למה שלא נפרוש למקום אחר בעולם ולא יהיו כאלה אסונות..
מה יש בא"י שהיא ארץ הבחירה??
ויכול להיות שברגע שכל עם ישראל יהיה כל הצרות הללו יפסקו.
זה לא מספיק?
נתמודד איתם ונעבור אותם..
אנחנו בתהליכי גאולה ה',ה' מנסה ובודק אותנו עד כמה אנחנו מקריבים ונלחמים על הארץ הזאתי..
בעז"ה היא תהיה רק שלנו ונסתובב בה עצמאיים ללא פחד!!
אנחנו בניסיון ונצליח לעבור אותו בעז"ה!!
"עם הנצח לאאא מפחד מדרך ארוכה.."
דברים כאלה אפשר לומר רק אם יש לזה מקורות מפורשים בתורה או בחז"ל.
אתה יכול להגיד שנראה לך שזה בגלל זה אבל מאיפה לך לקבוע בכזאת נחרצות?
אתה יודע הרב ליאור אמר (או לפחות אמרו בשמו) שזה בגלל "רדיפת הדת".
בע"ה
"ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח".
הרב עוזי אומר שההבטחה לשמירה בגלות ניתנה רק לאלפיים תורה, ומאחר והם עברו- התחילו כל הפוגרומים.
[ואם תבדוק כל הפוגרומים והגרושים ה"רציניים" היו החל מהאלף השלישי. מסעות הצלב, הגרושים השונים, השואה וכו'.]
מאחר ועברנו את האלפיים תורה ולא עלינו לארץ קרה כל מה שקרה.
^עפ"י הרב עוזי.
ויש גם את מה שהרב ליאור אמר.
שלשום פגשתי בנאדם שאמר שהכל בגלל שאנחנו לא לומדים זוהר.
(...)
להגיד שכל הרצח זה בגלל החולשה בירושת הארץ זה שטות גמורה.
להגיד משהו כללי בנוסח "שאנחנו רוחקים מה' יתברך" זה בסדר.
כמובן יש דברים שכתוב במפורש אז אני יכול לקבל את זה (שמיטה לדוגמא) על ישוב בארץ זה לא כתוב (אם כבר על כיבוש הארץ("ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיו לצנינים וכ"ו)...")
אם אדם קופץ מבניין ומת, הוא מת בגלל שהוא קפץ מהבניין. לא בגלל שהוא היה אנטישימי, ולא בגלל שהוא חילל שבת וכו'
אותו דבר כאן - הערבים קולטים שהם הבעלי בית, מדינת ישראל משדרת להם את זה כל הזמן, ולכן הם עושים את כל הפיגועים והחטיפות וההתפרעויות. בגלל שהם יודעים שלא יעשו להם כלום. זה בדיוק היחלשות בעניין של ארץ ישראל
אבל למה אני צריכה להמציא, התורה אומרת במפורש
"והיה אם לא תותירו מיושבי הארץ - והיו לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדכם"
יש מצוה לגרש את הגויים מהארץ
לא מקיימים את המצוה - הגויים מגרשים אותנו (לפחות במחשבה כמו במקרה של פותחת האשכול שכבר אוטוטו עוברת לחו"ל)
ואני חושב שאת די צודקת.
אבל זה לא קשור למאחזים (שזה מה שעמיחי רוצה להגיד) אלא שמותירים מיושבי הארץ
מה המעלה שלה מכל הארצות?? ולא רק כמו שתמיד אומרים-הבטיחו,ה' אמר וכאלה שברור שזה נכון
אבל היא נראלי רוצה תשובה כזאת מספקת...(לעניות דעתי)
הקב"ה ברא את העולם הוא החליט מה קדוש יותר ומה פחות הוא קבע 10 קדושות (ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות,ערים מוקפות חומה מקודשים ממנה,ירושלים מקודשת מהם,הר הבית מקודש ממנו,החיל,העזרה,ההיכל וכ"ו...)
פרק ז'
יב כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדֻשָּׁתָהּ: שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְהַבִּכּוּרִים--מַה שְׁאֵין מְבִיאִין כֵּן, מִשְּׁאָר הָאֲרָצוֹת.
יג עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת הֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ: עֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מְקֻדָּשׁוֹת מִשְּׁאָר הָאָרֶץ--שֶׁמְּשַׁלְּחִין מִתּוֹכָן אֶת הַמְּצֹרָעִים, וְאֵין קוֹבְרִין מֵת בְּתוֹכָן עַד שֶׁיִּרְצוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר אוֹ כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר; וְאִם יָצָא הַמֵּת חוּץ לָעִיר, אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ כֻּלָּן לְהַחְזִירוֹ.
יד רָצוּ בְּנֵי הָעִיר לְהוֹצִיא הַקֶּבֶר מִן הַמְּדִינָה, מְפַנִּין אוֹתוֹ; וְכָל הַקְּבָרוֹת מְפַנִּין, חוּץ מִקֶּבֶר נָבִיא אוֹ מֶלֶךְ. קֶבֶר שֶׁהִקִּיפַתּוּ הָעִיר, בֵּין מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו בֵּין מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ--אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר יָתֵר מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָאן וַחֲמִשִּׁים לְכָאן, אֵין מְפַנִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּרְצוּ כֻּלָּן; פָּחוּת מִכָּאן, מְפַנִּין אוֹתוֹ.
טו [יד] יְרוּשָׁלַיִם מְקֻדֶּשֶׁת מִשְּׁאָר הָעֲיָרוֹת הַמֻּקָּפוֹת--שֶׁאוֹכְלִין קֳדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִפְנִים מֵחוֹמָתָהּ. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁנֶּאְמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם: אֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת, וְאֵין מַעְבִירִין בְּתוֹכָהּ עַצְמוֹת אָדָם, וְאֵין מַשְׂכִּירִין בְּתוֹכָהּ בָּתִּים, וְאֵין נוֹתְנִין בָּהּ מָקוֹם לְגֵר תּוֹשָׁב, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ קְבָרוֹת חוּץ מִקִּבְרֵי בֵּית דָּוִיד וְקֶבֶר חֻלְדָּה שֶׁהָיוּ בָּהּ מִיְּמוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין נוֹטְעִין בָּהּ גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְאֵינָהּ נִזְרַעַת וְלֹא נֶחֱרֶשֶׁת שֶׁמֶּא תִסְרַח, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אִילָנוֹת חוּץ מִגִּנַּת וְרָדִים שֶׁהָיְתָה שָׁם מִיְּמוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מְקַיְּמִין בָּהּ אַשְׁפּוֹת מִפְּנֵי הַשְּׁרָצִים, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנָּה זִיזִין וּכְצוֹצְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי אֹהֶל הַטֻּמְאָה, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת מִפְּנֵי הֶעָשָׁן, וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תֻּרְנְגוֹלִין מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים; וְכֵן לֹא יְגַדְּלוּ הַכּוֹהֲנִים תֻּרְנְגוֹלִין בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטְּהָרוֹת. וְאֵין הַבַּיִת נֶחְלָט בָּהּ, וְאֵינוּ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים.
טז [טו] הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה--שְׁאֵין זָבִין וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִין לְשָׁם, וּמֻתָּר לְהַכְנִיס הַמֵּת עַצְמוֹ לְהַר הַבַּיִת; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, טְמֵא מֵת שְׁהוּא נִכְנָס לְשָׁם.
יז [טז] הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ--שְׁאֵין גּוֹיִים וּטְמֵא מֵת וּבוֹעֵל נִדָּה, נִכְנָסִים לְשָׁם. [יז] עֲזֶרֶת הַנָּשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַחֵיל--שְׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם; אֲבָל מִן הַתּוֹרָה, מֻתָּר טְבוּל יוֹם לְהִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה. וְטָמֵא שֶׁנִּכְנָס לַעֲזֶרֶת הַנָּשִׁים, אֵינוּ חַיָּב חַטָּאת.
יח עֲזֶרֶת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֲזֶרֶת נָשִׁים--שְׁאֵין מְחֻסָּר כִּפּוּרִים נִכְנָס לְשָׁם, וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לָהּ חַיָּב כָּרֵת. [יט] עֲזֶרֶת הַכּוֹהֲנִים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנָּה--שְׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְשָׁם, אֵלָא בְּשָׁעַת צָרְכֵּיהֶם לִסְמִיכָה וְלִשְׁחִיטָה וְלִתְנוּפָה.
יט [כ] בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ מִמֶּנָּה--שְׁאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין וּפְרוּעֵי רֹאשׁ וּקְרוּעֵי בְּגָדִים, נִכְנָסִין לְשָׁם. [כא] הַהֵיכָל מְקֻדָּשׁ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ--שְׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם, אֵלָא רָחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. [כב] בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ--שְׁאֵין נִכְנָס לְשָׁם אֵלָא כּוֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה.
אנו עושים את הדברים כי כך צוונו ע"י מי שאמר והי'ה העולם. אם יש סבל או אין סבל זה עניין של התמודדות, לא של בחירה האם להשאר או האם ללכת.
בס"ד
בכול מקום בעולם יהודים סבלו(ועדיין סובלים).
מפרעות, מפוגרומים, מעויינות סביבתית, מעויינות וחוסר צדק משפטי, מרדיפות, מגירושים מארץ לארץ, מעיר לעיר,
מעוני, מהשפלות, מפחד...
אפילו בשנים האחרונות היהודים לא בדיוק מרגישים 'בבית' בארצות אחרות ( בתי כנסת עם שומרים ומצלמות, הסתרת סמממנים יהודיים....) ואיך לא, השואה אם שמעת....
ולמה כל כך 'קשה' לנו בארץ ישראל?
אשמתנו.
ה' עשה לנו ניסים עצומים בכיבוש הארץ (כן!!! כיבוש ארצנו!)
הבסנו מדינות ענק! שרק חמדו את הארץ (פחות מששנאו אותנו, זה היה רק תירוץ וזה גם אחד מהסיבות שהם הפסידו כי הם
לא תיקשרו ביניהם בצורה מלאה כדי שכל אחד יוכל לקחת כמה שיותר לעצמו, שנאה ליהודים הייתה רק תירוץ- ועדיין)
למרות שהיינו קטנטנים.
כבשנו חלקים עצומים מארץ ישראל.
אז מה קרה?
1) שכחנו את ה'. נקודה.
2) שכחנו את המטרה האמיתית להקמת מדינת ישראל, לא כעיר מקלט, אלא כחזרה אל ירושת האבות שה' נתן לנו,
ושם נעבוד אותו בשלמות. אם שכחנו את ה' ואת תורתו, אז ברור שלא יהיה חיבור אמיתי לארץ יותר מאשר פיסת אדמה
שתהיה לבית.
3) השארנו את העמים שהיו כאן במלחמת העצמאות (ובשאר המלחמות) במדינת ישראל.
אם ה' הוא לא הגורם המרכזי במדינה, ואין שאיפה להיות מדינה יהודית, אתנית, תרבותית, דתית שהמטרה שלה לעבוד
את ה' ולהיות אור לגויים,
אלא רק ההגדרה היבשה, החילונית,
מקום מקלט לאנשים ממוצא יהודי. ברור שלא תהיה בעיה להשאיר זרים בארץ, ועוד זרים שהם גם גרו פה,
כי כל עוד הממשלה עומדת בראשות אדם יהודי וזה מקום שיוכל לקלוט יהודים כדי להגן עליהם, אז למה לא?
(עד היום הזה, שרוצים לא מדינה יהודית כללית, אלא מדינת כל אזרחיה, כדוגמת ארצות הברית- שכך אנחנו
מאבדים לחלוטין ולגמרי את הסיבה להקמת מדינת ישראל ומוות של אלפי אלפי בחורינו בקרב ובמלחמה, ואלפי משפחות
שלמות שנהרגו רק כדי להמשיך לחיות כאן- כיהודים, במדינה יהודית).
2) שאפנו להיות ככול הגויים ואף יותר.
לגמנו מכוס התרעלה של המוסריות המעוותת של המערב, החל מקודי לבוש, תרבות, אפילו אימצנו את האנטישמיות שלהם
כלפינו (אפשר לראות הרבה שנאה לדת היהודית, וליהודים עצמם--- מצד יהודים חילוניים ושמלאנים)., ועד לקוד המוסריות
המעוותת במלחמות ובהתנהגות מול האויב.
3) יחד עם השאיפה להיות 'ככול הגויים ואף יותר', פשוט שכחנו את ה' ועזבנו את תורתו.
כפי שכבר נאמר "רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי הארצות".
(רצינו לגדל דור שיהיה אתאיסט וחילוני כמונו, ומרוב שניסנו גידלנו דור שלא רק שלא מאמין אלא בור גמור בקשר למסורת שלו).
שכחנו את ה'.
4) נישואי תערובת. יהודים ולא יהודיות, יהודיות ולא יהודיים.
למרות שאפילו החילונים נמנעים מזה, יש מגמה לא קטנה בארץ ובעולם של התבוללות,
אחרי שעוזבים את ה', ונדבקים בגוייים ובתרבותם, ונהיים כמותם ואז שוכחים את ה' לגמרי.
אז מדוע שיהיו עקבות כולשהם לא להתחתן עם גויים?
בעיקר המגמה בשנים האחרונות של הערבים:
א. ברגע שיש נישואי תערובת יש כעס של ה', כמו שנשות מדיין עשו כדי להסית את ישראל.
ב. השפלת הכבוד היהודי בכך שהם לוקחים את הנשים של העם שהם שונאים, בכך הם משפילים את הגברים.
ג. דילול האוכלוסייה היהודית.
וההבדל הגדול בין הערבים והמוסלמים לבין שאר הגויים:
לדוגמה תאילנדי שמתחיל עם יהודייה,
לא מתחיל איתה כי היא יהודיה, אלא כי היא מוצאת חן בעיניו/ חתיכה/ וכ'
ערבי עושה את זה רק!! מפני שהיא יהודייה, ולא כי היא מוצת חן בעיניו, אלא כי הוא שונא את העם שלה ואותה.
ולכן גם המוטיבציה שלו יותר גדולה.
ואנחנו מתפלאים?!
אזהרת ה' מפני אי הורשת הגויים:
במדבר, פרק ל"ג פסוק נ"ה:
"ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לכים בעיניכם ולצנינם בצידכם וצררו אתכם על הארץ אשר
אתם יושבים בה".
ועוד ה' מוסיף: נ"ה : "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם".
ובזקנותו יהושוע מזהיר:
יהושע, פרק כ"ג, פסוק ט' :
ויורש ה' מפניכם גויים גדולים ועצומים ואתם לא עמד איש בפיכם עד היום הזה.
איש אחד ירדף אלף כי ה' אלוהיכם הוא הנילחם לכם כאשר דיבר לכם."
!התקיים
(לדוגמה, מלחמת ששת הימים).
פסוק י"ב: "כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר בגויים האלה
איזה?
"הנשארים האלה איתכם,
והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם (נישואי התערובת)
מה יקרה?
"ידוע תדעו כי לא יוסיף ה' אלוקיכם להוריש את הגויים האלה מלפניכם"
ולכן מה יקרה?
"והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצידכם ולצננם בעינכם..."
וזה לא מספיק, אלא ה' מוסיף:
"עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן כם ה' אלוהיכם".
ישיבת מעלות:
למה דווקא ארץ ישראל:
למה לא בכול מקום ברחבי העולם?
יש להעמיק בהבנת עניינה של ארץ ישראל, שהיא תמצית בחינת ה"מקום" שברא ה' בעולם. "אבן השתיה - שממנה הושתת העולם"4. זה המקום בו יכול עם ישראל להתקשר עם הקב"ה ולמלא את תפקידו בעולם.
בס"ד.
אנחנו צריכים להתמודד איתם. עם כל הייסורים, והאסונות.
ויש מצווה ליישב את הארץ.
אך בקרוב ניגאל, וכל האסונות לא יהיהו,
א. א"י היא הארץ שלנו, ה' יתברך נתן לנו את הארץ ואנחנו לא נעזוב אותה!!!!
ב. גם בגלות שנאו אותנו וחיפשו כל דרך כדי להרוג ולהרוס אותנו כי אנחנו עם ישראל!!!!!
שלום לכולם,
הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.
הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.
סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.
מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.
שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.
איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.
אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.
שבת שלום ומבורכת!
צוות עיתים לתורה
כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:
כל השיעורים הקצרים: הלכות שבת בקצרה – למעשה
השיעורים המורחבים: הלכות שבת מהמקורות
עוד שיעורים וכתבים בהלכה ובאמונה: אתר עיתים לתורה
הייתי בשמח תורה בחצר חסידית מסוימת, שוחחתי שם עם יהודי אברך צעיר שאמר לי בהתלהבות שהוא לומד את תורת הרב קוק וקצת התוועדנו על זה.
מה דעתם על התופעה? והאם לדעתם יש מצב שתיווצר בקרוב הבנה חדשה בתורת הרב מאותם חסידים וחרדים שלומדים את התורה שלו (על דרך "העבודה")
וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.
למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?
יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.
הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...
קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?
ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...
אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...
גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.
הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.
לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות
בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.
לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.
היא מלאכותית משתי פנים:
להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י
נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.
מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות
נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.
אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.
להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.
לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.
חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.
תודה על ההתנצלות.
הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.
זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.
נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?
זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.
מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.
אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...
התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.
אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.
ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.
המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.
מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...
נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.
יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.
ברצוני להעלות לדיון ציבורי וזהיר סוגיה שעולה מדי פעם
העניין הוא כזה: לפעמים ניתן פתחון פה או לגיטימציה מסוימת לתחושות של קושי או אתגר מול ההלכה (ויש בזה משהו הגיוני סך הכל, אבל לא זה הנושא), כאשר ישנם אנשים הבוחרים להסביר את דרכם או את עיסוקם באופן שמתכתב (לדעתם) עם עבודת השם (מה שלא כך בהכרח)
השאלה המרכזית היא: היכן עובר הגבול שבין פתיחות והבנה למציאות האנושית המורכבת, לבין שמירה על חוסנה של ההלכה ללא פשרות? ואיך נכון להתייחס בדיון ציבורי לאתגרים שחווים אנשים ספציפיים מול התורה?
אשמח לשמוע מה דעתכם
צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,
אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.
"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.
לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,
בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,
ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).
הזמן והשעה.
ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.
רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.
ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.
או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.
גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.
הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה.
כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות:
1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא
תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב.
חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא.
שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים).
2. מצוות היובל וחלוקת הארץ
מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:
תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ.
חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה.
3. הלכות הנהגה ומשפט עברי
סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).
קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל.
4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה
מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי.
גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.
פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.
אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד
אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר
אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.
ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:
"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')
מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:
חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.
חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:
"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')
התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.
שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')
לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.
חג שמח!
ערב טוב,
מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.
ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf
כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.
כתיבה וחתימה טובה לכולם!
הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה
דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני
איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות
מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"
מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים ◦ מנהג תימן
מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב
כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב
אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.
ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.
אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.
מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.
אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.
הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.
עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.
הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.
הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת צער יגון ואנחה.
הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.
אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.
אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא
*advfbעוד כמעט שבועיים, מה אתם רוצים לברך את עצמכם לכבוד חודש אלול?
אנחנו עכשיו היינו באבל של בין המיצרים ושיאו בתשעה באב, ואח"כ הגענו להתרגשות של ט"ו באב.
אוטוטו שנה חדשה מתחילה,
ודווקא בסיומה של השנה באה התבוננות מיוחדת,
יש צורך לסכם את השנה,
מה עבר עלינו השנה
מה השגנו, מה לא השגנו
מה למדנו, מה אנחנו עוד רוצים ללמוד
בסיומים של פרקי זמן ותקופות משמעותיות,
יכול להיות דכדוך מסויים, על דבר שהיה ולא ישוב. היה ונגמר.
יכולה להיות שמחה, על הברכה מאותה דבר שהסתיים ואיתה אנחנו ממשיכים הלאה להיות במדרגה יותר גבוהה
יכולים להיות גם הרבה רגשות אשמה,
בעיני זה טעות לצבוע את כל חודש אלול ברגש האשמה.
זה בקלות יכול ליצור ניכור ורצון להתרחק מהמהות של החודש.
חוץ מזה, בתשובה יש הרבה חלקים, אשמה הוא אחד מהם, ויש עוד חלקים נפלאים בתשובה. הם גם יכולים להיות כלי נפלא לשפע וברכה.
אז אולי באמת כדאי לפתוח את זה,
בדרך כלל "זה לא כיף" לחזור בתשובה.
התשובה היא גוררת איתה צער, בהכרח.
אבל נלע"ד שזה לא העיקר של התשובה.
המסילת ישרים מסביר את תהליך התשובה בצורה פשוטה למדי -
"ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה,
דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו"
התשובה היא עקירת הרצון.
אך למה נועדה עקירת הרצון?
זהו, עקרתי את הרצון. מה הלאה?
מה הלאה? - לשים רצון חדש. רצון יותר טוב. רצון יותר מכוון כלפי רצון ה'.
כדי להשתפר צריך לזהות את החסרון,
זיהוי החוסר גורר כאב וצער,
אך גם מאפשר למלא את החסרון.
אז בחודש אלול, בסיומה של השנה וההכנה לקראת השנה הבעל"ט,
אנחנו מביטים בחסרון וכואבים את מה שלא טוב,
אך זאת לא המטרה, זה רק אמצעי.
המטרה זה לגדול.
מה לא יותר כיף מלהתקדם בחיים?
זה פשוט? לא, בכלל לא.
אבל זה כיף חיים להתקדם.
מוזמנים לשתף הרהורים לקראת אלול המתקרב ובא 
אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ
והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה
גם כפרטיים וגם כעם
אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר
והעולם יהיה שלם
וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה
*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח
אז שיחזרתי חלק(:
מה אתם אומרים? ההתחזקות הזאת ברשתות החברתיות באמת אמיתית? יש לה תוקף?
כאילו מתחזקים וזה אבל אחרי תמיד אוהב אותי הגיע עולם בשני צבעים... ככל יש מלא בלבול שזמרים שיצאו מהארון שרים שירים של חיבור לה' וכו'
יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...
לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...
כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...
אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷
בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....
בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח.....
אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.
ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:
"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')
מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:
חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.
חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:
"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')
התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.
שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')
לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.
חג שמח!
מסף ריגוש שעולה כל הזמן
מחפשים חוויות משמעותיות יותר
לדת יש משמעות בשפע
וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה
זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות