ויכול להיות שברגע שכל עם ישראל יהיה כל הצרות הללו יפסקו.

ובלי סטיגמות ארץ בחירה וכו' זה לא עונה...

זה לא מספיק?

נתמודד איתם ונעבור אותם..

אנחנו בתהליכי גאולה ה',ה' מנסה ובודק אותנו עד כמה אנחנו מקריבים ונלחמים על הארץ הזאתי..

בעז"ה היא תהיה רק שלנו ונסתובב בה עצמאיים ללא פחד!!

אנחנו בניסיון ונצליח לעבור אותו בעז"ה!!

"עם הנצח לאאא מפחד מדרך ארוכה.."

דברים כאלה אפשר לומר רק אם יש לזה מקורות מפורשים בתורה או בחז"ל.

אתה יכול להגיד שנראה לך שזה בגלל זה אבל מאיפה לך לקבוע בכזאת נחרצות?

אתה יודע הרב ליאור אמר (או לפחות אמרו בשמו) שזה בגלל "רדיפת הדת".

בע"ה

"ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח".

הרב עוזי אומר שההבטחה לשמירה בגלות ניתנה רק לאלפיים תורה, ומאחר והם עברו- התחילו כל הפוגרומים.

[ואם תבדוק כל הפוגרומים והגרושים ה"רציניים" היו החל מהאלף השלישי. מסעות הצלב, הגרושים השונים, השואה וכו'.]

מאחר ועברנו את האלפיים תורה ולא עלינו לארץ קרה כל מה שקרה.

^עפ"י הרב עוזי.

ויש גם את מה שהרב ליאור אמר.

שלשום פגשתי בנאדם שאמר שהכל בגלל שאנחנו לא לומדים זוהר.

(...)

להגיד שכל הרצח זה בגלל החולשה בירושת הארץ זה שטות  גמורה.

להגיד משהו כללי בנוסח "שאנחנו רוחקים מה' יתברך" זה בסדר.

כמובן יש דברים שכתוב במפורש אז אני יכול לקבל את זה (שמיטה לדוגמא) על ישוב בארץ זה לא כתוב (אם כבר על כיבוש הארץ("ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיו לצנינים וכ"ו)...")

אם אדם קופץ מבניין ומת, הוא מת בגלל שהוא קפץ מהבניין. לא בגלל שהוא היה אנטישימי, ולא בגלל שהוא חילל שבת וכו'

אותו דבר כאן - הערבים קולטים שהם הבעלי בית, מדינת ישראל משדרת להם את זה כל הזמן, ולכן הם עושים את כל הפיגועים והחטיפות וההתפרעויות. בגלל שהם יודעים שלא יעשו להם כלום. זה בדיוק היחלשות בעניין של ארץ ישראל

אבל למה אני צריכה להמציא, התורה אומרת במפורש

"והיה אם לא תותירו מיושבי הארץ - והיו לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדכם"

יש מצוה לגרש את הגויים מהארץ

לא מקיימים את המצוה - הגויים מגרשים אותנו (לפחות במחשבה כמו במקרה של פותחת האשכול שכבר אוטוטו עוברת לחו"ל)

ואני חושב שאת די צודקת.

אבל זה לא קשור למאחזים (שזה מה שעמיחי רוצה להגיד) אלא שמותירים מיושבי הארץ

מה המעלה שלה מכל הארצות?? ולא רק כמו שתמיד אומרים-הבטיחו,ה' אמר וכאלה שברור שזה נכון

אבל היא נראלי רוצה תשובה כזאת מספקת...(לעניות דעתי)

הקב"ה ברא את העולם הוא החליט מה קדוש יותר ומה פחות הוא קבע 10 קדושות (ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות,ערים מוקפות חומה מקודשים ממנה,ירושלים מקודשת מהם,הר הבית מקודש ממנו,החיל,העזרה,ההיכל וכ"ו...)

פרק ז'

יב  כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת.  וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ:  שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְהַבִּכּוּרִים--מַה שְׁאֵין מְבִיאִין כֵּן, מִשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת.

יג  עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ:  עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִשְּׁאָר הָאָרֶץ--שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצֹרָעִים, וְאֵין קוֹבְרִין מֵת בְּתוֹכָן עַד שֶׁיִּרְצוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר אוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר; וְאִם יָצָא הַמֵּת חוּץ לָעִיר, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ כֻּלָּן לְהַחְזִירוֹ.

יד  רָצוּ בְּנֵי הָעִיר לְהוֹצִיא הַקֶּבֶר מִן הַמְּדִינָה, מְפַנִּין אוֹתוֹ; וְכָל הַקְּבָרוֹת מְפַנִּין, חוּץ מִקֶּבֶר נָבִיא אוֹ מֶלֶךְ.  קֶבֶר שֶׁהִקִּיפַתּוּ הָעִיר, בֵּין מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו בֵּין מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ--אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר יָתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָאן וַחֲמִשִּׁים לְכָאן, אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ כֻּלָּן; פָּחוּת מִכָּאן, מְפַנִּין אוֹתוֹ.

טו  [יד] יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת--שֶׁאוֹכְלִין קֳדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִפְנִים מֵחוֹמָתָהּ.  וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּאְמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם:  אֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת, וְאֵין מַעְבִירִין בְּתוֹכָהּ עַצְמוֹת אָדָם, וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים, וְאֵין נוֹתְנִין בָּהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ קְבָרוֹת חוּץ מִקִּבְרֵי בֵּית דָּוִיד וְקֶבֶר חֻלְדָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ מִיְּמוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְאֵינָהּ נִזְרַעַת וְלֹא נֶחֱרֶשֶׁת שֶׁמֶּא תִסְרַח, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת חוּץ מִגִּנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה שָׁם מִיְּמוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אַשְׁפּוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה זִיזִין וּכְצוֹצְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן, וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תֻּרְנְגוֹלִין מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים; וְכֵן לֹא יְגַדְּלוּ הַכּוֹהֲנִים תֻּרְנְגוֹלִין בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת.  וְאֵין הַבַּיִת נֶחְלָט בָּהּ, וְאֵינוּ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים.

טז  [טו] הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה--שְׁאֵין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִין לְשָׁם, וּמֻתָּר לְהַכְנִיס הַמֵּת עַצְמוֹ לְהַר הַבַּיִת; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, טְמֵא מֵת שְׁהוּא נִכְנָס לְשָׁם.

יז  [טז] הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ--שְׁאֵין גּוֹיִים וּטְמֵא מֵת וּבוֹעֵל נִדָּה, נִכְנָסִים לְשָׁם.  [יז] עֲזֶרֶת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַחֵיל--שְׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם; אֲבָל מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר טְבוּל יוֹם לְהִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.  וְטָמֵא שֶׁנִּכְנָס לַעֲזֶרֶת הַנָּשִׁים, אֵינוּ חַיָּב חַטָּאת.

יח  עֲזֶרֶת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֲזֶרֶת נָשִׁים--שְׁאֵין מְחֻסָּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לָהּ חַיָּב כָּרֵת.  [יט] עֲזֶרֶת הַכּוֹהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה--שְׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְשָׁם, אֵלָא בְּשָׁעַת צָרְכֵּיהֶם לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה.

יט  [כ] בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה--שְׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּקְרוּעֵי בְּגָדִים, נִכְנָסִין לְשָׁם.  [כא] הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ--שְׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם, אֵלָא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם.  [כב] בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ--שְׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֵלָא כּוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה.

אנו עושים את הדברים כי כך צוונו ע"י מי שאמר והי'ה העולם. אם יש סבל או אין סבל זה עניין של התמודדות, לא של בחירה האם להשאר או האם ללכת.

בס"ד

בכול מקום בעולם יהודים סבלו(ועדיין סובלים).

מפרעות, מפוגרומים, מעויינות סביבתית, מעויינות וחוסר צדק משפטי, מרדיפות, מגירושים מארץ לארץ, מעיר לעיר,

מעוני, מהשפלות, מפחד...

אפילו בשנים האחרונות היהודים לא בדיוק מרגישים 'בבית' בארצות אחרות ( בתי כנסת עם שומרים ומצלמות, הסתרת סמממנים יהודיים....) ואיך לא, השואה אם שמעת....

ולמה כל כך 'קשה' לנו בארץ ישראל?

אשמתנו.

ה' עשה לנו ניסים עצומים בכיבוש הארץ (כן!!! כיבוש ארצנו!)

הבסנו מדינות ענק! שרק חמדו את הארץ (פחות מששנאו אותנו, זה היה רק תירוץ וזה גם אחד מהסיבות שהם הפסידו כי הם

לא תיקשרו ביניהם בצורה מלאה כדי שכל אחד יוכל לקחת כמה שיותר לעצמו, שנאה ליהודים הייתה רק תירוץ- ועדיין)

 למרות שהיינו קטנטנים.

כבשנו חלקים עצומים מארץ ישראל.

אז מה קרה?

1) שכחנו את ה'. נקודה.

2) שכחנו את המטרה האמיתית להקמת מדינת ישראל, לא כעיר מקלט, אלא כחזרה אל ירושת האבות שה' נתן לנו,

ושם נעבוד אותו בשלמות. אם שכחנו את ה' ואת תורתו, אז ברור שלא יהיה חיבור אמיתי לארץ יותר מאשר פיסת אדמה

שתהיה לבית.

3) השארנו את העמים שהיו כאן במלחמת העצמאות (ובשאר המלחמות) במדינת ישראל.

אם ה' הוא לא הגורם המרכזי במדינה, ואין שאיפה להיות מדינה יהודית, אתנית, תרבותית, דתית שהמטרה שלה לעבוד

את ה' ולהיות אור לגויים,

אלא רק ההגדרה היבשה, החילונית, 

מקום מקלט לאנשים ממוצא יהודי. ברור שלא תהיה בעיה להשאיר זרים בארץ, ועוד זרים שהם גם גרו פה,

כי כל עוד הממשלה עומדת בראשות אדם יהודי וזה מקום שיוכל לקלוט יהודים כדי להגן עליהם, אז למה לא?

(עד היום הזה, שרוצים לא מדינה יהודית כללית, אלא מדינת כל אזרחיה, כדוגמת ארצות הברית- שכך אנחנו

מאבדים לחלוטין ולגמרי את הסיבה להקמת מדינת ישראל ומוות של אלפי אלפי בחורינו בקרב ובמלחמה, ואלפי משפחות

שלמות שנהרגו רק כדי להמשיך לחיות כאן- כיהודים, במדינה יהודית).

2) שאפנו להיות ככול הגויים ואף יותר.
 לגמנו מכוס התרעלה של המוסריות המעוותת של המערב, החל מקודי לבוש, תרבות, אפילו אימצנו את האנטישמיות שלהם

כלפינו (אפשר לראות הרבה שנאה לדת היהודית, וליהודים עצמם--- מצד יהודים חילוניים ושמלאנים)., ועד לקוד המוסריות

המעוותת במלחמות ובהתנהגות מול האויב.

3) יחד עם השאיפה להיות 'ככול הגויים ואף יותר', פשוט שכחנו את ה' ועזבנו את תורתו.

כפי שכבר נאמר "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארצות".

(רצינו לגדל דור שיהיה אתאיסט וחילוני כמונו, ומרוב שניסנו גידלנו דור שלא רק שלא מאמין אלא בור גמור בקשר למסורת שלו).

שכחנו את ה'.

4) נישואי תערובת. יהודים ולא יהודיות, יהודיות ולא יהודיים.

למרות שאפילו החילונים נמנעים מזה, יש מגמה לא קטנה בארץ ובעולם של התבוללות,

אחרי שעוזבים את ה', ונדבקים בגוייים ובתרבותם, ונהיים כמותם ואז שוכחים את ה' לגמרי.

אז מדוע שיהיו עקבות כולשהם לא להתחתן עם גויים?

בעיקר המגמה בשנים האחרונות של הערבים:

א. ברגע שיש נישואי תערובת יש כעס של ה', כמו שנשות מדיין עשו כדי להסית את ישראל.

ב. השפלת הכבוד היהודי בכך שהם לוקחים את הנשים של העם שהם שונאים, בכך הם משפילים את הגברים.

ג. דילול האוכלוסייה היהודית.

וההבדל הגדול בין הערבים והמוסלמים לבין שאר הגויים:

לדוגמה תאילנדי שמתחיל עם יהודייה,

לא מתחיל איתה כי היא יהודיה, אלא כי היא מוצאת חן בעיניו/ חתיכה/ וכ'

ערבי עושה את זה רק!! מפני שהיא יהודייה, ולא כי היא מוצת חן בעיניו, אלא כי הוא שונא את העם שלה ואותה.

ולכן גם המוטיבציה שלו יותר גדולה.

ואנחנו מתפלאים?!

אזהרת ה' מפני אי הורשת הגויים:

במדבר, פרק ל"ג פסוק נ"ה:

"ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לכים בעיניכם ולצנינם בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר

אתם יושבים בה".

ועוד ה' מוסיף:  נ"ה : "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם".

ובזקנותו יהושוע מזהיר:

יהושע, פרק כ"ג, פסוק ט' :

ויורש ה' מפניכם גויים גדולים ועצומים ואתם לא עמד איש בפיכם עד היום הזה.

איש אחד ירדף אלף כי ה' אלוהיכם הוא הנילחם לכם כאשר דיבר לכם."

!התקיים

 (לדוגמה, מלחמת ששת הימים).

פסוק י"ב: "כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר בגויים האלה

איזה?

"הנשארים האלה איתכם,

והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם (נישואי התערובת)

מה יקרה?

"ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' אלוקיכם להוריש את הגויים האלה מלפניכם"

ולכן מה יקרה?

"והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצידכם ולצננם בעינכם..."

וזה לא מספיק, אלא ה' מוסיף:

"עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן כם ה' אלוהיכם".

ישיבת מעלות:

למה דווקא ארץ ישראל:

http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=3&ved=0CCwQFjAC&url=http%3A%2F%2Fwww.yesmalot.co.il%2Fshiurhtml%2Fmalotsh1337.asp&ei=yGijU76iOumy7AaX4oB4&usg=AFQjCNFIl0YiJXfEPbGiAKVXKGAOFLVX1g&bvm=bv.69411363,d.ZGU&cad=rja

למה לא בכול מקום ברחבי העולם?

יש להעמיק בהבנת עניינה של ארץ ישראל, שהיא תמצית בחינת ה"מקום" שברא ה' בעולם. "אבן השתיה - שממנה הושתת העולם"⁴. זה המקום בו יכול עם ישראל להתקשר עם הקב"ה ולמלא את תפקידו בעולם.

בס"ד.

אנחנו צריכים להתמודד איתם. עם כל הייסורים, והאסונות.

ויש מצווה ליישב את הארץ.

אך בקרוב ניגאל, וכל האסונות לא יהיהו,

א. א"י היא הארץ שלנו, ה' יתברך נתן לנו את הארץ ואנחנו לא נעזוב אותה!!!!

ב. גם בגלות שנאו אותנו וחיפשו כל דרך כדי להרוג ולהרוס אותנו כי אנחנו עם ישראל!!!!!

איך הוא עשה את זה?

זה דיבור ששווה וחשוב ללמוד גם לעצמנו כלפי אחרים וגם בינינו לבין עצמנו.

אבל בגדול זה התחיל בזה שהוא עשה איתי חסד- טרמפ.

הוא סיפר על התמודדות שיש לו עכשיו בחיים. 

גם אני שיתפתי אותו במעשי האחרונים, והוא נדהם מהנהגה מסוימת שלי, וקצת היה מאוכזב שאני עדיין לא נשוי. היה אפשר לראות שהוא אומר את זה מתוך דאגה והערכה- בטון של למה בן אדם במעלתך (פרגן) מפנה את זמנו לעסוק בדברים כאלה? אבל אני ניסיתי להצטדק.

תוך כדי הוא סטה מהמסלול כדי לקחת אותי למיקום המדויק (כמה קילומטרים)

אח"כ הוא אמר לי תתפלל לקב"ה שיאיר לך את הדרך שבה אתה צריך ללכת, מה רצונו ממך. אני באתי שוב להצטדק, והוא עצר אותי, ואמר לי שאני לא צריך להחזיר לו תשובות, רק לדבר עם הקב"ה באופן פשוט.

זה הסתיים בזה שהוא בירך אותי בפירוט, ולא במה שהוא רצה שאתחזק בו, אלא בבחירות נכונות, ובזיווג וכו' וכו'. הרגשתי אפילו שהוא קצת מתפלל על עצמו, זאת אומרת הוא נתן תחושה כאילו גם הוא לא יודע מה ההנהגה הטובה, וצריך ישועה.

הוא אדם פשוט, וגם זה היה חלק מהאפקט, זה נתן אותנטיות וכנות. אם הוא היה אדם מחוכם לא בטוח שהייתי נותן ללב שלי לשמוע.

בגדול אני חושב שכל אלה הם סעיפים בתוך "דברים היוצאים מן הלב"

זה מתחיל ממך, מהפתיחות וההקשבה שלך לקולות רקע שה' עוזה בעולם.

ר' צדוק אמר: "דבור של חול המורגל בפי האדם ומרגלא בפומי' הוא דברי תורה ממש, אפי' אצל איש ההמוני מישראל ! ... כי כל נפש מישראל, יש לו אחיזה בד"ת מיוחדת כנודע, ובדבור שמרגלא בפומיא זהו שורש נפשו. ומזה יוכל האדם לעמוד על שורש נפשו, לדעת מה ענינו בזה העולם." (צדקת הצדיק אות נג).

יש המון דיבורים פשוטים של אנשים, ובפרט בשיחות מסדרון כאלה כמו בטרמפים, שאפשר לקחת מהם הרבה לחיים.

כל הכבוד שכרית לך אוזן והרווחת!!

אבל למדתי פעם שיעור גדול בהסברה מיהודי חרדי בקופת חולים.

בקצרה, ישב מולנו זוג חילוני-רוסי שכנראה זו הפעם הראשונה שהגיעו לבני ברק, והם חשבו על כל מיני אנשים שעברו שם שהם רבנים.

אז הוא הסביר להם שרב זה כמו תואר באוניברסיטה, וזה אומר שצריך ללמוד וצריך מבחנים וצריך להתמחות, ולא כל אדם שיש לו חליפה וזקן הוא רב.

אחרי שהם נכנסו לרופא, הוא אמר לי כמה זה חשוב לדעת לדמות דברים. זה נשאר איתי עד היום.

הייתה בו נעימות גדולה, וחוכמה שדיברה בעד עצמה. אמנם, מיומנות הדימוי היא קשה, אבל זה עדיין הועיל לי כשאני עצמי הייתי צריך להסביר דברים לחילונים. וזה גם עזר לי להבין בעצמי דברים ביהדות.

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.