכסא (נניח כל שלושה ימים להרחיק קצת) עד שבסוף את מחוץ לחדר.

2. הדרגה של זמן- לשבת לידה חמש דקות ואז לצאת ולהגיד לה שאת חוזרת עוד עשר דקות ובהדרגה להגדיל את הזמן שאת מחוץ לחדר.

זה טוב שאת יודעת איפה הגבולות של היכולת שלך

בגיל שלוש גם אפשר לעשות מבצע של שתיים שלוש מדבקות שווה הפתעה.

אני גם מרגילה ילדים לישון לבד בהדרגה.

ישנה צהריים?

אולי היא לא מספיק עייפה ובגלל זה ההרדמה כ"כ ארוכה?

יש פעמים שהיא מאוד עייפה ואני יודעת שאם אני יושבת לידה 5 דקות היא כבר נרדמת

אבל איך שאני קמה זה הפוך לטקס ארוךךךך

תחשבי איך אפשר לעזור לה בלי שזה יקח שעה,

או שזה יקח שעה ויהיה לך סבבה.

במה שונה הזמן אחר"צ שאת מקדישה לה לעומת השעה הזאת?

אולי להתחיל את ההשכבה שעה קודם שיהיה בזמן שעדיין מבחינתך נחשב משחק, ואת פנויה אליה. אפשר להתחיל בסלון אחרי שהיא מקולחת, להשכיב אותה בספה על כרית, לעמעם אורות, לספר סיפור ובהדרגה לגרוםנלה לעבור למיטה בנחת ולא מתוך התנגדות או חשש להישאר לבד.

היא ישנה צהריים?

אם לא, כדאי להשכיב מוקדם יחסית. דווקא כשלא ממהרים להשכעב זה יכול לגרום ליותר קושי בהירדמות.

אם היא ישנה צהריים, יכול להיות שעדיף לתת לה להמשיך לשחק בזמן שאת עושה עוד דברים ואז להשכיב אותה בשעה אמנם יותר מאוחרת אבל בפחות מאבקים.

אני מכניסה אותה למיטה בערך ב19:15

לפני זה לא ריאלי זה מוקדם מידיי

אם אני אשים אותה בסלון היא תתקשה לחזור לחדר

ואת צודקת בקטע של לתת עוד שעה אבל זה שעה מאוחרת מידיי

אני צריכה זמן עם עצמי וגם זמן לבית

כשאני מרדימה אותה הרבה זמן אני יכולה לצאת מהחדר רק ב20:30 במקרה הטוב ואני כבר עייפה מידיי לעצמי לבית ולמטלות

זה לא במטרה שהיא תירדם ב19:00 אלא להתחיל איתה את תהליך ההיפרדות בנחת כשאת רגועה ולא לחוצה כבר שתירדם.

לשתיכן יהיה יותר קל להרפות.

היא לא תהיה בלחץ שאת עומדת לעזוב, ופחות תצטרך "לשגע" אותך אלא תתמסר לתהליך השינה

ואת לא תהיי בלחץ כבר לעזוב.

אפשר בזמן הזה להתכרבל, לספר סיפור, לאפשר מגע, נשימה ביחד. להגביר אוקסיטוצין ולהפחית לחץ.

במצב כזה הגוף בשל יותר להירדם ותהליך ההרדמה ככל הנראה יתקצר חזרה.

דיבורים על נו קדימה לישון זה דיבורים מלחיצים, וזה ההיפך ממה שצריך בשביל לישון. תנסי לא להגיע למקומות האלו, אלא באמת לחשוב כל פעם מה עוד אפשר לנסות שיהיה טוב לשתיכן.

עוד רעיונות:

מוזיקת תרפיה שקטה להתחיל עוד קודם בשלב הסיפור. זה ישמור על אווירה רגועה.

או לאפשר לה לישון במיטה שלך או עם פיגצה שלך, לפעמים הריח מרגיע.

אצלנו ממש עובד לישון במיטה שלי, אבל משתמשת רק כמוצא אחרון.

במקביל תנסי לחשוב מה יכול להקל עלייך להיות פחות על קוצים.

למשל להתחיל לסדר את הבית יחד איתה כשהיא ערה כחלק מזמן משותף.

(איפה התינוק בזמן הזה, הוא כבר רדום?)

שכולם ישנים ויש לי ערב לעצמי. עם ילדים גדולים יותר השלב שהם נרדמים זה בערך מתי שאני כבר עולה לישון אולי אולי יש לי חצי שעה לעצמי בסוף יום...

אולי זה לא מה שרצית לשמוע אבל היא ממש צריכה אותך איתה.

אולי תנסי לחשוב איך את כן מצליחה לתת לה את זה. עוד רגע היא תגדל ולא תצטרך את זה יותר, עכשיו היא זקוקה לך.

מבינה?

אם אני בטוחה מאה אחוז שהצעד שאני עושה הוא טעות אני אחזור בעצמי כמובן

אבל זה רק ספק שמכרסם

איך אני יכולה לדעת??

איך את יכולה לדעת?- ברמה הכי פשוטה, את אומרת שהיא מתחננת ובוכה, ונצמדת לחיבוק.. זאת הדרך הכי אותנטית של ילד להגיד שזקוק להורים..

אני יודעת שזה קשה!

וגם קשה להחליט לשנות גישה כשאת זקוקה לזמן הזה.

אבל לדעתי זה מאד מאד משמעותי לביטחון שלה ולהתפתחות הרגשית. התחושה הזאת שאת אחתה כשקשה לה.

באופן כללי אני חושבת שהזמן של המעבר מהעירות לשינה הוא מאד משמעותי לנפש של הילד, זה תפר משמעותי ביממה שהיום נאסף ואני רוצה שישנו בלב שקט ויוכלו להגיע לרגיעה בשינה.

האמת שאם היא כבר הייתה רגילה להרדם לבד, לדעתי יש סיכוי מאד טוב, שזה רק תקופה (אולי היו לה חלומות לא טובים, אולי חוויות פחות טובות במשך היום ואולי פשוט סתם), ודווקא אחרי שהיא תקבל בחזרה את הביטחון היא תוכל יותר בקלות וממקום של שלווה בנפש לחזור לזה.

את מתארת שהיא נצמדת אלייך, לוקחת לך את היד שלא תלכי.

איזה סימנים צריך יותר מזה?

איך לתת לה מענה מבלי לגמור עלייך זו שאלה אחרת שצריך לחשוב עליה טוב.

אבל האם היא זקוקה לך? בעיני זה ברור מה התשובה.

כשלך יהיה ברור מה את מנסה להשיג, הדרך תימצא.

והתלות הזו שאת יושבת לידה לא טובה לא לך ולא לה

ממליצה מאוד להתייעץ עם יועצת שינה

כאן בפורום לכל אחת תהיה דעה שונה וקשה לגבש דרכי פעולה מעצות סותרות… 

ותדברי איתה על זה מראש שאת יושבת לידה אבל התנאי הוא שלא מדברים ולא זזים, חשוך, שקט ומנסים להירדם. וככה 20 דק ואז פודקאסט והיא ממשיכה להירדם.

כאילו נכנסים למיטה

סיפור

מכבים אורות מתכרבלים עוצמים עיניים

קריאת שמע

אמא יושבת בשקט מחזיקה לך את היד 20 דק אפשר מוזיקה שקטה מרגיעה

אמא יוצאת ושמה פודקאסט ובאה כל 5 דק לתת נשיקה ולצאת כי אמא צריכה לארגן את הבית.

אני חושבת שזה ממש טבעי שהיא רוצה אותך

בטבע שלנו כולם הולכים לישון ביחד בשקיעה/צאת הכוכבים מכורבלים כל המשפחה..ץ

ולדעתי זה נמרח וזה נהיה ארוך כי הדינמיקה שיא רוצה אותך ואת רוצה לברוח אז היר מרגישה היא צריכה "לרדוף " כדי להשיג עוד תשומת לב וזמן איתך...

גוף האדם

שזה מרדים..

