מה הכאבים של הניתוח , איפה בדיוק הקושי אם תוכלי לפרט?

באיזור הצלקת.

עד עכשיו - חודשיים אחרי הניתוח האחרון כשאני מתאמצת כואב לי באיזור הצלקת.

קשה מאוד לקום מהמיטה.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתכופף.

מצד שני, הלכתי עקומה בהתחלה. בכל התמונות בברית אני נראית עקומה לחלוטין

דבר נוסף שממש הציק לי בניתוח האחרון (ואני לא זוכרת בניתוחים הקודמים), הוא גירוד מעצבן ממש באיזור הצלקת, בגלל שמגלחים שם לפני כן.

אבל באמת - עד שלא עוברים את זה, קשה לתאר את הכאבים.

אני בטוחה שהקב"ה שומר על כל אחת ואחת מאיתנו ועוזר לה לעבור את התקופה!

אל תדאגי, יהיה בסדר!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל גם לא סוף העולם!

קודם כל לגבי העכוז - תנסי ללכת לבת של הרבנית קנייבסקי זצ"ל.

כשהייתי במצב שלך, קבעתי תור לרבנית עצמה כשעוד הייתה בחיים, כי שמעתי שהיא מסוגלת להפוך את העוברים, אבל באותו בוקר אמרו לי שיש לי פתיחה של 4, אז היו צריכים לנתח אותי כבר ולא הספקתי לצערי ללכת אליה.

אני לא אשלה אותך, בהחלט יש כאבים וההתאוששות לא פשוטה.

אבל... אם הסכמתי לעשות את זה כבר בפעם השלישית אז כנראה שזה משהו שאפשר לשרוד אותו.

לגבי התינוק והטיפול בו - הוא הדבר שהכי משכיח את הכאבים! אז אל תדאגי, תוכלי לטפל בו. זה כמובן לא קל, אבל כיף שיש יצור מתוק לקום אליו ולסבול בשבילו.

אל תעשי את הטעות שעשיתי בניתוח השני שלי, וקחי לך משככי כאבים חופשי... בניתוח השלישי הרשיתי לעצמי בכיף...

בעז"ה את עוד תוכלי ללדת טבעי: הראשונה שלי הייתה קיסרי, אח"כ לידות טבעיות, ושניים אחרונים קיסרי שוב... אחרי ניתוח אחד, אם אין בעיה מיוחדת, כל בית חולים מוכן לנסות ליילד טבעי.

וכמו שכתבתי קודם לגבי העצירות בשרשור אחר, כדאי להצטייד מראש במוצר לקיבה רכה...

עוד עצה שלא מתאימה לכל אחת כי זה מאוד תלוי, אבל אכתוב אותה בכל זאת: אני באופן אישי מצטיידת גם תמיד בכדורים להפסקת חלב מבעוד מועד. שיהיה ליתר ביטחון (גילוי נאות: אני תמיד השתמשתי בהם...). אבל זה באמת תלוי. לי פשוט אף פעם לא הלך בהנקות, ועם קיסרי + ילדים בבית ויתרתי כמעט מראש.

עוד המלצה שיישמתי רק בניתוח האחרון וממש שמחתי על כך: הכנתי ה-כ-ל מראש. עגלה נקייה, בגדים מכובסים לתינוק, עריסה, מצעים מכובסים, מוצצים, בקבוקים, טיטולים, וגם בית נורמלי (שלא נשאר לו זכר לכך כשחזרתי אליו).

 שיהיה המון המון בהצלחה!

ואם יש עוד שאלות, אני כאן!

כשמותר לקחת שוב (לי הכי עזר אופטלגין נוזלי. כמה שאני נגדו וקראתי שברה"ב הורידו אותו מהמדפים.. אותי הוא הציל)

הסבירו לי שהרבה יותר קל למנוע כאבים מלנסות לשכך אותם אחרי שהתחילו וזה אכן נכון.

לי היו כל מיני תיפעות שונות ומשונות, שאני לא שומעת שקורים הרבה.

לכן חשוב שתהיי עירנית ותעקבי!

קחי לך מראה קטנה כדי לבדוק את איזור הצלקת וקחי אחריות על מה שקורה לך.

אל תהססי ונג'זי לצוות אם את רואה שהצב לא משפתר אלא מחריף.

עוד טיפ: לשטוף המון את איזור הצלקת ובכלל להתקלח. מרפא ומרגיע פלאים!

שימי לב שהחלב יכנס באיחור יותר מכולן, בגלל הניתוח ואל תילחצי מיזה. 

הצטיידי בכרית כשאת הולכת.

אבל רק רוצה לשלוח עידוד, וברכת הצלחה!!

אחד הרגישה רע מאוד וארי שני הרגישה יחסית טוב חשוב לדעתי לא לצפות לשום דבר ולהקשיב לגוף שלך.

אם את לא מסוגלת לעשות משהו אל תעשי. לגוף זמן ההחלמה שלו, בקצב שלו....

ותקחי משככי כאבים! אל תנסי להיות גיבורה! אני ניסיתי ולא כ"כ הלך לי...

תתחילי לשאוב חלב- עוד לפני שמביאים לך את התינוק, כשאת שוכבת עדיין להתאוששות 

במקביל להנקות הראשונות (קצת זמן אחרי כל הנקה)- תשאבי

כדי לעודד את הגוף לקלוט שצריך לייצר חלב, קדימה, תפוקה! 

יש תנוחות החזקת תינוק שמתאימות יותר לאחרי קיסרי- שהתינוק נמצא לא על הבטן שלך ("דרבוקה") 

תשאלי את היועצת הנקה במחלקה 

בזמן שאת בבית מתאוששת- זה זמן חשוב מאוד!!! שיהיה לך בו עזרה

אם בעלך לא יכול לקחת חופשת לידה כדי להיות הזוג ידיים שלך - תדאגי שתהיה לך מישהיא שם

או לכי לאמא שלך לתק' של כמה שבועות 

ביות מלא אחרי ניתוח קיסרי הוא מאוד מאוד קשה, בפרט בלידה ראשונה!!

בימים הראשונים קשה להסתובב במיטה, לעבור ממצב שכיבה לישיבה ולהפך, וכשאת צריכה לטפל 24 שעות בתינוק קטן כשאת עוד לא מיומנת  ועוד מנסה לאסוף את עצמך ולטפל בעצמך-

זה ממש ממש לא מומלץ!!

אני הייתי בביות מלא בחוסר ברירה כי זו האופציה היחידה בסורוקה, וזה לא קל גם אחרי לידה רגילה,

קל וחומר אחרי ניתוח.

לעניות דעתי- לגמרי לא יזיק שהתינוק יטופל בכמה ימים ראשונים ע"י האחיות בתינוקיה,

ומידי פעם כשתרגישי שאת מסוגלת לקום - לקחת אותו אלייך.

ועכשיו ילדתי את השני בלידה רגילה.

מה שלי מאוד עזר להתאוששות, זה היה לקום כמה שיותר מהר מהמיטה וללכת. כמובן בהתחלה זה כואב אבל מרגישים את השיפור מיום ליום.

בברית של הבן שלי כבר הרגשתי די טוב והצלחתי לעמוד.

לגבי החלב, ראיתי שמשהי כאן כתבה שהוא מגיע קצת באיחור, ואני גם שמתי לב לזה רק עכשיו אחרי הלידה השניה שהחלב הגיע אחרי 3 ימים ואילו אחרי הניתוח לקח קצת יותר זמן.

תתקשרי אליו לבדוק אולי זה רלוונטי למצבך. הוא מבצע לידות עכוז בלידה נרתיקית אבל אני מסייגת את זה כי קראתי שבלידה ראשונה זה קצת יותר מורכב. תתקשרי לשאול לא תפסידי זה בטוח, הוא ייתן לך חוות דעת האם זה בכלל אפשרי. ותתכונני נפשית לכך שזה יקר ללדת אצלו.

המס' שלו: 054-4804531

קישור לאתר שלו: http://www.jaharadula.com/ 

גם הקטן שלנו לא הסכים להתהפך.

ממליצה לך לקבוע תור להיפוך חיצוני כדי לנסות..

בכל מקרה, הלידה הקיסרית שלי היתה ממש בסדר.

כאב מאוד באותו יום לקום מהמיטה וללכת להתקלח, וקצת בלילות של האשפוז.

אבל כשחזרתי הביתה לקחתי משככי כאבים, וב"ה כמעט ולא היו מגבלות. רק קצת בלילות.

יום אחרי שחזרתי כבר נהגתי לטיפת חלב, הכנסתי והוצאתי את העגלה מהרכב, ואני גרה בקומה גבוהה בלי מעלית..

אני כן ממליצה לך לנח כמה שיותר, כדי לתת לגוף להחלים. מצד שני, התנועה חשובה להחלמה אז תשתדלי מה שתוכלי לנוע.

בברית כבר לא הרגשתי כאב.

ב"ה עברו שישה חו' ואין לי שום כאב שקשור לניתוח, וגם הצלקת התבהרה.

גם אני מאוד חששתי מההשלכות של הניתוח, כי היו לי רק כמה שבועות של חופשת לידה, אבל בעז"ה תאמיני שיהיה טוב.

המון בהצלחה ולידה קלה!

והיה לי אחד מכל סוג...

יש שלוש שכבות עד לעובר -

העור החיצוני,  שכבת השריר, זו שמחזיקה את כל האיברים הפנימיים בפנים - שרירים חזקים אורכיים, מאיזור הצלעות ועד לאגן, ואת הרחם.  

בשני סוגי הניתוח, חותכים קו רוחבי חיצוני תחתון.

השאלה מה קורה בפנים.

בניתוח המקורי, שאולי עדיין מנתחים בו בחלק מבתי החולים, חותכים גם את שכבת השרירים בחתך רוחבי, כך שהשרירים נחתכים.  זה מקור הכאבים החזקים, הפגיעה בשרירים וההתאחות מחדש שלהם.

בניתוח החדש (שלי היה לפני 22 שנה, והניתוח היה קיים עוד לפני זה), חותכים רקמה בין שני שרירי האורך, ודוחפים את השרירים בעדינות לצדדים כדי לחשוף את הרחם.

ואז פותחים את הרחם (חתך רוחבי נמוך).

סליחה ממי שהתיאור לא קל לה.

כאשר צריך רפואה אחרי הניתוח "המקורי", באמת לוקח הרבה זמן (מקובל שלוקח 6 שבועות עד לריפוי שלם, ריפוי כזה שכבר לא אכפת לי אם ילד דוחף \ נוגע חזק בבטן של אמא).

הריפוי מהניתוח "החדש" הרבה יותר מהיר, כי אין פגיעה בשרירים.  

אחרי הניתוח המקורי, הלכתי שפופה, היה אסור לספר דברים מצחיקים לידי כי הכאב היה בלתי נסבל, גם שבוע אחרי הלידה.  לא יכולתי לקום לבד מהמיטה או לשכב לבד.  נכון, אולי אני סיפור זוועה, אבל זה מה שהיה.

לעומת זאת, הניתוח השני היה גן עדן עלי אדמות.  לא הייתי כפופה בכלל!

יכולתי ללכת ולהתנהל כאילו לא ילדתי.  חברה מילדת ראתה אותי הולכת בעיר יום לפני הברית (היתה תקלה טכנית, לא תכננתי את הטיול הזה  ).  הלכתי ב"ה זקופה, רגועה, עם ילד מכל צד ועם תינוק על הזרועות (כאמור, זה לא היה מתוכנן, והייתי בלי עגלה או מנשא).   עד אז המילדת לא האמינה לי שיש משהו מיוחד בסוג הניתוח שעברתי.  כשהיא ראתה אותי, היא השתכנעה.

בקיצור - צריך לוודא מה הנוהל של הניתוח בבית החולים.

ושאלה ממי שנוהגת לא לקבל כל דבר ש"חלוק לבן" אומר לי - 

מדוע לנתח בשבוע ה-39???

יש תינוקות שמתאים להם להיוולד דווקא בשבוע ה- 40 או ה- 41.

מדוע לא לחכות לתחילת הצירים ואז, אם יש צורך, לנתח???

התשובה היא בד"כ נוחות המנתח.  כדי לא להפריע לשגרת יומו.

בהריון תקין, הצירים מסמנים לנו שהתינוק מוכן להיוולד.

לפי מה שסיפרת, אין סיבה להתנדב לניתוח אלא לחכות לסימני מוכנות של העובר קרי, צירים, ואז להגיע לניתוח.

רופא יודע לנתח גם בזמן צירים קלים או חזקים.

עד כאן דעותיי בנושא.

בשורות טובות!

שהארתן את עיני ברגעים החשובים,

וגרמתם לניתוח שלי לעבור בצורה הכי טובה שניתוח קיסרי יכול בכלל להיות!!

בתור אחת שעברה את זה גם בלידה ראשונה ומאותה סיבה (ואח"כ ב"ה זכתה ללדת טבעי שניים נוספים)

אל תדאגי, זה לא סוף העולם! כולם עשו זאת וגם את תהיי מסוגלת. קצת לא נעים אבל עובר.

חשוב מאוד!!!

לבקש ביציאה מבי"ח דוח ניתוח! את תצטרכי זאת ללידות הבאות, שידעו בדיוק היכן חתכו ובאיזו שיטה,

כמה בס"מ הצלקת, ההתאוששות ושאר פרטים שחשובים לרפואה בשביל לדעת אם אפשר ליילד אח"כ רגיל. זה מסמך הכרחי להמשך אבל לא תמיד נותנים אותו אם לא מבקשים, זה סתם שמור להם בתיקים על כל ניתוח שעשו. ואת צריכה זאת כדי שידעו את העבר המילדותי שלך ולכן אל תשכחי לבקש!

בבית חולים מסוים לא נותנים את הדו"ח ניתוח, גם אם מבקשים.

אני ממש התחננתי, ולא הסכימו לתת לי.

לאחר מכן, כשהייתי צריכה את הדו"ח לצורך הלידה הבאה, הבנתי שאם הרופא המטפל שלי שולח להם בקשה שצריך את הדו"ח לצורך הטיפול ביולדת, אז שולחים לו את זה בלי תשלום (במקרה שאת לא מערבת רופא - את צריכה לשלם על זה).

בבית חולים אחר, לעומת זאת, הדו"ח ניתוח כלול בטופס שחרור של היולדת מבית החולים...

לקראת הלידה הבאה. כלומר הם פקססו לבי"ח שבו התכוונתי ללדת לידה הבאה

חוקית הם חייבים לתת לך דו"ח ניתוח

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

משתנה ממקום למקום.

בין בייביסיטר באיכות ירודה, להעלות, חוגים הוראה מתקנת לשיעורי בית...

ממליצה לך לברר עם נשים מהאזור ששמו הצהרון שנים קודמות.

למה לדחוס לו''ז? לדעתי אחרי ארבע זה כבר לחזור ישר הביתה לאכול פרי, קצת זמן אמא (משחק, יצירה, סיפור), וכבר ארוחת ערב.

אם יש הצהרון חוגים- אל תעמיס עליהם חוגים נוספים. חבל עלייך ועליהם. אם אין, אפשר יום אחד בשבוע ללכת. לא יותר. שיהיה לך בנחת.

שיעורי בית אני הייתי אוהבת להכין איתם אחרי מקלחת וארוחת ערב, כשזה או להכין שיעורים או ללכת לישון... ואז הם שמחים להכין, כי זו האופציה הטובה מבין האפשרויות...

לא אצל כולם זה עובד, כי יש ילדים שקשה להם להתרכז כשהם עייפים. ב''ה לילדים שלי זה התאים (למרות שעכשיו אני אוכלת עם זה חצץ, כשהבת בכיתה ז' נזכרת בעשר בערב שיש לה שיעורים שלוקחים שעה...).

אנחנו נגיד יןצאים לגינה רק בשבתות ופעם ב.. באמצע שבוע. אנחנו מגיעים הביתה אחרי מסגרות וזה הכי נכון לנו במיוחד שהמסגרות מאוחרות והילדים מוצפים מכל היום.

חוגים אני נותנת מגיל שהילד רוצה ומבקש ולא דוחפת לזה, וגם אז פעם בשבוע בלבד. חוג אחד. כשניסיתי אחרת זה היה לי ולהם נורא.

בנימה אישית אתן לך עצה כי נשמע שהילדים מאתגרים אותך והם במסגרת חדשה ומציפה. אם יש לך אפשרות הייתי מוציאה הכי מוקדם שאני יכולה. לי יש ילדה באלף עכשיו ואני משתדלת בימים שאני מסיימת מוקדם לאסוף גם אותה מוקדם כי מסגרת חדשה זה קשה. והכל חדש. וקל וחומר לילדים שמאתגר להם בכללי.

כשהייתי בהדרכת הורים בגישה ההקשרותית ממש דובר שם על הרעה החולה של הדור הזה שזה צהרונים. ובואי גם אני עובדת ואין ברירה וכו.

אבל בגלל שכתבת שאת צריכה את הזמן שלך הייתי במקומך לוקחת יום בשבוע בו אני מוציאה מאוחר ובכל השאר מוקדם, אם זה כמובן מסתדר לך בלוז.

לגבי אוורור, ההפך הוא הנכון. אחרי יום עמוס ילדים צריכים רק בית. משחקים, שב אם לא הספיקו, מקלחת וארוחת ערב בנחת

בהצלחה.

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?

הכל היה בסדר

רק לא ידעו לחשב גיל הריון לפי ווסת אחרון...

מחשבים לפי הוסת הקודם, היא התחילה לקחת את הפרימולוט הרבה אחרי הוסת וגם אחרי הביוץ, זה לא אמור להשפיע...

( חוץ מזה שמן הסתם היא גילתה את ההריון יותר מאוחר)

לקחת

פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה

שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה

(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).

ההורמון של הגלולה הוא בעצם אפילו תומך הריון

לי קרה שניכנסתי להריון עם פרימולט נור ואחרי שהפסקתי כי גיליתי הריון הפלתי

הרופאים אמרו שזה בגלל הכדור וכשמנסים להיכנס להריון לדחות מחזור על ידי דופסטון

ומאז הרבה שנים לא העזתי לגעת בכדור הזה

כמובן שלא יודעת אם זה באמת בגלל זה אבל מניחה שהרופאים ראו כמה מקרים שזה קרה.

במידה ומגלים הריון

להפסיק אותו בזהירות

ואולי להתייעץ עם רופא

כי הכדור בעצם מכיל פרוגסטרון שתומך בהריון

ויתכן וזה לא טוב להפסיק אותו בבת אחת

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי