מה הכאבים של הניתוח , איפה בדיוק הקושי אם תוכלי לפרט?

באיזור הצלקת.

עד עכשיו - חודשיים אחרי הניתוח האחרון כשאני מתאמצת כואב לי באיזור הצלקת.

קשה מאוד לקום מהמיטה.

קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתכופף.

מצד שני, הלכתי עקומה בהתחלה. בכל התמונות בברית אני נראית עקומה לחלוטין

דבר נוסף שממש הציק לי בניתוח האחרון (ואני לא זוכרת בניתוחים הקודמים), הוא גירוד מעצבן ממש באיזור הצלקת, בגלל שמגלחים שם לפני כן.

אבל באמת - עד שלא עוברים את זה, קשה לתאר את הכאבים.

אני בטוחה שהקב"ה שומר על כל אחת ואחת מאיתנו ועוזר לה לעבור את התקופה!

אל תדאגי, יהיה בסדר!

ממש לא.. אם חלילה משהי זקוקה לזה...

אבל גם לא סוף העולם!

קודם כל לגבי העכוז - תנסי ללכת לבת של הרבנית קנייבסקי זצ"ל.

כשהייתי במצב שלך, קבעתי תור לרבנית עצמה כשעוד הייתה בחיים, כי שמעתי שהיא מסוגלת להפוך את העוברים, אבל באותו בוקר אמרו לי שיש לי פתיחה של 4, אז היו צריכים לנתח אותי כבר ולא הספקתי לצערי ללכת אליה.

אני לא אשלה אותך, בהחלט יש כאבים וההתאוששות לא פשוטה.

אבל... אם הסכמתי לעשות את זה כבר בפעם השלישית אז כנראה שזה משהו שאפשר לשרוד אותו.

לגבי התינוק והטיפול בו - הוא הדבר שהכי משכיח את הכאבים! אז אל תדאגי, תוכלי לטפל בו. זה כמובן לא קל, אבל כיף שיש יצור מתוק לקום אליו ולסבול בשבילו.

אל תעשי את הטעות שעשיתי בניתוח השני שלי, וקחי לך משככי כאבים חופשי... בניתוח השלישי הרשיתי לעצמי בכיף...

בעז"ה את עוד תוכלי ללדת טבעי: הראשונה שלי הייתה קיסרי, אח"כ לידות טבעיות, ושניים אחרונים קיסרי שוב... אחרי ניתוח אחד, אם אין בעיה מיוחדת, כל בית חולים מוכן לנסות ליילד טבעי.

וכמו שכתבתי קודם לגבי העצירות בשרשור אחר, כדאי להצטייד מראש במוצר לקיבה רכה...

עוד עצה שלא מתאימה לכל אחת כי זה מאוד תלוי, אבל אכתוב אותה בכל זאת: אני באופן אישי מצטיידת גם תמיד בכדורים להפסקת חלב מבעוד מועד. שיהיה ליתר ביטחון (גילוי נאות: אני תמיד השתמשתי בהם...). אבל זה באמת תלוי. לי פשוט אף פעם לא הלך בהנקות, ועם קיסרי + ילדים בבית ויתרתי כמעט מראש.

עוד המלצה שיישמתי רק בניתוח האחרון וממש שמחתי על כך: הכנתי ה-כ-ל מראש. עגלה נקייה, בגדים מכובסים לתינוק, עריסה, מצעים מכובסים, מוצצים, בקבוקים, טיטולים, וגם בית נורמלי (שלא נשאר לו זכר לכך כשחזרתי אליו).

 שיהיה המון המון בהצלחה!

ואם יש עוד שאלות, אני כאן!

כשמותר לקחת שוב (לי הכי עזר אופטלגין נוזלי. כמה שאני נגדו וקראתי שברה"ב הורידו אותו מהמדפים.. אותי הוא הציל)

הסבירו לי שהרבה יותר קל למנוע כאבים מלנסות לשכך אותם אחרי שהתחילו וזה אכן נכון.

לי היו כל מיני תיפעות שונות ומשונות, שאני לא שומעת שקורים הרבה.

לכן חשוב שתהיי עירנית ותעקבי!

קחי לך מראה קטנה כדי לבדוק את איזור הצלקת וקחי אחריות על מה שקורה לך.

אל תהססי ונג'זי לצוות אם את רואה שהצב לא משפתר אלא מחריף.

עוד טיפ: לשטוף המון את איזור הצלקת ובכלל להתקלח. מרפא ומרגיע פלאים!

שימי לב שהחלב יכנס באיחור יותר מכולן, בגלל הניתוח ואל תילחצי מיזה. 

הצטיידי בכרית כשאת הולכת.

אבל רק רוצה לשלוח עידוד, וברכת הצלחה!!

אחד הרגישה רע מאוד וארי שני הרגישה יחסית טוב חשוב לדעתי לא לצפות לשום דבר ולהקשיב לגוף שלך.

אם את לא מסוגלת לעשות משהו אל תעשי. לגוף זמן ההחלמה שלו, בקצב שלו....

ותקחי משככי כאבים! אל תנסי להיות גיבורה! אני ניסיתי ולא כ"כ הלך לי...

תתחילי לשאוב חלב- עוד לפני שמביאים לך את התינוק, כשאת שוכבת עדיין להתאוששות 

במקביל להנקות הראשונות (קצת זמן אחרי כל הנקה)- תשאבי

כדי לעודד את הגוף לקלוט שצריך לייצר חלב, קדימה, תפוקה! 

יש תנוחות החזקת תינוק שמתאימות יותר לאחרי קיסרי- שהתינוק נמצא לא על הבטן שלך ("דרבוקה") 

תשאלי את היועצת הנקה במחלקה 

בזמן שאת בבית מתאוששת- זה זמן חשוב מאוד!!! שיהיה לך בו עזרה

אם בעלך לא יכול לקחת חופשת לידה כדי להיות הזוג ידיים שלך - תדאגי שתהיה לך מישהיא שם

או לכי לאמא שלך לתק' של כמה שבועות 

ביות מלא אחרי ניתוח קיסרי הוא מאוד מאוד קשה, בפרט בלידה ראשונה!!

בימים הראשונים קשה להסתובב במיטה, לעבור ממצב שכיבה לישיבה ולהפך, וכשאת צריכה לטפל 24 שעות בתינוק קטן כשאת עוד לא מיומנת  ועוד מנסה לאסוף את עצמך ולטפל בעצמך-

זה ממש ממש לא מומלץ!!

אני הייתי בביות מלא בחוסר ברירה כי זו האופציה היחידה בסורוקה, וזה לא קל גם אחרי לידה רגילה,

קל וחומר אחרי ניתוח.

לעניות דעתי- לגמרי לא יזיק שהתינוק יטופל בכמה ימים ראשונים ע"י האחיות בתינוקיה,

ומידי פעם כשתרגישי שאת מסוגלת לקום - לקחת אותו אלייך.

ועכשיו ילדתי את השני בלידה רגילה.

מה שלי מאוד עזר להתאוששות, זה היה לקום כמה שיותר מהר מהמיטה וללכת. כמובן בהתחלה זה כואב אבל מרגישים את השיפור מיום ליום.

בברית של הבן שלי כבר הרגשתי די טוב והצלחתי לעמוד.

לגבי החלב, ראיתי שמשהי כאן כתבה שהוא מגיע קצת באיחור, ואני גם שמתי לב לזה רק עכשיו אחרי הלידה השניה שהחלב הגיע אחרי 3 ימים ואילו אחרי הניתוח לקח קצת יותר זמן.

תתקשרי אליו לבדוק אולי זה רלוונטי למצבך. הוא מבצע לידות עכוז בלידה נרתיקית אבל אני מסייגת את זה כי קראתי שבלידה ראשונה זה קצת יותר מורכב. תתקשרי לשאול לא תפסידי זה בטוח, הוא ייתן לך חוות דעת האם זה בכלל אפשרי. ותתכונני נפשית לכך שזה יקר ללדת אצלו.

המס' שלו: 054-4804531

קישור לאתר שלו: http://www.jaharadula.com/ 

גם הקטן שלנו לא הסכים להתהפך.

ממליצה לך לקבוע תור להיפוך חיצוני כדי לנסות..

בכל מקרה, הלידה הקיסרית שלי היתה ממש בסדר.

כאב מאוד באותו יום לקום מהמיטה וללכת להתקלח, וקצת בלילות של האשפוז.

אבל כשחזרתי הביתה לקחתי משככי כאבים, וב"ה כמעט ולא היו מגבלות. רק קצת בלילות.

יום אחרי שחזרתי כבר נהגתי לטיפת חלב, הכנסתי והוצאתי את העגלה מהרכב, ואני גרה בקומה גבוהה בלי מעלית..

אני כן ממליצה לך לנח כמה שיותר, כדי לתת לגוף להחלים. מצד שני, התנועה חשובה להחלמה אז תשתדלי מה שתוכלי לנוע.

בברית כבר לא הרגשתי כאב.

ב"ה עברו שישה חו' ואין לי שום כאב שקשור לניתוח, וגם הצלקת התבהרה.

גם אני מאוד חששתי מההשלכות של הניתוח, כי היו לי רק כמה שבועות של חופשת לידה, אבל בעז"ה תאמיני שיהיה טוב.

המון בהצלחה ולידה קלה!

והיה לי אחד מכל סוג...

יש שלוש שכבות עד לעובר -

העור החיצוני,  שכבת השריר, זו שמחזיקה את כל האיברים הפנימיים בפנים - שרירים חזקים אורכיים, מאיזור הצלעות ועד לאגן, ואת הרחם.  

בשני סוגי הניתוח, חותכים קו רוחבי חיצוני תחתון.

השאלה מה קורה בפנים.

בניתוח המקורי, שאולי עדיין מנתחים בו בחלק מבתי החולים, חותכים גם את שכבת השרירים בחתך רוחבי, כך שהשרירים נחתכים.  זה מקור הכאבים החזקים, הפגיעה בשרירים וההתאחות מחדש שלהם.

בניתוח החדש (שלי היה לפני 22 שנה, והניתוח היה קיים עוד לפני זה), חותכים רקמה בין שני שרירי האורך, ודוחפים את השרירים בעדינות לצדדים כדי לחשוף את הרחם.

ואז פותחים את הרחם (חתך רוחבי נמוך).

סליחה ממי שהתיאור לא קל לה.

כאשר צריך רפואה אחרי הניתוח "המקורי", באמת לוקח הרבה זמן (מקובל שלוקח 6 שבועות עד לריפוי שלם, ריפוי כזה שכבר לא אכפת לי אם ילד דוחף \ נוגע חזק בבטן של אמא).

הריפוי מהניתוח "החדש" הרבה יותר מהיר, כי אין פגיעה בשרירים.  

אחרי הניתוח המקורי, הלכתי שפופה, היה אסור לספר דברים מצחיקים לידי כי הכאב היה בלתי נסבל, גם שבוע אחרי הלידה.  לא יכולתי לקום לבד מהמיטה או לשכב לבד.  נכון, אולי אני סיפור זוועה, אבל זה מה שהיה.

לעומת זאת, הניתוח השני היה גן עדן עלי אדמות.  לא הייתי כפופה בכלל!

יכולתי ללכת ולהתנהל כאילו לא ילדתי.  חברה מילדת ראתה אותי הולכת בעיר יום לפני הברית (היתה תקלה טכנית, לא תכננתי את הטיול הזה  ).  הלכתי ב"ה זקופה, רגועה, עם ילד מכל צד ועם תינוק על הזרועות (כאמור, זה לא היה מתוכנן, והייתי בלי עגלה או מנשא).   עד אז המילדת לא האמינה לי שיש משהו מיוחד בסוג הניתוח שעברתי.  כשהיא ראתה אותי, היא השתכנעה.

בקיצור - צריך לוודא מה הנוהל של הניתוח בבית החולים.

ושאלה ממי שנוהגת לא לקבל כל דבר ש"חלוק לבן" אומר לי - 

מדוע לנתח בשבוע ה-39???

יש תינוקות שמתאים להם להיוולד דווקא בשבוע ה- 40 או ה- 41.

מדוע לא לחכות לתחילת הצירים ואז, אם יש צורך, לנתח???

התשובה היא בד"כ נוחות המנתח.  כדי לא להפריע לשגרת יומו.

בהריון תקין, הצירים מסמנים לנו שהתינוק מוכן להיוולד.

לפי מה שסיפרת, אין סיבה להתנדב לניתוח אלא לחכות לסימני מוכנות של העובר קרי, צירים, ואז להגיע לניתוח.

רופא יודע לנתח גם בזמן צירים קלים או חזקים.

עד כאן דעותיי בנושא.

בשורות טובות!

שהארתן את עיני ברגעים החשובים,

וגרמתם לניתוח שלי לעבור בצורה הכי טובה שניתוח קיסרי יכול בכלל להיות!!

בתור אחת שעברה את זה גם בלידה ראשונה ומאותה סיבה (ואח"כ ב"ה זכתה ללדת טבעי שניים נוספים)

אל תדאגי, זה לא סוף העולם! כולם עשו זאת וגם את תהיי מסוגלת. קצת לא נעים אבל עובר.

חשוב מאוד!!!

לבקש ביציאה מבי"ח דוח ניתוח! את תצטרכי זאת ללידות הבאות, שידעו בדיוק היכן חתכו ובאיזו שיטה,

כמה בס"מ הצלקת, ההתאוששות ושאר פרטים שחשובים לרפואה בשביל לדעת אם אפשר ליילד אח"כ רגיל. זה מסמך הכרחי להמשך אבל לא תמיד נותנים אותו אם לא מבקשים, זה סתם שמור להם בתיקים על כל ניתוח שעשו. ואת צריכה זאת כדי שידעו את העבר המילדותי שלך ולכן אל תשכחי לבקש!

בבית חולים מסוים לא נותנים את הדו"ח ניתוח, גם אם מבקשים.

אני ממש התחננתי, ולא הסכימו לתת לי.

לאחר מכן, כשהייתי צריכה את הדו"ח לצורך הלידה הבאה, הבנתי שאם הרופא המטפל שלי שולח להם בקשה שצריך את הדו"ח לצורך הטיפול ביולדת, אז שולחים לו את זה בלי תשלום (במקרה שאת לא מערבת רופא - את צריכה לשלם על זה).

בבית חולים אחר, לעומת זאת, הדו"ח ניתוח כלול בטופס שחרור של היולדת מבית החולים...

לקראת הלידה הבאה. כלומר הם פקססו לבי"ח שבו התכוונתי ללדת לידה הבאה

חוקית הם חייבים לתת לך דו"ח ניתוח

20260217231014.pdf

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

זה כבר תקופה ככה...

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?

ואלופה וחרוצה♥️

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

יש משהו בהתנדבות והתעסקות עם עשייה טובה במעגל חיצוני שהוא לא אנחנו שעושה ככ טוב.

את יכולה להכין ארוחות ליולדות, לראות מה קורה עם נשות המילואים מסביבך... בטח יש עוד מלא אפשרויות.

זה דורש התעסקות והתקשקשות שהרבה אמהות היו שמחות לוותר על זה.

וגם להכין משלוחי מנות בתשלום עבור אחרים.

אם את קונה בעצמך את המוצרים (אפילו אם עושה משלוח) ויש לך זמן להרכיב, משלוח מוכן שאת מוכרת יכול להשאיר לך רווח.

תנסי לחשוב מה אנשים שאין להם זמן הכי נתקעים איתו והיו שמחים להעביר למיקור חוץ.

לקראת פסח בטוחה שיש מלאאא דברים בסגנון.

לטווח ארוך יותר אם אוהבת בינה מלאכותית ועיצוב, זה תחום שממש אפשר להתפתח בו.

למשל לבת מצווה של הבת שלי רציתי את הסרטון הזה שמרכיבים מתמונות ילדות ומנפישים את זה שהדמות עוברת מסיטואציה לסיטואציה..

אבל לא היה לי ראש וזמן לחפש מי יעשה לי.

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון

עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

ים

לקרוא ספר בים🙈

מסעדות

שוק

לטייל בקניון

לבקר את אחיות שלי

לסדר את הבית מחדש

לנקות הרבה

וספורט בבקרים

למה שלא תכתבי עבור העסק שלך?

למשל:

מודעות פרסום.

תוכן לרשתות החברתיות - תוכן מקצועי, סיפורים של לקוחות שלך (בשינוי פרטים) , יום בחייך (נניח - יום בחיי מעצבת גרפית).

אנשים יגיבו למאמר, את תעני להם.

זה לא תופס את כל הזמן אבל חלק ממנו זה תופס וזה ומייצר עניין לגבי העסק שלה.

זה גם יכול לייצר לך תעסוקה נחמדה וגם יכול לייצר לך לקוחות.

אוסטופאסט ישחרר לו לחצים

וירגיע אותו.

ויעזור לו להרגע.

דבר 2 להמשיך ללמד אותו למצוץ מוצץ

לחפש עוד סוגים

ולהסתכל על סרטונים איך ללמד למצוץ

הוא לא צריך לאכול כּ"כ  הרבה

זה מעכל כזה שאוכל הרבה כי לא נרגע

ואז הוא מפוצץ ולכן יכול לעכל כזו כמות

ואז שוב בוכה.

דבר שני לחפש ביביסטר שעה וחצי ביום שתקח אותו לטיול בשעה שאת הכי רוצה שקט

וגם אם הוא בוכה שתסדר

ואת תהיי בנחת עם שאר הילדים.

חיבוק גדול  

בן כמה הילד?

קודם כל

להאכיל פחות

לדחות האכלות כמה שאפשר

לקנות/לשאול מנשא טוב, שיגור עלייך או על בעלך כל היום

להרגיע כמה שאפשר בלי האכלה

ממש לנסות לרווח את הארוחות לשעתיים-שעתיים וחצי.

זה הדבר הראשון שהאוסתאופת אמר לי.

(כמובן הייתי מאכילה הרבה מחוסר ברירה, אבל זה היה מעגל שמזין את עצמו)

חיבוק ענק

אנחנו הגענו לאוסתאופת בגיל חודשיים וחצי ובטיפול השני קרה הקסם והיא פשוט נרגעה בבת אחת.

הלוואי שתצליחו לעזור לו!

אם הוא מקיא אז זה בדכ אומר שהוא אוכל מהר מדי או יותר מדי. לא כל בכי זה רעב. בבקבוק את יכולה לדעת לפי כמה שאכל מתי הוא אמור להיות רעב, זה לא בלתי נגמר.

יכול להיות שמה שהוא צריך זה פשוט ידיים. ולבכות..

מתסכל מאד. גם לי היתה אחת כזאת.

הפתרון שלי הוא מנשא ומוצץ, ואז הידיים שלי פנויות לילדים האחרים. זה לא פותר במאה אחוז, אבל רוב שעות היום זה *יחסית* עזר. בשעות הערב של הגזים כשהבכי ממש בלתי נסבל היינו לוקחים אותה לסיבוב במנשא בחוץ. לפעמים צרחה פחות, לפעמים לא, אבל יש משהו בבחוץ שעוזר לשרוד את זה יותר בשפיות וגם שאר בני הבית לא מתחרפנים

כשלא ינק היה במנשא. ממש ממליצה לנסות.

ההנקה הרגיעה אותו מאוד, משהו בפעולה ואולי בקרבה עשה לו את זה. זה היה באמת קשה ברמה שידעתי שאם לא מניקה באותו רגע הוא לא יכול 'לעשות'. הכל היה תוך כדי הנקה.

ממש ממליצה להשאיל מנשא ולנסות.

מקווה שיסתדר. 

האם למישהי יש המלצה לאוסתואפת טוב ??

באזור המרכז ?

כשהוא עלי הוא רגוע יותר אבל אני מוצאת את עצמי איתו שעות על הידיים.

וגם לא רוצה מוצץ....

ככה שאנחנו סביב הבכי טהצעקות חלק ניכר מהיום.

* בבוקר יש לו שעתיים די טובות שרגוע

*בלילה כשנרדם ישן רצוף 4 שעות

יש לי המלצה בירושלים, במרכז לא מכירה.

הציל אותי בגיל הזה!!!

ואני הכי בעולם מבינה את הקושי, גם אני אחרי הלידה היה לי קשההההההההה ברמת הבלתי נסבל.

עם הזמן היה שיפור והוא ביסס ארוחות 

יכול להיות שזה ריפלקס ולכן מרגיש טוב יותר בתנוחה כזו ולא בשכיבה

נראה שהוא אוכל יותר ממה שצריך

זה מובן שהוא בוכה ואת מנסה להרגיע אותו באוכל אבל דווקא בגלל שזה לא רק הנקה אז לפעמים יש פה האכלת יתר.

או לתת משו נגד גזים?

אוסטאופט עוזר גם לזה

אם יש ריפלוקס זה מאוד כואב להם

כמה דברים שכדאי לבדוק:

האם יש לו לשון קשורה?

האם יכול להיות שיש לו רפלוקס?

האם באמת טיפול אצל אוסתיופאת יעזור?

בהצלחה יקרה, ושולחת חיבוק של הזדהות...

אמורה להיות כל 3-4 שעות- מניחה שזה תינוק קטן?

להיזהר לא להאכיל יותר מדי, גורם לכאבי בטן

תקחי לרופא- הם לא בוכים סתם. יכול להיות ריפלקס או גזים.

יש לי אחיינית שהייתה צורחת ממש כשהיתה בוכה. לא הבנו איך ההורים מסתדרים עם בכי כזה. בסוף מסתבר שהיה לה מים באוזנים ולכן לא שמעה טוב....

יכול להיות שהמטרנה לא טובה לו... אולי רגישות או אחר.
הייתי מתחילה בזה
ובן כמה הוא?
יכול להיות שכדאי לנסות לתת מרק טחון וכו?
אולי מטרנה כבר לא מספק את הקיבה שלו...?לא ציינת בן כמה הוא.
 

ממש פיצי
הייתי קודם מחליפה מטרנה ומישם כמו שכתבו לך פה עצות ללכת לאוסטואופט

וגם להוריד מוצרי חלב שאת לא תאכלי..

הקטן שלי ממש מסכן אחרי שאני אוכלת חלבי...

דבר נוסף- אם יש ריר בצואה זה סימן לרגישות לחלבי. 

היה הבכור בלי אחים אז פשוט היה עלי בהנקה כלללללל היוםםם

מצטרפת להמלצה על אוסטאופט. אבל רק אחד טוב.(לא של הקופ"ח. תחסכי את העוגמת נפש שעברנו)

אני יכולה להמליץ על מישהו בירושלים. אם רלוונטי לך אז אכתוב לך בפרטי את המספר

ולא יודעת אם זה יעודד אבל עכשיו נראה נצח אבל בסוף זה עובר והם גדלים והם חייכנים ומתוקים ולא זוכרים בכלל שהתינוק שצרח כך היום זה בעצם הוא

היום אני שמחה על עצם ר"ח אדר,

על הימים המיוחדים והמרגשים האלה,

על החלום שחלמתי על אבי ז"ל לפנות בוקר והצחוק שלו והשמחה שלו היו כ"כ אמיתיים ומדבקים שהרגשתי אותו שוב קרוב קרוב,

על הביטחון שהקב"ה נוטע לי בלב היום,

על מילים מחזקות של חברה יקרה,

על היכולת לכתוב עכשיו כאן,

ועל תפילה שחיכתה לצאת והיום יצאה ועשתה כ"כ טוב.

תודה לך ה' הטוב 🙏

אני שמחה על שיחה עם חברה טובה שהייתה לי היום ועל עוד כמה חברות טובות שיש לי

אני שמחה שאני מסוגלת לפתוח את הלב ולשתף אחרים בפתיחות וזה מאוד מקל עלי

אני שמחה על חופשת לידה כיפית עם תינוק מתוק מדבש 

שמחה שהכנתי עם הילדים ארוחה שווה לכבוד ראש חודש ושמחה שיצא טעים ומפנק

אפשר גם לומר שאני מודה לה' על כל זה

מודה לה' על החברות שלי, על הילדים שלי ועל האיש שלי, מודה לה' על הכישרונות שלי ועל תכונות האופי שלי ומודה על זה שאני יכולה לראות את כל הטוב הזה..

ממש ברכה גדולה כל דבר ודבר שכתבת, ב"ה ממש!

תודה ששיתפת 🙏

ושתמשיכי לראות עוד המון המון טוב ואור בכל בשפע ב"ה ❤️

תפסת אותי ביום קשוח

אני יכולה לומר שאני שמחה בדברים כלליים

שמחה על בעל מדהים

ילדה מהממת

הריון תקין ובסך הכל אני מרגישה טוב ב"ה

אבל אין לי משהו דווקא היום ועכשיו

היה יום דיי מבאס

ותקופה של עומס קשוח מאוד

משמח לשמוע על האוצרות שלך

בעל מדהים (זכות גדולה ב"ה)

ילדה מהממת ב"ה

והריון תקין ב"ה

כן ירבו השמחות, הכוחות והחיוכים ב"ה! 🙏❤️

מודה לה' שהקטנה עם כל הבעיות הרפואיות ילדה בריאה, שמחה, מצחיקה.

מודה לה' שמחר יש ביקורת, וגם בעוד שבוע, והכל זה רק ביקורות ולא חלילה טיפולים

מודה לה' על רפואה מערבית שהצילה לי ילדים ממוות

ברוך ה' ממש על כל זה!

תודה יקרה ששיתפת

את נשמעת אישה עוצמתית כ"כ, ב"ה שתרווי רוב נחת מכל ילדייך האהובים ותשמעו רק בשורות טובות תמיד 🙏❤️

אם אתחיל לא אסיים נראה לי אז אכתוב בקצרה

על הבריאות

על הזכות לקום בבוקר להיות אמא הכי טובה שאני יכולה לקטנים שלי

על שיעור ששמעתי שפתח לי את הלב

על הבית, על בעלי, על ההורים שלנו והמשפחה, על תחושת משמעות

על השפע הגשמי

עליכן פה, שאתן החברות אחיות שלי

על הזכות לחזור בתשובה כל פעם מחדש

וגם על הפוסט הזה, שעוזר לשמר את זה בתודעה

♥️

את הניסים היומיומיים הללו

ב"ה ממש!

כמה טוב בכל כך הרבה תחומים, איזה משמח לשמוע יקרה! תודה רבה ששיתפת ❤️

שהקב"ה ימשיך להרעיף עלייך את אהבתו על בלי די בכל תחום שציינת כאן ובכל תחום אחר, מגיע לך כ"כ! 🙏❤️

בהיותי יהודיה חלק מעם נבחר

בזה שאני מכירה את השם ומשתדלת תמיד לחזור בתשובה

שיש לי משפחה, בעל, ילדים!! יש לי ילדים!!

שאני בריאה ושלמה מרגישה ברת מזל יחידת סגולה

ומהלאא???!!

זו באמת זכות עצומה, תודה לך שהזכרת אותה לכולנו.

שאנו יהודים, ועל התשובה, ועל החיבור ועל המהות.

ב"ה שתהני מכל אהובייך, משפחתך היקרה שבנית

בריאות איתנה תמיד ושתמיד תרגישי ברת מזל ויחידת סגולה בדיוק כמו שאת ❤️

והתגעגענו! לא היית פה הרבה בתק האחרונה.

ארשום את הדברים הפשוטים ..

שמחה שיש לי היום יום חופשי לחלוטין והתינוק איתי בבית ולא אצל מטפלת.

שמחה שהבית יחסית מסודר.

שמחה שרח אדר.

שמחה לחיות ב"ה!

ואני אחרי דיכאון אחרי לידה, אז כל כך כיף להיות שמחה ב"ה! 

גיבורה ואלופה שלנו! 👑

כמה השמחה שלך משמחת בעצם היותה, בעצם היותך!!! כ"כ נפלא מרומם ומחזק!

תודה לה' הטוב על כל החסדים הללו שפירטת

על התינוק המתוק, הבית כולו, הימים הללו, השמחה, והחיים עצמם!

ריגשת וחיזקת ❤️

ב"ה שתזכי לכל הטוב האושר השלווה האהבה והשמחה במתיקות אין קץ ❤️👑

ותודה רבה על המילים הטובות 🙏

כ"כ כ"כ משמח לשמוע!

ב"ה ממש על כל הברכות הללו שכתבת

על הבריאות, המשפחה, העבודה הטובה, האיש המיוחד, השמחה עצמה.

זה באמת לא מובן מאליו וכמה גיבורה מדהימה את שזכית לכל אלו במסירותך והתמדתך ובעצם היותך!!!

שתראי תמיד רק שמחה ואור גדול בטוב גלוי ב"ה 🙏❤️

על הבעל

על הילדים

על הבריאות

שיש עבודה ב"ה

על התנועות הקטנטנות שהתחלתי להרגיש

תודה יקרה ששיתפת 🙏

ב"ה שתמשיכי לרוות רוב נחת ושמחה גדולה מכולם ובכל התחומים, הריון תקין ושמח ולידה טובה בידיים מלאות בבריאות ובשמחה ❤️

הילדים שלי מתוקים ב"ה!!

מלאי חיים ושמחה טבעית בעצם היותם.

שניים עושים עכשיו יצירה ביחד.

אני יושבת ומניקה בנחת,

נסעתי הבוקר עם אחותי לקנות בגדים ושתינו מצאנו דברים יפים שמשמחים אותנו.

הבלאגן פה הוא בלאגן של שמחה ויסתדר בקלות אם רק ארצה.

יש מגוון של מצרכים בבית להכין אוכל כי עשינו קניות אתמול.

הספקנו היום להיות בספרייה ולשאול ספרים.

כמה נחת והרחבת הלב יש בהם!

מדהימים קטנים

תודה על השיתוף המשמח הזה

ב"ה תמשיכי להנות מכל האוצרות המתוקים ומהחיות (ו בשורוק) הגדולה הזו, איזה יופי אתם, בית מלא חיים ואור 👑✨❤️

המתוק הקטן שלנו עם עיכוב התפתחותי ועוד כמה עניינים רפואיים שמלווים אותנו.

ובדיוק היום (בדרך לאחד המעקבים) חשבתי איך מבחוץ זה נראה שהתמודדות כזו אמורה להוריד את 'מפלס השמחה' שלנו. אבל למעשה - כל דבר קטן שהוא מתקדם בו, כל חיוך שהוא מחייך (וב"ה יש הרבה כאלו) - משמחים כל כך, פי כמה מאשר מה שהיה עם הילדים הקודמים. ובכלל הוא מלמד אותנו גם להעריך ולשמוח הרבה יותר בהתפתחות התקינה והמדהימה של שאר הילדים, ב"ה...

(זה לא שאין רגעים קשים ומורכבים יותר. גם זה קיים,  וגם לזה יש מקום. אבל ב"ה באמת ביומיום הוא מוסיף לנו המון שמחה...)

כאמא לילד אוטיסט

כל דבר חדש שלומד או יכולת שרכש משמחת

זו תופעת לוואי משמעותית. אפשר לנסות להחליף תרופה בתוך אותה משפחה, או לנסות משהו ממשפחה אחרת.

כמה זמן את כבר עם התרופה?

אם ממש מעט אז אולי שווה לחכות קצת, אבל אם כבר תקופה, אז בהחלט לנסות לבדוק עוד אופציות 

והתורות לפסיכיאטר סיוט..

בהצלחה ובבריאות

זה לא ציטוט של השיחה

רק תמצית של הרעיון

בכל מקרה התלבטתי אם לנסות לבדוק איתם

כי באמת פוחדת להעיק

והם לא צריכים להרגיש מחויבים אלינו

לגיטימי לגמרי שיש להם חברים ועניינים שלא קשורים אלינו

באמת שלא מתלוננת עליהם

פשוט מרגישה תלושה

אומנם לא עם סיפור כמו שלך אבל מבינה מאוד את התחושות

האמת שפורים זה חג מאוד מציף חברתית כבר מילדות ומסתבר שלאורך כל השנים.

גם לנו כמשפחה מאוד טוב מהרבה בחינות מקום המגורים אבל חברתית פחות. ביומיום זה לא מפריע לי יותר מידי יש לי חברות פשוט לא מפה. ובפורים זה זועק. אין לנו כמעט למי להביא משלוח מנות ולא ממש מביאים לנו כמובן.

גם למדתי שזה לא בהכרח משמח אנשים לקבל משלוח לא צפוי.

אין לנו עם מי לעשות את הסעודה. אזרתי אומץ להזמין את גיסי וגיסתי והם לא רוצים לעזוב את העיר שלהם בגלל החברים והאווירה (ולא קיבלנו הזמנה לבוא אנחנו אליהם)

וגם בלי פורים קשה לי להסתגל חברתית במקום חדש. אני תמיד חוששת שאני מעיקה. גם אם מישהי נוצר איתה חיבור בגינה אני לא ארגיש בני לבוא לשבת לידה על הספסל או להיכנס למעגל של נשים מדברות. 

והייתי בטוחה שהגמילה אצל בנות יותר קלה כי הן רק צריכות לשבת ואצל הבנים זה מורכב יותר כי עושים גם בעמידה וגם בישיבה.

הבעיה עם הבת שלי שהיא מאד חכמה ומודעת לעצמה ולכן לא מסכימה לעשות.

אם הייתי גומלת אותה כשהיא היתה יותר קטנה היה לי יותר קל.. 

אבל אנסה..

הבנים נגמלו ישר בשירותים.

תודה!!

לנסות שוב בפסח, אולי אז קצת תגדל.

לי גם היה יותר קשה לגמול בנות מבנים

הורדתי טיטול וזהו

היה מתאפק עד שברח לו ואחרי כמה ימים הצליח לשחרר רק כשהיה ממש צריך

ובהמשך למד לשחרר גם כשלא ממש חייב

עד היום לא עוזר לשלוח אותו לשירותים לפני שיוצאים נגיד כי הוא לא עושה

כי ניסיתי כמה פעמים לא ברצף וראיתי שהיא לא מוכנה בכלל לעשות בשירותים אז די התייאשתי.

אנסה שוב להוריד לה ולא להתייאש על הפעם הראשונה.

ורק שראיתי שמסכימים לעשות בשירותים, למשל לפני מקלחת או בבוקר כשמחליפים בגדים הורדתי את החיתול, והיו לי כמה שפחדו לעשות.

דווקא בגלל שהיא בת 3 ודי גדולה ברגע שהפחד ישתחרר זה יזרום, חבל לבאס אותה אותך עם פספוסים.

כן, אולי הייתי קונה סיר ומסבירה שזה בשבילה ושואלת אם רוצה להשתמש מדי פעם

אנסה את הסיר ןאראה אם זה פחות מלחיץ אותה...

זאת יכולת פיזיולוגית

יש ילדים שצריכים ללמוד להתאפק ויש ילדים שצריכים ללמוד לשחרר

הם לומדים הכי טוב על ידי התנסות1

אפילו עם טיטול, שתעשה בתוכו?

אולי יעזור לה להתרגל לאט לאט לאסלה.

אין לה פחד לשבת על האסלה.. אני שרה איתה ואנחנו סופרות עד 10 כמה פעמים .

אבל היא לא תעשה שם.

היא מתאפקת במקום לשחרר.

זאת הבעיה..

מים זורמים בכיור שלידה

לעשות כאילו מנפחים בלון

לק"י

מישהי פה כתבה פעם שעשתה תהליך הדרגתי (אומנם עם צואה, אבל אפשר לנסות גם עם פיפי).

שמה טיטול על האסלה, והילד עשה שם.

אחר כך גזרה חור בטיטול, עד שהילד למד לשבת ולעשות באסלה.

כדאי לתת לה להתעסק בחומרים שמדמים צואה כמו חימר או פלסטלינה חומה