כדי לגנוב עוד כמה דקות עם ההורים, ולפעמים הם איכשהו 'מעדיפים' עוד חצי שעה של גערות ולא ואי אפשר ומספיק להיום (במקרה הטוב. כבת אנוש זה הרבה פעמים לצערי גם צעקות ומילים שפחות יפה להשתמש בהם כשזה כבר מתסכל ברמות גבוהות), מלהיכנס לישון יפה ולהירדם תוך כמה דקות.

אני גם לא בטוחה שמסכימה עם הגישה שהיא צריכה אותך אז תתני לה את הזמן הזה. לפעמים יש איזה צורך או חרדה שבאמת צריך להתייחס אליהם (נגיד, זה משמעותי בעיני איך היא היתה בתקופת האזעקות, ואם זה היה לה קשה האם זה נראה שיש שיפור או דוקא הולך אחורה או סתם סטטי כבר תקופה- אבל אני לא יודעת להדריך איך נכון להתנהג במצב כזה. זה יותר להדרכת הורים מסודרת).

לפעמים הם באמת רואים שזה זמן שקשה להורים להגיד די פסקני והם מותחים ומותחים את זה בלי סוף. וזה פשוט ככה ילדים, חוץ מאלה שנופלים שדודים- כולם. ובמקרה כזה, אני אין לי סבלנות למשחקים. אם לא, אז לא.

באופן אישי אנחנו ישבנו ויושבים עם הילדים שהולכים לישון ורוצים מישהו לידם. מהניסיון שלי, אחרי הטקס שינה והזמן שצריכים להפסיק דיבורים, הכי טוב זה להתעסק במשהו אחר פיזית. טלפון, קיפול כביסה, קריאה. אם ממשיכים דיבורים 'אני לא עונה יותר'. כלומר נוכחת אבל לא לשירותם ולא עם זכוכית מגדלת עליהם מתי נרדמים. הם קולטים שה'קשר' להיום הסתיים, ומתכנסים לשינה שלהם יותר בקלות מאשר אם אני בודקת בעצמי כל שניה אם כבר נרדמו או לא ומעירה על כל פיפס.

כל מיני מעברים שכן עזרו אצלנו בתקופות שונות עם חלק מהילדים: להשמיע שירים. ווליום נמוך. מי שרוצה לשמוע את השירים צריך לשמור על השקט (מעריכה שקבועים יותר 'משעממים' ועם הזמן נרדמים איתם בשלב מוקדם יותר). להשכיב במיטה שלנו ואז להעביר למיטה של הילד בהמשך. להגיד מראש עוד לפני שנכנסים לישון עכשיו זמן לפיפי ושתיה, אחר כך לא קמים ואני לא אביא מים. או שיהיה בקבוק ליד המיטה. (אישית אני יכולה להגיד לילד שאומר שצריך לשירותים ואני יודעת שעשה לפני כמה דקות, אני מצטערת. הזכרתי לך, עשית, כנראה שאתה לא ממש צריך דחוף עכשיו. כשזה יהיה דחוף אתה כבר תתעורר מהשינה אם יהיה לך. ברור שאם לא מתאים לך תעשי כמו שאת רואה לנכון, אבל זו הרמה שהם מושכים את זה ואני כבר אמרתי שאני חותכת). אם אני מתכוונת להיות שם לזמן מוגבל אז להגיד, אני עכשיו פה ל10 דקות ואז אני הולכת לשטוף כלים/ להתקלח/ מה שאני מתכננת לעשות. ואז לעשות את הרעש של הפעילות שאמרת, זה משרה ביטחון ומצד שני גם סוג של מדיטטבי.

אני בעצמי לא נהגתי ככה, אבל לעינת נתן יש הרבה מה להגיד על הפרידה של הלילה. אם אני זוכרת נכון, אולי אני קצת מחרטטת כי לא זוכרת במדויק, זה לתקף את החשש מהפרידה- זה עצוב לך להגיד לילה טוב ולא להיות איתנו עד הבוקר? זה מאוד מובן. הנה קחי חיבוק ונשיקה שישארו אצלך כל הלילה, וכשהשמש שוב תאיר ויהיה יום אנחנו נקום ושוב נהיה יחד. ואם פתאום תרגישי לא נעים בלילה ואפילו תבכי, אני כנראה אשמע ואבוא אליך. אבל אם את רואה שאני לא מצליחה לשמוע- את יכולה לבוא לקרוא לי לקבל עוד חיבוק. משהו כזה- לתת מסגרת של הזמן המפחיד ולתת כלים להתמודד איתו.

דבר נוסף, אין לי בעיה שירדמו באיזור שעדיין פעיל בבית אם הם באמת שוכבים רגוע ולא צריך להיות לידם, אחר כך מעבירים למיטה. אם כן או לא להחליש אורות זה תלוי במצב רוח שלי, לפעמים אתחשב ולפעמים אגיד מי שרוצה לישון פה כשאנשים עדיין מסתובבים צריך לישון באור. לא רוצה לך לחדר. בגדול מה שיגרום להם לשכב ולהירדם יותר מהר- סבבה בתנאי שהם באמת שוכבים ונרדמים יותר מהר.

מקוה שמשהו מפה יוכל לעזור,

ואם לא, חיבוק על ההתשה והרגשות אשמה שזה מעורר בך. בהצלחה

שבגיל 3 וגם בגיל יותר מאוחר (עד גיל 6-7) יש זמנים שילד צריך יותר את ההורה

לפני השינה זה קלאסי

הילד עייף מעבד את כל היום וצריך לעשות מעבר לשינה

זה אחד הרגעים הכי עדינים ביום (וגם זמן הקימה בבוקר)

אני מאד מבינה את הקושי להקצות לזה זמן וכוח

זה לקראת סוף היום ועייפים ורוצים זמן שקט

ויש עוד תינוק קטן

אבל היא קטנה בפני עצמה וזקוקה לזה

הייתי מתעדפת את הזמן הזה להקצות לו זמן סבלנות וכוח

מאשר זמנים אחרים

זה לא צריך להיות זמן של 'תעלי לישון, לא לקום, אין מים עכשיו'

אלא 'הנה אני פה לידך

עוד מעט את תרדמי'

אם רוצה לשתות אפשר לשים בקבוק מים לידה

לעשות שיח חיובי סביב השינה

לא להגיד מה לא

אלא מה כן

'לכסות אותך? נוח לך? את לא צריכה להירדם זה יקרה לבד

רק לשכב ולנוח'

ללכת איתה לבחור

לקנות לה,

להזכיר שהיום מייד אחרי שמע ישראל את הולכת והדובי נשאר איתה.

(אי אפשר גם אותך וגם את הדובי החדש)

ואם היא מצליחה להרדם לבד, רק עם הדובי היא מקבלת בבוקר עוגיה טעימה/ הולכים בדרך מיוחדת לגן/ יוצאים לגינה בצהריים

בת 3.5 בן 8 ובת 11.5... 

היו תקופות שלא היו צריכים את זה אז לא ישבתי ויש תקופות שממש צריכים את זה. 

בשלב של ההרדמה עצמה (אחרי שקצת מדברים על היום) אני עושה דברים שלי פשוט בחדר שלהם (מקפלת כביסה/ קוראת ספר/ אפילו מדפדפת בטלפון) זה גם מאפשר לי באמת להיות שם בלי לחץ שיגמר כבר וגם סוג של חצי ניתוק שגורם להם יותר לשקוע בשינה ופחות לחפש אינטרקציה איתי.

אבל לא לוקח להם שעה להירדם. הבת שלך בגן או במעון? כי רק בתקופה שישנו אצלי שנץ היה לוקח שעה+ להירדם בלילה.

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

ובדיקץ בטא שני שעבר בטא 13,642

לגבי הווסת לא ממש יודעת קיבלתי פעמיים מחזור אני מניקה

נצפה שק חלמון

נצפה קוטב עוברי לא נצפה דופק

מתאים לשבוע 5+5 

אצל אחותי גם 

שבאתי בשבוע שאת הגעת ולא נצפה אפילו עובר!

כדאי להגיע החל משבוע 8 לבדיקת טולטרסאונד הראשונה כי לוקח זמן לעובר להתפתח ודופק לא רואים בשבוע כזה צעיר.

תהי רגועה ותחזרי על זה שוב עוד שבוע וחצי שבועיים

בהצלחה 

פשוט הגעתי ממש ממש ממש ממש מוקדם

ובסוף נצפה דופק ועובר והיום התינוקת שלי כבר בת 9😊

אם הביוץ לא היה סמוך לטבילה, אלא כמה ימים אחרי, אז ההריון עצמו צעיר יותר.

תחכי כמה שאמרו לך ותלכי להיבדק שוב.

אולי יתקנו את גיל ההריון.

רק אם המחזורים שלך קבוע 28 יום. לרוב הנשים זה לא ככה. לי היו הריונות שידעתי שהיה לי ביוץ מאוד מאוחר (הבדל של כמה שבועות+) ברמה שאמרתי לרופא שזה לא רלוונטי תאריך וסת אחרון וקבעו לי רק לפי אולטרסאונד. אם את מניקה אז ממש הגיוני שהמחזורים לא סדירים.

אצלי בהריון הנוכחי לא ראו דופק, קיבלתי ציטוטק, ו3 ימים אח"כ ראו עובר עם דופק תקין.

כדי לקבוע שלעובר כבר אין דופק ולא עדיין אין דופק צריך שני פרמטרים: 

1. שיהיה מעל 7 מ"מ

2. שיהיו 2 US בהם לא נצפה דופק בהפרש של כמה ימים.

בכל מקרה אם את לא יודעת מתי בדיוק היה הביוץ, את לגמרי יכולה לחזור עוד שבוע ובעז"ה תופתעי לטובה.

מה כתוב לך שהאורך שלו?

השבוע פחות משנה, כמו הגודל שלו

השבוע משנה בעיקר אם את אחרי מעקב זקיקים ויודעת תאריך מדויק

בשורות טובות!

ממש הגיוני לא לראות דופק בכזה גודל של עובר.

על סמך מה את אומרת שאת בשבוע 7? מתי גילית על ההריון?..

שלי, כשהיה 4 מ"מ, אמרו שהוא תואם שבוע 6+1, ולא היה דופק.

ואחרי שלושה ימים כבר היה דופק.

הסימון הזה שצירפת, מתוך התמונה שלך. אמור להיות כתוב לך מה האורך שלו...

בכל מקרה, שני התרחישים אפשריים... זה לא קל לחכות את הימים האלו. חיבוק!!!

היה באורך 2 מ"מ.

אצלי כבר ראו דופק, אבל ממש הגיוני שעוד לא יראו.

אם את שבועיים אחרי בדיקת שמתם אז מאוד הגיוני 5 פלוס 5.

כנראה פשוט ביוץ מאוחר וצריך לבדוק שוב עוד עשרה ימים.

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

היה לי באחד ההריונות טעם מתכתי מגעיל...

לא יודעת אם יש מה לעשות חוץ מלסבול ולהתפלל שיעבור ☹️

אולי לנסות סוכריות מציצה

תודה

וגם מצחצחת את הלשון.

זה לא קרא לי בהריונות האחרים.
אולי זה קשור לבחילות? כי זה ההריון הראשון שיש לי בחילות

לא אמור להיות קשור לבחילות

כן אני יודעת שחשוב להקפיד על הגיינת פה במיוחד בהריון (בלי קשר, אבל כנראה שגם).

הייתי מתייעצת עם רופא משפחה טוב. אולי זה קשור בכלל לקיבה ודורש טיפול אחר...

תראי מה כתבתי לך בתגובה למטה

זה הכל סביב חומציות גבוהה

אפשר להקל על זה ממש 

בהריון הראשון היה לי היפרמזיס והקאתי כמויות ואז גם היה לי ריח דוחה בפה

וואי אני ממש מקווה שלא היה לי ריח מגעיל בנוסף לכל הצרות שהיו לי בהריון ההוא....

אפשר להתייעץ עם הרופא/ה לגבי נטילת כדור נגד חומציות בקיבה

אני לקחתי בהריונות בגלל היפראמזיס (שילוב עם עוד תרופות)

זה עזר לי בין היתר גם לזה וגם לתופעה של ריבוי רוק בהריון שגם נובע מהחומציות